בעלי ואני ב"ה בזוגיות מהממת ואוהבת באמת.
היום קרה משהו שמפריע לי ואני מתלבטת אם אני מגזימה או שזה באמת מציק. בעלי סטודנט והלך ללמוד למבחן שלו עם מישהי מהלימודים, כדי שתשלים לו חומר שהפסיד במהלך החודשים האחרונים במילואים. זה עורר בי פתאום רגשות של קנאות מה הוא יישב עם בחורה לבד והיא תסביר לו? מה ואם הם יצחקו פתאום וכו... אני קנאית בהגזמה או שמה?
חחחח תודה
אז מן הסתם הם יצחקו, ידברו, יקשקשו...
אם הוא לא לומד הוראה והוא לא מתכוון לעבוד בישיבה,
אז זה לא כל-כך שונה מאינספור פגישות שיהיו לו גם בעבודה.
(אני יודע שלא עניתי לשאלה שלך, רק הרחבתי אותה...)
אין נכון או לא נכון.
לאחת זה יפריע-וזה בסדר.
ולאחרת זה לא יפריע-וגם זה בסדר.
אבל אם זה מפריע לך,פשוט תגידי לו.
תשתפי אותו בתחושות שלך.
אצלה בבית או במקום ציבורי, כמו בספריה?
זה טבעי שדברים כאלה מעוררים מחשבות ורגשות, במיוחד כשאתם זוג טרי והקשר עוד בבנייה והתגבשות. זה ממש לא משהו לחוש עליו אשמה או לחשוב שאת "מגזימה".
אבל כיוון שההקשר הוא נטו לימודים ולא בילוי חברתי נניח של קולגות מהעבודה , לצורך השלמת חומר חיוני שהוא הפסיד עקב המילואים – זוהי מטרה פרקטית, ברורה ומקצועית. זה לא "בילוי" או "יציאה".
אם הם אכן ישבו בספריה - זו התנהלות שגרתית ונורמלית של חבורות סטודנטים.
אם בפעם הזו נפגשו בבית שלה, לגיטימי לבקש שלהבא ישבו במקום ציבורי
יש הרבה חברויות בלימודים ובעבודה שלא מתפתחות למקומות שהפנטזיות של כבודו הולכיהם אליהם.
זה לא הופך את זה לטוב או לרע, אלא בעיקר שצריך לדעת לשים דברים בפרופורציות ולהבא להציב גבולות (נניח, שבפעם הבאה ייפגשו אצלכם בבית, או שייפגש עם אחר/ת).
מחשבה פסימית מיידית או תגובה קיצונית יכולים להזיק מאוד, בין אם החשש מוצדק ובין אם לא.
"הפנטזיות של כבודו"
זה לא מכובד.
אני רוצה למחות
השאלה אם יש לו ברירה.
אבל כמה נקודות ציון
א האם יש איסור ייחוד. אם כן אז זה פשוט אסור .
ב האם חד פעמי/ פעמים בודדות/ סדרה של שיעורים
ג האם יש רעשי רקע שיגבירו צניעות או שיגבירו קלות דעת
ד מה הסגנון של הסטודנטית המדוברת
הצלחה רבה
לק"י
לא קשור לאם סומכים על בן הזוג או לא.
ובעיני, אם לך זה מפריע, הכי לגיטימי שתבקשי ממנו ללמוד עם גבר.
אולי לא הייתי באה בדרישה, אלא מבקשת ומקווה שייענה לי.
עדיף ללמוד בזום ביחד ולא פיזית ועוד יותר עדיף ללמוד עם גבר..
זה די פשוט ובסיסי
שיפריע לך
כדאי לשתף בזה❤️
אפשר להזמין ללמוד אצלכם אם אין אופציה טובה יותר עם מי להשלים.. או שילמדו בזום.
יחד עם זאת, ראוי לסמוך עליו
ואם ממש קשה (לאו דווקא קשה לסמוך אלא קשה הסיטואציה)
אפשר להזמין אותה ללמוד אצלכם
שצריל זהירות גדולה ב"לתת עצות" שחלילה לא יפגע בצורה כלשהי בשלום והאהבה בין איש לאישתו.
אז כל המטרה היא רק לתיקון ולכוונה טובה.
גמו שכתבו זה חייב להיות ברור שהגבולות ההלכתיים חייבים להישאר אחרת אין לזה שום היצר בלי קשר לנישואין בכלל.
והדבר השני והקריטי זו לא הנהגה טובה אני מאמין שהוא עושה את זה בתום לב וגם אותה סטודנטית שעוזרת לו.
אבל זה לא מומלץ כלל וכלל גם כשאין שום ייחוד ומבחינת הלכתית יבשה הכל נעשה לפי ההלכה.
מהסיבה שזה יוצר קירבה בטח אם משובר במשהו של כמה פעמים.אי אפשר להיות לא אנושיים אי אפשר לשבת עם אדם ולא קצת לצחוק איתו להביע נחמדות וזה לא דבר רע אבל בהקשר הזה זה עלול חלילה להגיע למקומות שליילים ואיני מדבר מדמיונות אלא מסיםורים ששמעתי ומתלמידי חכמים מאוד מתונים ומחוברים לחיים שגם הם אומרים את הדברים הללו.
זה מעבר להרגשה האישית זו הנהגה לא נכונה...
העולם היום הפך להיות מכיל וכל דבר כמו מה שכתבתי נשמע שמפגש בים איש לאישה הוא מלא ביצרים ותאוות.
אבל זו בכלל לא הכוונה שלי.
אנחנו בני אדם בריאים עם רגשות וכל פגישה מסוג כזו היא סוג של חוויה וחוויה היא דבר מקרב.
וזה לא משנה עבודה לימודעם וכד' צריל שיהיו גבולות ברורים
בסגנון הדיבור והתוכן.גם במקום של עבודה זה לא דבר נכון שאיש או אישה ידברו על אה ועל דא או יצחקו אחד עם השני...
זו האמת וזו דרכה של תורה
ברור לי שהרבה מאיתנו לא עושים את זה ממקום רע פשוט העולם הפך להיות מכיל כביכול ונותן לגיטמציה לערבוב הזה.
*אני ממש לא חושב שצריך שלא יהיה שום מפגש בין נשים לגברים.
אבל אני כן מתנגד שבתוך המפגשים האלו יכנסו ערכים,אמונות,תחביבים, חווית וכד' בין גברים לנשים(אא"כ המטרה שלהם להכיר ולהתחתן).
ודרך אגב אני בטוח שהוא ממש צדיק וטוב וממש אוהב את אשתו ובכלל לא חושב על הנ"ל.
אבל כמו שכתבתי זה לא דבר טוב ונכון.
לשאול אותו
אם הפוך הוא היה מסכים שתשבי עם סטודנט
זה בהחלט יצירתי, אבל אם מדובר בזוג צעיר, עדיף כמה שפחות להתבחבש בזה. כל העיסוק בזה רק מעלה רעיונות ויוצר טינות., ולצערי מדברים שאני מכיר, אנשים (בעיקר נשים!!!) מצטלקים מזה מאוד קשה, ונישואים מאוד יפים יכולים להיהרס על ידי שיחות על "אהה נהנית לגבר איתה", "מה יש לה שאין לי", "וואלה בטח בדקה וחצי שיש לך בערב אתה בטח מגשים איתה פנטזיות". זה פשוט חבל ומסוכן (גם אם זה לא גורם ח"ו לגירושין, זה גורם לפירוד בלב וטינות וכאב).
שפשוט תגיד לו שלהבא אם רוצים אז או עם גבר או בבית שלהם כשהיא נמצאת.
יכול ליצור יותר מידי התעסקות בעניין
אם זה באמת לא עניין גדול
אז שלא ייפגש עם הסטודנטית.
זה יכולה להיות שיחה קצרה
שאשתו פשוט תגיד לו
תשמע זה מפריע לי....
אני ממש אשמח אם תמצא סטודנט ללמוד איתו במקומה.
אם זה מקובל על בעלה אז הכל סבבה
שוב כל אחד והסטנדרטים שלו
אני מכירה מישהו שכן למד עם סטודנטיות כי לא היתה ברירה בפקולטה הספציפית שבה הוא למד
אולי לא היו מספיק סטודנטים...
פשוט להגעד לא, או לתת גבולות כלשהם שמקובלים עליה.
אבל חהתחיל לדון איתו איך הוא היה מרגיש ומה דעתו אם וכאשר ולמה ושמה, זה מתכון למשבר בזוגיות.
יכול להיות שאני שטחי ופרימיטיבי אבל אגיד לך בכנות:
אם היא בחורה יפה - יש לך על מה להיות מוטרד.
אם היא מכוערת, אין מה לדאוג.
לק"י
ואני גם לא מסכימה איתך.
גם מכוערות מתחתנות,
גם מכוערות נמצאות בזוגיות מאושרת,
גם מכוערות יכולות לבגוד,
גם מכוערות יכולות להיות מאהבות...
במצב של חוסר בבית
לא מדברת על זאת שפתחה את השרשור
חלילה
כי היא אמרה שיש להם זוגיות יפה ברוך ה'
אבל במצב שחסר בבית
בקלות אפשר להיסחף
שבתוכה - ככל שמכירים יותר ומדברים יותר, אפשר ללכת שבי אחרי אישיות יפה שקורונת החוצה.
שגם אם לא חסר בבית
אפשר ליפול בשבי של בגידה?
בלי קשר ליופי של האשה או הגבר , וגם בלי קשר למצב בבית. פשוט שמירה לא ליפול בתעלולי היצר הרע
שרוב הגברים שבוגדים, לא חסר להם כלום בבית ואוהבים את נשותיהם ואילו אצל רוב הנשים הבגידה מגיעה כתוצאה ממרחק רגשי וכו'
לגבי יפה או מכוערת, כל גבר יודע שמה שכתבתי הוא נכון. ברור שזה עניין סובייקטיבי אבל יש כללים פשוטים של יופי שרוב הגברים נמשכים לנשים כאלו (כמו עור חלק, תווי פנים מאוזנים, שער בריא, גוף חטוב וכדו').
ברור שלא בהכרח הגבר יעשה עם זה משהו, אבל הסיכוי שהוא יימשך הרבה יותר גדול מאשר אשה שאין לה נתונים כאלה.
הסיבה שגבר נמשך לנשים יפות זה עניין פרימיטיבי - הישרדותי. בהחלט אפשר להשתפר במוסריות וברוחניות ולא להיות מושפע מכל אשה יפה אבל עדיין ומעט מן המעט מן גברים במדרגה כזאת שרואים נשים יפות ובעיניהם קאקי חיורי (אווזות לבנות).
(ד"א אפילו לבעל שם טוב כמה התייחסיויות על אשה היפה דווקא)
גרמת לי לשקול מחדש אם אני גבר
לפחות לדעתי ולמיטב ידיעתי (ויש לי מיטב מסוים בנושא הזה 😉), מה שכתבת זה שטויות בריבוע, והרבה פעמים זה בדיוק הפוך.
אשתי מאוד יפה בעייני, ברמה שכשאני לומד מדרש או רש"י שמזכיר אשה יפה, עולה לי בראש הדמיון של אשתי,
למרות, שבשכל אין לי ספק שבוודאי לא היום אחרי כמה וכמה הריונות ולידות ועניינים רפואיים וגם לא לפני כן - היא לא היתה זוכה בשום תחרות חיצונית, בפרמטרים של אלו שמסתכלים על החיצוניות.
אני מכיר לא מעט גברים, שכשנוצר קשר רגשי כבר לא הטרידו אותם ענייני יופי שלפני כן היו להם משמעותיים.
אני שמח בשבילך
יצא לי לאחרונה להיות בחברת גברים במילואים, החוויה שלי שונה לגמרי (גם אישית)
בכל אופן, בטח אני טועה. שמחתי לגלות שהגברים הנשואים בכלל לא נמשכים לנשים אחרות.
אם זה משהו חד פעמי הייתי מבליגה.
תגידי לו "זה מפריע לי, תמצא בחור שיעזור לך. זה לא מתאים בזוגיות הקרבה והאינטימיות הזו לאישה אחרת"
כשאני הייתי בלימודים ידעתי שלאשתי מאוד מפריע אם אני אשב אחד על אחד עם מישהי ללימודים, ידעתי שאם נגיד קובעים קבוצה גדולה, זה פחות מפריע לה.
לגיטימי לגמרי,
ומישהו הקביל את זה לעבודה שגם שם יהיו פגישות אחד על אחד, אני חושב שבדכ יהיה שוני בין חבר'ה סטודנטים לבין מקומות עבודה.
במקומות עבודה רומנים אסורים נפיצים.
בטח ובטח לשבת אחד על אחד(אחת) לארוחת צהריים/סמול טוק וכו...
לק"י
לא לפתח קשרים אישיים וכדומה.
לא משנה לימודים/ עבודה.
חוץ מזה
להתייחס באופן ענייני ומכבד
לא לשבת או להתנהג בצורה שיכולה להתפרש כבעייתית.
בעיניי, עדיף שיקבל ציון עובר ושלא ילמד עם אשה מאשר שיקבל 100 וילמד עם אשה.
אבל אם המנטליות שלו שהוא לא מבין את הבעיה, אז כנראה שיהיה לכם קושי בנקודה הזאת.
בד"כ זה לא דבר שקורה ביום אחד.
איך זה היה בתקופת הדייטים? אז הוא יותר שמר על עצמו?
נגיד אצלנו, כבר בשלב הדייטים הרגשנו שהגבולות הללו טבעיים.
אני בתור מנהל, משתדל לחלק לצוותים נפרדים.
זה גם חוסך חוסר נעימויות וגם אני רואה שהצוותים יותר פרודוקטיביים.
אשמח להמלצות לסרטים נקיים שאפשר לראות עם הבן זוג
הלי סצנות אינטימיות ובלי נשים חשופות
תודה. רבה
אשתי ואני רבים על הנושאים הבאים:
1. יש לנו חשבון בנק משותף. אני טוען שהיא נוהגת בחוסר שקיפות בהוצאות שלה, בכך שהיא אינה מאפשרת לי לראות את רשימת החיובים החודשיים בכרטיס אשראי שלה.
2. היא אינה מאפשרת לנו לבצע החזר מס של 35% על תרומות שהיא ביצעה. לטענתה אם היא תקבל החזר מס, זה כבר לא נחשב שתרמה מעשר...
3. היא לוקחת כסף מהחשבון המשותף שלנו ומשלמת חובות של המשפחה שלה (תשלומי חשמל, מים, גז ) חרף בקשה שלי לא לעשות זאת.
חשוב לי להדגיש שאשתי היא פצצה של טוב לב, ואני מת עליה. האם אני מגזים בבקשות שלי?
בעסק, השותפות היא הכלי ולא המטרה.
גם כשמדובר על עסק שמטרתו שונה מ"לעשות כסף", השותפות היא הכלי.
כלומר העסק הוא הסיבה לשותפות (יש לכם מטרה משותפת שאתם רוצים לקדם, למשל העלאת המודעות לסרטן השד, ולכן נכנסתם לשותפות ויחד אתם פועלים למען המטרה).
אם לא תהיה לכם מטרה משותפת שתרצו להשיג / לפעול בכיוונה- אז אין סיבה לשותפות.
בנישואים, השותפות היא המטרה ואילו העסק הוא הכלי.
אני קודם כל רוצה לחיות את חיי יחד עם האיש שלי, אבל השותפות דורשת גם איזון כלכלי, תפעול של מטלות בשגרה וכו.
כלומר, אנחנו רוצים לחיות יחד את חיינו, אבל בשביל זה אנחנו צריכים גם כסף ולהכניס כביסה וכו.
והשוני בין מה המטרה ומה האמצעי, מוביל גם לשוני בסדר העדיפויות ושיקול הדעת.
אני יותר מחודשיים אחרי לידה, כבר פעם שנייה ברצף שעושה הפסק, שבוע שלם נקי, כבר מתרגשת, מתכוננת למקווה, ובבוקר של היום השביעי דם בבדיקה
וכן, שאלנו את הרב, אסר אותנו
והיום שוב עשיתי הפסק אחרי שאתמול לא טבלתי
ושוב יצא לא טהור
ואני כבר מפורקת לגמרי
מרגישה שמתחילה לשקוע לבור שלא תהיה ממנו יציאה, מרגישה שהבית שלי מתפרק פה ושאין לי אף אחד בעולם להיתמך בו ולשים עליו את הראש
בעלי עושה כל מה שהוא יכול, אבל אני רק צריכה חיבוק באמת
פשוט מרגישה קורסת ושאין מצב לעוד ילדים
אמנם אני לא אחרי לידה אבל מזדהה עם הקושי של הטהרה, ממש..
אני חושבת שכדאי להפריד שניה.
עזבי את המחשבות על עוד ילדים.
בפרספקטיבה של זמן, שבוע לפה או לשם זה משהו שאפשר להתמודד איתו בד"כ (אלא אם כן זה ימים של מילואים ואז באמת בעייתי). זה באמת ממש עוד קצת. סיוט אבל בסוף עובר.
אל תחשבי רחוק. תחשבי איך את עוברת את היום הנוכחי.
תפנקי ותפרגני לעצמך יותר
יש משהו הוא יכול לעשות שיעזור, יועיל? שתפי אותו.
מתפללת איתך שייגמר בקרוב 💓
בבקשה תשאלו את הרב זכריה בן שלמה. מומחה גדול ופוסק שנים בהלכותת טהרה.
במקרה של ראייה ביום השביעי ממש ממש כדאי לפנות לבודקת טהרה!
בטח שאחרי לידה.
יש ממש סיכוי לרגישות במקום שגורמת לפצעים עם כל הבדיקות. (לכן, אחרי לידה מומלץ להוריד את מספר הבדיקות).
מקוה שתיטהרי בקרוב ממש.
חיבוק גדול
זה באמת קשוח ממש
שולחת לך כוחות...
לגבי עוד ילדים אל תחשבי על זה כרגע את אחרי לידה תעשי מה שטוב ומרים לך תמצב רוח
אני שואלת כי זאת יכולה להיות הסיבה שהדימום עדיין מתרחש
או אמצעי מניעה הורמונליים ..
אולי יש עוד סיבות שאני לא מכירה
חשוב להתייעץ ולראות רופאת נשים אם עדיין ממשיך.
בהצלחה רבה
קטונתי מלתת עצות ובכל זאת כוונתי רק להועיל
יש את הרב זכריה בן שלמה שיש לו הרבה ידע הלכתי ורפואי...
ניסית ללכת לבודקת?
גם לי זה קרה, הלכתי לבודקת והיא הצליחה לטהר.
* נכתב בלשון נקבה אך מיועד לכולם.
ישנם מצבים שקורים ל100 אחוז מהזוגות בקירוב,
וממש לא רק לזוגות "טריים", הם יכולים להופיע גם אחרי 20 שנות נישואין ויותר.
המצבים הללו הם מצבים של פגיעה.
שנפגעת מבעלך. שנפגעת מאשתך.
פגיעות. כעס. תסכול. ריחוק. חוסר אונים. קושי. כאב.
פגיעה.
ההרגשה הזו,
של ריחוק פתאום,
והפחד הזה מהריחוק פתאום
ומה הוא אמר?! ולמה הוא אמר?!
ומה, אני כבר לא חשובה לו?!
למה?!
למה הוא פוגע ככה?
למה להעליב?
למה להקניט?
למה ליצור מציאות מגעילה שכזאת?!
ואז,
אחרי המילה המעליבה
או המשפט
או הבעת הפנים
או המקרה
או הסאבטקסט -
משתבללים.
ולא רק שההשתבללות הזו קשה לכשעצמה,
היא גם מביאה איתה עוד יותר מחשבות רעות,
עוד יותר דמיונות מפחידים
עוד יותר הסקת מסקנות מרחיקות לכת,
תסריטי אימים כמו שרק המוח יכול לתסרט,
בדידות,
הגולה הנוראית הזו בגרון,
בכי לכרית
הרגשה של קיפוד מכווץ בחדר שרק רוצה לישון ולקום עוד שנה שהכל יסתדר, ואם אפשר שהאיש יבוא עם זר פרחים ומילת סליחה ענקית מודבקת עליו,
ישתפך עד כמה הוא מצטער
עד כמה הוא טעה
ועד כמה את נהדרת ומושלמת ומה הוא זכה שיש לו אותך?!
ובגלל ש(לרוב) זה לא קורה,
לפחות לא במציאות אלא רק בחלום,
אז מרגישים עוד יותר מבואסים
עוד יותר קטנים
עוד יותר כועסים
עוד יותר פגועים
איזה חצוף הוא! מה הוא חושב שהוא דיבר אליי ככה?! מה זה פה?!
ושוב המוח והרגש משתלטים והרגשה של מחנק שהכל סוגר והריחוק והניכור מקבלים ממדים מפלצתיים פשוט מריב אחד קטן...
אז מה עושים?
קודם כל נושמים.
נושמים עמוק ומבינים שאנחנו יצורים אנושיים נורמליים עם רגשות וכעסים
ומותר לנו להרגיש פגועים אם משהו פגע בנו.
ובכל זוגיות, גם הזוגיות הכי טובה - לפעמים פוגעים / נפגעים / כועסים / מכעיסים. זה קורה.
לא נבהלים מזה.
אחר כך אומרים לעצמנו כמו מנטרה (אפילו שלא נאמין לעצמנו, עדיין לחזור ולומר):
הכל יהיה בסדר!
זה משברון וממנו נצמח!
בסוף הזוגיות תתחזק מזה!
להחזיק מעמד, זה יפתר מאה אחוז!
זה יעבור והכל יהיה בסדר!
אין שום אפשרות אחרת!
(כן, גם אם המוח והכעס כבר גלשו לדמיונות על גירושין חלוקת רכוש הסדרי ראייה ואיך הילדים יגיבו וכו')
להרגיע את עצמנו ולהיות בטוחים שזה יסתדר לטובה ב"ה.
אחרי שנתנו לעצמנו לגיטימציה,
ואחרי שנרגענו -
מנסים לברר *בינינו לבין עצמינו* מה היה כאן בעצם,
ממש לעשות שיחה עם *עצמי*
אז מה בעצם היה קשה לי פה?
אז מה בעצם רציתי שיקרה פה?
אני מנסה רגע להבין את עצמי, לעומק, עד הסוף.
אני מנסה רגע לתת לעצמי ניראות.
לראות אותי.
להבין אותי.
לעבד, לברר אותי.
ולצאת מהעיבוד הזה עם תובנות קודם כל ביני לבין עצמי.
והשלב הבא -
ליצור תקשורת זוגית מקרבת.
קובעים לדבר על זה!
לדבר לדבר ושוב לדבר
זה הדבר אולי הכי חשוב בזוגיות.
ובתוך השיח, התיווך לשני/ה,
מנסים להעביר את כל מה שביררנו מול עצמינו גם לשני, ולתת לזה להישמע בצורה טובה ומקדמת.
וכמובן - לשמוע גם את הצד השני עד הסוף, ולתת גם לו ניראות שלמה ומקום להבעה והבנה עמוקה.
מנסים כמה שאפשר שאותה תקשורת תהיה עם תוכן וטון מקדמים ומקרבים (תקשורת מקרבת), ובזמן של פניות.
*רק לאחר* הבסיס של ההבנה העמוקה לעצמי ולשני, והניראות השלמה לעצמי ולשני, יגיע גם השלב של הפתרונות שנלבן אותם יחד.
אז עם כל האגו הגדול,
ועם כל הפגיעות,
נותנים לעצמנו איזה כמה דקות / שעות שבהן כל אחד חושב על מה שנעשה עם עצמו ותופס קצת דיסטנס
ואז לבוא,
כמה שזה מרגיש מאולץ וקשה לאגו - לבוא ולדבר!
לפתוח ולומר שאני מאוד רוצה לדבר
שזה חשוב מאוד
לברר האם יש עכשיו זמן לשיחה רצינית וארוכה, בלי הסחות,
בלי ילדים צועקים ברקע
בלי עבודה שחייבים עכשיו לרוץ אליה,
בלי סדרה או מונדיאל שיש עכשיו בדיוק ונרצה לסיים מהר,
פשוט לברר האם אפשר לדבר עכשיו? אבל שיחה עמוקה וארוכה.
אם כן - מה טוב.
פותחים הכל.
את אומרת מה שעל ליבך, הכל והוא שומע.
אחר כך הוא אומר את כל מה שעל ליבו ואת נקודת המבט שלו, הכל, ואת שומעת.
לא מפסיקים לברר עד שהעניין מוצה עד תום.
ולא רק זה,
אלא כדאי גם לעשות הסקות מסקנות וסיכום בסוף.
אפשר ביחד ואפשר אפילו לכתוב את זה במקום אישי ולזכור.
כמו "רשימת דגשים בזוגיות שלנו:
לדוגמא:
1. שאני נפגעת אני צריכה שקט
2. שבעלי אומר לי איקס הוא מתכוון וואי
3. אם אני עושה א' בעלי מרגיש לא כל כך כיף
4. המוח שלי שונה מהמוח של אישי, אני מפרשת ככה את זה והוא ככה, פשוט כי אנחנו שונים ובלי שום כוונה רעה
5. בפעם הבאה שזה קורה - יהיה טוב אם נעשה/לא נעשה/ נשים לב/ ניזהר יותר מ...
אחרי הרשימה הזו
לזכור תמיד שאת אוהבת את בעלך
ובעלך אוהב אותך
ורוב הסיכויים שלא הייתה לו כוונה לפגוע, אלא אמר מה שאמר או עשה מה שעשה מהרגל/ רוח שטות/ שיעמום/ לחץ/ עייפות / חוסר תשומת לב/ שוני בפירוש המשמעות במוח שלו וכן הלאה.
אחרי ההבנה המאוד חשובה הזו אפשר להתקדם.
אז הוא כעס כי הוא הרגיש במקום ממש קטן עם עצמו.
אז הוא כעס כי הוא תפס את התגובה הנפגעת והמתרחקת שלי כביקורת שלילית כלפיו שכאילו אומרת לו: אתה לא בסדר! תתבייש לך!
אז הוא כעס כי אולי הוא מאוכזב וכועס בכלל על עצמו שפגע בי בכוונה או לא ומתוסכל מזה וזה יוצא בצורת כעס או צעקה
אז הוא כעס כי הרגיש שדוחקים אותו לפינה
וכן הלאה.
ואני כעסתי כי המילה הזו מתפרשת אצלי במוח שלי כפוגענית
אז אני נפגעתי כי הרגשתי שאני לא חשובה לו
שאני לא מקום ראשו אצלו
שאני לא מושלמת בעיניו
שהוא לא מכבד אותי כמו שאני מצפה ורוצה
וכן הלאה.
אחרי ההבנה הזו
אפשר לומר אותה אחד לשנייה, שכל אחד יעשה "ביקור הדדי" בלב של השני,
ברגשות של השני,
בדפוסי החשיבה והמוח של השני,
שומעים כל אחד בתורו עד הסוף,
ולאחר מכן מומלץ שכל אחד יכנס רגע לראש של השני ממש כמו משחק תפקידים,
ואחרי ההבנה השלמה הזו את תביני בדיוק מה גרם לו ולמה
והוא יבין בדיוק מה קרה לך ולמה
ותוכלו להמשיך בחיים ביתר כיף ואהבה עם ההבנות והתובנות החשובות הללו.
ואם אין זמן לשיחה ארוכה אומרים: "חשוב לי לדבר.
עכשיו לא מסתדר, מתי כן אפשר?"
ולקבוע זמן מדויק, עדיף כמה שיותר מוקדם,
לפנות את הכל ושזה יהיה ראשון בסדרי העדיפויות
אבל לא לוותר!
לקבוע!
לדבר!
עד הסוף!
זה כ"כ חשוב.
חשוב גם לזכור שלפעמים "בעידנא דריתחא" מה שנקרא,
אחד מבני הזוג, או אפילו שניהם,
יכול לא להגיב כ"כ טוב אפילו לאמירה האמיתית והמדויקת הזו שהשני אומר ממה הוא נפגע.
לכן כדאי לקרוא את המציאות עצמה בזמן אמת,
ולקרוא את בן/בת הזוג בזמן אמת ולא רק את עצמנו
כי לעיתים, אפילו שהכוונות ואפילו המעשים שלנו טהורים וטובים - לצד השני אין את הפניות באמת להקשיב מכל הלב,
לא מכוונה רעה חלילה,
אלא כי הוא עמוס/טרוד/לחוץ/רעב/עייף/אחר עכשיו,
וגם אם נגיד לו "נפגעתי ממך שאמרת ___" הוא יכול להרגיש מותקף וכעוס ולהתקיף חזרה במקום לקחת לתשומת ליבו,
מה שאין כן אם כל אחד לוקח לעצמו קצת זמן עם עצמו להירגע,
זה יכול להיות כמה דקות,
זה יכול להיות כמה שעות
וזה יכול להיות אפילו יום שלם -
העיקר שחושבים על הנעשה, לוקחים קצת אוויר לנשימה ואז מוצאים זמן שנוח ומתאים ל*שני* בני הזוג, כדי שהדברים לא רק יצאו מהלב, אלא גם יתיישבו על הלב.
ממשברים צומחים.
משבר הוא כמו שבר, משהו שבור אפשר לתקן.
משבר הוא כמו "שובר" - שובר הוא הזדמנות שלנו להסתכל לחיים שלנו יוצר פנימה.
לפעמים במהלך שיגרת החיים השוחקת דברים שחשובים לנו ומהותיים לנו נדחקים לפינה.
ברגע שקורה מקרה כזה, משברון או משבר כזה,
זו הזדמנות נפלאה בשבילנו להבין - מה בעצם חשוב לי?
מה קריטי לי?
מהם הקווים האדומים שלי?
ממה אני נפגעת?
אם זה לא היה קורה ומתפוצץ לא היינו מבינים זאת לעומק.
אז כן, שובר לשיפור החיים
אחרי המשבר מתחזקים
מתקרבים
עולים עוד שלב ועוד דרגה בקשר
הקשר נהיה יוצר אוהב, מבין, מכיל, עמוק.
ומשבר כמו "המשביר" שהיה יוסף במצרים - הוא מכלכל ומזין אותנו בתובנות חשובות וקריטיות לחיים, הוא המשביר האישי שלנו.
רק אהבה ושמחות תמיד ❤
תקציר הורס את הקטע
צריך לקרוא, בנחת, כדי להנות באמת ולא רק להבין מסר קצר ולעניין
ואפשר גם לבקש יפה🤦♀️
מתומצתים
ב ביקשתי יפה
לדעתי נגמרו לי תסכים עם דבריי
משפטים מתפרשים שונה
לי זה היה נראה כמו דרישה
נא לשלוח תקציר
לא ממש בקשה🤷♀️
לא הכי מתחברת לAI כאן,נגמרו לי השמותכלומר במקומות כגון אלה של לסכם פוסט של אדם אנושי שכתב מתוך מהלך במוחו/ליבו, זה הרבה פעמים מפספס את המהות (ולעיתים גם את האנושיות) של הדברים.
אם הייתי יכולה לכתוב סיכום כאן ספציפית כנראה הייתי כותבת יותר קצר, יש בהחלט פעמים כאלו, אבל בפעם הנוכחית מרגישה שכך הדברים יכולים להתבטא בשלמות.
לא זו הייתה המטרה/המהות/השורש/הסיכום של מה שהתכוונתי להעביר.
לא נראה לי שיכולה לסכם במילה אחת, אבל אם כן היא אולי יותר קרובה ל"התבוננות" מאשר מה שהAI כתב...
ותודה לך על הפידבק 🙏
דווקא במקום הזה של הריחוק / הקושי / הריב / הפער הזוגי
שלנו הוא נחווה כירידה,
אבל אם נביט בו באמת זו ירידה *לעומק*.
כמו הפרפר שנאבק לצאת מהגולם שלו, ונצרך לחבוט שוב ושוב בדפנות הגולם עד שהוא יוצא ונהפך לפרפר יציב וחזק עם כנפיים שמסוגלות לשאת אותו,
וכמו הסיפור הידוע על אדם שריחם על הפרפר שנאבק ורצה לפתוח במקומו את הגולם כדי לחסוך ממנו את כל המאבק הזה אבל בסוף הפרפר יצא חלש ולא יכל לעוף ומת במהרה...
בדומה לזה גם המקומות הקטנים האלה דווקא,
הירידות האלה,
אם רואים אותם כחלק בלתי נפרד מהמסע שלנו, ממש דרך מתמשכת שאנו הולכים בה גם אם היא כרגע בירידה,
ועוד יותר אם היא כרגע בירדה *לעומק* וחיזוק הכנפיים הזוגיות שלנו לצאת אל העולם חזקים יותר, יציבים יותר, עם מסוגלות וכוחות עמוקים ויקרים.
עצם ההתבוננות הזו יכולה להעניק לנו כוח.
ממש לאמץ ולהשתדל להיות בהכוונת המבט על היכולת שלנו להתחזק יותר דווקא מהירידות,
על כך שהן חלק בלתי נפרד מהחיים,
על כך שיש בתוכן דווקא אוצרות שלא נוכל למצוא בעליות,
ועל כך שזו ממש המשך הדרך עצמה - אנחנו לא עוצרים! אנחנו ממשיכים, מעמיקים,
אנחנו בדרך עצמה! דרך שבמהלכה ועם לימוד נכון שלה אנו מתחזקים יותר ב"ה.
הצעירים שכאן
איך זה היום עובד? זמנים, מחירים, והאם עדיין לא עונים נשאות אלא רק התאמה
תודה
שואל למרות שמסתמא האינפורמציה נגישה באינטרנט
ר"ח אדר הגעת אלינו
ואנו נדרשים לה לאותה שמחה
הלוואי שנגיע אלייך השמחה
כמה שאת יקרה
וכמה שאת בלתי מושגת לפעמים
וכמה שאת חומקת לנו מבין האצבעות לפעמים
אבל היום אנחנו בוחרים לתפוס אותך חזק חזק
לשמור
ולא לאבד!
ובעצם אם חושבים על זה,
כל דבר בחיים
שאנחנו רוצים אותו וחושבים שהוא יביא לנו את האושר,
יש לו פוטנציאל באמת לעשות את זה,
אבל באותה מידה יש לו גם פוטנציאל לא לעשות את זה.
זה תלוי בנו.
אם אדם רווק מייחל לזוגיות, כי הוא כמה ורוצה זוגיות וגם חושב שאם היא תהיה לו הוא יהיה מאושר -
ברגע שהוא ימצא את הזוגיות הזו שהוא חלם עליה
הוא יוכל באמת להיות מאושר -
אבל רק אם יבחר להיות מאושר בה.
ורק אם ישמור עליה.
ורק אם ישקיע בה.
ורק אם ילחם ולא יוותר עליה
(כמובן לא מדברת על מקרי קיצון שבהם עדיף להתגרש אחרי שכבר ניסו הכל ולא צלח.
מדברת על מקרים שבהם האהבה דועכת פשווט כי לא משקיעים בה ולא לומדים עליה, ולא נלחמים עליה, ולא יודעים שיש פתרונות, ומעוד הרבה הרבה סיבות).
ואם אותו אדם יבחר שלא להיות מאושר מהזוגיות הזו - מכל סיבה שהיא -
הוא פשוט לא יהיה!
כנ"ל זוג נשוי שמאוד כמה לילד, וחושב שאם וכאשר יהיה לו ילד הוא יהיה מאושר!
אם הילד הזה יגיע והזוג יבחר להיות מאושר - הוא יהיה!
ואם יבחר עדיין לא להיות מאושר ולהתרכז *רק* בקשיים של גידול הילדים וכל המסביב - זה מה שהוא יספר לעצמו וזה מה שיגרום לו *לא* להיות מאושר.
אנחנו בתור בני אדם צריכים להפסיק לומר לעצמנו "אני אהיה מאושר/ת רק כש____
כשאתחתן
שאסיים את הלימודים
שאקבל 100
שאתקבל לעבודה
שאעלה דרגה
שאסיים תואר שלישי
שיהיו לי ילדים
שתהיה לי בת סוף סוף אחרי הבנים
שיהיה לי בן סוף סוף אחרי הבנות
שארזה
שאשמין
שאהיה יותר חזק ושרירי/יותר חזקה ויפה
שבעלי סוף סוך יעשה כך
שאשתי סוף סוף תגיד כך
שלילדה יהיה טוב מבחינה חברתית
שהילד סוף סוף יסיים את גיל שנתיים הנורא
שהילדים יגדלו
שהילדים יתחתנו
שהנכדים לא ישגעו
שהנכדים יבואו יותר לבקר
וכן הלאה וכן הלאה
זה פשוט לא נגמר.
צריך להתאמץ ולשמוח בכאן ועכשיו.
להתאמן בשרירי השמחה בכאן ועכשיו.
לשמוח
ולשמח
להינות, לעשות טוב לעצמנו ולאחרים, לשמוח במה שיש, להתפלל על מה שאין (עדיין) אבל לא לתלות בו את *כל* שאיפותינו וחלומותינו,
ואם לא מאושרים - לטפל בזה.
לנסות לבד,
לנסות עם חברים
לנסות עם משפחה
לנסות עם עזרה מקצועת אם לא מצליחים
זו עבודת חיינו.
להיות שמחים.
זה ממש כמו שריר -
שמאמנים
עובדים על שריר השמחה. מאמנים אותו.
עוד ועוד ועוד.
מאמנים את המחשבות המחזקות ולא המחלישות
מאמנים את העין הטובה והכרת הטוב
מאמנים את ההודיה על כל דבר ודבר שכן יש
מאמנים את הראייה הרחבה
מאמנים את האמונה והביטחון בקב"ה
ה' יתברך
אני רוצה להיות שמחה
תראה לי את הדרך ברחמים ובמתיקות לאותה שמחה
תן לי ולכל העם אינסוף סיבות אמיתיות לשמוח
רק בך אנו בוטחים
שמחנו כימות עיניתנו
שמחנו
בבניין בית מקדשך
בבניין הבית הפרטי שלנו
בבניין הביטחון שלנו
בבניין השמחה שלנו
שמחנו
כי ראינו עצב מספיק
שרק נשמח
היום
ובכל יום.
אמן.
אז בואו נעצור רק לרגע אחד
*ונבחר* היום לשמוח.
במה יש לי לשמוח היום, כאן, עכשיו?
אחרי שבאיזשהו מקום ר"ח אדר פוגש לא כל כך בזמן. כשיש כל מיני מורכביות אלו ואחרות.
(ובכלל, בח"י השנים האחרונות ר"ח אדר הוא תאריך מורכב...)
אבל אם הדין שצריך לשמוח, אז נמצא איך לעשות זאת.
ושתמצא בקלות סיבות ממשיות בשפע לשמוח, ברכה הצלחה וישועה שלמה בכל תחום ותחום ב"ה 🙏
