התקף חרדה בד"כ מתואר בצורה ממש שונה.

ובלבול זו תופעה שמצריכה בירור. (והיא קורית בנפילות סוכר...)

הייתי הולכת לרופא משפחה ומבקשת בדיקות דם מקיפות

ובהם בדיקת המוגלובין מסוכרר HBA1C בדיקה שמראה אם היו צניחות בסוכר לאחרונה.

אם את בכ"א חושבת שזה התקף חרדה הטיפול שמאד עוזר זה CBT 

לפעמים צריך גם  טיפול תרופתי.

אני ממש ממליצה ללכת לרופא משפחה בקרוב.

מעולם לא סבלתי מלחץ דם גבוה/נמוך ובעיות של סוכר

לפי הצאט כן נשמע שזה סוג של חרדה

לך לא נשמע? האמת שאת מעודדת אותי כי שקעתי לייאוש וקשה לי עם המצב ולהרגיש ככה

ונפילת סוכר ממש כן.

לכן זה הדבר הראשון שעלה לי.

אבל אם זה תופעה שמלווה אותך כבר זמן רב את חייבת לבדוק ביסודיות.

לכן חשוב קודם כל בדיקות.

ובבקשה אל תתני לצ'אט לתת לך עצות רפואיות. זה עלול להיות מסוכן.

בהצלחה יקרה

טוב שקבעת תור

תרגישי טוב

להיות שעדיף תור פיזי, אם יש לך אפשרות.

את מתארת משהו שאולי יכול להיות קשור לחרדה, ואולי לא.

ואני מניחה שבשביל לבדוק, הרופא יצטרך שתגיעי פיזית.

הטלפון בדרך כלל מתאים למרשם קטן, התייעצות קצרה, לא לטיפול ממש

מציעה לקבל עזרה רגשית. הרבה פעמים סטרס ועומס יוצרים אצל נשים מצב כזה.

ולפעמים זה גם יוצר גלגל נוסף של חרדה מלא להירדם, שעוד יותר מקשה לישון, וחוזר חלילה...

הכי נכון זה לעשות עבודה רגשית ולהבין מה כבד עלייך❤️

תבחרי משהו שיתאים לך

אפשר ללכת לטיפול עמוק, אפשר לקבל כלים לחרדות.

אני באופן אישי ממליצה לא להסתפק בעזרה סימפטומטית, כלומר להמנע נניח מהתקפי חרדה או מחרדות (cbt למשל בכיוון כזה) ויותר מאמינה בלהגיע לשורש העניין. להקשיב לחרדה, להבין על מה היא יושבת.

בעצם, חרדה, היא פחד שלא הקשיבו לו ודופק חזק יותר...

ופחד צריך הקשבה, הוא תמרור אזהרה פנימי

שמכוון אותך להזהר מתהומות ומקומות שעלולים להזיק. אפשר ללמוד לעבוד איתו בצורה נכונה ועמוקה, בלי להתעלם ולהדחיק, ובלי להתבוסס...

בסוף בעומק כל דבר שמפעיל אותנו רגשית, ובטח דבר שמציף ככה, יושב על מקומות עמוקים שכנראה הגיע זמן רפואתם.

ממש ממליצה לא לחפש "לכבות" את זה, אלא למצוא מענה שיאפשר לך מענה עמוק יותר למה שהנפש מנסה להעלות.

אני אישית מלמדת ומדריכה בכלים להתמודדות עם פחדים, וכמובן יש עוד בעולם

חוזרת וממליצה לבחור גישה של הקשבה ומעבר בפחד ולא של נסיונות כיבוי שלו. בעולם ובכלים הטיפוליים וגם הפסיכיאטריים אפשר למצוא לכאן ולכאן.

בהצלחה יקרה.

אם זה חרדה, אז לתת לעצמך את הזמן.

לחזור כמו מנטרה במח שתיכף זה יעבור.

נשימות עמוקות.

ובכל מקרה, כדאי ללכת לרופא לשלול דברים נוספים.

3 שניות שאיפה. 3 שניות שמירה בבטן ו3 שניות נשיפה.

לחשוב על דברים מרגיעים.

שירים

בטח כשהחרדה באה כשאת במקום בטוח (נניח בבית, לא באמצע המשרד), כדאי לתת לה.

נשימות זה נחמד, אישית פחות אהבתי בחרדה כי זה הרגיש לי שעדיין יש חרדה אגורה בפנים פשוט היא לא לגמרי מבעבעת

ממליצה לרעוד

נשמע מוזר, אני יודעת, אבל דווקא לנער את הגוף ולהתמסר לרעד. זה מוציא הרבה פעמים (לא לתמיד, כן? אבל לכאן ועכשיו, מחר יהיה מחר)

חוץ מנשימות וכו'. גם זה מוציא את הפחד או עוזר להירגע.

נשימה מעגלית על בסיס יומיומי ובעיקר בזמנים של ההתקפים

כן יכול להיות עומס וזה סימן טוב לחשב מסלול מחדש להקשיב לגוף ולתת לו מנוחה נפשית, התאווררות, ולא למצוא תירוצים למה לא מתאים עכשיו כי זה עלול רק להחמיר

אני ממליצה על שיטת רפואת הנפש בדרך היהדות

במקביל לבדוק חוסרים, בדיקות דם מקיפות ואם יש אז למלא מאגרים

והקטע עם חרדה זה שהיא מזינה את עצמה.

הפחד מהחרדה, מזין אותה. זה כמו לופ שלא נגמר. והלופ הוא מה שמפחיד אותנו- שלא נצליח לצאת ממנו.

הפתרון בעיניי זה לקבל את הלופ ואת החרדה, ולהאמין בגוף ובנפש שלך, שיש להם כוח טבעי להתאזן. כמובן לקבל תמיכה ממי שליך, אבל לא להפסיק להאמין בך ובכוחות הטבעיים המרפאים.

נכנסתי לסוג של דריכות מהפעם הבאה שזה יגיע

התייעצתי עם הרופאה שלי נתנה לי בדיקות לעשות וגם כדור קלמברין משהו כזה. לא לקחתי עוד חוששת מזה אבל לא יודעת

לפחות אני מבינה מה יש לי שזה לא פחות חשוב

קראתי שזה עלול לעשות בלבול ותחושה של רחפנות במהלך היום ואולי גם עייפות ואני חייבת להיןת חדה ומפוקסת בעבודה וגם בבית עם הילדים וזה הפחד שלי

לא מבינה מאיפה זה הגיע לי פתאום 😔

אין מה לחשוש ממנו

לי גם לא עזר

כי הרוקח אמר שזה לא טבעי

לא לקחתי עוד משום מה חוששת.לקחת אולי כי ההתקף הזה מאחורי, מצד שני יש עדיין מעט דריכות לימים הבאים

שלקחתי בתור נערה ואמרו אז שזה טבעי ובלי מרשם

אולי אני טועה

בכל מקרה לא עזר לי

ציפרלקס עזר מאוד

התקפי חרדה לרוב מתוארים כמשהו עם תסמינים ספציפיים

אבל לחרדה יש הרבה צורות

ולא תמיד זה מרגיש כמו חרדה קלאסית..

וכן, חשוב לבדוק רפואית שהכל תקין!

אבל--

יש מצבים שבהם מכל מיני סיבות הגוף והנפש מיצו את יכולת ההכלה שלהם, יכול להיות שבגלל חוויות מודחקות, ויכול להיות שסתם בגלל תקופות של עומס ורגשות מציפים, לא תמיד זה משהו מודע.

וכשאין יותר מקום בפנים, זה מתחיל לגלוש החוצה בגוף,

וממש יכול להתבטא גם בתסמינים שציינת.

אני לא חושבת בכלל שכדאי בתור התחלה ללכת להתחיל טיפול תרופתי..

ממליצה למצוא מטפלת טובה ולהתחיל בטיפול בשיחות לפני..

תרגישי טוב!

באמת שאלה מסובכת😅

תכשיטים לא ממש לובשת מטפחות יש לי המון ובאמת לא צריכה..

וחבל לי שיוציאו כסף על אוכל... 🤦‍♀️זה חד פעמי

בעיקר אם אין משהו דחוף יותר 

ואת ממילא לא צריכה עוד כלום, והכסף מוגש לך

הייתי מבקשת מארז קינוחים מפנק/ ארוחת בוקר/ משלוח לצהריים שיחסוך לך להכין/ אוכל מוזמן לשבת

עונה גם ל @כורסא ירוקה

ממש קשה למצוא פה מישהי.. 

מצעים לעריסה

כרית צפה לאמבטיה

מזרן לעגלה

או מכשיר מפנק כמו מחמם מגבונים, סטריליזטור אם את משתמשת בבקבוקים, יש מכשיר שמכין ארוחות לשלב הטעימות, מכשיר שמשמיע את הבכי של התינוק מהחדר השני.

כל הכבוד על המחשבה

מתנה ליולדת

זאת מחווה נחמדת

אני ממליצה על ארוחה שווה

חכי בפתח אני כבר מגיעה

שעות נסיעה מפה..

נניח ביי מי אול תקף למלא דברים ויש לו תוקף של כמה שנים. את לא תצטרכי בגדים לילדים מתישהו בהמשך? נעליים? לעצמך אפילו? 

לק"י
 

תמיד שווה לנסות.

לא באמת מצליחה. להגיע לקניות וכשכן ממש קשה לי למצוא..

אז לא מצליחה לממש את השוברים..

יש לי ביי מי אול ותו הזהב.. 

בפסח לא תקני לילדים מתנות?

התוים האלה טובים גם לקניה אונליין, למשל סטימצקי או צומת ספרים,

עם תו הזהב נראה לי את יכולה לעשות קניות בשופרסל גם באונליין

בצומת ספרים למשל יש גם משחקי קופסא,

כאילו זה להמון דברים שבעיני ממילא קונים,מצעים מפוקס הום עלה לי עכשיו לראש למשל.

אבל רואה שלא הצלחת לשכנע אותך, אם תחפשי למי למסור אני מתנדבת לקבל 🤪

לק"י

ואחותי אמרה לי שאפשר לקנות בבימי באשכר מטפחות. אם עוזר לך או למישהי אחרת.

(גם אני פחות מוצאת מה לקנות לעצמי עם ביימי. בסוף קניתי לילדים בקסטרו, והשתמשתי שם. יד להם שמלות וסרפנים ממש חמודים לילדות, ובמבצעים של 2+2 זה שווה).

מה שביקשתי מהיומולדת

ואז התפנקתי על שטויות ובגדים שאני אוהבת בלי מצפון

אלא מה יפנק אותך...

לא יודעת באיזה סכום מדובר (כל המתנות שאני רוצה יקרות מידי כנראה🤭)

אולי משהו כיף למטבח. או אולי כרטיס כניסה לאיזה אטרקציה משפחתית לנצל בחופשת פסח..

במטבח אין מקום לעוד משהו..

נגיד 300 ש"ח.. 

יש פה מישהי שמוכרת שלטי פסיפס להכין עם השם משפחה..  זה יכול להיות לי תעסוקה כייפית..

אבדוק כמה זה עולה..

שובר לארוחת בוקר זוגית באיזה בית קפה

שמעתי על גלידריות שיש להם שוברים לגלידה משפחתית, זה ממש כיף לצאת עם הילדים להתפנק ולשלם בשובר

שובר לטיפול פנים או מוצרי קוסמטיקה אצל קוסמטיקאית

נעלי בית או פיגמה מפנקת - תמיד כיף להתחדש 

כמתנה מכשיר שמאוד רציתי שהוא בכלל לא קשור ללידה או לתינוק

את יכולה לנצל את ההזדמנות

שאני אביא

אגב אנחנו לא מקפידים אחרי שירותים ליטול ידיים מכלי

נטילת ידיים אחרי שירותים | שאל את הרב - כיפה 

מנקים זורקים כל מיני דברים שנראים כמו שמישהו שכח. הם לא יודעים מה עושים עם נטלה, חלקם לא יהודים בכלל. אולי יפריע שזה צובר מים מסביב או לכלוך. או סתם מפריע בעין ליד הכיור המעוצב להפליא.

אם זה נראה כמו משהו יוקרתי שמישהו השאיר בכוונה אולי הם יגדילו ראש וישאלו קודם.

בכל מקרה בתיאום עם משאבי אנוש יגידו להם מה אמור להישאר ומה לא.

באופן כללי בחברות חילוניות פחות מקובל שאנשים מגדילים ראש ומביאים דברים מעצמם,

וספציפית יש רגישות מיוחדת לנושאים שיכולים להתפרש כהדתה ולכן הגיוני לבוא ולהציג את הנושא.

פעם הבאתי טוסטר מהבית שאוכל להכין טוסט בטוסטר כשר

איך יצאו עלי שלא עושים את זה ומה נראה לי, הייתי פעורה בתחילת דרכי בהייטק

גם כשהסברתי שאני מבינה שמוצרי חשמל זה רגיש ועשיתי טעות

זה לא התקבל בהבנה, זה לא היה רק כי זה מוצר חשמל (זה היה התירוץ הרשמי) זה היה על ההגדלת ראש. כאילו מישהו הזיז את הגבינה שלהם.

(אגב כשאנשים הביאו מכונות קפה בוטיקיות מגניבות אף אחד לא פצה פה.. עד כאן אסור להביא מכשירים חשמליים מהבית)

כמו שהיום מסתכלים עקום אם אני קונה חלב למשרד כשנגמר.

מבחינתם הכמות שנרכשת אמורה להספיק לשבוע ותתמודדו. ויש חלב אלטרנטיב של מגניבים אז בכלל איפה הבעיה..

אם מישהו קונה מבחוץ זה מציג את המש"א באור קצת חיוור,

הייטקיסטים, לכי תביני 😄

יש ניואנסים בתרבות ארגונית הזו ואני בהחלט יכולה להבין את הבסיס לשאלה.

ולא ראיתי שום דבר ממה שתיארת

למי אכפת אם מישהו יביא חלב?

המקרר היה מלא בכל מני דברים שאנשים הביאו לעצמם. ואף אחד לא היה שם לב אם הביאו עוד חלב.

בטוחה שגם לא היה מפריע שיביאו טוסטר. אולי אולי רק בקטע של החשמל.

ונכון שנטלה יכולה להזרק על ידי המנקה

או שהיא תשתמש בזה לשים סקוטצים

אבל זה סתם מחוסר ידע

אם הפותחת תבקש ממשאבי לקנות נטלה בטוח שלא יהיה אכפת להם 

כשיש כמה קומות של עובדים והמון אנשים והמשאבי אנוש עסוקות באלף דברים וממש לא על כל מה שקורה אז באמת אף אחד לא יראה את זה בכלל.

אם מדובר בחברה של 50-60 איש אז כולם מכירים את כולם ורואים הכל וזה יהיה די מוזר פשוט להניח נטלה בשירותים

בלשים נטלה.

זה אביזר שקיים בכל שירותים של אולם ארועים או מסעדה. לא איזה משהו כזה מוזר ויוצא דופן.

אז יבינו שזאת היא ששמה נטלה, אז מה?

הייתי נגשת או כותבת לאחראית משאבי אנוש שיש לי צורך בנטלה ומודיעה לה שהנחתי אחת בשרותים. וזהו 

אם היא תבקש ממש"א זה לפי הפרוטוקול,

הגבתי למה יש בסיס לחשוב שזה לא יתקבל בעין יפה כיוזמה פרטית ללא תיאום.

החל מחוסר מודעות ועד לעקימת אף

(לא שזה כזה נורא, כן? אבל יכולה להבין את השאלה)

לגבי החלב, יש הבדל בין להביא אוכל אישי מהבית לבין לרכוש מוצר שהחברה אמורה לספק.

במקרה הראשון מש"א לא אמורים לדאוג לזה, במקרה השני זו אחריות שלהם ואם מישהו משלים זה יכול להיות מתורגם כחוסר שביעות רצון מהשיקול דעת שלהם, סוג של התערבות לא ראויה. אם הם החליטו ש10 בקבוקים בשבוע זה מספיק לצורכי המשרד, מי אני שאקנה מיוזמתי לפני הזמן.

זה ניואנסים.

כמובן זה לא מחייב אבל נפוץ בחברות מאוד הייטקיסטיות חילוניות.

הפותחת חדשה במשרד ורוצה לוודא איך לעשות את זה יפה בלי לעצבן.

כי זה נוח להשתמש ולשפוך עם זה (נניח שמים סבון ומים ושופכים על השירותים).

ואז זה באסה וגם מטלות נעלמות (זה לא קטע אנטי דתי, רק כי זה נוח לניקיון ולא חושבים)

אז אם המשרד קטן ומנקה קבוע- כדאי לדבר ולבקש שלא ישתמשו בזה

אם הצוות מתחלף זה יותר באסה. אצלי בלימודים יש חוט שמחבר את הנטלה לכיור בגלל זה, אבל לא יודעת אם הייתי מבקשת בשביל עצמי כי מרגיש לי טיפה חוצפה (אצלי זה המוסד שם. מוסד לא דתי אגב. אוניברסיטה רגילה…)

כשאת מניקה את חוסכת מטרנה

ולכן לשוטט בשיין זה מן הנמנע

לא ייתכן שאת תעבדי כל הזמן ⏱️

וחשבון הבנק יהנה מהמזומן 💰💰

וגם המתבגרת...

ממש כמו לעשות כושר מהספה 🤣

ללדת בלי כאבים 🤭

אמאלה זה כל כך נכוןןןן

צחקתי בקול 😅😅😅

@איזמרגד1

@דיאן ד.

@יהלומה..

@nik

שאילמות סלקטיבית אפשר לטפל.

וככל שזה גיל צעיר יותר ככה קל יותר לטפל בזה.

ממליצה לך מאוד על הספר אילמות סלקטיבית 

אילמות סלקטיבית - ספר מודפס או דיגיטלי

אני נתקלתי באילמות סלקטיבית כשהבת של חברה שלי התחילה להשתתק מחוץ לבית (בערך בגיל שנתיים וחצי)

הייתה מגיעה אלי הביתה לשחק ולא מוציאה מילה  מהפה.

וממש ראו שקשה לה ושהיא עצובה.

החברה שלי קנתה את הספר ועבדה עם הילדה כמו שמציעים בספר 

(צריך גורם חיצוני שישתף פעולה והיא ביקשה ממני לעזור)

תוך כמה חודשים הילדה התהפכה.

מילדה שקטה ועצובה לילדה מלאת חיים, עליזה ושמחה.

הרעיון של אילמות סלקטיבית זה חרדה חברתית

ולכן גם אם המטפלת חמה מסורה ומקסימה

ברגע שהילד מפחד וחרד לדבר מחוץ לבית הוא ייפחד להגיע אליה.

אני חושבת שלא כדאי לך להאריך חופשת לידה בגלל זה

כי את בעצם מעודדת את ההימנעות החברתית שלו

אבל כן כדאי שאם את חוששת בכיוון להתייעץ על זה ולטפל כמה שיותר מהר.

יכול להיות שיש ילד חדש אצל המטפלת שיש ביניהם בעיות והיא לא מתמודדת עם זה טוב ורע לו?

אתם שואלים אותו בבית אם הוא בכה כל היום?

כי אם לא, יכול להיות שהוא מקבל הוראות דיבוב אצל המטפלת? שואלת כי אנחנו היינו בהלם כשגילינו שזה קרה אצלנו והשפיע על הילד ועל כושר הביטוי שלו מאד!

גם אצלנו היתה מטפלת מקסימה אוהבת מחבקת, לעולם לא צועקת, גם אם את עומדת מאחורי הדלת. אבל מסתבר שכל זה היה בתוקף בשעות הפיזור והאיסוף ולא בין לבין....

ואם את מקליטה אז יום אחד לא מספיק  יש ימים טובים יותר או גרועים יותר בכל מקום. ויום יומיים זה לא מייצג

תקשיבי הוא חכם!!
איזו רמה גבוהה של הבעת רגש, וואו

הוא נשמע מתוקי וחכם, הייתי חד משמעית מאריכה חופשת לידה בפרט כשיש אפשרות, ונשארת איתו בבית
לפני כן, תבררי בסביבתך על עוד אימהות שבבית עם הפעוטות שלהם, כך שתוכלו להיפגש, ובלי קשר אם את יכולה קצת לצאת איתו לגינה או משהו לראות האם בנוכחותך הוא רגוע יותר?
 

תנסי להתחיל איתו טיפול אצל קלינאית תקשורת, אם זכור לי נכון הן מטפלות גם באילמות סלקטיבית.

זה לא בהכרח שהמטפלת לא טובה, אבל יכול להיות שהוא "פשוט" רגיש מאוד, ולכן לוקח קשה גם דברים קטנים. וזה יכול להשתנות במהלך השנים...

צריך לשים לב לזה
גם לא כל פסיכולוג...
בשניידר יש מרפאה לאילמות סלקטיבית, אולי כדאי להתייעץ איתם?
אפשר גם להתיעץ עם קלינאית, איך ניתן לעזור בגיל הזה...
אם זכור לי נכון, הם לא מטפלים בגיל הזה...(רק מעל גיל 5 או שש, לא זוכרת)
הוא מדבר שוטף בבית? או עדיין הדיבור לא מבוסס?
אם הוא מדבר טוב לגילו, יש כמה דרכים לעודד איתו דיבור במקום זר. אבל זה השקעה
 

יכול להיות אילמות סלקטיבית אבל הוא עוד קטן מלפתח את זה לדעתי. בגדול זה מגיע מחרדות...

ילד שמרגיש בטוח, הוא מדבר ומרעיש... ברור שיהיה הבדל בין ההתנהגות בבית ובחוץ, זה אצל כולם. אבל מה שאת מתארת נשמע מדאיג 

אילמות סלקטיבית. (אמנם לא קיבלנו אבחנה רשמית, אבל זה היה ברור שהסיבה היא רגישות יתר ולא המטפלת, שאנחנו מכירים כבר שנים וסומכים עליה)

כמובן, צריך בכל זאת לשלול אפשרות של מטפלת לא טובה...

ממש. חכם ורגיש, אולי מחונן.

יש ילדים כאלו. אין מה לעשות עם זה. לא חושבת שנכון לתייג את זה כ"קושי ריגשי"

גן זה לא כיף. הכי כיף ובריא ונורמלי זה להיות עם אמא בבית. נשמע שהוא ואת יודעים את זה.

אין לי עיצה, רק אומר שאני הייתי כזאת. ובעלי היה כזה, ואני לא מתכננת לשלוח ילדים למסגרות.

אבל אם הייתי שולחת, היה לי חשוב לתת המון מקום לקושי ולנסות להשאיר בבית מתי שאני יכולה.

(ואני מורה עם 10 שנות ניסיון. אז לא עונה רק בהיבט האישי אלא גם המקצועי)

שלא טוב להם להיות מחוץ לבית. אבל יש ילדים שהם בדיוק הפוך מזה, ופורחים במסגרת!

בכל אופן, אני עדיין לא גיבשתי עמדה מוחלטת על ילדים רגישים - האם נכון לשלוח אותם למסגרת ובאיזה גיל. בכל אופן, לא לנצח הם יוכלו להישאר בכנפיים המגוננות של הבית, בלי להתרועע עם העולם שבחוץ... וכאן צריך לשקול - ובעיקר להתייעץ עם אנשי מקצוע - באיזה גיל נכון להוציא את הילד מהבית למסגרת מיטיבה, כדי ללמד אותו בצורה בטוחה להתמודד עם העולם.

אני אענה לך בתור אדם רגיש, שעבדה עם ילדים ובני נוער במסגרות לא שגרתיות:

שנים נילחמתי עם עצמי בכל הכוח כדי "להתמודד עם העולם" כמו שקראת לזה, הייתה לי קריירה מצליחה מאוד, אבל במקביל סבלתי מדיכאון, לקחתי תרופות והייתי בטיפול פסיכולוגי יותר משבע שנים.

מה יצא לי מזה?

ביום שהחלטתי לעשות מה שאני רוצה, לחיות חיים קטנים ופשוטים, לגדל ילדים בכיף, לא לנסות להתמודד עם העולם- התחלתי לפרוח. ויותר מכך- אני מרוויחה הרבה מאוד כסף וגם משפיעה על העולם בדרך שמתאימה לי, ובעיקר- מאושרת מאוד. 

אני רגישה בעצמי (אך לא סבלתי נורא במסגרת, פשוט לא הייתי במרכז), ואמא לילדה רגישה מאוד-מאוד שכן סובלת, ואנחנו בייעוץ צמוד עליה. ואני אמא גם לילדים שהם לגמרי ההפך - אם הם היו כל היום בבית הם היו נובלים...

גם את כתבת על סמך ניסיון אישי, שפשוט קצת שונה משלי.

ולכן אי אפשר לומר שום דבר נחרץ בעניין הזה... בענייני נפש כמעט אין נכון ולא נכון, וצריך להתייעץ על כל מקרה לגופו.

תשאירי את הילד בבית, תעברי לחינוך ביתי.

אני חושבת שבעולם ההישגי שלנו זה קול שלא קיים, בכלל. וחבל.

הילד שהפותחת תיארה כן סובל מאוד. כל מה שניסיתי להגיד זה שאין ילד בן שנתיים שסובל מלהיות בבית, יש אולי אמא שסובלת. ילדים בני שנתיים שסובלים במסגרות - יש מלא, הרבה יותר מידי. 

ולא רק במקרי קיצון

מספיק אמא שלא פנויה לילד והוא משועמם ובודד

יש ילדים בגיל שנתיים שהמסגרת עושה להם רק טוב! ולכן צריך להתייעץ בכל מקרה לגופו.

לצערי לא התייעצנו עם איש מקצוע כשהבת הרגישה שלי הייתה בת שנתיים, אז לא יודעת מה היו אומרים לי. אבל מניחה שיש בהחלט אנשי מקצוע שדוגלים הזה בחינוך ביתי. השאלה היא על הגילאים הגדולים יותר...

היום היה לי מקרה לא נעים עם הבן שלי

יש לו ירידה ממש משמעותית בשמיעה, עקבית לאורך זמן בגלל נוזלים, עיכוב משמעותי בשפה, לפני חודש וחצי היינו אצל הרופא והוא אמר בואי נמתין עוד 3 חןדשים ונראה אני לתומי הסכמתי. מיום ליום אני שמה לב שהילד לא שומע בכלל (בן 3) הקדמתי את התור לבדיקת שמיעה ובאמת יש החמרה והגעתי לרופא הזה גם מןקדם יותר והוא דיבר ככ לא יפה, זילזל וממש פגע בי אפילו תוך כדי שאני מתווכחת איתו זהו תשלח לכפתורים הוא סובל וגם אנחנו בסוף לא היה לו ברירה והוא הסכים. כי תחילה אמר לי תבואי שוב עןד 3 חודשים ונחליט ולא הבנתי למה לחכות אם עכשיו זה כבר גרוע, נכנסתי איתו ממש לעימות וקראתי למנהל מחלקה ובסוף הוחלט על ניתוח באמת.

סתם חוויה מגעילה שהייתי צריכה לעבור לכן זה חשוב לבדוק לפני

שיהיה בהצלחה 

ואיזה אמא מדהימה את שדואגת לבן שלך ולא מוותרת...

ואת לגמרי צודקת. זה כל כך משמעותי להתפתחות שהילד ישמע טוב, וכשכבר יש עיכוב שפתי אז פשוט חבל לחכות...

כשיש פחות נוזלים באוזניים..

אז יכול להיות שבגלל זה הוא הלך לכיוון הזה...

וחיבוק על החוויה!!

רופאים שמדברים בזלזול, גם אם הם צודקים, זה הכי נורא

גם הבת שלי עם הנוזלים באוזניים כבר כמה שנים, והיינו אצל רופאה בגישה שמרנית שהעדיפה לא לשלוח מיד לניתוח. אבל לא היה לה עיכוב בדיבור וסך הכול היא שומעת... והכי חשוב, הרופאה הזו היא הרופאה הכי אנושית שפגשנו! כשהיינו נכנסים לחדר שלה היא הייתה מדברת קודם כול לילדה, מדברת בגובה העיניים שלה... לצערי היא עזבה את הקופה. לפחות גם הרופאה החדשה נחמדה, גם אם לא ברמה הזו

(בכל אופן, המצב של הבת שלי מורכב מבחינות אחרות, לא בגלל הפגיעה בשמיעה. ויש לה עוד משהו במערכת של אא"ג שדורש התייחסות בניתוח. בהתחלה היינו אמורים ללכת לניתוח אצל רופאה מסוימת מצוינת שאנחנו מכירים, אבל לא אמרנו לה על העניין הנוסף. עכשיו סוף סוף הצלחנו להגיע אליה ולומר לה, והיא המליצה שלא נלך אליה אלא לאחד הרופאים שהזכרתי לעיל. וכאן באתי לבקש המלצות...)

בהצלחה לכם!!❤️❤️

כי אם לא, אז שווב לנסות גם אצלה, למרות שהיא מבוקשת מאוד וממש קשה לקבוע אצלה ניתוחים.

בכל מקרה,

נותחנו ע"י שני הרופאים שציינת.

שניהם נחשבים מאוד מצויינים (קשה לשפוט מאירוע אחד, מה כבר הספקנו להכיר)

אני חושבת שד"ר גפרי הוא טיפה יותר שמרן וד"ר גרוס קצת יותר חותך (למרות שקשה להשליך ממקרה בודד)

ככה יצאתי בהרגשה שלי.

ד"ר גפרי לא מומחה ספציפית בילדים, בד"כ הוא לוקח ניתוחים מורכבים במבוגרים.

הייתי הולכת על ד"ר גרוס, ואם לא מסתדר אז גם אצל ד"ר גפרי אתם בידיים טובות.

(ספציפי על גרוס אני יכולה להעיד גם על גדלות רוח, שזה מעיד גם על האדם, אם תרצי אוכל להרחיב בפרטי)

היא אמרה לנו שהרופאים האלה הם רופאי אא"ג לילדים, ובמקרה שלנו כדאי ללכת לאחד מהם. (האמת שהיא אמרה רק את שמות המשפחה, אז אולי אני טועה בשם המלא? חיפשתי באתר של הדסה...)

אולי באמת אשמח שתפרטי לי בפרטי. (המקרה שלה מורכב גם מבחינת האוזניים וגם מבחינת עוד משהו שקשור למערכת של אא"ג, וכנראה לכן היא המליצה דווקא על אלה)

לד"ר ויינברגר אין תורים בכלל, ולפרופ' גרוס יש תור רק בעוד כמעט שנה!

וזה כשאנחנו רוצים ללכת בפרטי🤦‍♀️

אין לי מושג מה נעשה

קודם כל תקבעי את התור לעוד שנה, שיהיה,

תבקשי מהמזכירה להכניס אותך לרשימת המתנה ותדגישי שאתם זמינים וגמישים( תשתדלו גם להיות כאלה 😉),

אם היא לא חוזרת עם תור מוקדם יותר תוך כשבועיים תתקשרי שוב, תשאלי גם מתי הן מבקשות אישורי הגעה, לפעמים יש יום בשבוע שבו עושים את זה, אז ביום הזה צריך להתקשר אליהן שוב...

חוץ מזה תמשיכי בבירורים, אבל את התור הזה תקבעי כבר, מקסימום תבטלו בהמשך ותשמחו מישהו אחר שנמצא ברשימת המתנה.

וכן, מבאס ממש שגם בפרטי קשה כל כך להשיג תורים 

בינתיים קבענו תור לעוד רופאה שאנחנו יודעים שמומלצת (אבל לא בטוחים אם ספציפית למה שאנחנו צריכים) - היה לעוד חודשיים (אמנם בעיר אחרת, אבל גם זה טוב).

אוף, אני ממש מקווה שהדחיות האלה לא יגרמו לנזק...

יכולה לספר לך שלאחרונה בעלי היה צריך נוירו כירורג, פרטי, שבעקרון לפני כמה שנים היה מטופל אצלו. כשהתקשרנו לפני חודשיים לקבוע תור התור הפנוי למטופלים קיימים (!) היה לאוגוסט (!!) וזה בגלל שבדיוק היה שם ביטול של תור כי התור הפנוי הבא היה רק בינואר 2027.

מפה לשם, בעלי לקח את התור הזה, הקדימו את התור ואז הקדימו שוב וכבר היינו אצל הרופא 💪

חשבתי שרק בתורים לאבחוני אוטיזם זה ככה🙈

כשמבקשים להיכנס לרשימת המתנה - הם בעצמם מתקשרים לומר אם התבטל תור, או שאנחנו צריכים לנדנד?...

תור לרופא כאב וכאן בעלי נדנד.

אז אם הם לא מתקשרים תוך שבוע שבועיים, ולא מצאתם משהו יותר טוב בינתיים, תתקשרו אתם.

בכל מקרה נסו לקחת את התור הקיים כרגע, להדגיש למזכיר שזה דחוף ואתם גמישים ומבקשים להכנס לרשימת המתנה.

אני גרועה בביורוקרטיה אבל זה באמת חמש דק' שיחה, אם לא ילך לא הםסדתם כלום, אם ילך הרווחתם 

תתקשרי למגן לחולה, לרב בני פישר, ותבקשי שיעזרו לך להקדים את התור.

ד"א ממליצה מאד לשאול גם איזה רופא מבינהם הוא הכי ממליץ.

הם עזרו לי להקדים תור דחוף שנתנו לי לעוד כמה חודשים לעוד שבוע....

בהצלחה יקרה

026442000 מגן לחולה

מדברים עם המזכירה, נותנים לה את כל הנתונים ואת השאלה ולקראת ערב חוזרים עם תשובות.

בכל מקרה צריך לקבוע קודם תור לייעוץ, לא?

אם הולכים לייעוץ הם מסדרים תורים בשרפ לניתוח, הם יודעים איך לארגן את זה.

(זה עדיין המתנה אבל לא של שנה)

דרך מאוחדת פעמיים נתנו לנו תור לעוד שלושה חודשים לד"ר גרוס.

אצל ד"ר ג'פרי הלכנו לייעוץ בהדסה, ודווקא היה ממש בסדר מבחינת הזימון תורים.

אבל כמו שאמרתי, ההגדרה שלו היא לא רופא אא"ג ילדים,

אולי בגלל זה לא מצאתם תור כי הוא לא במערכת תחת מטפל בילדים?

(בפועל הוא מטפל גם בילדים, גם אנחנו טופלנו אצלו עם ילד אבל זו לא ההגדרה שלו לפחות בתפקיד בהדסה.. כלומר ייתכן והבעיה היא בירוקרטית)

אני לא יודעת כמב מורכב השילוב עם הבעיה הנוספת, יש עוד רופאים (מחוץ לירושלים)

שמומחים בניתוחי אאג ראש צוואר

אם לא מדובר במשהו מורכב במיוחד אולי עדיף ללכת לרופא זמין יותר. תבדקי אפשרויות באסותא.

לפעמים גם עדיף לפצל לשני ניתוחים מבחינת ההחלמה, אז אם יש כפתורים ומשהו מורכב יותר, אז אפשר להתחיל עם הניתוח כפתורים בינתיים.

תבדקי גם אם את הדבר השני עושה גם רופא כירוג

אולי זה גם יקדם אתכם.

(אבל לא בדקנו עליו)

ולא יודעת כבר לגבי ד"ר ג'פרי, היה נשמע שהוא קיים במערכת אבל פשוט אין תורים.

(זו ילדה שרגישה לכל טיפול רפואי מכל סוג שהוא, לכן חשוב לנו לאחד בין הניתוחים כדי לחסוך לה, למרות שתיאורטית אפשר כל אחד בנפרד. את הדבר השני באמת לכאורה יכול לעשות גם כירורג פלסטי, אבל צריך קודם ייעוץ של אא"ג)

יש לך (או לאחרות) המלצות לרופאים מחוץ לירושלים?

לדעתי אז הוא עוד היה ד"ר...

מומחה ממש! ממליצים

שהחשק יגיע (אם אין לחץ הלכתי.. לא יודעת איך אצלכם). אני אחרי שנה לא יכולה לחשוב על עוד ילד. ולפעמים גם עד כמעט שנתיים.

ואחכ פתאום אני כן רוצה…… את בתוך הקושי של ילדים קטנים. זה הגיוני

לא תכננתי בשנים הקרובות אבל בעוד כמה שנים ארצה?

מרגיש לי שהרצון הזה לעולם לא יבוא. 

אני יכולה להגיד לך בוודאות שהזמן עושה את שלו.

לא דומה תינוק בן שנה לילד בן שלוש, מבחינת הצרכים, הטיפול, התלות, (הכסף..) וכו'..

לא הייתי מטרידה את עצמי בשאלה הזאת, זה במילא לא רלוונטי לך לעכשיו, בהתבסס שכתבת שאת עם התקן ולא תהיי מעוניינת בשנים הקרובות.

עוד שנתיים-שלוש תעשי חשיבה מחודשת ותבחני אם יש חשק ורצון או שלא.

וזה גם בסדר לחכות עוד, או לא לרצות בכלל.

בינתיים, באמת אל תטרידי את עצמך בשאלה הזאת כי זה עושה יותר נזק מתועלת. 

לי היו תחושות מאוד קשות אחרי ההריון הרביעי

ובאמת עשיתי הפסקה יותר ארוכה

באיזשהו שלב זה עבר

וזה נהפך לרצון חזק ואמיתי

אין סיבה להילחם במחשבות/הרגשות שלך כרגע.

זה בדיוק הזמן לחיות את ההווה

לעשות הכל כדי שההווה יהיה טוב יותר ונעים

זה לא שאני רוצה אבל כרגע לא..

אני מרגישה חוסר רצון וחשק לזה. חוסר רצון להיכנס לזה עוד פעם.

מרגיש לי הזוי

זה מעסיק אותי בימים האחרונים, מרגישה עוף מוזר בסביבה שכולם כל שנתיים מביאים ילד וחצי מהאנשים בכלל לא מעלים על דעתם את האופציה של מניעה

ומי שכן רק עם ''אישור'' ולפרק זמן מוגדר

אני לא שם. לא שואלת ולא לפרק זמן מוגבל. 

אבל דווקא אני רואה שהיום יש הרבה יותר מודעות לנושא המניעה

אני נמצאת בסביבה חרדית של ספרדים ליטאים וחסידים ונשים מונעות יפה מאוד כשאין כוח וחשק ומסוגלות לעוד הריון. 

בתיאוריה, ברור שיש מלא חרדיות שמונעות

בפועל - אני נתקלת רק במי שלא חחח 

אולי זה קשור לגיל שלך ושהם עדיין מאוד צעירות ועוד לא הגיעו לשלב הזה שרוצות למנוע

אבל אם אנחנו מדברות על הסביבה

נניח תביאי ילד כל שנתיים, ואז מה? יחשבו שאת סופר ומן (כשבעצם את לא, גמורה וממוטטת מבפנים)?

מישהו מהם יבוא לעזרתך כשלא תצליחי להחזיק את הראש מעל המים בגלל העומס שזה מביא לך?

הסביבה גם יכולה להתחלף

אנשים באים והולכים

ואת תשארי להתמודד עם החיים שלך וההשלכות של ההחלטות שלך.

בעז"ה אני מאמינה שתחזרי לכוחות שלך (הייתי שם ויודעת איך זה) ויש מצב שעוד שנה או יותר תרגישי רצון עז לעוד הריון.

מי שמונעת בדרך כלל

זה מי שההריונות יותר קשים לה

או בסיכון 

או צריכה קיסרי וכד'

ואלה שלא מונעות זה אלה שכל ההריונות קלים להן והן לא מרגישות אותם

כי אי אפשר לסכם ילד רק להריון ולידה, זה חיים שלמים.

וה10 חודשים של הריון קשים ככל שיהיו, הם זמניים ושוליים ביחס להשקעה של הגידול.

יש מי שמונעת כי לא רוצה עוד ילדים גם בלי קשר. זה יכול לקרות. לא על הנשים רוצות הרבה ילדים

הממוצע בחברה הכללית הוא 3 ילדים, בלי קשר לקושי. לא לכולן קשה בהכרח

יש מי שעושה שיקול כלכלי

יש מי שקשה לה נפשית

יש נשים עם אתגרי פוריות שממש לא קל להן גם בהריונות, ועדיין

יש היפראמזסיות שלא מונעות

לצמצם את זה להריון קל או לא זה לגמד את ההשפעה של ילד על החיים שלנו

של תפיסה.

יש מי שלא מונעת בדרך כלל, אלא אם כן יש סיבה טובה.

ויש מי שברירת המחדל היא למנוע, אלא אם כן רוצים עוד ילד.

זה שתי הסתכלויות מצדדים שונים של המטבע.

לפותחת @שושנושי, לנו יש שני ילדים, ברווחים יותר גדולים המקובל סביבנו. זו שאלה שמעסיקה גם אותי המון.

בפועל, הרצון לעוד ילד התעורר רק כשהקטן היה בן 3-4, וגם אחרי זה מכל מיני סיבות לקח עוד זמן עד שהוצאתי התקן.

זה כן מעורר בי שאלות לגבי עצמי, למה אני מונעת כל כך הרבה זמן שכולן סביבי כבר עם ארבעה ילדים?

משתדלת להסתכל בנושא הזה פנימה ולא החוצה.

לא בטוחה שהדרך שלי הכי נכונה

כן מאמינה שילד צריך להגיע רק מתוך מסוגלות ורצון, ולא כברירת מחדל. אבל זו ההסתכלות שלי, ואני רואה ערך גם בהסתכלות אחרת.

האם בעוד כמה שנים אתחרט?

יכול להיות.

באופן כללי, חושבת שזה נושאים שטוב להם שיישמרו בן בני זוג, ולא יהפכו לשיח ציבורי.

בכל פעם מתפלאת לשמוע נשים משתפות על זה בכזו פתיחות, וכל אחת יודעת מה המצב אצל השנייה.

היה ראוי וכדאי שכל זוג יעשה את הדיון הזה בפני עצמו, מכל מיני היבטים. (לא מדברת על התביעה שאת העלית כאן, אלא על מקרים ושיחות במציאות).

למרות ההכחשות הרבות, אני חושבת שכמות הילדים זה לגמרי גם עניין בכל השפעה חברתית. זה לא רע, אבל כדאי להיות מודעים לכך.

ובעיניי שיח פתוח בעניין, לא בהכרח תורם ליכולת לבחור בחירה אובייקטיבית ונטולת השפעות זרות.

(משפטים ששמעתי: "עדיף להביא אותם ברצף אחד אחרי השני, כדי שכל התקופה של הקטנים תהיה מרוכזת" - אולי נכון, אולי לא, אבל מה עם הפניות והנחת לגבי הילדים הקיימים? זו אמירה שמתאימה לשיח בין בני זוג, ופחות כשיח ציבורי בעיניי, שלא באמת משקף מורכבות ודיון, אלא בעיקר תורם לסיסמאות בעניין. עוד משפט - "הולך לי בקלות עם הילדים, אז אין לי בעיה להביא עוד אחד" - לא חותמת על הניסוח, אבל זה היה הסגנון. ומה עם מי שלא הולך לה בקלות? מה עם מי שקשה לה? למה זה מועיל חוץ מלעשות כווץ' בבטן?)

בקיצור, חצי פרקתי חצי שיתפתי מהגיגיי.

מבינה מאוד את התהיות שלך, שותפה להן גם, ובעיקר חושבת שכדאי לנסות כמה שיותר לסנן את הסביבה, ולהיות מודעים להשפעה הגדולה שלה עלינו

אישית ההריונות שלי ממש בסדר

ואפילו נחמד לי בחלק מהזמן

אוהבת את הלידות והגיל הפיצפון

יותר קשה לי אחכ כשהם גדלים ואני עושה רווחים ביניהם כי ככה זה טוב לבית שלנו

כתבתי את זה מתוך עייפות

אז לא ממש הסברתי את עצמי נכון

לא התכוונתי שזה הסיבות היחידות למנוע

התכוונתי להגיד לשושנושי שרואה סביבה שכולן יולדות כל שנתיים

שמי שעושה את זה לא צריכה שמירת הריון

והריונות בסיכון וכו

כי היא כתבה שלא מסוגלת לחשוב על להיכנס לזה שוב

ובאמת כשזה כזה סרט זה סיבה הגיונית לא לרצות שוב כל כך מהר...

ברור שיש מלא סיבות למנוע

אני אישית מביאה עכשיו ילד שני צפוף

ובהחלט מתכוונת להגדיל את ההפרש לפעם הבאה

למרות שההריונות בסדר גמור.....

כתבתי את זה מתוך עייפות

אז לא ממש הסברתי את עצמי נכון

לא התכוונתי שזה הסיבות היחידות למנוע

התכוונתי להגיד לשושנושי שרואה סביבה שכולן יולדות כל שנתיים

שמי שעושה את זה לא צריכה שמירת הריון

והריונות בסיכון וכו

כי היא כתבה שלא מסוגלת לחשוב על להיכנס לזה שוב

ובאמת כשזה כזה סרט זה סיבה הגיונית לא לרצות שוב כל כך מהר...

ברור שיש מלא סיבות למנוע

אני אישית מביאה עכשיו ילד שני צפוף

ובהחלט מתכוונת להגדיל את ההפרש לפעם הבאה

למרות שההריונות בסדר גמור.....

@נעמי28  @המקורית @פרח חדש @אנונימית בהו"ל 

אני עצמי וגם כמה וכמה חברות שלי מונעות רק בכלל שלא כזה באלהם עוד ילד עדיין.

לא מרגישות מוכנות לעוד ילד, או שפשוט לא מרגישות רצון לעוד ילד ולא רוצות להביא ילד לא מתוך רצון ממש בילד.

נכון

הסברתי את עצמי פה וואי - הריון ולידה 

של החרדיות

רוצות להיות כמו כולן ולהביא כמות מקובלת של ילדים (מינימום 5-6)

שזה דבר שלא מאפשר מניעה ארוכת שנים

(3 שנות מניעה זה מעט בעיניי)

ברור שתרגישי שונה בחברה כזו

יש לי חברה חרדית

שהיא בכלל לא בקלאסה

ויחסית עם מחשבות עצמאיות בנושא ילודה

יש לה 4 ילדים

ועדיין שמשהו איים על הפריון שלה טרם הזמן

היא מיהרה לעשות שימור פוריות

למרות שהסיכוי שהיא היתה מממשת אותו אפסי

ככה נראה לחץ חברתי

אני הייתי שם

כעוף מוזר

בין נשים שכל הזמן יולדות

וזה חלק מהסיבה שעזבתי

לא רק בגלל שקשה להיות שונה

בגלל שלא רציתי להיות חלק מזה

זה מאד מובן שקשה להיות שונה

הייתי אומרת שקשה יותר לגדל ילדים שלא רוצים אותם (וזה נכון)

אבל אני לא אגמד את הקושי להיות שונה

כי זה באמת קשה

ומצריך

התמודדות

יכולות נפשיות

ומבזבז אנרגיה 

שיכול להיות שקל להן יותר, ויכול להיות גם שהן לא מספיק מודעות לעצמן.

יכולה לספר לך על עצמי שהלידות והגידול של שני הראשונים שלי היו קלים יחסית, והייתי בטוחה שאלד תמיד בקצב של שנה וחצי-שנתיים.

אבל אז היה לי דיכאון אחרי לידה, וקיסרי, ואז עוד קיסריים, ובשנים האחרונות גם אתגרים לא פשוטים עם הילדים. ועכשיו אני מבינה שזה לא מובן מאליו...

אז אל תהיי קשה עם עצמך❤️

אחרי שני הראשונים שההפרש ביניהם דומה לשלך,

לא היה על מה לדבר על עוד הריון,

בסוף אחרי 3.5 שנים ילדתי שוב, ואח"כ עוד פעם פער כזה

ועכשיו אחרי 5 שנים אני רוצה וזה לא יקרה,

וזה מוזר לי להיות בסיטואציה שבאמת רוצים את זה.

בשלב שלך אגב בקושי היה לי כוחות לשניים

יש ילדים שהגידול שלהם מאתגר

ונראה לי אמרתי לך את זה פעם, שההכי מאתגר שלי היום הוא ילד נחת את כל האנרגיות שלו משקיע לדברים טובים ב"ה, ממש פיצוי על הילדות שלא נשמתי שניה,

בע"ה גם את תחווי הקלה כשהם יגדלו.

גם ילדים גדולים יש להם טיפולים ועניינים אבל זה אחרת, יש עם מי לעבוד וזה לא נחווה כעומס כמו שהם קטנים.

בקיצור לא הייתי מסיקה מסקנות מכרגע על מה שתרצי בהמשך, אם האתגר פוריות לא קשור לגיל אז אין סיבה שהנושא של אם תרצי בעתיד או לא, לא צריך להטריד אותך.

אם זה כן קשור, אז כדאי לקחת בחשבון שסיכוי גדול שבהמשך כן תרצי, אם זה משפיע על ההחלטות של היום.

כתבת שיש לך שני קטנטנים . אמהות בגינה שואלות ? ולמה את חושבת שזה מעניין אותן מעבר לשיחה קצרצרה?

גננת של הבן שלי אמרה לי שאנחנו צריכים עוד ילד. ולא , היא לא נכנסה לי לרחם , היא פשוט החמיאה , כאילו ילד כזה טוב אז צריך עוד כאלו. אבל אם היו לי שני ילדים ולא הרבה כמו שיש לי , כנראה הייתי מפרשת את האמירה הזאת -למה יש לך כל כך קצת ילדים? אבל לי יש הרבה ילדים לכל הדעות ( גם יותר ממנה) אז אני יודעת שהיא לא התכוונה לזה.

לא בלחץ בכלל, ובעלי איתי, ואין משפחה או חברה לוחצת,

ואני מונעת,

אבל עדיין מוזר לי שאין לי רצון לזה,

וקצת חשש שאולי אני בכלל לא ירצה.

זה לא בבאמת חשש, כי אין לי בעיה להיות עם שני ילדים. זה אחלה ומהמם ומדהים.

אז אני מנסה פשוט להזיז את זה ולחכות שיגיע בזמן שיגיע.

3 בנים

הקטן בן תיכף 4

הגדול בן 8.5

אין לי חשק לעבור את כל זה שוב.

ומבאס אותי שאני מרגישה ככה

והשעון דופק.

אבל אני לא אביא עוד ילד כשאני לא יודעת אם אהיה מסוגלת נפשית להתמודד.

אצלי החשק לא הגיע והקטנה בת 7 תכף

לא כדי להבהיל אותך או משהו. כולן מבטיחות שעוד מעט יהיה קל יותר (שזה נכון במובנים מסוימים) והחשק יגיע. אז לא לכולן הוא מגיע🤷

ומצד שני, קראתי פה על נשים שההחלטה לנסות להרות הגיעה נטו מהשכל

אני כן ממליצה לקחת פרק זמן של הפסקה כי הילדים עוד קטנים ולראות אם את רוצה בשכל ויש מחסום רגשי שצריך לטפל בו.

למרות שיש לי ב"ה ארבעה ילדים,

אבל לפעמים חושבת על זה שלא בטוח שיהיו לי כוחות להביא עוד ילדים במיוחד שההריון האחרון היה לי ממש מאתגר עם כאבים שכנראה היו סימפוזיוליס והקאות וסוכרת.

אני נתתי לעצמי את הזמן וחיכתי שאהיה מוכנה ויש רווח יחסית גדול מהילד הקטן לתינוקת אבל אני שלימה עם זה.

לדעתי תקשיבי לעצמך ותראי מה טוב בשבילך.

בהצלחה רבה!

אם היית אומרת- אני ממש רוצה אבל אני לא רואה איך אצליח, או מפחדת או משהו. אז אפשר לפרק את זה ולנסות למצוא דרך שתתאים.

אם היית אומרת- כרגע אין חשק אבל אני רוצה עקרונות ואני בסוף גיל הפוריות, זו גם מחשבה שכדאי לפרק בעיניי ולהחליט לפי מה שמתאים לך.

אבל אין חשק עכשיו, את לא יודעת אם יגיע חשק, ואין פקטור משמעותי?

לדעתי פשוט לא לחפור בזה יותר מדי. הגיוני שהחשק יגיע. והגיוני שכרגע אין. תגדלי את ילדיך ותשקיעי במשפחתך. אם וכאשר תרצו- תוכלו לחשוב על איך וגם לפעול במציאות.

כאילו, איך זה יעזור לחשוב אם תרצי בעתיד או לא?

זה ישנה את ההחלטה האם להפסיק מניעה עכשיו?

זה ישנה איזושהי התנהלות בהווה?

אם לא, אז אין מה להתבחבש בזה. (קל להגיד קשה לבצע חחח אבל זו דעתי מבחינת ההיגיון).

(למרות שבשלב הזה של 2 היה לי רצון לעוד),

יכולה לשתף אותך שבאחת ההפסקות שעשיתי מישהי קרובה אלי ילדה אחרי שאת הקודם ילדנו יחד, וממש הרגשתי הלם כזה, של מה הקשר ללדת שוב. מה שיש מספיק בהחלט. אחרי כ4 שנים נולד לי ב"ה עוד אחד מתוק.

קודם כל את נורמלית.

בע"ה מקווה בשבילך שהרצון יגיע,

אומרת ככה כי באמת מאמינה וממש מרגישה שהילדים הם ברכה עצומה, בע"ה ברצון והלוואי שכמה שיותר בקלות!

במרחק של כמה שנים וכשמזדקנים כמוני, כן יש חשק.

בהצלחה 😀

חכי
הם יגדלו
את תשכחי את הקשיים
והסיכוי שתרצי עוד אחד, יגדל.
שיכחה זה הסוד...

אהבתי את החילוק לחשק ומסוגלות

בעיני חשק הוא דבר שמגיע. אפשר להתעורר אליו

מנסיון מסוג אחר בחיים (2 הריונות שהגיעו בהפתעה, מס 2 ומס 5 שלי)

ההתחלה והאמצע וחלק מהסוף היו לי קשים אבל לאחר מכן הגיעה הציפייה, החשק, ההתרגשות

ואחרי הלידות, ממש אמרתי תודה לה' בשמחה גדולה שהכריח אותי לקבל את המתנה הזאת

לא היה קל (הריונות לא קלים בכלל, ילדים צפופים, לא הייתי מוכנה לזה נפשית)

אבל היה שווה. במבט לאחור זה חסד עצום.

אז בעיני כדאי לחלק את זה 

מסוגלות- האם אני יכולה? בכוחות?

אם כן, יכול להיות שהחשק יגיע בהמשך. לא פגשתי עד היום אמא שהייתה מוכנה לוותר על ילד שילדה. כנראה החשק והאהבה מגיע, גם אם בלידה או אחרי.

כתבת שעמוס לך, מתיש ומלחיץ

אנחנו באיזהשהו שלב עשינו חושבים והבנו שאני לא מסוגלת הכל נפשית ופיזית, גם לעבוד הרבה, גם לנהל בית וגם הריונות לידות וגידול ילדים. סידרנו את המשוואה אחרת ככה שיתאפשר. לקחנו עזרה, עבדתי פחות. זה היה לנו חשוב. הלכנו גם להנחיית הורים, ימי כיף זוגיים ביחד. השקענו כי ילד זה דבר גבוה בעיננו.

יכול להיות שהקושי והעומס שלך יכולים להיות גם כן פתירים?

וגם, לאן את מכוונת? אני כן חושבת שכדאי שיהיה לנו איזשהו רצון בראש לכיוון של מספר ילדים בתפילה שה' יברך אותנו ובאמת יקרה. אבל זה חשוב כדי לא להגיע לגיל 40 בתחושה שאופס איך עבר הזמן...