לא משנה 

וגם מבחינה דתית לא רואה בעיה 

לק"י

לא רק רופאת נשים. גם שאר סוגי הרפואה.

(אם יש רופא בבית חולים או במוקד וכו', אני לא מבקשת רופאה במיוחד. אבל כדמות קבועה- אני הולכת לאשה).

(ולמי שתטען שהרבה רופאות לא נחמדות. שלי דוקא ממש נחמדה ואנושית, ואני לא צריכה יותר מאחת😅).

למרות שנתקלתי ברופאי נשים גברים נחמדים יותר מנשים

אמפתים בהרבה יותר

לרופאים.

בטוחה שיש גם רופאות מצוינות.

לצערי הנסיון שלי היה גרוע.

למען האמת כרגע אני אצל רופא נשים כי הרופאה הייתה ממש לא נחמדה וגם עמוסה מאוד, והרגשתי שלא נתנה לי מענה מקצועי.

עברתי באמצע ההריון למרות שבתחילתו שאלתי אם יש עדיפות ללכת לרופאה וקיבלתי תשובה שכן. כי ברגע שהרופאה פחות מקצועית ופחות נותנת מענה זה כבר סיפור אחר.

למען האמת כרגע אני אצל רופא נשים כי הרופאה הייתה ממש לא נחמדה וגם עמוסה מאוד, והרגשתי שלא נתנה לי מענה מקצועי.

עברתי באמצע ההריון למרות שבתחילתו שאלתי אם יש עדיפות ללכת לרופאה וקיבלתי תשובה שכן. כי ברגע שהרופאה פחות מקצועית ופחות נותנת מענה זה כבר סיפור אחר.

הרופא שלי ממש ענייני רגיש ומכבד. ומצד שני נחמד. ומרגישה בנוח לשאול אותו כל שאלה שיש לי.. מה שממש לא הרגיש לי אצל האישה.

בלי שום קשר לדת. (בתור רופאת נשים)

בנושאים לא אינטימיים לא משנה לי

כן יצא לי להתקין התקן אצל רופאה אשה, סתם כי במקרה היה לה תור לתאריך שהייתי צריכה. לא היה אכפת לי ללכת להתקין אצל רופא גבר. 

לא רוצה שגבר זר ייגע בי... גם אם זה מותר הלכתית. (כמו שאעדיף רופאה יהודייה על פני רופאה ערבייה... אם כי על זה קצת פחות אתעקש)

וב"ה מצאתי לא מעט רופאות נחמדות, מקצועיות ונעימות. (להפך, חלק מהרופאים הגברים שנתקלתי בהם לא ענו על ההגדרות האלה...)

אתעקש על יהודי/ה אבל לא על אישה

זאת אומרת הפסיקה ההלכתית שאני מכירה אומרת ללכת למי שטוב לי. מספיק שהדלת לא נעולה או כמובן מלווה שזה תמיד יותר נעים

ברור שאני מעדיפה רופאה באידאל

הסיכון שהמפגש עם רופא יזלוג לאיזורים מיניים הוא גבוה בהרבה (על כל הקשת. לא דווקא פגיעה או הטרדה מפורשים)

מצד שני - בפועל - במפגש עם שתי רופאות חוויתי ממש פגיעה באינטימיות שלי, חוויה של כאב ושל זלזול. וזה נפוץ בהרבה מאשר חוויות לא אתיות של זליגה למיניות

ולכן בסופו של דבר אני הולכת לרופא שאיתו התחושה שלי היא מוגנת ובטוחה (ברור שבהתחלה באתי רק עם בעלי . ורק אחרי שיש לי בטחון ותחושה של מוגנות גם מצד הפיזי של המרפאה אז אני מוכנה גם ללכת לבד כשצריך)

אני מניחה שהבעיה היא שכולן רוצות רופאות ולכן ממש קשה להשיג תור לרופאה נורמלית בלי המתנה ארוכה מדי

וזה מבאס

ועדיין מבחינה אישית הולכת רק לאישה

(פגשתי בחיי אופאים גברים - בעיקר בחדר לידה וכולם היו מצוינים, נחמדים ורגישים

ועדין- מעדיפה רופאה אבל לא מתפשרת על מקצועיות ואנושיות, יש לי 2 רופאות מעולות שאני מזגזגת בניהן לפי זמינות תורים)

לא שאין רופאות טובות

אבל הייתי אצל אחת והיה לי מזעזע

והוא מאוד אנושי ומכבד ומומחה ממש

וקרוב לי לבית

אז אני הולכת אליו

בדרך כלל עם בעלי

ומבחינה דתית- אין בעיה עם רופא...עד כמה שידוע לי.
אם יש רופא מומחה בעניין מסויים ומומלץ, כן אלך אליו.

ממש לא קשור למצוות ודת. זה תחושה אישי לפנית.

אלא אם כן זה לא כולל בדיקה גופנית, ואז תלוי מי הרופא/ה. 

דווקא בקטע של סקירת נקודות חן אני לא רוצה להגיע לגבר ותקועה עכשיו כי רופאת העור היחידה פה יצאה לפנסיה... לא יודעת למה זה יותר מפריע לי, אולי כי זו בחינה מדוקדקת כזאת 

בלי בדיקה גופנית זה ממילא לא משנה לי

בביקור עם בדיקה גופנית זה בכל מקרה לא נעים לי

(גם גבר וגם אישה

באותה מידה)

ככה שזה לא פרמטר שאני לוקחת בחשבון

בהריון הראשון הייתי אצל רופא, בהריון השני אצל רופאה שהייתי צריכה לקבוע כל תור ברגע שיצאתי מהביקור הקודם והיא הייתה מקסימה אבל יכולתי לחכות גפ שעתיים בתור כל פעם שהגעתי אליה..

בהריון השלישי התחלתי אצל רופא וכשהוא עזב את הקופה מצאתי את הרופאה המושלמת- גפ תורים זמינים, גם בדכ זמן המתנה סביר בתור, גם נחמדה.. ממש מקווה שתמשיך בקופה

שאלתי את השאלה הזאת

כי בעיקרון גם לי לא אכפת גבר או אישה

אני רק רוצה שזה יהיה כמה שיותר מקצועי

ענייני ומהיר

ועכשיו אני צריכה להתקין התקן

ושדיברתי עם בעלי הסתבר שמפריע לו

שלא אכפת לי אם זה גבר או אישה

הוא אומר כאילו איך לא אכפת לי שגבר יגע בי במקומות אינטימים

וניסיתי להסביר לו שבכללי הכנסת התקן זה לא משהו נעים

בלי קשר למי מכניס אותו  לא כל כך משנה אם גבר או אישה

ולפעמים אפילו גברים יותר אמפטים ועדינים

אז עניין אותי לדעת אם מה רוב הנשים חושבות מסתבר שרובכן חושבות כמוני

הן בערך חצי-חצי🤭

(האמת שנראה לי לעניות דעתי שאם לבעלך זה מפריע אז כדאי לנסות להתחשב בו... אבל אולי אני טועה)

למרות שאני ממש לא מבינה למה זה אמור להפריע לו

אבל בעיקר מה שמפריע לו

שלא אכפת לי בכללי

שאני הולכת לרופאה רק בגללו

ולי מעצמי לא מפריע חחח

הדעה הבסיסית שלו

הסתכלות על רופא כעל גבר רגיל ולא כישות מקצועית

בעייתית

וזה שהוא מנסה להתערב גם במחשבה שלך

זה כבר סופר בעייתי

קצת שתלטני

לא בטוח שהייתי מסכימה ללכת לרופאה רק בגלל דעה של הבעל

ובטוח הייתי כועסת על ניסיון להתערב במחשבות שלי

והגבר המושלם באמת

אבל זה הפאק שלו אז מקבלת את זה באהבה

אני מבינה מאיפה זה נובע

נגיד אם אני אקביל את זה אלי

אני חושבת לדוגמא

שאם הוא היה רוצה ללכת לחדר כושר מעורב

ולי זה מפריע

הייתי רוצה שהוא גם לא ילך

וגם שיבין את הבעייתיות שבעניין הבנת?

רק שאלתי פה בשביל להראות לו את התגובות של הנשים פה

שיבין שזה פחות אישיו להרבה נשים

זה מאד לא בריא לרצות שבן/ בת הזוג יחשבו משהו ספציפי

אפשר לבקש לעשות דברים

אבל לחשוב

זה כבר משטרת מחשבות

לא רואה איך זה מוביל למשהו טוב

זה לא השתלטות על מחשבות

ובכללי הנושא הזה לא כל כך רלוונטי

ב"ה אני לא פוקדת רופאי נשים בתדירות

ובהריון אני עושה מינימום בדיקות

שלא כוללת חשיפה אינטימית

סתם דיברנו על הנושא וזה עלה,

אני אנסה לתת עוד דומגא

נגיד מישהי שיש לה יומולדת

ובעלה קונה לה מתנה רק בגלל שהיא ביקשה

זה מבאס

והיא היתה רוצה שהוא יקנה בלי שהיא תצטרך להגיד לו

אז סוג כזה בערך

שהוא היה רוצה שאני אבין למה זה בעייתי

ולא אעשה את זה רק בגלל שזה אכפת לו

בא נגיד שאם הרופא היה במילימטר יותר עדיף לי מרופאה הייתי הולכת אליו בלי לחשוב שניה

גם אם זה מפריע לבעלי שיתמודד

אבל כרגע ההבדל הוא בעיקר בזמינות

שרופא יש בכל שבוע נתון

ולרופאת נשים בד"כ צריך לחכות חודש ויותר...

ב''ה שיש רופאים גברים (למקומות אינטימיים) לגברים, אבל תנסי לחשוב אם זה היה הפוך, ובעלך היה אומר לך- וואלה, לא מזיז לי אם זה גבר/ אישה, זה גם היה לך סבבה? 

כי אני חושבת שאם הוא היה צריך לעבור איזה הליך רפואי

שיכול להיות כואב ולא נעים

דבר אחרון שאני אחשוב עליו זה מי יגע בו

הכי אכפת לי שרק יהיה לו נעים וטוב

ושיעבור את זה בקלות

ואפילו הייתי ממליצה לו ללכת לאישה

כי אני חושבת

שנשים יותר עדינות לגברים

אבל אני לא דוגמה

כי אני לא אישה קנאית בכלל

ובכללי אני מאוד בעד

שמה שהוא רוצה לראות שיראה

ומה שהוא רוצה לעשות שיעשה

 בגבול הנורמה כמובן

אני מאוד בטוחה במקום שלי

ואני בטוחה שבכל העולם

הוא לא ימצא אישה כמוני

סליחה אם זה נשמע שאני עפה על עצמי

יותר מידי אבל זאת המחשבה שלי

לא בגלל שאני מושלמת בגלל שאני מושלמת בשבילו

אבל אני חושבת שיש קנאה שהיא דווקא בריאה  בין בני זוג, לא בקטע שתלטני, אלא פשוט להרגיש שייכות עמוקה זה לזו,

בסדר, הוא מבין שיתכן וכבר ישים את ההתקן, אבל למה מלכתחילה זה לא מזיז לך?

אני לא חושבת שהרופא יחשוב עלייך בתור משהו מיני, אבל בחוויה שלך להרגיש שאת לא נחשפת לגבר כשיש אפשרות לאישה.

בקיצור, לא יודעת אם תביני אותי. רק שבעיני התגובה של בעלך סופר נורמאלית מובנת בעיני ואפילו אם זה לא היה כך זה היה לי מוזר. 

אני לא רואה הבדל בין זה שרופא מסתכל או נוגע לי באיברים מסויימים לבין זה שאני צריכה לספר לרב מה קורה לי בתחתונים (סליחה על הניסוח הבוטה🫢) או לשלוח אליו עד

בשני המקרים היחס של בעל התפקיד הוא מקצועי.

הרב שוכח רגע אחרי שדיברתי איתו את קורות חיי הדימומים שלי והרופא שוכח רגע אחרי מי אני ואיך אני נראית.

אחת מרופאות הנשים שאני הולכת אליה היא קרובת משפחה. ואני הולכת אליה כי היא סופר מקצועית ויודעת מה היא עושה ואני סומכת עליה מאד. אני יכולה שבוע אחד לשכב אצלה על המיטה חשופה לצורך הטיפול, ושבוע אחכ לפגוש אותה באירוע נניח. זה לא מביך אותי כי אני בטוחה שהיחס שלה אליי כשאני אצלה הוא מקצועי והיא לא חושבת על זה כשהיא פוגשת אותי אחכ באירוע.

לא דומה הדבר לחדר כושר מעורב שהוזכר פה באחת התגובות כי שם זה לא מקצועי. ושם כן מישהי יכולה להסתכל על בעלי מתאמן ולהנות ממראה הגוף שלו ולהפך..

אני חושבת שפשוט יכול מאד להיות שמכיוון שהוא אף פעם לא חווה משהו כזה הפוך (למשל ללכת לרופאה שצריכה להסתכל אצלו במקומות אינטימיים) קשה לו להבין את זה ולכן אולי נראה לו מוזר.

זה כמו שלי היה מוזר לפני שהתחתנתי שבלנית צריכה להסתכל עליי במקווה אבל אחרי הפעם הראשונה זה הפסיק להפריע לי כי הבנתי.

באם הלכתי לרופא או רופאה

לא מכניסה אותו לענייני טהרה

זה לא קשור אליו בכלל, במחילה

זה אני והגוף שלי והדעה שלו לא רלוונטית בעיניי

אני הולכת לרופאה ממילא, אבל כשהיה מצב שהצריך בדיקה דחופה הלכתי לרופא וזהו. 

חשיפה כל כך אינטימית היא כל כך מורכבת ולפעמים טעונה

שאין לאפאחד זכות להתערב בנושא

מה שנכון לך זה מה שנכון!

או ואבוי בעיני אם בנושא כזה רגיש צריך לותר על מה שהכי טוב בשבילך כדי להתחשב ברגשותיו (או לרצות אותו)

אבל אולי אני גם ככה רגישה בנושא אז מגיבה קצת בחריפות

בימים האחרונים הבת שלי (שנה וחצי) רוצה לאכול מאז שחוזרת ב2 ועד שהולכת לישון

איך יודעים מתי היא שבעה???

אם היא חוזרת ב2 הגיוני שלא נתנו להם עוד אוכל מהארוחה ב11:30-12:00, ואז היא צריכה לאכול ארוחה משביעה כשהיא חוזרת ולא רק לנשנש

היא מגיעה ואוכלת ארוחת צהריים מבושלת

אבל גם כשמסיימת אותה תמיד רוצה לאכול עוד

משחקת חצי שעה ושוב מבקשת אוכל

כל הזמן רוצה לאכול

יכול להיות שזה לא משביע אותה.

או שיש נשנושים/אוכל בטווח ראיה וזה מגרה אותה? ואז היא מבקשת לאכול גם אם לא באמת רעבה

היא נראית שבעה

זורקת שאריות על הרצפה 

מסרבת לעוד ביס

אבל אחרי כמה דקות זוחלת שוב לכיסא אוכל ומצביעה על הארונות והמקרר בדרישה

ככה כל חצי שעה

והיא אוכלת מנות מכובדות

לא שרואים עליה חחח רזה מאוד

אני שמחה שאוכלת כי באמת כדאי שתעלה במשקל

אבל זה ממש כל היום נהיה סביב אוכל

בסביבות גיל 1.8 זה עבר לה.

אצלנו הרגשתי שזה סוג של תעסוקה בשבילה.

הבעיה היא שהיא לא מוכנה לרדת מהכסא אוכל

והיא עוד לא הולכת

ואם היא תמשיך לשבת כל היום איך היא תתקדם?

בת 1.2

בימים האחרונים שמתי לב שזה כשהיא רואה את הכסא אוכל או את הבננות על המקרר.

התחלתי להסיח את דעתה כשאני יודעת שהיא אכלה לפני שעה- שעתיים. היא באמת זורמת ורגועה כי היא לא באמת רעבה.

בדכ בסביבות ארבע אני מביאה לה כריך או משהו עד הארוחת ערב..

אלא שזה תעסוקה כיפית לה או שסתם תמיד טעים לה עוד אוכל אבל היא לא באמת רעבה

אולי זה קפיצת גדילה או משהו ויעבור?

ותנסי כשהיא מבקשת להביא לה לשתות, אולי היא מערבבת צמא ורעב.

בעיקר בעלי משתגע מזה

כי הוא כל היום איתה

היא יודעת יפה לבקש לשתות ותוך כדי הארוחה מבקשת שתיה גם מידי פעם

לא מדברת אבל דורשת את שלה יפה מאוד 😅

חשים רעב כשבעצם הם צמאים.

לא יודעת אם זה המצב אצלה אבל זה שיודעת לבקש לא בהכרח אומר שהיא תמיד מזהה נכון מה היא צריכה.

בגדול באמת לא כדאי להתערב לילד יותר מדי במנגנון רעב ושובע, במיוחד אם את אומרת שהיא ממילא קטנה ורזה, סתם רציתי לומר אולי זו הערה מיותרת 🙃🥴

בכל מקרה אם היא מבקשת משהו ספציפי לאכול

אין שום מצב לתת לה לשתות או לאכול משהו אחר

עקשנית הבחורה

חחח

בבוקר אוכל בדרך כלל וופלים כשהוא קם, ולפני זה הוא יונק.

אוכל 3 ארוחות במעון, ב 8:30, 11:30, 14:30.

כשהוא חוזר ב 16:00 הוא יונק.

ארוחת ערב בסביבות 17:00-17:30.

פרוסת עוגה בסביבות 18:15-18:30.

ארוחת ערב שנייה בסביבות 21:00-21:30, כשאנחנו אוכלים.

לפעמים מנשנש תוך כדי גם קצת חטיף וכד'.

אצלינו בד"כ לפני 16 מביאים להם במעון כריך קטן ופרי למי שרוצה

חחח הילדים שלי ב"ה אוהבים לאכול ובאים הביתה עם תאבון

משתדלת שתהיה קופסת פירות זמינה לזמן הזה בין החזרה מהמסגרות ועד ארוחת הערב

מנסה לחשוב רגע

אוכלת משהו קטן באיזור 7:30(בסקוויט/פריכית)

בערך 8:30 ארוחת בוקר במעון

12:00 ארוחת צהריים במעון(אני חושבת שהם לא אוכלים עוד משו באמצע)

15:00 בערך פרוסה ופרי במעון

16:15 בערך כשחוזרים מהמעון היא מורעבת הרבה פעמים ואוכלת את מה שאנחנו אכלנו לצהריים, מנה יפה ומלאה

18:00 בערך ארוחת ערב שלפעמים ארבע ושש מתאחדות אם ארבע מתאחר, ואם לא אז היא אוכלת אבל לא ארוחה גדולה.. נגיד איזה חצי פיתה או קערה קטנה של פסטה או משו כזה, חביתה לפעמים, ירק..

בקיצור לשאלתך היא אוכלת כל שעתיים-שלוש בערך ולפעמים במרווחים קטנים יותר..

כל שלוש שעות🤣

אוכלת בבוקר לפני המעון- כריך/ ירקות/ עוגיות, מה שהיא רואה ומחליטה שהיא גם רוצה.

8:30 א. בוקר במעון

12 א. צהריים במעון

15:15 כריך ופרי במעון

16:00 מגיעה הביתה ואוכלת את מה שרואה- א. צהריים שנשארה/ פרי

17:30 א. ערב

אבל כשאוכל 6 ביסקוויטים ומבקש עוד ועוד, זה כבר לא ממש נשנוש אלא ארוחה, ולכן תוהה לעצמי אולי להכניס ארוחה במקום הנשנושים האלו 

בשעה 4,5

שהחשק יגיע (אם אין לחץ הלכתי.. לא יודעת איך אצלכם). אני אחרי שנה לא יכולה לחשוב על עוד ילד. ולפעמים גם עד כמעט שנתיים.

ואחכ פתאום אני כן רוצה…… את בתוך הקושי של ילדים קטנים. זה הגיוני

לא תכננתי בשנים הקרובות אבל בעוד כמה שנים ארצה?

מרגיש לי שהרצון הזה לעולם לא יבוא. 

אני יכולה להגיד לך בוודאות שהזמן עושה את שלו.

לא דומה תינוק בן שנה לילד בן שלוש, מבחינת הצרכים, הטיפול, התלות, (הכסף..) וכו'..

לא הייתי מטרידה את עצמי בשאלה הזאת, זה במילא לא רלוונטי לך לעכשיו, בהתבסס שכתבת שאת עם התקן ולא תהיי מעוניינת בשנים הקרובות.

עוד שנתיים-שלוש תעשי חשיבה מחודשת ותבחני אם יש חשק ורצון או שלא.

וזה גם בסדר לחכות עוד, או לא לרצות בכלל.

בינתיים, באמת אל תטרידי את עצמך בשאלה הזאת כי זה עושה יותר נזק מתועלת. 

לי היו תחושות מאוד קשות אחרי ההריון הרביעי

ובאמת עשיתי הפסקה יותר ארוכה

באיזשהו שלב זה עבר

וזה נהפך לרצון חזק ואמיתי

אין סיבה להילחם במחשבות/הרגשות שלך כרגע.

זה בדיוק הזמן לחיות את ההווה

לעשות הכל כדי שההווה יהיה טוב יותר ונעים

זה לא שאני רוצה אבל כרגע לא..

אני מרגישה חוסר רצון וחשק לזה. חוסר רצון להיכנס לזה עוד פעם.

מרגיש לי הזוי

זה מעסיק אותי בימים האחרונים, מרגישה עוף מוזר בסביבה שכולם כל שנתיים מביאים ילד וחצי מהאנשים בכלל לא מעלים על דעתם את האופציה של מניעה

ומי שכן רק עם ''אישור'' ולפרק זמן מוגדר

אני לא שם. לא שואלת ולא לפרק זמן מוגבל. 

אבל דווקא אני רואה שהיום יש הרבה יותר מודעות לנושא המניעה

אני נמצאת בסביבה חרדית של ספרדים ליטאים וחסידים ונשים מונעות יפה מאוד כשאין כוח וחשק ומסוגלות לעוד הריון. 

בתיאוריה, ברור שיש מלא חרדיות שמונעות

בפועל - אני נתקלת רק במי שלא חחח 

אולי זה קשור לגיל שלך ושהם עדיין מאוד צעירות ועוד לא הגיעו לשלב הזה שרוצות למנוע

אבל אם אנחנו מדברות על הסביבה

נניח תביאי ילד כל שנתיים, ואז מה? יחשבו שאת סופר ומן (כשבעצם את לא, גמורה וממוטטת מבפנים)?

מישהו מהם יבוא לעזרתך כשלא תצליחי להחזיק את הראש מעל המים בגלל העומס שזה מביא לך?

הסביבה גם יכולה להתחלף

אנשים באים והולכים

ואת תשארי להתמודד עם החיים שלך וההשלכות של ההחלטות שלך.

בעז"ה אני מאמינה שתחזרי לכוחות שלך (הייתי שם ויודעת איך זה) ויש מצב שעוד שנה או יותר תרגישי רצון עז לעוד הריון.

מי שמונעת בדרך כלל

זה מי שההריונות יותר קשים לה

או בסיכון 

או צריכה קיסרי וכד'

ואלה שלא מונעות זה אלה שכל ההריונות קלים להן והן לא מרגישות אותם

כי אי אפשר לסכם ילד רק להריון ולידה, זה חיים שלמים.

וה10 חודשים של הריון קשים ככל שיהיו, הם זמניים ושוליים ביחס להשקעה של הגידול.

יש מי שמונעת כי לא רוצה עוד ילדים גם בלי קשר. זה יכול לקרות. לא על הנשים רוצות הרבה ילדים

הממוצע בחברה הכללית הוא 3 ילדים, בלי קשר לקושי. לא לכולן קשה בהכרח

יש מי שעושה שיקול כלכלי

יש מי שקשה לה נפשית

יש נשים עם אתגרי פוריות שממש לא קל להן גם בהריונות, ועדיין

יש היפראמזסיות שלא מונעות

לצמצם את זה להריון קל או לא זה לגמד את ההשפעה של ילד על החיים שלנו

של תפיסה.

יש מי שלא מונעת בדרך כלל, אלא אם כן יש סיבה טובה.

ויש מי שברירת המחדל היא למנוע, אלא אם כן רוצים עוד ילד.

זה שתי הסתכלויות מצדדים שונים של המטבע.

לפותחת @שושנושי, לנו יש שני ילדים, ברווחים יותר גדולים המקובל סביבנו. זו שאלה שמעסיקה גם אותי המון.

בפועל, הרצון לעוד ילד התעורר רק כשהקטן היה בן 3-4, וגם אחרי זה מכל מיני סיבות לקח עוד זמן עד שהוצאתי התקן.

זה כן מעורר בי שאלות לגבי עצמי, למה אני מונעת כל כך הרבה זמן שכולן סביבי כבר עם ארבעה ילדים?

משתדלת להסתכל בנושא הזה פנימה ולא החוצה.

לא בטוחה שהדרך שלי הכי נכונה

כן מאמינה שילד צריך להגיע רק מתוך מסוגלות ורצון, ולא כברירת מחדל. אבל זו ההסתכלות שלי, ואני רואה ערך גם בהסתכלות אחרת.

האם בעוד כמה שנים אתחרט?

יכול להיות.

באופן כללי, חושבת שזה נושאים שטוב להם שיישמרו בן בני זוג, ולא יהפכו לשיח ציבורי.

בכל פעם מתפלאת לשמוע נשים משתפות על זה בכזו פתיחות, וכל אחת יודעת מה המצב אצל השנייה.

היה ראוי וכדאי שכל זוג יעשה את הדיון הזה בפני עצמו, מכל מיני היבטים. (לא מדברת על התביעה שאת העלית כאן, אלא על מקרים ושיחות במציאות).

למרות ההכחשות הרבות, אני חושבת שכמות הילדים זה לגמרי גם עניין בכל השפעה חברתית. זה לא רע, אבל כדאי להיות מודעים לכך.

ובעיניי שיח פתוח בעניין, לא בהכרח תורם ליכולת לבחור בחירה אובייקטיבית ונטולת השפעות זרות.

(משפטים ששמעתי: "עדיף להביא אותם ברצף אחד אחרי השני, כדי שכל התקופה של הקטנים תהיה מרוכזת" - אולי נכון, אולי לא, אבל מה עם הפניות והנחת לגבי הילדים הקיימים? זו אמירה שמתאימה לשיח בין בני זוג, ופחות כשיח ציבורי בעיניי, שלא באמת משקף מורכבות ודיון, אלא בעיקר תורם לסיסמאות בעניין. עוד משפט - "הולך לי בקלות עם הילדים, אז אין לי בעיה להביא עוד אחד" - לא חותמת על הניסוח, אבל זה היה הסגנון. ומה עם מי שלא הולך לה בקלות? מה עם מי שקשה לה? למה זה מועיל חוץ מלעשות כווץ' בבטן?)

בקיצור, חצי פרקתי חצי שיתפתי מהגיגיי.

מבינה מאוד את התהיות שלך, שותפה להן גם, ובעיקר חושבת שכדאי לנסות כמה שיותר לסנן את הסביבה, ולהיות מודעים להשפעה הגדולה שלה עלינו

אישית ההריונות שלי ממש בסדר

ואפילו נחמד לי בחלק מהזמן

אוהבת את הלידות והגיל הפיצפון

יותר קשה לי אחכ כשהם גדלים ואני עושה רווחים ביניהם כי ככה זה טוב לבית שלנו

כתבתי את זה מתוך עייפות

אז לא ממש הסברתי את עצמי נכון

לא התכוונתי שזה הסיבות היחידות למנוע

התכוונתי להגיד לשושנושי שרואה סביבה שכולן יולדות כל שנתיים

שמי שעושה את זה לא צריכה שמירת הריון

והריונות בסיכון וכו

כי היא כתבה שלא מסוגלת לחשוב על להיכנס לזה שוב

ובאמת כשזה כזה סרט זה סיבה הגיונית לא לרצות שוב כל כך מהר...

ברור שיש מלא סיבות למנוע

אני אישית מביאה עכשיו ילד שני צפוף

ובהחלט מתכוונת להגדיל את ההפרש לפעם הבאה

למרות שההריונות בסדר גמור.....

כתבתי את זה מתוך עייפות

אז לא ממש הסברתי את עצמי נכון

לא התכוונתי שזה הסיבות היחידות למנוע

התכוונתי להגיד לשושנושי שרואה סביבה שכולן יולדות כל שנתיים

שמי שעושה את זה לא צריכה שמירת הריון

והריונות בסיכון וכו

כי היא כתבה שלא מסוגלת לחשוב על להיכנס לזה שוב

ובאמת כשזה כזה סרט זה סיבה הגיונית לא לרצות שוב כל כך מהר...

ברור שיש מלא סיבות למנוע

אני אישית מביאה עכשיו ילד שני צפוף

ובהחלט מתכוונת להגדיל את ההפרש לפעם הבאה

למרות שההריונות בסדר גמור.....

@נעמי28  @המקורית @פרח חדש @אנונימית בהו"ל 

אני עצמי וגם כמה וכמה חברות שלי מונעות רק בכלל שלא כזה באלהם עוד ילד עדיין.

לא מרגישות מוכנות לעוד ילד, או שפשוט לא מרגישות רצון לעוד ילד ולא רוצות להביא ילד לא מתוך רצון ממש בילד.

נכון

הסברתי את עצמי פה וואי - הריון ולידה 

של החרדיות

רוצות להיות כמו כולן ולהביא כמות מקובלת של ילדים (מינימום 5-6)

שזה דבר שלא מאפשר מניעה ארוכת שנים

(3 שנות מניעה זה מעט בעיניי)

ברור שתרגישי שונה בחברה כזו

יש לי חברה חרדית

שהיא בכלל לא בקלאסה

ויחסית עם מחשבות עצמאיות בנושא ילודה

יש לה 4 ילדים

ועדיין שמשהו איים על הפריון שלה טרם הזמן

היא מיהרה לעשות שימור פוריות

למרות שהסיכוי שהיא היתה מממשת אותו אפסי

ככה נראה לחץ חברתי

אני הייתי שם

כעוף מוזר

בין נשים שכל הזמן יולדות

וזה חלק מהסיבה שעזבתי

לא רק בגלל שקשה להיות שונה

בגלל שלא רציתי להיות חלק מזה

זה מאד מובן שקשה להיות שונה

הייתי אומרת שקשה יותר לגדל ילדים שלא רוצים אותם (וזה נכון)

אבל אני לא אגמד את הקושי להיות שונה

כי זה באמת קשה

ומצריך

התמודדות

יכולות נפשיות

ומבזבז אנרגיה 

שיכול להיות שקל להן יותר, ויכול להיות גם שהן לא מספיק מודעות לעצמן.

יכולה לספר לך על עצמי שהלידות והגידול של שני הראשונים שלי היו קלים יחסית, והייתי בטוחה שאלד תמיד בקצב של שנה וחצי-שנתיים.

אבל אז היה לי דיכאון אחרי לידה, וקיסרי, ואז עוד קיסריים, ובשנים האחרונות גם אתגרים לא פשוטים עם הילדים. ועכשיו אני מבינה שזה לא מובן מאליו...

אז אל תהיי קשה עם עצמך❤️

אחרי שני הראשונים שההפרש ביניהם דומה לשלך,

לא היה על מה לדבר על עוד הריון,

בסוף אחרי 3.5 שנים ילדתי שוב, ואח"כ עוד פעם פער כזה

ועכשיו אחרי 5 שנים אני רוצה וזה לא יקרה,

וזה מוזר לי להיות בסיטואציה שבאמת רוצים את זה.

בשלב שלך אגב בקושי היה לי כוחות לשניים

יש ילדים שהגידול שלהם מאתגר

ונראה לי אמרתי לך את זה פעם, שההכי מאתגר שלי היום הוא ילד נחת את כל האנרגיות שלו משקיע לדברים טובים ב"ה, ממש פיצוי על הילדות שלא נשמתי שניה,

בע"ה גם את תחווי הקלה כשהם יגדלו.

גם ילדים גדולים יש להם טיפולים ועניינים אבל זה אחרת, יש עם מי לעבוד וזה לא נחווה כעומס כמו שהם קטנים.

בקיצור לא הייתי מסיקה מסקנות מכרגע על מה שתרצי בהמשך, אם האתגר פוריות לא קשור לגיל אז אין סיבה שהנושא של אם תרצי בעתיד או לא, לא צריך להטריד אותך.

אם זה כן קשור, אז כדאי לקחת בחשבון שסיכוי גדול שבהמשך כן תרצי, אם זה משפיע על ההחלטות של היום.

כתבת שיש לך שני קטנטנים . אמהות בגינה שואלות ? ולמה את חושבת שזה מעניין אותן מעבר לשיחה קצרצרה?

גננת של הבן שלי אמרה לי שאנחנו צריכים עוד ילד. ולא , היא לא נכנסה לי לרחם , היא פשוט החמיאה , כאילו ילד כזה טוב אז צריך עוד כאלו. אבל אם היו לי שני ילדים ולא הרבה כמו שיש לי , כנראה הייתי מפרשת את האמירה הזאת -למה יש לך כל כך קצת ילדים? אבל לי יש הרבה ילדים לכל הדעות ( גם יותר ממנה) אז אני יודעת שהיא לא התכוונה לזה.

לא בלחץ בכלל, ובעלי איתי, ואין משפחה או חברה לוחצת,

ואני מונעת,

אבל עדיין מוזר לי שאין לי רצון לזה,

וקצת חשש שאולי אני בכלל לא ירצה.

זה לא בבאמת חשש, כי אין לי בעיה להיות עם שני ילדים. זה אחלה ומהמם ומדהים.

אז אני מנסה פשוט להזיז את זה ולחכות שיגיע בזמן שיגיע.

3 בנים

הקטן בן תיכף 4

הגדול בן 8.5

אין לי חשק לעבור את כל זה שוב.

ומבאס אותי שאני מרגישה ככה

והשעון דופק.

אבל אני לא אביא עוד ילד כשאני לא יודעת אם אהיה מסוגלת נפשית להתמודד.

אצלי החשק לא הגיע והקטנה בת 7 תכף

לא כדי להבהיל אותך או משהו. כולן מבטיחות שעוד מעט יהיה קל יותר (שזה נכון במובנים מסוימים) והחשק יגיע. אז לא לכולן הוא מגיע🤷

ומצד שני, קראתי פה על נשים שההחלטה לנסות להרות הגיעה נטו מהשכל

אני כן ממליצה לקחת פרק זמן של הפסקה כי הילדים עוד קטנים ולראות אם את רוצה בשכל ויש מחסום רגשי שצריך לטפל בו.

למרות שיש לי ב"ה ארבעה ילדים,

אבל לפעמים חושבת על זה שלא בטוח שיהיו לי כוחות להביא עוד ילדים במיוחד שההריון האחרון היה לי ממש מאתגר עם כאבים שכנראה היו סימפוזיוליס והקאות וסוכרת.

אני נתתי לעצמי את הזמן וחיכתי שאהיה מוכנה ויש רווח יחסית גדול מהילד הקטן לתינוקת אבל אני שלימה עם זה.

לדעתי תקשיבי לעצמך ותראי מה טוב בשבילך.

בהצלחה רבה!

אם היית אומרת- אני ממש רוצה אבל אני לא רואה איך אצליח, או מפחדת או משהו. אז אפשר לפרק את זה ולנסות למצוא דרך שתתאים.

אם היית אומרת- כרגע אין חשק אבל אני רוצה עקרונות ואני בסוף גיל הפוריות, זו גם מחשבה שכדאי לפרק בעיניי ולהחליט לפי מה שמתאים לך.

אבל אין חשק עכשיו, את לא יודעת אם יגיע חשק, ואין פקטור משמעותי?

לדעתי פשוט לא לחפור בזה יותר מדי. הגיוני שהחשק יגיע. והגיוני שכרגע אין. תגדלי את ילדיך ותשקיעי במשפחתך. אם וכאשר תרצו- תוכלו לחשוב על איך וגם לפעול במציאות.

כאילו, איך זה יעזור לחשוב אם תרצי בעתיד או לא?

זה ישנה את ההחלטה האם להפסיק מניעה עכשיו?

זה ישנה איזושהי התנהלות בהווה?

אם לא, אז אין מה להתבחבש בזה. (קל להגיד קשה לבצע חחח אבל זו דעתי מבחינת ההיגיון).

(למרות שבשלב הזה של 2 היה לי רצון לעוד),

יכולה לשתף אותך שבאחת ההפסקות שעשיתי מישהי קרובה אלי ילדה אחרי שאת הקודם ילדנו יחד, וממש הרגשתי הלם כזה, של מה הקשר ללדת שוב. מה שיש מספיק בהחלט. אחרי כ4 שנים נולד לי ב"ה עוד אחד מתוק.

קודם כל את נורמלית.

בע"ה מקווה בשבילך שהרצון יגיע,

אומרת ככה כי באמת מאמינה וממש מרגישה שהילדים הם ברכה עצומה, בע"ה ברצון והלוואי שכמה שיותר בקלות!

במרחק של כמה שנים וכשמזדקנים כמוני, כן יש חשק.

בהצלחה 😀

היום היה לי מקרה לא נעים עם הבן שלי

יש לו ירידה ממש משמעותית בשמיעה, עקבית לאורך זמן בגלל נוזלים, עיכוב משמעותי בשפה, לפני חודש וחצי היינו אצל הרופא והוא אמר בואי נמתין עוד 3 חןדשים ונראה אני לתומי הסכמתי. מיום ליום אני שמה לב שהילד לא שומע בכלל (בן 3) הקדמתי את התור לבדיקת שמיעה ובאמת יש החמרה והגעתי לרופא הזה גם מןקדם יותר והוא דיבר ככ לא יפה, זילזל וממש פגע בי אפילו תוך כדי שאני מתווכחת איתו זהו תשלח לכפתורים הוא סובל וגם אנחנו בסוף לא היה לו ברירה והוא הסכים. כי תחילה אמר לי תבואי שוב עןד 3 חודשים ונחליט ולא הבנתי למה לחכות אם עכשיו זה כבר גרוע, נכנסתי איתו ממש לעימות וקראתי למנהל מחלקה ובסוף הוחלט על ניתוח באמת.

סתם חוויה מגעילה שהייתי צריכה לעבור לכן זה חשוב לבדוק לפני

שיהיה בהצלחה 

ואיזה אמא מדהימה את שדואגת לבן שלך ולא מוותרת...

ואת לגמרי צודקת. זה כל כך משמעותי להתפתחות שהילד ישמע טוב, וכשכבר יש עיכוב שפתי אז פשוט חבל לחכות...

כשיש פחות נוזלים באוזניים..

אז יכול להיות שבגלל זה הוא הלך לכיוון הזה...

וחיבוק על החוויה!!

רופאים שמדברים בזלזול, גם אם הם צודקים, זה הכי נורא

גם הבת שלי עם הנוזלים באוזניים כבר כמה שנים, והיינו אצל רופאה בגישה שמרנית שהעדיפה לא לשלוח מיד לניתוח. אבל לא היה לה עיכוב בדיבור וסך הכול היא שומעת... והכי חשוב, הרופאה הזו היא הרופאה הכי אנושית שפגשנו! כשהיינו נכנסים לחדר שלה היא הייתה מדברת קודם כול לילדה, מדברת בגובה העיניים שלה... לצערי היא עזבה את הקופה. לפחות גם הרופאה החדשה נחמדה, גם אם לא ברמה הזו

(בכל אופן, המצב של הבת שלי מורכב מבחינות אחרות, לא בגלל הפגיעה בשמיעה. ויש לה עוד משהו במערכת של אא"ג שדורש התייחסות בניתוח. בהתחלה היינו אמורים ללכת לניתוח אצל רופאה מסוימת מצוינת שאנחנו מכירים, אבל לא אמרנו לה על העניין הנוסף. עכשיו סוף סוף הצלחנו להגיע אליה ולומר לה, והיא המליצה שלא נלך אליה אלא לאחד הרופאים שהזכרתי לעיל. וכאן באתי לבקש המלצות...)

בהצלחה לכם!!❤️❤️

כי אם לא, אז שווב לנסות גם אצלה, למרות שהיא מבוקשת מאוד וממש קשה לקבוע אצלה ניתוחים.

בכל מקרה,

נותחנו ע"י שני הרופאים שציינת.

שניהם נחשבים מאוד מצויינים (קשה לשפוט מאירוע אחד, מה כבר הספקנו להכיר)

אני חושבת שד"ר גפרי הוא טיפה יותר שמרן וד"ר גרוס קצת יותר חותך (למרות שקשה להשליך ממקרה בודד)

ככה יצאתי בהרגשה שלי.

ד"ר גפרי לא מומחה ספציפית בילדים, בד"כ הוא לוקח ניתוחים מורכבים במבוגרים.

הייתי הולכת על ד"ר גרוס, ואם לא מסתדר אז גם אצל ד"ר גפרי אתם בידיים טובות.

(ספציפי על גרוס אני יכולה להעיד גם על גדלות רוח, שזה מעיד גם על האדם, אם תרצי אוכל להרחיב בפרטי)

היא אמרה לנו שהרופאים האלה הם רופאי אא"ג לילדים, ובמקרה שלנו כדאי ללכת לאחד מהם. (האמת שהיא אמרה רק את שמות המשפחה, אז אולי אני טועה בשם המלא? חיפשתי באתר של הדסה...)

אולי באמת אשמח שתפרטי לי בפרטי. (המקרה שלה מורכב גם מבחינת האוזניים וגם מבחינת עוד משהו שקשור למערכת של אא"ג, וכנראה לכן היא המליצה דווקא על אלה)

לד"ר ויינברגר אין תורים בכלל, ולפרופ' גרוס יש תור רק בעוד כמעט שנה!

וזה כשאנחנו רוצים ללכת בפרטי🤦‍♀️

אין לי מושג מה נעשה

קודם כל תקבעי את התור לעוד שנה, שיהיה,

תבקשי מהמזכירה להכניס אותך לרשימת המתנה ותדגישי שאתם זמינים וגמישים( תשתדלו גם להיות כאלה 😉),

אם היא לא חוזרת עם תור מוקדם יותר תוך כשבועיים תתקשרי שוב, תשאלי גם מתי הן מבקשות אישורי הגעה, לפעמים יש יום בשבוע שבו עושים את זה, אז ביום הזה צריך להתקשר אליהן שוב...

חוץ מזה תמשיכי בבירורים, אבל את התור הזה תקבעי כבר, מקסימום תבטלו בהמשך ותשמחו מישהו אחר שנמצא ברשימת המתנה.

וכן, מבאס ממש שגם בפרטי קשה כל כך להשיג תורים 

בינתיים קבענו תור לעוד רופאה שאנחנו יודעים שמומלצת (אבל לא בטוחים אם ספציפית למה שאנחנו צריכים) - היה לעוד חודשיים (אמנם בעיר אחרת, אבל גם זה טוב).

אוף, אני ממש מקווה שהדחיות האלה לא יגרמו לנזק...

יכולה לספר לך שלאחרונה בעלי היה צריך נוירו כירורג, פרטי, שבעקרון לפני כמה שנים היה מטופל אצלו. כשהתקשרנו לפני חודשיים לקבוע תור התור הפנוי למטופלים קיימים (!) היה לאוגוסט (!!) וזה בגלל שבדיוק היה שם ביטול של תור כי התור הפנוי הבא היה רק בינואר 2027.

מפה לשם, בעלי לקח את התור הזה, הקדימו את התור ואז הקדימו שוב וכבר היינו אצל הרופא 💪

בכל מקרה צריך לקבוע קודם תור לייעוץ, לא?

אם הולכים לייעוץ הם מסדרים תורים בשרפ לניתוח, הם יודעים איך לארגן את זה.

(זה עדיין המתנה אבל לא של שנה)

גם אם זה לבד.

להליכה, לקניון, לבית קפה.

הכביסות והבית יחכו (מבטיחה😅).

זאת תקופה קשוחה במיוחד כשאין למה

לחכות.

היא תעבור בסוף,

עכשיו תנסי לעבור כל יום ביומו ולמלא את עצמך במה שאפשר כרגע.

האוויר של החוץ זה מה שהכי עזר לי באופן אישי.

לק"י

זה גם נחמד.

יש כל מיני מפגשים לנשים בחל"ד.

סתםםם

אבל באמת שהיציאה עושה טוב!!

מוזמנת להתקשר אלי כשאת שם אם באלך לפטפט..

אני גם חודשיים אחרי לידה גז יש לנו הרבה משותף חחח

באמת מוזמנת!

תכתבי לי באישי אם באלך

יעבור ובינתיים עשי צעד אחד קטן.

בהצלחה 😀

אני גם בחופשת לידה, די לבד כל הזמן, לא פוגשת אנשים, לא יעילה, אוכלת מלא שוקולד, לא ישנה בלילות, ישנה ביום, הילדים באים ומבלגנים תוך שניה (רק אם במקרה הייתי מספיק יעילה בבוקר כדי לסדר) ובכל זאת טוב לי. לא יודעת מה ההבדל, מנסה לחשוב.

אולי כי אין לי ציפיות מעצמי כרגע? אני כל הבוקר לא עושה כלום אבל תליתי כביסה, רוקנתי כיור אחד ואספתי משחק מהשטיח? עפה על עצמי, זה הספק מגוחך לשבע שעות שאני פה עם התינוק בבית, אבל מה אכפת לי אני גם נהנית להניק, להתכרבל איתו, להתבונן עליו, לקלח אותו ולתת לו את כל היחס שהוא לא מקבל כשהאחים שלו חוזרים.

שותה ים של קפה ושוקולד ועוגיות, בצהריים אופה עוגיות עם הילדים לחדש את המלאי

הייתי רוצה להספיק יותר, לעשות יותר דברים מועילים, לאכול יותר מסודר ובריא, לצאת יותר החוצה (ממש משתדלת וזה ממש עושה לי טוב, לצאת לטבע ולחפש פרחים קטנים, זאת העונה הכי יפה שיש הכל ירוק ומושלם וכבר יש ימים ממש נעימים ורק מדי פעם ימים קרים). אבל למרות שזה לא ממש קורה, רק הייתי רוצה שזה יהיה, עדיין טוב לי.

לגבי הלידה:

הכנתי את עצמי שלידה בניתוח זה לידה.

תכננתי מה ארצה לחשוב/לשמוע במהלך הלידה.

תוך כדי הזכרתי לעצמי את הדברים, התפללתי על דברים שרציתי.

באיזשהו מקום, היה יותר קל בלידה כזו החיבור לקב"ה ולתפילות.

לגבי כאב- במהלך הלידה, בכלל לא כואב בגלל ההרדמה

אחרי הלידה- לקחתי משככי כאבים ברצף כדי לא להרגיש כאבים, אחרי כמה ימים לאט לאט ריווחתי עם הקשבה לגוף ולכאב.

אין שום עניין לסבול ולכאוב כל כך.

הכנתי טבלה על המקרר וכתבתי איזה כדור לקחתי באיזה שעה וככה לקחתי לסירוגין 2 סוגים שהיה אפשר לקחת במקביל ולשמור על רצף שיכוך כאבים.

אבל כשאני מאחלת לידה קלה אני בדרך כלל מתכוונת גם לכל ההתאוששות שאחרי הלידה, וזה לגמרי במקום גם פה.

(ואם אפשר שאלה סקרנית- למה לא לספר למי שסביבך? או שאת מתכוונת לסתם מכרים רחוקים)

נשמע שממש קשה לך עם הניתוח המתוכנן. אני לגמרי מבינה אותך אבל יש לך כמה הנחות שאפשר להסתכל עליהן אחרת. לידה טבעית היא אמנם טבעית אבל היא מאד מפחידה, כואבת, מלחיצה ומסוכנת. גם אם את מבואסת מאד מהניתוח אפשר למצוא בו נקודות חיוביות כמו שיש בו פחות מתח ופחות "לא נודע" (מתי זה יקרה? כמה זמן זה יקח? כן או לא אפידורל וכדו').

אז אמנם ההתאוששות מהניתוח לא תמיד קלה אבל וואלה הלידה עצמה כנראה קלה יותר מלידה טבעית אז אפשר פשוט לשמוח בנקודה הספציפית הזאת ולהנות מהאיחול.

אגב, יש נשים שאפילו מעדיפות ללדת בניתוח מאשר בלידה טבעית…

אבל נשמע שקשנ לך בפנים עם זה.. בעבר המליצו כאן על הכנה ללידה קיסרית עם יעל גריינר.. היא מקסימה..

אחרי 4 קיסריים מתוכננים

זה איחול לגיטימי לחלוטין לדעתי. כבר היה לי סיבוך בניתוח, והתאוששויות קשות, ושמחתי לכל ברכה ואיחול.

ואצלי גם לא הסתרתי את עניין הניתוח. כולם ידעו 🤭

ואני לא הייתי מוכנה לעבור את הכאב הזה (בנוסף לעצם הכאב שבניתוח) ולכם אמרתי לכולם שאני יולדת בקיסרי... (אבל אצלי זה היה ברור שאלד בקיסרי, למי שהכיר את ההיסטוריה שלי - שלושה קיסריים לפני כן)

בכל אופן, אם בכל זאת יצא שאנשים איחלו לי את זה, אמרתי להם או לפחות חשבתי בלבי ש - כן, הלידה בהחלט תהיה קלה, מהירה ובלתי מורגשת... גם אם אחר כך יהיה פי כמה וכמה קשה...

אני מתכוונת

שהכל ילך בקלות בבריאות ובידיים מלאות

וכמובן התאוששות קלה

גם לידה קיסרית היא לידה

זאת לידה לכל דבר ועניין

וצריך איחולים ותפילות שהכל יעבור בטוב ובקלות

לא פחות מלידה רגילה

האמת שאני אף פעם לא עושה סקירה מוקדמת, אני עושה אולטרסאונד רגיל בזמן הזה.

אבל גם טעות של זו שקבעה לך, היא אמורה לתת לך תור לפי תאריך ווסת אחרונה.

אולי תנסי לנדנד במוקד של הקופה

לק"י

הגעתי סתם עם הילדים.

אז רק מזדהה איתך...

הייתי פשוט קובעת סקירה מאוחרת ממש בשבוע הראשון שאפשר לעשות שזה בעצם התור שיש לך כרגע נראלי.

מוקדמת היא לא ככ משמעותית..

ובעצם אפשר לעשות מוקדמת עד שבוע 19 ומאוחרת אפשר מ20 או 21 אז זה לא כזה משנה אם עושים רק מאוחרת...

לבת שלי היה ניתוח בקיץ, וקבענו תור לביקורת,

לקחתי חצי יום חופש בזמן שלא התאים בכלל (הייתי צריכה לשתף מלא אנשים בהשלכות וכמה זה חשוב מרוב עקימות אף)

נסעתי באוטובוס עם הקטנים כי אין חניה וזה..

באמת הייתה טרחה עצומה

נפגשתי עם בעלי, עלינו למרפאה וגילינו שפספסנו ביום.

עכשיו עזבי את הטרחה והפאדיחה

תור חדש נקבע לעוד כמה חודשים ולבינתיים היא עוד עם ההגבלות של הניתוח ומפסידה מלא דברים..

הלוואי שהכל יסתדר לטובה!! אולי תתקשרי אליהם פעם בשבוע לראות אם התפנו תורים?