הילדים אצל ההורים שלי כי אין מישהו אחר שיהיה איתם
בעלי איתי
הילדים כמובן במסגרות ואחהצ ההורים מוציאים אותם ומתארגנים למקלחת ושינה
אני כל הזמן מקבלת טלפונים של צעקות, בכי, ריבים, ויכוחים, הבת שלי לא מסתדרת עם אמא שלי
אני פשוט יושבת פה ובוכה
בעלי ייסע לשם אבל הנזק כבר נעשה
הילדים בוכים
אמא שלי צרחה עליי שהיא לא מוכנה יותר לשמור עליהם
ואני עצובה כל כך
רואה פה נשים שיש להן 9 ילדים בבית שנשארו עם ההורים ואצלי אף פעם אין מי שישמור עליהם
הלכתי ללדת, כן?
איפה בדיוק הייתי אמורה להשאיר אותם??????
סיטואציה קצת הזויה
בת כמה הבת שלך?
איזה קשה זה שזה ככה, במקום להיות רגועה ונינוחה ולהתעסק בשמחה שלך את צריכה לקבל מבול פלאפונים כזה
בעלך איתך? מכיל?
חיבוק 🫂 ענק
ילדה לא קלה, לא אשקר
אבל ילדה!
הייתי מצפה מאישה מבוגרת ליחס אחר
ושלא תביני לא נכון, היא שומרת על ניקיון של הבית ומכבסת וכאלה
אבל זה לא שווה לי!!!! לא ביקשתי לנקות ולסדר אבל זה כנראה יותר קל לה מאשר להיות סבלנית לילדים
היא גם בנאדם, גם לה יש דברים שהיא מסוגלת להם ודברים שלא.
היא יכולה כנראה בשמחה לעזור לך עם הבית ועם הניהול השוטף שלו ולא מסוגלת להתמודד עם הנכדים.
קןרה, זה לא הופך אותה לסבתא פחות טובה.
זה לא מעשי שבעלך ישאר עם הילדים והיא תבוא להיות איתך באשפוז?
אצלנו זה מה שעשינו בלידה שבה הייתי חייבת מישהו איתי אחרי קיסרי (בשאר הלידות הייתי לבד באשפוז), אמא שלי הייתה איתי ובעלי היה עם הילדים.
עורכת
עכשיו רואה שזה שרשור משלשום אז מקווה שאת כבר בבית ויותר בטוב ❤️
מתואמתמבקשת סליחה, קודם כול, כי נראה לי שאני אחת מאלה שגרמו לך לקנאה...
(רק אומר שאנחנו דווקא משתדלים יחסית לא הרבה להפיל על ההורים שלנו. היינו אצלם אחרי שלוש הלידות הראשונות - כולנו יחד - ובכל שאר הפעמים שנעז3נו הם שמרו עליהם לא יותר מיומיים, אף שב"ה הם ממש נכונים לעזור...)
אני חושבת שלשלמור על חבורה של ילדים שהיא לא שלך (אף שאלה נכדים) לכמה ימים - זה ממש קשה. (ראיתי את זה על עצמי כששמרתי לשעות ספורות על אחיינים שלי, שאני מאוד אוהבת - הייתי כל הזמן במתח, ולא תמיד ידעתי איך להרגיע אותם ואיך להתנהל איתם, כי אני לא מכירה אותם מספיק...)
אני מבינה שאת במצב קשה מאוד, אבל אולי היה עדיף לעשות הפוך - שאת תלכי להורים שלך עם התינוק ובעלך יישאר בבית עם הילדים? (עשיתי את זה אחרי שתי לידות)
עכשיו כבר מאוחר מדי בשביל זה, אני מניחה, אז כרגע המצב הוא שאתם צריכים להתנהל בעצמכם:
את בחדר כל היום, לא מטפלת בילדים כלל מלבד בתינוק, ובעלך נמצא עם הילדים ברחבי הבית ודואג לבייביסיטר אם צריך. (גם את זה עשיתי אחרי חלק מהלידות)
בכל אופן, חיבוק גדול. הקטע שאמא שלך צרחה עלייך זה הכי קשה...
תרגישי טוב ומזל טוב!
ובואי נגיד שידעתי למה
אני כרגע עדיין בבית רפואה, לא בבית
ובכנות זה לא לשמור עליהם כל היום, רק כמה שעות בערב
פשוט עשתה לי רע
או בייביסיטר?
התגובה שלה באמת קשה, ואני מבינה אותך שאת לא רוצה ללכת אליה, אבל במצב כזה גם בשמירה על הילדים אי אפשר להיעזר בהם...
(ושוב אגיד איך היה אצלנו בלידות שבהן לא היינו אצל ההורים - הם באו אלינו לכמה שעות, בתורנות בין שני הזוגות, לפעמים גם האחים הרווקים שלי באו, והייתה גם בייביסיטר. בלידות האחרונות כבר היו ילדים גדולים מספיק בשביל לשמור על הקטנים. ובאמת בעיקר בעלי היה נוכח...)
וסליחה שאני נשמעת לא רגישה...❤️ מנסה לעזור לך למצוא פתרונות למצב הקיים, אף שיכול להיות שאת בסך הכול רוצה לפרוק...❤️❤️
איזה קשה!! ואיזה חוסר אונים....
חיבוק לך! ממש קשה להיות רחוקה מהסיטואציה ובמיוחד שהכי מגיע לך בעולם רק להנות מהפלא החדש שלך ולהתאושש מהלידה...
מקווה ממש שתצליחי למצוא פתרון אחר לעד שתחזרי הבייתה (אולי לפזר אצל חברים? אולי בנות נוער לבייביסיטר או התנדבות?)
וחיבוק ענק
זה לא קל
לא לכולם יש את האופציה להיעזר בהורים
יש לך אולי אפשרויות אחרות?
בייביסיטר בתשלום? משהו בסגנון? שכנה אולי?
בעלי חזר הביתה באמצע הלידה כדי להוציא את הילדים למסגרות ואז חזר שוב ללידה
ולא הגיע יותר לבית חולים עד שהשתחררתי
לא תמיד יש מישהו אחר שיטפל בילדים והעדפתי להיות רגועה שהוא איתם
רק רוצה לומר מזל טוב!
וחיבוק על הסיטואציה הלא פשוטה וכואבת ❤️
אני אישית מעדיפה שבזמן האשפוז בעלי יהיה בבית עם הילדים, וברגע שחוזרת הביתה מזמינה המון בייביסיטריות צעירות (כיתה ז-ט כזה) שיהיו בבית איתי, ישחקו עם הילדים ויעשו עבודות בית קלות (שטיפת כלים, הגשת א.ערב, אולי קצת קיפול כביסה)
אז פתרונות פרקטיים אפשר למצוא, אבל הקושי האמיתי זה התחושה שאין לך באמת תמיכה מאמא וזה קשה מאד. חיבוק על זה..
זה בדיוק מה שמפריע לי
הייתי מצפה שתרצה לעזור לי באהבה ותתרגש איתי
אני לא יכולה פיזית להיות לבד בזמן האשפוז
ברמה הפיזית.
לא פירטת, אבל אם נניח אין לך שום יכולת לקום לבד, אז האחיות יכולות ללוות אותך לשירותים, ואם גם שם את לא יכולה לבד, אז אפשר לבקש אולי קטטר.
לגבי מיקלחת - אולי אפשר לתאם עם בעלך בבוקר שיבוא לעזור לך, או שוב, לבקש מהאחיות שיביאו אותך לשם, בדרך כלל הם שמים שם כיסא, ואז מספיק שאחות תושיב אותך.
גם לגבי התינוק - אם את לא יכולה לקום - את יכולה לבקש מהאחיות שיביאו אותו אליך.
האמת, שבתור מישהי שגם אין לה כל כך גב, אני אפילו לא מצפה, וכך גם לא מתאכזבת. והאמת היא שאני רואה כל כך הרבה נשים סביבי שאין להם תמיכה, אז אני מפקפקת בכלל באקסיומה הזאת שיש לנו בראש, שהמישפחה תמיד אמורה לשמוח איתנו ולעזור.
הילדים נשארים אצל שכנים\ חברות בזמן הלידה עצמה, ואחר כך אנחנו עושים מה שאפשר כדי שבעלי יהיה איתם כשהם חוזרים.
בפועל לוקח המון זמן עד שהן מגיעות והן לא מגיעות כל פעם כשצריך לקחת את התינוק ולהחזיר
ואחיות אמורות לעזור, צריך לבקש עזרה.
לא תמיד זה יהיה מיידי, אבל צריך סבלנות כן.
השאלה מה עדיף- סבלנות שלך בהמתנה לאחיות שיחזירו את התינוק וסבלנות לדברים אחרים
או סבלנות של אמא לילדים שלך
זהב שיקול בעייני.
ואני תמיד העדפתי שבעלי יהיה עם הילדים בבית, הייתי יותר רגועה.
יכולה להגיד שעכשיו בלידה השלישית שלי, כשהבנות לא היו במסגרות, בעלי היה איתן בבית.
לידה זה אירוע מטלטל למשפחה ואם שני ההורים נעלמים פתאום זה יכול להחריף את הטלטלה ולהוציא מילדים התנהגויות מאתגרות.
שה להיות אחרי לידה ולשמוע כאלה טענות מהבית
מנחשת שמראש הסכימו ולא תארו לעצמם כמה הז קשה
ולפעמים גם ילדים אחרי לידה משתגעים בעצמם ומתנהגים לא קל
מנחשת שזה לא בכוונה רעה אבל זה באמת מאודדד קשה להיות ככה בתחושה שקשה להם ככה עם הילדים
באמת מה עושים כשיש הרבה ילדים?
האמת אצלי נגיד אין משפחה שתשמור
להורים שלי קשה כבר מזמן..
אז
א. בעלי בא איתי ללידה נשאר איתי שעה-גג שעתיים אחרי ונוסע הביתה ורק הוא עם הילדים
ב. בזמן הלידה עצמה- משריינת מראש כמה נערות לבייביסיטר
השאיפה שיפגשו את הילדים לפני ויכירו אותם.
ג. שכנים
ד. משפחה אחרת אם יש
וכן לזמן יחסית יותר קצר..רק ללידה עצמה
ובבע'ח אם קשה לך לבד תבקיש עזרה מהאחיות..תשימי בתינוקיה.. י שאיך לקבל עזרה לרוב
או לפצל בין חברים של הילדים
בפועל בזמן אמת אנשים לרוב מסכימים לעוזר
ובאמת בעיני הכל עדיף מאר להעמיס על ההורים אם זה היחס
עוד הצעה להבא להביא להורים רק חלק מהילדים
או שההורים יבואו אליעם כי בבית יותר קל לילדים
אבל עכשיו תבקשי שיתקשרו לבעלך עם טענות ובעיות ואת צריכה לנוח פיזית
ובעיקר נפשית
אל תתערבבי ואל תתני לזה להרוס לך את ההתחלה
וכן בעיני עדיף לשחרר את הבעל ולהיות יותר רגועה
אם לא מצפים
לא מתאכזבים
יש הורים ששומרים
ויש גם הרבה שלא ..
מבינה את התחושות ובכיקר אחרי לידה שאת מוצפת רגשית.
שאלת מה עושים עם הרבה ילדים ?
ישכל מיני פתרונות שצריכים להיות קשובים ופתוחים אליהם.
ולפעמים לא צריך פתרון
כי המשפחה ממולך עם 9 ילדים. הגדול שלהם כבר בן עשרה ויכול לשמור בעצמו
סתם דוגמא.
ובכא מה שבדכ מצוי זה שהאבאנבבית עם הילדים
והאישה בבית חולים.
בביהח בדכ למי שצריך !! יש עזרה.
ואולי בכלל לאמא שלך יהיה יותר קל לבוא לעזור לך
מאשר לעזור עם הילדים.
גכ סוג של פתרון
ברור שלא
יש לי המון חברות שההורים שלהן שומרים על הילדים בזמן לידה, זה לא זמן רגיל
אני נמצאת כאן ורואה סביבי שאין כמעט נשים בלי מלווה, ממש בודדות. כולן עם הבעל או עם אמא
יש כל מיני טווחי גילאים במשפחות.
בכא להזתכל ולדמין שלכולם ההורים עוזרים
זה קצת פטאטי
מבינה את התסכול
בלי קשר
אני מכירה המון שהבעל חוזר ישר לילדים מיד אחרי הלידה
וגם בחוויות שלי אחרי הלידה לרוב היינו נשים לבד.
בחלק מהלידות הייתי אחרי הלידה במחלקה מיוחדת לנשים שעברו לידה קשה כמו קיסרי. איבוד דם. המוגלובין נמוך. וכל מיני....
אז הגיוני שיש יותר עזרה מההורים.
אצלנו ובסביבתי אין שום עזרה, הבעל איתי בלידה, נשאר מעט וחוזר ישר לילדים.
לא קל
גם כשפיזית לא הייתי עצמאית לאחר הלידה
צריך סבלנות מול האחיות.
חרדיות, דתיות לאומיות.
כמעט כולן נשארו עם הבעלים, דיברנו והתחברנו ויש כאלה שיש להן גם 11 ילדים בבית ויש עזרה של ההורים.
ברור שיש כאלה עם תמיכה וכאלה שלא
אבל הפרשנות שלך שאם אין עזרה מההורים זה חריג
זה לא נכון
בכללי בחיים עם הילדים החיים כן מבקשים מאיתנו יותר עצמאות כמשפחה ואי אפשר כבר להשען מדי גם למי שיש משפחה תומכת
ויש ויש
אבל להשוות זה מחליש ולא עושה טוב
ללידה הבאה תלמדי יותר טוב אחך להערך מראש לסיטואציה
מבינה את הכאב שלך
את הסיטואציה מורכבת אחרי לידה.
הכל משתולל ורגיש ככ.
וכן גם לי היו כאלו סיטואציות בעבר.
עם ההורים.
(גם בלידה ולא רק)
היה לי קשה אישית
אבל אפעם אל תסתכלי על אחרים
זה סתם מחליש.
ובמצבים כאלו נוטים להדגיש דווקא את אלו שיש להן עזרה מההורים
ואילו שאין נעלמים.....
לדוגמא אני תמיד יולדת בביהח עם חרדיות ולא זכור לי כמעט בעלים שנשארו....
חבל אל תחלישי את עצמך.
זה ככ לא נכון עכשיו
תלכי תקני לך משהו. תחשבי חיובי.
תנסי להתגבר על החולשה למרות שזה באמת לא קל
ותתאמצי לראות מה יש לך כן טוב
עברת לידה בה
תינוק בריא בה
יש ככ הרבה על מה להודות
לא מובן מאליו
לכולם יש חבילה שכוללת ככ הרבה פרטים
לא נכון להסתכל על נקודה ספציפית במכלול
כול אחת עם הניסיונות שלה.
העיקר הבריאות!!
חיבוק יקרה!
אבא ואמא הביאו אותנו לעולם
בלעדיהם לא אנחנו ולא הילדים היינו פה היום
בביח וסביבי היו חסידיות וכו' וכו' ולא לכולם היה מישהו איתן. הרבה היו לבד. באו לבקר ובאו פה ושם אבל לא עזרה צמודה.
זה הגיוני סהכ.
במיוחד כשהמשפחה רחוקה ולא יכולה לעזור כמה ימים רצוף או להשאר בשומקום.. אז באים לכמה זמן והולכים. והשאר עלינו- אבא ואמא...
אצלנו נעזרים גם באחיות/גיסות אם יש כאלה שבדיוק פנויות לעזור ולבוא לשמור על הילדים.
ופעם אחת נעזרתי בשכנה שתשמור.
וגם אצלנו בין החברות יצא שמישהי הלכה ללדת והילדים שלה היו אצל חברה אחת ולמחרת היו אצלי עד שהם השתחררו...
מה שאני באה לומר- שזה כן מקובל דברים אחרים ולא רק שההורים שומרים.
מלידה שלישית אני לבד לאורך כל האשפוז, בעלי קופץ קצת, לפעמים עם הילדים לפעמים לבד אבל רוב הזמן הוא מתפעל את הבית ואני עם התינוק, כולל בסיטואציה של שבת בבית החולים, כולל אשפוז יחסית ארוך ומורכב.
אני אף פעם בלי מלווה.
מבינה את הכאב שלך ואת הרצון אבל נשמע שזה לא הולך.
אולי דווקא כדאי הפוך שיבואו להיות לידך בבית החולים ולא בבית? אני עשיתי את זה עם אחותי, באתי להיות איתה ובעלה היה עם הילדים
תחושה ממש קשה
אני הייתי חלק משמעותי מהזמן בלי מלווה כי בעלי חזר לילדים וככה המוןןן נשים שאני מכירה
וגם בבית חולים ככה ראיתי בכל הלידות שלי
בלידות ראשונות הבעל צמוד ואחרי זה הרבה פעמים האשה נשארת לבד לפחות חלק מהאשפוז, בלילה וכו'.... זה ממש מקובל.
אבל התחושה שלך הכי חשובה, זה לא באמת משנה מה קורה אצל כולן
הלואי שתמצאי איך להרגיש עטופה💓💓💓
ברגע שאת משוואה את אוטומטית נפגעת. אומרת לך בתור אחת שלא קיבלה עזרה בלידות חוץ מהלידה הראשונה...
אני לרוב הולכת לבד לחדר לידה, בעלי מגיע לקראת הלידה עצמה ואחרי שעה חוזר לילדים... בלידה האחרונה הייתי לבד בחדר לידה.. ( בעלי היה צריך כבר לאסוף את הילדים וקצת אחרי שהוא הלך ילדתי)
זו הרגשה לא נעימה ורוב זמן האשפוז הייתי לבד, אף אחד לא ביקר אותי אבל הידיעה שהילדים שלי בידיים טובות ניחמה אותי גם אם זה אומר שאשר לבד..
האחיות עזרו לי הרבה וגם בנות שירות שהיו שם..
אם הייתי משוואה ככל הנראה שזה היה משפיע עלי...
עדיף לא לצפות ולראות איך מסתדרים בלי ההורים....
מאחלת לך החלמה מהירה, אל תתני לזה להשפיע עלייך יותר מידי.. יש המון נשים שמתמודדות לבד עם הבעל והילדים וככל שיותר מתכוננים נפשית וטכנית הדברים זורמים.
להתנהל ברגישות, ולספוג את כל חוסר הנעימות שיש מול הילדים.
גם כי היא סבתא, היא לא איזו מישהי מבחוץ, וגם כי את אחרי לידה, והיה ראוי שהיא תתחשב בך, למרות הקושי שלה.
אבל בני אדם הם בני אדם. את מכירה את אמא שלך הכי טוב. אולי אפילו התגובה שלה לא מפתיעה אותך, למרבה הצער.
זה כואב מאוד שככה זה, ובאמת שאת צודקת שעם כל זה שלסבתא מאתגר עם בתך בת ה-6,
את מתמודדת יום ביומו עם האתגר שבגידול ילדה עם אופי לא קל.
ואוטובוסים תתמודדי כשאת עם תינוק צמוד.
זה מאוד מאוד קשה.
ובאמת חבל ומצער שאמא שלך לא מאפשרת לך את מנוחת הנפש הזאת, ואומר לך שלא תשמור עליה בחיים.
היא הנכדה שלה.
וזה לא אשמת אף אחד שיש לה אופי כזה.
זה משהו שצריך לעבור אתו תהליך. ללמוד לאהוב אותה כמו שהיא, ויחד עם זאת להתקדם איתה שיהיה לכם יותר קל מולה.
חיבוק גדול אהובה.
נראה לי שמה שאת צריכה זה בעיקר הרבה חיבוקים מנחמים.
אני חושבת שהקושי הבאמת גדול זה רגשית
אחרי לידה זה זמן מוצף הורמונים, ולהרגיש אז לבד- זה נורא קשה
אני גרה רחוק מההורים ככה שזה לא ישים 'לשים אצלם ילדים ללידה' (הם כן עוזרים בייחוד חמותי ולוקח את הילדים אבל לא מהרגע להרגע ולא לזמן בלתי מוגבל)
ובחלק מהלידות בעלי חלק את הזמן ביני לבין הילדים ובאחרונה שהיתה קשה לי יותר- פיזית ונפשית- הרגשתיש אני לא מסוגלת להשאר לבד,
ובאמת הזעקנו בייביסיטר שתשאר עם הילדים ברצף גם בלילה למשל, מה שבעבר ברור שהייתי לבד.
אני לא בטוחה שאת מחפשת פתרונות או לשמוע שיש עוד נשים שלבד בבית החולים
ברור שהצוות צריך לטפל בך (כולל לקלח אותך אם צריך, כולל הכל הכל) ויכול להיות שהוא לא הכי יעיל בעולם
ובכל מקרה, כתבת שאת גם אחרי הריון מורכב- את מרגישה צורך שבעלך יהיה איתך
אז חיבוק רק על זה, ומגיע לך
כי ילדת...
אבל אל תכנסי בבקשה לפינה מול ההורים שלך
זה לא יעזור
תכבי את הטלפון שלך, תאמרי להם שיתקשרו לבעלך
חפשי שכנה או חברים מהגן, בזן לידה אנשים אוהבים להתגייס (כבר כתבתי כאן פעם שאנחנו תיאמנו עם הגננת של הבן שלי שתיקח אותו בזמן הלידה)
בייביסיטריות צעירות פחות מבינות את הפואנטה אבל מישהי מהשכונה, לאו דוקא שיש לך קשר קרוב איתה, טקטית מספיק- תעזור בשמחה.
בטח יש לך איזה קבוצה קהילתית, תכתבי שילדת בשעה טובה ומחפשת סידור לילדים ל3 הימים הקרובים, כי את זקוקה לעזרת בעלך.
אני בטוהח שתקבלי את הגב שאת זקוקה לו.
משענת וגב. ומגיע לך אחרי הריון ולידה מורכבת!!
באסה שאמא שלך פחות נמצאת ככזו כרגע
מה עם לקחת בשבילך דולה פוסט פארטום שתבוא לביח להיות איתך ובעלך יחזור לילדים?
אני לקחת אחרי הלידה את יושביה כץ והיה לי ככ טוב ומשמעותי
יש לזה ביקוש היום?
מעניין
עשיתן לי חשק ללמוד את זה, לעזור ליולדות.
מה שלי לא היה (רק עד ההריון השלישי)
עצוב שסבתא לא מסתדרת עם הנכדה, בת כמה הנכדה?
אגב, משפחות עם 9 ילדים- לא נשארים אצל סבתא וסבתא לא באה אליהם לשמור בביתם כשאמא הולכת ללדת.
יש כבר אחים גדולים יותר ששומרים כשאמא יוצאת ללדת...
לא כל אחד מסוגל לזה ויודע לתפעל בית לבד ..
זה באמת מובן הציפייה של הפותחת ואני שולחת חיבוק גדול! גם אני הרגשתי ככה בכמה מצבים בחיים שלי וזו תחושה לא פשוטה שאתה לבד בעולם. מקווה שתצרי לעצמך את המשפחה העוטפת והמחבקת ואולי תמצאי את זה בסביבה שלך .
והאמת שאני לא מבינה את התגובות של לא צריך לצפות ואפשר להסתדר לבד.. כן ברור שאפשר ואפשר להיות לבד ולשים את הילד כל היום בתינוקייה
בסוף להורים שמביאים ילדים לעולם בעיניי יש אחריות שלא מסתיימת בגיל 18 כשהילד יוצא מהבית ויש מצבים בחיים שצריך סיוע משפחתי ותמיכה כמו לידות, מצבים של חולי לא עלינו ועוד.
ושוב אני לא מדברת על סיוע יומיומי שוטף בכלל. אני אישית גרה רחוק מההורים וכתוצאה מכך מסתדרת לבד בחיי היום יום. פשוט קשה לי מאוד להבין הורים שזו הגישה שלהם.
ויכול מאוד להיות שההורים לשה מצפים שהיא תסתדר לבד, ומבחינתם יהא לא אמורה להסתמך עליהם במובן הזה. אז כן, הם עוזרים, אבל בגבולות מה שנראה להם סביר.
דבר שני, גם במצבים שצריך סיוע משפחתי ותמיכה מההורים זה מאוד תלוי איזה, ואנשים שונים מצפים לעזרה שונה, ויכול להיות שהיא מצפה לעזרה שההורים שלה לא יכולים מבחינתם לתת
אבל על עוד כמה וכמה אחים?? גם ילד בגיל 15-16 לא תמיד מסוגל .. במיוחד אם יש אחים שהם קטנים .. וזה לתפעל בית כולל ארוחות כולל טיפול פיזי
ונכון , אבל בעיניי הציפיה שלה היא מאוד הגיונית .. כמובן שיש מצבים שבהם זה לא אפשרי כמו הורים מבוגרים מאוד או חולים וכו'
זה כואב שיש הורים שמסוגלים לעזור ולא עושים את זה או עושים ונותנים הרגשה רעה ובאתי לנרמל את התחושות שלה שתדע שזה הגיוני וכואב
כן ההורות לא מסתיימת בגיל 18 ונכון שגידלתם כבר ילדים ואף אחד לא רוצה שתהיו ההורים של הנכדים אבל כן מצופה לתת יד ותמיכה כשצריך אם זה אפשרי
לי מאוד קשה עם התפיסה הזו שנהיית יותר ויותר רווחת של סבים וסבתות שנתמכו יפה מאוד בהורים שלהם שעזרו בצורה משמעותית בגידול הילדים אבל שמגיע "תורם" הם מתנערים מכל עזרה בטענה שסיימנו עם זה .. ושוב מדובר על עזרה במצבי קצה ולא באופן יומיומי!!
מעט עזרה בתחילת הדרך
פחות מההורים
יותר מאחיות וגיסות רווקות
כשהן נשאו גם זה נגמר
הייתי שמחה לקבל יותר עזרה וגם הייתי ממש צריכה אותה עם ילד חולה כרוני
אבל אני ממש מבינה את חוסר הכוח של ההורים
אני היום עם ילדים שחלקם גדולים ועצמאיים (15+)
כשהם מבקשים עזרה (הסעה/ לסדר/ לקנות משהו) אני הרבה פעמים מסרבת ומסבירה להם להסתדר לבד
לפעמים אין לי כוח/ זמן
ולפעמים זה נראה לי מאמץ מיותר שאני אבצע במקומם
אני תוהה אם אסכים לשמור על הנכדים העתידיים ימים שלמים בגלל לידה
(כנראה שלא
אולי עזרה נקודתית
אולי עזרה כספית במימון אחות/ בית החלמה)
מבחינתי גיל 18 וגם קודם לכן זה בהחלט גילאים שהעול משתחרר ממני
אני כמובן אשמח לעזור אבל בגדר עזרה בלבד כשמתאים
לא אחריות על שום דבר
(ואולי אני אחשוב אחרת כשיגיעו הנכדים 🤔)
לשמור על הנכדים ויהיה לך את החיים שלך.
לבין להתגייס ללידה, שזה כן סוג של מצב קיצון שקורה פעם בכמה שנים לפחות.
וזה סהכ כמה ימים קשים.
כי אם יש כמה ילדים אז לידה של בת/ כלה יכול להתרחש בתדירות הרבה יותר גבוהה מפעם בכמה שנים. בשנים האחרונות לאמא שלי נולד נכד בממוצע פעם בחצי שנה והקצב אצלינו ממש לא מהיר.
אז מבחינת האמא היא צריכה עזרה כיולדת פעם בכמה שנים, אבל מבחינת הסבתא שמצופה ממנה לעזרה זה בתדירות הרבה יותר גבוהה בד"כ
אנחנו משפחה ממש קטנה
מסוגלים בהחלט לתפעל ערב עם ילדים קטנים.
נערים בגיל הזה כבר יוצאים לעבודה עם אחריות ומשמעת, הם בוגרים ומבינים.
בטח ובטח שנערות שבגילאים הללו עושות בייביסיטר ואף מסייעות במעונות.
אבל זה צריך להיות הרגל .. שהם ילמדו בהדרגה לעשות את זה
לא בכל המשפחות מחנכים לכך (וחבל) אבל בכל אופן לתפעל כמה וכמה ילדים זה יכול להיות יותר מורכב, ולפעמים יש ילד יותר מאתגר/קטן .. וגם פיזורים ואיסופים וכו'
אני לא חושבת שהורים מחוייבים לילדים שלהם.
גם אם הם מסוגלים ויכולים לעזור.
זאת ממש זכותם להגיד שקשה להם, או שכרגע הם לא יכולים.
גם הורים צעירים יחסית יכולים להיות עמוסים: יש כאלה שעדיין מגדלים ילדים בבית, עובדים במשרה מלאה, מנהלים בית, מתמודדים עם עומסים רגשיים או פיזיים – ולא תמיד יש להם את המשאבים לעזור, גם אם “על הנייר” זה נראה אפשרי.
בעיני, זה מיוחד ולא רגיל כשההורים עוזרים, וזה משהו שצריך להעריך ולא לקחת כמובן מאליו.
זה שהם ילדו אותנו, לא אמורה להפוך אותם למשועבדים לכל קושי שלנו, ולטיפול בילדים שלנו.
ואם כבר מדברים על מחוייבות הורית, אז המחוייבות לילדים שלנו, היא הרבה יותר עלינו, אנחנו מחוייבים לילדים שילדנו ולא לזרוק אותם על סבא וסבתא בגלל בחירה אישית שלנו ללדת עוד ילדים.
מותר לכאוב כשאין עזרה, אבל בעיניי לא נכון להפוך את זה לדרישה או לציפייה מחייבת.
ברור שצריך להעריך ולא לקחת כמובן מאליו , כשלי עזרו אחרי לידה שלחתי משהו נחמד לאחר הלידה כהוקרת תודה.
ובכל זאת, ילדים הם תמיד ילדים וזה הגיוני להזדקק לפעמים לעזרה ומי אם לא משפחה יתנו את התמיכה והמעטפת?
לא דיברתי על מצבים הזויים כמו סבא וסבתא שמצופה מהם לגדל את הנכדים שלהם
אבל למה להתנער מהילד שלך כשהוא צריך אותך? עד הדורות האחרונים לא ידוע לי שציפו מנשים להסתדר לבד אחרי לידה בטענה שבעיה שלהן שהן הביאו ילדים ..
מה שבעבר היה אחרת.
בנוסף, אני למדתי שלצפות לעזרה ולא לקבל זה הרבה הרבה יותר קשה מאשר מראש להתארגן להסתדר לבד. וזה לגמרי הקל עלי את החיים. .אני לא מצפה מהורים שלי או של בעלי לכלום ואז לא מתאכזבת או קורסת כי חישבתי את העזרה שלהם
שלב בחיים
להנות מהנחת..
אני מסתכלת על אמא שלי
שמאדדדד מנסה לעזור
יכולה להגיד לך שכלכלית המחיר מאד כבד
ולא לא יולדים אצלינו כל יומיים..
אבל יש 5 בנות/כלות.
לידה שהיא מלווה זה קרה כבר שהגיע ליומיים הפסד עבודה- המון כסף.
ואז לארח
ובקטנה לפנק, ממש בקטנה
והנכדים עוד יום יומיים
ולפעמים היא מזמינה לשבת ואני יודעת שהיא רוצה שנבוא כי נחת
(גרים רחוק ולא מתראים באמצע שבוע סתם)
ואנחנו מגיעים ואני חושבת לעצמי- אני באה לפה 'להתפנק' ולנוח קצת
והיא רוצה לשמור על הילדים
אבל בסך הכל- כל שבוע יש פה משפחה עם נכדים אחרים שרוצים צומי מסבתא
כבר אין לה כל כך עזרה לפני/אחרי שבת להכין
יש משפחה עם אתגרים קצת יותר מהנורמה וצריכים עזרה קצת יותר
יש 2 חתנים במילואים וממילא 2 בנות שנזקקות להרבה יותר עזרה עם הילדים (וזה שנתיים... שאנחנו נשות המילואים מגויסות אבל גם אמא שלנו- חמות המילואים- במובן מסוים מגויסת)
ותמיד תמיד הם רוצים לעזור
אף אחד לא מצפה לעזרה בכסף כי באמת ידוע לכולנו מצבם הכלכלי
אבל אפילו להאכיל כל הזמן משפחות זה גם עלות גבוהה
ואני אין לי לב..
והיא עושה את זה בשמחה ובאהבה
אבל אני יודעת טוב מאד שהמעסיק של בעלי חייב לקבל את זה שפעם בשלוש שנים אני יולדת..
אבל המעסיק שלה לא יכול לקבל את זה שכל 8 חודשים בת/כלה שלה יולדת ואז היא נעלמת לכמה ימים ועוד שבועיים אחר כך עייפה מאד כי היא מארחת נכדים/יולדת בבית.
זה מאד מורכב.
פעם החיים היו הרבה יותר שבטיים...
ברור שאת צודקת
אבל הסבתות לא עבדו, וגרו קרוב בדרך כלל
(תחשבי למשל שאצלינו יכול להיות מצב שמביאים ילד לסבתא שהמעון שלו במרחק שעה וחצי נסיעה, היא בלי רכב- זה אורמ שהוא אצלה כל היום! זה שגעון)
וגם חמותי שלא עובדת- היא מטופלת באמא שלה שבמצב בריאותי לא פשוט
ובחמותה (חמי בן יחיד) שחולה ונמצאת אצלה המון המון המון.
והיא עדיין מתגייסת ושומרת מלא! על נכדים
שה' ייתן לשתיהן כוחות עד 120.
ואפילו על עצמי אני מסתכלת ואומרת
מורכב לי השים האלו
אני אשמח לנכדם
אשחח לעזור
האם תמיד יהיה לי את מלא הפניות כמו חמותי? (שבאמת לא עובדת..)
האם תמיד יהיה לי כל כך הרבה רצון וסבלנות כמו אמא שלי?
הלוואי, אמן!!
אני מתייחסת לחלק שלמעסיק לא נוח שאמא שלך יוצאת כל 8 חודשים לחופש עם ילדה/כלה.
אישה שנעדרת פעם ב8 חודשים לכמה ימים,
זה סביר פלוס פלוס!!
זה יכול להיות לחופש צבור, זה יכול להיות מחלה, זה גם יכול להיות גם חופשה מהמינוס אם קיים בארגון,
אבל אם אישה לא צעירה שעובדת במקום העבודה שלה כנראה כבר כמה שנים ויש לה צבירה והיא עובדת נאמנה ואמינה היא רשאית לנצל את ימי החופשה או המחלה שלה שלה כראות עיניה ובתזמון שנוח לה!
וחילוניות לא נוסעות כל אוגוסט לתאילנד?
וחילונים לא נוסעים בכריסמס לעשות קניות במבצעים של זארה (כאילו הטיסה לא עולה כסף)?
אנשים לא מוציאים ימי מחלה בדיוק בנובי גוד ויש סרטונים שלהם בפייס משתכרים עד מוות?
אם הן לא מתנצלות ולא מתביישות אז אנחנו הדתיות צריכות להרגיש לא בנוח?
כל הנשים צריכות להרגיש בנוח, גם הן, גם אנחנו.
זה מה שמפריע למעסיק שסבתא מטפלת שבוע בנכדה הטרי?
אמא שלי נעדרת כל שנה בלי עין הרע חמסה, לטפל בבנות ובכלות שלה, כל שנה לשבוע שלם ואח"כ מארחת כמה שאפשר (משתדלות שלא תקום לילות).
ומה המעסיק אומר? הוא לא אומר.
אלו זכויות העובד וזה לא עניינו.
הבוס שלי (ואני חוזרת שוב) הבוס שלי, לקח חופשה כי הכלב שלו עבר ניתוח.
באיטליה אפשר להוציא על זה חופש מחלה, אגב.
אז אמא שלי שיוצאת איתי לשבוע לטפל בילד של עם ישראל צריכה להתבייש?
אנחנו לא צריכות להתנצל שלוקחות חופשה לצרכים שלנו, האמהות שלנו (אם הן מעוניינות) לא צריכות להתנצל שהן לוקחות חופשה לצרכים שלהן והחוק מגן עלינו בדיוק כמו שהוא נועד.
(מקווה שלא יצא כועס ואם כן אז בטח ובטח שהכעז לא עלייך)
נשמע שההורים של הפותחת הסכימו לעזור למרות שהם לא באמת מסוגלים לכך, ולכן קרה מה שקרה.
אין לי מושג מאיפה כל ההורים המדהימים שמוזכרים כאן בשרשור, באמת!! זה מקסים שיש מעטפת משפחתית שאפשר להשען עליה בעת הצורך.
אבל זה ממש לא מחויב המציאות
יש הורים רחוקים
מבוגרים
חלשים מסיבות אחרות
עסוקים בדברים אחרים
לא ניידים
או סתם חסרי סבלנות, זה משמעותי!!
ולפעמים פשוט אין הורים...
אצלנו חמותי באה לשמור על הילדים כשעברנו הפסקת היריון, זה מדהים מצידה ואני מאד מעריכה אותה על כך.
בלידות האחרות השארנו אצל שכנים או באחרונה פשוט השארנו לבד (הגדול היה בן 10.5 והקטן בן 2.5, נסענו באמצע הלילה והשארנו להם פתק).
בכל הלידות בעלי חזר הביתה שעה-שעתיים אחרי, להוציא הלידה בשבת.
ב"ה אני מסוגלת לטפל בעצמי ובתינוק אחרי הלידה, אם זה לא היה המצב והייתי צריכה ליווי היינו חושבים על פתרון אחר.
רוצה רק להוסיף נקודה שלא התייחסו אליה
לידת אח היא אירוע מאד מסעיר עבור ילדים, אבא ואמא נעלמים, זה לא זמן רגיל.
בזמן כזה חשוב עוד יותר שהדמות שנמצאת איתם תהיה דמות שהם קשורים אליה, שתוכל לווסת אותם ולעזור להם.
אם סבתא היא כזאת זה נהדר, אבל זה לא תמיד המצב... וככל שיש לנו אפשרות אז לתעדף דמות אחרת, דודה, בייביסיטר בתנאי שהיא קבועה מוכרת ואהובה, או אבא.
יש כאלה שיכולים לעזור לילדים שלהם בכייף ולשמור על הנכדים בלי הפסקה
ויש כאלה שמה לעשות, הם בשלב בחיים שגם שעה גדול עליהם.
אז כן, יש כאלה הורים שאומרים שהם לא יכולים לעזור בשמירה על הנכדים אבל עוזרים בצורה אחרת (שאולי פחות משמחת את הצד השני אבל צריך לדעת להגיד תודה על מה שנותנים ולא לחיות בתחושה שחייבים לי)
ואין מה להשוות לדור הקודם.
כן, אני פחות כאן.
מגיבה מידי פעם
ועדיין אני לא מצפה לכלום
הבחירה שלי להתחתן, להביא ילד, ועוד ילד וכו' היא שלי בלבד.
ההורים שלי לא "אשמים" בבחירה שלי ולא חייבים להתגייס כדי לעזור לי עפ זה.
אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שאני צריכה לדעת להתמודד עם החיים לבד *גם* בנקודות קצה.
אם זה אומר להביא בייביסיטר ואפילו להביא אותה זמן מראש לפני הלידה כדי שהילדים יתרגלו אליה, או לדאוג לעצמי לקהילה שתעטוף אותי ותבשל לי אחרי הלידה וכו'.
עכשיו שוב, ב"ה יש לי הורים תומכים משני הצדדים. ובלידה האחרונה הנחתנו את הבנות אצל ההורים של בעלי בשבת ב6 בבוקר ומייד במוצש כששמעה על הלידה אמא שלי יצאה אליי והייתה איתי כל האשפוז. אבל אני לא לוקחת את זה כמובן מאליו וכחובה שלהם לעזור לי.
ואם בלידה הבאה זה כבר לא יהיה רלוונטי להורים של בעלי להשאר עם 3 ילדים אז אנחנו נמצא פתרון אחר. ואם אני אצטרך מישהי איתי באשפוז ואמא שלי לא תוכל אז אני אמצא מישהי שתהיה איתי
מותר להורים שלנו גם 'רק' להנות ולרוות נחת מהדור הבא בלי לנקוף אצבע בשבילי
שבזמני לידה ובזמנים מסויימים ההורים צריכים לעזור. אין לי ספק בכך בכלל
תקראי שרשורים שלי קודמים על הוריי שלא מזמינים ולא מעורבים ולא מתגעגעים.
זה כואב
זה לא נעים וזה לא אמור להיות ככה...
כשאחד מילדיי נולד הגדולה הייתה בת 14 והיא שמרה בבית ותפעלה, כשאין ברירה אז אין. נכון, לא כל נערה בת 14 או נער יכולים לתפעל בית כשאמא יולדת, מסתבר שגם לא כל סבתא מסוגלת לכך, אני לא מצפה מאמא שלי דבר כזה. (כן מפגש פעם בשנה לפחות עם הנכדים, לא מצפה לעזרה ושמירה על הילדים , אם כי חושבת שאמא בריאה בנפשה וגופה רוצה באופן טבעי לעזור לילדיה גם לאחר לידה 8,9 או 10 אפילו.
זו אופציה לפותחת השרשור בע"ה ללידה הבאה לא לסמוך על ההורים. היא סתם במצוקה וכאובה נפשית עכשיו ואמא שלה לא תורמת לעניין, אז אין ברירה כי אם לסמוך על אחד הגדולים כששכנה או חברה קופצת לראות שהכל בסדר...והאבא חוזר מיד לאחר הלידה,
מבאס שלא נשאר עם היולדת לרגעים היפים שאחרי, אבל כן יש משפחות שזו המציאות אצלם. כמו אצלנו, התינוק נולד. תמונה ונפרדת מבעלי בדמעות, התינוק מהווה לי נחמה ברגעים הללו.
כותבת את זה כי גם אצלנו זה ככה.
מצטערת שלא הבנתי נכון ..
אני גם כתבתי מתסכול דומה , אמנם לא בסיטואציה הזו ממש אבל כן מצבים דומים
ותאמיני לי אני לא מצפה מהורייי לעזרה פיזית כזו או אחרת
לא לפני לידה ולא אחרי, ולא שיבואו למסיבת סידור או מסיבת סיום י"ב
רק יחס, מפגש מינימאלי, התעניינות בילדיי, געגוע כלשהו- לא מצפה ליותר מזה.
ברור.
בסה"כ אחרי לידה זה יומיים שלושה וזהו.
אפשר לספוג קושי, להיות בחוסר נעימות או באין כוח בשביל הנכדים שנולדו.
הסבים והסבתות יכולים לחשוב לרגע כמה זה קשה ליולדת טריה לשאת את הבית+ תינוק קטן.
והיא צריכה עכשיו להתרגל לזה יום יום, יום יום, יום יום
ולפעמים יש ילדים מאתגרים בבית שגם הם דורשים התמודדות.
מה הם רוצים? להשאיר אותם להתמודד םבד ושיקרסו כי לי הסבתא לא מתאים להיות שם בשבילם?
אז מה יקרה אם היא תיכנס לדיכאון? אז יזכרו שבמשפחה סופגים לפעמים קשיים וחוסר נעימות?
זה קשה לי כי יולדת זה מצב מאוד מאוד מאוד חלש ורגיש. וכן, צריך לעטוף אותה. לא כל אחת יש לה כוחות, ולפעמים התינוק נולד עם אופי עצבני, או שיש לו ריפלוקס, או שיש קושי מסוים, אז בכלל הג'ינגול הוא מטורף
אז בעיניי ממש צריך לרדת מתחת לאלונקה ולעזור לזוג במה שהוא צריך. כדי שניה לתת לו להתאפס. לנשום.
קשה לי כם הגישה הרווחת של סבים וסבתות של ביי ביי, תסתדרו לבד.
מקווה מאוד לוותר על הנוחות שלי בשביל נכדיי. זה בעיניי מהות של התפקיד סבתא.
יש אנשים שפחות מסתדרים עם ילדים קטנים, ועוד יותר כשהם כבר מבוגרים
הם גידלו את הילדים שלהם כשהיו צעירים ולא בנויים לזה אחרי שלב מסויים בחיים.
ההורים לא חייבים לנו כלום
וזה שבחרנו להביא ילדים אומר שנקודת המוצא שלי צריכה להיות שאני מסתדרת לבד עם הסיטואציה וכל הסביבה.
אם תהיה עזרה- זה בונוס.
וב"ה יש חברים, מכרים, שכנים, קהילה
בשביל המצבי קיצון שחייבים כמו זוג שיוצא ללידה והילדים קטנטנים בבית
לרוב הסביבה (לאו דווקא משפחתית) תתגייס לעזור בשמחה.
קודם כל הזמן יש לילדים חיוב במצוות כיבוד הורים, להורים אין חיוב כיבוד ילדים.
וחוצמזה ככל שההורים מתבגרים הם יותר זקוקים לנו.
לא מכירה את האמא של הפותחת אבל מאוד הגיוני שהיא בגיל שכבר לא מסוגלת לשמור על חבורת ילדים עליזה ושובבה
די, יש שלב שכבר עוברים את הגיל והכוחות הם לא אותו דבר.
זה באמת כואב שאין עזרה מסביב, חיבוק לפותחת.
ומותר להתבאס שיש אחרים שיותר עוזרים להם.
אבל אי אפשר לבוא בטענות לאמא למה היא לא עוזרת מספיק.
אגב, אני חושבת שבין שאר השיקולים על גודל משפחה יש את עניין העזרה ההדדית.
לאחים/ אחיות יש הרבה יותר אפשרות לעזור אחד לשני.
וזה נותן רשת תמיכה מאוד חשובה.
בשביל ההורים.
וגם בנושא של עזרה הדדית בין האחים.
יכולה לומר על עצמי שגם במשפחה שלי וגם במשפחה של בעלי אנחנו נעשה את הכל כדי להיות שם ולעזור, למרות שכולנו גרים בכל הארץ…
גם אם זה אומר לעשות לילה בבית חולים עם האחות שילדה בבית חולים מרחק שעה וחצי נסיעה ממקום מגוריי, כי בעיניי משפחה זה מעל הכל!!
אבל שוב פעם, אי אפשר להסיק מסקנות ממשפחות מסוימות ומנורמות כאלה ואחרות אצל אחרים..
מבינה אותך מאוד, זה קשה ההרגשה הזאת שאין עזרה.
אבל רק רוצה לומר.
לא לכולם עוזרים.
יש לי 5 ילדים, בכל הלידות בעלי הוא זה שנשאר עם הילדים ולא אף אחד אחר. (והעזרה של אמא שלי הייתה לקחת אותי למיון ולהיות איתי בלידה. באשפוז אני לבד)
הוא בא לבקר אותי בבקרים עם הילדים שהיו בבית באותו זמן (אלה שלא במסגרת) אחרי ששם את מי שכן במסגרת במקום שלו.
אז כן, זה קשה וחסר לי מאןד התמיכה שלו אחרי לידה.
אבל גם מובן לי שלאמא שלי אין כח ורצון להישאר עם כמה פיצקים לכמה שעות. לא לכולם זה מתאים והיא מוצאת את הדרך שלה לעזור שהיא לא שמירה על הילדים.
אז אולי זה נראה שלכולם יש עזרה מההורים ורק לך לא.
אבל תדעי שאת לא היחידה, ובדכ אלה שאין להן עזרה לא יצעקו בראש חוצות אלא דווקא אלה שיש להן.
יש לי ילדים צפופים ב"ה ואני אומרת לך מידיעה שיש לי חברות שבטוחות שזה קל לי כי אני גרה ליד ההורים אז יש לי מלא עזרה מהן.
אני לא טורחת לתקן אותן כי אני לא רוצה לדבר רע על ההורים שלי. אבל בעינהן זה ייראה מוזר כי להן עוזרים בלי שיש להם צפופים כמו שלי.
ואני גם לא חושבת שזה רע, הם עוזרים בכוחות וביכולות שלהם וזה עדיף לי מאשר שיעזרו ואחכ יתלוננו ויתמרמרו אצל אחרים.
מזל טוב יקרה!
התאוששות קלה והמון נחת!
וזה גם שונה כי יש לא כל הילדים שלך במסגרת.
להיות עם קטנטנים בבית כל היום זה לא פשוט, אצלי כולם במעון או גן
ושוב, אני מבינה שזה לא קל
באמת!
פשוט הייתי מצפה למאמץ הזה כשהולכים ללדת, אבל אולי אני המגזימה
אבל במהלך ימי האשפוז לרוב הבעל תופס את המקום של האישה + עזרה מהסביבה.
כשאני יולדת בעלי עובד מאוד מאוד קשה
וקופץ אלי לביקור בין לבין אבל אין לו זמן לשהות לידי
זה ממש מבאס אבל אני מבינה שאין ברירה.
יש לך ציפיה אנושית ובריאה
אבל נשמע שזה לא הולם את היכולות של אמא שלך
(גם לא של אמא שלי, זה בסדר)
מציאות שבורה שכזו..
אין לנו עזרה אלא אנחנו מסתדרים לבד ובעלי לא מגיע אליי לבד. (או שמגיע עם כולם או שלא מגיע)
ברור שזה היה כייף אם הייתה עזרה ובשמחה.
אבל אם העזרה לא זורמת לאחרים, אני מעדיפה לוותר עליה ולהסתדר לבד.
לא רק לעניין העזרה.
אלא לעניין הצעקות.
אני חושבת שאמא הייתה יכולה לשמור את ההטפות הללו לזמן אחר.
את מוצפת הורמונים.
היא לא.
כמובן, שהייתי מנסה בכל זאת ללמד עליה זכות כמה שאפשר, בסוף היא אמי.
תשמור לי על הילדים. קפצתי אליה לביקור קצר שתראה את התינוק. בעלי נשאר יותר בבית בשבועיים הראשונים וזהו.
אמא שלך לא חייבת לך כלום. אולי את צריכה לדאוג לה? לכוחות שלה?
זה ממש קשה ככה.
אבל לדעתי אל תקחי ללב. כנראה כולם מרוגשים ומוצפים. זה זמן ממש קשה לכולם, לא רק לך היולדת. להם קשה רק שונה משלך כמובן.
אז תנשמי עמוק. גם אם לא מסתדרים- הם יאלצו. את יכולה לסגור את הטל'...ובעלך יסע אליהם וירגיע את העניינים.
ולגבי פתרונות - אז אולי כדאי שילכו לחברים אחהצ ואז הביתה וזהו. תני לבעלך להיות איתם ואת תנוחי בביח לבד. סהכ את לא לבד.
או בייביסיטר אם יש מישהי שהם מכירים ומסתדרים איתה.
כן כן מבינה אותך. ברור. אבל אני חושבת שממש לא ברור שההורים הם הפתרון. הם בגיל אחר, הכוחות לא אותם כוחות. אמר שלי למשל באה לבקר, עזרה לי אחרי לידות כשבאה - אבל לילה לא בא בחשבון וממש הבנתי אותה. סבתא אמורה ליהנות מהנכדים ואם הבת שלך מאתגרת אז ברור עוד יותר שלילות ושהיה רצופה רק הורסת את היחסים ביניהן. היא מפסידה את הסבתא השמחה/מתנה/חיבוק/מלאת כוחות/מחמאות וחזרה הביתה ... ואז היחסים ביניהן מהנים. כשהסבתא כבר נכנסת לעול של מסביב לשעון ואתגרים - שתיהן סובלות. מבינה את התסכול והכעס שלך , אבל לא הוגן שזה נופל על אמא.
סבתא הא בן אדם בוגר, ויכולה לומר "לא" אם זה מעבר ליכולתיה לשמור על הנכדים כשביתה יולדת.
אלא אם יצאו ללדת ובטלפון קצר הודיעו לפתע אנחנו מביאים אלייך את כל הילדים ביי.
שזה מחוייבות שלה, ושכל ההורים עושים את זה, אז זה להשיג הסכמה בצורה מניפולטיבית.
את צודקת שהיא בוגרת ושהיא אמורה להצליח להגיד לא למרות זאת, ועדיין זה קשה כשמדובר בבת שלך...
אבל עדיף להגיד לא בהתחלה מאשר אחר כך לבאס את היולדת שזו ביתך ולומר מילים שפוגעות ולא נעימות לשמיעה- זה יותר קשה.
שרק פגעה יותר.
לי אין שום עזרה מההורים. הם לא יכולים. אני לא מצפה כבר שנים. הם מבוגרים.. ואמא שלי גם לא מצפה ממני לקחת אותה לתור לרופא או משהו כזה.
בנוסף בעלי פעם ראשונה היה איתי באשפוז כי היה שבת ולא יכל לחזור אבל היה עייף וישן בכמויות בלילה וביום.
לא הכל חייב להיות כמו שאת רוצה.
להתחיל להשוות כמה עזרה כל אחת קיבלה או לא
כרגע הפותחת אחרי לידה במצב רגיש
הילדים כבר היו אצל אמא שלה
ולקבל טלפונים כל שניה
שאין ביכולתה לעזור
זה מתסכל מאד מאד
לא צריך להתחיל להטיף עכשיו
אם האמא צריכה לעזור או לא
אם הילדים אצלה כנראה שהיא הציעה או התנדבה
אז מצופה שבמצב הזה לפחות תנסה להסתדר
ולא לגרום לבת שלה שניה אחרי לידה
עוד דאגות מיותרות
בהמשך אולי היא תוכל להגיד שפחות מתאים
לעזור בנושא הזה
והפותחת תתארגן בהתאם
אחרי לידה באנו פעם מביהח ישר להורי. אימי היתה לא שמחה ולא נעימה איתנו בכלל אפילו שהזמינה אותנו עם הילדים. חיכיתי למוצש לברוח משם.
אבל אם יום חול, מיד הייתי הולכת. הייתי מציעה לפותחת למצוא פתרון אחר. אולי אחות או בייביסיטר..
תקלי מעליך דברים מה שאפשר
אני בלידות הקודמות אכן נשארתי לבד כי בעלי טיפל בילדים שבבית.
בלידה הזאת אני גרה רחוק מאמא שלי והיא הציעה לבוא לעזור לי ובין המילים ומההכרות איתה אני ידעתי שהיא לא תצליח לעזור ורק יכול עלי העומס של לארח אותה ולכן התחמקתי מזה.
ספציפית בלידה הקרובה אין לי תינוקות בבית, הגדולים כבר עצמאים וחמותי שעכשיו אני גרה קרוב אליה הציעה שתבוא לישון איתם. אז בעלי אמר שהוא יכול להיות איתי כול הזמן בבית חולים והתנגדתי כי אני יודעת שלמרות שהילדים גדולים ועצמאים רגשית הם יחוו טלטלה והם צריכים לפחות הורה אחד שיאזן אותם.
ודבר נוסף, היחסים שלי ושל אמא שלי מורכבים אבל אנשים מהצד יחשבו שתמיד היא עוזרת לי ונמצאת לידי למרות שאני יודעת שאני לא יכולה להעזר בה בכלום. לכן, אני לא מציעה לך להשוות עם נשים שאת מכירה יום וחצי
כשאני ילדתי, אין לנו עזרה מהמהשפחה בכלל, בעלי היה איתי במשך היום ונסע כדי להוציא את הילדים מהמסגרות.
ואני הייתי לבד בבי"ח....
וביקשתי להשתחרר יום קודם בשישי, כדי להיות עם הילדים בשבת
מקווה שלא יהיה נפיץ מידי אבל שואלת באמת מתוך רצון להבין את הגישה.
היו כמה תגובות שכתבו שלא אוכלות משלוחים ביתיים כי לא סומכות על הכשרות.
עכשיו ממש התכווצתי לקרוא את ההודעות האלה.
בסוף המטרה של משלוחי מנות היא להרבות אהבה ואחווה, אז איך זה שאפשר בשם איזשהו הידור בכשרות לזרוק את המשלוח הזה לפח כלאחר יד? (אני לא מדברת על איסטנסטיות אלא על כשרות)
זה אפילו קצת הזכיר לי את הסיפורים מימי בית שני שהיו מחלוקות על טהרה וקבוצות שהחמירו יותר אז לא אכלו אחת אצל השניה בגלל המחלוקות וכולנו יודעות לצטט על מה חרב בית שני.
אצלי בבית הקפידו על כשרות מהדרין בהכל, בשר חלק, לא חלב נוכרי וכו' אבל כשהיינו נוסעים לסבא וסבתא שלי, למרות שההורים שלי ידעו שאצלם מספיקה כשרות רבנות- אכלנו הכל רגיל. אני חושבת שזה קשור לאיזו פסיקה שההורים שלי קיבלו בתחילת נישואיהם אבל בכל אופן יש פה איזה שיקול ערכי בתוך הפסיקה ההלכתית.
אני גם מכירה (מקווה שאני מדייקת) שאדם נאמן להעיד על עצמו, ואם אדם אומר שהוא שומר כשרות אז מותר לאכול אצלו (זה נכון כמובן רק במטבח פרטי ולא מסחרי- מסעדה וכו')
גם בסוף מה כבר מביאים במשלוחי מנות ביתיים- מאפים כאלה ואחרים בד"כ? מה כבר יכול להיות כ"כ משמעותי בכשרות? זה לא בשר, עוף וכו'.
וגם, נראה לי שבדכ גם אנשים שמסתפקים בכשרות רגילה (שהיא כשרה לחלוטין, חשוב לי להגיד), ישתדלו שהמשלוח יהיה באיזה סטנדרט שמתאים לכולם (נגיד חברים שלנו שתמיד מכינים משלוחים ממש שווים תמיד דואגים לכתוב שכל המוצרים מהדרין, כי הם עצמם ביום יום לאו דווקא משתמשים במהדרין)
בקיצור, חפרתי קצת מסביב אבל באמת אשמח להבין איך בשם הידור בכשרות, יוצרים התבדלות כזו ובעצם פוגמים ברעיון המקורי של משלוח מנות?
ובאמת שזה לא מופנה לאף אחת באופן אישי כביקורת. אני באמת אשמח להבין את הגישה שעומדת מאחורי זה
(ואני מדגישה גם שאני מדברת רק על העניין הכשרותי ולא על אלא שאמרו שזה מגעיל אותן מקטע איסטניסטי)
אם זה משהו שהוא לא כשר מבחינתי
אני גם לא אעביר הלאה
כי אני לא אכשיל יהודי אחר (משהו לא כשר בכלל אני באמת אזרוק)
אבל אם מישהו אחר סומך על כשרות שאני לא
יש לו על מי לסמוך
וזה לא לא כשר מבחינתי
זה פשוט לא מהודר כמו שאנחנו מקפידים
כתבתי פה כמה פעמים על הילדה שישנה ליד בעלי מידי לילה
לאחרונה חל משבר מסויים בזוגיות ויש ריחוק בזוגיות הוא מטופל בציפרלקס לחרדה בעקבות משבר מסויים
מה שלאחרונה מרגיש לי לא תקין לאחרונה שהוא מענג את עצמו כשהיא איתו במיטה למרות שהיא ישנה בזמן זה מטריד אותי
מתלבטת אם אני זו שלחוצה ורואה כלא תקין או אכן יש מה לבדוק
אני כבר תקופה סובלת ממש מאלרגיות
זה מתבטא בעיקר בגירודים חזקים בעיניים והמון עיטושים אחד אחרי השני
אני לא מצליחה להבין ממה זה נגרם. ניסיתי להחליף לסבונים וקרמים טבעיים אבל עדיין סובלת מזה
אני ממש רוצה לטפל בזה מהשורש ולא רק להקל זמנית ככה שלקחת אלרגיקס לא בא בחשבון מבחינתי
יש כאן מישהי שסבלה מדבר כזה ויכולה לשתף מה עזר לה?
אולי זה יכול להצביע על חוסרים מסוימים?
אני כבר חודשיים עם אלגיות
פריחה של משהו מסויים או בכללי
לי קרמים טבעיים גורמים יותר אלגיות מהאלה הקלסיים. שווה לבדוק גם
אבק (היה הרבה אובך לאחרונה)
ממש בשנים האחרונות
לא עליתי על הבעיה לצערי, חוצמיזה שלהישאר בבית ממש עושה לי טוב ואני שונאת את העבודה שלי חח
בימים שזה ממש חריף לוקחת אלרגיקס וזה עוזר.
גם שימי בחדר מכשיר אדים, האוויר היבש בתקופה הזאת גם לא טוב
ממה שאני רואה למזג האויר- אבק, פריחה יש השפעות דרמטיות על האלרגיה. לכן אני לא רואה איך אפשר לטפל את זה מהשורש. אצל הסובלים באופן דרמטי אלרג'יקס זה ממש הצלה, ומכיוון שיש דברים שהם בלתי נשלטים אני לא הייתי שוללת.
וחלק לא?
למה דווקא אני סובלת ובעלי לא, מהילדים שלי- בת אחת כן והשאר לא
בטוח יש לזה סיבה 🙁
כמו שחלק רגישים לחלב או לגלוטן.
ואני גם לא סבלתי מזה בכלל
עד שבהריון של הבן שלי (זה שגם רגיש) חטפתי את זה קשה ומאז כל פעם זה חוזר באותה תקופה..
תמיד קצת לפני חודש מרץ החגיגה מתחילה-----
ממליצה לשים לב: יש צמחיה שמחמירה (ברחוב מסוים למדתי לעבור לצד השני של הכביש, למשל..)
וכן את עבודות נקיון הפסח לבצע עם מסכה על האף
ולפעמים אין מנוס מאלרג'יקס.....
שלא לוחץ על הבטן אבל מסדר את כל המסביב?
לאירוע שיש לי בקרוב והייתי שמחה שיהיה לי משהו כזה..
חיפוש קטן בגוגל הראה שזה לא נפוץ ימתלבטת אם שווה הזמנה מנקסט, אם למישהי יש נסיון בזה
לה אתר?
אני חייבת חצאיות הריון ואין לי זמן לנסוע למלחה
אולי את יכולה לשלוח קישור?
סליחה על הנצלו"ש🙈
ואם את יודעת לומר אם המידות הן כמו המידות הרגילות שלי? לא רואה שאספיק להגיע לשם
בעיקר אהבתי את ההרגשה האסופה..
לא זוכרת את המראה
לגבי מידות - ההנחיה שלה זה לקחת את המידה הרגילה
בכל מקרה המיטה מבד מאוד נעים ונמתח
לבן שלי בן שנתיים יש ריח לא משו מהפה
אני מריחה את זה כשאני מתקרבת ובודקת (לא הייתי שמה לב סתם ככה)
אבל לכאורה גם לגננת זה קורה מדי פעם כשחמתלת/ מקנחת אף וכו
וחברים שלו יותר בגובה שלו אז אולי גם.
יש מה לעשות?
הוא מצחצח שיניים בבוקר בדרך כלל,
אבל בצהריים נגיד יש שוב את הריח- זה לא מהשינה
הלוואי והיה לי רעיון
מי מלח
בצל לבן פרוס בצלחת בחדר בלילה
לאף
אינהלציות של מי מלח
ובעיקר לדאוג שלא יהיה לו קר
הדבר היחיד שעזר לנו באמת זה שהיה שבוע מזג אוויר נעים חחח
הקטע שאני ובעלי הכי נקיים ונותנים דוגמא אישית בקטע הזה
זה מחרפן אותי
אז תגלי לי את הסוד..
לק"י
אבל זה נראה לי בא מהם.
הגדול בן 11.
האמת עד שלא ממש מזמן בעלי ואני היינו 'על זה',
ולכן היו מצחצחים כל ערב בצורה יסודית.
הזמן האחרון יותר שחררנו את זה לאחריותם, ולכן באמת אנחנו צריכים לעקוב, בת השמונה לרוב זוכרת מעצמה, בן העשר הרבה פעמים 'שוכח' אם אני לא מזכירה...
כל זה לגבי הערב, צחצוח של בוקר לצערי ממש לא מקפידים.
לשאלתך, אם הם לא רגילים להקפיד על זה, הדרך שאני מכירה להטמיע הרגל חדש היא דרך 'מבצע פרסים', פה ושם זה עובד וההרגל ממשיך גם אחרי שהמבצע נגמר, הרבה פעמים לא 🥴
אחכ הייתי מתזכרת להם כל פעם
עכשיו הם כבר יותר גדולים וכבר לא עוזר לתזכר.. בעיקר הגדולים בני 12-13
לא יודעת מה לעשות... יש להם מלא חורים..
שעד גיל 9 ההורה צריך לצחצח לילד
מעבר לזה בגיל גדול יותר אני מתזכרת שוב ושוב
לק"י
בת 5.5 לפעמים מצחצחת.
כשהם קטנים אני לא מתעקשת איתם.
והם לא תמיד או בכלל מצחצחים גם בערב. תלוי מי.
כמו שעושים קוקו בבוקר כל יום, ככה מצחצחים שיניים כל יום
אם אין להם את זה בשגרה, אפשר לעשות מבצע משפחתי.
מי שמצחצח שם לעצמו נקודה, כשהמשפחה מגיעה ל100 נקודות קונים משחק קופסה משפחתי או יוצאים לטיול וכד'.
אם את רוצה להאריך את הזמן שהם מתרגלים אפשר לעשות יעדים כמו מד גובה.
50 נקודות יוצאים לפיקניק
100 נקודות קונים משחק
150 נקודות יוצאים לחדר בריחה
200 נקודות יוצאים לצימר (אם ממילא מתוכננת חופשה משפחתית בקיץ אפשר לקשור את זה ביחד)
לילדים שאין להם בעיות קשב וריכוז יותר קל לשמור על שגרת בוקר ושגרת ערב.
האם את מקפידה לצחצח לקטנים? זה נראה לי הכי גורם לזה להיות מובן מאליו גם עבור הגדולים ועוזר לתחזק את זה.
וגם ביקורת שנתית אצל רופא שיניים.
מזכיר לכולם שעדיף להקפיד ולא שיהיו חורים בשיניים
ויש להם קשיי קשב וריכוז וכמעט כל פעולה אני צריכה לתזכר להם
כמה שניסיתי והנחיות וקורסים שעברתי כדי לגרום להם לבצע פעולות מעצמם זה לא עבד.. 😔
1. קונה מברשת ומשחה אטרקטיביים
2. מזכירה מדי יום בנעימות
3. מפתחת לילד מודעות להיגיינה ושמירה על בריאות השיניים
4. נותנת דוגמא אישית
הכל עשיתי
האמת אני קוראת אתכם ומתייאשת
כנראה שאני צריכה לבחור את המלחמות שלי וזהו
אם לכם יש מודעות גבוהה
כנראה שבעתיד הם יפנימו את ההרגל ויחקו אתכם.
אפשר גם לנסות לתת להם להריח את הבל הפה בבוקר
או להרגיש את הלכלוך שמצטבר
הוא לא ממש מוכן להכניס את המברשת לפה
וגם שלב למתקדמים איך מלמדים לצחצח עם משחה? או שזה בגיל גדול יותר?
הילדה לא מוכנה שנכניס לה את המברשת לפה
לא עם המשחה בטעם תות ולא בלי כלום
ואני מתחילה לראות קצת צהוב בקצוות של השיניים
הבן שלי עוד מוצץ את המשחה.
ובלי קשר, לא כזה מצחצח זה נורא?
אני קניתי לפעוט שלי מברשות קטנות כאלה עם אחיזה נוחה יותר לנסות אם עוזר יותר
יש גם מברשת אצבע כזאת שמלבישים על האצבע אבל היא יותר לתינוקות אז לא קניתי
משתדלת לעודד להצחיק לקרוא לגדולים שימחאו לו כפיים
לפעמים עושה גם כשמתנגד
ולפעמים לא
אחרי המון זמן שהזנחתי כי ממש התנגד ועייפתי ממלחמות
לק"י
אז יש כאלה שכתוב עליהן מגיל שנתיים, והן כן מתאימות מהשן הראשונה.
אבל אני לא זוכרת פרטים.
אנו נותנת להם לצחצח בעצמם. אחרי קצת זמן אומרת שעכשיו אני ומעבירה מהר את המברשת על שן או שתיים, עד שנמאס להם. ככל שהם גדלים אני מצליחה לעשות צחצוח טוב יותר
משחה כיום זה מהשן הראשונה כי שינו משהו בפלואוריד במי השתיה. המשחות שכתוב עליהן 2-6 מתאימות מגיל חצי שנה
לי עזר בגיל הזה-
לתת לילד לצחצח לבובה ואז אני מצחצחת לו.
לעשות הצגות תוך כדי- וואי יש לך טרקטור בפה, צריך להוציא את הטרקטור!
ואני מצחצחת עם משחה של ילדים מהתחלה, הם אוהבים את הטעם.
אני אוהבת הומור שחור במידה. אבל לא אהבתי....
פותחת, מתנצלת על הייבוש.
זאת םשוט המציאות
ויש אשכרה נשים שזאת הלידה הראשונה שלהן וככה הן חוות את זה בדיוק
את החוסר אונים
את החוסר בעזרה
ואת ההרגשה שנגמרו לך החיים
לק"י
אני חושבת שהעניין הוא אם זה בא להציג מצב מסויים או לצחוק עליו.
אם לצחוק, בעיני זה לא משהו בלשון המעטה.
שיושבת עם תינוק בן 3 חודשים בגינה ואז ניגשת אליה איזו אישה קצת מבוגרת ודוחפת את האף- קצת קר למה הוא בלי גרביים?
ואז היא מתחילה לענות לה קצת בציניות קצת לפרוק את כל הבעיות שלה והאישה השניה כבר רוצה לברוח 😅
גדול.
אהבתי
האמת? נראתה ונשמעה בול כמוני ואפילו לא הייתי בדיכאון
לא נעימות לאוזן שנאמרות בסרטון (כמו למשל שנאמר בטיבעיות "כנעט הרגתי את הילד" ועל זו הדרך, נאמר שלוש פעמיים.
לי זה צרם!!!
מה לעשות אם באמת אין להורה שיקול דעת. פעם יצאתי עם ילדים בסוף אביב , היה חם לכל הדעות וראיתי אישה לבושה גופיה ותינוק שלה בחליפת פוטר , כובע חם ושמיכה .
שתקתי כמובן אבל ברור שילד שלה סבל.
מה עוד ? אם אני יוצאת עם תינוק בקיץ , אני חייבת לכסות אותו כמה שיותר עם בגדים דקים ולא לשכוח קרם הגנה אחרת הם נשרפים מהר מאוד.
פעם גם פגשתי אישה בחורף ירושלמי , היא עם מעיל , תינוק בלי גרביים.
אני לא מעירה אף פעם אבל ברור שאלו לא היו מצבים של סתם שכחה בגד כי היה חם כשיצאה או לבוש טיפה יותר חם כי יצאו מוקדם בבוקר והיה קר עדיין.
וזה ממש יפה
אבל אני חושבת שלהעחר להורה זה כבר גבול (עבורי לפחות)
אמא רוצה הכי טוב לילד שלה. ואחרים לא תמיד מודעים לשיקולים
הבת שלי ב"ה היתה תפוחה ברמות (מעל כל האחוזונים)
והיתה לי חברה שהתינוקות שלה מאוד רזים שכל הזמן דאגה שאלביש יותר את הבת שלי. ברור לי שזה נעשה ממקום טוב! אבל לצורך העניין, היא לא הכירה את הבת שלי ואת הצורך השונה שהיה לה לחום/ קור.
וחוץ מזה,
האם ההערה שלי תועיל או תזיק?
מצוות התוכחה היא חשובה מאוד, אבל בתנאי שהיא נשמעת. אם אני יודעת מראש שהיא לא תשמע אז מצווה לשתוק ולא להוריד לאמא את הבטחון העצמי
התינוק הוא של האמא הזאת והיא תטפל בו ותלביש אותו כמיטב הבנתה/ יכולתה.
גם אם חלילה התינוק יצא בלי גרביים וקצת קריר.
נו אז מה?
אז קצת קר לו, ופעם הבאה אמא שלו תדע להביא לו גרביים.
ואם מעירים לה ומקטינים לה את הביטחון העצמי לרצפה זה הרבה יותר גרוע.
אבל אמא לא אמורה לאבד בטחון עצמי מכל אמירה.
וגם בטחון עצמי מופרז זה לא טוב.לפעמים עדיף ללמוד מניסיון של אנשים אחרים ולא לצבור אותו בעצמנו
בדרך כלל אם אישה זרה תעיר לי
אני לא אקבל ממנה
מי היא? לא מכירה אותה למה שאקשיב לה?
וכן לקחתי ללב כל הערה ואמירה.
והייתי בטוחה שזה סוף העולם אם טעיתי.
(ולא בטוח שטעיתי, פשוט זאת שהעירה לי נתנה לי את ההרגשה הזאת).
ובהחלט רציתי ללמוד מניסיון של אחרים, אבל זו החלטה שלי ממי ללמוד ואיך ללמוד.
ובסוף, הלמידה הכי טובה היא פשוט הניסיון שאנחנו רוכשים בדרך.
אני לא מוצאת את השרשור האחרון
רוצה לקחת מעכשיו עד 19:30
חייבת רצינות אז צריכה לכתוב את זה איפשהו....
אולי אפשר לפתוח שרשור חדש?
לקחתי באמת כמה שעות בבוקר ושעתיים אחהצ.
שמחה לומר שזה מתחיל להיות חלק מהשיגרה והרבה יותר קל לשים בצד. עוד לא מספיק, אבל זה התחיל מכאן🙌
לא זוכרת בעל פה את השמות, אבל חושבת לעצמי שזה לעילוי נשמת הבנות הרשומות. אולי האמת כדאי שאעתיק את השמות לדף
הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.
זמן רנהמצטרפת ב''ה מעכשיו עד עשר.
ובשעות הצהריים- 2-4.
