סיטואציה קצת הזויה

בת כמה הבת שלך?

איזה קשה זה שזה ככה, במקום להיות רגועה ונינוחה ולהתעסק בשמחה שלך את צריכה לקבל מבול פלאפונים כזה

בעלך איתך? מכיל?

חיבוק 🫂 ענק 

ילדה לא קלה, לא אשקר

אבל ילדה!

הייתי מצפה מאישה מבוגרת ליחס אחר

ושלא תביני לא נכון, היא שומרת על ניקיון של הבית ומכבסת וכאלה

אבל זה לא שווה לי!!!! לא ביקשתי לנקות ולסדר אבל זה כנראה יותר קל לה מאשר להיות סבלנית לילדים

היא גם בנאדם, גם לה יש דברים שהיא מסוגלת להם ודברים שלא.

היא יכולה כנראה בשמחה לעזור לך עם הבית ועם הניהול השוטף שלו ולא מסוגלת להתמודד עם הנכדים.

קןרה, זה לא הופך אותה לסבתא פחות טובה.

זה לא מעשי שבעלך ישאר עם הילדים והיא תבוא להיות איתך באשפוז?

אצלנו זה מה שעשינו בלידה שבה הייתי חייבת מישהו איתי אחרי קיסרי (בשאר הלידות הייתי לבד באשפוז), אמא שלי הייתה איתי ובעלי היה עם הילדים.

עורכת

עכשיו רואה שזה שרשור משלשום אז מקווה שאת כבר בבית ויותר בטוב ❤️

מבקשת סליחה, קודם כול, כי נראה לי שאני אחת מאלה שגרמו לך לקנאה...

(רק אומר שאנחנו דווקא משתדלים יחסית לא הרבה להפיל על ההורים שלנו. היינו אצלם אחרי שלוש הלידות הראשונות - כולנו יחד - ובכל שאר הפעמים שנעז3נו הם שמרו עליהם לא יותר מיומיים, אף שב"ה הם ממש נכונים לעזור...)

אני חושבת שלשלמור על חבורה של ילדים שהיא לא שלך (אף שאלה נכדים) לכמה ימים - זה ממש קשה. (ראיתי את זה על עצמי כששמרתי לשעות ספורות על אחיינים שלי, שאני מאוד אוהבת - הייתי כל הזמן במתח, ולא תמיד ידעתי איך להרגיע אותם ואיך להתנהל איתם, כי אני לא מכירה אותם מספיק...)

אני מבינה שאת במצב קשה מאוד, אבל אולי היה עדיף לעשות הפוך - שאת תלכי להורים שלך עם התינוק ובעלך יישאר בבית עם הילדים? (עשיתי את זה אחרי שתי לידות)

עכשיו כבר מאוחר מדי בשביל זה, אני מניחה, אז כרגע המצב הוא שאתם צריכים להתנהל בעצמכם:

את בחדר כל היום, לא מטפלת בילדים כלל מלבד בתינוק, ובעלך נמצא עם הילדים ברחבי הבית ודואג לבייביסיטר אם צריך. (גם את זה עשיתי אחרי חלק מהלידות)

בכל אופן, חיבוק גדול. הקטע שאמא שלך צרחה עלייך זה הכי קשה...

תרגישי טוב ומזל טוב!

ובואי נגיד שידעתי למה

אני כרגע עדיין בבית רפואה, לא בבית

ובכנות זה לא לשמור עליהם כל היום, רק כמה שעות בערב

פשוט עשתה לי רע

או בייביסיטר?

התגובה שלה באמת קשה, ואני מבינה אותך שאת לא רוצה ללכת אליה, אבל במצב כזה גם בשמירה על הילדים אי אפשר להיעזר בהם...

(ושוב אגיד איך היה אצלנו בלידות שבהן לא היינו אצל ההורים - הם באו אלינו לכמה שעות, בתורנות בין שני הזוגות, לפעמים גם האחים הרווקים שלי באו, והייתה גם בייביסיטר. בלידות האחרונות כבר היו ילדים גדולים מספיק בשביל לשמור על הקטנים. ובאמת בעיקר בעלי היה נוכח...)

וסליחה שאני נשמעת לא רגישה...❤️ מנסה לעזור לך למצוא פתרונות למצב הקיים, אף שיכול להיות שאת בסך הכול רוצה לפרוק...❤️❤️

איזה קשה!! ואיזה חוסר אונים....

חיבוק לך! ממש קשה להיות רחוקה מהסיטואציה ובמיוחד שהכי מגיע לך בעולם רק להנות מהפלא החדש שלך ולהתאושש מהלידה...

מקווה ממש שתצליחי למצוא פתרון אחר לעד שתחזרי הבייתה (אולי לפזר אצל חברים? אולי בנות נוער לבייביסיטר או התנדבות?)

וחיבוק ענק

זה לא קל

לא לכולם יש את האופציה להיעזר בהורים

יש לך אולי אפשרויות אחרות?

בייביסיטר בתשלום? משהו בסגנון? שכנה אולי?

בעלי חזר הביתה באמצע הלידה כדי להוציא את הילדים למסגרות ואז חזר שוב ללידה

ולא הגיע יותר לבית חולים עד שהשתחררתי

לא תמיד יש מישהו אחר שיטפל בילדים והעדפתי להיות רגועה שהוא איתם

רק רוצה לומר מזל טוב!

וחיבוק על הסיטואציה הלא פשוטה וכואבת ❤️

אני אישית מעדיפה שבזמן האשפוז בעלי יהיה בבית עם הילדים, וברגע שחוזרת הביתה מזמינה המון בייביסיטריות צעירות (כיתה ז-ט כזה) שיהיו בבית איתי, ישחקו עם הילדים ויעשו עבודות בית קלות (שטיפת כלים, הגשת א.ערב, אולי קצת קיפול כביסה)

אז פתרונות פרקטיים אפשר למצוא, אבל הקושי האמיתי זה התחושה שאין לך באמת תמיכה מאמא וזה קשה מאד. חיבוק על זה.. 

זה בדיוק מה שמפריע לי

הייתי מצפה שתרצה לעזור לי באהבה ותתרגש איתי

אני לא יכולה פיזית להיות לבד בזמן האשפוז

ברמה הפיזית.
לא פירטת, אבל אם נניח אין לך שום יכולת לקום לבד, אז האחיות יכולות ללוות אותך לשירותים, ואם גם שם את לא יכולה לבד, אז אפשר לבקש אולי קטטר.
לגבי מיקלחת - אולי אפשר לתאם עם בעלך בבוקר שיבוא לעזור לך, או שוב, לבקש מהאחיות שיביאו אותך לשם, בדרך כלל הם שמים שם כיסא, ואז מספיק שאחות תושיב אותך.
גם לגבי התינוק - אם את לא יכולה לקום - את יכולה לבקש מהאחיות שיביאו אותו אליך.

האמת, שבתור מישהי שגם אין לה כל כך גב, אני אפילו לא מצפה, וכך גם לא מתאכזבת. והאמת היא שאני רואה כל כך הרבה נשים סביבי שאין להם תמיכה, אז אני מפקפקת בכלל באקסיומה הזאת שיש לנו בראש, שהמישפחה תמיד אמורה לשמוח איתנו ולעזור.
הילדים נשארים אצל שכנים\ חברות בזמן הלידה עצמה, ואחר כך אנחנו עושים מה שאפשר כדי שבעלי יהיה איתם כשהם חוזרים.

בפועל לוקח המון זמן עד שהן מגיעות והן לא מגיעות כל פעם כשצריך לקחת את התינוק ולהחזיר

ואחיות אמורות לעזור, צריך לבקש עזרה.
לא תמיד זה יהיה מיידי, אבל צריך סבלנות כן.
השאלה מה עדיף- סבלנות שלך בהמתנה לאחיות שיחזירו את התינוק וסבלנות לדברים אחרים
או סבלנות של אמא לילדים שלך
זהב שיקול בעייני.
ואני תמיד העדפתי שבעלי יהיה עם הילדים בבית, הייתי יותר רגועה.

יכולה להגיד שעכשיו בלידה השלישית שלי, כשהבנות לא היו במסגרות, בעלי היה איתן בבית.

לידה זה אירוע מטלטל למשפחה ואם שני ההורים נעלמים פתאום זה יכול להחריף את הטלטלה ולהוציא מילדים התנהגויות מאתגרות.

שה להיות אחרי לידה ולשמוע כאלה טענות מהבית

מנחשת שמראש הסכימו ולא תארו לעצמם כמה הז קשה

ולפעמים גם ילדים אחרי לידה משתגעים בעצמם ומתנהגים לא קל

מנחשת שזה לא בכוונה רעה אבל זה באמת מאודדד קשה להיות ככה בתחושה שקשה להם ככה עם הילדים

באמת מה עושים כשיש הרבה ילדים?

האמת אצלי נגיד אין משפחה שתשמור

להורים שלי קשה כבר מזמן..

אז

א. בעלי בא איתי ללידה נשאר איתי שעה-גג שעתיים אחרי ונוסע הביתה ורק הוא עם הילדים

ב. בזמן הלידה עצמה- משריינת מראש כמה נערות לבייביסיטר

השאיפה שיפגשו את הילדים לפני ויכירו אותם.

ג. שכנים

ד. משפחה אחרת אם יש

וכן לזמן יחסית יותר קצר..רק ללידה עצמה

ובבע'ח אם קשה לך לבד תבקיש עזרה מהאחיות..תשימי בתינוקיה.. י שאיך לקבל עזרה לרוב

או לפצל בין חברים של הילדים

בפועל בזמן אמת אנשים לרוב מסכימים לעוזר

ובאמת בעיני הכל עדיף מאר להעמיס על ההורים אם זה היחס

עוד הצעה להבא להביא להורים רק חלק מהילדים

או שההורים יבואו אליעם כי בבית יותר קל לילדים

אבל עכשיו תבקשי שיתקשרו לבעלך עם טענות ובעיות ואת צריכה לנוח פיזית

ובעיקר נפשית

אל תתערבבי ואל תתני לזה להרוס לך את ההתחלה

וכן בעיני עדיף לשחרר את הבעל ולהיות יותר רגועה

אם לא מצפים

לא מתאכזבים

יש הורים ששומרים

ויש גם הרבה שלא ..

מבינה את התחושות ובכיקר אחרי לידה שאת מוצפת רגשית.

שאלת מה עושים עם הרבה ילדים ?

ישכל מיני פתרונות שצריכים להיות קשובים ופתוחים אליהם.

ולפעמים לא צריך פתרון

כי המשפחה ממולך עם 9 ילדים. הגדול שלהם כבר בן עשרה ויכול לשמור בעצמו

סתם דוגמא.

ובכא מה שבדכ מצוי זה שהאבאנבבית עם הילדים

והאישה בבית חולים.

בביהח בדכ למי שצריך !! יש עזרה.

ואולי בכלל לאמא שלך יהיה יותר קל לבוא לעזור לך

מאשר לעזור עם הילדים.

גכ סוג של פתרון

ברור שלא

יש לי המון חברות שההורים שלהן שומרים על הילדים בזמן לידה, זה לא זמן רגיל

אני נמצאת כאן ורואה סביבי שאין כמעט נשים בלי מלווה, ממש בודדות. כולן עם הבעל או עם אמא 

יש כל מיני טווחי גילאים במשפחות.

בכא להזתכל ולדמין שלכולם ההורים עוזרים

זה קצת פטאטי

מבינה את התסכול

בלי קשר

אני מכירה המון שהבעל חוזר ישר לילדים מיד אחרי הלידה

וגם בחוויות שלי אחרי הלידה לרוב היינו נשים לבד.

בחלק מהלידות הייתי אחרי הלידה במחלקה מיוחדת לנשים שעברו לידה קשה כמו קיסרי. איבוד דם. המוגלובין נמוך. וכל מיני....

אז הגיוני שיש יותר עזרה מההורים.
אצלנו ובסביבתי אין שום עזרה, הבעל איתי בלידה, נשאר מעט וחוזר ישר לילדים.
לא קל
גם כשפיזית לא הייתי עצמאית לאחר הלידה
צריך סבלנות מול האחיות.

חרדיות, דתיות לאומיות.

כמעט כולן נשארו עם הבעלים, דיברנו והתחברנו ויש כאלה שיש להן גם 11 ילדים בבית ויש עזרה של ההורים.

ברור שיש כאלה עם תמיכה וכאלה שלא

אבל הפרשנות שלך שאם אין עזרה מההורים זה חריג

זה לא נכון

בכללי בחיים עם הילדים החיים כן מבקשים מאיתנו יותר עצמאות כמשפחה ואי אפשר כבר להשען מדי גם למי שיש משפחה תומכת

ויש ויש

אבל להשוות זה מחליש ולא עושה טוב

ללידה הבאה תלמדי יותר טוב אחך להערך מראש לסיטואציה

מבינה את הכאב שלך

את הסיטואציה מורכבת אחרי לידה.

הכל משתולל ורגיש ככ.

וכן גם לי היו כאלו סיטואציות בעבר.

עם ההורים.

(גם בלידה ולא רק)

היה לי קשה אישית

אבל אפעם אל תסתכלי על אחרים

זה סתם מחליש.

ובמצבים כאלו נוטים להדגיש דווקא את אלו שיש להן עזרה מההורים

ואילו שאין נעלמים.....

לדוגמא אני תמיד יולדת בביהח עם חרדיות ולא זכור לי כמעט בעלים שנשארו....

חבל אל תחלישי את עצמך.

זה ככ לא נכון עכשיו

תלכי תקני לך משהו. תחשבי חיובי.

תנסי להתגבר על החולשה למרות שזה באמת לא קל

ותתאמצי לראות מה יש לך כן טוב

עברת לידה בה

תינוק בריא בה

יש ככ הרבה על מה להודות

לא מובן מאליו

לכולם יש חבילה שכוללת ככ הרבה פרטים

לא נכון להסתכל על נקודה ספציפית במכלול

כול אחת עם הניסיונות שלה.

העיקר הבריאות!!

חיבוק יקרה!

אבא ואמא הביאו אותנו לעולם

בלעדיהם לא אנחנו ולא הילדים היינו פה היום

בביח וסביבי היו חסידיות וכו' וכו' ולא לכולם היה מישהו איתן. הרבה היו לבד. באו לבקר ובאו פה ושם אבל לא עזרה צמודה.

זה הגיוני סהכ.

במיוחד כשהמשפחה רחוקה ולא יכולה לעזור כמה ימים רצוף או להשאר בשומקום.. אז באים לכמה זמן והולכים. והשאר עלינו- אבא ואמא...

אצלנו נעזרים גם באחיות/גיסות אם יש כאלה שבדיוק פנויות לעזור ולבוא לשמור על הילדים.

ופעם אחת נעזרתי בשכנה שתשמור.

וגם אצלנו בין החברות יצא שמישהי הלכה ללדת והילדים שלה היו אצל חברה אחת ולמחרת היו אצלי עד שהם השתחררו...

מה שאני באה לומר- שזה כן מקובל דברים אחרים ולא רק שההורים שומרים.

מלידה שלישית אני לבד לאורך כל האשפוז, בעלי קופץ קצת, לפעמים עם הילדים לפעמים לבד אבל רוב הזמן הוא מתפעל את הבית ואני עם התינוק, כולל בסיטואציה של שבת בבית החולים, כולל אשפוז יחסית ארוך ומורכב.

אני אף פעם בלי מלווה.

מבינה את הכאב שלך ואת הרצון אבל נשמע שזה לא הולך.

אולי דווקא כדאי הפוך שיבואו להיות לידך בבית החולים ולא בבית? אני עשיתי את זה עם אחותי, באתי להיות איתה ובעלה היה עם הילדים 

תחושה ממש קשה

אני הייתי חלק משמעותי מהזמן בלי מלווה כי בעלי חזר לילדים וככה המוןןן נשים שאני מכירה

וגם בבית חולים ככה ראיתי בכל הלידות שלי

בלידות ראשונות הבעל צמוד ואחרי זה הרבה פעמים האשה נשארת לבד לפחות חלק מהאשפוז, בלילה וכו'.... זה ממש מקובל.

אבל התחושה שלך הכי חשובה, זה לא באמת משנה מה קורה אצל כולן

הלואי שתמצאי איך להרגיש עטופה💓💓💓

ברגע שאת משוואה את אוטומטית נפגעת. אומרת לך בתור אחת שלא קיבלה עזרה בלידות חוץ מהלידה הראשונה...

אני לרוב הולכת לבד לחדר לידה, בעלי מגיע לקראת הלידה עצמה ואחרי שעה חוזר לילדים... בלידה האחרונה הייתי לבד בחדר לידה.. ( בעלי היה צריך כבר לאסוף את הילדים וקצת אחרי שהוא הלך ילדתי)

זו הרגשה לא נעימה ורוב זמן האשפוז הייתי לבד, אף אחד לא ביקר אותי אבל הידיעה שהילדים שלי בידיים טובות ניחמה אותי גם אם זה אומר שאשר לבד..

האחיות עזרו לי הרבה וגם בנות שירות שהיו שם..

אם הייתי משוואה ככל הנראה שזה היה משפיע עלי...

עדיף לא לצפות ולראות איך מסתדרים בלי ההורים....

מאחלת לך החלמה מהירה, אל תתני לזה להשפיע עלייך יותר מידי.. יש המון נשים שמתמודדות לבד עם הבעל והילדים וככל שיותר מתכוננים נפשית וטכנית הדברים זורמים.

להתנהל ברגישות, ולספוג את כל חוסר הנעימות שיש מול הילדים.

גם כי היא סבתא, היא לא איזו מישהי מבחוץ, וגם כי את אחרי לידה, והיה ראוי שהיא תתחשב בך, למרות הקושי שלה.

אבל בני אדם הם בני אדם. את מכירה את אמא שלך הכי טוב. אולי אפילו התגובה שלה לא מפתיעה אותך, למרבה הצער.

זה כואב מאוד שככה זה, ובאמת שאת צודקת שעם כל זה שלסבתא מאתגר עם בתך בת ה-6,

את מתמודדת יום ביומו עם האתגר שבגידול ילדה עם אופי לא קל.

ואוטובוסים תתמודדי כשאת עם תינוק צמוד.

זה מאוד מאוד קשה.

ובאמת חבל ומצער שאמא שלך לא מאפשרת לך את מנוחת הנפש הזאת, ואומר לך שלא תשמור עליה בחיים.

היא הנכדה שלה.

וזה לא אשמת אף אחד שיש לה אופי כזה.

זה משהו שצריך לעבור אתו תהליך. ללמוד לאהוב אותה כמו שהיא, ויחד עם זאת להתקדם איתה שיהיה לכם יותר קל מולה.

חיבוק גדול אהובה.

נראה לי שמה שאת צריכה זה בעיקר הרבה חיבוקים מנחמים.

אני חושבת שהקושי הבאמת גדול זה רגשית

אחרי לידה זה זמן מוצף הורמונים, ולהרגיש אז לבד- זה נורא קשה

אני גרה רחוק מההורים ככה שזה לא ישים 'לשים אצלם ילדים ללידה' (הם כן עוזרים בייחוד חמותי ולוקח את הילדים אבל לא מהרגע להרגע ולא לזמן בלתי מוגבל)

ובחלק מהלידות בעלי חלק את הזמן ביני לבין הילדים ובאחרונה שהיתה קשה לי יותר- פיזית ונפשית- הרגשתיש אני לא מסוגלת להשאר לבד,

ובאמת הזעקנו בייביסיטר שתשאר עם הילדים ברצף גם בלילה למשל, מה שבעבר ברור שהייתי לבד.

אני לא בטוחה שאת מחפשת פתרונות או לשמוע שיש עוד נשים שלבד בבית החולים

ברור שהצוות צריך לטפל בך (כולל לקלח אותך אם צריך, כולל הכל הכל) ויכול להיות שהוא לא הכי יעיל בעולם

ובכל מקרה, כתבת שאת גם אחרי הריון מורכב- את מרגישה צורך שבעלך יהיה איתך

אז חיבוק רק על זה, ומגיע לך

כי ילדת...

אבל אל תכנסי בבקשה לפינה מול ההורים שלך

זה לא יעזור

תכבי את הטלפון שלך, תאמרי להם שיתקשרו לבעלך

חפשי שכנה או חברים מהגן, בזן לידה אנשים אוהבים להתגייס (כבר כתבתי כאן פעם שאנחנו תיאמנו עם הגננת של הבן שלי שתיקח אותו בזמן הלידה)

בייביסיטריות צעירות פחות מבינות את הפואנטה אבל מישהי מהשכונה, לאו דוקא שיש לך קשר קרוב איתה, טקטית מספיק- תעזור בשמחה.

בטח יש לך איזה קבוצה קהילתית, תכתבי שילדת בשעה טובה ומחפשת סידור לילדים ל3 הימים הקרובים, כי את זקוקה לעזרת בעלך.

אני בטוהח שתקבלי את הגב שאת זקוקה לו.

משענת וגב. ומגיע לך אחרי הריון ולידה מורכבת!!

באסה שאמא שלך פחות נמצאת ככזו כרגע

מה עם לקחת בשבילך דולה פוסט פארטום שתבוא לביח להיות איתך ובעלך יחזור לילדים?

אני לקחת אחרי הלידה את יושביה כץ והיה לי ככ טוב ומשמעותי

יש לזה ביקוש היום?
מעניין
עשיתן לי חשק ללמוד את זה, לעזור ליולדות.
מה שלי לא היה (רק עד ההריון השלישי)
 

עצוב שסבתא לא מסתדרת עם הנכדה, בת כמה הנכדה?
אגב, משפחות עם 9 ילדים- לא נשארים אצל סבתא וסבתא לא באה אליהם לשמור בביתם כשאמא הולכת ללדת.
יש כבר אחים גדולים יותר ששומרים כשאמא יוצאת ללדת...

לא כל אחד מסוגל לזה ויודע לתפעל בית לבד ..

זה באמת מובן הציפייה של הפותחת ואני שולחת חיבוק גדול! גם אני הרגשתי ככה בכמה מצבים בחיים שלי וזו תחושה לא פשוטה שאתה לבד בעולם. מקווה שתצרי לעצמך את המשפחה העוטפת והמחבקת ואולי תמצאי את זה בסביבה שלך .

והאמת שאני לא מבינה את התגובות של לא צריך לצפות ואפשר להסתדר לבד.. כן ברור שאפשר ואפשר להיות לבד ולשים את הילד כל היום בתינוקייה

בסוף להורים שמביאים ילדים לעולם בעיניי יש אחריות שלא מסתיימת בגיל 18 כשהילד יוצא מהבית ויש מצבים בחיים שצריך סיוע משפחתי ותמיכה כמו לידות, מצבים של חולי לא עלינו ועוד.

ושוב אני לא מדברת על סיוע יומיומי שוטף בכלל. אני אישית גרה רחוק מההורים וכתוצאה מכך מסתדרת לבד בחיי היום יום. פשוט קשה לי מאוד להבין הורים שזו הגישה שלהם. 

ויכול מאוד להיות שההורים לשה מצפים שהיא תסתדר לבד, ומבחינתם יהא לא אמורה להסתמך עליהם במובן הזה. אז כן, הם עוזרים, אבל בגבולות מה שנראה להם סביר.

דבר שני, גם במצבים שצריך סיוע משפחתי ותמיכה מההורים זה מאוד תלוי איזה, ואנשים שונים מצפים לעזרה שונה, ויכול להיות שהיא מצפה לעזרה שההורים שלה לא יכולים מבחינתם לתת

אבל על עוד כמה וכמה אחים?? גם ילד בגיל 15-16 לא תמיד מסוגל .. במיוחד אם יש אחים שהם קטנים .. וזה לתפעל בית כולל ארוחות כולל טיפול פיזי

ונכון  , אבל בעיניי הציפיה שלה היא מאוד הגיונית .. כמובן שיש מצבים שבהם זה לא אפשרי כמו הורים מבוגרים מאוד או חולים וכו'

זה כואב שיש הורים שמסוגלים לעזור ולא עושים את זה או עושים ונותנים הרגשה רעה ובאתי לנרמל את התחושות שלה שתדע שזה הגיוני וכואב

כן ההורות לא מסתיימת בגיל 18 ונכון שגידלתם כבר ילדים ואף אחד לא רוצה שתהיו ההורים של הנכדים אבל כן מצופה לתת יד ותמיכה כשצריך אם זה אפשרי

לי מאוד קשה עם התפיסה הזו שנהיית יותר ויותר רווחת של סבים וסבתות שנתמכו יפה מאוד בהורים שלהם שעזרו בצורה משמעותית בגידול הילדים אבל שמגיע "תורם" הם מתנערים מכל עזרה בטענה שסיימנו עם זה .. ושוב מדובר על עזרה במצבי קצה ולא באופן יומיומי!!

מעט עזרה בתחילת הדרך

פחות מההורים

יותר מאחיות וגיסות רווקות

כשהן נשאו גם זה נגמר

הייתי שמחה לקבל יותר עזרה וגם הייתי ממש צריכה אותה עם ילד חולה כרוני

אבל אני ממש מבינה את חוסר הכוח של ההורים

אני היום עם ילדים שחלקם גדולים ועצמאיים (15+)

כשהם מבקשים עזרה (הסעה/ לסדר/ לקנות משהו) אני הרבה פעמים מסרבת ומסבירה להם להסתדר לבד

לפעמים אין לי כוח/ זמן

ולפעמים זה נראה לי מאמץ מיותר שאני אבצע במקומם

אני תוהה אם אסכים לשמור על הנכדים העתידיים ימים שלמים בגלל לידה

(כנראה שלא

אולי עזרה נקודתית

אולי עזרה כספית במימון אחות/ בית החלמה)

מבחינתי גיל 18 וגם קודם לכן זה בהחלט גילאים שהעול משתחרר ממני

אני כמובן אשמח לעזור אבל בגדר עזרה בלבד כשמתאים

לא אחריות על שום דבר

(ואולי אני אחשוב אחרת כשיגיעו הנכדים 🤔)

לשמור על הנכדים ויהיה לך את החיים שלך.

לבין להתגייס ללידה, שזה כן סוג של מצב קיצון שקורה פעם בכמה שנים לפחות.

וזה סהכ כמה ימים קשים.

כי אם יש כמה ילדים אז לידה של בת/ כלה יכול להתרחש בתדירות הרבה יותר גבוהה מפעם בכמה שנים. בשנים האחרונות לאמא שלי נולד נכד בממוצע פעם בחצי שנה והקצב אצלינו ממש לא מהיר.

אז מבחינת האמא היא צריכה עזרה כיולדת פעם בכמה שנים, אבל מבחינת הסבתא שמצופה ממנה לעזרה זה בתדירות הרבה יותר גבוהה בד"כ

אנחנו משפחה ממש קטנה

מסוגלים בהחלט לתפעל ערב עם ילדים קטנים.
נערים בגיל הזה כבר יוצאים לעבודה עם אחריות ומשמעת, הם בוגרים ומבינים.
בטח ובטח שנערות שבגילאים הללו עושות בייביסיטר ואף מסייעות במעונות.

אבל זה צריך להיות הרגל .. שהם ילמדו בהדרגה לעשות את זה

לא בכל המשפחות מחנכים לכך (וחבל) אבל בכל אופן לתפעל כמה וכמה ילדים זה יכול להיות יותר מורכב,  ולפעמים יש ילד יותר מאתגר/קטן .. וגם פיזורים ואיסופים וכו'

אני לא חושבת שהורים מחוייבים לילדים שלהם.
גם אם הם מסוגלים ויכולים לעזור.
זאת ממש זכותם להגיד שקשה להם, או שכרגע הם לא יכולים.

גם הורים צעירים יחסית יכולים להיות עמוסים: יש כאלה שעדיין מגדלים ילדים בבית, עובדים במשרה מלאה, מנהלים בית, מתמודדים עם עומסים רגשיים או פיזיים – ולא תמיד יש להם את המשאבים לעזור, גם אם “על הנייר” זה נראה אפשרי.
 

בעיני, זה מיוחד ולא רגיל כשההורים עוזרים, וזה משהו שצריך להעריך ולא לקחת כמובן מאליו.
זה שהם ילדו אותנו, לא אמורה להפוך אותם למשועבדים לכל קושי שלנו, ולטיפול בילדים שלנו. 

ואם כבר מדברים על מחוייבות הורית, אז המחוייבות לילדים שלנו, היא הרבה יותר עלינו, אנחנו מחוייבים לילדים שילדנו ולא לזרוק אותם על סבא וסבתא בגלל בחירה אישית שלנו ללדת עוד ילדים.

מותר לכאוב כשאין עזרה, אבל בעיניי לא נכון להפוך את זה לדרישה או לציפייה מחייבת.

ברור שצריך להעריך ולא לקחת כמובן מאליו , כשלי עזרו אחרי לידה שלחתי משהו נחמד לאחר הלידה כהוקרת תודה.

ובכל זאת, ילדים הם תמיד ילדים וזה הגיוני להזדקק לפעמים לעזרה ומי אם לא משפחה יתנו את התמיכה והמעטפת?

לא דיברתי על מצבים הזויים כמו סבא וסבתא שמצופה מהם לגדל את הנכדים שלהם  

אבל למה להתנער מהילד שלך כשהוא צריך אותך? עד הדורות האחרונים לא ידוע לי שציפו מנשים להסתדר לבד אחרי לידה בטענה שבעיה שלהן שהן הביאו ילדים .. 

מה שבעבר היה אחרת.

בנוסף, אני למדתי שלצפות לעזרה ולא לקבל זה הרבה הרבה יותר קשה מאשר מראש להתארגן להסתדר לבד. וזה לגמרי הקל עלי את החיים. .אני לא מצפה מהורים שלי או של בעלי לכלום ואז לא מתאכזבת או קורסת כי חישבתי את העזרה שלהם 

שלב בחיים

להנות מהנחת..

אני מסתכלת על אמא שלי

שמאדדדד מנסה לעזור

יכולה להגיד לך שכלכלית המחיר מאד כבד

ולא לא יולדים אצלינו כל יומיים..

אבל יש 5 בנות/כלות.

לידה שהיא מלווה זה קרה כבר שהגיע ליומיים הפסד עבודה- המון כסף.

ואז לארח

ובקטנה לפנק, ממש בקטנה

והנכדים עוד יום יומיים

ולפעמים היא מזמינה לשבת ואני יודעת שהיא רוצה שנבוא כי נחת 

(גרים רחוק ולא מתראים באמצע שבוע סתם)

ואנחנו מגיעים ואני חושבת לעצמי- אני באה לפה 'להתפנק' ולנוח קצת

והיא רוצה לשמור על הילדים

אבל בסך הכל- כל שבוע יש פה משפחה עם נכדים אחרים שרוצים צומי מסבתא

כבר אין לה כל כך עזרה לפני/אחרי שבת להכין

יש משפחה עם אתגרים קצת יותר מהנורמה וצריכים עזרה קצת יותר

יש 2 חתנים במילואים וממילא 2 בנות שנזקקות להרבה יותר עזרה עם הילדים (וזה שנתיים... שאנחנו נשות המילואים מגויסות אבל גם אמא שלנו- חמות המילואים- במובן מסוים מגויסת)

ותמיד תמיד הם רוצים לעזור

אף אחד לא מצפה לעזרה בכסף כי באמת ידוע לכולנו מצבם הכלכלי

אבל אפילו להאכיל כל הזמן משפחות זה גם עלות גבוהה

ואני אין לי לב..

והיא עושה את זה בשמחה ובאהבה

אבל אני יודעת טוב מאד שהמעסיק של בעלי חייב לקבל את זה שפעם בשלוש שנים אני יולדת..

אבל המעסיק שלה לא יכול לקבל את זה שכל 8 חודשים בת/כלה שלה יולדת ואז היא נעלמת לכמה ימים ועוד שבועיים אחר כך עייפה מאד כי היא מארחת נכדים/יולדת בבית.

זה מאד מורכב.

פעם החיים היו הרבה יותר שבטיים...

ברור שאת צודקת

אבל הסבתות לא עבדו, וגרו קרוב בדרך כלל 

(תחשבי למשל שאצלינו יכול להיות מצב שמביאים ילד לסבתא שהמעון שלו במרחק שעה וחצי נסיעה, היא בלי רכב- זה אורמ שהוא אצלה כל היום! זה שגעון)

וגם חמותי שלא עובדת- היא מטופלת באמא שלה שבמצב בריאותי לא פשוט

ובחמותה (חמי בן יחיד) שחולה ונמצאת אצלה המון המון המון.

והיא עדיין מתגייסת ושומרת מלא! על נכדים

שה' ייתן לשתיהן כוחות עד 120.

ואפילו על עצמי אני מסתכלת ואומרת

מורכב לי השים האלו

אני אשמח לנכדם

אשחח לעזור

האם תמיד יהיה לי את מלא הפניות כמו חמותי? (שבאמת לא עובדת..)

האם תמיד יהיה לי כל כך הרבה רצון וסבלנות כמו אמא שלי?

הלוואי, אמן!!

אני מתייחסת לחלק שלמעסיק לא נוח שאמא שלך יוצאת כל 8 חודשים לחופש עם ילדה/כלה.

אישה שנעדרת פעם ב8 חודשים לכמה ימים,

זה סביר פלוס פלוס!!

זה יכול להיות לחופש צבור, זה יכול להיות מחלה, זה גם יכול להיות גם חופשה מהמינוס אם קיים בארגון,

אבל אם אישה לא צעירה שעובדת במקום העבודה שלה כנראה כבר כמה שנים ויש לה צבירה והיא עובדת נאמנה ואמינה היא רשאית לנצל את ימי החופשה או המחלה שלה שלה כראות עיניה ובתזמון שנוח לה!

וחילוניות לא נוסעות כל אוגוסט לתאילנד?

וחילונים לא נוסעים בכריסמס לעשות קניות במבצעים של זארה (כאילו הטיסה לא עולה כסף)?

אנשים לא מוציאים ימי מחלה בדיוק בנובי גוד ויש סרטונים שלהם בפייס משתכרים עד מוות?

אם הן לא מתנצלות ולא מתביישות אז אנחנו הדתיות צריכות להרגיש לא בנוח?

כל הנשים צריכות להרגיש בנוח, גם הן, גם אנחנו.

זה מה שמפריע למעסיק שסבתא מטפלת שבוע בנכדה הטרי?

אמא שלי נעדרת כל שנה בלי עין הרע חמסה, לטפל בבנות ובכלות שלה, כל שנה לשבוע שלם ואח"כ מארחת כמה שאפשר (משתדלות שלא תקום לילות).

ומה המעסיק אומר? הוא לא אומר.

אלו זכויות העובד וזה לא עניינו.

הבוס שלי (ואני חוזרת שוב) הבוס שלי, לקח חופשה כי הכלב שלו עבר ניתוח.

באיטליה אפשר להוציא על זה חופש מחלה, אגב.

אז אמא שלי שיוצאת איתי לשבוע לטפל בילד של עם ישראל צריכה להתבייש?

אנחנו לא צריכות להתנצל שלוקחות חופשה לצרכים שלנו, האמהות שלנו (אם הן מעוניינות) לא צריכות להתנצל שהן לוקחות חופשה לצרכים שלהן והחוק מגן עלינו בדיוק כמו שהוא נועד.

(מקווה שלא יצא כועס ואם כן אז בטח ובטח שהכעז לא עלייך) 

נשמע שההורים של הפותחת הסכימו לעזור למרות שהם לא באמת מסוגלים לכך, ולכן קרה מה שקרה.

אין לי מושג מאיפה כל ההורים המדהימים שמוזכרים כאן בשרשור, באמת!! זה מקסים שיש מעטפת משפחתית שאפשר להשען עליה בעת הצורך.

אבל זה ממש לא מחויב המציאות

יש הורים רחוקים

מבוגרים

חלשים מסיבות אחרות

עסוקים בדברים אחרים

לא ניידים

או סתם חסרי סבלנות, זה משמעותי!!

ולפעמים פשוט אין הורים...

אצלנו חמותי באה לשמור על הילדים כשעברנו הפסקת היריון, זה מדהים מצידה ואני מאד מעריכה אותה על כך.

בלידות האחרות השארנו אצל שכנים או באחרונה פשוט השארנו לבד (הגדול היה בן 10.5 והקטן בן 2.5, נסענו באמצע הלילה והשארנו להם פתק).

בכל הלידות בעלי חזר הביתה שעה-שעתיים אחרי, להוציא הלידה בשבת.

ב"ה אני מסוגלת לטפל בעצמי ובתינוק אחרי הלידה, אם זה לא היה המצב והייתי צריכה ליווי היינו חושבים על פתרון אחר.

רוצה רק להוסיף נקודה שלא התייחסו אליה

לידת אח היא אירוע מאד מסעיר עבור ילדים, אבא ואמא נעלמים, זה לא זמן רגיל.

בזמן כזה חשוב עוד יותר שהדמות שנמצאת איתם תהיה דמות שהם קשורים אליה, שתוכל לווסת אותם ולעזור להם.

אם סבתא היא כזאת זה נהדר, אבל זה לא תמיד המצב... וככל שיש לנו אפשרות אז לתעדף דמות אחרת, דודה, בייביסיטר בתנאי שהיא קבועה מוכרת ואהובה, או אבא.

יש כאלה שיכולים לעזור לילדים שלהם בכייף ולשמור על הנכדים בלי הפסקה

ויש כאלה שמה לעשות, הם בשלב בחיים שגם שעה גדול עליהם.

אז כן, יש כאלה הורים שאומרים שהם לא יכולים לעזור בשמירה על הנכדים אבל עוזרים בצורה אחרת (שאולי פחות משמחת את הצד השני אבל צריך לדעת להגיד תודה על מה שנותנים ולא לחיות בתחושה שחייבים לי)

ואין מה להשוות לדור הקודם.

כן, אני פחות כאן.

מגיבה מידי פעם

ועדיין אני לא מצפה לכלום

הבחירה שלי להתחתן, להביא ילד, ועוד ילד וכו' היא שלי בלבד.

ההורים שלי לא "אשמים" בבחירה שלי ולא חייבים להתגייס כדי לעזור לי עפ זה.

אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שאני צריכה לדעת להתמודד עם החיים לבד *גם* בנקודות קצה.

אם זה אומר להביא בייביסיטר ואפילו להביא אותה זמן מראש לפני הלידה כדי שהילדים יתרגלו אליה, או לדאוג לעצמי לקהילה שתעטוף אותי ותבשל לי אחרי הלידה וכו'.

עכשיו שוב, ב"ה יש לי הורים תומכים משני הצדדים. ובלידה האחרונה הנחתנו את הבנות אצל ההורים של בעלי בשבת ב6 בבוקר ומייד במוצש כששמעה על הלידה אמא שלי יצאה אליי והייתה איתי כל האשפוז. אבל אני לא לוקחת את זה כמובן מאליו וכחובה שלהם לעזור לי.

ואם בלידה הבאה זה כבר לא יהיה רלוונטי להורים של בעלי להשאר עם 3 ילדים אז אנחנו נמצא פתרון אחר. ואם אני אצטרך מישהי איתי באשפוז ואמא שלי לא תוכל אז אני אמצא מישהי שתהיה איתי

מותר להורים שלנו גם 'רק' להנות ולרוות נחת מהדור הבא בלי לנקוף אצבע בשבילי

שבזמני לידה ובזמנים מסויימים ההורים צריכים לעזור. אין לי ספק בכך בכלל
תקראי שרשורים שלי קודמים על הוריי שלא מזמינים ולא מעורבים ולא מתגעגעים.
זה כואב
זה לא נעים וזה לא אמור להיות ככה...
כשאחד מילדיי נולד הגדולה הייתה בת 14 והיא שמרה בבית ותפעלה, כשאין ברירה אז אין. נכון, לא כל נערה בת 14 או נער יכולים לתפעל בית כשאמא יולדת, מסתבר שגם לא כל סבתא מסוגלת לכך, אני לא מצפה מאמא שלי דבר כזה. (כן מפגש פעם בשנה לפחות עם הנכדים, לא מצפה לעזרה ושמירה על הילדים , אם כי חושבת שאמא בריאה בנפשה וגופה רוצה באופן טבעי לעזור לילדיה גם לאחר לידה 8,9 או 10 אפילו.
זו אופציה לפותחת השרשור בע"ה ללידה הבאה לא לסמוך על ההורים. היא סתם במצוקה וכאובה נפשית עכשיו ואמא שלה לא תורמת לעניין, אז אין ברירה כי אם לסמוך על אחד הגדולים כששכנה או חברה קופצת לראות שהכל בסדר...והאבא חוזר מיד לאחר הלידה,

 מבאס שלא נשאר עם היולדת לרגעים היפים שאחרי, אבל כן יש משפחות שזו המציאות אצלם. כמו אצלנו, התינוק נולד. תמונה ונפרדת מבעלי בדמעות, התינוק מהווה לי נחמה ברגעים הללו.
כותבת את זה כי גם אצלנו זה ככה.

מצטערת שלא הבנתי נכון ..

אני גם כתבתי מתסכול דומה , אמנם לא בסיטואציה הזו ממש אבל כן מצבים דומים 

ותאמיני לי אני לא מצפה מהורייי לעזרה פיזית כזו או אחרת
לא לפני לידה ולא אחרי, ולא שיבואו למסיבת סידור או מסיבת סיום י"ב
רק יחס, מפגש מינימאלי, התעניינות בילדיי, געגוע כלשהו- לא מצפה ליותר מזה.

ברור.

בסה"כ אחרי לידה זה יומיים שלושה וזהו.

אפשר לספוג קושי, להיות בחוסר נעימות או באין כוח בשביל הנכדים שנולדו.

הסבים והסבתות יכולים לחשוב לרגע כמה זה קשה ליולדת טריה לשאת את הבית+ תינוק קטן.

והיא צריכה עכשיו להתרגל לזה יום יום, יום יום, יום יום

ולפעמים יש ילדים מאתגרים בבית שגם הם דורשים התמודדות.

מה הם רוצים? להשאיר אותם להתמודד םבד ושיקרסו כי לי הסבתא לא מתאים להיות שם בשבילם?

אז מה יקרה אם היא תיכנס לדיכאון? אז יזכרו שבמשפחה סופגים לפעמים קשיים וחוסר נעימות?

זה קשה לי כי יולדת זה מצב מאוד מאוד מאוד חלש ורגיש. וכן, צריך לעטוף אותה. לא כל אחת יש לה כוחות, ולפעמים התינוק נולד עם אופי עצבני, או שיש לו ריפלוקס, או שיש קושי מסוים, אז בכלל הג'ינגול הוא מטורף

אז בעיניי ממש צריך לרדת מתחת לאלונקה ולעזור לזוג במה שהוא צריך. כדי שניה לתת לו להתאפס. לנשום.

קשה לי כם הגישה הרווחת של סבים וסבתות של ביי ביי, תסתדרו לבד.

מקווה מאוד לוותר על הנוחות שלי בשביל נכדיי. זה בעיניי מהות של התפקיד סבתא.

יש אנשים שפחות מסתדרים עם ילדים קטנים, ועוד יותר כשהם כבר מבוגרים

הם גידלו את הילדים שלהם כשהיו צעירים ולא בנויים לזה אחרי שלב מסויים בחיים.

ההורים לא חייבים לנו כלום

וזה שבחרנו להביא ילדים אומר שנקודת המוצא שלי צריכה להיות שאני מסתדרת לבד עם הסיטואציה וכל הסביבה.

אם תהיה עזרה- זה בונוס.

וב"ה יש חברים, מכרים, שכנים, קהילה

בשביל המצבי קיצון שחייבים כמו זוג שיוצא ללידה והילדים קטנטנים בבית

לרוב הסביבה (לאו דווקא משפחתית) תתגייס לעזור בשמחה.

קודם כל הזמן יש לילדים חיוב במצוות כיבוד הורים, להורים אין חיוב כיבוד ילדים.

וחוצמזה ככל שההורים מתבגרים הם יותר זקוקים לנו.

לא מכירה את האמא של הפותחת אבל מאוד הגיוני שהיא בגיל שכבר לא מסוגלת לשמור על חבורת ילדים עליזה ושובבה

די, יש שלב שכבר עוברים את הגיל והכוחות הם לא אותו דבר.

זה באמת כואב שאין עזרה מסביב, חיבוק לפותחת.

ומותר להתבאס שיש אחרים שיותר עוזרים להם.

אבל אי אפשר לבוא בטענות לאמא למה היא לא עוזרת מספיק.

אגב, אני חושבת שבין שאר השיקולים על גודל משפחה יש את עניין העזרה ההדדית.

לאחים/ אחיות יש הרבה יותר אפשרות לעזור אחד לשני.

וזה נותן רשת תמיכה מאוד חשובה.

בשביל ההורים.

וגם בנושא של עזרה הדדית בין האחים.

יכולה לומר על עצמי שגם במשפחה שלי וגם במשפחה של בעלי אנחנו נעשה את הכל כדי להיות שם ולעזור, למרות שכולנו גרים בכל הארץ…

גם אם זה אומר לעשות לילה בבית חולים עם האחות שילדה בבית חולים מרחק שעה וחצי נסיעה ממקום מגוריי, כי בעיניי משפחה זה מעל הכל!!

אבל שוב פעם, אי אפשר להסיק מסקנות ממשפחות מסוימות ומנורמות כאלה ואחרות אצל אחרים..

מבינה אותך מאוד, זה קשה ההרגשה הזאת שאין עזרה.

אבל רק רוצה לומר.

לא לכולם עוזרים.

יש לי 5 ילדים, בכל הלידות בעלי הוא זה שנשאר עם הילדים ולא אף אחד אחר. (והעזרה של אמא שלי הייתה לקחת אותי למיון ולהיות איתי בלידה. באשפוז אני לבד)

הוא בא לבקר אותי בבקרים עם הילדים שהיו בבית באותו זמן (אלה שלא במסגרת) אחרי ששם את מי שכן במסגרת במקום שלו.

אז כן, זה קשה וחסר לי מאןד התמיכה שלו אחרי לידה.

אבל גם מובן לי שלאמא שלי אין כח ורצון להישאר עם כמה פיצקים לכמה שעות. לא לכולם זה מתאים והיא מוצאת את הדרך שלה לעזור שהיא לא שמירה על הילדים.

אז אולי זה נראה שלכולם יש עזרה מההורים ורק לך לא.

אבל תדעי שאת לא היחידה, ובדכ אלה שאין להן עזרה לא יצעקו בראש חוצות אלא דווקא אלה שיש להן.

יש לי ילדים צפופים ב"ה ואני אומרת לך מידיעה שיש לי חברות שבטוחות שזה קל לי כי אני גרה ליד ההורים אז יש לי מלא עזרה מהן.

אני לא טורחת לתקן אותן כי אני לא רוצה לדבר רע על ההורים שלי. אבל בעינהן זה ייראה מוזר כי להן עוזרים בלי שיש להם צפופים כמו שלי.

ואני גם לא חושבת שזה רע, הם עוזרים בכוחות וביכולות שלהם וזה עדיף לי מאשר שיעזרו ואחכ יתלוננו ויתמרמרו אצל אחרים.

מזל טוב יקרה!

התאוששות קלה והמון נחת!

וזה גם שונה כי יש לא כל הילדים שלך במסגרת.

להיות עם קטנטנים בבית כל היום זה לא פשוט, אצלי כולם במעון או גן

ושוב, אני מבינה שזה לא קל

באמת!

פשוט הייתי מצפה למאמץ הזה כשהולכים ללדת, אבל אולי אני המגזימה

אבל במהלך ימי האשפוז לרוב הבעל תופס את המקום של האישה + עזרה מהסביבה.

כשאני יולדת בעלי עובד מאוד מאוד קשה

וקופץ אלי לביקור בין לבין אבל אין לו זמן לשהות לידי

זה ממש מבאס אבל אני מבינה שאין ברירה.

יש לך ציפיה אנושית ובריאה

אבל נשמע שזה לא הולם את היכולות של אמא שלך

(גם לא של אמא שלי, זה בסדר)

מציאות שבורה שכזו..

אין לנו עזרה אלא אנחנו מסתדרים לבד ובעלי לא מגיע אליי לבד. (או שמגיע עם כולם או שלא מגיע)

ברור שזה היה כייף אם הייתה עזרה ובשמחה.

אבל אם העזרה לא זורמת לאחרים, אני מעדיפה לוותר עליה ולהסתדר לבד.

לא רק לעניין העזרה.

אלא לעניין הצעקות.

אני חושבת שאמא הייתה יכולה לשמור את ההטפות הללו לזמן אחר.

את מוצפת הורמונים.

היא לא.

כמובן, שהייתי מנסה בכל זאת ללמד עליה זכות כמה שאפשר, בסוף היא אמי. 

תשמור לי על הילדים. קפצתי אליה לביקור קצר שתראה את התינוק. בעלי נשאר יותר בבית בשבועיים הראשונים וזהו.

אמא שלך לא חייבת לך כלום. אולי את צריכה לדאוג לה? לכוחות שלה?

זה ממש קשה ככה.

אבל לדעתי אל תקחי ללב. כנראה כולם מרוגשים ומוצפים. זה זמן ממש קשה לכולם, לא רק לך היולדת. להם קשה רק שונה משלך כמובן.

אז תנשמי עמוק. גם אם לא מסתדרים- הם יאלצו. את יכולה לסגור את הטל'...ובעלך יסע אליהם וירגיע את העניינים.

ולגבי פתרונות - אז אולי כדאי שילכו לחברים אחהצ ואז הביתה וזהו. תני לבעלך להיות איתם ואת תנוחי בביח לבד. סהכ את לא לבד.

או בייביסיטר אם יש מישהי שהם מכירים ומסתדרים איתה.

כן כן מבינה אותך. ברור. אבל אני חושבת שממש לא ברור שההורים הם הפתרון. הם בגיל אחר, הכוחות לא אותם כוחות. אמר שלי למשל באה לבקר, עזרה לי אחרי לידות כשבאה - אבל לילה לא בא בחשבון וממש הבנתי אותה. סבתא אמורה ליהנות מהנכדים ואם הבת שלך מאתגרת אז ברור עוד יותר שלילות ושהיה רצופה רק הורסת את היחסים ביניהן. היא מפסידה את הסבתא השמחה/מתנה/חיבוק/מלאת כוחות/מחמאות וחזרה הביתה ...  ואז היחסים ביניהן מהנים. כשהסבתא כבר נכנסת לעול של מסביב לשעון ואתגרים - שתיהן סובלות. מבינה את התסכול והכעס שלך , אבל לא הוגן שזה נופל על אמא.

סבתא הא בן אדם בוגר, ויכולה לומר "לא" אם זה מעבר ליכולתיה לשמור על הנכדים כשביתה יולדת.
אלא אם יצאו ללדת ובטלפון קצר הודיעו לפתע אנחנו מביאים אלייך את כל הילדים ביי.

שזה מחוייבות שלה, ושכל ההורים עושים את זה, אז זה להשיג הסכמה בצורה מניפולטיבית.
את צודקת שהיא בוגרת ושהיא אמורה להצליח להגיד לא למרות זאת, ועדיין זה קשה כשמדובר בבת שלך...

אבל עדיף להגיד לא בהתחלה מאשר אחר כך לבאס את היולדת שזו ביתך ולומר מילים שפוגעות ולא נעימות לשמיעה- זה יותר קשה.

שרק פגעה יותר.

לי אין שום עזרה מההורים. הם לא יכולים. אני לא מצפה כבר שנים. הם מבוגרים.. ואמא שלי גם לא מצפה ממני לקחת אותה לתור לרופא או משהו כזה.

בנוסף בעלי פעם ראשונה היה איתי באשפוז כי היה שבת ולא יכל לחזור אבל  היה עייף וישן בכמויות בלילה וביום.

לא הכל חייב להיות כמו שאת רוצה.

להתחיל להשוות כמה עזרה כל אחת קיבלה או לא

כרגע הפותחת אחרי לידה במצב רגיש

הילדים כבר היו אצל אמא שלה

ולקבל טלפונים כל שניה

שאין ביכולתה לעזור

זה מתסכל מאד מאד

לא צריך להתחיל להטיף עכשיו

אם האמא צריכה לעזור או לא

אם הילדים אצלה כנראה שהיא הציעה או התנדבה

אז מצופה שבמצב הזה לפחות תנסה להסתדר

ולא לגרום לבת שלה שניה אחרי לידה

עוד דאגות מיותרות

בהמשך אולי היא תוכל להגיד שפחות מתאים

לעזור בנושא הזה

והפותחת תתארגן בהתאם

אחרי לידה באנו פעם מביהח ישר להורי. אימי היתה לא שמחה ולא נעימה איתנו בכלל אפילו שהזמינה אותנו עם הילדים. חיכיתי למוצש לברוח משם.

אבל אם יום חול, מיד הייתי הולכת. הייתי מציעה לפותחת למצוא פתרון אחר. אולי אחות או בייביסיטר..

תקלי מעליך דברים מה שאפשר

אני בלידות הקודמות אכן נשארתי לבד כי בעלי טיפל בילדים שבבית.

בלידה הזאת אני גרה רחוק מאמא שלי והיא הציעה לבוא לעזור לי ובין המילים ומההכרות איתה אני ידעתי שהיא לא תצליח לעזור ורק יכול עלי העומס של לארח אותה ולכן התחמקתי מזה.

ספציפית בלידה הקרובה אין לי תינוקות בבית, הגדולים כבר עצמאים וחמותי שעכשיו אני גרה קרוב אליה הציעה שתבוא לישון איתם. אז בעלי אמר שהוא יכול להיות איתי כול הזמן בבית חולים והתנגדתי כי אני יודעת שלמרות שהילדים גדולים ועצמאים רגשית הם יחוו טלטלה והם צריכים לפחות הורה אחד שיאזן אותם.

ודבר נוסף, היחסים שלי ושל אמא שלי מורכבים אבל אנשים מהצד יחשבו שתמיד היא עוזרת לי ונמצאת לידי למרות שאני יודעת שאני לא יכולה להעזר בה בכלום. לכן, אני לא מציעה לך להשוות עם נשים שאת מכירה יום וחצי

כשאני ילדתי, אין לנו עזרה מהמהשפחה בכלל, בעלי היה איתי במשך היום ונסע כדי להוציא את הילדים מהמסגרות.

ואני הייתי לבד בבי"ח....

וביקשתי להשתחרר יום קודם בשישי, כדי להיות עם הילדים בשבת

העומס של מעייני הישועה לא מדבר אליי בכלל.

ולא ילדתי בביות מלא
הייתי במחלקת האשפוז החדשה, נהניתי מכל רגע. ביקשתי להישאר עוד לילה...

השאלה גם מה זה בשבילך פינוק?
אצלי זה האוכל בשפע שמוגש נקי וטעים 

חדר נקי ומפנק
אחלה תינוקיה, אחיות זורמות ממש.
מה עוד הייתי צריכה?
 

נראה לי בגלל החוויות של אמא שלי משם לפני 30 שנה 😅

ואולי גם כי יש שמועה שאומרת שהם פחוצ מקצועיים אם חס וחלילה משהו מסתבך

הייתה לי חוויה שחורה שם ...

חוסר מקצועיות החל מהקבלה שהרופאה אמרה לי למה העלית כל כך הרבה במשקל ,יכולת לגרום סכרת לתינוק...(ביום שבאתי ללדת..כאילו מה המשפט הזה שייך?)

להמשיך בכך שנתנו לי זירוז ללא אפשרות לאפידורל ,סבלתי 16 וחצי שעות עם צירים לידה ,ירדתי על ארבע בבכי התחננתי ואמרו לי אין מקום בחדר בכזו נונשלנטיות מחרידה...בלי להסביר מה הזירוז עושה ולמה לצפות והאם יש אפשרות אחרת ...סך הכל הגעתי עם ירידת מים, היו צריכים להכניס למחלקה בסיכון ולהמתין יומיים שתתפתח לידה וגם לא הציעו את זה...

אחר כך המיילדת חתכה אותי בצורה לא מקצועית וגרמה לי לדימום יתר וכתוצאה מכך ההמוגלובין ירד ל6 וקיבלתי מנת דם..

אחר כך באשפוז כשחמותי באה לישון איתי, הייתה שם מאבטחת שנכנסה לחדר והכריזה שהמלווים ילכו הביתה ושהיא עושה סיבוב ושהיא חוזרת שהיא לא תהיה כאן. חוצפנית ברמות התחלתי לצעוק עליה ולהגיד לה שזה לא חוקי בכלל ושתצא מהחדר שלי. אחר כך אמא שלי פגשה בה בשחרור והטיחה בה והיא עשתה את עצמה לא מבינה על מה מדובר. הייתה שם גם רופאה שהתחילה לצחוק עליי שאני מסטולה מהאפידורל כי אני אומרת שילדתי בשלישי והיא טוענת ברביעי..

בקיצור....

לא ממליצה....

ואת כל הפרטים האלה אני זוכרת היטב למרות שעברו 11 שנים לצערי.

ילדתי שם 4 פעמים

לידה אחרונה תאומים

מאוד מקצועיים . הסבירו הכל בנחת ונתנו אפשרויות בחירה להחלטתי.

צוות מדהים, מקצועי ומסור. בדגש על מקצועי.

יש לך שם גם פגיה לכל מקרה.

מה גם שהמחלקות שם חדשות, יש אפשרות לבקש בחדרים הפרטיים ,מקסים שם. מרגיש בבית. כל הזמן עוקבים אחרייך ואחרי התינוק . קיבלנו שי ממועדון היולדות שם גם. בגדול הם ממד זורמים עם מה שאת רוצה. לגבי כשרות יש אפשרות כמובן לכשרות מהודרת, לנו הספיקה כשרות רגילה, לא ניסינו את המהדרין.

יש שם גם את העמותה הזו שכחתי את שמה שעוברת ומציעה קפה תה עוגה... הבנתי שיש גם עמותה שמביאה אוכל לשומרי כשרות למלווים . כל פעם שביקשתי אוכל גם עבור בעלי הביאו לנו. יש בחדר הפרטי ספה נפתחת למיטה למלווה מקלחת ושירותים בחדר פרטי ללא יולדות נוספות. לגבי הדלתות אני לא זוכרת כי אני לא יצאתי לטייל ונשארתי בחדר.

התחלתי זירוז ביום שלישי ,התאשפזתי במחלקה בסיכון ואחרי פחות מיממה ירדתי לחדר לידה . אחרי הלידה העבירו למחלקה ב' החדשה שם היינו עד יום ראשון . אני יודעת שנותנים 2 לילות אבל יכול להיות בגלל התאומים רצו לראות שהכל בסדר ושאני בסדר כי היה לי חום אחרי הלידה ,לא יודעת למה אבל משמיים יצא ככה ,אז לא יודעת אם זה לכולם כי בשאר הלידות הייתי לפעמים יומיים ולפעמים 3-4 ימים . בכל מקרה אחרי השחרור הלכנו למלונית שיבא בייבי בתל השומר ממליצה חוויה נהדרת ונותן המון כח לפני החזרה הביתה במיוחד כשיש עוד ילדים .... המון מזל טוב ובהצלחה !

ילדתי שם פעמיים.

הם בהחלט מקצועיים.

לגבי החוויה האישית..

לידה ראשונה חוויה מזעזעת. אפס יחס.

השאירו אותי בחדר עם כאבים, יושבת על המיטה בלי לזוז כי ככה ביקשו, צועקת ואף אחד לא בא.

כשסוף סוף הגיעה המרשימה לא בדקו פתיחה - כשהסתובבתי המיילדת הייתה בהלם. התינוק היה בספינות פלוס 2.

בלידה האחרת שהייתי שם, בגלל המלחמה, לא כי רציתי.

בחסד ה' הובלתי את הלידה כמו שרציתי.

היה נראה שהמיילדת לא ככ שולטת בליילד לידה פעילה אבל לומר לזכותה היא ממש השתדלה וזרמה איתי!

הייתה חוויה מתקנת 💖

לכן צריכים לבוא בטוחים בעצמנו ולכוון את המיילדת.

לגבי האוכל- בשתי הפעמים קיבלתי חמגשית (כי ביקשתי מהדרין) והמלווה לא יכול היה לקבל. רק אם נשאר משהו ולרוב אמרו שאין גם בשביל המלווה. הייתי צריכה לחלוק את המנה שלי עם המלווה (כי רציתי כמובן).

לגבי שבת- אין שם אווירת שבת בכלל..

ילדתי גם בשיבא וב"ה היה מדהים. המיילדת, יש שם חדר אוכל, מלא שומרות תו"מ, מהדרין, יותר אווירת שבת.

תמיד תשמעי סיפורים לכאן ולכאן.

המון הצלחה ובידיים מלאות!! 💓

יודעצ שבסוף זו חוויה אישית.

יש שם עמותה בשם ''חסדי יואל'' שמפעילה שם בשבתות מערך אוכל מהדרין מטורף. בחינם. יש אפשרות לאכול בחדר האוכל שלהם ויש אפשרות לקחת מחדר האוכל ויש אפשרות לקבל לחדר. אוכל טעים ובשפע..

הייתי פעמיים אחרי לידה בשבת בלינסון וקבלנו מהם אוכל גם לבעלי. טעים ובכמויות.

יש להם גם אפשרות לינה למלווים (לא היה בזמני חדרים פרטיים עם מלווה).

האוכל מהדרין של ביה''ח עצמו הוא אכן בחמגשיות (אבל טעים).

בשבת חסדי יואל לגמרי ממלאים את הפונקציה.

(לגבי שאר הדברים ששאלת- מבחינת החוויות שלי שם הם מקצועיים מאוד ולא דחפו להתערבויות לא נצרכות והיו קשובים אלי מאוד. ויש לי לידות ארוכותתתתת.. עברתי כמה וכמה מיילדות בלידה.. ועדיין היו סבלניים וקשובים אלי מאוד. גם באשפוז הרגשתי שיש מענה לבקשות שלי. עזרו בכל מיני פרוצדורות רפואיות שלא בהכרח היו צריכים לדאוג להם. למשל פתיחה של לשון קשורה.. ממליצה מאוד)

מעתיקה לך מהאתר את המידע על חסדי יואל:

לינה למלווי חולים בשבתות וחגים

יש לתאם עם האחראי מטעם ''חסדי יואל'', לינה בקרוואן בשטח בית החולים. כ"כ אפשר לפנות לרב בית החולים או למפקח השבת לדירות אירוח של בית החולים הנמצאות בסמיכות מקום.

לינה למלווי חולים גם בכל ימות השבוע

יש לתאם עם האחראי מטעם ארגון החסד "עזרה לתקווה", קבלת חדר בהכנסת אורחים ברח' קפלן, בטלפון: 03-9691717.

ארגון חסד למתן ארוחות

בבית החולים פועל ארגון ''חסדי יואל''. האוכל כשר למהדרין, בהכשר הבד"ץ, חדר האוכל ממוקם בקומה 1- , בנוסף ניתן לקבל ארוחות שבת בהזמנה מערב שבת בטלפון 1800-30-30-44.

לקחת ויטמינים ,b12,ויטמין c,d,

לפעמים החוסר שלהם גורם לנשירה וכאלה

אפשר גם למרוח מסיכה פעמיים בשבוע, להשתמש בשמפו ומרכך איכותיים שמשקמים ...

יש גם אמפולות מיוחדות שעושים אצל ספרית שמחייה את השיער..תבדקי

ואני לא מבינה כלום במסכות וכאלה

יש משו שאת ממליצה? 

אבל זה הפיתרון המרכזי בעיני

החלקה

גם אני עושכ כושר ומורידה כיסוי אבל יש לי החלקה...

וחוץ מזה להשקיע במסכה טובה גם עוזר

כלי ועפה בעברו לפחות

וגם נוח לי לפעמים שאני יכולה לעשות קוקס עם קצת נפח מתחת למטפחת ועם שיער חלק ממש בטח אי אפשר

שבעיני נתנה תמורה טובה למחיר

אם יש חכמות ממני עם המלצה טובה גם אני אשמח

יחסית קצר.

יותר קל לתחזק, ולא צריך למעוך ולעצב אותו עם מלא קליפסים. וכשמורידים את הכיסוי הוא נראה יותר קליל וכיפי

שגרת טיפוח טובה לשיער.

שלי חלק אז אין לי מושג במה טוב ואיזה חברות או חומרים,

אבל הבנתי שזה ממש משפיע מהבחינה הזו. שיהיה מלא לחות ונעים ואז גם עם ברק..

כשאני מורידה בבית אני מיד עושה קוקו נמוך. לא אוהבת את השיעור אסוף גבוה, זה חושף את כל המפרצים. 

אני גם מנסה לשים קרם שיער ששמתי לפני החתונה, אבל ברור שלא באותה תדירות.

גם אחרי החתונה כדי לטפח את השיער. כשאני יודעת שאני לא מתכננת לצאת מהבית באותו היום, יכול להיות שאני אפילו אשקיע לסדר אותו עם קרם וקליפס, מיד נותן תחושה טובה.

וגם תרמתי את השיער גם אחרי החתונה, הרבה יותר נוח כשהוא קצר יחסית.

אפשר להכין עיסה כזו (יש כל מיני פטנטים והסברים בגוגל),

אני מידי פעם קוראת ובגדול מכינה לבד

החינה מחזקת את השיער, מבריאה אותו ומאפשרת להינות מצבע שיער יפה וטבעי לחלוטין, ללא כימיקלים, לאורך זמן יחסי.

(החינה משפיעה טוב בכלל, מייחסים לה כל מיני סגולות)

אפשר להכין עיסה כזו (יש כל מיני פטנטים והסברים בגוגל),

אני מידי פעם קוראת ובגדול מכינה לבד

[צריך בשביל זה בגדים שאפשר ללכלך/ מגבת גדולה, כובע רחצה, מטפחת משומשת או כובע ים ישן] לתהליך עצמו צריך פניוּת ויום חופשי כי התהליך לוקח זמן]

החינה מחזקת את השיער, מבריאה אותו ומאפשרת להינות מצבע שיער יפה וטבעי לחלוטין, ללא כימיקלים, לאורך זמן יחסי.

(החינה משפיעה טוב בכלל, מייחסים לה כל מיני סגולות)

אלא אם כן, יש לך דרך לעשות בלי ריח.

זה ישמור לך על הצורה של השיער יפה

את יכולה לשים עליו גם קרם לחות לפני וזה ישדרג

כשנמצאים הרבה שעות עם כיסוי ומתחת גולגול שמערבב את השיער, זה באמת נראה פחות טוב פזור כי השיער תופס את הצורה

זה רעיון מצוין! באמת עבד, אבל המחיר היה כבד...

(וזה גם לא חסם לגמרי את הריח שלו אז משני הכיוונים לא נשמתי)

תודה על החיבוק.

בחיים לא הייתה לי תחילת הריון קשוחה כל כך. 

או למצוא ריח אחר עדין יותר?

ויכול להיות שזה הריח של הכביסה ולאו דווקא שלו?

או שילוב של השניים?

אולי שווה לנסות להחליף את החומרי כביסה?
 

זה ממש מאתגר.

מאחלת שבע"ה ישתפר בקרוב.

בבריאות, שמחה, וידיים מלאות.

אין לי עצות, רק חיבוק 🫂 ( או אולי עדיף שלא חחח )

לי גם ממש הפריע אבל לא ברמה כזאת 

כנראה שגם זה תפס גובה עם ההיפראמזיס הפעם.

לא קל. 

1. לקנות בעצמך דאודורנטים, משחת שיניים, סבונים וכו' שמריחים לך סבבה ולהחליף מגבת גוף בתדירות גבוהה יותר.

2. לישון עם מאוורר לידך.. אפילו על מצב 1 זה עוזר.

3. להתפלל לה' 🩷

ושיעבור כבר!!! חיבוק!

זה לא ישפיע על הבל פה

עזר מאוד החלפת משחה+מברשת ושימוש במי פה.

אבל צריך לצחצח טוב.

וזה ריח נורמלי כנראה.

נגיד שהוא אכל בצהריים מאכל שמסריח לי אז עד אמצע הלילה יש ריח (ויש מעט מאוד מאכילים שלא מסריחים לי. זה לא הגיוני שאבקש ממנו להימנע מזה)

אם הוא יאכל מיד לפני שהוא מגיע לחדר משהו שהריח שלו לא מפריע לך? או יש כזה דבר

אולי איזה חולצה עם ריח של כביסה ספציפית שאהבת,

להסניף אותה חזק ולישון עם זה...

נשמע סופר מאתגר גם לך וגם לבעלך... חיבוק

בעלי היה מתבאסת שהוא רק נכנס הביתה ואני ישר מקיאה...

אין לי פתרונות.. שולחת כוחות♥️♥️

לא יודעת באיזה הריון את, אבל זה תופעה מוכרת מאוד.

מציעה קודם כל לדבר על זה, ושיבין שזה לא אישי,

אלא תופעה שהמון נשים סובלות ממנה.

(זה משפיע על עוד תחומים, ואם זה לא מדובר בינכם, אז זה גם לשאת לבד את העניין הזה)

אח"כ תוכלו לחשוב ביחד על פתרונות.

כמו: שלא יתבשם יותר מידי, או שיתקלח יותר.

חיבוק, הלוואי שיעבור לך מהר.

בבריאות, בשמחה ובידיים מלאות, אמא בריאה ותינוק בריא.

אבל בחיים לא עד כדי כך קיצוני

מאוד מאוד קשה לי להיות איתו באותו החדר.

כולל מאוורר וחלון פתוח וזה פשוט לא עוזר לי. 

אצלי הייתי עוברת חדר (או מבקשת ממנו לעבור)

כבר מההתחלה ולא מחכה עד לשיא הבחילות כדי לעבור.

לדבר אפשר בשיחת ווידאו ולהיפגש אפשר בחלל פתוח ולא מקרוב מדי.

אין מה לעשות..

אבל כן להקפיד לשמור על קשר ביניכם?

אולי לצאת החוצה שתוכלו לדבר?

ואם לא שיחות וידאו ושיחות טלפון..

ממש לא לוותר על הקשר ביניכם! להילחם על זה..

כמובן בהתאם לכוחות ולא משהו שלא אפשרי אבל כן לזכור שצריך לתחזק כדי לשמור על הקשר

אבל אם לא אפשרי- אז אין מה לעשות, להשלים עם זה ולהסתפק בהודעות מדי פעם..אוהבת אותך.. תודה על **

והוא כל כך עמוס בגלל שאני ככה, שבאמת לא מגיעים לדבר.

אבל הודעה פה ושם זה רעיון ממש! 

ולא הבנתי מה עובר עלי ומה הז השטות הזאת...😱😱😱😱

סליחה שלא מעודדת,

אבל אני לא מצאתי פתרונות

כל דבר אבל כל דבר עשה לי ריחות נוראיים

סבונים שמפואים, מרככי כביסה - רק מהריח הייתי טסה להקיא.

והריח בחדר שינה גמר אותי!!

לא הייתי מסוגלת לישון

אולי אולי אולי עזר לי לפתוח חלון שיהיה רוח ממש חזקה.

אבל האמת, גם לזה היה ריח נוראי.

בגדול חייתי בתוך מזבלה כמה חודשים ופשוט ניסיתי לנשום רק מהפה.

בעלי היה יוצא מהקלחת והייתי צורחת לו שהסבון שלו מסריח ורצה להקיא.

בת דודה שלי אמרה לי שאחת השיטות היא להחליף לסבון אחר.

ככה דלא תהיה התנייה אוטומטית.

תביני- אני 6 שנין אחרי ההריון האחרון ועדיין יש ריחות שמוגדרים 'ריח של הריון' בבית.

סבון כחול לא נכנס אלינו

בקיצור- נסו להחליף סבונים ואחרי ההריון תנסו לחזור לישנים. אולי יעזור. 

סבונים, שמפואים, מרככים, מרככי כביסה, סבון כלים, דאורדורנטים, משחות שיניים, מי פה, ואסור להשתמש בבשמים..

זה משהו שהוא מעבר לזה..

תודה על התגובה ❤️ 

הייתי מנסה מח 1

לבת דודה שלי זה עזר עם היפאמזיס

ונשמע לי מתאים למצב הספציפי הזה.

חיבוק ענק

חזקי ואמצי!

אין לי עצה טובה יותר ממה שנתנו פה אבל רק להגיד לך שזה באמת סיוט ועברתי את זה גם. לא הייתי נושמת.

חיבוק גדול!!

במקום להחליף כל פעם את כל המצעים

ממש ממש ממליצה

עלה 60 לאחד, קניתי שניים שיהיה להחליף למחר ולא אהיה חייבת לכבס ביום של הפספוס.

זה גם שומר על הסדין וגם סופג יחסית מהר והרבה אז רוב הפעמים שומר גם על השמיכה ואני מחליפה לו רק סדינית ופיג'מה ואת השמיכה רק מאווררת.

או קולרבי יתרונות

ואז לקרוא מה זה עושה לגוף ממש עושה חשק..

ואיזה אלופה אתתת שאת חותכת לילדים! ממש חשוב!!

סחתייןןןןןןן

ועוד משהו, אולי לאכול את זה עם מטבל, נגיד טחינה גבינה או משהו יותר מושקע..

איך זה עובד בדיוק?
תודה

אם היו לי ירקות חתוכים - הייתי אוכלת הרבה!

בכל אופן, ירקות בסלט זה יותר טעים לפעמים. ואם גם יש מטבל כלשהו - אז כיף לאכול כך ירקות שלמים.

משהו באוכל שחתכתי לעצמי פחות מגרה אותי

אם עבר זמן אז סבבה לי

פשוט יוצא לי החשק לאכול מיד

נגיד לאחרונה אוהבת להחזיק במקרר תמיד קופסה גדולה של כרוב חתוך עם לימון שמן זית מלח

זה גם ככה משהו שטעים יותר אחרי שישב ברוטב

לשטוף את הירקות והפירות ולייבש לפני ששמים במקרר- ככה יותר זמין מהמקרר, פשוט לקחת ולאכול.

מטבל זמין (טחינה, קוטג', גבינה לבנה, פסטו, מה שיש)

סחיטה קטנה של לימון מעל מה שחתוך תמיד משדרג

גזר אפשר לגרד מראש גם. 

* שימורים- תירס גמדי, מלפפון חמוץ.

* סלט בורגול- בורגול דק, מים, פלפלים חתוכים לקוביות קטנות, בצל ירוק, תבלינים ומים ולמקרר (מוכן תוך כמה שעות ללא צורך בבישול).

* ברוקולי וכרובית בתנור- קצת שמן זית, מלח ותבלינים שאוהבים .

* סלק בוואקום- לחתוך, לטבל ולמקרר.

* פירות נגישים שלא דורשים התעסקות- קערה עם פירות שטופים- תפוחים, אפרסקים, בננות וכו.. שלא צריך לקלף ואפשר לאכול על הדרך.

* תמרים עם שקדים ואגוזים.

רעיונות מעולים

אני מקפידה שבכל ארוחה יהיה ירק כלשהו.

כמה דברים מהירים שהם לא מלפפונים עגבניות

*אפונה במיקרוגל- שמה 2 כוסות אפונה ל8 דקות בערך בכלי זכוכית, כשיוצא שמה קצת שמן זית ומלח.

*שעועית ירוקה במיקרוגל או בנינג'ה- לעשר דקות בערך, ואז שמן זית ומלח

*סטייק כרוב בנינג'ה או בתנור- חותכת כרוב לעובי של 2 ס"מ בערך לעיגולים גדולים (תחפשי בגודל איך זה אמור להיראות, קשה להסביר) מאלפת מעל שמן זית מלח פלפל וקצת סילאן, 10 דקות בנינג'ה,  בתנור קצת יותר

*ברוקולי וכרובית- כמו שעועית

*אנטיפסטי- חותכת לצורות שונות כל פעם את הירקות שיש לי במקרר.. עם תיבול משתנה לפני החשק..

פירות בשייקים, שלם, לוקחת לגינה עם סכין וחותכת ישר לפה.. 

רעיונות ממש טובים

ואו מכל אחת כאן אני מחכימה

לשתות שייקים

אפשר להוסיף במקום המים מיצי ירקות

אפשר גם להוסיף טופו-חלבון/שיבולת שועל-פחמימה

ואז כבר קיבלת ממש ארוחה

אני בעבר הייתי לוקחת צלחת, שמה מלא ירקות, מלח שמ''ז טחינה וזהו.

הכי טעים שיש. 

הוצאתי רק מפני שרצינו הריון.

אין לי מילות עידוד חוץ מזה שאולי זה היה לי הכי נוח מהבחינה שהורמונים לא שיגעו לי את הגוף. אז העדפתי מחזור ארוך .. ואפילו כתמים לפני מחזור מאשר להתמודד עם ההשפעות השליליות של ההורמונים מהאמצעי המניעה האחרים

זה מאתגר, גם אני ככה

כל מחזור זרמים של דימום כמו אחרי לידה

הלוואי שהיה פתרון טוב יותר וללא הורמונים

יכולה אולי לנחם שעם הזמן, אחרי תקופה ארוכה עם ההתקן המחזור המסיבי ירד ליום אחד.

🫂

למה תחבושות ולא טמפון?

בדימום כבד טמפון הרבה יותר נוח

אני מכניסה אותם לתוך האמבטיה כשהבטן כלפי מטה.

ככה הם יותר רגועים מאשר הפוך.

רק בסוף אני הופכת כדי לסבן את הבטן.

לא שוטפת בכלל בטוש בגיל קטן, רק במים שבתוך האמבטיה.

כשאת מוציאה אותה ומלבישה, תשימי לב שלא קר מידי.

תנקי עם מגבונים אם צריך

כל התינוקות שלי באמבטיה היו בסדר

ברגע שהצטרף הטוש- צרחות. משהו בו מלחיץ תינוקות

נראה לי קוראים לזה צופי.

הרבה יותר נעים מהפלסטיק.

בנוסף לבדוק את טמפ' המים עם המרפק שלך. תינוקות לרוב לא אוהבים מים חמים. פושרים חמימים מסםיק להם בהחלט (אני מתפלאה לפעמים על המים שבן ה3 וחצי שלי אוהב. אבל ככה נעים לו. אם אני מחממת יותר חם לו).

ולא משתמשת בכלל בטוש בגילאים קטנים. מקסימום בכיור את אזור הטיטול אם חייב, ועדיף שהמים יפלו על היד שלך ואז אליו. וכמובן לא חמים מידי. 

לבדוק את חום המים, ולתת לפיצפונת להסתגל, זה חלק מההסתגלות לעולם הזה. אצלי עד גיל עשרה ימים בערך הוא צרח וצרח, (בשלושה ימים הראשונים הוא גם צרח בכל הורדת מכנסיים להחלפת טיטול) עד גיל חודש זה כבר היה הרגעים הכי מאושרים ומחוייכים שלו ביום. אני לא עשיתי שינוי, הוא למד להסתגל ולאהוב את זה. התפקיד שלי היה לתת לו הזדמנות יום יומית להסתגל עם אמא רגועה ובטוחה בעצמה, לא נלחצת מהבכי ולא מוותרת על מקלחת בגללו.

מקלחת על דפני אבל בגיל הפיצי עם היד שלי מתחת לגב שלו והראש שלו קרוב למרפק שלי, בלי טוש, מסבנת עם היד השניה ושוטפת מהמים באמבטיה עם היד.

הייתה צורחת במקלחת עד גיל גדול ממש, סביב שנתיים.

הפתרון היה לקלח מהר, לנסות לעשות נעים אבל מהיר ותכליתי, בלי שירים או משהו כיף ולעבור הלאה.

רוב הצורחים האחרים עבר להם כעבור כמה חודשים 

הידיים שלו כל היום בתוך שם

מפזר את זה בכל מקום

לא מצליחה לרדוף אחריו לשטיפת ידיים.

והקטע המבאס זה שאחיו ואני סיימתי סבב ורמוקס רק לפני שבועיים 

מה לא עשיתי זה פשוט סיוט

אז רק חיבוק להבנה

תנסי לשים אותו באמבטית סוכר הרבה פעמים התולעים יוצאות וזה נרגע (לא תמיד) וזה בלי הכאבים של להוציא

וגם ראיתי שיש פעמים שעוזר לשים וזלין בפנים אחרי שמוציאים - גם זה לא תמיד עוזר אבל היו כמה פעמים שזה ממש עשה לילה שקט

אמאלה אני ככה בול

עוד הוא פחות נדבק מאחיו האמצעי.

האמצעי שלי זה בלתי נסבל

כל חודשיים

מה לא עשיתי

במה לא השתמשתי מסכן

הבאתי לו שמן גרעיני דלעת בין היתר

אמבטיות סוכר

וזלין

נו-וורם

ריססתי את כל הידיות של הבית באקונומיקה.

הבגדים שלהם בהרתחה כבר כמה חודשים ברצף

ואין

פשוט סיוט באמת

מעדיפה כינים

מתלבטת אם ללכת לישון וכל פעם שהוא קם לגרד לו עם מגבונים בעדינות.

מרגישה מיותר שמחפשת בפנים כבר מ7 בערב.

אני גמורה מעייפות

ועוד אחרי אתמול שגם לא ישנתי.

אין אני מתקשה לשרוד את הלילות האלה.

הוא צורח צרחות אימה.

זה כואב לו כפול 3 מילד רגיל. בגלל הויסות חושי הוא מרגיש את זה בעוצמות

כל הישבן שלו חתכים ופצעים מרוב שגירד

מה שהכי עזר אצלנו ברמה המיידית (אחרי הוצאת התולעת אם היתה מחוץ לפי הטבעת)- להכניס שן שום לפי הטבעת.

לבחור שן שום קטנטנה, לקלף בלי לפצוע, לשים בתוך שמן זית כדי שיהיה לה ציפוי שמנוני שיקל על ההכנסה שלה ולהכניס בעדינות לפי הטבעת. (התנוחה הכי מייטבית להכניס- הילד מתכופף כך שהישבן שלו פונה כלפי מעלה. מכניסים את שן השום ומבקשים ממנו מיד לעמוד ולכווץ את הישבן. כלומר ההיפך מהנטיה לדחוף החוצה). אצלנו עבד פלאים.

יודעת שיש אסכולה שאומרת שזה יכול לשרוף או להכאיב וכו'.. ב''ה לא נתקלנו בבעיות.

מחילה.

נר אקמול לא.

ד.א- לא הכנסתי להם מעולם נרות.

יש לי. אבל משתמשים באקמולי/נורופן מהפה בד"כ .

לערבב שמן זית עם מלא שום כתוש

למרוח על כפות הרגליים

לגרוב גרביים

אני מפחדת לנסות את הקטע של השום שלא יקבל כוויה

אשאל את בעלי מה הוא אומר

שן שום שלמה קלופה אבל בלי חתך אחד

מצפה בווזלטם

ולמעט פעם -פעמיים שלא עזר

מעולם לא היתי צריכה וורמוקס עבד אוטומט עשרות פעמים עם כל הילדים והחזיק תקופה ארוכה מאוד 

לא התלוננו אפפעם על הטיפול הזה. נרדמים ישר ..)

מנה אחת לא מספיקה, וצריך לתת יום אחרי יום.

אתם יכולים להתייעץ עם הרופא

בדרך כלל אם רואים, נותנים לכל המשפחה, וצריך לכבס מצעים ומגבות.

אני לא חושבת שיש מה לנסות למצוא אותן, חבל בשבילך ובשבילו.

הוא עדיין סובל, ולכן צריך טיפול. 

היינו אצל רופא אמר לתת עוד מנה עכשיו

ועוד שבועיים שוב

דבר ראשון

יש ילדים שהתולעים לא יוצאות אצלן החוצה

אני מחפשת קצת אם לא מוצאת אז זהו..

יותר מזה גם לא נשמע לי בריא

דבר שני

לדבר לדבר

לדבר

להסביר לו שזה מאוד לא נעים, מה כן עוזר לנגב טוב, לשטןף יידים עם סבון אחרי שירותים ולפני אוכל

מה לא עוזר- לגרד , רק מחמיר את המצב, ומגביר את הכאבים

להסביר ברוגע, בהיגיון. בגובה העיניים

דבר שלישי

הרופאה שלנו אומרת שלוש ימים ברצף ואז שבוע הפסקה ואז עוד מנה וכאן בפורום קראתי על המלצה של מנה נוספת אחרי שבועיים כדי למגר סופית. אם את כבר נותנת אז ממליצה על כל המנות כדי להגביר סיכוי

דבר רביעי

אצל כל ילד עזר אצלנו משהו אחרולתקופה אחרת

אבל היה תקופה שעזר לאחד הילדים לאכול כמוסות שום- היה לועס אותם וגם פרובלמטיקה לתת בנוסף לחזק מערכת עיכול.

דבר חמישי

אני לא מכבסת בכלל

אף פעם לא עזר ומכניס את החיים לסיוטטטט

בהצלחה ענקית וחיבוק!!!

הוא משתדל לשטוף והכל אבל הבנתי שבגן לא משהו ההיגיינה.

הם מכינים לפעמים אוכל ביחד וקיבלתי זעזוע שם.

להגיד לה כמה הוא סובל מהתולעים.

לשטוף ידיים עם סבון לפני הכנת אוכל משותף זה די בסיסי... (בהנחה שהם לא עושים את זה). לא שזה ימגר אבל אולי יעזור..  

ודבר נוסף, כדי להתמודד- למרוח כמות נדיבה מאוד של ואזלין בפי הטבעת והאזור לפני השינה/בערב כשמציק,  בבוקר לשטוף את הישבן היטב גם עם סבון.

לחזור על זה 2-3 לילות.

ואם צריך אז שוב שבוע אחרי שוב כדי למגר את אלה שגדלו בינתיים.

גם אנחנו עכשיו בזה..

יש בחנות טבע מוצר שנקרא קלינתול

לוקחים 3 ימים או יותר בבוקר ובערב ואפשר למרוח גם במקום.

אני רואה שזה עוזר..

הפעם הן יותר עקשניות כנראה, הפסקתי אחרי 3 ימים והמשכתי שוב. הילדים כבר מבקשים את זה…

אני נותנת להם ורגועה שזו לא תרופה חזקה כמו ורמוקס ואפשר לשחק עם זה יותר