אני אחרי לידה, אחרי הריון לא פשוט נפשית ורגשיתאנונימית בהו"ל

הילדים אצל ההורים שלי כי אין מישהו אחר שיהיה איתם

בעלי איתי

הילדים כמובן במסגרות ואחהצ ההורים מוציאים אותם ומתארגנים למקלחת ושינה


אני כל הזמן מקבלת טלפונים של צעקות, בכי, ריבים, ויכוחים, הבת שלי לא מסתדרת עם אמא שלי

אני פשוט יושבת פה ובוכה

בעלי ייסע לשם אבל הנזק כבר נעשה

הילדים בוכים

אמא שלי צרחה עליי שהיא לא מוכנה יותר לשמור עליהם

ואני עצובה כל כך


רואה פה נשים שיש להן 9 ילדים בבית שנשארו עם ההורים ואצלי אף פעם אין מי שישמור עליהם

הלכתי ללדת, כן?


איפה בדיוק הייתי אמורה להשאיר אותם??????

ווואי איזה קשה זהשירה_11

סיטואציה קצת הזויה

בת כמה הבת שלך?

איזה קשה זה שזה ככה, במקום להיות רגועה ונינוחה ולהתעסק בשמחה שלך את צריכה לקבל מבול פלאפונים כזה

בעלך איתך? מכיל?


חיבוק 🫂 ענק 

הבת שלי בת 6אנונימית בהו"ל

ילדה לא קלה, לא אשקר

אבל ילדה!

הייתי מצפה מאישה מבוגרת ליחס אחר


ושלא תביני לא נכון, היא שומרת על ניקיון של הבית ומכבסת וכאלה

אבל זה לא שווה לי!!!! לא ביקשתי לנקות ולסדר אבל זה כנראה יותר קל לה מאשר להיות סבלנית לילדים

כנראה שהיא בורחת לשםשירה_11
ובאמת מרגיש שמצופה מסבתא להיות חביבת הילדים 🩷
את כנראה מצפה ממנה למשהו שהיא לא מסוגלת אליופה לקצת

היא גם בנאדם, גם לה יש דברים שהיא מסוגלת להם ודברים שלא.

היא יכולה כנראה בשמחה לעזור לך עם הבית ועם הניהול השוטף שלו ולא מסוגלת להתמודד עם הנכדים.

קןרה, זה לא הופך אותה לסבתא פחות טובה.

 

 

זה לא מעשי שבעלך ישאר עם הילדים והיא תבוא להיות איתך באשפוז?

 

אצלנו זה מה שעשינו בלידה שבה הייתי חייבת מישהו איתי אחרי קיסרי (בשאר הלידות הייתי לבד באשפוז), אמא שלי הייתה איתי ובעלי היה עם הילדים.

 

עורכת

עכשיו רואה שזה שרשור משלשום אז מקווה שאת כבר בבית ויותר בטוב ❤️

מתואמת

מבקשת סליחה, קודם כול, כי נראה לי שאני אחת מאלה שגרמו לך לקנאה...

(רק אומר שאנחנו דווקא משתדלים יחסית לא הרבה להפיל על ההורים שלנו. היינו אצלם אחרי שלוש הלידות הראשונות - כולנו יחד - ובכל שאר הפעמים שנעז3נו הם שמרו עליהם לא יותר מיומיים, אף שב"ה הם ממש נכונים לעזור...)

אני חושבת שלשלמור על חבורה של ילדים שהיא לא שלך (אף שאלה נכדים) לכמה ימים - זה ממש קשה. (ראיתי את זה על עצמי כששמרתי לשעות ספורות על אחיינים שלי, שאני מאוד אוהבת - הייתי כל הזמן במתח, ולא תמיד ידעתי איך להרגיע אותם ואיך להתנהל איתם, כי אני לא מכירה אותם מספיק...)

אני מבינה שאת במצב קשה מאוד, אבל אולי היה עדיף לעשות הפוך - שאת תלכי להורים שלך עם התינוק ובעלך יישאר בבית עם הילדים? (עשיתי את זה אחרי שתי לידות)

עכשיו כבר מאוחר מדי בשביל זה, אני מניחה, אז כרגע המצב הוא שאתם צריכים להתנהל בעצמכם:

את בחדר כל היום, לא מטפלת בילדים כלל מלבד בתינוק, ובעלך נמצא עם הילדים ברחבי הבית ודואג לבייביסיטר אם צריך. (גם את זה עשיתי אחרי חלק מהלידות)

בכל אופן, חיבוק גדול. הקטע שאמא שלך צרחה עלייך זה הכי קשה...

תרגישי טוב ומזל טוב!

אני אף פעם לא נסעתי להורים אחרי הלידהאנונימית בהו"ל

ובואי נגיד שידעתי למה


אני כרגע עדיין בבית רפואה, לא בבית

ובכנות זה לא לשמור עליהם כל היום, רק כמה שעות בערב


פשוט עשתה לי רע

אבל למה בעלך לא יכול לשמור עליהם?מתואמת

או בייביסיטר?

התגובה שלה באמת קשה, ואני מבינה אותך שאת לא רוצה ללכת אליה, אבל במצב כזה גם בשמירה על הילדים אי אפשר להיעזר בהם...

(ושוב אגיד איך היה אצלנו בלידות שבהן לא היינו אצל ההורים - הם באו אלינו לכמה שעות, בתורנות בין שני הזוגות, לפעמים גם האחים הרווקים שלי באו, והייתה גם בייביסיטר. בלידות האחרונות כבר היו ילדים גדולים מספיק בשביל לשמור על הקטנים. ובאמת בעיקר בעלי היה נוכח...)


וסליחה שאני נשמעת לא רגישה...❤️ מנסה לעזור לך למצוא פתרונות למצב הקיים, אף שיכול להיות שאת בסך הכול רוצה לפרוק...❤️❤️

אני לא יכולה פיזית להיות לבד בזמן האשפוזאנונימית בהו"ל
בייביסיטר חיפשתי אבל לא מצאתי ללילה
הבנתי עכשיו... באמת קשה❤️מתואמת
שעות הערב הן תמיד שעות קשותהשם גדולל
יכולה להבין את אמא שלך... 
קודם כל מזל טוב!!חשבתי שאני חזקה

איזה קשה!! ואיזה חוסר אונים....

חיבוק לך! ממש קשה להיות רחוקה מהסיטואציה ובמיוחד שהכי מגיע לך בעולם רק להנות מהפלא החדש שלך ולהתאושש מהלידה...

מקווה ממש שתצליחי למצוא פתרון אחר לעד שתחזרי הבייתה (אולי לפזר אצל חברים? אולי בנות נוער לבייביסיטר או התנדבות?)

מזל טוברקאני

וחיבוק ענק

זה לא קל

לא לכולם יש את האופציה להיעזר בהורים

יש לך אולי אפשרויות אחרות?

בייביסיטר בתשלום? משהו בסגנון? שכנה אולי?

 

 

אצלנוoo

בעלי חזר הביתה באמצע הלידה כדי להוציא את הילדים למסגרות ואז חזר שוב ללידה

ולא הגיע יותר לבית חולים עד שהשתחררתי

לא תמיד יש מישהו אחר שיטפל בילדים והעדפתי להיות רגועה שהוא איתם

איזה לא פשוט!התלבטות טובה

רק רוצה לומר מזל טוב!

וחיבוק על הסיטואציה הלא פשוטה וכואבת ❤️

איזה עצוב התחושה שאין גב..כורסא ירוקה

אני אישית מעדיפה שבזמן האשפוז בעלי יהיה בבית עם הילדים, וברגע שחוזרת הביתה מזמינה המון בייביסיטריות צעירות (כיתה ז-ט כזה) שיהיו בבית איתי, ישחקו עם הילדים ויעשו עבודות בית קלות (שטיפת כלים, הגשת א.ערב, אולי קצת קיפול כביסה)

אז פתרונות פרקטיים אפשר למצוא, אבל הקושי האמיתי זה התחושה שאין לך באמת תמיכה מאמא וזה קשה מאד. חיבוק על זה.. 

קלעת בולאנונימית בהו"ל

זה בדיוק מה שמפריע לי

הייתי מצפה שתרצה לעזור לי באהבה ותתרגש איתי


אני לא יכולה פיזית להיות לבד בזמן האשפוז

בית החולים אמור לתמוך בך לגמריכמהה ליותר

ברמה הפיזית.
לא פירטת, אבל אם נניח אין לך שום יכולת לקום לבד, אז האחיות יכולות ללוות אותך לשירותים, ואם גם שם את לא יכולה לבד, אז אפשר לבקש אולי קטטר.
לגבי מיקלחת - אולי אפשר לתאם עם בעלך בבוקר שיבוא לעזור לך, או שוב, לבקש מהאחיות שיביאו אותך לשם, בדרך כלל הם שמים שם כיסא, ואז מספיק שאחות תושיב אותך.
גם לגבי התינוק - אם את לא יכולה לקום - את יכולה לבקש מהאחיות שיביאו אותו אליך.

האמת, שבתור מישהי שגם אין לה כל כך גב, אני אפילו לא מצפה, וכך גם לא מתאכזבת. והאמת היא שאני רואה כל כך הרבה נשים סביבי שאין להם תמיכה, אז אני מפקפקת בכלל באקסיומה הזאת שיש לנו בראש, שהמישפחה תמיד אמורה לשמוח איתנו ולעזור.
הילדים נשארים אצל שכנים\ חברות בזמן הלידה עצמה, ואחר כך אנחנו עושים מה שאפשר כדי שבעלי יהיה איתם כשהם חוזרים.

כנ''ל מסכימהבורות המים
זה שהוא אמור, זה משהו אחראנונימית בהו"ל

בפועל לוקח המון זמן עד שהן מגיעות והן לא מגיעות כל פעם כשצריך לקחת את התינוק ולהחזיר

ממש מסכימה!ממתקית

ואחיות אמורות לעזור, צריך לבקש עזרה.
לא תמיד זה יהיה מיידי, אבל צריך סבלנות כן.
השאלה מה עדיף- סבלנות שלך בהמתנה לאחיות שיחזירו את התינוק וסבלנות לדברים אחרים
או סבלנות של אמא לילדים שלך
זהב שיקול בעייני.
ואני תמיד העדפתי שבעלי יהיה עם הילדים בבית, הייתי יותר רגועה.

מזל טובהשקט הזה
וחיבוק על הסיטואציה❤️


יכולה להגיד שעכשיו בלידה השלישית שלי, כשהבנות לא היו במסגרות, בעלי היה איתן בבית.


לידה זה אירוע מטלטל למשפחה ואם שני ההורים נעלמים פתאום זה יכול להחריף את הטלטלה ולהוציא מילדים התנהגויות מאתגרות.


וואו מממ שמורכב להרגיש ככהבורות המים

שה להיות אחרי לידה ולשמוע כאלה טענות מהבית


מנחשת שמראש הסכימו ולא תארו לעצמם כמה הז קשה

ולפעמים גם ילדים אחרי לידה משתגעים בעצמם ומתנהגים לא קל

מנחשת שזה לא בכוונה רעה אבל זה באמת מאודדד קשה להיות ככה בתחושה שקשה להם ככה עם הילדים


באמת מה עושים כשיש הרבה ילדים?


האמת אצלי נגיד אין משפחה שתשמור

להורים שלי קשה כבר מזמן..

אז

א. בעלי בא איתי ללידה נשאר איתי שעה-גג שעתיים אחרי ונוסע הביתה ורק הוא עם הילדים

ב. בזמן הלידה עצמה- משריינת מראש כמה נערות לבייביסיטר

השאיפה שיפגשו את הילדים לפני ויכירו אותם.

ג. שכנים

ד. משפחה אחרת אם יש

וכן לזמן יחסית יותר קצר..רק ללידה עצמה

ובבע'ח אם קשה לך לבד תבקיש עזרה מהאחיות..תשימי בתינוקיה.. י שאיך לקבל עזרה לרוב

או לפצל בין חברים של הילדים

בפועל בזמן אמת אנשים לרוב מסכימים לעוזר

ובאמת בעיני הכל עדיף מאר להעמיס על ההורים אם זה היחס


עוד הצעה להבא להביא להורים רק חלק מהילדים

או שההורים יבואו אליעם כי בבית יותר קל לילדים


אבל עכשיו תבקשי שיתקשרו לבעלך עם טענות ובעיות ואת צריכה לנוח פיזית

ובעיקר נפשית

אל תתערבבי ואל תתני לזה להרוס לך את ההתחלה

וכן בעיני עדיף לשחרר את הבעל ולהיות יותר רגועה

אני חושבתSARITDO

אם לא מצפים

לא מתאכזבים

יש הורים ששומרים

ויש גם הרבה שלא ..

מבינה את התחושות ובכיקר אחרי לידה שאת מוצפת רגשית.


שאלת מה עושים עם הרבה ילדים ?

ישכל מיני פתרונות שצריכים להיות קשובים ופתוחים אליהם.


ולפעמים לא צריך פתרון

כי המשפחה ממולך עם 9 ילדים. הגדול שלהם כבר בן עשרה ויכול לשמור בעצמו

סתם דוגמא.


ובכא מה שבדכ מצוי זה שהאבאנבבית עם הילדים

והאישה בבית חולים.

בביהח בדכ למי שצריך !! יש עזרה.

ואולי בכלל לאמא שלך יהיה יותר קל לבוא לעזור לך

מאשר לעזור עם הילדים.


גכ סוג של פתרון

ילד בן 10 שומר על 8 אחים??אנונימית בהו"ל

ברור שלא

יש לי המון חברות שההורים שלהן שומרים על הילדים בזמן לידה, זה לא זמן רגיל


אני נמצאת כאן ורואה סביבי שאין כמעט נשים בלי מלווה, ממש בודדות. כולן עם הבעל או עם אמא 

היא כתבה בן עשרה - הכוונה למתבגר...מתואמת
מאיפה הגעת למסקנה שהילד בן 10?SARITDO

יש כל מיני טווחי גילאים במשפחות.

בכא להזתכל ולדמין שלכולם ההורים עוזרים

זה קצת פטאטי


מבינה את התסכול

בלי קשר

אין צורך לדמיין, זה מה שקורה סביביאנונימית בהו"ל
אפילו כשכתבתי הודעה בקבוצה של הקהילה קיבלתי תגובות כמו "אצלי ההורים עזרו" ולא מאחת
אשריך שאת נמצאת בסביבה כזוSARITDO

אני מכירה המון שהבעל חוזר ישר לילדים מיד אחרי הלידה

וגם בחוויות שלי אחרי הלידה לרוב היינו נשים לבד.

בחלק מהלידות הייתי אחרי הלידה במחלקה מיוחדת לנשים שעברו לידה קשה כמו קיסרי. איבוד דם. המוגלובין נמוך. וכל מיני....

אולי את נמצאת בקהילה ממש צעירה?ממתקית

אז הגיוני שיש יותר עזרה מההורים.
אצלנו ובסביבתי אין שום עזרה, הבעל איתי בלידה, נשאר מעט וחוזר ישר לילדים.
לא קל
גם כשפיזית לא הייתי עצמאית לאחר הלידה
צריך סבלנות מול האחיות.

ילדתי בבית רפואה עם עוד המון חסידות,אנונימית בהו"ל

חרדיות, דתיות לאומיות.

כמעט כולן נשארו עם הבעלים, דיברנו והתחברנו ויש כאלה שיש להן גם 11 ילדים בבית ויש עזרה של ההורים.

את רואה מה שחסר לך..וזה טבעיבורות המים

ברור שיש כאלה עם תמיכה וכאלה שלא


אבל הפרשנות שלך שאם אין עזרה מההורים זה חריג

זה לא נכון

בכללי בחיים עם הילדים החיים כן מבקשים מאיתנו יותר עצמאות כמשפחה ואי אפשר כבר להשען מדי גם למי שיש משפחה תומכת


ויש ויש

אבל להשוות זה מחליש ולא עושה טוב


ללידה הבאה תלמדי יותר טוב אחך להערך מראש לסיטואציה

שוב חלילה לא מתווכחת איתךSARITDO

מבינה את הכאב שלך

את הסיטואציה מורכבת אחרי לידה.

הכל משתולל ורגיש ככ.


וכן גם לי היו כאלו סיטואציות בעבר.

עם ההורים.

(גם בלידה ולא רק)

היה לי קשה אישית

אבל אפעם אל תסתכלי על אחרים

זה סתם מחליש.

ובמצבים כאלו נוטים להדגיש דווקא את אלו שיש להן עזרה מההורים

ואילו שאין נעלמים.....


לדוגמא אני תמיד יולדת בביהח עם חרדיות ולא זכור לי כמעט בעלים שנשארו....


חבל אל תחלישי את עצמך.

זה ככ לא נכון עכשיו

תלכי תקני לך משהו. תחשבי חיובי.

תנסי להתגבר על החולשה למרות שזה באמת לא קל


ותתאמצי לראות מה יש לך כן טוב

עברת לידה בה

תינוק בריא בה


יש ככ הרבה על מה להודות

לא מובן מאליו


לכולם יש חבילה שכוללת ככ הרבה פרטים

לא נכון להסתכל על נקודה ספציפית במכלול


כול אחת עם הניסיונות שלה.


העיקר הבריאות!!

חיבוק יקרה!


אבא ואמא הביאו אותנו לעולם

בלעדיהם לא אנחנו ולא הילדים היינו פה היום

אני גם ילדתיבתאל1

בביח וסביבי היו חסידיות וכו' וכו' ולא לכולם היה מישהו איתן. הרבה היו לבד. באו לבקר ובאו פה ושם אבל לא עזרה צמודה.

זה הגיוני סהכ.

במיוחד כשהמשפחה רחוקה ולא יכולה לעזור כמה ימים רצוף או להשאר בשומקום.. אז באים לכמה זמן והולכים. והשאר עלינו- אבא ואמא...

אצלנו נעזרים גם באחיות/גיסות אם יש כאלה שבדיוק פנויות לעזור ולבוא לשמור על הילדים.

ופעם אחת נעזרתי בשכנה שתשמור.

וגם אצלנו בין החברות יצא שמישהי הלכה ללדת והילדים שלה היו אצל חברה אחת ולמחרת היו אצלי עד שהם השתחררו...

מה שאני באה לומר- שזה כן מקובל דברים אחרים ולא רק שההורים שומרים.

זה ממש לא נורמה ברורה מאליהאורין
אני יכולה להעיד רק על עצמימתיכון ועד מעון

מלידה שלישית אני לבד לאורך כל האשפוז, בעלי קופץ קצת, לפעמים עם הילדים לפעמים לבד אבל רוב הזמן הוא מתפעל את הבית ואני עם התינוק, כולל בסיטואציה של שבת בבית החולים, כולל אשפוז יחסית ארוך ומורכב.

אני אף פעם בלי מלווה.

מבינה את הכאב שלך ואת הרצון אבל נשמע שזה לא הולך.

אולי דווקא כדאי הפוך שיבואו להיות לידך בבית החולים ולא בבית? אני עשיתי את זה עם אחותי, באתי להיות איתה ובעלה היה עם הילדים 

אני גם ככה כמוךממתקית
חיבוק ענק🩷🩷🩷אמא לאוצר❤

תחושה ממש קשה

אני הייתי חלק משמעותי מהזמן בלי מלווה כי בעלי חזר לילדים וככה המוןןן נשים שאני מכירה

וגם בבית חולים ככה ראיתי בכל הלידות שלי

בלידות ראשונות הבעל צמוד ואחרי זה הרבה פעמים האשה נשארת לבד לפחות חלק מהאשפוז, בלילה וכו'.... זה ממש מקובל.

אבל התחושה שלך הכי חשובה, זה לא באמת משנה מה קורה אצל כולן

הלואי שתמצאי איך להרגיש עטופה💓💓💓

אני חושבת שההשוואה רק מזיקההשם גדולל

ברגע שאת משוואה את אוטומטית נפגעת. אומרת לך בתור אחת שלא קיבלה עזרה בלידות חוץ מהלידה הראשונה...

אני לרוב הולכת לבד לחדר לידה, בעלי מגיע לקראת הלידה עצמה ואחרי שעה חוזר לילדים... בלידה האחרונה הייתי לבד בחדר לידה.. ( בעלי היה צריך כבר לאסוף את הילדים וקצת אחרי שהוא הלך ילדתי)

זו הרגשה לא נעימה ורוב זמן האשפוז הייתי לבד, אף אחד לא ביקר אותי אבל הידיעה שהילדים שלי בידיים טובות ניחמה אותי גם אם זה אומר שאשר לבד..

האחיות עזרו לי הרבה וגם בנות שירות שהיו שם..

אם הייתי משוואה ככל הנראה שזה היה משפיע עלי...

עדיף לא לצפות ולראות איך מסתדרים בלי ההורים....

מאחלת לך החלמה מהירה, אל תתני לזה להשפיע עלייך יותר מידי.. יש המון נשים שמתמודדות לבד עם הבעל והילדים וככל שיותר מתכוננים נפשית וטכנית הדברים זורמים.

בעלי תמיד היה עם הילדים בבית כשהיתי באשפוזאורי8
ממש מובן שקשה לך להיות לבד . לא מתוכחת עם זה. את אחרי לידה ואת יודעת מה הצרכים שלך. רק לגבי האמירה שכולם עם אמא או בעל. 9 לידות ואף פעם לא נשאר איתי מלווה, אמא באה רק לבקר  והבעל בא רק להביא את הילדים לביקור. העדפתי שהוא יהיה איתם. ההורים שמרו רק בזמן בלידה עצמה.  רק בלידה שבה היתי אחרי קיסרי בעלי נשאר ביום הראשון. וגם לא נראה לי שכולן סביבי היו עם מלוה. חבל להתבאס בגלל השוואות לכולן. 
אני גם חושבת שאמא שלך הייתה צריכהשוקולד פרה.

להתנהל ברגישות, ולספוג את כל חוסר הנעימות שיש מול הילדים.

גם כי היא סבתא, היא לא איזו מישהי מבחוץ, וגם כי את אחרי לידה, והיה ראוי שהיא תתחשב בך, למרות הקושי שלה.


אבל בני אדם הם בני אדם. את מכירה את אמא שלך הכי טוב. אולי אפילו התגובה שלה לא מפתיעה אותך, למרבה הצער.


זה כואב מאוד שככה זה, ובאמת שאת צודקת שעם כל זה שלסבתא מאתגר עם בתך בת ה-6,

את מתמודדת יום ביומו עם האתגר שבגידול ילדה עם אופי לא קל.

ואוטובוסים תתמודדי כשאת עם תינוק צמוד.

זה מאוד מאוד קשה.


ובאמת חבל ומצער שאמא שלך לא מאפשרת לך את מנוחת הנפש הזאת, ואומר לך שלא תשמור עליה בחיים.

היא הנכדה שלה.

וזה לא אשמת אף אחד שיש לה אופי כזה.

זה משהו שצריך לעבור אתו תהליך. ללמוד לאהוב אותה כמו שהיא, ויחד עם זאת להתקדם איתה שיהיה לכם יותר קל מולה.


חיבוק גדול אהובה.

נראה לי שמה שאת צריכה זה בעיקר הרבה חיבוקים מנחמים.

תודה, אני פשוט יושבת ובוכה פה...אנונימית בהו"ל
אוי אהובה, אין לי יותר מידי עצותעדינה אבל בשטח
גם אני לא באה ממקום שאמא שלי יצאה מגדרה אחרי הלידות , למדתי לצערי להסתדר לבד, ומעדיפה להסתדר לבד ולקבל רוגע נפשי, אבל כואב לי עליך כל כך.. על הבת שלך, על זה שאמא שלך לא מתעלה מעל זה , על זה שאת לא מקבלת טיפת שלווה , שולחת לך חיבוק ענק, ועוד אחד ועוד, אל תבכי ♥️ 
ממש מובן. חיבוק.שוקולד פרה.
למה? תודי לה על הניקיון! הר אין לי שום צפייה מאמאפלפלונת
שלי לשמור על ילדי אפילו לא לרגע. היא בקושי, לפעמים מספרת סיפור כשאני באיזור, האחריות לגמרי עלי. להבדיל בין קשר לבין אחריות לטפל. סבתא נחמד שתהיה בקשר עם הילדים, כמו שגם דודה נחמד שתדבר איתם. ולא מצופה ממנה לטפל בהם. להפך, אני מנסה לדאוג לה.
אהובה, מגיע לך חיבוק גדולחנוקה

אני חושבת שהקושי הבאמת גדול זה רגשית

אחרי לידה זה זמן מוצף הורמונים, ולהרגיש אז לבד- זה נורא קשה

אני גרה רחוק מההורים ככה שזה לא ישים 'לשים אצלם ילדים ללידה' (הם כן עוזרים בייחוד חמותי ולוקח את הילדים אבל לא מהרגע להרגע ולא לזמן בלתי מוגבל)

ובחלק מהלידות בעלי חלק את הזמן ביני לבין הילדים ובאחרונה שהיתה קשה לי יותר- פיזית ונפשית- הרגשתיש אני לא מסוגלת להשאר לבד,

ובאמת הזעקנו בייביסיטר שתשאר עם הילדים ברצף גם בלילה למשל, מה שבעבר ברור שהייתי לבד.

אני לא בטוחה שאת מחפשת פתרונות או לשמוע שיש עוד נשים שלבד בבית החולים

ברור שהצוות צריך לטפל בך (כולל לקלח אותך אם צריך, כולל הכל הכל) ויכול להיות שהוא לא הכי יעיל בעולם

ובכל מקרה, כתבת שאת גם אחרי הריון מורכב- את מרגישה צורך שבעלך יהיה איתך

אז חיבוק רק על זה, ומגיע לך

כי ילדת...

 

אבל אל תכנסי בבקשה לפינה מול ההורים שלך

זה לא יעזור

תכבי את הטלפון שלך, תאמרי להם שיתקשרו לבעלך

חפשי שכנה או חברים מהגן, בזן לידה אנשים אוהבים להתגייס (כבר כתבתי כאן פעם שאנחנו תיאמנו עם הגננת של הבן שלי שתיקח אותו בזמן הלידה)

בייביסיטריות צעירות פחות מבינות את הפואנטה אבל מישהי מהשכונה, לאו דוקא שיש לך קשר קרוב איתה, טקטית מספיק- תעזור בשמחה.

בטח יש לך איזה קבוצה קהילתית, תכתבי שילדת בשעה טובה ומחפשת סידור לילדים ל3 הימים הקרובים, כי את זקוקה לעזרת בעלך.

אני בטוהח שתקבלי את הגב שאת זקוקה לו.

וואי אהובה! את צודקת ככ. את נמצאת בנקודה שצריכהאביגיל ##

משענת וגב. ומגיע לך אחרי הריון ולידה מורכבת!!

באסה שאמא שלך פחות נמצאת ככזו כרגע


מה עם לקחת בשבילך דולה פוסט פארטום שתבוא לביח להיות איתך ובעלך יחזור לילדים?

אני לקחת אחרי הלידה את יושביה כץ והיה לי ככ טוב ומשמעותי

זה גם רעיון טובמתואמת
גם אני עשיתי את זה בלילה הראשון אחרי קיסרי, כי רציתי שבעלי יוכל לישון נורמלי בבית וגם להיות עם הילדים. לפעמים גם יש החזרים מקופת חולים (אם לא מממשים אותם על דברים אחרים)
וואן זה רעיון טוב!! מכירה הרבה שלוקחות שירות כזהאמא לאוצר❤
וזה ממש ממש יכול לתת מענה!🩷
קראתי עכשיו על דולה פוסט פארטום, איזה יופי זה.ממתקית

יש לזה ביקוש היום?
מעניין
עשיתן לי חשק ללמוד את זה, לעזור ליולדות.
מה שלי לא היה (רק עד ההריון השלישי)
 

בדרך כלל אלה דולות רגילות שעוסקות גם בזהמתואמת
אבל לפחות לצורך שאני הייתי צריכה - כל אישה נחמדה שילדה פעם וטיפלה בתינוק זעיר יכלה לעזור לי🙂
אויש מבאס.ממתקית

עצוב שסבתא לא מסתדרת עם הנכדה, בת כמה הנכדה?
אגב, משפחות עם 9 ילדים- לא נשארים אצל סבתא וסבתא לא באה אליהם לשמור בביתם כשאמא הולכת ללדת.
יש כבר אחים גדולים יותר ששומרים כשאמא יוצאת ללדת...

 

אם הכי גדול הוא בן 13-14 ?דרשתי קרבתךך

לא כל אחד מסוגל לזה ויודע לתפעל בית לבד ..


זה באמת מובן הציפייה של הפותחת ואני שולחת חיבוק גדול! גם אני הרגשתי ככה בכמה מצבים בחיים שלי וזו תחושה לא פשוטה שאתה לבד בעולם. מקווה שתצרי לעצמך את המשפחה העוטפת והמחבקת ואולי תמצאי את זה בסביבה שלך .


והאמת שאני לא מבינה את התגובות של לא צריך לצפות ואפשר להסתדר לבד.. כן ברור שאפשר ואפשר להיות לבד ולשים את הילד כל היום בתינוקייה

בסוף להורים שמביאים ילדים לעולם בעיניי יש אחריות שלא מסתיימת בגיל 18 כשהילד יוצא מהבית ויש מצבים בחיים שצריך סיוע משפחתי ותמיכה כמו לידות, מצבים של חולי לא עלינו ועוד.

ושוב אני לא מדברת על סיוע יומיומי שוטף בכלל. אני אישית גרה רחוק מההורים וכתוצאה מכך מסתדרת לבד בחיי היום יום. פשוט קשה לי מאוד להבין הורים שזו הגישה שלהם. 

מסכימה עם כל מילה. זה ממש כואב לי...אנונימית בהו"ל
קודם כל, יש שלב שבו מצופה מהילד להסתדר בעצמוניגון של הלב

ויכול מאוד להיות שההורים לשה מצפים שהיא תסתדר לבד, ומבחינתם יהא לא אמורה להסתמך עליהם במובן הזה. אז כן, הם עוזרים, אבל בגבולות מה שנראה להם סביר.

דבר שני, גם במצבים שצריך סיוע משפחתי ותמיכה מההורים זה מאוד תלוי איזה, ואנשים שונים מצפים לעזרה שונה, ויכול להיות שהיא מצפה לעזרה שההורים שלה לא יכולים מבחינתם לתת

לשמור על עצמו כןדרשתי קרבתךך

אבל על עוד כמה וכמה אחים?? גם ילד בגיל 15-16 לא תמיד מסוגל .. במיוחד אם יש אחים שהם קטנים .. וזה לתפעל בית כולל ארוחות כולל טיפול פיזי


ונכון  , אבל בעיניי הציפיה שלה היא מאוד הגיונית .. כמובן שיש מצבים שבהם זה לא אפשרי כמו הורים מבוגרים מאוד או חולים וכו'

זה כואב שיש הורים שמסוגלים לעזור ולא עושים את זה או עושים ונותנים הרגשה רעה ובאתי לנרמל את התחושות שלה שתדע שזה הגיוני וכואב

כן ההורות לא מסתיימת בגיל 18 ונכון שגידלתם כבר ילדים ואף אחד לא רוצה שתהיו ההורים של הנכדים אבל כן מצופה לתת יד ותמיכה כשצריך אם זה אפשרי

לי מאוד קשה עם התפיסה הזו שנהיית יותר ויותר רווחת של סבים וסבתות שנתמכו יפה מאוד בהורים שלהם שעזרו בצורה משמעותית בגידול הילדים אבל שמגיע "תורם" הם מתנערים מכל עזרה בטענה שסיימנו עם זה .. ושוב מדובר על עזרה במצבי קצה ולא באופן יומיומי!!

אני קבלתיoo

מעט עזרה בתחילת הדרך

פחות מההורים

יותר מאחיות וגיסות רווקות

כשהן נשאו גם זה נגמר


 

הייתי שמחה לקבל יותר עזרה וגם הייתי ממש צריכה אותה עם ילד חולה כרוני

אבל אני ממש מבינה את חוסר הכוח של ההורים


 

אני היום עם ילדים שחלקם גדולים ועצמאיים (15+)

כשהם מבקשים עזרה (הסעה/ לסדר/ לקנות משהו) אני הרבה פעמים מסרבת ומסבירה להם להסתדר לבד

לפעמים אין לי כוח/ זמן

ולפעמים זה נראה לי מאמץ מיותר שאני אבצע במקומם


 

אני תוהה אם אסכים לשמור על הנכדים העתידיים ימים שלמים בגלל לידה

(כנראה שלא

אולי עזרה נקודתית

אולי עזרה כספית במימון אחות/ בית החלמה)


 

מבחינתי גיל 18 וגם קודם לכן זה בהחלט גילאים שהעול משתחרר ממני

אני כמובן אשמח לעזור אבל בגדר עזרה בלבד כשמתאים

לא אחריות על שום דבר

(ואולי אני אחשוב אחרת כשיגיעו הנכדים 🤔)

יש הבדל גדול בין זה שלא תרצי כל הזמןחילזון 123

לשמור על הנכדים ויהיה לך את החיים שלך.

לבין להתגייס ללידה, שזה כן סוג של מצב קיצון שקורה פעם בכמה שנים לפחות.

וזה סהכ כמה ימים קשים.

 

 

זה לא מדוייקאפרסקה

כי אם יש כמה ילדים אז לידה של בת/ כלה יכול להתרחש בתדירות הרבה יותר גבוהה מפעם בכמה שנים. בשנים האחרונות לאמא שלי נולד נכד בממוצע פעם בחצי שנה והקצב אצלינו ממש לא מהיר.

אז מבחינת האמא היא צריכה עזרה כיולדת פעם בכמה שנים, אבל מבחינת הסבתא שמצופה ממנה לעזרה זה בתדירות הרבה יותר גבוהה בד"כ

זה לא המקרהאנונימית בהו"ל

אנחנו משפחה ממש קטנה

סתם הערת אגב, נער או נערה בגילאי 15-16ממתקית

מסוגלים בהחלט לתפעל ערב עם ילדים קטנים.
נערים בגיל הזה כבר יוצאים לעבודה עם אחריות ומשמעת, הם בוגרים ומבינים.
בטח ובטח שנערות שבגילאים הללו עושות בייביסיטר ואף מסייעות במעונות.

אני מסכימה שהם יכוליםדרשתי קרבתךך

אבל זה צריך להיות הרגל .. שהם ילמדו בהדרגה לעשות את זה

לא בכל המשפחות מחנכים לכך (וחבל) אבל בכל אופן לתפעל כמה וכמה ילדים זה יכול להיות יותר מורכב,  ולפעמים יש ילד יותר מאתגר/קטן .. וגם פיזורים ואיסופים וכו'

וואו, ממש קשה לי עם הגישה שלךכמהה ליותר

אני לא חושבת שהורים מחוייבים לילדים שלהם.
גם אם הם מסוגלים ויכולים לעזור.
זאת ממש זכותם להגיד שקשה להם, או שכרגע הם לא יכולים.

גם הורים צעירים יחסית יכולים להיות עמוסים: יש כאלה שעדיין מגדלים ילדים בבית, עובדים במשרה מלאה, מנהלים בית, מתמודדים עם עומסים רגשיים או פיזיים – ולא תמיד יש להם את המשאבים לעזור, גם אם “על הנייר” זה נראה אפשרי.
 

בעיני, זה מיוחד ולא רגיל כשההורים עוזרים, וזה משהו שצריך להעריך ולא לקחת כמובן מאליו.
זה שהם ילדו אותנו, לא אמורה להפוך אותם למשועבדים לכל קושי שלנו, ולטיפול בילדים שלנו. 

ואם כבר מדברים על מחוייבות הורית, אז המחוייבות לילדים שלנו, היא הרבה יותר עלינו, אנחנו מחוייבים לילדים שילדנו ולא לזרוק אותם על סבא וסבתא בגלל בחירה אישית שלנו ללדת עוד ילדים.

מותר לכאוב כשאין עזרה, אבל בעיניי לא נכון להפוך את זה לדרישה או לציפייה מחייבת.

שוב מדגישה שדיברתי על עזרה במצבי קצהדרשתי קרבתךך

ברור שצריך להעריך ולא לקחת כמובן מאליו , כשלי עזרו אחרי לידה שלחתי משהו נחמד לאחר הלידה כהוקרת תודה.

ובכל זאת, ילדים הם תמיד ילדים וזה הגיוני להזדקק לפעמים לעזרה ומי אם לא משפחה יתנו את התמיכה והמעטפת?

לא דיברתי על מצבים הזויים כמו סבא וסבתא שמצופה מהם לגדל את הנכדים שלהם  

אבל למה להתנער מהילד שלך כשהוא צריך אותך? עד הדורות האחרונים לא ידוע לי שציפו מנשים להסתדר לבד אחרי לידה בטענה שבעיה שלהן שהן הביאו ילדים .. 

כי בדורות האחרונים הסבתות הן נשים עובדותהיריון רביעי

מה שבעבר היה אחרת.

בנוסף, אני למדתי שלצפות לעזרה ולא לקבל זה הרבה הרבה יותר קשה מאשר מראש להתארגן להסתדר לבד. וזה לגמרי הקל עלי את החיים. .אני לא מצפה מהורים שלי או של בעלי לכלום ואז לא מתאכזבת או קורסת כי חישבתי את העזרה שלהם 

פעם סבתאות היתה משרה בפני עצמהאנונימית בהו"ל

שלב בחיים

להנות מהנחת..

אני מסתכלת על אמא שלי

שמאדדדד מנסה לעזור

יכולה להגיד לך שכלכלית המחיר מאד כבד

ולא לא יולדים אצלינו כל יומיים..

אבל יש 5 בנות/כלות.

לידה שהיא מלווה זה קרה כבר שהגיע ליומיים הפסד עבודה- המון כסף.

ואז לארח

ובקטנה לפנק, ממש בקטנה

והנכדים עוד יום יומיים

ולפעמים היא מזמינה לשבת ואני יודעת שהיא רוצה שנבוא כי נחת 

(גרים רחוק ולא מתראים באמצע שבוע סתם)

ואנחנו מגיעים ואני חושבת לעצמי- אני באה לפה 'להתפנק' ולנוח קצת

והיא רוצה לשמור על הילדים

אבל בסך הכל- כל שבוע יש פה משפחה עם נכדים אחרים שרוצים צומי מסבתא

כבר אין לה כל כך עזרה לפני/אחרי שבת להכין

יש משפחה עם אתגרים קצת יותר מהנורמה וצריכים עזרה קצת יותר

יש 2 חתנים במילואים וממילא 2 בנות שנזקקות להרבה יותר עזרה עם הילדים (וזה שנתיים... שאנחנו נשות המילואים מגויסות אבל גם אמא שלנו- חמות המילואים- במובן מסוים מגויסת)

ותמיד תמיד הם רוצים לעזור

אף אחד לא מצפה לעזרה בכסף כי באמת ידוע לכולנו מצבם הכלכלי

אבל אפילו להאכיל כל הזמן משפחות זה גם עלות גבוהה

ואני אין לי לב..

והיא עושה את זה בשמחה ובאהבה

אבל אני יודעת טוב מאד שהמעסיק של בעלי חייב לקבל את זה שפעם בשלוש שנים אני יולדת..

אבל המעסיק שלה לא יכול לקבל את זה שכל 8 חודשים בת/כלה שלה יולדת ואז היא נעלמת לכמה ימים ועוד שבועיים אחר כך עייפה מאד כי היא מארחת נכדים/יולדת בבית.

זה מאד מורכב.

 

פעם החיים היו הרבה יותר שבטיים...

ברור שאת צודקת

אבל הסבתות לא עבדו, וגרו קרוב בדרך כלל 

(תחשבי למשל שאצלינו יכול להיות מצב שמביאים ילד לסבתא שהמעון שלו במרחק שעה וחצי נסיעה, היא בלי רכב- זה אורמ שהוא אצלה כל היום! זה שגעון)

וגם חמותי שלא עובדת- היא מטופלת באמא שלה שבמצב בריאותי לא פשוט

ובחמותה (חמי בן יחיד) שחולה ונמצאת אצלה המון המון המון.

והיא עדיין מתגייסת ושומרת מלא! על נכדים

שה' ייתן לשתיהן כוחות עד 120.

 

ואפילו על עצמי אני מסתכלת ואומרת

מורכב לי השים האלו

אני אשמח לנכדם

אשחח לעזור

האם תמיד יהיה לי את מלא הפניות כמו חמותי? (שבאמת לא עובדת..)

האם תמיד יהיה לי כל כך הרבה רצון וסבלנות כמו אמא שלי?

הלוואי, אמן!!

בואנה, עם כל הכבוד, המעסיק חוצפן!דיאט ספרייט

אני מתייחסת לחלק שלמעסיק לא נוח שאמא שלך יוצאת כל 8 חודשים לחופש עם ילדה/כלה.

אישה שנעדרת פעם ב8 חודשים לכמה ימים,

זה סביר פלוס פלוס!!

זה יכול להיות לחופש צבור, זה יכול להיות מחלה, זה גם יכול להיות גם חופשה מהמינוס אם קיים בארגון,

אבל אם אישה לא צעירה שעובדת במקום העבודה שלה כנראה כבר כמה שנים ויש לה צבירה והיא עובדת נאמנה ואמינה היא רשאית לנצל את ימי החופשה או המחלה שלה שלה כראות עיניה ובתזמון שנוח לה!

וחילוניות לא נוסעות כל אוגוסט לתאילנד?

וחילונים לא נוסעים בכריסמס לעשות קניות במבצעים של זארה (כאילו הטיסה לא עולה כסף)?

אנשים לא מוציאים ימי מחלה בדיוק בנובי גוד ויש סרטונים שלהם בפייס משתכרים עד מוות?

אם הן לא מתנצלות ולא מתביישות אז אנחנו הדתיות צריכות להרגיש לא בנוח?

כל הנשים צריכות להרגיש בנוח, גם הן, גם אנחנו.

זה מה שמפריע למעסיק שסבתא מטפלת שבוע בנכדה הטרי?

אמא שלי נעדרת כל שנה בלי עין הרע חמסה, לטפל בבנות ובכלות שלה, כל שנה לשבוע שלם ואח"כ מארחת כמה שאפשר (משתדלות שלא תקום לילות).

ומה המעסיק אומר? הוא לא אומר.

אלו זכויות העובד וזה לא עניינו.

הבוס שלי (ואני חוזרת שוב) הבוס שלי, לקח חופשה כי הכלב שלו עבר ניתוח.

באיטליה אפשר להוציא על זה חופש מחלה, אגב.

אז אמא שלי שיוצאת איתי לשבוע לטפל בילד של עם ישראל צריכה להתבייש?

אנחנו לא צריכות להתנצל שלוקחות חופשה לצרכים שלנו, האמהות שלנו (אם הן מעוניינות) לא צריכות להתנצל שהן לוקחות חופשה לצרכים שלהן והחוק מגן עלינו בדיוק כמו שהוא נועד.


 

(מקווה שלא יצא כועס ואם כן אז בטח ובטח שהכעז לא עלייך) 

"יש הורים שמסוגלים לעזור"אפונה

נשמע שההורים של הפותחת הסכימו לעזור למרות שהם לא באמת מסוגלים לכך, ולכן קרה מה שקרה.


אין לי מושג מאיפה כל ההורים המדהימים שמוזכרים כאן בשרשור, באמת!! זה מקסים שיש מעטפת משפחתית שאפשר להשען עליה בעת הצורך.

אבל זה ממש לא מחויב המציאות

יש הורים רחוקים

מבוגרים

חלשים מסיבות אחרות

עסוקים בדברים אחרים

לא ניידים

או סתם חסרי סבלנות, זה משמעותי!!

ולפעמים פשוט אין הורים...


אצלנו חמותי באה לשמור על הילדים כשעברנו הפסקת היריון, זה מדהים מצידה ואני מאד מעריכה אותה על כך.

בלידות האחרות השארנו אצל שכנים או באחרונה פשוט השארנו לבד (הגדול היה בן 10.5 והקטן בן 2.5, נסענו באמצע הלילה והשארנו להם פתק).

בכל הלידות בעלי חזר הביתה שעה-שעתיים אחרי, להוציא הלידה בשבת.

ב"ה אני מסוגלת לטפל בעצמי ובתינוק אחרי הלידה, אם זה לא היה המצב והייתי צריכה ליווי היינו חושבים על פתרון אחר.


רוצה רק להוסיף נקודה שלא התייחסו אליה

לידת אח היא אירוע מאד מסעיר עבור ילדים, אבא ואמא נעלמים, זה לא זמן רגיל.

בזמן כזה חשוב עוד יותר שהדמות שנמצאת איתם תהיה דמות שהם קשורים אליה, שתוכל לווסת אותם ולעזור להם.

אם סבתא היא כזאת זה נהדר, אבל זה לא תמיד המצב... וככל שיש לנו אפשרות אז לתעדף דמות אחרת, דודה, בייביסיטר בתנאי שהיא קבועה מוכרת ואהובה, או אבא.

אבל לא לכל אחד יש אפשרות לתת את אותה התמיכהפה לקצת

יש כאלה שיכולים לעזור לילדים שלהם בכייף ולשמור על הנכדים בלי הפסקה

ויש כאלה שמה לעשות, הם בשלב בחיים שגם שעה גדול עליהם.


אז כן, יש כאלה הורים שאומרים שהם לא יכולים לעזור בשמירה על הנכדים אבל עוזרים בצורה אחרת (שאולי פחות משמחת את הצד השני אבל צריך לדעת להגיד תודה על מה שנותנים ולא לחיות בתחושה שחייבים לי)


ואין מה להשוות לדור הקודם.

אוהבת לקרוא אותך😘בוקר אור
לא היית פה כבר הרבה זמן,  נכון? היית חסרה
היי איזה כייף לשמוע ❤️פה לקצת

כן, אני פחות כאן.

מגיבה מידי פעם

💓💓💓 אין עליךאמא לאוצר❤
❤️❤️פה לקצת
יש לי ב"ה משפחה תומכתהשקט הזה

ועדיין אני לא מצפה לכלום

הבחירה שלי להתחתן, להביא ילד, ועוד ילד וכו' היא שלי בלבד.

ההורים שלי לא "אשמים" בבחירה שלי ולא חייבים להתגייס כדי לעזור לי עפ זה.

אני יוצאת מתוך נקודת הנחה שאני צריכה לדעת להתמודד עם החיים לבד *גם* בנקודות קצה.


 

אם זה אומר להביא בייביסיטר ואפילו להביא אותה זמן מראש לפני הלידה כדי שהילדים יתרגלו אליה, או לדאוג לעצמי לקהילה שתעטוף אותי ותבשל לי אחרי הלידה וכו'.


 

עכשיו שוב, ב"ה יש לי הורים תומכים משני הצדדים. ובלידה האחרונה הנחתנו את הבנות אצל ההורים של בעלי בשבת ב6 בבוקר ומייד במוצש כששמעה על הלידה אמא שלי יצאה אליי והייתה איתי כל האשפוז. אבל אני לא לוקחת את זה כמובן מאליו וכחובה שלהם לעזור לי.

ואם בלידה הבאה זה כבר לא יהיה רלוונטי להורים של בעלי להשאר עם 3 ילדים אז אנחנו נמצא פתרון אחר. ואם אני אצטרך מישהי איתי באשפוז ואמא שלי לא תוכל אז אני אמצא מישהי שתהיה איתי


 

מותר להורים שלנו גם 'רק' להנות ולרוות נחת מהדור הבא בלי לנקוף אצבע בשבילי

ברור לי שחור על גבי לבןממתקית

שבזמני לידה ובזמנים מסויימים ההורים צריכים לעזור. אין לי ספק בכך בכלל
תקראי שרשורים שלי קודמים על הוריי שלא מזמינים ולא מעורבים ולא מתגעגעים.
זה כואב
זה לא נעים וזה לא אמור להיות ככה...
כשאחד מילדיי נולד הגדולה הייתה בת 14 והיא שמרה בבית ותפעלה, כשאין ברירה אז אין. נכון, לא כל נערה בת 14 או נער יכולים לתפעל בית כשאמא יולדת, מסתבר שגם לא כל סבתא מסוגלת לכך, אני לא מצפה מאמא שלי דבר כזה. (כן מפגש פעם בשנה לפחות עם הנכדים, לא מצפה לעזרה ושמירה על הילדים , אם כי חושבת שאמא בריאה בנפשה וגופה רוצה באופן טבעי לעזור לילדיה גם לאחר לידה 8,9 או 10 אפילו.
זו אופציה לפותחת השרשור בע"ה ללידה הבאה לא לסמוך על ההורים. היא סתם במצוקה וכאובה נפשית עכשיו ואמא שלה לא תורמת לעניין, אז אין ברירה כי אם לסמוך על אחד הגדולים כששכנה או חברה קופצת לראות שהכל בסדר...והאבא חוזר מיד לאחר הלידה,

 מבאס שלא נשאר עם היולדת לרגעים היפים שאחרי, אבל כן יש משפחות שזו המציאות אצלם. כמו אצלנו, התינוק נולד. תמונה ונפרדת מבעלי בדמעות, התינוק מהווה לי נחמה ברגעים הללו.
כותבת את זה כי גם אצלנו זה ככה.

 

חיבוק גם לךדרשתי קרבתךך

מצטערת שלא הבנתי נכון ..

אני גם כתבתי מתסכול דומה , אמנם לא בסיטואציה הזו ממש אבל כן מצבים דומים 

מבינה גם לליבך.ממתקית

ותאמיני לי אני לא מצפה מהורייי לעזרה פיזית כזו או אחרת
לא לפני לידה ולא אחרי, ולא שיבואו למסיבת סידור או מסיבת סיום י"ב
רק יחס, מפגש מינימאלי, התעניינות בילדיי, געגוע כלשהו- לא מצפה ליותר מזה.

 

וואו. תודה שאמרת את זה ככהשוקולד פרה.

ברור.

בסה"כ אחרי לידה זה יומיים שלושה וזהו.

אפשר לספוג קושי, להיות בחוסר נעימות או באין כוח בשביל הנכדים שנולדו.

הסבים והסבתות יכולים לחשוב לרגע כמה זה קשה ליולדת טריה לשאת את הבית+ תינוק קטן.

והיא צריכה עכשיו להתרגל לזה יום יום, יום יום, יום יום

ולפעמים יש ילדים מאתגרים בבית שגם הם דורשים התמודדות.


מה הם רוצים? להשאיר אותם להתמודד םבד ושיקרסו כי לי הסבתא לא מתאים להיות שם בשבילם?

אז מה יקרה אם היא תיכנס לדיכאון? אז יזכרו שבמשפחה סופגים לפעמים קשיים וחוסר נעימות?


זה קשה לי כי יולדת זה מצב מאוד מאוד מאוד חלש ורגיש. וכן, צריך לעטוף אותה. לא כל אחת יש לה כוחות, ולפעמים התינוק נולד עם אופי עצבני, או שיש לו ריפלוקס, או שיש קושי מסוים, אז בכלל הג'ינגול הוא מטורף


אז בעיניי ממש צריך לרדת מתחת לאלונקה ולעזור לזוג במה שהוא צריך. כדי שניה לתת לו להתאפס. לנשום.

קשה לי כם הגישה הרווחת של סבים וסבתות של ביי ביי, תסתדרו לבד.

מקווה מאוד לוותר על הנוחות שלי בשביל נכדיי. זה בעיניי מהות של התפקיד סבתא.

לא תמיד זה קשור לגישהפרח חדש

יש אנשים שפחות מסתדרים עם ילדים קטנים, ועוד יותר כשהם כבר מבוגרים

הם גידלו את הילדים שלהם כשהיו צעירים ולא בנויים לזה אחרי שלב מסויים בחיים.

ההורים לא חייבים לנו כלום

וזה שבחרנו להביא ילדים אומר שנקודת המוצא שלי צריכה להיות שאני מסתדרת לבד עם הסיטואציה וכל הסביבה.

אם תהיה עזרה- זה בונוס.

וב"ה יש חברים, מכרים, שכנים, קהילה

בשביל המצבי קיצון שחייבים כמו זוג שיוצא ללידה והילדים קטנטנים בבית

לרוב הסביבה (לאו דווקא משפחתית) תתגייס לעזור בשמחה.


בדיוק להיפך! יש שלב שלילדים יש אחריות כלפי ההוריםדיאן ד.

קודם כל הזמן יש לילדים חיוב במצוות כיבוד הורים, להורים אין חיוב כיבוד ילדים.

וחוצמזה ככל שההורים מתבגרים הם יותר זקוקים לנו.

לא מכירה את האמא של הפותחת אבל מאוד הגיוני שהיא בגיל שכבר לא מסוגלת לשמור על חבורת ילדים עליזה ושובבה

די, יש שלב שכבר עוברים את הגיל והכוחות הם לא אותו דבר.

 

זה באמת כואב שאין עזרה מסביב, חיבוק לפותחת.

ומותר להתבאס שיש אחרים שיותר עוזרים להם.

אבל אי אפשר לבוא בטענות לאמא למה היא לא עוזרת מספיק.

 

אגב, אני חושבת שבין שאר השיקולים על גודל משפחה יש את עניין העזרה ההדדית.

לאחים/ אחיות יש הרבה יותר אפשרות לעזור אחד לשני.

וזה נותן רשת תמיכה מאוד חשובה.

מסכימה איתך שמגיע שלב שהילדים צריכים להיות שםסטודנטית אלופה

בשביל ההורים.

וגם בנושא של עזרה הדדית בין האחים.

יכולה לומר על עצמי שגם במשפחה שלי וגם במשפחה של בעלי אנחנו נעשה את הכל כדי להיות שם ולעזור, למרות שכולנו גרים בכל הארץ…

גם אם זה אומר לעשות לילה בבית חולים עם האחות שילדה בבית חולים מרחק שעה וחצי נסיעה ממקום מגוריי, כי בעיניי משפחה זה מעל הכל!!

אבל שוב פעם, אי אפשר להסיק מסקנות ממשפחות מסוימות ומנורמות כאלה ואחרות אצל אחרים..

נכון...אורי8
בלידה התשיעית שלי , הבת הגגולה שמרה על כולם. וגם אז בעלי לא נשאר כל האשפוז. היא היצה צריכה לחזור לאולפנא ויש לה לימודים. 
חיבוק על התחושה!פה לקצת

מבינה אותך מאוד, זה קשה ההרגשה הזאת שאין עזרה.


אבל רק רוצה לומר.

לא לכולם עוזרים.

יש לי 5 ילדים, בכל הלידות בעלי הוא זה שנשאר עם הילדים ולא אף אחד אחר. (והעזרה של אמא שלי הייתה לקחת אותי למיון ולהיות איתי בלידה. באשפוז אני לבד)

הוא בא לבקר אותי בבקרים עם הילדים שהיו בבית באותו זמן (אלה שלא במסגרת) אחרי ששם את מי שכן במסגרת במקום שלו.

אז כן, זה קשה וחסר לי מאןד התמיכה שלו אחרי לידה.

אבל גם מובן לי שלאמא שלי אין כח ורצון להישאר עם כמה פיצקים לכמה שעות. לא לכולם זה מתאים והיא מוצאת את הדרך שלה לעזור שהיא לא שמירה על הילדים.


אז אולי זה נראה שלכולם יש עזרה מההורים ורק לך לא.

אבל תדעי שאת לא היחידה, ובדכ אלה שאין להן עזרה לא יצעקו בראש חוצות אלא דווקא אלה שיש להן.


יש לי ילדים צפופים ב"ה ואני אומרת לך מידיעה שיש לי חברות שבטוחות שזה קל לי כי אני גרה ליד ההורים אז יש לי מלא עזרה מהן.

אני לא טורחת לתקן אותן כי אני לא רוצה לדבר רע על ההורים שלי. אבל בעינהן זה ייראה מוזר כי להן עוזרים בלי שיש להם צפופים כמו שלי.

ואני גם לא חושבת שזה רע, הם עוזרים בכוחות וביכולות שלהם וזה עדיף לי מאשר שיעזרו ואחכ יתלוננו ויתמרמרו אצל אחרים.


מזל טוב יקרה!

התאוששות קלה והמון נחת!

תודה ❤אנונימית בהו"ל

וזה גם שונה כי יש לא כל הילדים שלך במסגרת.

להיות עם קטנטנים בבית כל היום זה לא פשוט, אצלי כולם במעון או גן


 

ושוב, אני מבינה שזה לא קל

באמת!

פשוט הייתי מצפה למאמץ הזה כשהולכים ללדת, אבל אולי אני המגזימה

כשהולכים ללדת בוודאי שהסביבה מתגייסת לעזורפרח חדש

אבל במהלך ימי האשפוז לרוב הבעל תופס את המקום של האישה + עזרה מהסביבה.

כשאני יולדת בעלי עובד מאוד מאוד קשה

וקופץ אלי לביקור בין לבין אבל אין לו זמן לשהות לידי

זה ממש מבאס אבל אני מבינה שאין ברירה.


את ממש לא מגזימהאפונה

יש לך ציפיה אנושית ובריאה

אבל נשמע שזה לא הולם את היכולות של אמא שלך

(גם לא של אמא שלי, זה בסדר)


מציאות שבורה שכזו..

זה לא שונה כי גם אחר הצהריים כדי שבעלי יבוא אלייפה לקצת

אין לנו עזרה אלא אנחנו מסתדרים לבד ובעלי לא מגיע אליי לבד. (או שמגיע עם כולם או שלא מגיע)


ברור שזה היה כייף אם הייתה עזרה ובשמחה.

אבל אם העזרה לא זורמת לאחרים, אני מעדיפה לוותר עליה ולהסתדר לבד.

אני לא חושבת שאת מגזימה בכלל בכלל בכללדיאט ספרייטאחרונה

לא רק לעניין העזרה.

אלא לעניין הצעקות.

אני חושבת שאמא הייתה יכולה לשמור את ההטפות הללו לזמן אחר.

את מוצפת הורמונים.

היא לא.

כמובן, שהייתי מנסה בכל זאת ללמד עליה זכות כמה שאפשר, בסוף היא אמי. 

אני גם אחרי לידה ובכלל אין אפשרות שאמא שליפלפלונת

תשמור לי על הילדים. קפצתי אליה לביקור קצר שתראה את התינוק. בעלי נשאר יותר בבית בשבועיים הראשונים וזהו.

אמא שלך לא חייבת לך כלום. אולי את צריכה לדאוג לה? לכוחות שלה?

וואי וואי.בתאל1

זה ממש קשה ככה.

אבל לדעתי אל תקחי ללב. כנראה כולם מרוגשים ומוצפים. זה זמן ממש קשה לכולם, לא רק לך היולדת. להם קשה רק שונה משלך כמובן.

אז תנשמי עמוק. גם אם לא מסתדרים- הם יאלצו. את יכולה לסגור את הטל'...ובעלך יסע אליהם וירגיע את העניינים.

ולגבי פתרונות - אז אולי כדאי שילכו לחברים אחהצ ואז הביתה וזהו. תני לבעלך להיות איתם ואת תנוחי בביח לבד. סהכ את לא לבד.

או בייביסיטר אם יש מישהי שהם מכירים ומסתדרים איתה.

לא קראתי הכל אבל רוצה להגיד שכאב לי על האמאאורין

כן כן מבינה אותך. ברור. אבל אני חושבת שממש לא ברור שההורים הם הפתרון. הם בגיל אחר, הכוחות לא אותם כוחות. אמר שלי למשל באה לבקר, עזרה לי אחרי לידות כשבאה - אבל לילה לא בא בחשבון וממש הבנתי אותה. סבתא אמורה ליהנות מהנכדים ואם הבת שלך מאתגרת אז ברור עוד יותר שלילות ושהיה רצופה רק הורסת את היחסים ביניהן. היא מפסידה את הסבתא השמחה/מתנה/חיבוק/מלאת כוחות/מחמאות וחזרה הביתה ...  ואז היחסים ביניהן מהנים. כשהסבתא כבר נכנסת לעול של מסביב לשעון ואתגרים - שתיהן סובלות. מבינה את התסכול והכעס שלך , אבל לא הוגן שזה נופל על אמא.

שום מסביב לשעון, מדובר בכמה ימיםאנונימית בהו"ל
לפחות לפי מה שאני הבנתי מה פותחת
לא נראה לי שזה נפל על האמא- סבתא.ממתקית

סבתא הא בן אדם בוגר, ויכולה לומר "לא" אם זה מעבר ליכולתיה לשמור על הנכדים כשביתה יולדת.
אלא אם יצאו ללדת ובטלפון קצר הודיעו לפתע אנחנו מביאים אלייך את כל הילדים ביי.

אבל אם באים לסבתא בגישהכמהה ליותר

שזה מחוייבות שלה, ושכל ההורים עושים את זה, אז זה להשיג הסכמה בצורה מניפולטיבית.
את צודקת שהיא בוגרת ושהיא אמורה להצליח להגיד לא למרות זאת, ועדיין זה קשה כשמדובר בבת שלך...

נכון לגמרי מסכימה.ממתקית

אבל עדיף להגיד לא בהתחלה מאשר אחר כך לבאס את היולדת שזו ביתך ולומר מילים שפוגעות ולא נעימות לשמיעה- זה יותר קשה.

מסכימה. והיא הסכימה וזה היה כבד עליה ויצא בצורהאורין

שרק פגעה יותר.

ועוד משהו.פלפלונת

לי אין שום עזרה מההורים. הם לא יכולים. אני לא מצפה כבר שנים. הם מבוגרים.. ואמא שלי גם לא מצפה ממני לקחת אותה לתור לרופא או משהו כזה.

בנוסף בעלי פעם ראשונה היה איתי באשפוז כי היה שבת ולא יכל לחזור אבל  היה עייף וישן בכמויות בלילה וביום.

לא הכל חייב להיות כמו שאת רוצה.

אני חושבת שזה לא נחמד בכללממצולות

להתחיל להשוות כמה עזרה כל אחת קיבלה או לא

כרגע הפותחת אחרי לידה במצב רגיש

הילדים כבר היו אצל אמא שלה

ולקבל טלפונים כל שניה

שאין ביכולתה לעזור

זה מתסכל מאד מאד

לא צריך להתחיל להטיף עכשיו

אם האמא צריכה לעזור או לא

אם הילדים אצלה כנראה שהיא הציעה או התנדבה

אז מצופה שבמצב הזה לפחות תנסה להסתדר

ולא לגרום לבת שלה שניה אחרי לידה

עוד דאגות מיותרות

בהמשך אולי היא תוכל להגיד שפחות מתאים

לעזור בנושא הזה

והפותחת תתארגן בהתאם

מבינה ומתנצלת. ונזכרתי שחוויתי דבר דומה לפותחתפלפלונת

אחרי לידה באנו פעם מביהח ישר להורי. אימי היתה לא שמחה ולא נעימה איתנו בכלל אפילו שהזמינה אותנו עם הילדים. חיכיתי למוצש לברוח משם.

אבל אם יום חול, מיד הייתי הולכת. הייתי מציעה לפותחת למצוא פתרון אחר. אולי אחות או בייביסיטר..

חיבוק גדול- זה לא קלאמ פי 5

תקלי מעליך דברים מה שאפשר

 

 

חיבוק. אני לגמרי מבינה אותך. ואת ההרגשה הרעה הזאת.היריון רביעי

אני בלידות הקודמות אכן נשארתי לבד כי בעלי טיפל בילדים שבבית.

בלידה הזאת אני גרה רחוק מאמא שלי והיא הציעה לבוא לעזור לי ובין המילים ומההכרות איתה אני ידעתי שהיא לא תצליח לעזור ורק יכול עלי העומס של לארח אותה ולכן התחמקתי מזה.

ספציפית בלידה הקרובה אין לי תינוקות בבית, הגדולים כבר עצמאים וחמותי שעכשיו אני גרה קרוב אליה הציעה שתבוא לישון איתם. אז בעלי אמר שהוא יכול להיות איתי כול הזמן בבית חולים והתנגדתי כי אני יודעת שלמרות שהילדים גדולים ועצמאים רגשית הם יחוו טלטלה והם צריכים לפחות הורה אחד שיאזן אותם.

ודבר נוסף, היחסים שלי ושל אמא שלי מורכבים אבל אנשים מהצד יחשבו שתמיד היא עוזרת לי ונמצאת לידי למרות שאני יודעת שאני לא יכולה להעזר בה בכלום. לכן, אני לא מציעה לך להשוות עם נשים שאת מכירה יום וחצי

מזל טובים...

כשאני ילדתי, אין לנו עזרה מהמהשפחה בכלל, בעלי היה איתי במשך היום ונסע כדי להוציא את הילדים מהמסגרות.

ואני הייתי לבד בבי"ח....

וביקשתי להשתחרר יום קודם בשישי, כדי להיות עם הילדים בשבת

כמה עולה לכם כל האוכל לשבת?פצלשהריון

אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?

כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...

יפה הבנתי,דיאט ספרייט

התנהלות בריאה וחכמה.

אנסה לאמץ

נשבר לי הלב עכשיואנוונימית1

הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.

עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.

היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.

אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).

היא: שהוא ימות!

ומתפרצת בבכי.

והמחנק עלה לי לגרון.

וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.

ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).

ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.

וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.

וואוו קשוח. באמת שובר את הלבהשקט הזה

כל כך קשה. בשביל שתיכן. חיבוק גדולכורסא ירוקה.

וואו חיבוק. איזה מתוקה ורגישה.רקלתשוהנ

מאמי 💔😥 חיבוק גדולבאתי מפעם

מסוג הפעמים שאני יכולה רק לשלוח חיבוק 💓שושנושי

חיבוק גדול, באמת נשבר הלב💔חזקה בעורף

איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!

יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔

מניסיון, יש להם כלים טובים!

מצטרפת להמלצה על מרכז חוסן^כיסופים^

ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש

וחיבוק גדול♥️♥️

אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)

תודה רבה! אני לא מכירה האמת אבל אנסה לברראנוונימית1

אוף זה ממש קשה. חיבוק גדול והרבה כוחותסטודנטית אלופה

היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים

אוף מתוקה קטנה. טוב שמשתפת אותךהרמהאחרונה

זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.

הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶

אולי יהיה פה רעיון למי לפנות.. (טריגר הפלה)קנמון

כמה שבועות אחרי הפלה.

כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.

יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.

לא היה גבול לאושר.

כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.

אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..

חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.

ואז, זה נגמר.

אז יש את הצער הגדול.

אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.

אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.

כואב לי כל כך.

בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,

מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.

האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,

הצדדים,

מקדימה- שיפולי הבטן.

יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.

אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים

ואילו הכאבים באגן חדשים.

למי לפנות?

כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.

בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.

מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?

קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..

תודה מראש..

רופא משפחה יכל לשלוח אותך גם לאולטרהסאונד בטןהמקורית

מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת

חיבוק♥️ תרגישי טוב!

למרות שהרבה מהכאב הוא בעצם בגב?קנמון

ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,

והבטא כבר מאופסת..

מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף

לא יודעת לגבי הכאביםילד בכור

אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח

תודהקנמון

כן. אם שרירי הבטן חלשיםהמקורית

אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק

אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב

בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים

אוקי.. הבנתי.. אולטרסאונד לכל הבטן..קנמון

החכמתי. תודה

חיבוק ענק!! ❤️פרח חדש

יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?

אני סבלתי מזה כמה פעמים

ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה

וואלה. מחשבה מעניינת ויכול להיות מתאיםקנמון

השאלה שלי- איך עולים על זה?

אני בלי חום.

לפעמים במישוש באזור הרחםפרח חדש

אם מרגיש כואב או אי נעימות.

זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד

תודה. אבדוקקנמון

נחת מספיק אחרי ההפלה?אביול

אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...

יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....

נחתי המון. שכבתי מלא.. הייתי חלשה ברמות.קנמון

גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.

ולמרות זאת החולשה המשיכה.

לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;

חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..

זה יכול להיות דלקת ברחםמבורכת

תודהקנמון

יקרההריון ולידהאחרונה

יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.

העיסוי חיצוני כמובן

נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.

בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!

(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(

אני עוד שניה מביאה לך סטירהשאלה גנים

נגמרה לי כל הסבלנות אלייך!!

כמה זה נורא (ממאה עד מאה ואחת 😜) שאמרתי את זה?

זה קרה אחרי ערב מלאאא מלא מלא סבלנות מצידי,

נחת, הכלה ושחרור

באמת!

אבל הילד גמור מעייפות וכאילו אין עם מי לדבר

פשוט הרגשתי שזה המשפט היחיד והאחרוו שנשאר לי לאמר

כדי שהוא באמת ילך לישון...

(בן 10)

תיכנסו בי חופשי

אוכלת את הלב מאז שזה קרה...

אני כותבת לך שזה לא נוראדיאט ספרייט

כי זה מה שאני אומרת לעצמי שכזה קורה לי (ולצערי זה קורה לי לא מעט).

לא יודעת אם עזרתי.

ברור שעזרת, זה תמיד מנחם לדעת ❤️שאלה גנים

אוף באסה שזה קורהעל הנס

אבל זה נורמלי לגמרי.

ילד צריך גם לדעת שלאמא יש גבול.

נכון שזה לא נעים אבל זה גם מלמד אותו על גבולות.

אני בכנות חושבת שילדים לא נולדים למלאכים הם נולדים להורים,אנשים בשר ודם שיש קצה לגבולות היכולת שלהם בשביל שילמדו לחיות בעולם עם אנשים רגילים ולא בעולם של מלאכים.

וזה ברוך השם קורה לכולנו ולא מעיד עלייך כאמא כלום חוץ מיזה שהוא עבר את הגבול ומתח את קצה גבול היכולת שלך🫶

גלוי נאות,גם אני אתמול התפוצצתי על בת ה10 שלי שעברה כל גבול אפשרי....

תודה על התגובה ❤️ וחיבוק גם לך 😉שאלה גנים

אין לי ניסיון בזהרקאני

כי הילדים שלי עדיין קטנים

אבל נשמע לי הגיוני שקורה כזה דבר

שאמא מגיעה לקצה

אני חושבת שאפשר להתנצל

ולהבהיר שההתנהגות הייתה קשה והביאה לקצה

"אתה זוכר מה אמרתי לך אתמול אחרי שעשית כך וכך?

אז תדע שאמא ממש לא התכוונה ולא רצתה לדבר ככה

אני אוהבת אותך ולא רוצה אף פעם לתת לך סטירה, היה לי כבר ממש קשה איך שהתנהגת

אבל עדיין אני מבקשת סליחה כי לא רציתי לדבר ככה"

משהו בסגנון

צודקת לגמרי, אני צריכה לדבר איתו על זהשאלה גנים

תודה שהזכרת לי. התנצלות היא דבר חשוב למרות שממש קשה לי לעשות את זה (כי נו הוא היה פשוט בלתי!)

בתקשורת מקרבתאמאשוני

יש התייחסות שלמה לצרכים של שני הצדדים בדינמיקה,

וזה מה שאני ממש אוהבת בדרך הזו.

כשמנהלים את הסיטואציה בצורה מאוזנת שמתייחסת לצרכים של שני הצדדים אז לא מגיעים לקצה יכולת השליטה העצמית.

נכון שלפעמים מגיעים אליה כדי ללמוד את עצמנו,

אבל זה מתוך מסגור של להכיר את עצמנו, ולא מתוך נסיון לעשות משהו שאנחנו לא יכולים (להתאפק יתר על המידה)

המשפט הזה אכן נוראי, אבל לא נפלתי ממנו, ילד בן 10 עשוי לחוות דברים יותר נוראיים.

מה שבעיני חבל, זה דווקא עלייך.

כ"כ התאמצת להיות בהכלה כל היום, ובסוף בגלל משפט אחד, את מרגישה ממש רע.

את אמא מהממת, ולא מגיע לך להרגיש ככה.

לכן ללמוד להיות קשובה לעצמך בדרך שתוביל לפתרון אידיאלי גם לך וגם לילד זו מתנה בעיני ❤️

ממליצה ממש ללמוד תקשורת מקרבת, לי זה שינה הרבה בחיים לטובה ב"ה.

תודה, אני אוהבת שאת כותבת על זהשאלה גנים

למרות שספציפית פה לא חושבת שזה היה קצה גבול היכולת כמו - טוב, אין שום אופציה אחרת, כלום לא עוזר, זה הדבר היחיד שנשאר לי לעשות כדי להזיז אותו לישון (לא מצדיק בכלל את מה שאמרתי רק אומרת שזה פשוט לא ממש היה מתוך זהו נגמרו לי הכוחות כמו מן חוסר ברירה מעוות כזה)

יש לך המלצה ספציפית איפה אפשר ללמוד את זה?טרכיאדה

יש קורסים חינמיים?

אני אוהבת את הפודקאסט של דני מקוריאמאשוני

אבל הוא לא בדגש של הורות.

דווקא חושבת שזה יתרון. קודם להבין ממקום נקי את הרעיון. אבל זה לא ישר יישומי,

זה להבין את התאוריה וזה יכול לעזור בהקשרים אחרים.

מול ילדים זה טיפה שונה, כי אם בדינמיקה מול שכנה,

כל אחת אחראית על הצד שלה,

מול ילד ההורה אחראי גם על הבנת צד הילד (לילד יש יכולת מוגבלת להסביר. למשל ילד שמתחצף לא יודע להגיד "קשה לי")

וגם על קבלת ההחלטות בסוף (אפשר לשאול את הילד לדעתו, אבל אם הורה החליט, הילד סר למרותו בכל מקרה)

יש את הקורס של הבית להורות מקרבת, אבל הוא לא חינמי.

יש הרבה מאמרים ברשת שיכולים לספק הצצה, אני גם אוהבת את התכנים של לריסה גינת.

לדעתי ללמוד תקשורת מקרבת פותח את הראש ועושה סדר בקשר של הורה וילד.

🙏שאלה גניםאחרונה

האישוoo

הוא לא המקרה הספציפי

אלא המחשבה שזה פתרון למשהו

לאיים בסטירה/ אולי גם לתת

אם יודעים שזה לא פתרון

גם בזמני מצוקה וחוסר אונים

לא חושבים ככה ולא מדברים ככה

אם את רוצה שזה לא יקרה שוב

את צריכה לשנות אמונה

ואז גם במקרים שאין לך פתרון אחר

זה לא יצוץ כאופציה לאמירה

תודה! את צודקת לגמרישאלה גנים

למרות שזה באמת לא אופציה מבחינתי... בשום מצב לא נותנת לו סטירות

(פעם לגמרי הייתי עושה את זה, כיום זה ממש לא אופציה)

אולי סתם נשאר לי מפעם התחושה שזה מה שמאיים הכי טוב 🙈🙈🙈

זה גרוע, אבל לפעמים קורא לי גםטארקו

אני חושבת שהילדים יודעים להפריד מתי זה "אם הייתי יכולה אז, כי הגזמת ברמות"

ומתי זה באמת סכנה שהם הולכים לחטוף

וואלה זה אנושי לאבד את זה

האם זה סבבה? ממש ממש לא

אבל זה קורא.

תודה רבה, מעודד לשמוע ❤️שאלה גנים

לא נעיםשנהב

להרגיש את החוסר אונים הזה שבאמת אין שליטה עליו.

אין לי ילדים בגיל אז אולי קל לי לדבר (ואולי בגלל זה אני מדברת עדיין מהמקום של הילד), אבל בעיני שווה לדבר על זה איתו. הוא כנראה יודע שגם הוא הגזים.

להגיד לו אני אוהבת אותך, אני לא רוצה לדבר אליך ככה, אתמול באמת נגמרה לי הסבלנות.

צודקת לגמרי! צריכה לדבר איתו באמתשאלה גנים

אני בזמנים כאלו לפעמים אומרת לילד מה אניפרח חדש

מרגישה

שאני עצמי כבר עייפה

וקשה לי כי נגמרת לי הסבלנות

עוזר לי לשחרר את העצבים בצורה כזאת

זה נכון לגמרי - הבעיה שעשיתי את זה!!שאלה גנים

זה בדיוק העניין,

הרגשתי שהערב היה מושלם מבחינתי

דיברנו בכיף, הסברתי לו בפשטות

מה אני צריכה עכשיו / מבקשת ממנו ש...

הייתי סופר סבלנית והסברתי שוב שאני צריכה עכשיו עזרה וכו' וכו'

והוא המשיך לשחק כאילו כלום...

ונשארתי רגועה הרבה זמן עד שהרגשתי שזהו זה, זה פשוט לא מוביל לשום מקום 😪

אז קודם כל זה מצויין כי בטאת את הרגשות שלךפרח חדש

והוא מבין מה הוביל אותך לזה

פעם אחרת

מה יקרה אם פשוט תלכי לחדר שלך והוא ימשיך בשלו?

ולא להשכיב אותו לישון?שאלה גנים

אני לא אלך לחדר כי יש לי כל-כך הרבה מה לעשות בבית בנתיים.

והוא פשוט ישכב על הספה ויקרא ספר עד אמצע הלילה, אין לו בעיה (אל תשאלי איך אני יודעת 😂)

קראתי בספרים של לייף סנטריראת גאולה

שלא להיות סופר סבלנית כשאת כבר מתחילה לאבד את הסבלנות, אלא לומר את זה.

להגיד שאני תיכף מאבדת את הסבלנות זה אנושי ובסדר גמור.

מה שהכי מתסכל זה כשאנחנו מתאמצות להיות סבלניות, ואין תגובה. ואז פתאום בום נגמרה הסבלנות ויוצאת המפלצת.

אז עדיף וטוב לומר שאני תיכף מאבדת את הסבלנות. ולעשות את זה רגע לפני.

וואלה צודקת, זה נשמע טוב, שומרת לי ❤️שאלה גנים

זה תמיד ככה אחרי הכלה מוגזמתל666

כשאנחנו יותר מדי מכילים ומוותרים , הרגש השלילי שלנו עולה עולה עד מתפרץ בלי שליטה.

בדיוק קראתי איזה פוסט בפייסבוק של מנחת הורים. היא כותבת שההורים מודרניים מכילים, מכילים , רצים לטיפולים, קונים. ואחרי שכל זה מתפוצץ להם בפנים , כבר אין להם כוח להגיב נכון ולהכיל ולהציב גבולות , הם פשוט מתמלאים במרירות ומתרחקים.

וואי אמאל'ה זה כזה נכון!!! קשה למצוא את הגבול...שאלה גנים

שזה לא נוראבשורות משמחות

וכדי ללמוד את האיזון של עצמי... צריך להיות בקיצוניות

זו עבודת המידות הרמב"ם

עכשיו להבא תדעי מה יותר נכון לך ולו בהתנהלות מולו ומול עצמך

להבטיח שזה לא יקרה שוב? לא..

אבל כשזה כבר במודעות, וכל צעד קטן שתעשי לטובת שניכם יקדם אותך זה לא העניין להגיע להישג מלהיות אמא מושלמת.

זה להנות מהדרך ומההצלחות הקטנות שהצלחתי להיות מה שאני באמת רוצה להיות.

תודה רבה 🥰שאלה גנים

כמה אחוזי מניעה יש לדיאפרגמה? חייבת למנוע בגללדיאפרגמה

סיבה רפואית ואין אופציות כמעט, חושבת בלית ברירה לעבור לזה למרות שהבנתי שפחות אחוזי מניעה, יש כאן מישהי שנכנסה להריון עם דיאפרגמה?

חייבת להגידציונה.

שעם כל סוג של אמצעי מניעה יש בנות שנכנסות להריון..

הדבר היחיד שהוא 100 אחוז זה להמנע, וזה לא אופציה.

אמצעי בטוח זה מעל 90 ומשהו אחוזים..

בהצלחה בהחלטה!

אני חששתי מאוד גםפרח חדש

עברתי לזה בלית ברירה

הלכתי למתאמת וקניתי את הגל גם ששמים

זה מונע מצויין ואני אחת שנקלטת ממש בקלות. חודש חודשיים הייתי לא רגועה כי חששתי עדיין אבל ראיתי שזה פשוט עובד ונרגעתי

זה אופציה די טובהשימושית

אבל תקפידי מאוד על ההנחיות (לא להזניח את ההתאמה, ולא כל כמה זמן שצריך+ אם יש שינוי חד במשקל)

ויכול להיות (לפי רמת הסיכון בכניסה להריון) שבימים המועדים ממש עדיף שלא תקיימו יחסים. אבל זה רק אם ממש אסור לך להיכנס להריון.

להימנע בימים מסויימים בעיני זה כבר ממשפרח חדש

להשתמש במניעה לשווא

כל המניעה שמשתמשים זה כדי למנוע הריון, גם אם האחוזים לא 100 אחוז

נכון שיש כמה ימים לפני וכמה אחרי שהחשש קיים אבל יותר קטן

אבל אין לזה סוף ככה

צריך להשתמש במניעה לפי הכללים ולחיות חיי אישות נורמליים (זה בהרגשה שלי אחרי אי אילו מחשבות ונסיונות לגבי זה)

בד"כ את צודקת, ועדיין אם הצורך הרפואי הוא מוחלטשימושית

ממש, רופאים ממליצים להשתמש במניעה כפולה בימים האלו (התקן או גלולות+ שקפים או נרות)

אז אם מונעים בדיאפגרמה ממליצה פשוט להימנע כי לא ישימו התקן או יקחו גלולות בשביל הימים הנ"ל...

אז לא צריך דיאפרגמה.. סתם מיותרפרח חדש

לא נכוןשימושית

יש 6 ימי פוריות, מתוכם 2 נחשבים לימים המועדים ממש.

אין הבדל כמעטפרח חדש

הזרע שורד מאוד טוב גם 3 ימים בתוך גוף האישה

כך שמדובר על הרבה יותר מיומיים

אם להימנע כי יש חשש

אז החשש צריך להתחיל כמה ימים קודם.

ואם לא חוששים 3 ימים קודם כי יש מניעה

אז גם ביום הביוץ לא אמורים לחשוש

אם להימנע באמת בגלל חשש שהמניעה לא מספיקה אז צריך טווח יותר ארוך ושאר הימים לא צריך בכלל מניעה.

לא יודעת, זה מה שהרופא אמר לי בפעם שהיה סיכון ממשישימושית

להיכנס להריון.

ואז שאלתי עוד שתי רופאים והם אמרו אותו דבר פלוס מינוס

זה מסוג הדברים שבעיני רופאים הם לא הכתובתפרח חדש

הם מתעלמים מהעובדות בשטח

ומתייחסים רק ליום הביוץ

כי הם למדו רפואה ואיך לעזור לנשים להיכנס להריון ולתזמן יחסים עם ביוץ

בעבר הייתי בטיפול כלשהו עם מעקבי זקיקים והתוכנית היתה לנסות להיכנס להריון מיחסים 4 ימים לפני ביוץ (ואז להימנע עד יומיים אחרי הביוץ).

ככה עשינו וישר נקלטתי אותו חודש. זאת פשוט עובדה שזרע חי כמה ימים בתוך גוף האישה

טובים מאוד מנסיוני, אם מקפידים להשתמשהמקורית

עם קוטל

אני איתה כבר כמה שנים ומאוד מרוצה. שום חלופה אחרת לא הייתה לי טובה כמו זו

עם כל אמצעי מניעה ניתן להיכנס להריון אגב. יש נשים שמכנסו עם התקן/ דיאפרגמה/ גלולות

בשונה מאמצעים האחרים השימוש וההצלחה בדיאפרגמה תלוי בך כמעט לגמרי (כמעט כי אם השם רוצה אז לא יעזור כלום ויהיה הריון) . אם את שמה. אם את משתמשת בקוטל. אם היא מונחת כמו שצריך. אם השארת אותה כמה שעות שצריך אחרי.

המתאמת שלי ספרה שבמדינות עולם שלישיפרח חדש

מקובל שנשים הולכות עם זה קבוע כל היום

אבל הם לא מקפידות על הגל ולכן אחוזי המניעה יורדים ואולי בגלל זה גם החישוב הכללי של אחוזי המניעה יורדים כי מחשבים את השימוש שלהם

ממש מוכנות לכל תרחיש😅המקורית

האמת שמי שמזהה ביוץ לא צריכה כל יום

אני שבוע לפני פרישה לא שמה בכלל

אני מזהה ביוץ ונכנסתי להריון איתה עם הגל והכלהריון ולידה

לא הולכת לפרט פה מעבר אז לא לשאול אותי בבקשה עוד

אסכם שזה עדיין רגיש ושזה הבייבי הכי הכי שאני שמחה שקיים

אני בטוחה שזה קרה ויקרה לעודפרח חדש

וגם עם התקן זה קרה ויקרה

וכנל עם גלולות וטבעת

בקיצור

זה לא חידוש ולא מוריד מטיב המניעה ביחס למניעות אחרות

זה מה שהפותחת שאלההריון ולידה

והרגשתי צורך לאזן כשכולן כותבות שמי שנכנסה להריון זה כי לא שמרה וכו

צודקתפרח חדש

אני בטוחה שיש פה נשים שנקלטו גם עם סוגים אחרים.. רק שלא ישמע כאילו זאת הממניעה היחידה שלא 100%

אני לא כתבתי ככההמקוריתאחרונה

האחוזים של מניעה עם דיאפרגמהoo

נגזרים גם מאלו ששכחו לשים/ שלא ידעו איך לשים/ שלא שמו קוטל/ שלא השאירו מספיק זמן אחרי ועוד

זה בעצם סיליקון שחוצץ וחוסם מעבר

והקוטל בא לשכבה נוספת של הגנה

זו הגנה גבוהה

אבל צריך להיות אחראיים לזכור/ לדעת לשים/ להשאיר

אני יכולה לנצלש לשאלה?אחת כמוני

דיאפרגמה יכולה להתאים אם יש חולשה משמעותית של שרירי רצפת האגן?

אני התאמתי את שלי אצל פזיוטרפיסטית רצפת אגןפרח חדש

אז היא בודקת גם את זה

שהדיאפרגה תתאים למצב השרירים שם

לי עובד נהדר112233445566

ואני אחת שנקלטתי תמיד בקלות

התאמתי אצל מתאמת ואני מקפידה תמיד כשאני שמה אותה (עם ג'ל כמובן) להרגיש שהיא יושבת טוב ושצוואר הרחם מכוסה כמו שצריך.

נראה לי ששימוש נכון מאד משפיע....

אז חשוב לשים לב אצל המטפלת להבין את העקרונות שהיא בודקת לך שתדעי גם לזהות על עצמך אם משו לא תקין

אני כבר עשור עם זה ומרוצה מאד!שאלתהריון

צריך להקפיד על ההנחיות. משתמשת עם קוטל ג'ל בנוסף. ולהיות מודעת. למשל שמתי לב שהיא מטיילת לי פתאום ובאמת הייתי צריכה להחליף מידה. אוהבת שיש מחזוריות כי ככה המערכת ההורמונאלית עובדת כמו שצריך. יש חשק מתי שצריך. עם אמצעים אחרים זה פגע לי מאד בחשק. וגם שרוצים היריון אז כל המערכת עובדת מסודר ופשוט לא שמים, אין צורך להוציא/לחכות שיהיה מאוזן.

מה שכן אני שנה אחרי לידה לא מקבלת מחזור (ועדין משתמשת ליתר ביטחון) שנכנסתי להיריון אחרי שנתיים וחצי זה היה לי אחלה שנה+ של מחזורים. אבל היתה תקופה שמנענו ליותר ואז זה כבר קצת התחיל להתיש אבל זה היה באמת כמה שנים שבדיעבד אוךי הייתי עושה משהו אחר. ואולי לא..אין לדעת ;)

בשימוש נכון ועם קוטל זרע עד 95 אחוזרק לרגע 1

כל אמצעי מניעה כשחושבים על הסטטיסטיקה כדאי לקחת בחשבון גם את הגורמים להפחתת יעילות

גלולות למשל 99 אחוז מאוד גבוה אבל אם שוכחים לקחת או לוקחים אנטיביוטיקה או מחלת מעיים היעילות כבר יורדת

התקן מותר לך? כדאי לדעת שזה מתאים גם לתקופה קצרה מה שפעם אמרו שלא

טוב, אז גם אני בשאלת קשיי השכבה...מתואמת

לא מדברת על הגדולים (מגיל 7 ומעלה), שזה סיפור אחר,

ואפילו לא על הילדונת בת הארבע וחצי, שאצלה מצאנו את הנוסחה (סיפור ושירים עד שהיא נרדמת, לפעמים אם היא מאוד עייפה מספיק לומר לה לחכות לנו במיטה עד שנבוא לספר לה ולשיר לה, והיא כבר נרדמת לפני).

מדברת על הקטנה, בת שנתיים וחודשיים.

היא פשוט בלתי רדימה בעליל!

מכניסים אותה למיטה - תוך רגע היא בחוץ.

סיפורים לא מעניינים אותה, שירים מרגיעים אותה רק אם היא ממש-ממש עייפה (ומכיוון שהיא ישנה צהריים, זה קורה רק בשעה מאוחר מדי).

גם מהעגלה היא למדה להשתחרר.

הדרך היחידה שלפעמים עובדת היא להפעיל לה סרט - ככה לפחות היא נשארת במקום. אבל גם זה לא תמיד מרדים אותה בסוף. והלילה למשל היא אמנם נרדמה ככה (בעגלה) אבל באמצע הלילה התעוררה והתחילה להסתובב ולעשות שטויות, ואנחנו היינו גמורים...

אתמול התחלנו להרכיב לה "כלוב" מסביב למיטה בעזרת רשת פלסטיק כזו. לפני שנים עשינו את זה לתאומים כשהיו בגיל הזה (כי גם הם כל הזמן היו יוצאים מהמיטה) וזה עבד מצוין. הם היו משתוללים שם יחד אבל לפחות לא מחריבים את הבית...

אלא שהמתוקה הזו, עם כל השובבות שלה, רגישה מאוד, והיא ממש נבהלה כשראתה את זה, אז ויתרנו על הרעיון...

בקיצור, טיפים אחרים להורים עייפים ולבית שאיכשהו צריך להישאר שלם?

תודה!מתואמת

מכיוון שבארץ מלטונין הוא במרשם רופא, אנחנו לא ניתן את זה בלי אישור מרופא. (לילדה האחרת שהזכרתי בשרשור כאן אנחנו מתכוונים לתת מלטונין, אחרי שקיבלנו אישור מרופא)

אם המצב לא ישתפר בקרוב אז נפנה לרופא לקבלת עצה, ואולי נעלה את הרעיון של מלטונין.

תודה רבה על החיזוקים!

מה עושים עםכנה שנטעה

בן שנתיים מתוק שהיה ישן את רוב לילות השבוע בשלמותם מסביבות 1930 עד 06-0630 ולאחרונה כמעט כל לילה מחליט בסביבות 3-4 שהגיע בוקר ובא לו לאכול/לשחק/לזמר/סיפור?

לא רוצה להמשיך לישון ובוכה שרוצה לצאת (ישן בלול), יכול גם שעה כל לילה... לא נעים לי גם מהשכנים🙊.. ולא מבינה מאיפה זה בא לו, זה לא שהרגלי העירות והשינה שלו במהלך היום השתנו. הכל כרגיל..

אולי להשכיב יותר מאוחר?דיאן ד.

הוא ישן במהלך היום?

ישן פעם אחת במהלך היוםכנה שנטעה

בין 12-14 בערך. ב19 כבר הוא אומר שהוא עייף ונרדם בקלות ב''ה

יצא לנו שהלך לישון כמה פעמים מאוחר, אפילו 21 ו22, ועדיין קם מוקדם

אולי קר לו?ריבוזום

הלילות נעשים קרים יותר. אולי כדאי פיג'מה יותר עבה / עוד שכבה (/שמיכה יותר חמה אם יש סיכוי שתישאר עליו)

כיוון מעניין אבל לא חושבת שזו הנקודהכנה שנטעה

אנחנו גרים באזור שעוד חם, והוא עם פיג'מה ארוכה וגם זורק מעליו את השמיכה. הוא גם לא מתלונן שקר לו, חושבת שהיה יודע לומר אם כך היה

נסי לכסות אותו לפני שאת הולכת לישוןרק טוב!

אני לא גרה במקום קר, אבל את שני הקטנים (4 שנים, 5 חודשים) כבר מלבישה עם פוטר בלילה. בן ה4 ובת ה7 כבר עם שמיכת פוך.

ומה עם להציע לו לישון אתכם? מצד שני יכול להתחיל הרגל לא טוב...

אבל הייתי מנסה להסביר לו שעכשיו לילה וכולם ישנים. להראו לו שחושך בחוץ. לעבור בין המיטות של בני הבית ולהראות לו שהם ישנים. ולהזכיר לו שגם הוא צריך לישון עד שיהיה אור בחלון ורק אז אפשר לקום.

זהו אנחנו מנסים שלא יישן איתנוכנה שנטעהאחרונה

לכן לא מביאים אותו אלינו למיטה. אז אני עושה בדיוק מה שאת אומרת, מראה לו שחשוך ושזה לילה וצריך להמשיך לישון עד שהשמש תקום.. והוא ממשיך לקום כל לילה מחדש ולוקח איזה שעה עד שהוא חוזר לישון😐

בהמשך לשרשור השכבות, הילד לא אוכל בא. ערבטוט

אני יושבת לידו בארוחה, משדלת לאכול. לא תמיד בהצלחה.

ברגע שנכנסים למיטה מתחיל לבכות שהוא רעב מאוד.

אני נוטה להגיד לו שהיה זמן של ארוחה, ואם הוא רעב שיחכה לבוקר. אבל תוהה אולי זאת טעות והוא עוד לא בגיל של הסקת מסקנות.

הוא בן 4, ילד נבון.

מה אומרות

בעיני תגובה מעולהמקקה

גם אני עושה בדיוק כך. וגם בזמן האוכל מזכירה שאחר כך המטבח סגור

יש לו מסוגלות להביןהגלה

מצד שני אין ספק שקשה לשים את הגבול הזה

לבן שלי סביב הגיל הזה גם היה קטע קבוע של להזיכר בהשכבה שהוא רעב

בהתחלה אפשרתי

וברגע שזה נהיה קבוע

הייתי מטרימה לו כבר בארוחת ערב

אתה בטוח שבע?

אתה זוכר שאחרי המקלחת וצחצוח שיניים אנחנו לא אוכלים?

אם אחרי המקלחת וצחצוח שיניים נזכר שהוא רעב אני מזכירה לו שמי שהתקלח וצחצח שיניים לא אוכל ובבוקר הוא יוכל לאכול

ברגע שהתמדתי בעקביות גם עם התזכורת בארוחה וגם עם הגבול אחרי המקלחת לאט לאט זה הפסיק

תודה, חיזקתן שפועלת נכוןטוט

לי כשיהיה לי כח היתי מאפשרת משהו בריא ולא הכי טעיםאונמר

היו מבקשים במיטה, אני אומרת מי שרעב ממש אפשר גזר מקלות.

אם הוא ממש רעב הוא יקח, וזה לא מלכלך ומרגיך לאכול ירקות ויש פה יתרונות על החסרונות.

למיטה הבאתי לו. אכל סיים כל טוב.

היום גם זה לא כי הם כן יותר מצליחים להתרכז בארוחה לאכול יפה.

אבל אומרת את זה רק מהמקום שלך כאמור שתרגישי אם נכון לך...

כשזה היה קורה אצלנורק לרגע9

אני מרשה פרי או ירק במיטה. משהו לא מלכלך כמו תפוח או מלפפון.

אני לא רוצה למנוע מילד רעב לאכול, מצד שני באמת הם צריכים ללמוד שיש את הזמן של האוכל ואחכ אי אפשר, אז מבחינתי זה מעביר את המסר.

באמת זה עובר להם מאוד מהר אחרי פעם-פעמיים כאלה.

^^^ לא למנוע לגמרי אוכליערת דבש

אצלנו מי שרעב אחרי הארוחה יכול לאכול לחםהריון ולידה

בלי כלום.

לא מונעת אוכל ולא פותחת מטבח ולא מביאה אוכל שמעודד להמשיך בהתנהלות.

בארוחת ערב מזכירה - שבעת? אחר כך יש רק לחם בלי כלום

תגובה קצת אחרתטארקו

מתי אתם אוכלים ארוחת ערב וכמה זמן לוקח מאז עד שהוא הולך לישון(ונזכר שהוא רעב)?

בכללי אני חושבת שאת פועלת נכון. הייתי מאפשרת אולי משהו כמו מלפפון או לחם בלי כלום אבל ממש לא לפתוח מחדש ארוחה

אבל אם קבוע הוא לא רעב בארוחת ערב ןכן אחכ, הייתי עושה קצת חושבים, אולי ארוחת ערב יוצאת קצת מוקדמת לו ביחס לארוחה הקודמת שלו, והוא באמת עדיין לא רעב שם(נניח אם הוא בצהרון לפעמים אוכלים פרי לקראת 4)

ואחרי שעה+ ומקלחת והכל הוא כן רעב

ןאז אולי כדאי לשקול לאחר לו קבוע את זמן הארוחה, להחליף עם מקלחת או משו דומה..

אני מאפשרת אם אומרים שרעביםשקדי מרק

תפוח או מלפפון.

אצל הקטנה נהיה התניה כזאת כשנכנסת למיטה מבקשת לאכול אז כבר לא בטוחה שזה מוצלח איתה..

אצלי בגיל הזה גםילד בכור

היא פשוט רעבה יותר מאוחר

אז קודם מקלחת ואז ארוחת ערב

מי שרעב כשנכנסו למיטה יודע שאפשר מלפפון או תפוח

שאז זה לא נורא מבחינת צחצוח שיניים וכן משביע רעב קטן ולא פותחים עכשיו ארוחה

הם אוכלים את זה במיטה

הבן שלי בן 6 יותר עושה את זה עוד מאז שהיה קטן.. כשהוא מבקש אני יודעת שזה באמת מרעב ולפעמים הוא אוכל גם 3 מלפפונים ונרדם תוך שנייה

התבלבלתי.רק אמונההה

מאפשרת חתיכת תפוח או מלפפון. מביאה למיטהמנגואית

אני קוראת תגובות ורואה שאני לא מיוחדת ;)מנגואית

לגמרי נכון!מתיכון ועד מעון

זה בהחלט גיל שהוא יכול להבין סיבה ותוצאה.

הייתי מזכירה בזמן הארוחה שכשיורדים מהשולחן האוכל נגמר ולא יקבל יותר, אז שירד רק שהוא בטוח שהוא שבע

מאפשרת לחם עם ממרח לא מתוקחרותאחרונה