סיטואציה קצת הזויה

בת כמה הבת שלך?

איזה קשה זה שזה ככה, במקום להיות רגועה ונינוחה ולהתעסק בשמחה שלך את צריכה לקבל מבול פלאפונים כזה

בעלך איתך? מכיל?

חיבוק 🫂 ענק 

ילדה לא קלה, לא אשקר

אבל ילדה!

הייתי מצפה מאישה מבוגרת ליחס אחר

ושלא תביני לא נכון, היא שומרת על ניקיון של הבית ומכבסת וכאלה

אבל זה לא שווה לי!!!! לא ביקשתי לנקות ולסדר אבל זה כנראה יותר קל לה מאשר להיות סבלנית לילדים

מבקשת סליחה, קודם כול, כי נראה לי שאני אחת מאלה שגרמו לך לקנאה...

(רק אומר שאנחנו דווקא משתדלים יחסית לא הרבה להפיל על ההורים שלנו. היינו אצלם אחרי שלוש הלידות הראשונות - כולנו יחד - ובכל שאר הפעמים שנעז3נו הם שמרו עליהם לא יותר מיומיים, אף שב"ה הם ממש נכונים לעזור...)

אני חושבת שלשלמור על חבורה של ילדים שהיא לא שלך (אף שאלה נכדים) לכמה ימים - זה ממש קשה. (ראיתי את זה על עצמי כששמרתי לשעות ספורות על אחיינים שלי, שאני מאוד אוהבת - הייתי כל הזמן במתח, ולא תמיד ידעתי איך להרגיע אותם ואיך להתנהל איתם, כי אני לא מכירה אותם מספיק...)

אני מבינה שאת במצב קשה מאוד, אבל אולי היה עדיף לעשות הפוך - שאת תלכי להורים שלך עם התינוק ובעלך יישאר בבית עם הילדים? (עשיתי את זה אחרי שתי לידות)

עכשיו כבר מאוחר מדי בשביל זה, אני מניחה, אז כרגע המצב הוא שאתם צריכים להתנהל בעצמכם:

את בחדר כל היום, לא מטפלת בילדים כלל מלבד בתינוק, ובעלך נמצא עם הילדים ברחבי הבית ודואג לבייביסיטר אם צריך. (גם את זה עשיתי אחרי חלק מהלידות)

בכל אופן, חיבוק גדול. הקטע שאמא שלך צרחה עלייך זה הכי קשה...

תרגישי טוב ומזל טוב!

ובואי נגיד שידעתי למה

אני כרגע עדיין בבית רפואה, לא בבית

ובכנות זה לא לשמור עליהם כל היום, רק כמה שעות בערב

פשוט עשתה לי רע

או בייביסיטר?

התגובה שלה באמת קשה, ואני מבינה אותך שאת לא רוצה ללכת אליה, אבל במצב כזה גם בשמירה על הילדים אי אפשר להיעזר בהם...

(ושוב אגיד איך היה אצלנו בלידות שבהן לא היינו אצל ההורים - הם באו אלינו לכמה שעות, בתורנות בין שני הזוגות, לפעמים גם האחים הרווקים שלי באו, והייתה גם בייביסיטר. בלידות האחרונות כבר היו ילדים גדולים מספיק בשביל לשמור על הקטנים. ובאמת בעיקר בעלי היה נוכח...)

וסליחה שאני נשמעת לא רגישה...❤️ מנסה לעזור לך למצוא פתרונות למצב הקיים, אף שיכול להיות שאת בסך הכול רוצה לפרוק...❤️❤️

איזה קשה!! ואיזה חוסר אונים....

חיבוק לך! ממש קשה להיות רחוקה מהסיטואציה ובמיוחד שהכי מגיע לך בעולם רק להנות מהפלא החדש שלך ולהתאושש מהלידה...

מקווה ממש שתצליחי למצוא פתרון אחר לעד שתחזרי הבייתה (אולי לפזר אצל חברים? אולי בנות נוער לבייביסיטר או התנדבות?)

וחיבוק ענק

זה לא קל

לא לכולם יש את האופציה להיעזר בהורים

יש לך אולי אפשרויות אחרות?

בייביסיטר בתשלום? משהו בסגנון? שכנה אולי?

בעלי חזר הביתה באמצע הלידה כדי להוציא את הילדים למסגרות ואז חזר שוב ללידה

ולא הגיע יותר לבית חולים עד שהשתחררתי

לא תמיד יש מישהו אחר שיטפל בילדים והעדפתי להיות רגועה שהוא איתם

רק רוצה לומר מזל טוב!

וחיבוק על הסיטואציה הלא פשוטה וכואבת ❤️

אני אישית מעדיפה שבזמן האשפוז בעלי יהיה בבית עם הילדים, וברגע שחוזרת הביתה מזמינה המון בייביסיטריות צעירות (כיתה ז-ט כזה) שיהיו בבית איתי, ישחקו עם הילדים ויעשו עבודות בית קלות (שטיפת כלים, הגשת א.ערב, אולי קצת קיפול כביסה)

אז פתרונות פרקטיים אפשר למצוא, אבל הקושי האמיתי זה התחושה שאין לך באמת תמיכה מאמא וזה קשה מאד. חיבוק על זה.. 

זה בדיוק מה שמפריע לי

הייתי מצפה שתרצה לעזור לי באהבה ותתרגש איתי

אני לא יכולה פיזית להיות לבד בזמן האשפוז

ברמה הפיזית.
לא פירטת, אבל אם נניח אין לך שום יכולת לקום לבד, אז האחיות יכולות ללוות אותך לשירותים, ואם גם שם את לא יכולה לבד, אז אפשר לבקש אולי קטטר.
לגבי מיקלחת - אולי אפשר לתאם עם בעלך בבוקר שיבוא לעזור לך, או שוב, לבקש מהאחיות שיביאו אותך לשם, בדרך כלל הם שמים שם כיסא, ואז מספיק שאחות תושיב אותך.
גם לגבי התינוק - אם את לא יכולה לקום - את יכולה לבקש מהאחיות שיביאו אותו אליך.

האמת, שבתור מישהי שגם אין לה כל כך גב, אני אפילו לא מצפה, וכך גם לא מתאכזבת. והאמת היא שאני רואה כל כך הרבה נשים סביבי שאין להם תמיכה, אז אני מפקפקת בכלל באקסיומה הזאת שיש לנו בראש, שהמישפחה תמיד אמורה לשמוח איתנו ולעזור.
הילדים נשארים אצל שכנים\ חברות בזמן הלידה עצמה, ואחר כך אנחנו עושים מה שאפשר כדי שבעלי יהיה איתם כשהם חוזרים.

בפועל לוקח המון זמן עד שהן מגיעות והן לא מגיעות כל פעם כשצריך לקחת את התינוק ולהחזיר

ואחיות אמורות לעזור, צריך לבקש עזרה.
לא תמיד זה יהיה מיידי, אבל צריך סבלנות כן.
השאלה מה עדיף- סבלנות שלך בהמתנה לאחיות שיחזירו את התינוק וסבלנות לדברים אחרים
או סבלנות של אמא לילדים שלך
זהב שיקול בעייני.
ואני תמיד העדפתי שבעלי יהיה עם הילדים בבית, הייתי יותר רגועה.

יכולה להגיד שעכשיו בלידה השלישית שלי, כשהבנות לא היו במסגרות, בעלי היה איתן בבית.

לידה זה אירוע מטלטל למשפחה ואם שני ההורים נעלמים פתאום זה יכול להחריף את הטלטלה ולהוציא מילדים התנהגויות מאתגרות.

שה להיות אחרי לידה ולשמוע כאלה טענות מהבית

מנחשת שמראש הסכימו ולא תארו לעצמם כמה הז קשה

ולפעמים גם ילדים אחרי לידה משתגעים בעצמם ומתנהגים לא קל

מנחשת שזה לא בכוונה רעה אבל זה באמת מאודדד קשה להיות ככה בתחושה שקשה להם ככה עם הילדים

באמת מה עושים כשיש הרבה ילדים?

האמת אצלי נגיד אין משפחה שתשמור

להורים שלי קשה כבר מזמן..

אז

א. בעלי בא איתי ללידה נשאר איתי שעה-גג שעתיים אחרי ונוסע הביתה ורק הוא עם הילדים

ב. בזמן הלידה עצמה- משריינת מראש כמה נערות לבייביסיטר

השאיפה שיפגשו את הילדים לפני ויכירו אותם.

ג. שכנים

ד. משפחה אחרת אם יש

וכן לזמן יחסית יותר קצר..רק ללידה עצמה

ובבע'ח אם קשה לך לבד תבקיש עזרה מהאחיות..תשימי בתינוקיה.. י שאיך לקבל עזרה לרוב

או לפצל בין חברים של הילדים

בפועל בזמן אמת אנשים לרוב מסכימים לעוזר

ובאמת בעיני הכל עדיף מאר להעמיס על ההורים אם זה היחס

עוד הצעה להבא להביא להורים רק חלק מהילדים

או שההורים יבואו אליעם כי בבית יותר קל לילדים

אבל עכשיו תבקשי שיתקשרו לבעלך עם טענות ובעיות ואת צריכה לנוח פיזית

ובעיקר נפשית

אל תתערבבי ואל תתני לזה להרוס לך את ההתחלה

וכן בעיני עדיף לשחרר את הבעל ולהיות יותר רגועה

אם לא מצפים

לא מתאכזבים

יש הורים ששומרים

ויש גם הרבה שלא ..

מבינה את התחושות ובכיקר אחרי לידה שאת מוצפת רגשית.

שאלת מה עושים עם הרבה ילדים ?

ישכל מיני פתרונות שצריכים להיות קשובים ופתוחים אליהם.

ולפעמים לא צריך פתרון

כי המשפחה ממולך עם 9 ילדים. הגדול שלהם כבר בן עשרה ויכול לשמור בעצמו

סתם דוגמא.

ובכא מה שבדכ מצוי זה שהאבאנבבית עם הילדים

והאישה בבית חולים.

בביהח בדכ למי שצריך !! יש עזרה.

ואולי בכלל לאמא שלך יהיה יותר קל לבוא לעזור לך

מאשר לעזור עם הילדים.

גכ סוג של פתרון

ברור שלא

יש לי המון חברות שההורים שלהן שומרים על הילדים בזמן לידה, זה לא זמן רגיל

אני נמצאת כאן ורואה סביבי שאין כמעט נשים בלי מלווה, ממש בודדות. כולן עם הבעל או עם אמא 

יש כל מיני טווחי גילאים במשפחות.

בכא להזתכל ולדמין שלכולם ההורים עוזרים

זה קצת פטאטי

מבינה את התסכול

בלי קשר

אני מכירה המון שהבעל חוזר ישר לילדים מיד אחרי הלידה

וגם בחוויות שלי אחרי הלידה לרוב היינו נשים לבד.

בחלק מהלידות הייתי אחרי הלידה במחלקה מיוחדת לנשים שעברו לידה קשה כמו קיסרי. איבוד דם. המוגלובין נמוך. וכל מיני....

אז הגיוני שיש יותר עזרה מההורים.
אצלנו ובסביבתי אין שום עזרה, הבעל איתי בלידה, נשאר מעט וחוזר ישר לילדים.
לא קל
גם כשפיזית לא הייתי עצמאית לאחר הלידה
צריך סבלנות מול האחיות.

חרדיות, דתיות לאומיות.

כמעט כולן נשארו עם הבעלים, דיברנו והתחברנו ויש כאלה שיש להן גם 11 ילדים בבית ויש עזרה של ההורים.

ברור שיש כאלה עם תמיכה וכאלה שלא

אבל הפרשנות שלך שאם אין עזרה מההורים זה חריג

זה לא נכון

בכללי בחיים עם הילדים החיים כן מבקשים מאיתנו יותר עצמאות כמשפחה ואי אפשר כבר להשען מדי גם למי שיש משפחה תומכת

ויש ויש

אבל להשוות זה מחליש ולא עושה טוב

ללידה הבאה תלמדי יותר טוב אחך להערך מראש לסיטואציה

מבינה את הכאב שלך

את הסיטואציה מורכבת אחרי לידה.

הכל משתולל ורגיש ככ.

וכן גם לי היו כאלו סיטואציות בעבר.

עם ההורים.

(גם בלידה ולא רק)

היה לי קשה אישית

אבל אפעם אל תסתכלי על אחרים

זה סתם מחליש.

ובמצבים כאלו נוטים להדגיש דווקא את אלו שיש להן עזרה מההורים

ואילו שאין נעלמים.....

לדוגמא אני תמיד יולדת בביהח עם חרדיות ולא זכור לי כמעט בעלים שנשארו....

חבל אל תחלישי את עצמך.

זה ככ לא נכון עכשיו

תלכי תקני לך משהו. תחשבי חיובי.

תנסי להתגבר על החולשה למרות שזה באמת לא קל

ותתאמצי לראות מה יש לך כן טוב

עברת לידה בה

תינוק בריא בה

יש ככ הרבה על מה להודות

לא מובן מאליו

לכולם יש חבילה שכוללת ככ הרבה פרטים

לא נכון להסתכל על נקודה ספציפית במכלול

כול אחת עם הניסיונות שלה.

העיקר הבריאות!!

חיבוק יקרה!

אבא ואמא הביאו אותנו לעולם

בלעדיהם לא אנחנו ולא הילדים היינו פה היום

בביח וסביבי היו חסידיות וכו' וכו' ולא לכולם היה מישהו איתן. הרבה היו לבד. באו לבקר ובאו פה ושם אבל לא עזרה צמודה.

זה הגיוני סהכ.

במיוחד כשהמשפחה רחוקה ולא יכולה לעזור כמה ימים רצוף או להשאר בשומקום.. אז באים לכמה זמן והולכים. והשאר עלינו- אבא ואמא...

אצלנו נעזרים גם באחיות/גיסות אם יש כאלה שבדיוק פנויות לעזור ולבוא לשמור על הילדים.

ופעם אחת נעזרתי בשכנה שתשמור.

וגם אצלנו בין החברות יצא שמישהי הלכה ללדת והילדים שלה היו אצל חברה אחת ולמחרת היו אצלי עד שהם השתחררו...

מה שאני באה לומר- שזה כן מקובל דברים אחרים ולא רק שההורים שומרים.

מלידה שלישית אני לבד לאורך כל האשפוז, בעלי קופץ קצת, לפעמים עם הילדים לפעמים לבד אבל רוב הזמן הוא מתפעל את הבית ואני עם התינוק, כולל בסיטואציה של שבת בבית החולים, כולל אשפוז יחסית ארוך ומורכב.

אני אף פעם בלי מלווה.

מבינה את הכאב שלך ואת הרצון אבל נשמע שזה לא הולך.

אולי דווקא כדאי הפוך שיבואו להיות לידך בבית החולים ולא בבית? אני עשיתי את זה עם אחותי, באתי להיות איתה ובעלה היה עם הילדים 

תחושה ממש קשה

אני הייתי חלק משמעותי מהזמן בלי מלווה כי בעלי חזר לילדים וככה המוןןן נשים שאני מכירה

וגם בבית חולים ככה ראיתי בכל הלידות שלי

בלידות ראשונות הבעל צמוד ואחרי זה הרבה פעמים האשה נשארת לבד לפחות חלק מהאשפוז, בלילה וכו'.... זה ממש מקובל.

אבל התחושה שלך הכי חשובה, זה לא באמת משנה מה קורה אצל כולן

הלואי שתמצאי איך להרגיש עטופה💓💓💓

ברגע שאת משוואה את אוטומטית נפגעת. אומרת לך בתור אחת שלא קיבלה עזרה בלידות חוץ מהלידה הראשונה...

אני לרוב הולכת לבד לחדר לידה, בעלי מגיע לקראת הלידה עצמה ואחרי שעה חוזר לילדים... בלידה האחרונה הייתי לבד בחדר לידה.. ( בעלי היה צריך כבר לאסוף את הילדים וקצת אחרי שהוא הלך ילדתי)

זו הרגשה לא נעימה ורוב זמן האשפוז הייתי לבד, אף אחד לא ביקר אותי אבל הידיעה שהילדים שלי בידיים טובות ניחמה אותי גם אם זה אומר שאשר לבד..

האחיות עזרו לי הרבה וגם בנות שירות שהיו שם..

אם הייתי משוואה ככל הנראה שזה היה משפיע עלי...

עדיף לא לצפות ולראות איך מסתדרים בלי ההורים....

מאחלת לך החלמה מהירה, אל תתני לזה להשפיע עלייך יותר מידי.. יש המון נשים שמתמודדות לבד עם הבעל והילדים וככל שיותר מתכוננים נפשית וטכנית הדברים זורמים.

להתנהל ברגישות, ולספוג את כל חוסר הנעימות שיש מול הילדים.

גם כי היא סבתא, היא לא איזו מישהי מבחוץ, וגם כי את אחרי לידה, והיה ראוי שהיא תתחשב בך, למרות הקושי שלה.

אבל בני אדם הם בני אדם. את מכירה את אמא שלך הכי טוב. אולי אפילו התגובה שלה לא מפתיעה אותך, למרבה הצער.

זה כואב מאוד שככה זה, ובאמת שאת צודקת שעם כל זה שלסבתא מאתגר עם בתך בת ה-6,

את מתמודדת יום ביומו עם האתגר שבגידול ילדה עם אופי לא קל.

ואוטובוסים תתמודדי כשאת עם תינוק צמוד.

זה מאוד מאוד קשה.

ובאמת חבל ומצער שאמא שלך לא מאפשרת לך את מנוחת הנפש הזאת, ואומר לך שלא תשמור עליה בחיים.

היא הנכדה שלה.

וזה לא אשמת אף אחד שיש לה אופי כזה.

זה משהו שצריך לעבור אתו תהליך. ללמוד לאהוב אותה כמו שהיא, ויחד עם זאת להתקדם איתה שיהיה לכם יותר קל מולה.

חיבוק גדול אהובה.

נראה לי שמה שאת צריכה זה בעיקר הרבה חיבוקים מנחמים.

אני חושבת שהקושי הבאמת גדול זה רגשית

אחרי לידה זה זמן מוצף הורמונים, ולהרגיש אז לבד- זה נורא קשה

אני גרה רחוק מההורים ככה שזה לא ישים 'לשים אצלם ילדים ללידה' (הם כן עוזרים בייחוד חמותי ולוקח את הילדים אבל לא מהרגע להרגע ולא לזמן בלתי מוגבל)

ובחלק מהלידות בעלי חלק את הזמן ביני לבין הילדים ובאחרונה שהיתה קשה לי יותר- פיזית ונפשית- הרגשתיש אני לא מסוגלת להשאר לבד,

ובאמת הזעקנו בייביסיטר שתשאר עם הילדים ברצף גם בלילה למשל, מה שבעבר ברור שהייתי לבד.

אני לא בטוחה שאת מחפשת פתרונות או לשמוע שיש עוד נשים שלבד בבית החולים

ברור שהצוות צריך לטפל בך (כולל לקלח אותך אם צריך, כולל הכל הכל) ויכול להיות שהוא לא הכי יעיל בעולם

ובכל מקרה, כתבת שאת גם אחרי הריון מורכב- את מרגישה צורך שבעלך יהיה איתך

אז חיבוק רק על זה, ומגיע לך

כי ילדת...

אבל אל תכנסי בבקשה לפינה מול ההורים שלך

זה לא יעזור

תכבי את הטלפון שלך, תאמרי להם שיתקשרו לבעלך

חפשי שכנה או חברים מהגן, בזן לידה אנשים אוהבים להתגייס (כבר כתבתי כאן פעם שאנחנו תיאמנו עם הגננת של הבן שלי שתיקח אותו בזמן הלידה)

בייביסיטריות צעירות פחות מבינות את הפואנטה אבל מישהי מהשכונה, לאו דוקא שיש לך קשר קרוב איתה, טקטית מספיק- תעזור בשמחה.

בטח יש לך איזה קבוצה קהילתית, תכתבי שילדת בשעה טובה ומחפשת סידור לילדים ל3 הימים הקרובים, כי את זקוקה לעזרת בעלך.

אני בטוהח שתקבלי את הגב שאת זקוקה לו.

משענת וגב. ומגיע לך אחרי הריון ולידה מורכבת!!

באסה שאמא שלך פחות נמצאת ככזו כרגע

מה עם לקחת בשבילך דולה פוסט פארטום שתבוא לביח להיות איתך ובעלך יחזור לילדים?

אני לקחת אחרי הלידה את יושביה כץ והיה לי ככ טוב ומשמעותי

יש לזה ביקוש היום?
מעניין
עשיתן לי חשק ללמוד את זה, לעזור ליולדות.
מה שלי לא היה (רק עד ההריון השלישי)
 

עצוב שסבתא לא מסתדרת עם הנכדה, בת כמה הנכדה?
אגב, משפחות עם 9 ילדים- לא נשארים אצל סבתא וסבתא לא באה אליהם לשמור בביתם כשאמא הולכת ללדת.
יש כבר אחים גדולים יותר ששומרים כשאמא יוצאת ללדת...

לא כל אחד מסוגל לזה ויודע לתפעל בית לבד ..

זה באמת מובן הציפייה של הפותחת ואני שולחת חיבוק גדול! גם אני הרגשתי ככה בכמה מצבים בחיים שלי וזו תחושה לא פשוטה שאתה לבד בעולם. מקווה שתצרי לעצמך את המשפחה העוטפת והמחבקת ואולי תמצאי את זה בסביבה שלך .

והאמת שאני לא מבינה את התגובות של לא צריך לצפות ואפשר להסתדר לבד.. כן ברור שאפשר ואפשר להיות לבד ולשים את הילד כל היום בתינוקייה

בסוף להורים שמביאים ילדים לעולם בעיניי יש אחריות שלא מסתיימת בגיל 18 כשהילד יוצא מהבית ויש מצבים בחיים שצריך סיוע משפחתי ותמיכה כמו לידות, מצבים של חולי לא עלינו ועוד.

ושוב אני לא מדברת על סיוע יומיומי שוטף בכלל. אני אישית גרה רחוק מההורים וכתוצאה מכך מסתדרת לבד בחיי היום יום. פשוט קשה לי מאוד להבין הורים שזו הגישה שלהם. 

ויכול מאוד להיות שההורים לשה מצפים שהיא תסתדר לבד, ומבחינתם יהא לא אמורה להסתמך עליהם במובן הזה. אז כן, הם עוזרים, אבל בגבולות מה שנראה להם סביר.

דבר שני, גם במצבים שצריך סיוע משפחתי ותמיכה מההורים זה מאוד תלוי איזה, ואנשים שונים מצפים לעזרה שונה, ויכול להיות שהיא מצפה לעזרה שההורים שלה לא יכולים מבחינתם לתת

אבל על עוד כמה וכמה אחים?? גם ילד בגיל 15-16 לא תמיד מסוגל .. במיוחד אם יש אחים שהם קטנים .. וזה לתפעל בית כולל ארוחות כולל טיפול פיזי

ונכון  , אבל בעיניי הציפיה שלה היא מאוד הגיונית .. כמובן שיש מצבים שבהם זה לא אפשרי כמו הורים מבוגרים מאוד או חולים וכו'

זה כואב שיש הורים שמסוגלים לעזור ולא עושים את זה או עושים ונותנים הרגשה רעה ובאתי לנרמל את התחושות שלה שתדע שזה הגיוני וכואב

כן ההורות לא מסתיימת בגיל 18 ונכון שגידלתם כבר ילדים ואף אחד לא רוצה שתהיו ההורים של הנכדים אבל כן מצופה לתת יד ותמיכה כשצריך אם זה אפשרי

לי מאוד קשה עם התפיסה הזו שנהיית יותר ויותר רווחת של סבים וסבתות שנתמכו יפה מאוד בהורים שלהם שעזרו בצורה משמעותית בגידול הילדים אבל שמגיע "תורם" הם מתנערים מכל עזרה בטענה שסיימנו עם זה .. ושוב מדובר על עזרה במצבי קצה ולא באופן יומיומי!!

מעט עזרה בתחילת הדרך

פחות מההורים

יותר מאחיות וגיסות רווקות

כשהן נשאו גם זה נגמר

הייתי שמחה לקבל יותר עזרה וגם הייתי ממש צריכה אותה עם ילד חולה כרוני

אבל אני ממש מבינה את חוסר הכוח של ההורים

אני היום עם ילדים שחלקם גדולים ועצמאיים (15+)

כשהם מבקשים עזרה (הסעה/ לסדר/ לקנות משהו) אני הרבה פעמים מסרבת ומסבירה להם להסתדר לבד

לפעמים אין לי כוח/ זמן

ולפעמים זה נראה לי מאמץ מיותר שאני אבצע במקומם

אני תוהה אם אסכים לשמור על הנכדים העתידיים ימים שלמים בגלל לידה

(כנראה שלא

אולי עזרה נקודתית

אולי עזרה כספית במימון אחות/ בית החלמה)

מבחינתי גיל 18 וגם קודם לכן זה בהחלט גילאים שהעול משתחרר ממני

אני כמובן אשמח לעזור אבל בגדר עזרה בלבד כשמתאים

לא אחריות על שום דבר

(ואולי אני אחשוב אחרת כשיגיעו הנכדים 🤔)

לשמור על הנכדים ויהיה לך את החיים שלך.

לבין להתגייס ללידה, שזה כן סוג של מצב קיצון שקורה פעם בכמה שנים לפחות.

וזה סהכ כמה ימים קשים.

מסוגלים בהחלט לתפעל ערב עם ילדים קטנים.
נערים בגיל הזה כבר יוצאים לעבודה עם אחריות ומשמעת, הם בוגרים ומבינים.
בטח ובטח שנערות שבגילאים הללו עושות בייביסיטר ואף מסייעות במעונות.

אבל זה צריך להיות הרגל .. שהם ילמדו בהדרגה לעשות את זה

לא בכל המשפחות מחנכים לכך (וחבל) אבל בכל אופן לתפעל כמה וכמה ילדים זה יכול להיות יותר מורכב,  ולפעמים יש ילד יותר מאתגר/קטן .. וגם פיזורים ואיסופים וכו'

אני לא חושבת שהורים מחוייבים לילדים שלהם.
גם אם הם מסוגלים ויכולים לעזור.
זאת ממש זכותם להגיד שקשה להם, או שכרגע הם לא יכולים.

גם הורים צעירים יחסית יכולים להיות עמוסים: יש כאלה שעדיין מגדלים ילדים בבית, עובדים במשרה מלאה, מנהלים בית, מתמודדים עם עומסים רגשיים או פיזיים – ולא תמיד יש להם את המשאבים לעזור, גם אם “על הנייר” זה נראה אפשרי.
 

בעיני, זה מיוחד ולא רגיל כשההורים עוזרים, וזה משהו שצריך להעריך ולא לקחת כמובן מאליו.
זה שהם ילדו אותנו, לא אמורה להפוך אותם למשועבדים לכל קושי שלנו, ולטיפול בילדים שלנו. 

ואם כבר מדברים על מחוייבות הורית, אז המחוייבות לילדים שלנו, היא הרבה יותר עלינו, אנחנו מחוייבים לילדים שילדנו ולא לזרוק אותם על סבא וסבתא בגלל בחירה אישית שלנו ללדת עוד ילדים.

מותר לכאוב כשאין עזרה, אבל בעיניי לא נכון להפוך את זה לדרישה או לציפייה מחייבת.

ברור שצריך להעריך ולא לקחת כמובן מאליו , כשלי עזרו אחרי לידה שלחתי משהו נחמד לאחר הלידה כהוקרת תודה.

ובכל זאת, ילדים הם תמיד ילדים וזה הגיוני להזדקק לפעמים לעזרה ומי אם לא משפחה יתנו את התמיכה והמעטפת?

לא דיברתי על מצבים הזויים כמו סבא וסבתא שמצופה מהם לגדל את הנכדים שלהם  

אבל למה להתנער מהילד שלך כשהוא צריך אותך? עד הדורות האחרונים לא ידוע לי שציפו מנשים להסתדר לבד אחרי לידה בטענה שבעיה שלהן שהן הביאו ילדים .. 

נשמע שההורים של הפותחת הסכימו לעזור למרות שהם לא באמת מסוגלים לכך, ולכן קרה מה שקרה.

אין לי מושג מאיפה כל ההורים המדהימים שמוזכרים כאן בשרשור, באמת!! זה מקסים שיש מעטפת משפחתית שאפשר להשען עליה בעת הצורך.

אבל זה ממש לא מחויב המציאות

יש הורים רחוקים

מבוגרים

חלשים מסיבות אחרות

עסוקים בדברים אחרים

לא ניידים

או סתם חסרי סבלנות, זה משמעותי!!

ולפעמים פשוט אין הורים...

אצלנו חמותי באה לשמור על הילדים כשעברנו הפסקת היריון, זה מדהים מצידה ואני מאד מעריכה אותה על כך.

בלידות האחרות השארנו אצל שכנים או באחרונה פשוט השארנו לבד (הגדול היה בן 10.5 והקטן בן 2.5, נסענו באמצע הלילה והשארנו להם פתק).

בכל הלידות בעלי חזר הביתה שעה-שעתיים אחרי, להוציא הלידה בשבת.

ב"ה אני מסוגלת לטפל בעצמי ובתינוק אחרי הלידה, אם זה לא היה המצב והייתי צריכה ליווי היינו חושבים על פתרון אחר.

רוצה רק להוסיף נקודה שלא התייחסו אליה

לידת אח היא אירוע מאד מסעיר עבור ילדים, אבא ואמא נעלמים, זה לא זמן רגיל.

בזמן כזה חשוב עוד יותר שהדמות שנמצאת איתם תהיה דמות שהם קשורים אליה, שתוכל לווסת אותם ולעזור להם.

אם סבתא היא כזאת זה נהדר, אבל זה לא תמיד המצב... וככל שיש לנו אפשרות אז לתעדף דמות אחרת, דודה, בייביסיטר בתנאי שהיא קבועה מוכרת ואהובה, או אבא.

שבזמני לידה ובזמנים מסויימים ההורים צריכים לעזור. אין לי ספק בכך בכלל
תקראי שרשורים שלי קודמים על הוריי שלא מזמינים ולא מעורבים ולא מתגעגעים.
זה כואב
זה לא נעים וזה לא אמור להיות ככה...
כשאחד מילדיי נולד הגדולה הייתה בת 14 והיא שמרה בבית ותפעלה, כשאין ברירה אז אין. נכון, לא כל נערה בת 14 או נער יכולים לתפעל בית כשאמא יולדת, מסתבר שגם לא כל סבתא מסוגלת לכך, אני לא מצפה מאמא שלי דבר כזה. (כן מפגש פעם בשנה לפחות עם הנכדים, לא מצפה לעזרה ושמירה על הילדים , אם כי חושבת שאמא בריאה בנפשה וגופה רוצה באופן טבעי לעזור לילדיה גם לאחר לידה 8,9 או 10 אפילו.
זו אופציה לפותחת השרשור בע"ה ללידה הבאה לא לסמוך על ההורים. היא סתם במצוקה וכאובה נפשית עכשיו ואמא שלה לא תורמת לעניין, אז אין ברירה כי אם לסמוך על אחד הגדולים כששכנה או חברה קופצת לראות שהכל בסדר...והאבא חוזר מיד לאחר הלידה,

 מבאס שלא נשאר עם היולדת לרגעים היפים שאחרי, אבל כן יש משפחות שזו המציאות אצלם. כמו אצלנו, התינוק נולד. תמונה ונפרדת מבעלי בדמעות, התינוק מהווה לי נחמה ברגעים הללו.
כותבת את זה כי גם אצלנו זה ככה.

מצטערת שלא הבנתי נכון ..

אני גם כתבתי מתסכול דומה , אמנם לא בסיטואציה הזו ממש אבל כן מצבים דומים 

ותאמיני לי אני לא מצפה מהורייי לעזרה פיזית כזו או אחרת
לא לפני לידה ולא אחרי, ולא שיבואו למסיבת סידור או מסיבת סיום י"ב
רק יחס, מפגש מינימאלי, התעניינות בילדיי, געגוע כלשהו- לא מצפה ליותר מזה.

ברור.

בסה"כ אחרי לידה זה יומיים שלושה וזהו.

אפשר לספוג קושי, להיות בחוסר נעימות או באין כוח בשביל הנכדים שנולדו.

הסבים והסבתות יכולים לחשוב לרגע כמה זה קשה ליולדת טריה לשאת את הבית+ תינוק קטן.

והיא צריכה עכשיו להתרגל לזה יום יום, יום יום, יום יום

ולפעמים יש ילדים מאתגרים בבית שגם הם דורשים התמודדות.

מה הם רוצים? להשאיר אותם להתמודד םבד ושיקרסו כי לי הסבתא לא מתאים להיות שם בשבילם?

אז מה יקרה אם היא תיכנס לדיכאון? אז יזכרו שבמשפחה סופגים לפעמים קשיים וחוסר נעימות?

זה קשה לי כי יולדת זה מצב מאוד מאוד מאוד חלש ורגיש. וכן, צריך לעטוף אותה. לא כל אחת יש לה כוחות, ולפעמים התינוק נולד עם אופי עצבני, או שיש לו ריפלוקס, או שיש קושי מסוים, אז בכלל הג'ינגול הוא מטורף

אז בעיניי ממש צריך לרדת מתחת לאלונקה ולעזור לזוג במה שהוא צריך. כדי שניה לתת לו להתאפס. לנשום.

קשה לי כם הגישה הרווחת של סבים וסבתות של ביי ביי, תסתדרו לבד.

מקווה מאוד לוותר על הנוחות שלי בשביל נכדיי. זה בעיניי מהות של התפקיד סבתא.

יש אנשים שפחות מסתדרים עם ילדים קטנים, ועוד יותר כשהם כבר מבוגרים

הם גידלו את הילדים שלהם כשהיו צעירים ולא בנויים לזה אחרי שלב מסויים בחיים.

ההורים לא חייבים לנו כלום

וזה שבחרנו להביא ילדים אומר שנקודת המוצא שלי צריכה להיות שאני מסתדרת לבד עם הסיטואציה וכל הסביבה.

אם תהיה עזרה- זה בונוס.

וב"ה יש חברים, מכרים, שכנים, קהילה

בשביל המצבי קיצון שחייבים כמו זוג שיוצא ללידה והילדים קטנטנים בבית

לרוב הסביבה (לאו דווקא משפחתית) תתגייס לעזור בשמחה.

מבינה אותך מאוד, זה קשה ההרגשה הזאת שאין עזרה.

אבל רק רוצה לומר.

לא לכולם עוזרים.

יש לי 5 ילדים, בכל הלידות בעלי הוא זה שנשאר עם הילדים ולא אף אחד אחר. (והעזרה של אמא שלי הייתה לקחת אותי למיון ולהיות איתי בלידה. באשפוז אני לבד)

הוא בא לבקר אותי בבקרים עם הילדים שהיו בבית באותו זמן (אלה שלא במסגרת) אחרי ששם את מי שכן במסגרת במקום שלו.

אז כן, זה קשה וחסר לי מאןד התמיכה שלו אחרי לידה.

אבל גם מובן לי שלאמא שלי אין כח ורצון להישאר עם כמה פיצקים לכמה שעות. לא לכולם זה מתאים והיא מוצאת את הדרך שלה לעזור שהיא לא שמירה על הילדים.

אז אולי זה נראה שלכולם יש עזרה מההורים ורק לך לא.

אבל תדעי שאת לא היחידה, ובדכ אלה שאין להן עזרה לא יצעקו בראש חוצות אלא דווקא אלה שיש להן.

יש לי ילדים צפופים ב"ה ואני אומרת לך מידיעה שיש לי חברות שבטוחות שזה קל לי כי אני גרה ליד ההורים אז יש לי מלא עזרה מהן.

אני לא טורחת לתקן אותן כי אני לא רוצה לדבר רע על ההורים שלי. אבל בעינהן זה ייראה מוזר כי להן עוזרים בלי שיש להם צפופים כמו שלי.

ואני גם לא חושבת שזה רע, הם עוזרים בכוחות וביכולות שלהם וזה עדיף לי מאשר שיעזרו ואחכ יתלוננו ויתמרמרו אצל אחרים.

מזל טוב יקרה!

התאוששות קלה והמון נחת!

וזה גם שונה כי יש לא כל הילדים שלך במסגרת.

להיות עם קטנטנים בבית כל היום זה לא פשוט, אצלי כולם במעון או גן

ושוב, אני מבינה שזה לא קל

באמת!

פשוט הייתי מצפה למאמץ הזה כשהולכים ללדת, אבל אולי אני המגזימה

אבל במהלך ימי האשפוז לרוב הבעל תופס את המקום של האישה + עזרה מהסביבה.

כשאני יולדת בעלי עובד מאוד מאוד קשה

וקופץ אלי לביקור בין לבין אבל אין לו זמן לשהות לידי

זה ממש מבאס אבל אני מבינה שאין ברירה.

יש לך ציפיה אנושית ובריאה

אבל נשמע שזה לא הולם את היכולות של אמא שלך

(גם לא של אמא שלי, זה בסדר)

מציאות שבורה שכזו..

אין לנו עזרה אלא אנחנו מסתדרים לבד ובעלי לא מגיע אליי לבד. (או שמגיע עם כולם או שלא מגיע)

ברור שזה היה כייף אם הייתה עזרה ובשמחה.

אבל אם העזרה לא זורמת לאחרים, אני מעדיפה לוותר עליה ולהסתדר לבד.

תשמור לי על הילדים. קפצתי אליה לביקור קצר שתראה את התינוק. בעלי נשאר יותר בבית בשבועיים הראשונים וזהו.

אמא שלך לא חייבת לך כלום. אולי את צריכה לדאוג לה? לכוחות שלה?

זה ממש קשה ככה.

אבל לדעתי אל תקחי ללב. כנראה כולם מרוגשים ומוצפים. זה זמן ממש קשה לכולם, לא רק לך היולדת. להם קשה רק שונה משלך כמובן.

אז תנשמי עמוק. גם אם לא מסתדרים- הם יאלצו. את יכולה לסגור את הטל'...ובעלך יסע אליהם וירגיע את העניינים.

ולגבי פתרונות - אז אולי כדאי שילכו לחברים אחהצ ואז הביתה וזהו. תני לבעלך להיות איתם ואת תנוחי בביח לבד. סהכ את לא לבד.

או בייביסיטר אם יש מישהי שהם מכירים ומסתדרים איתה.

והאמת שאני לא מסכימה איתך שאת מסתכלת על זה במבט חיובי במידה מסויימת (שהוא רוצה את טובתך ושתבריאי יותר מהר), זאת דרך מניפולטיבית לגרום לבן אדם אחר לעשות מה שהוא רוצה ולא נותן ברירות לשני.

בעיני זה קו רגע לפני אדום- ואולי קו אדום. לא רוצה להיות נחרצת כי לא מכירה את כל התמונה.

האם יש עוד תחומים בחיים שהוא ככה לא נותן לך מרחב? 

האמת שגם בסתם חולי - צריך לתת לגוף לנוח לפני שמאיצים בו להחלים בעזרת עשייה...

ובכל אופן, מה שנכון לו לא בהכרח נכון לך, בכל תחום בחיים, לא רק בבריאות, והוא צריך ללמוד לתת לך את המקום שלך ולא ליישר אותך למקום שהוא חושב לנכון...

בכל אופן, אם זה יושב עלייך כל כך הרבה זמן, נשמע שלא נכון להדחיק את זה, אלא לטפל במקום הנפשי שנוצר לך, וגם לפתוח את זה מולו, אולי בליווי מקצועי.

חיבוק❤️

שאת צריכה לעמוד בפני הסיטואציה הזו ולהמשיך לרצות

הכעס שלך מוצדק, אבל השנקל שלי לגבי ריצוי מנסיון עם עצמי - הכעס הוא קודם כל פנימי שלנו בינינו לבין עצמנו. ש- למה הסכמתי שיתייחסו אלי ככה/ למה אני לא מספיק חזקה לעמוד על שלי, והוא מושלך החוצה הרבה פעמים

נשמע שיש לך עבודה פנימית לעשות של לעמוד על שלך ולא להימנע מעימותים. אני מאמינה שאם הגעת למצב כזה אחרי לידה,זה עניין שחולש על כל תחומי החיים מולו ומול אנשים נוספים גם, כולל ילדים, וזה משהו שכדאי לפתור אותו

רק שתדעי אגב, שמבחינת בעלך - עצם זה שהסכמת זה אומר שהפתרון הזה טוב לך כביכול והוא צודק ועשה לטובתך. הוא לא יבין את הבעייתיות אלא אם תעמדי על שלך

שולחת חיבוק❤️

וצריך קצת לקום להסתובב, לנשום אוויר וזה מסייע בהחלמה.

אבל מפה ועד לעשות את מה שאת מתארת המרחק גדול, זה לא טוב לרצפת האגן של אשה אחרי לידה לעמוד הרבה, לאמץ את הגוף יותר מדי, הגוף עבר טראומה הן פיזית הן הורמונלית והן נפשית והוא צריך מנוחה פיזית וגם להתארגנות נפשית אחרת.

יכול להיות שהוא באמת לא מבין כי הוא לא חווה את זה, אבל צריך להציב גבול, מה מתאים לך ומה לא.

לי אישית אחרי לידה כן זורם לקום מוקדם כי גם ככה אני בד"כ ערה בשעות האלה, אבל אח"כ אני ישנה עד הצהריים ולא עושה שום פעילות שדורשת עמידה ממושכת ובטח לא הרמת משאות כמו בספונג'ה

אבל בעיני יש פה דינמיקה  בעייתית מאוד ...

ויש לי תחושה שהמשעב לידה זה רק ביטוי של דפוס שלם שבו הוא מחליט ונותן את הקו ואת מרצה ולוקחת על עצמך כי חוששת מעימות

ומקווה שלא מעבר

משהו במה שתארת נשמע לי לא תקין בכלל

ומחייב טיפול זוגי מקצועי ..

גם אם הוא לא מוכן תלכי את

כתבת במקומי ;)

יש פה נורה אדומה בוהקת

טיפול ויפה שעה אחת קודם 

אבל זה אפילו מרגיש לי על גבול האלימות.

אלא אם כן לא הבנתי אותך נכון.

הוא מפעיל מניפולציות עד שאת עושה מה שהוא רוצה וזה ממש קו אדום. 

יכול להיות שהגישה שלו לחיים קשוחה  והוא דוגל במאמץ

נשמע מהפותחת שגם היא כזאת בדרך כלל

זה מהמם

בשום מקום הפותחת לא כתבה שהוא הכריח אותה לעשות משהו

אלא שהציפיה שלו, וחוסר ההבנה שלו, גרמו לו לדחוף אותה להחלמה בצורה כזאת, שהיא כמובן לא נכונה בכלל

לא קראתי פה שום ויכוח שלה או טענה, או אפילו אמירה חד משמעית או ברורה שהיא לא יכולה והיא צריכה לנוח.

אפילו אישה שסיימה עם המשכב לידה לא באמת זוכרת את רמת העייפות והחולשה. אני לפחות. אני זוכרת את זה בראש כמובן אבל כשזה מגיע שוב אחרי לידה זה תמיד מהמם ומפתיע רמת החוסר מסוגלות של הגוף. ועובדה שגם אישה אחרי לידה יכולה לעשות את השטויות האופייניות של לצאת לקניות לברית ודברים כאלה, כי פתאום מרגישה התגברות של כוח אבל זה לא מחזיק מעמד ליותר מחצי שעה...

ברור שאי אפשר לצפות מגבר שיבין לבד מה זה, אם הנטיה שלו היא כמו שהפותחת תיארה, ובלי שמסבירים לו באופן חד משמעי ובבירור

משמע הוא יודע, אמרו לו, ובוחר אחרת.

ולי זה מרגיש כך. 

היא גם כותבת שהיא מעדיפה להבליג ולעשות במקום להתווכח

זה אומר שהוא לא פתוח להקשיב לה, לראות מה טוב לה (בלי קשר למה שההנחיה אומרת לגבי משכב לידה).

שלו וההקשבה שלו, היא צריכה לעמוד על שלה גם אם התגובה שלו לא אוהדת

אין אוכל חם והוא מתבאס..? לא נורא, יעבור לו. זה המצב. רצוי והגיוני ונצרך שיכין בעצמו גם עבורה אחרי לידה או שיקנה להם

הוא התרגל שהיא לא מכבדת את הגבולות שלה, אז למה שהוא כן? כל שינוי כזה מתחיל משינוי עמדה פנימית בלבד. אם היא תחכה לו לא ישתנה כלום והכעס ימשיך להצטבר 

מבחינה פיזית…

גם אם ילדת לידה הכי "רגילה" שיש

להיות עם גוף של אחרי ניתוח, ועוד לקום לבייבי כמה פעמים בלילה (וגם ביום🙃) זה די והותר בתחום העשיה

לא יודעת כמה זמן את אחרי לידה, אבל התפיסה מעוותת.

מה גם שמאמץ פיזי (גם "מתון" של כביסות, לטאטא, לשטוף) זה מסוכן בעיניי וזה לדחוף את הגוף לקצה

ואת מתארת שגם את הנפש… זו הבריאות שלך. מאוד בסיסי בעיניי לעשות מאמצים בשביל הבריאות של בני המשפחה (של עצמך, עבורו בשביל אשתו, הילדים שלו…)

או שרק הראית שאת מסכימה שזה מה שטוב לך?

אני לא מבינה בזה אם זה נחשב קו אדום או לא,

אבל חייב להיות הידברות ביניכם בקטע הזה ואם קשה לך את חייבת להגיד, כי אולי הוא כן רצה בטובתך ולא יודע שכ"כ קשה לך (מאיך שכתבת את זה זה כן מדליק נורת אזהרה אבל יכול להיות שהבנתי לא נכון)

שכעס כזה הוא טוב

הוא נקודת מפנה בהבנה שהמצב לא טוב וצריך שינוי

שינוי אמיתי מגיע מבפנים ולא מאנשים סביב

אם את רוצה לעשות אחרת

זה לא קשור ישירות אליו

הוא יכול להאמין בדרך חיים אחת ואת באחרת

את יכולה להשלים עכשיו את המנוחה שלא היתה לך

להוריד הילוך

לעשות הרבה פחות

תמיכה נפשית היא קודם כל תמיכה עצמית

לעשות מה שמתאים

לענות על הצרכים הבסיסיים

להקשיב לגוף ולנפש

תמיכה נפשית שבאה בתמורה לדריסת הצרכים הבסיסיים

לא שווה את הנזק

אם תצליחי ללמוד מהמקרה הזה ותעשי שינוי מהותי בחיים

גם הכעס יכול להעלם

כי למידה מטעות יכולה לרפא את הנפש

(בעלי ואני מאמינים בהרבה דברים מאד שונים

אם הייתי עושה כפי אמונתו הייתי אומללה

אז אני הולכת בדרך שלי ומלמדת אותו להכיר אותה

זה לא תמיד פשוט

אבל זו הדרך היחידה לחיות חיים טובים)

את קונה בחנויות פיזיות או באינטרנט?

ואת מדברת על קניה בסוף באמת או רק רצון תמידי שלא בהכרח הופך לקניה?

שמעתי פעם טריק, שאת יכולה למלא עגלה, אבל לשלם בתכלס רק אחרי שבוע נגיד, ובינתיים לחשוב על הפריטים אם את באמת רוצה אותם. ומה שלא פשוט להעיף.

לגבי קניה בחנויות אני לא יודעת, האמת שבמירוץ החיים לא מצליחה להבין איך אפשר בכלל למצוא זמן לצאת לחנות. אולי למלא את הזמן באיזה קורס/ חוג/ שיעור/ התנדבות ואז טכנית לא נהיה זמן לקניות?

כולה לא יהיה לך עוד בגד שאת לא צריכה ותדחי סיפוק

וכל מיני מציאות ופיצ'פקס מיותרים 🥴

באידיאל אני חושבת שצריך להמעיט בצריכה ובאגירת חפצים מיותרים,

בפועל אני מאוד נהנית מעצם החיפוש והקנייה של דברים חדשים.

אם תגלי את השיטה שתפי אותי. 

וגם - תעשי סדר תדיר בארון ותראי כמה יש לך וכמה שילובים אפשר לעשות מהקיים. אם את לא מוצאת כאלה - את כנראה לא קונה נכון

דוחה את זה שנים

אשכרה שנים

בשנתיים האחרונות קניתי לעצמי 5 דברים נראלי...

אבל אני בקיצוניות השנייה תכלס...

שונאת את ההתעסקות הזו, גם באינטרנט וגם פיזי

לילדים,  לי.. לא משנה

פשוט שונאת

מה החסר

זה יכול להיות חסר בבגדים שאוהבים/ חסר רגשי/ סתם שעמום

הפתרון בהתאם

לקנות רק בגדים שעושים טוב/ לטפל בחסרים רגשיים/ למצוא עיסוקים יותר טובים 

כשאני נזכרת בערמות הבגדים, כביסות קיפולים וצפיפות בארונות ובלאגן בבית זה מאוד מהר מוציא לי את החשק לקנות דברים.

בדיוק היתה לי דילמה שבוע שעבר הייתי בחנות עודפים וכמעט קניתי קפוצונים לכל הילדים (ככה יש לכל אחד קפוצון אחד ומידי פעם מכבסת ומייבשת מיד ליום למחרת)

בהתחלה אמרתי וואלה זה יקל עלי אני לא אצטרך מיד לכבס

אח"כ דמיינתי את כל ערמת הקפוצונים האלו בארונות תופסים מלא מקום

וכל הבית קפוצונים מסתובבים בין הרגליים כי אם אחד לא מוצא את שלו מיד אז יוציא אחר מהארון.. ירדתי מהרעיון וזהו.

ותודה לה שלא קניתי

רק זה מה שהיה חסר לי פה עם כל המעילים ומגפיים ומטריות 😂

יש לי ארון ענק ועוד ארון ועוד ארון למטפחות

הפיתרון שלח זה שאני ובעלי עושים לי תקציב חודשי כל חודש יש איקס כסף לרכישת בגדים ומטפחות ובמסגרת זה אני יכולה להוציא

שאני עוברת טת זה אני עוצרת

זה מצד אחד ממלא את הצורך מצד שני לא אוכל את הכסף

גם בחינוך..

אני עובדת 4 וחצי ימים (יום לסירוגין, שבוע כן שבוע לא)

ומקבלת ככה..

עם ותק של 7 שנים... 

אולי לנסות לדייק מה הקושי כרגע ולנסות למצוא לזה פתרונות/עזרה חיצונית?

את רוצה דווקא עבודה בחינוך? 

חיבוק גדול ♥️

אם רלוונטי לך ללמוד משהו שאפשר לעבוד בו כעצמאית (קוסמטיקה עיסויים וכדו) לפעמים אפשר להגיע למשכורת מכובדת אבל זה דורש למידה ושיווק ועוד.. 

נניח בפיקוח או הנהלה או משהו. לא בממשק עם תלמידים…

זה עדיין בתחום החינוך, אבל העבודה היומיומית יכולה להיות מאודדדד שונה

וגם מניחה שישמרו לך על הותק…

תחום אחר

פחות אחריות

פחות ימים

כל אחד מהדברים האלה שונה.

לעבוד חצי מהזמן ולקבל אותה משכורת ידרוש ממך הסבה למקצוע שמרוויחים בו משמעותית יותר וגם אז זה יקרה רק אחרי כמה שנות לימוד+התמחות (גם אם אין התמחות רשמית, נגיד בפיתוח תוכנה יש דרגות שונות לפי ותק והמשכורת בהתאם). יכול להיות שכבעלת עסק כן תוכלי להרוויח יותר, לא מכירה את השדה הזה

מקצוע אחר או עם פחות אחריות יכול לתת לך את אותו שכר, אבל לרוב עם משרה מלאה אמיתית - כלומר 5 ימים בשבוע ובלי החופשים וההטבות של התחום שלך.

נראה לי שאם את רוצה פחות ימים בלי לפגוע בתנאים האחרים שלך הכי סביר זה להתקדם בתוך התחום - בין אם להפוך לעצמאית (מורה מתקנת פרטית, מאבחנת וכו) או לעבור למקצוע נוח יותר בתוך המערכת כמו יועצת וכו.

מה את יודעת לעשות?

מה את אוהבת?

מה החלום שלך?

אולי הגיע הזמן לצאת לעצמאות?

זורקת פה שאלות, תנסי לראות מה רלוונטי עבורך

אני מרגישה לעיתים רצון לפחות עבודה ופחות אחריות

אני חושבת שכסף זה לא תמריץ מספיק

מה שמחזיק אותי להתמיד וגם להנות רוב הזמן

זה מהות העבודה והתוצרים

הסיפוק והערכה

וגם יציאות יזומות לחופשות/ יום חופש לפי הצורך

אם גילית איך אשמח לשמוע

אני בכנות חושבת שצריך להסתכל בצורה ריאלית על הדברים

שוק העבודה היום לא מציע שכר כזה לעבודה של פעמיים בשבוע, אפילו לא בהייטק לדעתי. גם בתור עצמאית - להגיע לשכר כזה מ8 ימי עבודה בחודש ממוצע זה לא מאוד ריאלי ושכיח (יש המון עצמאיים סביבי ואני מכירה) ובמקומות האלה אין הטבות של חופש גדול ללא עבודה ושכר כמו במשרד החינוך

וכככל שנשתפר בתנאים, נרצה עוד שיפור

השאלה היא לדעתי - איך את משלימה עם זה כרגע בהנחה ואין לך אפשרות לרדת בשכר כי כל שינוי תעסוקתי כזה או אחר ידרוש ירידה בהכנסה כי צריך להשקיע בהסבה זמן וגם כסף.

מה קשה לך היום וניתן לפתור ולהגיע לנוחות ולרווחה מקסימליות בהתחשב במצב הנתוו

סליחה אם לא עזרתי אבל אלו המחשבות שלי בכל אופן

אצלינו המקום היה הסיבה המרכזית למה לא. תחשבו כמה אנשים בערך יבואו, וכמה מ"ר פנוי מרהיטים יש לכם בסלון, המקסימום שאפשר להכניס אני חושבת זה אדם בכל מטר נניח יש לכם סלון של 30 מ"ר אז המקסימום זה 30 אנשים (וזה יהיה צפוף, אבל אפשרי)

חוץ מזה צריך לחשוב איך את מושיבה את כולם לאכול, אם זה אפשרי מצד המקום והמבנה.

ואם את הולכת על זה אז ממש חשוב שתהיה לכם עזרה גם בארגון ובניקיון של הבית לפני הברית שיהיה נעים לארח בו (ושאת היולדת לא תנקפי אצבע בשביל זה) וגם בארגון ובניקיון של הבית אחרי האירוע. שלא הכל יפול על בעלך כי זה מאוד מתיש.

כל הסלון, כל אחד ייקח לעצמו ויישב

מה דעתך?

אנחנו לא עשינו ברית אבל ימי הולדת אנחנו עושים עם משפחה די גדולה אצלנו בבית באופן די דומה. מעמידה שולחן כמו בופה צמוד לקיר וכיסאות סביב כל הסלון וילדים משחקים באמצע. כל אחד לוקח משהו וחוזר לשבת במקום שלו או אחר. זה לא כזה רשמי.

מה שכן, אני מרגישה צורך להבריק את הבית לפני מפני האורחים ואחרי בגללנו, אז השאלה אם יש מישהו שיכול לעזור לך בזה סמוך ללידה. 

ממש אהבתי את הקונספט

הברית עצמה הייתה במבואה של הכניסה לבית

היה שם קצת כיבוד קנוי - עוגיות ושתיה

התחילו בדוק בזמן

ואז כל האורחים הרחוקים יותר הלכו ונשארו רק המשפחה המצומצמת

פתחו בר מגשי אירוח חלביים

וכמובן שכולם עזרו בפירוק האירוע 

תדחפי את השולחן של פינת האוכל לקיר, תשימי עליו את האוכל (בופה), וכיסאות בסלון כזה, באמת בופה ומי שרוצה שישב

אם אין הרבה אנשים זה מושלם

אם יש המון יכול להיות קצת צפוף

ואני חושבת שיש בזה הרבה נוחות לאמא… יש לך במרחק פסיעה חדר פרטי להניק, לנוח, לטפל בתינוקי…

אולי תביאי מישהי שתעזור בארגון הפרקטי של האוכל וזה? אפשר סתם נערות או אחייניות, לא צריך להשתגע

אצל ההורים

היה סופר מצומצם

השכנים נורא רצו לברך וריגשו אותנו

אבל...

בקושי היה כיבוד, המשפחה הקרובה כולם מיהרו ללכת

מה שהיה מאוד נחמד כי הייתי מותשת ורציתי להניק בשקט

לק"י

א. צריך לדאוג שיהיה מסודר. (נניח הבית שלנו הפוך, ולא הייתי רוצה להצטרך לסדר אותו לכבוד אורחים אחרי לידה).

אז אם אתם עושים בבית, מציעה לדאוג למי שיסדר לפני ואחרי.

ב. לדאוג למספיק מקומות ישיבה. (בבריתות שהיינו לא היה מספיק מקום. אז לצעירים זה אולי מתאים לעמוד חלק מהזמן. למבוגרים/ נשים בהריון- פחות).

אבל בקיץ, ויש לנו חצר, אז זה שונה ממש.

אבל כן היה כיף נורא שיכלתי להניק בשקט בחדר שלי, ובכלל שלא צריך לטרטר את עצמי ואת הילדים הגדולים שהרגישו מאוד בנוח.

הזמנתי נערות שינקו את הבית לפני ואחרי, ולי זו היתה חוויה נהדרת.

כלומר בעלי והבכורה הכינו וערכו וסדרו לפני ואחרי ואני יותר הייתי על תקן מעודדת ומכוונת מהצד.

זה היה מרגש וכיף גדול להיות עם הבייבי אחרי הברית בחדר בנוחות שלי.

היה צפוף מאד אבל משפחתי, חם ושמח

וסעודה בבית עם מניין. בעלי בישל, היה מקסים ממש ומרגש ואוירה מיוחדת.

(בלי משפחה בכלל אבל, מניחה שאצלכם זה לא המצב)

ומחזקת שזה פשוט מקסים מתוק וטבעי.

לשים לב להביא מנקה לסוף הברית, אחרת זה הסבתות והדודים עובדים לנקות כי לא רוצים להשאיר את הבית ככה ליולדת

צעיף/שרשרת.

אני בדר"כ לובשת משהו שמתאים אבל *לא* בצבע של החולצה/בגד

כך זה מוסיף לי צבעוניות.

אם הפריט מקושקש- אז מטפחת חלקה

ואם הבגד חלק

אז דוקא המטפחת זה מקום להוסיף בו צבע ועניין ומקושקש יכול ללכת טוב.

בסופו של דבר יש לי מלא מטפחות (צעיפים וקושרת אותם)

ויש את הכמה שחוזרים על עצמם כי הכי מתאימים *לי* 

מחמיאים לי לפנים לצבע העיניים,

כמו תכשיטים שיש לי די הרבה אבל בסופו של דבר משתמשת ב2-3 פריטים קבועים..

בשבת אני מתאימה לחצאית או לשמלה, עם חולצה לבנה. מטפחת בדרך כלל בצבע אחיד, יכול להיות עם דוגמא בבד, אבל פחות צבעוני.

אני לא משתוללת בהתאמות.

אז כשהבגד צבעוני בד"כ שמה מטפחת חלקה באחד הצבעים שיש בבגד

כשהבגד חלק שמה מטפחת יותר צבעונית - או שיש שם את הצבע החלק או משהו שהולך עם הכל כמו מנומר.

וכמובן מטפחת שחורה לכל מה שאני לא יודעת מה להתאים לו.

לא רק לחולצה/חצאית אלא לשניהם

לא בצבע של הבגדים, אבל כן בצבע שמשתלב יפה או אם זה מטפחת מקושקשת אז שיש בה את הצבע של החולצה/חצאית

בכללי לובשת חלק עם מקושקש ומקושקש עם חלק, אבל לפעמים יוצא לי גם חלק עם חלק או מקושקש עם מקושקש אם זה מתאים ומשתלב ביחד

יותר פרקטי לי מטפחת חלקה כי פחות מסובך לי להתאים אותה ומתאימה ליותר דברים

או שהיא חלקה באחד הצבעים של שמלה מקושקשת

או בצבע של חולצה/חצאית- אבל זה פחות

שאני ממש אוהבת שחור וצבעוני.

אז נגיד חצאית צבעונית, חולצה שחורה, והמטפחת מתאימה לחצאית.

או חצאית שחורה, חולצה בורדו והמטפחת ירוק זית. (זה דווקא שילוב יפה).

הנקודה לא ללבוש יותר משלושה צבעים בכל הלבוש.

ו ממש לא אוהבת בלאגן בעיניים, אני לא אשים מטפחת מקושקשת אם יש איזה פריט מקושקש, גם לא מקושקש עדין. מטפחת מקושקשת רק אם הכל חלק.

לכל אחת יש צבעים שמתאימים לה לפנים ומחמיאים לה, לראות מה הצבעים שלך.

זאת אומרת רוב החולצות שלי לבנות או שחורות

חצאיות בצבעים ניטרליים (רובן שחורות)

ככה שלרוב כל כיסוי שאשים יתאים

עכשיו בחורף יש לי קרדיגנים צבעוניים אז אני כן שמה כיסוי שיתאים לצבעים ששילבתי

אבל כמו שניתן לראות יש לי בעיית צבעים אז לא בטוח שאני עוזרת לך

תגובות מעניינות ופותחות את הראש

אני בדרך להתגבש על מתודיקה מגוונת של התאמות

אם אלבש בגד מקושקש אשים מטפחת חלקה עם אחד מגווני הבגד ולהפך...

אם אשים חולצה חלקה וחצאית מקושקשת או להיפך אשים בהתאם לאחד מהם...

צבעים נטרליים שמתאימים ללוק הכללי

לחולצה בעיקר

לא אוהבת קשקושים

לרוב מטפחות מקושקשות עם חולצה חלקה ומטפחות חלקות עם חולצה מקושקשת אבל ישלי גם שילובים מעניינים של חולצות פסים נגיד עם מטפחת מקושקשת..

או שמלות לא חלקות עם מטפחת מעוצבת..

בכל מקרה המראה השלם צריך להיות משתלב והרמוני.

אם החולצה חלקה שמה מקושקש ואם מקושקשת שמה חלק. צבעים מתאימים אבל לא בהכרח זהים למה שיש בחולצה.

לרוב שמה מטפחת מקושקשת עם חולצה חלקה, לפעמים מטפחת חלקה או עם דגם עדין מאוד עם חולצה מקושקשת.

אני או מתאימה שהגוונים יהיו דומים לבגדים, או צבע הופכי- נגיד בגדים כחולים-ירוקים עם מטפחת בורדו

עלה 800/900.

לא קניתי כי רציתי עם צינור.

בסוף קניתי בשמגר מייבש של 7 קילו עם צינור.