אצלנו אנחנו פשוט משתדלים מידי פעם לעצור בערב הזה תוך כדי התעסקות עם תינוק שלא נרדם או עם טיפה איפוס של הבית כדי להזכיר לעצמנו שחסד ה' שהערב הזה לא ריק ופנוי ויש ילדים שמבלגנים ומפריעים

וכשיש תינוק קטן אז ברגע שהוא נרדם לא עושים כלום חוץ מלהיות בנחת עם עצמנו, הכלים יחכו למדתי שהוא יתעורר שוב..

ובכללי מינימום התעסקות עם הבית, רק מה שאת חייבת להרגשה הטובה שלך. 

כשהשיא זה שבת-שאליה מתכוננים

אז כל ההכנות נגזרות מיום המקווה ואחורה

מבחינת סדר עדיפויות של הכנות (גם טכניות, מבחינת הבית והילדים)

כדאי להשתדל שערב המקווה יהיה סגור מבחינת הכנות (שקשורות אלייך) 

כדי שלא תילחצי ממנו.

ולכן להאציל משימות וכו'

המקווה עצמו בעיניי צריך להיות חוויה גדולה

של פינוק,  חיבור (לעצמך, לגוף, לרבש"ע), הודיה ותפילות

כמו היום של החופה.

וגם אם לא הספקת להתפלל במים או אחר כך

שמעתי פעם מאישה אחת

שאמרה לי שבמשך 24 שעות מהטבילה התפילות של האישה זה כמו של כלה ביום חופתה

אז אפשר לפעול בנחת גם ביום שלמחרת. 

התרגשתי

ולקחתי איתי

תודה!!

ורוב הדברים זה מה ששמעתי מהמדריכת כלות שלי.

הלוואי שגם אני אצליח להעביר את זה הלאה

ולחיות את זה כמו שכתבתי 😃

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך י"ב בטבת תשפ"ו 21:39

זה די ברור שאי אפשר לשחזר את היום הזה במלואו

אז - הייתה פניוּת נפשית ורגשית לתפילות , לבקשות ועוד.

כיום - זה יום יותר עמוס וכמעט תמיד יותר תובעני בגלל משימות החיים שנוספו מכל מיני סיבות (ילדים, עבודה וכו )

אז התכוונתי שזה לא יום הכנות אחד לאחד כמו ביום החופה כי טכנית לא תמיד אפשרי

אבל מבחינה מהותית- בהחלט לזכור ולהשתדל לייחס לו את החשיבות 

כי לא כדאי לפספס אותו מצד העוצמה היחידית (לאישה) והזוגית שלו.

יחליף מצעים, יעביר סמרטוט עם ריח נעים, ידליק נרות בחדר.

אם הבית זה גדול עליו ולא מספיק אז לפחות החדר.

לילדים זה כמובן יום לאכול בו בחדר פעמי, אוכל הכי פחות מלכלך שיש, עם פחות טרחה וכו' (פסטה בלי רוטב, תפוח אדמה וביצה בלי רוטב אפשר להניח על זה פרוסת גבנ"צ , לחם עם גבינה/ חומוס... )

אני בדרך למקווה תמיד מוצפת רגשית מהלחץ להגיע בזמן, הלחץ לא לפגוש אף אחת, הלחץ שתהיה בלנית נעימה, הלחץ שהערב יעבור בטוב, התרגשות, צפייה... הכל מתנקז לרגע שאני יוצאת ואז אני ממש מתפללת מהלב על הכל וזה מנקה ומשחרר. 

לגבי "שבעלך יהיה אחראי על החדר שלכם"

לי הרבה שנים היתה ציפיה כזו שבעלי יכין לכבודי את הבית/ החדר וכו' וכו'. ככה שמעתי שצריך וגם ככה באמת רציתי, אני אוהבת סדר ...

חווינו על הרקע הזה המון מריבות ותסכולים.

עם הזמן למדתי לדייק את הרצון. אני רוצה לראות שאני חשובה לבעלי. שאכפת לו ממני.

בעלי לעולם לא יארגן לי את החדר או את הבית. אבל יש לו את הדרכים שלו להביע השקעה.

אצלי זו היתה ממש עבודה להשתחרר מהחלון שפל לחזור לבית מסודר. אבל אחרי שהשתחררתי היתה לנו הזדמנות לשיח מדוייק יותר של צרכים ורצונות.

ולכן, בעיניי עצה של "בעלך יעשה" לא תמיד נכונה. כי זו עצה בסוף בשבילו ולא בשבילה. ויש בעלים שיקבלו את העצה הזו ויש שלא.

והייתי יותר לוקחת את זה לכיוון של שיח משותף על הבעת קרבה ואהבה ביום הטבילה.

הכי חשוב שההכנות והטבילה יהיו בנחת

עדיף בלי ריצות בין השכבות ובלי איפוס

אפשר שהבעל יגיע מספיק מוקדם כדי לתפעל את הכל השכבות ואיפוס

ואת תהי עסוקה רק בהכנות וביציאה לטבילה

כשאני חוזרת אוכלים יחד משהו, וכאילו הזמן נעצר, הכל רגוע, הכל בנחת.
כשאני באה הילדים כבר במיטות.
אגב, עם השנים נהייתי מיומנת בהכנות
בהתחלה לקח לי בממוצע 3-4 שעות של הכנה.
היום שעה אחת בלבד, ואני עושה הכלללל
מתקתקת
כבר יש לי טכניקות ומיומנות אז יש לי עוד זמן לדברים אחרים ביום הזה.
וטיפ קטן- ביום הזה לא להתאפר!!!!!
איפור מגדיל את זמן ההכנות בלפחות חצי שעה עד שהכל יורד.

אני גם יוםמיים לפני לא שמה מסקרה או עפרון שחור בעין וכו'

כל הדברים האלה שאפםעם לא יורדים לגמרי ונשאר מהם רושם.. 

צריך להתייחס לערב הזה כאילו את בחו"ל.

שיחזור עוד יותר מוקדם, שההשכבות יהיו עליו.

וכמובן לעשות את כל ההכנות שאפשר ערב קודם 

סליחה שאני חולקת על מי שמעליי אבל אי אפשר לעשות יום של חתונה כל חודש.

אז ברור שזה יום שמתכוננים אליו. גם הלכתית. ואפשר לחלק את ההכנות ההלכתיות לכמה ימים. כמו ציפורניים, הסרת שיער וכד'.

אבל- וזה בעיני מה שחשוב לא חייבים להנות כי יש כל הבית מאורגן וכד'. אפשר לעשות דברים כיפים ביחד (גם עם הבית מהפיכה) לצאת קצת אפילו לסיבוב קצר, לקנות איזה שוקולד שווה לאחרי הטבילה, או מאכל שכיף לשניכם לאכול- סושי או משהו....

בעיני להכניס עוד ציפיות ליום שגם ככה מעט מלחיץ ויש אליו גם ככה הכנות רק מוסיף מתח ולא מקל.

כמובן שזו דעתי וכנראה שיחלקו עליי. 

חשוב לא לחיות בפנטזיה

משהו קטן שמתאים לכם, אם הבעל לא יכול לחזור בארבע ולקחת עליו את כל העול, אז אין טעם לצפות לזה.

ולכל זוג מתאים משהו אחר

שהבעל יקדיש שעתיים שלוש פעם בחודש כדי שאישתו תתארגן ותטבול בנחת

זה לא ציפייה גבוהה

ובוודאי שלא מתקרב ליום של חתונה

נכון

יש גברים שמתקשים לעמוד גם בזה

או אולי יש נשים שלא מבקשות

זה לא הופך את הציפייה לגבוהה

זה לא משהו מורכב

לא לביצוע

ולא כבקשה

ובכל סאת - יש אילוצים. לא בכל מערכת אפשר לצאת מוקדם מהעבודה פעם בחודש.

ולא תמיד, גם אם הוא יהיה בבית ויעזור מצליחים לאפס את הבית.

בעיני הניסיון ליצור 'משהו' עלול להוסיף עוד מתח מיותר. האם לוותר על הערב המיוחד? לא. אלא לתת מקום למשהו יותר מינורי שיקרב ויהיה נעים לזוג. בלי להיכנס למתח של - 'כמו יום חתונה' או אפילו כמו ערב שבת. מספיק המקלחת הארוכה שעושים.

בתפקידים בכירים מאד

פעם בחודש זה דבר מינורי ביותר

רק תפקידים ספציפיים מאד לא מאפשרים את זה

אני מדברת על רוב האנשים

מקרי קצה הם מקרי קצה

לצפות שהיום הזה יהיה בנחת

זה לא לצפות ל'משהו'

זה הכי נורמלי שיש

למה לעשות דברים בבהילות

לאן ממהרים כולם

מה יש בסוף

כלום

לבין השרשור לפני כמה שבועות שמישהי התאכזבה שהיא חוזרת מיום אחד ארוך מחוץ לבית ומצפה לבית מאורגן יחסית ובלי סירים ולכלוכים בכל מקום.

בשני המקרים מדובר בציפייה, ושם היית בעמדה ברורה מאוד שאין מה לצפות מאדם אחר לעשות מעשים בשבילנו

לא כדאי לשים אנרגיות בציפייה שאחר יעשה בשבילנו

זה לא סותר שאפשר להגדיר דרגות בציפיות

בעיקר ציפייה עצמית

ציפייה להתארגנות וטבילה בנחת

זו לא ציפייה עצמית גבוהה

זה הגיוני

וזה גם הגיוני שהבעל ישתף עם זה פעולה

זה לא אומר בוודאות שזה יקרה

ואם זה לא קורה

לא כדאי להשקיע אנרגיות בציפייה הזו

אבל כדאי לנסות לשנות התנהלות

בעיקר התנהלות עצמית

(ככל שהאישה פחות תצליח לתקתק את הכל

אולי הבעל יבוא מעצמו לעזרתה)

זה יום שאני ממש מקלה על עצמי

חוזרת מוקדם מהעבודה ולא מעניין אותי איך הבית נראה

מתארגנת יום לפני במה שאפשר

לא מתאפרת באותו יום או לפניו

קודם כל לעשות הכנות במקווה

בעבר לא הבנתי את הנשים שמתארגנות במקווה

היום עם ילדים קטנים שלא גומרים לדפוק לי בדלת כשאני מתקלחת אני מעדיפה להתארגן במקווה.

ואז את גם לא יודעת מה קורה בבית

את בשקט שלך בסבבה שלך.

אני אישית נוסעת לעיר הסמוכה, יש שם מקווה מפנק ברמות אחרות ויש לי שקט ורוגע.

חוץ מזה אנחנו ממש מקפידים על א. ערב משותפת.

פעם היינו משקיעים, מכינים אוכל מיוחד וחגיגי.

היום  עם העומס והבלגן של החיים

אז הרבה פעמים פשוט מזמינים פיצה או הולכים לקנות שווארמה

שכן יהיה משהו מיוחד יותר.

אמרתי פעם לבעלי שלי הכי חשוב שיהיה אוכל טעים ביום הזה

אז אני סלחנית לכך שהבית מבולגן והרבה פעמים הילדון שלנו לא ישן ובא לאכול איתנו

אבל כן יש לנו משהו קצת שונה ומיוחד מתמיד.

שהחשק יגיע (אם אין לחץ הלכתי.. לא יודעת איך אצלכם). אני אחרי שנה לא יכולה לחשוב על עוד ילד. ולפעמים גם עד כמעט שנתיים.

ואחכ פתאום אני כן רוצה…… את בתוך הקושי של ילדים קטנים. זה הגיוני

לא תכננתי בשנים הקרובות אבל בעוד כמה שנים ארצה?

מרגיש לי שהרצון הזה לעולם לא יבוא. 

אני יכולה להגיד לך בוודאות שהזמן עושה את שלו.

לא דומה תינוק בן שנה לילד בן שלוש, מבחינת הצרכים, הטיפול, התלות, (הכסף..) וכו'..

לא הייתי מטרידה את עצמי בשאלה הזאת, זה במילא לא רלוונטי לך לעכשיו, בהתבסס שכתבת שאת עם התקן ולא תהיי מעוניינת בשנים הקרובות.

עוד שנתיים-שלוש תעשי חשיבה מחודשת ותבחני אם יש חשק ורצון או שלא.

וזה גם בסדר לחכות עוד, או לא לרצות בכלל.

בינתיים, באמת אל תטרידי את עצמך בשאלה הזאת כי זה עושה יותר נזק מתועלת. 

לי היו תחושות מאוד קשות אחרי ההריון הרביעי

ובאמת עשיתי הפסקה יותר ארוכה

באיזשהו שלב זה עבר

וזה נהפך לרצון חזק ואמיתי

אין סיבה להילחם במחשבות/הרגשות שלך כרגע.

זה בדיוק הזמן לחיות את ההווה

לעשות הכל כדי שההווה יהיה טוב יותר ונעים

זה לא שאני רוצה אבל כרגע לא..

אני מרגישה חוסר רצון וחשק לזה. חוסר רצון להיכנס לזה עוד פעם.

מרגיש לי הזוי

זה מעסיק אותי בימים האחרונים, מרגישה עוף מוזר בסביבה שכולם כל שנתיים מביאים ילד וחצי מהאנשים בכלל לא מעלים על דעתם את האופציה של מניעה

ומי שכן רק עם ''אישור'' ולפרק זמן מוגדר

אני לא שם. לא שואלת ולא לפרק זמן מוגבל. 

אבל דווקא אני רואה שהיום יש הרבה יותר מודעות לנושא המניעה

אני נמצאת בסביבה חרדית של ספרדים ליטאים וחסידים ונשים מונעות יפה מאוד כשאין כוח וחשק ומסוגלות לעוד הריון. 

בתיאוריה, ברור שיש מלא חרדיות שמונעות

בפועל - אני נתקלת רק במי שלא חחח 

אולי זה קשור לגיל שלך ושהם עדיין מאוד צעירות ועוד לא הגיעו לשלב הזה שרוצות למנוע

אבל אם אנחנו מדברות על הסביבה

נניח תביאי ילד כל שנתיים, ואז מה? יחשבו שאת סופר ומן (כשבעצם את לא, גמורה וממוטטת מבפנים)?

מישהו מהם יבוא לעזרתך כשלא תצליחי להחזיק את הראש מעל המים בגלל העומס שזה מביא לך?

הסביבה גם יכולה להתחלף

אנשים באים והולכים

ואת תשארי להתמודד עם החיים שלך וההשלכות של ההחלטות שלך.

בעז"ה אני מאמינה שתחזרי לכוחות שלך (הייתי שם ויודעת איך זה) ויש מצב שעוד שנה או יותר תרגישי רצון עז לעוד הריון.

מי שמונעת בדרך כלל

זה מי שההריונות יותר קשים לה

או בסיכון 

או צריכה קיסרי וכד'

ואלה שלא מונעות זה אלה שכל ההריונות קלים להן והן לא מרגישות אותם

שיכול להיות שקל להן יותר, ויכול להיות גם שהן לא מספיק מודעות לעצמן.

יכולה לספר לך על עצמי שהלידות והגידול של שני הראשונים שלי היו קלים יחסית, והייתי בטוחה שאלד תמיד בקצב של שנה וחצי-שנתיים.

אבל אז היה לי דיכאון אחרי לידה, וקיסרי, ואז עוד קיסריים, ובשנים האחרונות גם אתגרים לא פשוטים עם הילדים. ועכשיו אני מבינה שזה לא מובן מאליו...

אז אל תהיי קשה עם עצמך❤️

3 בנים

הקטן בן תיכף 4

הגדול בן 8.5

אין לי חשק לעבור את כל זה שוב.

ומבאס אותי שאני מרגישה ככה

והשעון דופק.

אבל אני לא אביא עוד ילד כשאני לא יודעת אם אהיה מסוגלת נפשית להתמודד.

אצלי החשק לא הגיע והקטנה בת 7 תכף

לא כדי להבהיל אותך או משהו. כולן מבטיחות שעוד מעט יהיה קל יותר (שזה נכון במובנים מסוימים) והחשק יגיע. אז לא לכולן הוא מגיע🤷

ומצד שני, קראתי פה על נשים שההחלטה לנסות להרות הגיעה נטו מהשכל

אני כן ממליצה לקחת פרק זמן של הפסקה כי הילדים עוד קטנים ולראות אם את רוצה בשכל ויש מחסום רגשי שצריך לטפל בו.

ולא צריך גם את זה וגם משלוח מנות 

לא יהיה להן זמן להנות מזה.

אבל את יכולה להכין מארזים קטנים כמו שתיארת בקופסה יפה ושיקחו הביתה בתור משלוח

אלא ביום ראשון הקרוב נגיד.. 

סמוך 

האמת שאצלנו לבת אחת החליטו שזה יהיה בשישי ולבת אחת בראשון אז זה קצת מבאס שלא יתחפשו ביחד😅

אם זה מוכן ודברים שאפשר לאכול בין לבין, מפנק ונגיש (כמו ירקות חתוכים ומאפים) ולא דברים שצריך לשבת עם צלחת (כמו נניח סלט וחביתה) אז הן לא ישכחו בטעות לאכול...

מקוריות או מחפשת משהו שיהיה זול?

כי בעיניי ארוחת בוקר זה כיף, אבל מושקע

אם זה מתאים לך, מהמם בעיניי. בצירוף פתק של פורים שמח ותודה רבה.

אבל אם את רוצה להראות הערכה, ולא לעבוד קשה, הייתי דווקא הולכת על משהו קנוי.

במיוחד אם זה צוות של גן ולא הרבה צוות, אפשר בסכום לא גבוה להביא משהו יפה.

קופסה יפה עם נייר גרוס, קרטון מיץ שוכב בצד אחד וכמה סוגי עוגיות בצלופנים בצד השני למשל.

ככה את קונה כמה סוגי עוגיות, ומחלקת כמה בודדות בכל צלופן ומשלבת את הסוגים השונים בכל משלוח. אפשר גם לגוון ונגיד לשים שניים של עוגיות,,אחד מרשמלו, אחד שוקולד או גומי.

תלוי כמה בא לך להרחיב או לצמצם.

אפשר כוס שתיה חמה ב5 שח מאיזה סטוק עם חליטת תה ב7-8 שח (אפשר לבקש שימלאו לך עד כמות שתעלה את המחיר שאת רוצה), עם שוקולד קטן וקופסה פיצית של דבש.

או כמו ארוחת בוקר - מיץ בקרטון/פחית/בקהוק זכוכית קטן, קרקרים/גריסיני בצלופן, יוגורט (רגיל או בצנצנת), פירות קטנים (יש עכשיו הרבה מבצעים על תותים, לא צריך קופסה, מספיק למלא קופסונת קטנה מהסטוק או לעשות שני שיפודים. גם התחילו להביא ענבים)

את יכולה גם לחפש מארזים מוכנים באתרים ולקבל רעיונות. אני ראיתי שהרבה פעמים ההבדל בין משלוח שנראה וואו למשלוח מבאס זה הקופסה או הנייר הגרוס והסרט שסוגר את העטיפה.. 

הרבה פעמים יש גם מבצעים סביב התקופה הזו.

נגיד קונים מיקס שוקולדים ומחלקים בין המשלוחים, כוס יפה ואיזשהו בקבוק שתייה בהתאם לתקציב.

אפשר גם ללכת לכל מיני חנויות בריאות כאלו, ואז אלו דברים במשקל שאפשר לבקש עזרה מה לקנות בהתאם לתקציב. (נגיד אגוזים מצופי שוקולד, חליטות תה, חלבה וכו')

בימים האחרונים הבת שלי (שנה וחצי) רוצה לאכול מאז שחוזרת ב2 ועד שהולכת לישון

איך יודעים מתי היא שבעה???

אם היא חוזרת ב2 הגיוני שלא נתנו להם עוד אוכל מהארוחה ב11:30-12:00, ואז היא צריכה לאכול ארוחה משביעה כשהיא חוזרת ולא רק לנשנש

היא מגיעה ואוכלת ארוחת צהריים מבושלת

אבל גם כשמסיימת אותה תמיד רוצה לאכול עוד

משחקת חצי שעה ושוב מבקשת אוכל

כל הזמן רוצה לאכול

יכול להיות שזה לא משביע אותה.

או שיש נשנושים/אוכל בטווח ראיה וזה מגרה אותה? ואז היא מבקשת לאכול גם אם לא באמת רעבה

היא נראית שבעה

זורקת שאריות על הרצפה 

מסרבת לעוד ביס

אבל אחרי כמה דקות זוחלת שוב לכיסא אוכל ומצביעה על הארונות והמקרר בדרישה

ככה כל חצי שעה

והיא אוכלת מנות מכובדות

לא שרואים עליה חחח רזה מאוד

אני שמחה שאוכלת כי באמת כדאי שתעלה במשקל

אבל זה ממש כל היום נהיה סביב אוכל

בבוקר אוכל בדרך כלל וופלים כשהוא קם, ולפני זה הוא יונק.

אוכל 3 ארוחות במעון, ב 8:30, 11:30, 14:30.

כשהוא חוזר ב 16:00 הוא יונק.

ארוחת ערב בסביבות 17:00-17:30.

פרוסת עוגה בסביבות 18:15-18:30.

ארוחת ערב שנייה בסביבות 21:00-21:30, כשאנחנו אוכלים.

לפעמים מנשנש תוך כדי גם קצת חטיף וכד'.

אצלינו בד"כ לפני 16 מביאים להם במעון כריך קטן ופרי למי שרוצה

חחח הילדים שלי ב"ה אוהבים לאכול ובאים הביתה עם תאבון

משתדלת שתהיה קופסת פירות זמינה לזמן הזה בין החזרה מהמסגרות ועד ארוחת הערב

מנסה לחשוב רגע

אוכלת משהו קטן באיזור 7:30(בסקוויט/פריכית)

בערך 8:30 ארוחת בוקר במעון

12:00 ארוחת צהריים במעון(אני חושבת שהם לא אוכלים עוד משו באמצע)

15:00 בערך פרוסה ופרי במעון

16:15 בערך כשחוזרים מהמעון היא מורעבת הרבה פעמים ואוכלת את מה שאנחנו אכלנו לצהריים, מנה יפה ומלאה

18:00 בערך ארוחת ערב שלפעמים ארבע ושש מתאחדות אם ארבע מתאחר, ואם לא אז היא אוכלת אבל לא ארוחה גדולה.. נגיד איזה חצי פיתה או קערה קטנה של פסטה או משו כזה, חביתה לפעמים, ירק..

בקיצור לשאלתך היא אוכלת כל שעתיים-שלוש בערך ולפעמים במרווחים קטנים יותר..

כל שלוש שעות🤣

אוכלת בבוקר לפני המעון- כריך/ ירקות/ עוגיות, מה שהיא רואה ומחליטה שהיא גם רוצה.

8:30 א. בוקר במעון

12 א. צהריים במעון

15:15 כריך ופרי במעון

16:00 מגיעה הביתה ואוכלת את מה שרואה- א. צהריים שנשארה/ פרי

17:30 א. ערב

אולי היא בחופשת לידה

שאפשר יהיה לחגוג קצת😅

אני לא שנונה עד כדי כך.. חח

לק"י

רציניים.

אם בכל זאת היא הגיבה לכן בשרשור וזה מפריע לכן- דווחו בבקשה.

המטרה היא שיהיה שמח.

אז היא תשתדל לא להתפרע, והשאר ישתדלו לקבל ברוח טובה (ולדווח אם צריך).

ממליצה על החוויה?

נקי? מפנק?

מה יש באזור?

נקי לדעתי 9/10

מפנק

יש משחקים זוגיים

ג'קוזי

יש מרפסת למנגל (חשוב: זה בקומה שניה, לא קרקע ובתוך שכונה אבל כן יש שקט ומבחינתנו זה מה שרצינו. אם מישהו מחפש דווקא טבע מטורף אז זה פחות)

לא מכירה את האזור

אנחנו היינו במקום כזה בטבע ע"ש אלקנה גובי (נראה לי זה השם) יש שם נדנדות ושקט וחוץ מזה רק במכולת ובעלי בבית כנסת

בעיקרון זה ממש קרוב למחלף קרית גת, תחפשי מה קרוב לשם

קומה שניה שמישהו גר בראשונה?

זה מרגיש פרטיות?

ואפשר לשאול מה עשיתם עם אוכל?

תמיד אני מסתבכת עם זה כשנוסעים לצימר

אנחנו אישית באנו בתקופה שרק רצינו שקט ואוכל פחות עניין אותנו

אז קנינו במכולת דברים מפנקים שלא צריך להכין ברמת הלחמניות גבינות ירקות מתוקים וזהו

אבל אפשר להזמין אוכל או להכין, יש שם מטבחון

חייבים דחוףף לצאת קצת

עזרת לי ממש

שנזכה גם לצאת שוב בקרוב

חולמת לחזור לשקט שם שוב

קצת קשה לאנשים להכיל.. להבין .. מה פשר המחיר בחברותא?!..

הוא זול לא כי הוא ברמה נמוכה.

הוא זול לא כי אין לו מה להציע.

הוא זול כי הוא נועד לעודד זוגות לצאת!!!! להתאוורר ולהתמלא!!! לאפשר לכולללםםםם לנפוש!!!

לא מעט אנו נפגשים עם זוגות שמספרים לנו שהם פעם ראשונה חוגגים בצימר!!

פעם ראשונה שניתנה להם האפשרות לצאת בלי לשבור חסכונות.!!

אז אם גם לכם בא להתפנק בחויה זוגית ויש לכם חברים שישמחו לשמוע על המיזם הטוב הזה..

שתפו.

צימר חברותא

צימר לחיזוק הקשר הזוגי בבני דקלים.

גקוזי מפנק.

מטבח מאובזר וכשר

פרטיות מוחלטת

גינה פרטית

ותוכן זוגי שפותח שיח זוגי וחויה זוגית שאין כמותה

380 שח ללילה .

0585358588

סתם, מבינה אותך מאוד...

הם כותבים שם שהם רוצים שכל זוג יוכל לצאת לנופש ולא יצטרך לוותר על זה בגלל שיקולים כלכליים, אבל לפחות אצלנו השיקול העיקרי הוא מי ישמור על הילדים... (יצאנו לאחרונה לצימר בפעם הראשונה במשך כל 19 שנות נישואינו, והסיבה שלא עשינו את זה עד עכשיו לא הייתה כלכלית...)

בכל אופן, באמת יוזמה מדהימה של בעלי הצימר האלה, וטוב שהיא מתפרסמת!

אין לי איפה להשאיר את הילדים. מכל כיוון שאני מסתכלת על זה - אין.

אני כמובן יכולה להתפשר, אבל לא רוצה.

בעלי אומר לי כל הזמן בואי נצא לנופש איתם, ככה אנחנו נהיה הכי רגועים. 

זה לא נופש זוגי

אבל בהחלט אוורור

אני כבר חודשיים עם אלגיות

פריחה של משהו מסויים או בכללי

לי קרמים טבעיים גורמים יותר אלגיות מהאלה הקלסיים. שווה לבדוק גם

אבק (היה הרבה אובך לאחרונה)

ממש בשנים האחרונות

לא עליתי על הבעיה לצערי, חוצמיזה שלהישאר בבית ממש עושה לי טוב ואני שונאת את העבודה שלי  חח

אני חושבת ששימוש באלרג'יקס ודומיו במקביל לחיפוש פתרונות אחרים זה לא בעיה

מה עדיף, לסבול בינתיים?

עושים שיקול של עלות/ סיכון במקרה הזה, מול התועלת

לרוב התועלת עולה על הסיכון בתרופות מסוג זה בעיניי, לפחות

אני גם לא לוקחת קבוע, אבל יש מקרים שזה ממש פוגע באיכות החיים 

בימים שזה ממש חריף לוקחת אלרגיקס וזה עוזר.

גם שימי בחדר מכשיר אדים, האוויר היבש בתקופה הזאת גם לא טוב

ממה שאני רואה למזג האויר- אבק, פריחה יש השפעות דרמטיות על האלרגיה. לכן אני לא רואה איך אפשר לטפל את זה מהשורש. אצל הסובלים באופן דרמטי אלרג'יקס זה ממש הצלה, ומכיוון שיש דברים שהם בלתי נשלטים אני לא הייתי שוללת.

וחלק לא?

למה דווקא אני סובלת ובעלי לא, מהילדים שלי- בת אחת כן והשאר לא

בטוח יש לזה סיבה 🙁

כמו שחלק רגישים לחלב או לגלוטן.

ואני גם לא סבלתי מזה בכלל

עד שבהריון של הבן שלי (זה שגם רגיש) חטפתי את זה קשה ומאז כל פעם זה חוזר באותה תקופה..

תמיד קצת לפני חודש מרץ החגיגה מתחילה-----

ממליצה לשים לב: יש צמחיה שמחמירה (ברחוב מסוים למדתי לעבור לצד השני של הכביש, למשל..)

וכן את עבודות נקיון הפסח לבצע עם מסכה על האף

ולפעמים אין מנוס מאלרג'יקס.....

אצלי זה בעונות מסויימות של השנה, ומעצים מסויימים.

יש מקומות ברחוב שבוע כשאני עוברת שם מתחילה לי אלרגיה, ואני מבינה שזה כנראה משיח או עץ שיש ליד...

אני פשוט מתמודדת עם הצינון,

וזהו.

 הבן שלי היה ישן רצוף בגילאים הקטנים גם 9 שעות, ואחכ היה אוכל.

מסייגת - אם התינוק קטן וצריך לאכול כל x שעות מעירה. יש לזה כללים אני חושבת

ולא אכלה הרבה בכלל

אבל היא נראית רגועה אז אני מקווה שזה בסדר

מבחינת משקל היא מרגישה לי אחלה וגדלה יפה

והיא עולה טוב במשקל, לא הייתי מעירה.

שימי לב שהיא מרגישה טוב, ולא מפתחת משהו.

אם זה ממשיך, כדאי להעיר כדי שתאכל מספיק.

ומודדת חום ליתר בטחון.

אם עולה טוב במשקל אני לא הייתי מעירה.

אם את מניקה אולי שווה לשאוב כדי לשמור חלב שאוב במקפיא לזמני הצורך.