נשמע לא פשוט

קטונתי, אבל אני מנסה לחשוב כמה זה ריאלי שהוא ייפתח בפני אישה

מצד שני אין לו אמון בגברים כנראה

אולי בטלפון ? 

אולי זום?

יש כזה דבר?

אם אישה הייתי חושבת בכיוון של אישה מבוגרת חילונית. אולי יהיה לו פחות סיטואציה מביכה כשזה סבתא בעצם...

והוא בסדר גמור

אבל זה נושא מאוד רגיש

והוא חושש לפתוח את זה מול גבר

חילונית הוא לא רוצה כי היא לא תבין את המקום הדתי בנושא הזה

קיצור בעיה

אוף עד שהוא בכלל חושב על לטפל

עד עכשיו לא היה על מה לדבר

כדי להבין נקודות של מורכבות.

לכל אדם יש בעיות שהמטפל לא יכול להזדהות איתן אלא רק להבין שהן נקודות של מורכבות.

גם אדם חסר ביטחון עצמי וביקורתי לעצמו שיושב מול מטפל שאין לו מחשבות ביקורתיות ובעל ביטחון עצמי ושלווה, גם הוא לא מובן למטפל, אבל עדיין יכול לעבור תהליך מדהים.

בלי להיכנס לפרטים, להגיד שלא רלוונטי מטפל גבר ומה לעשות

של טיפול מביך אותו

ולא נעים לו לשאול

סביב גיל 60 כזה

שתיכם תרגישו יותר בנוח

אנחנו גם יותר סומכים על מישהי עם הרבה ניסיון

ואני ממש רוצה בשבילו מישהי מעולה

כי אם זה לא ילך הוא לא ינסה שוב 

מכשירה. 

היא אישה מאד מקצועית , יראת שמיים ובהחלט מבינה את המקום הדתי שצריך מענה. 

רק רוצה להגיד שבטיפול צריך לדעת שהחיבור עם איש המקצוע הוא חשוב. לא במובן חלילה שעלולים להגיע לידי ניסיון, אלא שבסוף צריך להיות מרחב בטוח ומאפשר לפתיחת הלב בלי שיש תחושה שהמטפל/ת לא מבין או שיפוטי או בגישה לא מקדמת. ולפעמים צריך לנסות כמה עד שמגיעים לאיש הנכון. אז מה שאפשר לברר מראש כדי להבין שיש סיכוי לחיבור שמאפשר טיפול- לברר מראש. אבל לבוא בראש פתוח לאופציה שהמפגשים הראשונים זה עדיין חלק מהבירור ולא בהכרח יהיה בינגו כבר בפעם הראשונה.

בהצלחה! 

בהצלחה גדולה לכם! נשמעת התמודדות לא פשוטה בכלל

יש היום מלא מטפלות שמקבלות בזום

אני חושבת שזה מייצר מרחק ויותר נעים

בפרט לגבר שמור שלא רגיל לזה..

וזה לא פחות מקצועי

ובאמת לברר שהמטפלת מקצועית וכדאי גם קצת מבוגרת (יש יותר פסיכולוגיות בנות 60 מאשר בנות 30)

כי חלק ממקצועיות זה לא לייצר קרבה מדי גדולה

יש לך אולי המלצה?

לא משנה מי המטפלת

שזה יהיה בזמן קבוע בשבוע (יום ושעה)

ושבזמן הזה יהיה לו מקום לגמרי פרטי בשביל זה. בלי חשש ששומעים מבעד לדלת או עשויים להתפרץ לחדר.

אני מטופלת בזום (ולפעמים באה פיזית), וזה ממש משמעותי.

(ברור שאם קורה משהו אז אפשר להזיז זמן חדפ, אבל שסהכ זה יהיה קבוע)

זה מעלה סימן שאלה גדול על המקצועיות שלו

להבהיר מבחינת הזמן הקבוע, הצורך במרחב אינטימי...

אני לא מצפה שהמטופל ידע עד הסוף בתחילת הטיפול איך יוצרים תהליך טיפולי

אולי יתאים לו שתגיעי איתו ותהיי בחדר בזמן הטיפול?

מטפלת אישה או מטפל גבר, זו חוויה אחרת כשהן הזוג נמצא.

כמו שנשים מגיעות עם הבעל לרופא נשים

שאוכלים בסוף היום.

יום אחד אמא של אחד הילדות בגן של הבן שלי אומרת לי שהבת שלה סיפרה שהבן שלי מביא במבה אדומה, וגם היא רוצה.

לא הבנתי מאיפה היא הביאה את זה, עד שקלטתי שהוא הביא גמבה אדומה.

בפועל רב הילדים מביאים עוגיה/בייגלך

באסיפת אמהות הגננת הסבירה שבשעת פרי היא מלמדת סדר קדימה בברכות

קודם מי שיש לה פרי מזונות

אחכ מי שיש לה העץ, האדמה 

ושהכל.

מכירות את הפרי הזה, במזונות?

לפחות הבנתי למה הבת שלי מתעדפת ביסקוויט. לא צריך לחכות איתו לסבב ב' של ברכות כמו תפוח..

אמר לסייעת במעון שבא לו "עננים" היא מתקשרת אלי מה הוא רוצה- ואני "ענבים"

הקטנה בת שנתיים שמעה שסיפרתי לבעלי אז היא אומרת לא עננים, אומים אממים (אומרים ענבים....)

הגיל של השיבושים הכי מתוק רק שלפעמים קשה להבין אותם חחחח

ומשבשים בעצמם.

שהילד של השכנה שלי הצביע לשמים "הנה תטוס" (מטוס)

אמרתי לו "תטוס?" הוא אומר לי "לא תטוס- תטוס!!!"

חחחח ניסה לתקן אותי

אומרת "שגם" במקום גשם

זה חמוד ברמות..

יש לה עוד הרבה שיבושים/מילים חלקיות כי היא בת שנתיים זה הגיוני

אבל שגם זה עקבי וחמודיק ממש

אמרה מלך (במקום לחם)

וגבר (במקום גרב)

זה היה מוציא משפטים קורעים 😂

ובן 3 שאמר שהוא רוצה ללכת לחתונה!! (התכוון לחנות)

אז הוא שואל אותי מה מתחזק (במקום מתחרז) עם.....

וגם יחיד ורבים:

הרבה מכוניות, מכוניה אחת

הרבה שלוליות, שלוליה אחת. 

לק"י

מזכיר לי שהבן שלי קורא לחפצים בשמות חיבה:

גבינהי צהובהי

ירוקי

וכו'

גבינה צהובובה

פיצוש

גדולי, סינרי, שרוולי, חתולי, כוסי, כפיתי. אבל הכי הורס שהוא עשה את זה גם לפעלים- אני הולכי

לק"י

בקבוקי

מוצצי.

וכדומה.

אבל במילים כמו גבינה לא נתקלתי😅

הבת שלי תכף בת שנתיים:

חנותי, מצביעה על חנות שלקחתי אותה לשם פעם

ומתבלבלת לפעמים בין זכר לנקבה:

אבא קומי, אמא בוא

וגם 'סמיט הכבאי' . לא עזר ניסינותינו לתקן.. 

במקום להגיד יש לי יומולדת "יש יומולדת לאני"

גם הבת שלי משתוללת.

לפעמים אני לא מוכנה שיתקנו את הטעויות האלו

אני זורמת תקופה ואז מתקנת

תלוי כמה חמוד זה 

אם חזר למשקל לידה?

הוא יונק המון, ממלא טיטולים יפה מאוד ובגדים שהתאימו לו לפני שבועיים כבר קטנים עליו עכשיו, אז אין לי ספק שהוא עבר את משקל הלידה שלו. הוא גם לא ירד כל כך הרבה כבר בבית חולים.

לכן לא לקחתי אותו בגיל שבועיים, את ההדרכה כבר שמעתי והשקילה לא הייתה לי קריטית.

(אולי חבל כי ככה אין נקודת ייחוס למשקל ולגובה ולהיקף ראש, אבל לא נורא...)

שלא חייבים את התור של חודש.

שיכולה בגיל 6 שבועות ויאחדו את החיסונים. (מה שנותנים בגיל חודש הוא בלי תופעות לוואי)

אבל לפי מה שאמרו לי, לא חייבים.

מעקב שקילה עשיתי אצל הרופא. פחות המתנה חחח

כי יש חיסונים שאם קיבלו באיחור אז גם המנה הבאה צריכה להיות באיחור מותאם, בגיל חודש זה לא ככה?

אחרי שאת המנה הראשונה מקבלים בבית חולים.

זה לא אמור לעכס חיסונים אחרים.

יצא לי שקבעו יותר מאוחר כי לא היו תורים.

זה לא קריטי.

וגם תודה @מוריה וכל המגיבות!

גם את של גיל חודש

זה לא עיכב כלום

וזה עבר סבבה

כי זה מה שהיה פנוי

והאחות רצתה כבר לחסן לגיל חודשיים

לא הסכמתי

אמרתי קודם של החודש ולגיל חודשיים בזמן שלו...

תכלס היא דחתה לי את התור של גיל חודשיים ואת החיסון הזה עשה בגיל 3 חודשים ופצלתי א החיסון

שאת שותה מספיק

ההנחיה לבדוק אם יש יותר מ4 בשעה.

שותה המון😀

היו פעמים שהיה יותר מ-4 בשעה, זה אומר שצריך להיבדק?

ובסוף בסוף, זה פשוט דבר שקיים.. מבאס וכואב אבל זה "סתם" עוד תופעת הריון.. וכן לפעמים זה מתיש להיבדק ככ הרבה על משהו כביכול סתמי. הייתי מבקשת מהרופטא איזו הנחיה מתי להיבדק  ומבהירה לו מה התדירות שזה קורה לך, כי לא הגיוני נגיד כל יום להגיע למיון

בדיוק אין לי את הכוח והסבלנות לבלות במיון..

אנסה לשלוח פנייה באפליקציה לרופאה שלי.

תודה😍

מהצ'אט- צירי ברקסטון היקס (צירים מדומים) יכולים להופיע כבר החל מהשליש השני של ההיריון, בדרך כלל אחרי שבוע 20, אך לרוב הנשים הן מורגשות יותר במהלך השליש השלישי, במיוחד לקראת שבועות 28-27 ואילך, כשהן הופכות לתכופות יותר ככל שמועד הלידה מתקרב, אך אינן גורמות לפתיחה של צוואר הרחם.

ומנצלשת- אם יש לי התקשויות לא כואבות במיוחד, אבל לפעמים גם יותר מארבע בשעה, עדיין כדאי ללכת להיבדק? יש לי הרבה פעמים אבל זה בעיקר לא נוח ומציק, לא כואב

אבל ממה שאמרו לי זאת תופעה רגילה, ופשוט צריך לעבור את זה...

האמת שאף פעם לא חשבתי להיבדק, וגם לי היה הרבה פעמים במנוחה או תוך כדי שינה

נראלי אם זה מתגבר או נעשה חזק יותר מבדר"כ או אחרי מאמץ כדאי ללכת לבדוק, אבל אם זה רגיל והבדיקות הרגילות יוצאות תקינות אז אין סיבה להילחץ, אולי לשאול את הרופאה מתי כן ללכת להיבדק

בכל השאר כבר לא.

בוא נגיד שהאחיות החמודות במיון יולדות אז כשבאתי אמרו לי, טוב שבאת, ככה את מכירה איך נראה מיון יולדות מבפנים ומה זה מוניטור ולא תפגשי את המקום הזה פעם ראשונה בלידה, אבל מצד ההתקשויות לא באמת היה צריך לבוא. 

לא רוצה לקחת אחריות אבל לא הייתי נוסעת (ואכן גם לא נסעתי) אם זה רק לא נוח ומציק אבל לא כואב. אם כואב אז אולי כן כדאי להיבדק.

מה שכן עשיתי היה לתזמן ולראות אם יש סדירות כלשהי, אצלי היו הרבה יותר מארבע בשעה אבל במרווחים לא סדירים, אז זה גם הרגיע אותי.

אצלי כן כואב, אדבר עם הרופאה וניראה מה היא אומרת.

תודה❤️

לי היה כשלא שתיתי מספיק

על הבוקר שותים מים חמימים עם כמה טיפות לימון.
תנסי, שווה לנסות אולי יעזור.

נורמאלי...

לגבי להיטהר- יש באמת כל מיני טריקים, תסתכלי באתר של מכון פועה

וגם אולי לנסות לשטוף קצת בפנים, כדי שסתם שאריות שיש יצאו כבר...

ותזכרי שבגדול צריך להוציא הפסק נקי לגמרי, ואחרי זה הרבה דברים וכתמים הרב יכול להתיר, בגלל שזה אחרי לידה ולא  אחרי מחזור... לי ממש התירו כתם אדום של דם...

מנוחה אחרי לידה מאוד עוזרת להטהר מוקדם.

כמה שפחות להסתובב, קניות, להרים דברים כבדים (כביסה, עגלה..), המנעות ממנשא וכו.

ההגיון- דם אחרי לידה (במיוחד אחרי ההתרוקנות של הימים הראשונים) זה כמו פצע שצריך להחלים ולכן מנוחה עוזרת. ותנועה ומאמץ פותחים מחדש.

לעומת זאת דם ווסת- זה כמו כלי. יש כמות מסוימת של דם שצריכה להתרוקן.

ותזכרי שצריך בדיקות טהורות ולא נקיות. אפשר ורצוי לשאול רב. 

המליצו כאן בימים האחרונים על ניצוצות ענבר..

נשמע לי שכדאי בהחלט ליווי רפואי ורגשי איכותי...

חיבוק גדול

וישהיו לכם בשורות טובות בקרוב!!

ושהתהליך יעבור בקלות ממש...

אני חושבת שלא זכאים בשבוע כזה לחופשת "לידה" אבל קחי חופשת מחלה משמעותית.. זה לא דבר פשוט לגוף.., ולנפש..

שה' ימלא חסרונכם

מוסיפה ברמה הטכנית שאם ההריון ימשיך עד שבוע 22, החל משם זה נחשב לידה ולא הפלה ואת זכאית לזכויות כמו חופשת לידה להתאוששות וכו

כאן החוק

רבקי וצלר היא הפדולה, ואולי גם יכולה להפנות אותך למקומות כמו קבוצות תמיכה וכו'

‏‪+972 54-684-4049‬‏

גם אני עברתי לידה שקטה בעקבות מום חמור בעובר.

אשמח לסייע פה או בפרטי...

אני אישית עשיתי הפסקת הריון, וגם לא השתמשתי בדולה, מה שלי עזר היה לקבל כמה שיותר מידע.

וסליחה שאני שואלת שאלה ממש קשה, האם בהכרח ההריון יסתיים בלידה שקטה או שיש סיכוי שהועבר ישרוד את ההריון?

אתחיל בחיבוק ענקקקק!!!!!

לתחושתי אין באמת איך להתכונן לזה.

אבל

אנחנו ממש התפללנו שנזכה לשליחים טובים, וזה באמת מהותי. זכיתי לכמה שליחות טובות בזמנים מהותיים, ולמזלי האלו הפחות מוצלחות היו בזמנים הפחות מהותיים.

דבר שני,

בקטע טכני.

מקבלים חופשת לידה משבוע 22 ויום. אם את מגיעה חלילה ללידה שקטה קרוב לזה- יש שישקלו להתעכב קצת בשביל החופשת לידה.

יש קבוצת פייסבוק לנשים אחרי לידה שקטה, זה יכול להיות מציף אז הייתי שוקלת אם להצטרף סתם ככה.

לא קראתי הרבה תגובות, אבל ראיתי שהמליצו על ניצוצות ענבר, כדאי לעקוב אחריהם בפייסבוק.

לגבי הפדולה-

אני הרגשתי שזה הוצאה מוגזמת (כמה אלפים טובים), העדפתי את אמא שלי ובעלי איתי. לי זה היה מעולה.

תחשבי מי יעשה לך טוב סביבך.

בכללית יש זכאות ל12 מפגשים עם עו"סית, זה יכול לעזור.

זה מה שעולה לי כרגע.

אם תרצי להתכתב בפרטי- בשמחה, נחליף ניקים דרך המנהלות. יודעת שלפעמים רוצים לדבר עם נשים שעברו את זה (ותודה למישהי כאן שעזרה לי, לא אתייג כי אני לא בטוחה שתרצה להזדהות)

*עריכה, אני רואה שהזדהית, אז @מתיכון ועד מעון תודה לך!

ושוב- חיבוק גדול!!!!

וכוחות

אנחנו עברנו הפסקת היריון בשבוע מתקדם יחסית, אבל העניין התעכב ונדחה והיה לנו הרבה זמן להסתובב עם עובר חי ובטן.

בדיעבד אני חושבת שהזמן הזה היה לטובתנו, לעבד את העניין, לשקול מה ואיך אנחנו רוצים שיהיה וכמובן להפרד.

ממליצה מאד על הספר "כחלום יעוף", גם נותן משמעות ותמיכה בקטע רוחני וגם נותן מידע לגבי כל מיני החלטות שתוכלו לקבל לאורך הדרך.

וכן גם על העמותה ניצוצות ענבר.

חוץ מזה, כדאי לדעתי לשתף את הסביבה הקרובה במה שאתם עוברים. לי זה נתן המון כח.

שוב חיבוק

מוזמנת באהבה לאישי לכל דבר.

את כנראה מלאך אם את עצמך לא צועקת וזה מביך אותך לשמוע שהשכנות כן.. אבל רובינו כנראה צועקות מידי פעפ ואומרות דברים מתוך לחץ.. 

זה נשמע שמידי פעם את שומעת אמהות כועסות וזה לא נשמע משהו קיצוני ..

רוב האנשים לפעמים נופלים בכעס ובצעקות ..

שוב, אם מדובר על משהו נורמלי ולא קיצוני שאז כן לא אמורים להתעלם.

אני אישית הייתי מאוד מובכת אם שכנה שלי הייתה פונה אליי בהצעת עזרה כזו .

כן הייתי מנסה לעזור אם יש סיטואציה שאתן לדוגמא בחוץ יחד ואת רואה שהחברה קצת בעומס אז אפשר להציע לה לשמור כמה דקות על הילדים שתעשה לעצמה לשתות/תאכל בנחת או אם את פנויה וזה בכיף ליותר זמן שתנוח

כאן את לא "תופסת" את החברה בנפילה שלה וזה יכול להתפרש בצורה יותר חברית.

אבל אם את רואה שמישהי במצוקה ויש לךאיך לעזור בלי להסגיר (נגיד להזמין את הילדים אלייך מדי פעם אחהצ להקל על עומס, או אם הם במילואים/אחרי לידה וכד'אז לשלוח ארוחות) - זה מבורך

את אף פעם לא כועסת על בעלך ועל הילדים?

תמיד מדברת בנחת?

אף פעם לא צורחת עליהם שיכבו את הטלוויזיה? יכנסו למקלחת? יאספו את הצעצועים?

שומעים, אז מה.

אם זו לא אלימות או לא משהו חריג באופן מיוחד.

ממשיכים הלאה. 

התכוונתי שלדעתי הן לא צריכות עזרה, כמו שאת לא צריכה עזרה.

אף פעם לא שמעת את עצמך מהצד.

אולי מהצד את נשמעת לא כמו שאת חושבת.

ואני גם לא נשמעת כמו שאני מדמיינת.

פעם שמעתי שכנה צועקת לבעלה שהיא לא טובלת יותר.

קצת דאגתי, אבל בינתיים נולדה לה תינוקת, אז כנראה הכל טוב 😄

לעזור לאנשים כועסים ולחוצים

רק הם יכולים לעזור לעצמם

אם מישהו צריך להיות מובך זה מי שצעק ולא מי ששמע 

קורה לכולנו שאומרות דברים מתוך לחץ
ושצועקות פתאום.
לא?
אנושי לגמרי...ברור שצריך עבודת המידות, אבל יש נפילות.

כל עוד הן בריאות בנפשן ורגילות, בטוחה שזה מציק להן והן עובדות על זה כפי יכולתן.
לא שמעתי על אמא שאיננה צועקת, או על אמא שלא אומרת דברים מתוך לחץ.

את לא צועקת אף פעם?
יפה שכואב לך את כנראה מאוד רגישה, אבל אין מה לעשות עם זה...

כאילו כשאני בלחץ עם כל הילדים בבוקר, שכנה עם חיוך ברוגע ומילים של: את רוצה עזרה?
יכולה עוד יותר לעצבן אותי...חחח

מה שכן אפשר בנחת אם את רואה את השכנה, ובאמת רוצה לעזור לה, למשל להציע לקחת את הילד להסעה בבוקר.
או להיות רגע עם התינוק בידיים כשהיא מארגנת את הגדולים יותר.
בסוף מה שיוצר לחץ וצעקות זה העומס, אם רלוונטי לך להוריד להן בעומס זה באמת עזרה. אבל מן הסתם יש לך את העומס של החיים שלך.

או יושב על משהו שקשה לך לשמוע צעקות?

בהרבה בתים צעקות זה נורמטיבי לגמרי...

הייתי בודקת עם עצמי למה זה כל כך נוגע בי

לא לשפוט

ובטח ובטח לא להתערב

מסייגת כמובן שאם ישנם סימנים לאלימות מכל סוג צריך וחשוב לדווח

אני יכולה לצעוק הרבה פעמים

בעלי תמיד מתפדח שאולי שומעים אותי

אבל לא אכפת לי

בדרך כלל לא צעקות של עצבים

אני יכולה לצעוק פתאום "אבאאאא אין לי כוחחחח"

או לצעוק על הילדה שלי "את מתוקההההההההה"

לא חושבת שזה בעיה

יצא לשמוע גם שכנות צועקות

לא ריחמתי עליהם

ומבחינתי זה היה לא במקום אם מישהי היתה אומרת לי משהו.

גם לא עזרה.

אני לא צריכה עזרה. אני מסתדרת מצוין.

כשיש כמה ילדים צעירים בבית ועומס ולחץ של החיים- *מבחינתי* הגיוני שמדי פעם יהיו צעקות.

הם מקבלים טונה של אהבה שמכסה בפער על הצעקות שלי.

ואני גם שומעת את השכנות שלי. וממש לא חשבתי מעולם להציע עזרה.

או לחשוב על זה בכלל.

היא צועקת סבבה הגיוני.

שמעתי אחת בשלוש בלילה נטרפת מהצרחות של הילדה שלה. נו ו?

הילדים שלה מחונכים מטופחים ואהובים.

מותר לה לפעמים לצאת קצת משליטה וזה לא המקום שלי להציע עזרה.

סליחה שאני אומרת - לטעמי זה אפילו טיפה טיפה מתנשא.

ואם מישהי היתה מציעה לי עזרה הייתי מציעה לה עזרה בלהבין איפה לא המקום שלה.

אתמול בלילה חלמתי ששכנה שני בניינים ליד סיפרה שהיא שומעת את הצעקות שלי בבית. זה היה מביך.

בקיצור נראה לי הכי טוב לא להגיד כלום, זה סתם מביך.

אולי יש מקרים חריגים מאוד שיש מה לעשות בעניין.

החיים לא שוויוניים

אז אין מה לצפות לשוויון

עזרה מאחרים זו פריווילגיה

אז אני לא מצפה לעזרה

אלא דואגת לה בעצמי

(גם בעלי נוסע ותכננתי עזרה לפרטי פרטים למרות שאין פה באמת הרבה עבודה

ובכללי לא מצפה מאף אחד לשום עזרה)

יש איזה חוקר סוציולוגיה אחד בשם דן אריאלי שהוציא הרבה ספרים על פסיכולוגיה התנהגותית או משהו כזה, והוא מדבר על זה שאנחנו משווים את עצמנו בעיקר בעיקר לסביבה שלנו. ולמרבה ההפתעה הוא ממליץ להקיף את עצמנו באנשים שהם "פחות".. פחות חכמים, פחות עשירים, פחות מצליחים.. כדי שלא נרגיש כל הזמן הטיפשים/העניים/הגרועים.

לא יודעת מה אני חושבת על ההמלצה הזאת באופן כללי, אבל נשמע שסביב הקשר עם חמותך והגיסות אולי שווה לנסות את האסטרטגיה הזאת, בחינת מה שלא יודעים לא כואב. הרי עד עכשיו התארגנת והרגשת שאת מאפשרת ומצליחה וזה יהיה קשה אבל אפשרי, ופתאום לראות מישהי קרובה באותה סיטואציה שאפילו לא מנסה להתמודד זה ממש מרפה את הידיים וגורם לזה להרגיש סיטואציה בלתי אפשרית.

לא יודעת אם בעלך מדבר עם חמותך ומספר לך, או שאת מדברת איתה ישירות אבל אולי כדאי סביב תקופות מאתגרות לתת לו לדבר איתה ולבקש שיסנן...

אנחנו כמעט לא בקשר

הזמינה אותנו לשבת הזו ועל הדרך אמרה שתהיה שבת מאוד גדולה כי מתארחים הרבה וגם הגיסה עם הילדים ואז הזכרתי שהוא אמור לטוס (היא יודעת אך לא ידעה תאריך יעד)

עניתי שכל הכבוד שמארחת ועוד מחזירה לה את כל הילדים

אני ממש בוכה מאז

לא מעניין אותי ישירות שהיא לא עוזרת לי

זה פשוט באמת גרם לי מיד להשוואה וקרע לי את הלב

אמא שלי לא יכולה לעזור מבחינה בריאותית גם שזה מוסיף לקושי

ולא מספיק שהוא טס יש גם הכנות ופגישות כל יום עכשיו בכל שעה אפשרית וכמהה שהוא מנסה לעזור לי זה עדיין קשוח

עכשיו למשל אני נגמרת עם הילדים לבד והתינוק לא יורד מהידיים לרגע 

זה באמת ממש מכאיב לראות את החוסר בשיווין אבל מה ששלך שלך...

בעזרת ה' תעברי את זה בטוב ותקיפי את עצמך במי שעושה לך טוב.

לא אכפת לי שתעזור לה לנצח!

ההשוואה וההבדלים כאן קרעו אותי.. כי אני עם הקושי הענק הזה גם ככה שמנסה להתגבר וחחדטב מה לעשות וכו'

לה לא קשה לשלוח בעל לטיסה כי היא יודעת שהיא פשוט אורזת

את עצמה עם הילדים והולכת לאמא שלה

וזה כולל שמירה על הילדים אם צריך אחה"צ,עזרה כל אחה"צ , פיזור ולקיחת הילדים מהגנים ובתי ספר, הכנת סנדוויצ'ים,ארוחות במהלך היום וכמובן שבת. בקיצור פנסיון מלא.

שוב... בכל זמן אחר מפרגנת

אגב זו ממש לא פעם ראשונה ובעלה טס מלאאאא

מקריאה מבחוץ נראה שפשוט כואב לך החוסר שלך והשיתוף מול חמותך לא בדיוק מועיל כי זה מנכיח אותו מאוד

תרשי לעצמך לכאוב את זה. את התחושה של הבדידות בקושי. זה באמת כואב. את זה שאת מתמודדת לבד.

ועם זאת, תחיי את חייך ותצאי מהמצב הקורבני. נכון קשה לשמוע את זה כרגע, אבל אפשר גם וגם. אפשר גם לכאוב את החוסר וגם להתמלא בכוחות שהשם שם אותך בסיטואציה הנתונה ושאת יכולה להתמודד איתה. שאת באמת בחרת להקים את השבט שלך, ילד ילד, בידיעה שזה את ובעלך ותמצאי פתרונות שיקלו למרות שהיית רוצה אחרת..

חיבוק♥️

השאלה אם הסבתא ''אשמה'' בזה

אני מנחשת שהבת פשוט מעמידה עובדה ומגיעה, בלי לשאול ולבקש.

ולך זה פחות זורם להתנהג ככה.

היה אפשר לצפות שהסבתא תהיה רגישה יותר להבדלים האלו, אבל כנראה שלא כולם ניחנו ברגישות עד עדי כך

לא מבינה למה את לוקחת את זה כל כך קשה.למה זה צריך לקרוע אותך??

2.גיסתך זו הבת שלה.מניחה שהן בקשר.יותר קל לארח בת שבוע מאשר כלה שבכלל לא בקשר איתה.מאוד מאוד הגיוני.

3.קחי אויר.תחשבי על נשות המילואים ששבועות וחודשים נמצאות לבד.ובנוסף לקושי של הלבד יש חשש שמא יקרה משו לבעל....בעלך טס לשבוע.נראה לי שאת לוקחת יותר מידי בדרמה.

לק"י

וקשה להתווכח עם רגש, כך שאם היא מרגישה קשה עם זה שאין לה עזרה, אין טעם להוכיח אותה על זה.

חלק מהכיף בפורום זה לקבל אמפטיה, גם אם זה "צרות של עשירים" או שישנן צרות גדולות יותר.

(והאמת שלא רק בפורום. גם בחיים).

זה נכון מה שאת אומרת.יש גם צרות של עשירים.אבל לפעמים צריך להאיר את העינים ולתת קצת פורפורציות.לא תמיד האמפתיה היא זו ו היא זו שתתן את המענה הנכון.לפעמים דווקא שמעמידים מראה מול האדם שישים לב ממה הוא עושה כזה עינין- זה יכול לעזור. ולא רק העצמה של המיסכנות לכאורה.מה גם שמיד אחריה היה שרשור של אישה שבעלה במילואים שכותבת על הקושי.וגם שרשורים של נשים שהבעלים שלהם התנדבו והן תמכו בכך למרות הקושי והזמן הארוך.ואף אחד לא מתווכח עם רגש, אבל הרגש מביא אותה לבכי בלי סוף, לצרות עיין וכעס על חמותה.בעיני זה דרמטי מידי וצריך להאיר לה.כי בדרך הזו היא פוגעת בסוף בעצמה.וחלילה גם אולי תהוא לידי כעסעל בעלה.

אמפתיה לקושי מגבירה את תחושת המסכנות ורק תביא בעיני לאכזבה והעצמת הקושי.

אני ממש לא רוצה שחמותי תבוא לעזור לי  ממש אבל ממש לא!

פשוט הקושי שלי להישאר עם 7 ילדים בלע"ר לבד הוא גדול במיוחד שאני רק חודשיים וחצי אחרי לידה ולי אין עזרה מאף כיוון, זה לא שהייתי רוצה שהיא תבוא

גם אם היא הייתה רוצה לבוא לא הייתי מסכימה, מי צריך את חמותי על הראש?

רק כתבתי שמידת ההשוואה כאן גדולה

שאני צריכה לגייס עזרה בכוח ולה זה בא בקלות

ציפיתי לאמפתיה ולא יותר 

כל אחד מתמודד אחרת עם קשיים

בעיניך זה שטויות, מבחינתי זה קושי 

לק"י

ואמפטיה לא חייבת לגרום לתחושת מסכנות. אפשר להביע אותה בעדינות.

ואם רוצים להוסיף על זה הארה בונה, אז לנסח בזהירות. המינוס בכתיבה שאין את האינטונציה, ולפעמים מבינים לא נכון את הנכתב.

וזו הארה חשובה לכותבות ולקוראות. ייתכן שאני קראתי את ההודעה שלך ביותר "קשיחות" ממה שאת רצית להביע.

יש הרבה פעמים שזה לא מתאים להעמיד בן אדם מול המראה ולתת לו פרופורציות. זה לא התפקיד שלך. את לא מכירה אותה, את לא יודעת מה הסיפור המלא, הרבה פעמים זה עושה יותר נזק מתועלת.

תאמיני לי, עברתי דבר או שניים בחיים ואני יודעת מה זה.

הרבה עשו לי את זה במלחמה בלי בכלל לדעת שזה שבעלי לא במילואים לא אומר שהוא נמצא כל היום בבית, הפוך. בתור איש כוחות ביטחון, מעט האנשים שיודעים במה הוא עובד, מבחינתם הוא לא עושה מילואים אז זהו, אסור לי להתלונן שאני נמצאת ימים שלמים לבד בבית עם ילדה בת פחות מגיל 3 ובהריון, שהילדה בוכה שהיא מתגעגעת לאבא שלה, ואני איתה מתגעגעת אליו גם, ואין מישהו בעולם שמבין אותי, כי 'תגידי תודה שהוא ישן איתך בלילה'..

וכן, נגעת פה בנקודה מאוד רגישה אצלי.

מבטיחה לך שאין צורך להאדיר את הקושי שלך ע"י הקטנת קושי של מישהי אחרת

לק"י

אני רוצה להוסיף ולהגיד שגם לנשות המילואים "אסור" להתלונן, כי הן צריכות להגיד תודה שיש להן בעל בכלל. או בעל בריא שיכול לעשות צבא.

(ציניות כמובן).

תמיד אפשר למצוא מישהו שקשה לו יותר.

לא את כולן זה מעודד.

ובפורום אנחנו רוצות לאפשר לנשים לפרוק ולהתלונן, גם אם יש צרות גדולות יותר.

תסבירי לה שזה לא כזה עניין וכו.
בשבילי זה כן כזה עניין, במראה שאני אציב מולה אראה לה שהיא צודקת וזה ממש מתסכל.
כל אחת זה משהו אחר, לאחת מפריע משהו שלאחרת זה לא מזיז. לכן המראה הזו לא תמיד מדוייקת.

את תצאי חזקה ועם חוסן וכוחות שישארו איתך הלאה. והפעם הבאה שתצטרכי להתמודד עם דברים את לא תשברי.

לא חכמה להיות עטוף ומוקף כל הזמן...

זה כיף שיש עזרה אבל בסוף מי שעושה- מרוויח. 

כל מיני מורכבויות

ברור שזה שטויות אבל כל דבר מוסיף

וזה לא פשוט להיות לבד שבוע כשאת שניה אחרי לידה ועוד צריכה לנוח.

מקווה שלכל הילדים יש מסגרות בבוקר שתוכלי לנוח לפחות חצי יום ולקבל כח לחצי השני. 

אם היית מקבלת את העזרה מדי פעם, כל פעם היתה צפייה, תקווה ואכזבה, כאן את מקבלת מסר ברור שאת לא יכולה לסמוך על עזרה חיצונית.

עם כל הקושי, ברגע שמשחררים את הציפייה קל יותר להרים את הראש, להתרכז בדברים שאת יכולה לעשות ולהקל על עצמך, ואחכ לטפוח לעצמך על השכם שעמדת בזה. ולא לשכוח לתכנן פינוק או יציאה בשבילך כשיתאפשר

חיבוק גדול 

אבל חד משמעית הייתי מצפה לאמפתיה מינימלית.

אני מבינה שמה שבעיקר קשה זה הידיעה הזאת

כמו לקבל בוקס לפנים

שאת נשארת בלי עזרה

ולמישהי אחרת בסיטואציה דומה

יש מלא עזרה

זה כואב

לא משנה אם זה גיסה או שכנה

זה כזה מראה מול הפנים...

הייתי מנסה לשנן לעצמי שמה ששלי שלי

ולי יש דברים אחרים טובים