מובן שזה קשה לשמוע בכי

אבל זו הדרך של תינוק לתקשר

וגם אחרי שילד יודע לדבר הוא ממשיך לתקשר לעיתים עם בכי

ככה שהפתרון הראשוני זה להבין שזו תקשורת ולא בהכרח צריך להפעיל אותך לעשות משהו

לקבל שזה חלק מגידול תינוק וילד

אבל הילד מיילל כדי שאעשה בשבילו משהו, אז חייבת להגיב נראה לי 😅

כשהוא קם בלילה ומקבל מה שהוא רוצה, הוא נרגע ונרדם בקלות או שלוקח הרבה זמן ומאמץ להרדים אותו?

וכשהוא מקבל את כל מה שהוא צריך פחות או יותר, כאילו לא עייף או רעב וכו', יש זמנים שהוא משחק ברוגע או שהוא מיילל בלי הפסקה?

ומציעה דברים שלא כתבת שניסיתם- להרגיל אותו למצוא את הנוצץ מתוך שינה בכוחות עצמו, ולפנות לייעוץ שינה 

לא. הוא אמנם נרגע ונרדם אחרי הבקבוק, אבל לפעמים הוא יכול להתעורר שוב אחרי חצי שעה/ שעה בכיף. אז זה לא שהוא היה מורעב קודם ואחרי שאכל פתאום נרגע וישן עד הבוקר.

יש זמנים מאוד מעטים במהלך היום בהם הוא לא מיילל. רק במקרים מאוד נדירים שבהם הוא בדיוק אחרי שנת צהריים אז פחות עייף, ואחרי אוכל, ורק אם כל האחים שלו משחקים ביחד במלא צעצועים (ואף אחד לא חוטף לו), אז פתאום הוא רגוע.

והאמת שאני מבינה אותו, הוא בטח כל היום עייף ולכן מתבכיין, אבל אני פשוט לא מצליחה לגרום שיישן נורמלי בלילה

הייתי הולכת על לנסות לגרום לו לישון טוב

הוא אוכל טוב לפני השינה? אפשר לשים דייסה בבקבוק זה משביע ועוזר

מוצץ כנל

כנראה מתקשה לחבר מחזורי שינה לבד

ולראות אם יש לה איך לעזור לסדר את השינה שלו ואיך זה משפיע על היום.

צהריים הוא ישן טוב?

ולגבי המוצץ- האמת ששמעתי על זה מזמן ואני לא מאה אחוז זוכרת😅 אני חושבת שבהתחלה באמת שמים לו ביד, אולי עוזרים לו להכניס את היד לפה אם הוא לא מצליח לבד? ואחר כך כשהוא מתרגל שמים רק ליד היד נותנים לו לחפש לבד. 

נשמע לא קל. לא יודעת אם את נוטלת מניעה הורמונאלית אבל שימי לב שזה גורם לפעמים לעצבים להיות על הקצה . אולי עדיף לשקול משהו לא הורמונאלי.

אם לא רלונטי אל תתיחסי

ונשמע קשה בלי קשר

מחזקת אותך 

על החיזוק...

מניעה לא הורמונלית. כן הורמונים רגילים של החודש 😅 אולי זה גם קצת קשור

ואם כן, איך מתקשר אז? האם נחמד להיות לצידו? 

שנוצר מעין מעגל כזה שאת שומרת מרחק, בעקבות כך אין לך הזדמנויות לקשר נעים איתו של חיבוקים, חיוכים, כיף ונעים. ואז שניכם למדתם שהדרך בה אתם מתקשרים היא דרך היללות, מבחינתו הוא חווה שאם הוא מיילל את מגיבה, נעים לא נעים, זה לא משנה, יש יחס יש תקשורת מאמא. ומבחינתך כל חווית הגידול שלו היא חווית יללות, כי את מבחינתך לא יוזמת אותן.

אני מציעה לנסות להפוך את הגלגל, להשקיע ממש בחודש הקרוב בקירבה אליו, ליזום סיטואציות של קשר חיבוק, משחק, כל דבר שמהנה את שניכם. אני מאמינה שזה יכול קצת לעזור

הוא תינוק שעל פניו נשמע שמתנהג בהתאם לגילו

את כרגע נמצאת בלופ של ציפיות לא תואמות גיל

ואז אכזבה

ואז פתיל קצר

ואז מתרחקת

שרק מזין את חוסר הרוגע שלו ואת הרצון שלו בקרבה

המפתח לשינוי המצב נמצא אצלך

בעלי אומר לי לשקר לילד רוגע

עם כמההההה שזה סופר קשה זה עוזר לפעמים

ואני יודעת שזה קשה לך

אולי משהו מציק לו מעבר?

לרוב שילד בגיל הזה מתעורר כל כך הרבה זה חשוד להפרעות בשינה ומצב שנקרא דום נשימה בשינה. ממליצה לך להתייעץ עם רופא ילדים, כי נשמע שהילד סובל וגם את

מטבעינו אנחנו הרבה יותר חסרי סבלנות למה שלא תקין בעינינו

ולמה שטבעי - אנחנו מקבלים יותר בהבנה

אז קודם כל הידיעה שהוא לא חריג ומתנהג בהתאם לגילו יכןלה להרגיע את הציפיות ובהתאם את האכזבות והתסכול

לי - הכלה מהיאה איתה גם סבלנות

אני עם בן שנה ו9- צמוד אלי כל הזמן

הוא ישן איתי בלילה, עדין יונק וכל הזמן צריך אותי בסביבה

להגיד לך שזה לא מעיק לפעמים? זה כן

אבל אני מזכירה לעצמי כל הזמן ש

1. זה זמני. הוא יגדל וירכוש עצמאות וילמד להיות בנפרד מאמא שלו

2. אני המבוגר בסיפור, הוא התינוק

הציפיות שלי הן מעצמי והיכולת לנווט היא שלי

אצלו זה צורך חייתי, אין לו בשלב הזה את היכולת לעבוד על עצמו תודעתית. לי יש.

3. אני מכירה בגבולות של עצמי ודואגת לשים את הסטופ לפני שאני מגיע לקצה.  בין אם זה לקחת פסק זמן לעצמי ולגייס את בעלי, בין אם זה לזהות טריגרים ולהימנע מהם (גם שלי וגם שלו)

4. למידה כל הזמן! אני משתדלת כל הזמן ללמוד הן על שלבי התפתחות ומה אפשר לעשות באיזה גיל (לדוג - כל השיטות השונות להירדמות עצמאית יכולות להוביל לתסכול גגול מאוד אם מתחילים אותן לפני הזמן... וגם שמגיע היכולת הפיזית אני מנסה להבין מה נכון לנו ומה לא)

4.1 למידה על הזמן- של הילד

לא דומה ילד אחד לשני

והילד של היום הוא לא הילד של לפני שבוע

אני כל הזמן מנסה ללמוד ולהכיר אותו ולהבין איל אני יכולה לתת מענה לצרכים שלו

5. מרימה לעצמי כל הזמן, עובדת הרבה על להוריד את המצפון ומשתדלת להיות סלחנית כלפי עצמי- אמהות זה למידה אין סופית

ציפיות להבין שחלק מהותי מגידול תינוק זה בכי

לשבץ הפסקות קטנות בזמנים איתו

בהן אפשר לנשום לרגע ולמלא קצת סבלנות

לתכנן זמן עצמי יומיומי מספיק ופעילויות שממלאות אנרגיה

למצוא חפץ/ פעולה שמרגיעה אותו

לתכנן ילודה שמתאימה לסבלנות ולאנרגיות אחרי המודעות למה נדרש כהורה

אולי זה קשור איכשהו לכאבי בטן או רעב?

אולי כדאי ללכת לליווי שינה אצל מישהי תותחית.

יכול להיות שהוא פשוט עייף ולכן כל היום רטנוני וגם זה גורם לקימות מרובות בלילה.

חיבוק

זה ממש יכול להוציא מהדעת ❤️

הוא לחלוטין עייף וזה מוציא אותו ואותי מהדעת..

רעיון טוב העלת, נראה אולי באמת נחפש ייעוץ שינה כי את כל השאר בערך כבר ניסינו 🙊

תקשורת, חיוך, הנאה ממשחק יחד איתך (משחק קוקו לדוגמה)

יש מילים ראשונות? מלמול?

כתבת שיש לך עוד ילדים לפניו, אז את יודעת להשוות אליהם.

הבת שלי, שמינית במספר, גם הייתה ככה (יותר צורחת מאשר מייללת), וידעתי שזה חריג, אף שהרופא לא מצא כלום וכל הטיפולים האלטרנטיביים שניסינו לא עזרו.

אצלה זה נרגע בגיל שנה פחות או יותר, אבל עדיין התפרץ מדי פעם.

ובגיל שלוש היא אובחנה עם אוטיזם (בתפקוד גבוה) - שזה לא בהכרח קשור, אבל יכול להיות שכן.

לא אומרת שזה המצב אצלכם, אבל כן כדאי שתשימי לב ליכולות התקשורת שלו (מה ש @נעומית שאלה אותך), ואם את רואה שהן לא תואמות גיל - אז כדאי לפנות לרופא בכיוון הזה.

אני יודעת שהכיוון הזה לא מעודד כל כך, כי הרי לאוטיזם אין תרופה. אבל קודם כול - עצם הידיעה שיש סיבה עוזרת נפשית, ושנית - יש דרכים איך לעזור בהתאם לאבחנה.

כמובן, רוב הסיכויים שמדובר באבחנה אחרת, אבל מעודדת אותך לא לוותר עד שתגלו את הסיבה למה שמציק לו.

חיבוק גדול❤️ התחושות שאת מתארת ממש מוכרות לי לצערי...

לק"י

ילד שכל היום מיילל.

לא הייתי הולכת רחוק עם המחשבות, אבל נשמע לי נורמלי להתחרפן מזה...

שביום רביעי מישהי אמרה לי משהו ממש דומה. סתם מישהי שאני לא מכירה בכלל שראתה אותנו בספריה, ואמרה לי שגם הבן שלה היה ככה בכיין ובסוף הסתבר שהוא על הרצף. אני לא הולכת עכשיו לכיוון הזה כי כמו שאמרת אין בדיוק מה לעשות עם זה.

וכן אני גם חושבת שזה חריג קצת כל היללות 😅 תודה!

לא תרופה, כמו שכתבה מתואמת

אבל כן טיפולים והבנה מעמיקה של איך הוא חווה את העולם. והתאמה של העולם, שלו, ושלכם בהתאם לצרכים שלו.

וחוצמיזה, אבחון וטיפול מוקדם קריטים ביותר להתקדמות.

(ממש לא רוצה להלחיץ, אבל אם יש נורות אדומות אחרות, כן כדאי לבדוק ולטפל)

יש קובץ של נורות אדומות שיכולות להחשיד לאוטיזם, אם תרצי אשלח לך בפרטי.

ועוד כמה דברים שכדאי לבדוק:

שינה, ישן מספיק? ישן טוב? מראה סימני עייפות?

אכילה

רגישות חושית לאור, רעש, המולה.

סדר יום קבוע (ברור לו מה קורה אחרי מה?, מתי אוכלים, מתקלחים, ישנים).

מה יכול לעזור:

לספר לו מה הולך לקרות, (עכשיו אני אוריד אותך ותשב קצת על הרצפה).

לא להבהל, לתת לו לילל,

לתמלל את מה שהוא מרגיש.

והכי חשוב (מבחינתי) שוקולד טעים או משהו מפנק אחר שאת יכולה לאכול במקום להתעצבן.

כשאני כועסת ולא רגועה, הולכת למקרר, לוקחת ביס וחוזרת.

אשמח.

בגדול הוא יוצר קשר עין ומחייך, והוא גם לא דופק את הראש שלו אחורה, סליחה אם אמרתי משהו לא רגיש פשוט זה מה שאני זוכרת על אוטיזם 😅

ולגבי תחושתיות הוא רגיש מאוד לרעש, צריך ממש ללכת על ביצים כשהוא ישן כדי שלא יתעורר 🥴

ולא דפקה את הראש אחורה. אלה סימנים של אוטיזם בתפקוד נמוך.

אבל רגישות לרעשים זה לגמרי אחד הסימנים, גם רגישות למרקמים. (זה יכול להיות תסמין גם ל"סתם" ילד רגיש מאוד - הגדרה פסיכולוגית יחסית חדשה, שנקראת HSP - ואצל אוטיסטים יכול להיות גם הפוך, חיפוש של רעש ומגע, כמו אצל הבת שלי)

בכל אופן, בתור התחלה אני מציעה לך לתמלל לו כל דבר שאת עושה בשבילו, וגם לתת לו "סדר יום" בקטנה: "עכשיו בוקר, ואמא מלבישה אותך. עוד מעט ניטול ידיים ותקבל משהו לאכול, ואחר כך נלך למטפלת. בצהריים ניקח אותך מהמטפלת, ותשחק בקוביות ליד הספה."

לאוטיסטים זה ממש עוזר, שנותנים להם עוגנים כאלה, ובהחלט יכול להיות שגם לסתם רגישים זה יכול לעזור...

ולא נגמר בינקות...

אני לא יודעת אם מותר לשלוח באנונימי, אבל שלחתי. תוכלי לחפש על זה עוד בגוגל.

יש ג'סטות? נפנוף לשלום? מחיאות כפיים?

נהנה ממשחק משותף עם מבוגר?

רק מרגיעה שיכולות להיות עוד מליון סיבות לתינוק לא רגוע, אבל זו אחת מהן. 

אבל האמת לא הצלחתי להבין חצי ממה שהיה רשום שם 😅

היה נפנוף לשלום הרבה בעבר, קצת הפסיק עם זה, לאחרונה חזר. מוחא כפיים כשיש מוזיקה

נהנה ממשחק.. אני לא משחקת איתו לעיתים קרובות הוא משחק בעיקר עם האחים מלא 😅

מה זה ג'סטות?

לדוגמא הצבעה, לא עם הראש, הושטת ידיים תרימי אותי.

נהדר. אם הוא משחק עם האחים זה סימן מקסים.

אני כותבת שוב, יכול להיות שזה יחד שקשה לי יותר להתווסת/ מעברים.

ממש ממש ממש (ממש!) לא חייב להיות אוטיזם, אם את מתרשמת מיכולות תקשורתיות תקינות אז כנראה שזה בסדר.

אם את צריכה הסבר על היגדים נוספים, בשמחה

חוץ מרעש, אולי הוא רגיש תחושתית?

הבן שלי גם היה ככה.

שנה בכה ברצףףףףףףףף

הוא רגיש מאד

לסוגי מגע

לאור

לרעש

להמולה

(באמת עכשיו כשגדל אנחנו חושדים באוטיזם בתפקוד גבוה אבל אז זה לא היה נראה)

מרפאה בעיסוק הצילה אותנו עם הדרכה טובה למדנו לווסת וזה שיפר ברמות את איכות החיים שלו ושלנו

לתינוקות מאובחנים עם ASD יש מעונות שנקראים מעון  תקשורת

מיוחד לילדים על הרצף

ושם מקבלים את כל המענה הטיפולי

ואם לא במעון אז בלי קשר

יש טיפולים פרא רפואיים חשובים שנותנים לפעוטות על הרצף

והם מקדמים מאוד מאוד!! וקריטי דוקא בגיל הצעיר 

גם לי יש ילד מאוד מאוד מאוד בכיין , זה לגמרי מוציא מהדעת. אצלי הוא לא מיילל הוא פשוט צורח! גם בלילה לקום לצעקות זה סיוט.

הוא כבר בן שנה ו8 ויש שיפור תודה לאל,  ומאז שהוא נולד הוא יותר בכיין מכל קודמיו, אבל המטפלת אומרת שהוא סבבה, אני יודעת שהוא רואה אותי הוא תמיד מוצא סיבה לבכות, גם לבעלי הוא מתבכיין אבל לא כמוני (איך בעלי אמר לי? רק בגללך הוא בוכה... חחח ) .

אם המטפלת אומרת שהוא בסדר אצלה הייתי נרגעת שכנראה זה סתם אופי ויגדל בע''ה. לנשום עמוק ולהשתדל לא להתרגש מידי, לתמלל לו במילים רגועות אחרי כל יללה... אה, אתה רוצה מים? אני רוצה מים!  אתה רוצה עוד עוגיה? תגיד- אני רוצה עוגיה! 

גם השניה שלי הייתה צורחת אבל רק פעם אחת בלילה לא 5 פעמים 😅

אצל המטפלת הוא מקסים ב"ה.. רק כשהוא לא נמצא הרבה זמן הוא בוכה כשחוזרים שוב לשגרה, אבל נראה לי הגיוני.

ועכשיו ראיתי שיוצאת לו שן טוחנת! מה שבטוח לא עוזר לכל המצב 🥴

ותודה! נחכה עוד קצת שיגדל בתקווה שיעבור..

מבטיחה לך שהוא לא עושה את זה כדי לעצבן אותך! אני יודעת שזה יכול לשגע, אבל באמת הוא תינוק קטן וכנראה העולם הזה קצת קשה לו, כל אחד חווה את העולם בצורה אחרת, וכנראה יותר קשה לו מאחיו הגדולים, הכאב אצלו נחווה בעוצמה יותר, הקור נחווה בעוצמה חזקה יותר, החרדית נטישה מוגזמת יותר...

זה גם גיל מורכב, שהוא מבין מה הוא רוצה אבל מוגבל ולא יכול להביע את עצמו במילים וזה יוצר תסכול.

וזה שאת מתעצבנת/ מתוסכלת/ לחוצה (בצדק!) מוסיף לבכיינות שלו. תנסי לנשום עמוק ולזכור שהוא יגדל.

תנסי לראות מה בכל זאת מאפס אותו כשהבכי הוא סתם כזה... אצל החמוד שלי הוא מאוד מתרגש משירים, אז הרבה פעמים כשהוא מתבכיין אני מתחילה לשיר לו או מבקשת מהאחים שלו לשיר לו (אצבע לאצבע נחבר, ידיים למעלה על הראש, עשר אצבעות לי יש ...)

שזה הקטע של ההתעוררות בלילה. אחכ הוא כל היום עייף ונודניק...

גם אנחנו אם נישן ככה נהיה מחורפנים.. 

שרפרפרתי כזה על התגובות וזה דווקא לא נשמע לי כזה נורמלי והגיוני

הוא לא אמור כל היום ליילל, אין לי מושג מה מפריע לו ואולי שה פשוט אופי בנתיים

אבל בהחלט חיבוק ענק

אמאלההה יש לי צמרמורת רק מלחשוב על ייללות לאורכך כל היום זה משגע

חיבוקק

והלוואי ותמצאי את מה שעושה לו טוב או שהוא פשוט יהיה רגוע יותר 🙂

ולגבי השינה אולי באמת להרגיל אותו להכניס מוצץ לבד

ואם הוא יישן לידך אולי להעביר אותו חדר יעזור?

הוא נרדם עם בקבוק? אולי כדאי להוסיף דייסה שיהיה שבע

אצלנו בכי ממושך כזה הסתבר כבעיה בוויסות החושי.

הייתי ממליצה ממש לבדוק. 

כשהייתי בהריון הלכתי לרופא טבעי (אני במכבי אז יש להם מכבי טבעי) והוא אמר לי שאני לא אשכח.

אחרי שהתינוק נולד ובכללי שיש לרפואה משלימה הרבה מה לעזור לתינוק בוכה!

הוא אמר אל תחכי. אם את רואפה שלאורך זמן התינוק לא רגוע תבואי איתו! יש הרבה טיפולים שעוזרים מאד לתינוקות ומוכחים ביעילות שלהם!

אני חושבת שכדאי לך לנסות דרך הקופה, זה באמת גרושים לטיפול. (במכבי סביב ה50 שח) וזה באמת עושה פלאים!

כי בסוף תינוק לא בוכה סתם. (מסייגת ואומרת שתמיד יש תינוקות שבוכים יותר ויש שפחות)

בהצלחה

יש לך קישורים לדברים ספציפיים?

כדי להביש מעל הטיטול.

או לפחות פעם היה... את כל אלה שהיו לי זרקתי, כי אני לא אוהבת להלביש ככה (מעדיפה טייץ או גרביון).

אולי תחפשי מישהי כזו שעושה כמוני, ותבקשי ממנה את התחתונים האלה? הם במידה קטנה יותר מתחתון רגיל...

גם אני לא מלבישה ככה, ויכול להיות ששמרתי.

לא יודעת אם זה באמת יותר קטן, כי זה מיועד להיות מעל טיטול.

השאלה אם זה מתאים בתור ממש תחתונים, בלי טיטול מתחת.

לי זכור שזה היה איכותי.

בכל אופן, אם זה לשמלה שמתאימה לגיל חצי שנה - אז גם אם התחתון גדול יותר הוא עדיין קטן מספיק...

אם אני אמצא תחתונים שנשארו לי מהגדול, אני אוכל לבדוק.

אבל בדרך כלל המידה הכי קטנה זה אפילו לא 2, אלא 2-4.

וגם לאחרים שהיו די קטנים אבל לא פיצים כמוה

ואני ראיתי שבדווקא בבזארים הזולים כמו "ביגוד" המידות של התחתונים קטנות מהרגיל. אני קונה לילדים שלי מידה מעל

ה1.5-2 של נקסט היה הכי קטן שמצאתי.

קניתי אותם והצרתי עם תפר בגומי.

עכשיו אמנם קיץ אבל אני בחורף שאחרי הגמילה הסתבכתי גם עם למצוא גופיות שאין להם סגירה של תיקתקים למטה...

תקני אחד מכל סוג: בנים רגיל, בנים בוקסר, בנות,

ותבדקי מה הכי מתאים.

מקסימום אפשר להצר קצת עם חוט ומחט

שיש חברה אחת שקניתי לילד ולילדה שנגמלו במידות האלה.

אולי בבזאר שטראוס?

הגומי למעלה עבה מהרגיל. זה מידה 2-4 אבל קטנהה וזה היה להם מצוין. (כשהגיעו ל2-4 שלך חברות אחרות זה היה להם צפוף ממש) וממש רואים שהם קטנים יותר.

תמיד בחנות פתחתי חבילה והוצאתי אחד להשוות. 

זה נתפס עם המכנסיים.

יש בזה יתרון שלא צריך להתאמץ להוריד שני בגדים כשמתפנים.

תקני את של נקסט, אם יהיה גדול מדי תשמרי לו, ותחפשי יותר קטן.

לא הייתי קונה את של הבנות.

ההכי פשוטים, כמו שכתבו לך.

אצלי דווקא הבעיה היתה עם המכנסיים, כי רוב הגזרות שלהן בנויות לטיולים, וזה פשוט נראה מוזר בלי.

אבל זה מה יש (שלי לא היה קטן, אבל כן נגמל מוקדם).

גם הבת שלי פצפונת וזה היה לה טוב. נגמלה בגיל 2.5.

בהצלחה 

נראה לי אני אזמין מידה 1.5-2 מנקסט, ונראה אם זה יהיה לו בסדר.

@גפן36 ו@יראת גאולה, אם אתן מצליחות למצוא לי בדיוק על מה מדובר, אני אשמח.

ניסיתי לחפש באלי אקספרס ובשיין, אבל לא הצלחתי למצוא משהו.

אם למישהי יש קישור למשהו ספציפי, אשמח שתשלח.

התחתונים הרגילים, מידה 2-4, אני לא מאמינה שיהיו טובים עליו.

הבת שלי שבת 4.5 עדיין במידה הזאת. (עם תחתונים שהתרחבו קצת במהלך הזמן).

אבל זה של בנות.

באמת מחברות שונות הגודל ממש שונה, אבל נראה לי שגם הקטנים אצלנו יהיו קצת גדולים עליו. החברות הקטנות שיש לנו זה שרייבר ורדבק (עוד חצי שנה לדעתי הם כבר יהיו קטנים מדי לבן שנתיים וחצי שלנו)

הילדים שלי גם קטנטנים. ומידה 2-4 הרגיל לא התאים לחלקם.

לשרייבר יש מידות קטנות באופן כללי. התנסתי עם תחתוני בנות שלהם. לבת שלי היה מצוין! גם היתה במידות בגדים כמו הבן שלך.

ולבן קניתי משילב. התחתונים שלהם גם ממש קטנים (ויותר יקרים. ויותר יפים). גם ממליצה. 

אבל נראה לי שדי דומה.

אני מכינה בעיקר בשרי:

נקניקיות, קציצות בלי רוטב, חזה עוף, עוף

וגם צ'יפס ותפוחי אדמה אפויים.

יש לי תבנית עמוקה שבה אני מכינה עוף ותפוחי אדמה, כתחליף לתנור.

יש מגש של טיגון באוויר חם, שבו אני מכינה צ'יפס ונקנקיות.

ויגש של גריל, שבו אני מכינה קציצות וחזה עוף.

נראות לי דומות.

אני מכינה בזה גם שניצלים ושניצל דג, בתוכנית של air fry, לא יוצא ממש כמו מטוגן אבל אם שמים שמן מתחת ומעל יוצא טוב.

על רשת גריל עושים המבורגרים, שיפודים וכו', מוכנים בבית או קנויים, וגם סתם חזה עוף עם קצת תבלינים. אוהבת גם' לשרוף' בזה תפוחי אדמה שלמים או בטטות חצויות לשניים, יוצא כמו ממדורה אם את יודעת למה הכוונה.

גם סתם לחמם דברים מהמקרר, על תוכנית reheat יוצא ממש טעים, נניח שניצל יוצא קריספי.

בתכנית אייר פרי- מכינה שניצלים שיוצאים פגז (צריך להתיז עליהם שמן משני הצדדים), מחממת אוכל (מרגיש טרי) ואפשר גם ירקות ופרגיות.

בתכנית גריל- שמה פרגיות ונקניקיות, חושבת שבתכנית של מדיום.

השימוש העיקרי שלי בו הוא לחימום אוכל- זה יוצא טעים ברמות! 

שכותבת המון על השימוש שלה בנינג'ה גריל..

@המקורית

אנחנו מתלבטים אם לקנות נינג'ה גריל אבל יהיה צפוף לשים גם וגם...

משפחה עם עוד מעט 7 נפשות בעז"ה

עושה אוכל די פשוט, תבנית אחת כל פעם

בעיקר מנסה להבין אם יש גודל של נינג'ה מומלץ שיכול להכיל תבנית עוף גדולה עם תפוחי אדמה או שקטן מדיי?

ואם יש עוד דברים חוץ מהגודל שנפסיד אם נעבור לניגג'ה במקום לתנור....?

כשאני מכינה לכל המשפחה אני עושה 2 נגלות או בתנור בתבנית גדולה..

לעצמי מכינה שם המון! 

כי אנחנו כרגע רק 3 נפשות,

אבל מבחינת שימוש - אצלי הנינג'ה מחליפה לגמרי תנור בשרי!! אני מכינה בה ההההכככללללל

עוף וירקות, תפוא, מוסקה, שיפודים, על האש, שניצלים, צ'יפס, רולים, מה שבאלך.

יש בזה כלכך הרבה אופציות ועובד כל-כך מהר ומצוין שמבחינת השימוש נטו זה שיא המשתלם, לדעתי ומניסיוני

נראלי אני אבקש מהם אחוזים על שיווק🤭

שלנו רק מפסח..

אז אנחנו עוד צריכים ללמוד איך לנצל אותו. אבל מאז שיש לנו אותו התנור הבשרי לא עבד אפילו פעם אחת (משפחה של 8 נפשות).

ציפס בפסח (לא אןכלים קטניות. אז הכנו כמעט כל יום והרבה) היה הרבה יותר מהיר איתו מאשר בתנןר. ככה שבארוחה יכולנו לעשות 2 נגלות כדי שיספיק לכולם.

תפוא כמו של מדורה, מאוד אוהבים פה. לוקח הרבה פחות מבתנור.

שניצל תירס כנל.

ירקות כנל.

השאר עוד לא יודעת. בנתיים שניצלים ועוף עשינו בסיר. מניחה שזה גם מהיר יותר מתנור. ככה אומרים.  

מכינה בו בשרים, ירקות, אופה והשוס - הוא מחמם אוכל למצב שהוא טעים כאילו עכשיו הכינו אותו.

אבל יש לי דגם אחר האמת

מכל מקום, זה נורא תלוי מה אוכלים בדכ. אני למשל לא מכינה בו שניצלים/ חצילים ואצלי הוא לא מחליף טיגון אבל אני מתחזקת (מנסה לפחות😅) תפריט תזונתי מסוים שממש מקל עליי להשתמש בו

אני משתמשת בתכניות reheat, grill, bake, roast בעיקר.

שעועית ירוקה,  אנטיפסטי,  נקניקיות צ'יפס המבורגר סטייק, עוף, תפוחי אדמה, עראייס, דגים,שניצלים, לביבות, קציצות טונה

מקצר זמנים ממש!

רק כשאני מכינה עוף לכל המשפחה אני משתמשת בתנור הבשרי..

או רוצה לפרט מה הכללים?

שלנו חדש ובנתיים משמש בעיקר לציפס ותפו"א.

עשיתי גם חציל שלם אבל נראה לי היה אפשר לעשות אותו טוב יותר.

עוף, דגים, שעועית ירוקה, קציצות אשמח לדעת איך לעשות.

יש לנו את הדגם מקס פרו נראה לי. 

וזה הרבה ניסוי וטעייה, להבין את המכשיר..

שניצלים מצפה כרגיל, מרססת ספרי שמן על כל צד ועל תוכנית אייר פרי ל13-16 דקות תלוי בעובי של השניצל (יותר ארוך מטיגון אבל היתרון מבחינתי שזה לא דורש השגחה צמודה כמו טיגון ויותר בריא)

שעועית ירוקה עושה גם על אפיה וגם אייר פריי. שמה קפוא מהשקית, שמן זית ומלח (אפשר גם קצת רוטב סויה ושומשום אם זה באפיה) ל10 דקות.

אנטיפסטי-חותכת את כל הירקות שיש לי במקרר (גזר קישוא בצל סגול, בצל רגיל, שום, בטטה גמבה שעועית, ברוקולי וכרובית.. או חלק כל פעם) לגודל אחיד, מתבלת

על אפייה או אייר פריי. הזמן מאוד משתנה לפי הגודל של הירקות. מרבע שעה עד 35 דקות בערך. כדאי לערבב באמצע

עוף על אפיה עם רוטב שאוהבת/פירורים כמו שניצל ל35 דקות פלוס (תלוי בכמות של העוף, זה בד"כ מכינה בתנור כי מכינה כמות גדולה. כשעושה רק לעצמי רבע עוף אז כחצי שעה..)

דגים עם רוטב שאוהבת/עשבי תיבול על אפייה לרבע שעה 20 דקות..

מה בעצם היתרון של הנינג'ה בהנחה שיש לי בבית תנור בשרי, פלנצ'ה איכותית ואפילו גריל גז בחצר?

מה היתרון שלו?

צ'יפס בתנור לוקח שעה לפחות על החום הכי גבוה, בנינג'ה לוקח לי 17 דקות... וזה הרבה היה יותר טעים.

אין לי גריל גז.. אבל את הפלנצה מסרתי אחרי שקניתי את הנינג'ה כי כבר לא היה לי בו שימוש 

בנינג'ה אנחנו עושים סתם ככה כנפיים וקבבים לבן שלי כשהוא רוצה, סטייקים פה ושם, המבורגרים. לא צריך לצאת, וזה זריז מאוד.

אני משתמשת בו הרבה אבל האמת שקניתי לצורך ספציפי, של טיגון ללא שמן. בלי זה לא יודעת אם הייתי ממליצה, זה תופס מקום על השיש

איפה מאחסנים???
זה מכשיר ממש ענק לא? 
ומבינה שהוא לא מכיל הרבה (הפלסטיקה מסביב יותר תופסת מקום)?
מצד שני, מבינה שהוא מהיר, וניתן להכין בפחות שמן.
יש עוד חסרונות או יתרונות?

בפינה נסתרת. וחוץ ממנו יש לי רק קומקום על השיש

אם הייתי צריכה להכניס ולהוציא מהארון, סביר להניח שלא הייתי קונה/ משתמשת כמו עכשיו

כדי שהוא יעבוד שם? או שאת מוציאה?

כי ארון המיקרוגל שלי ממש לא יכול להכיל נינגה פתוח למשל

הארון בגודל סטנדרט

והנינג'ה נפתח כמעט רובו אז לא מפריע לשימוש בו

וגם שמנו תאורה בפנים

סביר? או שלוקח הרבה זמן שכבר לא שווה את הבישול המהיר?...

וגם את הרשת, אז זה ממש בקטנה

לאמא שלי אין מדיח וכן, לא סבבה לנקות אותו. התבניות שלו כבדות

ממליצה לשים נייר אפייה על התבנית בכל הכנה בו, זה מצמצם את הלכלוך 

קודם כל חיבוק זה קשה ממש.

דבר שני- מה שלי הכי עזר:

1. הייתי ממש רזה וחטובה כי בלי פחמימות זה מרזה ממש.

2. להוריד פחמימות כמה שרק אפשר.

לקנות ירקות שווים, עלים, נבטים.

חלבונים שאוהבת.

להכין לעצמך סלטים שווים עם אגוזים וכו.

3. לפנק את עצמך באוכל פחמימתי שאת אוהבת בגרסה קיטוגנית.

לי יש חולשה לפיצות- הכנצי לי פיצה מבצק כריבית, מקמח חומוס, יש מלא ברשת.

לכל אירוע תגיעי עם משהו מתוק שווה בתיק- עוגה מקמח שקדים בלי סוכר- יש מתכונים ברשת.

במקום סוכר אני שמתי בננה.

וממש להקפיד ולהתמיד כי זה ממש ממש חשוב.

תבדקי עם דיאטנית שנותנים מהקופה איפה את כן יכולה להתפנק- במבה, לי היה מותר מידי פעם גלידה עם אחוזי שומן גבוהים.

ושוב חיבוק. מי שעברה מבינה. 

מה שעזר לי זה ההבנה שתכלס אם אני לא אקפיד אני אשכרה מסכנת את התינוק שלי.

וגם להפך- כשאני מקפידה אני שומרת על התינוק שלי!!! אין יותר מספק ומחזק מזה.

לא יכולתי לשאת את המחשבה שהתינוק שלי יסבול בגלל שלא הצלחתי להתגבר על שוקולד או כל חשק אחר.

זה פשוט לא פייר עבורו..... מגיע לו לקבל הזדמנות לחיים בריאים וטובים- כמו שגם אני קיבלתי כשהייתי תינוקת.

בונוס נוסף ולא פחות שווה

סיימתי את ההריון יפה חתיכה ורזה.

הייתי נראת מליון דולר ביום שילדתי. וכמובן גם אחרי. (למרות שאני משמינה הרבה בהנקה- אגב רק הורמונלי לדעתי, לא משנה מה אןכלת- הפעם זה לא היה ככ נורא כמו תמיד).

והאמת זה היה כיף ברמות.

בהצלחה רבה וחיבוק.

בכיתי את חיי כשאמרו לי שצריכה להקפיד על תזונת סכרת ולא לאכול שוקולד.... וכל כך רציתיייי וזה היה רגע לפני פורים... פשוט בכיתי בלי סוף.

דווקא חשוב גם לאכול פחמימות. כבר לא זוכרת למה אבל הדיאטנית ככה הסבירה לי.

ממליצה ללכת לדיאטנית שתבנה לך תפריט.

ובעיקר להתכונן יום מראש- מה אני אוכל מחר.

לי זה ממש עזר.

חוץ מזה- שפע של ירקות מכל הסוגים והמינים. לא להתקמצן בכלל.

זה נשמע שהוא קטנטן ממש ואתם ממש בהתחלה, נכון?

תני לכם זמן. הרבה זמן ובנחת. אתם תלמדו אחד את השני, הוא יגדל וזה כבר יהיה הרבה פחות אינטנסיבי...

אימהות זה למידה והתפתחות כל הזמן, פשוט תני לזה לקרות בטבעי... לא צריך להיות בלחץ, בטח לא בשלב כל כך התחלתי של האימהות🩷

זו תקופה מעורבבת ומבלבלת אחרי כל לידה, לא רק אחרי לידה ראשונה. אבל בלידה ראשונה פי כמה, כי הכול חדש לחלוטין.

זה הזמן שלך לישון בכל פעם שאפשר, לבקש שיכינו לך אוכל טוב ולא לחשוב בכלל מחשבות מעמיקות.

בעוד חודש-חודשיים, כשקצת תתאוששי, תתחילי לחשוב יותר על מהות האימהות. יכול להיות שזה כבר יגיע לך באופן טבעי

אני תמיד מסתכלת על הפיצים האלה וחושבת לעצמי, מה הוא יודע שאני לא? מאיפה באת? מה אתה זוכר משם?

קטנטן כזה, תלוי כל כך, שייך לעולם אחר...כמעט רק נשמה, בגוף הקטנטן הזה שתלוי בי כל כך...

תחשבי שיש נשמה חדשה בעולם

שזוכה להגיע לזוג ידיים אוהבות, מכבדות, שרוצות בטובתה

יש זוג אנשים בעולם שמוכנים להיות ערים בלילה וגמורים ביום, ולרוץ לסופר פארם מאה פעם, ולהחזיק על רגל אחת עם הפנים לצפון מערב כי רק ככה הוא נרגע, שכל יישותם רוצה את טובתו, שאהבתם אליו תלך ותגדל ותעמיק.

תחשבי על זה שהחוויה שלו מהעולם היא אתם, הגישה הכי ראשונית שלו לעולם - היא אתם.

ואם כואב לו יש מי שיחבק, ואם הוא בוכה יש מי שמנסה להבין למה, והוא מחובק ומנושק ומנוקה ומלבישים אותו, והוא שומע את הלב שלכם.

זה מאד סזיפי, וגם בלידה הרביעית שלי הרגשתי את מה שאת מתארת

אבל יותר ויותר מצליחה להפנים שלא צריך דברי תורה גדולים

את נוגעת בנשמה חדשה בעולם הזה, את בוראת לה דרך הסתכלות בריאה לעולם הזה, איפה יש נס גדול כזה?

ואחרי כל זה, אני רק אומר שבחופשת לידה, בטח בשלב שלך, אני אמנם מרגישה וחושבת דברים כאלה, אבל גם דברים אחרים לגמרי - חוסר אונים זה כל כך הגיוני בהתחלה, בטח בהתחלה ראשונה וענקית כזאת. ולא לדעת מה הוא רוצה - הוא לא יודע לדבר, ואת רוצה לדעת, ולא תמיד את יכולה. את יכולה לעשות את מה שביכולתך.

ואני גם קוטרית על כאבים ועל עייפות, כי הנשמה המיוחדת הזאת הגיעה דרך הגוף שלי, הזה ממש, שעשה את הבלתי ייאמן אמנם אבל הגב כואב ואני עייפה ורעבהההה ומותשת וחסרת אונים...

בקיצור

בליל של תחושות

הגיוניות מאד והגיוניות פחות

תהיו יחד, זה העיקר, ומזל טוב ענק

בזמן הזה הגיוני בהחלט להיות כל היום סביבו, הטיפול מאוד מאוד אינטנסיבי. בהמשך זה נרגע ונהיה קל יותר וגם כיף יותר כי הוא גדל ומתקשר.

עכשיו זה הזמן לישון הרבה, להתפנק, לתת לעצמך קצת זמן שקט כשמתאפשר, ולנשנש ולהסניף את התינוק מדי פעם😍

התקופה הזאת עוברת מהר ממש ומתגעגעים אליה אחר כך🙂 אבל במקביל היא גם יכולה להיות ממש לא קלה, בטח בילד ראשון. כל מה שאת מרגישה זה בסדר, תשתדלי לא להיכנס למצפון על מה שאת עדיין לא מצליחה איתו. אימהות זה תהליך ארוך שלא נגמר אף פעם🙂

ממש מה שהייתי צריכה לשמוע

אני דומעת כאן מהתרגשות או ההורמונים לא יודעת

אבל ממש מילים שבמקום. תודה לכן ממש!!

להנות מהזמן איתו, להתענג על הרגע....

משם כבר מגיע תחושת המשמעות..

אני חושבת שבגיל הקטן הטיפול מצד אחד הוא מאוד טכני להאכיל, לחתל, לקלח להלביש

מצד שני מאוד חשוב גם לתינוק וגם לך קשר רגשי של לדבר אליו ולהיות קרובה אליו.

ומצד שלישי הוא עדיין לא נותן לך משוב מעבר לבכי.

לי אישית בגיל יותר גדול כשגדלו פתאום נפל האסימון עד כמה אמא היא משמעותית לילדים 

כמה שידעתי קודם, רק כשהילדים גדלו חילחלה לי ההבנה.

בייחוד שנראה שאינן עושות דבר".

בעיני ספר חובה לכל אמא (אני קראתי בהריון)

לגבי נוכחות- אני רואה שמה שהכי עוזר לי זה פשוט לחשוב: זה חד פעמי, לא יהיה לי את זה שוב. איתו, ואולי גם לא יהיה לי עוד ילדים (כרגע עם שניים ואין תוכניות לעוד מבחינתי)

את ממש לא שם כרגע

כל מה שאת צריכה לעשות כרגע זה לדאוג לצרכים החיוניים של התינוק, ולאכול ולישון טוב בעצמך

לא מעבר בעיניי

איך אפשר לחשוב על רוחניות כשאת גמורה מעייפות? עליי זה היה גדול ממש. הכי קרוב לזה אצלי היה להתפעל מהפלא הזה של אדם חדש בעולם שיצא מהגוף שלי, הפלא של ההנקה, ולנשנש קצת את הדבר החמוד הזה, אבל זה קרה בשלב יותר מאוחר.

הטיפול האינטנסיבי הזה, הנתינה הזו, בונה את הקשר שלך אליו וזו האמהות כרגע

חיבוק♥️

אין זכרונות קונקרטיים

הוא לא יזכור כשיגדול שהרמת אותו, שקילחת אותו, שקמת אליו בלילה, שדיברת אליו וכו' וכו'.

אז מה נשאר מכל זה?

התחושה הבסיסית של הקשר הבטוח,

הצרכים שלי נענים

יש מי שדואג לי ומטפל בי ויודע מה לעשות

יש מישהו שנמצא איתי כל הזמן ומשגיח ושומר עלי.

אני יכול להיות רגוע, אני פנוי ללמוד את העולם

לחקור, להבשיל.

ילדים שזוכים להיקשרות בטוחה בינקותם, יגדלו בסבירות גבוהה לנהל קשרים בטוחחם ובריאים במערכות היחסים השונות שלהם, בדגש על קשר זוגי.

כשאת מרגיעה כשבוכה, מאכילה כשרעב, מרדימה כשעייף - את בונה לו דפוס היקשרות בריא. אנשים משלמים במיטב כספם לפסיכולוג כדי לשנות דפוסי היקשרות. ואת מעצבת לו מפש בריאה מלכתחילה.

זה באמת נכון, הטיפול בעולל קטן וחסר ישע יכול להיות תקופה שכל יום נראה זהה לקודמו ,וזה באמת יכול להצטייר כמשהו משעמם או מונוטוני שחוזר על עצמו כל יום...

אבל קודם כל שתדעי שמתקופה לתקופה זה משתנה.

יש את התקופה ההתחלתית שהם ממש גורים קטנים שאפילו לא מצליחים ממש לראות כמו שצריך ועד מרחק מסוים, יש את השלב שהם כבר לא שולחים "סתם חיוך" שהתפלק אלא ממש מזהים אותך ואת בעלך ומחייכים , יותר מאוחר התהפכות ראשונה ,זחילה, למצוץ אצבעות, להתגלגל מצחוק, להתחיל טעימות, לעמוד פעם ראשונה, להגיד מילה ראשונה, וכן הלאה.

כל תקופה וכל חלק בגידול משמעותי גם לך וגם לו. למעשה בעיני זו התקופה הכי יפה וחמקמקה של תינוק חדש, והיא עוברת ככ מהר, שלא תביני איך כבר הסתיימה "חופשת " הלידה.

במהלך הימים שעוברים את בונה איתו קשר,הוא מתרגל אלייך ואת אליו, קשר שנרקם לוקח זמן, תני לכם את הזמן הזה ביחד ,מגיע לכם אותו. וזה זמן שלא יחזור שוב,תהני כל עוד אפשר. לגבי המהות הרוחנית ,

תנסי לא לחשוב על מה יהיה ומה היה, ומתי ,תני לרגע שלכם להיות. גם אם הוא משעמם וגם אם כל יום נראה אותו דבר.

את נבחרת להיות האמא שלו מכל האמהות, תבטחי בעצמך שאת יודעת יותר מכולם מה הכי נכון וטוב עבורו . תסמכי על תחושות הבטן שלך.

לגדל ילדים זה מאוד אינטנסיבי, תובעני, לפעמים מרגיש כאילו אנחנו כמעט ומבטלות את עצמינו לגמרי.

אבל בסוף ההשקעה משתלמת . האהבה חוזרת אלייך בענק. התחושה שאני מקימה את הקן שלי ומשקיעה בו מניות ,מביאה את הבן או הבת שלי לחינוך של תורה ומצוות ,ללכת בדרך השם, זאת שליחות. וכן זה אומר שלפעמים בתחילת הדרך, הדרך לא קלה וכיפית והכל ורוד. לא,זה מסע של בניה גם שלך, וגם של בעלך, של הבנות של שניכם יחד, של הילד/ים שלכם. הילד הראשון מלמד כל כך הרבה, עליו עושים את כל הטעויות האפשריות . בכלל כל ילד מלמד אותנו דברים על עצמינו, ומשמשים הרבה כמראה כדי שנראה את הטעויות שלנו, את הפיספוסים שלנו ,את החוזקות והחולשות שלנו. לזמן יש הכי הרבה משמעות. תסתכלי על זה כמו על השקעה, בהתחלה את צריכה לשים סכום רציני וקצת להיחנק , אבל אחרי תקופה יש תשואה ושווה כל שקל. זורע צדקות צומח ישועות.  יהי רצון שתמצאי ותראי איזה שליחות מדהימה קיבלת ושתדעי איך להוציא ממנה את המירב בשבילך .

שתדעי שזה טבעי. את נשמעת אמא מאד מסורה ואכפתית, אז אני בטוחה שאת דואגת לו מספיק. המחשבות שלך הן טבעיות ויותר נפוצות דווקא אצל אמהות מסורות מאד ואכפתיות מאד שלא רוצות לטעות ולפספס, אז שתדעי שהכל בסדר. הוא לא צריך את המענה בשניה שמתחיל לבכות, לפעמים קורה שאת מתעכבת רגע, לפעמים יש אילוצים, אבל העובדה שהוא יודע שאם הוא בוכה את נענית לו זה העיקר. ממה שאת כותבת נשמע שאת ממש שם בשבילו,,אז גם אם מדי פעם יש חריג והוא יחכה יותר זה לא משהו שיעשה לו רע.

להבין את הסימנים זה משהו שבא עם הזמן. לכל ילד סימנים משלו, שבועיים זה עוד מוקדם, אבל את תראי שתוך כמה שבועות את תדעי איזה בכי זה רעב ואיזה לא, מתי כואבת לו הבטן ומתי סתם צריך חיבוק או מוצץ.

וגם חוסר האונים טבעי. תמיד קשה לנו לראות מישהו בסביבה שלנו מתמודד עם קושי כשאין איך לעזור לו. גם בין מבוגרים. עם ילד שבאחריותך זה קשה כפליים. הדבר שהכי יעזור לו בזה זה חיבוק.

מצד שני, זה לא את, זה הפורמט - להיות עם ילד שבוכה מכאבי בטן במשך כמה זמן יכול להטריף את הדעת וכל מה שתרצי יהיה רק שקט.

וחכן תמיד כדאי לדאוג למלאי מבוגרים שיכולים להחזיק אותו לכמה דקות שבהן את הולכת לחדר אחר ושומעת שקטטטטטטט כדי לחזור אליו עם כוחות מחודשים.

מזדהה מאד עם אין משמעות לזמן ואין זמן לכלום. הכי חשוב לצאת מהבית. עדיף לפגוש אנשים אבל גם אם לא העיקר לצאת. תעשי לך זמן ביום, כל יום, שאת מתלבשת ויוצאת איתו לסיבוב אפילו הכי קטן ברחוב מסביב לבית. במנשא או עגלה, מה שנוח לכם. אבל אחהצ בזמן שיש אור וכבר לא חם בטירוף, פשוט לצאת לנשום אויר ולראות את האור בחוץ. זה מחזיר לחיים.

אני גם ממליצה על הספר מה אמהות עושות שהמליצו לך למעלה, וגם על מלידה עד גיל שנה. הראשון שלי רצה רק ידיים והמשך חודשים הייתי יושבת מחזיקה אותו ביד אחת, מושבתת ממטלות בית, ומחזיקה ספר ביד השניה, זה מה שהשאיר אותי שפויה 😅

שזה מה שבראש שלך שבועיים אחרי לידה ראשונה

אני הייתי רק בהלם ממה שנפל עליי ואיך יכול להיות שהתינוקת הזאת יצאה ממני😅

בכל מקרה עכשיו זה הזמן שלך ושל הבייבי להתאושש מהלידה

לאכול טוב לישון טוב ולנוח הרבה

כל מה שהוא צריך זה את אמא שלו לידו

וככל שתתחזקי יותר ותנוחי ותתני לעצמך להתאושש ככה יהיה לו טוב

הביטחון מגיע לאט עם הניסיון

את לומדת להכיר אותו

וזה בסדר אם לא תמיד מבינים למה הוא בוכה או מה מציק לו

וככל שהוא גדל הוא גם מתקשר יותר ומחייך ומקשקש

וככה גם נהיה חיבור יותר גדול 

ומלא מלא מזל טוב

ממה שידוע לי..

אמרו לי בת בשבוע 13 וצדקו..

אמרו 80%, ואחר כך זה היה המין השני.

לא זוכרת בדיוק באיזה שבוע, נראה לי יותר מאוחר....

לא בשקיפות, באו"ס רגיל

הרופא אמר בת וצדק

אבל לאחותי אמרו בן בשלב מוקדם לא יודעת איזה שבוע בדיוק וטעו (והיא לא בדקה שוב ככה שהופתעה בלידה חחח)

ופעם שלישית טעו

רופא אחר, לא יודעת אם קשור

בשקיפות הוא היה בן

בסקירה היא כבר היתה בת