וממש מעצבן

אני מבינה דכולם לא מרוצים, אז איך זה ממשיך?

יש כללים של חוזר מנכ"ל על מה אפשר לגבות וכמה.

אצלינו הגבייה היא דרך המועצה, ולא ישירות לגננת. מניחה שככה זה גם במקומות אחרים.

חוץ מזה יש גבייה של ועד הורים למתנות סוף שנה ומשלוח מנות.

שנה אחת בגן, הוציאו סידורים עם שמות של הילדים, וגם את זה ועד הורים גבה, כי לגננת אסור.

אם היא רוצה דברים מעבר, שתשיג לזה תקציבים.

אין סיבה שההורים ישלמו כל שנייה.

או שתסתדר עם התקציב שיש לה.

יש לך אפשרות לפנות להורים אחרים, שתתנגדו לזה ביחד?

לק"י

ממש מעצבן שמבקשים כספים, בטח כשיש לזה כללים ברורים.

את לא מחויבת לשלם וזהו

סיטואציה מעצבנת

וכשזה משהו שהיא ממש יודעת שאסור היא שולחת את הוועד לגבות בשמחה

נמאס לי

@ממשיכה לחלום יש בהחלט הורים שאיתנו בדיעה אבל הרוב נראה דווקא בראש שלה

עושים יחד עליהום אם מישהו מואיל להוציא הגה

ולמה רק עכשיו טרחה להגיד ש"זה לא חובה"?? בטלפון, תוך כדי התלהמות ותוך כדי שהיא מסבירה למה באמת זה כן חובה?

ולמה אין שקיפות מההתחלה גם מול כל ההורים?

ולמה עדיין אין הבהרה ברורה שזה "לא חובה"

אין לי כוח כבר

כל כך ניסיתי לשמור על אוירה טובה וחיובית, על פרגונים ואפילו פינוקים כדי שיהיה טוב לילד שלי

ובסוף היא פוצצה הכל?

ובעיקר התחושה הזאת שאנחנו לא בסדר

ועוד יותר שאולי אנחנו מרעיבים את הילדה שלנו

לק"י

אולי אפשר לפנות לועד הגן, ולבקש שלפחות יגבו בצורה מסודרת מעכשיו עד סוף שנה. ככה אולי לא יהיה לה נעים לבקש סכומים גדולים.

גם אם זה יהיה יותר ממה שמותר, אולי זה יהיה בגבול הסביר.

וזה עוד כשלכל זה נוספו עוד 200₪ שהיא ביקשה סתם בתחילת שנה כדי שיהיה להוצאות האלה

בערך 500 שח

זה כסף על ציוד, חומרי יצירה,  חומרי ניקוי, חוגים, מסיבות. הכללל.

לא מבקשים שקל נוסף באמצע.

יכול להיות שזה בסוף יוצא אפילו יותר ממכם, אבל זה נורא מרגיז הסגנון הזה!

זה משרד החינוך? 

הלוואי, כבר בתחילת שנה שילמנו 300 ש"ח

וכל כחודש יוצא עוד עשרות ויש כמה חודשים שזה יותר ממאה ש"ח

גם למה כל כך קשה להגיד בהתחלה את הכל ואנחנו כבר נסתדר? אשכרה שוקלים להוציא אותו מהטיפול הפרטי שהוא מקבל כדי למממן את השטויות האלה 

אולי להעביר גן אם כבר

לפרט את כל ההוצאות שהיו מתחילת שנה.

או לפיקוח.

זה מה שהרתיח אותה

אגב הבטיחו לנו אנונימיות והיא מתעקשת שהשם שלנו עלה

@כבתחילה רלוונטי גם למה שאת כתבת

רוב ההורים איתה (חילונים עם חצי ילד ושאומרים אמן לכל מה שהיא אומרת)

לא להכריח זה הרבה יותר רחוק מלשקף להורים שאין הכרח. כשבפועל כולם יודעים מי שילם ומי לא ולוחצים על כולם לשלם בזריזות כולל הודעות מהגננת, ועושים רישום מדוייק מי שילם ומי לא

שיגידו מה שהם רוצים, וירשמו מה שהם רוצים, מה אכפת לך? מה זה, רישום פלילי? כולה ועד הורים

לא נעים שאם יש הוצאות על כיבוד למסיבה אז הילדה תאכל ולא תשלם כמו כולם

ואפילו כולם ידעו בדיוק מי זאת ויסתכלו במסיבה לראות אם אני נותנת לה לאכול או לא

ביקשתי את זה מהאחראית מהפיקוח והיא אמרה שמובן ושתטפל

בפועל זה לא מה שהיה, עובדה שעכשיו עוד בקשה של מאות שקלים

בקבוצה המשותפת יצא לאחד ההורים הבודדים שמתנגדים לכתוב ויצאו עליו באמבוש רציני

זה מאוד מטופש שהאמא מהועד אמרה בפרטי ש"אפשר לפנות אלינו אם יש קושי כלכלי" 

ושגם הגננת אומרת את זה

למה זה עוזר בדיוק? למה לתת לנו תחושה שאם לא בא לנו למממן כל אפצי אז אנחנו מעוטי יכולת??

לק"י

אצלינו מבקשים מההורים להביא דברים.

וכמה מסיבות עם כיבוד עושים?

נשמע הסגנון שאוהב הרבה מופעי ראווה...

אל תדאגי מבקשים גם וגם

לפחות למסיבה הזו למשל

וגם אז רשימת המצרכים היא מאוד מכובדת ולא פשוטה

וכשמבקשים מצרים כל שבועיים אז גם אם זה רק זה זה לא בסדר בעיני

זה מסתכם בכמה זה עולה לקבל שקט תעשייתי למול להתעקש על עקרון וצורך

אם יש כל שבוע מסיבה וצריך לשלם אז מוגזם לדעתי. את יודעת כמה זה בסוף פוגע לך בכיס. ולפעמים באמת מבאס "לשלם" מחיר כזה שמסתכלים על הילדה. אבל זה לא מחיר מאוד גבוה בעיניי אם ההוצאה היא לא סבירה

הגיוני שלא כל ההורים יתיישרו עם זה. יש עוד ילדים ועוד הוצאות. תחליטי באיזו גישה לפעול בהינתן ואת המתנגדת היחידה

זה גורם לי להתלבט מאיזה הוצאות להפריש את זה ועל מה לוותר מצרכי הבית האחרים בשביל שהגננת תהיה מרוצה

אנחנו כ20% מתנגדים מושתקים לפי הידוע לי אבל זה לא משנה

אם כך, הייתי שותקת ולא מביאה

זה בסדר גם למרוד בדרך אחרת

בדרכ מי שמוביל מאבק כזה, מפסיד. את אהדת הגננת והצוות לפחות.  אז לא חייב להוביל אותו, אבל גם לא לזרום עם כל בקשה לא הגיונית, קל וחומר שזה מכביד עלייך

אני אומרת - כולה גן. תעשי מה שבא לך בלי לתת הסברים ושיתמודדו

לק"י

גם אם יש אפשרות, זו עדיין לא סיבה לשפוך כסף על שטויות. אבל לא בטוח שהייתי מתנגדת.

אבל לוותר על דברים חשובים יותר, ברור לי שלא.

(לא יודעת מה הייתי עושה בפועל. כי לדבר זה קל...).

ובגן חובה הוסיפו עוד 60 שקל על חוברות עבודה.

יש לכם קבוצת ווצאפ של כל ההורים?

יצא לכם להציף את הבעיה? מה אחרים חושבים?

יש תשלום שנתי וזהו, את לא צריכה לשלם שקל יותר.

גם ועד הורים לא יכול להכריח משפחה שלא מעוניינת/יכולה לשלם. זה לא תשלום חובה. 

אם היא מתקשרת אליך תגידי לה שעל פי משרד החינוך אסור לך לגבות ממני כסף לגן.

הקופת גם אמורה להיות 125 שח ונמצאת אצל ועד הורים בלבד. 

אז תפני שוב ואן הגננת שוב פונה למה פנית לפיקוח תגידי לה שזו לא את ואת לא יודעת על מה היא מדברת.

יש אנשים שצריך לשקר להם מפני השלום.

וממליצה פשוט לצלם מסך מהבקשות בוואצאפ של כל התשלומים שיבינו שזה שיטתי

אני חושבת שנכון לפנות עם השיחה הזאת לפיקוח.

(למרות שאני רק חכמת מקלדת ויש מצב שפשוט הייתי משלמת בשקט ומעבירה את השנה, זה חלק מהאופי שלי)

תגידי לה שאת מבינה שיש הורים לא מרוצים ואת גם לא ושזה לא את.

וזכותך גם להתלונן בלי קשר אבל את זה תגידי לעצמך.

על גננות כאלה נראה לי חובה להתלונן לא רק רצוי

נשמע מוגזם ולא הגיוני

מעבר לעניין הכספי, נשמעת גננת שאינה קשובה להורים, או לחלקם.
לילדים היא מקשיבה לפחות?
הרבה שואו
יש קצת תוכן? גישה חינוכית? ערכים? שיח וקשר עם הילדים?

שיש לכם קושי כלכלי? או שאתם מעדיפים לא לעשות את זה?

לגבי הפניה לפיקוח והעובדה שהגננת מאשימה אתכם, ממש ממש מקומם! בכלל כל ההתנהלות שלה נשמעת לא מקצועית ולא נעימה, אם יש אפשרות לגן אחר הייתי סוחבת כנראה עד סוף שנה ומשלמת מה שצריך בשקט/פונה לוועד הורים ומבקשת לא לשלם יותר, ומחליפה גן בשנה הבאה.

אם אין אפשרות כזו כנראה צריך להמשיך להתלונן לפיקוח וכו'. לדעתי אם כבר ניסיתם ולא עזר זו עכשיו תהיה' מלחמה' ואני אישית הייתי מנסה לא להגיע לזה, אבל לפעמים אין ברירה... 

סליחה שלא עונה לכל אחת

יש גם עניינים של אאוטינג שבגללם אני לא רוצה לפרט יותר מידי אז לא עונה להכל בפומבי

אבל לצערי אין אפשרות להעביר אותה עכשיו גן והמחשבות הן בעיקר על שנה הבאה אם להמשיך שם

מפריעה הלגיטימציה שהפיקוח נותן לה ושבסוף אנחנו יוצאים הקמצנים ולא היא שלא בסדר

ובעיקר מתבאסת על התחושות שלה כלפי הילדה שלנו שמאוד רגישה ואני לא רוצה שתשים לב. 

יכול להיות שאם תצאי למאבק יחד עם הורים נוספים תצליחי להוריד ב100-200 שח את ה"ריבית" הזו.

האם התועלת הזו שווה את המאבק?

אני לא בטוחה.

מילא אם הייתה השפעה לטווח ארוך אבל כל ההורים מחכים לסיים עם הקנס הזה ולהמשיל הלאה.

להתלונן לפיקוח זה הכי ביג נו נו.

לא עושים את זה אם זה לא על משהו ששווה לשבור עליו את הכלים.

אצל הגננות לפנות לפיקוח זה לפתוח במלחמה.

היו אצלנו מלא סיפורים הזויים עם כמה גננות, אז כנראה שזה לא נקודתי העניין של פניה לפיקוח.

אז מה כן?

או לעבור גן או להשלים עם התופעה.

ואם זה ככה בכל הגנים אצלכם אז תחשבי שזה תשלום במקום לשלם על שירותי חינוך.

גן פרטי היה עולה כמה אלפים בחודש,

גם עירייה עולה כמה אלפים בשנה. מכאן תעשי את החישובים מה עדיף.

אפשר גם לשקול מעבר דירה לאיזור שיותר מתים לסגנון החיים שלכם שכולל יותר ילדים ופחות שופוני.

בשנה הבאה.

מאמינה ומקווה ששם פחות שופוני ברוב הקהילות. 

למשל בנושא הזה, ביום הולדת הילד מביא מתנה *אחת* והיא לכל הגן (במקום מיליון מתנות פיציות לכל ילד בגן). וזה תכלס מתחזק את אוסף המשחקים של הגן…

אמא-אבא של שבת וכל הדברים האלה, בכלל לא מביאים כיבוד. גם בקטע חינוכי ובריאותי. ימי שישי הם מקבלים ביסקוויט וזה הממתק של שבת. קבוע.

עוגת יום הולדת לא יכולה להיות מקושטת. כל העוגות אותו הדבר - עוגת שוקולד ואפשר למעלה לשים גנאש וסוכריות צבעוניות. כמו של פעם פעם.

לא חושבת שאספו מהם כספים על דברים כאלה. במקסימום פעם ב… אומרים להם להביא לילד בתיק גם מעדן.

ומדובר באוכלוסיה חילונית פלצנית…

(הרי זה באמת לא קשור לדת… מדובר על משחקים וכיבוד. מי שישמע איזה הבדל יש בין חילונים לדתיים)

אגב החוק על העוגה למשל, זה בשביל לנטרל את עניין הקנאה והתחרות עוגות הזאת… קצת פשטות.

עוגת שוקולד עם סוכריות זה מספיק שווה ומרגש בשביל יומולדת 

לי היה כך כשהנקתי עם ההריון..

ההנקה.
כשהפסקתי להניק- עברו הסחרחורות.
אין ברירה...

זה יכול לעבור גם בלי ורמוקס, כי אם קוטעים את מעגל ההדבקה זה פשוט נגמר.

פשוט אצל ילדים זה יותר קשה כי הם מגרדים וגם יש פחות הגיינה בשירותים וכו ובורמוקס בד"כ את גומרת את הכל במכה - עד הפעם הבאה 🙈 

דבר ראשון זה לוודא שאין הדבקה חוזרת- על הבוקר לנקות טוב עם מגבון, לשטוף ידיים עם סבון כל פעם אחרי שהולכים לשירותים ונוגעים באיזור, לגזור ציפורניים

אני כמה פעמים שמתי את השמנים אתריים והמשחת החתלה שכתבתי לך פעם וזה עזר

לאכול גרעיני דלעת טחונים גם עוזר

אם תראי שעובר שבוע נניח ןניסית הכל ולא משתפר- תפני לוורמוקס (כדאי לבקש מרשם מראש ומקסימום לא להוציא אותו...)

לא בנטפים ממש לא

אבל לחשוב על הפלא בפנים

ולהעמיק במודעות לתהליך הנפשי של ההיריון חיבר אותי והקל עלי את הפיזי..

חוץ מזה הפיזי משפיע על הנפש

אז לנסות לצאת לנשום אוויר נקי ומרענן

ללכת עם נעלי ספורטץלאכול אוכל מזין שנותן כח

מוחטיויטמין

כל אלה השפיעו על הנפש והגוף ביחד

והאם הוא בשליטתך או לא.

קנאה לרוב מגיעה כשחסר לנו משהו, וזה מאוד תלוי מה העניין כדי לדעת איך להתמודד, להתמקד ביש או לרפא את הפצע הרגשי שמפעיל אותך ככה.

נניח אם את מקנאה שבמי שיש לה תמיכה מההורים ולך אין, אבל ההורים שלך בסך הכול נורמטיביים ואוהבים אותך (או היו ואינם בחיים) אפשר להתמקד שוב ושוב ביש, במה שכן היה, בטוב שהם הביאו לך.

אם ההורים לא נורמטיביים או אוהבים, וטיפסת החוצה לבנות את עצמך לבד אבל זה עדיין משהו שממש קשוח לך ומלווה אותך (מן הסתם, נושא משמעותי מאוד) כדאי ללכת לטיפול רגשי לעבד את האין שלך.

אותו דבר בכסף, אם יש לך עבודה והכנסות אבל בדוחק ומסביב יש שפע, או אם הגעת ממשפחה ענייה והכסף גורם לך למצוקה.

או נניח ילדים (נניח אם יש לך שלושה וחלמת על משפחה מרובת ילדים, או אם אין לך ילדים - מן הסתם מצב קצת אחר ודורש התמודדות אחרת) 

נראה לי פשוט לקבל את זה שאת מקנאה. זה בסדר שאת רוצה מה שאת רוצה.

ובמקביל- להפריד בין הרצון שלך לחוסר פרגון, כי אם זה משהו טוב אז זה משמח שיש אותו לכל מיני אנשים אחרים, וזה שיש להם לא מוריד ממך או מהרצון שלך...

ולגבי החוסר האובייקטבי- אם זה משהו שיש לך מה לעשות ואיך לקדם אותו, ממש לשבת ולחשוב על זה איך את מקדמת ומה. יותר קל כשאת יכולה לעשות משהו קונקרטי לגבי זה.

ואם אין מה לעשות אז פשוט לנסות לקבל את זה (אולי בטיפול. זה נשמע משהו שממש משמעותי בחיים שלך ואולי יהיה קל יותר עם עזרה חיצונית.) לקבל את זה שזה לא יקרה, אולי אף פעם לא. וזה בסדר לכאוב את זה שחסר לך.

ולא להתבחבש האם הרגש הזה טוב או לא.

קנאה היא אנושית ולגיטימית ויכולה לעזור לנו בחיים להבין באלה נקודות בחיים שלנו אנחנו רוצות להשתפר.

האשמה על הרגש וההלקאה רק עושים ממנה יותר אישיו ממה שהיא.

תקבלי את זה שאת מקנאה.

(אם זה בגלל רשתות חברתיות, אז לסגור, הדבר הכי טוב שעשיתי לעצמי)

ושתי פעולות טכניות שעוזרות

1- להפריד בין האדם שמקנאים בו לבין הדבר שמקנאים בו - אני לא מקנאה ב"רחלי" אני מקנאה בזוגיות טובה ומפרגנת.

2- להחמיא ולפרגן לאותו אדם למרות הקנאה

דבר טוב

זו מראה למשהו שאני ממש רוצה ואין לי

זה רגע של מודעות טהורה

כי הגוף לא משקר

אני מאמינה שאפשר להשיג כל דבר אם באמת רוצים

לכן אם מגיע רגש כזה

אני מחדדת לעצמי מה אני רוצה להשיג

ומתכננת את הדרך לעשות את זה

גם אם זו דרך ארוכה 

הקנאה נובעת מחוסר שיש לי משהו שהוא יותר פיזי/כלכלי

כמו בית יותר גדול (יש לנו דירה משלנו בה מסודרת ויש בה מספיק חדרים לכולם אבל עדיין נניח אני מרגישה ובצדק שהסלון קטן לי ואם אחד מבני המשפחה יעבור דירה זה יהיה לי ניסיון ממש קשה. או נניח חופשות משפחתיות יש הרבה מסביבי שנוסעים לחול לדוגמא. יש לי יכולת כלכלית *אולי* לסוע לחול אבל אני לא נוסעת מסיבות אישיות שמונעות ממני וזה מפריע לי וקשה לי. או נניח שאני רוצה לסוע לחול רק עם בעלי אבל הוא פחות בקטע לעזוב את הילדים לבד לבד ולסוע (ילדים גדולים בלי קשר נראה לי מוגזם לעזוב לכמה ימים את הבית)

יש לי בה המון יש

ולא ברור לי למה ככה קשה לי עם האין

וזה כל הזמן מסביבי ולפעמים בתקופות מסוימות זה ביתר שאת

נניח בחופש שהרבה מסביב נוסעים לחול ואנחנו לא.

אני לא מצליחה להכניס לראש

הכל בסדר יש לך משפחה בריאה וילדים מהממים ובריאין בה תגידי אלף פעם תודה תתמקדי בחופש פה וגמרנו

* זה לא תמיד דברים כאלו לא ברי השגה. אבל אני לא הפקטור היחיד בתמונה יש עוד שיקולים ומרגיש לי כאילו יש לי בעיה עם עצמי ואני לא שמחה אפעם במה שיש לי ומי מבטיח לי שאחרי שהחליט שלמרות הכל נניח נוסעים לחול אז אני ירגע (במחשבה שלי כן אבל במציאות אולי יהיה לי דברים אחרים להתלונן עליהם)

* אני לא משתפת אפחד ברצונות שלי. בעלי יודע שהייתי רוצה אבל הוא לא מתרגש כי יודע שזה המצב ומקבל אותו בצורה פרקטית וגם זה טוב לו כי בגדול נניח שוב לנושא חול הוא היה מעדיף מראש שלא להתחיל עם זה בכלל.

* באתי מבית עם מושגים הרבה יותר גדולים. חייתי בבית גדול וכל היכולות הכלכליות ורמת החיים היתה הרבה יותר גבוה משל בעלי. אני כבר שניים לא חיה ככה אני לא נשואה לא שנה וגם לא 10 שנים אלא הרבה הרבה יותר. כל השנים ויתרתי והיה לי קשה. אבל אני מרגישה שהכל שעובר הזמן העומס מצטבר ואני לא מצליחה להתמודד איתו

* אני מפרגנת בה לכולם סביבי (ככה אני מרגישה) הקושי שלי הוא מול עצמי

ולדעתי גם הילדים מרגישים את זה וזה משפיע גם עליהם.

* אני לא מצליחה לקבל את זה שזה המצב

* מותר להתפלל על זה ? שיהיה לי כל מה שאני רוצה ? זה נשמע לי ככ ריקני

על רקע כלכלי

בעיניי היא הכי פשוטה לפתרון

כי לעשות כסף

לשים מטרה כזו בסדר עדיפות גבוה

זה לא מאד קשה

ואז יש מספיק כסף למה שרוצים

לנסוע לחו"ל אפשר עם חברה/ משפחה לא חייבים באופן זוגי

לפעמים צריך להבין את שורש הרצון והקנאה ולתת לשורש פתרון 

דבר שני , אני חושבת שדווקא השינוי מגמה שאת חווה- הגישה של "בית גדול, מושגים גדולים" לעומת הגישה העכשווית של מה שקיים לך במציאות היום, זה גורם לך לחדד את ההבנה של מה את רוצה באמת/מה היית רוצה באמת.

אני חושבת שקנאה (לפחות מעצמי אני יודעת לומר) זה לא דבר רע. הקנאה יכולה לדרבן אתנו לשינוי כדי ליצור את מה שאנחנו רוצים. וככה כל אחד מתפתח מהזווית שלו וממילא יש מצב של           "קנאת סופרים תרבה חכמה"

הקנאה הופכת להיות רעה כשהיא משפיעה עלינו רע- מלמדת אתנו להיות נרגנים/לא מקבלים את עצמנו/ לא מרוצים מעצמינו או מחלקנו בעולם/ צרי עין כלפי אחרים והצלחותיהם.

וזה אולי גם מה שגורם לרדוף אחרי עצמינו בנסיון להצליח כמו/ להשיג את ... כמוהו/ להוציא את העיניים לשני כדי להראות ש"גם לנו יש", וחוסר נוחות כללי עם עצמינו/ העולם.

אני כותבת פה על עצמי, את מוזמנת לקחת לך מה שיועיל לך.  

מה שעוזר לי - זה להתמקד קודם כל במה שיש לי כרגע (לא מה שטוב וברור לי שקיים טכנית, התמקדות בחוזקות ואיכויות שקיימות בי תמיד ולא תלויות בשום מצב גשמי) ולנסות לראות איך אני מתקדמת לאט לאט  בעזרת אותן איכויות ליעד שאני רוצה.

דבר נוסף שעוזר לי

זה פשוט להתפלל, לדבר על זה עם ה' ולפרט לו- תודה על מה שיש עד עכשיו, ואחרכך ממש לפרט לו מה אני רוצה שיהיה לי ולמה. ולומר לו "אתה מכיר אותי. אתה יודע שאני לא מבקשת סתם . תעזור לי עם המידה הזאת שקשה לי, תתן לי כוח ויכולת, זה לא רק בשביל הבניין הפרטי שלי, זה למען כבוד שמיים! "  

וגם לצייר במחשבה את החזון של הדבר שאני רוצה מאוד. זה גם עוזר לי ואני רואה מזה התקדמויות.  

מה בדיוק חסר לך.

החופשה בחו"ל שחזרת עליה - כתבת אפילו שאולי זה כן מתאפשר אבל בעלך מתנגד להשאיר את הילדים.

אולי שם הנקודה?

אולי מה שמפריע לך זה החלטות בחיים שמישהו מחליט בשבילך ואת לא לגמרי שלמה איתן או החלטות שמנוהלות יותר מדי ע"י רגשות שליליים כמו אשמה, ויש לך חוסר השלמה איתן.

אולי את פשוט רוצה זמן וחופשה לבד עם בעלך?

אולי חופשה בארץ תספיק? (לפעמים בארץ יקר יותר מחו"ל)

לקבל את הקנאה. מותר לרצות הכל גם אם זה לא הגיוני או לא מסתדר וגם אם יש לך המון דברים אחרים שכן קיימים.

ודבר שני- לנסות לבחור

זה נשמע שיש הרבה בחירות שאת מתבאסת עליהם. אז לנסות לפתוח עם עצמך את ההחלטות שוב ולראות- יש איך לשנות את ההחלטות? אם לא, מה הסיבות שהחלטת אותם?

כאילו מבחינתי יש הרבה דברים שאני מרגישה שאני חייבת לעשות, ואז כשאני חושבת על זה אני מבינה שזה בחירה- נניח בחירה לכבד את הרצון של בעלי, או לחיות יותר בנחת אבל עם יותר לחץ כלכלי, או סתם שקט כשאני מרשה לילדים ממתק כדי שלא יבכו עכשיו חצי שעה😅 כאלה החלטות. ואז כשאני מבינה שאני לא חייבת אלא בוחרת בזה, יותר קל לי להשלים עם ההחלטות. וכמובן יש דברים שאפשר לשנות. אולי שווה לך לנסות את זה.

לא בטוח שזה רלוונטי לך אבל זה הכי חזק מבחינתי.

לפני כן אני אגיד, שאני ךא טסתי לחו"ל מעולם וסביבי אנשים טסים כל הזמן, פשוט אין לי מספיק וזה מבחינתי יעד לא ריאלי אז אני לא מתכננת שום דבר כזה.

כנ"ל בעוד אספקטים, אם אני קונה לילדים בגדים זה בגלל שהתרווח קצת החודש או שממש כבר חייבים כי הבגדים מרופטים.

בניגוד ל@00 אני לא חושבת שהכי קל בעולם לעשות כסף ולכל אחד יש את הנסיבות שלו.

אבל זו לא הנקודה.

אני מתנדבת תקופה ארוכה אצל מישהי שהחיים שלה קשים מכל אספקט, הבית שלה נראה נורא, הבריאות שלה על הפנים, המשפחה שלה קטנה ולא ממש בקשר וכו'.

אני נהנית ממהתנדבות, כי אני באמת עוזרת לה במה שהיא צריכה.

אבל בעיקר חוזרת הביתה ומרגישה עשירה מופלגת.

זה יותר טוב מכל שינון שאשנן לעצמי.

החוויה, ולא השכל, עוזרים לי לשמוח בדירה המאוד ממוצעת עד קטנה שיש לי, אז מה אם המטבח מתפרק והבית מבולגן, יחסית למה שיש אצלה הבית שלי הוא ארמון.

אני כמובן שואפת שגם לה יהיה ארמון ועוזרת במה שאפשר (לא בכסף כי אין לי, אם תרציי אסביר קצת יותר בפרטי) ועדיין ההמחשה הזו מול העיניים כמה יש לי, עוזרת כמו חיסון כשהקולגות שלי טסים פעם אחר פעם לכל מיני חופשות בחו"ל, ובוכים שאירועים משפחתיים קטנים עולים להם הון כי אי אפשר לוותר על כלום (וכמובן אני חוגגת הרבה יותר צנוע כי פשוט אין)...

במקום להתפלל על שיהיה לך כל מה שאת רוצה.
ממש מבינה אותך ממקום של קנאה, אני למשל ממש מקנאה בנשים עם בתים גדולים ומעוצבים. תמיד זה צובט אותי וקשה לי.
דווקא בטסים לחו"ל אני ממש לא מקנאה.
כל אחת והקנאה שלה.
עם הזמן אני פחות מקנאה בבתים גדולים משלי, רואה, מקנאה וזה עובר לי מהר מאשר פעם.
לא יודעת איך... אבל כבר כמה אפשר לקנא?
גם חולמת לשפץ את הבית אז זה מנחם אותי כשאני נזכרת בכך.
אולי תדמייני לך טיול חלומות בחו"ל שכשיתאפשר לך יום אחד תבצעי אותו
וכל פעם כשמישהו יטוס והקנאה תגיעי, תחשבחי לך על הטיול השווה שאת הולכת לעשות ביום מן הימים. זה מרגיע את הנפש, את הקנאה כי אז המוח עסוק בלחזור לדמיין את טיול החלומות שלך ופחות לקנא בטיול החלומות של השכנה שטסה מחאר לחו"ל.

נשמע שאת לא יודעת בדיוק מה את רוצה, ולכן כשמישהו אחר מגשים את הרצון, פתאום קופצת לה קנאה, שאולי הוא עושה את מה שאת חולמת בסתר.

עשי לך רשימת חלומות משלך.

חלומות קרובים יותר וחלומות יותר רחוקים.

מה נותן לך תקווה ביחס לחלומות האלו.

מה מרחיק אותך וגורם לך לייאוש.

מה הכלים שלך להתמודד עם הייאוש.

וכולי וכולי.

ככל שתבררי לעצמך בתוך עולמך הפנימי- מה את רוצה באמת, רצון נקי שלך מבפנים בלי השפעות מהסביבה

ומה יכול לעזור לך להגשים

את מכאן תמיד תוכלי להתפרסם ולחזור לעצמך

בלי להתפזר מכל מיני מראית עין של אחרים.

לפני כמה זמן היינו באיזה אירוע המוני, ותפסתי שאני מקנאה בנשים יפות יוצר ממני. היה נראה לי דהחיים שלהן דבש מדבש.

ואז הבנתי, שכשאני עסוקה מלהסתכל על אחרות,

הבעיה היא לא הקנאה.

הבעיה היא שאני לא נהנית מהיופי שלי.

כדי להינות מהיופי שלי, אני צריכה. לעשות עבודה. עבודה פנימית של להפסיק להסתכל החוצה.

וזה קל. כי אני רק צריכה להגיד לעצמי משפט אחד

"אני לא מודדת עכשיו מי ייתר ממי כדי שאוכל להינות מהיופי שלי".

כלומר האינטרס שלי הוא לא להסתכל.

ולכן זה קל יותר מאשר איזו שאיפה אידיליה של לשמוח בחלקי.

ככל שתסתכלי החוצה ככה לא תהני ממה שיש לך.

לא תגידי לעצמך איזה כיף שלי יש... שה' ברא אותי עם...

אלא- בטח אצלה יותר שלם, בטח להם יותר טוב

וככה הנאת החיים שלך נפגמת.

אי אפשר להינות מהשפע ככה.

או בבית גדול יותר, אלא עמוקה יותר

את מרגישה שוויתרת כל השנים. על מה ויתרת? לטובת מה? איזה תועלת חשבת שזה יביא? מה היה קורה לדעתך אם היית מרשה לעצמך לא לוותר?

האם זה נחשב ויתור, או שבחרת בזה?

האם יש דרך לשנות?

הקנאה מציקה לך כנראה כי אנשים אחרים מרגישים חופשיים לעשות דברים לעומתך, שאת מוותרת, והוויתור הזה שאת מרגישה יושב עלייך ובא לידי ביטוי בקנאה אבל בעצם הוא עמוק יותר והיא רק הסימפטום. לדעתי.

ולכן - עוד טיסה או בית גדול יותר לא יפתרו לך את זה לדעתי. כי חופש פנימי להיות מי שאת ולהתנהל בחופשיות (בלי קשר לכסף, זה גם מה אומרים, מה "מותר" לי להרגיש, מה אני רוצה, תקרות זכוכית כאלה וגבולות שאנחנו שמים לנו בראש)  זה דבר שלא קונים בכסף. זה האומץ להביט למציאות בעיניים ולתת לעצמך רשות להביע רצונות ולתפוס מקום.

כמובן שאם דיברתי שטויות - זרקי לפח, הכל טוב

חיבוק♥️

וכמו שאמרתי

לא תמיד זה שאין לי זה בגלל שאין לי יכולת כלכלית

לפעמים יש דברים אחרים שמונעין (אולי אצל מישהו אחר זה לא היה מונע אבל אצלנו זה כן מונע)

ואני תמיד מתלבטת בין להגיד אני רוצה ואני חייבת ויהי מה

לבין קצת לעבוד על המידות שלי.

אגב לא כל יעד כלכלי הוא תמיד מושג

פרנסה זה אחד המפתחות של הקבה

אני מאמינה שחובה לעשות השתדלות

אבל גם חובה לדעת שזה לא בשליטתנו והכל מתנת שמיים

שמודעות היא מידה טובה

לחדד מה רוצים ולנסות להגיע ליעד הזה

זה טוב

קנאה שמביאה כעס/ צרות עין/ דברים אחרים שליליים

זה בעייתי

הדרך הנכונה לעבוד על המידה הזו

היא המודעות

המראה לנפש

לגבי הפרנסה

יש לאדם בחירה מספיקה כדי להרוויח מספיק

גם בהתחשב שלא הכל בידו

בעיניי לפחות

שמדבר על כוחה של הקנאה (בעקבות קנאת קרח במשה ואהרן).

ממליצה לשמוע, יש שם תובנות מיוחדות!

לקפל את הנעל וכך תוכלי לדעת אם הסוליה גמישה מספיק

אני אוהבת את הנעליים של פאפיה

במבצע באתר ב75 שח

אם את צריכה מידה 19 שזה קטן כנראה יהיה לך מגוון גדול יחסית של נעליים שנשארו מהם מידות

כמה פעמים בודדות ולא ממש להליכה, אז תחפשי בחנויות ילדים כמו שילב, גולף קידס כזה..

אני מתכוונת למשהו כזה-

סניקרס בגוון חאקי

היא התחילה ללכת לפני כמה שבועות

אז היא צריכה כבר נעליים טובות

ויש לנו חתונה אז היא צריכה גם חגיגיות...

אם כבר אז שיהיו טובות לשבת

ובעיקרון לא צריך נעליים שדווקא מוגדרות כצעד ראשון, צריך שיהיו מספיק תומכות לרגל, ועם סוליה רכה אבל מניסיוני במידות פיצקיות קשה למצוא משהו שהוא לא צעד ראשון.

אם את צריכה יותר קטן ממידה 19 אז אני מצאתי רק בנמרוד מידה 18 של אלפנטן.

אני לא יודעת איזה מידה היא

נלך לחנות ונמדוד מקווה ש19 יהיה טוב

הפיזיותרפיסטית של הבת שלי המליצה לנו על הנעליים של פאפיה ונמרוד.

חשוב שהנעל תחזיק טוב את הרגל, בעיקר מאחורה.

לפאפיה יש חגיגיות יפות שהן צעד ראשון. גם אנחנו מתכננים לקנות לה כאלה לאירוע שיש לנו

לפאפיה יש חנות? או שחנויות מוכרות נעליים שלהם?

תודה!

או עלי אקספרס

איכות פח, רק לזמנים שרוצים שתהיה חגיגית ויפה. עולה גרושים.

זה לא יגיע לי עד האירוע

עכשיו קצת יקר שם עדיין לטעמי

אבל אם זה חשוב לאירוע הייתי קונה

אני מחכה לסוף עונה

בבני ברק יש כמה חנויות שיש גם נעליים אלגנטיות לשבת ואירוע במידה 19.

אם רלוונטי לך בשמחה אתן לך שמות וכיוון (כמה רמות מחיר...)

בני ברק רחוק לי

תודה

זה מקבע להם את ההליכה, 

וכשהסוליה קשה זה ממש לא טוב, ולא נוח...

אם רלוונטי לך, אנסה למצוא דרך להעביר לך.

הן עלו 400 שקל, הילד נעל אותן אולי 4 פעמים.

אעביר לך בשמחה, רק תגידי איפה את גרה אני בשבוע הקרוב צפויה להגיע למרכז בכל מקרה.