אבל סופרות:

חוה רוזנברג מתאים לגיל הזה וכיפי

דבורי רנד

תמר מור- יש לה גם לילדים אבל גם כמה לנוער

מיה קינן כשקצת יותר יגדלו (אבל אולי יאהבו כבר עכשיו את איסתרק נגיד)

לנוער בכלל

הם כוללים תוכן רגשי ממש קשה

תמליציי

אוהבת את הכתיבה שלה וחשבתי שזה רק לנוער

וואו הזכרת נשכחות...

אהבתי מאוד אבל את צודקת שיחסית עמוק מידי לנוער

אולי שניים מהם מיועדים לנוער

רוצה שמות?

תחנות

אדום לבן

שומרת השערים

50 50

יש באתר שלה את כולם

את קראת את שומרת הערים האבודות? יכולה לספר לי עליו קצת?

לא את העלילה, בעיקר המסרים בין השורות. מילים לא נקיות. יחסים בעייתיים בין בנים-לבנות, בין חברות.

הבת שלי בדיוק רוצה להתחיל לקרוא ולא עפתי על עליהם, בעיקר בהתבוננות בכריכה🫣

בינתיים בהארי פוטר 4🤷🏽‍♀️ 

אני יודעת שזה כן סדרה מומלצת בפורומים כללים תואם גיל, אבל אולי היה עדיף לחכות טיפה שיתאים יותר לדבר עם הבת

כן. הבנתי שבאחד הספרים האחרונים יש קטע עם זוג חד מיני 🤐

כמו סדרת אן מהחווה הירוקה (האסופית), פוליאנה, נשים קטנות...

ספרים חרדים יש אצלכם בספרייה?

קראתי את כל הסדרה של אן מהחווה הירוקה בתור נערה ומאוד התחברתי

אבל זה מלא בתיאור החגים שלהם והאמונות שלהם

שאולי פחות נקיים

מספר נקי עם תוכן ואידאלים נוצרים

לזה התכוונתי

כתבתי את דעתי בעניין

אולי יתן לה השראה

וגם אני באופן אישי רוצה לחשוף רק לספרים של כותב שומר תומ''צ

חודש שעבר התגברתי והלכתי לבודקת וזה לא עזר (על בדיקה של יום ראשון)

אבל אמאלה בדיקה של יום שביעי שיוצאת לא טוב איזה קשה זה

לא חושבת שאף אחת יכולה לענות לך על זה... זה עניין אישי שלך אם את מעדיפה את האי נעימות הגדולה של ללכת לבודקת בשביל הסיכוי שיתירו🤍

ורק מעודדת לגבי ההתקן! אני גם עם לא הורמונלי ובהתחלה היה מזעזעעע!! ורציתי כבר להוציא..

למרות הרצון למניעה כי זה היה פשוט סיוט

אבל זה ממש ממש השתפר

כל חודש שיפור בערך עכשיו כבר כמעט אין כתמים רק ווסת חזקה מהרגיל וגם זה מתמתן ממש עם הזמן.. אז יש תקווה🤍

שוב חיבוק גדול!!!!

כבר שנה וכמה חודשים....

אבל מזמן כבר היה שיפור

וגם זה היה קצת שונה אצלי כי זה בהנקה מלאה אז שנה הייתי עם התקן בלי ווסת...

אז רק סבלתי מכתמים ואז הווסתות הקשות מאז שהווסת חזרה לי.. אבל תכלס אחרי 3-4 ווסתות כבר ראיתי שיפור משמעותי

יכולה לשתף שהייתי כמעט 3 שנים עם התקן, זה באמת הולך ומשתפר. אצלי אחרי 4 חודשים בערך כבר לא היו שום בעיות, וכשהיו בעיות אז רופאת נשים הביאה לי פרימולט נור כדי להפסיק את ההכתמות. 

 ההתחלה קשה קצת אבל זה אמצעי מניעה מעולה בהמשך. 

את חושבת שיש סיכוי שזה פצע?

יש לי כאבים בבדיקות.

אבל ברור לי שהדם זה כתמים מההתקן.

אבל הרב אמר שאם יהיה פצע יהיה אפשר לתלות את זה בזה.

החוט של ההתקן פצע אותי (הכתמים לא הרגישו לי כמו פצע). הייתי צריכה ללמוד לבדוק ממש בעדינות, לא כמו שהייתי בודקת לפני ההתקן.

אז לי אישית כן היה שווה ללכת לבודקת אבל זה ממש אינדבדואלי

הבודקת באמת לא מצאה כלום.. היינו אסורים קצת יותר מחודש וחצי..

בפעם הבאה כבר השתמשתי באמצעי אחר.. הייתי מציעה לך לבדוק טת כל האופציות 

יש כל מיני סוגי גלולות

יש התקן הורמונלי שאפשר הרבה פחות הורמונים

גם נובה רינג וטבעת למיטב זיכרוני

אם כל אלה לא טובים אפשר לברר על דיארפרגמה

אני גם עם לא הורמונאלי, וסיפורים שלמים.
אם נראה לך שהדימום מההתקן, לא הייתי הולכת לבודקת טהרה, כי אם היא לא מוצאת פצע או או דימום מצוואר הרחם, את אסורה וודאי בלי שאלות.
פה לפחות אפשר לומר שזה ההתקן, אולי מחר את יכולה לעשות שוב את ה- 7 נקיים? מחר אולי יצא נקי?
הייתי שואלת את  הרב.

אם זה אפשרי מבחינתך. אם לא, ללכת לרב אחר, בגלל שהוא לא פסק אם אוסר או לא.

אז אולי כן שווה ..

כי נשמע ממך שזה לא רב ש"סתם" שולח לבודקת ואם הוא שולח כנראה שהוא חושב שיש סיכוי שזה מפצע שאין לו אפשרות להתיר בלי לדעת את זה

ומניסיון אישי, גם אני עם התקן נשלחתי לבודקת ואכן היה לי מקרה של פצע שבעצמי לא הייתי חושבת בחיים שזה פצע זה היה נראה לי פשוט כמו דימום ..

ושהמאמצים שלי להטהר יהיו להצלחת עם ישראל וגאולה בקרוב!

שה' ישלח פרי בטן לכל המייחלות. 

את חוששץת ללכת בגלל פחד?
הבודקות הן מאוד רגישות ונעימות. זה גם ממש זריז. ובאמת שתמיד שמחתי אחרי שהייתי אצל בודקת.
בהצלחה ותעדכני אם מתאים לך

כל הכבוד לך שהלכת, ותדעי שאת ממש מחזקת את המקום הזה שלפעמים זה יכול להועיל..

לפחות אותי ממש חיזקת (בכללי אני סופר מתנגדת), אז תודה❤️

אני גם ממש מתנגדת. הייתה לי רתיעה מזה ממש (ועדיין). למרות שהיא הייתה  ממש רגישה ומקצועית . ואני יודעת שהרב לא שולח סתם. ובאמת ראיתי שכל עוד הוא יכל הוא התיר בלי בודקת. וזה היה ממש בחירה שלי. אבל לא יכולתי לחשוב על להיות אסורים חודש וחצי.

גם הרב שלנו ממש לא שולח, רק במקרה קיצון. ובכל זאת מבחינתי זה קו אדום!! ולראות שלפעמים זה באמת שווה את זה, נותן כוח ואומץ😊

להיות אסורים חודש וחצי זה🤯

איזה משמח

באמת בעניין הזה בודקות טהרה יכולות ממש ממש לעזור
גם מניסיון שלי.

איזה כייף שהצליחה להתיר

ואיזה כייף שלא ויתרת והתגברת על הקושי

מציעה לך לברר עכשיו מראש כל מה שאפשר לעשות כדי לא להיטמא שוב מכתמים בגלל התקן, לי זה קורה כל פעם בגלל הגלולות וזה באמת מעצבן ומתסכל ממש ממש.

קרה לי בטבילה הראשונה אחרי החתונה

בלי מניעה

בלי כלום

כמות פסיכית של דם _ בהתחלה הרב אמר לדלג בדיקה בבוקר ולהפסיק ללכת עם לבן אבל פשוט כאילו קיבלתי עוד יום ווסת)

כמה בכינו...

אז חיבוק ואמאלה זה קשההההה

אגיד בזהירות שבודקת מבחינתי זה לא סוף העולם אבל נורא תלוי מי

יש אחת שאני מוכנה ללכת אליה כי סופר נעימה ורגישה ומקוצעית

כשפעם הלכתי למישהי אחרת- חזרתי בוכה ונשבעתי לא ללכת שוב ויהיה מה

איזה נורא!! זה באמת מזעזע!!  

מי שהלכתי אליה באמת הייתה מקצועית מרגישה, וזה שהיא מקבלת בקופח נותן חזה תחושה יותר מקצועית ופחות חטטנית.

שלא נזדקק שוב בע"ה. 

את כנראה מלאך אם את עצמך לא צועקת וזה מביך אותך לשמוע שהשכנות כן.. אבל רובינו כנראה צועקות מידי פעפ ואומרות דברים מתוך לחץ.. 

זה נשמע שמידי פעם את שומעת אמהות כועסות וזה לא נשמע משהו קיצוני ..

רוב האנשים לפעמים נופלים בכעס ובצעקות ..

שוב, אם מדובר על משהו נורמלי ולא קיצוני שאז כן לא אמורים להתעלם.

אני אישית הייתי מאוד מובכת אם שכנה שלי הייתה פונה אליי בהצעת עזרה כזו .

כן הייתי מנסה לעזור אם יש סיטואציה שאתן לדוגמא בחוץ יחד ואת רואה שהחברה קצת בעומס אז אפשר להציע לה לשמור כמה דקות על הילדים שתעשה לעצמה לשתות/תאכל בנחת או אם את פנויה וזה בכיף ליותר זמן שתנוח

כאן את לא "תופסת" את החברה בנפילה שלה וזה יכול להתפרש בצורה יותר חברית.

אבל אם את רואה שמישהי במצוקה ויש לךאיך לעזור בלי להסגיר (נגיד להזמין את הילדים אלייך מדי פעם אחהצ להקל על עומס, או אם הם במילואים/אחרי לידה וכד'אז לשלוח ארוחות) - זה מבורך

את אף פעם לא כועסת על בעלך ועל הילדים?

תמיד מדברת בנחת?

אף פעם לא צורחת עליהם שיכבו את הטלוויזיה? יכנסו למקלחת? יאספו את הצעצועים?

שומעים, אז מה.

אם זו לא אלימות או לא משהו חריג באופן מיוחד.

ממשיכים הלאה. 

התכוונתי שלדעתי הן לא צריכות עזרה, כמו שאת לא צריכה עזרה.

אף פעם לא שמעת את עצמך מהצד.

אולי מהצד את נשמעת לא כמו שאת חושבת.

ואני גם לא נשמעת כמו שאני מדמיינת.

פעם שמעתי שכנה צועקת לבעלה שהיא לא טובלת יותר.

קצת דאגתי, אבל בינתיים נולדה לה תינוקת, אז כנראה הכל טוב 😄

לעזור לאנשים כועסים ולחוצים

רק הם יכולים לעזור לעצמם

אם מישהו צריך להיות מובך זה מי שצעק ולא מי ששמע 

קורה לכולנו שאומרות דברים מתוך לחץ
ושצועקות פתאום.
לא?
אנושי לגמרי...ברור שצריך עבודת המידות, אבל יש נפילות.

כל עוד הן בריאות בנפשן ורגילות, בטוחה שזה מציק להן והן עובדות על זה כפי יכולתן.
לא שמעתי על אמא שאיננה צועקת, או על אמא שלא אומרת דברים מתוך לחץ.

את לא צועקת אף פעם?
יפה שכואב לך את כנראה מאוד רגישה, אבל אין מה לעשות עם זה...

כאילו כשאני בלחץ עם כל הילדים בבוקר, שכנה עם חיוך ברוגע ומילים של: את רוצה עזרה?
יכולה עוד יותר לעצבן אותי...חחח

מה שכן אפשר בנחת אם את רואה את השכנה, ובאמת רוצה לעזור לה, למשל להציע לקחת את הילד להסעה בבוקר.
או להיות רגע עם התינוק בידיים כשהיא מארגנת את הגדולים יותר.
בסוף מה שיוצר לחץ וצעקות זה העומס, אם רלוונטי לך להוריד להן בעומס זה באמת עזרה. אבל מן הסתם יש לך את העומס של החיים שלך.

לא לשפוט

ובטח ובטח לא להתערב

מסייגת כמובן שאם ישנם סימנים לאלימות מכל סוג צריך וחשוב לדווח

החיים לא שוויוניים

אז אין מה לצפות לשוויון

עזרה מאחרים זו פריווילגיה

אז אני לא מצפה לעזרה

אלא דואגת לה בעצמי

(גם בעלי נוסע ותכננתי עזרה לפרטי פרטים למרות שאין פה באמת הרבה עבודה

ובכללי לא מצפה מאף אחד לשום עזרה)

יש איזה חוקר סוציולוגיה אחד בשם דן אריאלי שהוציא הרבה ספרים על פסיכולוגיה התנהגותית או משהו כזה, והוא מדבר על זה שאנחנו משווים את עצמנו בעיקר בעיקר לסביבה שלנו. ולמרבה ההפתעה הוא ממליץ להקיף את עצמנו באנשים שהם "פחות".. פחות חכמים, פחות עשירים, פחות מצליחים.. כדי שלא נרגיש כל הזמן הטיפשים/העניים/הגרועים.

לא יודעת מה אני חושבת על ההמלצה הזאת באופן כללי, אבל נשמע שסביב הקשר עם חמותך והגיסות אולי שווה לנסות את האסטרטגיה הזאת, בחינת מה שלא יודעים לא כואב. הרי עד עכשיו התארגנת והרגשת שאת מאפשרת ומצליחה וזה יהיה קשה אבל אפשרי, ופתאום לראות מישהי קרובה באותה סיטואציה שאפילו לא מנסה להתמודד זה ממש מרפה את הידיים וגורם לזה להרגיש סיטואציה בלתי אפשרית.

לא יודעת אם בעלך מדבר עם חמותך ומספר לך, או שאת מדברת איתה ישירות אבל אולי כדאי סביב תקופות מאתגרות לתת לו לדבר איתה ולבקש שיסנן...

אנחנו כמעט לא בקשר

הזמינה אותנו לשבת הזו ועל הדרך אמרה שתהיה שבת מאוד גדולה כי מתארחים הרבה וגם הגיסה עם הילדים ואז הזכרתי שהוא אמור לטוס (היא יודעת אך לא ידעה תאריך יעד)

עניתי שכל הכבוד שמארחת ועוד מחזירה לה את כל הילדים

אני ממש בוכה מאז

לא מעניין אותי ישירות שהיא לא עוזרת לי

זה פשוט באמת גרם לי מיד להשוואה וקרע לי את הלב

אמא שלי לא יכולה לעזור מבחינה בריאותית גם שזה מוסיף לקושי

ולא מספיק שהוא טס יש גם הכנות ופגישות כל יום עכשיו בכל שעה אפשרית וכמהה שהוא מנסה לעזור לי זה עדיין קשוח

עכשיו למשל אני נגמרת עם הילדים לבד והתינוק לא יורד מהידיים לרגע 

זה באמת ממש מכאיב לראות את החוסר בשיווין אבל מה ששלך שלך...

בעזרת ה' תעברי את זה בטוב ותקיפי את עצמך במי שעושה לך טוב.

לא אכפת לי שתעזור לה לנצח!

ההשוואה וההבדלים כאן קרעו אותי.. כי אני עם הקושי הענק הזה גם ככה שמנסה להתגבר וחחדטב מה לעשות וכו'

לה לא קשה לשלוח בעל לטיסה כי היא יודעת שהיא פשוט אורזת

את עצמה עם הילדים והולכת לאמא שלה

וזה כולל שמירה על הילדים אם צריך אחה"צ,עזרה כל אחה"צ , פיזור ולקיחת הילדים מהגנים ובתי ספר, הכנת סנדוויצ'ים,ארוחות במהלך היום וכמובן שבת. בקיצור פנסיון מלא.

שוב... בכל זמן אחר מפרגנת

אגב זו ממש לא פעם ראשונה ובעלה טס מלאאאא

מקריאה מבחוץ נראה שפשוט כואב לך החוסר שלך והשיתוף מול חמותך לא בדיוק מועיל כי זה מנכיח אותו מאוד

תרשי לעצמך לכאוב את זה. את התחושה של הבדידות בקושי. זה באמת כואב. את זה שאת מתמודדת לבד.

ועם זאת, תחיי את חייך ותצאי מהמצב הקורבני. נכון קשה לשמוע את זה כרגע, אבל אפשר גם וגם. אפשר גם לכאוב את החוסר וגם להתמלא בכוחות שהשם שם אותך בסיטואציה הנתונה ושאת יכולה להתמודד איתה. שאת באמת בחרת להקים את השבט שלך, ילד ילד, בידיעה שזה את ובעלך ותמצאי פתרונות שיקלו למרות שהיית רוצה אחרת..

חיבוק♥️

השאלה אם הסבתא ''אשמה'' בזה

אני מנחשת שהבת פשוט מעמידה עובדה ומגיעה, בלי לשאול ולבקש.

ולך זה פחות זורם להתנהג ככה.

היה אפשר לצפות שהסבתא תהיה רגישה יותר להבדלים האלו, אבל כנראה שלא כולם ניחנו ברגישות עד עדי כך

לא מבינה למה את לוקחת את זה כל כך קשה.למה זה צריך לקרוע אותך??

2.גיסתך זו הבת שלה.מניחה שהן בקשר.יותר קל לארח בת שבוע מאשר כלה שבכלל לא בקשר איתה.מאוד מאוד הגיוני.

3.קחי אויר.תחשבי על נשות המילואים ששבועות וחודשים נמצאות לבד.ובנוסף לקושי של הלבד יש חשש שמא יקרה משו לבעל....בעלך טס לשבוע.נראה לי שאת לוקחת יותר מידי בדרמה.

לק"י

וקשה להתווכח עם רגש, כך שאם היא מרגישה קשה עם זה שאין לה עזרה, אין טעם להוכיח אותה על זה.

חלק מהכיף בפורום זה לקבל אמפטיה, גם אם זה "צרות של עשירים" או שישנן צרות גדולות יותר.

(והאמת שלא רק בפורום. גם בחיים).

זה נכון מה שאת אומרת.יש גם צרות של עשירים.אבל לפעמים צריך להאיר את העינים ולתת קצת פורפורציות.לא תמיד האמפתיה היא זו ו היא זו שתתן את המענה הנכון.לפעמים דווקא שמעמידים מראה מול האדם שישים לב ממה הוא עושה כזה עינין- זה יכול לעזור. ולא רק העצמה של המיסכנות לכאורה.מה גם שמיד אחריה היה שרשור של אישה שבעלה במילואים שכותבת על הקושי.וגם שרשורים של נשים שהבעלים שלהם התנדבו והן תמכו בכך למרות הקושי והזמן הארוך.ואף אחד לא מתווכח עם רגש, אבל הרגש מביא אותה לבכי בלי סוף, לצרות עיין וכעס על חמותה.בעיני זה דרמטי מידי וצריך להאיר לה.כי בדרך הזו היא פוגעת בסוף בעצמה.וחלילה גם אולי תהוא לידי כעסעל בעלה.

אמפתיה לקושי מגבירה את תחושת המסכנות ורק תביא בעיני לאכזבה והעצמת הקושי.

אם היית מקבלת את העזרה מדי פעם, כל פעם היתה צפייה, תקווה ואכזבה, כאן את מקבלת מסר ברור שאת לא יכולה לסמוך על עזרה חיצונית.

עם כל הקושי, ברגע שמשחררים את הציפייה קל יותר להרים את הראש, להתרכז בדברים שאת יכולה לעשות ולהקל על עצמך, ואחכ לטפוח לעצמך על השכם שעמדת בזה. ולא לשכוח לתכנן פינוק או יציאה בשבילך כשיתאפשר

חיבוק גדול 

אבל חד משמעית הייתי מצפה לאמפתיה מינימלית.

את 2 המקרים האחרים

אבל המקרה הזה מלמד שמסוכן להתפרע בכביש

שאוטובוס עומד יכול לנסוע פתאום ולכן כדאי להיות על המדרכה

אם רוצים להפגין

כדאי לעשות את זה באופן מסודר ומאובטח 

להצדיק רצח זה לעולם לעולם לא יהיה הגיוני

אנחנו יצורים בעלי בחירה ולא חיות 

זה בכוונה תחילה

לא ברור אם זה היה בכוונה

וברור שלא הצדקתי את הפעולה

אלא

אמרתי מה כדאי ללמוד

על הדברים שבשליטתנו

אין לנו שליטה על החלטה/ טעות של אחר

יש לנו שליטה על עצמנו

איפה להיות ואיך להפגין (אם בכלל)

קשה לי לכתוב על המקרה

בגלל שאני חרדית מחד

אבל לא נגד הגיוס מאידך

ואני לא יודעת בדיוק מה אני חושבת על כל ההפגנות האלה 

את תראי מאות (!!!) תגובות של יהודים ששמחים שיש להם פחות פה להאכיל (לשיטתם) ואומרים שאותו ילד זכה לקיים בגופו את המאמר: נמות ולא נתגייס.

יהודים!

ממש אין פה קשר לנהג ערבי.

עוד לפני זה בכל כתבה על הפגנות חרדים תראי תפילות וברכות למותם של חרדים.

יהודים.

אם אנשים היו יכולים לצאת לרחובות ולחלק בקלאוות הם היו עושים את זה גם.

אין לי ספק שאילו היה זה נהג יהודי, היה נוהג אותו הדבר בדיוק ואולי אפילו קודם.

יש ביטוי שאת אולי לא מכירה: דרוס כל דוס.

ויש חילונים שעושים זאת בשמחה.

מה שאני באה להגיד, זה שהחרדים משניאים עצמם על הזולת, בעיקר עקב אי הגיוס והמלחמה, נבחרי הציבור של הציבור הדתי במקום להרגיע את הרוחות עוד מלהיטים אותן, ליברמן ולפיד מחפשים כל הזדמנות לקושש קולות ואלו התוצאות.

שנאה על גבי שנאה.

והשנאה הזה יוצרת אלימות.

ערבי דרס יהודי ועדר יהודים מוחא לו כפיים.

לאן הגענו?

המינימום זה לשתוק.

אין לדעת-

אולי אפילו אם היה זה יהודי שדורס ערבי (כשהוא מוקף המון ערבי מאיים להיכנס לאוטובוס) בדיוק באותה הסיטואציה, כל השמאל היה מזועזע והימין היה מוחא לנהג כפיים ומרים אותו על הכתפיים כמו המעריצים שיש לאלאור עזריה.

וכשלעצמי אני אומרת שאני נגד גיוס של חרדים בכפייה.

וגם נגד ההפגנות.

ובכל מקרה, בכל הפגנה שהיא אני נגד אלימות.

נגד אלימות ממוסדת למשל של שוטרים נגד קפלניסטים ויסמניקים נגד נערות גבעות ושאינה ממוסדת.

שאלתי את צ'ט  gpt והוא טוען שאת צודקת...

מי יודע, אולי עוד יש לנו תקווה

רק לאחרונה טוויטר עדכנו גירסא שבה אפשר לראות את ארץ המקור של הניק

אנשים שנראים ישראליים לחלוטין, חשבונות אמינים עם תוכן מגוון, שפתאום נחשף שהחשבון שלהם בכלל בארצות אוייב,וזה לא ישראלי ולא יהודי ולא נעליים אלא אוייב שמנסה להשפיע על הדעת קהל פה

זה מלחמה מלחמה

זה מרעיל את הנפש לקרוא טוקבקים ולא ממש משנה מי כתב אותם

וגם הכתבות של ווינט הרבה פעמים לא תורמות לבריאות הנפש 

מייצר גועל נפש של תגובות

שמירת הלשון.שמירת הלשון ועוד פעם שמירת הלשון.

למילים יש כח. 

שומר פיו ולשונו - שומר מצרות נפשו.

אני לא רבנית.אבל בעיני הפשוטות לי זה מאוד ברור- הקב"ה רומז, "אני לא אוהב את המילים האלה".

תכתבו:"עולם התורה בסכנה:... תכתבו: התורה שומרת על ישראל"... לא יודעת.אבל פעם אחר פעם לצעוק באלימות "נמות ולא נתגייס", ו3 מתים בהפגנות בעיני זה ממש מהדהד.

והלב בוכה על הילד הצעיר כל כך.וגם על כל היתומים שאביהם מסר את נפשו במלחמת המצווה כשהוא מגן עם עם ישראל.

מברכות לפני ההדלקה.

כמו שמברכים לפני שאוכלים,

מברכות לפני שטובלות - מה שנקרא "עובר לעשייתן."

אשכנזיות מדליקות ומכסות את העיניים, ואז הן מברכות וכך הן בעצם נהנות מאור הנרות רק לאחר הברכה. 

משום שלשיטתן מי שמברכת על הדלקת נרות שבת בעצם כבר קיבלה שבת ואם תדליק את הנרות תחלל את השבת. 

אז מה שזורם לי משם, לפעמים את כל התפילות ולפעמים רק חלק.

או סתם את התפילה שיש בסידור, אחרי הברכה

או סתם שותקת ואחר כך מבקשת מהלב מה שאני רוצה. 

זו התפילה שאני אומרת:

(אני חושבת שזה הכי נפוץ)

הדלקת נרות שבת – הנוסח המלא

אחרי התפילה הזו אומרת תפילה לשלום חיילי צה"ל וזהו.

לברך את הילדים זה מנהג מאוד יפה, לצערי זה לא במסורת של בעלי אז לא עושים.

דבר ראשון אחרי הברכה אני מתפללת תפילות אישיות על בני ביתי ועל עם ישראל, ואז את הנוסח הרגיל ועוד תפילה על גישול ילדים.

את הילדים אני מברכת ביחד עם בעלי לפני קידוש, קודם בעלי מברך ילד ואז אני. אצל ההורים שלי רק האבא מברך, אבל אני ראיתי פעם באיזה מקום שהתארחתי שגם האמא ברכה ומאוד אהבתי, אז אני גם מברכת, בעיני זה רגע מרגש כל שבוע

מהרופא). אממה הביטוח נסיעות יקרררר!! ולא כדאי לוותר על זה (מניסיון אישי של גיסתי).

אני טסתי בתחילת ההריון לשבועיים ושילמתי על ביטוח קרוב ל-200 דולר…

מותר עד סוף 35.

משבוע 28 צריך אישור רופא בטווח של 48-72 שעות.

תחפשי לפי החברת טיסה

לאחר 32+6 חברות הביטוח לא מבטחות

ולא הייתי נוסעת ללא ביטוח.

ולא לחסוך באוכל שהוא לא הרגיל שלכם, אם זה קל יותר.

להביא מישהי להיות איתם זה רעיון מצוין, אם יתאים יצאו החוצה ואם לא אז שתשחק איתם בפנים.

אפשר לקנות כמות גדולה של יצירות וחוברות ולהכין להם מין מארזים לפי יום ככה שכל יום תהיה לך תעסוקה מוכנה לאותו יום למקרה הצורך.

לא זוכרת בני כמה הילדים שלך אבל אפשר לשבת איתם מראש ולהגדיר שזה ימים שונים מהרגיל שהם גם יקבלו דברים שלא מקבלים כל יום (מאכלים מסוימים נגיד שאתם קונים בזמנים יותר מיוחדים) אבל גם ידרש מהם יותר אחריות - ולתת להם תפקידים קטנים לעזרה בבית של דברים שיקלו עלייך, גם אם זה דברים קטנים. זה גם יכול לעזור וגם להכניס אותם למוד של זה ימים קצת שונים ונדרש להיות בוגרים.

חוץ מזה תעשו מראש קניה גדולה של מצרכי בסיס, חיתולים, מגבונים, תמל, נייר טואלט וכו כדי שלא יחסר לך כלום בשבוע הזה ולא תצטרכי ללכת לקניות 

לק"י

בני כמה הגדולים שלך?

אצלי בת 8 מקלחת את הקטנה ממנה (ברצון שתיהן). אז אפשר להיעזר בגדולים במקלחות/ עזרה בבוקר עם לנעול נעליים לקטנים/ להלביש מעילים/ להחזיק את הקטן כדי לשחרר אותך לעשות דברים.

אפשר לקלח פעם ביומיים (אני עושה את זה בחורף).

להלביש אותם בבגדים מהלילה (עושה את זה קבוע).

להזמין אוכל/ לקנות קפוא.

לא להתאמץ על סדר בבית- שהילדים ישחקו ותשבי לידם.

לפני שהוא טס שיבשל אוכל לכל הימים/ יקנה מוכן/ כמעט מוכן כמו טבעול/ פיצות קפואות/ ירקות קפואים

עזרה עם הילדים כדאי בכל מקרה

את יכולה לבדוק מזג אויר 10 ימים קדימה כדי לתכנן (זה יכול להשתנות אבל נותן איזושהי תחזית)

לא הייתי מקפידה על סדר יום אלא לעשות כמה שפחות כשהוא לא נמצא

ושהוא ישאיר את הבית נקי מכלים/ כביסה ומלא באוכל

אני דווקא חושבת הפוך, שכדאי שיהיה סדר מתוכנן לילדים, כמו בחופש הגדול. שהם ידעו כל פעם מה יש לעשות, ושלא יהיה אחר צהריים אחד גדול ונמרח כי זה מתכון בטוח למריבות וצרחות וחוסר הקשבה.

לא חייבים להיצמד ללוז כמובן, אבל שידעו נגיד שמכינים שיעורים, עושים יצירה, מסדרים את הרצפה, מתקלחים, ארוחת ערב, שינה. משהו כזה.

אם את מתכוונת סדר יום שלה של כביסה וכלים, בטח שלשחרר

להשמיע מוזיקה (אפשר גם סבב שכל אחד בוחר שיר בתורו אבל זה התעסקות)

פודקאסטים לילדים

בזמן אוכל או כשמסתובבים משועממים סביב עצמם או צריך להעסיק אותם קצת עד שתתפני מטיפול בתינוק. משפר מאוד.

לרקוד בחושך עם סטיקלייטים או just dance או סרטוני הדרכה של כושר לילדים אם אי אפשר לצאת מהבית, שיפרקו אנרגיה

לעשות מבצעי סידור הבית/ חדר בצורה מעניינת (טיימר של 10 דקות מי מצליח לסדר הכי הרבה) או עם פרס קטן בסוף. רק מי שמתקלח יפה מקבל קוביית שוקולד או מה שאוהבים אצלכם. בקיצור לתמרץ אותם.

בהצלחה 

עם כמה דברים-

מה אוכלים פחות או יותר בכל.

איזה דברים את צריכה כדי שהיומיום יתפקד בזרימה- לחם פרוס לסנדוויצ'ים, ממרחים שצריך וכו'.

אוכל מהיר הכנה לצהרים וערב - תעשי לך רשימה של דברים אופציונליים ותשבצי מה שצריך.

אפשר גם להזמין פיצה יום אחד... לא יקרה כלום.

לארגן מי לוקח את הילדים ומתי ומי מחזיר.

ובכללי כל ערב תחשבי על היום שלמחרת מבחינה טכנית וכו'. 

להוריד סטנדרטים, לאכול בחד פעמי, שבעלך ישטוף את הבת לפני שהוא יוצא ואחרי שהוא חוזר, זה לגמרי סבבה לשטוף פעם בשבוע, אפשר לוותר על מקלחות לילדים בחלק מהימים, אפשר גם להושיב את הקטנים לשחק שעה באמבטיה, מה שיותר קל לך, הפתעות מהכל בשקל ויצירות ממקס סטוק לילדים.

לגבי אוכל- צ'יפס קפוא ששמים בתנור וזהו, שניצל תירס, אצבעות דג וכל דבר כזה שפשוט שמים בתנור או במיקרוגל, להזמין פיצה, סנדוויצ'ים לדאוג למגוון ממרחים ומספיק לחם/ פיתות.

סדר יום מאוד תלוי בגילאים של הילדים שלך אז קצת קשה לי לענות בלי לדעת

בעיני זה רעיון טוב להביא מישהי שתעזור לך.

אבל רק מעלה כיוון חשיבה -

לפעמים טיסה של אבא עשויה להיות קשה לילדים. אם זה מביא גם למצב שאמא פחות איתם והם צריכים להיות עם מישהי זרה, זה עשוי להיות להם גם קשה.

מצד שני, הסיבה שאת צריכה עזרה זה כי קשה להשתלט על הכל לבד - גם להיות עם הילדים, גם לטפל בקטן, וגם תפעול טכני של הבית.

אז אולי אפשר להיעזר בה דווקא לדברים אחרים - להחזיק את הקטן, להכין את הדברים לארוחה, להכניס בגדים לכביסה, לקפל כביסה, לשטוף כלים (אפשר להשתמש בחד"פ כמובן, אבל עדיין יש כלים שבכל זאת צריך לשטוף - סירים וכדו'), למלא אמבטיות, לטאטא, וכו'. כל מה שהיא יכולה לעשות כדי לפנות אותך להיות עם הילדים יותר ברוגע.

(כמובן צריך תיאום ציפיות מראש, ולתת תשלום בהתאם. זה לא ממש בייביסיטר).

אני כותבת לא מניסיון. רק כיוון מחשבה שחשבתי עליו. כמובן תקחי רק אם מתאים לך.

תתקשרי לאחת מנשות המילואים.שיש לה ילדים קטנים והיא בהריון.שבועות ארוכים לבד.בעלה טוחן ימים בגבול לבנון, בגבול סוריה או בעזה.

והסוף לא נראה באופק.

יתנו לך הרבה טיפים....