סליחה מראש אם מעצבנת

לנוח כמה שיותר, לעשות דברים שעושים לך טוב על הלב אם זה ללכת בטבע או לבית קפה או לשבת על הספה ולהתבטל לא להתאמץ יותר מידי. בסוף זה יגיע וכל הניסיונות לזירוז סתם מתישים את הגוף והנפש.

זאת החוויה שלי. שיגיע בקלות ובבריאות בעז"ה

אחותי ואמא שלי מצלצלות כל בוקר

גיסתי פעמיים ביום (ניחא כי היא אמורה להיות הביביסיטר אז עוד איכשהו זכותה)

הבוסית חושבת שעבדתי עליה כי איך זה שעוד לא ילדתי? (אני עונה לטלפונים סתומה שכמוני ויצאתי לחופשה כבר ב37)

לכולם יש מלא עצות תעלי תרדי מדרגות 

תעשי עיסוי פטמות עד שאת צורחת מכאבים

תצאי מדעתך

לא רוצה!

אין לי כח, רוצה להגיע ללידה לא 'גמורה'

לא הבנתי מה כל כך רע בגל הזה....
אין לי עצות, אבל אולי שיעשעתי אותך קצת.
ובע"ה בעתו ובזמנו

ומאיזה שלב זה באמת אל בריא ההריון המתמשך והשליה המזדקנת?

לק"י

יש בתי חולים שעד סוף שבוע 41.

(ויש כאלה שעד סוף 40. אבל לא הייתי מקשיבה בקולם😅).

וכמובן חשוב להקפיד על מעקב הריון עודף פעמיים בשבוע.

ותנוחי, תהני, תקראי ותעשי מה שעושה לך טוב.

ואל תעני לכולם. שישלחו הודעות אם בא להם (רק שזה לא יגרום להם לחשוד שנסעת ללדת😂).

את מכירה?

כמה פעמים ביום וחשוב לעשות כמו שצריך, לפי ההוראות.

חוץ מזה שיש בתי רפואה שמביאים פיטוצין בכמות קטנה גם אחרי ניתוח, אבל זה כבר תלוי איפה והיסטוריה רפואית.

בשעה טובה בעזרת ה'💜

ומה המטרה שלו?

התינוק עכשיו במנח טוב

אפילו עורפי שזה מעולה (אם לא התהפך)

אמרה לי שהם נותנים פיטוצין במינון נמוך בהשגחה אבל כרגע סגירה מלאה ולא יתנו פיטוצין ככה

אפשר לתת בלון ואז אחכ פיטוצין

וחוצמזה אני רוצה לידה 'נורמלית'. אם זה להיות בהשגחה כל הזמן ובשכיבה ובלחץ ממעבר לניתוח חירום- באמת עדיף קיסרי ידידותי כשבעלי איתי...

לק"י

חייב ניטור רציף. אפשר לבקש בעמידה.

אולי תבררי על בית חולים עם גידה חיובית לויב"ק.

לק"י

אני ילדתי את כולם אחרי התל"מ.

ואני אחרי ניתוח. אין סיבה להלחץ סתם.

יש זירוזים שכן אפשר לעשות. עדינים יותר אומנם, ועדיין.

וחייבת לספר לך ששניים אצלי שנולדו בשבוע 41 ו-41+4 נולדו פחות משלוש קילו (ואחד שנולד ב-41+2 בשקל של 3.800. לא תמיד יש קשר בין הגודל לשבוע. במקרה של שני הקטנים שלי זה היה הפוך, אם היו נולדים לפני, כנראה שהיו עוד יותר פיצים).

כמה הערכת משקל אצלך?

וחיבוק!

מאחלת לך לידה קלה ומהירה, בעיתה ובזמנה, ובידיים מלאות ובריאות!!

אבל את תמיד יולדת אחרי התאריך יש לזה שממעות לא?

אצלי תמיד התפתחה לידה טבעית לפני התאריך..

ועכשיו כבר עברתי כמעט בשבוע

אין לי נסיון עם ניתוחים אבל גם לי בלידה מתקדמת עברתי את התאריך באיזה שבוע וחצי ולא הבנתי מה קורה לי (את כולם ילדתי סביב התאריך) אז זה קורה...

אמרו לי שזה קשור למספר הלידה אבל לא קרה שוב אח''כ אז לא יודעת...

בשעה טובה!

חודש שעבר התגברתי והלכתי לבודקת וזה לא עזר (על בדיקה של יום ראשון)

אבל אמאלה בדיקה של יום שביעי שיוצאת לא טוב איזה קשה זה

לא חושבת שאף אחת יכולה לענות לך על זה... זה עניין אישי שלך אם את מעדיפה את האי נעימות הגדולה של ללכת לבודקת בשביל הסיכוי שיתירו🤍

ורק מעודדת לגבי ההתקן! אני גם עם לא הורמונלי ובהתחלה היה מזעזעעע!! ורציתי כבר להוציא..

למרות הרצון למניעה כי זה היה פשוט סיוט

אבל זה ממש ממש השתפר

כל חודש שיפור בערך עכשיו כבר כמעט אין כתמים רק ווסת חזקה מהרגיל וגם זה מתמתן ממש עם הזמן.. אז יש תקווה🤍

שוב חיבוק גדול!!!!

כבר שנה וכמה חודשים....

אבל מזמן כבר היה שיפור

וגם זה היה קצת שונה אצלי כי זה בהנקה מלאה אז שנה הייתי עם התקן בלי ווסת...

אז רק סבלתי מכתמים ואז הווסתות הקשות מאז שהווסת חזרה לי.. אבל תכלס אחרי 3-4 ווסתות כבר ראיתי שיפור משמעותי

יכולה לשתף שהייתי כמעט 3 שנים עם התקן, זה באמת הולך ומשתפר. אצלי אחרי 4 חודשים בערך כבר לא היו שום בעיות, וכשהיו בעיות אז רופאת נשים הביאה לי פרימולט נור כדי להפסיק את ההכתמות. 

 ההתחלה קשה קצת אבל זה אמצעי מניעה מעולה בהמשך. 

את חושבת שיש סיכוי שזה פצע?

יש לי כאבים בבדיקות.

אבל ברור לי שהדם זה כתמים מההתקן.

אבל הרב אמר שאם יהיה פצע יהיה אפשר לתלות את זה בזה.

החוט של ההתקן פצע אותי (הכתמים לא הרגישו לי כמו פצע). הייתי צריכה ללמוד לבדוק ממש בעדינות, לא כמו שהייתי בודקת לפני ההתקן.

אז לי אישית כן היה שווה ללכת לבודקת אבל זה ממש אינדבדואלי

הבודקת באמת לא מצאה כלום.. היינו אסורים קצת יותר מחודש וחצי..

בפעם הבאה כבר השתמשתי באמצעי אחר.. הייתי מציעה לך לבדוק טת כל האופציות 

יש כל מיני סוגי גלולות

יש התקן הורמונלי שאפשר הרבה פחות הורמונים

גם נובה רינג וטבעת למיטב זיכרוני

אם כל אלה לא טובים אפשר לברר על דיארפרגמה

אני גם עם לא הורמונאלי, וסיפורים שלמים.
אם נראה לך שהדימום מההתקן, לא הייתי הולכת לבודקת טהרה, כי אם היא לא מוצאת פצע או או דימום מצוואר הרחם, את אסורה וודאי בלי שאלות.
פה לפחות אפשר לומר שזה ההתקן, אולי מחר את יכולה לעשות שוב את ה- 7 נקיים? מחר אולי יצא נקי?
הייתי שואלת את  הרב.

אם זה אפשרי מבחינתך. אם לא, ללכת לרב אחר, בגלל שהוא לא פסק אם אוסר או לא.

אז אולי כן שווה ..

כי נשמע ממך שזה לא רב ש"סתם" שולח לבודקת ואם הוא שולח כנראה שהוא חושב שיש סיכוי שזה מפצע שאין לו אפשרות להתיר בלי לדעת את זה

ומניסיון אישי, גם אני עם התקן נשלחתי לבודקת ואכן היה לי מקרה של פצע שבעצמי לא הייתי חושבת בחיים שזה פצע זה היה נראה לי פשוט כמו דימום ..

ושהמאמצים שלי להטהר יהיו להצלחת עם ישראל וגאולה בקרוב!

שה' ישלח פרי בטן לכל המייחלות. 

את חוששץת ללכת בגלל פחד?
הבודקות הן מאוד רגישות ונעימות. זה גם ממש זריז. ובאמת שתמיד שמחתי אחרי שהייתי אצל בודקת.
בהצלחה ותעדכני אם מתאים לך

כל הכבוד לך שהלכת, ותדעי שאת ממש מחזקת את המקום הזה שלפעמים זה יכול להועיל..

לפחות אותי ממש חיזקת (בכללי אני סופר מתנגדת), אז תודה❤️

אני גם ממש מתנגדת. הייתה לי רתיעה מזה ממש (ועדיין). למרות שהיא הייתה  ממש רגישה ומקצועית . ואני יודעת שהרב לא שולח סתם. ובאמת ראיתי שכל עוד הוא יכל הוא התיר בלי בודקת. וזה היה ממש בחירה שלי. אבל לא יכולתי לחשוב על להיות אסורים חודש וחצי.

גם הרב שלנו ממש לא שולח, רק במקרה קיצון. ובכל זאת מבחינתי זה קו אדום!! ולראות שלפעמים זה באמת שווה את זה, נותן כוח ואומץ😊

להיות אסורים חודש וחצי זה🤯

איזה משמח

באמת בעניין הזה בודקות טהרה יכולות ממש ממש לעזור
גם מניסיון שלי.

איזה כייף שהצליחה להתיר

ואיזה כייף שלא ויתרת והתגברת על הקושי

מציעה לך לברר עכשיו מראש כל מה שאפשר לעשות כדי לא להיטמא שוב מכתמים בגלל התקן, לי זה קורה כל פעם בגלל הגלולות וזה באמת מעצבן ומתסכל ממש ממש.

קרה לי בטבילה הראשונה אחרי החתונה

בלי מניעה

בלי כלום

כמות פסיכית של דם _ בהתחלה הרב אמר לדלג בדיקה בבוקר ולהפסיק ללכת עם לבן אבל פשוט כאילו קיבלתי עוד יום ווסת)

כמה בכינו...

אז חיבוק ואמאלה זה קשההההה

אגיד בזהירות שבודקת מבחינתי זה לא סוף העולם אבל נורא תלוי מי

יש אחת שאני מוכנה ללכת אליה כי סופר נעימה ורגישה ומקוצעית

כשפעם הלכתי למישהי אחרת- חזרתי בוכה ונשבעתי לא ללכת שוב ויהיה מה

איזה נורא!! זה באמת מזעזע!!  

מי שהלכתי אליה באמת הייתה מקצועית מרגישה, וזה שהיא מקבלת בקופח נותן חזה תחושה יותר מקצועית ופחות חטטנית.

שלא נזדקק שוב בע"ה. 

את כנראה מלאך אם את עצמך לא צועקת וזה מביך אותך לשמוע שהשכנות כן.. אבל רובינו כנראה צועקות מידי פעפ ואומרות דברים מתוך לחץ.. 

זה נשמע שמידי פעם את שומעת אמהות כועסות וזה לא נשמע משהו קיצוני ..

רוב האנשים לפעמים נופלים בכעס ובצעקות ..

שוב, אם מדובר על משהו נורמלי ולא קיצוני שאז כן לא אמורים להתעלם.

אני אישית הייתי מאוד מובכת אם שכנה שלי הייתה פונה אליי בהצעת עזרה כזו .

כן הייתי מנסה לעזור אם יש סיטואציה שאתן לדוגמא בחוץ יחד ואת רואה שהחברה קצת בעומס אז אפשר להציע לה לשמור כמה דקות על הילדים שתעשה לעצמה לשתות/תאכל בנחת או אם את פנויה וזה בכיף ליותר זמן שתנוח

כאן את לא "תופסת" את החברה בנפילה שלה וזה יכול להתפרש בצורה יותר חברית.

אבל אם את רואה שמישהי במצוקה ויש לךאיך לעזור בלי להסגיר (נגיד להזמין את הילדים אלייך מדי פעם אחהצ להקל על עומס, או אם הם במילואים/אחרי לידה וכד'אז לשלוח ארוחות) - זה מבורך

את אף פעם לא כועסת על בעלך ועל הילדים?

תמיד מדברת בנחת?

אף פעם לא צורחת עליהם שיכבו את הטלוויזיה? יכנסו למקלחת? יאספו את הצעצועים?

שומעים, אז מה.

אם זו לא אלימות או לא משהו חריג באופן מיוחד.

ממשיכים הלאה. 

התכוונתי שלדעתי הן לא צריכות עזרה, כמו שאת לא צריכה עזרה.

אף פעם לא שמעת את עצמך מהצד.

אולי מהצד את נשמעת לא כמו שאת חושבת.

ואני גם לא נשמעת כמו שאני מדמיינת.

פעם שמעתי שכנה צועקת לבעלה שהיא לא טובלת יותר.

קצת דאגתי, אבל בינתיים נולדה לה תינוקת, אז כנראה הכל טוב 😄

לעזור לאנשים כועסים ולחוצים

רק הם יכולים לעזור לעצמם

אם מישהו צריך להיות מובך זה מי שצעק ולא מי ששמע 

קורה לכולנו שאומרות דברים מתוך לחץ
ושצועקות פתאום.
לא?
אנושי לגמרי...ברור שצריך עבודת המידות, אבל יש נפילות.

כל עוד הן בריאות בנפשן ורגילות, בטוחה שזה מציק להן והן עובדות על זה כפי יכולתן.
לא שמעתי על אמא שאיננה צועקת, או על אמא שלא אומרת דברים מתוך לחץ.

את לא צועקת אף פעם?
יפה שכואב לך את כנראה מאוד רגישה, אבל אין מה לעשות עם זה...

כאילו כשאני בלחץ עם כל הילדים בבוקר, שכנה עם חיוך ברוגע ומילים של: את רוצה עזרה?
יכולה עוד יותר לעצבן אותי...חחח

מה שכן אפשר בנחת אם את רואה את השכנה, ובאמת רוצה לעזור לה, למשל להציע לקחת את הילד להסעה בבוקר.
או להיות רגע עם התינוק בידיים כשהיא מארגנת את הגדולים יותר.
בסוף מה שיוצר לחץ וצעקות זה העומס, אם רלוונטי לך להוריד להן בעומס זה באמת עזרה. אבל מן הסתם יש לך את העומס של החיים שלך.

לא לשפוט

ובטח ובטח לא להתערב

מסייגת כמובן שאם ישנם סימנים לאלימות מכל סוג צריך וחשוב לדווח

החיים לא שוויוניים

אז אין מה לצפות לשוויון

עזרה מאחרים זו פריווילגיה

אז אני לא מצפה לעזרה

אלא דואגת לה בעצמי

(גם בעלי נוסע ותכננתי עזרה לפרטי פרטים למרות שאין פה באמת הרבה עבודה

ובכללי לא מצפה מאף אחד לשום עזרה)

יש איזה חוקר סוציולוגיה אחד בשם דן אריאלי שהוציא הרבה ספרים על פסיכולוגיה התנהגותית או משהו כזה, והוא מדבר על זה שאנחנו משווים את עצמנו בעיקר בעיקר לסביבה שלנו. ולמרבה ההפתעה הוא ממליץ להקיף את עצמנו באנשים שהם "פחות".. פחות חכמים, פחות עשירים, פחות מצליחים.. כדי שלא נרגיש כל הזמן הטיפשים/העניים/הגרועים.

לא יודעת מה אני חושבת על ההמלצה הזאת באופן כללי, אבל נשמע שסביב הקשר עם חמותך והגיסות אולי שווה לנסות את האסטרטגיה הזאת, בחינת מה שלא יודעים לא כואב. הרי עד עכשיו התארגנת והרגשת שאת מאפשרת ומצליחה וזה יהיה קשה אבל אפשרי, ופתאום לראות מישהי קרובה באותה סיטואציה שאפילו לא מנסה להתמודד זה ממש מרפה את הידיים וגורם לזה להרגיש סיטואציה בלתי אפשרית.

לא יודעת אם בעלך מדבר עם חמותך ומספר לך, או שאת מדברת איתה ישירות אבל אולי כדאי סביב תקופות מאתגרות לתת לו לדבר איתה ולבקש שיסנן...

אנחנו כמעט לא בקשר

הזמינה אותנו לשבת הזו ועל הדרך אמרה שתהיה שבת מאוד גדולה כי מתארחים הרבה וגם הגיסה עם הילדים ואז הזכרתי שהוא אמור לטוס (היא יודעת אך לא ידעה תאריך יעד)

עניתי שכל הכבוד שמארחת ועוד מחזירה לה את כל הילדים

אני ממש בוכה מאז

לא מעניין אותי ישירות שהיא לא עוזרת לי

זה פשוט באמת גרם לי מיד להשוואה וקרע לי את הלב

אמא שלי לא יכולה לעזור מבחינה בריאותית גם שזה מוסיף לקושי

ולא מספיק שהוא טס יש גם הכנות ופגישות כל יום עכשיו בכל שעה אפשרית וכמהה שהוא מנסה לעזור לי זה עדיין קשוח

עכשיו למשל אני נגמרת עם הילדים לבד והתינוק לא יורד מהידיים לרגע 

זה באמת ממש מכאיב לראות את החוסר בשיווין אבל מה ששלך שלך...

בעזרת ה' תעברי את זה בטוב ותקיפי את עצמך במי שעושה לך טוב.

לא אכפת לי שתעזור לה לנצח!

ההשוואה וההבדלים כאן קרעו אותי.. כי אני עם הקושי הענק הזה גם ככה שמנסה להתגבר וחחדטב מה לעשות וכו'

לה לא קשה לשלוח בעל לטיסה כי היא יודעת שהיא פשוט אורזת

את עצמה עם הילדים והולכת לאמא שלה

וזה כולל שמירה על הילדים אם צריך אחה"צ,עזרה כל אחה"צ , פיזור ולקיחת הילדים מהגנים ובתי ספר, הכנת סנדוויצ'ים,ארוחות במהלך היום וכמובן שבת. בקיצור פנסיון מלא.

שוב... בכל זמן אחר מפרגנת

אגב זו ממש לא פעם ראשונה ובעלה טס מלאאאא

מקריאה מבחוץ נראה שפשוט כואב לך החוסר שלך והשיתוף מול חמותך לא בדיוק מועיל כי זה מנכיח אותו מאוד

תרשי לעצמך לכאוב את זה. את התחושה של הבדידות בקושי. זה באמת כואב. את זה שאת מתמודדת לבד.

ועם זאת, תחיי את חייך ותצאי מהמצב הקורבני. נכון קשה לשמוע את זה כרגע, אבל אפשר גם וגם. אפשר גם לכאוב את החוסר וגם להתמלא בכוחות שהשם שם אותך בסיטואציה הנתונה ושאת יכולה להתמודד איתה. שאת באמת בחרת להקים את השבט שלך, ילד ילד, בידיעה שזה את ובעלך ותמצאי פתרונות שיקלו למרות שהיית רוצה אחרת..

חיבוק♥️

השאלה אם הסבתא ''אשמה'' בזה

אני מנחשת שהבת פשוט מעמידה עובדה ומגיעה, בלי לשאול ולבקש.

ולך זה פחות זורם להתנהג ככה.

היה אפשר לצפות שהסבתא תהיה רגישה יותר להבדלים האלו, אבל כנראה שלא כולם ניחנו ברגישות עד עדי כך

לא מבינה למה את לוקחת את זה כל כך קשה.למה זה צריך לקרוע אותך??

2.גיסתך זו הבת שלה.מניחה שהן בקשר.יותר קל לארח בת שבוע מאשר כלה שבכלל לא בקשר איתה.מאוד מאוד הגיוני.

3.קחי אויר.תחשבי על נשות המילואים ששבועות וחודשים נמצאות לבד.ובנוסף לקושי של הלבד יש חשש שמא יקרה משו לבעל....בעלך טס לשבוע.נראה לי שאת לוקחת יותר מידי בדרמה.

לק"י

וקשה להתווכח עם רגש, כך שאם היא מרגישה קשה עם זה שאין לה עזרה, אין טעם להוכיח אותה על זה.

חלק מהכיף בפורום זה לקבל אמפטיה, גם אם זה "צרות של עשירים" או שישנן צרות גדולות יותר.

(והאמת שלא רק בפורום. גם בחיים).

אם היית מקבלת את העזרה מדי פעם, כל פעם היתה צפייה, תקווה ואכזבה, כאן את מקבלת מסר ברור שאת לא יכולה לסמוך על עזרה חיצונית.

עם כל הקושי, ברגע שמשחררים את הציפייה קל יותר להרים את הראש, להתרכז בדברים שאת יכולה לעשות ולהקל על עצמך, ואחכ לטפוח לעצמך על השכם שעמדת בזה. ולא לשכוח לתכנן פינוק או יציאה בשבילך כשיתאפשר

חיבוק גדול 

אבל חד משמעית הייתי מצפה לאמפתיה מינימלית.

את 2 המקרים האחרים

אבל המקרה הזה מלמד שמסוכן להתפרע בכביש

שאוטובוס עומד יכול לנסוע פתאום ולכן כדאי להיות על המדרכה

אם רוצים להפגין

כדאי לעשות את זה באופן מסודר ומאובטח 

להצדיק רצח זה לעולם לעולם לא יהיה הגיוני

אנחנו יצורים בעלי בחירה ולא חיות 

זה בכוונה תחילה

לא ברור אם זה היה בכוונה

וברור שלא הצדקתי את הפעולה

אלא

אמרתי מה כדאי ללמוד

על הדברים שבשליטתנו

אין לנו שליטה על החלטה/ טעות של אחר

יש לנו שליטה על עצמנו

איפה להיות ואיך להפגין (אם בכלל)

קשה לי לכתוב על המקרה

בגלל שאני חרדית מחד

אבל לא נגד הגיוס מאידך

ואני לא יודעת בדיוק מה אני חושבת על כל ההפגנות האלה 

את תראי מאות (!!!) תגובות של יהודים ששמחים שיש להם פחות פה להאכיל (לשיטתם) ואומרים שאותו ילד זכה לקיים בגופו את המאמר: נמות ולא נתגייס.

יהודים!

ממש אין פה קשר לנהג ערבי.

עוד לפני זה בכל כתבה על הפגנות חרדים תראי תפילות וברכות למותם של חרדים.

יהודים.

אם אנשים היו יכולים לצאת לרחובות ולחלק בקלאוות הם היו עושים את זה גם.

אין לי ספק שאילו היה זה נהג יהודי, היה נוהג אותו הדבר בדיוק ואולי אפילו קודם.

יש ביטוי שאת אולי לא מכירה: דרוס כל דוס.

ויש חילונים שעושים זאת בשמחה.

מה שאני באה להגיד, זה שהחרדים משניאים עצמם על הזולת, בעיקר עקב אי הגיוס והמלחמה, נבחרי הציבור של הציבור הדתי במקום להרגיע את הרוחות עוד מלהיטים אותן, ליברמן ולפיד מחפשים כל הזדמנות לקושש קולות ואלו התוצאות.

שנאה על גבי שנאה.

והשנאה הזה יוצרת אלימות.

ערבי דרס יהודי ועדר יהודים מוחא לו כפיים.

לאן הגענו?

המינימום זה לשתוק.

אין לדעת-

אולי אפילו אם היה זה יהודי שדורס ערבי (כשהוא מוקף המון ערבי מאיים להיכנס לאוטובוס) בדיוק באותה הסיטואציה, כל השמאל היה מזועזע והימין היה מוחא לנהג כפיים ומרים אותו על הכתפיים כמו המעריצים שיש לאלאור עזריה.

וכשלעצמי אני אומרת שאני נגד גיוס של חרדים בכפייה.

וגם נגד ההפגנות.

ובכל מקרה, בכל הפגנה שהיא אני נגד אלימות.

נגד אלימות ממוסדת למשל של שוטרים נגד קפלניסטים ויסמניקים נגד נערות גבעות ושאינה ממוסדת.

שאלתי את צ'ט  gpt והוא טוען שאת צודקת...

מי יודע, אולי עוד יש לנו תקווה

רק לאחרונה טוויטר עדכנו גירסא שבה אפשר לראות את ארץ המקור של הניק

אנשים שנראים ישראליים לחלוטין, חשבונות אמינים עם תוכן מגוון, שפתאום נחשף שהחשבון שלהם בכלל בארצות אוייב,וזה לא ישראלי ולא יהודי ולא נעליים אלא אוייב שמנסה להשפיע על הדעת קהל פה

זה מלחמה מלחמה

זה מרעיל את הנפש לקרוא טוקבקים ולא ממש משנה מי כתב אותם

וגם הכתבות של ווינט הרבה פעמים לא תורמות לבריאות הנפש 

מייצר גועל נפש של תגובות

מהרופא). אממה הביטוח נסיעות יקרררר!! ולא כדאי לוותר על זה (מניסיון אישי של גיסתי).

אני טסתי בתחילת ההריון לשבועיים ושילמתי על ביטוח קרוב ל-200 דולר…

מותר עד סוף 35.

משבוע 28 צריך אישור רופא בטווח של 48-72 שעות.

תחפשי לפי החברת טיסה

לאחר 32+6 חברות הביטוח לא מבטחות

ולא הייתי נוסעת ללא ביטוח.

הוא פשוט היה פתוח רק לפגים עד עכשיו.

יודעת בוודאות שאחי קיבל אותו כשהוא נולד וזה היה לפני יותר מ11 שנים, וכבר אז הוא לא היה חדש.

והוא וירוס קשה מאוד בעיקר לקטנטנים

כשהבת שלי הייתה בגיל הוא עוד לא היה בסל

אם היה לא הייתי מהססת לגביו בכלל.

אני לא יודעת איך זה עכשיו.

חלק נותנים בבי"ח. חלק בט.חלב.

חיסון נגד RSV

לא שמעתי רופאים שאומרים לא לחסן האמת, זה ממש מתנה

וכמו שכתבו לך זה לא לגמרי חדש

מכירה כמה שהתאשפזו בגלל הוירוס הזה.

הבן שלי נדבק כשהיה בן 7 חודשים. לא הגענו לאשפוז ב"ה והיה קשוח ממש. הוא היה ממש מסכן. אפילו לבכות לא היה לו כוח..

החיסון לא חדש והרופאחם ממליצים

עד כמה שאני מבינה הוא קיבל חיסון פאסיבי (כלומר את הנוגדנים עצמם ולא חומר שגורם לגוף לייצר נוגדנים) מקבלים אותו ככה מי שנולד בחורף, מספטמבר עד מרץ.

וירוס שנפוץ בחורף ויכול לגרום לקשיי נשימה.

פגים רגישים אליו במיוחד ולכן כבר שנים חיסנו פגים נגדו. אבל גם תינוקות שאינם פגים יכולים להגיע בגללו לאשפוז, ולכן עכשיו מחסנים את כל התינוקות.

והכי קשה נשימתית.

חופשי מגיעים לצריכת חמצן או יותר מזה..

ממליצה מכל הלב לחסן נגדו!!!

עד שנה שעברה חיסנו בעיקר פגים,

כל חודש חורף- חיסון- בשנתם הראשונה.

עכשיו התכשיר הוא חד פעמי ולא כל חודש.

שנותנים לכל התינוק בשנה הראשונה לחיים.

ומי שיותר בסיכון - נותנים גם בשנה השניה.

זה חיסון לכמה נגיפים שאחראים על מחלות בדרכי הנשימה.

וזה חיסון שמזריקים כבר את הנוגדנים עצמם ולא גרסה של הוירוס/ חיידק

וגם קיבלה אותו.

כולם אצלי נולדו בזמן ובלי גורמי סיכון

אז זה לא חדש דנדש מהשנה. כנראה מהשנים האחרונות

הבן שלי קיבל לפני שנתיים בגלל פגות, ושאר הילדים לא קיבלו.

ראיתי שהכניסו אותו לחיסוני שיגרה רק בספטמבר האחרון.

אלא אם את לא מהארץ.

ואיזה קשהההה זה

חלקם הגיעו לאישפוז

ועד גיל שנתיים בערך זה ממשיך להשפיע ( זה לא מחלה של זבנג וגמרנו)

וכשביקרנו פעם בבית החולים לתקופה קצרה עם מחלה קטנה, מיטה לידנו היו זוג הורים עם תינוק בן כשבועיים שהוריו רעדו מפחד פיזית ממש.

הם סיפרו שהילד שלהם נדבק בוירוס הזה והיה בסכנת חיים של ממש.

הגענו אחריהם ויצאנו לפניהם, עברו כמה שנים טובות ואני עד היום חושבת עליהם לפעמים.

והיה מאושפז שבוע עם מכונת חמצן בלחץ (שזה יותר מחמצן רגיל). כמעט הגענו לטיפול נמרץ.

וירוס ממש מסוכן.

עד היום, והקשו עלינו מאוד בארבע השנים האחרונות...

מאיפה הוא נדבק?יודעים?
ומה תופעות הלוואי שקיימות תגם לאחר הבראה? סתם שואלת מעניין, את כמובן לטא חייבת לענות.
זה כמו שאומרים (ואני יודעת על כמה שזה נכון) שמי שחולה ברוטה (ויש לזה חיסון) אחרי הבראה יש סיכוי גבוהה לצליאק בעתיד.

אצל ילדים ומבוגרים בריאים זה מתבטא בעיקר בנזלת ושיעול.

הבעיה היא אצל תינוקות ואנשים עם מערכת חיסונית מוחלשת, שאצלם זה יכול להסתבך.

בעבר קיבלו רק פגים.

הבת שלי כשהייתה בת חודשיים וחצי אושפזה שבועיים בטיפול נמרץ בגלל זה... ואחכ כול השנה הראשונה הייתה עח סיבוכים. הפעם אני מחסנת

מי שנולדו לפני כן (החל מ-19/2/2025 ועד 31/8/2025) יוכלו לקבל את החיסון בטיפת חלב, יחד עם חיסוני השגרה. 

פשוט חובה

אצלנו הגיע לטיפול נמרץ במצב מאוד קשה

לק"י

קרה לי עם הגדול בגיל שנה וחצי.

מאז למדנו לנעול (ראיתי ששלך פתחה את המנעול. אצלי לא היה נעול. ואני הייתי בשירותים לפרק זמן ארוך יחסית, והוא פשוט יצא. והאנשים שמצאו אותו צרחו עלי, שאסור לי להיות אמא).

(היום לא מקפידים על נעילה, כי יש בבית עוד ילדים שישימו לב אם מישהו יצא).

מלחיץ, אבל קורה.

והכי חשוב ללמוד להבא, וגם לדבר עם הילדה.

חיבוק!!

כשהבכורה שלי הייתה בערך בת שלוש היא הוחזרה הביתה יום אחד בידי אדם שעבר ברחוב וראה אותה... (למרבה הנס היא ידעה להצביע על הבית שלנו. וכמובן - הניסים הגדולים הם שהיא לא שוטטה רחוק מדי, שלא ירדה לכביש ושמי שמצא אותה היה אדם טוב...)

מאז למדנו לנעול את הבית כשיש ילד קטן שעלול לצאת, אבל בכל זאת זה קרה לנו שוב עם הבת השמינית כשהייתה בת פחות משלוש - ולמרבה הנס היא רק ירדה לרחבת הבניין, ואחד השכנים ראה אותה שם וחיכה איתה עד שהגענו טרופי נשימה לקחת אותה... (זיהינו די מהר שהיא נעלמה)

ב"ה הרווחה לא הגיעה אלינו (אם כבר, אנחנו חשבנו לפנות אליהם בעצמנו לאחרונה🙈 בהקשר לילדים על הרצף שלנו)

אבל מבינה אותך על הלחץ❤️

מקווה שתירגעי בקרוב...

ורק תיקון קטן לטרימינלוגיה: אל תקראי לזה שהיא *ברחה* מהבית, אלא פשוט *יצאה*... ילד שבורח מהבית עושה זאת במודע (ובגיל גדול יותר). היא בסך הכול רצתה לטייל קצת בחוץ, מחוסר מודעות למה שעלול לקרות לה... וכמובן - הכי חשוב זה שהיא רצתה לחזור אליכם❤️

מצד שני, כעבור זמן יש בזה משהו קורע מצחוק...

קרה לי פעם עם ילד בן שנתיים, הלך, חצה כביש לבד!  והלך לגן שעשועים, מזל שמי שראה אותו ידע שהוא הבן של...

צלצלו אליי והגעתי בלי חמצן מרוב בהלה. ישבתי שם רועדת חצי שעה לא יכולתי לתפקד.

וכמו שאת רואה, את לא היחידה.. אז חיבוק❤️

מציעה לנעול עם מפתח ולשים אותו במקום שאין לה גישה אליו להבא..