ולא לחסוך באוכל שהוא לא הרגיל שלכם, אם זה קל יותר.

להביא מישהי להיות איתם זה רעיון מצוין, אם יתאים יצאו החוצה ואם לא אז שתשחק איתם בפנים.

אפשר לקנות כמות גדולה של יצירות וחוברות ולהכין להם מין מארזים לפי יום ככה שכל יום תהיה לך תעסוקה מוכנה לאותו יום למקרה הצורך.

לא זוכרת בני כמה הילדים שלך אבל אפשר לשבת איתם מראש ולהגדיר שזה ימים שונים מהרגיל שהם גם יקבלו דברים שלא מקבלים כל יום (מאכלים מסוימים נגיד שאתם קונים בזמנים יותר מיוחדים) אבל גם ידרש מהם יותר אחריות - ולתת להם תפקידים קטנים לעזרה בבית של דברים שיקלו עלייך, גם אם זה דברים קטנים. זה גם יכול לעזור וגם להכניס אותם למוד של זה ימים קצת שונים ונדרש להיות בוגרים.

חוץ מזה תעשו מראש קניה גדולה של מצרכי בסיס, חיתולים, מגבונים, תמל, נייר טואלט וכו כדי שלא יחסר לך כלום בשבוע הזה ולא תצטרכי ללכת לקניות 

לק"י

בני כמה הגדולים שלך?

אצלי בת 8 מקלחת את הקטנה ממנה (ברצון שתיהן). אז אפשר להיעזר בגדולים במקלחות/ עזרה בבוקר עם לנעול נעליים לקטנים/ להלביש מעילים/ להחזיק את הקטן כדי לשחרר אותך לעשות דברים.

אפשר לקלח פעם ביומיים (אני עושה את זה בחורף).

להלביש אותם בבגדים מהלילה (עושה את זה קבוע).

להזמין אוכל/ לקנות קפוא.

לא להתאמץ על סדר בבית- שהילדים ישחקו ותשבי לידם.

לפני שהוא טס שיבשל אוכל לכל הימים/ יקנה מוכן/ כמעט מוכן כמו טבעול/ פיצות קפואות/ ירקות קפואים

עזרה עם הילדים כדאי בכל מקרה

את יכולה לבדוק מזג אויר 10 ימים קדימה כדי לתכנן (זה יכול להשתנות אבל נותן איזושהי תחזית)

לא הייתי מקפידה על סדר יום אלא לעשות כמה שפחות כשהוא לא נמצא

ושהוא ישאיר את הבית נקי מכלים/ כביסה ומלא באוכל

אני דווקא חושבת הפוך, שכדאי שיהיה סדר מתוכנן לילדים, כמו בחופש הגדול. שהם ידעו כל פעם מה יש לעשות, ושלא יהיה אחר צהריים אחד גדול ונמרח כי זה מתכון בטוח למריבות וצרחות וחוסר הקשבה.

לא חייבים להיצמד ללוז כמובן, אבל שידעו נגיד שמכינים שיעורים, עושים יצירה, מסדרים את הרצפה, מתקלחים, ארוחת ערב, שינה. משהו כזה.

אם את מתכוונת סדר יום שלה של כביסה וכלים, בטח שלשחרר

להשמיע מוזיקה (אפשר גם סבב שכל אחד בוחר שיר בתורו אבל זה התעסקות)

פודקאסטים לילדים

בזמן אוכל או כשמסתובבים משועממים סביב עצמם או צריך להעסיק אותם קצת עד שתתפני מטיפול בתינוק. משפר מאוד.

לרקוד בחושך עם סטיקלייטים או just dance או סרטוני הדרכה של כושר לילדים אם אי אפשר לצאת מהבית, שיפרקו אנרגיה

לעשות מבצעי סידור הבית/ חדר בצורה מעניינת (טיימר של 10 דקות מי מצליח לסדר הכי הרבה) או עם פרס קטן בסוף. רק מי שמתקלח יפה מקבל קוביית שוקולד או מה שאוהבים אצלכם. בקיצור לתמרץ אותם.

בהצלחה 

עם כמה דברים-

מה אוכלים פחות או יותר בכל.

איזה דברים את צריכה כדי שהיומיום יתפקד בזרימה- לחם פרוס לסנדוויצ'ים, ממרחים שצריך וכו'.

אוכל מהיר הכנה לצהרים וערב - תעשי לך רשימה של דברים אופציונליים ותשבצי מה שצריך.

אפשר גם להזמין פיצה יום אחד... לא יקרה כלום.

לארגן מי לוקח את הילדים ומתי ומי מחזיר.

ובכללי כל ערב תחשבי על היום שלמחרת מבחינה טכנית וכו'. 

להוריד סטנדרטים, לאכול בחד פעמי, שבעלך ישטוף את הבת לפני שהוא יוצא ואחרי שהוא חוזר, זה לגמרי סבבה לשטוף פעם בשבוע, אפשר לוותר על מקלחות לילדים בחלק מהימים, אפשר גם להושיב את הקטנים לשחק שעה באמבטיה, מה שיותר קל לך, הפתעות מהכל בשקל ויצירות ממקס סטוק לילדים.

לגבי אוכל- צ'יפס קפוא ששמים בתנור וזהו, שניצל תירס, אצבעות דג וכל דבר כזה שפשוט שמים בתנור או במיקרוגל, להזמין פיצה, סנדוויצ'ים לדאוג למגוון ממרחים ומספיק לחם/ פיתות.

סדר יום מאוד תלוי בגילאים של הילדים שלך אז קצת קשה לי לענות בלי לדעת

בעיני זה רעיון טוב להביא מישהי שתעזור לך.

אבל רק מעלה כיוון חשיבה -

לפעמים טיסה של אבא עשויה להיות קשה לילדים. אם זה מביא גם למצב שאמא פחות איתם והם צריכים להיות עם מישהי זרה, זה עשוי להיות להם גם קשה.

מצד שני, הסיבה שאת צריכה עזרה זה כי קשה להשתלט על הכל לבד - גם להיות עם הילדים, גם לטפל בקטן, וגם תפעול טכני של הבית.

אז אולי אפשר להיעזר בה דווקא לדברים אחרים - להחזיק את הקטן, להכין את הדברים לארוחה, להכניס בגדים לכביסה, לקפל כביסה, לשטוף כלים (אפשר להשתמש בחד"פ כמובן, אבל עדיין יש כלים שבכל זאת צריך לשטוף - סירים וכדו'), למלא אמבטיות, לטאטא, וכו'. כל מה שהיא יכולה לעשות כדי לפנות אותך להיות עם הילדים יותר ברוגע.

(כמובן צריך תיאום ציפיות מראש, ולתת תשלום בהתאם. זה לא ממש בייביסיטר).

אני כותבת לא מניסיון. רק כיוון מחשבה שחשבתי עליו. כמובן תקחי רק אם מתאים לך.

תתקשרי לאחת מנשות המילואים.שיש לה ילדים קטנים והיא בהריון.שבועות ארוכים לבד.בעלה טוחן ימים בגבול לבנון, בגבול סוריה או בעזה.

והסוף לא נראה באופק.

יתנו לך הרבה טיפים....

מתנצלת אם נפגעת.זו לא היתה הכוונה.

אז רציתי להגיד תודה על שרות המילואים שלכם.

אני רוצה להגיד תודה.

@זוית חדשהאולי הייתי צריכה להיות יותר סובלנית גם כלפי הקושי שלך. תודה על השירות שלכם.

@1112

איזו עין טובה. הלוואי שאלמד ממך.

🤎

נדמה שאפשר לכתוב מה שחושבים..

כי זה רק םש כתוב על המסך

מנחתש שלחברה שתביע דאגה מזה שבעלה נוסע ל'שבוע וזה מלחיץ אותה ומבקשת רעיונות להקל לא תגידי משהו דומה...

שבעצם קצת מקטין את מה שמרגישה

ומאוד הגיוני שזה מה שתחשבי

כי באמת ברור שאחרי סבבים ארוכים אז קשה מאוד להזדהות רגשית עם לחץ רק משבוע אחד

כשאני קוראת אותך

ברור לי מאה אחוז 'הכוונה לשך טובה

ולא מתכוונת לפגוע

אני שומעת בין השורות..כאב

כאב שאולי לא מספיק רואים ,מבינים עד כמה המילואים האלה הפגישו אותנו -אותך עם כל כך הרבה כאב ורגשות קשים וחרדות וקושי זוגי ומשפחתי וכו וכו

שאין מספיק הכרה.. הבנה עד כמה..וכמה זמן..

וכשמשהו בלב לא מקבל מקום

אז כל טריגר בחוץ שנוגע באזור הרגיש לגמרי מציף..

וכן לפעמים קצת משפריץ החוצה

וזה מובן

רק אני היתי מציעה לזהות מבפנים

ולשאול את עצמך מה יכל לתת ללב יותר מקום

***את כל הנ''ל העזתי לכתוב רק כי אני במצבך..בעיצומו של סבב מספר לא יודעת.ב.אחרי שבת לבד עם כל הילדים..

וגם לי יש חברה שקצת מציפה לי את זה..כי היא לא מסכימה לבעלה לעשות מילואים כי היא מפחדת מלהשאר לבד עם הילדים...

והיא חוזרת על זה שוב ושוב ובלב זה פוצע לי את הלב כי אין לה מושג מה עברתי עם הסיוט ההז  'שוב ושוב וכמה גם אני לאאאא מסוגלת ..

מותר לה אין לי טענות כלפיה.. פשוט אני לא יכולה לשמוע את זה ..זה מציף אותי ממש. וכשהרגשתי שאני ככה מלומר לה ישירות שדייי גם אני לא ותפסיקייי..אז קצת ניתקתי מגע..עד שהלב נרגע קצת..

להצפה של קשיים ובקשת עזרה.

לדעתי קושי סופר לגיטימי ובקשה אנושית לטיפים, התגובה הזו בכלל לא במקום.

(באותה המידה יכולתי לכתוב שלנשות המילואימניקים, כאחת כזו לשעבר מותר לי להעיד, יש הרבה עזרה ולגיטימציה להיות חלשה ולבקש עזרה: מענקים, הטבות, הנחות, תרומות, התנדבויות. ויש גם מילואימניקים שלא בגבול, אלא שומרים שבוע שבוע באבטחה של יישובים. ועדיין תודה על העבודה הטובה, תודה לנשים שלהן, תתלוננו כמה שבאלכן, אבל תדענה שגם לסתם אנשים בעורף מותר להתלונן. 

בדיוק כמו שאני מסוגלת להכיל קשיים של נשים פה עם האמהות שלהן, למרות שלי אין אמא.

(והארה כללית- בכתיבה אין את האינטונציה, ולכן צריך להתנסח בצורה ברורה יותר, ולשים לב באיזה אימוג'ים משתמשים/ כמה סימני קריאה וכו').

מה שצרםלי היה לא הבקשה לעזרה ולטיפים אלא המרמור כלפי חמותה וההשוואה עם הבת.

ולא משנה

בכל שרשור תוכלי להגיד שיש צרות גדולות יושר

מישהי משתפת שקשה לה

להגיב כזאת תגובה זה פוגעני

אם מישהי כותבת שהילד שלה בוכה בלילה

את תפני אותה למישהי בלי ילדים?

או עם ילדים מאושפזים?

תמיד יש צרות גדולות יותר

זה לא תחרות

כנראה שאצלך זה לא בתחום של קנאה והשוואות ולכן זה צורם לך. אבל מי שיש לה התמודדות בנושא הזה יכולה לחוות את זה בצורה מאוד כואבת וחזקה וזאת פלטפורמה לגמרי מתאימה לשתף בקושי הזה.

סורי אבל את ראית את הדברים בצורה עקומה

ממש לא התכוונתי להתמרמר על מישהו

וזה בדיוק המקום

אנחנו לא מושלמים

א. לא כל מי שלא עושה מילואים משתמט, ישנם תפקידים שפחות נדרשים במילואים .. כמו למשל מי שהיה בחיל הים שלא קראו להם כל התקופה ורק לאחרונה הבנתי שהוקמה יחידת מילואים של יוצאי חיל הים . או אנשים שהיו ג'ובניקים מסיבות שונות. וגם אנשים שעברו את הגיל/קיבלו פטור מכמות מסוימת של ילדים. אז אמנם כן יש כאלה שמתנדבים מעצמם למילואים אבל זה לא פשוט להיכנס למקום הזה מבחירה מוחלטת. אצלי למשל בעלי לא היה בקרבי וכתוצאה מכך הוא עושה מילואים בהיקף די נמוך .. לבוא ולחפש תפקיד שבו הוא לא יהיה בבית כמו קרבי זה אפשרי מבחינה טכנית אבל זה לא משהו שארצה מעצמי להיכנס אליו .. לעומת זאת כשקוראים לו ושולחים צו אז ברור לי שהוא ילך ואין שאלה.

ב. גם אם הפותחת מהציבור החרדי אני לא חושבת שראוי לשפוט בן אדם שגדל ומתחנך על ערכים מסוימים. ללכת כנגד מה שאתה מכיר ושייך זה לא דבר פשוט ולא ראוי בעיניי לכעוס על הציבור החרדי כפרטים שאין להם באמת השפעה אלא לנסות לעשות שינוי יותר שורשי.

בגלל שהייתי בסיטואציה הזאת, אשת מילואים, חקצת אחרי לידה, עם עוד חבורה בנוסף לתינוק,

דווקא בגלל שהייתי שם אני יכולה כ''כ להבין אותה.

זה קשוח מאוד מאוד.

מותשת, לחוצה, מתוסכלת, עצבנית, עייפה, מרוסקת. זה מה שהרגשתי לעיתים.

וגם מי שבעלה טס לשבוע ונשארת לבד ועוד עם עם ניו בורן, עשויה להרגיש ככה!

וזה לא תחרות מי יותר מסכנה! 

תכנון מראש ל כל יום מה אוכלים בבוקר, צהריים וערב.

לוודא שיש הכל בבית

עזרה בתשלום בתליה, קיפול, פיזור כביסות

שטיפת כלים

ניקיון מטבח

סידור סלון- טאטוא לערימה אפילו..

להחזיק את התינוק

לקנות משחק שניים חדשים

חומרי יצירה

כל מיני דברים שיכולים להעסיק..

ממש לחשוב על הרעיונות הכי פשוטים וכיפיים לכולם, ולשים בצד כרגע שיקולי בריאות וחינוך.

בכלל, הייתי מנסה אולי לעשות 'סוויצ' בראש ולחשוב על השבוע הזה כמן שבוע נופש בבית. לעשות דברים כיפים וקלילים ולשחד בלי בושה 😉🤭

למשל, לקנות דגני בוקר/מעדנים מפנקים/מאפים מפנקים אם מתאפשר או משהו כזה קפוא מוכן שרק שמים בתנור, ומי שמתארגן מהר בבוקר יש לו יותר זמן להנות מארוחת הבוקר הכיפית. באמת תנסי שיהיה בכיף וברווח לכולם, כולל כמובן לך.

ברוח זו להמשיך את שאר היום, לצהריים למשל טבעול וצ'יפס בתנור, טעים ממש! חטיף אחה"צ למי שעזר בבית והרים בלאגן מהרצפה, לא יודעת צ'ופרים כיפים ויוצאי דופן.

אצלי למשל, כשבעלי היה במילואים, בדרך כלל חזר לשבת, כשהיתה שבת שלא הגיע במקום להרגיש מסכנה הכנתי ארוחת ערב שבת הכי פשוטה שיש כבר לא זוכרת מה, מנה אחת בלבד עיקרית ותוספת משהו כזה, קניתי הרבה חטיפים ןממתקים ואמרתי לילדים שלכבוד השבת מילואים של אבא אנחנו משקיעים בקינוח, עשינו לנו ארוחת ממתקים נוספת אחרי הסעודה, היה כיף!

זה לא היה מתאים אם הייתי צריכה לעשות את זה המון שבתות אחת אחרי השניה, אבל למשהו כזה יחסית חד פעמי זה היה כיף.

אולי תנסי לחשוב על דברים כיפים ומפנקים שברך כלל את לא מרשה, ובצדק, בשם החינוך או הבריאות, אבל עכשיו אפשר לעשות כמו מן נופש יוצא דופן?

למשל אחה"צ גלידה, ערב שוקו חם ומרשמלו, יצירות קנויות מיוחדות, אולי אפילו צפייה באיזה סרט יחד אם זה משהו שהולך אצלכם? לומר לכל הילדים היום תתארנו לשינה מוקדם, אם תהיו מוכנים כולם יחד עד 17:30 נוכל לצפות ילד בסרט לפני השינה.

ואת כל הדברים האלה תרתמי ותשחדי כדי לגייס עזרה מהילדים. יכול להיות לכם ממש כיף!

ואם יש לך אפשרות למישהי שתגיע אלייך הביתה אחה"צ, גם אם יש גשם אל תבטלי איתה! אמנם מבינה את ההרגשה שקצת מוזר עוד מישהי בבית אבל תנסי לנצל את זה לעזרה בהתארגנות לערב, אולי אם יהיה זמן שהיא תעזור להכין דברים לבוקר, כמובן קיפול כביסה וכלים שלא תצטרכי את להתעסק עם זה. תגדירי מראש איתה שאת צריכה גם עזרה כללית בבית.

בהצלחה! 

וכמה שנלחצתי בהתחלה, בסוף אלו הזמנים הכי רגועים עם המון זמן איכות כיפי והבית גם יותר נקי משום מה (;

הכי חשוב זה הראש, לא להילחץ, להרפות.

לא נורא אם מאחרים, לא נורא אם לא ישנים בזמן, לא נורא אם אוכלים ג'אנק, לא נורא אם בלאגן, לא נורא אם יש קצת זמן מסך, היו ימים שלא היה לי כוח לארגן לפזר לבד בגנים ובתי ספר והשארתי בבית.

הכי חשוב לעבור את זה כמה שיותר בטוב וברוגע.

גם בעלי נוסע הרבה ואז אני מבינה שהוא מקור הבלגן המרכזי...

ביום הראשון שהוא נוסע אני מסדרת את הבית פיקס ואז נהנית מזה כל התקופה 😄

אבל לא בגלל שהוא מקור הבלאגן חלילה 🤣 הילדים לא חסר להם...

פשוט בגלל שאני כל הזמן בשליטה 'על זה', וגם אני במודעות שאני לבד ואף אחד לא יבוא בערב וישטוף כלים . אז מהבוקר אני בפיקןס, הכל נשאר מסודר יחסית,

גם כשהבית מתבלגן אני מאבדת את זה לגמרי כשאני לבדי, אז הסדר נותן תחושה שהעניינים בסדר בסך הכל. 

שפתאום אני יותר על זה, הבית יותר מתוקתק, הארוחות מוכנות מוקדם כי אני יודעת שאני חייבת ולא יהיה לי גיבוי אם אתעכב, פחות נמרחים כי זה לא שכל אחד מחכה שהשני יזוז ויזיז עניינים. זה היה גילוי מעניין.

אבל אצלי חלק מזה שהבית היה מסודר כן קשור לזה שהוא לא היה בבית 😉 ברוררר שהילדים הם המקור העיקרי של הבלגן, ללא ספק. אבל השולחן בסלון היה פנוי מספרים, כובעים, חליפות, דפים, מעטפות, חשבונות... והרצפה היתה פנויה מגרביים ונעליים 😂 (ובכל זאת אני מעדיפה אותו בבית ביחד עם הבלגן שמגיע איתו 😅)

זה לשחרר הרבה יותר את האוכל ומצב הבית.

דברים שאני לא מרשה בשגרה הרשיתי. פיצה פעם בשבוע, מלוואח ועוד אוכל שנחשב גאנק..

מקלחות פעם ביומיים, במיוחד עכשיו בחורף.

להביא בייביסיטר כשקשה. אולי אפילו כל ערב כשאת עם התינוק..

בהצלחה! 

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..