לק"י

טכנית- דאגתי למה שצריך.

בעיקר דמיינתי לידה מהירה😂

ואם למדת בעבר, אז לתרגל.

חזיית הנקה אם יש צורך לחדש

בגדי הנקה אם את רוצה צורך לקנות

משאבת הנקה - יש? לשטוף טוב ולעקר.

עגלה?

עריסה

טרמפולינה/אוניברסיטה

סלקל

מנשא

כל אלו אם אין וצריכים אז קונים ואם יש אז מכבסים...

לק"י

מצעים לעגלה/ עריסה/ שמיכות לתינוק.

מנשא- הזמנתי מאלי'. אבל זה לא דחוף לפני הלידה, אם יש בבית או שקונים במקום זמין.

לתכנן סידור לילדים האחרים, לקחת בחשבון אפשרויות שונות להתפתחות הלידה.

להכין תיק ללידה ולאשפוז.

לארגן דברים לילדים לימים שלא תהיי.

לארגן ציוד לתינוק- לכבס בגדים, עגלה, מיטה, טיטולים, סבון וכד'

אם זה בן, להתארגן לברית- לברר על מקום, קייטרינג, מוהל וכד'

שהתאים לאופן שבו רציתי ללדת.

מבחינה טכנית לדאוג שיש את כל מה שצריך- בגדים וציוד לתינוק, אוכל מבושל, מישהו שיהיה עם הילדים שניסע ללדת

נפשית דיברתי עם בעלי על החששות שלי (בכל לידה) הזכרתי מה אני צריכה ממנו ובעיקר דמיינתי איך אני רוצה שהלידה תראה

לי היה מאוד חשוב להתכונן ו"להכנס לאוירה'' גם בלידות חוזרות. ויש כל מיני רעיונות, זורקת כמה שעזרו לי:

* מפגש חד פעמי עם דולה

* קריאת ספרים שקשורים ללידה

* האזנה לפודקאסטים קשורים

* רכישת קורס וירטואלי להכנה ללידה

* האזנה להרפיות/ דמיון מודרך

* פירוק חששות לגורמים והעלאת פתרונות פרקטיים

* התקשורת בטלפון/כניסה לאתר של מחלקת היולדות איפה שמתכוונים ללדת ובירור על דברים שחשובים לי

*חפירה אינסופית לבעל ותכנונים משותפים

* האזנה לסיפורי לידה של חברות (מעודדים בלבד)

* סידור בגדים לקטנטן (לנוהגות)

*הכנת פלייליסט 

ערב אחד ראיתי ביוטיוב איזה הכנה ללידה, משהו מאוד בסיסי וקצר.

אירגנתי תיק לידה ותיק לילדים לזמן שאסע ללדת.

כיבסתי את הכיסוי של הסלקל וכמה בגדי תינוקות, וזהו.

כן ידעתי והייתי רגועה שיש לנו עגלה, סלקל, עריסה ובגדים לגיל הפיצי, אה, וגם קניתי חבילת טיטולים אחת מידה 2.

אבל גם אני לא הייתי רגועה והרגשתי שאני בכלל לא מתכוננת ללידה ומן סטרס כזה, אבל בסוף בלידה עצמה ידעתי מה לעשות ואיך להתמודד עם הצירים, בין השאר כי חוויתי את זה כבר בלידות הקודמות.

עם בעלך, עם חברה ואם צריך אז גם עיבוד לידה. אפשר גם במפגש או שניים וזה מאוד משמעותי.

מעבר לזה לארגן תיק לידה, לארגן ציוד לבייבי, לחשוב מי נשאר עם הילדים.

לעשות מה שעושה לך טוב...

ולנשוםםםם

זה תלוי אם הם נשארים בבית, או נוסעים למקום אחר.

אם הם בבית, לא צריך להכין יותר מידי.

צריך שמי שנמצא איתם ידע איפה כל דבר נמצא. אם הילדים מספיק גדולים, הם יכולים לדעת בעצמם.

אפשר לסדר סטים של בגדים, שצריך רק לשלוף מהארון והכל כבר מסודר.

להשתדל שהבגדים יהיו מכובסים ומסודרים בארונות.

שיהיה את האוכל שהם רגילים לקחת למסגרות ולאכול בבית.

אפשר לבשל מראש ולהקפיא.

ציוד כמו ספרי לימוד ומכשירי כתיבה, שידעו איפה נמצא.

בקבוקים ומוצצים זמינים.

אם הילדים לא יהיו בבית, כדאי לארוז לכל אחד כמה סטים של בגדים, ומה שלוקחים בדרך כלל כשמתארחים.

בתיק לידה צריך לקחת דברים ללידה עצמה ולאשפוז שאחריה.

תעודת זהות, מטען לטלפון, קצת כסף, אוכל ושתיה לך ולמלווים, מטפחת נוחה, סידור, מסמכים רפואיים של ההריון.

לאשפוז צריך מברשת ומשחת שיניים, סבון, שמפו, נעלי בית/ כפכפים, בגדים נוחים (או בגדים של הבית חולים), חזיית הנקה, אם רוצים מוצץ לתינוק, בגדים לשחרור, תעסוקה, נדנודים

אפשר להשאיר בבית או לקחת לבית חולים מתנות לילדים הגדולים.

מניחה שיהיו בבית רוב הזמן, אלא אם יצא קרוב לשבת..

החוסר וודאות קצת מחרפנת אותי שאני לא באמת יכולה להכין להם תיק..

תודה על הפירוט!  

לא ילדתי, כן שמרתי על ילדים של אחרים😄

אם הם בררנים באוכל, ויש לך כוחות כרגע, אולי להקפיא דברים שהם אוהבים? נניח קציצות ברוטב. ואז נניח יכינו להם אורז בצד.

אם יש לך כוח כרגע, הייתי משקיעה בלכתוב הנחיות מדויקות על כל ילד. איפה הגן ומה צריך לשים לו בתיק. באיזה שעה להגיע. ישן עם בקבוק? מוצץ? משהו שהוא ספציפי בו?

הוראות כלליות על הבית (סכו"ם חלבי בשרי וכו), איך מחממים את המים למקלחת של הילדים… דברים כאלה.

ואם יש להם כמות גדולה של בגדים, הכי כדאי לשים לכל ילד סט בשקית. נניח 2 סטים של לילה (פיג'מה, טיטול אם צריך, וכו), ו2 של יום (בגדים לגן, כולל סוודר אם קר)

כי לחפש איפה מאוחסנות הגרביים ואיפה הנעליים זה לא תמיד קל😅 ולחפור לאישה בלידה/אחרי לידה זה גם לא נעים.

בגדול, להשאיר למי ששומר עליהם כמה שפחות מקום לשאלות, כמה שפחות אופציה שישלחו לך הודעה עם שאלה על הילדים…

ואפשר (וכדאי) להכין אותם לזה. כשאמא תלך ללדת, x תבוא לשמור עליכם, או סבתא. והם יטפלו בכם, ואתם תקשיבו לה ותעזרו לה לטפל באח הקטן יותר. כזה…

הקטן גמול

לבושים מהערב בבגדים של הבוקר ויודעים כל אחד לקחת לעצמם בגדים ללבוש (כולל הקטן)

הכל יחסית ממש מסודר וברור

הם לא בררנים באוכל..

קצת קשה להכין אותם מי יגיע כי זה מאוד תלוי מתי זה יקרה ומה הזמינות של המשפחה שלי..

אנחנו נערכים לכמה אפשרויות...

אבל זה מחדד לי להכין אותם לאפשרויות השונות, ושלי יהיה ברור מה הן..

כל ערב מכינה לילדים בגדים לבוקר שאם נצא באמצע הלילה..

משתדלת שהבית יהיה במצב סביר

לקפל כל כביסה שנקיה מיד שיהיה זמין בארונות

מבחינת אוכל התיאשתי כי כבר גמרנו כל מה שהכנתי..

יהיה טוב

אבל קנינו לכבוד הלידה שואב שוטף אז חונכים אותו כרגע ומשתדלים שהבית יהיה סביר

משאירה בבית ילדים חמודים ועצמאיים יחסית אבל קטנים אז ברור שמישהו יצטרך להכנס.

עוד משהו חשוב-

כל יום שמה בתיק של הגן מה שקריטי להם, נניח בקבוק אהוב, מוצץ, עוד כמה טיטולים ספייר למי שעוד לא גמול,

על הצד שלא אנחנו נאסוף אותם.

כדי לצפות ללידות חוזרות.

הקישור לצפייה היה רק לשנה.

ממש מכעיס אותי.

לק"י

לפחות עכשיו שהם בבית בחופש.

ואיזה קשוח זה🫂

אנחנו גם צריכות קצת שקט לעצמינן מידי פעם.

אולי לנסות בהדרגה- להיות איתה ועם אח גדול יחד, ולשחרר לאט לאט.

אני מזדהה עם חלקיק קטן, בזה שרוצים שרק אני אעשה בשבילם דברים, ולא בעלי. אז אם היו צמודים אלי כל היום, זה נראה לי בכלל חונק.

ואצלה זה לא קיים. רודפת אחרי לכל מקום נצמדת ונדבקת , שאין גן עכשיו זה ממש מורגש וקשה לי כבר.

בעלי היום רק הזכים להודות ואמר "כן שמתי לב", תודה רבה באמת חחח

אולי מסתתר פה משהו רגשי /תחושתי וקבענו תור לרופא התפתחות אבל זה רק בנובמבר ובנתיים קשוח בים יום

אני הייתי כנראה קצת יותר מדי שאננה...

(מצד שני מאוד שמחה שבלי חרדות ב"ה)

אנחנו אצל חמותי היקרה עד מוצאי שבת

וזו הקלה גדולה כי עוד לא עשינו שום קניות או ארגון של המטבח לחג....

בקיצור

התחלתי לנקות מאוחר

עבדנו עד מאוחר

באתי לסדר עייפה...

נרדמתי לפני הכוס הרביעית

מאוכזבת מעצמי...

החלק הטוב: פוצון ופוצונת נהנו

פוצון המתוק כבר בן 4 ב"ה!

שר מה נשתנה בחן וברגש

כולל להצביע על כל דבר (מצה, מרור...)

וזה היה ממש מתוק

ואפילו לימדנו אותו את הקושיה ששרים כשבית המקדש קיים והוא שר גם אותה.

("שבכל הלילות אנו אוכלים בשר צלי שלוק ומבושל, הלילה הזה כולו צלי")

עכשיו הולכת בעז"ה לטגן בלינצ'ס

שארגיש שאני עושה משהו...

מזכירה שמי שרוצה את קובץ השירים שלי לפסח

יכולה לבקש ממני.

לק"י

לי היה נחמד.

אני עדיין לא רגילה לליל הסדר של המשפחה של בעלי. פחות אוהבת, אבל הגיוני...

וגם יש להם מנהגים שמוזרים לי (כמו לאכול ממש קצת מצות, ואז אני אוכלת יותר, ולוקח לי זמן, ועוד).

אני זוכרת שלמדתי מתישהו

ובעלי תלמיד של הרב ישראל אריאל

ראש מכון המקדש

אז זה בתודעה ב"ה.

הרגשתי שלמרות שהיה עם עוד בני משפחה, הצלחנו לשתף את הילדים יפה ולתת את האווירה שרצינו.

הבן שלי כתב לפני הסדר רשימת שאלות ממש חמודות ויפות על ההגדה ויציאת מצרים, ולא הצלחנו לענות על הכל תוך כדי הסדר, כי ראינו שזה כבר ארוך ולא מתאים לעכב את כולם. אבל אחר כך בבוקר עשינו השלמה וענינו לשאלות שנשארו, אז זה היה בסדר.

הקטן (בן שנה) ישן בתחילת הסדר עד כמעט סוף מגיד, אבל כשהוא התעורר לינוק הוא ראה את כולם ערים וחוגגים ולא רצה להפסיד, ונשאר ער עד סוף הסדר... אבל ב"ה הצלחתי להשתתף ביחד איתו, והוא היה חמוד ושימח את כולם בחיוכים מתוקים...

הלילה היה קצת מבאס.

בגלל שאין סעודה שלישית ולא אכלנו מסודר, במוצאי החג הילדים היו רעבים. אז אחרי הבדלה אמא שלי הכינה ארוחה טובה וזה היה מצוין, רק שכבר היה מאוחר והארוחה עיכבה אותנו, אז עד שהגענו הביתה היה כבר 11 בלילה, וכולם היו עייפים ועצבניים וזה היה מעצבן ולא נעים...

פעם הבאה נראה לי שגם אם אין חובת סעודה שלישית, עדיין כדאי לדאוג לארוחה טובה עוד לפני הבדלה.

לפעמים זה עושה ת.ל של סחרחורות ועייפות  אצלי למשל זה עושה קצת סחרחורות אבל לא בטוחה שזה מפריע לתפקוד.

מה ש קראתי ובדקתי אין סיבה לא לקחת, להפך, בעיני זה תרופה שמצילה חיים ומעודדת ילודה🤣

הרופא ייתן לך בקלות, את לא צריכה להוכיח כמה את סובלת..

לי למשל באחד ההריונות לא הקאתי אבל הבחילות גמרו עלי.. עד שלקחתי כדור ביום וחיי השתנו..

בהריונות אחר כך לקחתי 2 כדורים ובאחרון אפילו המשכתי להקיא, ועדיין,  אין מה להשוות לבלי כדור.

(להיפראזיס, זה בד"כ קצת פחות עוזר..)

בשעה טובה!

מספיק ל-25 יום

לפני כמה חודשים היה עולה 104..

פעם ראשונה שלא השתגעתי על פסח בכלל

בעלי שכנע אותי.. ופעם ראשונה הוא הצליח

התחלתי מוקדם,  אבל נצמדתי רק למה שבאמת צריך.

ממש תחושת שחרור

ומרגישה הקלה לדעת שפסח לא חייב להיות האימה

מתפללת שאצליח להתגבר על עוד תבניות שיש לי בראש ודברים שמפעילים אותי..

שהמפגש עם xyz לא יפעיל אותי

שאצליח לאזן בחזרה לעבודה את ההשקעה בעבודה שלא תבוא על חשבון הבית

אמנם עייפות קיצונית אבל הכל היה בנחת. נשארו רק משימות בודדות ונראה שגם היום היום יהיה נינוח בע"ה.

האיראנים (או פיקוד העורף, איך שתבחרו להסתכל על זה) העירו אותי בשעה שרציתי לקום 😅

ובדיוק בזמן כדי להציל את הכביסה שלקחתי סיכון והשארתי בלילה בחוץ מהגשם.😄

כתבתי ספציפית על החג, ולא על השנה, מקווה שזה חוקי..

אלא של אתגר מתמשך...

אבל בתוך המהלך הזה היו גאולות קטנות

לא של גאולה כמו בדמיון שלנו

מרגישה שבזוגיות אחרי משבר של שנתיים התחלנו לעלות על הגל הנכון..לא לגמרי ולא מושלם אבל סוג של אתחלתא כזה..מהלך שעושה טוב...

וילדתי השנה ב''ה ❤️ שזה בטח תמיד גאולה והיא השמחת לב שלי לגמרי

אצלנו הילדים נזכרו לפני כמה ימים שמלאה שנה לכך שהם יודעים על האבחנה של אחותם (הרצף האוטיסטי).

לקחנו אותם באחד הימים של ערב פסח לאכול פיצה בגינה, ואז סיפרנו להם.

בכל אופן, זו אולי בשורה לא נחמדה כל כך, אבל בכל זאת אנחנו מלאי הודיה שהוא אובחנה בגיל צעיר כל כך, וכך לא נסחבנו שנים עם תהיות ותסכולים ובחוסר הבנה של ההתנהגויות שלה.

אז זו הגאולה שלנו😊

(וחוץ מזה - בתקופה זו הרווחנו מאוד מהיותה בגן מיוחד, כי החינוך המיוחד חזר לפעול בחלק מימי המלחמה, וכך היה לנו קצת פנאי לנקות כמו שצריך וגם היא זכתה ללמוד על פסח כמו שצריך

להסתכל על איבחון כזה הגאולה זו ממש ראיה מיוחדת ויפה של המציאות

(וכן, אני מכירה מקרוב לצערי מה המשמעויות של אוטיזם לא מאובחן בזמן, ועדיין להסתכל על איבחון כזה כגאולה זה וואו בעיני)

בזמן (הבן הגדול שלי)

לכן אני יודעת להוקיר את האבחון המוקדם של הבת שלי...

השם הטוב נתן לנו 2 אוצרות בבת אחת

מתנה עצומה ומעצימה

הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו

אין עוד מלבדו🌸

לידה של ילד מתוק ופלאי, מתנה ממש, גדילה והתבגרות של שני האחים הגדולים שלו, כל אחד בכיוון שלו, גם מתוקים ופלאיים.

התבגרות וצמיחה שלנו כהורים וכמשפחה.

כבר הספדתי את כל פסח, ונהיה אסורים וזה..

ופתאום הוא הגיע

בקרוב אצלי...

אני ב"ה שמחה שלא הייתי לחוצה בחרדות (יש לי OCD כידוע)

וכמו שכתבתי בשרשור לפני כמה ימים

אפילו הצלחתי להכין עם הילדים עוגה ליומולדת בקייטנה ביום שני!!!

והספרון סוף-סוף יצא לאור השנה

וזו ממש גאולה.

תודה על השרשור הזה!

היה נראה כמו איזה משו תכנותי..

פשוט מלא מלא מלא מלא שרשורים של טסטים

איזה 3 עמודים ראשונים של הפורום...