שלחתי למייל של משרדים ספציפיים שאני מעוניינת.. 

הרחבתי את המשרדים שאני מעוניינת בהם, 

ואז כשראיתי שלא חוזרים אליי- אז ניסיתי גם דרך דרושים.IL 

מצאתי דרך הפלטפורמה עבודה

ואני לא עוסקת בתחומי ההייטק

לגבי עבודה - נראה לי לא רלוונטי לעבור מקום עבודה בשלב הזה של הריון, גם אם את מוצאת מיר מקום עבודה חדש, (וספק, זה לא ככ אטרקטיבי עובדת שתצא לחל''ד תכף) עד שתסתגלי כבר תצאי לחל''ד, אז לדעתי שווה ''למשוך'', לשרוד את העבודה הזו, ואולי בחל''ד או אחרי לחפש מקום עבודה אחר.

אין מצב שבעלך יתחיל לעבוד/ יעלה הכנסה? זה באמת קשוח מצב כלכלי חונק. זה גם חרדה כזאת של ''מה יהיה'' וגם מקשה ממש על התפקוד, כמו שפירטת .

דווקא לגבי הסתגלות לתינוק חדש ולידה בחופש הגדול - נראה לי לא כדאי להיפרד מזה עכשיו. יש לזה לדעתי יתרון להיות בבית בחופש הגדול, גם אם את לא במיטבך, נוכחות של אמא בבית זה מרגיע לדעתי. ומסתגלים לילד נוסף, אני תמיד בחרדה בהריונות של איך נשרוד עם ילד נוסף, ובדיעבד - כן, יש עומס, אבל זה לא משהו שחונק/ משתק, לפעמים אפילו להפך, זה יוצר אנרגיה חיובית בבית.

(לגבי *תכנון* הריון זה אחרת, אבל עכשיו כשהתינוק כבר בדרך - לנסות להסתכל על זה כחיובי...)

ולגבי אירוח - הייתי מסבירה שקשה לי בהריון ושלום. להוריד את זה מהלחצים... 

זה כ"כ קשה להרגיש שהכל תקוע ומסובך ומלחיץ...

מתפללת שיפתחו דברים ותמצאי רוגע והתקדמויות טובות!

לא יודעת איך להחליט בכל העניינים שהעלית.

אבל אולי לכתוב אותם זאת התחלה טובה.

לנסות להפריד בין מה שלא רלוונטי לעכשו/אין מה לעשות איתו לבין מה שאפשר לפעול. ואז לתכנן בצעדים קטנים מה עושים. ולתעדף. כי באמת המשאבים (זמן, כוח, כסף) מוגבלים.

לפעמים דברים קטנים יחסית שאפשר לעשות יכולים ליצור שינוי.

למשל כן להשקיע בנעליים לעצמך כי אם לא יכאב לך יהיה לך יותר כוח לשאר.

או להחליט שמנשא זו קניה שתשפר את איכות חייך ואפילו לגלות שזאת לא הוצאה גדולה (שלי עלה 150 ש"ח בערך) אז זה אפשרי.

או כל דבר אחר שתבחרי.

אבל באמת לא חושבת שאת צריכה עיצות מעשיות

אלא בעיקר חיבוק גדול בסיטואציה הקשוחה הזאת.

אז קחי.

מכל הכיוונים. איזה קשה.

מעיניים חיצונית מה שהייתי עושה זה דבר ראשון להוריד לחצים ועומס שלא הכרחיים לך והם רק כדי לרצות אנשים אחרים (אנשים שחשובים לך, אבל אולי זה לא הזמן המתאים לשמח אותם)

קשה להתארח, אז לנסוע פחות, בטח שלא לארח.

ומבחינת העבודה זה באמת קשה שמזלזלים, הייתי מתסכלת על זה כתקופת זמן שאני צריכה לעבור את הגל כדי לקבל מענק לידה, ואחרי זה מתפטרת.

ובקשר ללחץ הכלכלי, זה באמת המחנק אולי הכי גדול, זה מצמצם את הנפש.

אני לא יודעת מה ההכנסות והחשבונות שלכם אבל אני בגישה שהלוואות זה לא מילה גסה.

רכב ישפר משמעותית את איכות החיים שלכם, זה לא בזבזנות זה בעיניי הכרחי.

ובעז"ה תמצאי בעתיד עבודה טובה יותר ותגדילו את ההחזרים.

גם מבחינת לבוש, נעליים זה לא בזבזנות, גם להיראות מכובד לא.

מבחינתי זה קו של כבוד עצמי שאני לא יורדת ממנו, נקח הלוואה (לא יצא לנו בשביל כאלה צרכים אבל אם זה היה המצב, אולי)

אגיד לבעלי שזה קו אדום בשבילי ושימצא / נמצא את הדרך להסתדר.

אני חושבת שכבוד ושפע פנימי באמת מובילים לשפע וכבוד חיצוני.

לא ברמה של הזימונים שמאוד נפוץ היום - של תדמייני וזה יגיע.

אבל כשאת לבושה ברמה שמכבדת אותך - גם הבוס שלך יכבד אותך ולא יתן לך העלאה מגוחכת, גם מבחינה חברתית יש יותר כבוד וערך לאדם שמכבד ומעריך את עצמו, וגם בנוגע למקומות עבודה חדשים, הסיכויים להתקבל גבוהים יותר , ואני לא מדברת על הבגד היפה שתלבשי, על התודעה הפנימית שאני מכבדת את עצמי, אני חשובה לעצמי, אני ראויה - אנשים קולטים את זה ומתנהגים אליך בהתאם.

באמת קשה לממש את זה שיש לחץ כלכלי, אולי לראות איך בעלך מגדיל הכנסות או לקחת הלוואה ולהסתכל על זה כמו השקעה לטווח הרחוק.

שכמנהלת שמעתי הרבה פעמים קולגות שלי (חילונים) אומרים על בקשות של עובדים: היא אף פעם לא תעזוב את צריכה את הכסף, הוא יישאר אצלנו אף אחד לא ייקח אותו במקום אחר.

ולכן גם הנראות כן חשובה לדעתי.

שידעו שיש להם משהו עם ערך ביד.

גם אם זה לקחת הלוואה שאני בשגרה ממש לא בעד.

דבר שני, אם תוכלי לתת קצת רקע זה יעזור להבין.

בעלך עובד? מה גובה ההכנסות ובמשכנתא?

במה המקצועות שלכם? רק אם מתאים לך לפרט, כי אולי אפשר לחשוב על הכנסה נוספת מהצד.

וגם, אל תתרגשי שרוצים שתארחי. תתעלמי וזהו. 

שאתם בלופ

יש כאן הרבה דברים שמזינים את עצמם גורמים אחד לשני

אבל אם לא תעשו שינוי מהיסוד, אני חוששת שזה רק ילך ויחמיר😕

סליחה שלא מעודדת

פשוט חושבת שזה לטובתך

לקחת הלוואה, זה אולי משהו שנכון לעשות במקרים ספציפיים (למרות שבגישה שלי גם זה ממש ממש עדיף שלא)  אם יש לך תוכנית ברורה איך להחזיר אותה.

אם לא, הצרכים רק הולכים וגדלים, ואם לוקחים הלוואה על משהו אחד, אז למה לא על עוד משהו? ועוד אחד?

וכרגע, לפי מה שאת כותבת, אין תכנון ממשי להגדלת הכנסה. אז מי מבטיח שתוכלו להחזיר את ההלוואה? שלא תיכנסו לבור גדול יותר בגלל זה?

יש כאן שני דברים מרכזיים - המשפחה, שהקשר איתם גורם לכם להכביד על עצמכם יותר ממה שאתם יכולים

והמצב הכלכלי - שההוצאות שלכם גדולות יותר מההכנסות ואין כרגע צפי להגדלת הכנסות.

לגבי המשפחה - זו עבודה שלכם. לדעת לשים גבולות. לא על כל דבר חייב להגיד כן. אם תעשו את הניתוק וההפרדה, יהיה לכם הרבה יותר קל.

לגבי המצב הכלכלי - אהיה קצת יותר חריפה (סליחה).

אולי תפנו לפעמונים? או לארגון שיוכל לעזור לכם לעשות סדר?

הם לא נותנים כסף, הם עוזרים להבין איך להתנהל נכון כלכלית.

אם אני זוכרת נכון, את הסיפור של הלימודים כבר כמה שנים.

בעבר קניתם דירה שהיא מעבר ליכולת הכלכלית.

שניכם עובדים (?)

יכול להיות שחלק משמעותי מהסיפור זה לא כמה מכניסים, אלא איך מנהלים את הכסף. איך חיים בצורה שתואמת ליכולת הכלכלית שלכם.

ואם צריך, אז גם עוברים דירה למשל.

אני באמת לא יודעת, אני לא כותבת כאן בהתחייבות.

אבל פשוט מהשרשורים שלך זה פשוט זועק שאתם צריכים הכוונה חיצונית בעניין.

זה קשור אגב גם ליכולת ליצור ניתוק ממה המשפחה חושבת.

כי לא משנה מה הסטנדרט של המשפחה, משנה מה הסטנדרט שלכם

ואם אתם מנסים לחיות בצורה שלא תואמת את מה שאתם יכולים, אתם אלו שנפגעים מזה. ולא המשפחה.

לגבי זה שקשה לך להניע את עצמך לעשות, זה ממש מובן. כי יש לך כל כך הרבה, ואלו באמת תיקים גדולים להתמודד איתם.

כתבת בסוף שה' עוזר

ואני מאמינה בזה מאוד, אבל אנחנו צריכים בעצמנו לפעול אקטיבית כדי שזה יקרה. וה' יחליט האם הוא גם שולח לנו עוד ברכה.

תתפללי שהוא יראה לכם דרך

אל תסמכי על זה בשביל לא לפעול

ומשה שאין דרך לצאת.מהן זה מתכון לאסון.

בעלי עכשיו מלווה קרוב משפחה בחדלות פירעון בגלל הלוואות מפה ומשם שהתגלגלו ונהפכו לבור בלי תחתית.

לכן באמת כדאי להיות מלווים ע"י ארגון כמו פעמונים או מקימי.

מצד שני, אם ההלוואה היא רק לצורך רכב והרכב הוא במחיר סביר- חושבת שכן כדאי. רכב זה דבר משמעותי מאוד, ואין טעם להיגרר ככה מקום למקום.

וממליצה לך בחום- דברי עם ה'. אני יכולה להגיד לך שהיינו גם ,מצב כלכלי דחוק, ורצינו לקנות רכב אבל גם פחדנו שזה יהיה רכב עם הוצאות כבדות במוסך.

ופשוט ביקשנו מל זה, וב"ה ראינו ישועה.

הוא שומע תפילה, תתפללי אליו

כתבתי למטה על עניין הרכב

שזו טעות בעיניי להסתכל על זה רק כהוצאה חד פעמית

זו הוצאה חודשית משמעותית, שממש חשוב לקחת אותה גם בחשבון.

הביגוד שלך.

לא יתכן שבעלך או אבא שלך כבר רומזים לך שהבגדים לא במצב לבישה. עכשיו את הולכת לקנות לך בגד ונעל ומה שאת צריכה.

את אישה, תכבדי את עצמך, תדאגי לעצמך, כמה שזה יעלה, תאכלו אורז ובצל כל השבוע, הנראות שלך מעל הכל.

את מלכה.

אם את תתייחסי לעצמך ככה בזלזול , זה דבר ראשון משפיע לך על הנפש בצורה נוראית, גם בלי שאת שמה לב,

את נכנסת למוד של קורבנות, למוד של השפלה, למוד של צמצום, במקום לפתוח לך את השפע.

כתוב 'לעולם אדם ימכור קורת ביתו ויקנה מנעלים לרגליו" , מקווה שצוטטתי נכון, את אומנם לא יחפה ב''ה, אבל הנעליים יש להם ערך, זה הבסיס שעליו את הולכת כל היום. 

שיש מצב שזה גם עלול להשפיע על קבלה לעבודה חדשה

ולא לטובה וד"ל

חבל ממש

לכי קודם כל לחנות בגדים יד 2.

אבל גם שם, לא לקחת סמרטוטים אלא רק בגדים עם תווית/ במצב חדש.

אני קונה את רוב הבגדים שלי יד 2 וב"ה לבושה מאוד מכובד ואלגנטי במחירים מצחיקים.

אבל באמת שהעיקר הוא לא להזניח זה מקרין גם עלייך וגם על הסביבה 

ולזה יש פתרון מאוד פשוט בשם חנות יד 2.

שכל פריט עולה שקלים בודדים ויש לרוב אפשרות למצוא דברים במצב חדש/מעולה שנשים אחרות קנו ולא השתמשו הרבה.

אגב גם בגדי ילדים אני קונה כמעט רק בחנויות יד 2.

בבנימין. לא כל כך מרכז..

אם רלוונטי לך להגיע לרבבה שמעתי שיש שם חנות מושקעת ומומלצת.

אין דבר כזה לנסוע הרבה מענייני כבוד.

אם מכביד עליכם ומטריח אתכם, אין לכם מה לנסוע.

תסעו פעם בחודשיים שלושה.

תגידי שכבד לך כרגע עם ההריון ועם עצמך תעשי חושבים מחדש אחרי הלידה.

ולגבי האירוח בחזרה מהצד של בעלך, אם לא תלכו גם לא תהיו חייבים לארח בחזרה.

ובכלל באופן כללי כל החייב הזה לא רלוונטי.

שיהיו בשורות טובות בע"ה.

לגבי עבודה, אם לא חוזרים אלייך לקורות חיים משום מקום, כנראה שהם לא כתובים טוב. את צריכה למצוא מישהו מהתחום שלך, מנהל מגייס, שמוכן להסתכל ולתת לך פידבק הכי קשוח שיש על הקורות חיים ולהבין איך לשפר אותם. אחרת זה לא יעזור גם להגיע למשרד פיזית ולהגיש, כי משהו בקוח שלך לא משווק אותך כמו שצריך.

לגבי נסיעות להורים ואירוח של הצד של בעלך, זה משהו שחוזר הרבה במה שאת כותבת שאתם מוותרים על הנוחות שלכם באופן קיצוני כדי לכבד את ההורים. אני לא יודעת אם הכוונה לכיבוד הורים במובן ההלכתי, או במובן של מה שמקובל אצלכם בסביבה/במשפחה, אבל נשמע שזה כמה וכמה צעדים קדימה מדי. אתם כבר משפחה, ולא משפחה קטנה, והצורך שלכם בשגרה נורמלית וסבירה הוא צורך מהותי ולא מותרות. גם לכם כהורים שלא חסר לכם לחצים, וגם לילדים שצריכים נחת ובסיס יציב בבית ולא כל היום נסיעות בדרכים. בלי קשר להודעה הספציפית הזאת שלך אני חושבת שכדאי לכם ללכת לטיפול זוגי לנסות להגדיר סדרי עדיפויות בחיים, מול עצמכם, מול המשפחות וכו.

ולגבי ביגוד מצטרפת למה שהרבה אמרו לך. מבינה את הלחץ הכלכלי והרצון לוותר על עצמך, אבל זה פוגע לך בהשתכרות, ואולי בקבלת עבודה חדשה, וזה פשוט לא דרך ללכת כבר..

בעיניי אם ה2000 שח שחסרים זה כי בעלך לא עובד אז ברור שילך לעבוד. שוב מבינה גם שזה ענין של סדרי עדיפויות אבל נשמע שזה משהו שכדאי לשקול.

ומהכתיבה שלך את מנסה לרצות את כולם ויוצאת נפסדת בגדול

בעיניים שלי - אני לא מבינה מה זה לנסוע מענייני כבוד מחילה. את בהריון עם 2 קטנים. מי שמצפה שתגיעי לא מכבד אותך, ואת שנכנעת בטוח לא מכבדת את עצמך. בגשם יושבים בבית עם הילדים ואוכלים מרק וישנים מוקדם כדי שיהיה כח לעוד יום עבודה למחרת כשאת בהריון, לא מתרוצצים בתחבצ שעה וחצי במקרה הטוב לכל הכיוון

כנל אירוחים. באיזה קטע?

אירוח זה כסף. נסיעות זה כסף. את נועלת נעליים לא נוחות ומתלבשת בצורה מוזנחת, אבל נוסעת מענייני כבוד ומשלמת על זה במקום לחסוך לבגד שיכבד אותך?

אחותי היקרה, את לא בכיוון.

אני מציעה לך לעשות חושבים שוב על ההחלטות שלך בחיים. ממקום טוב ואכפתי אני אומרת❤️ תני לעצמך מקום

גם עם התגובה הזו

יקרה ממליצה לך להשקיע במה שחשוב באמת

עבורך ועבור הבית שלכם

מגיע לך חיים רגועים וטובים באמת

אולי אפשר, אבל קשה מאוד מאוד.

אם אתם עדיין עם הבית והמשכנתא המטורפת - לשקול אופציה של מכירה, החזרת חובות, אם נשאר מעט בצד אז לשים בשוק ההון בהשקעה סולידית.

אח"כ לעבור לשכירות. אגב, לא חייב להרחיק לכת, בכל עיר במרכז יש את ה"שיכון" שלה. בניינים ישנים מתקופת הצנע וכו. לא תענוג גדול, אבל בהחלט אפשר לחיות שם (ישן, אך אפשרי למגורים) אבל שם את מקבלת את ה2000 ש"ח פער בחודש בכיף. לא יודעת מה גודל הדירה הנוכחית, אבל לשנה הקרובה בוודאות תספיק דירת 2.5-3 חדרים (חדר לכם ולבייבי, חדר לשני הילדים, סלון).

לגבי רכב - לפני שאתם קונים תבדקו גם לגבי עלות ביטוח. זה משתנה בין רכבים, תלוי כמה הרכב "גניב" וכל מיני שטויות. והכי חשוב - תעשו צד ג! לא עולים בלי זה על הכביש. אם הרכב מתקלקל ואין כסף למוסך זאת בעיה קטנה. אם דפקת רכב אחר ואין כסף בשביל המוסך שלו - את בבעיה גדולה.

בגדים ונעליים - ברור שאת צריכה, גם כאלו שנראים נורמלי. אני כבר שנים בקושי קונה, אבל מדי פעם מעיפה מה שכבר נראה בלוי וקונה חדש (מבצעים/מזמינה מחו"ל). בממוצע אני בספק אם הוצאתי בשנים האחרונות יותר מ50 בחודש. והבגדים שלי במצב טוב. איך? חצאיות זה לא בעיה, 2-3 חלקות. כרגע בחורף אז סריגים. 5 יספיקו. אם קר אז שמה חולצת קיץ מתחת. או מביאה סוודר מחמם/מעיל.

נעליים - תקני בחנות עודפים כלשהי. משהו נוח ושמשתלב סה"כ עם כמעט כל בגד.

את רוצה לעבוד במקצוע שלך? את חייבת לעבור את המבחן. ממה שאני מבינה, את שנים גוררת את המבחנים האלו, עובדת במשרה התחלתית ביותר בתחום שלך, שגובה ממך המון זמן ומתגמלת במעט כסף.

אם המטפלת של הבן שלך מרוויחה יותר ממך, אולי שווה ללכת לעבוד בעבודה אחרת, גם אם לא קשורה למה שלמדת, שתכניס לך משהו שמאפשר לחיות. ללמוד רציני למבחן. אם צריך אז לשלם לסטודנטית טובה כמורה פרטית. נשמע הזוי כשאין כסף, אבל אם זה יתן לך את הקפיצה במקצוע שנה קודם, זה בהחלט משתלם כלכלית. 

את הסה"כ הכלכלי

הכנסות-הוצאות

יש מצב שבעלך לא עובד?

נשמע הצפה של הרבה דברים אבל נשמע שאת לחוצה מדברים שעוד ממש רחוקים..

לגבי עבודה- אני חושבת שאין מה לחפש עבודה כשאת בהריון. ממילא את תכף תצטרכי לספר והסיכוי למצוא משהו אחר פוחת. אז תשארי בנתיים ובהמשך יהיה לך זמן למצוא עבודה חדשה לאחר החל"ד. שתהיה הרבה סייעתא דשמיא.

לגבי משאבת חלב- מוכרים בקופות חולים במחיר לא יקר. מצד שני זה גם לא משהו שאת צריכה להתעסק בו עכשיו... אפשר גם להשאיל מיד שרה.

נעליים- אם יש לך כאבים כמו גב וכד' אני ממש ממליצה להשקיע בנעליים!! יותר מכל דבר אחר! זה פשוט משפיע על הגוף ועל כל היום. זה ההבדל בין יום קשה ליום רגוע.  תנסי ותראי ישועות...

סתם.. אני אומרת מניסיון העבר למרות שכרגע גם רנע לא קניתי נעליים הכי טובות אבל בעבר זה השפיע ויש מצב שאלך בקרוב לחפש. בכל מקרה נעלי ספורט עוזרים לי גם.

ובגדים- עכשיו יש סוף עונה וסיילים. תנצלי את זה. תקני לך כמה בגדים מחמיאים. לא חייב הרבה..אבל כמה שתוכלי ללכת איתם בלי להתבייש. זה משפיע על הנפש ועל ההרגשה שלנו. שלא נרגיש מסכנות ולא יפות חלילה...

תצליחו ממש עם רכב! זה שדרוג של החיים. הרבה הרבה תפילות!! 

להתייחס גם לעניין הרכב, שהרבה המליצו כאן לקנות.

רכב זו לא רק הוצאה חד פעמית

זה ביטוחים, דלק, תיקונים

זה יכול גם להיות הוצאה של עוד 1500₪ בחודש

זה נוחות גדולה, אין ספק.

אבל גם ההוצאה החודשית היא משהו שצריך לקחת בחשבון, ולא רק הקנייה החד פעמית

אם יסעו בזה רק את הכמה דקות למסגרות של הילדים, זה לא המון דלק. אפשר ביטוח לפי ק"מ למשל.

טסט זה יקר.

ביטוח צד ג לא תמיד כזה יקר.

אבל ברור שזו הוצאה משמעותית. אנחנו כזוג מוציאים על הרכב לא פחות מעל המזון (אנחנו נוסעים בו המון כי צריך ורחוק. הוא חוסך לנו לפחות 12 שעות בשבוע)

גם אם נוסעים ממש מעט הדלק לא יקר והביטוח לפי קילומטר לא נורא יקר (אגב, גם כנראה אין להם עבר ביטוחי וזה מייקר את הביטוח מאוד), חייבים לקחת בחשבון עוד סכומים של תיקונים כי אחרת אין רכב... וגם אם נוסעים מאוד בזהירות דברים בכב יכולים להתקלקל ויקונים עולים בין כמה מאות לכמה אלפים.

נשמע מאוד מאתגר

תפרקי את הנושאים אחד אחד:

עבודה - לדעתי קשה למצוא עבודה בהריון, זה גם איך מגיעים לראיונות. והידיעה הזו שעוד מעט יוצאים לחל"ד  משפיעה.

אז את יכולה להמשיך לחפש אבל אוטוטו לדעתי זה כבר לא יהיה רלוונטי.

העבודה הנוכחית נשמעת לא טובה בשבילך. את לא אמורה להרגיש ככה במקום עבודה.

תחליטי שאחרי הלידה את לא חוזרת לשם (כמובן אל תגידי כלום לעבודה) ובעז"ה תמצאי עבודה חדשה.

קבלה לעבודה הבאה - 

תחשבי מה יגרום למקום העבודה הבא לקבל אותך?

אילו כישורים חשובים? אילו תוכנות את צריכה לדעת?

האם השלמת המבחנים שלך יעזרו לך להתקבל למקום הבא?

תעשי לעצמך רשימת משימות/ אבני דרך שאת צריכה להשיג כדי למצוא את העבודה הבאה.

יש לך בערך 9 חודשים עד לסיום החופשת לידה, נכון?

תנסי לעשות לעצמך דד ליינים קטנים להשיג כל דבר ודבר שיגרום לך להיות ה- עובדת שמקום העבודה הבא יקבל בשמחה (וישלם עוד כמה אלפים בחודש).

ביגוד - לא הייתי מתחשבת בכלום, את צריכה לחדש דחוף את המלתחה שלך!

אם יש בעיה של כסף, תחשבי איך את משיגה 1,000 ש"ח כדי לקנות לעצמך ביגוד ונעליים חדשים (שעות נוספות בעבודה, שיעורים פרטיים או כל דבר שיעזור לך להשיג כסף באופן חד פעמי)

רכב - אני חושבת שרכב זה השדרוג הכי משמעותי באיכות החיים!

אבללללל לא קונים רכב אם אין איך לממן אותו.

אם הרכב יעזור לכם לעבוד יותר ולהרוויח יותר אז מצוין.

אם אתם לא מצליחים לסגור חודש אז איך תשלמו הוצאה חודשית של אחזקת רכ 1,500-2,000 ש"ח עוד לפני רכישת הרכב?

משפחה - לא כ"כ הבנתי את כל הרגישויות, אבל לפני שאתם רגישים לכל מה שאחרים רוצים ומצפים מכם תהיו רגישים וקשובים לצרכים שלכם.

תודה לכולן על כל התגובות הטובות והאכפתיות! 

היו פה הרבה שאלות שחזרו על עצמן.. אענה כי נראה לי שלא הובנתי טוב. 

ב"ה בעלי עובד ומרוויח מצויין. הרבה יותר ממני ב"ה. 

ב"ה אנחנו סוגרים יפה את החודש. אין מינוסים. באמת תודה לה'. 

הרכב שאנחנו רוצים לקנות הוא לא רכב יקר- מקסימום עד 25K ש"ח. וההלוואה אמורה לכסות את האוטו, הלימודים, ואת הפער של החופשים שאצטרך מהעבודה.. שזה לא עוד הרבה בע"ה. 

הנסיעות להורים לא עולות לנו הרבה כסף- זה חופשי חודשי באזור פריפריה אז זה 300 ש"ח לשנינו- לחודש. 

למה נוסעים הרבה להורים? יש הרבה פעמים שזה מיותר. אבל (!!) היה לי על זה שרשור פעם, אבא שלי לבד בשבתות- וקשה לי להשאיר אותו לבד כמו כ** בשבת כשלבן אדם יש כמה וכמה ילדים. 

אמא שלי עובדת משמרות, גם בשבת, כרגע לאחים הגדולים שלי יש בעיות בשלום בית שלא יכולים להגיע, אז אני מחפה כמה שאני יכולה. ויש לי אחים מגויסים/בישיבה שלא נמצאים בבית..  היו לי מקרים שהשארתי את אבא שלי לבד- והרגשתי שאני/בעלי צריכים את הלבד שלנו בבית.. אבל הרגשתי שהלב שלי לא רגוע. רע לי שאבא שלי חוזר מבי"כ בשבת לבית ריק. לא יודעת ולא מעניין אותי כמה זה מציק/לא מציק לאחים האחרים שלי. לי זה מציק. כשבעלי אומר לי 'סטופ' - אנחנו בבית. ואני מתגברת. 

ברור לי שיש הרבה מקרים שאנחנו כמו מרגמיש.. וזה לא צריך להיות.. אבל זה לגמרי לא קיצוני.. 

נראה לי שעניתי על כל השאלות שעלו.. 

אנחנו עושים קניות ומוציאים כסף בשביל לכבד אותו בשבת.. אז הוא מעדיף לא להגיע קבוע.. 

קודם כל לגבי ההורים, את מתארת שאמא שלך ב"ה בחיים ויש לך גם אחים בתמונה (מי יותר מי פחות)

את לא חושבת שלהורים שלך יש אפשרות בחירה בחיים איך החיים שלהם יראו?

כשאדם נפטר, השני שנשאר לו הייתה לו אפשרות בחירה אם להישאר לבד או לא.

במקרה שלהם כן יש להם בחירה.

מן הסתם שיש מורכבות בבחירה הזאת (כמו למשל שאולי אי אפשר להוריד משמרות בסופי שבוע או להוריד אחוז משרה באופן כללי, ואולי אם אמא שלך תפסיק לעבוד ייפגעו לה זכויות משמעותיות שהיא כבר צברה לפנסיה וכו')

ועדיין בתוך כל מורכבות יש בחירה. למשל אם היא לא נוסעת במהלך השבץ מטעצי הלכה, הם יכוליח לבחור לגור במרחק הליכה ברגל וככה אבא שלך לא יישאר שבת שלמה לבד. סתם דוגמה לאיך בן אדם יכול באמצעות בחירה להשפיע על החיים שלו גם בתוך מורכבות.

בנוסף לבחירה שלהם לחיות בתוך מציאות של עבודה בשבתות, יש להם בחירה איך וכמה לדרוש/ לבקש מהילדים לבוא אליהם.

גם פה יש מורכבות (שלום בית ועוד)

ועדיין יש פה בחירה של אנשים.

בנוסף לזה, לאבא שלך יש בחירה לבוא אליכם.

בקיצור, נשמע שאת לוקחת קצת רחוק את הדאגה שנובעת ממקום ממש טוב וחיובי, ואני הכי בעד לדאוג למשפחה.

אבל בסוף כדי לשמור על הקן הפרטי, צריך לפעמים לשחרר ולהשאיר לאחרים לשאת את התוצאות של הבחירות שלהם גם כשזה קשה וכואב.

שימי לב שמהצד השני בעלך מבקש לארח וזה קשה לך. את מושקעת במשהו חשוב אחד, ואין לך כוח למשהו חשוב אחר.

לך חשוב לנסוע לבעלך חשוב לארח.

מן הסתם שלנסוע ולארח זו לא אותה כמות אנרגיה, אבל צריך למצוא איזון נכון בין מה שחשוב לך ומה שחשוב לו.

ולגבי זה שכשבעלך אומר סטופ את עוצרת, אז קודם כל, כל הכבוד על עצירה. זה לא ברור מאליו וטוב שאת יודעת גם מתי לעצור.

אבל חשוב ממש ממש שתדעי לעצור מיוזמתך לפני שהוא צריך להגיד לך.

זה לא נכון לנסוע ב100 קמש, לראות כתום ברמזור ולהמשיך לנסוע רגיל כי עדיין אין אדום.

אל תחכי שיגיע האדום מהצד שלו, תאטי עוד קודם.

שיישאר לו טעם טוב מהנסיעות והוא יפרגן לך עליהם בלב שלם ולא שישאר טעם לפגם.

הברירת מחדל של זוג בשלב שלכם צריך להיות לדעתי שנשארים בבית בהרכב של המשפחה הגרעינית.

מי שרוצה לנסוע או לארח צריך לבקש רשות מבן הזוג, ולא שההרגל יהיה לנסוע ובן הזוג צריך לבקש כשהוא רוצה להישאר.. זו דעתי.

ובהצלחה בכל, ושיהיה הריון קל ומשעמם בבריאות ובטוב.

אני לא הכי מבינה למה תוספת של אדם אחד מוסיפה להוצאות הקניות לשבת, אבל גם אם אתם קונים לכבודו נניח בשר יותר יקר…

אז קודם כל אפשר לא. מאמינה שיותר יהיה לו נחמד להיות איתכם, גם אם האוכל לא "משובח". וחוץ מזה זאת בחירה שלו, להישאר לבד או לבוא ולאכול פולקע…

ואם כבררר אז הוא יכול להביא משהו להשתתפות בהוצאות השבת. או לממן את הקניה בחמישי בסופר, או להביא איתו מגש בשר חי ואתם תבשלו אצלכם לכבוד שבת, או פשוט להביא סכום כלשהו שממן את הפער.

סבתא שלי (המושלמת יש לציין) לא אירחה כמעט אף פעם לשבת שלמה כי לא אהבה את ההתעסקות והטרחה. בשבתות גדולות, ליל סדר וכו, היא לפעמים אמרה - עזבו, אל תתעסקו גם אתם, תזמינו מקייטרינג ואני אשלם. (אמנם מדובר על אלפי שקלים בשביל אוכל קנוי איכותי מוכן מראש, ולא על תבשיל נוסף לשבת כשהיא באה, אבל גם הילדים שלה ב"ה לא היו בדוחק כלכלי על מזון)

ומכירה מצב שיש פער בין טיב האוכל שיש אצל ההורים בשבת לבין טיב האוכל אצלנו. אבל בחיי שטעים ומשביע. וזה בסדר, זה לא שהם אוהבים *רק* מדליוני פילה… גם עוף הם אוהבים ואפילו מכינים לפעמים. אז אצלי יש עוף… נו… אז מה?

משקיעה בשבילם בהחלט, פשוט זה לא באמת יותר יקר…

המשכנתא, מסגרות, הוצאות שוטפות של אוכל, תשלומים חשמל וכו' 

ולא אמרתי שאין לי כסף לקנות לי בגדים.. 

אמרתי שאני מתקמצנת על עצמי כדי שיספיק לדברים אחרים.. למשל באלי לקנות מיטת חבר לילדים בע"ה.. רוצה לחסוך כסף לדברים יותר גדולים.. כי מבחינת סדר העדיפויות אצלי בראש- אני והביגוד אחרונים. ובטח שלא מגיעה ללהוציא כסף על לק ג'ל וכו'- שזה מותרות. 

וההוצאות ללידה- כתבתי שאיך אקנה משאבה או דברים אחרים כשנקנה רכב וכשיהיו הוצאות רכב- לא יהיה לי את הכסף לדברים האלו. 

זה מה שכתבתי... 

ממש עשה לי כיווץ בלב לקרוא אותך.

זה נטייה שלנו כנשים וכאמהות לשים את עצמינו בתחתית סדר העדיפויות. 

וזו גישה ממש לא בריאה! כשאת מפרגנת לעצמך, ועושה בשביל עצמך, כל הבית מרויח, 

אשה שיודעת לדאוג לעצמה, מרגישה טוב עם עצמה, וזה מקרין על כולם.

זה ממש לא מותרות!  ולקנות בגדים חדשים. אם הגעת למצב שאת מתארת.

זה בסיסי בשביל להרגיש מטופחת , ועוד יותר בהריון... 

גם לעשות לק ג'ל אם את רגילה זה לא מותרות.

אולי כדאי לך לחשב מסלול מחדש בקשר לתקציב.

בהצלחה ולידה קלה בידיים מלאות.

יעזור אם אגיד לך שאת צריכה להיות במקום הראשון? וזה לא על חשבון הילדים שלך, זה מתוך מחשבה שאם תשקיעי בעצמך יהיו לך כוחות מטורפים לילדייך.

לדעתי רכב זה לא מותרות.

ולגבי ציוד ללידה ולבית, אני קניתי הכל ביד 2 או קיבלתי. לא מעפן בכלל, אלא ציוד כחדש! חוץ מביגוד שפחות אוהבת, כל השאר לא קניתי מתוך עקרון שאין למה לשלם מחיר מלא אם אפשר להשיג אותו הדבר בפחות.

בקיצור, נראה לי ששינוי סדרי עדיפויות זה הכי נצרך עכשיו..

שתחושת הצמצום הכלכלי שאת מרגישה (או שלפחות עלתה מההודעה שלך) היא כי את מצמצמת את הצרכים שלך.

זה הגיוני שיש סדרי עדיפויות, רובנו לא יכולים להרשות לעצמנו כל דבר שנרצה אבל לבוש שמכבד אותך זה צורך בסיסי.

נעליים שמציקות בהרגשה או בנראות כל היום יכולות לשבש את הדעת, ולתת תחושת צמצום נוראית, הרבה יותר ממיטת חבר יד שניה או בכלל לא.
 

מכירה את זה שאנחנו מרגישות מוזנחות ואחרי לק ג'ל או שגרת טיפוח אנחנו מרגישות מלכת אנגליה(;
 

לילדים זה לא משנה הרבה לך הנראות תשנה בהרגשה המון.

קודם כל, זה שכתבת את הדברים זה מעולה.

כבר עושה סדר בכל המחשבות והדאגות שרצות בראש.

עכשיו הייתי לוקחת את הרשימה ומחלקת קודם כל לתלוי בי/ לא תלוי בי.

מה שלא תלוי בי נותר בעיקר להתפלל. אבל אין עניין לדוש בו עוד ועוד.

זה זולל אנרגיה שאין מה לעשות איתה,

זה כמו לחבר לחשמל גוף תאורה ללא נורה.

חבל על המאמץ.

מתוך מה שכן תלוי בי:

יש הכרחי ויש רצוי.

קודם מקצים משאבים ואנרגיה עבור מה שהכרחי.

אח"כ מתחילים לסדר את הרצוי לפי סדר עדיפות לפי הכוחות שיש.

הדרך הזו היא שיטה טובה לנהל את כל המעמסה באופן שחלוקת המשאבים תהיה אפקטיבית ולא תתבזבז על דברים שממילא אין לנו שליטה עליהם או שנשקיע במשהו שהוא רצוי אבל לא הכרחי ואז נתעורר יום אחד ונגלה שפספסנו משהו הכרחי.

ה' יעזור זה נכון, אבל גם אנחנו צריכים לעזור לעצמנו, בשביל זה קיבלנו תבונה ובחירה חופשית.

בהצלחה!

לא הייתי מחפשת כרגע מקום אחר בשלב ההריון שלך

גם בגלל המעסיק שזה לא יראה ממש טוב

וגם בגלל דמי לידה שלהם לא תהי זכאית במלואם כי אין לך מקום עבודה מסודרת מעל 9 חודשים או שנה כמדומני.

בהחלט לא נעים ,אבל לדעתי לא הזמן הנכון לשינויים.

חכי לאחרי הלידה. תגישי התפטרות בשל טיפול בילד וכך תהי זכאית גם כן לפיצויים ותוכלי לחתום אבטלה ולקבל עוד קצת כסף לאחר שתסיים חופשת הלידה .

בהצלחה ובשורות טובות 

הם לא בודקים שיש לך מקום עבודה קבוע אלא ששילמת בט"ל במספר חודשים מסויים אחורה.

ממש לא משנה להם אם חצי שנה עבדת במשכורת של 100 שקל ואז עוד חצי שנה במשכורת נורמלית עדיין מקבלים דמי לידה מלאים לפי החודשים האחרונים 

לק"י

ולא לחכות להם.

זו התוכנית שלי עם בני 8 ו-11, שישנים מאוחר. גם לי נמאס לישון מאוחר מאוד, בין היתר בגללם (כי לרוב אני יושבת לידם לפני השינה).

אצלי חלק מהמטרה היא גם לגרום להם לישון מוקדם יותר. אצלך זה לא העניין, אבל אפשר לישון לפניהם.

הם התחילו להיכנס למיטה לפנינו, בטח אמא שלי.

היא קמה בשש בבוקר ובעשר- עשר וחצי היא כבר במיטה.

ובינינו זה גרם לנו גם קצת להתחיל להתקפל לכיוון החדרים וגם אם לא, אז היו כללים ברורים, אין חברים ומשאירים מטבח נקי כמו שקיבלנו (אפשר לבשל, לאכול וכו, אבל לנקות אח"כ).

באמת יש שלב שלמתבגרים אין תפיסת זמן בכלל ובעיניי ההורים לא אמורים לסבול מזה.

בתור מתבגרת הייתי נשארת ערה גם עד 3 בלילה

אי אפשר לחכות שכולם ילכו לישון...

רק נזהרתי לא להרעיש 

לעלות לישון כשהבית עוד שוקק חיי הגדולים...
לצערי הרב.
צריכה ללמוד ממך.
 

תיכוניסטית שלי לא לומדת ביום ראשון, שניים אחריה מתחילים ביום ראשון בשעה 11 , זה אומר שהם הולכים לישון במוצ"ש מאוד מאוחר.

אצלי לילות לבנים בסניף זו התמודדות רצינית כי אני רוצה לישון. וגם ל"ג בעומר...

דווקא כיף לך שאת יכולה להחזיק את עצמך ערה. אני פשוט נרדמת

אני ממש מזדהה איתך, בעיקר בקטע שאת מדליקה דוד לעצמך מתה כבר להתקלח ולהתרענו, ובדיוק איזה מתבגר בא ואז את נותנת לוו קודם. ואז את שוב צריכה לחכות לדוד שיחמם.

ואני לעולם לא הולכת לישון עד שכולם במיטות, זה סוג של שריטה שלי.
אצלנו הגדולה בעיקר אצל חברות עד מאוחר בלילה, הליכה רגלית (אוטובוסים לחברות לא מרשה אחרי 21:00).
היא חוזרת סביב חצות.
אתמול ממש כעסתי עליה והגבלתי עש שעה 22:00 היא התעצבנה ואמרה שכוחן עוד בחוץ בשעה הזו (מה שנכון אגב)
מה אני אמורה לעשות?
סליחה על הנצלוש, אבל מציעה לך ולי כשעייפים פשוט להיכנס לחדר, לסגור דלת לשכוח מהבית, לקרוא ולהירדם בכיף. ולשים את אחד הגדולים אחראי לכסות את הקטנים לפני שהולך לישון ולנעול דלת, לסגור חלונות וכו

לק"י

המינוס שאם היא לא תחזור, אז לא תדעי🤦‍♀️

אולי לשים שעון מעורר לזמן שהיא אמורה לחזור. אבל זה גם מבעס לקום באמצע השינה.

מזל שאצלי עוד לא הגיעו לשלב הזה.

לא משנה שאני ישנה מאוחר בכל מקרה.

(בת כמה הגדולה, שחוזרת רק ב12?)

אצל הילדים שלי בסניף לחזור ב 12 בלילה בליל שבת/ מוצאי שבת / חמישי בלילה/חופש גדול /בגיל 16 זה נורמלי מאוד. יכול להיות גם מאוחר יותר. אנחנו הולכים לישון. מבקשים שכשהם מגיעים יכנסו לומר לילה טוב. כשזו בת זה מלחיץ יותר, תמיד וידאנו שיש'לה עם מי לחזור( יש חברה שגרה צמוד אלינו). בת ה 13 עדין לא יוצאת עד שעות כאלה, לא יודעים מה נעשה כשתגיע לגיל שהולכים לסניף בליל שבת , כי אין חברה שגרה צמוד. אולי נאלץ להגביל אותה בשעות לשעה שנוכל לבוא ללות אותה חזרה. בכל אופן 12 בלילה בגיל 16 זה נורמלי לגמרי. 

לק"י

כי אני ישנה ב12 וממש קשה לי לקום.

(לא משנה שבן ה-11 שלי ישן הרבה פעמים ב11 גם. אבל אם רק חוזרים ב12 הביתה, אז בטח לוקח זמן עד שהולכים לישון).

זה גם אומר שאת הולכת לישון בלי קשר אם הם ישנים או לא, וגם נכנסת להתקלח לפניהם אם בדיוק תיכננת. הם כבר גדולים מספיק בשביל לדאוג לעצמם ולהשאיר נקי אחריהם, אפשר לשחרר ורק להציב להם כמה כללים למי שהולך לישון אחרון (בבית של ההורים שלי היה כלל שמי שחוזר אחרון עושה סבב שכולם נמצאים ונועל דלתות או מוודא שהבוילר/האורות מכובים). את יכולה גם פשוט להיכנס לחדר ולסגור את הדלת בשביל להרגיש שיש לך זמן לעצמך לבד ולדמיין שהם כבר ישנים

אבל באמת ממליצה לך לשחרר כבר עכשיו (לא יודעת בני כמה הם, אבל זה רק ילך ויחמיר עם השנים). אם את או בעלך מתעוררים לפעמים באמצע הלילה אתם יכולים לעשות סיבוב לראות שהכל בסדר, אבל נראלי ילדים שבגיל תיכון כבר יכולים להסתדר לבד בערב...

בעלי אחראי משמרת ערב

אני הולכת לישון מוקדם

והוא מתפעל את הילד שחוזר מאוחר

הוא לא מרשה זמן מסך

הילד אוכל מדבר איתו מתקלח מתארגן לשינה והולך לישון בזמן

יש ילדים שצריכים גם בגיל גדול הכוונה בניהול זמן

אם לא עוזרים להם הם יכולים לגלוש לשעות מאוחרות

וטיפ לגבי מקלחת

להתקלח לפני שהוא מגיע

אם יש רק מקלחת אחת

חבל להיות תלויים בעיכובים שלו

כשאנשים מסתובבים בבית

לא יודעת אם זה המצב של הפותחת

אבל אני כזאת

והייתי כזאת גם בתור מתבגרת

לא הצלחתי להשתחרר מזה גם כשישנתי בפנימייה

סבלתי מזה הרבה

כמה שניסיתי

שריטה שלי 

אבל יש גיל שבו באמת אי אפשר לחכות שירדמו....

אפשר לוודא שכולם בבית, שהבית שקט יחסית

אבל אי אפשר לצפות שבגיל נגיד 16-17 כולם ירדמו לפני

אצלינו כך עוד אני לא אומרת להם מה לעשות

הם לא עושים (קשיי קשב וריכוז..)

אז מהרגע שהם באים הביתה אני כל הזמן מתזכרת להם את סדר הדברים.

והכלל שמ10 לא מסתובבים בכל הבית

אפשר להיות במיטה בשקט

גם מאוד קשה להם לקום בבוקר

אז חייבת שישנו בשעה סבירה

אבל יש שלב בחיים שאני שחררתי והפסקתי ללכת לישון אחרי הילדים, אני קמה לפניהם, עובדת קשה, אין סיבה שאני אצטרך לחכות שהם ילכו לישון.

לגבי זמן זוגי, שהילדים גדולים גם אם הם במרחב הציבורי הם בד"כ בשקט ומתעסקים בעניניהם, ולא מפריעים לי לזמן לעצמי או לשיחה זוגית.

לגבי השיחה, אני מאוד אוהבת לשוחח איתם, ובאמת הרבה פעמים הם נפתחים דווקא בלילה בשקט, אם זה מפעם לפעם אני זורמת, אבל אם אין לי כוח אני מבקשת שנמצא זמן בימים הקרובים לשיחה.

לגבי השואב, אני מזכירה. אם חזר, נח אכל ועכשיו לא עושה כלום אבקש שוב. 

בלידה האחרונה הייתי מאושפזת חמישה ימים, ובשלב מסויים אמרתי משהו על להפעיל מכונות כביסה. ואז הסתבר שבעלי עשה כביסות (זה משהו שהוא לא עושה ברגיל. תולה ומוריד לבקשתי- כן, אבל לא מפעיל). הוא היה בבית בבקרים לבד, וכנראה לא היה לו מה לעשות.

לק"י

אבל פספס די הרבה, וחזרתי הביתה לערימות מצחינות, הוא כתב הוראות הפעלה למכונה.

בגדול את הכביסה של הבגדים ומגבות אמבטיה אני מחלקת ללבן וצבעוני. ובלבן מרססת כתם כתם.

הוא כיבס הכל יחד, ונראה לי שהכל או הרוב המוחלט יצא נקי בכל זאת😅.

חחחחח

אבל הטראומה שלי מבוססת

בעלי אחרי החתונה רצה להפתיע אותי הפעיל מכונה והרס לי מעיל פרווה ממש ממש יקר ומאז הוא הבין שלא מתקרבים לכביסה

לאא..

אצלי מתישהו בתחילת הנישואין יחסית הכניס חולצות חדשות לכביסה שקיבלה כולה גוון צהבהב..

המזל הוא שהנזק היה לדברים שלו דווקא😅 (שרובם התאדו מהארון שלו בלי ששם לב..)

בת שנה ורבע

יש לה מלא שיניים

אז התחלתי כמה שאני מצליחה 

היא לא מאוד משתפת פעולה

ואז הם לא צריכים לירוק

בעיקרון ההמלצה היא לצחצח מהשן הראשונה

אנחנו מצאנו שבהתחלה הכי נח לנו זה תוך כדי המקלחת ועם מברשת אצבעון

4 מתוכן טוחנות

אני עושה בלי משחה בינתיים

רק מצחצחת כזה שייצא הלכלוך

כי כל המשחות שראיתי היה כתוב מגיל שנתיים...

אני מאמינה שזה לא בעיה לבלוע משחה שמיועדת לילדים אבל אין לי מושג

לק"י

לא להתייחס לגיל שכתוב.

אלא לכמות של חומר שנמצא בה (פלואוריד אולי). לא זוכרת... צריך לשאול בטיפת חלב.

אז בהתחלה אני רק מנגבת את השיניים והלשון בחיתול טטרה ובהמשך מצחצחת. אבל מתחילה מהופעת השן הראשונה

לי יש לנסינו חשמלית דו"צ והיא אחלה (עד כמה שלשאוב אחלה בשבילי).

צריך גם התאמה של גודל הקאפ לגודל שלך, זה משפיע על היעילות והכאב (בכל מקרה לא אמור לכאוב!)

משאבה של אוונט

שיכולה להיות גם ידנית וגם חשמלית

אבל היא חד צדדית

אני אישית מעדיפה דו"צ שיהיה כמה שיותר מהר

ולנסינו מעולה לי

קישור:
משאבת חלב חשמלית ניידת PHILIPS AVENT עם מסאג' חכם וסטימולציה של פרחים - שואב טבעי לתינוקות Mimics - AliExpress 1501 

לא ניסיתי, 

לי יש את של לנסינו, דו"צ, חשמלית..  והיא סבבה, ותו לא. 

אני חושבת שהיא לא מאוד שקטה אבל היא יעילה ואת יכולה לשלוט בעוצמה אז זה לא כואב

יש לי לנסינו חשמלית דוצ, זה לוקח חצי שעה ומרתק אותך למקום.

עם אוונט  ידנית תוך 10-15 דקות הצלחתי להגיע לריקון, וזה ממש נוח כי אני מתאימה לעצמי את העוצמה אם יש גודש וכאלה. ממש אהבתי אותה

לי עם לנסינו לקח 10-15 דקות

אחד מאפס את הבית ואחד שמשכיב.

יש סדר מאוד ברור של ארוחה, מקלחות, צחצוח שיניים, טקס שינה כזה (לכל הגילאים )

בינתיים יש מדיח שחוסך זמן בשטיפת כלים והאחראי  על הסדר מאפס משחקים/ כביסה או שדוחה למחר - יש לי גם עוזרת כשצריכה.

וההרדמות שלנו לא חלקות אבל לא כאלה ארוכות כמו אצלכם

כמו שהציעו, אחרי ארוחת הערב אפשר שאחד מהם ירחוץ אותם, והשני ינקה, ואח"כ שישחקו קצת בזמן שאתם מבשלים ועושים את שאר עבודות הבית. תוך כדי גם אפשר לדבר איתם ולשמוע את הסיפורים שעולים וכו'.

גם ההרדמה, למשל ב8, אולי שאחד מכם ישאר איתם בחדר עם דלת סגורה עד שירדמו, ולשני יהיה קצת זמן רגוע, ותחליפו ביניכם כל יום. גם אצלינו הקטנים לא נרדמים לבד ויוצאים מהחדר אם אין מישהו איתם, אז אחד מאיתנו נשאר וברמה מסויימת זה גם קצת זמן שקט שגולשים בו בפלאפון וקוראים חדשות/מיילים וכו'

וגם אם יש זמן, בדרך כלל בערב כבר אין לי כח.

לגבי ההשכבות של הילדים-

אם הם צריכים שיהיו איתם, אז מלכתחילה תשבו לידם עד שירדמו. אין מה לנסות לתת להם להירדם לבד ובסוף לבוא כי הם לא נרדמים/ משתוללים.

לא צריך ששניכם תהיו עסוקים בהרדמות. עדיף שאחד יהיה עם הילדים,והשני בינתיים יהיה פנוי לדברים אחרים.

תמצאו זמן לכל הדיבורים והסיפורים לפני ההשכבות, ובזמן ההשכבה תקבעו כללים ברורים כדי לא להימרח סתם.

אצלינו בדרך כלל אני מספרת שני סיפורים, ואז מכסה אותם, מכבה את האור יושבת לידם עד שהם נרדמים. בינתיים אני בטלפון, ולפעמים נותנת יד לאחד הילדים.

אם מתעכבים וכבר מאוחר, אז אני לא מספרת סיפור. ככה הם פחות נמרחים בערב לפני שהולכים לישון.

אם הם מפריעים אחד לשני לישון, אפשר לפצל אותם. שכל אחד מכם יהיה עם ילד אחר במקום אחר, או להרדים קודם אחד ואחר כך את השני.

אם לוקח להם הרבה זמן להירדם כי הם לא עייפים, עדיף לאחר את שעת ההשכבה.

אבל נשמע שהם הולכים לישון מאוחר, ולא זאת הבעיה.

אולי דווקא ההיפך, בגלל שהם לא ישנים מספיק, הם גם ישנים פחות טוב ומתעוררים בלילה.

הילדים שלי בגיל הזה הולכים לישון בסביבות השעה 8. אבל זה תלוי ילד, ותלוי גם מתי קמים.

לגבי שאר הדברים שצריך להספיק, גם לי זאת נקודה שקשה לי.

יש דברים שבעלי עושה, כמו לשטוף כלים.

לפעמים יותר קל לי לקום מוקדם ולבשל משהו בבוקר, מאשר להתחיל לבשל בערב.

יש דברים שאני משאירה ליום החופשי, או לסוף השבוע.

בזמן האחרון ההשכבות אצלי זה בשתי נגלות.

יש את שני האמצעיים, בני 4.5 ו 6.5, שהולכים לישון בסביבות 8.

ויש את בן השנתיים שישן צהריים במעון, ואני משכיבה אותו בסביבות 9:30.

לפעמים אני עושה דברים ביחד עם הקטן, כמו לדבר עם ההורים שלי. אבל זה לא משאיר לי הרבה זמן.

לפחות הגדולה הולכת לישון לבד.

כשהילדים שלי היו קטנים רק בעלי היה מצליח להרדים את כולם יחד, אצלי תמיד נגרר לשיחות והשתללויות..

אפשר לשבת איתם יום לפני כן ולהגיד שעכשיו עושים זמן אישי לפני השינה, קצת דיבורים להמשיך לשינה רגועה..ילדים בני חמש בוודאי עייפים בשעה שמונה, בטח אם השינה שלהם לא רציפה..

צריך לנסות לעזור להם להרגיע את הגוף ולהיכנס למוד שינה, אם לא הולך ביחד אז בנפרד..

שש ארוחת ערב

שבע מקלחות

שמונה במיטה

אצלי רגילים לישון לבד אבל גם אם לא יושבים איתם וזהו בלי לקום. ניסית לשים להם פודקאסט להקשיב כשהם שוכבים? זה יכול לעזור

עוד דבר, אם יש לכם עוד חדר תפרידו אותם

ככה לא יעצימו אחד את השני

נניח שאני צריכה לשיר שירים או לספר סיפורים לילדים שלי כדי שיירדמו - אז אספר להם סיפורים שמעניינים *אותי* (ברמה שלהם, אבל לא כאלה שלגמרי משעממים אותי) ואשיר להם שירים ש*אני* אוהבת ונהנית לשיר.

ונניח שאני צריכה לסדר ולנקות את הבית כשכל מה שבא לי זה לישון או לראות סדרה - אז אני אעשה את זה אבל אשמע תוך כדי משהו מעניין וכיפי (משיעור תורה קליל ועד פודקסט מעניין).

כך ארוויח שני דברים יחד - גם הרדמת הילדים/סדר הבית וגם זמן כיף לעצמי.

או נניח שבעלי ואני יחד צריכים להרדים את הילדים - אז נשב בחדר ונחליף בדיחות מעל ראשיהם שרק אנחנו מבינים, או נספר סיפור שבו כל אחד אומר שורה אחת ואז בעצם זה יוצא משחק בשבילנו.

ונניח שאנחנו מסדרים יחד את הבית אחרי שהילדים סוף סוף נרדמו - אז נפטפט תוך כדי ונעשה את זה בצורה כיפית ומשותפת ונהנה מזה.

וכך בעצם נרוויח גם זמן זוגי וגם הילדים יירדמו בסוף והבית יהיה מסודר.

כמובן, זה לא תחליף לגמרי לזמן זוגי אמיתי או לזמן אישי אמיתי, אבל פעם בכמה זמן אפשר להביא בייביסיטר ולצאת כזוג (לפעמים במפתיע אצל אחרים הילדים לא עושים בעיות), ופעם בכמה זמן אפשר להחליט שמוותרים על הסדר היומי ואז לעשות זמן כיף אישי.

ובשגרה לתחזק את הכיף והנחת תוך כדי הטיפול בילדים ובבית...

הולכים לישון בשמונה בגיל חמש. יש ילדים שכן צריך להיות קצת אסרטיביים. עברתי את זה עם גדולים. אם לא הייתי קצת אסרטיבית הם יכלו להיות ערים גם 16 שעות ביממה. לשטוף כלים ולבשל אפשר תוך כדי. הם לא תינוקות. אם הם הורסים בית תענישי אותם .

אני לא חושבת שיש שם איזה צורך שלא ענית עליו. פשוט זה כיף להשתולל ולזרוק דברים ולא ללכת לישון.

בעלי עדיין הולך לישון רק כשהוא מת מעייפות 

מנסה להגיע לערב זוגי עם בעלי. יש לנו שני ילדים, הבכור בגן אז מי שמרדים אותו מסיים עם זה תוך דקה שתיים, אבל הקטנה בתקופה של השנצ במעון אין מה לדבר לפני 21-22 על שינה אצלה. ניסינו להיות יעילים ושאחד ירדים את שניהם אבל אז הם משתוללים וזה לא עובד, וגם בזמן האחרון היא רוצה רק אותי (אני לקראת לידה ממש והיא מרגישה ברמות ונהייתה רגשית), אז אני פשוט נרדמת איתה , ובגלל ההריון המתקדם קמה (כמו עכשיו) לפיפי ולמקלחת וכו ורואה את בעלי ישן בספה או עם הילד השני אחרי ש (שוב) אמרנו שנעשה ערב זוגי.

זה מסתכל מאוד אני לא מצליחה להחזיק את עצמי בסוף היום וגם לא הוא , ההרדמות פשוט מרדימות אותנו .

ואני עובדת מהבית אז איכשהו בהפוגות מספיקה לתחזק את הבית שזה המזל , אבל מבחינת זמן זוגי זה כבר ממש מדאיג כי אני שמה לב שזה כבר דפוס של שבועות שלמים שלא מחליפים מילה חוץ מליל שבת (מילים שהן לא טכניות או קשורות למה איתך

איך בעבודה ומי אוסף

את הילדים ). לא יודעת איך משלבים ילד שלישי בתוך המירוץ הזה תאמיני לי 

ב18:00 ארוחת ערב, מקלחות אפשר לפני,

ואז יש סדר יום קבוע.

סיפורים זה מדהים ותורם המון להתפתחות, לא הייתי מוותרת אלא מקדימה ל17:00. חשוב ממש לתת להם זמן להתבטא ולהקשיב להם בפניות.

אפשר לעשות אמבטיה משותפת ארוכה בזמן הזה לתת להם לדבר.

מ19:00 בפיגמות אחרי כל הארגונים מי שמוכן מצטרף לסיפור ומורידים את האנרגיות אט אט.

19:30/19:45 נגמרו הסיפורים ורק מנסים להירדם.

בעיני הגיוני לשבת לידם עד שירדמו.

הם עדיין קטנים וזקוקים לביטחון.

אבל זה לא אמור לקחת יותר מ45 דקות גג, גם אצל ילדים שמתקשים להירדם (אם כל הערב לפני היה מותאם למעבר לשינה)

אז נניח 20:30 אתם אמורים להיות אחרי השכבות.

מטבח כלים סידור הבית, עושה ההורה שלא יושב לידם עד שירדמו.

נניח הורה אחד יושב 45 דקות. השני ב45 דקות מארגן הכל.

טלפון לאמא לא צריך להיות בסוף היום, אפשר בדרך לעבודה/ מהעבודה. וגם לא חייבים כל יום.

להכין אוכל למחרת אני מכינה בזמן ההכנה של ארוחת ערב.

מכינה מראש יותר ושומרת בצד.

נדיר שמתחילה לבשל בשעות בערב, לפעמים קורה, אסל אז מבשלת כמות ל2-3 ימים.

נניח מטגנת שניצלים אחרי שהכל היה מוכן מראש, לוקח  45 דקות נגיד ומספיק לכמה ימים. (יש לי גם גדולים שאוכלים כמות יפה) אז אם זה לשני מבוגרים זה לא כמות גדולה.

מרקים למשל אני שופכת לסיר ונותנת לזה לרתוח עוד לפני ארוחת ערב ואז בסוף היום רק מסיימת מה שצריך נניח לטחון את המרק.

להעדיף בישול פשוט ככל הניתן. (לצרוב חזה עוף זה ממש כמה דקות)

וכן יש תקופות בחיים שאוכלים פחות מסודר, זה עובר..

להתקלח זה הזמן האישי שלי, לא צריכה מקלחת בנפרד לזמן אישי

סדרה זה בחלומות.

אי אפשר בתקופת שיא בחיים לגדל ילדים קטנים וגם לחיות כמו רווקים..

זמן זוגי משתדלים תוך כדי.. למשל אם מקפלים כביסה ביחד אז מדברים קצת תוך כדי.

ובעיקר בשישי בבוקר.

חיים עם ילדים הם עמוסים ב"ה, זהו עומס מבורך.

לדעתי אם מרגישים סיפוק והנאה מההורות, רואים איך הילדים גדלים והופכים לאנשים קטנים, זה נותן המון כח ושמחה וממילא מדרבן ונותן מוטיבציה לשלם את המחירים שהעומס מביא איתו.

אם התחושה היא שהילדים נטל (ובהחלט הגיוני שיש תקופות כאלו) אז העומס הופך למעמסה וזה קשה.

מבחינת הקושי, זה הולך ומשתפר.

הבכור שלי היה גם יחד פעלתן ושובב מלא רעיונות יצירתיים והיה צריך גם להשגיח עליו ב7 עיניים וגם לא ממש היה אפשר לנשום.

ואז הוא גדל, ופעם פגשנו הורים לתאומים בנים אנרגטיים ברמות, וההורים גם הביעו קושי כזה של למה הבנים שלנו לא יכולים לשבת שניה בשקט ולהיות רציניים כמו הבן שלך.

הרגעתי אותם שגם הבן שלי שהיה בגיל של התאומים שלהם לא ישב דקה, וגם כשהתאומים שלהם יגיעו חדיל של הבן שלי הם דם ירגעו קצת.

ועכשיו הם בני 10 וממש השתנו והרבה יותר רגועים.

עדיין יש להם שובבות של ילדים, אבל שובבות בריאה לא מוגזמת.

אז מצד אחד מעודדת אותך שעם הזמן זה ישתפר

ומצד שני לא כדאי לסחוב תסכול מהשלב הזה וכדאי לשפר את החוויה סביב המציאות המאתגרת כרגע. להרגיש סיפוק בתוך העומס.

יכולה להגיד שרופא אנדוקרינולוג מומחה ממש אמר לנו שאין שום בעיה לתת את זה

כי אומנם אני לא מהתחום, אבל לתת הורמון בלי צורך וודאי לא נשמע לי מומלץ.

בארץ גם צריך לזה מרשם וגם צריך ליווי רופא לגבי המינון והסוג המדויק. (למרות שאפשר באייהרב לקנות בלי מרשם)

אבל לפעמים יש קשיים בהורות שמגיעים לא כי ההורים לא יודעים לתת גבולות אלא כי יש איזשהו קושי לילדים שמכניס את ההורים ללופ שמחמיר את הקושי של הילד, ואז כל מה שמצליחים לראות מבחוץ-זה שההורים לא מתנהלים כמו שצריך, אבל זה מגיע מקושי אמיתי של הילד שמעורר אצל ההורה תגובה שאולי מחמירה את המצב-אבל היא לא מקור הבעיה.

כן לפני המלטונין הייתי ממליצה על כל השיטות הרגילות-בלי מסך בערב בכלל, (עדיף בלי מסך אחהצ בעיניי בכלל) להחשיך את הבית, לייצר טקס שינה קבוע, אבל אם זה לא עובד-הייתי מנסה מלטונין. חבל שכולם סובלים לחינם

ילד בן שנה וחצי

ו- 2 בני 6 ו-7

אחהצ הולך לנו מצוין ממש, רגוע שלו, משחקים, עושים ש.ב

מכינים אוכל ואוכלים

מגיע זמן המקלחות וכו והמצב מתהפך

מזזמן רגוע הכל הופך לסיר לחץ...

מקלחת את הקטן

ורודפת אחרי 2 הגדולים יותר 

שיכנסו להתקלח

שיצאו מהמקלחת

ושבאמצע לא ישתוללו  מדי...

ואז ההשכבה ההארווווכככככה

הקטן לאחרונה צריך שיהיו לידו

ולוקח לו זמן

והגדולים בזמנים טובים קוראים ספר

ובזמנים פחות טובים משתוללים ועושים רעש

וזהו בשלב הזה אני כבר מאבדת את זה..

מגיע לזמן ההרדמות איתם כבר בלי עצבים וכוח

וזה מסתכל אותי

כן נותנת נשיקה וקריאת שמע עם כל הסבלנות והרוגע שעוד יש בי...

אבל כבר לא נשאר בי טיפת כח וסבלנות לסיפורים רגועים

ואם נזכרו במשהו להגיד זהו בכלל...

בעלי לא יכול להיות בבית לעזור...

מה אפשר לעשות?

להקדים אא כי לא נספיק כלום באחהצ...

לזמן ההשכבה:

אם משחקים זה כיף להם, אז להפוך את המקלחת לזמן משחק (לקלח בובות או משחקים אחרים יחד איתם).

אם את מספרת סיפורים, אז לשמור סיפורים מיוחדים (עדיף בהמשכים) לשעת ההשכבה.

וכן הלאה.

וגם לערוך להם הטרמה - ללמד אותם לזהות בשעון את שעת השינה, וחצי שעה מראש לומר להם: בעוד חצי שעה מתחילים מקלחות. ואחר כך - בעוד רבע שעה, בעוד חמש דקות...

ולומר להם את סדר הערב בכל פעם: נאכל ארוחת ערב, ניכנס להתקלח, נשכב במיטה, נשמע סיפור, נקרא קריאת שמע ואז נישן.

שאולי הזמן הזה לחוץ, לפחות אצלנו, כי כבר מגיעה תחושה של סוף יום ואז אתה רוצה שזה יגיע כבר מהר..

אם נגיד המקלחות היו לפני זמן המשחק והש"ב, את חושבת שזה היה מתנהל אותו דבר?

מצידי למשוך את הזמן בנחת ולהשכיב ברוגע

אבל בלחץ משעה מסוימת שהם עדיין לא ישנים

ויהיה חסר להם שעות שינה

ויהיו עייפים למחרת...

כמה שאני מקדימה ואומרת בואו נשחק עד 7 כדי שנתקלח בנחת אחכ ולא בלחץ

זה לא עוזר

כשמגיע הזמן הם לא מתגייסים אליו

וכנראה שהבעיה בהתנהלות היא בי...

לפעמים אני מקלחת אותם מיד אחרי ארוחת צהריים ובערב הם משחקים, או נניח מקלחת ואחריה ארוחת ערב, להשאיר את אותם דברים- משחקים, שיעורי בית, הכנת אוכל, ארוחה ומקלחת. פשוט להחליף את הסדר של הדברים. 

וגם, הגדולים יכולים לשמוע סיפור לפני השינה בהשכבה של הקטן ואז בהשכבה שלהם רק נשיקה וקריאת שמע אחרי שהם כבר קיבלו סיפור בנחת. ובן שנה וחצי אצלי לפחות היה נהנה מלשמוע אותי מקריאה גם סיפורים ברמה שהוא בכלל לא מבין, רק מהקול הרגוע של אמא.

ברגע שאתם יודעים מה התכנון ואיך הסדר ערב/שינה שלהם יהיה, לכם יהיה קל יותר...  ואתם צריכים להשתדל להיצמד לשיגרה הזו ולא לסטות אחרת זה חוסר יציבות לילדים.

הם צריכים לדעת למה לצפות לקראת השינה זה כבר מרגיע את הגוף..

לדוג'-

לתת להם תעסוקה כשאת מכינה ארוחת ערב, לאסוף את המשחקים, לעשות מערכת, לסדר את החדרים לקראת השינה וכד'.

בזמן הארוחה לא קמים, אלא אם כן צריכים להתפנות או סיימו לאכול, אפשר לדבר איתם תוך כדי ולשאול אם יש להם משהו לספר לך (אם ירצו לאחר מכן תגידי שישמרו את זה למחר), לבקש מהם לפנות, אם יש קטנים אז שהגדולים יפנו להם, לתת להם לעזור בניגוב השולחן, סידור הכיסאות להחזיק לכם את היעה.. את גם מעסיקה אותם וגם משאירה שולחן נקי.

במקלחות- שבעלך יקלח אותם אחד אחרי השני, ונגיד את תארגני בגדים מראש ותקחי אותם  לחדר ותעזרי למי שצריך להתלבש ובעלך בינתיים מסדר את כל הבלאגן שנהיה בחדר מקלחת או להיפך בתפקידים ומראש לשים סל כביסה בצד כדי להניח אותם ישר שם ולא לזרוק לרצפה... זה חוסך המון זמן!

להגיד להם שעכשיו נכנסים למיטות ואף אחד לא קם בלי רשות של ההורים ולעמוד על זה! ממש להגיד להם עכשיו אנחנו נכנסים למיטות וכו'... גם אם אחד מהם קם על דעת עצמו בשביל להתפנות, את אומרת לו לחזור לחדר ולבקש רשות, בשביל להרגיל אותם לבקש רשות, כי עכשיו זמן שינה, לא כדי להיות רעה חלילה...

אפשר לשים להם בבוקסה סיפורים, שירים שקטים, מי שמפריע אתם תאלצו לכבות וחבל, בשביל שזה ימשיך הם חייבים להיות בשקט ולא לקום מהמיטות.

ככה לפחות אצלי זה עובד.

לא יודעת בני כמה הילדים שלך, אני עם שני קטנטנים , אחת בת שנה וחצי ואחד בן ארבעה חודשים. אבל נראה לי שככל שהם יותר גדולים זה יותר קל כי זה יחסית יותר יציב. בתקופות שיש אצלנו שינויים, אנחנו "לומדים" את הדפוס כמה ימים ואז מתאימים את הלו"ז.

אני אתן לך דוגמא, למשל אצלי הגדולה כבר חודש התחילה להירדם רק באזור 22:00, שלפני זה הייתה ישנה ב19:00 קבוע. אז קודם כל אני לא מתוסכלת כי אני לא מנסה לכפות עליה דפוס מסוים. יש לה גישה למיטה, כשהיא עייפה היא פשוט לוקחת מוצץ ושמיכה והולכת לישון, לפעמים נרדמת על הרצפה לידינו. הכלל שלי הוא שאני לא מרדימה ילדים בכוח ולא מצפה מהם לעמוד באיזה זה לו"ז כי זה פשוט לא עובד.

אז מה כן? אחרי שלמדנו את הדפוס, פשוט מנסים לראות איך הילדים משתלבים. בהנחה שאתם שניכם בבית בשעות האלו, פשוט לעשות את כל הדברים ביחד איתם, בלי מריבות ובלי לנסות להשכיב אותם- הרי זה ממילא לא עובד. אז אם הם נרדמים ב21:30 פשוט תתכונני מראש שזה הזמן שלכם ביחד ותעשי בינתיים את כל מה שאת צריכה- מקלחת בזמן שהבן זוג שומר, לסדר את הבית ביחד איתם, לצפות במשהו נחמד (הם יכולים להיות איתכם), לאכול, טלפון למי שאת רוצה ולשלב אותם בשיחה. ואז כשהם הולכים לישון סוף סוף בכיף- כי בסוף כל ילד נרדם מתשיהו- את לא צריכה לעשות שום דבר, את מוכנה לשינה, ואז אפשר לשבת בכיף כמה דקות ופשוט ללכת לישון או יש זמן זוגי בלי הילדים.

כולם חוזרים בין1 ורבע לרבע ל-2.

ארוחת צהריים ומיד אח"כ אני מדיחה כלים- אם התינוק בוכה וזה לא בגלל רעב, הגדולים יותר משחקים איתו.

זמן שעורי בית ומערכת ולמי שאין שיעורים- משחק או דף צביעה וכזה.

עכשיו בחורף לא יוצאים לגינה אז בעיקר משחקים בבית, הגדולות שלי (8,9) ממש אוהבות משחקי דמיון- אז כמעט כולם משתתפים בהם.

הכלל הוא שמי שמשתתף במשחק אח"כ עוזר לאסוף.

בד"כ בסביבות 5 אני כבר דואגת להתחיל לארגן את הבית, ארוחת ערב (מה שנשאר מהצהריים /פסטה/ סנדוויץ), מקלחות (מתחילה כבר ב5 וחצי).

השאיפה שעד 7 כולם במיטות.

כמובן בין לבין הנקה לתינוק וידיים בתורנות.

הכלל אצלנו שמי שהספיק לפני 7 להיות מוכן לשינה, כולל שהנעליים והבגדים למחר מסודרים- יש לו זמן לקרוא ספר במיטה עד 7. הילדים מממש מתאמצים להספיק, אפילו הקטן בן השנתיים... חיים שלי.

ואז כיבוי אורות וסיפור ברמקול עד 8.

(אוהבים אצלי את הפודקאסטים של עיתון משפחה. אבל אני שמה להם גם סיפורי צדיקים וכאלה)

לפעמים בן ה-2 נרדם ב6 ולפעמים ב8 אז הוא מסתובב בין הרגליים, אנחנו די מתעלמים ממנו...

בזמן שהילדים שומעים סיפור אנחנו מאפסים את הבית, אבל אין הרבה מה- כי הרוב כבר מסודר לפני שהילדים נכנסים למיטות.

אני מפעילה מכונה או 2, כלים שנשארו, טאטוא ולעמים מעבירים ניגוב.

ארוחת צהריים אני מכינה על הבוקר- בזמן שהילדים מתארגנים. דואגת שיהיה לי עוף מופשר ואז זה לא הרבה התעסקות- עוף בתנור, או מאודה בסיר עם תפו"א, מרק...

רק אם אני מכינה שניצלים אז ממש כשמתיישבים לאכול.

אבל! אני לא עובדת יום יום ולכן בבוקר משלימה שעות שינה וגם קצת כביסות. וסידורים.

וגם הזמן שלי עם בעלי לרוב הוא בזמן ארוחת בוקר או כשמסדרים את הבית בערב.

פעם ב... יוצאים ביחד (לרוב לאושר עד... חחח) כשאמא שלי שומרת על הילדים (גרים קרוב)

אז כמה שאני כותבת עצות, הכל בעירבון מוגבל 😅 הם יצאו מהמיטות, השתוללו, הדליקו אחד את השני והלכו לישון הרבה יותר מאוחר מהרגיל.

אבל- אצלנו זה לא כל ערב ככה, יש את הרגיל ויש יוצא מהכלל.

מצטרפת למה שהרבה כתבו לך להתאים את שעת ההשכבה לעייפות של הילדים, בתחילת שנה הייתי משכיבה את שניהם בשבע ואז שמתי לב שבן השנתיים נרדם רק בשמונה אז אני כבר לא מושכת אותו שעה במיטה אלא משכיבה אותו יותר לקראת שמונה (מאז זה התאחר עוד כי זה השלב שהשנ"צ כבר מתחיל לשבש לו את השנת לילה).

הם נרדמים ב21:30? אז תתחילי להשכיב אותם בתשע, תשע ורבע. בינתיים תנצלי את הזמן הזה שהם ערים לחלק מהרשימה של מה שאת רוצה לעשות כשהם ישנים, למשל לארגן את המטבח ולשטוף כלים אני לגמרי עושה כשהילדים מסביבי. את גם יכולה להכין לך כוס קפה ולראות סדרה ולתת להם בינתיים כוס תה ולנוח בספה איתך. או סתם זמן למשחק, ציורים, ספרים, מה שהם אוהבים לעשות בצהריים.

זה קשוח! אני גם מחכה לפעמים שהצהריים יגמרו כבר והילדים ילכו לישון ואז כשאני מחליטה במודע לדחות את תחילת הערב זה נותן עוד זמן שצריך להעסיק אותם ולהשגיח עליהם. אבל אפשר להשגיח עליהם תוך כדי דברים שאני עושה לעצמי. נניח זה אחלה זמן להשקיע באוכל למחר לעצמך.

גם אנחנו לפעמים מתחלפים בהשכבות ארוכות וזה מבורך בעיני שיש גיבוי כשאני כבר לא מסוגלת ועוד רגע מתפוצצת עליהם, וגם אצלנו צריך לשבת לידם עד שנרדמים (הגדול בן ארבע וחצי, קרוב לילדים שלך) הכי יעיל באמת זה השלב שאני כבר לא מדברת איתם, כל עוד הם מפטפטים איתי או אחד עם השני ההשכבה מתארכת. אני לפעמים שרה שירים שקטים ומתעלמת כשפונים אלי ורק מבהירה שעכשיו לא מדברים, לפעמים אני גולשת בפלאפון, היו פעמים שהייתה לי השתלמות בזום בערב ופשוט ישבתי בחדר שלהם עם מחשב עם אוזניות וזהו, אני כאן ולא כאן, אני פה להשגיח עליהם אבל לא זמינה אליהם וככה הם נרדמים.

הגדול לאחרונה החליט שהוא רוצה לישון לבד בלי השכבה בכלל, אני רק מכסה אותו ויוצאת והפלא ופלא הוא נרדם לבד! זה לא עצה בשבילך, כי אני גם לא יודעת איך זה קרה וזה היה ממש יוזמה שלו (אולי זה קשור לפתקי נחת?) רק לעודד שילד שההרדמות שלו יכולות לקחת שעה וחייב שיהיו לידו עד הסוף, פתאום נרדם לבד בקלות.

טלפונים להורים ובכלל לא בשעות האלה...

אלה שעות שהטלפון נמצא אי שם ואין לי מושג איפה 🤣

אפשר לאחר את שעת השינה אם נראה שהם פשוט לא עייפים (לא כתבת גילאים), אפשר לעשות איזו שהיא פעילות נמרצת כדי שיתעייפו קצת לפני (גן שעשועים או ספורט כל שהוא בבית), אפשר להחליט שמשמיעים סיפור או שניים בפודקאסט, תוך כדי שמנסים להירדם ואחרי שמסתיים הולכים לישון.

אחד מרדים ואחד מאפס מה שצריך.

מבאס אבל זה המצב..

אצלנו כשהייתה לנו ילדה מאוד עירנית (שלימים התברר שהיא צריכה מלטונין) הגענו לזמן זוגי רק בימי שישי בבוקר. 

אז בעיני כדאי להתייעץ עם רופא לגבי הצורך, ולא לתת בלי התייעצות.

שהגוף תריך ליימר באופן טבעי.

הבעיה בלתת מלטונין לא כי זה חומר רע, להיפך זה הורמון מצויין שצריך להיות לנו בגוף.

הבעיה היא כשנותנים באוםן מלאכותי הגוף לא מייצר את זה טבעי וככה מתפתחת תלות.

אחד מתופעות הלוואי אגב זה בעיות שינה.

כי ככה זה עובד.

לכן צריך התוויה רפואית, זה לא כזה פשוט.

קודם כל, ברור שהבעיה היא שורשית יותר בהתנהלות שלכם מולם וכבר דובר פה כמה פעמים על הדרכת הורים טובה.

אבל עד שתעלו על המסלול אני מציעה להוריד ציפיות..

הבנות שלי לרוב עד 19:30 כבר ישנות (4.5, 2.5 אם מעניין אותך לו"ז אז 17:30 א. ערב, 18:00 מקלחת- מקלחת ביחד, 18:30 התארגנות, סיפור, קריאת שמע ולישון) ועדיין אני לא כל ערב מאפסת את הבית, לא מכינה אוכל למחר ולא מדברת עם אמא שלי.

מה כן?

הכלים בדכ מצטברים בכיור עד שמישהו לוקח יוזמה🙊

את הבית מאפסים פעם- פעמיים בשבוע

אוכל- יש במקרר מה שנשאר משבת

זמן זוגי- יום בשבוע שמקפידים עליו

שיחה לאמא- במהלך הצהריים, עם הילדים וגם הם משתתפים בשיחה אבל גם זה, ממש לא כל יום. אם חשוב לי לדבר איתה בנחת אז כן בערב אבל תוך כדי משהו (נניח בחמישי תוך כדי בישולים לשבת)

אמנם עוד לא חזרתי לעבודה מהחל"ד, אבל כשאחזור אז השנה היום החופשי שלי ושל אמא מסונכרן אז בונה על שיחות רגועות שם.

להתקלח, להסיר איפור וקרמים- פה אני לא יכולה לעזור כי מעולם לא היו לי שגרות טיפוח כאלה, לא מתאפרת ביום יום וקרמים עומדים לי במדף רק ליופי. גם בפנימייה הייתי מתקלחת תמיד ראשונה כי ידעו שאני מתקלחת קצר.

סדרה- לא מחפשת את זה כ"כ אבל מנוחה עם מסך מבחינתי זה בזמן ההשכבות.. הן שוכבות במיטה ואני לידן עם מסך על בהירות נמוכה 

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש