מנסים להיקלט, הקטנה כבר בת שנתיים. מתעוררת לכאבי ביוץ, הטבילה מחר. למה ה'?? למה אתה בוחן אותי במצווה שהכי קשה לי?? למה כל כך קרוב?? למה לא מצליחה לטבול קודם??
עצובה מאוד ובעלי לא מבין בכלל
כבר חודש שני שככה מפספסת ביוץ, לפני כן הספקתי. יש לי תור לרופאת נשים ויודעת שזה פיתרון פשוט, סתם המאמץ וההמתנה הרבה שוברים אותי כל חודש מחדש, והפעם שבועיים מוקדם יותר 😭😭
רוצה להיות בתודעה שה' גדול ולשמור על אופטימיות אבל מרגיש לי לא ריאלי וסתם לדחות את השברון לב בשבועיים, כמו שהיה חודש קודם.


