הראשון דבילי, באסה שעדיין יש לו הזיית מקורות

השני דווקא מקסים!

והשלישי - מה הכוונה האמיתית במשפט?

אבל בעקבותיך עיינתי- 

בן כ' כו'. כמ"ש (במדבר א':י"ח) מבן עשרים ומעלה כל יוצא צבא כו': (גר"א)

בן עשרים לרדוף. אחר מזונותיו. לאחר שלמד מקרא משנה וגמרא ונשא אשה והוליד בנים, צריך הוא לחזור ולבקש אחר מזונות. פירוש אחר, בן עשרים לרדוף אותו מן השמים ולהענישו על מעשיו, שאין ב"ד של מעלה מענישין פחות מבן עשרים: (ברטנורא) 

לרדוף במצות עונשין (רש"י)

בן עשרים לרדוף לטרוח אחר מזונותיו. וגם לצאת למלחמת ישראל. אולם חייב גם לרדוף אז ביותר אחר מצות, דבב"ד של מעלה אין מענישין בפחות מבן עשרים [ב"ר פרשת קרח וירושלמי סנהדרין פי"א ה"ה, ושבת פ"ט ב']: (תפארת ישראל דמשנה)

מעניין. יכול להיות שהם פירשו באופן שיהיה רלוונטי גם לימי הגלות. אגב יפה לברטנורא אם הוא הגיע לגיל 20 לאחר שלמד מקרא משנה וגמרא ונשא אשה והוליד בנים, ומה שנשאר לו זה רק לבקש אחר מזונות

אבל אם מבקשים ממנו ליצור ציטוט הוא באמת טוב, לדוג' רציתי משפט מחזק לתוכנית כושר שעשיתי אז ביקשתי ממנו בסגנון הרב קוק:

"כשם שהתפילה מזככת את הרצון הפנימי

כך כושר גופני מעורר את עוז החיים שבבשר.

אין הנשמה יכולה להוציא אל הפועל את גנזי 

אורותיה כל עוד הגוף רפה וחלש; רק כשהגבורה 

הגופנית והטהרה הרוחנית מתאחדות לאבוקה אחת

יכול אדם לקרוא בשם ד' מתוך מלאות החיים ובריאות היצירה."

"ההתעלות אל על אינה יכולה להיעשות בבת אחת, שכן לעיתים כותונת המעשים המצומצמת של ימי הילדות הופכת לחיץ. האדם שואל בנפשו: איככה אוכל כי אלבשנה שוב, את אותה השגרה הישנה, בעוד שנשמתי משתוקקת למרחבים? הרי במקורותינו מודגש כי הערך הפנימי של השם מתגלה דווקא מתוך התיקון, וכל חילול של קודש המופיע בטעות, אפילו מן הבחינה של השגגה, מעיד על הצורך בזיכוך הכלי הגופני.

לכן, כשהאדם הוא בן עלייה, עליו לדעת כי בשנות העשרים לחייו מתעורר בו כוח רצון כביר, שנועד לרדוף ולהשיג את השלמות. נאמר על כך כי דווקא דרך הכושר שבו הוא מנהיג את חיוניותו הגופנית, הוא בונה קומה של חביב ויקר, המאפשרת לרוח הגדולה לשכון בבטחה בתוך המציאות המעשית, מבלי שתהיה פשטתי וחסרת לבוש, אלא עטורה במסכת של גבורה ותפארת אבות."

זה עצוב לי לשמוע

זו יצירה יפה ועדינה

בהתאם לתקופה ובהתאם לנסיבות וההשקפה האמונית / דתית.

הכוונה המקורית בפרקי אבות (על שלושה דברים העולם עומד…) כמובן היא לעבודת בית המקדש (הקרבנות).

הזמנים והנסיבות השתנו - בעקבות חורבן בתי המקדש, עבודת בית המקדש עברה עדכון משמעותי, והונהגו סדרי התפילות.  ובהשאלה  – "עבודה" היא התפילה ועבודת השם שבלב.

זכינו וקמה התנועה הציונית, תנועת "תורה ועבודה" (שהקימה את הפועל המזרחי ואת בני עקיבא בשנות ה-20 של המאה הקודמת) העניקה למילה "עבודה" פרשנות נוספת ומשלימה: עבודה יצרנית וחקלאית - החיבור לאדמה .

מייסדי התנועה ביקשו להוכיח שאין סתירה בין דבקות בהלכה לבין להיות פועל או חקלאי. להפך, העבודה נתפסה כערך דתי של "יישובו של עולם". טענו שכינון חיי תורה בארץ ישראל מחייב שילוב של חיי רוח עם עבודת כפיים, התיישבות ובניין הארץ >> בדיוק כפי שהיה בתקופות ההתיישבות שלפני חורבן בית ראשון.  אז רובם המוחלט של תושבי הארץ היו חקלאים, וכפי שמוצאים במשנה , מסכתות ארוכות מוקדשות להלכות ומצוות התלויות בארץ. 

אי אפשר לקחת משפט מהמקורות ופשוט לשנות אותו כמו שרוצים!!!

כמו שאומרים למה-יאמרו הגויים ולומדים מזה שלא לשאול שאלות או כל כבודה (מלשון כבוד) בת מלך פנימה ולומדים מזה שאסור לה לצאת מהבית, זה לא המשפט, זו לא הכוונה ואי אפשר לשנות את מה שהקב"ה אמר סתם כי זה מסתדר בתור סיסמא למשהו שיעזור לנו עכשיו!!!

תואם לרוח התקופה- כאשר בית המקדש היה קיים.  

ואפשר לשאול - מניין היתה הסמכות לחז"ל להחליף "עבודה" מממשמעות של עבודה פיזית בבית המקדש, לעבודה רוחנית שבלב?

ואם כך - אותה הרשאה תקפה גם לחז"ל של הדורות האחרונים, חז"ל של התנועה הציונית.   

אבל את העבודה שבלב שהיא תפילה כל העם קיבלו, אין בית מקדש אז צריך תחליף, חוצמזה-מאוד ברורה ההקבלה בין הקרבנות לתפילה-תמיד של בוקר שחרית ושל בין הערביים מנחה... ולהפוך את זה לדבר כל כך גשמי......

אל תבין לא נכון, אני יודעת שצריך לעבוד והמעלה הכי גדולה היא להפוך את העבודה הגשמית גם לכלי לעבודת ה' אבל מרגיש כאילו קידשו את העבודה הגשמית בלי להתייחס למשמעות הרוחנית שצריכה להיות לזה......

זה אחד השינויים המהותיים ביותר שעברה החברה היהודית בעת החדשה. מבחינה היסטורית, המודל של "חברת לומדים", שבה רוב מוחלט של הגברים מקדישים את כל חייהם ללימוד תורה ללא עיסוק בפרנסה, הוא תופעה חדשה יחסית, ובוודאי לא שיקף את המציאות בימי בית המקדש או אפילו ברוב שנות הגלות.

במחשבה החרדית המודרנית, לימוד התורה נתפס לא רק כרכישת ידע, אלא כערך הקיום של העולם - איפה זה ואיפה החיים ברוח המשנה, עבודת האדמה, קיום מצוות התלויות בארץ?

אם אתה לא חושב ככה אין מה להמשיך לדון בנושא!!!

מה שכן העניין הוא לימוד לצורך קיום, זה מה שצריך לעשות, כשהיה בית מקדש האנשים היו מחוברים יותר והצליחו להעלות את עבודת האדמה הפיזית למעלה של עבודה רוחנית, זו המטרה של התורה, לא התבדלות אלא העלאה של החומר לרוח,לדעתי כרגע מעטים האנשים שיכולים לעשות את זה אבל זה הדבר הגבוה ביותר, חד משמעית, זו מטרתנו בעולם-להעלות את הגוף הגשמי שלנו לגבהים רוחניים...

אתה שואל למה נהיה אידאל של חיי אברכות, אולי אברכים זה אנשים בדרגה יותר נמוכה שלא מסוגלים לעבוד בצורה נכונה ולהעלות את הגשמיות לרוחניות?

אז המפקד קובע את הקצב

למרות שנראלי שג'נג'ים זה קצת מסוכן...

חוק הגנת הצרכן ותקנות ביטול עסקה (2010) בישראל מאפשרים לבטל עסקאות צרכניות ולקבל החזר כספי תוך זמן מוגבל, לרוב 14 ימים, בהתאם לסוג העסקה. בעסקאות אינטרנט/טלפון ניתן לבטל תוך 14 יום מקבלת המוצר או המסמך. עסק יכול לגבות דמי ביטול של 5% או 100 ש"ח (הנמוך ביניהם).

נקודות מרכזיות בחוק ביטול עסקה:

ביטול עסקת מכר מרחוק (אינטרנט/טלפון): ניתן לבטל בתוך 14 ימים מיום קבלת המוצר או המסמך, גם אם המוצר נפתח (אם אינו פסיד).

ביטול רכישה בבית עסק (חנות): ניתן לבטל בהתאם לתקנות (כגון ביגוד, ריהוט, מכשירי חשמל) תוך 14 ימים, ובלבד שהמוצר לא נעשה בו שימוש והוא מוחזר באריזתו המקורית.

החזר כספי ודמי ביטול: העסק יחזיר את הכסף (עד 7 ימי עסקים), אך רשאי לנכות דמי ביטול של 5% מערך העסקה או 100 ש"ח, לפי הנמוך ביניהם.

עסקאות שאינן ניתנות לביטול: מוצרים שיוצרו במיוחד עבור הצרכן, מוצרים פסידים (מזון), מוצרים שניתן להקליט/לשכפל ואריזתם נפתחה, והלבשה תחתונה.

עסקה מתמשכת: ניתן לבטל, והעסק חייב להפסיק את החיובים תוך 3 ימי עסקים.

דרכי ביטול: ניתן לבטל בדואר רשום, מייל, פקס או אינטרנט (אם העסקה נעשתה אונליין).

חריגים ודגשים:

במקרה של פגם במוצר או אי התאמה, ניתן לבטל ללא דמי ביטול.

החוק אינו חל על מוצרים שערכם נמוך מ-50 ש"ח.

>>> אז רק אם השווי של כל אחד מהם פחות מ-50 ₪, אי אפשר להחזיר…..