במקורותינו נאמר: "חביב חילול השם מן השגגה" (מסכת אבות)
"פשטתי את כותנתי, איככה אלבשנה?". קשה מאוד להתלבש ברוחניות ובשאיפות כשנמצאים בתוך "כותונת" הילדות.
"בן עשרים לרדוף" – זה הגיל שבו אדם מתחיל לרדוף אחרי המטרות האמיתיות שלו בחיים.
במקורותינו נאמר: "חביב חילול השם מן השגגה" (מסכת אבות)
"פשטתי את כותנתי, איככה אלבשנה?". קשה מאוד להתלבש ברוחניות ובשאיפות כשנמצאים בתוך "כותונת" הילדות.
"בן עשרים לרדוף" – זה הגיל שבו אדם מתחיל לרדוף אחרי המטרות האמיתיות שלו בחיים.
הראשון דבילי, באסה שעדיין יש לו הזיית מקורות
השני דווקא מקסים!
והשלישי - מה הכוונה האמיתית במשפט?
אבל בעקבותיך עיינתי-
בן כ' כו'. כמ"ש (במדבר א':י"ח) מבן עשרים ומעלה כל יוצא צבא כו': (גר"א)
בן עשרים לרדוף. אחר מזונותיו. לאחר שלמד מקרא משנה וגמרא ונשא אשה והוליד בנים, צריך הוא לחזור ולבקש אחר מזונות. פירוש אחר, בן עשרים לרדוף אותו מן השמים ולהענישו על מעשיו, שאין ב"ד של מעלה מענישין פחות מבן עשרים: (ברטנורא)
לרדוף במצות עונשין (רש"י)
בן עשרים לרדוף לטרוח אחר מזונותיו. וגם לצאת למלחמת ישראל. אולם חייב גם לרדוף אז ביותר אחר מצות, דבב"ד של מעלה אין מענישין בפחות מבן עשרים [ב"ר פרשת קרח וירושלמי סנהדרין פי"א ה"ה, ושבת פ"ט ב']: (תפארת ישראל דמשנה)
מעניין. יכול להיות שהם פירשו באופן שיהיה רלוונטי גם לימי הגלות. אגב יפה לברטנורא אם הוא הגיע לגיל 20 לאחר שלמד מקרא משנה וגמרא ונשא אשה והוליד בנים, ומה שנשאר לו זה רק לבקש אחר מזונות
אבל אם מבקשים ממנו ליצור ציטוט הוא באמת טוב, לדוג' רציתי משפט מחזק לתוכנית כושר שעשיתי אז ביקשתי ממנו בסגנון הרב קוק:
"כשם שהתפילה מזככת את הרצון הפנימי
כך כושר גופני מעורר את עוז החיים שבבשר.
אין הנשמה יכולה להוציא אל הפועל את גנזי
אורותיה כל עוד הגוף רפה וחלש; רק כשהגבורה
הגופנית והטהרה הרוחנית מתאחדות לאבוקה אחת
יכול אדם לקרוא בשם ד' מתוך מלאות החיים ובריאות היצירה."
"ההתעלות אל על אינה יכולה להיעשות בבת אחת, שכן לעיתים כותונת המעשים המצומצמת של ימי הילדות הופכת לחיץ. האדם שואל בנפשו: איככה אוכל כי אלבשנה שוב, את אותה השגרה הישנה, בעוד שנשמתי משתוקקת למרחבים? הרי במקורותינו מודגש כי הערך הפנימי של השם מתגלה דווקא מתוך התיקון, וכל חילול של קודש המופיע בטעות, אפילו מן הבחינה של השגגה, מעיד על הצורך בזיכוך הכלי הגופני.
לכן, כשהאדם הוא בן עלייה, עליו לדעת כי בשנות העשרים לחייו מתעורר בו כוח רצון כביר, שנועד לרדוף ולהשיג את השלמות. נאמר על כך כי דווקא דרך הכושר שבו הוא מנהיג את חיוניותו הגופנית, הוא בונה קומה של חביב ויקר, המאפשרת לרוח הגדולה לשכון בבטחה בתוך המציאות המעשית, מבלי שתהיה פשטתי וחסרת לבוש, אלא עטורה במסכת של גבורה ותפארת אבות."
ימח שם עראפתלמראה של דם ניגר
תן להם רובה ביד
והם יורים בך מיד
והם הרי כל כך קרובים,
אז אל תיתן להם רובים,
אל תיתן להם רובים..!
אל תיתן להם רובים..!
הם יחצו את הקווים!
אל תיתנו להם רובים.
ימח שם עראפתועומד עליי האיש עם הכף הגדולה,
ואומר כל הזמן: בלע בלע בלע, בלע בלע בלע
שאתה מבין ש"השפן הקטן" גנב ל"אני פורים" את המנגינה
ל המשוגע היחידיאחרונהו"היום יום הולדת" המקורי, שרים בכלל לאיתמר.
@ימח שם עראפת אתה אמור לאהוב את המילה הזאת
לכן גם כשהוא כותב דברי טעם הוא מעצבן את
אין לי בעיה להודות כשהוא צודק וזה כבר קרה פה


מה מלמדים אותכם שם בישיבות? (צוחקת)
לא הרבה מסתבר 
ל המשוגע היחידיאיך הם, התנהגו יפה?
הם דווקא נראלי נושכים ממש טוב, והנביחות שלהם שקטות אבל הכי מפחידות.
תאמר שאתה שונא גומי וזהו
גומי
במקום גמ
בכתיב חסר מאחר והוא שונא
It will not be easy
But in the end you will become the prince you have always meant to be
אגודת שונאי גומיגם שמעוצבנים שאין בכלל גומי בפנים
ימח שם עראפתאני כן
ידוע שופל מן משתנה לכל טעם שרוצים
לבבותקעלעברימבארזוהי עבודתו?
אל תדאג אני לא אקרא לו
משהאחרונהסרטון ששימח אותי עכשיו
מה נענה אנו אזובי הקיר🤷♂️

כל עוד לא הבהרתי מתייחסים אלי כנקבה
אבל היא באמת לוחמת. אני רואה אותה ואני בוש
בעיה שלו
כמו איזה שרשור עכשיו קצת מצחיק בלנ"ו,
שכולם ענו למישו בבחינת נקבה כשהוא בכלל זכר, עד שבא החכם הראשון ובדק...
הניק הוא פתית שלג
ולא פתיתת שלג
לא ברור מאליופתית שלגזה כמו המחקר ההוא שעשו, שאנשים נתנו לשמות עצם נקבה תכונות עדינות ורגישות, ולשמות עצם זכריים תכונות נוקשות
אז לכאורה הגיוני להסיק שפתית שלג היא נקבה