בעלי עם קשב

הוא עושה בבית יותר ממני

הסוד אצל הפרעת קשב הוא

1. לתת להם למצוא את הדרך לבד

2. לעזור להם ליצור הרגלים טובים

הם יכולים להיות אלופים בהרגלים וגרועים בתהליכים ספונטניים 

וממש מסכימה עם oo צריך ללמוד לשחרר ולאפשר להם לעשות את הדברים בדרך שלהם.

גברים באופן כללי מעדיפים הנחיות ברורות ובעלי קשב קל וחומר הם חייבים את זה!

למשל שטיפה זה התפקיד הבלעדי שלו והוא אלוף בזה, אבל זה קרה רק כששחררתי (ברמה שבזמן שהוא שוטף בשישי אני במקלחת ומשם עפה ישר למיטה).

ובעקבות השרשור על פרגונים לבעל, אז הוא אחלה בכביסות כולל להפריד לעדין, בהיר, כהה הכל!! (מקסימום שם בצד או שואל אותי) מרסס כתמים בחולצות שלו ויודע להפעיל כל מכונה.

אז נכון הייתי צריכה לכוון אותו איך אשמח שהדברים יעשו ומה חשוב לי-לנו והיום אני המרוויחה העיקרית מכך!!😀

אני לא יודעת מה המצב בניכם ואני לא יודעת על מה בדיוק זה יוצא.

יש רמות וסוגים שונים של הפרעות קשב

אבל אני ממש רואה שנינו עושים את מה שצריך אבל בדקה 99

גם בעבודה וגם בבית

וזה בעיקר בתקופות

נגיד ארוחות צהורים זה עלי בד"כ אז אני כבר יודעת מראש להכין יום לפני ליומיים לפחות אחרת פשוט לא יהיה ובדכ אני על זה

אתמול לא הספקתי אז היום אכלנו בחוץ פסטרמה ולחמניות ובערב היה אוכל קצת יותר מושקע

בעלי נגיד אחראי בבוקר לארגן אותם קורה שהוא קונה להם לחמניות/בורקסים בבוקר/קונים פירות בירקן שקרוב לגן

הבעיה מתחילה שלוקחים אחראיות על חלקים לא שלנו

כי אני חושבת שבסוף אם ברור לנו מה המחיר של לא לעשות את הדבר אנחנו יותר נדאג לעשות את זה.

נגיד בצהורים אני ממש התבאסתי שלא הייתה ארוחה חמה

אז כנראה שזה לא יקרה שוב בקרוב

אם קבוע בעלי היה מבשל בבוקר אז לא הייתי מתאמצת.

ולגבי טיפול בעלי לפעמים לוקח רטלין אבל בעיקר לומדים לחיות עם זה 

ומה זה אומר שאי אפשר לסמוך עליו? כשאת מבקשת ממנו משהו, הוא לא עושה אותו בכלל או שעושה אותו בזמן והדרך שנראים לו?

לי יש הפרעת קשב, ובמה שחשוב לי אני לוקחת אחריות אבל רק איך שמתאים לי... לדוגמה בניהול בית, כביסה נקייה חייב שיהיה, אבל כביסה מקופלת לא. אז זה לא שאי אפשר לסמוך עליי בנושא אלא שהחלטתי לנהל את הסיטואציה איך שמתאים לי...

ואני חושבת שהעניין בלשחרר הוא להחליט במה את מוכנה לקבל תוצאות שלא דווקא יהיו אהובות עלייך, ולשחרר אותו לגמרי. ואז לא משנה מה קורה זה לא עניין שלך אלא שלו והאחריות עוברת אליו.

הוא יכול להגיד: "אני תכף יוצא לקניות" ולשבת שעה עם הטלפון במקום ואז בעצם כואב לו הראש וכבר תכף צריך ללכת לתפילה אז בעצם לא ילך עכשו.

או "היום אני עושה את זה" ואז בעצם מחר בבוקר ואז בעצם מחר בצהריים וכו וכו

לפעמים זה יקרה מתישהו ולפעמים לא

ועצם זה שהוא משנה את התוכניות כל הזמן פוגע בהתנהלות של הבית. לא רק בו.

כי מה שהוא לא עשה בבוקר, הוא יצטרך לעשות בערב (אם זה עם דד ליין אמיתי כמו עבודה) ולכן מה שהוא יכל לעשות בערב הוא לא יעשה

וזה מתגלגל

ויוצא שמבחינתי עם הזמן לאמירות שלו אין חשיבות כי בין הכוונה לביצוע יש פער גדול

וזה מטריף אותי כי אני בגדול מתכוונת למה שאני אומרת ומתייחסת לאמירות של אנשים ברצינות

מזדהה עם מה שאמרת שהרבה מהפיצוצים בבית על רקע זה..

וכל כך קל לי להזדהות (מהצד של בעלך) עם תיאור הסיטואציה שאת מביאה.

זה פשוט קורה לי כל הזמן.

מה עזר אצלינו?

א' אבחון.

זה לא פתר שום בעיה אבל זה שם טייטל. זה עזר לי וגם לו לקבל את הקושי בהבנה.

אני לא אדישה, לא לא אכפתית, לא מעצבנת, לא דחיינית, לא צריכה להתבגר- יש לי שונות נוירולוגית.

ב' טיפול תרופתי

זה תהליך ולקח זמן אבל חד משמעית כשהגעתי לכדור שטוב לי- ההבדל הוא שמיים וארץ.

אגב אחריי הלך גם אחי לאבחון והתחיל לקחת כדור ואמר לי

הקשיים בחיים פחתו מ8 ל2. זה פשוט לא הוגן (!!) שמצפים ממישהו עם קשב להתמודד בלי כדור.

אצלי זה יותר מורכב כי בהריון והנקה אי אפשר לקחת,

וזה גרם לי להפסיק להניק וזה דבר שאהבתי, אבל פשוט יש לילדים שלי יותר אמא אז זה המחיר..

ג' אימון מנטלי

עשיתי תהליך של אימון מנטלי שגרם לי לשינוי גדול בהתנהלות.

ובעיקר בגלל זה אני רוצה לכתוב לך את הצד שלי.

אני בן אדם בוגר, 30 פלוס.

כמויות השנאה העצמית התסכול התיעוב הייאוש

מקנסות ששילמנו בגללי

מדברים שלא קורים

מזמן זוגי שנעלם

מזה שהבית כל היום לא נראה כמו שאני רוצה

מזה שבזבזתי שעה על המחשב... ועכשיו בגלל זה הכל נדפק

הרגשה שאני דבר רע. שהורס את החיים שלנו..

כשהצלחתי בתהליך לקבל את עצמי (בלי שום קשר לבעלי)

להבין שאני לא רעה. לא דפוקה. שווה מאד, פשוט מתמודדת- 

גיליתי כמה אנרגיות שאבו ממני כל התחושות האלו.

פתאום להתמודד רק עם הבעיה נטו בלי כל האמוציות (הפנימיות)נהיה הרבה יותר קל

תאים במח שעסקו בלהדוף את ההאשמה העצמית, כמובן נוספו על זה אלף ויכוחים עם בעלי וקולות חיצוניים,

פתאום כל האנרגיה שלי מנותבת ללמצוא פתרונות.

ופה אני טובה- כי יש לי קשב.

יצירתיות, גמישות מחשבתית- השתפרתי ברמות!

מה שאני רוצה לשקף לך, הוא שבעלך אדם בוגר

הוא גבר, הוא אוהב אותך-

אין דבר שיותר קשה לו מלהרגיש שבגללו אתם נדפקים.

ולכן, אם את אוהבת אותו-

תעזרי לו לעבור תהליך כזה.

זה יקל עליך, אני לא יכולה להסביר לך איך

אבל לפני הכל זה יפנה את האויר בבית.

בעלי שהיה מאד סקפטי מתהליך האימון (היא תעיר אותך בבוקר? תדאג שלא תבזבזי זמן? איך היא יכולה לעזור לך?

כי באמת אני חכמה ויודעת הבעיה היתה יישום ותסכול) אומר שזה היהש ווה כל שקל, וזה עלה הרבה האמיני לי.

ברגע שאני הצלחתי לקבל אותי הוא גם קיבל.

ומצאנו יחד את הדרך שלנו לנהל בית וחיים משותפים ואפילו גילינו שהמיניות משתדרגת

כי זה מושפע מהקשב...

ולכן אני לא אומרת לך

את צריכה לסמוך על בעלך זה יעשה לו טוב

ולא את צריכה לקבל אותו

תעזרי לו לקבל אותו

תבינו ביחד את הקשיים ואיך זה עובד ומה הפתרונות

זה שינוי הרבה יותר נכון.

את חושבת שאימון יכול לעזור גם בלי טיפול תרופתי?

אשמח לפרטים של המאמנ/ת, אם יותר נוח לך אפשר באישי.

ושוב תודה. עזרת!

הוא מתייחס למקום אחר בכלל

(ואני כאמור חלק מהזמן בלי תרופות בגלל תקופות הריון וכו')

איך את מגדירה את ההבדל?

עוזר השיתוף הזה.

עם הזמן אני לומדת את המקום שלו בתוך זה, אבל עדיין מתמודדת בעצמי עם הציפיות, האכזבות וההשלכות של צורת ההתנהלות שלו על היומיום שלנו... יש פער בין מה שאני מבינה בראש למה שאני מרגישה.

ובהחלט רוצה להיות לצידו ולטובתו, לכן מנסה ללמוד את הנושא מעוד כיוונים כמו לשאול פה.

לא יודעת אם הוא ירצה לעשות איזשהו תהליך, לא דיברנו על זה עדיין.

מדהים התהליך שעשית!!

איך מוצאים מטפל טוב? אשמח להמלצה אם מתאים לך.

שהבעיה העיקרית היא שיש לך ציפיות לא מותאמות למציאות

כולנו אנשים פגומים

כל אחד והפגם שלו

אם את יודעת שהאמירות שלו לא מדויקות

אל תצפי שהם יהיו מדויקות

כי זה כנראה לא יקרה

אצלנו בעלי אחראי על הקניות

הוא הולך מתי שהוא חושב שצריך

אם אני צריכה משהו ספציפי שאין

אני מבקשת ממנו שיקנה

אני לא מסתמכת על זה

אם אני צריכה דחוף/ לזמן ספציפי

אני אוודא איתו שזה קורה

ואם התגלו קשיים בביצוע

אני אלך בכוחות עצמי לקנות או אוותר על המוצר

תלוי בסיטואציה

אבל אני לא אכעס

כי ברור לי מראש שהקניה לא מובטחת

הדרך הראשונה מולו- לשבת איתו לשיחה, ממקום מסתקרן ולא מאשים, ולדבר על מה הקושי שלך ומה הקושי שלו ואיך לדעתו אפשר לעזור לו. דברים כמו רשימות, טיימרים וכו', וגם דברים כמו אבחון לטיפול תרופתי. אבל באמת לא ממקום מאשים כי מבטיחה לך שהוא אוכל את עצמו גם ככה.

והדרך השניה מולך- מה את יכולה לשחרר? דברים שאת יכולה להגיד ולעזוב את זה. כמו לדוגמה- אני צריכה קניות עד שישי בבוקר בשעה איקס כדי שאני יוכל להתחיל לבשל. ואז לשחרר ומתי שהוא עושה זה שלו. ומה שאת לא יכולה לשחרר ולהתמודד עם תוצאה ודרך שונים ממה שמתאים לך, לא לשחרר🤷🏻‍♀️ תנסי למצוא דברים אחרים שלא מחייבים דדליין והוא יכול לקחת על עצמו במקומך.

ועוד משהו- באמת להבין שזה לא אשמתו כשהוא מתחייב על זמן מסוים ולא עושה אותו. כנראה שהוא באמת מתכוון לזה גם אם לא יוצא לו, כל פעם מחדש הוא חושב שהפעם זה כן יקרה...

לרוב, אין דירה מושלמת ואין איזור מושלם.

לפעמים צריך לוותר על קרבה למשפחה ולהרוויח מגורים זולים ואיכות חיים, ולפעמים ההיפך.

הכל עניין גם של תקופות בחיים, נגיד כשהילדים קטנים צריך יותר עזרה, או שמחליטים מראש שנעזרים בבייביסיטר.

נשמע שההורים מאד דומיננטיים אצלכם. גם רגשית, וגם טכנית - עזרה עם הילדים.

בטוחה שעם תאומים קטנטנים צריך הרבה עזרה, ועם בעל בצבא עוד יותר ..

לכן, אני אישית לא הייתי עוברת כרגע, כי זה שנים קריטיות לעזרה, גם על חשבון חיים בצמצום.

ובהמשך, כשהילדים יגדלו, תוכלו לגור ברווח ולהרשות לעצמכם יותר.

אנחנו תמיד גרנו רחוק מההורים ונעזרים בבייביסיטר, אין מה לעשות🤷 

כמו שכתבתי כרגע אני מסתדרת לבד בלי עזרה ,אין לי מנקה או מטפלת או אחות לילה וכל אלה. אמא שלי באה פעם פעמיים בשבוע לבקר לקפל כביסה וזהו..

העזרה היחידה שיש לי זה בייביסיטר פעם בשבוע שאני ובעלי יוצאים,ואת זה נראה לי שאפשר להחליף ,לא?

כאילו מרגיש לי שאין היתכנות לחיות במרכז הארץ בכבוד ובלי לרוץ אחרי הזנב ולהיות עם הלשון בחוץ. וזה מלווה בפרידה מההורים שזה מאוד מאוד קשה

אבל אנשים מסתדרים לפי מה ששמעתי... 

מקבלת מהמשפחה.

אמא שלך שבאה פעם בשבוע וההורים שלו שלוקחים ילדים פעם בשבוע, זו עזרה פעמיים בשבוע וזה משמעותי.

חוץ מזה, משמעותי גם התחושה שאם קורה משהו המשפחה קרובה, וזה גם מפגש חברתי שאם את רגילה אליו, לפחות בהתחלה יהיה לך חסר.

אני ממש לא אומרת לא לעבור, אבל תשימי לב לכל הדברים שאת כן מקבלת ותחשיבי אותם, אחרת יהיה לך קשה לחשב מראש את המחירים.

אם את נעזרת בהורים, אפילו עזרה קטנה בעינייך, ואפילו רק בשביל סתם לדבר, פעמיים בשבוע, זה משהו שכרגע יש לך ולא יהיה לך במקום רחוק. 

מעבר לכשעצמו זה לא דבר קל ,בטח שלא לעיר מרוחקת.

וזה נכון כל מה שאת אומרת .

יהיה לי קשה ועצוב . אתמול שיצאתי עם בעלי ופתחנו את זה אפילו ירדו לי דמעות של עצבות רק המחשבה שאמא שלי לא תוכל לבוא לראות את הילדים ,היא כן ניידת אבל מאוד פחדנית לנסוע למקומות שהיא לא מכירה והיא גם לא יודעת להשתמש בוויז. זה קשוח.

מנסה לחשב יתרונות מול חסרונות.

אבל בשורה התחתונה בסוף, אם אני עובדת מצאת החמה עד צאת הנשמה כדי שבסוף לא אוכל להוציא שקל כי הכל יקר ויש מלא הוצאות יקרות כמו משכנתא, ואני לא חיה את החיים שרציתי לי ולילדים ולבעלי . מה זה שווה בעצם?

כל החיים יעברו בחוסר, בריבים על מה קניתי ומה הוצאתי , בזה שאני מפחדת להחסיר שעות כדי שלא ירד כסף ולא נסגור את החודש. מי מדבר על חוגים וחופשות ובלתמים שאנחנו לא מסתדרים כי אין לנו חסכונות... 

אני חושבת שיעשה לכם טוב לעבור

להיות עצמאיים לגמרי ולהתמקד במשפחה האישית שלכם

זכור לי משרשורים אחרים שלך שהקשר עם אמא שלך לא פשוט 

ואז המלצתי לך לגמרי לתפוס קצת מרחק

מאמינה שבהתחלה לא יהיה קל בלי עזרה 

אבל מתרגלים ולומדים להסתדר

וזה מאוד בריא בעיניי

וגם רואה מסביבי. מגורים קרוב להורים, בטח להורים שעוזרים, זה דבר ממש ממש משמעותי. ממש.

ברמה הרגשית ברור, אבל גם ברמת הלוז והרמה הכלכלית.

מבחינת לוז - הכל קרוב לך עכשיו. שבתות חגים אתם נמצאים קרוב, הכל קל.

תחשבי מה זה נסיעה עם 4 ילדים קטנים של שעה שעה וחצי לכל כיוון פעם פעמיים בחודש רק כדי לבקר את ההורים. יכןלה לספר לך שזה סיוט. ההוא צריך לאכול, היא צריכה פיפי, הם רבים, לה יש כאב ראש, הוא צורח... ולחזור על זה כל הזמן נשמע לי קשה ממש. אנחנו כשהיינו רחוקים הפחתנו נסיעות ברמה של נסענו פעם בכמה חודשים. פשוט לא ראינו את ההורים רק בגלל הטירוף של הנסיעות.

לא יודעת איפה בעלך עובד אבל אם יגרום לו לנסוע יותר זה גם כן דבר משמעותי - בן אדם שנמצא כל יום שעה שעתיים יותר על הכביש זה מצטבר והוא יהיה יותר עייף, פחות זמין.

בלתמים אם יש - עכשיו תמיד יש לך מישהו באזור. אם גרים רחוק לבד אין דבר כזה להיתקע. וזה ממש קשה.  

ברמה הכלכלית-

יש לך בייביסיטר פעם בשבוע של כמה שעות מההורים שלו בקבוע? זה מאות שקלים בחודש..

בתקופות מלחמה וכשאין שגרה שזה כבר פעמיים בשנה קורה, יש לך עזרה? זה עוד מאות שקלים אם לא אלפים.

נסיעות להורים - הדלק עולה הרבה. לא יודעת אם תצטרכו להחליף רכב או עוד אחד זה גם יקר.

נתיבות זה מקום יחסית גדול מבחינת כמות אוכלוסיה אז מניחה שיש סופרים מסודרים והכל אבל זה גם משהו לבדוק. לפעמים דוקא במקומות המרוחקים לא זול כי הם לקוחות שבויים, לעומת פתח תקווה שיש לך מליון סופרים אז המחירים תחרותיים.

בקיצור מהנסיון שלי אם חוסכים כסף ממעבר למגורים רחוק, הוא יוצא בצורה אחרת..

אבל אצל כל משפחה זה שונה כי הצרכים הם אחרים.

תנסי עכשיו שבוע שבועיים לא להיעזר בכלל, להביא בייביסיטר להכל ותראי איך זה הולך וכמה זה משמעותי או לא

נצטרך להוציא 2 רכבים כדי לנסוע למשפחה

זה נשמע באמת ממש קאדר ..

מצד שני איזה היתכנות יש להמשיך לגור כאן אם מעל 10 אלף ש"ח משכנתא בלי המסביב ?

הוצאות רכב, בתי ספר גנים טלפונים אינטרנט ביטוח רכב אשראי הוצאות של בלתמים . מי מדבר על חוגים וחופשות שאנחנו לא יכולים לאפשר לילדים . אני ובעלי מרוויחים יחד מעל הממוצע ולא סוגרים את החודש כאן במרכז.  זה לא משמעותי מבחינת איכות חיים?

פה דירה בשכונה דתית ישנה יחסית (14 שנה) שצריכה שיפוץ עולה 2.6 בלי שיפוץ ... להוסיף עוד 100-200 לשיפוץ וכל מיני מיסים של המדינה של הרכישה ועו"ד זה מגיע כמעט ל3 מיליון. זה לא נורמלי .. לא רוצה לחיות בתחושה של החמצה . לגדל את הילדים כשאני רוב היום לא בבית וכשאני מגיעה אני סמרטוט ואין לי חשק לכלום רק להזרק לישון. לא להחסיר שעות כדי שלא ירד השכר. לצאת יותר מוקדם כדי להספיק מהר מהר כי הילדה בוכה שהיא לבד או שאין מה לאכול כי אמא כל הזמן בעבודה.  לא יודעת איך הסכמתי לחיות ככה . בשביל שוב , לא לגמור את החודש בגלל הוצאות מטורפות של משכנתא והלוואות. עם כל הכאב שבדבר , מרגיש לי יתרון מאשר חיסרון כי בסוף בייביסיטר אפשר למצוא . להורים אפשר לנסוע ,זה קשוח אבל אפשרי. ומה עם החיים שלי והקן שלי שנבנה עם בעלי? לשלם 10 פלוס אלף בחודש רק על משכנתא כדי להינוך מבייביסיטר פעם בשבוע ולהגיד הנה אני גרה במרכז הארץ ליד ההורים ויש לי אפשרות להיעזר ולהיתלות בהם .. לא יודעת . 

נשמע שחשבתם טוב טוב ובדקתם מכל הכיוונים...

ורוגע כלכלי זה שיקול משמעותי. מבחינת איכות חיים וגם מבחינת הרוגע שלך

במיוחד שנשמע ששם תוכלי להוריד פרופיל מבחינת עבודה

נשמע שגם את בכיוון הזה ופשוט חוששת מלהתרחק... אני צודקת? אם כן אולי הייתי מנסה לגור שם כמה חודשים לפני שקונים דירה. כדי להרגיש איך לכם שם ולהירגע. בד"כ כשמנסים בפועל הדברים נראים הרבה יותר טוב מאשר החשש של ההתחלה

זה באמת משמעותי מאד.

אצלנו הפער קטן יותר - קרוב להורים עלה לנו 1000-1500 שח יותר מבחינת הוצאות, וחסך בעיקר המון זמן ונץן קצת יותר שלווה.

במצב שאת מתארת, נשמע הגיוני שמעבר יקל מאד על הארנק ועל הנפש, ואז גם לקחת בייביסיטר זה לא אסון.

וכמובן צריך לחשוב מה האלטרנטיבה, כלומר עכשיו את משלמת 10 בחודש משכנתא אבל גם שם זה לא יהיה בחינם - תשלמו 4-5 משכנתא? חסכתם 5-6 אלף.

אבל את אומרת שאת תעבדי במקצוע אחר, אז בכמה תרדי בשכר?

אני לא אומרת שלא כדאי, אבל חושבת שכדאי ממש לפרט לעצמכם מה יעלה יותר ומה פחות ואת הסכומים כדי להבין שזה משתלם ולא תרגישו שגם עברתם ואתם גם נחנקים עדיין.

אם תראו שסהכ זה לא ממש יחסוך לכם אולי תחשבו אם יעזור כלכלית להרחיק אבל פחות, נגיד באריאל יש את קהילת נצרים, קהילה חרדלית עם תת וביס לבנות. אז זה גם זול משמעותית מפתח תקוה וגם יאפשר לך להישאר בעבודה הנוכחית. לא יודעת אם יוש רלוונטי לגם אבל זה דוגמא (גם יוש זו מילה מאד כללית. יש מקומות מאד בטוחים, יש פחות, יש אפילו ישובים שנמצאים לפני המחסומים ככה שאפילו לא נוסעים באזור מסוכן). גם בתוך הקו הירוק, מזרחה בראש העין או צפון-דרום מנתניה עד יבנה יש אופציות. המחירים שם גם לא מאד זולים, מצד שני באותו המחיר יש תמורה טובה יותר. אפשר למצוא בנינים יותר חדשים שלא צריכים שיפוץ וזה תקופה שהרבה מוכרים יסכימו להתפשר על סכום.

בנוסף אני חושבת שהרבה זה ענין של סטנדרט ורמת חיים. לדוגמא מה זה אומר דירה שצריכה שיפוץ, האם אפשר להוריד הוצאות או להפחית אותן, בין אם עכשיו ובין אם כשתעברו. זה דברים שלפעמים נראים לנו חובה אבל הם לא, והרבה כספים חומקים ככה מבין האצבעות שלנו.

לא שיש לי משהו נגד נתיבות חחחח אבל לפעמים אנחנו חושבים ששינוי גדול יפתור לנו בעיות בזמן שהוא לא, או שהן מתחלפות בבעיות אחרות, או שסתם יכלנו לעשות שינוי קטן יותר ולא לוותר על דברים כמו מסלול קריירה

לנתיבות ,המשכנתא תהיה פחות או יותר בין 4000-5000 . זה פער משמעותי ל10 , וזה רק הולך ועולה...

גם אם אבחר בדירה כאן בלי שיפוץ, המשכנתא תעלה לי בין 8 לעשר .

זה לא משתלם כלכלית ...

לגבי להישאר בעבודה הנוכחית, זה לא רלוונטי כי אני אמא ל6 ילדים ב"ה,אני רוצה להיות נוכחת כשהילדים חוזרים ..  

זו לא חתונה קתולית, אז לכו על זה. תמיד אפשר לשנות..

שיהיה בהצלחה! 🧡

גם מחיר של מטפלת יכול להגיע להפרש של אלפים.

כן יהיו הוצאות שיגדלו. נסיעות וסידורים מחוץ לעיר. אולי יש שירותים שרק באשדוד תקבלו מענה אליהם.

אבל בנטו ההוצאות אמורות לרדת לא רק בסעיף דיור.

ודירה נאה מרחיבה דעתו של אדם. עם 6 ילדים ב"ה זה משמעותי.

גם אם תשלמו מוניות בזמנים קשים יותר שתצטרכו להגיע למשפחה זה עדיין משתלם לאורך זמן.

דבר נוסף לגבי האמא

לא יודעת אם יש מורכבות אחרת, אבל אפשר לרהט חדר ברמת חדר אירוח עם מיטה טובה שיהיה לה נוח להגיע אליכם

להרבה הורים קשה להתרגל לרעיון לצאת מהבית לשבת אבל בסוף כשהם מוכנים לבוא זה טוב לכולם. כשמתכננים מראש זה יותר קל.

מה עם לקנות דירה בדרום, בינתיים להשכיר אותה ולעבור שהילדים קצת יגדלו?

אני חושבת שבגילאים הקטנים עזרה חיצונית מאוד משמעותית ובהמשך, כשיש ילדים גדולים, הרבה פעמים העזרה שלהם מחליפה עזרה מבחוץ.

הגדולים עוזרים מאודדדד

היחידים בוא נגיד

הם מוציאים את הקטנים מהגנים ,עוזרים להאכיל את התינוקות ...

אני לא מקבלת עזרה מההורים שלנו ביום יום

וגם הבייביסיטר שהם עושים זה לא כל שבוע

לעצמאות משפחתית אז שווה לקפוץ למים.

עוד שנתיים תהיו עם 11, 13 כגדולים.

אצלי הגדולים בני 12, 14 ואני לא זוכרת מתי הפעם האחרונה שנעזרתי בבייביסיטר. (במונח של שנים)

(אין לי תינוקות, אבל גם אם צריך פתרון נקודתי בתשלום לעזרה עם תינוקות, אפשר להתמודד עם זה)

לא חייב דווקא הורים.

זה לא כמו שיש רק קטנטנים וכל יציאה פשוטה צריך בייביסיטר.

אבל לשכירות, לא מיד לקנות בית.

מנסה לגור שם תקופה ולראות איך הולך ואז מחליטים אם מתאים להישאר או שחוזרים.

ראיתי שכתבו לך על הנסיעות, אני עושים נסיעה בערך פעם בחודש-חודש וחצי להורים של בעלי. שעה וחצי נסיעה עם 5 ילדים.

לא סיוט לנו בכלל, הילדים נהנים מהדרך, חלקם ישנים חלקם מרותקים למראות בחוץ, מתארגנים מראש עם בקבוק מים לכל אחד, חטיף, שלוק או משהו קטן שיאכלו בדרך ועובר לנו לגמרי בסדר.

אז לא בטוח שהנסיעות יהיו כל כך נוראיות....

אנחנו עברנו בקיץ האחרון למקום אחר לגמרי מאיפה שהיינו, והתחלנו בשכירות.

מחכים שנה-שנתיים ואם נראה שמתאים לנו להשתקע - נתקדם עם קנית דירה.

מחכים מאוד לקנות ולדעת שאנחנו ברשות עצמינו, אבל גם רוצים לדעת יותר בוודאות שזה המקום שאנחנו רוצים לחיות בו לאורך זמן...

אז להתחיל בשכירות כבדיקה נשמע לי טוב,

(אם כי קחו בחשבון שכל ההתחלות קשות וכנראה שלא מיד תמצאו את עצמכם)

אלא אם לא מפריע לכם גם לקנות ולהשכיר בהמשך אם תרצו לעבור ואז זה אופציה לקנות כבר עכשו..

החלטות טובות!

קרית גת, קרית מלאכי, אשקלון?

מתחילים להיות כמו בפתח תקווה

וזה לא רלוונטי

בדקנו את קריית מלאכי, פחות מתאים

אשקלון זה לא רחוק מנתיבות 

חיים על הקצה מבחינה כלכלית זה קשוח ממש. עבודה מצאת החמה עד צאת הנשמה גם נשמע לי מטורף לגמרי.

מה שכן הייתי מבררת על מקום עם קהילה בסגנון שלכם שתוכלו להצטרף אליה שלא תרגישו מדי בודדים...

בהצלחה!

תודה רבה

מעודד מאוד 

לא הייתי לוקחת משכנתא של 10 אלף כי זה חונק ומפחיד.

אבל אפשר לגור בשכירות בדירה נעימה. לא יודעת מה המחירים בפתח תקווה, אבל יכול להיות שהשכירות תהיה משמעותית פחות ממשכנתא.

ואז תגורו ליד ההורים עם עזרה וכו, וכלכלית תוכלי להפחית עומס בעבודה.

(ואת ההון העצמי להשקיע כמובן, שלא ישב בעו"ש)

שיקול נוסף- השיקול החברתי. איך לכם ולילדים חברתית בפתח תקווה? כמה אתם אנשים שקל להם להשתלב במקומות חדשים? (את לא צריכה לענות לי, אני רק מעלה למחשבה)

השכירות פה היא כמו המשכנתא שלי וזה שוב לא משתלם.  גם לשכור וגם לקנות זה היינו הך.

להפחית עומס בעבודה זה לא, במקצועי קשה מאוד להשיג חצי משרה בטח שלא במרכז .

אני רוצה להיות בבית שהילדים חוזרים

ופה זה לא אפשרי

ואומרת את זה כאחת שגרה רחוק מההורים .. ואצלך המרחק יהיה עוד יותר גדול.

במצב כזה אולי כדאי לשקול קנית דירה להשקעה במקום קצת יותר זול ומגורים בשכירות במרכז ..

מאוד קשה לגור לבד, במיוחד כשכן חווית תמיכה משפחתית ופעם בשבוע של בייביסטר ועוד עזרה מאמא שלך זה אמנם נשמע קצת אבל זה הרבה מאוד כשצריך לעשות הכל הכל הכל לבד. וכשיש פתאום בלתם אין למי לפנות .. ועוד 

אמנם זה לא מחליף משפחה אבל זה לגמרי עוזר

העזרה היא לא משמעותית וניתנת להחלפה

העניין כאן הוא יותר רגשי

כי אמא שלי גרה לבד והיא לא צעירה וגם הקשר שלנו עם ההורים של בעלי הוא טוב אבל אנחנו לא נפגשים כל יום ממילא ולא מקבלים עזרה יומיומית

אם הייתי נעזרת כל יום,הסיפור היה אחרת לגמרי

גם המשפחה שלי בפתח תקווה.

אבל נשמע לי שזה היה אצלנו יותר הדרגתי (גם לפני כן לא גרנו ממש קרוב להורים).

לא קראתי את כל השרשור אבל ראיתי שכתבת שנסיעה למרכז תאלץ להוציא שני רכבים- הייתי מחליפה רכב אחד לרכב שמונה מקומות וככה הנסיעות הן ממש אחלה. אצלנו הנסיעות הן 3.5-4.5 שעות ±, ומהנסיון שלנו לגמרי מתרגלים אליהן וזה נהיה בכלל לא נורא.

גם לנפרדות מההורים מתרגלים ויש בה יתרון. אפילו אספר שילדתי פה, ולמרות החששות את מי נביא ללידה וכו' הסתדרנו עם שכנים ובייביסיטריות והיה ממש בסדר ב"ה.

מוסיפה כי ראיתי שכתבת על קהילה- גם לנו יש קהילה, והעוצמה שלה זה פשוט מדהים. נכון שזה לא מחליף משפחה, ולא מתיימר להחליף, אבל נותן מלא מלא עזרה ושייכות (יותר ממה שהיה במקומות מרכזיים יותר שגרנו בהם, אולי דווקא בגלל המרחק). לגבי המשפחה- מדברים יותר בטלפון, גם שיחות וידאו עם הילדים, ואישית אנחנו עולים בערך פעם בחודש (לפעמים אפילו יותר- כמו שכתבתי הנסיעות לא מרגשות אותנו יותר מדי). לאירועים מתאמצים ומשתדלים להגיע גם, הרבה פעמים אפשר להצליח. 

לדעתי השיפור באיכות החיים לגמרי שווה את זה.

החלטות טובות🫶🏼

זה גם הקשר הביןדורי עם הנכדים, לי אישית משמעותי.

אולי אפשר לייעד חדר בדירה החדשה בדרום לאורחים.

ולהזמין את אמא שלך לישון יומיים שלוש אצלך, כדי שלא תהיה לבד. יכולה להגיע ברכבת. במיוחד אם גם אחותך עוברת.

ממש מבינה את ההתלבטות. 

גם אני חושבת על זה הרבה.. 

אני כן הייתי קופצת למים. 

בייחוד שיש לך גם ילדים כבר די גדולים.. 

מאמינה שתסתדרי שם, 

יש שם אזורים וקהילות טובות. 

שמעתי מהרבה אני שים שעברו לנתיבות וממש נהנים וממליצים, בלי משפחה !! 

מה שאני מציעה, בעדינות, מה עם הרעיון שאמא שלך תעבור איתך? 

הרי יש סיכוי שגם אחותך תעבור, 

אז למה שגם האמא לא?! 

כך גם תהיה קרובה אליכם ריגשית וגם פיזית.. 

בטוחה שיש לזה הרבה שיקולים והשלכות, 

אבל בלי קשר, 

הייתי עוברת. 

במיוחד שאת ניידת, אפשר לנסוע לבקר.. 

אני וההורים שלי גרים במרכז- בשתי ערים שונות, לא מאוד רחוקות. אני בלי רכב, לוקח לנו 1.5 שעות בתחב"צ כל פעם לנסוע. ואנחנו נוסעים די הרבה.. 

זה לא פשוט. 

אבל הרווח הכלכלי לדעתי, שווה את זה! 

כמה קריר בקיץ שצריך גרביון?

סוג של כזה

או

ולשניהם יחמיא גרביון במקרה הצורך?

יש פה דעה שגרביון עם בגד גוף נראה מוזר 🙃

לק"י

אני לא מלבישה גרביונים בדרך כלל. לא מבינה בהם😅

ומבחינת חום-קור זה נראה לי אותו הדבר.

יש משהו נוח בבגד גוף, שהוא לא עולה למעלה, והבטן תמיד מכוסה.

יחמיא טייץ לבן

גרביון בכללי פחות יפה

ואפשר להוסיף טייץ מתחת לשמלה.

ובגד גוף עם גרביון זה יראה קצת מוזר לא?

ואם לא אז בגד גוף.

מזל טוב!

הייתי מלבישה שמלה קצרה, יפה בעיני, עם גרביונים או טייץ. או גם כל שילוב יפה וחגיגי של בגד גוף יפה עם מכנס. 

לשמלות ואז לא רואים חיטול. או תחתון תואם שמלה אבל לא תמיד זה מגיע בסט וקשה למצוא משהו מתאים לא בסט.

ולגבי השאלה הפותחת לדעתי אם הולכת אז ברור ששמלה האופציה השנייה נראה מתאימה לגיל קטן יותר.

בגד גוף בעיניי זה לקטנים יותר

את בת השנה-עוד לא-וחצי שלי ברור לי שאלביש בשמלה באירוע שהיא צריכה להיות ייצוגית.

רק צריכה למצוא אחת מוצלחת 😅

הרבה יותר יפה.

להוסיף למטה טייץ אם חם או ברבעון אם קריר

הבגד גוף לא נראה ככ לאירוע של מישהו קרוב... הייתי שמה משהו יותר חגיגי.

אבל אם זה חברים או משהו אז סבבה.

גרביון יותר יפה עם שמלה באמת 

יהיה לה עוד שנים ללבוש שמלות

בנוסף, קרדיגן מעל כי באולמות יש מזגן וקפוא. יש קרדיגנים ממש מתוקים (לבן שלי קניתי בשני צבעים עם כובע סט, מכורה לזה)

כשסופרים מילים לא סופרים רק מילים שלמןת אלא גם הברות שיש להן משמעות ספציפית. אם מא זה מים אז זה נחשב מילה. קולות של חיות זה מילה וכו. אז תבדקי. אני חושבת שצריך בגיל הזה 20-30 מילים ולצרף שתי מילים (אבא בוא)

יש ילדים שפחות אוהבים פעילות של הרבה אנשים. איך הוא במשחק אחד על אחד עם ילדים בקבוצה שלו? זה גיל שיש בדכ חבר אחד או שניים. לא ממש משחקים יחד אלא אחד ליד השני אבל אמורה להיות ביניהם תקשורת

אם כי 2 בנים שגדולים ממנו היו אצלי ככה אותו הדבר

\ובגיל שנתיים נפתח הברז...

בגלל שראיתי שמבחינה חברתית הוא מאוד בורר וחושד חשבתי אולי קשור יחד...

כשהיינו בחג הרבה עם המשפחה המורחבת ראיתי שגם שם הוא בוחר עם מי לשחק

כן התחבר לאחד במיוחד ואחרים דחה או ברח...

זא רואים שהוא מבין מה בא ומתאים לו

אבל מאוד מאוד חשדן

יש ילדים יותר רגישים, יותר מופנמים. לא חייב שיהיה לו כימיה עם כל אחד.. נורמלי שיברור ויפחד אם זה אנשעם שהוא פוגש לעיתים רחוקות. אבל אין הוא במעון? משחק? עם ילדים אחרים? מביע את עצמו?

יש משפחות שילדים מדברים מאוחר ולפעמים גם בתוך המשפחה יש מנעד, זה כשלעצמו לא בהכרח מצביע על בעיה. כן הייתי בודקת אם נגיד בגן הוא נמנע מחברת ילדים

לרוב הוא מתרכך עם הגיל

מהצעירים הכי פחות חושש ומתרצה

אבל גם אם לוקחים מדי בכוח הוא מתנגד

לא אוהב שמנהלים אותו..

במעון צריכה לשאול שוב

בעבר כשציינתי להם שבתמונות נראה שהוא בצד הם אמרו שזה בסדר הוא לא חייב להיות ראשון ובמרכז

אבל מתכננת להדגיש שוב את השאלה

יש אנשים שמתחברים בקלות ויש יותר בררנים חברתית. מותר לו לרצות שליטה על עצמו. זה ממש בסדר. גם מה שאמרו  במעון נכון לא כל רחד אוהב להשתתף בפעילטת רק כי היא שם.

אם את חוששת תתייכצי עם רופא היתדים, אבל לדעתי הממש לא מקצועית כל עוד את רואה שיש לו את היכולת לקיים אינטראקציה חברתית הייתי פחות דואגת

התחלתי לחשוש קצת כשראיתי את רובם סביב הפעילות 

והוא צופה

ורק עכשיו קולטת את כמות שגיאות המקלדת, סליחה.

רק אומרת את זה כאמא..

יש לי ילדה מאד חברותית ותוססת שלא אוהבת את החוגים בגן. זה גם יכול לקרות

ותבקשי הפנייה להתפתחות הילד.

זה תהליך קצת מייגע, צריך למלא כל מיני טפסים, ולהמתין לתורים וכו'וכו' אבל זה שווה את זה.

אם את רוצה אפשר ללכת גם בפרטי ולשלם בהתאם...

אפילו אפשר בינתיים רק לקלינאית תקשורת בתור התחלה 

זה מי שאת! בתוספת מה שאת מכירה מהעבר.

בעיני זה להתפתח, זה לא ללכת אחורה.

את ממש לא פתטית. זוכרת שגם שנה שעברה נשים שיתפו שהן רצו לממד בטעות וזה לא היה בסמיכות כזו לאירוע כמו שהיה לנו עכשיו עפ איראן.

עזבי עכשיו מחשבות על חוסן לא חוסן ותני לעצמך חיבוק חזק.

עברנו המון באופן כללי ובפרט בחודש וחצי האחרונים.

אזעקות כמה פעמים באמצע הלילה ,בבוקר,בצהריים ובערב. ריצה לממדים /מדרגות/מקלט ציבורי.  

לחץ ,פחד,חרדה,דיכאון,עצבנות ועוד עטפו אותנו מכל כיוון. והאזעקה הזו, גם אם ידענו על בואה

לא מנעה מאיתנו להילחץ ברגעים ראשונים כאילו שוב אנחנו חוזרים לאותו הסרט.

מה גם שבחדשות לא מפסיקים להלחיץ ולהזהיר שהמלחמה לא הסתיימה ויכולה להתחדש כל יום.

את לא לבד.

התחושות האלה לא באו משום מקום ואל תחשבי לרגע שאת פתטית.

את אדם רגיש והגיוני שעבר כמו כולנו הרבה.

בתקווה לימים שלווים ורגועים

🌸

ועדיין קפצתי.

ובעיני בכזאת שנה היה ממש ראוי ונכון לוותר לחלוטין על הצפירה. (לא יודעת להגיד מה לגבי יום הזיכרון, ביום השואה ודאי)

ברור שזה הדבר הראשון שתחשבי. גם אצלי, אפילו שידעתי שיש צפירה ונעמדתי, הלב שלי קפץ בהתחלה ולקח לי שניה לקלוט שזו לא אזעקה.

זה לא פתטי בכלל. הגוף שלנו עדיין מתוכנת למוד מלחמה וזה ממש טבעי!

חיבוק גדול ❤️

קחי דבר ראשון זמן לנשימה. ולהזכיר לעצמך ששיפוטיות כלפי עצמנו והלקאה זה הדברים שהכי מפריעים לנו לצמוח..

זה עולה לנו באינסטינקט אבל ככ לא בריא..

הכי הגיוני שיש מה שקרה לך ומראה שאת רגישה ומחוברת ...

והכי הכי - חיבוק ענק ענק ענק!! הלוואי שתרגישי אותו ממש פיזית.. זה מה שצריך עכשיו..

ואלופה שהכנת את הילדים! אני שכחתי.. זרקתי להם מילה קטנקטנה..

האם זה הפסקה או שיעור

ואמרתי לבעלי אולי תזדרז לרדת למקלט

ובראשונה חשבתי זה בטח מלבנון כי לא היה התרעה.

כל זה כשחצי שעה לפני דברתי עם בעלי על הצפירה ואמרנו אחד לשני שלא נילחץ

תזכרתי שעוד מעט זה מגיע

ועדיין הצליל הזה טריגרי

והפער הזה בין צפירה שבה עצורים ומקשי בים מול האזעקה שבה האדרנלין בשיא ורצים ופעילים היה לי ממש קשה

זה מכריח אותי להיכנס לטראומה ולא להעביר אותה בתעסוקה

הגוף מגיב עוד לפני הראש

זה הכי טבעי

אני הסתכלתי בשעון כמה דקות לפני והזכרתי לעצמי שתהיה צפירה ועדיין ברגע שהתחיל קפצתי בבהלה

כולנו בסטרס מתמשך

אני עדיין נדרכת מרוחות שורקות ואופנועים ברחוב, גם בתקופות שהן לא דקה אחרי איראן וכל הטרלול האחרון

תני לעצמך חיבוק גדול!

את בדיוק מי שאת, עם השריטות של התקופה

כמו כולנו

פרקטית, שימי עכשיו שעון ל5 דקות לפני שתי הצפירות הבאות(שני ערב ושלישי בוצר)

מקווה שכבר התאוששת...

זה תגובה מאוד נורמלית וטבעית

גם לי זה קרה..

ולגבי ההצפה שזה עורר

יש משהו בהפסקת האש שמציף את כל הסטרס שהחזקנו עד עכשיו.

פתאום הגוף מגיב הרבה יותר חזק

אנחנו כאילו אחרי אבל דווקא אז הגוף והנפש מרשים לעצמם את הפירוק

פתאום מרגישים כמה הגוף דרוך כל הזמן

את הקפיצות הזאת של זמן מלחמה

גם מה שנראה לנו שאנחנו עוברות בטוב בסוף הגוף שלנו חווה וזה נרשם בו

אז עכשיו זה הזמן הכי מערער

תהיי איתך בחמלה על ההתפרקויות והקושי

ואני לגוף הזנה של טוב כמה שאת יכולה

אם זה בית קפה או אוכל בריא נעים

או מסאז' או כל דבר שמביא איתו הרפיה

נשמע שעבר לך, זה מעודד

נבהלתי שמשהו קרה לי

זו תגובה סופר נורמלית למצב לא נורמלי

צריך רגע לעבד ולהתאפס על השינוי. מקווה שתראי גם את שיפור מהיר

וגם צריך

כי יהיו עוד מלחמות

אלה הם החיים פה

הפחד מאזעקה לא פרופורציונלי לסיטואציה

רק מודעות לזה ועבודה בנושא יכולים להחזיר את החוסן

כי הגוף לא שוכח וצובר סטרס ממלחמה למלחמה 

שיהיה תרגיל...

באותו רגע לא זכרתי את זה ולא הבנתי למה כולם אדישים, עד שמישהו אמר לי 🤭

אני בכיתי בכי כזה ביום הראשון של הפסקת אש. אני לא חושבת בכלל שזה קשור לחוסן,  ממש לא, אלא לפריקה של הגוף.

המוח היה כל הזמן במצב סכנה, מחשב ברקעכל הזמן לאן לצאת לאן לא, אפם יהיה אזעקה בחוץ בנסיעה במקלט, וזה מאמץ גדול להחזיק ככה.

ואז יש הפסקת אש, אבל לא חוזרים תוך רגע לרוגע, זה לא הולך ככה.

אז צליל שידעת עליו מראש מקפיץ אותך ומעלה לך את כל כל המתח הענק הזה, בטח כאמא שמנסה לרפד לילדים ולחבק ולהרגיע, וחושבת מראש מה יקל עליהם, ונמצאת שם בשבילם.

איך לא תבכי ותתפרקי, כשניבהלת באמת, ואת לבד בלי ילדים להחזיק בשבילם, ובעצם לא קרה כלום?

תחבקי את עצמך חזק, אני שוב כותבת שזה בעיניי בכלל לא חייב להיות קשור לחוסן.

חוסן מדבר על תקופה ארוכה. אם מישהו עושה לך בו ואת נבהלת זה לא אומר שאין לך כוח אלא שנבהלת, ואם כל הפעמים האחרונות שעשו לך בו היתה סכנה שיפול טיל מהשמיים, אז ברור כפליים שתיבהלי

עם התלמידים שלי, ממתינים לצפירה

מדברת על הצפירה

מתכוננת לצפירה

דיברנו על השואה, מה עושים בצפירה

ואיך שהיא התחילה, הלב שלי ניתר בבהלה, כאילו זו אזעקה,

והילדים הצעירים קפצו מיד לכיוון המקלט, מיד הרגעתי אותם והזכרתי שזו לא אזעקה, אבל הם היו מבוהלים

וכל הצפירה היו לי דמעות בעיניים מלהיזכר במבט המבולבל והמבוהל שהיה להם. איזה הזיה.

חיבוק גדול! 

דבר אחר.

אני בדיוק כמו הפותחת. חפרתי לילדים, וידאתי שגם הגננות והמורים דיברו איתם על זה.

וברגע שהתחילה התפירה קפץ לי הלב! הייתי בטוחה שזה מלבנון😐

למה אומרים שזה מנהג של גוים?

איזה גוים עושים דבר כזה? 

כדי לזכור בצורה לא דתית.. ואז יוכלו לקחת בזה חלק הרבה אנשים.

(דקת דומייה יחד עם צפירה כסמל לאבל לאומי)

מה שמצחיק הוא שעם השנים, במקומות ששלטו הנוצרים, הם החליפו את הצפייה לצלצול פעמוני כנסייה.

כך שהעניין להימנע ממהשו דתי, חזר בצורה הפוכה.

שתדעי שאת לא היחידה. אני אפילו שהסתכלתי בשעון וידעתי שזו צפירה והכל. ברגע שהיא התחילה -הלב קפץ.

ממש בקטנה מרק טחון

או פירות טחונים

מידי פעם כפית פה ושם

ובגיל חצי שנה לתת יותר

לק"י

אפשר לתת כמה דברים ביחד (חוץ מאלרגניים).

אלרגניים (דגים, חלבי, שומשום, בוטנים, שקדים, אגוזים, בוטנים, ביצים)- לתת בנפרד למשך כמה ימים.

לתת את האוכל הרגיל של הבית, עם התבלינים שלכם.

ולתת כמויות לפי הצורך והרצון של הילד.

בפועל אני כן מתחילה לפני, כדי שבגיל חצי שנה נוכל כבר לתת ארוחות. והבן שלי ממש מתלהב לנשנש כל מיני.

ולא להעמיד אותנו במצב של "שוטרות".

ובמקרה של הודעות בעייתיות מהאנונימי, אנחנו מוחקות בלי היסוס.

אז עכשיו אפשר לשאול מה המשמעות של הסיסמא הקודמת? חחח 😅

אני חושבת שכדאי בזמנים קבועים פחות או יותר, לא דווקא בשעות קבועות אלא בזמן קבוע מבחינת הסדר יום שלו- לדוגמא קצת לפני שהולך לישון שנת בוקר.

בגיל הזה אצלי זה היה בנוסף להנקה ולא במקום...

דברים לא מרוסקים אפשר להביא או בטעימון או בצורה שהוא לא יוכל לחתול ממנו חתיכות קטנות, מלפפון לדוגמה עם קליפה זה בסדר אבל בלי הוא יכול לחתוך חתיכות קטנות של סוכנות לו. ולהביא רק בהשגחה כמובן...

לק"י

בן 5.5 חודשים, ובלי שיניים.

אני מביאה לו רצועות מלפפון וגמבה.

לק"י

הוא עוד קטן.

חוץ מזה, שחלק כנראה כן נאכל. כי אני כן רואה שהוא מכרסם את הרך של המלפפון (חלק הוא גם מוציא מהפה, לפי איך שהחולצה נראית).

בגיל הזה מצופה לישון בערך 14 שעות ביממה.

בדיוק בשלב הזה הם מתחילים לעבור מ3 שנות יום ל2 שנות יום..

אז אצלנו (בשאיפה, כן?) - הולכת לישון ב7, קמה ב6-7, תלוי אם היתה ערה קצת בלילה או לא..

במהלך היום ישנה 3 שינות (היא בת 6.5 חודשים), משתדלים שבמצטבר זה יצא לפחות שעתיים וחצי. אם ישנה בוקר וצהריים ממש ארוך, אפשר לוותר על שנת ערב. אצלנו עדיין זקוקה לזה, אפילו קצר.

משתדלים להעיר אם ישנה מעבר ל17:30.

נהוג לאמר ששינה מביאה שינה, ככה שאם הוא ישן כמו שצריך ביום, הוא ישן טוב בלילה, ולא מורידים מהשינה ביום כדי שישן בלילה.

טקס שינה זה ממש חשוב, אנחנו גם מאוד מקפידים להפריד אוכל משינה והרדמות עצמאיות (בלי בכי).

לגבי האוכל, זה לא צריך להיות כזה קשוח..

אני כן משתדלת שזה יהיה 2 ארוחות בשלב הזה, אצלנו בוקר פרות וערב ירקות, מניחה שעוד מעט אוסיף בצהריים משהו יותר רציני. זה לא מחליף הנקה אלא דוחה אותה, לפי הקצב שהם מעלים את הכמויות.. עד שאת שמה לב שהוא כבר ממש שבע ולא רוצה לאכול עד הזמן של ההנקה הבאה..

אגב,  אני אוהבת בגיל הזה להוסיף דייסת קוואקר של bd כמעט לכל דבר, זה ממש מזין ומשביע.

בהצלחה!!

אני לא מונעת ממנו לישון בשביל שישן בלילה אבל אולי כדאי שאנסה להזיז לו את שעות השינה.

ביומיים האחרונים הלך לישון ב6 וחצי-7 וקם בשמונה לשעתיים-שעתיים וחצי ואז חזר לישון.

אני התחלתי טעימות לפני גיל חצי שנה אז עכשיו הוא כבר בשלב שאוכל ארוחה מלאה.

בבוקר לחם עם משהו

ובצהריים בשרי

ואז זה כן דוחה את ההנקה ויכול גם לדלג עליה.

זה לא טוב שהוא מדלג? מתי האוכל מחליף הנקה?

@ניגון של הלב

יכול להיות שהוא עוד ירצה לינוק אחרי.

אולי זה צמא. או פינוק (בקטע טוב).

אבל עכשיו אני דואגת אולי זה לא טוב שהאוכל מחליף הנקה

לק"י

אבל אך פעם לא שמעתי על כמות ספציפית שצריך לתת.

פשוט בנוסף לאוכל.

לא חייב להיות הרבה או תמיד, רק כדאי לנסות, לפעמים מגלים שהם עדיין מורעבים גם אם אכלו ארוחה גדולה, ולפעמים שבעים ולא באמת צריכים עוד

לפעמים כשאין לי כח ובעלי אומר שהוא ישאר לשיעור בין מנחה לערבית, אני אומרת לו שאולי אני אלך לשיעור במקומו 😁

ובנימה אחרת, אולי תמצאי לך איזו חצי שעה/ שעה שבעלך יהיה עם התינוק (ועם השאר?) ואת תעשי משהו לעצמך? אפילו לא חייבים לצאת מהבית אם אין כח העיקר לסגור את הדלת של החדר... רק צריך להכניס את זה ללוז. ומה שנכנס ללוז מוצאים לו זמן

לנו אין עדיין ילדים, אבל ממה שאני יודעת זה יוצא על האירגון בבוקר ועל ההשכבות בערב.

בעלי עוד רוצה שאני אתן לו ללמוד דף יומי לפני מנחה.(עכשיו יש לי פחות בעיה, אבל כשיגיעו הילדים זה משהו אחר)

אפשר לחשב את זה שיצא לתפילה אחרי/ לפני שמתארגנים

בערב זה לפעמים בעייתי כששקיעה יוצאת בדיוק בזמן של ההשכבות (נגיד בתקופה הזאת ששקיעה ב7)

אבל נגיד בחורף כשששקיעה ב5 אפשר איכשהו להיות בבית ב7....

כי הוא צריך להגיע לעבודה. הוא לא יכול להתפלל מאוחר...

(ומניין מאוחר יש פה רק בראשון,שישי וחופשים). אבל באמת לא רלוונטי לנו.

6.15בתפילה. אבל יאמר לזכותו שהוא לומד דך יומי ב5.30 לפני התפילה כדי שלא יהיה בערב\בזמן עם הילדים.

כל אחד מה שמסתדר לו

גם אצלנו לא תמיד זה אפשרי

רק אמרתי שזה לא מחייב...

לבעלי הייתה תקופה שקם בנץ וכשחזר ארגן את הילדה

ועכשיו קם ומוציא אותה וממשיך מהגן לתפילה...

בדרך כלל סמוך לשקיעה ואז הרבה פעמים נשארים לערבית

לא בהכרח התפילות עוזרות לגבר לצאת מהבית

ולא בהכרח תינוק קטן מונע מהאישה לצאת ממנו

אלא סקאלה של דאגה עצמית

גברים נמצאים בחלק שיותר דואגים לעצמם מאשר לאחרים ונשים להיפך (בהכללה גסה אבל ככה זה עובד לרוב)

אם יש לך רצון לעשות שינוי

תדעי שזה אפשרי

כי המובן מאליו הוא שלך ולא של גורם חיצוני

אם תפסיקי להאמין בזה תוכלי ליצור שינוי

הנשים לרוב שמות את עצמן בתחתית שרשרת המזון, ולגברים לרוב זה טבעי שקודם הם צריכים לדאוג לעצמם כדי שיוכלו לדאוג למישהו אחר אח"כ.

וזה לחלוטין בר שינוי, גם אם לא נראה ככה על פניו, רק צריך לחשוב מחוץ לקופסא שהכנסנו אליה את הראש

לפעמים היא עול גדול וקשה

דווקא מכל הדברים אני שמחה שאנחנו לא חייבות במניין

אמאלה לצאת באמצע כל דבר שאת עושה וללכת לבית כנסת לא משנה מה המזג אוויר

ולהיות לבושה בזמן הזה

לא בשבילי

באמת קשוח שאין זמן לעצמנו

יש תקופות של עומס שנראה שאין תקווה באופק

אמאלה כתבתי תוגבה ארוכההה והכל נמחק

אשתדל שוב בהמשך

מעריכה

ואשמח אם יתאים לך שוב אני מרגישה ממש צמאה