ונמאס לי להתמודד.
נמאס לי להיות תלויה.
נמאס לי לאכול לעצמי את הלב, את הראש ואת הנשמה.
נמאס לי לסמוך.
נמאס לי להאמין.
נמאס לי לקוות.
נמאס לי להיות עצובה
נמאס לי להיות מאוכזבת
נמאס לי להיות ממורמרת
נמאס לי להיות עצלנית
נמאס לי להיות דחיינית
נמאס לי לא לקבל את החיים כפי שהם
נמאס לי לא לקבל את השונה
נמאס לי מהנפילות שלי
נמאס לי מהשריטות שירשתי
שאין לי מושג מאיפה להתחיל לשנות
בגדול,
נמאס לי מהחיים האלה.
אין לי עוד כוח.
ויש בי מלא פחד,
וחוסר אמונה בעצמי
אתמול ישבתי וחשבתי עם עצמי,
והבנתי שאין פלא שאני לא יודעת לקבל החלטות, או יותר נכון מפחדת לקבל החלטות.
אפילו הכי פשוטות, של מה לקנות לי לאכול או איזה חברה לקנות מהחמוצים בסופר.
כי הבנתי שאין בחיים שלי אפילו החלטה אחת (!!) שהייתה נכונה.
הכל טעות.
הכל. כל מה שאני בחרתי בעצמי.
בגלל זה אני לא סומכת על עצמי עוד.
בגלל זה אני דחיינית.
בגלל זה אני עצלנית.
מעדיפה שהחיים יעברו לידי.
ולא רוצה עוד לטעות.
הכל בסדר איתי,
אל דאגה.
והשמות בול מדוייקים להם כל אחד לאופי 
(אם כי ככל שהם מתבגרים אנחנו מגלים יותר הבדלים ביניהם...)