ולשבת שם גם את.

כנראה לא יעזור לאורך זמן, אבל יתן קצת.

נניח אצלי במזגן הרצפה נשארת קפואה

מניחה שעם הסקה/רדיאטור זה יותר טוב

והאמת?

חולמת על חימום תת רצפתי

אפשר לשים על הבטן בעריסה

בעגלה

על מיטה בהשגחה

על שטיח...

הבעיה כשהם ניידים

לשים אחד בסלון ואחד בחדר ולהקפיד שיהיו עצ זה

ושלי מתקרר מלהיות על יידים  בלי רצפה בכלל....

חורף קשוח

אה וגם אפשר לשים עוד שכבה ואפודה

שיהיה על החזה 4 שכבות רק לשלב המשחק לא לישון ככה

אבל יוצאת משם מהר

ואין לי כמות של לרצף את כל הסלון חח

ואז את שמה סביב השטיח והיא לא יכולה לצאת ממנו

כמובן לשים לה שם הרבה משחקים שיהיה לה מעניין

יש רופאים שמקבלים גם שאלות במייל

לפחות יוכל לתת כיוונים.

אם את בכללית אולי יעזור..

כמה פעמים היו לילדים שלי פצעים שהתפשטו לפצעים נוספים והרופאה נתנה משחה אנטיביוטית. אז אולי שווה בדיקה.

עור בטלפון/אונליין.

איפטיגו.

אצל הבן שלי זה התחיל מפצע בגב.

ויש על זה מן קשקשים-באמת מזכיר פסוריאזיס.

וזה מאד מדבק ודורש משחה אנטיביוטית.

היה לו גם יובש סביב הפה?

זה אומר שאסור לשלוח לגן?

לכמה מהבנים שלי היה

וכשהיה אפשר לכסות את זה אישרו לי לשלוח

כרגע לבן שלי יש במקום גלוי שלא ניתן לכסות לכן ישאר בבית עד שיתייבש

לק"י

לי רופאת ילדים הסבירה, שזה חיידק שנכנס לעור.

לבן שלי למשל זה כנראה התפתח מעקיצה שהוא כנראה גירד.

ניסיתי לצלם את הפצע ולהתייעץ עם גוגל תמונות, ולא יצא משהו ברור. תוהה אם באפליקציה עם רופא עור יראו ברור... (כנראה שהמצלמה שלי בטלפון לא איכותית כל כך...)

בינתיים חשבנו שהכי טוב שביום ראשון אחר הצהריים נגיע איתה למרפאה ונבקש להיכנס לרופא תורן...

השאלה אם כדאי בינתיים לנהוג כאילו זה מדבק🤔 (לא נעים לי, היא הייתה היום בבריכה בגן - יש להם שחייה טיפולית כל שבוע... ובבריכה לכאורה דברים כאלה הכי מדבקים...)

לא חושבת שאת צריכה לחשוש להדבקה. כם לבדוק מה זה.

זה גם יכול להיות התפרצות של אטופיק דרמטיטיס שהרבה פעמים נראה כך. אבל לרוב הוא לא מתחיל בגב

הוא טוב בזה.

לא סומכת עליו במקום רופא, אבל בדרך לרופא כן.

אבל אולי אנסה לצלם שוב.

תודה!

במשהו? או שזה סתם יובש?

הבן שלי ברגע זה עם אימפטיגו.

ובהתחלה זה היה נראה סתם חצ'קון

עכשיו התחיל להפריש

אם בפה נראה כמו בגב נשמע סיכוי מאד גבוה שזה התפשטות של משהו.

אני יכולה לשלוח לך בפרטי תמונה מה שיש לבן שלי באף אם תרצי

עיגול ורדרד ומושלם.

לילד אחר היה בעבר כמו יובש כזה צהבהב

ועוד אחד היה נראה כמו פצע שלא מגליד לעולם

וכל אלה התבררו כאימפטיגו

כי לשלי דיי ברור שזה אימפטיגו והרופאת אונליין יש אמרה לתת ציפורל.

מרגיש לי קיצוני לכן אני רוצה שרופא יראה אותו

מה גם שהוא קיבל מוקסיפן לפני שבועיים בגלל דלקת ריאות ולא בא לי להעמיס על המערכת אם לא בהכרח צריך.

ולי בבית כבר יש ציוד לטפל בזה.

מופירוסין וכד.

או סבוריאה

את יכולה לנסות למרוח דרמסילק

ולפנות לרופא, אולי צריך משחה עם קורטיזון.

אבל לא נשמע לי מטריד...

אולי להחליף סבון גוף? אצלי זה פתר כל מיני דברים שהיו לילדים בעור לפעמים

עשינו לפני שהתחלנו לנסות להכנס להריון.

אין בעיה הלכתית, יש מצב שיש אפילו המלצה.

ההבדל המרכזי בין דור ישרים לסקר גנטי זה שדור ישרים אומרים אם יש התאמה או אין התאמה.

כאשר אי התאמה= 2 בני הזוג נשאים של משהו

התאמה= אף אחד מבני הזוג נשא/אחד מהם נשא והשני לא.

כשיש התאמה את לא יודעת אם מישהו מכם נשא, ולמה.

בסקר גנטי לעומת זאת בודקים אם האישה נשאית למשהו, ואם כן- אומרים לה ובודקים אם גם הגבר נשא של אותו דבר.

בסקר גנטי בודקים גם 2 דברים (x שביר ועוד משהו) שיכולים להיות רק אצל האישה.

דור ישרים מונע "כתמים" על בני זוג עם נשאות כלשהי, שלא ימנעו מלהתחתן איתם.

בתכלס

שניכם מגיעים לקופ"ח שלך.

לוקחים משניכם דמים.

היה וימצא אצלך משהו- יבדקו גם את הדם של בעלך.

בסוף את מקבלת פלט של מה את נשאית והאם בעלך גם נשא, ובהתאם לזה המלצות.

מקווה שברור

מוזמנת לשאול אם יש עוד ואנסה לענות

שאנחנו עשינו,

ולא נמצאה אצלנו נשאות כפולה.

ונכנסנו להריון, שנאלצנו להפסיק

בגלל מום,

שבדיעבד התברר שנמצא אצל בעלי

אז אנחנו עושים את ההשתדלויות

אבל בסוף לא הכל מתגלה

ולפעמים אנשים חיים טוב לאורך שנים, עם דברים "נוראיים"

היום זה יותר מקיף.

קובעים תור ושניכם צריכים להגיע.

ממלאים טפסים, ולסיכום לוקחים דגימות דם משניכם.

עשיתי לפני 12 שנה. וזה היה ממש בדיקות בודדות.

ובשנה האחרונה את החדש. המקיף. יותר בדיקות. ורוב הסיכויים שימצאו משהו. 

עשת לפני שנה ועדיין לא הגיע?

הבנתי נכון?

עשיתי בשנה האחרונה.

לא כתבתי לגבי התוצאות. 😅

תוצאות זה כמו שכתבה @לפניו ברננה!

חודשיים-3.

זה יכול להיות מציל חיים בעיני וזה יפה מאוד שעכשיו זה ללא עלות

בדיקת דם פשוטה לשני בני הזוג

הייתי חושבת שזה אפילו מומלץ מאוד

כן מוסיפה שאצלי באתי עם התוצאות של הדור ישרים ואז האחות הסתכלה ואמרה שתכלס עשיתי כמעט את כל הדברים הרלוונטיים, אז אפשר לצמצם את הבדיקות.

בתכלס זה לא משנה, כי בכל מקרה לוקחים ממך דם...

וגם כל הזמן נוספות בדיקות, אז הגיוני שנוספו דברים שלא היו לך בדור ישרים.

לא רואה בזה שום בעיה הלכתית.

אם חלילה מגלים איזו נשאות אפשר להיערך ובמידת הצורך לפנות לטיפולים, וככה לזכות בעז"ה לילדים בריאים.

למה לא למנוע סבל כשאפשר?

כי בבדיקה החדשה בודקים מעל 300 אפשרויות, ולא בוחרים מה בודקים, הכל נכלל. אז אם זה מתייחס לבדיקה החדשה, זה קצת מפתיע.

ואם זה בעבר, אז חשוב לדעת שיש בדיקה חדשה שהיא מקיפה וכוללת ושני בני הזוג מגיעים יחד.

אני חושבת שבגלל שאני ובעלי ממוצא שונה ממש זה גם צמצם את האפשרויות.

אולי לא באמת בדקו פחות אלא היא אמרה שלא יהיה הרבה חידוש...

לא זוכרת כבר, עשיתי אז מה שאמרו לי 🤷‍♀️

לא קיבלתי כלום, רק מספר.

ועשיתי די לאחרונה אז אולי אני גם לא אצטרך לעשות הכל

במבט לאחור לא חושבת שזה משנה,

לוקחים לך דם בכל מקרה, מה אכפת לך מה הם בודקים...

שבדור ישרים היה כלול כמעט הכל.

אבל היום הבדיקה בקופה מורחבת הרבה יותר.

ואחכ עשינו לפני הריון רביעי ולפני הריון שישי. כל פעם נוספו עוד בדיקות שהיה צריך לבדוק.

לא רואה סיבה למה לא לעשות...

חשבתי שזה סתם איזה המצאה של הרופא, מבינה שזה חשוב.

עוד שאלות שעולות לי

1.הבעל צריך להגיע איתי גם בהתחלה? או רק לבדיקת דם אחר כך?

כי ממה שהבנתי אפשר להתחיל רק איתי ואם במקרה מוצאים משו אז גם הבעל הולך לעשות.

2. צריך לדעת מה המוצא שלי? כאילו זה רק אשכנזי/ספרדי או שעכשיו שואלים איפה הסבא של הסבא נולד? (כי את זה אין לי מושג)

3.  ואם מוצאים חלילה משהו חמור? קצת מלחיץ אותי, הצ'אט אומר שאפשר לגלות בזה גנים שמשפיעים על ילדים עם בעיות קשות, חס וחלילה במקרה ש- מה עושים?

אני סתם לחוצה🫢

אז צריכים להגיע ביחד.

עכשיו לוקחים ל2 בני הזוג ביחד.

ואם יש צורך בודקים גם את שלו. אם אין משמידים.

2. רק סבא וסבתא אני חושבת.

3. כמובן תלוי בבעיה, אבל בגדול שוקלים לעשות טיפולי פוריות ואז בוחרים עוברים בריאים.

זה לא משנה. כל אלו זה דברים שהיו נכונים לבדיקות שעשו פעם

בעבר היו בודקים מוצא, רק האישה הייתה מגיעה, והיום ממליצים על בדיקות בהתאם למוצא ועוד פרטים. התשלום היה לפי בדיקה

היום זה בסל הבריאות

חובה להגיע יחד עם בן הזוג, עושים את השאלון ואחר כך מיד שניכם נבדקים. את לא בוחרת הפעם במה להיבדק, בודקים הכל.

במעבדה יבדקו קודם כל את הדגימה שלך, ורק אם יש נשאות אצלך, יבדקו גם את של בעלך.

לגבי 3, זה מאוד תלוי איזה גן מוצאים. יש מעל 300 בדיקות, לכל גן יש משמעות אחרת.

1. בבדיקה החדשה לוקחים דם משני בני הזוג ביחד. ואם צריך בודקים במעבדה גם את של הבעל. אז כן צריך את שניכם

2. שואלים מה המוצא של הסבים- אשכנזי לא צריך לפרט וספרדי כן צריך לומר ארץ מוצא כי זה משפיע על המחלות שבודקים.

3. אם מוצאים משהו חלילה יש דרכים לטפל וללדת ילדים בריאים. וברור שעדיף לגלות את זה ככה ולא אחרי שכבר נולד הילד..

בעזרת ה הכל יהיה בסדר

זה בדיקה שגרתית קלילה

את צריכה לבוא עם בעלך באותו זמן. אם לא באים ביחד לא שולחים את הבדיקה.

לנו הייתה בעיה בסימון המבחנה שלו אז היינו צריכים להגיע שוב. (אבל זאת הייתה אחות ממש לא בסדר. זה לא אמור לקרות..)

2. מה שאת יודעת זה אחלה.

3.במקרה שמוצאים אצל שניכם את אותו גן בעייתי אם יש צורך אפשר לפנות לטיפולי פוריות מסוג pgd - בודקים שהעובר בריא לפני ההחזרה.

טיפול פוריות שבו עושים הפריית מבחנה ובוחנים את העוברים. מחזירים רק עוברים שאין בהם את הגן הבעייתי.

אבל יש מחלות גנטיות שבהחלט אפשר לחיות איתן ואם יודעים מראש שיש לילד סיכוי לחלות במחלה בודקים ועוקבים מגיל מוקדם.

לדוגמה הגן brca שהוא גן שקשור לסרטן השד והשחלות - מי שנשאית שלו מתחילה מעקבים מגיל מוקדם ולפעמים גם טיפול מונע כמו כריתת שחלות.

בע"ה הבדיקות יצאו תקינות לגמרי!!

ותקינות לגנרי זה גם אם תקבלי תשובה שאת נשאית למשהו, אם בעלך לא נשא אין לזה משמעות.

ואם יהיה משהו - ישלחו אותך לייעוץ גנטי. התפקיד של היועץ זה לתת מידע שיעזור להגיע להחלטות הרפואיות הכי טובות עבור המקרה הספציפי.

אם לא היה את הפורום הזה הייתי אומרת

הכל טוב, כנראה סתם הגזמות של הרופא,

כי אין לי את מי לשאול,

בחיים האמיתיים לא רוצה שידעו שאני מתחילה לנסות…

אז ממש פורום מציל חיים☺️

אלופות 

ובשעה טובה!!

(זו לא המלצה רפואית ותשקלי את הדברים אבל אם דור ישרים שלכם תקין אני אישית לא הייתי מחכה לתוצאות של הבדיקה הגנטית כדי לנסות להיכנס להריון.)

אבל יש הבדל אם לא עשו אף פעם שום בדיקה גנטית ויש חשש שתהיה מחלה רצינית מאוד חלילה, או שאת החששות הקשים הפריכו בדור ישרים. ואז הסיכויים למשהו שהתינוק יסבול מאוד יורדים...

אישית עשיתי דור ישרים לפני החתונה

ואת הבדיקה החדשה תוך כדי ההריון האחרון.

מאז שעשית דור ישרים נכנסו לסל המון מחלות

למה לא לבדוק בעצם? 

אגודת אפרת?

בגדול אני חושבת שהייתי משתפת את בעלי אם יש לעזרה שלי לתת השפעה על הבית.

בלי שמות, אם יבין הוא ישמור לעצמו ומניחה שמהר ישכח מהסיפור.. 

ואם הוא יבין לבד… אז שיבין.

אני חושבת שאנשים יודעים שבין אשה לבעלה אין סודות.

ישר כח! אולי עמותת אפרת יכולה לעזור גם.

אמנם זה פחות מקובל בציבור דתי

אבל

הפלה יכולה להיות גם דבר נכון

לא הייתי לוקחת אחריות לשכנע לשנות דעה

(גם בכל נושא משמעותי אחר

אבל במיוחד פה שהאחריות ענקית)

כרגע זאת לעוד 7 חודשים.

זה עוד הרבה זמן ואת לא יכולה לדעת באיזה מצב משפחתי ועומס את תהיי..

לא הייתי נותנת לחברה תחושה של תשמרי את ההריון ותקבלי את העזרה, כי אם לא תוכלי לתת אותה..

בסוף החברה צריכה להחליט שהיא שומרת עם הנתונים שלה, הכוחות שלה, בלי לבנות על הסביבה..

ברור שהרצון שלנו הוא שההריון ישמר, ותהיה עוד נשמה בעולם..

אולי למרות שזה לא כלכלי אגודת אפרת יכולים לתת את התמיכה הנפשית.

זה מורכב וצריך להתייעץ עם גורם מקצועי,

ועם כל העזרה שתתני בסוף ההתמודדות היא שלה.

לגבי השיתוף מבחינתי אישה ובעל זה אחד.

לא שומרת ממנו שום סוד וגם במידה ששיתפתי חברה, אני לא מצפה שתשמור דברים אישיים שלי מבעלה.

ככה גם בעלי איתי.

נראה לי שרוב האנשים לוקחים את זה בחשבון.

צריך להיזהר גם אישה עם בעלה..

יש צנעת הפרט.

ויש סטיגמה שתיווצר אם היא תשתף את בעלה וזה לא הוגן כלפי החברה.

כשאני מדברת עם מישהי בפרטיות על דברים אישיים שלי אני יודעת שמי שבחדר זה מי ששומע וזה אמון בסיסי לא להעביר את זה הלאה אלא במקרה של צורך מאוד קונקרטי.

יש נפרדות בין בני זוג בדברים מסויימים ובעיני שיתופים מהסוג הזה זה מקום שצריך להיזהר בו.

אז לא אומרת בשום סיטואציה לא לשתף, כתבתי שזה נשמע לי מקרה שמותר לשתף. אבל באופן אוטומטי כל דבר יעבור זה לא שייך מבחינתי.

אתמול בדיוק שאלתי את גיסתי אם היא מרשה לי לשתף את בעלי במשהו שהיא סיפרה לי והיא אמרה שכן בגלל שהוא אח שלה.. ושהיא מעדיפה שאחיות שלה לא יעבירו הלאה והגיסים לא ידעו.

כלומר שלא רק מותר אלא מצווה לספר לו.

ואם את לא רגועה על זה תשאלי רב..

באמת התפקיד הזה הוא 24/7 ויש כלכךהרבה דאגות וחששות ורצון לשים לב ולהיות "על" הכול

הילדים ובעלך זכו בך 🩷

אין לי איזו עצה טובה חוץ באמת לחזק את הביטחון בקב"ה שאת אחראית רק על ההשתדלות וה' הוא דואג להכול והוא סומך עליך מאוד. ממליצה על הספר 90 ימים למנוחת הנפש💕

גם לי קשה מאוד עם העומס והאחריות הבלתי נגמרים... אבל  זה לא כל הזמן תופס את המוח שלי. כשמישהו אחר עם הילדים אני רוב הזמן לא דואגת להם. נגיד בעבודה אני לא חושבת על הילדים. ואם אסע לנופש, כנראה יצוצו לי מדי פעם דאגות, אבל ממש לא רוב הזמן.

נראה לי שכן חשוב לדעת קצת לשחרר, במיוחד בזמנים שאת לא יכולה לפעול בעניין.

ואת באמת מאוד עמוסה, עובדת משרה מלאה וגם אמא במשרה מלאה. אולי שווה לשקול להיעזר יותר בעזרה חיצונית במה שאפשר, נגיד בסדר וניקיון.

ואני גם מרגישה שזה תופס אותי הרבה יותר מבעלי. אני כן רואה שעוזר לי לשתף את בעלי- גם בתפקידים, כמו לדוג' לבקש ממנו לקבוע ולעקוב אחרי תורים של הילדים, וגם בהתלבטויות, נגיד אם יש קושי של ילד שמטריד אותי. כשאני משתפת אותו בדאגה שלי ואנחנו חושבים יחד על כיוונים להתמודדות, זה יותר מרגיש של שנינו, ופחות אני לבד על הכל.

ורעיון שראיתי ואני חושבת לנסות זה להכין ביחד עם הבעל לוח משימות במקום בולט בבית עם קטגוריות- 1.צריך לעשות, 2.בתהליך ו3.הושלם ושני בני הזוג מדביקים שם פתקים עם משימות ומעבירים בין הקטגוריות במטרה להיות ביחד על הכל ואז גם פחות צריך להחזיק בראש. אחרי שאנסה אוכל לעדכן אם עוזר...

אני יודעת שגם אם אני אקח מלאאא עזרה חיצונית, עדיין המחשבות שלי יהיו בזה.

אני מאוד אמא באופי שלי וזו המהות שלי ברוך ה'.

מנסה לתת לעצמי זמנים שהם רק שלי, לקבוע ממש ביומן ומעבר לזה לדעת שהכל מאת ה' וכמו שאני 24/7 במחשבות על הילדים שלי, ככה הקב"ה חושב עלינו ושומר עלינו כל רגע ורגע, שניה ושניה.

חיבוק💙

וכמו שכתבת בעצמך לדעתי גם בתוך הקלחת ההורית אפשר למצוא מקום לשחרר.

לא כל הדברים שכתבת הם קריטיים באותה רמה.

יש דאגות שהן באמת קריטיות וצריך לקחת עליהם אחריות, כמו טיפול רפואי (שגם שם תוכלי לשחרר אחריות לבעלך)

ויש דאגות שבשגרה שכנראה אפשר לשחרר.

בני כמה הילדים שלך? למה את אחראית על קימות בשישי ובשבת? מה יקרה אם יקומו מאוחר?

אם יגמרו הלחמניות?

שימי לב איפה את לוקחת אחריות של מישהו אחר ואיפה אפשר לשחרר, ומה כבר יקרה אם תשחררי?

להרפות זאת ממש למידה.

לפעמים הדיפולט שלנו הוא לחיות בסטרס

ואז הרבה יותר קשה לנוח ולהנות מחופשה מאשר לחיות בתוך הסטרס.

זה קורה גם לאנשים שמאוד מושקעים בעבודה שלהם.

ותמיד כשאנחנו לוקחות אחריות על מישהו, הצד השני מרפה ולא לוקח אחריות.

וכשמשחררים, לפעמים יש רגע של בלבול ואולי דברים לא נעשים בדיוק כמו שאת עשית, אבל בסוף הצד שצריך אותם יקח אחריות בעצמו.

עם ילדים קטנים לפעמים אין ברירה וצריך לקחת בשבילם אחריות, עם גדולים ועם הבעל יש המון מקום לשחרר.

אמהות זה תפקיד דורש מאוד!

חלק מהדברים מושפעים גם מאופי.

בתור אחת שממש חשוב לה שליטה

אני יכולה להגיד לך שהדרך להקל על עצמי היה כשהבנתי שאני צריכה להרפות

וזה אף אחד לא יעשה בשבילי.

מה שצריך לטפל בילדים אין ברירה עושים

אבל יחד גדול מעל בר מצוה

את יכולה לשחרר קצת

גם אם יאחר בגלל זה בימי שישי

או שהוא ילמד לקחת אחריות על הקימה שלו ב100 אחוז או שהוא יאחר

העיקר את טיפה משוחררת יותר בבוקר של יום שישי.

וככה גם בעוד תחומים

נקיון

בישולים

הספקים של היום יום

לפעמים הנחת והרוגע עכשיו שויים יותר..

לילדים ולבית יש גם אבא

מבחינתי לפחות 50% מהאחריות שייכת לו (בפועל אחוזים גבוהים יותר)

אני למדתי לשחרר מהאחריות (הרבה ממנה)

הוא למד לקחת אחריות (כשנותנים מרחב הסיכוי ללקיחת אחריות הולך ועולה)

אני אוספת את השאריות שלא נלקחו וחוזרת לקחת עליהם אחריות 

אני קבוע יושבת אצל הבן שלי בחדר עד שהוא נרדם.

יושבת/שוכבת במיטה ממולו, לא על המיטה שלו. 

עשיתי איזה תקופה ארוכה

הרגשתי זרמים בגוף מעצבים

כמה את יכולה לשבת בחדר סגור ולחכות שיירדמו

התלות הזאת הייתה קשה לי

אני גם עייפה בערב, לשבת לידה שעה אני נרדמת והולך הרעב

זמן להשלמת הודעות, מיילים, פרק בסדרה וכו'..

מסכימה שזה קצת תלות, אבל בגלל שאצלנו מדובר על ילד יחיד בחדר לבד אני יכולה להבין אותו שזה מפחיד להיות לבד בחושך, גם אם משאירים מנורת לילה או דלת חצי פתוחה.

אני רואה את זה גם כצומי וכפינוק עבורו.

יש אור מהמסדרון ואני קוראת עד שהם נרדמים. לפעמים שאני לא מביאה ספר הם שולחים אותי להביא 😂

אני אוהבת לקרוא אז זה הופך את ההתשה של ההרדמות ליותר נעימה

אבל גם לא יכולה להשאר שעה איתם בחדר.

אני מציעה אופציית ביניים, להיות איפה שאני על מזרן/ספה/מיטה שלי (תלוי באמת איפה אני) בצורה רגועהושקטה בלי דיבורים.

הם יודעים שזה התנאי ובד"כ נרדמים שם.

אם מתחיל טיול/משחקים/פטפוטים/אכילת ראש (שלי)

צריך חזור למיטה עם מנורת לילה, אפשר גם לשמוע פודקאסט (סיפורי ילדים) וסלמאת.

בגדול 99 מהפעמים הם פיירים איתי ונרדמים בנחת איפה שאני.

שהיא תבוא לישון בסלון זה יהפוך לה להרגל

אצלך הם לא מתרגלים? 

כמו שאמרת היא לא מבקשת כל ערב..

זה לימים חריגים 

עובדתית- אף אחד אצלי לא עושה את זה בקביעות. זה מפעם לפעם.

העניין הוא שאתמול שו הייתה הבקשה החרגיה אז ישבתי לידה

והיום היא ממש התעקשה

אולי בגלל שאתמול באמת באתי לשבת לידה? 

וגם אומרת לילדים שאני סומכת עליהם

את באמת מפחדת? כן?

את מרגישה שיהיה לך יותר טוב היום לישון לידי?

אז את יודעת שבדרכ ישנים במיטה אבל בגלל שהיום את זקוקה לי ואני צריכה לקפל כביסה אז בואי נביא את הכרית והשמיכה לספה, ואת יכולה להיות שם בלי דיבורים,

אם יש דיבורים את חוזרת לחדר.

את מכירה את הילדה שלך ויודעת אם זה בגלל אתמול או שעדיין מפחדת.

מותר לפחד יום אחרי יום..

בסופו של דבר,

אם היא תתחיל לעשות לך את זה יום אחרי יום את תציבי לזה גבול, נכון?

בואי נלך על ההכי רחוק- שבוע היא תרדם על הספה.

מה רע בזה?

ואת הרווחת שגם התיחסת בכבוד לבקשה שלה ולפחדים שלה, שזה נורא חשוב בעיני

וגם לא היית כבולה לחדר שלה שעות.

בעלי היה במילואים המון זמן, וכשהוא היה במילואים הם ישנו איתי בחדר.

כשהוא חזר, כבר לא.

ועכשיו גם כשהוא במילואים הם בחדר שלהם.

אמרתי מראש שזה רק כשאבא לא בבית

וכשכבר לא התאים שהם יישנו איתי, אמרתי שמעכשיו ישנים כל אחד בחדר שלו (אבל כן ישבתי לידם עד שנרדמו, למרות שבדרך כלל לא)

אפשר גם ללמד גמישות אני חושבת

לפעמים זה קצת מאתגר

אבל אם זה מספיק ברור לנו, זה יהיה ברור גם להם. וגם יאפשר לנו לתת להם במקרים ספציפיים מענה לצורך שלהם

וכשבעלי חזר, הילד חזר למיטה שלו. 

במקלחות- יום אחד הגדולה מתקלחת ולמחרת השניה.

בהשכבה- אפשר להפריד חדרים? או להשכיב את הקטנה ואז את הגדולה? זה יכול לקצר תהליכים כי הן לא יריבו.

אולי לעשות לגדולה מבצע עם פרסים שאם תתקלח לבד חודש שלם תקבל הפתעה? גם לקטנה אפשר למצוא משהו בסגנון.

בקיצור לחשוב ביחד עם בעלך על רעיונות יצירתיים ולא בקטע של ביקורת עליו אלא שינוי בהתנהלות עצמה.

להצעה למבצע עם פרסים בשביל הגדולה.

זה כן גיל שממש הגיוני כבר להתקלח לבד.

מניסיון אצלנו ילדים לא תמיד אוהבים את הרעיון, אז צריך דרבון עד שזה נהפך להיות להרגל.

אם כן, הייתי מעבירה למקלחת רגילה, הרבה פחות זמן. זה קודם כל

דבר שני,  להתעסק עם ילדים שרבים אחרי יום עבודה ארוך ואז השכבות פלוס ריבים במקום לקחת רגע לעצמי שניה אחרי שנכנסתי לבית כנראה היה גורם לי לצעוק גם. לא שאני לא מבינה אותך, כן? גם להיות עם ילדים כל היום זה קשה

אני אגיד משו שאולי לא פוליטיקאי קורקט, אבל הייתי מורידה את זה מבעלך. בסוף אם יוצא שבזמן היחיד שהוא איתן במהלך היום הן מקבלות דמות כועסת, זה לא זכרון נעים ולכן הייתי מחליפה איתו והוא יקח את הקטן בזמן שהן בדרך לישון (הן בהחלט יכולות לישון עד 19.30 בגיל הזה לדעתי ואת אומרת שהן גם עייפות אז להתחיל סדר ערב רק ב7, 7 וחצי זה קצת מאוחר בעיניי ומשפיע על ההתנהגות)  ואת תקלחי מוקדם יותר את הגדולה בזמן שהקטנה איתו ואז שיתחלפו בשמירה עליו

זה גם טירוף שהוא חוזר מיום עבודה אינטנסיבי וישר נמצא איתם כל שאר הזמן..

ממש טבעי שהוא יצטרך בעצמו קצת זמן רגוע..

ולא פלא שהוא מתעצבן

אז באמת לחשוב יצירתי וקצת לפרק את העומס..

אהבתי את רעיון פיצול המקלחות.. זה גם יוצר נעים בשבילן ופותח פתח לתקשורת רגועה.

אחד ממכם עם כל אחת.. ושוב מראש על איזה משחקון לעשות ביחד במקלחת כדי שתהיה כייפית..

והכל בסדר ב"ה

אז תעיפי את המצפון לפחות...

בגדול ממש בקצרה היית שמה את הקטן ליומיים שלושה בשבוע אצל מישהי וקצת יותר נושמת בבקרים ואז יהיה לך יוצר רוגע לחשוב איך להעלות את הדברים לדרך המלך.

דבר שני וזה משהו שאני גם רוצה לעשות בעצמי הדרכת הורים, עדיף בדרך התקשורת המקרבת..

דבר שלישי,  עם ילדות בגיל הזה ממש אפשר לדבר ולתכנן ולחשוב ביחד איך אחהצ יהיה זמן מהנה ואיך ההשכבות יהיו ברוגע.

איך לדבר? עדיף בהתחלה עם כל אחת בזמן אישי שלה, ליצור זמן שאת רק איתה, בפניות, יכולה להסתכל עליה ולדבר איתה בגובה העיניים, ברוגע. זה יוצר זהב ולמדתי את זה מ @קמה ש...

לשתות קפה ביחד , היא שוקו, לקנות עוגיות,לשים לשנייה ולתינוק סרט!! כןכן לא יקרה כלום מפעם אחת ולשבת לדבר איתה כאילו היא מבוגר.

שולחת כי הקטן התעורר

אפשר לקבוע איתן שכשנכנסות למיטה שומעות פודקאסט שאוהבות ואז הן נהנות ויש להן מוטיבציה להיכנס למיטה

זה גם מרגיע ומקדם הירדמות

וגם בעלך יכול לצאת ותוכלו לפטפט קצת עד שהקטן מתעורר..

מה עוד?

נשמע מתיש לצאת פעמיים לאיסופים ומבזבז מלא אנרגיה...

אולי להכין קופסה עם אוכל לגדולה, לצאת לאסוף אותה, לשבת לאכול באוטו (או בחוץ ליד ביס ביום נעים) לשמוע איך היה לה היום, אפשר לשמוע איזה שיר ביחד עם היא לא משתפת או אין לך סבלנות לשמוע ואז לנסוע להביא את האמצעית...

גם לקטן אפשר להכין קופסת נשנושים לנסיעה...

ובגדול, לחשוב על זה שעכשיו כשהם ילדים נבנה הקשר ביניכם אז שווה כל טיפת השקעה בלהביא את הקשר למקום של באמת קשר, כמו של מבוגרים, ואיך @אמהלה

כתבה כאן פעם והולך איתי תפקידנו כמבוגרים זה לדבר כל הזמן עם הילדים, לדבר, לדבר, לדבר .. נראלי ציטטה את בעלה.. אמהלה אני זוכרת נכון?

זה קשה ותמיד קל יותר לכתוב מאשר לעשות (גם אצלי..) אבל לדעתי שזו הדרך והמטרה של הזמן ביחד..

מקווה שאני בכיוון בכלל

ובהצלחה גדולה גדולה!!🩷🩷🩷

בעלי לא זכר בכלל את עניין המקלחות

והם לא התקלחו שבועיים וחצי!!!!!

ומבטיחה לך שלא קרה להם כלום..

לא היו תולעים, כינים, מחלות..

או שלא באמת צריך להתקלח ככ הרבה

או שה' עשה לנו נס כמו במדבר😆

על האופן האופטימי שבו את רואה את הדברים...

פה זה צא כזה אישיו בשבילי

רק קיוויצי שהם לא יספרו למישו חחחחח

שבאמת זיהית את זה טוב - את בהישרדות, ולכן הכל הרבה יותר קשה.

כי באמת סדר היום שלכם מאוד אינטנסיבי בדברים טכניים, שלא מאפשרים לך פניות ומעייפים את כולכם.

דבר ראשון , הייתי בודקת את עניין האיסופים.

האם יש עוד ילדים מהשכונה באותו הגן / בית הספר?

האם אפשר לעשות תורנות?

אם לא, שוקלת לאסוף את הילדה מהגן מיד אחרי האיסוף מבית הספר.

25 דקות נסיעה לגן זה המון. זה בגלל פקקים או בגלל מרחק?

אם זה פקקים, אז אם תאספי אותה מיד אחרי שאת אוספת את הגדולה, זה גם יכול להקל ולחסוך זמן.

אבל באמת, ממש הייתי עושה המון מאמץ בשביל לראות איך להקל בעניין הזה, זה יכול להרגיע הרבה.

אופציה נוספת, להביא בייביסיטר לזמן שאת יוצאת להביא את הילדה מהגן, ככה הגדולה והתינוק לא יצטרכו להיסחב איתך והיה לך קצת זמן עם הילדה של הגן. זה גם יכול להקל מכל מיני כיוונים.

מצטרפת למי שכתבה, שמקלחות בשעה 19:00 זה מאוחר, ואין פלא שהן עייפות.

אצלנו עם גילאים דומים, ארוחת ערב ב17:30 (לפעמים גם לפני), ומיד אחר כך מקלחת. בדרך כלל בשעה 19:00 אנחנו כבר אחרי כל הארגונים, וזה זמן משחק רגוע עד שהולכים לישון.

בתור מישהי שגם הייתה בעבר לבד בבית עם תינוק, וגם הייתה מגיעה אחרי יום עבודה ישר לילדים, שניהם מאוד מאתגרים.

אבל באמת לחזור הביתה מאוחר ומיד לנחות לילדים ברמה שדורשת הרבה סבלנות (מקלחת, השכבות, אלו חלקים מאתגרים שדורשים פניות), זה ממש קשה.

ודבר נוסף, סדר פחות או יותר קבוע יעזור. שידעו מה קורה מתי, ארוחת ערב מסודרת, זה עוזר.

א. להקדים את ההתארגנות בהרבההה...

5וחצי להתחיל להכין ארוחת ערב ואז לאכול..

מקלחות- אפשר או יום הגדולה ויום הקטנה...

וסליחה על ההצעה- אבל אני היתי משחררת יותר כי בעיני הלכלוך יורד בסוף...אבל הרושם והזכרונות מהילדות של האוירה בבית והאבא שהיה איתנו-זה נשאר לכל החיים ומעצב את הנפש..אז לתקופה זמנית עד שתצליחו לייצב את הארוע אפשר להוריד גם יותר מקלחות.

לדעתי אם את תתחילי מוקדם וידאר לו פחות משימות זה יעזור.

ב. את צריכה לעשות פוס משחק בתוכך

למה את חיה בהישרדות? זה החיים שאת רוצה?

מה היית רוצה להכניס לחיים כדי שהנפש תתרומם ותרגיש חיות ושמחה?

איך את יכולה להכניס ביצירתיות ובהחלטיות מקום שיביא את עצמך לידי ביטוי?

בבקרים גם עם תינוק..לשים שעתיים בביביטר ולפנות זמן לעצמך

חוג או אפילו זמן שקט ליצירה לכתיבה לקריאה להליכה..מה שמשמח אותך..להפגש עם חברות

לשנות תדר גם לגבי אחה''צ- למה רק בהשרדות? מה יעשה לך כיף לעשות איתם? מתי את נהנית מהאמהות? מה את יכולה לעשות שיוציא מעצמך הנאה וסיפוק ממה שאת עושה?

ד. לשבת לדבר עם הבעל

לא על זה שהוא צועק

ממש לא

אבל על ההורות והאוירה בבית בכללי

לשתף על עצמך והתמודדות שלך

ולהתיעץ יחד איך אפשר שיהיה אוירה שמחה ונינוחה..מה אתם יכולים לשנות בדינמיקה מול הילדים..לחשוב יצירתי על רעיונות לאיסוף היום וגבולות בנעימות

איך הייתם רוצים להגיב? איזו תגובה גם תשים גבול אבל עדיין תשמור על אווירה טובה וקשר טוב

איזה גורמים י ש לבלגן ואיך אפשר להמנע מהם

בכללי הורות מתחילה מסיפוק צרכים פיזיים והרגלים חום ואהבה וכשהילדים גדלים ההורות מתרכזת באיך..באיך מייצרים אוירה נעימה.. ואיך שמים גבולות יחד עם אמפטיה.ואיך מתווכים סיטואציות ונותנים להם כלים לעבוד עם הרגשות והתחושות שלהם,ללמד פתרון בעיות ..לגשר בין מקיבות

נשמע לי שאתם ממשיכים להיות הורים לקט ים ומצפים שהמציאות תתישר ואין מקום לביקורת על שצועק

כי קורה לכולנו

אבל כן לחשוב יחד בכללי על ההורות

ואז זה ייתן זמן מנוחה גם למי שבאמבטיה, גם לך שיש לך פחות ילדים להתעסק איתם.

ילד אחרי אמבטיה בדרך כלל רגוע יותר.

גם לא יהיה במאבק כי אין לחץ זמן, וגם יחסוך את זה מבעלך.

יש לכם משחקים לאמבטיה? כלי מטבח ודברים כאלה מכניסים למשחקי דמיון ארוכים באמבטיה, והילד יוצא שמח ורגוע יותר.

אפשר אמבטיית קצף פשוט שופכים קצת סבון על האמבטיה ואז ממלאים מים עם הדוש וזה נהיה מלא קצף 

יש עפרונו כאלה שמתאים לצייר איתם באמבטיה, זה גם נחמד מפעם לפעם.

אפשר להכניס קבוע ללוז סיפור שהן יושבות בחדר לבד ושומעות, יש כל מיני כאלה. זמן לגדולות להיות לבד בלי שהקטן יפריע, שומרים להן בנאמנות על הדלת סגורה שלא ייכנס להן התינוק ומרוויחים שקט

למשל קבוצת ווצאפ של גאונים בתנך - שולחים כל יום סיפור, אצלי מאד אוהבים את זה. יכול להיות שיתאים רק לגדולה שלך. אשלח לך קישור עם תירצי.

יש סיפורים של ספריית פיג'מה מוקלטים ע"י ספריית פיג'מה שהם מאד מאד מתוקים, אפשר אפילו במקביל לזה ששתיהן ישבו עם הספר עצמו. אם יתרגלו לזמן מנוחה זה עושה פלאים.

דוגמאות לספרי פיג'מה טובים שאוהבים אצלי ומתאימים לגיל 5-7 בכיף: תשמעו סיפור, יוליה אוספת עלים, הבא בתור, שקית של געגוע, הקיפוד שאמר מה אכפת, עד למעלה, מתן החול וההר הגדול, רוני סינרוני.  יש עוד מלא. הם מתוקים ועדינים ומאתגרים קצת את הראש אז אצלי אוהבים אותם מאד.

אם רק יושבים ושומעים לא יוצאים עם עצבים כמו כשיושבים ורואים סרט ואז יוצאים מאד עצבניים ולא רגועים. אפשר קבוע אחרי האמבטיה, או קבוע בשעה מסויימת אם מסיימות להתארגן יש להן סיפור. ואז יש לך זמן לנשום.

https://chat.whatsapp.com/KoFBwAu9duLCNcsbiPvHNS

@המקורית 

@כבתחילה 

הבטיחו את מקומכם - מלאו את הילדים שלכם באור הנפלא שבסיפורי התנ"ך!

מה מקבלים המנויים? 
✅ סיפורי תנ"ך לפי הסדר - בכל יום, ישירות לווטסאפ. 
✅ גישה מלאה לאתר האינטרנט עם כל הסיפורים!
✅ דף חזרה נפלא לשולחן השבת!

⚠️ חשוב לדעת: החל מהימים הקרובים, הסיפורים יישלחו בקבוצה זו רק מדי פעם.

הצטרפו למאות המשפחות שכבר נהנות מ"האור הנפלא שבסיפורי התנ"ך"!

👇 להרשמה מהירה, ולכל הפרטים:
רישום לקבוצת הואצאפ

זה מתיש!!

את ממש בהישרדות..

מתי את עושה משהו נחמד לעצמך?

מהנסיון שלי, זה נורא שוחק להיות כל היום בבית. ועוד שאת לבד

אני לא יודעת אם יש לך חברות/קהילה אבל בלי זה כמעט מתכון בטוח לשחיקה שלך.

אני ראיתי שבתקופות שהיה לי יותר זמן לעצמי, במובן גם של מנוחה אבל גם של זמן איכותי- שיעור ספורט שאהבתי (לא שהולכים כי חייבים), מפגש חברתי קבוע וכו'-

היה לי יותר סבלנות לילדים . חד וחלק.

אנחנו נשים, כלי קיבול. כשהכלי שלנו ריק קשה לנו לתת הלאה...

ואיפלו שעה בשבוע זה משמעותי.

אז האמת הייתי מתחילה מזה.

לגבי המקלחות אם ש אמבטיה (ובחורף גם חימום טוב בחדר רחצה) אז זה אחלה דבר. לשבת בפנים זה מרגיע, מווסת, מפתח. טיפה קצף ומשחקים וגם יש לך תעסוקה שהילדים עפים עליה!

יום כן יום לא זה קלאסי בחורף, א תטרידי את עצמך בזה. אבל אני חושבת שהשעות שלכם לא נכונות- 7 וחצי לילדה בגן רק להתחיל מקלחת- לא רואה מצב שלא תבכה.

בדיוק אתמול בת ה4 שלי היתה אצל חברה יום ארוך וחזרה מאד מאוחר (7) וכמה שהיה לה כיף היתה עצבנית ובוכיה ולא רוצה להתקלח. בעלי רחץ אותה ב3 דקות, היא נרדמה תו"כ לבישת הפיז'מה. 

אצלי בגילאים דומים לשלך מתארגנים לשינה באזור 17:30-18:00... מתחילים א. ערב ואז לפעמים מקלחות ולפעמים ישר פיז'מות.

עוד דבר שעזר אצלינו מאד זה לעבור למקלחות צהריים. לילדים ולהורים יש אז יותר סבלנות.

אני מבינה שבעלך לא בבית אז אבל אולי אם הגדולה תתקלח כשאת לבד איתה בצהריים- בערב היא תוכל לשחק עם התינוק רבע שעה כשאת מקלחת את אחותה.

ולגבי האיסופים- אני לא יודעת איפה את גרה אבל הייתי כל מאמץ לשנות את הלוז. הוא מתיש ברמות. ועוד עם תינוק שכמו שאת אומרת בוכה הרבה.

תורנות עם הורים אחרים, לוותר על הצהרון, ווטאבר. מגיע לך ולהן יום יותר 'שפוי'.

(אני עושה את זה לעצמי  לפעמים

וזה ממש יותר נוח.)

1. לא לחזור הביתה אחר שאת אוספת את הגדולה

עדיף להשיאר באוטו עם נשנושים או ספר או משו אחר

לעלות ולרדת לאוטו עם ילדה ותינוק זה מתיששש ואני עושה את זה המון

2. מהמם שאת על אף המצב מבינה את בעלך ונכנסת לראש שלו כי זה באמת הגיוני, הייתי מקדימה את המקלחות אפילו כחלק מסדר הצהריים, ממלאה אמבטיה ושישחקו זה ייתן לך גם זמן לעצמך.

ובאמת כדאי שכשבעלך מגיע שייהנו ממני לפחות בחלק מהימים.

בהצלחה ❤️❤️❤️

כדאי לעשות סדר ערב מובנה

מקלחת

אוכל

סיפור/פודקאסט

ומציעה להתחיל כבר בשש/שש וחצי

ולא לחכות לדעה מאוחרת

והאיסופים האלה זה מתיש!!

גן עיריה שנמצא חצי שעה נסיעהזה רחוק ממש

אולי להיעזר בחברה שתחזיר את אחת הבנות פעם בשבוע ואז תצאי פעם ביום ולא פעמיים?

יוצא לי פעמיים, שלוש בשבוע להיות כל אחהצ והערב לבד עם הילדים (4.5, 2.5, חצי שנה) וממש עוזר לי שיש לי לוז מסודר

בשתיים אוספת מהגן, היא חוזרת, אוכלת, משחקת

בשלוש וחצי יוצאת לאסוף את השניה, חוזרות ברבע לארבע- ארבע (תלוי כמה הן נמרחות)

ארבע עד חמש וחצי משחקים, מתקשרים בוידאו לאחיות שלי/ אמא שלי, יצירות.. 17:15 משתדלת (דגש על משתדלת) לסדר איתן קצת ואז ארוחת ערב הכי פשוטה שיש..

חביתה, ירקות, גבינה, פסטה, פתיתים, טוסטים, אם השקעתי מראש אז מרק (כמובן שלא הכל בערב אחד)

אמבטיה- שמה את שלושתם ביחד (הקטן בדפני, הגדולות יושבות) והן מתלהבות להתקלח עם הקטן אז זה גם חוסך מריבות על זה

בהשכבות- הייתה לנו תקופה ממש מתסכלת של השכבות מתישות ומלא מריבות סביב זה, ואז דיברנו איתן (כן, כן, עם שתיהן למרות שהאמצעית כביכול "קטנה") וסיכמנו איתן שכדי שיהיה נעים ללכת לישון, אחרי המקלחת כל אחת בוחרת סיפור ואחרי הסיפורים הולכים לישון יפה.

בעלי הלך איתן במיוחד לחנות, והן בחרו ספר עם הרבה סיפורים וכל ערב בוחרים סיפור מתוך זה ועוד סיפור משאר הספרים בבית וזה ממש הפך את ההשכבות לאחרת לגמרי

וגם כשאחת מהן מתחילה לעצבן קצת בהשכבות, אני לא רבה על זה. שולחת אותה עם ספר/ בובה לשכב קצת במיטה שלנו, להרגע ולחזור.

הן חוזרת כי לא כיף להן להיות לבד שם..

הרעיון הוא לרתום אותן אלינו ולא לריב איתן. 

זה הנסיעה פעמיים להביא את הבנות, כאשר הבת השניה נסיעה של 25 דקות כל צד- אמאלהההה וואו ועוד עם תינוק בן שנה, טירוף!!!
מציעה לך מכל הלב, לבקש, לחפש, להתחנן...שאמא קבועה מהשכונה שלך, או מהאיזור שלך תביא לך את הבת מהגן בתשלום מכובד מאוד. שווה לך ממש!
תחשבי שבשעה הזו התינוק (שבוכה ברוב הנסיעה) יכול לישון בנחת, ילדת בית הספר (משערת שאותה את מביאה סביב אחת וחצי, והתינוק ישן לאחר שהיא הגיעה) משחקת או זמן איכות איתך או ש"הב, או שאת נחה והיא לידך בתעסוקה שלה.
זה יתן לך אוויר לנשימה, זמן לעצמך.
 

שתצא יותר מוקדם הקטנה.

את כבר בחוץ כאילו

לק"י

אם זה בזמן הגן, אז תסבירי לגננת את המצב. מאמינה שהיא תבין.

ואם זה צהרון- אצלינו פותחים בכל שעה שהיא (עקרונית אמורות להיות שעות פתיחה. בפועל, לא).