בהנחה שזה לא בפיקוח רפואי, לא כדאי להמשיך לענ"ד. גראס פוגע בהתפתחות המוח והתפקוד הקוגניטיבי אצל צעירים, פוגע בבריאות הנפש, במערכת החיוניות של הגוף, בפוריות וזה התמכרות.

כמובן שיש חשיבות לכמות שהוא מעשן, אבל במידה וזה לא בפיקוח הייתי יוצא מנקודת הנחה שהוא רק ידרדר.

ולאור כך שאמרת שאת תורנית, איבוד הדעת ע"י אלכוהול וסמים זה שיא השפלות האפשרית לפי חלק מהאחרונים

אם הוא לא מנסה להיגמל במסגרת מקצועית, אין סיבה שזה ימשיך לקרות אחת לשבוע בלבד, ואין ערובה שזה ישאר רק בגראס.. ואני לא חושב שאת רוצה לחיות בזוגיות עם בעל כזה.

השאלה היחידה היא על זה? כי אפשר להבין מהניסוח שלך שהוא גם פחות תורני ממך. שאולי זו גם סוגיה מבחינתך.

אם מבחינתך זה סבבה, אז זה סבבה.

אם מבחינתך זה משהו רע או שעלול להביא לדברים רעים, אז זה רע.

עם כמה שזה מבאס, זו שאלה שאת צריכה לענות לעצמך ובפורום את לא תקבלי תשובות שיותאמו אלייך באופן אישי.

השאלה שהייתי שואל, זה איך עישון גראס יכול להשפיע על זוגיות/משפחה/חינוך?

אבל לא נראה לי שבפורום הזה תוכלי לקבל את התשובה, אולי בפורומים אחרים..

לאחר שתקבלי תשובה על השפעות נפוצות, תוכלי להחליט אם זה באופן אישי מתאים לך או לא.

ולא רק גראס , כל עישון הוא סיבה לפסול .
אם המטומטמים שמעשנים היו יודעים שבזה הם מאבדים כל סיכוי לבת זוג ראויה , אולי הם היו מחשבים מסלול מחדש .

שמה ששונה במעשן גראס וכאלה (לא מדברת על עישון "רגיל"

זה שבמעשן סמים קלים או קשים יש בריחה מהחיים, יש מצב

כמו של שיכור; לא לעמוד בפני המציאות באומץ.

נכון שגם באכילת יתר יש בריחה, או יותר נכון

מילוי ריקנות/חוסר מסויים בתחליף, אבל האדם

צלול. הוא לא בעננים. הוא לא חי במסך של ערפל.

בוא תחשוב קצת לפי חז"ל..

חז"ל באבות למיטב זכרוני אומרים: אל תדין אדם עד שתגיע למקומו.

בוא רק נניח אבל רק נניח שהוא יתום והוא מתוח רוב הזמן כי אין לו על מי להשען.

ובוא נניח שאמא שלו אולי חולה בסרטן או במחלה אחרת והוא לחוץ רוב הזמן.

ובוא נניח שאולי אולי אולי הוא בטראומה מהשוטרים שהיכו אותו בהפגנה או בפינוי או במשהו אחר שהוא היה אחלה גבר גבר.

בוא נגיד... בקיצור אתה מתחיל להבין את הגישה?

יש מצבים שבהם לעשן (לא מתייחס כרגע לגראס) הוא דבר שטוב ביחס לפעולות אחרות שהוא היה יכול לנקוט.

זאת אומרת: איך אתה הייתה רוצה שיתייחסו אל מה שאתה עושה שהוא לא מידת חסידות?

אחד הדברים בזוגיות זה בהחלט לתפוס דברים מסויימים ולראות את האחר.

לגבי עישון של גראס שהוא מעט שונה מאשר עישון סיגריות "רגילות" הייתי אומר שצריך לדבר על הנושא.

צריך באמת להבין ממה זה נובע בפועל.

אני אתן דוגמא אחרת מעולם הרפואה והפוסט טראומה: אדם שלוקח וואליום נניח מאז ה 7 באוקטובר.

הוא היה רוצה להפסיק, אבל, זה לא קל...

האם הגברת הייתה מתייחסת לוואליום שהוא בפיקוח רופא וכו' אחרת מסיגריות ונניח גראס?

זאת אומרת, אני לא יודע האם אתה יודע או לא, אבל, רופאי משפחה ואנשי בריאות הנפש חד משמעית אומרים שיש לא מעט מקרים
שעדף שהמטופל יצרוך סיגריות ולא יצרוך כדורים אלו או אחרים.

יש לזה מחיר בטווח מסויים אבל זה עדיף במקרים מסויימים על פני התמכרות לוואליום...

בקיצור זה מורכב יותר מאשר מה שאני רואה שאנשים מסתכלים עליו במבט פשטני ואלי אפילו רדוד

@חגית 222 
את מוכנה לשמוע ממה שיש לי לאמר?

שחשוב לברר איתו באמת, מה גורם לו לעשן, ואולי אפילו חשוב יותר:

האם הוא באמת מעשן אחת לשבוע, או שזה רק נועד כדי להקל

עלייך את ההתרגלות למחשבה, ואחר כך יתוודה שהוא מעשן

לפעמים, קצת יותר...

לא יודעת. אני חושבת שלקחת גלולות הרגעה, פחות מפחיד

ו"מוציא מן המציאות" מאשר עישון גראס לעיתים תכופות.

זה גם משתנה מאדם לאדם.
לדוגמא, יש אנשים שתרופת הרגעה מסויימת גורמת להם לחרדות של פחד מוות.

ראיתי לפני כמה שנים מישהו שלקחה תרופה להרגעה וזה ממש שיבש אותה.

לעומת זאת אני מכיר מישהי שמעשנת וזה ממש מרגיע אותה.

אני לא יודע מה זה לעשן גראס אבל מהתיאור של כמה וכמה אנשים זה שונה מאשר לקחת תרופות...
אני לא דן האם זה בסדר או לא בסדר כי זה לא מקומי להתעסק בזה.

אבי מורי זצ"ל בסוף ימיו קיבל מה שרק יכל כדי להרגיע את הכאבים שחווה ובין הדברים גם גראס.

הוא לא אהב את התופעות שזה גורם והוא טען שזה מנתק אותו מהמציאות.

לעומתו יש לי מכר שסבר ממחלת גושה ובעשור האחרון של ימיו הייתי עובר ליד ביתו והוא היה מעשן לו סיגריה נפוחה ככה...
ולו זה היה עוזר.

ייתרה מזאת, בזמן שהוא היה מעשן הוא היה משתמש בתוכנת תיכנון והנדסה (היה מהנדס לפני הפנסיה) והוא יצר תוכנית של בית המקדש.
ולא רק זה אלא גם של מעלה וגם של מטה

בקיצור זה מאוד אישי, אבל בהחלט רצוי לוודא מה מי כמה ולמה.

אישית אני לא יוצא מהארץ למרות שפעם אחת בחיי יצאתי ולאמר את האמת, מאוד קשה לי להכיר מישהו שטסה לחו"ל ושתרבות הפנאי שלה זה לטייל בחו"ל.
האם אני יכול להסתדר עם אחת כזאת? אני לא יודע, לא הגיעה האחת שתסכים להכיר אותי כמו שאני עם הכיפה הגדולה ועם 2 הילדים שלי(גרוש).

ולא להתחתן על סמך זה שהוא ישתנה ויפסיק מתישהו כי זה יכול גם לא לקרות ואז סתם ציפית והתאכזבת והתחלת את החיים בצורה כזאת מבאסת. גם ככה יש הרבה שוני בין גברים לנשים ויש הרבה על מה לעבוד בשנה הראשונה לנישואים כך שלא צריך להוסיף בעיות אם יודעים אותן מראש.

סמים זאת צרה צרורה ועדיף לא להכניס ראש למיטה חולה.

יש לי חברים שמעשנים והם סבבה לגמרי, אני לא אומר שזה בסדר רק אומר שהם נורמלים ואין להם איזושהי מחלת נפש..

יחד עם זאת, זה שנוא שנאה גדולה אצל השם יתברך-זה אני לא אומר בשמי זה בשם הרב שלום ארוש.

ודבר אחרון, אין אדם שיודע להגיד כן או לא על שידוך, אם תשימי לב, רבנים צדיקים אמיתיים עם יראת שמים אמיתית, אף פעם לא יגידו להוריד שידוך או ללכת על שידוך, הם תמיד ימליצו ואף פעם לא יכריעו כן או לא- מזווג זיווגים הוא רק השם וזהו. אין עוד. תתפללי אליו שיאיר לך מה לעשות.

אם את שואלת כאן שאלה רפואית, מה ההשפעות של העישון עליו ועל סביבתו - זה לא המקום הנכון.

אם את שואלת איך זה משפיע על הזוגיות - זה כבר תלוי בך.

כמו שכל דבר אצלו יכול להשפיע -

איך הוא נראה, מה הוא עשה\עושה בחייו, מה התוכניות שלו לעתיד וכו' וכו' -

יכול להיות שאלה דברים טובים ומקסימים בעינייך, אבל בעיני זה ממש לא מה שאני מחפשת.

[ורק רוצה להעיר לעניין האהבה: האם זה האדם הראשון שכלפיו את מרגישה כך? איך זה משפיע על קבלת ההחלטות שלך?]

עם כל הכבוד,
הוא לא דתי
ואת לא תורנית.

אתם בתחפושת. באשליה.

אין כאן דיון בכלל.

שוב, אם זה *לא* לצרכים רפואיים.

ובאופן כללי, אני ממליץ לכל התמימים שחושבים שגראס זה "סמים קלים",
לזכור את הטיפ הבא :
אין חומר -אחד- בעולם, שעושה טוב לבן אדם בזמן קצר כ"כ,
בלי לעשות נזק גדול בטווח ארוך. לא קיים. אין פטנט כזה.

לסיכום,
להתרחק כמו מאש.
גם מהבחור וגם מהסמים.
 

אמנם כנראה זה באופנה עכשיו, אבל במגזר תורני.....לא יודעת אם הדבר נפוץ.

למה לא לדבר על זה כפי שהציעו כאן?

ולהשתדל להבין מבין השיטין, את דבריו.

"למה אתה מעשן את זה?"

זנ עושה לך טוב?פר

ועוד שאלות.  חשוב, לענ"ד, לא להשלות את עצמך ולקחת את זה בקלילות

בגלל הרגשות שאת חשה כלפיו.

ולשתף מישהו חכם וירא שמים ומבין בנפש, שאת סומכת עליו, בעניין הזה.

לא לסמוך על עצמך בלבד. את לא מכירה היטב את הנושא וגם מאוהבת...

ואולי הוא בסדר. אבל חייבת לברר ולהעמיק בזה כמה שאפשר.

רוצה לתת לך דוגמא, ושלא תיבהלי, זה רחוק מהעישון שעליו את מדברת:

אשה שנישאה לבחור מבריק, ממש עילוי. אבל....

הוא היה נרקומן פעם ונגמל.

היום היא, איך נקרא לזה, גרושה וגם אלמנה. מצאו אותו מת

באיזו מערה נידחת, כתוצאה ממנת סמים מופרזת.

חלילה, זה לא המקרה שלך, מביאה לך את זה רק שתהיי מודעת

למקרי קיצון.

בהצלחה רבה!

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.