יש תינוקות יותר בררנים

שלי עד גיל שנתיים אכל בעיקר תפו"א ומעט דברים אחרים

לא העלאתי על דעתי שיש בעיה עם זה

כל עוד המשקל תקין ואין בעיה בריאותית

(אחרי שבדקתי וראיתי שתפו"א מכילים ויטמינים ומינרלים רבים)

(עם הזמן הוא נפתח למאכלים נוספים

היום בגיל 6 הוא עדיין בררן אבל אוכל את מה שאוהב בצורה טובה

ולא חסר לו כלום)

נהייתה בררנית

זה לא מדאיג אותי

אני עצמי בררנית מאוד

היא כנראה דומה לי בזה (לצערי 🤭)

אני משתדלת לא להתייאש ולהמשיך להציע לה הכל

רואים ממש העדפה ברורה לפחמימות ולמתוק 

(תפוחי אדמה ופסטות היא עפה עליהם לעומת ירקות... וגם מבושל היא תעדיף את המתוק ולא המלוח)

נראה לי שכדאי להמשיך לחשוף בלי לחץ... לתת לה להתנסות בנחת.

אבל כמובן אני לא מקצועית. 

אני כן מרגישה שזה מדאיג, בעיקר כי פעם היא הייתה מוכנה לאכול יותר (ופירות וירקות היא מוכנה לאכול, אבל לא תמיד).

וכן, גם אני בררנית, ויש לי עוד כמה ילדים בררניים, ודווקא בגלל זה אני רוצה כבר עכשיו לטפל בזה כדי שלא תגרור את זה שנים.

חוץ מזה שהיא הרבה פעמים עצבנית, ואנחנו מרגישים שזה בגלל שהיא רעבה...

ממליצה ממש על תרצה שני. היא מומחית בנושא בררנות אכילה. מקבלת בזום.

בכל אופן ממה ששמעתי ממנה (מקווה שאני זוכרת נכון) זה תהליך שעובר על הרבה ילדים בגיל שנתיים בערך, ואחר כך מתאזן.

אז אם זה הגיל-לא הייתי מתרגשת בכלל.

ממה שאני מכירה מודדים גובה ומשקל לאורך תקופה לראות שגדל ולא נעצר ,  ומחשבים אחוזונים(לא בטוחה שיהיה לכם מעקב לאורך תקופה כי התחלנו בגיל צעיר יותר) חשוב להם לדעת באיזה אחוזון הוא.

ומה הגובה של ההורים

שולחים לבדיקות דם, צילום כף יד

אחכ מעקב אצל רופא ממוחה לזה. לא זוכרת את שם התפקיד

בדיקת הורמון גדילה בבית חולים

לראות אם הילד לא גדל כמו שצריך,

עושים צילום כף יד כדי לראות גיל עצמות.

רופא משפחה יפנה אתכם לאנדוקרינולוג להמשך טיפול.

בד''כ עושים אצלו מעקב, מבקשים את הגובה של ההורים, של האחים הגדולים אם יש וכו'...

אם חוששים שיש עיכוב משמעותי, עושים בדיקה של הפרשת הורמון גדילה, ואם יש צורך אפשר לקבל את ההורמון בזריקה (על בסיס יומיומי) מגיל מסויים.

אני לא בקיאה ממש בכל התהליך, כי הבת שלי בגיל 6, אז כרגע רק עשתה צילום כף יד וביקרה אצל אנדוקרינולוג.

בכללי כל המשפחה שלנו נמוכים, ויש דפוס של צמיחה מאוחרת. עם זאת, חלק מבני המשפחה המורחבת קיבלו/מקבלים הורמון גדילה עקב חוסר.

אבל מכירה מישהי שלבת שלה היה עיכוב בגדילה, ובסוף גילו שזה בגלל צליאק.

אז אני מניחה שזה גם אחד הכיוונים שצריך לבדוק, בנוסף לגיל עצמות והורמון גדילה שכתבו פה.

אגיד את זה לרופא

הבדיקות דם מעמיקות וצילום כף יד. רופא משפחה יכול לתת וגם לוודא שאין משהו רפואי כמו צליאק נגיד.

עם התוצאות ללכת לאנדוקרינולוג. לרוב עוקבים ואם צריך בשלב מסויים בודקים הורמון גדילה בבי''ח. 

השאלה אם חוץ מהורמונים יש מה לעשות (כמובן אם שוללים צליאק). הוא גם מאד בררן באוכל וזה לדעתי מעכב את הגדילה שלו. הוא רודף כל הזמן אחרי סוכר. אני כבר כמה חודשים נותנת לו על בסיס קבוע שייק חלבון עם ויטמינים וכו' אבל לא ראיתי שיפור כלשהו (זה בעיקר היה כדי להכניס לו קצת ויטמינים לגוף אבל ציפיתי שיצמיח אותו טיפה). הוא נגעל כמעט מכל אוכל מבושל או אוכל כלשהו, נמשך רק לממתקים וסוכר (נותנת לו בכמות מוגבלת מאד) ומכינה לו דברים שהוא אוהב.

ובכוונה הקונספט הוא שכולן שמות בלשון ציווי? מגניב

ועוד רעיונות: שחרי אהבה, שחרי אחוה, שחרי רעות שחרי אליה, שחרי אתיה, שחרי אביה, שחרי אביב, שחרי רינה 

שחרי גאולה

שחרי אורה

שחרי הודיה

שחרי אליה

שחרי ציון,

שחרי טליה

שחרי תחיה

שחרי

שחרי ארגמן.

שחרי שמחה.

(איילה גם טבע וגם איילת השחר)

מבחינת הצליל של האחיות שלה יושב טוב שחרי אורה.

אפשר גם שחרי אהבה אם את אוהבת.

שחרי אלה (העץ)

שחרי הילה

שחרי אורה

שחרי תפארת

שחרי נועם

שחרי גאולה

שחרי פדות

שחרי אהובה

שחרי עתרה (עתרה = תפילה)

שחרי רינה (גם רינה זה לפעמים במשמעות של תפילה, כמו "קומי רני בלילה)

המילים העבריות המדויקות למה שהייתי רוצה לשחר לו, לרוב לא נשמעות יפה בשם, או לא באווירה של השם שחרי.

הייתי מנסה לחשוב על רעיון ולקחת מילה שקשורה אליו

שחרי גפן (צמיחה, שבעת המינים-א"י, קשור לחודש שבט)

על אותו קונספט יש כליל (גם צמח וגם איזשהו רעיון של שלמות), רותם (צמיחה, מדבר), שקמה (צמיחה, שיקום), אפשר גם הדר (שזה גם צמח וגם מלכות, הוד וכו)

שחרי שקד (הפריחה שלו, חודש שבט)

שחרי פרת (א"י, נהר פרת)

שחרי קמה (יש לשם הרבה פירושים, זה במקור מהתנ"ך, אולי הייתי מחברת לעניין התקומה, תמיד להתקדם, לקום. קשור גם לתקופה בעמ"י)

שחרי כרם (משהו בכרם מתחבר לי להתיישבות, התקרקעות)

אפשר משמות ירושלים

שחרי אריאל

שחרי הראל

שחרי ציון

שחרי נחלה

שחרי כרמל

אני הבעיה שלי שאני ככ מתחברת למהות של המילה שאני שוכחת שיש מילים שזה לא הולך בשם חחחח

לשים על העד בדיקה ג'ל סיכוך (ky)

זה מקל באופן משמעותי..

אבל אולי כדאי לשאול רב

שלא יהיה סחוט, אלא מעט לח.

אבל זאת ממש שאלה לרב...

כמובן שיותר נחמד כשיש הפרשות טבעיות...

אבל היה יותר טוב מאשר עד יבש

באותו רגע, כשיש לחות, זה כן עוזר לנוע עם העד.

לא יודעת מה את נוהגת לעשות בשגרה

לי יש שם כל מיני רגישויות

אמרו לי לעשות עם העד בעיקר מסביב, להכניס רק טיפונת וזהו.

וכן, אני לא עושה יותר מפעמיים בשבעה נקיים עצמם.

לא עושה מוך דחוק בכלל.

שמן שקדים זאת שאלה מעניינת, כדאי לפנות לייעוץ הלכתי. בכל מקרה, הייתי שמה את השמן ישירות על הגוף ולא על העד (מבחינה פיזית רק, שפחות ישפשף, הלכתית לא יודעת מה עדיף)

אבל שוב, זה הנחיות ספציפיות

תפני לייעוץ הלכתי פרטני אצל רב או יועצת הלכה שאת סומכת עליהם 

פעם אחרונה היתה לפני ההריון

הפעם שלפניה היתה אחרי הלידה הקודמת (לפני שנתיים)

אבל כן, יש לי שם רגישויות שונות ובאמת לא עושה מוך דחוק וממעטת בבדיקות (הפסק ראשון ושביעי)

ובגלל חוסר השגרה, ב"ה, מסתבכת בזה מאד כי אין לי מיומנות כל כך.

מבינה שאין מנוס מלשאול רב. אוף.

גם לי אין באמת שגרה חחח. מחברת מניעה הורמונלית המון המון

לרב לא חייב ללכת

וזה גם לא חייב להיות רב שמכיר אותך אישית

אפשר למצוא רב שאת סומכת על פסיקתו, ולשאול בהתכתבות או בטלפון. תסבירי כמובן את המצב האישי שלך מבחינת כאב וכו. מאמינה שהוא יחשוב על פתרון. 

והוא מאד נחמד ויחסית מקל בפסיקות אז שמחים להתיעץ איתו

(מאז שעברנו אליו הטבילה קורית מהר יותר)

אבל לא כיף לי להסביר לרב שכואב לי במקום אינטימי..

ולבעלי זה עוד פחות נעים

גם אם הרב לא יודע מי אני לי זו לא שיחה שנח לי לעשות עם גבר

לא מכירה יועצת הלכה שעונה לפי הפסיקה שלו..

נצרכת. כאילו אני ממש ממש מבינה את הקושי לשאול רב, גם בזמנים אחרים,

אבל אם כבר יש לכם רב, אפשר פשוט שבעלך ישאל אותו בלי יותר מדי לפרט, מה אפשר להקל אחרי לידה כי לאשתו קשה. 

לשים ווזלין

אבל אני לא זוכרת כמה זמן לפני הבדיקה...

וגם אני שמעתי על להרטיב את העד בעדינותממש.

אבל זה דברים שצריך לשאול רב.

ויש גם עדים רכים יותר, מכותנה

העדים של סריגית הכי הכי רכים ועדינים.

לא עוזר ליובש אבל כן לעדינות

כנראה המקלחת ממש ייבשה את המקום

היום הבדיקה הלכה ממש בקלות ב"ה ובלי כאב

(משתמשת בסריגית זה ההכי עדין בשוק לדעתי)

אז התחמקתי מהשאלה לרב

מקווה לא להזדקק לו בקרוב...

להתקלח שעתיים לפני., לשתות הרבה מים ואז לעשות הפסק

כשהמקום מקבל את הראיות הטבעית ולא אחרי האמבטיה מיד

כמובן כדאי שתשאלי את הרב שלכם בנושא

מים מותר

אני תמיד בודקת בעד רטוב

לבדוק בעד רטוב במים זה גם לא לכתחילה, לפעמים מתירים אבל זה גם שאלה לרב. היה לי גם פצע אז הרב אמר שאם אני יודעת שהפצע בצוואר הרחם אז לבדוק לא עמוק עד צוואר הרחם כדי לא לפתוח אותו. אבל כל אלה הקלות שהרב נתן לי ספציפית במקרה הספציפי, ואחרי הלידה הבאה אם יהיה צורך אני אשאל שוב, אז מציעה לך גם לשאול רב, אבל כשאת שואלת את יכולה לשאול על הפתרונות האלה כי אולי הרב לא יחשוב להציע את זה.

אני עושה לפני

שאז אם יש קצת רטיבות זה נשאר ולא נשטף במקלחת...

לגבי מה לשים, לגמרי שאלה הלכתית

טובה ומאוד מאוד חשוב לי להניק, אז כן רוצה להשקיע בזה.

תודה בכל זאת❤️

ולא הרגשתי צורך בזה

כנראה משתנה בין אחת לאחת

אני גם לא כל כך מבינה איך אפשר להתכונן בסוף זה משתנה בין תינוקות

ואת עוד לא מכירה את התינוק שלך...

לא עשיתי הכנה והלך לי מעולה, ברמה שבלידה ראשונה הסתובבה יועצת הנקה במחלקה וביקשתי שתיכנס אלי לעזור לי. היא הגיעה בדיוק כשהנקתי וראתה אותי מניקה אז היא אומרת לי- זו לא פעם ראשונה שלך נכון?😅

אבל באמת טפו טפו הלך אצלי חלק עם ההנקות בלי דרמות מיוחדות (חוץ מכאבים בפטמה בהתחלה... כוכבים, אבל זה חולף) כך שבאמת זו לא חכמה😉.

והלך לי מצויין ובקלות

בארבעה הראשונים.

אבל הייתי חשופה להרבה הנקה (במשפחה ובעבודה, עבדתי כמה שנים בתינוקיה) ואני חושבת שזה פרמטר משמעותי.

עם זאת

עם החמישית היה טירוף

ב"ה היא יונקת, שפכנו על זה הרבה דם יזע ודמעות

אם היא היתה הראשונה אני לא בטוחה שהייתי מצליחה ללכת עד הסוף עם זה

והכנה בוודאות היתה משפרת את הסיכויים (לתפוס את הבעיה מוקדם, למצוא יועצת הנקה טובה,לדעת מראש מה זה ידרוש ממני, להכין מראש סביבה תומכת הנקה)

מצטרפת להמלצה על מיה. לא ראיתי את הקורסים שלה אבל היא תותחית מהיכרות אישית וכמובן מההנקה של הקטנה.

מחזקת אותי שזה כן צעד חשוב

תודה❤️

ללמוד קצת קודם באינטרנט בעצמך כדי להבין את הרעיון של מערכת ייצור החלב.

ולברר על מדריכת הנקה מומלצת באזורך. אפילו לעשות איתה שיחהלוודא שמתאימה לך בגישה.

ואז- חכי לאחרי הלידה.

ילך טוב- חסכת כמה מאות

לא ילך- צטפלי בזה במיידי בלי לסחוב ובלי להגדיל בעיות

כי זה באמת מסוג הדברים שכמה יותר מהר יותר קל לטפל.

קוראים לה קרן וייס והיא עושה הכנה להנקה.

משאבה מתלבשת בעיקרון לא מומלצת..במיוחד ביאמבה לא מומלצת.

השאלה מה יהיה הצורך. אם זה לחזרה לעבודה זה סבבה אבל אם זה ליותר שאיבות לא כדאי.

כדאח לחכות אחרי הלידה ולראות מה יהיה הצורך. אני בהתחלה שכרתי משאבה כמו של הבית חולים

למה היא לא מומלצת?

כן, אני רוצה לשמר את ההנקה לאורך זמן ולא תהיה לי ברירה אלא לחזור..

כאילו, כמה זמן אחרי הלידה

נניח אמא שלי הניקה באופן בלעדי כל עוד היתה בבית עם התינוק התורן, ואחרי שהתינוק נכנס למסגרת, המשיכה להניק רק כשהוא איתה ובמסגרת קיבל תמ"ל

כלומר אחהצ-לילה המשיכה להניק. בשעות המסגרת המטפלת נתנה תמ"ל.

אם את חוזרת בשלב שכבר אוכל גם מזון אמיתי, זה גם פחות קריטי אם הוא יאכל אצל המטפלת תמ"ל או חלב אם (כמובן חלב אם זה יותר בריא מתמ"ל, אבל זה מצב שונה ממצב של תינוק פיצ שכל תזונתו היא בקבוק או הנקה)

כי אם ללימודים, כדאי לקנות משאבה גם לפי כמה רעש היא עושה וכאלה חחחח

המניקות אצלנו משתדלות לשאוב בהפסקות, אבל לפעמים אין ברירה ושואבות גם בהרצאות ויושבות מאחורה

לא שזה מפריע ככ, אבל זה יותר נעים כשזה כמה שפחות מרעיש.

וואו ההערצה שלי אליהן. 

גם אני מעריצה שלהן!!

ובינינו זה כמעט חסר סיכוי להספיק לשאוב בהפסקה של רבע שעה+ להכניס משהו לפה, שירותים וכו

🤷‍♀️

לכאלה שרק שואבות אומרים שזה לא מספיק חזק

לי יש ארדו מליה שאמור להיות יותר חזק מהביאמבה

הפעם אני באמת שואבת יותר כי זה הרבהההה יותר נח 

בדיוק עכשיו שאבתי וזה לא שאב ככ הרבה

לא יודעת אם משהו לא ישב טוב אבל באסה 

והתינוק מייד רצה לינוק אחר כך וממש שמעתי אותו לוגם 

ולאחרונה לא

וזה יחסית חדש

לי יש ביאמבה ומרוצה ממנה

שואבת רק ליציאות בלי התינוק ומאוד נוח שאפשר בכל מקום

אפשר לעשות בזול במפגש אחד במועדון יולדות בבית חולים.

אני הלכתי לאחד לפני הלידה בבית חולים שילדתי בו אחר כך, והקורס היה מעולה וממש ממש עזר לי. בהבנה של חשיבות ההנקה, למה חשוב לשים לב, ממה בעיקר לא להילחץ גודל הקיבה של התינוק, מה קורה לחלב שלנו ומתי הוא משתנה ובהתאם למה... איך שומרים על חלב ששואבים וכו'. יש גם כאלה שאם את יולדת אצלם אחר כך מחזירים לך את הכסף ששילמת על הקורס.

לגבי משאבות, ממליצה גם לחכות לאחרי הלידה... משאבות לא לבישות נחשבות עם מנוע יותר חזק למקרים של צורך בהגברת חלב או שאיבה בלעדית למשל, ומשאבות לבישות נוחות יותר אבל חלשות יותר (כשהמומלצות מביניהן של חברת ארדו או זומי). יש אגב גם אופציה של מנוע נפרד עם כוסות לבישות, ככה שאת מקבלת גם מנוע חזק וגם נוחות. זה מה שאני עשיתי והיה לי אחלה ממש.

יש בתי חולים עם יועצות הנקה מעולות שמסתובבות בלי סוף

והן שם בשביל לעזור ממש סביב הלידה ובאשפוז אחריה

יודעת שבאיכילוב למשל יש ממש בזמינות גבוהה. וגם אחלה מחלקה

אבל תבדקי איפה שאת מתכננת ללדת…

ולפני זה כמובן כדאי לקרוא על הנקה בכללי

בסוף, מי שתכין אותך להנקה לפני הלידה לא מכירה את מצב החלב שלך, את המשקל של הבייבי, רעב שלו, כאבים וכו.

אצלנו מאוד אוהבים ללכת לבאולינג

גם ילדים בני 3 נהנים (שמים להם מתקן שעוזר להם)

וכמובן שגם מבוגרים נהנים.

שהמקום סגור

אם את רוצה יקר אפשר אולי מגי'ק קאס - תלוי כמובן בגיל שלהם 

ליום יום יש ספריות נהדרות. לא צריך לשמור על שקט, רק לא להתפרע.

יש בחלק מהספריות אזור של משחקים/ תחפושות/ כלי כתיבה וכד'.

אם את מחפשת יותר אקשן אז אי גאמפ וכד'.

איזור מישור החוף נעים לבלות בו רוב החורף אז אם נסיעה באה בחשבון זו גם אופציה.

אפשר גם לעשות בבית אווירה שונה ורגועה.

כדאי לבחור איזור של חצי חדר, או מבואה נוחה

להביא לשם מזרונים (אפשר מזרוני ספורט או שקש וכד'

או שמיכות/ מחצלת מה שיש לכם

ליצור אווירה

בלי נעליים

יש משהו כיפי בגרבי חורף עם בגדים נוחים שאפשר להתכרבל ולעשות דברים.

אפשר זמן רוגע של שוקו-עוגיות.

אפשר שהילדים עושים הצגה מאולתרת/ פנטומימה

אפשר לבנות מחנה או מבנה מקשקשים או מה שהם אוהבים ולשבת בפנים..

זה בתוך הבית עם נוחות של בית אבל באווירה מיוחדת יותר.

אפשר גם להזמין להם חברים שאת מכירה שמעסיקים אותם יפה.

מתייגת את @נגמרו לי השמות האלופה

שתמיד יהיו לה המילים הנכונות....

בהצלחה רבה יקרה!!!!

האם לדעתו הילדים יכלו להישאר לבד או שהוא גם כורך את האיחור שלו באיחור שלך.

זה משנה את כל התמונה.

יום ויומיים מלפני "תזכרת" אותו באיזה שעה הוא צריך להיות או תיאמת איתו?

אם הוא לא איתך בראש לא משנה כמה פעמים תשאלי או תתזכרי, בסוף הוא יעשה מה שהוא רואה לנכון.

זה כמו שאני יכולה להגעד לבן שלי 10 פעמים שיש סיר קציצות טעים ברמות אחרות ושכדאי לו לאכול,

ובסוף הוא יכין לעצמו טוסט.

אם לא בראש שלו קציצות למרות שאני מולהבת על זה ממש, זה לא עניין של תדירות התזכורות, זה פשוט לא לשים לראות איפה הוא מונח ביחס לנושא.

אם הוא איתך בראש, צריך להבין מה עבר לו בראש ואז להתמקד בתקשורת ופתרון בעיות ולהבין מה מקור הקונפליקט.

רוצה להוסיף עוד משהו, לפעמים כשאחד מהסוג ממש מודלק על איזהשהו רעיון, לפעמים לצד השני זה גורם להתרחק מאותו רעיון.

נגיד כשילד מבקש ממני אמא בקשה בקשה ממש בא לי, אמא אפשר, יואו אתצלא מבינה איך בא לי..

לי זה גורם פחות להגיד לו כן

מאשר כשהוא בא בצורה אסופה יותר ושואלת את דעתי באופן כנה יותר.

אפילו בהלכות לשון הרע יש התייחסות לאמירת "לשון הטוב" כשמשבחים מישהו לפעמים זה גורם לשומע להגיד דווקא את הרע.

או אם מביאים רשימת יתרונות למשהו, זה גורם לשומע להצביע דווקא על החסרונות.

בקיצור יש איזה נטיה נפשית לתת קונטרה להתלהבות יתר.

יכול להיות שזה לא קשור למה שקרה אצלכם, סתם כנקודה למחשבה.

מלכתחילה לא יודעת אם זה מה שהיה בוחר, אבל הוא היה מסונדל.

לא יודעת מה הבעיה בלתזכר, כשיש לי משהו אני אומרת לו שצריכה אותו בבית בשעה כזאת וכזאת ואם הוא לא מביע התנגדות או אומר שיש לו משהו ולא יוכל, מבחינתי זה אישור.

לא היה מדובר בשעה מוקדמת מאוד, שעה סבירה לחלוטין שהוא יחזור בה מהעבודה.

את העניין הנקודתי הזה מאמינה שבסוף נפתור, כי זו לא פעם ראשונה שזה קורה. אבל הקטע הזה שהוא לא יודע להשלים ועכשיו הבית בוויב מוזר כזה שלא מדברים בו מתיש אותי ברמות אחרות.. 

יכול להיות שהוא גם לא מודע לסיבה שגורמת לו להתנהגות.

כשאומרים למישהו משפט שאין בסופו סימן שאלה

והוא לא מביע התנגדות זה לא אומר שהוא מסכים.

זאת דינמיקה נפוצה אבל יש בה בעייתיות מסויימת.

בהצטברות מקרים זה יכול לגרום לתחושה שאין לו מספיק מקום להביע את דעתו.

זה הרבה יותר נעים כשפונים אליך עם סימן שאלה.

זה מצריך הרבה סבלנות אבל זה בריא יותר.

הקשר לזה שהוא עכשיו משתבלל, זה כי הוא לא יודע לומר את מה שהוא מרגיש/ לא מודע למה שהוא מרגיש/ לא יודע איך להביא את הצד שלו לשיחה.

הגוף שלנו וההתנהגות מספרים לנו הרבה יותר ברמה של פי המון (לא זוכרת אם אלפים או מאות)

יותר מאשר מה שאנחנו מסוגלים להסביר במילים.

זה הוכח מחקרית (לא יודעת איך בודקים את זה)

ניתוח מדוייק של הבעת פנים של אדם כתגובה לאמירה מסויימת, יכולה להעיד על דעתו, הרגשתו, פי המון יותר מאשר כל מלל שהוא יגיד אח"כ.

זה שהוא לא מצליח לומר אם מתאים לו או לא מתאים לו הבקשה שלך, זה אותו צד של המטבע שהוא לא מצליח להביא את עצמו לשיחה איתך עכשיו.

לא כתבת הרבה דוגמאות אז לא רוצה לקבוע שיש פה דפוס, אלא מעלה זאת כאופציה שאולי יש פה דפוס שלך ברור מה אמור לקרות

(להגיע בזמן, לפתוח בשיחה)

והוא לא שם.

זה יכול להיות מתסכל לשניכם,

אבל הדרך לפתרון היא קודם כל במודעות.

הייתי יכולה לשאול אותך איך את היית מרגישה אם זה היה הפוך, אבל זו לא שאלה נכונה, כי אם את טיפוס שתמיד אומר מה מתאים לו ומה לא, את לא תביני את מי שלא כזה, מי שיותר באופי של הימנעות מעימות ולתת לדברים לעבור.

(רק שזה מתבטא בסוף לא בחוסר הסכמה אלא בחוסר עשיה בפועל, בדברים שבסוף נופלים בין הכסאות)

אני למדתי למשל לזהות לפי השפת גוף להבין איפה בדיוק הוא מונח ואז לבקש ממנו לעשות דברים לקראת, אם הוא משתף פעולה אז אני מבינה שהוא מונח נכון, אם לא, אני מבינה שהוא לא לגמרי בקטע.

נגיד אם אני רוצה לעשות יום הולדת בבית לאחד הילדים, אם אשאל אותו הוא יגיד שבסדר, כי הוא לא יודע מה הוא חושב אז כזה "נראה"

ואז אם נתכנן ונרוץ קדימה הוא כבר לא יהיה מסוגל לבוא ולהגיד שמעי חשבתי על זה, פחות בקטע שלי.

לכן במקרה כזה עוד לפני שאני מדברת עם הילד אבקש ממנו לעשות משהו קשור לאירוע.

למשל לבדוק מה התחזית באותו יום, או להזמין את ההורים שלו וכד'

אם הוא עשה בזמן, באופן אפקטיבי, כמו שהוא עושה משימות שחשובות לו, אני מבינה שהוא בטוב עם הרעיון.

אם הוא מורח היום/ מחר,

מורח התחזית יכולה להשתנות

שלחתי להם מייל הזמנה (אתה רציני? דיברת איתם 3  פעמים היום והזמנה ליומולדת שלחת במייל?)

אז אני מבינה שהוא לא על זה.

אז מסקנה שלא נכון לרוץ קדימה, אלא לאפשר לו את המרחב שהוא זקוק כדי להגיד אם בא לו או לא בא לו באופן כנה.

עכשיו יום הולדת זה דוגמה מוצקה, זה יכול לקרות במלא דברים קטנים ביומיום.

ושוב מסייגת, יכול להיות שזה בכלל לא מה שקורה אצלכם, אבל ממה שתיארת זה עשוי להיות מה שקורה.

בעבודה גם לא חסר משימות שממונים מורידים עליך מלמעלה  בלי לשאול.  

זה לא הגיוני שכל פעם שבן אדם לא רוצה לעשות משהו , הוא לא יעשה את זה .

זו תגובה שנעשית באופן לא מודע.

וזה לא מחייב שיקרה בכל דינמיקה,

ולא מחייב שיקרה בדינמיקה אחת כל הזמן,

זה סוג של הצפה.

תדמייני כוס שממלאים אותה לפני שהיא מצליחה להתרוקן,

בסוף משהו נשפך בחוסר שליטה.

לא כי זה בסדר או כי יש בזה אמירה מסויימת, פשוט זה קורה כי ככה זה, דבר שקורה.

אני מאוד מקווה שככלל, אנשים מבינים מה המשמעות של מה שהם עושים בעבודה ויש להם מרחב להביע הסכמה או הסתייגות. (גם אם בסוף הם יעשו את זה בכל מקרה) היכולת לבטא את עצמך ביחס למשימה היא חשובה כדי לעבוד באופן אפקטיבי לאורך זמן.

בגיל ארבעים זה סתם ניצול.

יש פה win-win בשבילו

גם לא יבקשו ממנו כלום אף פעם כי אין טעם גם אם הוא יסכים. כי גם במקרה כזה הוא לא באמת הסכים כי הוא סתם אמר כן ...

וגם לא יהיה אימות אחר כך כי זה סתם הורס אווירה בבית וכבר אין טעם.

וגם אישה תרגיש שהיא עובדת קשה על קשר ושלום בית , ככה תעריך אותו יותר כי היא השקיעה המון שהייתה חכמה ולא צודקת.

במקרה הזה, זה נראה לי אובר הכלה.

היא כתבה שתזכרה, בכל יום וגם באותו היום.

ונכון שהוא לא פה ולכן את פונה רק אליה, אבל נראה שכל דבר שהיא תעשה לא נכון.

אם היא לא תתזכר- למה לא תזכרת .

אם תתזכר- היא לוקחת בשבילו אחריות / מראה מדי התלהבות.

לפעמים פשוט בן הזוג מפשל וטועה, ולא כל טעות שלו היא בתגובה ישירה למעשים שלנו,

אנחנו לא שולטות על הכל.

ונכון שצודק או לא צודק לא יעזור לה כרגע, אבל להתבחבש בדקויות של הדקויות מה היא יכלה לשנות כדי שזה לא יקרה ולנסות להבין מה גרם לטעות שהוא עשה, פחות נראה לי.

אני כן חושבת שבלי קשר למקרה ולמי צודק צריך לפתור את בעיית הריבים, כשהוא מתעלם ובורח כשהוא נפגע, נכון שזה גברי לברוח למערה, אבל זה שזה גברי לא אומר שכך בהכרח צריך להתנהג ,גם שם יש גבול שצריך לפתור.

אבל דווקא התיאור שהיא הודיעה, הוא לא הביע התנגדות, וככה נוצרה ההסכמה, היא הבעייתית בעיני, הזרעים היו יומיים לפיי האירוע. מפה אם היא תתזכר או לא, זה כבר לא מה שישפיע.

כלומר הפצרון הוא מראש להבין האם הוא רןאה את התוכנית עין בעין,

ולא לשאול את עצמה האם נכון לתזכר או נכון לא לתזכר.

מה שצריל לשאול זה האם הוא מסכים או לא מסכים.

ואם לזה התכוונת, אז אני לא חושבת שזה דק.

לדקק את זה זה בדיוק הבעיה, לא לראות את הצד השני.

ממה שאני מכירה בד"כ כשאדם מפשל זה לא גורר לחוסר תקשורת ותסכול הדדי.

בד"כ ריב של חוסר תקשורת נובע מכך שכל אחד חושב שהוא צודק והשני טועה וגם לעיתים זה תסכול מצטבר.

בכל אופן יכול להיות שזה בכלל לא מה שקרה אצל הפותחת, אבל תיאורטית זו דינמיקה ותוצאה שיכולה לקרות.

במקרה כזה החוסר תקשורת היא יותר שלו משלה.

או שיכולה להיות בעיה בהערכת זמן, נפוץ אצל לא מעט גברים, גם בעלי כזה😅

בעלי בעל מקסים חמוד אוהב.

ברוך ה'. ככה אני מרגישה.

הבעיה היחידה שלו שפוגעת לנו בשלום בית זה ענין הזמנים שלו.

קרה לי כמה פעמים משהו דומה לשלך. ממש הרגשתי כאילו אני כתבתי מה שכתבת. גם שהתעצבנת והאמת אצלך...

אז השאלה שלי קודם כל האם הוא עשה את זה בכוונה תחילה?

או שמא שכח שצריך לצאת מוקדם?

גם אני תוקפת את בעלי ומתעצבנת אם משהו לא כשורה. והוא אוטומטית נאטם.

והיו תקופות  שגם פתאם לא התייחס להודעה כמו שכתבת. וששאלתי למה לא עונה. כתב שהיה עמוס. שלא שם לב או שאין לו כח להודעות הארוכות והתוקפניות שלי.

נראה לי שצריך פשוט לדבר אליהם באופן אחר להגיע בגישה קצת שונה...

כי זה סוג של פוגע באגו שלהם שאנחנו כועסות ומתעצבנות עליהם. אם נגיד להם בדרך אחרת לדעתי הם לא יפגעו ככה ויותר יהיו פתוחים לשמוע. קל לי להגיד לך שאני מבחוץ אבל אחרי שיחה עם בעלי הוא הסביר לי פעם אחת. שיש לו אגו וקשה לו ממש שאני תוקפת אותו. כמובן אני אומרת לו מי תקף רק טיפה התעצבנתי. אבל אם ניכנס לעומק אז כן שאני בעצבים אני תוקפת.

הוא אמר לי אני מרגיש שאת פוגעת לי בכבוד. ממש הסביר לי לעומק. אז אני באה אח''כ ברוך ובחיבוק והוא מבקש סליחה ואנחנו משלימים.

וכן גם אני אתמול שוב חטפתי עצבים על איחור שלו. והוא כעס חזרה ורבנו והוא כבר איפשהו רגיל. אז שהוא חזר הוא חייך דיגדג אותי וחיבק אותי ואמר לי בצחוק תירגעי גברת.... קיצר עזבי אותך מכל העצבים וכל הכעס. קודם תבואי ברוך ובאהבה. ואז תדברו תפתחו את זה ותשלימו.

בהצלחה רבה

אבל הפעמים שאני מבקשת משהו הן לא גדולות, אין לי הרבה דרישות, והפעמים שאני מתעצבנת הן חצי ממה שמגיע לו ;)

באמת משתדל ומבינה שזו לא הדרך בכעס, מצד שני מרגישה שהוא לא מבין את המשמעות של המילה שלו, ושהסדר יום שלו משפיע על כולנו

ואחראית.

ושקשה לך שאת המבוגר האחראי פה, ושהוא העמיד אתכם בלחץ הזה.

לא הייתי הולכת.אתו ראש בראש על הקטע של-

אתה צריך לעבוד על הזמנים שלך כי אתה דופק את כולנו

אלא להסביר לו שחשוב לך שיגיד לך מראש, כדי להתארגן על בייביסיטר

וגם- ההרגשה של הילד. הוא מתוח כי זה אירוע שלו, והוא חווה עוד מתח ממך, כי את לא יודעת מה עם הילדים.

אז אם בעלך יגיד הרבה זמן מראש- כל הבית יהיה רגוע יותר (תועלת), ואת גם תעריכי אותו יותר.

ולגבי הריב והכעס- זה עניין של להגיד לו למה את מצפה כשאת פגועה.

אני מצפה שתבין אותי ותפייס אותי. אני צריכה את המשענת הזו ממך.

ופחות- נמאס לי שאתה הופך להיות הנפגע מבינינו, בזמן שאתה צריך בכלל לבקש ממני סליחה

כי גם אם את צודקת, הוא יאטם.

פשוט להביא את התוצאה הרגשית הטובה שתקרה,ולאט לאט זה יחלחל לו במודעות.

צריכה כשיש התנגשות..

אבל כמו שאמרת יש בי התנגדות להיות הבנאדם הבוגר שצריך להסביר, אני כל כך משתדלת לא לפגוע באמת שזה בנפשי, מתחשק לי שגם הוא ירגיש ככה כלפיי, ושיגיע רגע שהוא יבין שנפגעתי ויעשה פוס משחק לא התכוונתי, אני איתך 🙁