התנצלות כנה, בלי הצטדקות, הייתה גורמת לי לסלוח בשמחה ובחפץ לב

אבל הבעיה שאני עדיין עצובה וגם כועסת עליהם.

מה אגיד - זה לא כמו שחשבתי? או: סליחה שכתבתי את זה כך? או: סליחה שהתערבתי?

הכי חשוב זה להתפלל על זה. אבל כשאני שם, ורואה את הילדים (מטופחים, חכמים

עם הרבה צעצועים וחוגים - אם הם רוצים)- וההורים עדיין בעבודה (בתפקיד

בכיר) - נקרע לי הלב. ממש.

ולא שאני הייתי אמא טובה. בכלל לא.

אבל הלב נקרע. בכל זאת.

והם לא מוכנים לשמוע. סוג של טיוח. קשה להם לוותר על העיסוק המאוד אהוב עליהם.

הם כן משתדלים, אבל הרבה פחות (?) ממה שצריך.

תודה על התגובה המהירה. ועל העצה הנבונה (שאיני יכולה להשתמש בה. לפחות לא כרגע...)

סבתא צריכה להיות כמו שלושת הקופים:

לא רואה, לא שומעת, לא מדברת.

אם הנכדים מוזנחים ורעבים זה דבר אחד, אבל כל עוד המשפחה מתפקדת פשוט לא בדרך הנכונה בעינייך - כל התערבות מצידך רק תחמיר את המצב ותרחיק את המשפחה שלך ממך

אבל אף פעם לא התלהבתי במיוחד מקופים

ונורא קשה לי לחקות את התכונות שלהם....

אני חושבת שהם כבר התרחקו.

אולי, פשוט כדאי לא לבוא הרבה

או לזמן קצר.

בס"ד

בדיוק בצהריים, לפני שנסעתי אל הבן, התקשרה אלי

אחת מאחיותי וסיפרה לי על הביקור מרומם הנפש

אצל אחד מילדיה; שמח, המון השקעה רגשית

בילדים.....

שיננתי לעצמי בלב: לא לקנא, לא לקנא, לא...

ב"ה, הצלחתי קצת...כלומר, השם עזר.

ומייד אחר כך, הנסיון שלי. 

חושבת שאולי הנסיון הוא קודם כל:

להיות שמחה בחלקי ולהודות

היה יכול להיות גרוע בהרבה יותר.

האחות הזאת היתה אמא נפלאה

סבלנית, אוהבת..

רואה, אני עושה מעשה זמרי

ורוצה שכר כפנחס.....

שוב תודה לך.

הילדים נשמעים בסדר גמור ואם ה' הביא את הנשמות האלה להורים האלה הוא יודע מה הוא עושה וזה מה שהכי נכון עבורם כי אם לא הם היו נולדים בבית אחר.

לא נשמע קורע לב לראות ילדים מושקעים מסודרים ובית מתפקד...

חושבת אבל שפניות רגשית זה מעל הכל;

גם אם יש באלאגן, והבגדים מיד שניה,

הכי חשוב לילדים, זו פניות רגשית.

ראיתי את זה במשך חיי .

וקשה לי עם : אם השם נתן ...

זה אמנם צריך לנחם, אבל כמה פעמים "השם נתן את הילדים האלה להורים האלה, אז..."

ויוצאים אנשים כואבים ופגועים (למרות שמתפקדים נהדר)?

לא?

אז מכאן אפשר לגלגל את זה הלאה:

כי זה התיקון שלהם...

וכו' וכו'

אני כנראה צריכה להתחזק בהשקפה הזו, כי קצת...

קשה לי עם זה. עדיין.

תודה שטרחת להגיב. זה באמת מחמם את הלב -

כל התגובות המעודדות.  זכו למצוות!

שבת שלום!

תשלימי שעשית הכי טוב שיכולת כשגידלת אותם, שהם עושים את הכי טוב שלהם כדי לגדל את הילדים שלהם.

ובראש ובראשונה שהקב"ה עושה את הכי טוב בשבילם ובשביל הילדים שלהם.

לא הייתי מפסיקה ביקורים או ממעטת בהם, להפך.. זה יגרום למרמור גדול יותר

תודה!

אני חוששת שהם יפסיקו את הביקורים .....שלי.

טוב. אני אלך ללמוד על פסנתר, אצייר, אסע לחו"ל (אין כל כך לאן מפאת המצב), אוכל מלא גלידות (מאוד מנחם)

אקרא קומיקס....בקיצור אעשה סוף סוף משהו לעצמי ולא אדאג יותר....לעולם!

לא היתה תגובה צינית. אהבתי מאוד מה שכתבת. היתה בזה נחמה.

הייתי מדפיסה את זה ותולה על הפריג'ידר . באמת. ולא רק למקרה

הזה. כל יום ולעתים כל היום יש נסיונות הדורשים תגובה יפה

ואמיתית ונכונה, כמו שלך.

זכי למצוות!

הרב הראשי של חולון, בכל יום שישי ברדיו קול חי, ובה הוא היה עונה לשאלות מאזינים.

אהבתי להאזין לתוכנית בגלל 3 סיבות:

א. רציתי ללמוד עוד ועוד הלכות בנושאים שונים

ב. הוא הנגיש את ההלכה בצורה מאוד אדיבה וברורה

ג. הקול שלו היה כמו קול של סבא בסרטים... רגוע, שליו, נעים וסבלני.

זה היה לפני למעלה מ-20 שנים, ובכל זאת יש שאלה אחת שאני לא יכול לשכוח:

שלום הרב,

הבן שלי גדל בבית חם, בית עם הורים אוהבים, בית שבו השקיעו בילדים.

כשאני מגיעה לבית שהוא בנה, אני מתחלחלת לראות איך הילדים חוזרים מבית הספר והאמא לא מקבלת אותם בבית. במקום שהיא תכין להם אוכל חם וביתי, הם מחממים לארוחת צהריים מוצרים קפואים במיקרו.

מה לעשות?

(את השאלה אני כותב מהזיכרון, זה כמובן לא ציטוט מילה במילה. אולם את תשובת הרב אני מצטט מילה במילה, עשרות שנים והיא חקוקה בזכרוני בדיוק מושלם).

כך ענה הרב, בקולו העדין שלראשונה נשמע כועס:

באמת חוצפה גדולה,

באמת לא בסדר בכלל.

מה את דוחפת את האף שלך לעניינים לא שלך?

מה את מתערבת באוכל שהם אוכלים או לא אוכלים?

יש להם מה לאכול?

יש!

יש להם הורים שאוהבים אותם?

יש!

אז כל מה שקורה שם - אינו עניינך כלל וכלל.

ע''כ.

בחיי, המילים ''מה את דוחפת את האף'', דווקא מרב שתמיד מדבר בצורה כ''כ נעימה, נצברו בי עמוק והבהירו לי כמה בנפשו הדבר. כמה חשוב שהסבים והסבתות לא ידחפו את האף, כלשונו, אלא רק במקרי חירום.

הכל נכון (כנראה). אשתדל. אין ברירה. הפתרון הוא מן הסתם באמת רק לבקש מהקב"ה. שיהיו כמה שפחות שריטות...

אבל חכו חכו עד שתהיו סבתא!....

אם אמא שלי הייתה מעירה לי על משהו בהתנהלות שלי מול הילדים

לא הייתי רוצה לדבר איתה תקופה

אין הורה מושלם

אמא שלי לא הייתה מושלמת 

ואני לא מושלמת

וכל אחד עושה לפי היכולות, הרצונות ותפיסת העולם שלו

מאמא קשה לקבל. אלא אם כן היו ויש יחסים יוצאים מן הכלל מכבדים וכנים.

אבל....חכי חכי עד שתהיי סבתא!

תודה רבה לך על התגובה. מקווה שאצליח להתגבר.

שבוע שמח!

מאמא קשה לקבל

ביקורת זה דבר שקשה לקבל

מכל אחד

ובמיוחד מאמא, שבדרך כלל יש משקעים מולה

ראשית, אני לא יודעת מה זה מבחינתך נוכחות הורית. אם הם חוזרים מהמסגרות והורה מגיע בערך איתם ואין ארוחה מוכנה זה ליפול בין הכיסאות? או שזה בייביסיטר כל יום כי שני ההורים חוזרים בשש וצפונה?

בכל מקום הציפייה ה"בסיסית" שונה.

אני מגיל יסודי הייתי מגיעה הביתה כחצי שעה לפני אמא. חזרנו האחים יחד, עד שאמא באה אכלנו בגדול טוסטים ושניצלים מהמקפיא (במיקרוגל! תנור לא עלה על דעתנו).

אני חייבת להגיד שזה היה לי קסום. איך נהנינו בחצי שעה הזאת. שום ארוחת צהריים מוכנה לא הייתה.

שנית, אני מרגישה שדווקא לבני/בנות משפחה שהם לא ההורים (סבתא, דודה) יותר קל. גם ככה החינוך הראשי לא ממך אלא מההורים של הילדים. ולמה שלא תבקרי ובביקורייך תעניקי לנכדים חוויה אחרת? של מבוגר (סבתא במקרה הזה) שלגמרי עם קשב אליהם. בלי עבודה באמצע או טלפונים.

סבתא שלי עליה השלום הייתה אישה אגדית. אמא מהממת ומסורה. כשהילדים שלה גדלו היא בהחלט היתה מעורבת. אבל לא התערבה בחינוך שלהם את ילדיהם.

מתוך עיקרון. כשגדלנו הנכדים, גם אלינו התייחסה כך. איך היא אמרה? אני וסבא החלטנו שלא מתערבים ולא שואלים שאלות. מקבלים כל אחד כמו שהוא בא, ואם רוצה לשתף מקשיבים בנחת.

ולא שעשו לה חיים קלים. הנכדים מאוד שונים, גם אחד מהשני וגם מדרך החיים שלה. אבל היא למדה לצחוק מזה ועדיין לאהוב, לפעמים אפילו להעריך מאוד על תכונות ששונות ממנה.

(והיו לה דעות. אוהו איך היו. ועקרונות. אבל ידעה לשחרר איפה שלא מקומה)

הורית זה שהילד ירגיש שנותנים לו זמן והקשבה. מספיק.  לא תוך כדי שיחות בפל'.

תודה לך על התגובה.  אני טיפוס שנורא קשה לו לא להתערב ולהתעלם. נורא.

אבל חייבת להשתדל. רק להתפלל .

שבוע טוב!

כי נראה שחד משמעית לא. ואפילו להפך.

מעבר לזה שאולי הילדים כן מרגישים שמקשיבים להם, ההתערבות שלך מרחיקה את הבן שלך ממך, ולא משנה את דעתו.

ולכן אני אומרת, מצד היעילות, של טובת הילדים שיהיה מי שמקשיב להם, כדאי שתבואי ולא תעירי על החינוך של הוריהם.

במקום זאת- תקשיבי להם, תשבי איתם, תשחקי איתם, תלמדי איתם, מה שהם ירצו. בנחת. 

ששילמת מחיר גבוה על זה.

אין מה לעשות, ככה נפש האדם עובדת (למרות שיש מקרים שבהם אפילו אדם יודע שזה פלצבו זה משפיע עליו, במיוחד אם יש כבר התניה פבלובית לפני)

במחקרים רפואיים, הנסיינים לא צריכים לשלם על לקיחת התכשיר, ובכל זאת גם חברי קבוצת הביקורת מגיבים לפלצבו.

כך גם ילד שמקבל תכשיר מהוריו, בלי שהוא שילם עליו דבר. או יולדת שמקבלת דיקור בבית החולים בחינם, והדוגמאות עוד רבות.

אתה צודק שאם נגיד לאדם שהכדור יקר יותר, תהיה לו ציפייה גדולה יותר ולכן האפקט יכול להיות משמעותי יותר.

יקרה רק מקבלים בחינם. אבל עצם המחשבה שתרופה יקרה, בין אם שילמתי או לא, יוצרת אפקט פסיכולוגי שהתרופה שווה מבחינה רפואית

Fasting can be challenging, especially when someone is experiencing weakness or other symptoms. I think it’s important to be careful with advice involving pills or medication and to rely on safe, medically appropriate guidance rather than unverified instructions.

אז לא חסכתי כלום 😂

כאילו שאסור לי לחיות בלי שאני עושה משהו?

לא הלכתי אגב

(פעם היה לי פה שרשור של התמודדות עם אתגרי שינה, אבל היום אני כבר לא עומד מאחוריו עד הסוף)

מעניין, חוששני אבל שפה זה לא העניין, אין לי שום בעיה ללכת לישון או להרדם..

בכל מקרה, אני מאוד אוהבת את הלילה, אז אם לא צריכה לקום מוקדם למחרת לא ממהרת לישון.

מה בעצם את אוהבת בלילה מאוחר?

אני יודע להגיד קצת על הרקע שלי מתי אהבתי לילות ומתי בקרים. וזה היה מאוד קשור למסגרות שפעלתי בהן.

אוהבת את השקט, את העולם הרדום, הרוגע שיש.

אבל מסכימה שהלילה שייך למביני עניין בלבד.

אני פשוט סידרתי את הלוז שלי כך שיתאים לי לאופי הזה. אפילו העבודה שלי היא בין היתר בלילה.

אני יכול להגיד שמתישהו הגוף התהפך ואהב את הבקרים. אבל זה בעיקר בגלל סיפורי עבודה וזה שנגמרו המסגרות שתופסות את הבוקר.

כשיש שגרה שלא מאפשרת אז אין ברירה. השאלה מהי ברירת המחדל של ההעדפות.

איזה עבודה עם נוער יש שהשיא שלה בלילה?

(שמחתי לראות אותך)

אנשים היו כותבים פסוקים וציטוטים אהובים על הבוקסות שלהם.

אני כתבתי על הבוקסה שלי "את הכבש האחד תעשה בבוקר ואת הכבש השני תעשה בין הערביים".

המשפט הזה משפיע עלי עד היום.

מתוך הפיוט סוכה ולולב לעם סגולה

את השלט הראשון תלוי בסוכה. דיסוננס לא קטן

סוכת חירות, מהבחירות

איזה כיף שהשנה סוכות בשבת

אני חושב שאם זה אפשרי אז לעשות המחשות יותר מעביר את המסר.

נניח לעשות משהו יפה של עננים ושמיים ואופק בצבע מתאים ולכתוב באמצע "שכינה".

אפשר גם לעשות שני כלים שבורים בהתאמה (או אולי לא שבורים), ולכתוב על אחד "ויהי בשלם סוכו" ועל השני "ומעונתו בציון" (ככה זה ממחיש את החיבור ביניהם)

ועל אחד השברים כתוב: הרחמן הוא יקים לנו את סוכת דוד הנופלת.

ויש עננים - לענני הכבוד

ויש לויתן גדול

ויש עוד מלאאא קישוטים מיוחדים ב''ה😊

אבל אני אף פעם לא שבעה...

חשבתי עכשיו על לעשות אותיות גדולות כאלו בנפרד ולכתוב "בשעה שמלך המשיח בא", אבל לא יודע אם זה ישים.

אולי אפשר לשים אותם על מסגרת עם רקע של צהוב ואור (ראו באורי שזורח)

(המדרש הקצר הזה הוא תמצית העבודה שלנו בדור הזה של טרום המקדש: שעובדים בשביל המקדש ולא מחכים שיצנח, ומאידך מבינים שהשלמות שלו - הגג- השראת השכינה בו, לא תלויה בנו, וזו ענווה אמיתית ושלמה ולכן אנחנו נקראים "ענווים ענווים". ויש רצון כל כך גדול עד שקשה להאמין שהדבר העצום הזה, תכלית כל הבריאה, מתממש, ואז ההארה שזורחת)

אך אם כבר כותבים, אפשר

יֵשְׁבוּ בַסֻּכָּה לְמוֹ־אָרֶב - עם של אריות!

(הפסוק הקודם הוא "הֲתָצוּד לְלָבִיא טָרֶף וְחַיַּת כְּפִירִים תְּמַלֵּא")

איוב לח, לט - מ

לאומנים, פוליטיקאים ואחרים שרוצים לבלוט בתודעה: תהא שנת פריצה זוהרת

והכי חשוב, כנראה: תהא שנת פרנסה זמינה

וביקשת בלי "תהא שנת":

תשוקה, שייכות, פריחה זוהרת

תפילה, שירה, פתיחות זולת

תקופה של פרנסה זמינה

מהשנה של הבחירות הקודמות

תאכלו שוקולד פלוס זנגביל

תנין שבולע פטריה זוהרת

תוכי שאוכל פסטה זולה

תרצה שנעשה פוקר זבל

תהה שנת פתרון זהב

תופסת שנכנסת פה זהירות

תהא שנת פרס זכאית

תהא שנת פייס זכייה

תהא שנת פורום זורמת

פורום דתי.

זה הכי מקורי שעלה לי

זה הרמז שנתן הרבי ר' ישראל מויז'ניץ שליט"א

או שזה נוטריקון של "תתאשפז"

לא, לא כמו שחשבתם 😁

הכוונה שהקב"ה יחזור להתארח (מלשון אושפיזין) אצלנו בבית המקדש

יש חוק שקובע את המינימום,

ויש חוזי העסקה שיכולים להיות יותר טובים מהמינימום הקבוע בחוק.

זה נכון לשכר, הפרשות סוציאליות, צבירת חופשה, ולכל נושא אחר...

אז כן, לפי החוק מותר למעסיק למחוק ימי חופשה. האם זה קורה בפועל? תלוי בהסכם שלך מול המעסיק.

אבל באופן כללי החוקים נועדו לעודד אותך לנצל את ימי החופשה ולא לפדות אותם בכסף. אגב, גם חברות גדולות לא אוהבות את זה.

לפעמים בתקופות של משבר כלכלי או אין עבודה מסיבות אחרות (סטייל מה שקרה באינטל לפני שנתיים) נותנים הוראה מהכספים לכל העובדים לשרוף את ימי החופשה שלהם כדי להקטין את החובות במאזן.

זה הנושא

אבל בגילי זה באמת אחרת

אני תמיד בתנועה

לחלום

להגשים

לשפר

להתמיד