להורים שלי אף פעם לא היה קשר טוב.
יש קשר טכני- מה צריך לעשות ומתי, יש הרבה תלונות הדדיות (אחד בפני השני, ובשנים האחרונות גם אמא שלי מקטרת באוזניי הרבה על אבא שלי), אבל לא זכור לי כמעט שום רגע של שמחה ואהבה פשוטה.
זה מבאס וכואב, אבל די התרגלתי לחיות ככה.
וביום שישי דיברתי עם אמא שלי, ואיכשהו יצא לנו לדבר על עליות להר הבית, והבדל בין טבילה אחרי טומאת נידה לטבילה לקראת עלייה (שטובלים בזמן טהרה, להיטהר אחרי אישות), ואמא שלי זרקה איזה משפט בסגנון- טוב, זה לא משהו שרלוונטי אלי.
וזה עשה לי כווץ' מטורף בבטן.
כאילו, כשחושבים על זה, ברור שאין ביניהם אינטימיות. יש גם לא מעט ימים שהם לא ישנים באותו חדר (עם כל מיני תירוצים של מחלוקות על הטמפרטורה במזגן או על אם להשאיר אור דולק).
אבל לשמוע את זה ככה בקול?
עשה לי בוקס בבטן.
וזה גם עוד קצת מגביר את ההתהפכות של היוצרות, שככל שאמא שלי מתבגרת היא יותר ויותר זקוקה לי ופחות משמשת כאוזן קשבת. אבל, הי- יש דברים שלא משתפים. בטח לא את הבת שלך!!! וההזייה זה שהיא הבן אדם הכי לא מדבר בנושא בעולם. אז מאיפה זה הגיע פתאום???
