ואם לא אז כותבת פה.
מיד התנצלתי..

יכול להיות שההתנצלות לא היתה ממקום שרואה אותה ואת הפגיעה

"אני מבינה שפגעתי, גם אם לא התכוונתי, עדיין אמרתי משהו שכואב לך"

ויותר ממקום שמסיר אחריות ממך "וואי מה זה לא התכוונתי, מה יש לך, לא הבנת אותי נכון"

ויכול להיות שהתנצלת ממקום שנותן לה מקום והיא עדיין צריכה זמן.

הייתי משאירה הודעה שמתנצלת באמת  ונותנת לה זמן.

היא עדיין שומרת מרחק כדאי לכבד את זה

לפעמים קורים דברים שמרחיקים להרבה זמן/ לתמיד

(לי קרה עם כמה חברות

אני הייתי הצד המתרחק

לפעמים החברוּת כבר לא מתאימה

אחרי טריגר כזה או אחר)

כדאי לקנות לה מתנה מהלב שתשמח אותה עם מכתב של התנצלות כנה בלי להצדיק את עצמך. 

אם אחרי זה היא לא מתרצה תהיי נחמדה גם עם עצמך ותזכרי שאת בן אדם ואנשים עושים טעויות ואין מה לעשות, וכנראה ככה ה' רוצה שיהיה.ויש עוד דגים בים.

את בעצמך חמודה

בהתאם לחברות שלי

בסוף זה משתנה בין חברויות

אני הייתי נותנת לה כמה ימים בלי לחפור אחרי התנצלות ראשונית כמובן

ואחרי כמה ימים מבקשת להיפגש ויושבת איתה ומתנצלת שוב ומסבירה את עצמי

ואומרת לה כמה הקשר איתה משמעותי לי וכמה היא תורמת לי וכו' 

מכאן זה שלה אם להמשיך להתרחק או לסלוח

לדעתי התנצלות פנים אל פנים ולא בטלפון או בהודעה

היא התנצלות יותר מתקבלת ומהלב

ובאמת צריך ללמוד לשחרר

לפעמים דווקא כשמשחררים מגיעה הישועה

קונה לה טבעת יהלום. או סינר. תלוי במצב הכלכלי

והייתי בטוח שאתה מציע ירוק😅

תכלס מתאים לך

וניסית להפגש שוב והיא פחות בעניין והיא יודעת שאת מודעת לפגיעה וביקשת סליחה יכול להיות שפשוט היא צריכה ספייס

ולנסות בהמשך

וכם יכול להיות שהחברות לא תחזור לכמו שהיא הייתה

זה גם קורה

אני חושב שלדבר זה הדבר הכי הכי טוב שה' נתן לנו פה יש לנו פה ואנחנו יכולים לספר מה ההרגשה פשוטלשבת על קפה ולנסות להבין מה קרה ולמה היה כל זה ולאט לאט היא תיתרכך

"דרכת" לה על מוקש פנימי או על קונפליקט שלה. זה לא בידיים שלך ולא קשור אלייך.

התנצלת? עשית מה שצריך? הבנת אולי למה כואב לה? זהו. מכאן ואילך זה פשוט לא התפקיד שלך ולא בידיים שלך.

מכיר את זה מקרוב. כמו בכל דבר שעובר עלינו, מתחת כל התחושות, מה שבאמת כואב לנו זו התחושה שאנחנו לא טובים. 'איך עשיתי כזה דבר'??? איך פגעתי בה??? איזה בןאדם לא טוב אני!!! מציע לך דבר ראשון לסדר את זה. לשבת עם עצמך, לדבר עם ה', להגיד לו: נכון, עשיתי כך וכך, ונכון שהיא חושבת עליי שאני גרועה, אבל תן לי כח לחשוב על עצמי בכל מצב דברים טובים. שאני טובה, שאתה אוהב אותי ואני אוהבת את עצמי!! בכל מצב!!

עוד משהו: כל פעם שקורה לי איזה נתק מחבר אני מזכיר לעצמי משפט ששמעתי פעם: הפרידה מולידה משהו חדש, שלא היה. לא שלא תחזרו להיות חברות, אלא מתי שתחזרו יהיה במרחב ביניכן משהו חדש, מי יודע - אולי יותר בריא, יותר מכיל, מקבל, מסור...

לכי תדעי

עם מילים שנוגות ללב ולנסות להסכמה עקרונית שיהיה זמן שתדברו להבין מה קרה ובו יהיה לך הזדמנות להיות אמפתית כלפיה

ולתת לה מרחב ביחס לזה.. דהיינו שזכותה לענות מה שהיא רוצה ומתי שהיא רוצה

זה באמת כואב

בהצלחה!

מאד נפגעה….  לא "נורא נפגעה"

היא לוקחת ממני מרחק - "היא מתרחקת ממני"

בעברית יש מלה "ידידה" שהיא מיצגת קירבה נפשית אמיתית.. שלא כמו "חברה" ..  

אם היא ידידה אמיתית, עלייך להתנצל ולהסביר שטעית ולא בכוונה רעה!!  בעברית אומרים "לחלות פניה"… ובאותה עת להתפלל לבורא עולם שיסלח לך על "פליטת פה"!  "מות וחיים ביד הלשון" אמר שלמה המלך!

ואחזור שוב, אם היא ידידת נפש, היא תסלח!  

"ידידה" זה כמו "יד בידה" - בזכר זה "ידיד" == יד + יד דבר שמסמל אחדות והבנה!! 

(ומדברת מנסיון אישי)

זה לנסות לעשות לה חוויה מתקנת - הרבה יותר חשוב מבקשת סליחה שעלולה להיות מס שפתיים (גם אם לא אצלך)

במקרה שלך - לחשוב איזה דיבור יכול לתקן... (מבינה שפגעת בה בדיבור כי נזק פיזי יותר קל לתקן)

קודם כל להגיד לה שלא היית צריכה לדבר ככה (בלי להזכיר את המילים שאמרת כדי לא לעשות חלילה שידור חוזר)

אם יכולת לומר את הדברים בצורה אחרת בלי שיפגעו בה - תנסי להציג את אותם הדברים שאמרת  באותה צורה (שאינה פוגעת ) בלי להזכיר את המילים שאמרת.

אם לא יכולת לומר בצורה אחרת - אז לומר לה שלא היית צריכה להגיד את זה ואין לך שום זכות לדבר ככה.

בכל מקרה מציעה בנוסף לתת לה 5 מחמאות אמיתית וחזקות מעומק הלב שיעשו לה טוב.

(אולי גם לקנות לה שי קטן)

את כל זה אני כותבת בלי לדעת מה זה היה ולכן לא יכולה לתת עצה יותר ספציפית.

מקווה שעזרתי.

לא התכוונת לפגוע בה, אבל המילים שאמרת הן באחריותך.

אפשר ורצוי להגיד את זה. לקחת אחריות על כך שאמרת משהו פוגע בלי לחשוב. אני מתנצלת שלא חשבתי לפני איך הדבר יפגוש אותך. אני מצטערת שפגעתי, כואב לי שפגעתי בך, אבל גם כואב לי שאת פגועה, כי את יקרה וחשובה לי וצר לי לדעת שכואב לך. צר לי שאני זו שהובילה לכאב.

אני לא התכוונתי כמובן. את חשובה לי, החברות בינינו יקרה לי, אני רוצה טוב עבורך, ואני מעריכה אותך מאוד.

הבעת הערכה על הדברים והתכונות שאת מעריכה בה כאדם וגם על החברה שהיא עבורך.

אני שומעת שהציעו פה מתנה. אישית הייתי מתעצבנת אם היו קונים לי משהו כניסיון לפצות על פגיעה רגשית.

בכל מקרה, יכול להיות שהיא תבחר שהמרחק יהיה קבוע. במקרה כזה אני ממליצה לנסות "לסגור" את הדברים יפה.

קשה מאוד ניתוק חד של חברות טובה. כדאי לפחות לדבר את הדברים ולסכם. זה נשמע נורא ולא כיפי. וזה נכון. אבל זה חשוב.

הגיוני שהיא לא תהיה פתוחה לזה כרגע, אבל תתני לה לדעת ולהרגיש שאת תמיד תרצי לשבת ולדבר איתה אם וכאשר היא תהיה מוכנה. 

אלא בנוסף ללקיחת אחריות ונסיון לחוויה מתקנת.

וחוץ מזה - ממש מתחברת למה שאמרת

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

יכול להיות שכעת אין לו קשר עם אף אחד מהישיבה התיכונית ולכן מיותר מבחינתו להזמין משם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אבל להערכתי בגלישה באינטרנט דרושה הרבה הרבה יותר שליטה עצמית, לא יודעת לפעמים דברים גשמייח יותר קל. וקל גם כשיש איסור חיצוני - למשל שבת, לחכות בין בשר לחלב

שבשליטה עצמית יש מרכיבים:

רצון

טריגרים

מודעות

יישום

התמדה

בגלישה יש

רצון-

1. כמה מעניינת הגלישה (חדשות/ רשתות חברתיות/ ווצאפ)

2. מה התעסוקות החילופיות (עבודה/ תחביבים/ אנשים)

טריגרים-

1. מיקום הטלפון במהלך היום (כיס/ מול העיניים/ מונח בצד/ בחדר)

2. כמות התראות וצלילים (אצלי הכל מכובה, אין התראות/ צלילים למעט צלצול של שיחה ולפעמים גם זה על שקט)

מודעות

יישום

התמדה

דומים בכל נושא של שליטה עצמית

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.