ואם לא אז כותבת פה.
מיד התנצלתי..

יכול להיות שההתנצלות לא היתה ממקום שרואה אותה ואת הפגיעה

"אני מבינה שפגעתי, גם אם לא התכוונתי, עדיין אמרתי משהו שכואב לך"

ויותר ממקום שמסיר אחריות ממך "וואי מה זה לא התכוונתי, מה יש לך, לא הבנת אותי נכון"

ויכול להיות שהתנצלת ממקום שנותן לה מקום והיא עדיין צריכה זמן.

הייתי משאירה הודעה שמתנצלת באמת  ונותנת לה זמן.

היא עדיין שומרת מרחק כדאי לכבד את זה

לפעמים קורים דברים שמרחיקים להרבה זמן/ לתמיד

(לי קרה עם כמה חברות

אני הייתי הצד המתרחק

לפעמים החברוּת כבר לא מתאימה

אחרי טריגר כזה או אחר)

כדאי לקנות לה מתנה מהלב שתשמח אותה עם מכתב של התנצלות כנה בלי להצדיק את עצמך. 

אם אחרי זה היא לא מתרצה תהיי נחמדה גם עם עצמך ותזכרי שאת בן אדם ואנשים עושים טעויות ואין מה לעשות, וכנראה ככה ה' רוצה שיהיה.ויש עוד דגים בים.

את בעצמך חמודה

בהתאם לחברות שלי

בסוף זה משתנה בין חברויות

אני הייתי נותנת לה כמה ימים בלי לחפור אחרי התנצלות ראשונית כמובן

ואחרי כמה ימים מבקשת להיפגש ויושבת איתה ומתנצלת שוב ומסבירה את עצמי

ואומרת לה כמה הקשר איתה משמעותי לי וכמה היא תורמת לי וכו' 

מכאן זה שלה אם להמשיך להתרחק או לסלוח

לדעתי התנצלות פנים אל פנים ולא בטלפון או בהודעה

היא התנצלות יותר מתקבלת ומהלב

ובאמת צריך ללמוד לשחרר

לפעמים דווקא כשמשחררים מגיעה הישועה

קונה לה טבעת יהלום. או סינר. תלוי במצב הכלכלי

והייתי בטוח שאתה מציע ירוק😅

תכלס מתאים לך

וניסית להפגש שוב והיא פחות בעניין והיא יודעת שאת מודעת לפגיעה וביקשת סליחה יכול להיות שפשוט היא צריכה ספייס

ולנסות בהמשך

וכם יכול להיות שהחברות לא תחזור לכמו שהיא הייתה

זה גם קורה

אני חושב שלדבר זה הדבר הכי הכי טוב שה' נתן לנו פה יש לנו פה ואנחנו יכולים לספר מה ההרגשה פשוטלשבת על קפה ולנסות להבין מה קרה ולמה היה כל זה ולאט לאט היא תיתרכך

"דרכת" לה על מוקש פנימי או על קונפליקט שלה. זה לא בידיים שלך ולא קשור אלייך.

התנצלת? עשית מה שצריך? הבנת אולי למה כואב לה? זהו. מכאן ואילך זה פשוט לא התפקיד שלך ולא בידיים שלך.

מכיר את זה מקרוב. כמו בכל דבר שעובר עלינו, מתחת כל התחושות, מה שבאמת כואב לנו זו התחושה שאנחנו לא טובים. 'איך עשיתי כזה דבר'??? איך פגעתי בה??? איזה בןאדם לא טוב אני!!! מציע לך דבר ראשון לסדר את זה. לשבת עם עצמך, לדבר עם ה', להגיד לו: נכון, עשיתי כך וכך, ונכון שהיא חושבת עליי שאני גרועה, אבל תן לי כח לחשוב על עצמי בכל מצב דברים טובים. שאני טובה, שאתה אוהב אותי ואני אוהבת את עצמי!! בכל מצב!!

עוד משהו: כל פעם שקורה לי איזה נתק מחבר אני מזכיר לעצמי משפט ששמעתי פעם: הפרידה מולידה משהו חדש, שלא היה. לא שלא תחזרו להיות חברות, אלא מתי שתחזרו יהיה במרחב ביניכן משהו חדש, מי יודע - אולי יותר בריא, יותר מכיל, מקבל, מסור...

לכי תדעי

עם מילים שנוגות ללב ולנסות להסכמה עקרונית שיהיה זמן שתדברו להבין מה קרה ובו יהיה לך הזדמנות להיות אמפתית כלפיה

ולתת לה מרחב ביחס לזה.. דהיינו שזכותה לענות מה שהיא רוצה ומתי שהיא רוצה

זה באמת כואב

בהצלחה!

מאד נפגעה….  לא "נורא נפגעה"

היא לוקחת ממני מרחק - "היא מתרחקת ממני"

בעברית יש מלה "ידידה" שהיא מיצגת קירבה נפשית אמיתית.. שלא כמו "חברה" ..  

אם היא ידידה אמיתית, עלייך להתנצל ולהסביר שטעית ולא בכוונה רעה!!  בעברית אומרים "לחלות פניה"… ובאותה עת להתפלל לבורא עולם שיסלח לך על "פליטת פה"!  "מות וחיים ביד הלשון" אמר שלמה המלך!

ואחזור שוב, אם היא ידידת נפש, היא תסלח!  

"ידידה" זה כמו "יד בידה" - בזכר זה "ידיד" == יד + יד דבר שמסמל אחדות והבנה!! 

(ומדברת מנסיון אישי)

זה לנסות לעשות לה חוויה מתקנת - הרבה יותר חשוב מבקשת סליחה שעלולה להיות מס שפתיים (גם אם לא אצלך)

במקרה שלך - לחשוב איזה דיבור יכול לתקן... (מבינה שפגעת בה בדיבור כי נזק פיזי יותר קל לתקן)

קודם כל להגיד לה שלא היית צריכה לדבר ככה (בלי להזכיר את המילים שאמרת כדי לא לעשות חלילה שידור חוזר)

אם יכולת לומר את הדברים בצורה אחרת בלי שיפגעו בה - תנסי להציג את אותם הדברים שאמרת  באותה צורה (שאינה פוגעת ) בלי להזכיר את המילים שאמרת.

אם לא יכולת לומר בצורה אחרת - אז לומר לה שלא היית צריכה להגיד את זה ואין לך שום זכות לדבר ככה.

בכל מקרה מציעה בנוסף לתת לה 5 מחמאות אמיתית וחזקות מעומק הלב שיעשו לה טוב.

(אולי גם לקנות לה שי קטן)

את כל זה אני כותבת בלי לדעת מה זה היה ולכן לא יכולה לתת עצה יותר ספציפית.

מקווה שעזרתי.

לא התכוונת לפגוע בה, אבל המילים שאמרת הן באחריותך.

אפשר ורצוי להגיד את זה. לקחת אחריות על כך שאמרת משהו פוגע בלי לחשוב. אני מתנצלת שלא חשבתי לפני איך הדבר יפגוש אותך. אני מצטערת שפגעתי, כואב לי שפגעתי בך, אבל גם כואב לי שאת פגועה, כי את יקרה וחשובה לי וצר לי לדעת שכואב לך. צר לי שאני זו שהובילה לכאב.

אני לא התכוונתי כמובן. את חשובה לי, החברות בינינו יקרה לי, אני רוצה טוב עבורך, ואני מעריכה אותך מאוד.

הבעת הערכה על הדברים והתכונות שאת מעריכה בה כאדם וגם על החברה שהיא עבורך.

אני שומעת שהציעו פה מתנה. אישית הייתי מתעצבנת אם היו קונים לי משהו כניסיון לפצות על פגיעה רגשית.

בכל מקרה, יכול להיות שהיא תבחר שהמרחק יהיה קבוע. במקרה כזה אני ממליצה לנסות "לסגור" את הדברים יפה.

קשה מאוד ניתוק חד של חברות טובה. כדאי לפחות לדבר את הדברים ולסכם. זה נשמע נורא ולא כיפי. וזה נכון. אבל זה חשוב.

הגיוני שהיא לא תהיה פתוחה לזה כרגע, אבל תתני לה לדעת ולהרגיש שאת תמיד תרצי לשבת ולדבר איתה אם וכאשר היא תהיה מוכנה. 

אלא בנוסף ללקיחת אחריות ונסיון לחוויה מתקנת.

וחוץ מזה - ממש מתחברת למה שאמרת

אשמח אם זה לא יהיה הנושא כאן...

היה לך קשר איתה. הערכת אותה. עשית איתה דרך. הכי הגיוני בעולם.

היא האשה היחידה, גם בזה היא היתה פורצת דרך לשבור את תקרת הזכוכית.

יהי זכרה ברוך.

לוועדת פרס נובל מאז מארי קירי אין שום תקרת זכוכית

בפועל היתה רק אחת

לא היו גונבים ממנה את הגילוי

מעגל דמים ללא קץ או עוצמת נצח: התודעה היהודית שתכריע את האויב

החרות הפצועה של מדינת ישראל, המנסה לבנות את ביתה הלאומי ללא זיקה עמוקה לשורשיה ולקודש, גובה מאיתנו מחיר דמים יומיומי וכואב. אנו מוצאים את עצמנו במרדף אינסופי של "כיבוי שריפות" מול פני רוע משתנים: פעם אלו בלוני תבערה ועפיפונים המכלים את שדותינו, פעם נחילים של כטב"מים ורחפני נפץ המאיימים על ערינו, ופעם מטחי רקטות, מנהרות ופיגועי טרור מגוונים. אנו ניצבים מול מציאות שבה אין לנו רגע של שקט; מציאות שבה אנו לא מפסיקים לכבות דליקות פיזיות וביטחוניות, מבלי לראות את האופק או את הקץ.

בכל פעם שאנו גוברים על איום אחד, מיד צומח איום אחר במקומו. הניסיונות לפתור את הבעיה בכלים טקטיים, טכנולוגיים או צבאיים בלבד דומים לטיפול בסימפטום ולא במחלה עצמה. אנו משיגים שקט זמני, אך נכשלים פעם אחר פעם מלגמור את הסיפור עד הסוף ולעקור את האיום מן השורש — משום שהשורש האמיתי הוא רוחני במהותו.

אירועים אלו אינם יד המקרה. הטרור הבלתי פוסק, על כל סוגיו וטכנולוגיותיו, הוא תזכורת רוחנית וקיומית רבת עוצמה. האויבים מציקים לנו, אך מלמעלה מכוונים אותנו בניסי ניסים — באמצעות מסרים שמימיים שאין לנו ברירה אלא להקשיב להם — להבין שאיננו יכולים להסתמך על כוחנו ועוצם ידינו בלבד. המציאות דוחקת בנו לחזור "מלא על מלא" לשורשינו העוצמתיים, המוצקים והקדושים.

הטרור והלחימה האינסופית ייפסקו רק מכוח נחישותנו המוחצת, שתנבע מתוך זהות יהודית מבוררת. ברגע שנתחבר לשורש הנשמה המשותפת של עם ישראל, יתקיים בנו: "כל המקום אשר תדרך כף רגלכם בו לכם יהיה" (דברים יא). נחישותנו הרוחנית והמעשית תנפץ את אשליות האויב, כהבטחת התורה: "ונתתי שלום בארץ... ורדפתם את איביכם ונפלו לפניכם לחרב" (ויקרא כו). אז, מתוך עוצמה פנימית בלתי ניתנת לערעור, יסתיים מעגל כיבוי השריפות ויראו כולם את ניצחוננו המוחלט: "וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך" (דברים כח).ל

קטן מידי.

עשיתי בדיקת היריון 16 יום אחרי בדיקת ביוץ חיובית

נראה חיובי בעיניכן?

תעבור למצב מחשב

ואז הגדלה/הקטנה על ידי צביטה

החל מלפני כחודש שהחלפנו את הckeditor הנוראינב tiptap.

עכשיו הכל מובן.