אני רק לא חושבת שזה משפט שמקרב יותר מדי. אני יכולה שיהיה לי כיף אם מישהו גם אם אני מבינה שאנחנו לא מתאימים,אז למה לא לפרגן?

בפגישה ראשונה אני מסכימה כי זה ממש רק המפגש הראשוני, אבל אם ממשיכים ל2 ו3 וכו' לדעתי כדאי להגיד. 

בחור אמר לי את זה בפגישה ראשונה היה לי קצת לא נעים כי אני הבנתי שאנחנו לא מתאימים וזה יעצר פה אבל עדיין אמרתי לו שגם לי היה כיף כי זה לא שקר, והוא אחלה בן אדם.

אם היה לך טוב, ואתה חושב שגם היא בכיוון. זה חלק מבניה של קשר.

מנסיון שלי הרבה פעמים בנות רוצות להרגיש שיש הדדיות מסוימת בשביל להביע רצון להמשיך ולהעמיק את הקשר, ככה שלתגובה מקרבת מצידך יכולה להיות השפעה גם על הצעדים שלה, כמים הפנים לפנים. כמובן- לכן צריך גם שהמילים שאומרים יהיו נאמנות לתחושה שלנו.

רק אמרתי בדרך עקיפה ולא בדרך ישירה.

השאלה לא היתה אם להתקרב אלא איך ועד כמה.

סתם, אני מבין את העיקרון

אבל לא כ"כ מסכים

כי בסוף גם על הרמיזות שאתה עושה אני יכול לומר שזה סתם פוגע אם נפרדים...

בעיניי בסוף זה חלק מהתהליך

ברור שמנסים להקל כמה שיותר

אבל בעיניי זה כן משהו שנצרך ועושה טוב

בטח אם אני מתלבט אחרי דייט ראשון

הרבה פעמים לדעת שלצד השני היה טוב יכול לדחוף לתת צ'אנס 

להביע עניין - בצורה עקיפה ולא בצורה ישירה.

מתאר מצב נתון ביחס לשלב ומאפשר במלל להבין מה קורה  

איך זה מראה על קרבה?

בכל מקרה גם אופציה של לזכור מה יש ולאחל זה להגיד אותו דבר בלי מילים וזה סבבה גם 

להגיד היה כיף זה יותר בוטה

(חייבת לומר שכקוראת לפעמים מהצד מדהים אותי הפערים שיש פה בין השרשורים. בשרשור אחד כמעט כולם מסכימים על זה שבדייט שני צריך לומר לבחורה שהיא יפה (אגב בעיני זה לגמרי יכול לחכות לאחרים החתונה) ובשרשור אחר לומר שהיה דייט נחמד זה מוגזם..)

אלא איך אומרים אותו, באיזה הקשר, באיזו טונציה..

אז אל תכעסו שאני מספרת לפעמים סיפורים, כדרך הסבתות..

חברה אחת, הלכה לפגישה עם מישהו. היא והוא גרושים.

הנ"ל הביט בה ומשום מה לא מצאה חן בעיניו כבר מייד

(למרות שהיא מאוד נחמדה). בחוצפתו (בנים, אף פעם

אל תעשו דבר כזה), נפנף למלצר שניגש (לובי בבית מלון)

שילך לדרכו....

איך אתם חושבים שהאשה הזו הרגישה?

מה לדעתכם הייתם עושים במקומה?

מה היא עשתה לדעתכם?

העונה נכונה יזכה ל.....שיר קטן. בלי נדר. 

חבר שלי קבע עם מישהי בפארק מסויים וקבע שיאסוף אותה מהבית.

הבחורה עלתה לרכב ואחרי 3 שניות אמרה שהיא מעדיפה גן ציבורי שנמצא 2 דקות משם. אחרי 20 דקות סיימה את הדייט. 

כל עוד מדובר על מקום ציבורי ומואר, לא רואה בעיה.

באמת לא הייתם מנחשים, כי מה שחברתי עשתה זה כדלקמן:

היא אמרה לו: סליחה?  למה אתה דוחה את המלצר. בא אני אראה לך איזו עוגה אני רוצה.

והיא קמה והצביעה על איזו עוגה נחמדה .

וחזרה למקומה בשלווה. (גם הציתה סיגריה,תוך כדי כך....)

(הוא חטף הלם!)

אגב, הם התחתנו...

הייתם מאמינים?

כך צריך לנהוג עם חצופים.

אמנם, זו לא תמיד סגולה לנישואין....

שהבניה של הקשר בצורה הדרגתית והשקיפות היא לא שלימה בהתחלה.. בלי לרדת לדקויות.

כלומר, יכול להיות שהיה לי דייט נחמד, ונעים, ומסקרן - ובכל זאת זה ממש לא הכיוון שלי.

להגיד תודה לאדם על הזמן שהקדיש לי נראה לי נימוס בסיסי.

לא מחפשת רמזים בדייטים ראשונים. זה שלב מוקדם בעיני.

זה היכרות בסיסית.

(ומי שהציע לי להתחתן בשלב הזה, הרתיע אותי).

הדרגתיות אני מצפה להתחיל לשמוע בשיחת יחסינו לאן.

למדתי שיש אנשים שממש מעניקים משקל ופרשנות לכל מילה - כשלא בטוח שהצד השני מעניק את אותו המשקל והפרשנות לאותה המילה בדיוק. כשיש תקשורת, אפשר לדבר על זה, להבין איזה מטען יש למילים של האחר. אבל בדייטים ראשונים - לא הייתי טורחת.

לחפש את הנימוסיות - זה כן. אבל איך בדיוק ומה משתמע מזה ומה בדיוק הוא מצפה ממני - אין לי את האנרגיות להשקיע (ולהתאכזב? מפרשנות שגויה).

אבל יש שדר כללי שעולה מהמפגש עם הבנאדם.

לא כזה מתחבר למילה נימוס... יש משהו בנימוסים שהוא לא אותנטי. 

נראה לי שבעל כרחנו אנחנו בצורה מסויימת מתרשמים עד כמה הצד השני רוצה ומביע קרבה. אני טועה?

בודאי חשוב להכיר טובה. 

מספר 3 - נשמע שאין לך עניין בקשר, ולי זה נשמע חצוף ולא רגיש לאמר את זה בזמן הפגישה. גם יהיר. אתה לא מעוניין? תסיים יפה ובכבוד.

אלא אם כן לדייטים הבאים...איתה. אבל אז צריך לאמר את זה קצת אחרת.

לא?

אני מעדיפה ישירות ואמת לא משנה אם אחר כך לא נמשיך

היה לך כיף? תגיד

מה זה קשור למה יהיה אחכ?

הכיף עומד בפני עצמו בלי תלות באם תמשיכו או לא

כן בשיחת יחסנו לאן אתה יכול לרמוז מה הכיוון לפני שאתה אומר במפורש

אבל ברור בפועל שיש מתח בדייט, לפחות בחוויה שלי..

דייט ראשון זאת לא סיטואציה שקופה.

ונכון, ביטויים עדינים של פרגון ושמשרים אווירה נעימה לא חייבים לשלוח מסר.

מצד שני, ביטויים יותר מפורשים כן שולחים מסר.

מי שלא חווה את המתח הזה אשריו ואשרי חלקו, באמת שאין לי טענות כלפי הגישה שלו

עם חיוך.

אם היה ממש טוב וגם הצד השני מרגיש את זה, אז "נהניתי איתך" ודומיו.

למה להסתיר שהיה לי טוב? מה זה יתן?

לא אמרתי לו "וואי תקשיב אתה מושלם, מתי אתה מציע לי?" זה סה"כ לתת לאדם הרגשה שהיה נחמד איתו, ולהרגיש טוב עם עצמי אחרי הדייט.

ואני הייתי שמחה אם היו אומרים לי משו כמו תהני עם החברות. זה גם לא מראה כלום מהצד השני לדעתי. זה יכול להיות נימוס, ויכול להיות מחשבה אישית כזה יותר. זה לא מרמז כלום. 

הטוב לפעמים מתערבב לי בראש.

כן, אם היה נעים אז היה טוב

אבל קשה להסתיר שיש גם שאלה של ציפייה ולא רק משהו חד פעמי.

אולי גם לא נכון להתכחש לזה.

ואם ישנה ציפייה להמשך - אז הטוב של הדייט תלוי גם בזה, לא? בכלל לא?

לא צריך להיות שקופים מדי. אני מניחה שיש מקרים שבהם השניים מבינים שלא מתאים, או שמבינים שהיה משהו מיוחד. ויכול להיות דייטים שהבחור יגיד "היה לי איתך כיף ממש" כשזה מראה שהוא רוצה להמשיך. זה לא פסול לדעתי. 
 

שניכם נפגשים לאותה מטרה. אתם לא מסתירים את זה אחד מהשני (מזל😂) ושניכם רוצים לדעת מה השני חשב. אז עם זה מחכים עוד יום בדרך כלל, אבל מה יקרה אם היא תדע שאתה נפגש איתה על מנת לבדוק התאמה לחתונה?🙃

והיה לי דייט שבסופו אמרתי לבחור "אני מניחה שהשאלה היא מתי נפגשים ולא אם" וזה היה נכון לסיטואציה כי ככה הרגיש לנו נכון (זה היה דייט שני או שלישי)  

באמת שזה פשוט משתנה בין אנשים

מה השני חושב, כי זה רוב המקרים.

יש לי חבר שהיה חותר להשיג תשובה כבר בסוף הדייט

ותמיד אמרתי לו שהציפייה ליום למחרת זה חלק מהמשחק שלא כדאי לוותר עליו

עד כמה זה קריטי? לא יודע

ברור, שנינו יודעים שמדובר במפגש לצורך חתונה,

אני מעדיף קשר שבנוי בצורה הדרגתית לכן אשתדל להנכיח את רגשותי ומחשבותי בצורה הדרגתית. 

מעולה להיות כנה וישיר ונחמד ונעים (ונורא ואדיר ומתוקן ומקובל וכו'). ולהגיד שהיה לך כיף בדייט. אבל אם אתה לא מעוניין להמשיך - תעשה את זה קצר ובלי להכניס יותר מידי רגש לאמירה.

רגישות כלפי הזולת מחייבת לפעמים להקטין את האור שלי כדי שהאור של הזולת לא יקטן.

היתה בחורה שנפגשתי איתה בזמנו שבמשך למעלה מעשר דקות היא מסבירה לי בשיחה בטלפון למה היה לה כל כך טוב. אחרי רבע שעה היא אומרת "אבל זה לא מתאים".. ואתה מבין לבד גם למה לא מתאים - פשוט בשיטת האלימינציה.

במקרה אחר בחורה בקשר ארוך יחסית משדרת כל הפגישה כמה היא נהנית ושטוב לה ונותנת לך לשלם עליה וחותכת בסוף הפגישה (ידעה מראש).

נתתי שתי דוגמאות מתוך כמה וכמה. זה מאוד עדין. וצריך לדעת איך לעשות את זה נכון.

דהיינו בדברי אני כיוונתי למצב בו בנאדם רוצה להמשיך אך רוצה גם להיות מותאם לסיטואציה שמדובר בדייט ראשון ואין לו מושג מה הצד השני חושב ויכול להיות גם הוא לא יודע כל כך מה הוא חושב. הוא מרגיש שנעים לו. אתה אומר שזה לא הלמה אלא האיך ואני מאוד מאמין בזה באופן כללי אך לפעמים אי אפשר להפריד בין המה לבין האיך. 

אני חושב שגם מדובר באופי. ז"א אשכנזי קר כמוני שלא תמיד מחלק מחמאות בקלות יפרגן למישהי שהוא לא ימשיך איתה זה אפילו לא אופציה. ואם אני כבר החלטתי ברוב חסדי ורחמי לפרגן למישהו/י אז אז כנראה שהוא היה ממש משמעותי עבורי. ולכן אני אקח בצורה יותר משמעותית מה שאני מקבל וגם מה שאני מעביר. 

תוך כדי שאני כותב אני מבין שכנראה אני חריג בקטע הזה..

לא רק חריג, לדעתי זאת נקודה שעלולה להפריע לך גם אחרי זה עם אשתך.

גם קשה ליצור ככה קשר, לא רק להחזיק קשר קיים

הייתי אומרת שזה אפילו כמעט בלתי אפשרי.

עד כמה שאני יודעת וזוכרת, לא אומרים בפגישה הראשונה מה מרגישים.

לא כל אחד ואחת יש לה אומץ של כמה מהמגיבות כאן לאמר: למרות שאתה לא מעוניין, אתה "אחלה בן אדם"...

זה דורש באמת בגרות...ובטחון עצמי.

כי אם הוא מוצא חן בעיני ואני לא מוצאת חן בעיניו, אני הייתי חשה אכזבה, קלה או פחות קלה.... וקשה לי

היה להתעלות מעל זה, לנשום עמוק ולתת מחמאה. לא. לא רואה את עצמי עושה דבר כזה.

ולא חושבת שמה ש adv אמר זה מעיד על איזו בעיה לפרגן, או קושי לפרגן למישהי שהוא יאהב...

למרות, שבאמת, לפי התגובות כאן, אנשים מאוד פתוחים ומפרגנים ובוגרים.

וזה אולי תלוי מגזר.....מבחינה זו אולי הוא חריג או מרגיש חריג.

עד כמה שאני יודעת, אצלנו (חרדים), זה לא כך.

אם היית מגיב כמו רובם של המפרגנים כאן, א ז  היית חריג...

ו...אולי אני טועה. אני לא מייצגת את החברה החרדית, רק לפי ההתרשמות

שלי בזמנו ושל ילדי.  אז אנא אל תקחו את זה כמאפיין את הזוגות החרדים כולם.

אולי משהו השתנה.

אני חושבת עכשיו שאולי באמת עדיף שהצד שמציע את השידוך (אם יש כזה), ה ו א

יעביר את התשובה, לשבט או לחסד...

זה יכול למנוע אי נעימות.

או ששאלת שאלה רטורית?

אבל אולי באמת אשים ציטוט שיהיה יותר מובן

עריכה: אי אפשר לערוך, אבל תזרום 

חיבור לרגשות זה דבר חשוב.

מי שלא בוכה גם לא יצחק וירקוד.

עת לכל חפץ

ע"ע פירושו של הרב קוק בעין אי"ה שמדברים על "הנעלבים ואינם עולבים" ומדייק שהם אנשים רגישים שנעלבים ועצם זה יש להם אפשרות להעלב ולהתגבר על כך זאת המעלה שלהם - 

"לא אמר מי שמעליבים אותם ואינם עולבים, כי אז היה אפשר להכניס בכלל גם את אותן שהושפלה נפשם עד למדרגת ההמתה הרוחנית, באופן שהחוש המרגיש את רגשי ההנאה של הכבוד ורגשי הצער של העלבון נ(ת)טמטם אצלם, ובאמת לא זוהי דרכה של תורה, כ"א שהנשמה תהיה חזקה, כח החיים יהיה במילואו, הרגש של הרגשת הכבוד ומכאוב העלבון הטבעי יהיה במלא בנינו הנפשי, במדה הראויה לאדם מצד צלם אלוקים אשר לו, המופיעה על מעלת נשמתו שהיא כבודו, אבל בכל המעמק של ההרגשה הברורה בצער העלבון, עד שהם נעלבים, בכ"ז רגש המוסר ואהבת הבריות, גם אותם שהעוו את דרכם והעבירו את הדרך עליהם, הוא חזק כל כך עד שהם אינם עולבים, דוקא עם אותו המכאוב הגדול שנפשם מציירת בעלבונם הם משתמשים בו לעצור ברוחם, שלא להיות הם מזיקים ומכאיבים את אחרים אע"פ שהם הם עולביהם עצמם. זאת היא גבורת הקודש של החיים"

עין איה על שבת ט פג – ויקיטקסט

לכן צריך לבכות, ואז אח"כ לקום. אבל לא לבכות בכלל זה טמטום הלב, בטח שזה לא יתרון.

זה נראה לי ברור

אז קודם כל זו פוזיציה בעייתית כי כביכול את שואפת להפוך למשהו מאוד מאוד שלילי על פי השיר, את שואפת להיות נשואה וכאמור השיר הזה לא מאיר נשואים באור חיובי.

דבר שני זה שרווקים לפעמים רואים את הנשואים בצורה כזו ששכחנו את איך זה להיות רווק ואנחנו רוצים שרווקים יפסיקו להיות בררנים זה לפעמים מתוך רצון לעזור, אנחנו לא היינו בררנים אף פעם, ולא מבינים כל כך את הצורך ברשימת המכולת של החברים שנשארו רווקים וכשמציעים הצעה והיא נפסלת או סתם מנסים לשוחח על העניין, אנחנו מואשמים בניתוק ובחוסר רגישות וטאקט וששכחנו איך זה להיות רווקים, לא, לא ממש שכחנו, פשוט אף פעם לא היתה לנו ממש רשימת מכולת, אף פעם לא היה לנו מחסומים רגשיים בעניין, אנחנו רוצים לעזור לאלה שנשארו רווקים אבל אנחנו מואשמים בהתנשאות אז מוטב אולי שנעזוב אתכם בשקט כדי לא להפריע.

ואז אנחנו מואשמים שאנחנו לא עוזרים מספיק.

ודבר אחרון, נישואין זה לא ארמונות מפוארים לרוב, יש הרבה מאוד התעסקויות שיש כנשואים ואין לרווקים, הרבה פעמים דווקא ההפך, הרווקות היא זו שהופכת אותך לפריווילג בלי צרות פרנסה, עצמאות, גידול ילדים ועוד.

וגם באמת צריך להבין את החשיבות בלהתעסק בשידוכים, כן יש כאלה שיש להם קושי בלמצוא, אבל באמת חושבת שכחלק מתיקון העולם והמוסר האנושי שידוכים זה צריך להיות נחלת הכלל.

השיר עוסק בכאב ותסכול

לק"י

אני באמת לא מתעסקת בכלל בשידוכים.

אבל אני לא מחלקת עיצות לנישואים, לא מתנסה על רווקים, לא חושבת שתמיד הם "אשמים" ברווקותם, לא חושבת שהכל טוב ונפלא בנישואים.

אם הכותבת התכוונה בעיקר לחלק של לעזור לחברים למצוא חתן/ כלה, אז פספסתי את זה.

וברור שכל הכללה פה היא מתוך עמדה מסויימת שאפשר מאוד לגלות הבנה כלפיה.

אמממ תאמת שפעם רווק שהציע לי הצעה אמר לי תוך שנייה, אחרי שהסברתי לו למה זה לא בדיוק מה שאני מחפש ירה לעברי - "אין את מה שאתה מחפש". שאלתי את עצמי, איך האבצע שלו קלה על ההדק לירות כזאת טענה בלי שהוא מכיר אותי בכלל, וגיליתי שלצערי השיפוטיות כלפי רווקים יכולה להעשות גם על ידי הרווקים עצמם אחד כלפי השני.

אני יכול להגיד שבאמת בנאדם שהוא נשוי הוא נמצא בעמדה שונה.

בע"ה כשאתחתן אז אני אשתדל לזכור שאני לא מבין מאה אחוז את הכאב של הבדידות, למרות שברור לי שהייתי בו לא מעט. עצם הפוזיציה היא פוזיציה אחרת. המודעות לפוזיציה היא מה שעושה את ההבדל.

השאלה המשעשעת הזו כאילו הכריחה אותי לענות בשאלה...

האם באמת נראה לכם, רווקים יקרים, שהנישואין הם איזה פעולה קטנה של מתן טבעת ופתאום הכל נהיה פשוט יותר?

(לא רוצה להיות שיפוטי, אבל לפעמים אני חושב שחלק מהבעיה של רווקים/ות שאני מכיר וגם של כמה חברים כאן, נובעת בדיוק מחוסר ההבנה של הבעיה שהעליתי. וזו גם הסיבה העיקרית שאני משתדל לא להגיב כאן).

בכל מקרה שתהיה לכולנו המון הצלחה!

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.