לא מהניק שלי כדי להשאר אנונימית..
לפני קרוב לשנה נולד לי בן. ב"ה בריא ומתוק ממש!
יש כמה דברים מאירוע הברית שמבאסים אותי ממש
ומאז אני בדאון עולה ויורד
ולא מצליחה לשים את זה מאחוריי
וזה קשה לי ממש 
לא מהניק שלי כדי להשאר אנונימית..
לפני קרוב לשנה נולד לי בן. ב"ה בריא ומתוק ממש!
יש כמה דברים מאירוע הברית שמבאסים אותי ממש
ומאז אני בדאון עולה ויורד
ולא מצליחה לשים את זה מאחוריי
וזה קשה לי ממש 
)אנונימית בהו"לאולי, וכנראה זה מה שנכון
אבל זה לא ירפא לי את הבאסה והפספוס מהברית שהיתה
וזה קשה לי
ואולי תצחקי אבל אפילו עם החתונה שהייתה לפני המווון שנים
אני נזכרת בדברים שיכולתי לעשות אחרת ועולה בי תחושה חמוצה..
החלטתי לא להדחיק.. להיות עם התחושה באותו רגע, להרגיש אותה ואז לומר לעצמי שכך זה היה צריך להיות ומי זוכר בכלל, אותי זה מרגיע ואז עוברת הלאה
אני באמת יכולה להבין אותך... אולי תרצי לשתף מה הפריע לך?
אשתף אותך שגם בברית שלנו - במעמד הברית בעלי החליט שהוא מוסיף שם נוסף 🤦♀️
ובתמונות גיליתי שהמאפרת הדביקה לי ריסים בצורה לא מדויקת, בצד אחד היה חסר ריסים. תתארי לך איך זה היה נראה. אז אין מה לדבר על התמונות..
אחרי הברית ישר נכנסתי להניק וכשיצאתי אנשים כבר התחילו ללכת..
אבל גילוי נאות האמת היא שאצלי שלא משנה לי כלום מזה- זה התינוק שאני כלכך אוהבת אמאלה כמה הוא מתוק.. אני פשוט מכורה אליו!
מפריע לי שהבגד של התינוק היה קצת גדול ולא ישב בול
ושלא הייתי עם תכשיטים שרציתי, מרגישה פחות נשית...
וגם אני מאוהבת ברמות בילד אבל זה לא מוריד לי מהבאסה 
אבל עם הזמן זה יעבור לך, עד שתפתחי שוב תמונות.
עם התכשיטים- הייתי מטפחת ומפנקת את עצמי לשבת ועונדת את כל התכשיטים שלא שמתי בברית.
עוד לא ערכתי אלבום
כי קשה לי עם מה שהיה חסר ולא מושלם
לא כדאי להכניס את עצמך לזה כל יום מחדש... זה סתם לפתוח את הפצע כשאפשר לתת לו להתקרר...
וזה נשמע ממש קשוח ומתיש הצורך שהכל יהיה מושלם🫂 מציעה לך לשקול את הכיוון של טיפול, אפילו כמה מפגשים כדי לאוורר את זה עם עצמך... מניסיוני האישי, זה יכול לשנות חיים🙂
לא מסוגלת להביט בתמונות, עושה לי רע ממש. גם בגלל משהו בי שהתפקשש בתסרוקת ):
כמעט 20 שנה, וזה עדיין מצער אותי כשנזכרת.
אז ממש מבינה לליבך.
אבל מנחמת את עצמי שזה כנראה היה כפרת עוונות, וב"ה יש לי ילדים ובעל, והחתונה הייתה מבאסת, אבל עכשיו טוב לנו.
פשוט אין תמונות..
ביקשנו מהמשפחה שתצלם אבל לא ממישהו מסויים אז תכלס זה לא קרה.
אמא שלי הזכירה לי שאני יכולה לדמיין שהיה בשבת או חג ופשוט אין תמונות (ילדתי באלול, הייתי ממש בלחץ מזה לפני הלידה..)
לי זה עזר
אבל רק אחרי שבכיתי על זה בכי עסיסי כזה.. 🤭
(הייתי יולדת אז היו הרבה הורמונים וזה היה קל..)
אחר כך עשינו קצת תמונות יפות שלנו עם התינוק. והשארתי את זה מאחורה. נזכרת בזה כל פעם שמדברים על תמונות מהברית, וכששואלים אותי מתבאסת, אבל זה לא ברמה של יומיומי..
אגב, באופן כללי ברית זה לא אירוע שנראים בו במיטבנו. שבוע אחרי לידה.. זה שאני נראית בזמן הזה כאילו עברה עלי משאית זה הנורמלי 🤭
בשתי הבריתות הקודמות יש לי תמונות, ואני לא נראית טוב... חיוורת מאוד ועייפה. באחת מהם התמונות אפילו של צלמת מקצועית. זה לא נורא לגמרי אבל כן רואים שאני יולדת חלשה. יש בחינה שזה קצת מובנה באירוע.
הבאנו צלם ולקחתי מאפרת שעשתה עבודה טובה ממש ולבשתי שמלה מהממת ומחמיאה
אז בכללי כן הייתי מרוצה מהמראה הכללי שלי
חוץ ממה שלא 
והקטע שבמהלך ההריון אמרתי לבעלי שאני לא מוותרת על צלם ומאפרת גם אם הברית בשבת ( נצטלם לפני..)
אז 2 הדברים האלו אכן היו
אז אולי פעם הבאה צריכה להגיד שלא מוותרת על בגד מדוייק לתינוק ותכשיטים לעצמי ואז אולי יהיה 🫣😉
ושהמאפרת עשתה עבודה טובה!
והשמלה החמיאה לך!
אז את בעצם יכולה לבחור להתמקד במה שהיה מעולה בתמונות 😀😀 הנה התחלת...
וברור.. לומדים מטעויות 😉
תהיי קצת יותר רכה איתך 🩷
מותר לטעות, זה אנושי❤️
אצלנו בכל הבריתות ביקשנו ממישהו ספציפי מהמשפחה שיצלם (אפילו במצלמה איכותית) אבל גם זה לא היה מספיק.
בברית אחת אין בכלל תמונות שלי (מי שצילם לא חשב לצלם ואני לא חשבתי לבקש).
ובברית אחרת סבתא שלי הגיעה (הברית היחידה של נין שהיא היתה בה, כמה חודשים אחר כך היא נפטרה), ואין לנו אף תמונה שלה משם... (גם- לא חשבתי לבקש במיוחד, וזה לא היה במודעות של הצלם, שהיה מהצד של בעלי).
לפניו ברננה!הייתי בטוחה שאת כבר יודעת את זה..
וזה ממש מבאס שככה התפספסו אצלכם תמונות 🩷
ההצעה של עריכת תמונות, לעשות צילומי חוץ בגיל שנה וכד'
מטרתם לא למחוק את מה שהיה, אלא לאפשר לבחור להתמקד במשהו אחר.
כשאין משהו אחר לחשוב עליו, החיסרון יותר מורגש מאשר כשיש אלטרנטיבה שאז אפשר לפעמים באופן מודע להתמקד דווקא בה.
כלומר זה משרת את העבודה העצמית, לא מחליף אותה.
כדאי לנסות, מקסימום לא יעבוד.
עברתי שבת קשה
עם המון בכי ותסכול
מקווה לשבוע טוב יותר
מקווה שאת יותר בטוב היום.
האמת שזה כבר מדליק נורה אדומה.
יש להצטער על משהו שקרה לפני שנה, בגלל שלא היה מספיק מקום והבנה לבאסה,
ויש להתבאס על זה עמוקות לאורך כל התקופה.
אולי הכתיבה תשחרר עוד משהו אצלך, אבל לא הייתי בונה רק על זה, ודווקא בזמן שאת מצליחה לתפקד כדאי לקדם טיפול ❤️
את לא אשמה בכלום, אבל מגיע לך חיים פחות מייסרים.
מקווה ממש שתמצאי מזור
חיבוק!
ובאמת קשה לי כשדברים לא הולכים כמו שחולמת
אבל לא תיארתי לעצמי שזה יהיה ברמות כאלה קשות
התחתנתי בחתונת קורונה, 20 איש בגינה של ההורים.
עד היום, יש לי כווצ' על זה שלא הייתה לי חתונה כמו שחלמתי.
וחתונה אני מקווה ומתפללת שלא תהיה עוד אחת, בניגוד לברית נניח.
ו-וואלה לפעמים הולכת לחתונות ומרגישה את הצביטה הזו בפנים.
אבל בסופו של דבר, יש את החיים והמציאות. וברור לי שאני שמחה בחיי הנישואין שלי ושזה מה שחשוב ולא באיך היה האירוע שפתח אותם.
אז מקווה בשבילך שתצליחי גם להתמקד במה שחשוב- שהוא הילד
וברגעים השפויים זה מה שאני אומרת לעצמי-
העיקר הבריאות והמתיקות שלו!
והוא באמת תינוק מתוק ממש וחיכינו לו כמה שנים..
ומתפתח מדהים!
אבל... ברגעים שאני מוצפת - זה פשוט לא נשלט!!!
ואז ציפית לאירוע וואו
אבל אולי יעזור לחשוב שאת החלאקה בעז"ה תחגגו לו יפה איך שאת אוהבת?
לא ממש עוזר לי כי זה הרי לא יהיה תחליף לברית
ואני לא מפסיקה להשוות לבריתות אחרות
מתסכל ממש
ה'אפ אנד דאון' הזה הוא רק כשאת חושבת על הברית, או שזה מתבטא בעוד דברים?
חשבת לבדוק את הכיוון של דיכאון אחרי לידה?
❤️
ואני יודעת בשכל שהכל שטויות ובקטנה והעיקר הבריאות והשמחה הגדולה שהיתה בברית
אבל ברגש... אוףף
לא כ''כ נשמע הגיוני שזה מה שהכניס אותך לדיכאון, התכשיטים והלבוש זה לא סיבה מספיק טובה כדי להכנס לדיכאון...
גם לי יש באסה גדולה מברית של ילד כבר בן 6 , בברית עצמה הבת שלי שיגעההה אותי, בכתה וכל מי שרצה לעזור לי לקחת אותה רק צרחה יותר ונידבקנ אליי, תוך כדי אמא שלי, ממש במעמד של הברית עצמה בטלפון מדברת בקול עם אחותי המעצבנת שלא הבינה איך מגיעים לברית ורבה איתה ההסברים ואני שומעת את כל העצבים שלהן, הילדה מושכת אותי ואני מרגישה שפשוט הוציאו אותי מהברית של הילד שאני ילדתי!
חירפן אותי! וזה כאב לי עוד המון זמן אח''כ אבל מכאן ועד להיות בגלל זה בדיכאון יש מרחק...
יכול להיות שזה בעצם יושב על משהו אחר? והבאסה היא רק טריגר?
אני חושבת שזה יכול להיות יושב על הקושי לקבל מציאות שהיא לא בשליטה שלך.
לכאורה זה אירוע שלך, ואת הכי רוצה להיות בו בטוב ושיתנהל כמו שאת רוצה
והכי קשה כשזה לא קורה.
העבודה היא במקביל גם לשחרר ציפיות ולקבל את המציאות שלא הכל קטרה כפי שרוצים, וגם לעשות דברים שיחזירו את השליטה והאמון בעצמך.
אם את לא מצליחה להתחבר ולקבל תשובה שמניחה את דעתך, כדאי לבדוק את זה עם מישהי, גם אם לא דיכאון כדאי להבין מה עובר על הנפש ולמה את מרגישה את זה לאורך זמן. לפעמים להבין את עצמך זה חצי מהפתרון
חיבוק! 🤗
ברגישות ובחכמה!
ואת צודקת, זה סוחט אותי ברמות ומשפיע על החיים שלי מדי
ופשוט חבל 
אנחנו צריכים לעבור תהליך של הסתגלות - מעבר בין מה שהיינו רוצים למה שיש במציאות.
זה תהליך של ממש, יש לו שלבים בדומה לאבל
ובסופו אמורה להגיע השלמה, ואחריה אפשר לצמוח חזרה לחיים.
נשמע שאת נתקעת ולא מצליחה להשלים את התהליך.
כדאי להתבונן מה חוסם אותך.
הסתגלות אמיתית מתחילה כשמגיעים לנקודת חוסר התוחלת - למקום שבו אני מבינה שלא משנה כמה אנסה, המציאות לא תשתנה.
זה מקום מאד עדין ופגיע, ומציף רגשות שלא פשוט להרגיש -
חוסר אונים, עצב, יאוש...
לפעמים התהליך נתקע כי אנחנו לא נותנים לעצמנו לעבור דרך הרגשות הללו.
מזמינה אותך להיות רכה עם עצמך ולתת מקום למה שעולה, אפשר בכתיבה, אפשר בשיחה, בהתבודדות...
בלי שיפוטיות
בלי פרופורציות
לאפשר לרגשות להציף
אולי יבוא איתך גם בכי טוב
תזמיני אותו
תני לו לשטוף אותך
אל תפחדי,
אחר כך תגיע הקלה והשלמה.

זה רגש שעולה כשמתעורר הפער
התסכול אמור לגרום לנו לשנות את המציאות
ואם זה לא הולך, והמציאות לא יכולה להשתנות
כשההבנה הזאת מחלחלת
שאי אפשר, אין, לא יהיה
אז מגיע בכי של השלמה
לא בכי של תסכול!
בכי של צער
בכי עמוק
בכי על מה שלא יהיה.
ואחריו נפתחות דלתות חדשות בנפש
לשנות את עצמנו בהתאמה למה שיש.
את עדיין תקועה בשלב התסכול ולא מצליחה להגיע לנקודת חוסר התוחלת
משהו מבפנים לא מאפשר לך להשלים עם המציאות הזאת, לא מאפשר לך להרגיש שזהו זה
שמה שרצית לא יהיה.
עכשיו את אומרת שזה ממש בכי וכאב ממושך על זה.. ועבר כבר הרבה זמן
נשמע שבאמת כדאי טיפול
דמיון מודרך יכול לעזור לחוויה מתקנת
הציעו פה גם emdr
וגם שיח פשוט בעיניי יכול לעזור
אבל למדתי בתואר שemdr זה טיפול טוב לעיבוד אירועים מהעבר כמו טראומות, אז אולי זה יכול להיות מתאים.
כמה שבועות אחרי הפלה.
כתבתי פה באלול איזה פוסט כאוב על כמה כואב לי לקבל שוב ושוב את הלא ולחוות את אי-המענה מה'.
יום למחרת בהפתעה מוחלטת, כי היו סימני מחזור מקדימים, גיליתי הריון.
לא היה גבול לאושר.
כשנפל, חשבתי, לפחות קבלתי תזכורת מה' שלא ארגיש שהוא לא רואה אותי.
אבל האמת, שברון הלב כל כך גדול..
חיכיתי כמה שנים, עברתי כמה הריונות כימיים ו..כבר חששתי שלא יקרה. אני גם מעל 40.. ופתאום כשזה קרה, וואו.. כל כך כל כך שמחתי. הרגשתי שהלב שלי מתמלא ושאני מתחייה מזה ממש.
ואז, זה נגמר.
אז יש את הצער הגדול.
אבל חוץ מזה, יש גם כל מיני תופעות גופניות שלא עוברות.
אני חושבת שהאחת העיקריות בהן היא הרגשת כאב מטורף באגן.
כואב לי כל כך.
בעיקר אחרי שאני עומדת /הולכת רצוף נניח חצי שעה,
מרגישה שהאגן עוד מעט צונח לי מרוב כאבים.
האזור מאחורה של עצם הזנב בוער,
הצדדים,
מקדימה- שיפולי הבטן.
יש לציין שאני עם עודף משקל ועם בטן מכובדת כולל צורה 'מהממת' שנוצרה בה בעקבות קיסרי שעברתי.
אבל אלו נתונים שמלווים אותי כבר כמה שנים
ואילו הכאבים באגן חדשים.
למי לפנות?
כבר הייתי אצל רופא משפחה (בעקבות עוד תופעות ומצב גופני ירוד- חולשה, כאבי ראש, ועוד..) ששלח אותי לסדרת בדיקות דם ושתן.
בדיקות הדם בגדול תקינות. ב''ה.
מרגיש לי שזה יותר תחום פנימי בגוף. השאלה של מה- עצמות? רחם? יציבות? וואט אבר?
קיצר, אם יש למישהי כיוון יצירתי למי לפנות ואיך לטפל- ממש אשמח, כבר אין לי כח להרגיש לא טוב..
תודה מראש..
מכל מקום הייתי פונה לרופא נשים קודם האמת
חיבוק♥️ תרגישי טוב!
ובאולטרסאונד שעשיתי אחרי לא נמצאו שאריות,
והבטא כבר מאופסת..
מה שכן, המחזור שהיה לי אחרי היה כבד ונורא. דימום מאסיבי במשך כמה ימים רצוף
אבל מחזור ראשון אחרי הפלה הוא ממש קשוח
אפשר לא לזהות מה מקור הכאב בדיוק
אולטרהסאונד רחם בודק רק רחם, לא את כל חלל הבטן אגב
בגלל שזה קרה אחרי ההפלה דווקא אז הייתי מנסה אצל רופא נשים
החכמתי. תודה
יש מצב שמה שיש לך זאת דלקת באגן?
אני סבלתי מזה כמה פעמים
ויכולה להגיד לך שלא כל הרופאים יודעים לזהות את זה
השאלה שלי- איך עולים על זה?
אני בלי חום.
אם מרגיש כואב או אי נעימות.
זה לא מחייב לגרום לחום, בדכ מצריך טיפול אנטיביוטי חזק של כמה סוגים יחד
אני גם אחרי הפלה לצערי, ורק עכשיו, כשעברו שבועיים, התחלתי ללכת יותר מחמש דקות...
יכול להיות שהגוף שלך צריך פשוט מנוחה....
גם קיבלתי עירוי ברזל כפול.
ולמרות זאת החולשה המשיכה.
לכי תדעי, אולי כואב לי באגן מרוב שכיבה(;
חיבוק על ההפלה. באמת צריך זמן..
יכול להיות שזה מצביע על עוד צורך במנוחה, או על משהו אחר...
וכן לאמר...
יש כל מיני טיפולים של עיסוי רחם או דברים דומים.
העיסוי חיצוני כמובן
נשמע שהגוף שלך זועק את הנפש, ויש דרך לטפל בנפש דרך הגוף. אני לא מכירה מישהי ספציפית אבל תנסי לחפש בכיון.
בהצלחה, התאוששות טובה ושלמה והרבה כוחות!
(כמובן האפשרות של דלקת באגן שהעלו פה גם קיימת, וכדאי לבדוק ולטפל במקביל(
ממש משתתפת בצערך.
הכאבים נשמעים באמת כמו איזו דלקת, אבל אמרת שעשית בדיקות דם ובטח היו רואים מדדים של דלקת שם. הייתי מנסה אצל רופאת נשים האמת ולא רופא משפחה. אולי שם תמצאי מענה יותר טוב.
בנוסף, אולי זה לא קשור אבל אני ממש ממליצה על יוגה. אני ראיתי לאורך השנים שזה ממש פותר ומונע כאבים מכל הסוגים. זה מחזק את שרירי הליבה בעדינות ואני רואה שבתקופות שלא עשיתי באמת היו לי כל מיני סוגים של כאבים.
אם אין לך חוג בסביבה יש מלא ביוטיוב, יכולה להמליץ לך על דברים ספציפיים אם תרצי.
אז באמת כיוון טוב לבדוק את זה
רחוקה מיוגה כרחוק מזרח ממערב.
יותר בתחום של ספורט קיצבי.
כל תנוחות היוגה האלו נראות לי לא רלוונטיות ל(חוסר) יכולת שלי.
אבל מוכנה לנסות.
אז אשמח להמלצה למשהו לא מורכב מדי ביוטיוב..
ותודה!
מבחינה רפואית - אולי כדאי גם ללכת לפיזיותרפיסטית רצפת אגן. לפעמים הכאב קשור במשהו בשרירים שם ויש להן איך לעזור.
ועוד רעיון - לי לאחרונה היה איזה כאב באזור האגן, והלכתי למישהי שעובדת בשיטות טבעיות (יש לה הכשרות בהרבה תחומים - עיסוי, דיקור, אוסטאופתיה ועוד). והיא הצליחה לזהות את הבעיה ולטפל.
אני יכולה בשמחה לתת לך את הפרטים בפרטי (אם את מאזור ירושלים. למרות שאני יודעת שיש כאלו שמגיעים אליה גם מרחוק...).
אשמח להמלצה בפרטי.
אני לא מאזור ירושלים אבל לא שוללת הגעה.
תודה!
ועל התמיכה.
זה נותן כח..
שהשם יברך אתכן בטוב!
אם מסכימות לרשום בגדול מה הוא כולל וכמה נפשות?
כולל חטיפים, שתיה, בורקסים, עוגות חלות וכו...
ליל שבת
סלטים כ10 סוגים חלק קנויים באזור ה70 שח
דגים -50 שח
מרק קובות ביתי 30 שח
שבת בבוקר
בשר 80 שח
ממולאים או אורז עם עוף 50 שח
סעודה שלישית סלטים
מלבד זאת חלות 50 שח
עוגות ופיצוחים וחטיפים 80
עשיתי הבוקר בדיקת דם ועדיין אין תוצאות
אוףף
דרך כללית
זה לא מופיע בראשי
אם לא מופיע תתקשרי מחר למרפאה
תודה על התשובה, לא מבינה במספרים האלה
בעיקרון תוצאה מעל 5 זה חיובי.
את יודעת מה לעשות הלאה?
לילדים שלי נמאס מעוף…
מחפשת מתכון לבשר טעים ומיוחד שאפשר להניח על הפלטה בבוקר (ללא נוזלים ושלא יתייבש).
חוץ משניצל וחמין 🙏
אבל זה גם תלוי מה המנהג שלכם מבחינת נוזלים. יש קציצות עם מעט רוטב. אפשר נקניקיות אם אוכלים אצלכם
או בורקס בשר (בצק עלים/פילאס ממולא בבשר טחון מבושל עם בצל, פטריות, תפוא, תבלינים).
אפשר גם פרגיות לבד, או פרגיות עם אורז
טורטיות יותר טעים
מטגנים בצל, מוסיפים בשר טחון, אפשר גם פטריות\צנוברים תבלינים
מטגנים את הכל ככה טוב ומפוררים את הבשר תוך כדי.
כשמוכן שמים בערך שתי כפות מהתערובת בתוך טורטיה, מגלגלים כמו סיגר, סוגרים עם ביצה שלא יפתח
מורחים מעל ביצה ומפזרים שושמשום, אופים עד שמשחים
חזה עוף שלם בתנור שפורסים לפני ההגשה
ואם את שמה בתערובת גם קצת ירקות היא נשארת עסיסית
יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.
כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)
וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.
אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות
עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית
בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)
וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈
בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻
קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅
והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים
והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.
כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.
לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.
אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב
שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות
והיו לי לידות טובות.
הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.
סיבה רפואית ואין אופציות כמעט, חושבת בלית ברירה לעבור לזה למרות שהבנתי שפחות אחוזי מניעה, יש כאן מישהי שנכנסה להריון עם דיאפרגמה?
שעם כל סוג של אמצעי מניעה יש בנות שנכנסות להריון..
הדבר היחיד שהוא 100 אחוז זה להמנע, וזה לא אופציה.
אמצעי בטוח זה מעל 90 ומשהו אחוזים..
בהצלחה בהחלטה!
עברתי לזה בלית ברירה
הלכתי למתאמת וקניתי את הגל גם ששמים
זה מונע מצויין ואני אחת שנקלטת ממש בקלות. חודש חודשיים הייתי לא רגועה כי חששתי עדיין אבל ראיתי שזה פשוט עובד ונרגעתי
אבל תקפידי מאוד על ההנחיות (לא להזניח את ההתאמה, ולא כל כמה זמן שצריך+ אם יש שינוי חד במשקל)
ויכול להיות (לפי רמת הסיכון בכניסה להריון) שבימים המועדים ממש עדיף שלא תקיימו יחסים. אבל זה רק אם ממש אסור לך להיכנס להריון.
להשתמש במניעה לשווא
כל המניעה שמשתמשים זה כדי למנוע הריון, גם אם האחוזים לא 100 אחוז
נכון שיש כמה ימים לפני וכמה אחרי שהחשש קיים אבל יותר קטן
אבל אין לזה סוף ככה
צריך להשתמש במניעה לפי הכללים ולחיות חיי אישות נורמליים (זה בהרגשה שלי אחרי אי אילו מחשבות ונסיונות לגבי זה)
ממש, רופאים ממליצים להשתמש במניעה כפולה בימים האלו (התקן או גלולות+ שקפים או נרות)
אז אם מונעים בדיאפגרמה ממליצה פשוט להימנע כי לא ישימו התקן או יקחו גלולות בשביל הימים הנ"ל...
יש 6 ימי פוריות, מתוכם 2 נחשבים לימים המועדים ממש.
הזרע שורד מאוד טוב גם 3 ימים בתוך גוף האישה
כך שמדובר על הרבה יותר מיומיים
אם להימנע כי יש חשש
אז החשש צריך להתחיל כמה ימים קודם.
ואם לא חוששים 3 ימים קודם כי יש מניעה
אז גם ביום הביוץ לא אמורים לחשוש
אם להימנע באמת בגלל חשש שהמניעה לא מספיקה אז צריך טווח יותר ארוך ושאר הימים לא צריך בכלל מניעה.
להיכנס להריון.
ואז שאלתי עוד שתי רופאים והם אמרו אותו דבר פלוס מינוס
הם מתעלמים מהעובדות בשטח
ומתייחסים רק ליום הביוץ
כי הם למדו רפואה ואיך לעזור לנשים להיכנס להריון ולתזמן יחסים עם ביוץ
בעבר הייתי בטיפול כלשהו עם מעקבי זקיקים והתוכנית היתה לנסות להיכנס להריון מיחסים 4 ימים לפני ביוץ (ואז להימנע עד יומיים אחרי הביוץ).
ככה עשינו וישר נקלטתי אותו חודש. זאת פשוט עובדה שזרע חי כמה ימים בתוך גוף האישה
עם קוטל
אני איתה כבר כמה שנים ומאוד מרוצה. שום חלופה אחרת לא הייתה לי טובה כמו זו
עם כל אמצעי מניעה ניתן להיכנס להריון אגב. יש נשים שמכנסו עם התקן/ דיאפרגמה/ גלולות
בשונה מאמצעים האחרים השימוש וההצלחה בדיאפרגמה תלוי בך כמעט לגמרי (כמעט כי אם השם רוצה אז לא יעזור כלום ויהיה הריון) . אם את שמה. אם את משתמשת בקוטל. אם היא מונחת כמו שצריך. אם השארת אותה כמה שעות שצריך אחרי.
מקובל שנשים הולכות עם זה קבוע כל היום
אבל הם לא מקפידות על הגל ולכן אחוזי המניעה יורדים ואולי בגלל זה גם החישוב הכללי של אחוזי המניעה יורדים כי מחשבים את השימוש שלהם
האמת שמי שמזהה ביוץ לא צריכה כל יום
אני שבוע לפני פרישה לא שמה בכלל
לא הולכת לפרט פה מעבר אז לא לשאול אותי בבקשה עוד
אסכם שזה עדיין רגיש ושזה הבייבי הכי הכי שאני שמחה שקיים
וגם עם התקן זה קרה ויקרה
וכנל עם גלולות וטבעת
בקיצור
זה לא חידוש ולא מוריד מטיב המניעה ביחס למניעות אחרות
והרגשתי צורך לאזן כשכולן כותבות שמי שנכנסה להריון זה כי לא שמרה וכו
אני בטוחה שיש פה נשים שנקלטו גם עם סוגים אחרים.. רק שלא ישמע כאילו זאת הממניעה היחידה שלא 100%
נכנסתי אתה
האמת בלי ג'ל
ואולי זה בגלל פערים במשקל.. לא יודעת
על כל השאר מאוד הקפדתי.
היה קשוח, אבל היום הילד גדול והוא מאתגר אבל מדהים וברור שאי אפשר בלעדיו.
עדיין אני בטוחה שאחזור עכשיו לדיאפרגמה (לפני הלידה הנוכחית היא מנעה יפה) כי שאר האמצעים פשוט לא באים בחשבון מבחינתי מניסיון העבר
והקודמת שאמרה שנכנסה אמרה שרגיש ולא מפרטת אז קשה לדעת מה זה שימוש נכון שהיא אמרה
אבל מבחינתי שימוש נכון זה מתאמת, גל, כל פעם כשאני מכניסה להרגיש שיושב טוב ומכסה את צוואר הרחם בוודאות.
מן הסתם בטוח יש גם כאלו שנכנסו בשימוש נכון פשוט על דיאפרגמה מתארים שימוש נכון ובסוף כשמפרטים רואים שלא אז זה בכלל מבלבל
אלו ההנחיות הרשמיות לשימוש בדיאפרגמה
נגזרים גם מאלו ששכחו לשים/ שלא ידעו איך לשים/ שלא שמו קוטל/ שלא השאירו מספיק זמן אחרי ועוד
זה בעצם סיליקון שחוצץ וחוסם מעבר
והקוטל בא לשכבה נוספת של הגנה
זו הגנה גבוהה
אבל צריך להיות אחראיים לזכור/ לדעת לשים/ להשאיר
דיאפרגמה יכולה להתאים אם יש חולשה משמעותית של שרירי רצפת האגן?
אז היא בודקת גם את זה
שהדיאפרגה תתאים למצב השרירים שם
ואני אחת שנקלטתי תמיד בקלות
התאמתי אצל מתאמת ואני מקפידה תמיד כשאני שמה אותה (עם ג'ל כמובן) להרגיש שהיא יושבת טוב ושצוואר הרחם מכוסה כמו שצריך.
נראה לי ששימוש נכון מאד משפיע....
אז חשוב לשים לב אצל המטפלת להבין את העקרונות שהיא בודקת לך שתדעי גם לזהות על עצמך אם משו לא תקין
צריך להקפיד על ההנחיות. משתמשת עם קוטל ג'ל בנוסף. ולהיות מודעת. למשל שמתי לב שהיא מטיילת לי פתאום ובאמת הייתי צריכה להחליף מידה. אוהבת שיש מחזוריות כי ככה המערכת ההורמונאלית עובדת כמו שצריך. יש חשק מתי שצריך. עם אמצעים אחרים זה פגע לי מאד בחשק. וגם שרוצים היריון אז כל המערכת עובדת מסודר ופשוט לא שמים, אין צורך להוציא/לחכות שיהיה מאוזן.
מה שכן אני שנה אחרי לידה לא מקבלת מחזור (ועדין משתמשת ליתר ביטחון) שנכנסתי להיריון אחרי שנתיים וחצי זה היה לי אחלה שנה+ של מחזורים. אבל היתה תקופה שמנענו ליותר ואז זה כבר קצת התחיל להתיש אבל זה היה באמת כמה שנים שבדיעבד אוךי הייתי עושה משהו אחר. ואולי לא..אין לדעת ;)
כל אמצעי מניעה כשחושבים על הסטטיסטיקה כדאי לקחת בחשבון גם את הגורמים להפחתת יעילות
גלולות למשל 99 אחוז מאוד גבוה אבל אם שוכחים לקחת או לוקחים אנטיביוטיקה או מחלת מעיים היעילות כבר יורדת
התקן מותר לך? כדאי לדעת שזה מתאים גם לתקופה קצרה מה שפעם אמרו שלא
מרגישה בסדר
מצד אחד בשלב שמחכה כבר
מצד שני סופסוף בחופש מהעבודה ובלי לחץ נפשי של אם יהיו צירים וחרדות נוספות. מרגישה שמתחילה להנות מההריון עכשיו, סופסוף. אבל אם כבדד וצרבות ונדודי שינה
הפעם זה לא היריון ראשון אז אני גם ממש מחכה לאחרי (בהיריון הראשון פחדתי מהתינוק ואיך זה יהיה..)
הריון ראשון ברוך ה'.
בחילות בוקר וערב, כמעט כל דבר מסריח לי, ואם אני לא אוכלת כל שעתיים לפחות משהו קטן יש לי צרבות וגם בחילות יותר חזקות.
מצד שני, כשיותר מידי זמן רצוף אני מרגישה בסדר, אני מתחילה לדאוג שמשהו לא תקין...
מקווה שהתקופה הזו של ההתחלה תעבור בשלום.
ועוד פעם ראשונה שהכל חדש...
בע"ה שיעבור לך מהר ובטוב!
חושבת בקופסאסתם אני מתלהבת שזה מתקדם. חחחח
בשבת נלך להורים שלי ונספר להם בעז"ה.
אני ממש מתרגשת.
אמונה :)אחרונהובטח בהתחלה סופרים כל חצי יוםם
תהני מאוד מלספר
(וגם מזה שמעכשיו אפשר להתבכיין להורים על הבחילות...)
חשבתי שבשלב הזה כבר אהיה אחרי הפיכס של הבחילות
אבל עדיין לא 🙄
אנונימית כי זה סופר ראשוני ולא מעכלת בעצמי (אני מהשרשור של הבדיקת הריון)
בעלי מסרב בכלל להתרגש עד הבטא...
חוגגת את זה שעדיין אין תסמינים ומכינה את עצמי לבחילות
ב"ה מרגישה מצוין
בחדר לידה🙄
כבר יומיים,
שומרים עלי ונתנו כל מה שאפשר
אבל רק מתפללת שיישאר עוד בפנים, עוד מספיק זמן וכמה שיותר
אני בהלם לגמרי,
ומזכירה לכולם לא להתעלם משום דבר מחשיד!
לכן להיבדק!! אל תתפדחו לשגע את כל העולם, עדיף 5 שעות במיון לחינם מאשר להצטער על זה אחר כך…
סליחה אם הלחצתי🫣
הרבה כוחות! ♥️
מתפללות עלייך
תעדכני💕
חשבתי עלייך הרבה אחרי השרשור הקודם.....

בשורות טובות יקרה
מתפללת עלייך ועל העובר
בשורות טובות !
איך זה קרה? מה הרגשת?
אחרי כמה ימים של התכווצויות
לפנות מייד למיון. זה כ"כ בסיסי
רק מההודעות שכתבת כאן זה היה נראה שזה המצב....
ועוד שאלו אותי למה אני אומרת לך על הפגייה של הר הצופים.....
בעז"ה שתצליחו לעצור את ההתקדמות ולשמור עליו כמה שיותר ברחם.
בשורות טובות
תרגישי טוב
מבינה אותך אחד לאחד!
הייתי שלושה ימים בחדר לידה
ואח"כ באשפוז ארוך
וברוך ה' אני בשבוע 38 והעובר שלי אצלי בבטן
אז תדעי שניסים יכולים לקרות
מתפללת עבורך
שתבשרי טוב מיום ליום!
שולחת הרבה כוחות
אני ממש שמחה לשמוע,
אכפת לך לפרט מה היה?
היפרדות או משהו אחר?
תודה על העידוד והכוחות
לכל מי שהגיבה כאן גם, לא יודעת איך מתייגים.
אני עדיין בחדר לידה ומקווה לטוב…
אבל קיצור צוואר ל0 ממ ופתיחה..
ב"ה הצליחו לעצור את הצירים והלידה ובאשפוז אח"כ המצב נשאר כמו שהוא ולא המשיך להתפתח
שוחררתי בשלב מסויים הביתה לשמירה
ובאמת בנס גדול הגעתי לשלב הנוכחי ב"ה
מחזקת אותך💕
יסתדר ויעבור בשלום
ב"ה מתחילה להרגיש יותר טוב, אבל מדי פעם באה איזו הקאה הזויה או בחילה קשה שמזכירה לי שזה עוד לא נגמר
ההתחלה (עד 19 בערך) היתה מזעזעת בגדול,
עכשיו יש בטן יפה ואידאלית , לא גדולה מידי 😄
צרבות,
מאחר הצהריים עד הערב אין אותי בגדול, ממש חסרת כוחות, גמורה, נרדמת עם בגדים , שפוכההה.
תודה לה' שבבוקר אני עם כוחות יחסית.
התנועות כבר ממש נוכחות וזה מרגש ❤️
חחח אבל ב"ה כבר שבועיים+ אחרי הלידה(;
מרגישה מעולה
בעיקר עייפה ברמות קשות
ומחכה כבר לספרררר חחח
אה, מריחה כל הזמן ריח מסריח למרות שאחרי שכתבתי כאן קצת נרגע אז מקווה שזה בדרך להיעלם
עייפה מאד. מחכה להיות אחרי..
תקופה סופר מאתגרת נפשית
מתח של הריון בסיכון והטראומה שצפה מהדימיון האפשרי לסיבוכים בהריון הקודם
אבל יש תנועות מנחמות וב"ה שליחים טובים בדרך.
הבת שלי עדיין לא בת 5.. קמה מלאאאא בלילות בגלל חלומות רעים. זה מתיש ברמות. במיוחד בזמן מילואים.
עכשיו לפני שהיא הלכה לישון שאלתי אותה מה החלומות הרעים שלה.
היא: שאבא ילך לכמה ימים לצבא.
אני: ומה נורא בזה שהוא הולך? (הייתי בטוחה שהיא תגיד שהיא מתגעגעת).
היא: שהוא ימות!
ומתפרצת בבכי.
והמחנק עלה לי לגרון.
וב"ה בעלי כרגע לא נמצא בגיזרה מסוכנת. אבל החזקתי את הדמעות שלי מהידיעה שהילדה שלי מתמודדת עם הפחד הזה ברמה היומיומית.
ועוד ילדים רבים במדינת ישראל. ושלא כל הילדים (אני לא נכנסת לסוגיית הגיוס. רק משתפת מהתחושות שעלו לי).
ושחלק מהילדים חוו את האובדן שהם כל כך פחדו ממנו... ומסתובבים עם חור ענק בלב ליתר חייהם.
וואי איך המציאות הזאת מפעם לפעם נותנת כאפה של החיים.
איזה יופי אבל שהיא משתפת ויודעת להגיד מה מפחיד אותה! נשמעת ילדה נבונה!
יש באזורכם מרכז חוסן פעיל? אולי שווה להתייעץ ולקבל כלים איך לעזור לה להתמודד עם הפחדים. או בעזרתך ואפילו בעזרת כמה טיפולים של איש מקצוע. במיוחד שאת אומרת שזה לא חד-פעמי וחוזר על עצמו😔
מניסיון, יש להם כלים טובים!
ואם נשארה לכם יתרה לטיפולים משפחתיים המילואים נשמע ששווה להשתמש
וחיבוק גדול♥️♥️
אני גם מרגישה שלראשונה מזה 3 שנות מלחמה ומילואים פתאום נופלים האסימונים לגדולה שלי (בת 4)
היא נשמעת ילדה מדהימה וחכמה. אני מתנחמת בזה ששלי עוד קטן ולא מבין, למרות שבסוף הכל נחקק בפנים
זה שהיא מוציאה ומשתפת ואפילו אם זה בחלומות זה נורמאלי וטבעי ואפילו בריא מאשר לאגור את החרדה והפחד בתוכה.
הרבה כוחות וחיבוקים 🫶🫶🫶
בעלי גוייס. ובת ה4.5 אמרה לי באחד הימים: אמא, בואי נגיד תהילים שאבא לא יפצע. (אמנם לא דיברה על מוות, אבל גם פציעה זה לא רחוק...)
ישר עלו ךי דמעות (הייתי אז גם מאוד הורמונלית בהריון😉). וכמו שכתבת זה נתן לי כאפה שזו המציאות של הקטנים שלנו...
לצערנו התמודדנו עם מוות של מישהו ממעגל יחסית קרוב, הילדים הכירו אותו ויש ילדים חופפים בשכבת גיל.
זה קרה בזמן שבעלי היה בעזה מנותק קשר.
כשסיפרו לי על המוות שלו, הייתי מחוץ לבית אבל כשנכנסתי הביתה הילדים כמובן ראו שבכיתי.
וישר הם שאלו אם אבא מת😔
כמובן, שדיברתי איתם וסיפרתי להם ואז אחד הקטנים שאלה נכון x (אישתו) הרבה יותר עצובה ממך עכשיו?
נכון כשאבא ימות את תהיי יותר עצובה ממה שאת עצובה עכשיו??
אחד מהם חזר ב"ה
וכמובן גם הילדים ידעו שנחטף והתפללו
וכשהשתחרר הגיע לבקר ואחד הילדים רץ אליו איך שנכנס וצעק לו 'הייייי *** (השם שלו) לא נרצחת?????'
ילד בן שלוש🙈🙈
מדהים פשוט