היינו באיז אירוע משפחתי בצד שלי וההתנהגות שלהם ממש אכזבה אותי,

הם נרתעו מעומס האנשים, כל אחד עשה פוזות, בכה, נלחץ, לא רצה לגשת, כל מיני דרמות, במקום להיות ילדים חמודים בפשטות.

הם גם לא ממושמעים או לא תמיד מקשיבים וגם בלילות קשה לנו-ענייני פיפי, ובאים אלינו למיטה.

מרגיש לי שאפשר לנהל את אחה"צ ואת יחסי הילדים-הורים באופן יותר קל ופחות מרוקן.

אשמח לדעת איך?

נובע מציפיות לא מותאמות לגיל

הבן שלי בן 6 לא 'עוזר' בשום דבר

יש לו מלא בקשות כרימון

אני לא מצפה שהוא ינגב לעצמו

ולפעמים הוא רוצה שאעזור לו להתלבש

ועדיין אני לא חושבת שיש בעיה איתו או פינוק יתר

נראה לי תואם גיל לגמרי

ברור שילד רגיל בגיל שש אמור להתלבש ולהתנגב לבד.

וגם לאסוף משחק שלו. בגן הם גם מנגבים שולחנות, עוזרים לסייעת לפנות אשפה .  

הוא יכול

זה לא ברור שהוא עושה את זה בהכרח

ובפרט כשהוא עייף/ עצבני/ טרוד

הוא יכול לסדר/ לנקות

ואפילו להכין חביתה (בהשגחה)

זה לא עזרה ע"פ בקשה

ולא הייתי מצפה שזה יתרחש ע"פ בקשה

קראתי את ההבהרה שלך אח"כ ומסכימה איתך, אז ערכתי. 

זה ילד שלישי שלי שאני מנגבת כל עוד הוא מבקש

רק ילד אחד ביקש בגיל 5 לנגב לבד

התנהלות בבית ספר/ בגן שונה מהתנהלות בבית

וגם יש לא מעט ילדים שעושים קקי בעיקר בבית

ראיתי שערכת באמצע

אבל אני אשאיר את התגובה

אולי תועיל למישהו

אבל ציפייה לגבולות ולמשמעת בסיסית כן תואמת גיל.

הגיוני שילד יתאכזב אם אמא לא מרשה ממתק

לא הגיוני שעל זה הוא ייחרב את הבית (כדוגמא)

הגיוני שילד רוצה שאמא תהיה איתו כל אחה"צ

השאלה אם התגובה שלו לכך שלאמא יש עיסוקים נוספים אם היא סבירה.

אבל הציפייה צריכה להיות מההורה ולא מהילד

ההורה צריך לצפות מעצמו להתמודד עם סיטואציות

ולא מהילד

כל עוד הציפייה מכוונת למקום הלא נכון

שום דבר לא יכול לעזור

לא יעזור הדרכת הורים

באינטראקציה הורה- ילד

לרוב ההורה מוביל ב100%

(בניגוד לאינטראקציות בין מבוגרים

שם האחוזים מתחלקים באופן שווה יחסית)

"הם נרתעו מעומס האנשים"

ואז את מתאכזבת שהם לא היו פשוט ילדים חמודים.

הם חוו איזשהו קושי, עומס אנשים, בטח אם את חלקם לא מכירים זה מציף רגשית. זה הכי טבעי בעולם שיעשו פוזות, לא ירצו לגשת. התפקיד שלהם זה לא להיות חמודים, הם לא בובות.

אני חושבת שלפעמים הציפיות שלנו הן אלה שיוצרות את האכזבה.

יש לי את הילדות הכי מתוקות בעולם! (ואני אובייקטיבית😜), כשאני מגיעה איתן לאירועים וכו' אני יודעת שהן יהיו דבק, יצמדו אליי, לא ירצו לדבר עם אנשים.. זה הכי טבעי לי. מי שרוצה לראות כמה הן חמודות שיבוא למקום הטבעי שלהן- הבית וגם שם כנראה שייקח להן זמן להפתח.

אני חושבת שצריך להבין מה הגיוני לצפות מילדים בגיל הזה ולהתנהל לפי זה

גם כשמגיעים לשבת אצל משפחה במקום להנות צריך להרגיע אותם, להיות איתם וכו כשמדובר גם לא על אנשים חדשים אלא מוכרים.

אחד בוכה, השני לא מרוצה. ותחשבי שזה שניים במקביל שרגשית דורשים את שלהם וזה מקשה.

התייעצת עם גורמי מקצוע?

לציפייה לא תואמת מציאות מהם.

זה באמת מבאס שילדים לא מנהגים איך שאנחנו מצפים. (קרה לי הבוקר, עצבים)

אני חושבת שאת צריכה לרדת לגבוה העיניים שלהם.

גם פיזית וגם נפשית.

הם ילדים, חוו קושי נפשי, עומס מהרבה אנשים, ובנוסף לזה הם חווים אכזבה מאמא על זה שקשה להם עם הסיטואציה.

נסי לראות את העולם מהמבט שלהם.

לראות את מכלול היום שלהם, הם חוו יום שלם בגן עם כללים די נוקשים, די מובן שהם רוצים רגע להתפרק, להשתולל, צומי מאמא.

אני חושבת שברגע שתקבלי את זה שהם ילדים, ילדים שדואגים לעצמם, ועקשנים, ובודקי גבולות ושובבים ומותשים מהיום יום העומס שלהם - ולא כי ככה לך יצאו, כי ככה זה ילדים, של כולן.

מזל שהם לא מרצים, ממושמעים וחיילים - ילד מרצה זה אולי נח אבל ממש ממש לא סימן טוב.

גם המשפחה שלי טוענת שהם סוחטים אותנו ותובעניים אז זה לא רק המבט שלנו,

לא יכולתי לעשות כלום פשוט כלום עם המשפחה, לא לדבר עם אנשים, היינו רק סביבם וזה היה מאד מתסכל.

ביקור שלם שרק איתם וסביבם ומנחמים אותם כי לוקח להם זמן להתרגל גם עם אנשים שהם מכירים וגם כי הם משתוללים וגם אחד יורד כמעט לכביש ולא ממושמע כשאחותי לקחה אותו וגם רבים ביניהם, לא הצלחתי להחליף מילה עם אף אחד והייתי רק סביבם וזה לא סביר. גידלתי אחיינים אני מכירה ילדים ומרגיש לי ששלי תובעניים בהרבה (גם חכמים ב"ה).

אבל זה היה מתיש וגם קבלתי הערות וזה ברור שאנחנו לא מעמידים להם גבול.

לגבי הניגוב דווקא גאה בעצמי, הנטייה שלי לעזור לפנק ולעשות בשבילם וכשהילד בכה וצעק ודרש שאנגב לו אמרתי לו שהוא כבר גדול וצריך לדעת לנגב לעצמו, אני רק אבוא לבדוק לו אח"כ, כשראה שלא התרגשתי- התחיל באמת לנגב לעצמו ולקרוא לי רק בסוף.

זו הייתה תחושת הישג, חשוב לי שידעו דברים בעצמם ושמידת העצמאות תגדל.

לגבי עזרה בבית לא הבנתי מה אתן אומרות....

בעיניי הבעיה היא לא הילדים אלא זה

'לא יכולתי לעשות כלום פשוט כלום עם המשפחה, לא לדבר עם אנשים, היינו רק סביבם'

חוסר היכולת שלך להתמודד עם רצונות והתנהגויות של ילדים

זה בסדר שהם רוצים/ מנדנדים

לא צריך להתייחס לכל מה שילד רוצה

צריך ליצור באלאנס בין הורה וילד

להתייחס רק לדברים חשובים והשאר לתת לילד להתמודד לבד

ברגע שאת מחליטה שמשהו הוא גבול- וצריך באמת לחשוב מה גבול גמור מבחינתך, אי אפשר הכל.

אבל לדוג' אם את מחליטה שממתק אחד ביום וזהו, או רק בשבת, או כל כלל שנראה לך שמספיק חשוב לך כדי לעמוד עליו בכל הכוח. אז זה הגבול, וכמה שהם לא בוכים וצועקים את לא מתרגשת וממשיכה להציב את הגבול בנחת. ואפילו תצפי לזה שהם יבכו וינסו לעקוף את הכלל- כי זאת ההתנהגות הכי הגיונית של ילד שנפגש עם גבול. אבל את תמשיכי לעמוד על שלך ברוגע בלי להתעצבן על זה שלא מקבלים את הגבול. אפשר אפילו להיות אמפטיים כלפי הקושי "זה באמת מבאס שאי אפשר עוד ממתק"- אחרי כמה זמן הם יקלטו שזה הגבול ויקבלו אותו. יכול להיות שבימים הראשונים ינסו כל פעם מחדש, אבל אם תהיי עקבית אחרי כמה ימים הם יבינו שזה הכלל החדש.

אבל באמת אי אפשר הכל. נגיד מבחינתי הציפייה לעזרה בבית די מצומצמת בגיל הזה- בעיקר לאסוף את המשחקים ששיחקו איתם.

נגיד גם טלוויזיה, ברגע שתגדירי להם גבולות ברורים ועקביים- נגיד חצי שעה קבועה ביום, או רק אחרי שיסדרו את המשחקים, או כל כלל אחר שמתאים לך- למרות שהוא לא יתאים לך 100 אחוז מהזמן, בעיניי שווה להחליא על כלל ולהיות עקביים. ותעמדי על זה ברוגע גם כשהם בוכים, הם ילמדו לקבל את הגבול.

בהצלחה!!!

ילדים רגישים באמת לא מסוגלים להתנהל בצורה "נורמלית" במצבים של הצפה...

(אגב, גם מסכים וממתקים עלולים להיות גורם מציף... לא שאני מתיימרת לתת עצות בנושא, כי אני בעצמי נופלת בזה לא מעט, אבל זו כן נקודה שיש לתת עליה את הדעת...)

גם לבוא אליכם בלילה יכול לנבוע מרגישות גבוהה.

ואולי גם את עצמך אדם רגיש מאוד, כי נראה שאת לוקחת ללב את כל הקשיים איתם❤️

קודם כל מבין השורות שלך איזשהו חוסר ביטחון שלך מולם, זו תחושה פנימית של אולי אני לא בסדר והם "צודקים", בין אם כי את לא עקבית או כי הרגלת אותם ובין אם מסיבות אחרות. וכשהם קולטים את זה אז קל להם להוציא את מה שהם רוצים ולהתיש אותך.

כשהם עושים את זה הם לא מנסים להתיש אותך הם פשוט בודקים מה הם יכולים לקבל, שזה דבר די נורמלי. לשאלתך, כן כל הילדים (אולי למעט יחידי סגולה חריגים) מחפשים לעשות כיף, לנוח ולהתפרק ולקבל כמה שיותר שהם יכולים. פה נכנס המקום שלך כהורה..

הדבר הכי חשוב זה לדעת שגם אם הם בוכים או כועסים את עושה את הדבר הכי נכון בשבילם - מחנכת אותם. אולי הנקודה הספציפית שאת מתעקשת עליה כרגע היא לא הדבר הכי חשוב שיש בעולם, אבל היא חשובה באמת, לא כי לאסוף את הצבעים זה חשוב, אלא כי שותפות בבית זה חשוב. לא כי את צריכה את ה"בבקשה" ו"תודה" אלא כי אם הם לא ילמדו בבית להיות אנשים נעימים, הם לא ילמדו את זה בכלל.

איך משנים דברים? פשוט אומרים להם בנחת, יש דברים שאנחנו עושים בשביל ילדים קטנים, ככל שגדלים מצופה מכם לדעת לעשות דברים בעצמכם. עד היום לא ציפינו מכם לאסוף, אבל עכשיו אתם גדולים ואני רוצה שתאספו את המשחקים אחריכם. אפשר להתחיל מזה שאת אוספת איתם, או שיאספו משחק אחד, אבל בעיקר שיתחילו להיות שותפים. ולחשוב איך את מגיבה אם זה לא קורה. נגיד שהם בוכים שהם לא יודעים לא יכולים ולא רוצים, מה את עושה? כי נגיד הגישה שלי היא שלא מוציאים משחק חדש עד שהכל אסוף. זה יכול להיות גם אין טלוויזיה עד שהכל אסוף או כל דבר אחר.

ואם הם מתעקשים ומוותרים על הכל - אין בעיה, אבל אני הייתי משאירה מפוזר, וזה יחכה להם. אם את תוותרי ותאספי הם יבינו שכל מה שצריך זה להתעקש איתך מספיק... שזה נשמע פחות או יותר כמו מה שקורה עכשיו.

חוץ מזה לא לפחד מהמילה "לא". גם הילדים שלי הכי אוהבים בעולם ממתקים ומבקשים בכל הזדמנות ולפעמים מחליטים שזה הזמן המושלם להפגנה כי הם לא קיבלו, או כי אבא באותו מצב כן נותן ממתק, או שממש מגיע להם כי (יום שישי/הם עזרו בבית/שיחקו יפה/השמש זורחת מחקי את המיותר). ואז אני פשוט אומרת, מצטערת, ממתקים זה לא חובה, זה בונוס נחמד שמקבלים לפעמים. היום לא. כי ככה החלטתי. ואם הרגלתי אותם אחרת, נגיד שיש קינוח גלידה אחרי כל ארוחת צהריים, אז אני אודיע מראש שהחלטתי להפחית בממתקים ומהיום קינוח זה רק בשבת למשל. ואעמוד מאחורי זה. זהו.. ברור שזה יהיה קשה בהתחלה והם ינסו כל דרך להוריד אותי מההחלטה, אבל אם זה מה שהוחלט זה מה שיהיה..

לגבי לעשות דברים במקביל לזה שהם בבית - זה מאד תלוי בציפיות שלך. אני גם לא עושה דברים *בהגדרה* כשאני עם הילדים בבית. כשאני איתם אני איתם. אני לאצמשחקת איתם אבל אני שם, ומבחינתי אני זמינה להם ופנויה להם. אם יוצא לי כמה דקות שהם עסוקים במשחק או יצירה או אוכלים יפה אז כן אני אכניס מדיח או אפעיל מכונה ואולי אפילו אקפל כביסה. אבל זה דברים משניים. בהגדרה אני פנויה להם, כי הם עוד קטנים ואני חושבת שזה הדבר הנכון.

בעלי לעומת זאת ממש מנסה לעשות משימות תוך כדי שהוא איתם וכל פעם יוצא מתוסכל, כי זה קשה עד בלתי אפשרי. אז בעיניי עדיף להתאים ציפיות למציאות.

כן, זה אומר שמשימות בית אני עושה כשאני מותשת מאד אחרי שהם ישנים או בשישי. זה מבאס, אבל אותי יותר יתיש לנסות איתם. אם היה לי יותר חשוב הייתי מביאה בייביסיטר להיות איתם ועושה את משימותיי בזמן הזה.

דווקא לגבי מה שכתבת בהודעה השניה שהם נלחצו ועשו פוזות - אני חושבת שזה ממש תואם גיל ונורמטיבי ולא ענין של התנהגות "לא טובה". פשוט צריכים להיות לך גבולות אדומים ברורים של - גם אם אתה לחוץ אתה לא X (בורח לכביש, הורס חפצים, וואטאבר). אבל מעבר לזה לתת להם למצוא פינה שקטה, דווקא הכי סבבה בעיניי.

אני הייתי ממליצה ממש ללכת להדרכת הורים שיכולה לעשות סדר.

לא לקחתי אותם כמדריכים אבל נחשפת לתכנים של מיכל אופנהיימר (אגב בדיוק ראיתי סרטון שלה על ילדים שבאים למיטה) ורן בראון ואהבתי מאד את הגישה של שניהם. כדאי לך לנסות להציץ ולראות אם התחברת

הם ילדים. אי אפשר להתייחס ליחסי הורים-ילדים

כמו ליחסים בין מבוגרים.

אין הדדיות.

דחיית סיפוקים עדיין לא מפותחת מספיק.

ברור שאם יש תרחיש שהם יקבלו ממתק- הם יבקשו את זה.

למה את חושבת שהבקשה שלהם לא הגיונית?

אני לא מקלפת פרי לבן ה5 שלי, לא כי אני לא רוצה, כי אני לא מגיעה לזה, והוא למד לקלף לעצמו אז כבר לא מבקש.

אם אני לא עושה משהו כי אני לא רוצה, ויש פוטניצאל לשינוי ההחלטה שלי- ברור שהוא ינדנד.

לגבי לנקות בשירותים, אם אין מאבק כוח- של מי מנהל את הסיטואציה, זה מתקבל בטבעיות.

למשל אם אני באמצע לעשות משהו (כמו להניק, לרחוץ כלים וכד')

אני משקפת את זה, עם אמפטיה והבנה למצבו, בלי להתנצל או להיבהל, ומפה זה בחירה שלו אם לחכות לי או לנסות להסתדר לבד.

ומה שהוא יחליט זה בסדר גמור, כי אנחנו לא במאבק אנחנו ביחד בהתמודדויות.

אנחנו הולכים לבחור תחפושת- אפשר לשים גבולות (מחיר, סגנון)

ועדיין להתנהל בתוך הסיטואציה ואם ילד מתאכזב זה לגמרי מובן גם בגיל הרבה יותר גדול.

בגיל 5 לא נתונים תפקידים בבית, אלא פועלים יחד מתוך שיתוף פעולה, כל ילד מה שבא לו, כמה שבא לו, כן יש דרבון אבל לא לחץ ולא ציפייה מוגזמת.

בהחלט יכול להיות שילד מסדר גרביים ויום אחד לא בא לו יותר וזה בסדר גמור, החיים דינמיים כל הזמן.

הילדים הם לא חיילים על לוח שחמט שצריכים למלא תפקיד מסויים כמו להיות מנומסים,

להיות רגועים

להעריך מה שעושעם עבורם

לקחת חלק במטלות הבית.

הם גם לא ניצבים בהצגה של איך נראים החיים עם ילדים והם צריכים להתאים את עצמם לסיטואציה.

הם שחקן דומיננטי, אולי לא שחקנים ראשיים שהכל סובב רק סביבם,

אבל ההעדפות, הרצונות, הקשיים, ההתמודדויות,

הם חלק משמעותי בכתיבת הסיפור המשפחתי.

תארי לך ילד שובר רגל לפני חופשה משפחתית, את לא תצפי ממנו להתנהג בטיול כמו ילד שהולך על שני רגליים, גם אם זה מה שתכננת כשסגרתם את החופשה.

אז אותו דבר אם הם מתביישים באירוע, או לא נוח להם החליפה שקנית, או שהם צריכים לשירותים שניה אחרי שסיימת לחגור אותם, וכמה דקות לפני שהסופר נסגר ואת חסרת אונים למה דווקא עכשיו??? למה לא לפני 5 דקות או עוד רבע שעה?

למה? ככה, כי הם ילדים. הם לא אוחזים בלוז כמו מבוגר, וזה לא כי הם לא מחונכים או שיש איתם בעיה.

להיפך, הם ילדים שמתנהגים כמו ילדים וזה מעיד על נפש בריאה.

על לוח שחמט. דווקא הפוך . היא חיילת בלוח שחמט שלהם. ילדים בגיל חמש לא אמורים להרוס את הבית בשניה שלא משחקים איתם , לא אמורים לא לתת לאמא שניה לדבר עם אחות ודודה.

ולגבי שירותים. מעירים את הילדים מספיק מוקדם בבוקר ומזכירים עוד פעם ללכת כמה דקות לפני יציאה. כל עוד אין ווירוס בטן , ילד יכול לחכות כמה דקות.

פותחת לוקחת קשה כל דבר , אז ילדים שלה מפעילים אותה בכוונה . כל עוד אין אחים קטנים או אילוצים אחרים , הרבה אמהות לא מצליחות להבין שהתינוק שלהם גדל , הוא לא תינוק ולא אמור להתנהג כמו תינוק . וזה לא טוב לו כשמתייחסים אליו כמו תינוק.

הוא מתרגל לדפוס שבו הוא עושה משהו אסור ואמא קופצת למלא כל רצונותיו. לא חברים ולא מורה ולא דודה לא יתייחסו אליו ככה. ופה נוצר דיסוננס. כי אמא משדרת לו שהתנהגות שלו בסדר .

בפועל זה לא קורה, מה שגורם לכך שהיא נגררת אחרי האירועים ורוצה חזרה את תפקיד הבמאית.

כדי להגיע לשיתוף פעולה ולא לוח שחמט, זה תפקיד האמא לשנות את הדינמיקה,

והיא צריכה להשתנות ע"י שיתוף פעולה, הקשבה, גמישות, לשים לב לצרכים שלהם ולקחת אותם בחשבון ולא לצפות ליותר ממה שהם יכולים, ולקבל הרבה פחות ממה שהם יכולים ובפועל הם עושים מה שבא להם.

ילד שלא מצפים ממנו לישון במיטה שלו ויהי מה,

לא ינסה להגיע כל לילה למיטה של הוריו.

זאת חלק מהבעיה בציפייה גבוהה, שהיא גורמת לתגובת נגד ואז לא רק שהציפייה לא מתממשת, בפועל נהיה יותר גרוע.

כשקשובים לילד ולוקחים בחשבון את הצרכים שלו, יש שיתוף פעולה ואז יש עצמאות ואז גם להורה יותר קל כל ההתנהלות.

כשילד מרגיש חוסר נוחות באירוע, ומצפים ממנו לשחרר, ברור שהוא עוד יותר נדבק.

כשיש מרגיש ויודע שכשקשה לו, ההורה מכיל את הקושי ולא כועס ולא רואה בו ילד תלותי,

יהיה לו הרבה יותר ביטחון להעז להתנתק.

בגלל שהיא מכילה ומתחשבת יותר מדי אז בתוך הנפש היא כבר מרגישה מרוקנת כועסת.

ילדים מרגישים את זה ואיסורי מצפון. אז

בגלל שילדים רגילים שלאמא אסור לעשות כלום כשהם בסביבה אז הם ממשיכים בדינמיקה הזאת גם באירוע משפחתי. אותו דבר לגבי תחפושת. הם רואים שאמא רוצה שהם יתחפשו אז הם מתחילים את משחק של צומי דווקא.

מרב שהם עסוקים לגרום לאמא להיות סביבם כל הזמן , הם כבר לא קשובים לעצמם ולצרכים שלהם.

אותו דבר לגבי שינה במיטה. ילד בריא מתעייף , הולך לישון . אבל הם רגילים להפעיל את אמא בכל מצב , כולל בלילה.

וזה לא עניין של השקעה הורית. דווקא במשפחות קטנות זה יותר נפוץ . כי הורים בטוחים שהם יתנו הכל ומנסים להיענות לכל צורך. 

זה חוסר יכולת לנהל את הקושי, להתמודד עם התסכול, ילדים מרגישים את זה ונכנסים למצוקה גדולה יותר.

ילדים לא עסוקים בלגרום להורים להיות סביבם כל הזמן, הם מרגישים את המאבק כח, זה גורם להם להתערער, ואז להגיב ממקום לא מאוזן.

ילד שמשחרר זה יחד שמרגיש ביטחון. שאין לו מה להפסיד מלפתח עצמאות כי תמיד ההורה יהיה שם בשבילו.

הכלה זה לעבור עם הילד ביחד דרך הקושי, להחזיק איתו ביחד את האכזבה, התסכול, וגם את הטנטרום.

כשההורה יציב- לא כועס, לא מעניש, לא מטיף מוסר, אבל גם לא רץ לפצות, להבטיח הבטחות, לחזור בו מהגבול, אלא פשוט מכיל את הסיטואציה, הילד לומד שיש על מי לסמוך, זה מחזק לו את הביטחון ומאפשר לו לשחרר את המצוקה.

למשל ילד שדבוק להורה במפגש משפחתי, אפשר לרדת לגובה שלו, לדבר על מה שהוא מרגיש, להביע אמפטיה. להציע פתרונות כמו אתה יכול להחזיק לי את היד/ רגל

אבל לא למשוך לי בשמלה ולא להתפרץ לתוך דברי. אפשר להציע כשתרגיש שאתה מסוגל תוכל להצטרף לבני דודים.

ככה בלי לדחוק בילד מצד אחד, אבל גם לא להתעסק כל האירוע בלמה אתה לא משחרר.

אפשר לשלב, למשל: עכשיו אני מספרת משהו לסבתא, אח"כ אספר לך סיפור, ואחרי הסיפור אתה יכול לשבת לידי בזמן שדודה מספרת לי משהו.

זה נקרא הכלה, הובלה.

לקחת בחשבון את הקושי ולהתייחס אליו ברצינות ובכבוד ולא כתקלה בייצור. ומצד שני גם לא להיכנע לקושי.

להיות עם הילד ולעבור איתו דרך הקושי.

לא לפרפר סביבו, לא לרצות את הילד, לא להיכנע לקושי ולא להתנגד לו.

פשוט להיות איתו, להבין אותו, להיות בחיבור עם הילד. אפשר להציע פתרונות אבל לא לדחוק. לאפשר לילד לעבור את התהליך, וללוות אותו.

ראש בראש לא מביא לדברים טובים.

להרשות טלויזיה וממתק כי הילד יבכה אם לא יתנו לו, זה לא הכלה. (לא אומרת שזה המקרה, רק מסבירה) זה משאיר את הילד עם המצוקה ולעיתים אף מחריף אותה. (תלוי מה היה קודם)

ילד בריא מתעייף הולך לישון במיטב שלו. הוא יודע שאם יהיה לו חלום רע או יחוש מצוקה, ההורים נגישים ויתנו לו את המענה אז אין לו מה להפסיד.

ילד שחצי שנה מתעסקים בכן לבוא/ לא לבוא למיטה, מרגיש באלגן סביב השינה, אולי מפחד להירדם כי אם יבוא חלום רע מה הוא יעשה, אז לא מרשה לעצמו להירדם.

אולי החשש מהלילה גורם לו כבר מראש לפחד לישון במיטה שלו.

ילד שמכילים את הקושי שלו, מאפשרים לו מענה למצוקה שלו במהלך הלילה, לא ממקום של תחושת כניעה, ולא ממקום של שליטה והתעקשות, מתרגל שיש על מי לסמוך.

המענה מן הסתם שונה מאחד לשני, כל אחד ימצא את המענה שהוא יכול ובוחר לתת, אבל ההחלטה לא נובעת ממקום של מי קובע את הכללים, אלא איך אפשר לעזור לילד ולעצמי בו זמנית.

כמו שאם כל יום יש ביצים בסופר, אנשים קונים כמות רגילה.

אם יש דיבור על חוסר צפוי בביצים, אז אנשים קןנים פי 2, ואז באמת יש חוסר בביצים.

כי אנשים מרגישים שאין יציבות בביצים ואז ההתנהגות שלהם לא בריאה והגיונית וזו בעיה שמזינה את עצמה.

כל הכבוד על ההשקעה בכתיבה מפורטת ובהירה לתועלת כולם

לגבי כל השאר זה לא תואם את המצב של הפותחת. אם היא הייתה דוגלת בשינה משותפת , הם היו דורשים לישון במיטה שלהם והיום עושים את זה יפה מאוד. אם היא הייתה אומרת - אין היום תחפושות כי זה יקר ומעצבן , הם היו דורשים תחפושות בדמעות , מתחפשים ולא מורידים תחפושת.

פותחת מסתבכת כי הוא חושבת שאולי באמת יש שם צורך ומנסה למצוא כל מיני פתרונות כמו שאת כותבת.

אבל זה לא עובד כי אין שם צורך שהיא צריכה לענות עליו . הם לא באמת מפחדים לישון לבד ולא באמת מתביישים מסבתא. אם זה היה נכון , היא הייתה עושה משהו שאת כותבת ובא לציון גואל. אבל פה זה לא עובד. כי גם אם היא תישאר רגועה במצב א' ובמצב ב ' ותמצא פתרון יצירתי למצב ג' , הם עדיין יחפשו איפה היא  לא תצליח להישאר רגועה בשום צורה. ושם יעשו דווקא. 

אין להם עזרה מיוחדת שעושים בבית או אחריות קבועה.

גם ככה הם חוזרים מותשים מהמסגרות. ועד שהולכים לישון, הזמן קצר.

כן עוזרים פה ושם אבל רק כשזה מלהיב אותם

(ובכנות זה יותר בלאגן בשבילי, לא עושה את זה בשביל העזרה, יותר בשביל העצמאות שלהם)

כמו לחתוך סלט, לעזור לי לקפל כביסה, להכניס מדיח, אבל שום אחריות לא עליהם בכזה גיל. לדעתי זה עוד מוקדם.

וזמן מסך וממתקים - זה הכי נורמלי.

כשהם לא מרגישים שיש גבול, ואת לא חזקה בגבולות שהחלטת מעצמך, הם מנסים כל הזמן לשנות את הגבול.

למשל בשבת אצלי בחיים לא יבכו על זמן מסך - ברור להם שאין.

אבל בימי שישי שאני כן מסכימה, תמיד הם מנסים למשוך את הגבול עוד, לעוד סרט, עוד פרק.

כנ"ל עם ממתקים - כשיש פתח לשבירת הגבול, הם מנסים לשבור. ילדים הם עם מאוד נחוש ועקשן 😅

אם תעמידי גבול חזק ותדבקי בו לפחות שבועיים, הם יתרגלו.

ולשחק עם עצמם - לפעמים צריך להניע אותם לשחק לבד, לכוון, "אולי תשחקו בחיות" "באבא ואמא" "

ולהלהיב אותם עם משחק שמתאים לגיל שלהם.

וגם שם לקבוע גבול "אמא עכשיו מבשלת"

בגדול נשמעים נורמלים ולא "חצופים"

זה התפקיד של הילדים, הם מחפשים אצלנו ביטחון ובודקים גבולות והתפקיד שלנו להציב אותם ולהיות עקביים במידת הצורך.

אבל כן יש ציפייה לאחריות על הדברים שלהם. נגיד הם אחראים לאסוף משחקים, לא כעזרה בבית אלא כי הם שיחקו ובילגנו. חד משמעית לא עוזרים במטלות כמו קיפול כביסה או קילוף ירקות אם לא רוצים מרצונם. 

לגבי הפירות והממתקים והטלויזיה- זה עניין של סגנון. זה מפריע לך כי מבחינה חינוכית את חושבת שזה לא נכון, או כי זה לא מקובל סביבך? אמא שלי כל הזמן חותכת פירות וירקות לילדים, גם כאלה ממש גדולים, כי היא רוצה שיאכלו הרבה, לא בהכרח כפינוק. גם לגבי ממתקים וטלויזיה, אצל כל משפחה מקובל משהו אחר ואתם כהורים צריכים להחליט מה יהיה בבית שלכם ולהיות עקביים איתו. אין דבר פסול בלתת לילדים טלויזיה וממתקים אם החלטתם שזה בסדר מבחינתכם.

יעשה לך סדר ומיפוי, תבינו מה תואם גיל ותקבלי כלים להצבת גבולות ובניית סדר יום המותאם לאקלים המשפחתי שלך.

כל העצות שנותנים לך כאן נהדרות, אבל הן לא תחליף להדרכה טובה.

את שואלת כאן הרבה לגבי הילדים שלך וכמעט תמיד סביב אותם נושאים.

בעיניי הדרכה טובה זו מתנה לך ולהם.

חבל על כל יום.

את מתוסכלת,

ההתנהגות שלהם מחריפה,

את כבר שנים כותבת כאן על אותם תסכולים מההורות.

אפשר ללמוד ולעשות את זה אחרת...

לכו להדרכת הורים בגישה היקשרותית התפתחותית.

@אובדת חצות קודם כל חיבוק!

נשמע לא קל ולא פשוט

אבל את לא צריכה לחפש עצות בפורום באינטרנט (למרות שתמיד מוזמנת לפרוק ולשתף)

אבל הפתרונות שלך לא יגיעו מנשים אנונימיות בפורום

את צריכה למצוא את האשת מקצוע שתעזור לכם ותדריך אתכם.

בעיניי אימהות לא אמורה להיות כ"כ מתסכלת ומייאשת

את לא נגד הילדים שלך את בצד שלהם את יחד איתם.

נכון, יש זמנים קשים לכל אמא. יש ילדים יותר מאתגרים.

אבל אצלכם נשמע יותר קשה וממש כדאי לעצור את המעגל הזה.

ויפה שעה אחת קודם

ומה שאפונה כתבה

הדרכה בגישה היקשרותית

ועדיף אצל פסיכולוג מומחה

נשמע שממש קשוח לך.

אחת לכמה ימים את פותחת שרשור דומה, על נושא הגבולות והעומס סביב ילדים. ובאמת נשמע שקשוח לך מאוד.

כותבת מה שכתבתי לך כבר בעבר, שאני חושבת שצריך להסתכל על הורות כמכלול ולא נקודתית, מה הכיוון שלכם, מה חשוב לכם, מה פחות, על מה להתעקש ועל מה לוותר. זה לא שאלה על לחתוך תפוח או לאסוף צעצוע. ולכן כמו שהצעתי לך בעבר, ממליצה ללכת לפסיכולוג חינוכי או התפתחותי לצורך טיפול בהורות לעזור לכם לבנות הורות שתמלא ותשמח אתכם

ביישנות ליד אנשים רחוקים/זרים, והירתעות ממפגשים המוניים זה הגיוני, זה עניין יותר רגשי בעיניי.

אולי יהיה נחמד לעזור להם בנגיעה קטנה לטעום היכרות עם אנשים חדשים, נניח ילדים בגילם כשאת עדיין לידם/איתם.

אבל לא חושבת שזה פינוק.

לגבי העניינים הטכניים יותר ענו לך פה הרבה.

בגדול אני חושבת שבגיל הזה הם לא צריכים אחריות על מטלות הבית, אבל אולי כן בדברים שלהם ספציפית.

נניח לאסוף כולם יחד את המשחקים (יש לזה שירים מוכרים, כבר במשפחתון לימדו את אחי).

או אם נשפך להם קצת מעדן אז להביא להם מגבון והם מנקים.

בעיקר בקטע של להנחיל הרגלים…

תצוגה של כלי תחבורה, בעיקר משאיות מקום המדינה עד היום. אפשר גם להיכנס לתוך רוב כלי התחבורה.

מדשאות, אגם עם ברבורים, מתקנים שווים, פינת חי קטנטנה

בעיקר המזרקות שוות, יש גם קצת מתקנים

הפארק המפורסם שנמצא בלב ירושלים ;)

הצבאים מסתובבים בחופשיות, ואפשר לראות אותם. אפשר לקבל גם משקפות בכניסה.

הכניסה היא ללא תשלום, אך אין שם כמעט חניה.

חיסרון- חם!!

יש לפעמים פעילויות יצירה או הצגות, גם חינמיות. אפשר להתעדכן באתר שלהם...

ליד ממילא

מרטיב לגמרי, צריך בגדי החלפה

נדלקות כל שעה או שעתיים...

מנסה ממזרח למערב ומוזמנות להוסיף עלי, כותבת רק מה שזוכרת עכשיו

בהודעה נוספת אכתוב מעיינות עמוקים/רב גילאיים:

מעיין עמית במגדלים- פארק חמוד של דשא ו2 בריכות רדודות, עם תעלה כזו שמחברת בינהם ואפשר ללכת בה גם. צמוד לעגלת קפה שווה ממש(עם אוכל והכל) ויש שם גם סטודיו סדנאות צמוד אם רוצים בכלל לסגור פינה

מצפה בניו- בין חוות עמק אברהם לאלון מורה. מצפה מהמם עם שכשוכית חמודה.

מעיין אירוס השומרון- מעיין חמוד באיתמר, בתחילת הכביש לכיוון הגבעות. נקרא גם עין נריה.

מעיין עמשא- בעליה להר ברכה, 2 בריכות רדודות בקצת מרחק אז גם אם יש אנשים זה יחסית מתחלק

עין שלהבת-יה מעיין משה- בגבעת שלהבתיה ביצהר(פשוט ממשיכים ישר עם הכביש של הישוב בלי לפנות עד אחרי הטחנת קמח, יש שילוט. בריכה עגולה גדולה ובכל הפעמים שהיינו שם היינו לבד

פארק הצנירים בקדומים- פארק דשא גדול יחסית עם כ6 בריכות כייפיות והרבה דשא, הבריכות במפלסים שונים ככה שהרבה פעמים אפשר למצוא פינה לעצמנו.. אם רוצים לסגור יום שלם יש באותה שכונה גם את פארק צפנת שהוא גן שעשועים שווה עם איזור סקייטפארק.

מעיין איל ברחלים- מעיין מלאכותי מסודר ונוח מאוד עם ילדים, יש הרבה דשא סינטטי ומקומות ישיבה והוא מתוחזק ברמה דיי גבוהה

פארק ידידיה ברבבה- מעיין חדש, יחסית עמוס(בעיקר מבחינת חניה) אבל הבריכות ענקיות ויש הרבה דשא אז לא מורגשת הצפיפות במקום עצמו. מורכב מ2 בריכות גדולות מחוברות, הכי עמוק הגיע לבת שלי(בת שנתיים וחצי) למותן. יש שם גם עגלת קפה חמודה ועגלה של שניצלונים והמבורגר כזה, אם רוצים אוכל חלבי ולא רק נשנוש, יש קצת מעל המעיין עוד עגלת קפה.

עיינות שיר בקרני שומרון- לא הייתי🫣 אבל שמעתי שגם ממש חמוד.

מוסיפה אחד בבנימין גם שאנחנו אוהבים מאוד-

עינות רעי בגבעת היובל בישוב עלי. 2 בריכות מחוברות בתעלה כזו והכל רדוד וחמוד, כולל בית עץ כזה ומקום ממש מותאם לקטנטנים.

מודה שבזה אני פחות בקיאה כי אני דיי נמנעת מלהגיע למקומות כאלה, מצד צניעות ומצד בטיחות של הילדים שלי שלא יודעים לשחות.

אבל אנסה כמה שאני זוכרת ופה באמת אשמח שיוסיפו עלי..

עין כפיר ליד אלון מורה- בריכה רדודה+עמוקה, מחוברות. יש גם ניקבה שלא תמיד רטובה.

עין אב"י(נראה לי זה השם שלו) ביקיר- חושבת שרק עמוקים

מעיין חוות יאיר- לא זוכרת אם שניהם רדודים או אחד רדוד ואחד עמוק😆 אם מגיעים לחוות יאיר יש שם טיילת תצפית מהממת עשויה כולה מעץ על הנוף.. משהו ממש מטריף.

מצפה הדר אריאל- קריית נטפים- בריכה גדולה לא מאודדד עמוקה אבל כן סביבות 70 ס"מ, מתאים גם לילדים שלא שוחים אבל בעיקר לגדולים יחסית. בריכה מלבנית שקצת נראית כמו בריכת שחיה רגילה רק על הנוף

מעיין אוריה בתפוח- בריכה עמוקה שממנה יוצאת מגלשה אל הבריכה הרדודה, אפשר לעלות למגלשה בלי להיכנס לעמוקה. יש עגלת קפה חמודה צמודה.

בטוחה שיש עוד אבל כאמור אלה המעיינות שאני פחות בעניין שלהם אז מוזמנות להוסיף

פארק עם המון דשא, אגם ברווזים, מגלשות גבוהות ומתקנים, והכי שווה- מזרקות מים!

המזרקות פתוחות כל יום מ8-21.

בתוך הפארק יש גם את גן החי (בתשלום של 30₪ לאדם, מגיל שנתיים)

כדאי להביא מגבות ובגדי ים

שטח ענקי עם דשא, אגם, מתקנים ומגרשים. נמצא מול בילינסון והקניון הגדול אז הגעה ממש נוחה

מעבר לזה שזה שטח דשא ענק יש שם גם מתקני גן שעשועים ענקיים ואומגה קטנה. לא מזמן, אולי עדיין, היתה שם גם תערוכת פסלי חיות מיוחדים בגן הטרופי. בכללי יש שם המון אזורים

יש שם מתקנים שווים, מזרקות, וגם קצת חיות שאפשר לצפות בהם

פארק גדול, הרבה שבילים שאפשר לרכב על אופניים, יש שירותים ציבוריים בשטח, אגם מלאכותי עם ברווזים, יש מזרקות שפועלות בשעות מסויימות (אפשר להתעדכן באתר של עיריית מודיעין על השעות) עבר לאחרונה שיפוץ, יש חניה וגם מרחק קצר מתחנת הרכבת.

מתקנים שווים ומזרקות

יוצאת ממרכזית המפרץ

כניסה חינם למים קפואים. כדאי להגיע מוקדם כדי לתפוס מקום טוב.

פארק מושקע, כל מיני סגנונות של מתקנים.

יש גם פינת חי בשטח הפארק, אני חושבת שהתחילו לגבות תשלום על פינת החי אבל לא בטוחה.

פארק חמוד מאוד עם נחל קטן ורדוד שזורם. דשא מותקנים. הרבה צל

באוגוסט מתקיים פה פסטיבל יאללה גליל ים מלא הפעלות- אז יש גם ימים שיש שם מתנפחים

הגופיות של נקסט נניח, מארז די זול, אז גם אם זה יהרוס זה לא נורא...

אם אני לא אמצא פתרון אחר.

https://babybasic.co.il/product/%D7%92%D7%95%D7%A4%D7%99%D7%95%D7%AA-%D7%A1%D7%91%D7%90-%D7%9C%D7%AA%D7%99%D7%A0%D7%95%D7%A7%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%99%D7%9C%D7%93%D7%99%D7%9D/?utm_source=google&utm_medium=cpc&utm_campaign=pmax_old_degel&utm_term=&gad_source=1&gad_campaignid=16462244856&gbraid=0AAAAADevRwEUBm4myr7Av2HNI0Z_GLY_b&gclid=CjwKCAjwyabTBhBFEiwAM3mNUEIq1GZ9MF8BT714CvMqPs70PxthxEeXAgXl9CkU3340dydXbnxSthoCRLwQAvD_BwE

זה ממש יקר.

לא נראה לי שיש יותר קטן ממידה 2.

סט של 4 גופיות ללא שרוולים סרוגות לבנות, מתאימות כגופייה, לחוץ, לבוש יומיומי, טיולים, גילאי 6 חודשים עד 3 שנים, מתאים לאביב/קיץ, נוחות קלה, לבוש יומיומי, עונת טיולים משפחתיים, שמחה קטנה ויקרה, בגדי חופשה, חופשה, פריטי חובה לתינוק, חופשה רגועה, תחושה נעימה, אופנתיות יומיומיות, גופיות לתינוקות, גופיות לתינוקות, גופיות לבנות, גופיות לתינוקות, גופיות לתינוקות, גופיות לבנות

בעיניי

מידה 2 יכולה להתאים לגודל (תלוי בחברות)

כך גם חוסכים שכבה וגם הרבה יותר נעים על הגוף.

המינוס שצריך לכבס כל יום

אבל בעיניי הפלוסים בפער גדול כך שלדעתי שווה

גופיה ציצית נשארת במקום. לעומת ציצית שבורחת מחוץ לחולצה מקדימה או מאחורה וגורמת למראה משלומפר...

מוסיפה עוד משהו, אצלנו הם לא כל כך מצליחים ללכת עם ציצית בגילאים הצעירים לאורך זמן. זה מפריע להם בשרותים, חם להם, מסורבל..

לק"י

למרות שיש ילדים שכן עם ציצית בגן.

אני רק מהמחשבה שזה טובל להם באסלה וכאלה, מעדיפה שלא ילבש כרגע🙈

מחזיק מעמד כמה שנים.

אבל עד לפני כמה חודשים, כשלא היה לנו מייבש, היה בשימוש יומיומי.

אצלנו בשימוש יומיומי + לגרור לרחבה בחוץ ולהחזיר

באושר עד יש מתקן לגובה, מומלץ ממש בחום

מעולה.

דווקא בשימוש יומיומי זה נשאר פתוח ולא נהרס

מתלה כביסה פלסטיק אופיר – אשגר אקספרס

דומה לזה. הפסים עבים יחסית. בלי מקום לאטבים

לא מכירה את המוצר ואת האתר אז לא יכולה להמליץ

ממש מבינה.

זה צורך מאוד נשי, לגיטימי ובריא.

אל תרגישי לא בני עם הצורך הזה, מה שלא תקין זה המצב הכלכלי, לא הרצון שלך לאהוב את העגלה.

כדאי לשתף את בעלך בצורך, כמה זה חשוב לך, גם אם בסוף תהיה עגלה שחורה לפחות תהיו בהבנה הדדית, זה המון. שה' ישלח לכם שפעעע❤️

כי לנבור במציאות של יד 2 זה גם הרבה השקעה במצטבר, וגם בסוף יש לך תחושה של חנק כלכלי.

אגב אנחנו גם קונים יד 2 מציאות וזה כיך ממש, אבל כשעושים את זה כשיש יכולת כלכלית, זה שונה ממש.

אני חושבת שהרבה זוגות דתיים מתחילים מלמטה ועולים עם הזמן (אבל אז גם המשפחה גדולה יותר)

כדאי לחשוב קדימה ואז לזכור שכרגע המציאות היא זמנית ואז זה פחות מבאס.

אנחנו מכרנו ספורטליין מצויינת ב1000 שח עם טיולון מהניילונים ושילדה ואמבטיה במצב ממש טוב.

לדעתי שווה לחפש בתקציב הזה ולא לכוון רק ל400 שח שזה ממש נדיר או חדש לגמרי.

אין פה עניין של תכנון כלכלי כרגע.. אין יותר אופציה מצד המציאות לעבוד יותר..לא לי..ולא לו.. בהמשך מאמינה ומקווה שיפתח יותר אופציות..הוא מרוויח בסדר. אני לא בנויה לעבוד מלא עם כל הילדים ולידות וכו.. כשהשלב יהיה מאחורי יהיה קצת יותר אומר.. ומקווה גם שעסק שמתכננת להקים יצליח

אבל

זה פחות השאלה

כי תכלס

יש את הכאן ועכישו

והנה ..1000 שח מבחינתי זה המון

אין מצב שאוציא על עגלה

לא בכיוון בכלל

בעודכחודש

ספורטליין אפורה

מאוד נהנתי איתה במצב ממש ממש בסדר

תעדכני אם זו עגלה שתהיה לך טוב

שגם סליו לדעתי

לק"י

משהו פרקטי- אפשר לשים תינוק קטן גם בטיולון קליל. יש מזרונים לטיולונים.

אלא אם כן, את בונה על להשכיב לישון באמבטיה.

דווקא עריסה הכי קל להשיג, כי יש גמ"חים להשאלה, ואז לא צריך להשתמש בעגלה בשביל שינה (אם כי גם זה בסדר, לפחות מדי פעם, בעיניי).

@אני נשארת אני.. היקרה, רק רוצה לומר לך על הפן הזוגי -

שחשוב מאוד שתרגישי שאתם שניכם יחד בזה. אז מה אם בעלך אדם פשוט יותר ופחות אכפת לו היופי של דברים. הבסיס הוא שהוא לפחות ידע כמה מאמצים נדרשים בחיפוש אחר דברים ביד שנייה, וגם מה המחירים של הדברים האלה בחנויות.

תגידי לו, "בעלי היקר, אתה מוכן לעזור לי לחפש דגם של עגלה שיהיה מתאים לכל הצרכים שלנו? נסתכל באתרים של חנויות, רק כדי לקבל רושם ראשוני, ואז תעזור לי לחפש במקומות של יד שנייה עגלה כזו במצב טוב."

ככה בתור התחלה תכניסי אותו לעניינים, והוא לא ימשיך ב"ריחוף" שלו...

בהצלחה, יקרה❤️ שה' ייתן לכם שפע!

(אגב, לפני כמה שנים אנחנו מסרנו עגלת אמבטיה במצב טוב מאוד - רק הסל למטה היה כבר קרוע. זה היה כשהחלטתי שיותר נוח לי להתנהל עם טיולון מגיל לידה. אז כן, לפעמים יש גם מציאות כאלה...)

זה טיולונים שנשכבים שכיבה מלאה.

בייבי בוס טייגר. עונה על הדרישות שלך. עגלה מעולה, אני משתמשת בה גם כטיולון. גלגלים גדולים. נוסעת בדרכי עפר. מתקפל בנוחות אחרי שמבינים את הקטע.. וקלה יחסית, גם עם האמבטיה.

ב"ה במצב כלכלי יחסית סבבה, אבל בעלי מאוד חסכן ולא אוהב להוציא כסף על דברים שבעיניו סתם, וחא כ"כ מבין למה חשוב לי גם המראה או דברים שהם לא הכרחיים ממש

וגם הוא פעם ממש לא היה מבין במחירים של דברים והכל היה נשמע לו יקר, ופשוט הייתי שולחת אותו כל פעם לעשות לי סקר שוק של כמה הדברים עולים לא ביד שתיים או במבצעים או עלי אקספרס כדי שיבין על מה אני מדברת ולמה מה שאנירוצה זה זול יחסית ולא יקר... בהתחלה ממש הייתי שולחת אותו על כל דבר והיום הוא כבר עושה את זה בעצמו, סתם חיפוש מהיר בגוגל ולהסתכל על התוצאות הראשונות לראות מחירים פחות או יותר (ודרך אגב, ככה ראינו כמה דברים שרצינו לקנות יד 2 כי חשבנו שיהיו יקרים ופתאום מצאנו בתקציב שלנו לא יד 2)

ואפשר לשאול איזה עגלה? לי נשברה השבוע ספורטליין וגם לא מצליחה להתקפל, בעיקר לא מצליחה להשכב אחורה

חצאית צרה וחולצה קצת רחבה -בלי חיתוך מעל הבטן, אולי עם גומי למטה -לא סגורה אם זה מדגיש את הבטן או לא. באופן כללי חולצה וחצאית הרבה יותר מטשטש משמלה בהריון

איזה גזרה חשבת?

כאילו שאין לה שום חיתוך

אני אחרי לידה עם בטן קטנה וזה ממש מטשטש

או חצאית גזרה גבוהה וחולצה בתוך החצאית

בגדול, כל חיתוך שמונח על הבטן (ולא מעליה),

וגם קצת ניסוי וטעיה של גזרות של חולצות.

חצאיות גיזרה ישרה

חצאית פליסה (קפלים) וחולצה מבד אלגנט בפנים או בחוץ (תלוי בגובה וברוחב)

חולצה בפנים וחגורה

שמלות קומות

שמלות עם תפרים שחותכים את הטופ באזורים הקריטיים או שמלות שהעיצוב עם כאלה רצועות בד מכווץ (מתקשה להגדיר) שתפורים על הטופ. סגנון שיש היום להודולה וגם יש דגמים דומים שאפשר להזמין משיין.

SHEIN.com is mainly design and produce fashion clothing for women all over the world for about 5 years. Shop for latest women's fashion dresses, tops, bottoms. High Quality with affordable prices.

טופ תחרה או סרוג עם חורים גדולים שנחתך על הבטן

SHEIN.com is mainly design and produce fashion clothing for women all over the world for about 5 years. Shop for latest women's fashion dresses, tops, bottoms. High Quality with affordable prices.

טופ מקושקש שנחתך על הבטן

טופ גיזרה רחבה עם חצאית ישרה

SHEIN.com is mainly design and produce fashion clothing for women all over the world for about 5 years. Shop for latest women's fashion dresses, tops, bottoms. High Quality with affordable prices.

יש הרבה אפשרויות, הבאתי גם כמה דוגמאות.. בהצלחה

בסוף זה תלוי גזרה ומבנה גוף

תנסי לצעוק את השמות עם בליעה של התחלה או סוף, זה לא מבלבל...

(רק אות אחת שונה)

כן חשבתי על זה בבחירת השם, אבל זה לא מורגש ביומיום לא חושבים על זה והשמות בול מדוייקים להם כל אחד לאופי

(לאחת יש גם עוד שם).

לדעתי זה דומה ולא הייתי נותנת, אבל אפשר גם לתת.

נגיד נועה ונועם לא הייתי קוראת. אבל נועה ונעמה זה נשמע מספיק שונה

מרגיש לי כן דומה מדי.

כל הזמן אתבלבל ביניהן, בטעות.

יש לי שני ילדים שהשם שלהם מתחיל באותה אות ואני כל הזמן מתבלבלת ביניהם.

אבל חוץ מזה לא רואה בעיה.

ולא קשורים בכלל האמת.. זה פשוט יכול לקרות😅

עוברת על כל השמונה לפני שמגיעה לילד שרוצה🤣

ולא רק בילדים מאותו המגדר, אני לגמרי יכולה לעבור על שמות כל הילדים שלי וגם של האחיות שלי עד שאגיע לשם הרלוונטי, ואני לא כזו זקנה

אני מתבלבלת בניהם. 🫣

(אפילו לא אותה אות מתחילה)

הדמיון בין נועה לנעמה הוא יותר בצורה הכתובה, אבל כשאומרים את השם זה לא נשמע דומה, פרקטית אנחנו משתמשים בבית יותר בדיבור מבכתיבה אז לא נראה לי משמעותי.

יש לפעמים שמות שנראים שונים אבל לפעמים נשמעים דומה, לי למשל יש 2 ילדים שהשם שלהם שונה ממש בהתחלה, רק ההברה האחרונה זהה, וקורה שקוראים לאחד מחדר אחר והשניה עונה.

ועוד 2 ילדים שבכלל לא חשבתי שהשמות שלהם דומים אבל מסתבר שגם הם מתבלבלים כשקוראים להם מרחוק, שם גם יש צליל אחד זהה אבל אפילו לא באותו מקום בשם.

וגם זה לא נורא, מקסימום קוראים פעמיים, בסוף מבינים למי התכוונו,

ובכל מקרה כשבאים חברים למתבגרים אצלי, הם קוראים להם בשם המשפחה...ואז זה נשמע אותו דבר לכולם...

נועה במלרע יותר דומה לנעמה.

נועה במלעיל פחות דומה.

ואני כן אחת שמציק לה דברים כאלה.

יש דמיון, נכון, אבל זה לא דומה שמפריע

לי יש נעמה, תכננו לקרוא לבת שאחריה נועה ובסוף פחדתי שזה דומה מדי ולא קראנו ככה.

תכלס זה לא באמת כזה דומה. ואם הן לא אחת אחרי השניה אז בכלל לא סיפור לדעתי

יש לי ילדים עם שמות יותר דומים בשמיעה.

לקח זמן עד שמצאתי שמות שאני אוהבת, אז הם באותו סגנון🤭 והמחשבה שלי היא שלכל ילד בפני עצמו מגיע שם שאני אוהבת😍

יש לי חברה שלבנות שלה קוראים כך ואף פעם לא חשבתי על זה, עד השאלה שלך😜

בכתיבה קצת אבל לא משמעותי

לי לא היה מפריע

וב4 שוב פעם משו

רק שב12 הבאתי את המבושל,

ואז ב4 אפשר איזה פרי,

ובערב שוב ארוחת ערב בסגנון של הבוקר.

והנקה לפני השינה ולפעמים בלילה אם התעורר.

לגבי הלילה, לפי מה שזכור לי עד גיל שנה חשוב תמ"ל או הנקה, אז כל עוד יונק לפני השינה וגם בלילה לפי דרישה נשמע לי מספיק אבל אני לא מומחית.. בגדול אין סיבה שיאכל עוד בלילה

אבל נראה לי צריך 3 ארוחות גדולות ועוד שתיים ביניים

אז נגיד

כשקם אוכל משהו קטן

8:30 א. בוקר

12:00 בערך א. צהריים

אזור 3 נגיד א. ביניים (פרי/ כריך קטן)

ואזור 6 א. ערב.

כמובן תתאימי ללוז הכללי של כל המשפחה..

ב12 באמת ארוחה או ארוחה קטנה.

במעונות בד"כ ב12 זו ארוחת צהריים מבושלת, וב3-4 פרי ופרוסה. אבל אני משערת שלך נוח יותר לבשל אח''כ אז אפשר להחליף ביניהן ולתת לו ב12 פרי ופרוסה.

את לא רוצה לתת לו הנקה ב6 וחצי - 7 ?

(גם כי מבחינתי ביסקוויט זה סתם ממתק לא בריא, וגם כי נראה לי שצריך קצת יותר, ובד"כ בבוקר ההנקה נחמדה)

בדכ ב12 הארוחה עוד לא מבושלת....

עכשיו באמת מביאה ב12 שוב לחם אבל זה לא יותר מידי?

הוא אוכל פרוסה+ בארוחה (רק את הרך)

אז התלבטתי אם פעמיים ביום לחם זה הרבה.

ופרי לבד זה מספיק?

בעצם הכוונה לפירות טחונים? זה מספיק רק פירות בלי תוספת כלשהיא?

@יראת גאולה באמת קצת מציק לי הביסקויט בבוקר כי הוא קטנציק אבל אין לי רעיון מה להביא לו.

הוא רואה את אחים שלו יושבים לשתות ולאכול משהו ודורש גם אז הנקה לא תספק אותו, הוא רוצה לשבת איתם ומנסה לקחת להם את מה שאוכלים.

יש לך רעיון אחר בריא יותר שאפשר להביא לו לנשנש?

פרי זו ארוחת ביניים שלמה.

אפשר לחם פעמיים ביום, נשמע לי בסדר גמור. הוא אוכל עוד 3 ארוחות בלי לחם.

לפירות טחונים אפשר להוסיף כדי שתהיה ארוחה מלאה - טחינה או חמאת שקדים, או אבוקדו, וקוואקר (אפשר גם חתיכות לחם או ביסקוויט. חבל לדחוף פחות בריא אם אפשר שבולת שועל)

הוא גם בלי שיניים

ואפשר להביא לו פרוסה שיחזיק ביד ויאכל או שזה לא הגיל?

עכשיו חותכת לו לחתיכות קטנות

אצלי אכלו הכל בלי שיניים (יצאו השיניים בגיל שנה).

אני חותכת את הסנדויץ ל4, ונותנת לו כל פעם רבע ביד.

תפוחים אני לא מביאה כי זה באמת מלחיץ אותי. אבל פירות רכים אין בעיה. אגס אני הכי אוהבת לתת, חתוך לרבעים בלי גרעינים כמובן. אפשר בננה לא מדי רכה לחתוך למקלות, ענבים חתוכים לרבעים, קיווי, חתיכות שזיף...

אפשר גם בתוך נגיסון.

את כל אלו אני נותנת לפני גיל שנה.

והשיניים הראשונות יצאו לא ממש לא מזמן.

אבל אנסה שוב

הןא אמור להצליח לאכול גמבה גם בלי שיניים?

מלפפון קצת מסכים ללעוס אבל לא ממש אוכל, יותר מוציא

לק"י

אצלי הוא נוגס ומוציא.

אבך מלפפון בלי קליפה יותר בולע.

אני באמת לא כל כך מבינה לגמרי מה אתן מתכוונות

רצועות ירקות יכולות להספיק כאחת הארוחות? לזה את מתכוונת?

לק"י

בעיקר להתנסות ותעסוקה.

כן אפשר לתת מידי פעם שיתנסה.

הבן שלי גם אוכל לבד פירות קיץ רכים כמו נקטרינה. אני מקלפת לו חלק, שיוכל להחזיק איפה שהקליפה שלא יחליק לו, והוא יכול לאכול ככה פרי שלם.

בננה- אני חותכת חתיכה, ונותנת לו ישר ממנה עם כפית. בת השש גם מאכילה אותו ככה.

לפעמים אני שמה בתוך כלי את הבננה, ושופכת חמאת בוטנים/ טחינה/ שקדיה, ומאכילה אותו עם כפית.

התכוונת לתת לו בבוקר במקום ביסקויט?

לא חשבתי על האופציה, מעניין אם יזרום אחרי שהתרגל

תפו"א, גזר, בטטה קישוא

הבן שלי עוד לא בן שמונה חודשים והוא אוכל פריכיות ממש יפה (יכול לגמור חצי פריכית, בלי שיניים בכלל, רק במציצות ולעיסה עם החניכיים)

יכול לחנוק חלילה. אבל תבדקו אותי. מזמן לא הייתי על זה.

מפריכית

לא ידעתי שאסור

ב"ה הצלחנו להוציא לה את החלק שנתקע אבל זה ממש מסוכן

השעות שלך בסדר

רק החלוקה לעיקרית וביניים קצת לשנות

6 וחצי שבע- ביניים

יכול להיות הנקה/בסקוויט/ וכו

8 וחצי- ארוחת בוקר עיקרית

(חביתה/פנקייק/לחם/פשטידת ירק)

(נשנושי פירות)

12-13 ארוחה צהרים עיקרית עם חלבון/פחמימה/ירק

אחהצ- נשנושי פירות/רבע סנדוויץ

18-19 ארוחת ערב עיקרית

והדלמת הנקה לפיי שינה

לק"י

או שזה מתאים יותר לתינוקות שמקבלים השלמות של שאר הרכיבים התזונתיים מהנקה/ תמ"ל?

הבן שלי בן תשעה חודשים, עוד יונק/ מקבל תמ"ל כמה פעמים ביום, וחלק מהארוחות שלו זה מרק ירקות/ בננה/ פירות אחרים (לפעמים בתוספת טחינה/ חמאת בוטנים/ שקדיה).

אנסה להתארגן על זה מראש, נראה אם אצליח שיהיה משהו מבושל עד 12

הוא בלי מטרנה?

1. מקווה שאת נותנת לו מספיק לשתות

תכיני אולי קצת תה פושר ותעקבי ששותה הרבה

2. כדאי להוסיף ארוחה עם כפית שקדיה או כפית טחינה זה נותן הרבה וויטמינים לתינוק לבריאות ולגדילה.

3. תכיני לו דייסה ופירות זה טעים מאןד וממש בריא ומשביע - אצלי לפעמים פעמיים ביום אוכל את זה אם אין עדיין מבושל

דייסת קווקאר מכינים ממש בקלות בקערה עם מים רותחים

ואז אני חותכת בננה אגס ותפוח מקולף וטוחנת

ופה מוסיפה כפית שקדיה

וזה ארוחה מזינה ובריאה.

ואם אין לי זמן אני לוקחת גרבר מוסיפהלו כפית שקדיה ונותנת לאכול בכפית זה גם ממש בריא

לנשנוש ממליצהעל פרכית אורז יותר מבסקוויט

זה יותר נמס בפה ויותר בריא. .

אצלי אוכל המון אביטח ומלון לבד ממש אוהב למצוץ.

4. במבושל זה יכול להיות אצלו גם 3 ימים אותו דבר לא אוכל ממש בתפריט המשפחתי ככה שאפשר לתת לו לא באותו הזמן של כולם. אני שומרת מהמרק עוף בשבילו כמה ימים ירקות וקסןקוס.

5. וגם גילתי שפשטידות זה אוכל מצוין לגיל הזה אני מכינה בשבילו ירקות מגורדים קצת קמח ביצים ומלח משהו כזה. ויוצא רך

שותה המון מים

וכאמור, כל יום אוכל דייסת קוואקר עם פירות

תודה!

אנסה פשטידות, אולי גם הילדים האחרים יזרמו על זה

את צריכה לחפש עגלה יציבה קלה עם גלגלים אחוריים גדולים ושאין לה קיפול מטריה

מהניסיון שלי צריך גלגלים אחוריים גדולים וזה מקל מאוד. ותהיה קלה כמה שאפשר. ולגבי הבוגבו פוקס - היתה לי והיא כבדה מאווווד. נכון, הגלגלים שלה ענקיים, אבל הכובד בעיניי לא שווה את זה.

הברייטקס מהדגמים הישנים מעולה במדרגות.

למרות שיש לה הרב חסרונות אחרים אבל אל יד צורך ממד יום יומי במדרגות אז זה טוב

כשהילד קשור האמבטיה בשום אופן לא

אז אם מדובר בתינוק קטן חשוב טיולון שמתאים מגיל 0

מעבירים למנשא?

להוריד במדרגות אבל אמבטיה זה ממש סכנה

אם באמת יד צורל גדול יום יום במדרגות אז הפתרון הוא טיולון מגיל 0

מה הכוונה אסור להוריד במדרגות? מאיזה בחינה ואיך אמורים להוריד?

ויכול להיות שאם עגלה נהרסת עם שימוש במדרגות, לא יתנו אחריות.

עולים ויורדים לאט ובזהירות.

יותר גדולים מהסיילו הרגילה.

יחסית סבבה לי איתה במדרגות (אני עולה איתה קומה וחצי כזה) אבל בסוף זה עדיין עגלה ומדרגות😅

האקסל יותר כבדה והדלגלים יותר מסיביים

פחות להיט במרגות

ממליצה גם על בייבי בוס

עולים את המדרגות יותר טוב בעיני וההבדל במשקל הוא לא דרמטי

לי יש רוברסטו של מונה והיא סבבה במדרגות

תודה!

תודה!

גם הכובד של לסחוב את העגלה במדרגות (בעיקר בעלייה).

וגם עד כמה עגלה עולה יורדת חלק, בלי להיתקע.

לבעיה הראשונה עדיף עגלה כמה שיותר קלה.

לבעיה השנייה עדיף עגלה עם גלגלים גדולים שנוחים יותר במדרגות, ולא נתקעים.

אבל גלגלים גדולים מכבידים על העגלה.

לי יש ספורט ליין סיילו xl, ואני מסתדרת איתה במדרגות.

בטיולון של צ'יקו לייטוואי פחות נח במדרגות.

זה מאוד קשה לעשות את זה באופן יומיומי, בטח אחרי הלידה

הייתי מעדיפה טיולון קליל שמתאים לגיל הזה, ואם צריך אמבטיה אז רק בבית

אם מדוברעל פעם בשבוע שבועיים אז כל עגלהלא כבדה מידי יכולה להתאים לדעתי, לנו יש ספורטליין כמו שלכם, גם באותו גיל😁

היא נחשבת יחסית קלה אבל גם זה כמעט 10 קילו בלי תינוק..

מדייקת שאני מתכוונת להרים את העגלה, לא להעלות אותה מדרגה מדרגה

בכניסה לבית יש לנו בערך 20 מדרגות, שיהיו בלתי נמנעות בהתחשב בזה שאני אאסוף מהגן..

וטיולון בגיל הזה בחורף, לא קר?

לא התנסיתי בטיולון בחורף אבל אם מלבישים טוב נראה לי ממש סבבה

בגלל זה בעיקר מחפשת משהו נוח

החסרון הרציני הוא שאי אפשר להשאיר בה הרבה זמן.

אלא אם כן התכוונת להרים מהידית כמו סלקל, שזה ממש כבד.

אולי אנחנו לא מדברות על אותה דונה?

כי אני אפילו לא מצליחה לדמיין איך זה נוח לעומת עגלה. כשאני הולכת למקום עם מדרגות, אני משאירה את הדונה ברכב, מעדיפה להוציא עגלה לפתוח לקפל מאשר להסתבך עם הדונה במדרגות.

ואני בחודשים הראשונים משתמשת בגלל זה במנשא.

זה ממש נח, וגם כיף ומחמם בחורף.

ואז זה גם פחות משקל, גם על אותו עקרון של דונה וגם פחות כסף, שזה הכי חשוב😉

תודה לכן על העצות והתובנות🩷