התחלתי לצפות בסדרה ערבית תוצרת לבנון בשם אל-האייבה al-hayba لهيبة...
כמה תובנות:
1. אף פעם בכל חיי לא ניסיתי להקשיב לערבית בתור שפה שאנשים תבוניים משתמשים בה בשביל לדבר, באופן דומה לעברית
1.1. מחשבות שכאלה גורמות לדה-הומניזציה - כשאני מחקה ערבי ועושה צלילים של "ואווחה וואחה וואחה" אני בעצם פוסל את עצם קיומו, ולא רק מזהה אותו כאויב שלי...
1.2 באופן כללי המרחק שגורמת אי הבנת שפה בין אדם לאדם הוא מטורף. לא רק שאני לא מבין אותו, אלא כמעט תמיד בגלל הזרות של השפה וחוסר היכולת שלי להבין את הנאמר אני מזלזל בו. זה נחמד להקשיב לשפות ולשמוע רסיסים של היגיון פנימי בתוכן..
2. התרבות של הערבים המוצגת בסדרה דומה עד מאוד לתרבות של יהדות מרוקו. הדיבור על כבוד, מסורת, כוחניות, היררכיה במשפחה - כל זה מודגש ומורגש בטירוף. בתור כוזרי אשכנזי אני צופה בזה וחווה הרגשות מעורבות: מחד - הערכה לטבעיות של זה, הערצה לכוח שבזה (דמות האב אצל הערבים כריזמטית; דמות האם נערצת), הערצה לחום שבזה. מאידך - זלזול מטורף, תרבות של בהמות עם מעט מאוד עדינות, כמויות פסיכיות של נשקים ורובים, איומים והרתעות של גנגסטרים כחלק מהנורמה... בקיצור --- ער(ס/ב)ים
3. הליהוק קורע מצחוק. עד עכשיו כל השחקניות הראשיות הן דוגמניות-על בעולם הערבי
3.1. הן באמת נראות טוב, שזה נושא להרהור אחר - האם לראות ערבייה יפה זה דבר מבלבל? אנחנו זכינו שהאויב שלנו יהיה מכוער, לפחות, ומבט על ערבייה יפה גורם להרגשת מבוכה כפולה: היא גויה, והיא אויבת - ובכל זאת היא יפהפיה ---
3.12. שזה אגב נושא להרהור אחר - המראה של חלק נכבד מהדמויות נראה מאוד מאוד דומה למראה הסטריוטיפי בישראל. לבנון הם לא בדיוק ערביים מבחינה גזעית, ולא דומים לחבר'ה בערב הסעודית או בתימן; הערבים מערב הסעודית הם ערבים, והלבנונים והסורים הם כנענים - כנראה פיניקים ושאריות של עמים קדומים כאן מהלבנט.
4. לבנון, כך מסתבר, היא יחסית מדינה חילונית. לעומת איראן שם יש בפועל שלטון שריע'ה - בלבנון בכל פעם שרואים נשים ברחוב הן נראות מערביות, כלומר חילוניות. כמעט כל הנשים הולכות עם מכנסיים ולא עם שמלה; יש נשים עם מחשופים; אני די בטוח שעוד לא ראיתי בכל הפרקים עד כה חיג'אב אפילו פעם אחת (סיימתי היום את פרק 4 מתוך 150 פרקים).
5. יש משהו מאוד עוצמתי באסלאם. אמנם האסלמיות לא מאוד מורגשת בפועל בסדרה, אבל היתה הלוויה אחת שהגיבור הרים את הארון וירה באוויר וצעק "לא אללה אילא אללה" וכולם חזרו אחריו וזה היה מאוד דתי, במובן הרליגיוזי של המילה, ולכן אני מאוד מבין את הקשר הההדוק של הערבים אל האסלאם. זה עוצמתי... אני גם חושב שבאופן כללי אדם שאין לו עמדה בהירה נגד אסלאם היה מתאסלם מול מופעים כאלה.
5.1. חשבתי על זה שהאסלאם מושרש עמוקות בשפה הערבית. כלומר - מה יעשה אדם אתאיסט? כל הברכות, כל האיחולים, כל המחוות, הכל קשור לאללה. הוא משולב בתוך השפה, ואדם חושב בשפת האם שלו. איך אפשר להיות אתאיסט ערבי? כאילו הם שמים בכיס הקטן גם את oh my god האנגלי וגם את הברוך ה' היהודאי.
תודה שקראתם תמצאו לי כבר שידוך או שאתחתן עם גויה ואחכה שלהב"ה יחלצו אותי מהכפר
"
)
