בשביל להכנס להיון לא צריך להיות ביחד דוקא ברגע הביוץ, גם לא ביממה שלפניו.

לילה אחד של היעדרות סביב הביוץ ישאיר לכם סיכויי יפים מאד להיקלט

שיהיה בהצלחה ובשעה טובה!

גם אם הטיול רק לילה אחד... יש התרגשות לפני ועייפות אחרי.

מותר לסרב 

זה סיבה מאוד מאוד חשובה. 

תגידי שיש לך משהו חשוב 

וזהו. 

אם הוא לא יותר מ2 לילות אין סיבה שזה יפגע בכניסה להריון.

זרע מחזיק בגוף 3 ימים ויותר...

ואם לא תצאי עכשיו, יכול להיות שזה יצא בזמן אחר שיהיה לא נוח.

אם זה טיול יומי אז נשמע לי סביר לצאת, אם זה דורש שינה אולי לבקש להגיע בבוקר ולחזור בערב?

השאלה איפה זה פוגש אתכם...

אם באחך לצאת ויהיה לך כיף וחוויתי, לצאת ללילה אחד נשמע שלא דרמטי , וימלא אותך

אבל אם זה מבאס קצת את בעלך או שילחיץ אותך אז עלול לרוקן ולהשאיר טעם רע...

נשמע ממש ממש קשה.

אולי הדרכת הורים שתתן לכם דרך וגישה אליו?!

בגדול אני מרגישה שבתור אמא עברתי דברים לא פשוטים עם חלק מהילדים ובנוסף יש לנו גם את הסיפור המשפחתי שלנו

וסה"ב אני יודעת להתמודד עם קושי מול הילדים וכל מיני התנהגויות והתנהלויות שלהם

ואכשהו איתו אני מרגישה שלא עוזר כלום 

נשמעת לא מאד חריגה

קצת מזכיר התנהלות של קש"ר

נשמע מההודעות שלך שיש לך עומס גדול בחיים

והתוספת של הקשיים מולו זה הקש ששובר את גב הגמל

זה לא רק הוא

ולא רק ההתמודדות מולו

זה המכלול

כשיש עומס יתר בחיים גם גפרור קטן יכול להצית שריפה

אז ברור שאש גדולה מציתה אותה

הפתרון מתחיל מהבנה עמוקה של הבעיה

ולא בהכרח שיש פתרון מיידי לעומס יתר אלא תהליך הדרגתי לאורך זמן

כי עלו לנו בעבר מחשבות לגביו על קושי בקשב וריכוז

אולי באמת אנסה לברר את העניין הזה

וגם יכול להיות משהו דומה/ אחר

אבל

לא יעזור רק לחפש את הבעיה שלו (זה אכן טוב להבין בעיה ולטפל בה)

אלא להבין שרוב הבעיה לא נמצאת אצלו/ סביבו 

שני דברים,

דבר ראשון- זה שעכשיו זה ככה לא אומר שזה תמיד יהיה ככה. מכירה מקרוב מאוד מקרה שהילד שכבר לא ככ ילד עכשיו, הוא בחור נדיר זהב מתוק נעים. (וזה לא תמיד היה ככה בכלל בכלל)

דבר שני, נשמע שגם הוא במצוקה. שמשהו קשה לו, אולי למצוא את עצמו במרחבים שונים (כשיש הרבה אחים בבית, כשיש רק את הקטנים, וכו)

אז נראה לי שכן כדאי טיפול כלשהו.

אציין בקצרה שאם הוא במערכת החינוך, את יכולה לדבר עם היועצת והמורה ולבקש פסיכולוג מטעם משרד החינוך (זה קיים וזה בחינם וזה אחלה).

ואז גם הפגישות יכולות להיות בבית הספר וזה פחות השקעה להסיע אחהצ ופה ושם.

אבל לדעתי לפחות הדרכת הורים, אפילו בזום, אפילו אם את ובעלך ביבשות שונות, תצטרפו שניכם. 

אנשים, בטח בקשר של הורים וילדים, מרגישים אנרגיה, כלומר גם בלי להגיד לו שאת מרגישה אליו דברים שליליים, הגיוני שהוא איפשהו מרגיש את זה או מגיב לזה. 

ואז גם את מרגישה אותו וזה מעגל. 

וקשה לצאת מהמעגל וגם לא כיף בו בכלל בכלל. 

ולפעמים צריך התערבות שתעצור רגע את הסחרור ותעזור לחזור למסלול. וגם להתאים את המסלול.

באמת יכול להיות שעוד כמה חודשים את תרגישי שהילד מלאך. באמת. תאמיני בזה. תצעדי לשם. אתם תגיעו!

אני באמת צריכה להזכיר את זה לעצמי יותר

אני כן אוהבת אותו מאוד, הא חשוב ויקר לי ואני משקיע בו המון, בדברים מסוימים הרבה יותר ממה שאני משקיעה בילדים האחרים

אני גם אומרת לו הרבה שאני אוהבת אותו ומקווה מאוד שהוא כן מרגיש ככה

באמת המחשבה שלי כל הזמן היא לכיוון שיום אחד זה ישתפר וכבר עברתי דברים לא קלים עם חלק מהילדים והגדולים עכשיו כולם ילדים מדהימים וטובים

לגבי מערכת החינוך- לצערי אין מענה בבית הספר שלו, ממש שום דבר (מנסיון)

בהדרכת הורים כבר היינו. סה"כ אני מרגישה אנחנו הורים טובים ויודעים בגדול איך להתמודד עם דברים של הילדים ואיכשהו איתו זה עדיין לא הולך

אבל באמת באמת כל ילד כל כך שונה

ומה שהיה הכי טוב בעולם עם ילד אחד יכול להיות קטסטרופה עם אחד שנולד שנה אחריו.

רציני. זה לא קל. לעניות דעתי (הבלתי מקצועית לחלוטין), זה לא שיש ממוצע של כמה אתם הורים טובים סה"כ לכלל ילדיכם.

לדעתי ההפך. עם כל אחד זה שוב מדליה. באמת. (אומרת כמי שבאה מבית שבו כל אחד רץ לכיוון אחר לחלוטין. והיינו טפו חמסה לא מעט)

פסיכולוגים של משרד החינוך, ז"א של בתי הספר הרבה פעמים לא יטפלו בילד בתוך בית הספר מהרבה סיבות, אבל בהחלט יתכן שניתן לקבל טיפול דרך השרות הפסיכולוגי העירוני בחינם לעיתים או במחיר מעט מוזל

ונשמע שהגעת לקצה, אז אולי תרצי משהו אחר ...

תעשי גוגל ל"קונסטלציה משפחתית"

במצב דומה אך קצת שונה עשה אצלנו פלאים.

גם מוח אחד.

אבל חשוב לבחור מטפלים מעולים עם ניסיון והמלצות.

בגדול, בשתי השיטות אומרים שיש דברים ש"מנהלים" אותנו. לא בהכרח במודע. זה יכול להיות משפט פנימי, משקע מהלידה ואפילו משהו במשפחה לא בדור שלנו.

וכשנותנים לדבר הזה מקום ומענה, הכל משתחרר.

לדוג' שרון ברתל, שהיא מטפלת קונסטלציה ידועה סיפרה שהיה במשפחה שלה בעיית קור רצינית. היא, אמא שלה והאחיות שלה - תמיד קר להן.

ובמהלך הטיפול גילו שהסבא הסתתר בתקופת השואה במקום ביער, הכל היה שלג, הקור היה מאוד חזק

וכשהיא נתנה מקום מודע לחוויה החזקה הזו הפסיק להיות לה קר בצורה קיצונית.

אולי אנסה לבדוק את זה

אני פשוט מרגישה שעם העומס של החיים אני לא מספיקה כלום ואותה ללכת איתו על בטוח

אם זה מרגיש לך כיוון טוב הייתי הולכת.

בקונסטלציה הטיפול הוא חד פעמי, מפגש אחד.

האם הוא עבר אי פעם אבחון מסודר?

כי נשמע די בבירור שהוא במצוקה גדולה שנובעת מקושי גדול כלשהו. וברור שגם אתם במצוקה גדולה, ובטח לא מצליחים לחשוב בהיגיון איך לעזור לו...

הטיפול שהוא היה בו היה אצל פסיכולוג קליני? כי אם לא, אז ממש כדאי להתחיל שם. אפילו כרגע בלי הילד, לתאר בדיוק את כל הקשיים שלו, ולקבל כיוונים לאבחון.

אחרי שיהיה אבחון מדויק בע"ה (וזה יכול לקחת זמן...) תדעו באיזה כיוון לטפל בו ואיך לעזור לו ולעזור לכם.

וחוץ מזה, אם אפשר, תנסו לדאוג לעצמכם לאוורור, זוגי או אישי, כי מן הסתם גם המצב איתו וגם המצב שמסביב שתיארת משפיעים מאוד על הנפש שלכם, ובאמת קשה לצאת ככה מהלופ של התסכול...❤️

חוץ מפגישות אצל המטפלת שאצלה טופל שכמובן היא לא פסיכולוג קליני כי אנחנו גרים במקום די מרוחק שאין בו כמעט שום אפשרויות

איך מתחילים טיפול כזה? למי פונים? דרך קופת חולים?

מבאס שהאפשרויות אצלנו כל כך מעטות

מקווה שיש מענה מספיק טוב ומהיר אצלכם...

מצטרפת לכיוון של לבדוק קשב וריכוז - יחסית זה אבחון קל. אבל גם אם יוצא שאין לו קשיי קשב - אל תרפו, ותמשיכו לנסות לאבחן כיוונים אחרים.

מקווה ממש שתעלו על הקושי ושתצליחו לעזור לו ולכם.

(ואל תאשימי את עצמכם בשום אופן! גם להורים הכי טובים שיש יכול להיות פתאום ילד מאתגר במיוחד שיהפוך את כל המערכת... וזה לא בהכרח קשור לכל מה שמסביב - לא למה שאתם מתמודדים איתו ולא למספר הילדים שלכם❤️)

את נשמעת לי כמו מישהי ללמוד ממנה.

קודם כל בית עם משפחה ברוכה, זה אתגר גדול מאוד, שבעיניי מי שלוקחת את זה על עצמה, כבר מגיעה לה המון הערכה.

דבר שני- זה ממש לא נשמע שמשהו דם חסר אצלכם, מבחינה רגשית או שכלית. נשמע שיש פה שני הורים מודעים וגידים מאוד, שמתמודדים בצורה יפה מאוד עם מציאות של הרבה משתנים והרבה צרכים בבית אחד.

זה וואו גדול מאוד.

אין לי ילדים בגיל הזה. אבל אני מאמינה שלפעמים צריך להיות כנים מול הילד. גם ככה הוא מרגיש את זה.

לא להגיד לו- אנחנו סובלים ממך

אלא להגיד את האמת- ההתנהגות שלך מעייפת אותנו, היא מאתגרת אותנו כל כך שכבר אין לנו כוח. אנחנו מרגישים שאין לנו דרך להגיע אליך, ואנחנו כל כך רוצים.

עצוב לנו לראות שאתה בוחר להציק לאחים שלך, ואנחנו לא מבינים למה.

כשאתה בטוב עם האחים שלך, זה כל כך פותח לנו את הלב, זה נותן לנו אור בנשמה. זה פשוט נותן כוח.

התקווה שלנו היא שיום אחד פשוט תתעורר להבין איך כדאי לך להתנהג,

אבל בינתיים זה ממש לא פשוט לנו הסיפור הזה.

ניסיתם פעם להביא את עצמכם ככה מולו? 

משתדלת מאוד שזה יהיה בצורה מכובדת (וברגעי שבירה לא תמיד מצליחה..)

אבל אני מרגישה (וגם האחים שלו אומרים כך) שאין עם מי לדבר

הוא כאילו לא מקשיב או לא קולט.  כל דבר כמעט שהוא אומר (הכוונה לתלונות) הוא חוזר עליו כמה פעמים, שוב ושוב ושוב.

אני מסבירה לו ששמעתי אותו, משקפת את הדברים שלו, או עונה לו על מה שאומר וכלום לא עוזר, הוא חוזר וחוזר על הדברים (שזה גם יכול להוציא מהדעת)

למשל  אם הוא יציק עם משחק מסויים לאח ואני אגיד לו שאם הוא ממשיך אני אקח לו את המשחק כשאני אקח אותו הוא יצעק שוב ושוב "אבל אתם רק רוצים שאני אסבול!!!"

שום הסברים לפני, אחרי או אפילו הרבה זמן אחרי, כשהוא  כבר רגוע, לא יעזרו

שהוא סובל בחברה בבית הספר/שהוא סובל מאיזה קושי נפשי כמו חרדה?

נשמע שיש לו עולם פנימי סוער, שלאו דווקא מתכתב עם מה שבחוץ. הוא יצירתי במשהו?

האם בעלך יותר חזק מנטלית ממך? לו הוא כן שומע?

כי לי נשמע שהוא שואב ממך הרבה אנרגיה ומחשבות, ואת צריכה כוחות גם בשבילו, גם בשביל האחרים ובעיקר בשביל עצמך.

הייתי מנהלת לי מחברת שבו אני כותבת את המסע הזה מולו ומתעדת. זו כבר הקלה נפשית- לדעת שבסוף היום אני אשפוך את זה למחברת...

הכי חשוב זה שתאמיני שאת לא יכולה לעשות עבורו הכל,

ושגם אם קשה לו עכשיו, ייתכן מאוד שהוא בעצמו ילמד אחף להתגבר

אני כותבת היה בעבר, כי היום אנחנו במקום אחר

גם ניסינו הדרכת הורים שלא ממש עזרה

ובסוף מה שחולל אצלנו התחלה של שינוי זה טיפול בשיטת המכלול

אח''כ כן עברנו ועדין הדרכת הורים

אבל קודם כל צריך משהו שיחרר מהשורש

ממליצה לך בחום 

יכול להיות שהוא צריך יותר יחס והכלה מילדים קודמים אליו,

עדיין הכל נשמע לי כמו דבר טבעי ורגיל, כולל זה שאת מרגישה על הקצה לגביו.

הוא קורא לך בדרך שהוא יודע, הוא לא יודע להגיד אמא אני זקוק לך, בבקשה תראי אותי כמיוחד. בבקשה שהגדולים לא יעשו לי צל.

אז הוא מוציא את זה בדרך שעוד יותר לא עושה לך חשק לעזור לו.

אבל הוא משיג את מה שהוא זקוק לו. את חושבת עליו, את מוטרדת מההתנהגות שלו, את חיה חיי סבל.

אפשר לצאת מהלופ הזה.

קודם כל להפנים שהוא קורא לך לעזרה בהתנהגות שלו, ואז לטפל.

הוא לא אשם שהחיים עמוסים, והוא מסמן לכם כבר בגיל הזה שהרגיל לא מספיק טוב בשבילו.

כדאי לתת לו מענה עכשיו ולא שבגיל 15 הוא יעשה דברים שבכלל לא תמצאי את עצמך איך לגשת לזה. עדיך כל עוד הוא מוגן בבית והוא בגיל שיש לו הרבה תקשורת איתכם ההורים, לנצל את זה עכשיו כדי לתת מענה למצוקה שלו ושהוא יעלה על דרך המלך.

לא יודעת איזה טיפול ניסיתם, עושה רושם שמשהו שמשלב הדרכת הורים וטיפול רגשי ביחד יכולים לעזור פה.

לגבי הדרכת הורים, גם אם אתם ההורים הכי מנוסים שמכירים את כל ההדרכות,

כשיש קושי ספציפי עם ילד מסויים, בהדרכה לומדים לפתור את הקושי הספציפי. בסוף בדינמיקה של הורה וילד זה לא אובייקטיבי ואנחנו מביאים מטען מסויים לקשר, ובהדרכה חיצונית (עם מישהו שרואה את התמונה מזווית קצת אחרת) לומדים לזהות את הדפוסים שגורמים לקושי באופן נקודתי, ולכן זה יעיל גם כשמכירים את כל ההדרכות ויש לכם ניסיון גדול בהורות.

בהצלחה!

אני משתדלת מאוד לתת לכל ילד את הזמן שלו וראו את מה שהוא צריך בלי קשר לאחרים והוא באמת מקבל הרבה יחסית לעומת האחרים כי אני מרגישה שזה מה שהוא צריך

יש לנו במהלך השבוע זמנים שבהם הגדולים (כולם בחטיבה ומעלה) עוד בבתי הספר וגם הקטנים במסגרות ורק הוא נמצא איתי

ברור לי שהוא זועק לעזרה, אבל אני מרגישה שאני לא יודעת מה לעשות עם זה. הדרכת הורים לא הרגשתי שהועילה יותר מידי (איתו. בעבר הלכנו לגבי ילד אחר ועזר לנו ממש)

כדאי לנסות טיפול והדרכת הורים למרות שניסיתם בעבר ולא הועיל.

האם ההתנהגות אז והיום הייתה חופפת?

גם אם כן, בתקופות שונות בחיים הבשלות משתנה ואולי מה שלא עבד פעם קודמת יעבוד הפעם. לפעמים אין מספיק כימיה עם המטפל.

לפעמים ילד צריך לשמוע מאיתנו משהו מסויים ולכן זה לא רק פונקציה של זמן איתו, אלא מה הוא שומע ולומד על עצמו בזמן הזה.

לכן כדאי שילוב של הדרכת הורים וטיפול כדי לשנות את התפיסה שלו לגבי עצמו ולגבי היחס של הסביבה אליו.

נגיד לפעמים ילד בטוח שיש לו אח יותר מוצלח ממנו ואז לא משנה מה המציאות, כל דבר שקורה מחזק את התפיסה הזאת.

נגיד הם משחקים משחק והאח מנצח- הוכחה שהאח מאפיל עליו,

משחקים שוב והפעם הוא מנצח- האח הפסיד לו בכוונה כדי שירגיש טוב עם עצמו, שוב האח מאפיל עליו.

אוספים אותו הוא קטן.

לא אוספים אותו- לא דואגים לו..

כלומר עד שלא מטפלים לעומק במה שגורם לו להרגיש את מה שהוא מרגיש, כל מציאות ולא משנה מה היא, מחזקת את מה שהוא ממילא מרגיש..

לק"י

גם יהודיות...

אבל כן מקפידים על שעות הביקור, אז רוב היום לא הומה מבקרים.

והמחלקה לא מפריעה לי, יותר חשוב לי צוות טוב ואנושי.

השאלה מה חשוב לך?

(והתכוונת שהחברה לא פנטסטית?).

לק"י

יצא לי להיות עם יהודיה, שאמא שלה והיא חפרו *לי* כל הזמן, לא רק דיברו ביניהן (אבל היה נראה שלשתיהן יש בעיה).

ואחר כך נכנסה בדואית. והיה שקט רוב הזמן.

באשפוז האחרון, שנמשך 5 ימים, הייתי רק עם יהודיות.

יש מצב שמנסים להפריד מראש.

הייתי מנסה לברר על הצד המקצועי, איך הם בלידה תאומים וכו'.

(ותחשבי גם על אשפוז רחוק מהבית, כשיש ילדים. והאם זה שווה במקרה הזה).

אבל פגשתי שם 2 רופאות, איריס שוהם ואפרת שפיגל, והן היו נשמעות ממש מקצועיות ונחמדות, קראתי שיש שם רופאה מומחית לתאומים, גלי פריינטה.

מה בדיוק היית מבררת? 

לק"י

אולי רופאת הנשים שלך תוכל לעזור לך? אולי היא מכירה?

או תדע להגיד לך מה חשוב?

(אני אגיד לך מה, ניקיון ושקט תלוי בעיקר במי שאיתך בחדר... בעיני זה פחות מה שחשוב).

מה שעלול לקרות בתאומים, אז חשוב לקחת בחשבון את עניין הפגיה-האם יש שם פגיה טובה או לא.

אני לא מכירה את סורוקה. אבל שווה לברר.

הבנתי שהפגיה בתל השומר כן מומלצת.

למרות שבירושלים אוכל לישון אצל ההורים

לא שזה כזה נחמד... מעדיפה בית

לא מבחינת יחס וממש לא מבחינת מקצועיות

ומכירה עוד הרבה הרבה הרבה הרבה שלא .בקיצור לא ממליצה בכלל...

לעומת זה על הדסה אני ממש ממליצה וגם הפגייה שם מצויינת!

מוקדמת... בכלל לא בטוח שתגיעי לזירוז.

ואם היא מוקדמת וצריך פגייה, ממש לא הייתי נוסעת לבית חולים רחוק מדי מהבית כי גם ככה פגיה זה קשוח.

אלא א"כ, מדובר בפגות צעירה ממש שאז יש משמעות גדולה למומחיות של הפגייה. ואז מומלץ להרחיק- אם אכן יש אופציה מבחינת זמנים.

אם אכן תלדי בזמן/בזירוז

אם הלידות שלך הן לידות יחסית מהירות- לא הייתי מתרחקת. לידת תאומים חייבת להיות בפיקוח.

ותמיד לידת תאומים מזמנת אליה את כל הצוות המומחה כך שבטוח תרגישי עטופה יותר.

סיטואציה. לקחנו רופא פרטי בהדסה ללידה של התאומות. הגענו אליו לפגישת ייעוץ לפני הלידה, שילמנו כסף רב, תיאמנו איתו.

בסוף הייתי צריכה זירוז ביוםX והוא לא יכל. אמר שיש לו כנס רפואי שנחפש רופא אחר.

נתקענו....

הלכנו לרופא פרטי אחר בבית חולים אחר

היתה לנו חוויה מושלמת

רופא מעולה

צוות מעולה

פגייה מס' 1

הכל היה פשוט מדויק עבורנו.

אז ממש מסכימה עם @יעל מהדרום 

לפני הכל ואחרי הכל- רק להתפלל שנזכה לשליחים טובים

שיהיה בבריאות, שבמחה ובידיים מלאותתתתת

אין כמו תאומים בעולם!!!!!!!!!!

הלוואי שאזכה לעוד

מאז המלחמה עם איראן שנהרס שם מבנה, לא הכל אותו דבר. לא יודעת פרטים מדויקים, אבל כדאי לראות בעיניים.

קחי בחשבון אולי אם תצטרכו פגייה אז עדיף קרוב לבית.

לגבי הנסיעות, יש מישהו אחר שיוכל לתמוך בך אחרי הלידה במקומו במהלך האשפוז?

או לקחת בחשבון מראש נסיעות במונית שיוכל לישון בדרך?

כי עם כל ההבנה לקושי של המרחק, את צריכה להרגיש שאת בידיים טובות במהלך הלידה כי זה הכי חשוב אמא בריאה ותינוקות בריאים.

אם יש לך קרובי משפחה בירושלים או במרכז אולי אפשר שבעלך יהה שם עם הילדים בזמן האשפוז?

ילדתי שם לפני אחרי, לא זוכרת הבדל.

אני חושבת שהעריכה לא טובה.

היא לא כתבה שהיא לא הצליחה לעצור אותו, היא כתבה שהוא השתמש בכוח פיזי עם הידיים שלו כדי שלא תוכל לצאת או לברוח. זה הבדל משמעותי.

ממש לא את.

הוא עשה משהו שלא רצית עד שהקאת, ואת עוד זאת שצריכה להתנצל ולהסביר??

גם בין בני זוג שאוהבים מאוד מאוד יש גבולות, והוא חצה גבול ומפיל את זה עלייך...

הוא עשה מעשה לא לגיטימי ואת ממש לא הצד הפוגע כאן.

יכול להיות שהוא כועס על עצמו ומוציא את זה עלייך? או שמרוב בושה הוא לא יודע מה לעשות עם עצמו?

אם זו אלימות מינית

אבל זה בטוח התנהלות חסרת רגישות ולא נעימה בעליל

את לא צריכה להסכים לזה

(והוא לא אמור לעשות את זה)

על החלק שלך יש לך אחריות והשפעה מלאה

זה לא נשמע לי מוגזם בכלל.

אלא אם כן נעשה בשימוש בכח.

אפ זה בעדינות זה דווקא מתוק

היא כתבה בכוח

חבל להקטין בעיה

להכניס מחשבה אולי זה בסדר

כשזה לא בסדר אדום בוהק 

גבול שלא אמורים לעבור

זה הזמן

לכעוס

לבקש התנצלות והבהרה

ולשים גבול חדש

לא להיכנס לסיטואציה דומה

כי יש לו בעיה

ואף אחד לא צריך לסבול ממנה

וזה שהוא נעלב

זה כבר סימן אזהרה למניפולציה

אבל וזה אבל גדול,הוא עשה משהו בכוח הוא לא היה רגיש כלפיך ולא ראה אותך,ובטח לא ראה את הגבול שלך ובסוף הוא נפגע?

זה נשמע לי ממש מניפולטיבי,

אז קודם כל חשוב ממש לשקף את זה זה מעשה ותוצאה זה לא עניין של אהבה בכלל,

להעמיד גבולות ברורים,את נפגעת כאן פיזית והוא דורש התנצלות?

גם בתוך זוגיות אוהבת ושבגדול יש רצון הדדי לקרבה גופנית, יש עניין של הסכמה.

זה שאת אשתו לא אומר שהוא יכול לעשות מה שבא לו, בטח כשאת מתנגדת או שהוא עוצר בכוח.

אני כן אציין משהו שאני לא יודעת כמה הוא בשיח בסביבתך.

יש כאלו שנהנים מ"שליטה" בזמן האישות. וזה בסדר גמור כששני הצדדים רוצים. אבל אם אצלכם זה ככה, חשוב שתהיה מילה שהיא מבטאת - לעצור ומיד. כדאי שזו תהיה מילה איזוטרית שלא הייתה יוצאת סתם ככה. (טרקטור, לא יודעת, משהו).

אם לפעמים את נהנית מזה ולפעמים לא- אז זה משהו חשוב שיהיה.

אם את בכלל לא בקטע- אז לא ולא. אם את רוצה להפסיק, אז מפסיקים. ככה פשוט. (כן, גם אם זה ממש ממש באמצע. בכל שלב. גם אם הוא כבר בפנים או לא משנה מה).

ואת ממש לא צריכה להתנצל

כדאי לדבר על זה ולהגדיר גבולות גזרה. ולגיטימי לא לרצות כל דבר

דבר אחד ששניכם צריכים לדעת קודם כל פיזיולוגי.

רפלקס הקאה לא נוצר רק מגועל אלא אלא גם מהכנסה של כלי לעומק הגרון וזה בלתי נשלט ובלתי רצוני.

אני על סף הקאה בצילומי שיניים כשמכניסים לי את הפלסטיקים האלו, יש לי ילד שתמיד על סף הקאה כשרופא מכניס לו את המקל עץ.

אז להתנצל ברור שאין עניין שלא לדבר על זה שזה נעשה בכוח.

יש מקום לשיחה, יש מקום להתנצלות מאוד מאוד רצינית מצידו.

מהצד שלי נראה לי אפילו שמדובר אפילו בחצי מניפולציה מצידו, אבל את מכירה אותו יותר מאיתנו. 

נניח שבזמן מעשה הוא לא חשב על איך זה מרגיש לך,

אבל לפחות בדיעבד הוא היה צריך להבין את הטעות שלו ולהתנצל.

נראה לי זה מצריך בירור רציני מולו על מה עושים ומה לא עושים.

ושאסור לו למנוע ממך פיזית לסגת מפעולות שלא מתאימות לך גם אם זה מאוד מאוד מבאס אותו.

זה בסדר שהוא מנסה לייצר מגע, אבל שתמיד תהיה לך האפשרות להימנע אם לא מתאים לך וזה לא משנה אם הבטחת קודם או שזה משהו שהוא רגיל שכן מתאים לך וכד'.

הגוף מבין יותר מהר מהשכל מה מתאים ומה לא, בשביל זה יש אינסטינקטים ואסור לו למנוע ממך להשתמש בהם, אלא אם את מבקשת ממנו במפורש שימנע ממך להתנגד.

אני ממש מצטערת שזה מה שאת עוברת 

נכון שזה משהו לא נעים בכלל

אבל לפי הפירוט שקראתי לפני שנמחק

זה משהו שיכול לקרות ולא חריג

ברור שהיא לא צריכה להתנצל

וברור שהוא זה שצריך להתנצל

ולהבין שעבר גבול

אבל זה עדין נשמע בגבולות הנורמה

איך במקום להיות הנפגעת הוא הפך אותך לעמדת הפוגעת?

זאת נקודה שצריך לבדוק.

בגדול יש לנו נטייה לא לדבר על איך לעשות מין ולתת לגוף לדבר בתקשורת לא מילולית.

אבל זה לא נכון, יש מה לדבר וזה משפר המון, ועדיף לפני ולא רק תוך כדי.

תסכמו לפני מה הציפיות, חלומות וגבולות אדומים של כל אחד.

ערכנו בכוונה הודעות שהיו מפורטות מידי.

את מקסימה שהתנצלת אבל לא עשית משהו לא בסדר,

ואני מאמינה שהוא לא התכוון לפגוע.

לפני שעושים משהו כדאי לדבר על רצונות ופנטזיות באופן חופשי לגמרי.

בלי לשפוט, ובלי להבהל.

נשמע שיש בינכם פער מיני, ואולי יש דברים שלא תרצי לעשות ואל תרגישי חייבת.

אבל- ככל שתדברו יותר בפתיחות תבדקי עם עצמך אולי יש דברים שתוכלי לנסות לאט לאט ואולי להפתח אליהם ואולי זה יהיה נחמד לבדוק גבולות,

ואולי תרגישי שלא.

כרגע הוא מרגיש דחוי ואולי גם מתוסכל,

תנסו לדבר פתוח ותסבירי לו שאת מבינה למה הוא פגוע וכמה שאת נמשכת אליו.

זאת יכולה להיות התחלה טובה להתקרב יותר.

גם אצלנו זה ככה וגמני חולה כבר כמה ימים ולא מגיעה.

העבודה תחכה. גם המנהל.

אם גם בראשון תרגישי שאת לא מסוגלת אז אל. בשביל זה יש ימי מחלה בדיוק

במיוחד אם הגעת לצבירה כזו

אולי תנסחי לו משו בסיגנון שאת לא במיטבך וכל השיפורים שהוא רוצה בע"ה תדברו שתחזרי

איזה מעיק רבנןןן

ולא, ממש לא כל הבוסים ככה..

אבל כן כנראה אחוז משמעותי.

וזה מבאס

כי הם רק מפסידים מזה.

הוא חייב שנגיב על כל ציוץ שלו לפחות באימוג'י של אגודל למעלה שלא יהיה חלילה מצב שהוא אמר משהו ופיספסנו.

והם ממש מפסידים מזה.. אפס מוטיבציה לעבוד

או בסוף יום עם הילדים וכו?

תעשי לך תזכורת פעמיים ביום להיכנס ולהגיב לו מרוכז

נשמע שהוא לא יודע לשים גבול ואת צריכה לשים אותו..

איך את מרגישה?

אין לו בעיה שנגיב באיחור או משהו, ככה שאני יכולה תיאורטית להיכנס פעם פעמיים ביום ולהגיב לו. אבל לא יכולה כמובן לא להגיב שבוע כשאני חולה.. מניחה שלא לזה התכוונת

וכן לגמרי אין לו גבול 😅

עכשיו אני ב"ה הרבה יותר טוב, הצלחתי אפילו לאכול משהו קטן. תודה על ההתעניינות 🙏

אבל כן לסנן יותר, ולהיות בזמינות נמוכה ולהגיב מה שמתאים לך ובעיקר מתי שמתאים לך...

ובמיוחד כשאת חולה!

אולי כדאי לכתוב לו שאת ממש חולה, ושתעדכני כשתוכלי לחזור....

תרגישי טוב!!

אני עדיין לא מרגישה טוב. ברגע שאהיה מסוגלת אחזור.

את לא צריכה לעדכן אותו בשיפור קטן, כי הוא יכול להשתמש בזה נגדך. מאחלת לך רפואה שלמה ומהירה, אבל יכול להיות שיום אחרי השיפור תרגישי קצת פחות טוב, וחבל לתת לו את הקלף הזה שאמרת שהמצב משתפר.

לק"י

אני ילדתי את הגדול בקיסרי חירום בגלל מצוקה עוברית, ואחריו ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות ב"ה.

לא עשיתי כלום מיוחד.

זה כן משפיע על זה, שלפני לידות אני חושבת שמחתימים על טופס שאת מודעת לסיכונים, שיש ניטור רציף במשך כל הלידה, שאם צריך זירוז- לא נותנים כל זירוז (יש לזה גם פלוסים, שלא יזרזו "סתם").

בטח יש עוד דברים.

בעז"ה שיילך בקלות, בריאות ובידיים מלאות ובריאות!!

מהפורום פה קיבלתי המלצות מאוד חמות לקחת דולה.

ואצלי היא באמת מאוד מאוד עזרה לי וקידמה את הלידה.

אז לדעתי כן כדאי לקחת דולה, במיוחד בלידה כזאת שהיא בכל זאת קצת יותר מורכבת.

אני קראתי הרבה סיפורי לידת ויב"ק באתר קיסר נולד אני חושבת

זה נתן לי כח להבין מה זה לידת ויב"ק, מה שונה בה.

ולקחת מזה המלצות וטיפים ללידה שלי.

יכולה לשתף בשתי החלטות שלקחתי לעצמי לקראת הלידה השניה שלי:

1. לא רציתי לדעת מה הפתיחה לכל אורך הלידה. כדי לא להילחץ ולא להיתקע.

2. רציתי להיכנס לחדר לידה כמה שיותר מאוחר,

הפרוטוקול הרפואי בלידת ויב"ק היא ניטור רצוף בחדר לידה.

ואצלי מכיוון שעברו לניתוח עקב ירידות בדופק יש לי קצת טראומה מהניטור

אז בחרתי להיכנס לחדר לידה מאוד מאוחר, את מרבית הלידה העברתי במחלקה (הגעתי בתחילת הלידה עקב דימום והציעו להתאשפז ולחכות שהלידה תתפתח, אחרת הייתי מתעכבת בבית)

הייתה לי לידה קיסרית ראשונה ואחכ ילדתי 3 טבעי,  לא לקחתי דולה.

בלידה החמישית היה סיבוך ושוב היה קיסרי.

אחר כך לקחתי דולה וילעתי בחסדי ה' עוד 3 טבעי.

היום במבט לאחור- הצטערתי שלפני כן לא לקחתי דולה, כי הפער בין הטבעי שהתמודדתי לבד לבין הטבעי עם דולה היה שמיים וטרץ. זה הפך מלידות סבל ללידות חלומיות ומדהימות. (למרות שאת 2 הקיסרי אף דולה לא יכלה למנוע..( 

ממליצה בחום על דולה,  לא כי אי אפשר ללדת לבד אלא גם זו חוויה אחרת לגמרי

תודה ענקית על המאמצים העצומים שלכם בשביל עם ישראל!!!!

זה באמת המון!!

ובתקופה ככ ארוכה!!!!!!

באמת תודה עצומה!!!!!!

וחיבוק ענק!!!!

מנסה לחשוב מה כן יכול להקל עלייך...

אולי למצוא דרך להקל עלייך את השגרה שבוא לא נמצא ? שיהיה פחות מפרק?

כמובן שהלבד ורוב הדברים שאין לך תחליף מכבידים המוןןןן אבל מה כן יכול קצת להוריד ממך?🩷🩷🩷

עם ילדים ושני בני זוג שנמצאים במרוץ החיים הבלתי נגמר.  

אבל למזלנו, הדתיים, יש את השבתות לדברים האלה, למלא את המצברים הזוגיים ולהינות מאינטימיות מספקת.

(כתבתי "למזלינו הדתיים", כי מקולגות חילוניים אני שומעת על היציאות בשבת עם הילדים, ופשוט אין להם טיפת מנוחה, גם לא בסופי שבוע).

זה לא המקום להאריך ולפרט - אך מתוך האפשרויות של לילות שבת, בוקר מוקדם שבת, מנוחת צהריים בשבת, מוצאי שבת (בפרט בשעון חורף), אפשר למצוא זמן זוגי בנעימים, גם עם ילדים קטנים בבית.  

לקבוע יום בשבוע (שבת זה נוח אבל לא חייב) שבו לא משנה מה נמצאים ביחד, גם אם עייפים גם אם אין כוח מתאמצים בשביל זה

אינטימיות נועדה כדי להינות. לא כדי לעשות ☑️

אי אפשר להינות כשזה מאולץ, כשזה בזמן לא נוח ובתנאים לא נוחים.  

(מזכיר את מה שקורה כאשר מנסים להכנס להריון.  שזה נעשה טכני ומשימתי סביב חלון הפוריות ולא למען הכייף והעונג) 

ולהינות

הרבה פעמים קשה להיכנס לזה כי עייפים

ואם עושים מאמץ בכל זאת בסוף כן זורם ונהנים

ואם נחכה שיהיה ספונטני זה יקרה פעם במיליון

אבל כמו שבליל טבילה מתאמצים לפנות זמן, כוח, ולעשות אווירה

אז אפשר להתאמץ גם בסתם יום

שחשוב למצוא זמן.

לכן כיוונתי לשבתות. שיש תנאים נלווים של אוירה רגועה, ושעות רבות מאוד ביחד, ובלי לחצים של התארגנות הבוקר / עבודה/ בישולים/קניות/מטלות/מחשבות מטרידות מה עוד מחכה לי לעשות … 

מה לא הסכמת עם מתיכון ועד מעון

מה ההבדל אם שבת או יום אחר שקובעים מראש?

לבין שבת

לפחות איך שזה אצלנו, וכנראה בהרבה בתים אחרים.  בסתם ערב באמצע השבוע - יכולים לקבוע ולסגור ערב זוגי, אבל לא פשוט להתמיד בזה באופן מתמשך. כי החיים מלאים באילוצים ובלת"מים והמון פעמים זה עשוי להיות בסופו של דבר לא נוח מכל מיני סיבות - ואז נכנסים למיטה עם פחות התלהבות.  

ליל טבילה הוא פעם בחודש. לא פעם בשבוע.  

ובשבת - ממש יש נשמה יתרה.  משהו באווירה האופפת, בנינוחות, ברוגע, בתנאים, בניתוק…   

אבל בפועל גיליתי שאפילו כששבת מוקדם

אני תמיד תמיד גמורה מעייפות אחרי יום שישי של בישולים

הצטברות של עייפות של כל השבוע

תמיד נרדמת על הספה כבר

ודווקא יש ימים בשבוע שפחות עמוסים לנו באופן קבוע

אז זה כן משתנה בין זוגות...

אצלי הבישולים העיקריים בחמישי בערב. שישי להשלמות של המנה הראשונה (דג), מרק ועוגה.

וניקיונות - בעלי שיחי'!

וסלטים מבושלים מגוונים קונים במעדנייה לשבתות. לא משקיעה בזה בעצמי 🙃 

גם אנחנו דווקא פחות אוהבים את שבת לקטע הזה...

אנחנו אחרי ארוחה כבדה, לא מיד אחרי מקלחת...

עייפים תמיד תמיד

בלילות שבת של חורף בעלי נשאר ללמוד ואני קורסת למיטה..

הרבה פעמים מתארחים...

בקיצור, גם לנו יותר כיף ומוצלח במהלך השבוע

אבל אין ספק שעם ילדים וחיים עמוסים צריך לפנות זמן

לי מאוד מפריע שבדכ כשאנחנו יחד אני מאוד עייפה, אז אנחנו מקפידים שפעם בשבוע אני הולכת לישון עם הילדים, וקמה בערב רעננה
ככה אני גם מרוויחה ערב של איפוס עייפות, וצוברת 10-12 שעות שינה ביום הזה...

ללכת לישון עם הילדים

אולי נאמץ

ובעיני היא נכונה מאוד.

הכותבת מציינת שהם לא נמצאים ביחד ושזה חסר במרוצת החיים.

גם שקובעים זמן זה בכלל לא בשביל לסמן וי אלא כדי לדאוג שהאינטימיות לא תתפספס ולא תדחק בתחתית רשימת המטלות.

וגם ההגדרה מאולץ היא נקודת מבט, זה לא אילוץ זה מציאת זמן בשטף החיים לדבר החשוב מהכל, אחרת הוא מתמסמס.

לא צריך לבחור כמובן את היום הכי לחוץ שחוזרים מאוחר ומגיעים על הלשון בחוץ, כדאי לבחור יום נינוח יותר, יום חופשי אם יש או שבת אבל חשוב לקבוע להכניס ללו"ז

אני לא יודעת כמה שנים את נשואה אבל יש שלב בחיים שאם לא קובעים זמן זה פחות קורה וזה חבל מאוד מאוד

לקבוע זמן זוגי

שזה לומר "הזוגיות הזו חשובה לנו"

לבין לקיים יחסים כדי להרות.

ובדייט זוגי לא חייבים תמיד לקיים יחסים

יש גם שבועיים שאסורים ממילא.

זה פשוט זמן הטענה זוגי.

זה עניין של תיעדוף.

החיים תמיד יכולים להיות עמוסים יותר ועמוסים פחות.

תראי איזה יופי שיש גורם חיצוני שכאילו מכריח אתכם להתייחס ללילה אחד כמשהו שאי אפשר להתנהל בו כמו כל יום.

אם היה ליל טבילה כל שבוע, כנראה שהייתם מוצאים פתרון.

זה לא אומר שאתם לא בסדר, זה אומר שכשאין משהו חיצוני, החיים בורחים אחרי השגרה.

צריך להפנים שהכל מתחיל ונגמר בתיעדוף בחיים.

אם אני לא טועה את יחסית אחרי לידה? ואתם גם אחרי/ תוך כדי סבבי מילואים,

עומס מבורך, אבל עומס.

אפשר להחליט שכרגע לא מתאים לעשות שינוי. אבל זה צריך להיות ברור שזה מתוך החלטה ולא מחוסר ברירה.

ולתכנן מתי כן אפשר לווסת את העומס כדי להגיע לכל מה שחשוב לנו בחיים ושלא נתעורר יום אחד לגלות שלא השקענו מספיק בדברים שחשובים לנו בחיים .

האם טוב לנו (ל2 הצדדים)

כי זה פשוט לא רלוונטי מה קורה אצל אחרים.

השאלה היא האם לנו נעים טוב ומספק.

ונשמע מדבריך שאותך זה לא מספק

אז אתם צריכים לחשוב מה עושים כדי לשנות את זה.

באמת כולם עמוסים. וגם עייפים.

העייפות בעיני יותר חמורה מעומס כי היא מקשה על ההנאה..

אגב חיזור לא חייב לבוא לידי ביטוי דוקא ביחסי אישות.

אני הסברתי לבעלי שאני צריכה את התיווך שלו שמה שהוא עושה הוא חיזור

למשל, כשהוא מנקה ומסדר יפה את החדר שינה.

מחליף מצעים.

שאם הוא רק יגיד 'הכנתי לנו מיטה מפנקת' עם נשיקה- זה אחלה מחווה.

ובלי זה- זה סתם מטלה טכנית שהוא עשה בבית.

מה עושים בשביל לשנות את זה?

תקשורת.

אם כשהוא מנסה את עייפה, או אם הוא ניסה הרבה והיית עייפה- דחיה זה דבר מאד מרחיק.

אני אחרי שקיבלתי דחיה לקח לי כמה זמן, כמה חודשים- ליזום שוב בעצמי.

להביע את הרצון שלך, לדבר על עצמך

(לא איך לא חסר לך אלא יעשה לי הרגשה ממש טובה אם..)

אני באמונה מאד חזקה שמיניות טובה היא אחד מיסודות הבית שלנו.

לכן בשבילי, זה צורך.

אם ילד שלך יצטרך קלינאית תקשורת- תמצאו לזה זמן?

אז גם לזה מוצאים זמן.

למשל, אחת לחודש אנחנו עושים בוקר (חצי יום) זוגי, כי למדנו על עצמינו שבבוקר, אחרי לילה,

היחסים הרבה יותר טובים בפער.

זה לא אומר שאין תשוקה טבעית, זה לא אומר שלפעמים החשק כבוי בדיוק כשפינינו את הזמן,

זה לא אומר שאין חיזור וספונטניות אבל זה כן אומר שזה חשוב.

לקח לי זמן לעשות את הסוויצ' הזה במח ולהבין

שלקבוע זמן, לתכנן אותו, להתכונן אליו-

זה רומנטי לא פחות אם כי בצורה שונה...

א) לבדוק למה זה באמת לא זורם

ב) עם כל העומס אי-אפשר לחכות לערב חופשי , לעשות משהו רומנטי כי זה יקרה ממש פעם באף פעם אלא לנצל זמן . נגיד ילדים נרדמו אז לעשות .

ג) לגבי חיזור. גם גבר צריך להרגיש שחושקים בו. אם זה בנוי בצורה כזאת שהוא צריך לחזר כל פעם ועוד לא בטוח שזה יקרה אז ברור שהוא לא רוצה. 

לפעמים גבר שלא מרגיש צורך לאשתו בגלל שהוא עייף או מכל סיבה אחרת, מוצא את הצורך שלו במקומות אחרים כמו אתרים לא ראויים. ואז זה גלגל שמזין את עצמו, כי אין כוח אז הולכים לפתרון הקל שלא דורש מאמץ ואז הפתרון הזה גורם לזה שכבר אין לו חשק לאשתו אז הוא לא רוצה להתאמץ עבורה וחוזר חלילה.

אם יש ביניכם שיח פתוח שווה לשאול על זה ישירות.

ולחשוב איך אפשר לזמן ימים בהם אתם עירניים

צריך להשקיע בזה

תעשו תורנות שינה, תוותרו על כמה שעות עבודה, תעשו פחות בשישי כדי לשנוץ, מוצש תשכיבו ילדים מוקדם ותישנו צהריים בתורות

גם ליל טבילה לא תמיד מצליחים.

אני מניקה הנקה מלאה תינוק בן כמה חודשים  אז מבחינתי כל הקונספט של מקווה בזמן של הנקה הוא סוג של פייק

יש שלב כזה בחיים.

האם זה מבאס? מאוד.

האם זה נורמלי? אני חושבת שגם מאוד.

לא הייתי הולכת לטיפול בשביל זה. 

יש המון שלבים בחיים שהם עמוסים, אחרי לידה, לפני לידה, שהילדים גדלים והעומס בחיים גדל כי צריך לג'נגל בין הרבה מאוד משימות.

אם פעם ב... זה קורה זה נורמלי, אבל זו לא השגרה. חיי נישואין טובים כוללים חיי אישות באופן שגרתי, זה חשוב מאוד בכל שלב בחיים

לא אומר שצריך טיפול, כן שצריך למצוא פתרונות

חיי אישות  פעם בחודש זה מעט

חיי אישות יכולים ואמורים להיות מקור כוח זוגי.

וכשזה לא שם, נראה לי שכן נכון להשקיע בתהליך שיוכל לעזור לזה..

החיים עמוסים, ודברים שיותר חשובים לנו מקבלים יותר מקום.

אולי יש אפשרות להוריד אחוזי משרה, עזרה בתשלום, ושהיום יום יהיה יותר רגוע ומאוזן (גם בלי קשר לחיי אישות, לא לחיות בסוג של מרדף)

יכול להיות שזה לא מפריע לשניכם, אבל לדעתי זאת נקודה שמשפיעה ישירות על כל הקשר הזוגי, ובהכרח פוגעת בו.

כמו שלערב מקווה מפנים את הלו"ז, מתכוננים רגשית וטכנית, אולי גם מצליחים להגניב איזה שנצ קטן כדי שיהיה כח לערב, ככה אפשר לקבוע גם בתוך השגרה זמן ולהתכונן אליו. לדאוג לישון קצת בצהריים, לשבת קצת ביחד לפני, לדבר, להתקרב רגשית ואז יותר נעים גם לסיים את הערב ביחסים וזה לא מרגיש טכני ומאולץ.

*גם* בתדירות היחסים.

התדירות היא סוג של סנסור להבין אם צריך לשנות משהו בהתנהלות.

ברוב המקרים, שכשיש יותר זמן נינוח ופחות עייפות התדירות עולה.

השאלה עד כמה המציאות הזו של העומס והעייפות זמנית או מתמשכת, והאם יש איך ואיפה להכניס קבוע פעם בשבוע מרחב זוגי שבו יש יותר היתכנות גם לקיום יחסים. כלומר, בעיני צריך להשאיר מקום שבו אם לא רוצים אז לא בכח, אבל גם צריך שיהיה זמן זוגי שמאפשר להתקדם לאישות.

ואגב, אצל גברים רבים הרצון להיות ביחד הוא עצמו חיזור והבעת אהבה, צריך לקחת את זה בחשבון. זה בסדר לרצות שהחיזור יתממש בדרך אחרת אבל אי אפשר להגיד על גבר שרוצה אישות ואיכשהו בזמנים האלה אשתו לא רוצה, שהוא לא מחזר. מציעה להגיד לו מה יכול לפתוח את הלב שלך לקירבה ואינטימיות כשהוא יודע שהוא רוצה או כשיש מצב מצידו. לפעמים לשטוף כלים, להשכיב את הילדים או לסדר את השייש היא פעולה רומנטית מאוד

הלכה ח - המצווה הקבועה ומה שנוסף לה | פרק ב - הלכות עונה | פניני הלכה - הרב אליעזר מלמד שליט"א

בגדול, הרב מלמד כותב במסגרת הלכות מצוות עונה שלאנשים רגילים החיוב הוא פעמיים בשבוע (+ פעמים שבני הזוג רוצים).

ובקישור שהבאתי הוא נותן הסברים למה מומלץ, וגם מתייחס לדיון שהיה פה, האם כדאי להתחייב לזמנים קבועים או לא.

ש5 ילדים בני 10 ומטה

זה טריגר כמעט וודאי למריבות אינסופיות

אין מה להלחם בזה

אלא לקבל את זה כעובדה

זה מאד מובן שזה נמאס

(לי קשה לשמוע את מעט המריבות שיש פה)

אבל זה חלק בלתי נפרד מעסקת החבילה של ילדים צפופים 

נכון שהרבה פעמים זה בלתי נמנע, אבל לא צריך לקבל את זה כגזרת גורל. גם אחווה טובה היא חלק בלתי נמנע מבית שבו ילדים צפופים...

(וכמו שכתבתי בהודעה שלי - לפעמים מדובר בתקופות. למשל אצלנו בתקופת הקורונה הייתה לנו פריחה משפחתית ב"ה, והיה ממש כיף להיות כולנו ביחד בסגרים שהיו. אבל אחר כך כנראה יחסי הכוחות והגילים השתנו, ואז הייתה תקופה מאתגרת יותר... עכשיו אנחנו בתקופה שלפעמים ככה ולפעמים ככה, ובהחלט עוזר כל החיזוקים שכתבתי בהודעה שלי. ולפעמים גם לא, וזה בסדר, לא צריך להיבהל מזה כמו שאת אומרת, אבל גם לא לקבל את זה כגזרה בלתי נמנעת...)

עשיתי כמה פעמים מבצע אהבה - טבלה שבה אני מסמנת לב בכל פעם שאני רואה הבעת חיבה בין אחים. בסיום הטבלה קונים משהו לכל הילדים (משחק שווה או משהו כזה).

עוד דבר אפשרי: דואר מחמאות - תיבת דואר שבה מכניסים פתקים עם מחמאות בין בני המשפחה (הקטנים יכולים לבקש את עזרת הגדולים בכתיבה), ובליל שבת פותחים את התיבה ומקריאים את המחמאות.

גם לגרום להם לעשות דברים ביחד יכול להועיל - אצלנו למשל לאחרונה בכל ערב שני ילדים אחרים מכינים ארוחת ערב (בתורנות קבועה), ואז הם כבר ממתגים את עצמם כמסעדה, ומתכננים ביחד בחשאיות כיפית מה הם מכינים, וכבר נוצרת אחדות בין שניהם לאותו ערב...

ובאופן כללי - להעצים את אווירת האחווה בבית, לדבר על כך שאנחנו בני משפחה ואוהבים זה את זה, גם אם לפעמים רבים...

עצם זה שאת אומרת שבכל פעם הקואליציות מתחלפות זה כבר טוב, כי זה אומר שאין התנגדות מהותית בין שני אחים מסוימים (שאז זה משהו שקשה יותר לפתור).

וחוץ מזה - תזכרי שלפעמים יש תקופות כאלו במשפחה, ושהכול יכול להשתנות כשתגיע תקופה טובה יותר ומשהו בע"ה ישתנה...❤️

לק"י

אומנם לא רבים כל היום.

אבל לפעמים זה יותר מידי בשבילי...

שני דברים שאני רואה שמשמעותיים..

1. אם אנחנו בכוחות ואנרגיות שמחות הם הרבה פחות רבים..

התגובות שלנו רגועות ויציבות וזה מפחית ..

אז לדאוג לעצמנו נצליח להיות עם טעינה..

2. אם הם מרגישים שרואים אותם ויש להם מקום לפרוק, זאת אומרת, זמנים אישיים ומענה לצרכים שלהם אז גם משפיע על פיחות מריבות

שני הדברים האלה זה בשאיפה ולא מצליחים לעמוד בהם תמיד. זה עבודה תמידית אבל נראלי משפיע...

עוד דברים

לקנות משחקים חדשים

לנסןת לקנות דברים שמפתחים תחומי עניין ואז הם יוצר עסוקים

וחיבוק הזדהות!! זה באמת חלק מאחאות..