נשמע ממש ממש קשה.

אולי הדרכת הורים שתתן לכם דרך וגישה אליו?!

בגדול אני מרגישה שבתור אמא עברתי דברים לא פשוטים עם חלק מהילדים ובנוסף יש לנו גם את הסיפור המשפחתי שלנו

וסה"ב אני יודעת להתמודד עם קושי מול הילדים וכל מיני התנהגויות והתנהלויות שלהם

ואכשהו איתו אני מרגישה שלא עוזר כלום 

נשמעת לא מאד חריגה

קצת מזכיר התנהלות של קש"ר

נשמע מההודעות שלך שיש לך עומס גדול בחיים

והתוספת של הקשיים מולו זה הקש ששובר את גב הגמל

זה לא רק הוא

ולא רק ההתמודדות מולו

זה המכלול

כשיש עומס יתר בחיים גם גפרור קטן יכול להצית שריפה

אז ברור שאש גדולה מציתה אותה

הפתרון מתחיל מהבנה עמוקה של הבעיה

ולא בהכרח שיש פתרון מיידי לעומס יתר אלא תהליך הדרגתי לאורך זמן

כי עלו לנו בעבר מחשבות לגביו על קושי בקשב וריכוז

אולי באמת אנסה לברר את העניין הזה

וגם יכול להיות משהו דומה/ אחר

אבל

לא יעזור רק לחפש את הבעיה שלו (זה אכן טוב להבין בעיה ולטפל בה)

אלא להבין שרוב הבעיה לא נמצאת אצלו/ סביבו 

שני דברים,

דבר ראשון- זה שעכשיו זה ככה לא אומר שזה תמיד יהיה ככה. מכירה מקרוב מאוד מקרה שהילד שכבר לא ככ ילד עכשיו, הוא בחור נדיר זהב מתוק נעים. (וזה לא תמיד היה ככה בכלל בכלל)

דבר שני, נשמע שגם הוא במצוקה. שמשהו קשה לו, אולי למצוא את עצמו במרחבים שונים (כשיש הרבה אחים בבית, כשיש רק את הקטנים, וכו)

אז נראה לי שכן כדאי טיפול כלשהו.

אציין בקצרה שאם הוא במערכת החינוך, את יכולה לדבר עם היועצת והמורה ולבקש פסיכולוג מטעם משרד החינוך (זה קיים וזה בחינם וזה אחלה).

ואז גם הפגישות יכולות להיות בבית הספר וזה פחות השקעה להסיע אחהצ ופה ושם.

אבל לדעתי לפחות הדרכת הורים, אפילו בזום, אפילו אם את ובעלך ביבשות שונות, תצטרפו שניכם. 

אנשים, בטח בקשר של הורים וילדים, מרגישים אנרגיה, כלומר גם בלי להגיד לו שאת מרגישה אליו דברים שליליים, הגיוני שהוא איפשהו מרגיש את זה או מגיב לזה. 

ואז גם את מרגישה אותו וזה מעגל. 

וקשה לצאת מהמעגל וגם לא כיף בו בכלל בכלל. 

ולפעמים צריך התערבות שתעצור רגע את הסחרור ותעזור לחזור למסלול. וגם להתאים את המסלול.

באמת יכול להיות שעוד כמה חודשים את תרגישי שהילד מלאך. באמת. תאמיני בזה. תצעדי לשם. אתם תגיעו!

אני באמת צריכה להזכיר את זה לעצמי יותר

אני כן אוהבת אותו מאוד, הא חשוב ויקר לי ואני משקיע בו המון, בדברים מסוימים הרבה יותר ממה שאני משקיעה בילדים האחרים

אני גם אומרת לו הרבה שאני אוהבת אותו ומקווה מאוד שהוא כן מרגיש ככה

באמת המחשבה שלי כל הזמן היא לכיוון שיום אחד זה ישתפר וכבר עברתי דברים לא קלים עם חלק מהילדים והגדולים עכשיו כולם ילדים מדהימים וטובים

לגבי מערכת החינוך- לצערי אין מענה בבית הספר שלו, ממש שום דבר (מנסיון)

בהדרכת הורים כבר היינו. סה"כ אני מרגישה אנחנו הורים טובים ויודעים בגדול איך להתמודד עם דברים של הילדים ואיכשהו איתו זה עדיין לא הולך

אבל באמת באמת כל ילד כל כך שונה

ומה שהיה הכי טוב בעולם עם ילד אחד יכול להיות קטסטרופה עם אחד שנולד שנה אחריו.

רציני. זה לא קל. לעניות דעתי (הבלתי מקצועית לחלוטין), זה לא שיש ממוצע של כמה אתם הורים טובים סה"כ לכלל ילדיכם.

לדעתי ההפך. עם כל אחד זה שוב מדליה. באמת. (אומרת כמי שבאה מבית שבו כל אחד רץ לכיוון אחר לחלוטין. והיינו טפו חמסה לא מעט)

פסיכולוגים של משרד החינוך, ז"א של בתי הספר הרבה פעמים לא יטפלו בילד בתוך בית הספר מהרבה סיבות, אבל בהחלט יתכן שניתן לקבל טיפול דרך השרות הפסיכולוגי העירוני בחינם לעיתים או במחיר מעט מוזל

ונשמע שהגעת לקצה, אז אולי תרצי משהו אחר ...

תעשי גוגל ל"קונסטלציה משפחתית"

במצב דומה אך קצת שונה עשה אצלנו פלאים.

גם מוח אחד.

אבל חשוב לבחור מטפלים מעולים עם ניסיון והמלצות.

בגדול, בשתי השיטות אומרים שיש דברים ש"מנהלים" אותנו. לא בהכרח במודע. זה יכול להיות משפט פנימי, משקע מהלידה ואפילו משהו במשפחה לא בדור שלנו.

וכשנותנים לדבר הזה מקום ומענה, הכל משתחרר.

לדוג' שרון ברתל, שהיא מטפלת קונסטלציה ידועה סיפרה שהיה במשפחה שלה בעיית קור רצינית. היא, אמא שלה והאחיות שלה - תמיד קר להן.

ובמהלך הטיפול גילו שהסבא הסתתר בתקופת השואה במקום ביער, הכל היה שלג, הקור היה מאוד חזק

וכשהיא נתנה מקום מודע לחוויה החזקה הזו הפסיק להיות לה קר בצורה קיצונית.

אולי אנסה לבדוק את זה

אני פשוט מרגישה שעם העומס של החיים אני לא מספיקה כלום ואותה ללכת איתו על בטוח

אם זה מרגיש לך כיוון טוב הייתי הולכת.

בקונסטלציה הטיפול הוא חד פעמי, מפגש אחד.

האמת שזה מאד מסקרן אותי. אבל אף פעם לא שמעתי על מטפלות כאלה. מה עלות הטיפול?

אם יש לך המלצה על מטפלת יראת שמים באיזור ירושלים אשמח. סביב ענייני הריון ופוריות בכלל זה טוב. 

אילנה ויילר בירושלים - לא הייתי מטופלת שלה, רק קראתי חומרים שלה ברשת ואהבתי.

למדה הרבה דברים, גם קונסטלציה.

המטפלת שאצלה הייתי עשתה לי טיפול אחד בלבד (בקונסטלציה זה נקרא "סשן") ואמרה לי שההדים יימשכו עוד חודש, לכן היא זמינה לי בטלפון לשאלות וכו'.

וכשעלה נושא אחר, היא אמרה שאפשר לבוא פעם אחרת לטפל בו- אבל היום מתמקדים בבעיה שאתה באתי. ויש בזה משהו שעושה סדר וממקד.

הלכתי למישהי לא דתייה, שמישהי (כן דתייה, מטפלת) המליצה לי עליה בחום. ספציפית לעניין מסויים. והיה מדהים.

אם את מתחברת פשוט כנסי לגוגל ותתחילי לחפש, אני יודעת שהיום יותר ויותר נשים דתיות לומדות את זה.

ואם חשוב בענייני פריון - אני יודעת שאמית בן אליהו, מפתחת השיטה של "אמית לידה" למדה קונסטלציה, לאחרונה היא כותבת על זה מדי פעם

בעיני ממש כדאי לנסות.

העומס של החיים בודאי קשור במידה רבה למתח שנוצר סביב הילד הזה...

הלוואי שתמצאו את הדרך לעזור לו ולכם.

האם הוא עבר אי פעם אבחון מסודר?

כי נשמע די בבירור שהוא במצוקה גדולה שנובעת מקושי גדול כלשהו. וברור שגם אתם במצוקה גדולה, ובטח לא מצליחים לחשוב בהיגיון איך לעזור לו...

הטיפול שהוא היה בו היה אצל פסיכולוג קליני? כי אם לא, אז ממש כדאי להתחיל שם. אפילו כרגע בלי הילד, לתאר בדיוק את כל הקשיים שלו, ולקבל כיוונים לאבחון.

אחרי שיהיה אבחון מדויק בע"ה (וזה יכול לקחת זמן...) תדעו באיזה כיוון לטפל בו ואיך לעזור לו ולעזור לכם.

וחוץ מזה, אם אפשר, תנסו לדאוג לעצמכם לאוורור, זוגי או אישי, כי מן הסתם גם המצב איתו וגם המצב שמסביב שתיארת משפיעים מאוד על הנפש שלכם, ובאמת קשה לצאת ככה מהלופ של התסכול...❤️

חוץ מפגישות אצל המטפלת שאצלה טופל שכמובן היא לא פסיכולוג קליני כי אנחנו גרים במקום די מרוחק שאין בו כמעט שום אפשרויות

איך מתחילים טיפול כזה? למי פונים? דרך קופת חולים?

מבאס שהאפשרויות אצלנו כל כך מעטות

מקווה שיש מענה מספיק טוב ומהיר אצלכם...

מצטרפת לכיוון של לבדוק קשב וריכוז - יחסית זה אבחון קל. אבל גם אם יוצא שאין לו קשיי קשב - אל תרפו, ותמשיכו לנסות לאבחן כיוונים אחרים.

מקווה ממש שתעלו על הקושי ושתצליחו לעזור לו ולכם.

(ואל תאשימי את עצמכם בשום אופן! גם להורים הכי טובים שיש יכול להיות פתאום ילד מאתגר במיוחד שיהפוך את כל המערכת... וזה לא בהכרח קשור לכל מה שמסביב - לא למה שאתם מתמודדים איתו ולא למספר הילדים שלכם❤️)

אתחיל לברר

רופא ילדים זה הכי קל 😀

את נשמעת לי כמו מישהי ללמוד ממנה.

קודם כל בית עם משפחה ברוכה, זה אתגר גדול מאוד, שבעיניי מי שלוקחת את זה על עצמה, כבר מגיעה לה המון הערכה.

דבר שני- זה ממש לא נשמע שמשהו דם חסר אצלכם, מבחינה רגשית או שכלית. נשמע שיש פה שני הורים מודעים וגידים מאוד, שמתמודדים בצורה יפה מאוד עם מציאות של הרבה משתנים והרבה צרכים בבית אחד.

זה וואו גדול מאוד.

אין לי ילדים בגיל הזה. אבל אני מאמינה שלפעמים צריך להיות כנים מול הילד. גם ככה הוא מרגיש את זה.

לא להגיד לו- אנחנו סובלים ממך

אלא להגיד את האמת- ההתנהגות שלך מעייפת אותנו, היא מאתגרת אותנו כל כך שכבר אין לנו כוח. אנחנו מרגישים שאין לנו דרך להגיע אליך, ואנחנו כל כך רוצים.

עצוב לנו לראות שאתה בוחר להציק לאחים שלך, ואנחנו לא מבינים למה.

כשאתה בטוב עם האחים שלך, זה כל כך פותח לנו את הלב, זה נותן לנו אור בנשמה. זה פשוט נותן כוח.

התקווה שלנו היא שיום אחד פשוט תתעורר להבין איך כדאי לך להתנהג,

אבל בינתיים זה ממש לא פשוט לנו הסיפור הזה.

ניסיתם פעם להביא את עצמכם ככה מולו? 

משתדלת מאוד שזה יהיה בצורה מכובדת (וברגעי שבירה לא תמיד מצליחה..)

אבל אני מרגישה (וגם האחים שלו אומרים כך) שאין עם מי לדבר

הוא כאילו לא מקשיב או לא קולט.  כל דבר כמעט שהוא אומר (הכוונה לתלונות) הוא חוזר עליו כמה פעמים, שוב ושוב ושוב.

אני מסבירה לו ששמעתי אותו, משקפת את הדברים שלו, או עונה לו על מה שאומר וכלום לא עוזר, הוא חוזר וחוזר על הדברים (שזה גם יכול להוציא מהדעת)

למשל  אם הוא יציק עם משחק מסויים לאח ואני אגיד לו שאם הוא ממשיך אני אקח לו את המשחק כשאני אקח אותו הוא יצעק שוב ושוב "אבל אתם רק רוצים שאני אסבול!!!"

שום הסברים לפני, אחרי או אפילו הרבה זמן אחרי, כשהוא  כבר רגוע, לא יעזרו

שהוא סובל בחברה בבית הספר/שהוא סובל מאיזה קושי נפשי כמו חרדה?

נשמע שיש לו עולם פנימי סוער, שלאו דווקא מתכתב עם מה שבחוץ. הוא יצירתי במשהו?

האם בעלך יותר חזק מנטלית ממך? לו הוא כן שומע?

כי לי נשמע שהוא שואב ממך הרבה אנרגיה ומחשבות, ואת צריכה כוחות גם בשבילו, גם בשביל האחרים ובעיקר בשביל עצמך.

הייתי מנהלת לי מחברת שבו אני כותבת את המסע הזה מולו ומתעדת. זו כבר הקלה נפשית- לדעת שבסוף היום אני אשפוך את זה למחברת...

הכי חשוב זה שתאמיני שאת לא יכולה לעשות עבורו הכל,

ושגם אם קשה לו עכשיו, ייתכן מאוד שהוא בעצמו ילמד אחף להתגבר

אבל אם אני יושבת ומדברת איתו הוא משתף פעולה סה"כ (לא מדבר ושופך אבל כן יענה לי על מה שאשאל ואם זה לא נושא שנעים לו ינסה לסיים את השיחה כמה שיותר מהר)

אני גם משתדלת לפחות פעם בשבוע כשהקטנים כבר ישנים לשבת עם הגדולים ולדבר איצם על כל מה שבא להם ואת זה הוא מאוד אוהב ומשתף פעולה (אומנם זה תמיד מגיע לתלונות על כמה בית ספר זה דבר נוראי אבל בכל זאת יש דיבור)

בבית ספר הוא מסתדר טוב עם החברים, נחשב בקבוצת ה"מקובלים" ואין לו כישרון ישפצירתי במיוחד אבל הוא כן משקיע בחוג בענף ספורט כלשהו והוא טוב בזה

הוא באמת שואב ממני המון אנרגיה, גם מאבא שלו וגם משאר האחים

נשמע שהוא מאד לא מווסת

הסברים זה הדבר האחרון יכול לעזור במצב כזה

להיפך, זה רק מעמיס

וגם מוריד עוד יותר את הדימוי העצמי הנמוך ממילא

אצל ילדים עם התנהגות מאתגרת.

יכולות ויסות ואינטגרציה שהיית מצפה להן בגיל 11 לא התפתחו אצלו כמצופה, והבשלות הרגשית שלו היא נניח כמו של ילד בן 5.

מה שהייתי עושה (ואכן עושה, גם אצלי יש ילד מאתגר בסגנון הזה)

פועלת בכמה כיוונים:

1. מנהלת את העניינים כדי לצמצם טריגרים בתקופה הקרובה (במילים אחרות, מנגישה את הסביבה למוגבלות שלו כדי לאתגר אותו ואתכם פחות).

2. פעולות לעידוד הבשלה.

3. הרבה פעילות אגרסיבית לפריקת תסכולים, עדיף בשיתוף איתך או עם דמות בטוחה אחרת אם יש.

ממליצה מאד שתהיו מלווים ע"י. הדרכת הורים בגישה היקשרותית התפתחותית.

מתחברת להצעה להפחית טריגרים.

האם יש לך רעיונות לפעילויות לעידוד הבשלה? אולי יתאים אצלנו. 

תהליכי הבשלה מתרחשים באופן טבעי כשהילד נמצא במנוחה רגשית, מונח בתוך הקשר (עם ההורה, לרוב).

לכן חשוב מאד לעבוד על הקשר, לצמצם פרידות פיזיות ורגשיות

ע"י כלים כמו איסוף וגישור (ממליצה לההרחיב וללמוד על זה)

להוריד תסכולים -

לבדוק מה קורה במסגרת, שהצוות שם תומך בילד והוא אסוף ומוחזק לפחות רוב היום,

לבדוק איפה עוד קשה ולא עובד לו בחיים, ולעזור ככל שאפשר. בהמשך כשיתרכך טיפה יהיה אפשר לעבוד איתו על הסתגלות.

ובזמנים של יציאה מוויסות - להיות בצד של הילד! לעודד ביטוי רגשי מלא ככל האפשר תוך הגבלת התנהגות הבעייתית.

כדאי להציע חלופה (מלחמת כריות, היאבקות וכו') מתוך הבנה שהתסכול צריך לצאת, אבל חשוב לעשות את זה בתדר האנרגטי המתאים ברגע זה (אם הילד בהתפרצות אני לא אציע לו בנימוס אלא אמשוך אותו לתוך האש)

בכל מקרה להזהר לא ליצור פרידה רגשית (כעס, ביקורת תסכול וכד') ואם קרה ונוצרה פרידה - לאסוף את הילד בחזרה לתוך הקשר ברגע שאפשר.

להחזיק בראש את התהליך, לדעת שאני מניחה את התנאים -זורעת משקה ומדשנת, ולאט לאט זה יקרה. כמו שאי אפשר להאיץ בצמח לפרוח.

המלצה על הספר "ילד פיצוץ"

מהמעט שכתבת נשמע שתוכלי להפיק ממנו הרבה תועלת.

על "הורות והיקשרות"

תבקשי להפנות אותך למדריכות בוגרות שלהם.

(גילוי נאות אני לומדת שם בימים אלו).

ונותן תקווה!

תודה שכתבת.

ומוזמנת לשאול עוד ואשמח לנסות לעזור.

מוספיה שילד לא מווסת זקוק להורה מאד מווסת כדי להיעזר בו.

וזה בעצם מה שאת צריכה לקבל בהדרכת ההורים:

1. הבנה מעמיקה של מה שקורה לילד שלך ולמה הוא זקוק.

2. תמיכה עבורכם כדי שתוכלו להיות כמה שיותר במיטבכם בשביל להחזיק את זה.

אני ממש מרגישה שזה הכיוון

וצריכה לשבת ולקרוא לאט ובנחת את מה שכתבת כדי להבין איך אפשר ליישם את זה בחיים שלנו

ברכת הדרך

מוזמנת בשמחה להיעזר במה שתרצי.

את באמת חושבת שהילד סוחט את אמא שלו בכוונה?

מה יצא לו מזה?

ילד צריך אמא יציבה להשען עליה, זה צורך הישרדותי

להתיש את ההורים זה גול עצמי.

אז למה הוא מתנהג ככה?

כי הוא לא מצליח אחרת.

תארי לך שילד יושב בכסא גלגלים ח"ו,

מה כדאי שישמע מאמא שלו -

הנכות שלך מעייפת אותי, אין לי כח לסחוב אותך יותר?

עצוב לי שאתה לא מתקדם?

אני כל כך אשמח שתדע ללכת, זה יעשה לי אור בעיניים?

או שעדיף שישמע:

מותק שלי, אני רואה כמה אתה רוצה ללכת. אנחנו איתך ונמשיך לעזור לך כמה שצריך. אנחנו מוכנים להתאמץ ולעזור לך ככל שתצטרך. גם אם זה יקח שנים, אנחנו פה בשבילך.

הדבר האחרון שילד צריך לדעת היא שהוא מעייף את ההורים שלו. אם ההורים מתעייפים (והם מתעייפים, בוודאי, וקשה להם, וצריך הרבה תמיכה בהורות) הם צריכים להיתמך במקור אחר, לא ע"י הילדים.

אמנם אין לי ניסיון עם מתבגרים, מלבד הילדים של בעלי

אבל אני בהחלט חושבת שבגיל הזה כבר אין דרך לרמות את הילד. או להסתיר ממנו.

הוא יודע שהוא מתיש אותם, הוא מודע לשנאה שהוא מעורר אצל אחיו. הוא מודע לכך שמכל הילדים הוא הבעייתי מכולם.

זה משהו שכל המשפחה יודעת עליו, וכל ניסיון להסתיר את זה לא עובד.

בעצם אלו הרגשות שרוחשים מתחת לפני השטח.

גם אצלו, גם אצל האחים וגם אצל ההורים.

אני בדעה שככל שההורים ינסו להנדס את המצב, זה לא יצליח להם, כיוון שהם אנושיים והוא יצליח ללחוץ להם תמיד בנקודות הרגישות.

ומהאנושיות הזאת אין דרך לברוח.

הם לא מלאכים ולא אנשי אבן. הם בהכרח מגיבים רגשית אליו.

ואני חושבת שכשילד שומע מההורים שלו שההתנהגות שלו מעייפת אותם, ואולי אפילו מתישה אותם

זה לא גורם לו לתחושת חוסר יציבות

כמו שזה מעורר אותו לראות רגע מה מתרחש אצל הזולת.

זה כאילו עושה לו זום אאוט.

ואני באמת ובתמים חושבת שהורות היא גם תפקיד, אבל גם הבנה שכולנו אנושיים, ואין איזו נוסחת פלא שתגרום לנו לא להרגיש את מה שבטבע אנחנו מרגישים.

לכן, אני אומרת לילדים שלי שלפעמים אני לחוצה בבוקר, ושזה גורם לי לכעוס, או לחלופין שיש דברים שממש קשה לי להתמודד איתם.

ואני לא חושבת שהם גדלים מזה עקומים. בעיניי זה מביא להם מודעות של אמא שגם חווה דברים כמוהם. אמא שלפעמים היא ככה ולפעמים אחרת. שיש לה חולשות וחוזקות.

שהיא מאוד מאוד אוהבת,אבל אנושית בדיוק באותה מידה.

זה תפקיד של ההורים לטפל בעצמם ולהתחזק כדי שיוכלו להחזיק את המערכת,

מתוך הבנה שהילד לא עושה בכוונה, אלא זה מה שהוא מסוגל כרגע.

יש דברים שלא אומרים

כן, אמא לחוצה לפעמים

כן אמא דואגת

כן אמא עצובה

אבל אמא יודעת מה לעשות עם הרגשות שלה, זה אחריות שלה וזה לא קשור לילדים.

ילד לא צריך לדאוג לוויסות הרגשי של ההורים שלו

ובטח ובטח לא ילד שלא יודע לווסת אפילו את הרגשות של עצמו.

זה קשור להוויה שלנו כבני אנוש.

הורות זה לא כל הזמן להיות בשליטה או בתפקיד.

זה להיות אנחנו עצמנו, ולהורות להם את הדרך. וזהו.

וזה שאמא היא אנושית, ולפעמים היא מרגישה ככה ולפעמים אחרת

זה לא באג במערכת.

אני לא אמורה להסתיר מהם את זה. בטח לא בגילאים גדולים שאז גם ככה הם קוראים אותנו כמו קלף פתוח.

אני כן חושבת שלא בכל צריך לשתף, וילדים הם נפש רגישה ועדינה שצריך לתווך לה את המציאות בצורה עדינה ומתחשבת

אבל אני בהחלט מביאה את עצמי מולם

מסבירה להם מה משמח אותי, מרגיז אותי, גורם לי ציפייה, מה החלומות שלי לגביהם

וזה מביא המון שיח רגשי בבית.

הילד שלי נהנה לחבק את העץ בדרך הביתה, ואני מעודדת אותו לזה,ואפילו מספרת לו שהעץ התגעגע אליו

כמה שיותר הבעה רגשית בעיניי.

ואם אני כועסת- אני כועסת. הם יחוו גם את הכעס שלי. ואחר כך אני אגיד להם למה כעסתי, ואגיד להם מה היה חשוב לי

ואני ממש לא חושבת שזה נקרא לא מווסתת. זה נקרא להרגיש את אמא באמת.

אמא שלא מנסה לשלוט ולהיות בתפקיד

אלא מביאה את כל החלקים שבה, והכל טוב. 

בין להביע רגשות כלליים של אכזבה, או להסביר לילדים ציפייה מהם, או להגיד להם ששימחו אותך

לבין להגיד לילד שהוא מאכזב אותך או שאת ןהאחים מרגישים רגשות קשים כלפיו

הראשונים מעודדים שיח רגשי ובהירות במה שמצופה מהילדים, האחרון קשה מאוד מאוד לעיכול, בטח לילד שקשה לו גם ככה ובסוםו של דבר לא רק שיש לילד את הקושי שגורם לו להתנהג ככה, הוא גם מודע לזה שהוא מאכזב גורם לכולם לשנוא אותו...

להתנהל כך

גם אם הילד מרגיש שהוא מתיש את ההורים, אין שום סיבה להביע רגשות באופן חופשי כלפיו ולהגיד לו שאין לנו כח וכו

קודם כל זה יכול ליצור תגובת ריצוי שאיננה נכונה

דבר שני, זה לא נותן לו מענה אמיתי לצורך כי ההתנהלות הזו, יש לה שורש

כהורים יש לנו אחריות על מה שיוצא לנו מהפה, גם אם מדובר ברגשות שליליים כלפי הילדים שלנו. ובמיוחד בתחום הזה

שיתוף רגשות זה כלי נהדר לפיתוח שיח רגשי, אבל לא כל דבר נכון לשתף

אני כותבת היה בעבר, כי היום אנחנו במקום אחר

גם ניסינו הדרכת הורים שלא ממש עזרה

ובסוף מה שחולל אצלנו התחלה של שינוי זה טיפול בשיטת המכלול

אח''כ כן עברנו ועדין הדרכת הורים

אבל קודם כל צריך משהו שיחרר מהשורש

ממליצה לך בחום 

יכול להיות שהוא צריך יותר יחס והכלה מילדים קודמים אליו,

עדיין הכל נשמע לי כמו דבר טבעי ורגיל, כולל זה שאת מרגישה על הקצה לגביו.

הוא קורא לך בדרך שהוא יודע, הוא לא יודע להגיד אמא אני זקוק לך, בבקשה תראי אותי כמיוחד. בבקשה שהגדולים לא יעשו לי צל.

אז הוא מוציא את זה בדרך שעוד יותר לא עושה לך חשק לעזור לו.

אבל הוא משיג את מה שהוא זקוק לו. את חושבת עליו, את מוטרדת מההתנהגות שלו, את חיה חיי סבל.

אפשר לצאת מהלופ הזה.

קודם כל להפנים שהוא קורא לך לעזרה בהתנהגות שלו, ואז לטפל.

הוא לא אשם שהחיים עמוסים, והוא מסמן לכם כבר בגיל הזה שהרגיל לא מספיק טוב בשבילו.

כדאי לתת לו מענה עכשיו ולא שבגיל 15 הוא יעשה דברים שבכלל לא תמצאי את עצמך איך לגשת לזה. עדיך כל עוד הוא מוגן בבית והוא בגיל שיש לו הרבה תקשורת איתכם ההורים, לנצל את זה עכשיו כדי לתת מענה למצוקה שלו ושהוא יעלה על דרך המלך.

לא יודעת איזה טיפול ניסיתם, עושה רושם שמשהו שמשלב הדרכת הורים וטיפול רגשי ביחד יכולים לעזור פה.

לגבי הדרכת הורים, גם אם אתם ההורים הכי מנוסים שמכירים את כל ההדרכות,

כשיש קושי ספציפי עם ילד מסויים, בהדרכה לומדים לפתור את הקושי הספציפי. בסוף בדינמיקה של הורה וילד זה לא אובייקטיבי ואנחנו מביאים מטען מסויים לקשר, ובהדרכה חיצונית (עם מישהו שרואה את התמונה מזווית קצת אחרת) לומדים לזהות את הדפוסים שגורמים לקושי באופן נקודתי, ולכן זה יעיל גם כשמכירים את כל ההדרכות ויש לכם ניסיון גדול בהורות.

בהצלחה!

אני משתדלת מאוד לתת לכל ילד את הזמן שלו וראו את מה שהוא צריך בלי קשר לאחרים והוא באמת מקבל הרבה יחסית לעומת האחרים כי אני מרגישה שזה מה שהוא צריך

יש לנו במהלך השבוע זמנים שבהם הגדולים (כולם בחטיבה ומעלה) עוד בבתי הספר וגם הקטנים במסגרות ורק הוא נמצא איתי

ברור לי שהוא זועק לעזרה, אבל אני מרגישה שאני לא יודעת מה לעשות עם זה. הדרכת הורים לא הרגשתי שהועילה יותר מידי (איתו. בעבר הלכנו לגבי ילד אחר ועזר לנו ממש)

כדאי לנסות טיפול והדרכת הורים למרות שניסיתם בעבר ולא הועיל.

האם ההתנהגות אז והיום הייתה חופפת?

גם אם כן, בתקופות שונות בחיים הבשלות משתנה ואולי מה שלא עבד פעם קודמת יעבוד הפעם. לפעמים אין מספיק כימיה עם המטפל.

לפעמים ילד צריך לשמוע מאיתנו משהו מסויים ולכן זה לא רק פונקציה של זמן איתו, אלא מה הוא שומע ולומד על עצמו בזמן הזה.

לכן כדאי שילוב של הדרכת הורים וטיפול כדי לשנות את התפיסה שלו לגבי עצמו ולגבי היחס של הסביבה אליו.

נגיד לפעמים ילד בטוח שיש לו אח יותר מוצלח ממנו ואז לא משנה מה המציאות, כל דבר שקורה מחזק את התפיסה הזאת.

נגיד הם משחקים משחק והאח מנצח- הוכחה שהאח מאפיל עליו,

משחקים שוב והפעם הוא מנצח- האח הפסיד לו בכוונה כדי שירגיש טוב עם עצמו, שוב האח מאפיל עליו.

אוספים אותו הוא קטן.

לא אוספים אותו- לא דואגים לו..

כלומר עד שלא מטפלים לעומק במה שגורם לו להרגיש את מה שהוא מרגיש, כל מציאות ולא משנה מה היא, מחזקת את מה שהוא ממילא מרגיש..

ברור שיש מה שמציק לו

ניסיתי לחשןב על דברים ולדבר איתו ישירות אבל כנראה שבינתיים לא מצאתי

רק על ידי טיפול חיצוני אפשרי?

אפשר לנסות לנתח לפי סימנים של התנהגות ושפת גוף אבל זה מצריך המון קשב ולשים לב לניואנסים וגם ככה לא בריא כמה שהוא מעסיק אתכם במחשבות ולופים

ועם מישהו חיצוני לפעמים יותר מהיר להבין על מה זה יושב.

יכול להיות שעדיף באמת ללכת לפסיכולוג/ פסיכיאטר.

איך הוא במסגרת?

איך הוא עם חברים?

איך היה בתור ילד?

השאלות האלה חשובות כי הן יכולות לסייע להבדיל בין קושי אישי (קשב וריכוז/ קשיים תקשורתיים/ קשיים רגשיים/ קשיים אישיותיים וכו')

לבין קושי בהתנהלות מולכם (גבולות / מעגל קסמים של גיל ההתבגרות/ המקום שלו בבית) וכו'

כמובן שהרבה פעמים זה גם וגם וגם

בהצלחה

לא פשוט בכלל

במסגרת- במשך השנים היה בסדר, בשנה האחרונה נמאס לו לגמרי מבית ספר והוא גם יכול לדבר די בחוצפה למורים, אבל אני חושבת שהוא לא באמת מבין שזאת חוצפה ושככה לא מדברים למבוגרים

יש לו הרבה חברים, בבית ספר הוא ממש מסתדר עם כולם ותמיד אני שומעת דברים טובים בהקשר הזה מהמורים, מצד שני בצהריים הוא לא יזום הליכה לחברים מעצמו, רק אם יבואו לקרוא לו (מה שלא קורה לעיתים מאוד קרובות) הוא ילך. אבל ככה גם שאר האחים שלו

בתור ילד הכול היה טוב איתו ממש, הוא היה הכי קטן במשך 6 שנים ואהב להיות קטן.. ותמיד היה מאוד מאוד מחובר אלי

כבר שנתיים-שלוש שהתחיל להיות פחות קל איתו וזה הולך ומחריף

מצד שני אני מרגישה שהקשר שלנו עדיין טוב וקרוב, הוא אוהב להיות ולדבר איתי והרבה פעמים כשאני הולכת לסידורים הוא בוחר להצטרף אלי

שיש באמת אולי קשר לקשב וריכוז

אני מכירה אנשים שיש להם אינטואציות ויכולים לספר לי על הנפש שלי או של הילדים ויכולים ממש לדייק ולהראות זוויות אפילו בלי להכיר את הילד, לתת עצות טובות דרך זה...

בעיניי במקרים כאלו צריך להבין את הנפש של הילד לעומק ואת הדינאמיקה שלו מול שאר הילדים וכן גם מול שניכם ההורים.

זה יכול להיות שילוב של אישיות שלו+ דינאמיקה מול אחד ההורים/אחים... וכמובן גם התמודדות בבית ספר

בקיצור הרבה דברים יכולים להפעיל ילד, וצריך דיוק כדי שתוכלו לתת את המענה הנכון.

יש לי בן משפחה קרוב מאוד שמכיר את הילד מעולה

הוא אומר שהוא מרגיש שמשהו בחיבור שלו למציאות לא תקין אבל גם לו קשה להצביע מה בדיוק

כלומר לאבחן את הילד

כי ברור שמשהו לא עובד איתו ולא טוב לו.

הייתי מחפשת איך לעזור לו

יש דרך

ואתם תמצאו אותה בע"ה.

בשביל לדעת איך לעזור לילד - צריך לדעת קודם מה הבעיה...

זה כמו שניקח ילד לטיפול אצל קלינאית תקשורת כי הוא לא מדבר - לפני שעשינו לו בדיקת שמיעה כדי לוודא שהקושי בדיבור לא נובע מקושי בשמיעה...

גם בענייני רגש זה כך (במיוחד שהרבה פעמים הם יכולים לנבוע מעניינים גופניים וקוגנטיביים).

לא בהכרח יעזור לגלות את הבעיה (כמו שאת יודעת מנסיונך)

יותר מזה

אני אכתוב כאן את דעתי ומנסיוני,

(וגם מקצת ידע מקצועי)

למרות שמן הסתם אמשוך אלי הרבה אש.

אבל כדאי שהדברים יאמרו

בהרבה מקרים (אולי בכולם, אולי בחלק לא) אין שום בעיה אורגנית

יש לא מעט הפרעות ואבחנות שונות שהומצאו בעשורים האחרונים, שהם בעצם תמונה של מצב שבו אין למח ולנפש את התנאים שהם זקוקים להם כדי להתפתח ולהבשיל בצורה בריאה.

אם אני רואה שהילד שלי כל הזמן עייף, לדוגמא, אני לא אלך לאבחן אותו ואתן לו תרופות לשמירה על ערנות, נכון? אני קודם כל אבדוק שהוא ישן מספיק שעות ביממה, איך היום שלו נראה, איך הערב והבוקר, ואעשה את ההתאמות שהוא צריך על מנת לספק את צרכי השינה שלו.

אותו כנ"ל.

מאד קשה לספק בעולם המטורף שלנו את הצרכים ההתפתחותיים של הילדים.

במיוחד ילדים רגישים, שהצרכים שלהם אין סופיים, ובפרט ילדים רגישים להורים רגישים שזה מורכב מאד מאד

אבל אם אנחנו מכוונים לזה ואת האנרגיות שלנו אנחנו משקיעים בתמיכה בהבשלה של המח זה עושה את העבודה בסופו של דבר.

אבל אני עדיין חושבת שזה הצעד הראשון בניסיונות לעזור לילד. ושוב, זה מהניסיון שלי...

במקביל לזה צריך לנסות להגיע לילד בדרכים עוקפות (בדרך כלל בעזרת הדרכת הורים, כי לבד קשה להתיר את עצמנו מבית האסורים), ולהשקיע בכך, אבל לדעת שזה תהליך ארוך, ולפעמים צריך לירות להרבה מאוד כיוונים לפני שמצליחים להגיע לנקודה... (ואבחון טוב ומדויק יכול לקצר קצת את התהליך)

גמה עשיתם ואתם עושים למענו!!

אלופים!!!!

והאמת שמזדהה איתך לגבי הבת שלי..

זה לא ברמה הזו כי היא בגן אבל ממש הזכירה לי את התיאורים שלך ...

זמנים שמלאך וזמנים שמתחרפנת ורואים שזה מתוך קושי עמוקקק

זכיתי שיש לה צוות שמאוהב בה בגן וכמה זה עושה לה טוב!!!

אני מרגישה שהיא זקוקה לאהבה בכמויות עצומות עצומות עצומות בלי צנאים בלי חשבונות ורק אז - נרגעת.

לא ידועת אם אני צודקת..

אני לא מצליחה לתת לה ככה האמת

מנסה לחשוב מה יכול לעזור לזה

לכל מי שהשקיעה מזמנה וענתה לי

גם נתתן לי רעיונות טובים וגם כיווני חשיבה

וגם עצם האפשרות לפרוק עזרה לי להירגע ולהרגיש שוב כמה אני אוהבת את הילד הזה

אתם הרגלתם אותו שהוא תינוק של הבית, מותר לו הכל. הוא מציק ואחים מפנקים אותו. הוא לא הולך לבית ספר ומקבל זמן איכות. הוא מתעלל , אתם נשבעים באהבה.

הגיוני שזאת התוצאה.

קודם כול - היא כתבה שיש עוד ילדים תחתיו, אז הוא ממש לא התינוק של הבית.

שנית - היא לא כתבה שהם מפנקים אותו, היא כתבה שהוא דורש פינוק. זה שונה לחלוטין.

ושלישית - מאחלת לך שלא תתנסי, אבל באמת יש ילדים כאלה שמסוגלים לשגע את כל המערכת של הבית, גם אם הבית יהיה הכי טוב שיש וההורים יודעים לחנך בצורה נהדרת. זו לא אשמתם כמובן, אבל זו גם ממש לא אשמת ההורים או האחים. אלה ילדים עם קושי ממשי, וצריך למצוא את הדרך לאבחן מה הקושי ואז לטפל בו. אבל הדרך לשם ארוכה ומייגעת והרבה פעמים מייאשת...

היה לי חשוב לכתוב את כל זה, כי יש לי הרגשה שהפותחת המקסימה תרגיש נבוכה לענות לך...

אבל באמת, כדאי לחשוב היטב לפני שכותבים תגובה כזו...

לא אומרת שהורים אשמים. אבל בפועל הם חלק מהדינמיקה. אז עכשיו אני מבינה שלא הצלחנו לשים גבולות כמו שצריך , בלי עצבים אבל גם בלי רחמים.

לא נתנו טיפול שהיה צריך בזמן.

ילד מתרגל שמותר לו. אם הוא היה של שכנים , האם היו מקבלים ממנו את ההתנהגות כזאת? לא. אז למה בבית מותר?

היא כותבת בהודעה ראשונה שאחים שלו מפנקים עושים בשבילו כל מה שצריך.

במצב נורמלי הם היו יוצאים מהחדר ונותנים לו על הראש. אני נגד אלימות . אבל אם מישהו מתעלל בכוונה , כדאי לו לחוות את זה חזרה.

שנית, היא כתבה שהוא היה הכי קטן בבית עד גיל שש. הגיוני שהוא התרגל למעמד הזה.

שלישית , היא לא כותבת שהם עושים לו משהו חוץ מהסבר כמה לא נעים להם.

רבעית , גם אם יש קושי מוגדר , זה לא אומר שכל התנהגות נובעת מהקושי הזה.

חמישית, בלי קשר לפותחת. איך את יודעת על משפחה מסויימת האם היא משפחה טובה? על איזה קריטריונים? אולי הם לא.

האחים שלו אוהבים אותו אבל ברור שכשהוא מציק להם הם כועסים עליו, צועקים ואפילו מרביצים לו

בקשר לזה שהוא היה כמה שנים הכי קטן, אין לי כל כך מה לעשות עם זה.. מאז נוספו עוד שלושה אחים כך שהוא מזמן לא הכי קטן אבל באמת שנראה לי שהוא היה כן שמח להיות הכי קטן

אנחנו כועסים עליו כשהוא לא מתנהג יפה, לפעמים נותנים עונשים קשורים, אבל זאת בעצם השאלה שלי, מה בדיוק אפשר לעשות איתו? כי מה שאנחנו עושים לא עזור

צריך לרדת לשורש של הדברים כדי לדעת מה נכון לעשות איתו. ילד לא סתם מתנהג ככה, וגם הפינוק הכי גדול שיקבל לא אמור לגרום לו להתנהג ברמה כזו.

בכל אופן, הדרך לטפל בילד כזה היא לא בהאשמת ההורים והאחים שלו, גם אם הם באמת טעו, אלא במציאת שורש הבעיה שלו עצמו...

אבל אני מרגישה שאצלו זה משהו שונה ולא רגיל

אבל על פניו נשמע לי ממש מוגזם.

כל הידע קיים, זה בסדר לרצות ליווי, אבל המחיר נשמע לי ממש מופקע.

ולא יודעת למה צריך 4 חודשים לתוכנית.

אם זה המחירים אז אפיק השקעה טוב זה ללמד קורס כזה 😄

שאם אתם באים ללמד אותי לא ליפול בפח של אנשי מכירות ולנהל את הכסף שלי,

קצת מוגזם לבקש ממני כל כך הרבה עם הסבר של 'רנחנו גם ככה הסדר לך את האיזון הכלכלי פלוס ככה שזה ישמע בפנים ההוצאה הזו'

הלווו בדיוק מאנשים כאלה אתם אמורים להזהיר אותי חח

בינתיים לא המשכנו עם זה

אפשר באישי כמובן...

אבל ענייני כסף הרבה פעמים מגיעים עם מטען נפשי ולכן דוחים אותם.

אם את מרגישה שרק לווי יעזור לכם, לטווח הארוך זה משתלם (אולי תעשי השוואת מחירים בין ליווים שונים)

אם את מרגישה שרק הידע חסר לך, הכל קיים ובחינם.

אין לי מטען רגשי מוגזם דווקא, ואני ברוגע על זה.

נטו רוצים לדעת שאנחנו עושים נכון

וברשת יש כל כך הרבה שעות....

במקימי כל המלווים עובדים בזה, כולם בעלי מומחיות בתחום. ופוגשים כל שבוע עשרות משפחות

בפעמונים המלווים הם מתנדבים שכל אחד מלווה משפחות בודדות.

בכללי ממליצה על מקימי

יודעת בערך להגיד לי מה הם מציעים? איזה סוג של עזרה?

אבל מכירה מישהו בשם שחר וולף ששמעתי שהוא תותח, לא יודעת כמה לוקח.

והמחיר נשמע ממש מוגזם

ממליצה על הדס +972 54-771-2858

גרה בעלי מקבלת גם בזום, לוקחת סכום משמעותית פחות. מקצועית מאד.

גם אם לא יסתדר איתה תעשו סקר שוק ותדייקו מה אתם מחפשים.

אם חסר בעיקר ידע - הכל קיים בגוגל.

חסר אומץ לעשות פעולות אז יכול להיות שמספר פגישות בודדות יספיקו.

תלוי בכם.

אם יש לכם כסף מהמילואים, זה קביל לקבל על יעוץ כלכלי... ויש לי המלצה בפרטי בשמחה...

ברק השקעות

מכירה?

עלה סכום דומה אבל זה היה שני מסלולי ייעוץ, גם כלכלי וגם פיננסי

אז לדעתי רק כלכלי אמור לעלות פחות...

הם חֵברה ממש רצינית ומוּכרת

בהצלחה!!

מחזקת אתכם לעשות את זה

עשינו את זה אחרי הרבה שנות נישואין והצטערתי על כל שנה שפספסנו...

חח

מה זה אומר שני מסלולים? שאת בוחרת אחד מהם? או שעושה את שניהם?

ואיך הם עזרו לכם? מה התהליך בערך מכיל?

תודה 🩷

אנסה לבדוק עם מקימי גם.

פעמונים אני מבינה שזה מתנדבים אז פחות יתאים לי.

באינטרנט לא מספיק הצלחתי להתמצא במה לחפש ואיפה ואיך. יש כל כך הרבה דעות.

כן מבינה שזה כסף לפח לשלם כל כך הרבה, ושאין שם איזה מכרה ידע סמוי ששמור רק להם.

הענין הוא שאני לא מחפשת מישהי שתתן לי רשימה של הוצאות הכנסות ואיך לסדר.

אני כן מחפשת משהו מעבר לזה, שיתנו לי מעקב יותר צמוד וחוות דעת יותר אישית. מישהו מקצועי שיעבור איתנו ויגיד אם תקין או לא ומה כן כדאי לעשות עם הכסף שנשאר בצד, וכמה הגיוני שנשים בצד כל חודש ביחס להכנסות הוצאות שלנו.

מרגישה שלבד אנחנו או נוציא קצת מידי וחבל או נוציא הרבה מידי ונצטמצם.

אם יש למישהי עוד איך לעזור אשמח 🩷

ואני לא חושבת שיש אדם בעולם שיכול להגיד לכם אם אתם מוציאים מעט מדי או יותר מדי.

זה ממש שיקולים ספציפיים שלכם.

אני אקח כדוגמא את הנושא של תרומות- ראיתי משפחות שאמרו שהם בכזו מצוקה, אז כרגע לא תורמים כלום, ומשפחות שאמרו שרק בזכות הצדקה מגיע להן השפע ולמרות הקשיים הכלכליים תרמו מעל למעשר.

מי צודק???

שניהם.

איש מקצוע כן יכול להגיד האם כמות הכסף לחסכון תואמת את המטרות שלשמן החסכון מיועד (אם זה לפנסיה שלכם, לקניית בית, לחתונות של הילדים...). הוא כן יכול להעריך כמה כסף תצטרכו לפי הנתונים שלכם ומה שאתם רוצים לעשות בו.

אבל להגיד לך האם לקנות פחות בגדים ו/או להרשות לעצמך לצאת לעוד פעם בחודש בית קפה???

זה רק אתם יכולים להחליט.

אבל יש ממוצע הגיוני

זוג עם שני ילדים שמכניסים 50,000 והכל יוצא על קניות הבילויים כנראה איש מקצוע יגיד להם שחבל כי זה הרבה הרבה מעל הממוצע.

לא שזה מצבנו חלילה חחח רק נותנת דוגמא...

אבל אפילו זה, אני יכולה לראות מצבים שזה די סבבה. לא חושבת שתפקידו של איש מקצוע להגיד להם מה לעשות, מקסימום לשקף כמה הוצאות עתידיות צפויות להיות בהמשך, ולפי זה יעשו את הבחירה שלהם.

הכלל היחיד החד משמעי הוא לא להוציא יותר ממה שאתה מכניס.

אם אתם עומדים במקום די הגיוני סה''כ (וטווח ה'הגיוני' הוא רחב מ-א-ו-ד, יעידו השרשורים הכלכליים פה בפורום), הדבר המרכזי שאיש מקצוע יתן לכם זה הערכה כמה כסף תצטרכו לחסוך בחודש כדי להגיע ליעדים הפיננסיים שלכם. אבל באמת שזה אפשרי גם לבד.

אני כן חושבת שהליווי נותן ערך מוסף של מחויבות לתהליך. וזה דבר שבעיניי הרבה פעמים שווה לשלם עליו.

אבל לצפות שמישהו יכנס לך להכנסות/הוצאות כשסה''כ התזרים שלך סבבה... נשמע לי מוזר.

זה. שבמקום שאני צריכה לשבת על התזרים, למשך 4 חודשים זה בידיים שלהם והם עובדים עליו ודברים איתי.

נשמע הזוי?

וואלה לא ידעת. אולי.

שהם עוברים במקומך על התדפיסים של האשראי? ואז אומרים לך מה הממוצע שלך בכל סעיף? זה נשמע הגיוני.

אבל שהם יגידו לך שאת מוציאה יותר מדי על בגדים ופחות מדי על אוכל?

זה לא הגיוני בעיניי. בסוף כל אדם הוא כל כך שונה, שאיך הם יכולים לדעת??? יש אחת שממש חשוב לה לקנות לכל ילד בגדים חדשים משלו, אבל הם צמחוניים ולא קונים בשר. איך הם ידעו מה מתאים לכם ומה לא???

בעיניי, יועץ טוב אמור לשקף את המצב. לא לקבל החלטות בשבילכם.

ואם הוא כן יקבל, נשמע לי ממש קשה לעמוד בהחלטות של מישהו אחר, שלא מכיר אתכם לעומק ולא מבין את הצרכים הייחודיים שלכם.

אבל אולי כן אפשר לתת רעיונות ולפתוח את הראש לגבי אזורים שבהם ההוצאות גבוהות יותר.

תכל'ס, אני לא מכירה.

אנחנו עוברים עם המשפחה ביחד, חושבים כמה צריך להוריד, נותנים לבני הזוג לבחור מאיפה להוריד.

ומסיבים את תשומת ליבם לדברים שבד''כ נוטים לשכוח מהם (כמו בלת''מים של תיקוני רכב או החלפת מכשירי חשמל).

שעוזרת לאנשים להגיע למצב הזה של הוצאות יותר קטנות מהכנסות. ממה שהיא כותבת נשמע שהיא עוזרת להם לתכנן תקציב של הוצאות בכל תחום כולל חסכונות ובלתמים, ואם צריך אז לחשוב איתם איפה אפשר להוריד הוצאות או להעלות הכנסות.

קוראים לה בתיה סוכי והיא נשמעת מאוד מקצועית ונעימה.

את היית אצלה בליווי? מענין אותי מה היא מציעה.

אולי אנסה ליצור איתה קשר באמת.

כבר מגיל קטן ממש היו הבדלים וככל שהן גדלו זה בולט ממש.

קודם כל זה דינמיקה בינהן,

אני כן רואה שהגדולה לא בשטח ולא משנה מה הסיבה הקטנה כן יודעת לתת יד.

אבל אני צריכה לפרט לה ממש ברחל ביתך הקטנה,הגדולה מבינה בלי לדבר בלי להסביר לשנייה לוקח יותר זמן לקלוט,

עוד משהו שיש קלחת של בלאגן,הרבה לחץ אוסף של מסימות מוזיקה,היא מאבדת את עצמה,פשוטו כמשמעו,לא מוצאת ידיים ורגליים.

לקחתי אותה לשיחה והסברתי לה,

ןשאלתי איזה דברים היא יכולה לקחת על עצמה כל שבוע והיא אחראית עליהם בלי שאני אצטרך לבקש וגם אמרתי לה שאם לא יתאים אפשר להחליף את תחומי האחריות.

בפועל היא כן אחראית על תחום מסוים שעוזר לי ממש,ולפעמים היא מתנדבת לעזור בעוד דברים ומרגישה על גג העולם.

אבל אני לא מצפה ממנה ומעריכה את מה שהיא כן עושה.

לא יודעת עם זה יעזור,אבל גם אני ואחעתי היינו ככה היא לא נתנה יד לכלום עד שהתחתנתי.

וגם אחר כך זה לא התקרב למה שאני עשיתי.

לגבי הגדולה את גם צודקת,אני הרגשתי גם ככה,לגבי עצמי וההוגים גם בנוסף באו עוד בדרישה של תעזרי עוד ....וכשהתחתנתי זה ממש פגע לי בתפעול של הבית שלי,לא היה לי טיפת חשק לנקות ולסדר כלום,הייתי שוטפת לפעמים פעם בחודש....אבל זה גם עבר בסוף.

ויש דברים שעד היום אני לא מוכנה לעשות בכלל בבית שלי ויש מצב שכן הייתי עושה אם לא היה לי את המחויבות הזו בתור בחורה.

אבל לבת שלי אני כל הזמן אומרת לה שזה לא אחריותה העזרה שלה רק אם היא רוצה ומתחשק לה ואם לא מתאים לה שתחרר אנחנו אחראים על הבית ולא היא.

אז אני מקווה שהיא מרגישה תורמת ולא רק חייבת לעזור....

כשיש לחץ ועומס היא בורחת, ואני יכולה להבין אותה. אבל בסופו של דבר החיים לחוצים ועמוס, לא כדאי להתרגל במגרש הביתי? אולי זה יעזור לה קצת לפתח חוסן ולא להיבהל מכמה משימות שנופלות בו זמנית.

רעיון טוב השיחה, מרגישה שזה כמו פיל שיושב בחדר ואני כל פעם מנסה להתעלם ממנו ובסוף מתעצבנת מחדש

לא רציתי להקיש יותר מידי מהמקרה שלי למקרה שלך.

אבל לפי דעתי תבדקי אם יש רקע של רגישות יתר.

אצלי זה בהחלט חלק משמעותי מהעסקת חבילה שלה.

מוזיקה,לחץ אין ספור מטלות גורם לה לרצות להכנס לחדר חשוך/למיטה ולרצות להעלם.

בימי שישי או כשאין לחץ יותר קל לה לעזור.

איך היא תתמודד במשך החיים? אני לא דואגת,היא תתמודד,היא תהיה מספיק גדולה לקחת אחריות,

לא מעוניינת שהבת שלי תרגיש כלפי רגשות שליליים כי כרגע אני רק כועסת,דורשת,ולא מכילה.

משני כיוונים (כאחות וכאמא).

המסקנה (אולי הכואבת) שלי שזה פשוט אופי. וחוזקות ויכולות. לכל אדם יש את האופי שלו ואת היכולות שלו, ואי אפשר לצפות את אותו דבר משני אנשים שונים, גם אם הם אחים.

[הדוגמה הטובה ביותר לכך היא מהפרשה שלנו, מיעקב ועשיו, שאומנם גדלו באותו בית ואפילו יחד באותו רחם, אבל היו שונים כל כך, והחינוך שהתאים ליעקב לא התאים לעשיו. הרש"ר הירש מרחיב על זה הרבה.]

התפקיד שלנו כהורים הוא למצוא את הדרך לליבו של כל ילד בהתאם ליכולותיו ולאופיו, ואם בעזרה בבית עסקינן - למצוא את הדרך המדויקת שבה הוא יכול לעזור, גם אם זה יהיה רק לסדר את השולחן במוצאי שבת אחרי שכולו פנוי ולשים עליו עציץ...

והעבודה הכי קשה, כמו שאמרת, היא לנקות את הלב מהכעס ולאהוב את הילד כפי שהוא ומתוך מה שהוא.

זו אחת מעבודות חיי הקשות, ומניחה שגם לאמי זה היה כך...

❤️❤️❤️

על כל פעולה קטנה שהיא עושה ומרגיש לי שהיא תרגיש שזה לא אמיתי

לפעמים שווה ללכת לייעוץ/טיפול בשביל זה.

לא על התוצאה שנעשתה..

זה ממש נפוץ מה שאת מתארת אז הסירי דאגה מליבך,

את שום התנהגות "לא הגיונית" במה שקורה אצלכם בבית.

המודעות חשובה כדי לאזן, אבל אין קשר ללא לפנק בגלל חוסר שיתוף פעולה.

אם זה היה הפוך והשניה הייתה נולדת קודם, אז רוב הסיכויים שההתנהגות הייתה הפוכה.

גם הקרבה לגיל ואותו מין מקצינים את ההתנהגות.

אז מבחינת אהבה שתיהן ראויות לאותה אהבה, כל אחת ועם מה שהיא מתמודדת.

כנראה שלא קל לגדול להיות ילד שני..

בכל אופן, כדי לעדן את ההתנהגויות של שתיהן,

כדאי לעשות חלוקת תפקידים קבועים מראש.

הבת השניה מרגישה שבמעט שהיא עושה היא מצילה את העולם- שיבושם לה.

הבכורה מרגישה צורך לעזור מעבר- לעצור אותה, ולהסביר שאת מסתדרת מצויין גם בלי העזרה הנוספת

(ברור שזה כיף שמישהו נותן לך יד עד הסוף, אבל אסור שהיא תרגיש מחוייבות למשימות כפי שאת רואה או קרוב לכך. זה לא בריא לגדול ילד הורי)

בהצלחה!

מאוד מאוד מזכיר לי את עצמי... אני הייתי צריכה שיראו אותי ובחוויה שלי העבודה אף פעם לא נגמרה

מתקשר למה שכתבתי על אופי ויכולות. באמת למי שיש לו קושי ממשי - יכול להיות שיהיה גם קושי בעזרה בבית... כשמבינים את זה זה קצת מקל.

קשיי התארגנות במרחב, מריחת זמן וכו

אבל כל מה שקשור ללימודים היא מעבר למצופה..

זה מה שכואב לי, שבזמנים שאני כן מצליחה לתת לה את האהבה והפרגון אני מרגישה שהיא פורחת, אני רואה אותה מתמלאת לנגד עיניי.

אבל אז יכולה לבקש ממנה משהו קטן ממש והיא עונה איזה תשובה חסרת התחשבות ואני מרגישה כמו בלון שיצא לו האוויר.. וזה כאילו לא משנה כמה אהבה וקבלה נותנים זה אף פעם לא מספיק

מרגישה שיש פה גבול דק בין לראות אותה ולתת לה אהבה בלי סוף, לבין לדרוש ממנה ולצפות ממנה כדי שתלמד להתמודד עם החיים

לא מרגיש כמו בלון שיצא לו האוויר.

אני חושבת שאת צריכה לברר עם עצמך בכנות כמה זה מפעיל אותך כמי שמקבלת ממנה את העזרה, לבין הדאגה לעתיד שלה.

כל ר"ח מעדכנים תפקידים.

וכשהגדולה סיימה עם התקידים שלה אז זהו והיא לא לוקחת על עצמה תפקידים נוספים?

כמובן תפקידים בהתאמה- יש כאלה שאוהבים להיות שר החוץ ויש כאלה שאוהבים למיין ויש כאלה שאוהבים לנקות עם מים והלאה אז לתת תפקידים שדי תואמים אופי

גם מבחינת סגנון העבודה וגם מבחינת הקצב.

כולל להכין עוגות ועוגיות למרות שהיא עושה בלאגן תוך כדי..

קשה לה להתמיד, היא דוחה ודוחה ולא תמיד זה מתאים לי..

בת אחר. שתי באמת עוזרת פחות בבית אבל אין לה בעיה ללכת לשליחויות או לשמור על אחים של בגינה.

הצעת לה לעשות עם אוזניות ולשמוע שירים קצביים או תוכן מעניין תוך כדי? תחרות נגד השעון?

אבל הכי חשוב בעיניי זה השורה לפני שכתבתי- שהגדולה לא תעשה את התפקידים של אחותה אחרי שהיא גמרה את שלה- גם למען הגדולה וגם למען הקטנה

עדיף להביא עוזרת/מנקה מאשר שהגדולה תעשה אותם.

מוסיפה- מה שאת לא יכולה שהיא תדחה- או שתגידי לה מוגדק ממש עוד X דקות - עד שעה Y זה צריך להיות מבוצע

או שאל תבקשי ממנה מראש

אני חושבת שהנזק מלהיות אמורים לבצע משהו ולא לעשות אותו גדול מהנזק שלא לעשות כלום.

ולא לבצע.

לגבי הבכורה אני יכולה להגיד לא לעשות אבל היא פשוט נשארת באזור ובודקת מה צריך לעשות ועושה. היא עושה את זה בקלילות ובלי להתרעם או להתלונן.

משהו ולא לבצע אותו?

ולגבי הגדולה- את צריכה להיות מאוד ברורה איתה שלא לקחת תפקידים נוספים. את יכולה גם להגדיר מתי כן ומתי לא (נניח במוצ"ש לא אבל בשאר השבוע כן)

במיוחד במיוחד אם את רוצה שהקטנה יותר גם תשתתף ותעזור

שזה לא טוב שהיא מתרגלת ככה, אבל יצא עקום חח

אחותי היתה זאת שתמיד עוזרת ואני ההפך. אמא שלי לא דרשה מאיתנו בכלל אבל אחותי עם תסמונת הבכורה עשתה הכל בלי שיבקשו ואני המצאתי תירוצים..

הייתי מפונקת מאוד ועצלנית.

ואמא שלי כל הזמן השוותה אותנו ומשם למדתי לא להשוות בין ילדי כי זה פגע בי מאוד.(השוותה בעוד דברים )

וכשהתחתנתי היה לי קשה מאוד להתרגל לעשות דברים בבית..

בכל אופן יש כאן שני עניינים.

גם בבית שלי כיום הבכורה עוזרת יותר והשני לא. זו תסמונת כזאת. וזה גם אופי.

אין לי עצה טובה אלא לקבל את הבת השניה עם כל הקושי.

מה שאני עושה ועוזר לי זה טבלת משימות וכל אחת משתבצת למה שרוצה, אבל חייב מספר מסוים של משימות ביום..

ואין לה משימות לכל יום, למרות שאחת מוציאה את אחים שלה, ואחרת אחראית על הכביסה..

אבל גם לפני שבת שמחלקת משימות היא עושה מעט מאוד ורק לאחר יד כדי לסמן וי..

משימות. כמובן גם הבכור עם האחריות השמורה לבכורות, אבל זה יותר בא לידי ביטוי בזמנים של צורך מיוחד, ופחות בשיגרה והזה שמתגייס תמיד ויודע להושיט יד עד שמגיעים למטרה- זה אופי.

אני חושבת שחשוב לשמור על איזשהו איזון. לתת לילדה הרגשה שאת רואה אותה ואת העזרה שלה- תודה שפינית, תודה ששטפת, תודה שהכנת אוכל לילדים. ואיפה שאפשר לעצור אותה כי זה יותר מידי בעיניך- אז להגיד לה בפירוש, את זה את לא צריכה לעשות, עשית המון וזו עזרה גדולה. ואם היא הכינה עכשיו טוסטים לכולם והיא לא אוהבת, אז תכיני לה חביתה או תחתכי לה סלט כדי להכיר לה טובה ולהחזיר לה. וגם לזו שיושבת- לא לוותר, מה שהיא צריכה בעיניך לעשות- להתעקש על זה ולא לתת לה להתחמק. בעיני זה גם באיזשהי צורה 'לראות' את הגדולה, שהיא רואה שגם לאחים יש מחויבויות שלא יעבור בשקט אם הם ידלגו עליהם. וגם לה להגיד תודה על העזרה ושזה היה לך משמעותי (מעריכה שזה מחזק מאוד אצל הילדים את התחושה החיובית, כי ראו שהם עשו, ומבטאים את ההוקרה על זה, זה גם תמריץ לעתיד).

וכן, לגיטימי בעיני לצ'פר על זה, אבל גם זה בחוכמה- לא ברעש, ולא למתוח את החבל מידי. נגיד, פעילות בתשלום שסתם ככה הילדים משלמים על עצמם, לפעמים אני אגיד למתנדב (ולאוזניו בלבד) שאת זה אנחנו נשלם לו על כל העזרה שלו בבית. אם רוצה עוד בגד שסתם ככה לא הייתי קונה כי אין עכשיו צורך, אז אומרת כן, או לדאוג להכין לו (או לכולם) את האוכל שהוא אוהב במיוחד. אבל לא המון מתנות אקסטרה שמרגישים מהן הבדל גדול וכאילו שהוא ילד מועדף (זה משתנה מבית לבית מה נכנס בתחום הזה, אבל נגיד גם את השעון שהוא רוצה, וגם את הקורקינט, וגם את הטלפון, וגם את האוזניות, וגם וגם וגם כשלאחים לא, וזה מעורר קנאה). מקוה שהצלחתי להסביר את זה..

ולנסות לתפוס אצל הבת שפחות נותנת יד במה היא כן טובה ואת זה לחזק. אם היא טובה בלהיות עם האחים הקטנים, לספר להם או לשחק איתם, או לצאת איתם לגינה או מקלחות ועל זה להחמיא לה- אז זו הרבה פעמים עזרה מאוד גדולה באופן אחר. או אם ספציפית היא טובה בקיפול כביסה או קניות (אני לא יודעת גילאים, אז אולי לא רלוונטי) וכד', הרעיון מובן- לרתום את מה שהיא כן עושה בכיף לטובת הבית.

בהצלחה! 🤍

לצ'פר את הגדולה בלי שירגישו.

והבכורה שגדלה יותר ויותר , מתחילה פחות טפחות להיות בבית (לומדת עם חברות, יוצאת, עובדת) וראו איזה פלא, זו שמתחתיה פתאום נהייתה יד ימיני, ויש תקופות שהיא בהחלט עושה יותר מהגדולה, אני חושדת בה בקשב קל מידי פעם, אבל יותר חושבת שזה קשור למיקום שלה בבית ולמיקום הפיזי,

לגבי הגדולה שלוקחת תפקידים על עצמה, כשהיא בבית לרוב אני כן אצפה ממנה לעזור במה שצריך, לא להחליף אותי , ואני לא מעמיסה עליה חלילה, לעזור, אבל כששתיהן בבית ובעיקר כשאני לא, היא כן תעשה יותר , כי היא יוזמת לוקחת אחריות. אני חושבת שזה שיש לה את הנקודות "בריחה" מהבית , וזה שאני משדרת והיא יודעת שיש תפקידים שהם לגמרי שלי, זה מאפשר לה לגדול ישר. האמת? נתפסתי למשהו שמישהי פה כתבה, שהיתה זו שעוזרת ואחרי החתונה התעייפה, גם אני הייתי ככה, בבית שגדלתי בו הייתי הילדה האחראית ויד הימין של אמא שלי, הייתי עושה נפלאות בבית, ואיך שהץחתנתי נחתי שניה, האמת? לא ממש ידעתי לנהל את הבית, כל הזמן היה בלאגן ,למרות שבבית של ההורים שלי , הייתי זאת שמסדרת, האמת שהארום שלי לא היה תמיד מסודר, אז אולי באופי הייתי בלגניסטית ומרצה? אני לא יודעת..

מעניין ממש מה שהעלית, אבל שורה תחתונה, זה כנראה קורה ברוב הבתים עם בנות צמודות, וזה בסדר..

מהתגובות נשמע שמה שמפריע לך בעיקר זה העתיד, איך היא תהיה מוכנה לחיים וכו' אם היא לא תעזור היום ותתמודד עם מה שיש בבית, ופחות מפריע לך מה שקורה בפועל בבית, קראתי אותך נכון?

האמת שיש המון כאלו שלא עזרו בבית ולמדו להתמודד עם החיים עם הזמן והכל בסדר...

כאילו לדעתי כדאי יותר להתמקד באיך שנכון להגיב היום ומה שנכון לה ולבית היום ולא מתוך חשש לאיך יראה העתיד שלה...

לא רואה חובה כזו שילד יהיה שותף במלאכות הבית

אני חושבת שזה עול שההורים צריכים לשאת אותו

אם ילד עושה ושותף זה נהדר

אם לא אז לא

אצלי זה רשות בלבד

אחד עושה מעצמו מגיל קטן (בעיקר דברים שהוא אוהב כמו בישול

אבל גם עוזר בשטר כשצריך)

שני לא עשה כמעט כלום עד גיל 16 ואז התחיל הרבה יותר לעשות

מעצמו

השלישי קטן ובינתיים בעיקר משאיר מלא בלגן אחריו

אני בסדר עם זה

נותנת לכל אחד להתפתח בקצב שלו

לגבי זה שהיא לא מבינה לבד מה העזרה שצריך עכשיו-

בעיני את זה ממש להבין ולא להשוות

כי זו פשוט יכולת שלחלק יש ולחלק לא, זה לא נובע מאגואיסטיות

בתור בכורה תמיד ציפו ממני להבין לבד במה לעזור ובאמת לא הצלחתייי למרות שרציתי לעזור

מתישהו התפקיד שלי נהיה לשטוף כלים למרות שלא אהבתי כי זו הייתה המשימה היחידה שהרגישה לי מוגדרת והצלחתי ללמוד שכיור מלא = לשטוף כלים

אבל בית מבולגן נגיד- באמת שלא הייתי שמה לב (וגם כשכן לפרק את זה למה צריך לעשות עכשיו היה לי קשהה)

ואמא שלי לא רצתה לפרק לי למה לעשות כי "את אמורה להבין ולראות לבד, מה את לא רואה?!"

ובאמת בקושי עזרתי והיה על זה מלא פיצוצים

תכל'ס עד היום הרבה יותר קל לי לתקתק את כל הבית שלי (והוא נראה מצוין ב"ה) מאשר לעזור אצלם.

אז באמת תביני אותה שהיא לא מצליחה לראות מה צריך, זו פשוט יכולת שלא תמיד יש אותה גם כשאת אכפתית ורוצה לעזור

וממש תפרקי לה למשימות קטנות מה בדיוק החלק שלה...

את ממש צודקת.

מה שאני עושה זה מרכזת אלי את כל הבלאגן

ואז ממיינת לפי קבוצות הגיוניות.

קודם כל כל אחד לוקח את החפצים/ דפים שלו

ואז מגיעים שוב, ואני מגדירה לכל ילד 2-3 קבוצות לסדר. כולל קבוצת "לזבל"

בד"כ זה מספיק, אם צריך אז עושים עוד נגלה.

זה לא מצריך יותר מדי חשיבה.

אני לא עושה נגלות בעצמי (אם יש דברים שלי מבקשת מאחד הילדים קח את זה, שים במיטה שלי)

ככה אני לא עובדת קשה מדי, והם לא מרגישים אבודים מול המשימה.

בד"כ בסוף נשארים הדברים המורכבים יותר שדורשים החלטה. (איפה לסדר או האם אפשר לזרוק)

גם כביסה, אנחנו מתחילים מלמיין ביחד את הערימות. כל אחד ממיין מה שהוא יודע, בסוף נשאר לי למיין מה שהם לא יודעים.

ואז כשיש ערימות מוגדרות יותר קל לטפל בכביסה. (חלק הם מקפלים וחלק אני)

אני מכירה את זה מהבית של ההורים שלי.

אחותי הצעירה בקושי עזרה בבית ואנחנו האחיות היינו מתפוצצות עליה.

אמא שלי יותר הבינה והכילה

ואגב יש לה בעיות קשב וריכוז אז אולי זה קשור.

האמת לכל אחת היו תקופות שפחות עזרה בבית

ואמא שלי לא ויתרה, היתה מדברת איתנו שוב ושוב ושוב

היו מבצעים/ תורנויות/ כללים כל פעם השתנה

אבל השיח היה שבבית שלנו חייבים לעזור (רק אחותי הצעירה חמקה יחסית כנראה כי היא הכי קטנה אז איכשהו נסלח לה)

אני גם רואה אצל גיסתי, היא בת 17

בקושי בקושי בקושי עוזרת בבית, ורק כשמבקשים וגם אז עושה טובה ענקית.

לנו היא אמרה מפורש, שגם כשהיא עוזרת היא משתדלת שזה לא יהיה טוב כדי שלא יבקשו ממנה שוב

אבל זאת נראה מערכת יחסית שלימה בעייתית והעזרה בבית זה רק סימפטום אחד שלה.

כשהיא מגיעה אלינו היא סוס עבודה, עוזרת חבל על הזמן.

פסיכיאטר יכול לעשות אבחנה מבדלת. לפעמים זה "מתחפש" לקשב וריכוז וזה משו אחר כי הסימפטומים דומים

רופא משפחה לא יכול לתת אבחון/מרשמים?

סליחה על הבורות..

המליץ על מוקסו אבל לא התנה את הביצוע בקבלת טיפול תרופתי.

מפה לשם מתגלגלים בסוגי תרופות ומינונים.

תחשבי לפני הפגישה טוב טוב מה חשוב לך ועל מה לא מוכנה לוותר.

את מוכנה לוותר על תיאבון? מוכנה לוותר על שעות שינה? רוצה רק להתרכז או גם לקבל תמריץ?

מפריע לך משהו ממכר?

לפי התשובה לכל אחת מהתופעות לוואי, הרופא יוכל לכוון לכדור הנכון.

עוד משהו - אם יש רקע של הפרעות נפשיות, כדאי להגיע עם שם ההפרעה וקרבה. יש תרופות שעלולות להעלות את הסיכון להתפרצות אצל בני משפחה.

תודה על התגובה

אין רקע נפשי משפחתי ידוע

יש בעיקר תסכול על חוסר ריכוז בעבודה וחוסר התמדה במשימות

מוקסו זה מבחן. ילדים מקבלים דרך הקופה. מבוגרים צריכים לשלם פרטי, עולה כמה מאות.

בלאומית נותנים דיי בקלות בלי מבחן. רק על סמך שאלון של הרופא.

עברתי לאחרונה קופה, במאוחדת - הם לא עושים בעיות, קיבלתי מרשם לשלושה חודשים אבל הרופא המליץ לעשות את המבחן.

לא יודעת אם יש התניה לקבלת מרשמים נוספים עד ביצוע המבחן.

ניסיתי כמה כדורים ומינונים שונים. לאחרונה, אני מעדיפה למצוא את הכלים להתרכז ולא לסמוך על הכדור.

כל פעם שלוקחת את הכדור יש תחושה מוזרה אחרת.

גם אחרי שמצאתי את הכדור "המושלם", עדיין - לא יודעת. לא סגורה על זה.

הכדור עוזר לי, מאוד! אבל משהו מרגיש אחרת.

ממש מקווה למצוא את הכלים להתמודד עם הקושי בלי כדור.

יש כלים להתמודד בלי תרופה?

(יש מחלה כרונית ברקע, יציבה והכל, אבל עם טיפול תרופתי יומי, לכן יש איזה רצון, אולי ילדותי, לא להוסיף עוד כדור...)

אני גם במאוחדת, להתחיל ברופא משפחה? לבקש לעשות את המבחן?

לא יודעת אם רופא משפחה יכו להביא הפניה למבחן, תנסי אולי באמצעות פנייה דיגיטלית.

לגבי התמודדות בלי תרופה - אני מאמינה שבתור בגירה זה אפשרי. עם הרבה עבודה עצמית.

להקפיד לסיים מטלה, ורק סיום לעבור למטלה אחרת.

אם בטעות עוברת, אני מחזירה את עצמי בכח למה שעשיתי..

חוש הריח מתחדד ומפרש כל דבר כמסריח

תקופה מעצבנת ברמות

מבינה אותך ממש

זה עובר סביב שבוע 14

שיהיה בשעה טובה❤️🙏🙏

איף. זה מעצבן

בכלל ההריון הזה ממש שונה מקודמיו

אולי זה מעיד שסוף סוף יש לנו מהמין השני 😜

זה בלתי נסבל

כל נשימה זה משב ריח לא נעים

חייבת שזה יעבור בקרוב חח

אבל בהריון הראשון לא הבנתי מה פגום בי שזה לא עובר כמו שכולם אומרים, ורק בשבוע 36 הרופא במיון יולדות אומר לי באגביות שזה נפוץ מאוד שזה לא עובר

מאז אני מקפידה להניח את האופציה הזו על השולחן חח

היה לי בהריון ראשון.

הרגשתי שאני חיה בתוך פח זבל מהלך.

וכלום לא עוזר.

סבונים - ריח מסריח

מרכך כביסה - עוד יותר מסריח

בישולים - אל תתקרבו אלי

הכל הכל הכל היה מגעיל ברמות.

ולקח לי זמן להבין שזה לא שהבית לא נקי או שלא מאוורר מספיק אלא האף שלי פשוט מקולקל

הדבר היחיד שעזר לי זה להתאמן על לנשום מהפה ולסבול. זהו.

מניחה שהייתי עושה עוד בדיקה, למרות שכתוב מפורש שזה לא תוצאה נכונה.

לא יודעת אם אמין או לא, כנראה שלא הייתי סומכת על זה מספיק בשביל לשמוח...

חחח סתם

יאללה מחכה להמשך

מסתיים המוניטור, מחכים לסניטר ועולים, בדרך יש לי איזה כמה ושוב אני עושה קולות אבל גם נושמת ומרגישה את עצמי ובעלי מבין שזה מה שאני צריכה אז בעיקר מחזיק לי את החלל ונותן לי להיות מרוכזת בי 

נכנסים לחדר מיילדת חמודה ממש מתשאלת מה שצריך ואז שואלת אם לבדוק אם אני חושבת שהתקדמתי אני עונה שניראלי שכן וישר מסייגת אבל לא יודעת אולי לא אני לא בטוחה היא אומרת לי הכל טוב מותר לך, בודקים- 6! אני נרגעת שלידה תהיה פה היום חח

עדיין לא רוצה אפידורל כי אני מרגישה שאני באמת עוד לא בצירים ה'כואבים' (כאב חי למות אבל זכרתי מהלידה הקודמת כאבים של באמת איבוד שליטה וחיים אז אמרתי אני בסדר בינתיים ופחדתי לקחת אפידורל)

היא מציעה לי לעלות על המיטה עם ראש מוגבה ולעמוד על הברכיים אני עולה זה עוזר כי גם יש לי לאן להיתפס בציר 

כל ציר אני ממש מרגישה שיש לי פיפי כאילו השק ממש ממש 'רוצה להיפקע' אחרי כמה צירים הוא באמת נפקע

המיילדת נכנסת ואומרת שהמשמרת שלה מסתיימת וזו המיילדת החדשה אנחנו אומרים שהמים פקעו ובין ציר לציר בודקים שוב פתיחה (אני הצהרתי שאם זה פחות מ8 אני לוקחת) שבע 'טובים' ובשנייה שאני מתרוממת שוב מגיע ציר מהגהינוםםםםםםם אני זזה כמו חיה פצועה גם משו במדבקה של הטנס זז ואני ממש מרגישה את הציר וצועקת באמת על הםנים ואני שומעת את המיילדת אומרת שאחרי הציר הזה כנראה אני כבר לא שבע וזה עלה

היא יוצאת ואני נשארת עם החדשה. היא לא עוזבת את החדר לשנייה (יאמר ממש ממש לזכות איכילוב, הזמן שהייתי בלי מיילדת בחדר הוא ממש קצרצר!!! גם הראשונה וגם השנייה היו כל הזמן איתי עשו עיסויים הרגיעו דיברו, מדהימות ממש!)

וגם ממש כיף לשמוע על חויה טובה מאיכילוב

יצא לך להיות שם שבת או רק יום חול?

היא שואלת אם אני ריצה אפידורל ואני לא מצליחה לחשוב אם אני רוצה (או בכללי לחיות אבל לא משנה) אחרי שני צירים אני אומרת לה תקשיבי אני צריכה ללחוץ ( אני עדיין עומדת על הברכיים אוחזת את משענת המיטה) היא אומרת לי אוקיי בואי נעשה נסיון תלחצי ואני אעזור לך למרות שאת לא פתיחה מלאה

ציר הבא אני מנסה ללחוץ וקורה משו מוזר אני לא מצליחה  ונלחצת וצועקת שאני מפחדת ואני לא יכולה, אני מאבדת את זה

היא אומרת לבעלי שהיא הולכת להביא מישהי שתעזור ושלא אלחץ, קוראת למישי מהדלת ונכנסת עם מיילדת נוספת מבוגרת יותר (שהייתה בביבי בום וכבר שם אהבתי אותה חח אז כשנכנסה כזה סמכתי עליה) היא אומרת לי לשכב על הגב ואני צועקת שאני מפחדת היא אומרת שככה תוכל לעזור לי ואני צועקת שאני רוצה אפידורל היא שואלת אם אוכל לשבת בלי לזוז כדי לקבל אותו ואני צועקת לאאאאאא😭

איכשהו אני עוברת לגב ושתיהן מתחילות לשפוך עליי שמן ולהגיד לי מתי ואיך ללחוץ 

המבוגרת מעודדת אותי כאילו זה שיעור ספורט בכיתה ג (איזה יולדת אלופה מאיפה הבאתם כזו מדהימה??? אין את נהדרתתתתת😅אבל וואלה עזר לי חח) אני משתדלת להיות קשובה 

אחרי איזה שתי דקות שאין לי מושג מה הן עשו שם המבוגרת יוצאת והצעירה אומרת לי לא ללחוץ היא שומרת שלא אקרע וזה קשההההה בעלי מדבר איתי ואני מתרכזת בקול שלו כדי להתגבר על הצורך המטורף הזה 

ואז פתאום, בגלל התנוחה הפעם (לידות קודמות הייתי ממש על הגב חצי שכובה, היה טוב אבל לא ראיתי כלום, עכשיו אני אמנם על הגב אבל ממש תופסת את הרגליים שלי ומקופלת כמו עובר כזה) פתאום אני רואה אותו יוצאאאא ואני אומרת למיילדת אמא הוא יוצאאאאא 

וזהו

הוא עליי

19 דק אחרי ירידת המים

שעה בערך ועשר דק אחרי שנכנסנו לחדר לידה

אגב לדעתי אם לא מיילדות ככ מקצועיות הייתי נקרעת ממש, יצאתי בלי תפרים ברוך ה'

אגב שתיים הטנס הוא נס גדול מאוד ואני חושבת שכמו שיש בחדר לידה אפידורל וגז צחוק ומקלחת- צריך גם אותו

ואגב שלישי- לידה היא נס ופלא עצום וכל לידה הנס הזה גודל

איזה סיפור מקסים

בשעה טובה ❤️❤️ כמה הוא נולד? תזכירי איזה שבוע?

אגב לידות קודמות היו תפרים?

הוא נולד 3430 (הקודמות 2600) בשבוע 39.1

לידה ראשונה עם תפרים שנייה לא

אבל עכשיו הייץי בטוחה שאני נקרעת כשלחצתי..,, ברררר אמאלה

ולגבי שבת- לידה קודמת

היתה בשבת, בגלל שזה חדר לבד אז במחלקה היה אחלה, בחדר לידה כן מוזר קצת מחשב חתימות וכזה… אבל איך עושים המקומות אחרים אני לא יודעת

הקרעים הכי מפחידים אותי 🥴

לגבי שבת פשוט המלונית שלהם לא כשרה. זה ממש מבאס אם לא מקבלים חדר לבד וצריכים להיות שבת.

כיף לשמוע שהיתה חוויה טובה תגדלו אותו בנחת ובבריאות שלמה 🧡

אבל כל החדרים שלהם זה ליולדת אחת אז מבחינה זו אולי עדיף

את כותבת מדהים ובאמת יולדת אלופה!

איזה כיף שכתבת❤️

תודה ששיתפת,

הרבה נחת והתאוששות קלה!!

גיבורה! איזה מרגש!

ואיזה נס שנכנסתי לקרוא אחרי שלושת הפרקים כי הייתי משתגעת מהמתנה מפרק לפרק..

אבל לקטנים את יכולה לקרוא בחומש לפני ולדבר אילם על נושאים מרכזיים

של אמילי עמרוסי.

גילאי 3-4 כזה.

בדרכה של תורה - מכון הר ברכה

זה מבוסס על הפסוקים, פחות מדרשים ופירושים.

זה עלון למשפחה שיש בו המון דברי תורה וגם פרשת השבוע לילדים

אנחנו לומדים אותו יחד כבר כמה שנים

שנקראת "סיפורי התורה שלי" בהוצאת מעינותיך.

ספר לכל חומש.

לכל פרשה יש: נושאים בפרשה, סיפורים קצרצרים על נושאים מהפרשה

ו3 סיפורים ארוכים שהם או סיפורי הפרשה עצמה בדרך סיפורית או סיפורים על נושאים/מצוות מהפרשה.

יש גם ציורים מתוקים וזה מצוין.

יש את הסדרה הזו בגרסה הבוגרת שנקראת "התורה שלי", בה לכל פרשה יש את הפסוקים מהתנך וגם סיפורים.

לנו יש את סדרת "סיפורי התורה שלי" ואני ממליצה ממש. (העדפתי אותה כי מותאמת יותר לגילאים הצעירים-גן בתחילת יסודי)

היינו עוברים באחת הסעודות על נושאים מהפרשה ומספרים סיפור.

כיום הילדים כבר קוראים בעצמם.

מה הסגנון של זה?

כאילו מבחינה דתית?

יש לנו הפרשה מספרת לי וממש קשה לנו עם הסגנון החרדי של זה- זה שלא מסופר על חטאים של עם ישראל, זה שקוראים לעם ישראל "יהודים" ולא עם ישראל/ בני ישראל וכו', זה שמדרשים משולבים כאילו הם הפשט.

אז מחפשים משהו אחר שלא יהיו בו את הדברים האלו

לא היה משהו שצרם לי בכיוון הזה. גם האיורים יפים.

כן מסופר על חטאים של עם ישראל.

לדעתי כן סגנון חרדי.

סגנון דתי לאומי אני מכירה רק "בדרכה של תורה", שם המדרשים מופיעים בנפרד בצבע אחר מופשט ואפשר לבחור אם רוצים רק פשט או גם דרש.

אבל מחליפה את המילה יהודים בבני ישראל וזה לגיל הקטן וכן יש שם חטאים של עם ישראל... ומחבר לקודש שזה המטרה בעיניי בגיל הקטן 4-6

רק עכשיו קלטתי שכתבת שיש לך את זה

זה לא הפסוקים ממש אלא בשפה יותר פשוטה

אבל זה נצמד לפשט ב100%, וכשזה מדרשים או פרשנים הם בצבע אחר וזה מאוד ברור מה פשט הפסוקים ומה מעבר.

עובר על כל הפרשה על הסדר וממש מוצלח.

מתאים מגיל 5 כזה לדעתי.

או את ההוצאה של החומשים שלו שגם מצוינת

חמישה כרכים, לא זול אבל שווה כל שקל !!! הבן שלי בן חמש כל שבת מחכה לזה בנרות, כתוב בשפה מותאמת לילדים ברורה ועשירה בשילוב פסוקים, עם איורים מטורפים

את הספרים בדרכה של תורה של הרב יאיר וייץ, מוצלח ומסביר ממש בפשטות.

עם הגדולה יותר התורה שלי חמישה חומשי תורה עם פירוש בהיר ממש וסיפורים יפים

נראה לי שנלך על בדרכה של תורה

לאיזה גילאים מתאים?

@מתיכון ועד מעון

וומהזה התורה שלי? לאיזה גילאים מתאים?

לא נאמתי וגם בעלי לא נאם. ואני הייתי בעוד בת מצוות שההורים לא דיברו

אצלנו בחגיגות בת המצווה רק בעלי ואבא שלו דרשו. אצלנו זה מצד צניעות - בנות לא עומדות ומדברות בפני גברים.

אנחנו עשינו בהמשך האירוע חלוקה לגברים ולנשים - בעלי העביר שיעור לגברים ובינתיים לנשים הייתה תוכנית נשית של יצירה ועוד משהו. בבת מצווה הקאשונה הבת שלי אמרה גם דרשה, ובשנייה הבת שלי לא דיברה בכלל (רק הקרנו מצגת עם שיר שהיא שרה ברקע), כי היא לא בעניין הזה.

לא רואה צורך ללכת לפי "מוסכמות" בנושאים כאלה, כל עוד זה לא משהו שמובנה בהלכה או במסורת... עושים לפי מה שמתאים לחוגגת הספציפית. (לצורך העניין, יכול להיות שלבת הבאה בכלל לא נעשה חגיגה גדולה, כי זה פשוט לא מתאים לה...)

בכל זאת אענה לך גם על ההתחלה

יש ספר מקסים בשם פרקי הלל, שיש בו 12 שערים שמובנים ללימוד חודשי בשנת בת המצווה לאם ובת. ממליצה מאוד, אם לבת שלך זה מתאים.

אפשר גם ליצור מסע בת מצווה, שבו הולכים ופוגשים דמויות נשיות משמעותיות (האם והבת), ואז יוצרים מזה משהו - חוברת שמתעדת את המפגשים, סרטון, או משהו בסגנון...

אפשר גם להתמקד בשם של הבת ובמשמעותו, וליצור קונספט למהלך השנה לפיו וגם לחגיגה עצמה. (למשל - קוראים לה הודיה, אז לפגוש אנשים שמודים במיוחד, לעשות יצירה סביב הודיה לה' וכו')

שתהיה לכן שנה מוצלחת ופורייה!

(והכי חשוב - ללכת לפי מה שמתאים לילדה עצמה, ולא לפי הפנטזיה של האמא... זה משהו שלמדתי גם בעצמי)

אבא שלי וכלת בת המצוה דיברו

זה נראה לי ממש בסדר.

פשוט ההורה שיותר זורם לו..

לגבי השנה עצמה השאלה מה את מחפשת?

אפשר משהו חודשי בתאריך הלידה - נגיד אם היא נולדה ביט חשון אז מיט כסלו כל יט בחודש לעשות משהו מיוחד - זה יכול להיות לימוד, יציאה למקום לימודי, יציאה למקום כיפי, טיול קטן, התנדבות, יצירה משותפת, משהו שיתחבר בסופו של דבר למשהו גדול יותר שתסיימו לקראת בת המצווה (אם זו יצירה אפשר גם להציג אותה באולם).

יש כאלה שלומדים ספר/מסכת לאורך השנה ועושים סיום בבת/בר מצווה, הכי קלאסי שאני מכירה זה לסיים שס משניות אבל זה לדעתי דורש שנתיים בשביל שיהיה יחסית בנחת. בשנה זה קצת צפוף.

מכירה משפחה שהאבא יצא עם הילדה לשבועיים של חלק משביל ישראל

יש כאלה שלוקחים דמות או 12 דמויות ומעמיקים עליה במהלך השנה או חודש תלוי כמה דמויות בוחרים

לק"י

יפה שמישהו יגיד דבר תורה או משהו.

אבל לא חייב מעבר.

תחליטי מה היכולת שלך להשקיע.

אפשר לעשות כל ערב ר"ח לימוד על אישה בתנך/ בהיסטוריה ומה הילדה לוקחת איתה הלאה מאותה דמות

אפשר ללמוד משהו (מסכת משניות או ספר הלכה/ מוסר)

וכל זמן מסויים (שבת מברכין לדוגמה)

לעשות לימוד משותף ואז באירוע היא עושה סיום מסכת.

אפשר לעשות שבכל שבוע שחל בו ראש חודש נוסעים להיפגש עם אשה חשובה בת ימינו

(2 סבתות, מחנכת מהעבר/ שכנה/ רבנית/ אמא שכולה)

לעשות מעין "ראיון" עם שאלות מובילות

אפשר לשבת איתה כל כמה זמן ליציאה של דייט אמא ובת וללבן ביחד סוגיה מסויימת מעולמה (לחץ חברתי, קבלת החלטות, אחריות, מעורבות חברתית, גבולות ועוד).

יש את הספר פרקי הלל, שהוציאה אמא של הלל אריאל ז"ל, אפשר לעשות לפי זה.