אז... הגדול שלי כמעט בת 3.
בודקת גבולות חבל על הזמן. ילד מתוק וטוב שפשוט מתנהג בהתאם לגיל שלו, שום דבר קיצוני.
אני מוצאת את עצמי כששמה גבולות מאיימת הרבה ואני לא אוהבת את זה🙈
קודם כל אני באמת אמא מאוד אוהבת, מחבקת, סבלנית וזורמת. עושים הרבה כיף יחד. אבל יש דברים שהם קו אדום.
כמו: להרביץ, לצבוט, לבעוט, למשוך בשיער - זה בעיקר עושה לאח הקטן והמעריץ המעצבן שלה😅
שיגרה של להיכנס למיטה בערב
לא לפתוח ברז אם זה לא אחרי שהולך לשירותים
וזהו בגדול... (חשבתי שיהיה לי רשימה ארוכה של קוים אדומים אבל רואה עכשיו שזה פשוט אותם דברים שחוזרים על עצמם).
איך אני מגיבה?
לדוגמה, כשמרביץ. תופסת לו את היד אומרת שאני לא מרשה להרביץ. אבל הוא ממשיך בדרכ. אומרת שיש לו 2 אפשרויות. הראשון זה להפסיק ושישאר איתנו בסלון לשחק. השני, ללכת לחדר עד שיזכור איך מתנהגים ואם צריך אני יכולה להזכיר . בינתיים הוא יכול לשחק שם ולשחק לבד ולהירגע אבל אין אפשרות להישאר בסלון, להציק ולא להקשיב לי.
לפעמים זה מאפס והוא בוחר להישאר, בקושי שהולך לחדר לבד.
וכאן מגיע האיום. "אני מבינה שאתה בוחר לא להישאר איתנו עכשיו כי אתה ממשיך להרביץ. אם לא תלך לחדר אני אצטרך לקחת אותך".
משתדלת לא להשתמש במילה אם. אבל מרגישה שהרבה נמצאת במקום של לאיים עליו. שהוא לא יכול _____ עד ש______
לא בטוחה שהצלחתי להסביר את עצמי.
אשמח לשמוע מה דעתכם. יש כאן הרבה אמהות מנוסות מקסימות שתורמות לא מעט מהניסיון שלהם.
תודה שפתחת את השרשור הזה ועוררת אותו גם לרצון ❤️
)
אין לי מושג לגבי הדקירות