לק"י

העובדה הנכונה היא שיש לך מניין*3 ילדים, כי לא ייתכן שאת מבשלת דברים טרפים.

עכשיו תורי:

1. מאז שהתחתנו אנחנו גרים באותה שכונה.

2. אני עושה כל שבוע הפרשת חלה.

@בארץ אהבתי 

ש1 נכון ו2 לא

איך אפשר כל שבוע??

אלופה

וכל הלחם נאכל??

ומפשירים שוב למחרת
לפעמים אופה באופה לחם חלק, וחלק אני לשה

אצלך זהו מעשה קבוע

קחי לך צדיקה

על הצוואר ענדי מדליה 🥇

1. אנחנו גרים בקומה רביעית בלי מעלית

2. אף פעם בחיים לא לעסתי מסטיק

@שוקולד פרה.

וגם בתור ילדה קטנה

אף.פעם לא לעסת מסטיק?

כשהייתי תינוקת קטנה

הייתי צרחנית ושמנמנה

הידיים של אמא שלי מאוד התחזקו

בזכות שכל היום אותי כן סחבו

עד שהיא הגיעה למטפלת טבעית

שהמליצה לה לשנות בבית את התפריט

אסרה להכניס כל דבר לא בריא

וביניהם גם מסטיק - גם אם הוא טרי

מאז הרגישות כבר מזמן עברה לי

אבל לאכול מסטיק עדיין לא בא לי...

1.אני עיוורת צבעים

2. אני רוקדת ריקודי בטן

ריקוד זה טוב לגוף ולנשמה!

את בוודאי גרה בקומה עליונה

ייסורים מכפרים על כל שגגה

ולכן הינך נקייה מעוון ועבירה 

אמנם יש לנו מדרגות לעלות

אך הן רק 15, כמו שירי המעלות

קומה אחת, ולי זה ממש מספיק

אם היו יותר, כבר הייתי בורחת לאיזה נקיק

עלייך לעבור מיידית לקומה עליונה!

אין לי הנחות בתור מנהלת הפורום?

(אולי אפשר לצאת ידי חובה על ידי אחותי, שעומדת בתנאים?)

אל תברחי מביתך ללא שוב.

מידי שבוע לאחותך תעברי ליום אחד,

וככה תצאי חובת ידי מצוות החג.

(אימצתי את עצתך מהשרשור הקודם🤣)

בעלי לא מבין מה קורה לי

לבעלך מסרי,

שאשה צוחקת זה הכי בריא.

לכן המשיכי לגלול בפורומים בלי הפסקה,

ושהוא ימזוג לך שתיה מתוקה.

אולי כשימציאו מכוניות מעופפות

והנסיעה/טיסה תיקח כמה דקות

נוכל לבקר כל שבוע בלי לפספס

ואת עצתך לקחת בלי להסס

אבל כל עוד הנסיעה עדיין ארוכה

יספיק ביקור וירטואלי אצל אחותי המלכה

כך נחסוך גם את העליה במדרגות

ונשמור אצלנו עוד כמה קלוריות...

לשמור על קלוריות אצלך,

זה הדבר שיעודד את רוחך.

את שותלת אותם באופן מפעים

ובנוסף אני רוצה להתפעל

מהעובדה שמעולם לא טעמת מסטיק - שיר הלל!

כשכתבתי את החרוזים

חשבתי לעצמי באמת ובתמים

שרק את תביני את עד הסוף

ותוכלי ליהנות מהמעוף😊😊

ולכן לא את אותו דנ"א חולקות

אבל מה שבטוח ששתיכן נפלא חורזות

ממש אלופות

ו @בארץ אהבתי אחותך גרה בארץ הפלאות?

או שלא הבנתי נכון את הרמזים שאתן מעבירות?

ירושלים זה סוג של ארץ הפלאות

ויותר מזה איני יכולה לגלות

כי זה לא יפה לעשות אאוטינג לאחרות.

במיוחד אם ככל הנראה בפורום הן לא נמצאות

זכות להיות מתוייגת אצלך ברשימה

אני ממש לא רוצה לדעת

מה הטעם של מרק עטלפים ורול לביאה

אז מקווה שזו לא העובדה הנכונה

30 ילדים זה בקטנה 

בטח את מגדלת אותם ברוגע ושלווה

עובדות עליי:
יש לי עיניים כחולות 

אני לא אוהבת ירקות

@רוני_רון 

לק"י

שאת לא אוהבת ירקות.

@לומדת כעת 

נראלי אין לי שום סודות ממכן חחח

הכל גלוי וידוע

1. אני ציליאקית

2. גרה במרכז הארץ.

@אמאשוני

(ואם לא, אז אתן ממש מקוריות עם ההטרלה)

עלי:

1. התחלתי פסח

2. גדלתי בישוב

@מתואמת

להתחיל פסח לני פורים נשמע לי רק לבודדות ממש

מה הסיכוי שאת מהבודדות? חחח

אין סיכוי שאנחנו מתחילים פסח לפני פורים.

אם כי אוהבים להתארגן מספיק זמן מראש כי אנחנו עובדים ממש עד ערב חג ויש מה לנקות ב"ה.

ממך יראו וכן יעשו

לפסח צריך להגיע בנחת ובשמחה

ומי שבט"ו בשבט מתחילה

הורסת לעצמה את כל השנה

את צודקת שכנראה הייתי צריכה לכתוב או 2 דברים משעממים כמו מגורים או שני דברים יצירתיים כמו הראשון.

אבל מה נעשה שזו הייתה תגובה ליעל *מהדרום* והרגשתי צורך עז לקשר למגורים גם 😆

הבי טיפים איך מגלוטן נמנעים

ועדיין על המשקל מכל משמר שומרים

כי כל קילו זו מצווה חשובה

וכל המרבה הרי היא משובחה 👑👑

כל השכונה אצלי מחכה

למנה חמה ומשביעה.

לדעתי הצודקת והנכונה

ירקות לא גדלים אצלך בגינה

אני לא יודעת לחרוז חרוזים

והמצב לא ממלא אותי בחשק לנסות

אבל העובדות עלי הן:
1. לא שטפתי כלים כבר 3+ שנים

2. מעולם לא הפסדתי את האוטובוס

אמנם זאת המטלה שאני הכי שונאת, ובאמת עיקר העול בה על בעלי

אבל בדכ לא עובר יום או יומיים בלי שאני שוטפת קצת...

ו2 הוא הנכון

אני דייקנית אובססיבית

לפורים שאני לא מצליחה להרגיש השנה

אשמח למתכון איך מגדלים 30 ילדים🫣

1. אני לא אוהבת מתוקים

2. מתאמנת כל יום שעה לפחות

שכחתי לתייג

@אוהבת את השבת 

לפעמים זו רק תקופה קשה

הנה לך עצה בדוקה

כיצד להחליף המצב רוח במהרה

בטלי מיד את המנוי

כושר זה דבר בזוי

קני לך ערימה

של דברי מתיקה

כי אין פה שום ספקות

2 העובדות שלך לא מתקיימות

שמישהו לא אוהב מתוקים

אז כנראה את מהגיבורות על שמתאמנות כל יום

מה מנחם אותך כשאת עצבנית והורמונלית???

תפוח?

סטייקסלט טוב ומושקע

אני לא אוהבת שוקולד ודברים מתוקים..לא הטעם שלי..

אם זה לא חסה

וזה משמין

אז יש אישור 😅

בטח ברחם המתומנת גדלו לך כל הפשושים.

כן, כן, אני ותיקה פה בשכונה,

רק החלפתי שם כי התגלה סוד מדינה...

2 עובדות:

1. יש לי יומולדת היום

2. אני ובעלי מכירים מילדות

תיוג @שמש בשמיים

בגדול המשפחות מכירות,

לא היה בנינו בכלל קשר, חוץ מזה שבעלי באיזשהו שלב חשב על הרעיון ומשם הכל היסטוריה... 

מאיפה שלפת את רחם המתומנים?

את כל הסודות את מגלה לילדים...

1. אני צמחונית, אוכלת רק טופו וחסה

2. מאובחנת עם פוסט טראומה מורכבת

@פרח חדש

ניקית שמופיעה פה בשרשורים

שלום שלום

1. אני שמאלית (ולא שמאלנית 🤪)

2. בבית שלי אני מאוד מיוחדת ונדירה 😅 התדעו מה הסיבה??

אתייג את @אמהלה המיוחדת ונדירה ❤️

1 נכון ו1 לא 😅

בקיצור 2 התשובות נכונות

מיוחדת ונדירה?

חוץ מזה שכל אחד הוא יחיד ומיוחד...

שלום רב לחברותי 

שמכירות אותי על קרבי ועל כרעיי

1. יש לי יותר בנים מבנות

2. יש לי יותר אחים גרושים מנשואים

מתייגת את @באתי מפעם..  היקרה, שתזכי לרוב שמחה

מתחשק לי לקרוא גם ל @אהבתחינם , אני מתגעגעת!!!

תאומות בנות

עדיין הבנים גברו בכמויות

מעדיפה לא לחשוב

ש2 הוא הנכון

כשיש גם את 1

שהוא הרבה יותר נחמד

ועדיף שלא אנקוב במספרים

גם כך עשיתי אאוטינג

@הרבנית הקדושה 

מאחלת לאחייך להתחתן במהרה,

ולחיות בבית מלא בשירה!

בדיוק קראתי

ולעודד רציתי

מקווה שירבו השמחות

וינוסו אנחות

מה שבטוח הם קיבלו

שבאחות מדהימה זכו

ירבו כמותך בישראל

ואת כולכם יברך הק-ל!

💓💓💓💓💓

@חשבתי שאני חזקה@אוהבת את השבת@הרבנית הקדושה

כמה זמן לא הייתי פה

❤️❤️

חבל לבזבז חיים כה יפים על טופו וחסה

ועם זאת מקווה שזו העובדה הנכונה

ואם במקרה אמיתית השניה 

שולחת לך חיבוק ומדליה 🥇

1. הבית שלי כבר כשר לפסח (מלבד אוזני ההמן)

2. אני אוהבת את החורף 

@אובדת חצות 

כשר לפסח זה לא הגיוני

הבית שלי כבר כשר לשנה הבאה 🤭

1. עליתי 15 קילו שנשארו מההיריון האחרון

2. אני גרה בירושלים

רבנית עצבנית

למה אותי לא תייגת

איך ככה ממני שכחת

נעלבתי עד עמקי נשמתי

איך ככה שכחת אותי

ש2 הוא הנכון 🙈

ירושלים אחלה עיר 😅

וה15 קילו עוד יעלמו יום אחד

וגם אם לא- את מהממת כמו שאת

אני מצטערת נורא.

סלחי לי אשה צדיקה,

על עווני אתן צדקה.

כעת אותך אתייג,

באהבה מכל הלב❤️

@מקקה

נחמד להכיר עוד קצת את כולן

בפורום הכי חמים בעולם

1. יש לי חמישה בנים יקרים, בהם אמא גאה עד למרומים.

2. עוגות מפוארות ממני מזמינים, לימי ההולדת של כל האחיינים.

@שושנושי

לק"י
 

1?

@נפש חיה.

כתרפיה אני אוהבת לאפות ולקשט עוגות

בשבילי זה ממש תענוגות!

עם מלא מרגרינה קצפת ונשיקות

שולחת לך כתובת ומספר דירה

על המשלוח מראש מוסרת תודה רבה 🙏

שקוראים לך דונאטס 😉

אפשר להיות שכנה שלך?

את תאפי כתחביב ואני אוכל את מה שאת אופה כתחביב

ותודה ליעל

זה כמו שרשור היכרות, רק יותר עמוק

עם רצינות שבצידה קריצה וצחוק

1. יש לי לעיתות משבר מלאי של "עד חצות"

    -  כדי שאוכל את עצמי לפצות

2. יש לי שיעור קבוע

   פילאטיס פעם בשבוע

מי מבין העובדות נכונה?

ברוכה הצודקת ועונה!

@מחי

עם כזאת חריזה,

את בטח אלופה בריצה🏆

לכן תשובה 2 היא בוודאי הנכונה.

ושתדעי שעד חצות מותר לאכול רק עם שוקו וגלידות. 

1. אם הילדים מפזרים אורז על הרצפה, אני נוהגת לטאטא אותו רק בבוקר הבא

2. אני לוקחת איתי לעבודה סלט ושתי ביצים קשות כל יום

@קמה ש. 

@אובדת חצות 

@ואילו פינו 

שונאת לטאטא אורז טרי, הוא נמרח ונדבק לכל עבר. בבוקר הוא כבר יבש וקשה וזה 2 שניות לטאטא אותו.

ולגבי 2, היתה תקופה שעשיתי את זה אבל לצערי לא מצליחה להתמיד. מקווה לחזור לזה!

לוקחת ביצים קשות לעבודה

תאכלי אותן באוויר הפתוח

ממני האחת שעל עצמה מעידה

שממש לא שורדת את הריח

(הכל בהומור🤭😉)

שאחת את השניה סותרות

אני מהמרת שיש לך עד חצות

העובדה השנייה היא הנכונה

ופילאטיס אני במחשבות אם להפסיק

כי זה מחשבתית אותי מעסיק.

מה זאת אומרת מעסיק מחשבתית?

כי זה דופק לי את הגוף

ואני לא באמת נהנית אחרי השיעור

אפילו שעברו כמה וכמה .

שיעור ראשון מפרק

שיעור שני עדיין מפרך

שיעור שלישי סבבה

רביעי עולים על הגל ונהנים

ואני לא נהנית.... 

אני בדיוק רוצה להתחיל

(כבר מלא זמן דוחה את זה חח)

מה הכוונה דופק את הגוף? כי הכל תפוס?

אולי תנסי סוג אחר של כושר

אני חושבת שאם אני לא נהנית

אז זה לא מתאים ליכולות או גורם אחר כך לבעיות (למתוח את הגוף לקצה היכולת? ממש לא.  זה לא כיף להרגיש "עשיתי את זה" כשכל הגוף כואב פצצות

להסתכן ברצפת אגן לא יציבה? גם לא)

אני חשבת ברצינות על יוגה או התעמלות עדינה יותר שמתאימה לי.

בעזרתשםםםםםם

שזה לא מה שמתאים

אבל יכול להיות שאת בשיעור שלא מתאים ברמה שלו לגוף שלך?

אני הלכתי לשיעור ועשיתי הכל פחות מכולן

וחלק תרגילים לא עשיתי בכלל

ועדיין הרגשתי שבהחלט הפעלתי את הגוף

אבל לא קרעתי אותו

הייתי קשובה וכשזה היה קשה מידי האטתי

מרגישה שזה לא ספורט מותאם

מסיבי מידיי לטעמי

גם כשעשיתי לא הרבה דברים או האטתי

היה לי פחות מוצלח ולא נהניתי.

אבל לפחות הכרתי קצת מה זה אומר.

אז באמת כדאי לחפש משהו שיותר מתאים לך

אבל אל תוותרי על אימון כלשהו

זה בריא וחשוב 

(לא שאני מתאמנת🤭)

יכול להיות שאת עושה פילאטיס מכשירים או עם מדריכה שמגזימה?

עם תרגילים מותאמים זה מסייע לרצפת האגן ולא דופק אותה.

מציעה לנסות פילאטיס מזרן או להחליף מדריכה, לפני שאת מתייאשת, כי זה לא אמור להיות קשוח,

ואם בכל זאת לא מסתדר, תנסי יוגה

ולא

אני לא ממשיכה

בע"ה אני אמצא מה נכון לי. 

תודה על זה!!!

אני מהמרת שהראשון נכון ויש לך חמישה בנים למרות שגם על העוגות אני מצליחה לדמיין אותך.

מושלמת אחת!

לגביי,

1. ירדתי 20 קילו

2. אני ג'ינג'ית

מתייגת את @00 @oo 

תייגתי גם את 0 וגם o - מקווה שיחד מהם יעיר אותך 

חלילה להתוודות על ירידה במשקל

זהו נושא לא פשוט ולא קל...

ואם חלילה עובדה 1 נכונה

האדמו"ר שליט"א יראה לך דרך תשובה 

ירדתי 20 קילו!!!! ב''ה

איזה דרך תשובה את מציעב לי?

מהממת את! עניתי למעלה...

ואני רחוקה מלהיות מושלמת!🫣🤣🤣🤣🤣 הצחקתני אהובתי

ירדת 20 קילו??

מטורפתתת

אין מצב שאת ג'ינג'ית 🤭

הכנסת אותי לאווירה חבל על הזמן

2 עובדות

אני בן

נולדתי אתמול

אני טרול

סתםםםם

אני מטרילה🥱😍😵‍💫

כי אין לי כוח לחשוב על משהו נורמלי להגיד 

חחחחחחחח

ממשיכה עם התיוגיםםם

@לומדת כעת

@לא מחוברת

@לאחדשה

@מאמאמיה 3

@מחכה להריון

@מאמינה-בטוב

@מדברה כעדן.

@מדפדפת

@נטועה

@נויה12345

@סטודנטית אלופה

@סטודנטיתאמא

@עכבר בלוטוס

@עדינה אבל בשטח

@עודהפעם

@עטרת בעלה

@על הנס

@פה בנס

@פאף

@פיצישלי

@פה לקצת

@צמאה

@צוצקהלה

@קמה ש.

@קופצת רגע

@ריבוזום

@רוני_רון

@רוני 1234

@רוצה לשאול שאלה

@שוב חוזר הניגון

@שומשומונית

@תקומה

@תוהה לעצמי

@תלמים

לשרשור הגאוני

1. אני מבקרת בפורום כבר כמעט עשור

בניקים מתחלפים לפי התור

2. במרוצת השנים עברנו כמה דירות מגורים

שלוש מתוכן באזורי תיירות מתויירים

בעודי בודקת איזה ניק לתייג כבר שלפת תשובה.

אכן צדקת! 1 הוא הנכון

אבל גם 2 מתקרב לניצחון

אמנם לא גרתי בשלושה אזורי תיירות

אבל בשניים כן, ולא בטעות🥳

והנה הסיבה למה הניקים מתחלפים-

אני כל הזמן חושפת פה פרטים אישיים😂

@הבוקר יעלה

1. אני גרה בעיר הולדתי

2. יש לי 12 אחים ואחיות 

איך מתייגים?

@,שגרה ברוכה

הצלחתי? 

שתי עובדות עלי:

1. בין ילדיי יש לי זוג תאומים מתוקים

2. אחת הלידות שלי התרחשה ביום הכיפורים 

אבל אני מרגישה מאוד לא נעים

כיוון שעובדות עלי לא נתתי לכן לנחש

אז כותבת משהו שאפסיק להתבייש.

1. שבת אצלי מוכנה ביום חמישי באופן קבוע

2. אני מהאמהות שמכינות תחפושות למרבה הזעזוע

@אביגיל ##

@בידיים פתוחות

@גלי מטר

@גולדסטאר

@גלויה

@גלסגולכהה

@דפני11

@הריונית?

@הדרים

@ואני שר

@ואז את תראי

@ואילו פינו

@זוית חדשה

@זברה ירוקה

@חולמת להצליח

@חושבת בקופסא

@חדשה_פה

@חדשה כאן 2

@טארקו

@טוב להודות..

@יום שני

@ילדה של אבא

@יגל ליבי

@כחל

@כמהה ליותר

@כנה שנטעה

@כנרת כנרת

@כתבתנו

@כבתחילה

@כבת שבעים

איזה השקעות

עם כל המתוייגות

האם ייתכן שבניק טעית

ואת היא הרבנית??

השיטות עימי שמורות

הייתי הרבנית במשך כמה שנים טובות..

שלא תחשבו, השנה אני בשביתה

השקעתי את כישורי בהכנת חביתה

וגם באירועי הפורים

ביישובי האהוב והמקסים

צריכה לרכוש בחנות מרוב שאין לי🤭🤭

ואפילו חרוזים אין לי השנה

המוח יצא בלידה

(חרוז ראשוןןןן)

עם כל הכישרון שאת חורזת

במשך שנים המון

וחוץ מזה חרוזים

אצלי מאוד אהובים

גם בימים רגילים..

1.אני אוהבת לקרוא.

2.אין לי רשיון נהיגה.

1 נכון?

סתם כי זה יותר ייחודי

או שהצלחת אותנו להפתי )ע)

אבל תתעלמו מה-ע' שיהיה חרוז

גם לי אין רישיון

לא, 1 נכון

אומנם לקח לי הרבה זמן להוציא רשיון, אבל הוא קיים ב''ה

אבל לא עושה את זה לצערי..

יש שלך המלצות קריאה? אם כבר אנחנו בדיון

1. אני חולקת יום הולדת עם אחותי הקטנה

2. התחתנתי ביומולדת שלי

יודעת את מדוע?

להתחתן עם אישה ביום הולדתה זה ממש רעיון

לטווח ארוך מצטבר החיסכון 💰💰💰

וגם בעלי חולק יומולדת עם אחיו

זה פרט ביוגרפי משותף לא צפוי 😅

שמקווה שלא עושה לי אאוטינג

ולגבי החיסכון הרבנית,

נולדתי צמוד לחג שמקובל שיש בו מתנות,

אז תמיד אפשר לחבר 😉

גרם לכם לקנאה?

מה המסקנות שלך מהאירוע?

גם לנו יש לא אותו תאריך אבל מאוד קרוב

לי לרוב זה לא מפריע (אולי רק בבתמצווה שלה הרגשתי קצת מקופחת, ובשנים שהרגשתי יותר בודדה והיא היתה מוקפת בחברות/זוגיות שהתיחסו זה כאב יותר)

היא סוחבת את זה כמטען שלילי בחיים, לא הבנתי עד הסוף למה

לבעלי אני חושבת שזה ממש לא עניין

אולי קשור גם לפער השנים והאחים שביניהם

על התיוג רוב תודות

ובכן מנסה 2 עובדות:

1. אריק איינשטיין אהוב עלי במיוחד

2. המעדן האהוב עלי הוא - הגמד (אמנם של ילדים אך טעמו כה נחמד)

גם אני אוהבת 

גמדים ותאומים

לא אמיתיים

רק האלה בטעם תות

שאפשר לקנות בחנות

דווקא 1!

את הגמדים אמנם אני מחבבת,

אך ישנם מעדנים שיותר אני אוהבת

ואגלה סוד - גם הם של ילדים,

כל מיני מעדנים עם פצפוצים,

ומילקי מגולגלות הוא בכלל הכי טעים!

אז לסיכום, בזמן הנשנוש והטעימות

אשמע את אריק איינשטיין ומנגינותיו הנעימות

איזו תשובה שנבחר, תקבלי מדליה על ראש ההר.

אני מהמרת שאחד הוא הנכון,

אבקש את הכסף להעביר בביט בפלאפון.

וכמובן לעבור אצלי מהר,

הכל לבשל, ואת הבית לסדר.

צר לי לאכזב אותך כי טעית!

אצלי בבית עובדים במרץ עד כניסת השבת

אני ובעלי, הבנים והבת.

(בעצם הילדים טיפה פחות במרץ,

עוד צריך לחנך אותך לקצת דרך ארץ.

שורות אלו סותרות את דברי בשרשור העצות

אך לא נורא כי פורים גורם לכל זאת)

את מוזמנת מאוד לבוא במונית

ולהפשיל את שרוולייך כבוד הרבנית

הכסף על הטעות יתקבל במזומן

כדי שנוכל למחות את המן

1. מכניסה שבת חצי שעה לפני

2. עברתי טסט ראשון 

האמת שההורים שלי עושים את זה וככה נהגתי עד לחתונה

אבל מאז החתונה לא הצלחתי לעשות את זה, אפילו לא בשבת שבע ברכות...

בין אם עובדה אחת נכונה

ובין אם השניה

אך גם אם צודקת עובדה ראשונה 

ממני עלייך ללמוד במהרה

אצלי שבת נכנסת באופן קבוע

בחצות שישי בכל שבוע.

ואז עד זמן ההדלקה

אני גוללת בפורום בשלווה

הלוואי ואצליח להכניס מוקדם

ושבת שלום!!

1. אני גרה בקראון עם בידוד חום גרוע, וקפוא פה בחורף.

2. אנחנו נשואים כבר שנה וחצי ועוד לא קנינו מיחם לשבת. 

אבל בטוח לא יכול להיות ששינם יחד.

מיחם צריך בעיקר בחורף, ושנה וחצי זה שני חורפים, אז פחות סביר עניין המיחם

למרות שאם זה המומצא, אז מאיפה הגעת להנפצה כזאת?? זה ממש מקורי.

לק"י

נראה לי ש-2 הוא הנכון.

@חושבת בקופסא

בדירה הקודמת לא היה לנו מקום להניח אותו, ומאז שעברנו אנחנו סתם נמרחים.

אנחנו מרתחים מים בכניסת שבת ומעבירים אותם לתרמוס. זה מספיק לערב, אבל בבוקר הם כבר חמימים- פושרים.

אני מתגעגעת לקפה בשבת בבוקר.

קומקום רגיל מכיל 2 ליטר

ויש לו כפתור שמעביר אותו למצב שבת

לי יש של חברת "אור לשבת" 

שאתמול קנינו מיחם סוף סוף.

בעיקר בזכות הפורום פה.

(נגמר תקנון פורים אז אני לא חייבת לחרוז )

זה אחלה

החידה כזאת מוזרה, קיבלתן עכשיו אזהרה..

1. התחתנתי בלי שמלת כלה

2. מעולם לא ביקרתי במערת המכפלה

קשה לנחש, אף ששכל לי יש.

אני מהמרת ש-1 הוא הנכון,

כי הוא נשמע מוזר בביטחון.

על אף שאיזו גברת

תוותר על שמלה נהדרת.

אם ככה אולי 2 הוא הנכון,

אבל אם כן, עזבי את הטלפון,

וניסעי במהירות לחברון!

1 הוא הנכון וזה קרה מטעמי חיסכון

היום על זה אני כמובן מצטערת וחבל שאז שלא בחרתי אחרת

1. להנאתי אני עובדת מדי פעם בניקיון בתים

2. קניתי את כל התחפושות כבר בחנוכה

יש כמה משפחות שכשמשעמם לי אני בודקת אם הן צריכות ניקיון...

וב"ה באמת קניתי את התחפושות מוקדם, אבל לא עד כדי כך...

זה לא קור לסוודר

זה נדיר למאי

ועוד יותר נדיר ספציפית ללג בעומר

מרכז/ דרום מספיק קפוצון

איזור ירושלים ודומיו בבוקר ובערב צריך מעיל ומשהו חורפי 

אנחנו בדרום שהלילות בו יכולים להיות קרים.

היום בלילה אשלח את הגדול עם קפוצ'ון.  

לק"י

גם אצלינו בערבים בחוץ צריך קפוצ'ון. בבית לא...

הילדים לוקחים גם בבוקר לפעמים.

היינו לחלאקה במירון, אני זוכרת שלקחנו קפוצונים, הילד היה עם קצר

כולנו לא לבשנו את הקפוצון כי לא ממש היה צורך. היינו שם באמצע הלילה. 

בדרום קר בלילה אבל ביום נעים

מנעד של 10 מעלות בין היום ללילה

בירושלים המקסימום 16-17 זה קר בפני עצמו

ובגלל שבלילה הטמפרטורה די נמוכה

כל היום מרגיש קר

ואם אין שמש אז בכלל

ביום מאד נעים אפילו חם

בלילה עדיין שמה לחלקם פוטרים

10 יכול לעלות ל20 ואז אפילו חם בשמש

אם הוא נשאר על 16 ואין שמש

ממש קר

במלחמה לקח בערך 3 שבועות וכעת בערך שבועיים

לא יודעת אם קצרים או עד הברך.

לק"י

אם אני אספיק היום לצאת מהבית לקניות, אני אנסה לבדוק שם ולכתוב לך.

לגבי איפה בארץ תנסי באתר של ביגוד.

היה 75

חתמו צו שהעלה ל150

הצו פג, הצביעו לא להאריך אותו ממניעים פופוליסטיים מעצבנים, ירד חזרה ל75 לכמה ימים

ואז חתמו צו חדש שמעלה ל130 והוא עדיין בתוקף ב"ה.

אבל את יכולה לבדוק שוב.

לא חושבת שירד עדיין אחרי ה130, אני דיי עוקבת על זה.

נמצאת במכס

אף פעם לא היה כזה דבר

וקניתי בסכום מעל 75 דולר ופחות מ130..

ראיתי באתר למעלה, מה שתמיד משתנה

שעד 130 דולר אין מכס

נשמע שאת ממש לוקחת על עצמך את כל האחריות של העבודה על הכתפיים, מתוך אי נעימות, ואולי קצת ריצוי.

זה לגטימי שאת מרגישה חשש לאכזב את הבוס, אי לא רוצה לצאת עובדת פחות אחראית או משהי כזה, ויחד עם זה גם את בטח מרגישה שמשהו פה עובר את גבול הטעם הטוב, ואת משלמת מחירים משמעותיים על אובר האחריות שלך כלפי העבודה,

מחירים שבאים על חשבון האחריות הקודמת שלך אלייך ואל משפחתך.

בסופו של דבר גם מצד ההערכה, אנשים יודעים להעריך יותר אנשים שיודעים מה כן ומה לא, ומסוגליח לשמור על הגבולות שלהם.

אז מה עושים עם האי נעימות?

עובדים עם מה שיש בשורשה❤️

נניח שתקחי יום חופש בסוף, ובואי נרחיק לכת שלא ימצא פתרון. מה יקרה? מה את עלולה להרגיש מול עצמך? מה את פוחדת שיקרה אז?

זה מקום בנפש שהוא לא בטוח, והדרך היא לעבוד עם המקום הזה באופן שמשחרר את הפחדים ונותן מענה ובטחון עצמי שאינו תלוי בפרצוף שיעשה הבוס או לא.

לדעת לתת לעצמך את האישור שאת טובה וראויה בלי תלות בגורמים חיצוניים...

אני ראויה ואני באמת סופר וומן. והבוס דלי יודע את זה. אבל הוא הטיפוס הדוחף, ואני מבינה את זה והוא הבוס. ותכלס אני צריכה לעשות עבודה עם עצמי, מתי מתאים לי לתת אקסטרה (אתמול נסעתי במיוחד לאיפשהו ועשיתי אקסטרה שעות, תכננתי את זה מראש וזה היה בסדר גמור), ומתי אני מציבה גבול של זה כבר מגדיש את הסיאה.

חשבתי לעצמי אם לדחות את הטיפת חלב אבל וואלה לא, זה גם חשוב. סתם ההרגשה הזאת שבדקה שמוביל המוצר יגיע, הבוס שלי ישאל אם אני שם. ולא, לא בטוח שאספיק לדלג מעל פקקי הבוקר ולהגיע בשניה. אבל אולי אני צריכה להיות ברוגע. להגיד לו שאני בדרכי. ושהכל יהיה בסדר.

מתגמלים אותך על כל העול הזה?

אני במצב דומה שמתי גבול ואמרתי עד כאן. עבודה כבודה במקומה מונח, אבל היא רק עבודה,ויש גבול לכמה רוחב פס אני נותנת לה לתפוס אצלי

לדעתי את צריכה להרגיש ממש בנח לא לתת לה להשתלט לך על החיים.. ראיתי לא מעט א.נשים שעשו מעל ומעבר וזה יצר אצלם המון משקעים, ובסוף אחרי כמה שנים עזבו ועברו למקום אחר שהיה להם יותר קל ולא הבינו למה שקעו ככ / למה השקיעו ככ על חשבון הילדים/ דברים שחשובים להם

אני לא נגד השקעה, אבל שימי לב שזה באמת לא עובר את הגבול שלך כי יש מקומות שנוטים לנצל את המסירות היתרה של העובדים 

אבל יש 2 בעיות-

1. הבוס שלי לא כ"כ מוצלח ביחסי אנוש אז קשה לו למצוא אנשים שהוא חושב שמתאימים

2. לפי המשכורת שהוא מציע (לגיטימית בתחום העבודה שלנו) לא מגיעים אנשים ברמה שהוא מחפש

כרגע מה שהוא מצא זו מישהי למשרת סטודנט חלקית שתגיע באוגוסט כשאני לא נמצאת רק כדי לכבות שריפות

ומה זה מתגמלים... הוא מאוד מעריך ולפני חגים נגיד הוא מצ'פר (אקסטרה מעבר למה שאני מקבלת מהארגון עצמו), וגם כשביקשתי ממנו העלאה הוא ישר הסכים. אז מניחה שכן? הוא מתגמל אבל גם מאוד דורש

צודקת. אני צריכה לראות מתי זה מתאים לי ומתי לא. ותכלס זה באמת עבודה עם עצמי כי הבוס ברור שהוא ירצה שאגיע תמיד ושתמיד הכל יתקתק, אין יותר מדיי איך לשנות את זה

אם המעסיק שלך מסכים מיד להעלאת השכר שאת מבקשת ומעלה בדיוק בסכום שביקשת משמע שהיית צריכה לבקש את ההעלאה חודשיים קודם ובסכום כפול.

זה תדעי לפעם הבאה שתבקשי 

שהכל היה עלי ודברים קרסו כשלא הייתי

אז קרסו

והיו הרבה בעיות

אבל הייתי חולה/ יצאתי לחופש/ הילד היה מאושפז

עד שלמדו שצריך ממלאת מקום

ומאז יש

ולא רק מ"מ

מאז למדתי לעבוד בקצב נורמלי

לא לעשות עבודה של כמה אנשים

ולא לתת ללחץ של אנשים להשפיע על קצב עבודתי

זה גם עשה את העבודה שלי טובה יותר

כי כשעובדים בקצב נורמלי

אפשר לשמור על יותר פוקוס

ואז גם הבוס שלי למד

מהו הקצב שלי

ושכדאי לו לשמור על הקצב הזה

כדי שהעבודה תצא איכותית 

כמו שאמרתי ל@המקורית, הוא באמת מחפש עוד עובדת אבל זה קצת קשה לו. באמת כשהייתה עוד מישהי הכל היה הרבה יותר נעים.

ועוד בעיה עם הבוס שלי, שהוא לא קולט את הקצב 😂 ואולי אני זו שלא מסבירה מספיק... כל פעם שאני אומרת לו שזה ההספק האופטימלי, הוא מנסה לדחוף עוד דברים. ולא משנה כמה אני מסבירה לו הוא לא קולט. הוא מעריך יותר קצב עבודה מאשר איכות עבודה, זה מופלא (וטיפשי) בעיניי אבל לא ממש הצלחתי להחדיר לו את זה.

אישית אני מרגישה שתכלס אני יכולה לעבוד באופן יעיל יותר, ואולי באמת להספיק יותר, אולי זה מה שמונע ממני להגיד לו שהקצב קצת מוגזם. אבל מצד שני אם אני אתן 100% מהכוחות שלי בעבודה, לא ישאר לי כלום לבית

הוא עצמו עובד בקצב מהיר ואינטנסיבי יותר

אבל הוא ראה שהתוצאות שלי הרבה יותר טובות שאני מנהלת את הלוז

לכן הוא למד להתכוונן אלי

אני גם בוסית בעצמי

ואני נותנת ספייס לעובדים

אבל אם מישהו לא נותן עבודה טובה

אני כן מלחיצה אותו וכן דורשת יותר

זה הולך ביחד

תוצאות= ספייס

אין תוצאות טובות= יותר מעקב ולחץ

ויש בוסים שכל הזמן מלחיצים

מעבר לזה שהם פשוט גרועים

זה גם ניצול עובדים

לזה לא הייתי מסכימה (בעבר אגב הסכמתי ושלמתי על זה מחיר

עם השנים למדתי

לא לתת לאף אחד לנצל אותי)

זה עובד שטס עם הקידום והמשכורת שלו קדימה.

אם באופן זמני יש בלתם ואת נכנסת מתחת לאלונקה זה יכול להשתלם לך.

חשוב לשים לב לכמה דברים:

1. שמשהו מתקדם עם פתרון לבלתם. שאת לא תהפכי להיות הפתרון הקבוע.

2. לשקף לבוס את המחירים שאת משלמת. לא בקטע מתבכיין אלא שידע באמת מה זה דורש.

3. אם זה יותר משבוע-שבועיים לבקש הערכה לא רק מילולית.

4. להציע להם מה יכול לעזור לך לעמוד בעומס. נניח עבודה מהבית, שישלמו על יום מלא, מוניות וכל מה שמסביב שיכול לתמוך ובשבילם זה כסף קטן.

5. לספר להם כמה את עובדת טובה. לשקף את מה שאת עושה, ולא רק את המחירים. צריך לעשות את זה בטאקט ובאלגנטיות, אבל זה חשוב.

למשל בשיחת סמול טוק נגיד השבוע שיתפתי שהייתי צריכה לתדלק פעמיים השבוע (מעיד על זה שנסעתי כל יום למשרד השבוע כשלרוב עובדים פעם-פעמיים מהבית) זה התפתח לכיוון שרציתי ואז המנהל שלי אמר שאני סופרוומן או משהו כזה.

כלומר הוא רואה גם את העשייה עצמה. אחרת הוא לא מקשר בין כל החוטים. כי כל יום היה לי משהו חשוב בכובע אחר שלי וזה התנקז וזה לא שקוף לו מספיק.

גברים יודעים לדבר את מה שהם עושים, נשים הרבה פעמים עושות ולא מדברות. ואז נוצר תסכול והרגשה שהמסירות לא מוערכת מספיק.

נגיד אם חשוב לי גם לדחוף למצוא פתרון קבע אז אני אומרת שעם כל הרצון הטוב לעשות גם ד ואני מבינה שזה חשוב וממש רוצה לעשות גם ד,

אם יפול עלי א+ב+ג+ד

אז הכל יקרוס ואז לא רק שלא יהיה ד

לא יהיה גם א+ב+ג.

ואז הם נבהלים כי ממש אין מי שיעשה את א, ב, ג.

וככה נוצרת דחיפות למצוא פתרון שהוא לא אני ל-ד'.

ולבינתיים אני כן עושה הכל.

אני לא יודעת מה מורות עושות כי אני לא מורה.

אני כן בתפקיד יחיד בחברה ומתמודדת עם הרבה אחריות ועומס על הכתפיים שלי.

וכן התמודדתי עם ילדים ומילואים בחברה שעובדת בשווקים בחו"ל בזמן מלחמות ושאר בלתמים. הכל אפשרי.

לצורך הדוגמה ב8 באוקטובר 2023 אני והמנכל היינו היחידים שהגענו פיזית למשרד.

רק שאני באתי עם הילדים כי בעלי גויס ב7.10

הייתה משימה חשובה שהייתה חייבת להיות באותו יום ובשביל לבצע אותה הייתי צריכה משהו פיזי מהמשרד.

יש לי צוות שבזה דווקא כן יכל לעזור ולנסוע במקומי, אבל לא הייתי שולחת אף עובד שלי לצאת מהבית. יצאתי בעצמי.

גם עכשיו במלחמה האחרונה היה מאוד מאוד לא פשוט, (בין השאר שוב מילואים ופסח) ועמדתי בדרך לא דרך בדד ליין.

בין השורות בדיעבד הבנתי שההנהלה הייתה מסופקת אם זה אפשרי בכלל.

הסיפוק הוא אדיר.

אבל זה אופי, ברור שלא לכל אחד זה מתאים.

אבל מי שיש לו את זה, ממה שאני רואה מתקדם מאוד מהר. גם מקצועית וגם בתגמול כספי.

לגבי טיפולים לילדים, בגלל שאני יודעת לצפות את תקופות הפיקים, אני מראש קובעת טיפולי שיניים, ביקורות וחיסונים לזמנים שאמורים להיות יותר נוחים. ככה יש פחות בלתמים.

לגבי טיפולי פוריות, לא יודעת לענות אבל יכולה לתת דוגמה מהתקופה של ההריון בסיכון.

בתקןפה הזאת מראש שיקפתי שבאופן זמני אני פחות בתפקוד. הצעתי פתרונות כמו להעסיק עובד שעתי תחתי או למצוא לי מחליף עוד קודם הלידה.

בנוסף כשעבדתי זה היה מהבית ופחות שעות (אז היה פחות מקובל מאשר היום)

וככה הצלחנו לתמרן בין לא להעמיס מדי עלי לבין לא לעשות הרבה פנצרים לבין לעמוד במשימות נצרכות.

פשוט הכל היה מתוכנן ביחד ובשקיפות ואחרי שכבר הכירו אותי תקופה מסויימת והבינו שזה מגבלה זמנית ולא אופי. לגמרי הכילו את זה יפה וזה לא פגע בהערכה כלפי בשום צורה.

עוד מנהל המחלקה הנחה את הHR לסייע לי בפתרונות ולבוא לקראתי ואכן הרגשתי שאני יכולה לבקש הכל ולגמרי הם איתי ולא עיקמו פרצוף על כלום.

אבל יחס כזה משיגים מעבודה קשה ואחריות אמיתית עוד לפני..

מי שמתחילה מקום עבודה חדש במצב כזה, הרבה יותר מורכב ועדיין אם יש המלצות חמות מאוד ממקומות קודמים. שווה לשמר ולבוא לקראת עובד כזה, כי זה משתלם להם בהמשך.

בקיצור בהצלחה!

אני חייבת לציין שזה ממש תלוי במקום העבודה

יש מקומות שלא מטיסים את השכר ולא משמרים עובדים למרות שזה ממש לא חכם ולא כדאי

מכירה כמה דוגמאות מקרוב. אז לא תמיד זה שווה את המאמץ.. אולי כדאי למנף במקום אחר 

@אמאשוני באמת שכתבת לעניין וכל הכבוד שהשקעת על ההודעה.

אבל במציאות החיים יש הרבה צדיקים שרע להם.

יש מקומות עבודה שלא יודעים להעריך ומנצלים ובן אדם שואל את עצמו אחרי שנים מה עשיתי פה כ"כ הרבה זמן ולמה?

אז באמת הרבה פעמים מה שאת כותבת נכון,

אבל לשים לב לאיזו חברה מדובר,

האם המנהל מראה הערכה גם בכסף ולא רק במילים, האם המנהל משווק ומעביר את ההערכה הזו הלאה לידיעת הממונים ובאופן כללי האם יש אופק קידומי בחברה. 

בהחלט יש הרבה מעסיקים לא הגונים שלא שווה להשקיע בהם.

שווה לעבוד במקום הגון שמבין את חשיבות ההשקעה בעובדים ושם לתת את הדחיפה קדימה.

תודה על התגובה,

גם @המקורית

זה חשוב ממש לשים לב לנקודה הזאת..

מקום שלא מתגמל עובדים טובים עדיף לשאוף לעבור למקום אחר ולא לבזבז את הזמן ואת המאמץ בניסיון לשפר מבפנים, בהחלט.

אני עובדת בחברה ממשלתית גדולה, מקום מסודר , קרוב לבית ועם ותק של כמעט 15 שנים באותו מחלקה.

התקדמתי מעט עם השנים בשכר אבל לא מעבר כי זה חב ממשלתית ולא נותנים העלאת.שכר לפי בקשות וכו'.

אממה אני כבר חצי שנה לבד במשרד עם הבוס שלי , עובדת 1 יצאה לחל"ד- חל"ת, עובדת אחרת יצאה לפנסיה ככה יצאה שאני והוא לבד...

אני קורסת תחת העומס ועם הזמן נהייתי אדישה כבר לעומס הזה, מן הסתם אני מנהלת ומתפעלת את כל המחלקה , יש לי בבית 4 ילדים מתוכם 2 תינוקות אחת מהם עם עיכוב התפתחותי גדול וחולה המון שמצריך יציאות/טיפולים קבועים/מעקבים וכמובן ימי מחלה שלהם שיש לא מעט...

למדתי ועדיין לומדת עם הזמן איך להיות אסטרטיבית וחזקה ברצונות שלי כי אני טיפוס מאוד מרצה ו"מתים" עלי בעבודה כי בחיים לא סירבתי למשהו אבל זהו, נגמרו הימים הטובים ואין לי זמן לעזור למה שלא בתחום אחריותי

העובדת השנייה כנראה תחזור בספטמבר רק שזה עוד ים זמן.

אז כן  לוקחת חופשעם שצריך, יוצאת קבוע פעם בשבןע מוקדם מהעבודה בשביל טיפול לילד, נותנת "גיחות" לסידורים שצריך וסוגרת את המשרד אם יש צורך.

משהו מההנהלה מגיע בתלונות? סבבה, תביאו לנו עזרה זה לא יהיה המצב...

חמישי שעבר הבן שלי קם חולה , בדיוק הבוס סימס לי שהוא לא מגיע שאדע ואני בדיוק באתי לשלוח לו שאני עם הילד בבית. קצת לא נעים, התנצלות קטנה וזהו. המשרד נשאר סגור

גם במלחמה הבהרתי שאני לא מגיעה למשרד כי אני בבית עם הילדים ואעבוד מהבית, קצת דיברו עשו רעש ושכחו מזה

זה האבה עבודה עצמית אבל לא קל. הנה היום הייתי חייבת לעשות קניות, בערב קשוח לי , אחהצ גם כן. קבעתי לו שאני מסיימת שעה לפני כי יש לי עניין אישי ויצאתי.

שיהיה המון בהצלחה ומלאא כוחות

שזה גם הרבה עניין של אסרטיביות.

איזה כיף לך רק שהעבודה קרובה לבית, אצלי בגלל הפקקים זה פלוס מינוס שעה כל כיוון 😅

ברגע שיודעים שאת "חזקה" ועומדת על שלך בדברים אישיים הם לא יכולים לעמוד מנגד. אבל כשאת מראה חולשה הם עולים עלייך, לצערי מניסיון מר.

לי עוזר לפעמים לשתף אותו דברים אישיים -כמו מה יש לילד שלי שהוא עובר אבחונים, היא שומע את השיחות שלי (בכוונה מדברת לידו שישמע) ואז הוא מתבייש לסרב לי שאני צריכה משהו

כי פעם שמעתי שדווקא לא לתרץ מה יש לך, פשוט להגיד שיש עניין. נגיד עכשיו לא אמרתי לבוס שזה טיפת חלב, פשוט אמרתי לו שאגיע באיחור כי יש לי משהו. 

או שלא לזה התכוונת? 

הוא יודע שיש לי ילד מעוכב התפתחות ומטופל. הוא יודע שקשה לו וקשה לי אז שיתפתי , ןעכשיו שאני יוצאת קבוע לטיפול שבועי הוא שותק. שיצאתי לוודעה ולאבחונים הוא שותק. כי הוא יןדע שזה חשוב לי ממש ואין מצב שהוא מסרב לי או עושה פרצוף

ביום שני נגיד יש לי בדיקת דם לילדה הקטנה, תור מיוחד מוזמן מראש אני אגיע מאוחר אז אגיד לו יש לי עניין אישי ואני מתעכבת

אבל דברים מהותיים אני כן משתפת שיהיה לי קל יותר.

גם שהייתי בטיפולי פוריות שיתפתי בכללי כזה בלי להכנס לפרטים וזהו. הגעתי מאוחר מלא פעמים ולא היתי צריכה לתרץ את עצמי כל פעם מחדש

גם שהייתי 2 בצוות והוא זה היה ככה, אני זוג של מנהלת היחדיה אז הוא לא יכול בלעדיי אבל זה מה שיש. קשה לך?? תלך תהפוך את העולם שנקבל משהי מ"מ לזמני

אבל יש דברעם שאני מוותרת אם זה לא חשוב ככ, או שבעלי יכול ללכת, או שאם אני יכולה בפרטי אחהצ אז אני יעשה כי יש לי החזר מהביטוח , מבינה? אני כן מכבדת אבל עד גבול מסויים

עם בוס דורש והמון אחריות עליי כי עובדים אחרים עזבו כמו זבובים...

כן בהתחלה הרגשתי אחריות וכל פעם כשהייתי צריכה לאחר השלמתי את הזמן בערב וכשלא יכולתי הרגתי את עצמי כדי לעמוד בכל מיני דדליינים והרגעתי אותו שאני אצליח וכו'. הוא נלחץ ונדנד לי כל הזמן וזה עוד יותר הלחיץ אותי. 

עד שזה עלה לי עד למעלה, ויש לי ילדים שצריכים אותי ויש טיפולים שאי אפשר לקבוע לאחה"צ, ואני עובדת משרה מלאה.

אז פשוט אמרתי לו - אני עובדת משרה מלאה, ואין לי בעיה עם זה לא מפריע לי הכמות שעות, אבל אני כן מבקשת שתהיה הבנה הדדית שאני עושה את שלי אבל אני אישה עם משפחה והוא יודע את זה, אם יש לי תור אני לא משלימה את הזמן הזה, ואם ילד לא מרגיש טוב מותר לי לקחת חופש, אני לא הבעלים של החברה. והוא זה שצריך לדעת לתעדף דברים, לא להכל יש דדליין, לא כל דבר החברה עומדת עליו ואם הוא לא יקרה עד תאריך מסוים החברה תקרוס, הכל טוב, הוא בחר בי כעובדת למרות שידע שאני אמא לילדים, הוא בוחר להשאיר אותי כי הוא יודע מה אני שווה, אז הוא צריך גם 'להקריב' איחורים וחיסורים מידי פעם. 

זה לא אמור להיות על הראש שלך, את מבחינתך שכירה, עושה מה שאת יכולה, ולא צריכה לוותר על דברים שהם יותר חשובים מעבודה. 

האם הוא רוצה להמשיך עם זה?

כי אם הוא באמת לא משתף פעולה ואין לו מיטיבציה אז אולי.באמת כדאי לעשות הפסקה

דיברתי איתו ובאמת אין לו הכי מוטיבציה, מצד שני, בית הספר מבחינתו לא עושה השתדלות לסייע לו ולהעלות מוטיבציה.
אלא מתייאש מה שקרה עוד לפני תחילת הטיפול (כפי שציינתי מבחינתם אנחנו תופסים שעות לילד אחר).

או שזה אחת שאיתה לא מסתדר?

אם אותה אחת אפשר לבקש להחליף

אומר לך מה אמרה לנו המטפלת הרגשית הפרטית של הבן שלי. כשנמאס לו לבוא, היא אמרה שכדאי לעשות הפסקה כדי שלא יסרב ללכת לעוד טיפולים רגשיים בהמשך חייו.

בבית הספר?
או שאחרי הפסקה שוב צריכה פסיכיאטר?
זה גם השיקול שלי

עם הסכם שבסיום ההפסקה אתם חוזרים.

זה מה שעשיתי עם טיפול אחר לילד שלי, טיפול שיש עבורו רשימת המתנה מכאן ועד - סיכמנו שעושים הפסקה של שלושה חודשים לטובת הילד והמקום שלנו יתפנה בתום התקופה. מקווה שבאמת יהיה ככה. מצד שני לעשות טיפול בלי שיש לילד חשק ומוטיבציה זה גם לא לעניין. רק מתסכל אותו. 

אתם עם סל אישי שהתקבל בועדות אפיון וזכאות? אם כן הזכאות היא ל3 שנים ולא יכולים להוריד לכם.

אם זה במסגרת סל בית ספרי - אז לא מחוייבים להמשך.

תודה!
ואם אומרים ומשכנעים שהילד לא צריך?
להשתכנע ולזרום איתם?
או לדרוש משהו חלופי? לראות מה ניתן לעשות?

למה לוותר אם זה יכול להועיל לילד? לא התאמצת להגיע לועדת אפיון וזכאות כי זה היה התחביב שלך, נכון? עשית את זה לתועלת הילד. אין שם סיבה שלא יתאמצו על מנת לקדם את הילד.

מצד שני, אם הם יגידו זה מה יש, ואין לנו אפשרות אחרת, זה לא שיש לך איך לשנות את זה... וגם לא יודעת אם חכם להתעקש על מטפלת שהוא לא מתחבר אליה ובמציאות גם לא נכנס, וכנראה שגם היא פחות מתחברת.

יש סל אישי

ויש סל בית ספרי

סל אישי הוא זכאות מוחלטת שלו

סל בית ספרי זה נושא מורכב יותר..

באמת שאלה.

אני יודעת שזה סל אישי
הוא נחשב כביכול חינוך מיוחד.

אבל אם הטיפול במסגרת לא מיטיב איתו שימצאו מה כן ייטיב איתו במסגרת הסל(שהוא זכאי וזקוק לו) ותקחו לטיפול פרטני.

הייתי מתאמצת ממש לעמוד על שלי שלילד יהיה מענה כמה שיותר מדויק ולא נותנת להם לסבן אותי.. אם יש לו סל אישי זה אומר שהם מקבלים תקציב צבוע לתת לו מענה, ואם הם לוקחים את זה ממנו לילד אחר זה גזל.

אבל אז התמיכות הן לא שלו אלא של בית הספר.

בכל מקרה אם הטיפול לא מסייע אפשר לבקש לעשות פילוח מחודש ולקבל תמיכות אחרות, אולי אם יש קבוצה חברתית או מנתחת התנהגות,

יכול להיות שהטיפול במערכת פחות מיטיב ואולי דווקא טיפול בקהילה שילווה בהדרכת הורים יהיה יותר יעיל

כדאי לבדוק אם הטיפול כמו שהוא יותר מועיל או מעיק, ומה עושים עם זה.

מבחינתך זה צריך להיות השיקול המרכזי. את עומדת על הזכויות שלו, ולא של שאר ילדי בית הספר 

הזכויות שלו?
אם נבטל את הטיפול- ביטלתי את הזכות שלו, במידה ואין תחלופה (ואין...לפי מה שהם אומרים)

את צריכה לחשוב אם יש דרך להפוך את זה ליותר מיטיב (סתם זורקת דוג'- לעשות מבצע עם פרסים אם מגיע ומשתף פעולה יפה) או שיותר נכון לוותר כרגע לטובת הילד- בלי קשר לצרכים של שאר ילדי בית הספר.

בעיקרון ממה שאני מכירה כל שנה עושים חלוקה מחדש, לא יודעת איך עובד ספציפית אצלכם.

(בניגוד לדוג' לכיתה א' ב' שאפשר לשכנע ילד להגיע).

אם ילד בגיל הזה לא רוצה לשתף פעולה, לא טוב לו. אם לא טוב לו צריך שתהיה סיבה ממש ממש טובה כדי שהוא ילך למקום שהוא לא רוצה בו.

יש לזה השלכות נוספות, תחושת חריגות, שוני מול החברים בכיתה, אי עמידה בציפיות של המטפלת והצוות, פערים לימודיים וחברתיים.

ולכן, כדאי לחשוב מה הסיבה  והאם זה בטוח נצרך (חשש מאיבוד הזכאות, זו לא סיבה מספיק טובה בעיניי).

מציעה לך לקבוע שעה עם המטפלת הרגשית (במקום טיפול ובנוסף לישיבת פילוח תמיכות) לשמוע ולדבר איתה. מציעה לך/לכם לבוא בלב פתוח ולא בגישה רק של 'לקבל את המגיע לכם'

בהצלחה! 

אני גם כמוך.
בהריון האחרון גם לא שמחתי (כמובן שזה עבר ואני מאושרת...)
אולי כי אין ציפיה, אין איזה אתגר, משהו.
ידעת שזה יגיע, אז אין לך סיבה לשמוח במיוחד.
 

האמת שלא הסברת מה בעצם לא שמח לך, כי נראה שזו כן החלטה שקיבלת בלב שלם.

ואולי בפעם הבאה להפסיק מניעה רק אם כבר יש בך רצון בוער לילד נוסף.

אבל, תחילת הריון זה הרי זמן הורמונלי, אולי זה פשוט שינויי מצב רוח בגלל הורמונים?

מניחה שבתור אמא להרבה ילדים (צפופים?) את עמוסה מאוד, נראה לי הגיוני שלא באמת תרצי עומס נוסף עכשיו גם אם משמח. אולי זה קצת כמו כשאני מזמינה חופשה משפחתית אני חושבת שיהיה ממש כיף, כשהחופשה מתקרבת אני נלחצת וכשכבר צריך לצאת אני תוהה למה בדיוק הכנסתי את עצמי ובשביל מה טוב כל הבלאגן הזה, אבל בדרך כלל בסופו של דבר אני שמחה שנסענו...

אז אולי זה קצת ככה. ובטוחה שעם הזמן תתחברי יותר ויותר ותשמחי בהחלטה שקיבלת ובהריון. 

עונה פה

אני לא שמחה כי מדמיינת אצ הקושי בהריון, בחילות ואחכ כבד מאד.

מדמיינת לידה

מדמיינת חודשים ראשונים שהם אפעם לא קלים לי, תינוק מתוק אך תלוי בי לחלוטין

זה הריון 8 ברוך ה'

אוהבת ילדים

מודה עליהם לה'

רוצה עוד

וביחד עם זה כאילו נפלה עלי תחושת הכובד והטרחה שבזה, לא מצליחה לשמוח

זה שלפני חודש וחצי עוד לקחתי גלולות, וכעת בהריון, זה מהר לי מידי....

עכשיו יש בחילות, תתמודדי איתם. כשיהיה כבד בעז''ה תתמודדי עם זה. אחרי הלידה תמצאי פתרונות איך אפשר להקל עלייך.

הרבה יותר קל כשאת לא צריכה להתמודד מחשבתית עם הכל ביחד, אלא עם כל דבר בזמן שלו. 

בע''ה זה יעבור עם הזמן .. ותתחברי להריון ולתינוק שבדרך.

אני גם כמוך נקלטת מהר ומודה להקב''ה על זה ... אני עובדת במרכז רפואי ורואה מה אנשים עושים בשביל להביא ילד אחד לעולם.

בסוף מה שנשאר לנו בחיים זה רק הילדים.. וזה הזמן שלנו להביא אותם עכשיו.

חלון הפוריות הוא לא להרבה זמן .

שיהיה בשעה טובה ומזל טוב!!

גם לנשים שמחכות להריון לםעמים כשהוא מגיע יש רגע של בהלה מהמציאות

זה לא קשור בעיני לכמה זמן חיכית.

החלטת להפסיק למנוע כי רצית להיות בהריון ובה ה נקלטת- הייתי ממסגרת את זה בנפרד.

עכשיו את בהריון ויש הבדל גדול בין לרצות הריון- לבין להיות בהריון

זה מציף ומבהיל ומסעיר והכל ביחד

וזה גם טבעי

תני לזה מקום

ובהריון הראשון כ"כ חיכיתי ולקח זמן, וכשזה בא הייתי מאושרת. ברור שעדיף את האופציה השניה.

אבל אל תאיצי בעצמך, בסוף בלידה זה תמיד אושר והתרגשות... והילד אהוב כמו כולם. 

במיוחד בשליש ראשון. אז קודם כל אל תאכלי את עצמך.

תני לזה זמן, זה עוד ממש חדש. 

אני אישית חולמת להיקלט ככה בקלות ככה שלא ממש יכולה להיכנס לנעליים שלך.

חיבוק על התחושות, מקווה שתצליחי להתגבר עליהם.

והיי- איזה מלכה את שאת בהריון שמיני, תקשיבי את אלופה. אני ממש מצדיעה לך.