יש! מתבטל לי המבחן!

אז זה אומר שיהיו או שלא יהיו ילדים בבית הכנסת?

(היו, יש ממ"ד תקני והכל בסדר).

התחשב בשנת אנשים עמלים

וגם מעניין מה יהיה בעבודה

(עושים הסבה מידית לעזרה לכוחות הבטחון בשעת חירום)

כי יד זה חג של גלות וטו של גאולה

ב. ביד זה היה רק מגננה, כמו בגלות. בטו גם התקפנו את האויב גם אחרי שנחנו מאויבינו.

ג. כל החגים בטו כשהלבנה מלאה. רק פורים ביד כי זה מראה שעדיין לא מלא כי גלות. שושן פורים מייצג את פורים של הגאולה כשהלבנה מלאה

א. זה לא קשור (ולדעת הרמב"ן שעיקר הנס נעשה לרוב עמ"י שבא"י שגרו בערים פרוזות, זה להיפך).

ב. נפל פחד על העמים בי"ג וזו לא הייתה מגננה אלא תקיפה.

ג. אם מראה מלא זו גאולה, מראה כמעט מלא זו לא גלות.

ואם כבר, פסח גם חל בי"ד-ט"ו, לכן אם רוצים לדמות את פורים זה לפסח, שהוא עדיין לא גאולה אלא השלב שלפניה- יציאה מהגלות.
 

אני לא חושב שיש הבדל מהותי בין י"ד לט"ו.

העיקר הוא שפורים זה חג שמסמל את הגלות והסכנות בה, את התשובה, ואת המעבר מגלות לגאולה בהמשך (כולל מקדש), בדרך מופלאה אבל טבעית, שצריך לזכור שהיא יד ה' גם אם שמו לא מוזכר. אבל זו גאולה למי שרצה, יש שבחרו להישאר בגלות, וזה גם מסר חשוב ללמוד.

א. רוב העם חי בגלות אז. למה הערים מוקפות מימית יהושע ולא מימות אחשוורוש? הרי שושן לא מוקפת מימי יהושע? הגמרא אומרת שזה מפני כבודה של ארץ ישראל.

ב.זו היתה תקיפה רק כדי להגן עלינו מהשמדה שחלה ביג.

ביד כבר לא היתה גזרת השמדה, אבל יזמנו פעולה התקפית. זה חשיבה של גאולה ולא מגננה גלותית.

ג. פסח זה רק בין הערביים של יד. מחצות היום והלאה. ליל הסדר הוא בטו והוא העיקר.

אבל מן הסתם יש קשר. אבל לכאורה לפי טענתך היה צריך לעשות מצווה של הכנה ביד בצהרים ואת עיקר החג בטו.

למשל יום העצמאות הוא כך: אחר הצהרים בערב שבת הכרזת המדינה כהתערותא דלתתא (כמו שחיטת הפסח) ובחצות הלילה של ליל שבת העצמאות בפועל התערותא דלעילא (כמו מכת בכורות). בפורים אין את זה.

דווקא יש אומרים (החתס או הריטבא) שקריאת  המגילה בלילה היא כנגד חיוב אמירת הלל בלילה בליל פסח, וקריאת המגילה היא בליל יד לא ליל טו.

נכון שפורים הוא חג של השגחת ה בגלות. אבל טו מסמל את הפן הגאולי בתוך הגלות. ולכן כיום רק בירושלים חוגגים אותו, ורק בעוד כמה ערים בארץ ישראל חוגגים מספק בטו. בפועל אין הרבה ערים מוקפות מימות יהושע מחוץ לארץ ישראל השלימה שקיימות היום(במסורת כלל לא. במחקר זה רק מוסול בעירק, לוקסור ואסואן במצרים, תרסוס חרן ואורכש ואורפה בטורקיה, אתונה ביוון, ועוד כמה בסין) ואילו בארץ ישראל השלימה לפי המחקר יש אלפי ערים וכפרים הקיימים כיום והם מוקפים מימות יהושע

הרמב"ן לעיל סובר שעיקר הנס היה לבני א"י הפרוזים, אז ברור שההסבר שלך לא תואם לדבריו.

ב. גם לשיטתך בפשטות זה הבדל טכני, שבשושן מקומו של המן, היו עוד אויבים.

ג. ראה ברמב"ן לעיל.

לגבי הדמיון לפסח, דמיון לא חייב להיות שלם.

בכל אופן, אני לא רואה טענה מהותית שמבססת את דבריך

עם ישראל חי בגלות אז.

ביד כולם ניצלו מכליה.

בטו זה כבר היה רק ביעור קיני הטרור בשושן שנותרו.

גם אם נאמר שתקנת הפרזות היתה קשורה לארץ ישראל, אז למה דווקא עושים את טו בערים מימות יהושע? איך זה קשור?

ב. לא רק טכני אלא הרמת קרן ישראל.

ביד כבר הוסרה סכנת הכליה כי כבר לא היה חוק המתיר להרוג יהודים. בטו זה כבר יוזמה התקפית שלנו. זו הרמת כבוד ישראל.

עיקר טענתי - למה דווקא מימות יהושע?

(תחילת מסכת מגילה). נכון שיש חולקים, ולכאורה דבריו הם לא הפשט, אבל רק רציתי להראות שלפי דבריו יותר הפוך ממה שכתבת

ולא ממש הבנתי מה קשה לך. הבסיס זה שצריך שני ימים, לפרזים ולמוקפים. על גבי זה יש שאלה- מוקפות חומה ממתי. בפשטות זה מימות אחשוורוש (וכן דעת ר' יהושע בן קרחה), רק שמשום כבודה של ארץ ישראל תיקנו מימות יהושע. הם ידעו שהם עומדים לצאת מהגלות אז התייחסו לארץ ישראל (ואולי גם בלי קשר, זה זכרון לארץ ישראל בגלות).

שמע אבל אתה יותר צדיק ממני אז כל דבריך יותר מסולתים

עוד כמה שבועות. לא שבועות הזה, לא שבועות הבא, שבועות עוד שנתיים

נולד ב39.

מה זה, הוא קשיש רצח,

מתקופת הדינוזאורים

מהתקופה שהחיים היו בשחור לבן.

ששני קשישים בני 80 חיסלו קשיש בן 86.

כמו הרב זלמן מלמד, הרב דרורי, הרב פילבר, הרב טאו, הרב יעקב אריאל, הרב ולדמן, ועוד כמה (והרב דרוקמן היה מדריך שלהם וגדול מהם בכמה שנים)
 

כולם ילידי 38 39

אה, צופרים. רגע, יש אזעקה באמת או בדמיון שלי? אה, באמת. אוקיי אם זה טילים אפשר להישאר אדישים. אבל אולי זה חדירת מחבלים.

טוב, אולי באמת.

אז אם זה חדירת מחבלים אולי כדאי לקום ולעשות משו.

אה יש התרעה בפלאפון. אז זה טילים. אוקיי אפשר לחזור למיטה.

זה הגיע

לא שומעים אצלכם אזעקה בבית כנסת?

או שלא היה, הבנתי שהייתה אזעקה לפתיחה רק בחלק מהמקומות 

בס"ד.

כל כך הזכיר את מה שקרה בשמחת תורה לפני שנתיים+ !

היינו אז בבית הכנסת, ובאותה שעה (או סמוך מאוד אליה),

נשמעה אזעקה.

בשבת. וגם אז, לא שמענו.  הגיעה מישהי לעזרת נשים וסיפרה

שמתרחש משהו.

ייתכן שהגברים, או לפחות שליח הציבור שמע דבר מה,

כי פתאום התחיל לאמר תהילים.רו

מי שכנראה סיפר, היה פיליפיני של אחד מהמתפללים או

התושבים המבוגרים.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים

מוזר מאוד, גם לי לא קרה מעולם.

לגבי יוטיוב- דוקא זכור לי שהם לא מאפשרים תכניים בוטים (כמובן מה שלשיטתם מוגדר ככה😏)

רוב האנשים דווקא מתקשים עם שמות אבל את הפרצוף זוכרים

מעניין

שמות אתה זוכר?

בעיקר אם אני רואה אותם כתובים.

אבל יש הרבה שמות שאני פשוט לא טורח להכניס למאגר.

פרצופים לעומת זאת, כשאני מנסה להיזכר בהם, כמעט כולם מיטשטשים לי

ויש פרצופים שראיתי המון ואף ניסיתי בכל־כוחי לחרוט אותם בזיכרוני ואני פשוט לא מצליח להיזכר בהם

(לזהות כשאני רואה אותם, אין לי בעיה)

בזיכרון פרצופים במחשבה

גם אני (ונראלי עוד אנשים) לא טוב,

אבל אם אח"כ אתה מזהה אותם

זה נשמע סבבה לחלוטין.

כשאני מדמיין

קשה לי לראות בראש את הפנים של האדם

גם אם אני מכיר אותו די טוב

אני חושב שקשה לדמיין פרצופים כי הם דינאמיים (הבעות פנים), לעומת דברים דוממים או אפילו בעלי חיים. ובפרט לגברים שהמוח שלהם אנליטי יותר מטבעו.

נשמע שאצלך זה אולי דרסטי יותר, אבל זה עדיין לא משהו בעייתי.

לרוב אם אני אראה את הבן אדם הנכון אני אזהה, אבל קשה לי לצייר את הפרצוף כשאני לא מולו ואז אין לי בטחון שאזהה.

עושה לעצמי סימנים: לקחתי את העט מההיא עם הסוודר הסגול, הבחור גבוה עם עיניים מודגשות.

באמת תופעה ייחודית

שראיינו באיזה עיתון 3 בנות שיש להן את זה

מסתבר שיש לזה שם
פרוסופאגנוזיה – ויקיפדיה