בעלי בצבא, הוא בתפקיד שמאוד צריך אותו כרגע במיוחד עכשיו ,לכן הוא חוזר כל יום מאוחר מהבוקר המוקדם עד הלילה. אני עם שישה ילדים, ביניהם תאומים בני חודשיים וחצי ...ממש קשוח לי . אני יודעת שיש כאלה שהבעלים שלהם כמה חודשים לא נמצאים כי הם לוחמים בסבבים וכו . אבל זה כל כך קשה. אני בקושי ישנה שלוש שעות בלילה וגם לא ברצף. מתעוררת מאזעקות המקוללות האלה . מחליפה טיטולים לשניים,מאכילה,מקלחת, בין לבין מכינה אוכל לכולם, מנקה את הבית,כלים,כביסות,באמת שאין לי רגע שאני נושמת כמה דקות, ברוך השם . משתדלת שלא להעיר את בעלי בלילה אולי רק פעם אחת לקראת הבוקר כשממש אין לי כבר כוחות.
אני פוט כועסת ומתוסכלת. והוא לא מבין למה הוא צריך להצטדק כי הרי הוא בצבא ואנחנו במלחמה וכולם נשארים עד מאוחר וגם הוא חייב. אבל מצד שני אני ממש לא רואה איך זה הולך להמשיך ? אני בהתמוטטות. אמא שלי עובדת. ההורים שלי בעלי גם. אין לי עזרה אין קהילה וגם לא שכנים שיכולים לעזור איכשהו .כולם מפחדים לצאת מהבית וגם אני. אני ממוטטת והיום ביקשתי שיחזור מוקדם יותר אבל הוא קרא ובחר להתעלם. כל יום שחוזר אני כועסת .מתרחקים. הוא מנסה לרצות ולהשתדל, מגיע עייף ועוזר בבית ועם הילדים. אבל בלילה לא שומע אפילו את האזעקה אז קל וחומר את התינוקות... בקיצור מצב מבאס וקשוח . איך ממשיכים מכאן? איך ..אני אוהבת אותו ומעריכה אותו מאוד ,יש לנו זוגיות טובה ואוהבת ..לא רואה את עצמי בלעדיו וגם הוא לא בלעדיי . אבל מרגישה ככ לבד.
