אני יושב כאן ומנסה להבין אם אני בפורים, בפסח, או בתוך איזה פרק גרוע במיוחד של "ארץ נהדרת".
זוכרים שפעם "חופש" היה אומר לתכנן מסלולים בנחלים או לריב עם אמא על זה שהמחיר ללונה פארק סביר? היום החופש שלי מסתכם בלבדוק איפה הממ"ד הכי קרוב.
זה הזוי ברמות. מצד אחד - שושן פורים, תחפושות, מוזיקה ברחובות, ריח של אוזני המן בתנור. מצד שני - פתאום "התרעה" וכולם רצים עם הגלימות והפאות כאילו זה חלק מההצגה.
והקטע הכי דפוק? שהתרגלנו.
זה מה ששורט אותי באמת. הפיצוץ נשמע, הלב עושה חצי דפיקה מיותרת, ואז חוזרים לנקות את החמץ. "אה, זה היה רחוק", "זה רק יירוט". כאילו, ממתי הפכנו למומחים לסאונד של טילים תוך כדי שאנחנו בודקים אם יש פירור של וופל בכיס של המעיל?
אנחנו נמצאים במין לופ כזה בין "והיא שעמדה" לבין "ונהפוך הוא". הכל מרגיש כמו מסכה אחת גדולה. מצד אחד מחלקים משלוחי מנות, מצד שני בודקים בחדשות מי נגד מי היום והאם טורקיה הצטרפה.
זה מרגיש כאילו מישהו למעלה ערבב את כל החגים, הוסיף קצת חרדות, ושם אותנו על "עצור".
