לקחת אוויר 🙏🫶נגמרו לי השמות

כבר אחרי פורים
וכל הרצונות שלה, השאיפות והחלומות שלה מבעבעים בתוכה ורוצים לפרוץ.

היא בכלל תכננה היום להתחיל פסח, להתחיל עוד פרויקט חדש בבית, לעבוד קצת על הכושר, ההורות, הזוגיות, ואולי איזה שינוי תעסוקתי קטן

רצתה כ"כ להתחיל סוף סוף את השגרה

לרוץ קדימה

להתקדם

לחיות

 

בראש שלה הסולם שלה הגיע השמיימה

אבל בפועל?

בפועל הסולם שלה היה עמוק עמוק באדמה.

 

היא חשבה שזהו, היא הרי עברה כבר כל כך הרבה,

שעכשיו אחרי פורים יאפשר לה לרוץ קדימה אחרי כל האחורה הגדול הזה שחוותה.
אבל הסולם, המציאות הביטחונית וכללל מה שהיא מביאה בכל החזיתות הם ארצה.
 

והיא שמה לב שיש לה לפעמים
ובעצם הרבה פעמים לאחרונה
סחרחורת נוראית
חוסר ריכוז
בילבול, שיכחה 

רגע מה רציתי לעשות עכשיו?
והיא לא מבינה
הרי היא לקחה כבר את הויטמינים
והבדיקות דם שלה יצאו טובות
אבל מה שהיא לא הבינה
שזו סחרחורת נפשית, 

שגם אם בדיקות הדם שלה יצאו תקינות,

עכשיו היא בכלל צריכה הפנייה לבדיקת דם נפשית.

 

ואיך אפשר

כל העם הזה

איך אפשר לו
לעכל
כשדבר עוד לא נגמר וכבר מגיע השני והשלישי
ואין סגירה
וזה ממשיך
ואיך אפשר
כשעדיין ממשיך הרע להשתולל 
עוד ועוד ועוד
 

והסולם הזה
היא עכשיו אפילו לא בשלב שהוא על הקרקע
היא מתחת לקרקע

והבטן שלה צועקת לה: תוציאי!
תוציאי קצת מהכאב הזה
תקטיני קצת את הבור השחור בתוכך שאין לו מקום והוא רק גדל וגדל
תני לו שנייה טיפת מקום
טיפת ניראות
טיפת חמלה
טיפת לגיטימציה
טיפת חיבוק
אפילו לשרוד ולהחזיק מעמד
ואח"כ עוד טיפת חיוך
טיפת שפיות
טיפת טוב
כך לאט לאט

אפילו שלב אחד בסולם לעלות עכשיו זה טוב.

את לא חייבת הרגע להיות בשלב של השמיימה.

זו לא אשמתך.

את רוצה, מאוד

אבל המציאות קשה כ"כ.

ואת בנאדם

את באמת באמת רק בנאדם.

ואפילו, אפילו רק להיות ארצה בסולם ולא לשקוע מתחת לאדמה זה כבר הישג עצום עכשיו.

את מבינה אהובה?

זה השמיימה שלך כרגע, היום, עכשיו – לא לשקוע. 

הצלחת לנשום? אלופה!

הצלחת להכין ארוחת צהריים? מלכה!

הצלחת איכשהו להחזיק את היום הזה? את מדהימה!!!
 

יקרה

תביני את עצמך

ואת עוד תעלי
שלב שלב בסולם.
ותחפשי רגע אהובה מרחב מוגן

לא רק מרחב מוגן פיזי

אלא גם מרחב מוגן נפשי

מרחב מוגן נפשי ללב הטוב הזה שלך

את תגיני על הראש בממ"ד

ואת תגני על הלב עם כל מה שיעזור לך


מה יכול לעזור לך, אפילו קצת?

המשך (חילקתי לחלקים שלא יהיה מדי ארוך )נגמרו לי השמות

המקום הזה של השלב שנמצא ארצה בסולם, והרבה פעמים אפילו מתחת לקרקע,

זו בעצם המציאות היומיומית שלנו.

של האיום הביטחוני.

של האיום על החיים עצמם ממש.

והחרדות צפות ומרימות ראשן

ואם בעבר אמרת לחרדות: "תפסיקו, אתן סתם, זה לא יכול להיות!"
ופתאום
בבת אחת
זה כן
הכל הכל כן
 

הבית שלי מסוכן שלא יקרוס מטיל?!

הדרך לעבודה מסוכנת שלא יפול עליי טיל?!

צפון דרום מרכז מזרח מערב הכל מטווח מ7 חזיתות?!

ממה אני צריכה לפחד קודם?!

מטילים של איראן, של חיזבאלה, של החותים, חמאס, מי עוד?!

ריבונו של עולם

באיזה עולם אנו חיים

שבו כל מקום
כל מקום

מסוכן

 

ומה נאמר לחרדות?

אין לנו מה לומר להן...

הן יאמרו לנו: הנה. צדקנו. את רואה. הכל הכל יכול לקרות.

ניצחוני חרדותיי. ניצחוני.


ואת אישה יקרה

צריכה להתמודד עם זה

עם כל זה

כל רגע מהיום שלך

איזו שגרה יכולה להיות ככה?

איזה ראשו השמימה?

רק לעבור את היום זה נס גלוי

ממש כך

לקום

לאכול

לשטוף צלחת

לחבק ילד

לעבור עוד יום

נס.

נס גלוי.


ועם כמויות החוסר שליטה האלה
פלא שיעלו החרדות?

פלא שיהיה קשה לנשום?

פלא שהבטן מכווצת?

פלא שאת מנסה רק להחזיר טיפת שליטה?

פלא שאת בודקת וחוזרת ובודקת דברים שכן בשליטתך?

פלא שאת בלי ריכוז ועם בילבול מטורף?

פלא שכל פעולה סטנדרטית לוקחת לך שעה?

 

ואני רק רוצה לבקש ממך

שבתוך כל זה

לפחות
תביני את עצמך
תאהבי את עצמך
תחבקי את עצמך

 

את עוברת הרבה.

העם שלך עובר הרבה.

 

ויש לך את כל הזכות בעולם להיות כך. אנו במלחמה ארוכה ארוכה וקשה קשה. כל העם היקר שלנו.

וכל אחד היכן שהוא פוגש זאת. באמת שיש כ"כ הרבה חזיתות לכל איש ולכל אישה בעם שלנו, חזיתות רגשיות, נפשיות, רוחניות, אישיות, זוגיות, כלכליות, הוריות, טכניות, תעסוקתיות, אמוניות,

התמודדות עם חרדות, דכאונות, טראומות, פוסט טראומות, לב דואב וכואב מכל הבשורות הקשות ומה לא...

ואחרי שעברנו עוד כ"כ כ"כ הרבה

צריך להתמודד כל יום ויום מחדש עם המציאות הקשה הזו.

עם מלחמה על הבית הלאומי שלנו

עם מלחמה על הבית הפרטי שלנו שלא יקרוס

והרבה פעמים רק לשמור על שפיות

או אפילו רק לשמור על נשימה

זה כבר הרבה מאוד מאוד מאוד

 

וב"ה את תהיי בסדר.

העם הנפלא הזה יהיה בסדר.

הקב"ה לא עוזב אותך ואותנו לרגע.

"כל הטוב עוד לפנייך רק אל תעזבי ידיים".

היינו כחולמים

כנו חיים בתוך שרשרת של ניסים עצומים

אין מילים לתאר 

עוד נס ועוד אחד

עוד פלא ועוד תשועה

עוד גאולה

וב"ה נראה גם בגאולה השלמה במהרה ממש

גאולה שבה אחרי ה"רגע קטון שבו עזבתיך" - *ברחמים גדולים* אקבצך! 

חלק שלישי - זוגיות במלחמה ❤️💪נגמרו לי השמות

כמו כל אחד וכל אחת בפני עצמם,

גם הזוגיות חווה טלטלות חזקות בעת מלחמה.

אנחנו חיים בכאוס אחד שלם,

מהרגע שפוקחים עיניים ועד הרגע שעוצמים אותן ואז גם כשעוצמים קמים שוב ושוב ושוב.

וטלטלה לגוף, וטלטלה לנפש

ואין שינה

ויש כאבים

ואין זמן

ויש כאב ראש

ואין כוח

ויש צרחות

ואין פנאי ואוויר

ויש קושי ועומס פסיכיים ואחריות מטורפת 24/7

ואין רוגע

ויש שינויים, כ"כ הרבה שינויים, לכל אחד מבני הבית

 

ואתם חווים טלטלה.

טלטלה שכ"כ מובנית

טבעית

הגיונית

אנושית!!!

משבר בזוגיות שטולטלה פעם אחר פעם אחר פעם בסערה אינסופית

מגלים ורוחות סוערים מבחוץ,

מהמלחמה

מהמציאות

מהמילואים

מהמרחק

ממה שהלב רואה וחווה ושומע

ממה שהגוף עובר

מחוסר אונים עצום

מול שבר וכאב אינסופיים של עם

וגם מגלים ורוחות סוערים מבפנים

מקושי מטורף בגוף וקושי מטורף בנפש

מחוסר פניות וחוסר זמן וחוסר אוויר

ממקום שבקושי אנו יכולים לראות ולהבין ולהכיל את עצמינו אז איך נוכל להכיל את בן הזוג?!

ומתוך קושי וכאב עצום, חוסר פניות מוחלט ורק עייפות תהומית וכאב ענק נוצרים גם הפיצוצים ביניכם.

הרגישויות של שניכם

כל אחד מרגיש שלא רואים אותו

כל אחד רוצה שהשני יכיל אותו

כל אחד רוצה שהשני ידבר בשפה שלו.

 

וכמה שזה מובן, הרי אתם רק בני אדם.

ופיצוצים או ויכוחים או רגישויות או כל דבר כזה שקורים *לא* אומרים עליכם שום דבר רע!

ולא על הזוגיות שלכם!

אלא הם רק אומרים שאתם אנושיים.

בני אדם.

שעוברים כ"כ כ"כ כ"כ הרבה!

זה הכל!
 

ויש ועולה לו לעיתים פחד משתק

כמה שהוא משתק

פחד שמפחד לאבד

אותך, אותו, אתכם

תראי רגע את הפחד הזה

תביני את עצמך

את רק רוצה טוב

רק רק רוצה טוב, לכולם!

זה הכל!

ואת צודקת במה שאת רוצה!

כ"כ כ"כ צודקת!

אז פחד -

אני מביטה לך בלבן של העיניים 

ועונה לך:

אנחנו נהיה בסדר!

ב"ה!

בעלי יהיה בסדר!

אני אהיה בסדר!

אנחנו זוג חזק!

אנחנו זוג אוהב!

 

יש לנו אינספור קבלות ממקומות של זמנים טובים בינינו!

יש לנו אינספור קבלות ממקומות של זמני קושי בינינו שהתגברנו עליהם!

יש לנו אינספור קבלות של זמנים הכי הכי קשים שצלחנו!

אז אנחנו נצלח את זה שוב!

גם אם יהיה קשה

גם אם יהיה כואב

גם אם זו תהיה דרך

אנחנו נצלח את זה!

אני מאמינה בנו!

בטח שנצלח את זה!

ואפילו נעמיק עוד ועוד קומות ורבדים בזוגיות שלנו דווקא בזכות זה!

 

ולסיום רוצה לצרף שני קישורים שנראים לי רלוונטיים,

האחד על מצוקה בו זמנית של שני בני הזוג, כאן: 

מצוקה בו זמנית - נשואים טריים

 

והשני על מה זה בעצם "זוג חזק", כאן:

זוג חזק - נשואים טריים

תודה על זה!אנונימית בהו"ל
יש משהו אצל בעלי שמטריף אותי וביחד עם המחזור שקיבלתי היום זה בכלל כיף חיים.. וכל המלחמה ובשורה שחיכיתי לה ולא הגיעה אני בקושי מטורף!! אז תדעי שעזר לי לקרוא אותך, תודה! 
באהבה ❤️נגמרו לי השמות

וחיבוק גדול יקרה

חלק רביעי ואחרון - ארגז כלים למלחמהנגמרו לי השמות

מצרפת הודעה שכתבתי בעבר (באחת מבליל המלחמות שעברנו...) עם כלים וטיפים לימי המלחמה:

 

התמודדות עם מתח וחרדה:

 

הידיעה שגם אם נשבר נקום ויש לנו כלים לקום יכולה לחזק אותנו.

ניצור את הכלים הללו,

נזהה אותם 

והם יהיו איתנו כל הזמן כאשר נזדקק להם.

 

נדבר לעצמנו בדיבור עצמי מחזק וחיובי.

נאמר לעצמנו: "אני נשברת", "אבל אני יודעת גם לצאת משם".

"אני יודעת ליפול אבל אני גם יודעת לשים לזה סוף ולצאת משם."

ולתרגל את זה.

לשים לב גם לתחושות הגופניות שלנו כאשר אנו מתרגלות את זה - 

מה אני מרגישה בגוף כאשר אני נשברת?

מה אני מרגישה בגוף כאשר אני יוצאת מזה?

ככל שמתרגלים בהתחלה זה הרגשה של אינסוף יאוש, ממש יאוש אינסופי.

וככל שיודעים שיש את האפשרות לצאת מזה זה נותן לנו פרספקטיבה - עכשיו אני נשברת, יקח לזה זמן, אבל אני אצא מזה.

 

כולם נשברים לפעמים. וקמים.

ואני יכולה לשאול את עצמי -

בפעם הבאה שתישברי - איך תיגשי לזה אחרת?

למשל, אומר לעצמי שזה לא אינסופי.

למשל, אוכל להקצות את המקום והזמן להישבר. מתי שכן אפשרי לי כמו בלילה, בשירותים וכו', בכמה דקות שאני לבד באמצע היום וכן הלאה. 

ואז אני יודעת ששם, בזמן התחום והקצוב הזה – מותר לי ואני יכולה להישבר. ואח"כ אני גם אוספת את עצמי וקמה מזה.

 

אני יכולה להקשיב לעצמי, להקשיב לחרדה שלי, לתת לה מקום.

לאחר מכן ליצור מודעות (דף ועט זה תמיד מעולה) ולמפות – מהם מקורות המתח שלי? ממש לכתוב דבר דבר.

ואז לנסות לראות ולכתוב מה יכולות להיות הדרכים להתמודדות ולפריקת המתח?

אני יכולה להתחזק בידיעה שיש פתרונות. ויש אפילו כמה פתרונות אפשריים כמעט לכל בעיה. 

אני יכולה לחשוב בעצמי, אני יכולה להתייעץ עם חברות, אני יכולה ללמוד ולקבל כלים, אבל אני אצליח!

 

אני יכולה לשאול את עצמי איך התמודדתי *בעבר* וזה עזר לי?

ואיך אני בוחרת להתמודד *בהווה*?

ואיך אני יכולה להתמודד *בעתיד* אם וכש אצטרך?

איך אני מתמודדת עם המתח ביומיום שלי?

איך אני יכולה למצוא עוד דרכים יעילות לפרוק את המתח הזה שנוצר בי?

אילו תכונות טובות ועוצמות יש בי שיכולות לעזור לי גם עכשיו?

איזו מנטרה יכולה לחזק אותי אם אשתמש בה בעת הצורך?

ושוב – לתרגל את זה. 

התירגול חשוב מאוד.

 

ואז אוכל ממש לבנות תוכנית פעולה לאיך אני פועלת אם אני במצב הקשה.

כי יש משוואה מאוד פשוטה אבל גם מאוד חשובה שאומרת –

המתח שנוצר פחות המתח שמשתחרר = המתח שקיים בך עכשיו.

אפשר לשאול ולמצוא היכן את מרגיעה את עצמך?

למשל:

לעצור

לנשום

לכתוב

לחשוב

לשתף או להתייעץ עם אנשים 

כדאי לכתוב את הנוסחה האישית שמתאימה ונכונה לי ואת הרשימה של מה עוזר וכך בזמן אמת לתרגל, וכך תהיי גם את כמו חייל שמתאמן ומיומן. 

מיומנת בכוחות הנפש שלך

מיומנת בתעצומות הנפש שלך וביכולת לקום גם משבר ונפילה.

 

כמה דברים שיכולים לעזור ולחזק אותנו בזמנים קשים באופן כללי:

 

- דיבור עצמי,

חיזוק עצמי

מאוד יכול לעזור.

 

- לומר לעצמנו: "הכל בסדר. אני בסדר."

ממש לחזור על זה כמה וכמה פעמים כמו מנטרה, להאריך את המילה במלרע, לדבר את זה בטון רגוע ושלו. אפשר להגיד גם בקול וגם בלב.

 

- גם נשימות יכולות מאוד לעזור.

או לשאוף אוויר 6 שניות - ואז לשמור את האוויר בפנים 2 שניות - ואז להוציא את האוויר לאט 4 שניות

וככה לחזור על הסטים האלה עוד ועוד עד להקלה.

 

או "נשימת הקופסא" - לשאוף 4 שניות - להחזיק בפנים 4 שניות - להוציא (לנשוף) 4 שניות - להחזיק 4 שניות.

 

או תירגול של מיינדפולנס, מדיטציה קשובה לפחות 8 שבועות. לתרגל להחזיר את הקשב לכאן ועכשיו.

 

- לשתות מים, לאכול אם רעבים, לישון אם עייפים

 

- לשמוע שיר מחזק

 

- תפילה אישית או מזמור תהילים

 

- שיעור תורה מחזק

 

- לבקש חיבוק ארוך ועוטף

 

- לדבר את זה.

לדבר על זה.

עם חברה, עם האיש, עם אחות, עם הקב"ה, עם עצמי, עם איש מקצוע, עם כל מי שיעשה לנו טוב לשתף אותו.

 

- לצאת החוצה, לראות טבע, אנשים, אוויר, עולם.

 

- כמובן כמובן האמונה בקב"ה, הידיעה שכל מה שעושה הקב"ה לטובה הוא עושה, שיש סיבה ומסובב לכל.

 

- להיות בהרפייה

 

- הידיעה שעוד מעט זה יעבור ויוקל יותר

כי טבען של ירידות שהן בתנועה, ולאחריהן תגיע גם העלייה ב"ה. זה כמו גל שצריך לעבור כעת.

 

- לחשוב מה עזר לנו בעבר לצאת ממצב דומה

 

- להתחזק בטוב שבנו

 

- להתחזק בטוב שכן יש לנו בחיים

 

- להודות בפה לקב"ה על הטוב שיש לנו בחיים

 

- לראות איזה צעד, רק צעד אחד, נוכל לעשות כדי להתקדם אפילו טיפה במקום שבו אנחנו נמצאות אל המקום אליו אנחנו רוצות להגיע.

 

- לכתוב עם עט ודף את כל הרגשות וכל אשר על ליבנו

 

- לצייר ציור חופשי

 

- לדמיין את עצמנו במקום בו אנו רוצות להיות, לנשום לתוך זה, אולי בליווי מוסיקה מתאימה.

 

- להתפנק במשהו כיפי שיכול לשמח אותנו

 

- להיות עם הילדים / האיש שלנו / כל מי שאנחנו אוהבים עם דגש על הרגע הזה, על הכאן ועכשיו, וממש לשאוף את הרגעים הללו פנימה

 

- לחזור כל פעם לכאן ועכשיו.

גם בעזרת תירגול מיינדפולנס.

להיות בהווה. 

 

- להקשיב לגוף 

 

- להקשיב לרגשות ולזהות אותן

להוציא את הרגשות ולהביע אותן, לא להתעלם מהן

 

- בכי מרפא, הוא מתנה

 

- תזונה נכונה 

 

- תרגול של הכרת תודה, לכתוב 3 דברים טובים שקרו היום 

 

- שינה מספקת

 

- נשימות טובות, אפשר להוסיף דמיון שמכניסים אוויר וטוב ורוגע ומוציאים את הענן השחור של הסטרס.

 

- אם שייך לשאול איך אחשוב על זה עוד שנה או 5 שנים מהיום.

 

- ויסות רגשי:

א. לשיים את הרגש - מה אני מרגיש/ה? לעצור ולכתוב את זה, 

לפני השינה/בטבע/בזמן שקט אפשר ממש לכתוב: "אני מרגישה....."

ב. מהו סט החשיבה שלנו - משולש רגש, מחשבה, התנהגות:

מהי המחשבה שעולה לי למול הסיטואציה הספציפית הזו?

מה הרגש שעולה לי מול הסיטואציה הספציפית הזו?
מהי ההתנהגות שלי הנובעת מכך?

אפשר לשאול את עצמינו:

האם זה בהכרח כך?

האם יש דרך אחרת לראות ולחשוב על הדברים?

 

 

- להתחזק גם בזוגיות שלנו,

 

גם בעת ריב, לזכור להוסיף הרים של חמלה עצמית כלפי עצמנו והרים של חמלה עצמית כלפי בן/בת הזוג שלנו - אנו במצב מלחמה וקשה לכולנו.

מותר לריב, השאלה היא לא האם רבים אלא *איך* רבים נכון.

 

לומר מה אנחנו מרגישים 

לומר מה אנחנו צריכים 

ליצור בקשה ברורה.

ננסה לשמוע גם מה הצד השני מרגיש. מה חי בו בפנים.

הצד השני בעצם אומר לנו:

אני בכאב, יש לי צורך שלא מתממש.

זו הדרך שלו לומר "בבקשה", אפילו שזו דרך עקומה.

נאמר לבן/בת הזוג שלנו:

האם אתה מרגיש....?

כי אתה צריך.....?

 

לא לשמוע מחשבות.

אלא להבין שמחשבה יכולה להיות רק חלון ולשמוע את הצרכים מאחורי המחשבות. דיבור של צרכים.

 

"המילים הן חלון. או הן קירות.

הן דנות אותנו או משחררות אותנו." (ד"ר מרשל רוזנברג)

 

 

----------------------------------------------

 

שישה מרכיבים עיקריים לחוסן נפשי (מעובד בעיקר עפ"י דבריה של יהודית כץ):

 

1. מערכות יחסים – להתחזק בזה שאני לא לבד, אני לא עוברת את זה לבד.

להתקרב ולהתחזק מכל מערכת יחסים מיטיבה שיש לנו בחיים ומכל האנשים שיקרים לנו בחיים.

 

2. משמעות – יש משהו יותר חשוב, משהו יותר גדול, ואני מוצאת את המשהו הגדול יותר הזה להיאחז בו.

ההשגחה העליונה, תהליך הגאולה,  העתיד שיהיה טוב ב"ה, המדינה, האחדות, המשפחה, התקווה, ההשגחה העליונה. וכן הלאה.

 

3. מסוגלות עצמית – התחושה שיש דברים בידיים שלי. אני שמה עליהם את הפוקוס, אני ממקדת לשם את השליטה.

אני מחזירה שליטה במה שאני כן יכולה ומסוגלת ושם אני ממוקדת.

 

4. גמישות מחשבתית – איזה סיפור אני מספרת לעצמי על מה שקורה. האם אני מצליחה לראות עוד סיפורים, עוד גירסאות,

האם אני יכולה להוסיף סיפור שיש לו מסגרת יותר אופטימית ומחזקת לכל המתרחש?

 

5. מיינדפולנס ולהיות בנוכחות ברגע הזה– להיות בתוך הדבר עצמו. בכאן ועכשיו. ולעבור את הדבר הזה רגע אחרי רגע. לא צריך עכשיו את כל התשובות, אנחנו עוד לא יודעים, אנחנו בתוך אירוע שעדיין קורה. בואו נעבור רק את היום. יום אחרי יום, רגע אחרי רגע. זה המצב. זה עכשיו.

 

6. אופטימיות ורגשות חיוביים - האם אנחנו יכולים בתוך הקושי למצוא גם את מה שטוב, את הרגעים הקטנים שתומכים בנו, את הדבר הטעים שאכלנו, את זה שקמנו בריאים ושלמים בבוקר, את השיחה הקטנה הטובה ההיא, הטלפון ההוא למישהו שאנחנו אוהבים, משהו אחד קטן בתקופה הזו שעושה לנו טוב. כל דבר קטן שעושה לנו טוב הוא חשוב.

 

------------------------------------

 

מודל התמודדות בזמן חירום – שלושת ה-L (ד"ר יעל דורון):

LOOK – מבט בעיניים.
בזמן חירום כדאי שנקפיד להביט אחד לשנייה בעיניים, זה מגביר אינטימיות ויש לזה ערך גדול.

LISTEN – להקשיב. להקשיב אחד לשני. לשמוע לסיפור של בן הזוג כמו שהוא מספר אותו. לא לקטוע, לא לבטל, להקשיב. 

גם הסיפורים הם נורא חשובים ויש להם גם ערך טיפולי לאדם של לעבד עם עצמו דברים. זה אקט תרפויטי. לספר את הסיפור מול עין אוהבת ואוזן מקשיבה ושומעת.

LINK – לקשר. לקשר את בן הזוג לכוחות שלו, לעבר שלו, לקשר שלנו, למה שטוב בו

 

- לא לחכות עם הדברים הטובים "ליום שיגיע", אלא לחגוג ולהינות מהחיים עצמם גם בכאן ועכשיו.

- להודות ולהגיד תודה

- להסתכל אחד על השנייה בעיניים טובות ואוהבות ולהגיד: אנחנו ננצח את זה. 
יהיה טוב. 

יש לנו כוח.
יש סיבות שבגללן הפכנו להיות זוג. 
התחלנו מאהבה מאוד גדולה. 
עברנו דברים לא קלים בחיים שלנו, 
יש לנו כבר דרכים ומנגנונים שאנחנו מכירים את עצמנו. 
באמת יהיה טוב.

 

 

* המקורות לחלק מהדברים שנכתבו/עובדו: יהודית כץ, ד"ר יעל דורון, ד"ר מרשל רוזנברג, ד"ר ג'ון גוטמן, ד"ר כרמי אומרו.

 

בתפילה לבשורות טובות ולישועה שלמה לכל עם ישראל המתוק, בשלמות, בגלוי, בחסד וברחמים ובקרוב ממש ב"ה  🙏

וואי. באת לי במקום♥️תוהה לעצמי
עפתי על זה שיש ימים של חופש, בניתי על זה מיליון תוכניות, ובסוף אני עסוקה רק בהישרדות.. מוצאת את עצמי עם ילדים עם שעון הפוך ופחד מללכת לישון כדי שלא יתעוררו מאזעקה, צריכה להיות כל כולי עליהם אחרת הם הופכים את הבית ומאבדים את זה לגמרי. כשאני במאה אחוז איתם יש המון רגעים מתוקים של כיף ונחת ביחד, אבל אז אני יכולה לשכוח מניקיונות לפסח ואפילו מתחזוק יומיומי של הבית. מקווה כל יום לעבוד קצת מרחוק, ולא מצליחה להיות מספיק מרוכזת ומאופסת בשביל זה. שורדת את הימים. קיוויתי 'זה יהיה טוב יותר
זה באמת דורש ומאתגר ממשנגמרו לי השמות

חיבוק גדול יקרה

והמון ברכה והצלחה ב"ה 🙏

📌❗⚠️ 3 התרעותנגמרו לי השמותאחרונה

חשבתי על זה שיש לנו עכשיו במלחמה בעצם 3 הודעות/התרעות שונות:

⚠️ התרעה מקדימה - בדקות הקרובות צפויות להתקבל אזעקות באזורך

❗ האזעקה עצמה - להיכנס מיד למרחב המוגן

📌 וההודעה שמבשרת שהאירוע הסתיים וניתן לצאת מהמרחב המוגן.

 

ובעצם אפשר ממש ללמוד ולהקביל את זה גם למרחב הזוגי שלנו.

ממש לעשות לנו 3 הודעות/התרעות שונות גם שם.

כמו רמזור:

⚠️ התרעה מקדימה - הצבע הכתום ברמזור 🟠 - בדקות הקרובות צפוי לחץ הדם לעלות, הכעס לבעבע, הכאב לצוף והריב להתחיל.

נא להתמגן.

איך נתמגן?

מה נכון לנו לעשות בדיוק בדקות אלה?

אולי לקחת רגע פסק זמן של כמה דקות?

אולי לעצור שנייה ולנשום עמוק?

אולי לומר משפט קצר של סימן היכר של "הנה אנחנו עומדים להיכנס ללופ שלנו. בוא נעצור"

ממש לעשות האטה

עצירה

זיהוי הטריגרים

ומציאת עוגנים להירגע (ועדיף למצוא אותם מראש כמובן)

 

❗האזעקה עצמה - הצבע האדום ברמזור🔴 - להיכנס מיד למרחב המוגן הנפשי/רגשי.

מה יכול להיות מרחב מוגן נפשי/רגשי עבורנו?

אולי לומר במילה או אפילו רק במבט לשני ש"אני כאן. אני אוהב/ת. אנחנו נעבור את זה".

אולי להתחזק מקבלות עבר שלנו ממקומות שכבר הצלחנו, לנשום אותם פנימה, ולזכור את הבסיס שלנו - אנחנו תמיד אוהבים. תמיד יחד. ונצא מזה.

אולי לשים יד על הלב ולנשום איתו. עוד נשימה. ועוד אחת.

ומה לא - לא לצאת בזמן האעזקה מהמרחב המוגן - לא להתחיל בעת הריב והעצבים עצמם להטיח אחד בשני מילים פוצעות, אנחנו במרחב מוגן ובלי פציעות. לגוף ולנפש.

לא חייבים בשיא הרתיחה להגיע לפתרון, זה גם לא אפשרי לרוב, אלא ניתן לעצור רגע, להתמגן, ורק אז לחזור ולפתור בצורה יותר שלווה שבה נצליח לדבר על הדבר עצמו ולא נהיה במנגנון הגנה שמדבר עם מנגנון ההגנה של השני/ה...

וכל אחד יחשוב מבעוד מועד מה יכול עוד להוות עבורו את המרחב המוגן הפשי/רגשי הזה.

 

📌 האירוע הסתיים - הצבע הירוק ברמזור 🟢 - ניתן לצאת מהמרחב המוגן ולהתפייס, ולהעמיק, וללמוד, ולפתור, ולאהוב, ולחיות.

כאשר אנחנו בביטחון רגשי, מעובדים מול עצמינו ומול מה שהתחולל בנו, רגועים ומיושבים יותר,

יצאנו מהמצב ההישרדותי שלנו ואנו כרגע פועלים מתוך שליטה וויסות, ניתן גם להתקדם הלאה ולהגיע לקירבה מחודשת ולפתרונות.

 

 

אז וואו כמה התרעות כולנו מקבלים כל יום.

להתכונן

להתמגן מיד

לצאת

שוב ושוב ושוב

בואו נמצא גם מרחב מוגן נפשי. מרחב מוגן רגשי. מרחב מוגן זוגי.

בואו נשמור על החיים עצמם

ובואו נשמור גם עלינו - על איכות החיים עצמם. ❤️

מסתבר שהחורף לא נגמרoo

לג בעומר חורפי נדיר

זה נדיר?מתיכון ועד מעון
אני לא גרה בירושלים אבל בשומרון ולא מוציאה את בגדי החורף עד שבועות 
הטמפרטורות האלה כןoo

זה לא קור לסוודר

זה נדיר למאי

ועוד יותר נדיר ספציפית ללג בעומר

כן, יש סיכוי אפילו לשלג בחרמון ...פאף
וואי וואישושנושי
החולצות בגדי חורף של הילד מזמן הפכו לחולצות בטן. איזה מבאס. .תודה על העדכון. 
לא חושבת שצריך בגדי חורף. מקסימום קפוצ'וןיעל מהדרום
יופי, עזרת לי. נשים דק ארוך עם קפוצ'וןשושנושי
תלוי איפה ומתיoo

מרכז/ דרום מספיק קפוצון

איזור ירושלים ודומיו בבוקר ובערב צריך מעיל ומשהו חורפי 

לפי המעלות זה לא נשמע כזה קר🤷‍♀️יעל מהדרום
לק"י

אנחנו בדרום שהלילות בו יכולים להיות קרים.

אצלנו ברגע זה 18 מעלות. מרגיש לי ממש ממש קר.שושנושי

היום בלילה אשלח את הגדול עם קפוצ'ון.  

אז עזרתי לך או לא?😅יעל מהדרום

לק"י

 

גם אצלינו בערבים בחוץ צריך קפוצ'ון. בבית לא...

הילדים לוקחים גם בבוקר לפעמים.

לא סגורה על זה חחחשושנושי
אז את גרה באיזורoo
שכדאי להחזיק פריטי חורף גם במאי
שנה שעברה היה יותר חם. לא?שושנושי

היינו לחלאקה במירון, אני זוכרת שלקחנו קפוצונים, הילד היה עם קצר

כולנו לא לבשנו את הקפוצון כי לא ממש היה צורך. היינו שם באמצע הלילה. 

כן זה מזג אויר חריג למאיoo
אבל זה קורה מדי פעם
תראי את ההבדלoo

בדרום קר בלילה אבל ביום נעים

מנעד של 10 מעלות בין היום ללילה


בירושלים המקסימום 16-17 זה קר בפני עצמו

ובגלל שבלילה הטמפרטורה די נמוכה

כל היום מרגיש קר

ואם אין שמש אז בכלל


נכוןניק חדש2

ביום מאד נעים אפילו חם

בלילה עדיין שמה לחלקם פוטרים

לדעתי לא כזה, גם השבןע היה עשר מעלות בבוקר חלק מהיבוקר אור
זה תלוי לאן זה מתפתחooאחרונה

10 יכול לעלות ל20 ואז אפילו חם בשמש

אם הוא נשאר על 16 ואין שמש

ממש קר

אני עוד לא חמות,אז לא יודעת להגידאנונימית בהו"ל

אולי מישהי תוכל להסביר לי? והיא חמות בעצמה?

למה יש העדפה ברורה לבנות שלה מאשר לבנים וכתוצאה מכך לכלות?

אני מבינה שאם גרים קרוב אז אוטומטית מרגישים קרבה

אז הילדים של הבנים הופכים להיות כלום ושום דבר?!

למה חמותי מושיבה קודם את הילדים של הבת שלה בכיסא אוכל והילד שלי צריך

לאכול על הרצפה כמו כלב?

למה זה בסדר איך שהיא מתנהגת ולכלה אסור לפצות פה? כי החמות מארחת ומשתדלת וילדה את בעלי

ממני,

מישהי שרק רוצה להגיד לחמותה את כל האמת בפנים ולא מסוגלת 

הכל בסדר🩷ניק חדש2

מבינה מה את אומרת.

זה כואב מאד.

לי אין חמות🤷‍♀️ נפטרה. אז אני לא מכירה את המקום הזה.

כן רואה את אמא שלי בתור חמות והיא מתייחסת יפה יותר לכלות מאשר אלי🤦‍♀️


כואב ממש💔

את אמא מושלמת שעושה מה שטוב לה וככה יכולה להעניק לילדים מתוך תחושת סיפוק ולא מתוך תחושת חסך.

כמה זמן לוקח עכשיו למשלוח מנקסט?מתןתורה

חייבת טייצים עד הברך לבנות..

ולא יודעת איפה לקנות באיזור

לא יודעת לגבי נקסטהשם שלי
בארץ אני קונה בפוקס ובקיווי.
מה המחירים בפוקס?מתןתורה
אני חושבת שקניתי 4 במאההשם שלי
לא יודעת אם זה מחיר קבוע.
תסתכלי בדקטלוןבת מלך =)
אסתכל. תודה!מתןתורה
הזמתי מלא בחודשיים האחרוניםביבוש

במלחמה לקח בערך 3 שבועות וכעת בערך שבועיים

יפה. הזמנתי לפני שבועיים, וזה עוד לא הגיע לארץיעל מהדרום
אז היום קיבלתי הודעה שזה הגיע לארץיעל מהדרום
תודה רבה לכן!!מתןתורה
תבדקי בקיווי. נראה לי שיש להם טייצים 3 ב-50יעל מהדרום
לק"י

לא יודעת אם קצרים או עד הברך.

באתר יש רק ב25..מתןתורה
תבדקי בחנויות. יש להם 3 פריטים ב-50יעל מהדרום

לק"י

 

אם אני אספיק היום לצאת מהבית לקניות, אני אנסה לבדוק שם ולכתוב לך.

באתר אתמול היו טייץ אורך ברך 3 ב 50קופצת רגע
 לא היו כל המידות ולא המון צבעים
הגיע לי לארץ תוך שבוע ועוד כמעט שבועיים עד שהגיע אטארקו
אבל גם הדואר פה מעפן קצת, גם הייתי צריכה לשלם לשחרור מהמכס.. ןגם זה היה לפיי כמה ימים אני קצת מקווה שיש שיפור בעומסים.

לגבי איפה בארץ תנסי באתר של ביגוד.

וואלה, תודה!מתןתורה
הרבה...אורוש3
ממש לא שבוע כמו תמיד. לא היה לי דחוף היסטרי אז לא הייתי ממש על זה אבל אחת נראה לי לקחה שבועיים ואחת שלושה. 
ומנצלשת- כמה אפשר עכשיו בלי מכס? 75 או 130?פה לקצת
לדעתי חזר ל75!!!אורוש3
לא. בוודאותטארקו

היה 75

חתמו צו שהעלה ל150

הצו פג, הצביעו לא להאריך אותו ממניעים פופוליסטיים מעצבנים, ירד חזרה ל75 לכמה ימים

ואז חתמו צו חדש שמעלה ל130 והוא עדיין בתוקף ב"ה.

סגורה? לדעתי אחרי 130 ירד חזרהאורוש3
דיי סגורה על זה..טארקו

אבל את יכולה לבדוק שוב.

לא חושבת שירד עדיין אחרי ה130, אני דיי עוקבת על זה.

נראה שאת צודקת. אחלהאורוש3
אז אצלי באופן מוזר מופיע כבר כמה ימים שהחבילהפרח חדש

נמצאת במכס

אף פעם לא היה כזה דבר

וקניתי בסכום מעל 75 דולר ופחות מ130..

יש להם עומס פסיכי אחרי הפקק שהיה מהמלחמה...טארקואחרונה
הזמנתי שבוע לפני פסח, הגיע תוך שבועיים וחצישושנושי
לגבי עכשיו לא יודעת 
חברה אמרה לי שקיבלה כרגיל תוך שבועיים.לפניו ברננה!
עשיתי לפני כמה ימיםהתלבטות טובה

ראיתי באתר למעלה, מה שתמיד משתנה

שעד 130 דולר אין מכס

שאלת נורמות חברתיות בנושא טהרהמרגול

זה מקובל לשאול אישה (דתיה ונשואה) אם יש לה בד בדיקה?

על אותו קונספט של לבקש פד/טמפון.

מדברת נניח בעבודה/לימודים ומתקרבת שעת שקיעה.

מה עושות?

כאילו כן, צריך אחריות ושמראש יהיה איתי. אבל כאילו…


ולא מכירה מספיק נשים במציאות שרלוונטי לשאול אם זה מקובל חברתית חחח. 

עונה לכולן- תודה!מרגול

שאלתי גם בשביל הנורמה, וגם כי חלילה לא רוצה להביך מישהי אם אבקש ממנה. (למרות שמי שיש לה עד, בכלל לא בהכרח שהיא כרגע ב7 נקיים, יכול להיות שתמיד יש לה בתיק).


הכי לא מפריע לי שידעו שאני בודקת, זה גם לא דווקא ליום הטבילה.

ובד לבן אחר לרוב אין לי (תחתונים צבעוניים, גרביים לבנות לפעמים יש אבל רק מה שעליי וזה נראה לי מתכון לפטריה😅)


וגם ככה לא בודקת כל יום (בהיתר) אז אם אני צריכה זה כי אני באמת צריכה. (אולי דווקא כי לא בודקת כל יום אז שוכחת להביא איתי).


אלו שענו שלא לבקש- היה מביך אתכן אם היו מבקשים *מכן*? או שמביך רק לבקש בעצמך?

(מבחינתי- מקסימום תסייע לי במצווה, או תדע שאני קצת צדיקה חחח)

ביטוח פרטי לילדים ופסיכיאטר ילדיםפה לקצת

מי שיש לה ביטוח לילדים-

איך זה הולך?

בטח יש כמה חברות, איך יודעים מה לבחור?

יש תקופת אכשרה או שמיד אפשר להיעזר בביטוח?
 

ואני רוצה לקחת את הבן שלי לפסיכיאטר ילדים לאבחון באופן פרטי-

איך יודעים איזה פסיכיאטר טוב?

איך בכלל מגיעים לפסיכיאטר? מגוגל?

לא רוצה דרך הקופה כי זה זמני המתנה ארוכים

 

הפותחת אמרה שבאמת תבדוק את זהיראת גאולה

עם הפסיכולוגית של הגן. שזה באמת נכון לדעתי. לבדוק איתה מה בדיוק המטרה בלקחת לאבחון, והאם פסיכיאטר עדיף על פסיכולוג.

זה שהפסיכולוגית של הגן אמרה לפנות לייעוץ אצל פסיכיאטר לא מרשים אותי לצערי.

גם לא ברור לי מההודעה שהיא באמת ראתה אותו. (וגם אם כן ככל הנראה לא השתמשה בכלים אבחוניים)


שוב, כתבתי מהחוויה שלי, שאם משקיעים בלקחת לאבחון - אבחון פסיכולוגי נותן מענה ואבחון פסיכיאטרי פחות הכתובת. גם באבחנות שאמורות להינתן על ידי פסיכיאטר.

סתם פריקה- עבודהאפרסקה

אז כרגע אני לבדי בעבודה, אחרי שהיה תקל בין זו שעובדת איתי לבוס. מה שגורם לכך שכל האחריות שהכל יתפקד- עליי. ואם במקרה ילד לא מרגיש טוב, דברים קורסים כי אין כ'כ מי שיגבה כי אני היחידה. זה הגיע לרמה שאני מבקשת טובות מאנשים במסדרון אצלנו כדי לכבות שריפות כשאני לא נמצאת, זה מאוד נחמד מצידם אבל ממש ממש לא התפקיד שלהם.

הבוס שלי לא מתעצבן או משהו כשאני לא מגיעה/ אומרת לו שאאחר בחצי שעה, לא יודעת אם מנחמדות או פשוט שהוא מפחד שאעזוב והוא ישאר בלי עובדים, בכל מקרה, אבל עדיין הלחץ נותר והוא תמיד שואל אותי- ואיך דברים יסתדרו?? הוא פשוט טיפוס מאוד לחוץ. אני מכבדת את זה ומשתדלת ככל יכולתי אבל לפעמים יש בלתמים.

היום נגיד הילד היה חולה, ובמקום לקחת יום מחלה הייתי איתו בבוקר וביקשתי מאמא שלי שתשמור עליו כמה שעות אחה"צ כדי שאוכל לקפוץ כמה שעות לעבודה. זה גורם לי בעצם להפסיד חצי יום משכורת (יש לי ב"ה שעות) במקום לקחת יום מחלה שיש לי מלא. אבל אחרת דברים פשוט יקרסו פה וחבל לי.

וגם צריך להגיע לנו מוצר שבוע הבא, ביום שלישי מוקדם בבוקר, בזמן שקבעתי טיפת חלב לבן שלי (ב-8:00 בבוקר הכי מוקדם שנפתח, לא תגידו התפרעתי וקבעתי לו ב-10:00). הטיפת חלב הזאת גם ככה דחיתי אותה בגלל משהו דחוף בעבודה, ואני לא יכולה לדחות אותה כל פעם לנצח. אז אמרתי לבוס שלא אהיה בעבודה לקבלת המוצר, הצעתי לו כמה פתרונות אבל הם פחות להיט מבחינתו, הוא מנסה לחשוב על פתרון בעצמו.

אז מצד אחד, כן, אני אמורה להיות מוקדם באותו יום ואני מבינה אותו לגמרי. הוא גם לא אמר לי לדחות את הטיפת חלב או משהו נגיד (הוא חופשי מבטל דברים שיש טיפת חלב לבנות שלו). מצד שני הלחץץץץץץץץ כל האחריות על הכתפיים שלי.

אני לא מבינה מורות איך אתן מתמודדות עם זה, שברגע שאתן לא נמצאות אין מחליפה והכל קורס. איך מתמודדים עם הלחץ הזה??

או נגיד מי שמטופלת פוריות וחייבת לעשות בדיקות ולאחר מדיי פעם.. מה עושים עם האי נעימות? הרי יש לי דברים שאני צריכה לעשות בחיים, טיפת חלב, מוסך, רופא, ורוב הדברים לא פתוחים אחרי 4 וגם אין לי יום חופשי... אוף

הי יקרהתהילה 3>

נשמע שאת ממש לוקחת על עצמך את כל האחריות של העבודה על הכתפיים, מתוך אי נעימות, ואולי קצת ריצוי.

זה לגטימי שאת מרגישה חשש לאכזב את הבוס, אי לא רוצה לצאת עובדת פחות אחראית או משהי כזה, ויחד עם זה גם את בטח מרגישה שמשהו פה עובר את גבול הטעם הטוב, ואת משלמת מחירים משמעותיים על אובר האחריות שלך כלפי העבודה,

מחירים שבאים על חשבון האחריות הקודמת שלך אלייך ואל משפחתך.


בסופו של דבר גם מצד ההערכה, אנשים יודעים להעריך יותר אנשים שיודעים מה כן ומה לא, ומסוגליח לשמור על הגבולות שלהם.


אז מה עושים עם האי נעימות?

עובדים עם מה שיש בשורשה❤️


נניח שתקחי יום חופש בסוף, ובואי נרחיק לכת שלא ימצא פתרון. מה יקרה? מה את עלולה להרגיש מול עצמך? מה את פוחדת שיקרה אז?


זה מקום בנפש שהוא לא בטוח, והדרך היא לעבוד עם המקום הזה באופן שמשחרר את הפחדים ונותן מענה ובטחון עצמי שאינו תלוי בפרצוף שיעשה הבוס או לא.

לדעת לתת לעצמך את האישור שאת טובה וראויה בלי תלות בגורמים חיצוניים...


נכוןאפרסקה

אני ראויה ואני באמת סופר וומן. והבוס דלי יודע את זה. אבל הוא הטיפוס הדוחף, ואני מבינה את זה והוא הבוס. ותכלס אני צריכה לעשות עבודה עם עצמי, מתי מתאים לי לתת אקסטרה (אתמול נסעתי במיוחד לאיפשהו ועשיתי אקסטרה שעות, תכננתי את זה מראש וזה היה בסדר גמור), ומתי אני מציבה גבול של זה כבר מגדיש את הסיאה.

חשבתי לעצמי אם לדחות את הטיפת חלב אבל וואלה לא, זה גם חשוב. סתם ההרגשה הזאת שבדקה שמוביל המוצר יגיע, הבוס שלי ישאל אם אני שם. ולא, לא בטוח שאספיק לדלג מעל פקקי הבוקר ולהגיע בשניה. אבל אולי אני צריכה להיות ברוגע. להגיד לו שאני בדרכי. ושהכל יהיה בסדר.

יש צפי לעובדת חדשה?המקורית

מתגמלים אותך על כל העול הזה?


אני במצב דומה שמתי גבול ואמרתי עד כאן. עבודה כבודה במקומה מונח, אבל היא רק עבודה,ויש גבול לכמה רוחב פס אני נותנת לה לתפוס אצלי

לדעתי את צריכה להרגיש ממש בנח לא לתת לה להשתלט לך על החיים.. ראיתי לא מעט א.נשים שעשו מעל ומעבר וזה יצר אצלם המון משקעים, ובסוף אחרי כמה שנים עזבו ועברו למקום אחר שהיה להם יותר קל ולא הבינו למה שקעו ככ / למה השקיעו ככ על חשבון הילדים/ דברים שחשובים להם


אני לא נגד השקעה, אבל שימי לב שזה באמת לא עובר את הגבול שלך כי יש מקומות שנוטים לנצל את המסירות היתרה של העובדים 

הוא מחפשאפרסקה

אבל יש 2 בעיות-

1. הבוס שלי לא כ"כ מוצלח ביחסי אנוש אז קשה לו למצוא אנשים שהוא חושב שמתאימים

2. לפי המשכורת שהוא מציע (לגיטימית בתחום העבודה שלנו) לא מגיעים אנשים ברמה שהוא מחפש


כרגע מה שהוא מצא זו מישהי למשרת סטודנט חלקית שתגיע באוגוסט כשאני לא נמצאת רק כדי לכבות שריפות


ומה זה מתגמלים... הוא מאוד מעריך ולפני חגים נגיד הוא מצ'פר (אקסטרה מעבר למה שאני מקבלת מהארגון עצמו), וגם כשביקשתי ממנו העלאה הוא ישר הסכים. אז מניחה שכן? הוא מתגמל אבל גם מאוד דורש


צודקת. אני צריכה לראות מתי זה מתאים לי ומתי לא. ותכלס זה באמת עבודה עם עצמי כי הבוס ברור שהוא ירצה שאגיע תמיד ושתמיד הכל יתקתק, אין יותר מדיי איך לשנות את זה

פעם אמרו לי-דיאט ספרייט

אם המעסיק שלך מסכים מיד להעלאת השכר שאת מבקשת ומעלה בדיוק בסכום שביקשת משמע שהיית צריכה לבקש את ההעלאה חודשיים קודם ובסכום כפול.

זה תדעי לפעם הבאה שתבקשי 

חחחח תודה!אפרסקה
האמת שהוא דווקא דחה לי את ההעלאה ב-3 חודשים בכל מיני תירוצים חחח אבל לפחות הסכים. ולא ביקשתי סכום ספציפי, הוא אמר שהוא נתן לי את ההעלאה המקסימלית לפי משאבי אנוש (יכול להיות שחירטט עליי ואני לא אתפלא, אבל שאלתי עוד אנשים שעובדים איתי בתחום ונראה שזה באמת נכון מה שהוא אמר)
אז נראה לי שזה בסדרדיאט ספרייט
גם ככה הקב"ה מפרנס, אני מנסה תמיד לזכור את זה ולשים הכל בפרופורציות (לא אומרת שמצליחה)
נכון ממשאפרסקה
וביקשתי העלאה רק כי עבר זמן לא כי אנחנו זקוקים לעוד תזרים בחודשי, ובתכלס שאלה יהיו הסיבות ושלא נזדקק אף פעם
הייתי במקום הזהoo

שהכל היה עלי ודברים קרסו כשלא הייתי

אז קרסו

והיו הרבה בעיות

אבל הייתי חולה/ יצאתי לחופש/ הילד היה מאושפז

עד שלמדו שצריך ממלאת מקום

ומאז יש


ולא רק מ"מ

מאז למדתי לעבוד בקצב נורמלי

לא לעשות עבודה של כמה אנשים

ולא לתת ללחץ של אנשים להשפיע על קצב עבודתי


זה גם עשה את העבודה שלי טובה יותר

כי כשעובדים בקצב נורמלי

אפשר לשמור על יותר פוקוס


ואז גם הבוס שלי למד

מהו הקצב שלי

ושכדאי לו לשמור על הקצב הזה

כדי שהעבודה תצא איכותית 

תודה על התגובהאפרסקה

כמו שאמרתי ל@המקורית, הוא באמת מחפש עוד עובדת אבל זה קצת קשה לו. באמת כשהייתה עוד מישהי הכל היה הרבה יותר נעים.

ועוד בעיה עם הבוס שלי, שהוא לא קולט את הקצב 😂 ואולי אני זו שלא מסבירה מספיק... כל פעם שאני אומרת לו שזה ההספק האופטימלי, הוא מנסה לדחוף עוד דברים. ולא משנה כמה אני מסבירה לו הוא לא קולט. הוא מעריך יותר קצב עבודה מאשר איכות עבודה, זה מופלא (וטיפשי) בעיניי אבל לא ממש הצלחתי להחדיר לו את זה.

אישית אני מרגישה שתכלס אני יכולה לעבוד באופן יעיל יותר, ואולי באמת להספיק יותר, אולי זה מה שמונע ממני להגיד לו שהקצב קצת מוגזם. אבל מצד שני אם אני אתן 100% מהכוחות שלי בעבודה, לא ישאר לי כלום לבית

גם לבוס שלי לקח זמן לקלוט את הקצבoo

הוא עצמו עובד בקצב מהיר ואינטנסיבי יותר


אבל הוא ראה שהתוצאות שלי הרבה יותר טובות שאני מנהלת את הלוז

לכן הוא למד להתכוונן אלי


אני גם בוסית בעצמי

ואני נותנת ספייס לעובדים

אבל אם מישהו לא נותן עבודה טובה

אני כן מלחיצה אותו וכן דורשת יותר

זה הולך ביחד

תוצאות= ספייס

אין תוצאות טובות= יותר מעקב ולחץ


ויש בוסים שכל הזמן מלחיצים

מעבר לזה שהם פשוט גרועים

זה גם ניצול עובדים

לזה לא הייתי מסכימה (בעבר אגב הסכמתי ושלמתי על זה מחיר

עם השנים למדתי

לא לתת לאף אחד לנצל אותי)

תודה רבהאפרסקה
קראתי הכל. עכשיו צריך רק לראות איך ליישם
עובד שיודע לתת מעצמו כשצריךאמאשוני

זה עובד שטס עם הקידום והמשכורת שלו קדימה.

אם באופן זמני יש בלתם ואת נכנסת מתחת לאלונקה זה יכול להשתלם לך.


חשוב לשים לב לכמה דברים:

1. שמשהו מתקדם עם פתרון לבלתם. שאת לא תהפכי להיות הפתרון הקבוע.

2. לשקף לבוס את המחירים שאת משלמת. לא בקטע מתבכיין אלא שידע באמת מה זה דורש.

3. אם זה יותר משבוע-שבועיים לבקש הערכה לא רק מילולית.

4. להציע להם מה יכול לעזור לך לעמוד בעומס. נניח עבודה מהבית, שישלמו על יום מלא, מוניות וכל מה שמסביב שיכול לתמוך ובשבילם זה כסף קטן.

5. לספר להם כמה את עובדת טובה. לשקף את מה שאת עושה, ולא רק את המחירים. צריך לעשות את זה בטאקט ובאלגנטיות, אבל זה חשוב.


למשל בשיחת סמול טוק נגיד השבוע שיתפתי שהייתי צריכה לתדלק פעמיים השבוע (מעיד על זה שנסעתי כל יום למשרד השבוע כשלרוב עובדים פעם-פעמיים מהבית) זה התפתח לכיוון שרציתי ואז המנהל שלי אמר שאני סופרוומן או משהו כזה.

כלומר הוא רואה גם את העשייה עצמה. אחרת הוא לא מקשר בין כל החוטים. כי כל יום היה לי משהו חשוב בכובע אחר שלי וזה התנקז וזה לא שקוף לו מספיק.


גברים יודעים לדבר את מה שהם עושים, נשים הרבה פעמים עושות ולא מדברות. ואז נוצר תסכול והרגשה שהמסירות לא מוערכת מספיק.


נגיד אם חשוב לי גם לדחוף למצוא פתרון קבע אז אני אומרת שעם כל הרצון הטוב לעשות גם ד ואני מבינה שזה חשוב וממש רוצה לעשות גם ד,

אם יפול עלי א+ב+ג+ד

אז הכל יקרוס ואז לא רק שלא יהיה ד

לא יהיה גם א+ב+ג.

ואז הם נבהלים כי ממש אין מי שיעשה את א, ב, ג.

וככה נוצרת דחיפות למצוא פתרון שהוא לא אני ל-ד'.

ולבינתיים אני כן עושה הכל.


אני לא יודעת מה מורות עושות כי אני לא מורה.


אני כן בתפקיד יחיד בחברה ומתמודדת עם הרבה אחריות ועומס על הכתפיים שלי.

וכן התמודדתי עם ילדים ומילואים בחברה שעובדת בשווקים בחו"ל בזמן מלחמות ושאר בלתמים. הכל אפשרי.

לצורך הדוגמה ב8 באוקטובר 2023 אני והמנכל היינו היחידים שהגענו פיזית למשרד.

רק שאני באתי עם הילדים כי בעלי גויס ב7.10

הייתה משימה חשובה שהייתה חייבת להיות באותו יום ובשביל לבצע אותה הייתי צריכה משהו פיזי מהמשרד.

יש לי צוות שבזה דווקא כן יכל לעזור ולנסוע במקומי, אבל לא הייתי שולחת אף עובד שלי לצאת מהבית. יצאתי בעצמי.

גם עכשיו במלחמה האחרונה היה מאוד מאוד לא פשוט, (בין השאר שוב מילואים ופסח) ועמדתי בדרך לא דרך בדד ליין.

בין השורות בדיעבד הבנתי שההנהלה הייתה מסופקת אם זה אפשרי בכלל.

הסיפוק הוא אדיר.

אבל זה אופי, ברור שלא לכל אחד זה מתאים.

אבל מי שיש לו את זה, ממה שאני רואה מתקדם מאוד מהר. גם מקצועית וגם בתגמול כספי.


לגבי טיפולים לילדים, בגלל שאני יודעת לצפות את תקופות הפיקים, אני מראש קובעת טיפולי שיניים, ביקורות וחיסונים לזמנים שאמורים להיות יותר נוחים. ככה יש פחות בלתמים.


לגבי טיפולי פוריות, לא יודעת לענות אבל יכולה לתת דוגמה מהתקופה של ההריון בסיכון.

בתקןפה הזאת מראש שיקפתי שבאופן זמני אני פחות בתפקוד. הצעתי פתרונות כמו להעסיק עובד שעתי תחתי או למצוא לי מחליף עוד קודם הלידה.

בנוסף כשעבדתי זה היה מהבית ופחות שעות (אז היה פחות מקובל מאשר היום)

וככה הצלחנו לתמרן בין לא להעמיס מדי עלי לבין לא לעשות הרבה פנצרים לבין לעמוד במשימות נצרכות.


פשוט הכל היה מתוכנן ביחד ובשקיפות ואחרי שכבר הכירו אותי תקופה מסויימת והבינו שזה מגבלה זמנית ולא אופי. לגמרי הכילו את זה יפה וזה לא פגע בהערכה כלפי בשום צורה.

עוד מנהל המחלקה הנחה את הHR לסייע לי בפתרונות ולבוא לקראתי ואכן הרגשתי שאני יכולה לבקש הכל ולגמרי הם איתי ולא עיקמו פרצוף על כלום.

אבל יחס כזה משיגים מעבודה קשה ואחריות אמיתית עוד לפני..

מי שמתחילה מקום עבודה חדש במצב כזה, הרבה יותר מורכב ועדיין אם יש המלצות חמות מאוד ממקומות קודמים. שווה לשמר ולבוא לקראת עובד כזה, כי זה משתלם להם בהמשך.


בקיצור בהצלחה!

אחרי שקראתי הכל ושאפו לךהמקורית

אני חייבת לציין שזה ממש תלוי במקום העבודה

יש מקומות שלא מטיסים את השכר ולא משמרים עובדים למרות שזה ממש לא חכם ולא כדאי

מכירה כמה דוגמאות מקרוב. אז לא תמיד זה שווה את המאמץ.. אולי כדאי למנף במקום אחר 

בדיוק מה שרציתי להגיד אחרי שקראתי הכלדיאט ספרייט

@אמאשוני באמת שכתבת לעניין וכל הכבוד שהשקעת על ההודעה.

אבל במציאות החיים יש הרבה צדיקים שרע להם.

יש מקומות עבודה שלא יודעים להעריך ומנצלים ובן אדם שואל את עצמו אחרי שנים מה עשיתי פה כ"כ הרבה זמן ולמה?

אז באמת הרבה פעמים מה שאת כותבת נכון,

אבל לשים לב לאיזו חברה מדובר,

האם המנהל מראה הערכה גם בכסף ולא רק במילים, האם המנהל משווק ומעביר את ההערכה הזו הלאה לידיעת הממונים ובאופן כללי האם יש אופק קידומי בחברה. 

ברור כמובןאמאשוני

בהחלט יש הרבה מעסיקים לא הגונים שלא שווה להשקיע בהם.

שווה לעבוד במקום הגון שמבין את חשיבות ההשקעה בעובדים ושם לתת את הדחיפה קדימה.


תודה על התגובה,

גם @המקורית

זה חשוב ממש לשים לב לנקודה הזאת..

מקום שלא מתגמל עובדים טובים עדיף לשאוף לעבור למקום אחר ולא לבזבז את הזמן ואת המאמץ בניסיון לשפר מבפנים, בהחלט.

תודה!אפרסקה
קראתי הכל. אני חושבת שאני באמת נותנת מעצמי מעל ומעבר. אני גם הייתי בעבודה ב9 לאוקטובר (לא ב8, מודה, חחחחח לא כולם מושלמים) וגם עכשיו בעם כלביא ובשאגת הארי לא פיספסתי יום אחד. אבל וואלה כשרואה שאצל כולם מתגמשים לפחות בלתת לעבוד מהבית וכאלה, ויש מה לעבוד מהבית לא חסר, וואלה זה כן נותן תחושה של מה אני משקיעה גם ככה אף אחד לא מתחשב ולא סופר אותי ממטר
איזה קטע אני ממש במקרה דומה לשלךshiran30005

אני עובדת בחברה ממשלתית גדולה, מקום מסודר , קרוב לבית ועם ותק של כמעט 15 שנים באותו מחלקה.

התקדמתי מעט עם השנים בשכר אבל לא מעבר כי זה חב ממשלתית ולא נותנים העלאת.שכר לפי בקשות וכו'.

אממה אני כבר חצי שנה לבד במשרד עם הבוס שלי , עובדת 1 יצאה לחל"ד- חל"ת, עובדת אחרת יצאה לפנסיה ככה יצאה שאני והוא לבד...

אני קורסת תחת העומס ועם הזמן נהייתי אדישה כבר לעומס הזה, מן הסתם אני מנהלת ומתפעלת את כל המחלקה , יש לי בבית 4 ילדים מתוכם 2 תינוקות אחת מהם עם עיכוב התפתחותי גדול וחולה המון שמצריך יציאות/טיפולים קבועים/מעקבים וכמובן ימי מחלה שלהם שיש לא מעט...

למדתי ועדיין לומדת עם הזמן איך להיות אסטרטיבית וחזקה ברצונות שלי כי אני טיפוס מאוד מרצה ו"מתים" עלי בעבודה כי בחיים לא סירבתי למשהו אבל זהו, נגמרו הימים הטובים ואין לי זמן לעזור למה שלא בתחום אחריותי

העובדת השנייה כנראה תחזור בספטמבר רק שזה עוד ים זמן.

אז כן  לוקחת חופשעם שצריך, יוצאת קבוע פעם בשבןע מוקדם מהעבודה בשביל טיפול לילד, נותנת "גיחות" לסידורים שצריך וסוגרת את המשרד אם יש צורך.

משהו מההנהלה מגיע בתלונות? סבבה, תביאו לנו עזרה זה לא יהיה המצב...

חמישי שעבר הבן שלי קם חולה , בדיוק הבוס סימס לי שהוא לא מגיע שאדע ואני בדיוק באתי לשלוח לו שאני עם הילד בבית. קצת לא נעים, התנצלות קטנה וזהו. המשרד נשאר סגור

גם במלחמה הבהרתי שאני לא מגיעה למשרד כי אני בבית עם הילדים ואעבוד מהבית, קצת דיברו עשו רעש ושכחו מזה


זה האבה עבודה עצמית אבל לא קל. הנה היום הייתי חייבת לעשות קניות, בערב קשוח לי , אחהצ גם כן. קבעתי לו שאני מסיימת שעה לפני כי יש לי עניין אישי ויצאתי.


שיהיה המון בהצלחה ומלאא כוחות

וואי את מה זה מעודדת אותיאפרסקה

שזה גם הרבה עניין של אסרטיביות.

איזה כיף לך רק שהעבודה קרובה לבית, אצלי בגלל הפקקים זה פלוס מינוס שעה כל כיוון 😅

דווקא אחכ יותר מעריכיםshiran30005

ברגע שיודעים שאת "חזקה" ועומדת על שלך בדברים אישיים הם לא יכולים לעמוד מנגד. אבל כשאת מראה חולשה הם עולים עלייך, לצערי מניסיון מר.

לי עוזר לפעמים לשתף אותו דברים אישיים -כמו מה יש לילד שלי שהוא עובר אבחונים, היא שומע את השיחות שלי (בכוונה מדברת לידו שישמע) ואז הוא מתבייש לסרב לי שאני צריכה משהו

מעניין מה שאת אומרתאפרסקה

כי פעם שמעתי שדווקא לא לתרץ מה יש לך, פשוט להגיד שיש עניין. נגיד עכשיו לא אמרתי לבוס שזה טיפת חלב, פשוט אמרתי לו שאגיע באיחור כי יש לי משהו. 

או שלא לזה התכוונת? 

לא זה הכוונהshiran30005

הוא יודע שיש לי ילד מעוכב התפתחות ומטופל. הוא יודע שקשה לו וקשה לי אז שיתפתי , ןעכשיו שאני יוצאת קבוע לטיפול שבועי הוא שותק. שיצאתי לוודעה ולאבחונים הוא שותק. כי הוא יןדע שזה חשוב לי ממש ואין מצב שהוא מסרב לי או עושה פרצוף

ביום שני נגיד יש לי בדיקת דם לילדה הקטנה, תור מיוחד מוזמן מראש אני אגיע מאוחר אז אגיד לו יש לי עניין אישי ואני מתעכבת

אבל דברים מהותיים אני כן משתפת שיהיה לי קל יותר.

גם שהייתי בטיפולי פוריות שיתפתי בכללי כזה בלי להכנס לפרטים וזהו. הגעתי מאוחר מלא פעמים ולא היתי צריכה לתרץ את עצמי כל פעם מחדש

גם שהייתי 2 בצוות והוא זה היה ככה, אני זוג של מנהלת היחדיה אז הוא לא יכול בלעדיי אבל זה מה שיש. קשה לך?? תלך תהפוך את העולם שנקבל משהי מ"מ לזמני

אבל יש דברעם שאני מוותרת אם זה לא חשוב ככ, או שבעלי יכול ללכת, או שאם אני יכולה בפרטי אחהצ אז אני יעשה כי יש לי החזר מהביטוח , מבינה? אני כן מכבדת אבל עד גבול מסויים

הייתי במקום הזה בדיוק....רוצה לשאול שאלה

עם בוס דורש והמון אחריות עליי כי עובדים אחרים עזבו כמו זבובים...

כן בהתחלה הרגשתי אחריות וכל פעם כשהייתי צריכה לאחר השלמתי את הזמן בערב וכשלא יכולתי הרגתי את עצמי כדי לעמוד בכל מיני דדליינים והרגעתי אותו שאני אצליח וכו'. הוא נלחץ ונדנד לי כל הזמן וזה עוד יותר הלחיץ אותי. 

עד שזה עלה לי עד למעלה, ויש לי ילדים שצריכים אותי ויש טיפולים שאי אפשר לקבוע לאחה"צ, ואני עובדת משרה מלאה.

אז פשוט אמרתי לו - אני עובדת משרה מלאה, ואין לי בעיה עם זה לא מפריע לי הכמות שעות, אבל אני כן מבקשת שתהיה הבנה הדדית שאני עושה את שלי אבל אני אישה עם משפחה והוא יודע את זה, אם יש לי תור אני לא משלימה את הזמן הזה, ואם ילד לא מרגיש טוב מותר לי לקחת חופש, אני לא הבעלים של החברה. והוא זה שצריך לדעת לתעדף דברים, לא להכל יש דדליין, לא כל דבר החברה עומדת עליו ואם הוא לא יקרה עד תאריך מסוים החברה תקרוס, הכל טוב, הוא בחר בי כעובדת למרות שידע שאני אמא לילדים, הוא בוחר להשאיר אותי כי הוא יודע מה אני שווה, אז הוא צריך גם 'להקריב' איחורים וחיסורים מידי פעם. 

זה לא אמור להיות על הראש שלך, את מבחינתך שכירה, עושה מה שאת יכולה, ולא צריכה לוותר על דברים שהם יותר חשובים מעבודה. 

תודה רבה 🙏אפרסקהאחרונה
עודדת אותי
התייעצות לגבי סיוע רגשי לבן שלי בבית הספרממתקית

כיתה ד'
יש לו טיפול רגשי, שאושר על ידי פסיכיאטר בשל כל מיני סיבות של חרדה. (לא קשור למלחמה...)
בשנה שעברה עוד בישיבה עם צוות בית הספר, היועצת זרקה לנו משפט שיש ילדים שיותר זקוקים לעזרה הנפשית של בית הספר, וכביכול אנחנו "תופסים" להם מקום, נתנו לנו הרגשה רעה מאוד. כתבתי על זה פה בזמנו והבנתי שזה משפט לא מקצועי, ולא בסדר לומר לנו כזה דבר.
בכל אופן לילד נשארו שנתיים של טיפול בבית הספר. ואני חוששת שבםפגישת סוף שנה של בית הספר, לגבי חלוקת טיפולים שנה הבאה, יאמרו לנו שזה מיותר וכו, ויורידו אותנו מהסל שמגיע לו, אני כבר רואה רמזים של המטפלת שכל פעם שולחת הודעות לא טובות עליו, לא משתף פעולה, נדבר כבר על זה בישיבה
לא הגיע אתמול, נדבר כבר בישיבה
אמרתי לו להביא במבה לפעילות והוא לא הביא 
השאלה שלי- מותר לבית הספר להוריד שעות ולבטל את הסל בטענות שלא מגיע לו, או לא משתף פעולה במלואה, או כל תרוץ אחר??
האם אני כהורה יכולה להתעקש שהסל ימשיך, כמובן עם הכוונה וחשיבה להתיעלות שנה הבאה.

ממליצה קודם לדבר עם הילדמקקה

האם הוא רוצה להמשיך עם זה?

כי אם הוא באמת לא משתף פעולה ואין לו מיטיבציה אז אולי.באמת כדאי לעשות הפסקה

תודה על הטיפ.ממתקית

דיברתי איתו ובאמת אין לו הכי מוטיבציה, מצד שני, בית הספר מבחינתו לא עושה השתדלות לסייע לו ולהעלות מוטיבציה.
אלא מתייאש מה שקרה עוד לפני תחילת הטיפול (כפי שציינתי מבחינתם אנחנו תופסים שעות לילד אחר).

וזה כך עם כמה מטפלות?מקקה

או שזה אחת שאיתה לא מסתדר?

אם אותה אחת אפשר לבקש להחליף

אומר לך מה אמרה לנו המטפלת הרגשית הפרטית של הבן שלי. כשנמאס לו לבוא, היא אמרה שכדאי לעשות הפסקה כדי שלא יסרב ללכת לעוד טיפולים רגשיים בהמשך חייו.

השאלה אם לאחר ההפסקה אוכל להחזיר אותו לרצף הטיפולממתקית

בבית הספר?
או שאחרי הפסקה שוב צריכה פסיכיאטר?
זה גם השיקול שלי

אולי אפשר לדבר בבית ספר על הפסקה יזומהשושנושי

עם הסכם שבסיום ההפסקה אתם חוזרים.

זה מה שעשיתי עם טיפול אחר לילד שלי, טיפול שיש עבורו רשימת המתנה מכאן ועד - סיכמנו שעושים הפסקה של שלושה חודשים לטובת הילד והמקום שלנו יתפנה בתום התקופה. מקווה שבאמת יהיה ככה. מצד שני לעשות טיפול בלי שיש לילד חשק ומוטיבציה זה גם לא לעניין. רק מתסכל אותו. 

קוראת את ההמשך ומבינה שזה לא עובד ככהשושנושי
וואו איזה מתסכל זה! המון כוחות יקרה מקווה שתמצאו פתרון. 
קיבלתם סל שעות מועדת איפיון וזכאות?כבתחילה
אם כן, הם מחוייבים לתת לכם. 
בדיוקיראת גאולה

אתם עם סל אישי שהתקבל בועדות אפיון וזכאות? אם כן הזכאות היא ל3 שנים ולא יכולים להוריד לכם.

אם זה במסגרת סל בית ספרי - אז לא מחוייבים להמשך.

כן. זה איפיון וזכאות.ממתקית

תודה!
ואם אומרים ומשכנעים שהילד לא צריך?
להשתכנע ולזרום איתם?
או לדרוש משהו חלופי? לראות מה ניתן לעשות?

אבל הוא כן צריך!יראת גאולה

למה לוותר אם זה יכול להועיל לילד? לא התאמצת להגיע לועדת אפיון וזכאות כי זה היה התחביב שלך, נכון? עשית את זה לתועלת הילד. אין שם סיבה שלא יתאמצו על מנת לקדם את הילד.

מצד שני, אם הם יגידו זה מה יש, ואין לנו אפשרות אחרת, זה לא שיש לך איך לשנות את זה... וגם לא יודעת אם חכם להתעקש על מטפלת שהוא לא מתחבר אליה ובמציאות גם לא נכנס, וכנראה שגם היא פחות מתחברת.

צודקת נכון.ממתקית
השאלה מה הסל שהוא קיבל באפיון וזכאותטארקו

יש סל אישי

ויש סל בית ספרי

סל אישי הוא זכאות מוחלטת שלו


סל בית ספרי זה נושא מורכב יותר..

לא יודעת אם זה מבית הספר או לא...ממתקית

באמת שאלה.

אני יודעת שזה סל אישי
הוא נחשב כביכול חינוך מיוחד.

אם במכתב של הזכאות כתוב סל אישיטארקו
אז זה 100% שלו ואין מצב שלוקחים לו את זה, תתעקשו על זה.

אבל אם הטיפול במסגרת לא מיטיב איתו שימצאו מה כן ייטיב איתו במסגרת הסל(שהוא זכאי וזקוק לו) ותקחו לטיפול פרטני.


הייתי מתאמצת ממש לעמוד על שלי שלילד יהיה מענה כמה שיותר מדויק ולא נותנת להם לסבן אותי.. אם יש לו סל אישי זה אומר שהם מקבלים תקציב צבוע לתת לו מענה, ואם הם לוקחים את זה ממנו לילד אחר זה גזל.

גם סל מוסדי נחשב חינוך מיוחדמתיכון ועד מעון

אבל אז התמיכות הן לא שלו אלא של בית הספר.

בכל מקרה אם הטיפול לא מסייע אפשר לבקש לעשות פילוח מחודש ולקבל תמיכות אחרות, אולי אם יש קבוצה חברתית או מנתחת התנהגות,

יכול להיות שהטיפול במערכת פחות מיטיב ואולי דווקא טיפול בקהילה שילווה בהדרכת הורים יהיה יותר יעיל

נראה לי שאם קיבל סל אישי אפשר להחליט איךקופצת רגע
להשתמש בו. זאת אומרת אם הטיפול לא היה מוצלח אולי אפשר להמיר בטיפול אחר או בשעות סייעת או משהו. לא מבינה גדולה בתחום... 
בלי קשר לצרכי בית הספר, לטובת הילדשיפור

כדאי לבדוק אם הטיפול כמו שהוא יותר מועיל או מעיק, ומה עושים עם זה.

מבחינתך זה צריך להיות השיקול המרכזי. את עומדת על הזכויות שלו, ולא של שאר ילדי בית הספר 

הטיפול האמת מעיק. אהל מה הכוונה שאני עומדת על הזכוממתקית

הזכויות שלו?
אם נבטל את הטיפול- ביטלתי את הזכות שלו, במידה ואין תחלופה (ואין...לפי מה שהם אומרים)

התכוונתי שאם זה לא מיטיב עם הילדשיפור

את צריכה לחשוב אם יש דרך להפוך את זה ליותר מיטיב (סתם זורקת דוג'- לעשות מבצע עם פרסים אם מגיע ומשתף פעולה יפה) או שיותר נכון לוותר כרגע לטובת הילד- בלי קשר לצרכים של שאר ילדי בית הספר.

בעיקרון ממה שאני מכירה כל שנה עושים חלוקה מחדש, לא יודעת איך עובד ספציפית אצלכם.

הבנתי תודהממתקית
בגיל הזה לשיתוף פעולה יש משמעות קריטיתנעומיתאחרונה

(בניגוד לדוג' לכיתה א' ב' שאפשר לשכנע ילד להגיע).


 

אם ילד בגיל הזה לא רוצה לשתף פעולה, לא טוב לו. אם לא טוב לו צריך שתהיה סיבה ממש ממש טובה כדי שהוא ילך למקום שהוא לא רוצה בו.

יש לזה השלכות נוספות, תחושת חריגות, שוני מול החברים בכיתה, אי עמידה בציפיות של המטפלת והצוות, פערים לימודיים וחברתיים.

ולכן, כדאי לחשוב מה הסיבה  והאם זה בטוח נצרך (חשש מאיבוד הזכאות, זו לא סיבה מספיק טובה בעיניי).

מציעה לך לקבוע שעה עם המטפלת הרגשית (במקום טיפול ובנוסף לישיבת פילוח תמיכות) לשמוע ולדבר איתה. מציעה לך/לכם לבוא בלב פתוח ולא בגישה רק של 'לקבל את המגיע לכם'


 

בהצלחה! 

הריון שהגיע מהר מהמתוכנןקינואה לבנה

טריגר,  הריונות שנקלטים בקלות


טוב נשים יקרות,

אני חברה פה בפורום אתן מכירות אותי

פתחתי ניק חדש כי הנושא אישי


ב"ה יש כמה ילדים בבית.

בחסדי ה', להריונות של כולם נקלטתי בנסיון הראשון או השני בסוף המניעה.  

ב2 ההריונות הראשונים זה שימח אותי

ב6 שאחכ פחות

תמיד הרגשתי שזה מהרררר לי מידי

עוד לא הספקתי לרצות לקוות להתפלל.

רק מפסיקה מניעה, ובהריון. אני יודעת שזו ברכה גדולה. הלב שלי מלא בהודיה על זה לה'..

עם השנים למדתי להפסיק מניעה רק כשאני לוקחת בחשבון שרוב הסיכווים שתוך חודש אהיה בהריון

עד כאן רקע


לפני חודש וחצי בעלי ואני החלטנו חהפסיק את המניעה

החלטה שהתקבלה בשמחה ובלב שלם

לפני שבוע גיליתי שאני בהריון. ב"ה. הריון 8

אבל אני לא מצליחה לשמוח

מתביישת לכתוב  שאני מזכירה לעצמי בתקווה שהרבה הריונות נופלעם בשבליש ראשון, אני יודעצ שזה הזוי מה שכתבתי עכשיו


בקיצור. לא שמח לי. ואני רוצה לרצות


לא יודעת מה אני רוצה ממכם. כיווני מחשבה??

וואו לא יודעת מה להגיד לך.ממתקית

אני גם כמוך.
בהריון האחרון גם לא שמחתי (כמובן שזה עבר ואני מאושרת...)
אולי כי אין ציפיה, אין איזה אתגר, משהו.
ידעת שזה יגיע, אז אין לך סיבה לשמוח במיוחד.
 

אני מגיעה מהקצה השני של הסקאלה אז אולי לא קולעת...קופצת רגע

האמת שלא הסברת מה בעצם לא שמח לך, כי נראה שזו כן החלטה שקיבלת בלב שלם.

ואולי בפעם הבאה להפסיק מניעה רק אם כבר יש בך רצון בוער לילד נוסף.


אבל, תחילת הריון זה הרי זמן הורמונלי, אולי זה פשוט שינויי מצב רוח בגלל הורמונים?

מניחה שבתור אמא להרבה ילדים (צפופים?) את עמוסה מאוד, נראה לי הגיוני שלא באמת תרצי עומס נוסף עכשיו גם אם משמח. אולי זה קצת כמו כשאני מזמינה חופשה משפחתית אני חושבת שיהיה ממש כיף, כשהחופשה מתקרבת אני נלחצת וכשכבר צריך לצאת אני תוהה למה בדיוק הכנסתי את עצמי ובשביל מה טוב כל הבלאגן הזה, אבל בדרך כלל בסופו של דבר אני שמחה שנסענו...

אז אולי זה קצת ככה. ובטוחה שעם הזמן תתחברי יותר ויותר ותשמחי בהחלטה שקיבלת ובהריון. 

תני לזה זמןאיזמרגד1
זה נראה לי בסדר גמור לא להתחבר להריון בהתחלה, גילית רק לפני שבוע. אני חושבת שאם עוד חודשיים כזה  עדיין תרגישי שקשה לך עם ההריון ולא תתחברי, יהיה שווה לעשות לזה בירור יותר עמוק של מה את מרגישה ולעשות עבודה להתחבר להריון...
תודה לכןקינואה לבנה

עונה פה

אני לא שמחה כי מדמיינת אצ הקושי בהריון, בחילות ואחכ כבד מאד.

מדמיינת לידה

מדמיינת חודשים ראשונים שהם אפעם לא קלים לי, תינוק מתוק אך תלוי בי לחלוטין


זה הריון 8 ברוך ה'

אוהבת ילדים

מודה עליהם לה'

רוצה עוד

וביחד עם זה כאילו נפלה עלי תחושת הכובד והטרחה שבזה, לא מצליחה לשמוח


זה שלפני חודש וחצי עוד לקחתי גלולות, וכעת בהריון, זה מהר לי מידי....

להתמודד עם כל דבר בנפרדאיזמרגד1

עכשיו יש בחילות, תתמודדי איתם. כשיהיה כבד בעז''ה תתמודדי עם זה. אחרי הלידה תמצאי פתרונות איך אפשר להקל עלייך.

הרבה יותר קל כשאת לא צריכה להתמודד מחשבתית עם הכל ביחד, אלא עם כל דבר בזמן שלו. 

מותר לך להרגיש ככהשמיכת פוך

בע''ה זה יעבור עם הזמן .. ותתחברי להריון ולתינוק שבדרך.

אני גם כמוך נקלטת מהר ומודה להקב''ה על זה ... אני עובדת במרכז רפואי ורואה מה אנשים עושים בשביל להביא ילד אחד לעולם.

בסוף מה שנשאר לנו בחיים זה רק הילדים.. וזה הזמן שלנו להביא אותם עכשיו.

חלון הפוריות הוא לא להרבה זמן .

שיהיה בשעה טובה ומזל טוב!!


הייתי מפרידה בין הנושאיםמקרמה

גם לנשים שמחכות להריון לםעמים כשהוא מגיע יש רגע של בהלה מהמציאות

זה לא קשור בעיני לכמה זמן חיכית.


החלטת להפסיק למנוע כי רצית להיות בהריון ובה ה נקלטת- הייתי ממסגרת את זה בנפרד.


עכשיו את בהריון ויש הבדל גדול בין לרצות הריון- לבין להיות בהריון

זה מציף ומבהיל ומסעיר והכל ביחד

וזה גם טבעי

תני לזה מקום


גם אני ככהבאתי מפעם

ובהריון הראשון כ"כ חיכיתי ולקח זמן, וכשזה בא הייתי מאושרת. ברור שעדיף את האופציה השניה.

אבל אל תאיצי בעצמך, בסוף בלידה זה תמיד אושר והתרגשות... והילד אהוב כמו כולם. 

אני חושבת שכל תחושה שיש לך הגיוניתשושנושיאחרונה

במיוחד בשליש ראשון. אז קודם כל אל תאכלי את עצמך.

תני לזה זמן, זה עוד ממש חדש. 

אני אישית חולמת להיקלט ככה בקלות ככה שלא ממש יכולה להיכנס לנעליים שלך.

חיבוק על התחושות, מקווה שתצליחי להתגבר עליהם.

והיי- איזה מלכה את שאת בהריון שמיני, תקשיבי את אלופה. אני ממש מצדיעה לך. 

אולי יעניין אותך