אני זו שעובדת אבל מנסה גם וגם וגם

אני לא מצליחה לעבוד כל היום.

אני ובעלי שנינו על קוצים.

צורחים חצי מהיום

אוכלים מלא

עצבניים ותשושים

כבר אין לי סבלנות

ושאלתי את אמא שלי אם אפשר קצת לבוא. להחליף אווירה.

רמזה לי שלא.😥

תארחי את הבת שלך ליום- יומיים.
(כמובן אלא אם היא ממש מבוגרת או לא בריאה...)

סתם זהו

אני בספה ממתינה לשוקולד שלי מהמשלוח של רמי לוי.

ובעלי הנסיך לקחת 2 מתוך 3 לכולל ערב. הבטיח להם חטיפים וסיפורים. השלישי רואה סרט כרגע.

יום חדש מחר בע"ה

למרות שגם בעלי בבית בימים אלה...

פשוט יש לי לחץ מטורף מכיוון העבודה.

ואין מספיק מחשבים ניידים לכולנו (זומים כפול 3 פלוס אני שצריכה לעבוד מהבית)

אז קשה לי לתפעל את הכל ביחד פלוס לעמוד בהספקים של העבודה.

ממש קשוח לי.

מחר אנסה קצת לעשות סדר מוגדר יותר.

אולי אפילו ליסוע בעצמי לכמה שעות לעבודה וזהו.

לק"י

כמה ערבים וימי שישי בזום.

ובכל זאת אני כבר מתחרפנת לפעמים.

מה אמי מפספסת חח?

רואה שהרבה מתלוננים שזה מוסיף עומס.

אז למה?

אני מבינה למה צריך לבשל, לעבוד.

למה צריך להשתגע על הזומים?

גם אם זה מוסיף רק עוד קצת לחץ, את נשמעת שכל קצת הקלה תתקבל בברכה.

הזומים מהווים הקלה מבחינתי.

הבעיה היא שאין לי מספיק מחשבים🤦‍♀️

זה דווקא מכניס אותם לסדר מסוים.

וגורם להם קצת לשבת.

הבן שלי רק חיכה לרגע לשבת ולכתוב ולעשות שיעורים בחשבון בעברית.

וגם פוגשים את החברים דרך המסך. זה טוב להם.

הלחץ שלי הוא מכיוון העבודה.

אני לא מצליחה להכניס גם 8 שעות של עבודה

אצלנו יש גם זום וגם משימות

המשימות הן באתר של משרד החינוך.

10 דק בערך.

ויש גם שיעורי בית

לבנים שלי זה מעולה.

מאפס אותם קצת למסלול מסוים.

ממש משקיעים, רואים שמנסים. אבל באמת, עבור תלמידים שהם לא הכי מצטיינים בחומר, זה דורש המון תיווך של ההורים.

הבן שלי די צריך אותי צמוד

והוא היה לחוץ להספיק

אמרתי לו שעושים מה שאפשר, אני פוטרת אותו מהחובה הזו. מה שגורם ויש זמן, עושים.

מה שלא - לא.

כי זה באמת מאוד מאתגר.

לסתור, התכוונתי לחזק שזה באמת מאתגר❤️

וגם קצת לשתף 

לא יודעת..לא קיים

דואגת אחת לשבוע שיראו סרטון או זום אחד

ולא מעניין אותי אין לי טיפת מקום במח וגם לא רוצה שישבו מול מסך כל היום

לק"י

אני חושבת שככל שהם גדלים, החומר יותר מורכב.

אבל מניחה שיש מורים שיותר חוזרים על החומר, ויש כאלה שממש מלמדים חומר חדש.

לכן הבת שלי בכיתה ב' לא אכפת לי שלא תכנס לזומים, אבל כן חשוב לי שתעבוד בחוברות. לא שאני ממש מצליחה.

אבל זה בעיקר כדי שלא תצטרך להשלים אחר כך.

לק"י

אבל בחשבון ואנגלית הוא מתקדם גם ככה.

נביא- הוא לא לומד השנה, כי זה ביום של המחוננים.

ועם תורה ושפה הוא כנראה יסתדר.

האמת שאני מתלבטת אם כן לבקש ממנו להכנס לפחות לחלק.

(ואיזה אאוטינג? את בטח לא היחידה שיש לה ילדים בכורים בגיל הזה😉).

שלי עוד ביסודי.

וגם בחופש הגדול שמתחיל ב20.6 יש חודשיים וחצי, זה רבע שנה..

כרגע שיעשה מה שהיא יודע.

בנוסף שמישהו ילמד אותו להשתמש בקלוד או גמיני.

שיעזור לו להגדיר סט חוקים

ואז הוא מעלה תרגיל והצאט נותן תשובה מפורטת עם הסבר.

הוא יכול גם לעלות צילום של תרגיל שהוא פתר והצאט יתן לו משוב.

עוד אפשרות לקבוע שיעורים פרטיים באתר המקפצה.

בכל מקרה לעשות רק מה שביכולות, יהיה בסדר.

חיבוק ❤️

תני לו להתנסות, זה כמו משחק מחשב בשביל ילדים בגילו. אוהבים לחקור אפשרויות.

מה שהוא יצליח יופי,

ומה שלא בלי לחץ לא נורא אם לא כ"כ ישלוט בחומר.

כדאי לנסות notebookLM

רק מאוד חכמה

במילא לא מרגישה שזה למידה שיסמכו עליה כחלק מהרצף

והאמת לא כזה אכפת לי כרגע

במילא אין לי 4 זומים במקביל ללימודים ועוד לסרטו ים לגנים

לא סובלת את זה

ולא עובדת שלהם

אני לא נגד המורות הן צדיקות

פשוט לא רוצה שינהלו לי את הסדר יום בבית שלי

בכללי אני לא כזאת מחזיקה מבית ספר

רק ביסודי חשוב הבסיס

השאר בעיני הרוב בזבוז זמן

אומרת לך כמורה

אין סיכוי שאני בונה על זה שכולם עשו את המטלות שהבאתי...

אני רואה בזומים כמה הם (ואני) לא מצליחים להיות מרוכזים בתקופה כזו.

ומתקבל בברכה ובחיוך גם מצב שתלמיד לא מספיק ללמוד או לא מצליח את המטלות.

כן כדאי לעדכן, אבל ממש לא להילחץ מזה ובטח שלא לקרוס בגלל המטלות...

הנפש חשובה הרבה יותר מחומר לימודי כזה או אחר.

אבל יש מצב לנסות לעשות קצת פעילות גופנית בבית? אפילו דרך מסך. קצת להוציא עצבים ואנרגיות דרך הספורט יכול קצת להפחית את העצבנות ולהגביר תחושה חיובית.

ממש לא רוצה להעמיס משהו נוסף רק להציע משהו שיכול לעזור, כמובן מוזמנת לדפדף

התכוונתי לילדים.

טוב שדייקת אותי...

או דברים כאלה

של תנועה וצחוק.

ושולחת לך חיבוק גדול, בעז''ה שמחר יהיה טוב יותר 

לקחת יום חופש?

אני ממש מבינה את ההרגשה שלך.

המצב עכשיו ממש מאתגר!

ואנחנו כבר אחרי כמה שנים של חוסר יציבות מתמשך, אז קשה לשאוב עוד טיפת כוח שאין.

אני גם הילדים ובעלי עובד, באחד הימים התאפשר לו והוא לקח אותם ואני נשארתי לנוח בבית. זה פשוט הכניס לי אוויר

כי עם הילדים כל היום אני מרגישה שאין לי בעלות על המוח שלי

כל היום מטורטת בשאלות, שיתופים, משימות, הפעלות.

אז באמת למצוא אפשרות לפסק זמן זה חיוני להישרדות.

וגם על הילדים מאוד יקל אם הם יוכלו לצאת קצת ולהתאוורר

אני לא הייתי מוכנה לסידור הזה עם בעלי.

יולדת היא לא בחופשה ויולדת צריכה לנוח.

וכשיולדת נחה זו לא השגחה ראויה להשאיר ככה ילדים..

שיחשוב על פתרון.

אם היית לפני לידה ועוד עובדת הוא היב משאיר את הילדים לבד?

למה זה קו אדום, ולהשאיר איתך זה פתרון הגיוני?

מניחה שלא בדיוק נחת בשבוע וחצי האחרונים.

אין לו ימי חופש, הוא בשמחה היה לוקח. אחרי הלידה הוא היה איתי בבית אבל אין לו עוד ימים לקחת אז הוא עובד מהבית ומנסה לעשות הפסקות לעזור.

אם הייתי לפני לידה אולי היינו מתחלקים אבל אז גם היו לו ימי חופשה להשתמש בהם, עכשיו הם נגמרו. לא נותנים לו להכנס למינוס

אבל בכל מקרה הוא יכול לחשוב על פתרון גם כשהוא צריך לעבוד.

ובאמת לא אמורה לצאת עם כולם לטיולים ולרוץ למקלט כלשהו בזמן אזעקה

לדעתי בעלך חייב לקחת יום חופש בשבוע עד סוף המלחמה.

יעלה כמה שיעלה

אבל זה שווה את הכסף. אני לא מצליחה להבין בוסים שלא יבינו את המצב ויסרבו לכך. אין מצב.

כולם מגוייסים מכל הבחינות.

להתגייס זה לא רק ללכת ללבוש מדים ולהילחם. 

עם כל הכבוד לזה שהוא חוזר עייף. את. יולדת. את אמורה לנוחחח. אז אוקיי. לא ריאלי. אבל כשהוא מגיע את נחה. לא עושה כלום. ושהוא יוריד בעבודה וייקח חופש ככל הניתן. קריסה בשלב השיקום אחרי לידה תתנקם בכולכם בהמשך. דגל אדום הרגע. עזרה בתשלום. חייב. תעשי הכל.

חיבוק ענק

פשוט אין לו כח לשחק עם הילדים או משהו רק עסוק בבסיס להאכיל לנקות להוציא זבל וכאלו דברים. לוקחים מנקות בתשלום, אבל ביייביסיטר אין פה ככ

זה תגובה גם ל@אוהבת את השבת 

מה עם לעשות לילדים סדר יום?

ואז יהיו פחות מחורפנים..?

נגיד 8.30 קמים

יש טבלת ארגונים על השולחן (כתוב נטילת יידים, צחצוח ישנים, להתלבש, נעליים ומסמנים וי מה שעשית), מי שמסיים את הטבלה יכול לקחת קורנפלקס עם חלב או שוקו ,מה שטוב לך..

או לבחור סרטון שהוא רוצה, בתורות..

ואז 9:30 זמן יצירה או חוברות עבודה, להזמין כמובן משהו תואם גיל שיעניין אותם..

10:00 בעלך מגיש ארוחת בוקר , תוך כדי שומעים פודקאסט,  יש המוןןן מעניינים.. למשל אלה של "משפחה- סיפורי סבתא /בו דובון/סנאי וארנב. או על הדרך/ ילדין/ סוכן סודי/ תעלומות במדעטק...

10:30 זמן מסך

12:00 יציאה עם בעלך לחצי שעה לפרוק אנרגיות

12:30 חוזרים. זמן משחק- להזמין לכל אחד משחק לפי גילו. חניון מכןניות/בית בובות/פלסטלינה וכו..

13:30 בעלך מגיש ארוחת צהריים. אוכל קפוא שרק צריך לחמם.

14:00 עוד זמן משחק

15:00 זמן מסך- משחקי חשבון

16:00 עוד יציאה עם בעלך של חצי שעה.

16:30 זמן סיפור איתך כשאת שוכבת על הספה

17:30 מקלחות בתורות

18:30 ארוחת ערב

19:15 במיטות.

תשני לפי מה שנראלך

וחשוב לקרוא להם ל"ישיבה " עם שוקו ועוגיה או שוקולד ולהסביר להם שבשבועיים הקרובים אמא תצטרך לנוח הרבה כי חודש וחצי אחרי לידה עדיין הגוף חלש מאוד. ואת תצטרכי את העזרה שלהם וגם תשמחי לתת להם על זה פרס...

ואת רוצה לתכנן איתם סדר יום ולרשום יחד איתם את הסדר של השעות ואז הם מרגישים שותפים ויש להם גם תחושת שליטה במצב והבנה מה הסדר...

אגב את החבילות מחמותך תשמרי למעלה ותעניקי כפרסים. גם אם זה לא תואם גיל זה עדיין כיף.לקבל משהו חדש רק לך

ואת יכולה להגיד לה שאיקס ביקשה פלסטלינה או חול קינטי או שחשבת שפליימוביל יהיה להם טוב או וואטאבר...

את חייבת לנוח, עוד שבועיים שלושה המצב יהיה אחרת לגמרי.

בבקשה תעשו הכל כדי שתנוחי עכשיו

וזה באמת משימה מאוד מאוד קשה במצב הזה אבל חייבים

אחרת המחיר לטוח הקצר והארוך הוא מאוד גבוה

אולי שבעלך יקח חופשת לידה? אפילו לשבועים בלבד

שהילדים,אפילו אחד או שניים ייסעו לחמותך?

אם לא אז שבעלך יבהיר למעסיק שאין אותך והוא עובר לעבוד שעות ספורות ביום וזהו. ובזמן הזה עזרה חיצונית.  סטודנטית,  נערה בתיכון שבחופש ולשלם גבוה

אין ברירה

ככה אי אפשר להמשיך אפילו לא יום אחד

למה שלא תשתפי את חמותך שקשה לך?
אם היא מתעניינת איך את- תגידי את האמת. זה לא בושה בטח שלא בימים אלו
אולי תבוא ותעזור לך?

מקווה שכבר הורדת סטנדרטים- של אוכל, חד"פ וכדו'

והתחושות הקשות שלך הכי הגיוניות בעולם. כשאת לא צריכה להיות אחראית לילדים, תני לעצמך לבכות ולפרוק את זה. ותנסי במעט שאת כן יכולה לדאוג לעצמך. לאוכל טעים, מקלחת חמה, מה שיכול קצת לעשות לך טוב.

ואם מעיק לך לענות לחמותך כמה פעמים- אז תעני לה מרוכז פעם ביום יומיים- מצטערת הייתי עמוסה עם הילדים ולא הספקתי לענות. 

אחר

יש המון דירות שאנשים מסבלטים בכל מיני אזורים בארץ. עם ממדים, מרוהטות וכו'

חבל ללכת על האופציה הראשונה

עוד שעה חיפוש באינטרנט היא תוכל למצוא אופציה יותר נוחה. לא חבל..?

לא מוצאת כבר מעל שבוע.

המקומות היחידים שמצאתי זה כל מיני דירות יוקרה ב-15,000 שח לשבוע

כבר ראיתי כמה אופציות אבל אין לי פייסבוק לבקש בשבילך מספר

תחפשי משו אחר

יש קבוצות פייסבוק של סאבלטים הן פתוחות גם למי שאין לו פייסבוק

חפשי לפי איזור ובטוחה שתמצאי משו טוב יותר

עדיך לרדת למקלט בכל פעם

זה בלי סוף בלתמים.

עדיף דירה בבניין עם מקלט (בקומה סבירה)

במקום יחסית שקט בארץ.

לרדת למקלט פעם ביממה זה יותר סביר מלהיכנס לדירה ריקה ולהתחיל להתארגן על ציוד.

שיקול בעד, אם זה כולל גם את פסח, אם אתם נערכים ואורזים ציוד כמו שצריך

ודואגים למקרר זמני וארונות/ מדפים זמניים.

וזה חוסך לכם לנקות את הבית אז אולי יש בזה תועלת.

אלא אם אתם גרים באזור מאוד מופגז ואין לכם שום פתרון אחר.

נשמע לי טירוף

חלבי אני לא מקפידה כי קשה לי מידי אבל קטניות ממש גורמות לדעתי לגזים לתינוקות אז ממש משתדלת להימנע במקסימום. במיוחד כשאת רואה שזה מיד אחרי

וגם ירקות מצליבים (כרוב, ברוקולי, כרובית).

מהדברים האלה נמנעתי

שווה לנסות קטניות מונבטות

זה ממש פשוט וכיף להנביט.

כי זה מה שאנחנו אוהבים לאכול טרי (בסלט)

ומערכות העיכול פה לא רגישות במיוחד אז אני לא טורחת להנביט לבישול.

איך מנביטים -

משרים את הקטניות במים (משך ההשריה תלוי בגודל, מ3-4 שעות לעדשים עד 12 שעות לחומוס/שעועית)

מעבירים למסננת, שוטפים ומנערים טוב טוב, כי אם נשארות עודפי מים בתוך המסננת זה מתעפש.

מכסים ומחכים בסבלנות.

בימים חמים משקים פעם ביממה (בתוך המסננת ומנערים כנל).

עדשים ינבטו תוך גג יומיים, תלוי במזג האויר, ושעועית-חומוס יכול לקחת גם שבוע וצריך להזהר יותר שלא יתעפש. אם זה מסריח קצת - ישר לפח.

מעניין אם לא יעשה כאבי בטן..

ונראלך אפשר לבשל למרק מונבטות?

אני ממש אוהבת מרקי עדשים ירוקות/כתומות/אפונה וכו..

לק"י
 

תגידי לו, שלך זה חשוב. שיכבד את הרצון שלך.

אני גדלתי כך-שחוגגים כל דבר

הוקלט

אז כנראה שזה לא בר שינוי 😓

אני מאמינה שרוב הדברים ברי שינוי.

מחובר

+ תיקון אוטומטי

חיבוק @מולהבולה🩷🩷🩷

זתומרת ציינו אבל לא עכשיו סעודות,

ואצל בעלי כל אירוע היתה הפקה של מלא אוכל וזה...

הוא מאוד ציפה ממני הרבה שנים, כמה שאני מנסה אני לא כזאת, לא גדלתי לזה, זה מעייף אותי, מרגישה שלא בא לי להשקיע כ"כ זה כמו עוד משימה, עוד עול בנוסף לכל העולם של החיים 😅

אין לי בעיה שנעשה משהו כיף אבל לא שתהיה עלי המשימה להכין עוגה/ לקנות מתנה/ להזמין ארוחה...

בקיצור , מאוד מבינה את הבאסה שלך רק באתי להציג את הצד השני. 

בתור מי שגם בעלה לא חשב לחגוג ימי הולדת..ומאוד דומה למה תשיארת גי הוא לא מגיר ולא גדל ככה

ואני הכי ההפך

והסברתי וכו

ולא כזה עזר

ובסוף ערז

אבל לא באופן מטורף תמיד

תלוי

מה כן

לדעתי כשאת משקיעה ככה קצת בעודף ומכינה משחק ועוגה ממעצבת בעיני בתחושה שלו לא נאשר לו כבר מקום

הוא ירגיש עלוב להביא שוקולד ופתק

נמשע אשת מחפשת לשמח אותו באופן שמשמח אותך

וזה גם לא נותן לו תחושה שרואים אותו

אולי תשאלי אותו בהזדמנות אחר

לא עכישו

מה י שח אותו.. איך הוא רוצה לחגוג ארועים

ותסבירי מה את

ותמצאו מתכון משלב..

זה באמת נשמע ממש מבאס❤️

אני כן אגיד, שאני חושבת שזה לא עובד להגיד למישהו איך לאהוב. זאת אומרת, מאוד קשה להגיד לבן הזוג - תעשה ככה וככה, תיזום בצורה כזו או אחרת, תקנה לי מתנה או תארגן פעילות.

פשוט יש אנשים שזה לא האופי שלהם

ואם הקשר שלכם טוב, ואת מרגישה אהובה ורק ספציפית בהקשר הזה זה לא הולך לפי החלום, הייתי משחררת קצת את החלום של איך את רוצה שזה יראה, ומנסה לבנות יחד משהו שמתאים לאופי של שניכם.

מכתב וכרטיסי שיח זה מושקע מאוד! אבל יש אנשים שזה לא מדבר אליהם, אפילו להיפך. והם יכולים להיות בני הזוג הכי אוהבים בעולם, אבל זה לא הסגנון שלהם, וכל ניסיון לגייס אותם לזה פשוט מוביל לתסכול משני הצדדים.

אז חיבוק על הבאסה! אני מבינה אותך ממש

אבל בהנחה שהמקרה כאן נקודתי והוא לא רחב יותר בהקשר למערכת הזוגית שלכם, הייתי מנסה לראות אם אפשר לעשות התאמות לשניכם ולא רק לפי מה שאת מדמיינת❤️

ברוך ה' כבר כמה שנים ששחררתי

אבל מדי פעם זה צף ועולה

במיוחד בזמנים מאתגרים כמו עכשיו למשל

שאני הכי זקוקה לתשומת לב

אגב הוא לא יודע על מה שהזמנתי... זו הפתעה

בסוף כן קנה לי איזה שוקולד שאני מאוד אוהבת (באמת חסר לי סוכר בגוף חחח)

מתנה כבר קניתי -לעצמי- לפני שבועיים 🙂

את זה למדתי לעשות מראש

מאוד קשה לצאת מהמוכר ולרכוש הרגלים חדשים.

מבינה שדווקא עכשיו את הכי צריכה את זה, אבל דווקא עכשיו הכי קשה לצפות לזה.

חבל שיום נישואין יהפוך להיות מבחן לזוגיות.

מה שיהיה, יהיה.

העיקר שתהיו ביחד, בכל התפאורה פחות משנה מה עובד ומה פחות, העיקר זה אתם והאנרגיות.

בהצלחה ומזל טוב!!

שליום נישואין במסגרת מלחמה, כשאתם לא מורגלים ממילא בחגיגות זה טו מאצ' ואז הפער עוד יותר מורגש

גם בעלי לא רגיל לחגיגות וגמני לא

אז ביום נישואין בדרכ לא חוגגים ככ, בטח שלא בזמן למרות שמבחינתו אין בעיה שאודיע לו שיוצאים לאנשהו..

אבל בשנתיים האחרונות בימי הולדת אני קונה לו עוגה שווה ובלונים בשביל ההשקעה וכותבת ברכה יפה ואני רואה שזה עושה לו הרגשה טובה

אז לדעתי - אם אתם לא מורגלים תתחילי בקטן

ותהיי קשובה לכח שלו, והאמת לא הייתי שואלת אותו אם להזמין. הייתי מזמינה וזהו.. ואני בעד לחגוג גם במועדים מאוחרים יותר אם בסוף החוויה תהיה יותר טובה מאשר חגיגה במועד, ומתנה - תשלחי לו חודש לפני מה את רוצה כבר. זה ייתן לו זמן להתארגן על זה

חיבוק♥️

היה חוזה בתחילת שנה

שעל כל מקרה שבהנחיית פיקוד העורף/ משרד הבריאות/ כל גוף אחר אין מוסדות

התשלום הוא כרגיל

🤷‍♀️

על החודש הראשון.

אם זה ממשיך לחודש שני אז חצי

אם אני זוכרת נכון, בעם כלביא כן נתנו החזר על הימים. אבל אני לא בטוחה.

עד שיתברר כמה הנזק...

(היא עסק מדווח)

השנקל שלי

בעיקרון במלחמות הקודמות ובקורונה

עסקים שדווחו על ירידה בהכנסה קיבלו פיצויים

אז אם המטפלת עובדת בצורה חוקית- אין סיבה שההורים ישלמו מלא אם אפשר להוציא את זה מהמדינה

ואם היא לא עובדת חוקית- אז זה בעיה שלה... זה חלק מהסיכון שהיא לוקחת

וד.א.

משפחתונים פרטיים עם פחות מ7 ילדים שיש במבנה מרחב מוגן יכולים לעבוד כי זה נחשב עסק ולא מוסד חינוכי

ולכן אם המטפלת לא פותחת- אין שום סיבה לשלם לה

ואם היא פותחת והורה לא רוצה לשלוח-  אז שישלם

בנוסף, אם יש מטפלת עם פחות מ7 ילדים שיש לה גם את הילדים שלה בבית זה לא בדיוק מאפשר לעבוד. גם אם חוקית מותר לה..

המטפלות אצלנו היו ממש הוגנות.

והשנה גם מאמינה שיהיה ככה , אבל הפעם זה יותר פשוט כי אנחנו במעון של התמ"ת אז ההחלטה היא שלהם (וכמו שהיה בקורונה, מאמינה שנשלם באופן חלקי)

שאלתי אותה והיא אמרה שנחכה לראות מה קורה.

בתחילת שנה היא אמרה לנו שאפשר לשלם עד ה20 לחודש. אבל תמיד משלמים עד ה10.

והיא גם אמרה בתחילת שנה שבמקרה של מלחמה אז היא תנסה לקחת 50 אחוז או להחזיר ימים. מאמינה שהיא תיקח ממנו פחות כסף

אין לה שום הוצאות

והמחיר שלה גם ממש גבוה

והיא לא חושבת להתחשב בהורים שלא מקבלים משכורת על זמן שלא עובדים בו 😓

זה נקרא שהיא מדווחת?

דמי לידה למשל היא כן מקבלת

סתם מעצבן אותי

שהיא מראה לי משהו חדש שהיא קנתה לעצמה ב600 שקל

כשאני מתקמצנת על עצמי כדי לשלם לה על זמן שהילדה איתי בבית

היא לא אשמה אם סיכמתן על תשלום

אולי חוסר טקט, אבל אם סוכם אז סוכם

צריך לקחת בחשבון שהמדינה כמו שלנו - חוזה כזה ככל הנראה יתממש ולחשוב טוב על מה חותמים

אם היא עוסק פטור זה אומר שהיא מדווחת וככל הנראה תקבל החזר כלשהו

בגלל זה שילמתי

כי חתמתי על החוזה

סתם מבאס נורא

כשחתמתי כבר התבאסתי על זה

אבל אין ברירה אין פה יותר מידי אופציות

והמטפלות יודעות את זה

אני חייבת לשלוח אותה

אז גם המחיר מוגזם וגם אין התחשבות בסיטואציות כאלה 

משום מה קשה לי להאמין שאם היא תקבל החזר היא תחזיר משהו להורים🤦‍♀️

אולי אני סתם עצבנית עליה

בסוף היא חברה קרובה שלי

לבאסה כי יש ציפייה מעבר

בגלל זה אני לא ככ בעד ערבוב עסקים וחברים במקרים מסוימים, הרבה לא יודעים לעשות את ההפרדה ויש אי נעימויות

בכל מקרה חיבוק♥️ זו תקופה שתעבור

ההסתכלות לטווח רחוק, הלימודים ישתלמו ותוכלי בעז"ה להתפנק יותר

הורדה בהכנסות- כי שילמתם

ובשבילה- למה להתאמץ על ביוקרטיה של להגיש בקשות אם היא פשוט יכולה לקבל את הכסף ממכם

אם אתם ביחסים טובים ויש לה לב רחום

הייתי מנסה ללכת על שיטת - בואי נגנוב סוסים ביחד...

שזה אומר

אנחנו לא נשלם *כרגע*

את תנסי להוציא פיצויים מהמדינה

ואת הנפרש- אנחנו נשלים

היא לא תפסיד

ואתם תרוויחו משו

את הכסף עכשיו

כי ערב חג

והיא לא אוהבת בירוקרטיות כמה שאני מכירה אותה🤦‍♀️

אנחנו ביחסים ממש טובים

אבל דווקא בגלל זה אין לי כוח לריב איתה

לא נורא ה' שולח מה שצריך

אז מי שעוסקת בזה, מנצלת את זה לטובתה, וזה קצת לא פייר.
גם באיזורנו זה ככה.
ומבאס עכשיו..

אבל אין מה לעשות כל כך.
 

מבינה אותך

נראה לי הבאסה היא מלכתחילה על להיכנס לחוזה כזה, כי לא הייתה לכם באמת ברירה.

ועכשיו התשלום הוא מחייב, כי חתמתם.

אבל תחושה מתסכלת של חוסר אונים וחוסר הוגנות, אפילו אם התחייבתם לזה.

כי היא לוקחת תשלום מלא

אני חושבת שעל זמן שאת לא עובדת בו הגיוני לקחת פחות

לא אמרתי לא לקחת בכלל

אבל יש כאלה שלוקחות 50% וכד'

תשלום מלא כשאת לא עובדת בכלל- לא מכירה הרבה עובדות שמקבלות

בעיני הז הכי פייר כי ככה שתינו סופגות חצי

כי בסוף זה סיטואציה שלא תלויה בנו וכולנו באותו המצב

ובעיני צריך איזושהי התייחסות והתחשבות הדדית וחצי חצי הז הכי הוגן

היא גם צריכה לחיות

וגם היא לא תכננה מלחמה

אז אשתדל לענות בעדינות ולכן גם מאנונימי לא לפגוע באף מטפלת שלי שמזהה את עצמה

כשאנחנו סופגים אנחנו סופגים חצי תשלום על ילד אחד, שתיים (למי יש 3 ילדים מתחת לגיל 3?)

כשמטפלת סופגת היא סופגת כפול מספר הילדים.

אני חיה במקום קהילתי וכולנו שואלים את רב הקהילה. מסבב לסבב ההורים מתבקשים לשלם יותר

(ההנחיה שאם המטפלת תקבל החזרים היא תחלוק אותם אם ההורים בכל מקרה, ונחשו מה- הרבה מטפלות מעדיפות לא להגיש כי זה מדי הרבה מאמץ בשביל מעט מדי תמורה.

ככה הסבירה לי המטפלת של הבת שלי שזה מראש לא הרבה אז אם זה מגיע חצי להורים כבר לא שווה לה!!))

בהתחלה זה היה חמישים אחוז, אח"כ 60.

זה מכעיס עוד יותר כשמודובר למשל בחודש ניסן שגם ככה משלמים בו על כלום, כי יש שבועיים וחצי חופש.

אז כמובן, משלמים כי משלמים על כל השנה. אבל כשבימי העבודה שלא עובדים היא מחזירה  לי 40 אחוז על 4 ימים (כי שאר הימים לא היתה אמורה לעבוד... אז כביכול לא 'הפסדנו')

אבל, תבדקו כאן כמה שרשורים יש של חוסר שביעות רצון וקושי אדיר למצוא מטפלות

זו עבודה קשה פיזית ונפשית ולא מוערכת מספיק

ולכן, זה חלק מהמחיר שאני משלמת

ואחרי שהבנתי את זה ממש נפתח לי הלב ומשלמת בכיף

אני פשוט יודעת שאם לא שנה הבאה לא תהיה לי מטפלת (גם ככה אין לי, חח, אבל נניח)

ובתמת לפי ההנחיות שלהם משלמים מלא

אז זה לא מופרך שגם מטפלות ירצו תשלום מלא...

אני מסכימה איתך לגמרי

אצלנו זה פשוט בחוזה, ושוב אין מטפלות

באמת משנה לשנה התנאים של המטפלות יותר ויותר לטובתם כי יש קצת ניצול של המציאות שהן קשות להשגה

לדוגמא לפני כמה שנים נראה לי תחילת המלחמה החזירו את הגנים ללא יום שישי ועד אחת כי היה להם מחסור בסייעות. המטפלת העתיקה את הקונספט ישירות ולא החזירה על זה תשלום! בגלל שהיא מוגדרת 'לפי משרד החינוך' לשיטתה.

האמת שעד היום אני כועסת על זה אבל בפשיטות אם אתעצבן, לא תהיה לי מטפלת

המעון באמת הוגן יותר ולא מחפף

עבדתי בזה בעבר, זאת עבודה קשה אבל לא מצדיקה את החיפוף...

התמת, אני לא יודעת איך זה עכשיו, אבל זכור לי שבקורונה כן קיבלנו החזר על הימים של הסגר.

אולי מאז דברים השתנו, אבל בעבר זה לא היה ככה.

לומר תודה שהן תכלס מגדלות לנו את הילדים ולשלם בשמחה