של כל האיזורים בבית😅

משטחים

שירותים

רצפות

חלונות

ארונות

פנלים

גם חומרים וגם כלים

יש לי עדיין בטודו ליסט שלי ללכת לקנות במקס סטוק את המברשת ניקוי חשמלית, אני מקשיבה לך חחח

עכשיו, לא היית מאמינה לעצמך שהקשבת לי

אבל לעניין

אני לא יודעת כמה את חובבת חומרי ניקיון, אבל אכתוב מה אצלי וקחי מה שמתאים לך

שישים וכיורים - ספריי אקונומיקה של סנו ג"אוול. משפריצה, מנקה עם סקוטש ומנגבת עם נייר ניגוב  (יש לי שריטה שאני לא מסוגלת סמרטוטים במטבח )

שולחן אוכל - ברגיל ספריי כחול ונייר ניגוב, אם המצב קשה - קצת מים וסבון כלים ולשפשף עם סקוטש, אפשר גם ג'ל אורנים עם מים

ארונות - אני מנגבת עם מגבונים ללא בישום בלבד (בסוף הריח שלהם נמאס)

אפשר אם את כבר הולכת לסטוק לקנות שם מבדם בדים או להיות קמצנית כמוני😅 ולקנות בקבוק תרסיס ריק ולשים בו מרכך כביסה ומים, להתיז על המדפים ולנגב, זה משאיר ריח מהמם

(אני לא באמת קמצנית, אוהבת ריח מאוד ספציפי שלא מצאתי. משתמשת בו גם כשאני מחליפה מצעים)

רצפות - יש לי גרניט פורצלן אז משתמש בריצפז מתאים, אבל גם ג'ל אורנים ומים באמצע שבוע כששוטפת

שירותים - ספריי אקונומיקה אוהבת גם הנוזל הצהוב בריח לימון לשירותים או דאק כחול. משתמשת בהם גם לאסלה וגם לכיורים

אם הגעת עד לפה - לדעתי לא צריך הרבה חומרי ניקוי כדי שיהיה נקי, אני משתמשת בספרייה אקונומיקה, ספריי אורנים, ג'ל אורנים וסבון כלים בעיקר מבחינת חומרים.

כלי ניקוי - קערה, מים, סקוטש, נייר ניגוב, ויש לי חבילת סמרטוטים חד פעמיים בגליל. וכפפות כמובן!

מה שחשוב זה שהבית יהיה מאוורר גם

פאנלים - למה..? אבל אם כבר אז כנל, סקוטש ומים עם סבון/ ג'ל אורנים.

קירות אני מנקה עם אקונומיקה (עם המברשת החשמלית זה כיף חיים)

אם יש עוד שאלות - בכיף

חחח גדול, אבל בטח את סתם מגזימה

ואיזה סקוטש את משתמשת?

יש לי גרניט פורצלן וכשניקיתי עם הסקוטש ראיתי שהוא מקבל נצנצים כאלה כאילו יורדים מהסקוטש עצמו או משהו, שאלתי את הצאט והוא אמר שזה ממש מזיק ולנקות רק עם מטלית רטובה או משהו.

אבל מרגיש לי לא מספיק נקי, לא יודעת...

ובעקרון אני גם לא אוהבת סמרטוטים במטבח אבל לאחרונה הנייר מגבת משאיר לי סימנים מוזרים

ומה זה חבילת סמרטוטים רב פעמיים בגליל? נשמע מגניב

טוב החכמתי מאוד! תודה!!!

אם גם הפאנלים שלך גרניט זה מוזר לי כי סקוטש וסבון לא עושים לה כלום,אם כבר אקונומיקה עושה לה כתמים כאלה.. לא מכירה אבל הייתי מנסה את הסקוטשים הרכים הזמנים,כמו של שבת נגיד

אפשר גם לקנות מברשת שפשוף עם ידית..ז ה כמו מברשת שיניים ענקית😅 ממש אוהבת אותה. במקס כנל

לגבי הסמרטוטים - זה גליל של סמרטוטי בד צהובים נתלשים. יצא לי לקנות במקס/ מחסני השוק

כמו נייר מגבת, רק סמרטוט.  אפשר גם איתו לנגב את הכיור האמת

והסמרטוטים נשמע גאוני

ואז זורקים אחרי כל שימוש?

תודה רבה רבה

זה לא הורס אותם? מקלף את הסיד אנא ערף

טוב מעולם לא ניקיתי קירות

וגם לא ראיתי את זה אצל אמא שלי

(אצלה הילדים היו מחונכים למופת)

אצל חמותי פשוט כל תקופה מסיידים🤦‍♀️

וכל פסח צובעת

גמני הייתי משוגעת ככה עד שעשינו צבע משי ולא צריך להשתגע יותר מדי

הרגת אותי

מה זה אומר בכלל לנקות ארונות?

קירות זה דבר שמנקים? ופאנלים?

בחיי מרגישה שהגעתי לכוכב לכת אחר

לא מתנקים כששוטפים את הרצפה פשוט?

אני איתך לגמרי😅

בחיי שכך מקובלני מבית אמי

בטח שמנקים קירות!

מה הילדים לא נוגעים אצלך בקירות ומשאירים סימנים..? 

נו, אז לי זה מפריע @בוקר אור ואני מנקה פשוט

וכשצבענו לפני כמה שנים (חלק מהבית), ביקשתי מבעלי שיקנה צבע שקל לנקות. אבל חוץ מאשר בהתחלה בהתחלה, אני לא מנקה את מה שמקשקשים וכו'.

לא חשבתי שלא מפריע לך.. לא על זה הגבתי בכלל, אלא על הישירות בתגובה סקירות מתלכלכים כשיש ילדים

זה בהמשך למה שכתבה @בוקר אור שהיא לא מכירה שמנקים קירות

מה שמתלכלך מבחינתי - צריך לנקות

ולאר משנה באיזה גיל הוא, הוא יקבל ספוג הפלא וינקה את הקיר.

אין מצב שאצלי בבית ילדים יקשקשו על הקירות, ואני אציין שהקירות בכלל לא נקיים ואני לא מנקה קירות בכלל, אבל קישקושים זה קו אדום

בכללי אין לי כח להתעקש איתם על דברים.

לי זה עושה ז'ננה לראות קיר מקושקש

הם מורחים עליהם שאריות אוכל

מציירים עליהם

בועטים בהם

לא חשבתי שזה משהו שאפשר לנקות בכלל. רק לסייד

סקוץ לא מוריד לך את הצבע?

לא, לא מוריד כמעט כלום..

האמת שיש לנו צבע משי ויותר קל לנקות אותו מצבי רגיל אבל גם צבע רגיל חופשי מנקה

חח אני הכי כנה

הבית שלי מג'ויף ולצערי הילדים גם גוררים וזורקים דברים על הרצפה וזה שורט אותה.. מה שמבאס אותי מאוד

מנסה להגיד לעצמי שככה זה ילדים ושבית הוא לא מוזיאון.. אבל הייתי שמחה אם היה יותר נקי במיוחד שהןא די חדש 

וגמני סוברת שבית זה לא מוזיאון

ובחורף בכלל קשה לי להניע

אבל אז עולה לי הסעיף..🤭

אצלנו כל הבית מלא בוץ

גם אם שוטפים פעמיים ביום (ולא שוטפים פעמיים ביום חחח)

עדיין הכל מלא בוץ

עכשיו הגיעו ימים יפים

פתאום הניקיון נשמר 

שטפתי בשישי והרצפה עדיין נראית בסדר (חוץ ממתחת לכיסא אוכל של הילדה חחח למרות שגם שם כל יום אני מנסה לנקות)

איזה פלא

כל מה שלבן וצריך חיטוי- אקונומיקה(שיש, כיורי מטבח, מקלחת, שרותים, כיורי שרותים, ברזים, ידיות של דלתות הבית דלתות מטבח ודלתות ארונות, קירות וכל דבר שנוגעים בו הרבה... (גם ספות ושטיחים אצלי))
כל מה שלא לבן וצריך ניקוי בעיקר מאבק- פנטסטיק לניקוי כללי (ארונות מבחוץ ובפנים, דלתות של הבית, ארונות מטבח, כיסאות ישישבה, מדפים למיניהם וכו וכו.
ג'ל אורנים- שטיפת רצפה, להיזהר עם הכמות עלול להכתים מרצפות מסוימות)

כתמים קשים- סבון פיירי צהוב וספוג הפלא- עושה פלאים.
מגשי התנור-- מניחה עם מים רותחים עם חומץ בפנים, עד שהכל מתקרר. משפשפת עם פיירי צהוב וסקוץ' ברזלית הכל יורד!!! (רק שהילדים ישנים...מים רותחים בתבניות)
תנור- פיירי צהוב וברזלית לשפשף.

את מתכוונת לפאנל בצד המרוצף או הצביעה שמעליו?
המרוצף- פשוט לנקות תוך כדי שטיפת רצפה עם סמרטוט רצפה
הצבוע שמעליו- מטלית לחה ואקונומיקה.
בעדינות...עלול לרדת מהצבע. 

מעניין השילוב של פיירי וספוג הפלא, הולכת לנסות.

וגם הניקיון תנור נשמע מדהים.

תודה רבה❤️

לא יותר מידי סבון, כי אז נוצר שכבת סבון על מקום הניקוי וזה סתם מעצבן.

אני צריכה לעזוב את הפורום

ולחזור אחרי פסח😅

כיף איתך❤️

ושתדעי ששנים היה פה ג'יפה והייתי ממש בטוב עם זה, לאחרונה גיליתי שאני דווקא נהנית מהניקיון אז עכשיו בשבילי זה הזדמנות להשקיע קצת יותר.

ברוך ה' דיי נקי פה בשוטף

אבל לקרוא את התגובות פה עושה איזושהי חלישות הדעת

אין לי שום חומרי ניקוי מיוחדים

רק הקלאסים לוידעת חחח 

אני לא מבינה כלום בניקיון, בטח לא לפסח.

מי שמכיר אותי יודע שהנקיון בטח לפסח לא התחום שלי (שלום לאווטינג)

יש משהו שהופך את הדלתות לשקופות שוב?

ניסיתי עם ספריי כחול רגיל, לא עבד

את צריכה מסיר אבנית

יותר בכיוון של אנטיקאלק ודומיו

או חומץ אם בא לך.. אבל מסריח טירוף

שמטריד מעולה, אבל לי אישית קשה עם הריח שלו.

גם אנטי קאלק ומלח למון יעשו את העבודה.

אמאלההה עברתי את השעהה

כל דבר מצחיק אותי בלי פורפורציות

אני לא זוכרת של איוז חברה סנו או אסטוניש.

וגם אנטיקאלק עושה עבודה טובה.

לדעתי התרסיס הייעודי עוד יותר טוב, כי הוא גם מוריד את האבנית ואת סימני המים, וגם מבריק.

סנו קליר-חובה לחלונות, משטחים

פנטסטיק גם פצצה למשטחים וממש לכל דבר מבחינתי מגביל לאקונומיקה

בפסח

אבל אין אין על אקונומיקה אני מטורפת רק על האקונומיקה הסמיכה ישירות מהבקבוק הגדול 

מסכימה לנצלש ?

גם מתלבטים אם לנסוע להורים במרחק של שעתיים שאצלםםם יש יותר אזעקות בהרבה, אבל להם יש ממד בבית ולנו אין לא מקלט ולא ממד.

בעיקר כמוך מפחדת מהדרך... 

תכננו לפני כן מה עושים אם יש אזעקה

קוראים תהלים בדרך ויהיה לכם שבת רגועה בע"ה 

תראי, זה לא שכל 10 דק' יש אזעקה, נכון?

תנסי לחשוב בלי פחד, רק בהגיון פשןט-

מה הסיכוי שתהיה בדיוק אזעקה באזורכם בנסיעה ?

באמצע הדרך יש מס' מקלטים ויש התרעה מוקדמת די זמן מראש. צריך לרשום בwaze אני לא זוכרת מה בדיוק רושמים אז יש איזשהו איתור מקלטים קרובים.

יש עניין סטטיסטי של מה הסיכוי חלילה להיפגע... נכון שאנחנו רוצים לשמור על עצמנו מאוד אבל יש עוד דברים.

למשל את עושה קניות לבית, את סוג של מסכנת את עצמך.

נוסעת למרפאה, יש סכנה בדרך... היום אני לוקחת ילד לרופא שיניים, חייב לסיים טיפול, כן, יש נסיעה 20 דק' לא בטוחה... מה לעשות. אבל הכי חשוב שאם כבר נסעת - בלי פחד! אל תחשבי על שניה- אמאל'ההה.... רק שלא תהיה אזעקההה.... אני מאמינה המחשבה יוצרת מציאות.

תנסי כמה שיותר לעבוד על המחשבה, חיובי, חיובי, חיובי.

גם כשאדם נוסע בדרכים סטטיסטית הוא עלול למות, ה' ישמור, ואף אחד לא נמנע מנסיעות למרות שזה נראה לי לא פחות מסוכן!

לצערי כל שבוע נהרגים אנשים.

מתחילת המלחמה כל יום לפחות פעמיים (ויש ימים שיותר)

אני לא מפחדת וגם לא עוצרת באזעקות

(צריך להיזהר יותר כי נהגים מתנהלים בחוסר הגיון/ זהירות סביב אזעקות)

נסעתי גם עם ילדים והיתה אזעקה ונשארתי באוטו (כי זה קרה בזמן חיפוש חניה ואז חניה וילדים רבים)

זו ההתנהלות שלי

אכן ההנחיות אומרות אחרת

והן גם גורמות לסכנה גדולה בכבישים

הייתי הרבה על בינעירוני

רוב המכוניות ממשיכות לנסוע

אלה שעוצרות

חלקן מתנהלות בצורה מסוכנת ביותר

הסכנה העיקרית בכביש בזמן אזעקה

זו תאונה בגלל בהלה של אנשים

זה מאוד תלוי כביש

אותי על מהירות גבוהה ממש

אנשים עצרו בבת אחת

אנשים נסעו מהר ממש בשוליים עד שהצליחו לעצור (והיו אנשים על השוליים)

היו שם הרבה ניסים שלא קשורים לטילים

כמובן לא עצר

ונפל רסיס לא רחוק ממנו, בקל אפשר לאבד שליטה בנהיגה מהבהלה.

בלהמשיך לנסוע

זה ניהול סיכונים

עלות תועלת של כל סיטואציה

זה גם מסוכן. בטח בזמן נהיגה.

אבל אם זה לצאת מטווח האזעקות למקום שקט יותר, לדעתי זה שווה את זה.

אולי כדאי לנסות לבדוק איזה דרכים "יותר" בטוחות.

וגם איך נוסעים.

יכול להיות שליסוע ברכבת למשל יכול להקל על הנסיעה.

לעשות נגלות או משהו בסגנון.

היא הבינה את הסיטואציה ושבמציאות כזאת סדרי העדיפויות משתנים גם אם זה אומר לנקות שוב.

ב.אני נסעתי להורים. התפללתי שלא תהיה אזעקה. ב"ה היה בסדר בנסיעה.. הייתה התראה קצת אחרי שהגענו.

ג. אם זה למקום עם פחות אזעקות או לשפר מיקום לממד ממש כדאי בעיני.

ד. מה עושים בדרך? עוצרים בצד ומתרחקים מהרכב בעיקרון..

בתחושה הפנימית שלי עדיף להישאר בבית, אבל אני כל כך רוצה רענון בשביל הילדים שלי וכן גם בשבילי

למרות שאנחנו לא באמת יודעים עוד כמה זמן זה הולך להיות

ובליל הסדר השנה אנחנו אמורים להתארח בעזרת ה'

ופשוט ברגע שיש התרעה בודקת בווייז איפה המקלט הקרוב. אם אין עוצרים בצד שוכבים בתעלה של הכביש.

רק לשים לב אם אתם בנסיעה לא לחכות האזעקה כדי לעצור אלא לעצור קודם.

אם זה יתן לכם התעוררות מאזעקות זה לגמרי שווה את זה בעיני

פוחדת באופן כללי לנסוע

במרחק של שעה עם כל האזעקות הייתי חושבת פעמיים

יהיה קשוח להשכיב אותם בצד הכביש

נישאר בבית כנראה

תודה על התגובות הצלחתי להסיק את המסקנות הנכונות 🙂

לכאורה אם הם גרים שעה נסיעה מכם, אחרי כ20 דקות נסיעה כבר תגיעו לאיזור הרבה יותר רגוע מהאזור שלכם. זה לא שעה נסיעה באותו איזור.

באופן אישי אני גם מעדיפה לא לנסוע, אבל במקרה הצורך צריך לדעת שהנסיעה באיזור המסוכן היא כנראה כ20 דקות ולא שעה שלימה.

אותי הכי מלחיץ מוצש.

בלילה הכל מפחיד יותר, גם את הילדים 

בגלל הדרך הארוכה והמסוכנת לדעתי.

ובאמת אומרת בזהירות מרובה (כי אני לא מכירה את החמות ספציפית אבל מכירה כל מיני סוגים של אנשים) שאולי החמות הזמינה ככה באויר מתוך הנחה מוקדמת שתגידו לא כי לא תסתכנו. 

מאצלנו.

אני לא מוכנה ליסוע אך ורק בגלל הדרך.

למרות שהייתי שמחה מאד לאיזו הפוגה קלה.

מוכנה לעשות את המאמץ למרות שכבר ניקתה לפסח...

הייתי נוסעת, אבל בודקת מראש שאפשר להשאר מוצש ולנסוע רק בראשון בבוקר... אין אזעקות ללא הפסקה ויש התראה מראש, ובעיניי להיות שבת במקום שקט-ממש שווה את הנסיעה

היא חייבת את השקט שלה

אני עם 7 ילדים בלי עין רעה..לא יהיה לה שקט

לק"י

לא תוכלו לחזור במוצ"ש.

(אם יהיה רצף של אזעקות למשל).

אחי, המכנס נופל לך כשאתה מתכופף, אתה צריך חגורה או משהו.

שיחשוב על משפט קליל שמתאים להם. 

לא לעשות מזה דרמה.

שאני חושבת שצריך לעשות.

ודוגרי אם אני הייתי האח

חושבת שהייתי בעדינות אומרת לאותו אדם

* אולי הוא לא מודע לזה והיה רוצה לדעת מזה על מנת להיראות טוב / פחות חשוף

אפילו בעיני עצמו? 

ממד בבית יש לכם לפחות?

אותי רק תפס ההשכבה של הגדול, תשכיבי אותו מוקדם יותר יהיה לך קל יותר

וחיבוק גדול

ב"ה מליון פעם יש לנו ממד, שזו ברכה עצומה.

אני משכיבה סביב 18:45

גם ככה הוא קם מוקדם, אם אשכיב אותו קודם הוא יקום ב 4:00 בבוקר. מניסיון

או עוד מלפני.

הריון הוא זמן קשוח שאנחנו הרבה פעמים חסרות סבלנות וקצרות, ובטח בזמן של מלחמה שהכל יותר אינטנסיבי.

אבל אם זו תחושה שמלווה את ההורות שלך באופן כללי מציעה ללכת להדרכת הורים על מנת לרכוש כלים להתנהלות הורית נכונה ויעילה

מלחמה מוציאה משגרה, חודש תשיעי זה קשוח לגמרי. השילוב יוצר באמת חוויה ממש מורכבת.

ממליצה לנסות להסתייע בדברים שהמדריכה עזרה לך וגם להיות עם הרבה חמלה עצמית, בעז"ה הדברים ישתפרו אחרי הלידה והמלחמה.

וגם, אם עדיין יהיה קושי שווה לחזור להמשך הדרכה

וגם הבהירו לנו שאי הגעה ככל הנראה יפגע בשכר

.אז כמה שהחשש מהנסיעות קשוח, אני עושה כמיטב יכולתי להגיע חלקית 

לא קופצים למסקנות בזמן משבר, זה דבר ראשון ובסיסי.

ועכשיו זו שעת חירום, אז הכי הגיוני שקשה ובלתי נסבל

אבל נסי לא לצבוע את המצב הכללי על פי מה שקורה בשבועיים האחרונים.

ועכשיו באופן כללי - אני ראיתי שהיכולת שלי להיות אמא טובה, קשורה לשני דברים:

א. חמלה ועין טובה על עצמי

ב. בחירה ומעבר ממצב "לשרוד את החיים" למצב של "ניהול החיים שלי ובחירה באתגרים"

לגבי חמלה - ראיתי שאני שופטת את עצמי מאוד מאוד לחומרה. מציבה לעצמי סטנדרט שלפיו אמא טובה = אמא שלא כועסת אף פעם, שיש לה סבלנות נצחית לילדים שלה. זה גם לא אפשרי, וגם מציב לילדים מודל מושלמות שאני לא בהכרח רוצה שהם יגדלו לאורו. אז אני משתדלת הסתכל על תמונה מלאה, ולא רק על רגעים ספציפיים. ואם טעיתי, מנצלת את זה בשביל ללמד את הילדים גם חמלה על עצמם, ושרגשות כמו כעס או חוסר סבלנות הם חלק מהחיים.

לגבי בחירה - הבנתי שאני במצב מאוד כועס על העולם, כי הרגשתי שהתגלגלתי למצבים המאתגרים ולא באמת בחרתי בהם. ילדים, לימודים, עבודה, הכל ביחד. אז עשיתי עבודה של בחירה. מצד אחד לקחת אחריות על הבחירות שכבר עשיתי, ולקבל אותן באהבה. מצד שני, להבא להסתכל על החלטות משמעותיות ולבחור בלב שלם בהתאם למה שמתאים לי, ולא בהתאם לסביבה שלי. התחלתי לבחור גם בי, ולא רק בילדים. מתוך הבנה שזה מה שייתן לי כוח להיות אמא טובה יותר. אני מוסיפה במהלך השבוע נקודות זמן שהן שלי, שאני עושה בהן דברים שעושים לי טוב. אני לא ממהרת להוסיף על עצמי עומס אם אני חושבת שזה יכניס אותי למירוץ (נגיד פעם הייתי הראשונה להתנדב לכל דבר, כי לא נעים. ביום אני מפעילה שיקול דעת ולפעמים בוחרת שלא, כדי שאוכל לנשום). אני יכולה לתת דוגמאות ספציפיות, אבל חושבת שהדוגמא זה לא העניין. לי מה שבעיקר עזר זה שינוי התפיסה, לתפיסה של בחירה. הבנה שבחרתי בחיים האלו, שאם יש קושי זה חלק מהבחירה והוא מזמן התמודדות ולמידה, ושבכל נקודה יש לנו אפשרות לבחור ולהחליט את סדרי העדיפויות שלנו, גם אם זה לפעמים דורש קצת חשיבה מחוץ לקופסה. זה מאוד מאוד הקל עליי

אקרא בטח שוב ושוב.

בכל אופן מסכימה שדברים שיעשו לי טוב וימלאו אותי יאפשרו לי להיות טובה יותר גם כלפיהם. אבל בתקופה זו  זה כמעט בלתי אפשרי.

לגבי בלתי אפשרי - יש לי אמירה מעצבנת, אבל אני חושבת שברוב המקרים היא נכונה - לרוב בלתי אפשרי קשור להגבלות שאנחנו שמים לעצמנו בראש, ולא כי באמת באמת אין שום מוצא (זה קצת קשור לעמדת הבחירה, אצלי זה ההבדל בין להרגיש קורבן ואז להרגיש מסכנה ואומללה וכועסת, לבין לנסות לבחור גם בתוך מציאות מאתגרת). ואני יודעת שאם מישהו היה אומר לי את זה, באוטומט זה היה מעצבן אותי והייתי מגלגלת עיניים. אבל אם בא לך, מוזמנת להמשיך לקרוא.

זה לא אומר שאפשר לעשות הכל, כן? באמת המציאות עכשיו לא מאפשרת לצאת לנופש על חוף הים ולהשאיר הכל מאחור. אבל אני כן חושבת שעדיין יש מרחב כלשהו של בחירה שאולי יאפשר להכניס קצת אוויר (גם אם לא המון).

אני רק אתן דוגמה, ברור שזה מצריך התאמות למצב שלך.

אני מאוד אוהבת לצבוע, בתחילת המלחמה בעלי היה המון במילואים, והרגשתי שנגמר לי האוויר. קניתי לי חוברת צביעה וצבעי עיפרון, ואחרי שהילדים היו הולכים לישון, למרות כל הבית מסביב, הייתי שמה סטופר לחצי שעה וצובעת. סתם כדי לנשום.

עכשיו נגיד אני עושה את זה עם הילדים, הם עם החוברות שלהם, ואני עם החוברת שלי.

היום שמתי לילדים סרט, למרות שבדרך כלל לא רואים במהלך השבוע, והלכתי קצת לישון.

עכשיו נגיד הבית כאן די מבולגן, אבל אני בוחרת לשבת על הספה ולבהות כדי להחזיר לעצמי נשימה.

דווקא במלחמה (אני מתכוונת בשנתיים וחצי האחרונות), עם כל העומס, חזרתי לקרוא כי זה משמח אותי. אפילו אם זה רבע שעה לפני השינה. אפילו אם זה אומר שאלך לישון קצת יותר מאוחר. רבע שעה טכנית זה לא הרבה, אבל זה יכול לעשות הרבה הבדל בתחושה.

מבחינת ניקיון - שטיפת כלים רק פעם ביום, אני או בעלי. בשאר הזמן הכיור מלא, אין מה לעשות. לפעמים נשארים כלים מהיום למחר. והרבה פעמים חד פעמי.

הספות כאן באופן קבוע עם אוסף חפצים מצטבר, אני לא מתעקשת על הסדר הזה.

קיפול כביסה - פעם ביומיים, שלשה, מנצלת את זה יחד עם סרט שכיף לי לראות. בשאר הזמן יש כאן ערימות ואני שולפת משם.

כשכן מסדרים ומנקים את הבית, אפשר לנצל את זה לזמן זוגי. לסדר יחד ואז גם לדבר תוך כדי. 

נכון שלא הכי רומנטי, אבל על הצורך של שיתוף זה יכול לענות
 

בן 4.5 הוא קצת בייבי בפני עצמו

והתיאור עליו הוא די קלאסי

ועוד תינוק בן שנתיים

והריון

ומלחמה

אין מה לצפות למשהו אחר

זה אובר ממש

אין איך לשרוד את זה בסבלנות/ בשפיות

אם רוצים הורות אחרת

צריך תנאים אחרים

וגם אז צריך לעשות עבודה משמעותית

אישית

הבנת מבט ותחושות של ילד

וגם תקשורת הורה ילד 

עם ילדה בת 4 שדורשת תשומת לב... אצלי ראיתי שכמה שאני מצליחה יותר להביא לה את היחס והתשומת לב והזמן האישי מעצמי ככה היא פחות דורשת מעצמה, ואז זה גם פחות בכמות לפעמים וגם בצורות ובזמנים שמתאימים לי.

וההרדמות עובד לי הכי טוב סיפור או פודקאסט שהיא מקבלת כשהיא שוכבת במיטה...

אני מציעה ויוזמת, אבל זה לא עוזר עכשיו.

הוא פשוט משועמם נורא ולא יודע להעסיק את עצמו כמעט בכלל.

אם ישמע סיפור לפני השינה הוא כנראה לא יירדם מרוב שזה יעניין אותו כך היה בעבר לפחות אז הפסקנו

למה את מתכוונת לא יודע להעסיק את עצמו? הוא לא משחק לבד פשוט?

כדאי לדעתי להכין לך מלאי של פתרונות מהירים שכמה שיותר יפחיתו ממך עומס

זמן מסך, המון תעסוקות ןקשקושים שאפשר להוציא כל פעם משתעממים, להפחית סטנדרטים בבית כמה שיותר

ובאמת להיות בחמלה כלפי עצמך, את האמא הכי טובה שיש ועושה יותר מהמקסימום שלך בימים האמת לא קלים האלו🩷

אין לנו מקום לארח אפילו אותם, ויש עוד אחים רווקים בבית ואחות שאצלם בגלל שאין לה ממ"ד.

ובכללי לנו בבית אין מרחב מוגן בכלל, אז הם לא ירצו להגיע

אני מתלבטת אם להציע שניסע לאחותו, אבל זה גם נסיעה מסובכת יותר, גם יש להם יותר אזעקות מאצלנו (פחות מאשר במרכז אבל עדיין) וגם אני לא בטוחה שזה יחליף בשבילו את הצורך בנסיעה להורים

לק"י

גם הדרך, וגם זה שיש שם מלא אזעקות.

זה בעיקר הוא

אני חושבת שמה שמפריע זה קודם כל שאני רואה כמה זה חשוב לו, וגם שאני יוצאת הרעה שלא רוצה לנסוע להורים שלו... הוא מבחינתו לנסוע בכיף, והוא די משאיר לי את ההחלטה ולא מוכן להחליט. ואני לא יודעת אם הוא מוכן לנסוע למרות האזעקות או שהוא פשוט לא מודע למצב ולמה שהולך במרכז אז זה נראה לו סבבה לנסוע לשם (למרות שאמא שלו אמרה לו שהיו אצלם מלא אזעקות ולא מומלץ לבוא, אבל גם אמרה שאם אנחנו רוצים אנחנו מוזמנים)

פשוט לא נעים לי להיות זאת שמחליטה לא לנסוע להורים שלו למרות שאני יודעת שהוא מאוד רוצה, במיוחד שזה יוצא כבר כמה פעמים ולא משהו חד פעמי

לק"י

מבינה אותך.

אבל לא הייתי נוסעת....

בעז"ה זה ייגמר ותסעו.

זאת אחת הבעיות, שאני לא יכולה לדעת שניסע בקרוב. עד פסח הגיוני שאו שתהיה המלחמה או שאמא שלו תהיה בלחץ מהנקיונות ולא יהיה לך כוח לארח אותנו, ובפסח אני אמורה ללדת אז לא יודעת מתי יהיה לי כוח לנסוע אליהם לשבת

אולי אם הוא יחזור אני אציע לו, אבל האמת שאם הוא יחזור באמצע שבוע אנחנו כנראה נרצה לנצל את הזמן להיות ביחד

ואיך אתם מסתדרים עם זה? או שלבעלך זה לא מפריע

באמת הזמנים של הביחד שלכם הם יקרים

בעלי היה מאוד שמח ליסוע מצד שני הוא מבין את הסיטואציה..

בעיני זה הגיוני ממש לא ליסוע בסיטואציה כזאת.

כן מנסה לחשוב על פתרונות אחרים, אולי להזמין אליכם רק לאמצע שבוע או מוצ"ש, ואז מקסימום יורדים למקלט וזה לא אמצע הלילה..

בעלי רגיל מאחים שלו שמגיעים פעם בשבועיים אז לקח לו זמן להתרגל שאנחנו מגיעים פעם בכמה שבועות

מצד שני להורים שלי אנחנו מגיעים הרבה יותר כי הם קרובים אלינו והם גם סוג של ברירת מחדל כזאת. וזה כבר יוצא רצף די ארוך, לדעתי הפעם האחרונה שהיינו שם הייתה לפני יותר מחודש

ולא הייתי נוסעת אם אצלי אין אזעקות ואצלם כן

הייתי מבינה מאוד את הרצון של בעלי אבל מסבירה לו מה הסיבה שמבחינתך לא כדאי.

בסוף החלטנו להישאר, בתקווה שנוכל לנסוע בקרוב, נקווה שלבעלי לא יהיה קשה מדי

סתם נמרחת ומבזבזת את הזמן.

במקום להספיק לעשות משהו מועיל.

הייתי יכולה לבשל משהו למחר, או להתחיל לנקות לפסח.

במקום זה אני סתם יושבת עם הטלפון.

ועבדתי מהטיל הראשון 8 שעות ביום, עם הילדים מהבית

והותשתי.

ועוד מעט פסח ולא התחלתי את המבצע של החודש (וסלקת בחגך😅)

לפחות ככה הן מדברות ואני לא עשיתי עדיין כלום. עוד לא חושבת על זה בכלל.

בסוד מספרת לכן שגם ככה כל שנה אנחנו מנקים לפסח רק מראש חודש אבל אם אפשר להתלונן ולהיכנס להיסטריה אז למה לא 

הריון

דלקת חריפה בשן , אנטיביוטיקה ומשככי כאבים מעפנים בגלל ההריון כאמור . לא ישנה בלילות כאבי תופת.

לא מצליחה בכלל להיות על הקבוצות של הילדים של המסגרות עם הלימודים ןהמטלןת אז הם לא בעניינים בכלל.

ניקיון לפסח כנל. לא התחלתי כי אני מושבתת לחלוטין מהשן(אחרי שתעבור הדלקת אוכל לעקור אותה. שזה עוד משבר בפני עצמו.. לא מדובר בשן בינה)

בקיצורררר הצילני אבל ממש!

הפסח

השיניים

הלימודים של הילדים

הכל

שאלוקים יחזיק אותנו בריאים

סיוט

נשברה לי השן לפני שבועיים ולקח לרופאה שעתיים לטפל בה.. טיפול סופר מורכב.. בסך הכל אכלתי פופקורן !!!

ולקח לי נצח להתאושש מזה כי זה היה קרוב לשורש.

ממש מבינה אותך.. ואת עוד בהריון. בכלל סיוט.

חיבוק תחזיקי מעמד !!!

כמה זמן את עם אנטיביוטיקה?
אמורה להתחיל להרגיש הקלה...
מניסיון כואב וכאוב מאוד גם של דלקת קשה שהסתבכה בשן בינה בהריון, משככים פשוטים לא כזה עוזרים.
אבל מרגע לקיחת האנטיביוטיקה תוך כמה ימים הייתה הקלה
אז תהיא אופטימית, אמור לעבור הכאב בקרוב ממש
אגב, לי עקרו את השן בינה עםן הדלקת לאחר הלידה...

עוד לא רואה השפעה .(התחלתי יום שלישי ב12 בצהרים)

הדלקת לא בשן בינה(אני מאלה שאין להם שיני בינה וגם לא יצמח)

אלא שן טוחנת תחתונה האחרונה. הכאבים כולל צוואר/גרון/אוזן. הכל הכל

הרופא שיניים אומר שלושה ימים עד שזה ישפיע . אני כבר גמורה מותשת. לא מתפקדת בבית וכבר לא זוכרת מה זה להיות בלי כאבים

תשתדלי לנוח, לקחת 2 כדורי אקמול וללכת לישון
מחר את תראי הקלה

לפני שנתיים בערב פסח גם הייתי בהריון

והיו כאבי שיניים בלתי נסבלים ששום כדור שמותר בהריון לא עזר

חשבתי שאני יוצאת מדעתי

ביום שלבדיקת חמץ היה לי מבחן

ועשיתי אותו מחזיקה את הפה עם דמעות בעיניים עד שהבוחנת שאלה אם הכל טוב

ומשם נסעתי למרפאת שיניים וחיכיתי שעותתת בחירום תוך כדי סבל מטורףףף

וכל זה כשהבית לא היה נקי בכלל והגעתי אליו רק כשכבר צריך לבדוק חמץ ופשוט ניקינו כל הלילה

אמאלה טראומה

כאבי שיניים זה גהינום

לי.

לוקחת שני כדורי אקמול כל ארבע שעות וזה קצת מעמעם את הסכינים אבל מחזיק לשעה/שעתיים. אחכ יש לי עוד שעתיים עד למנה הבאה.

כבר לקחתי כמה וכמה מנות אנטביוטיקה.

עוד לא רואה השפעה  

לק"י

(הערתי למקרה שלא התבלבלת. ואז זה לא מיועד לשאלות כאלה)

עם חום גבוה לסירוגין, ומלא שלשולים.

ועוד שני ילדים מתוקים שהשתבשו מהמלחמה, ואני לבד עם כולם כבר שבוע וחצי, תקועים בבית...

בעיקרון אני ממש נהנית עם כולם בבית ב"ה, אבל לא כשאחד חולה על כל המשתמע מכך...

מתחילת השבוע לומדת למבחן כמו מטורפת

והיום הודיעו שהוא שוב נדחה בגלל המצב

לא הבנתייי

קבעתם את התאריך החדש כשידעתם מה המצב

אוףףףףף

זה המבחן המדובר

אני כבר שבוע לומדת אליו

בעלי לא עבד בגלל זה

לא חגגתי יומולדת נורמלי בגלל זה

רק ישבתי ללמוד

ואז מבטליםםם

כלומר על הגבול בין בריאה לחולה.

מלא תסמינים, תחושת חום, ובעיקר מסכנות כזאת.

אבל הבית דופק בין זומים, לחבורת רעבים גדולה, לדרישות עבודה מרחוק... והחיוני? מחוץ לבית. בעבודה.

נראה לי שאיבדתי את זה..