יש לנו ילד חמוד בטירוף, חכם מאד
בן שנתיים
פשוט ילד טורבו במלא ההגדרה
עד שאני מסובבת את הראש הוא מספיק 6 דברים לפחות
הוא לא לומד לקח בכלל (גם כשנחבל, מקבל מכות, נפצע וכו')
הוא ממש ילד טוב רואים שאין לו כוונה רעה
אבל הנזקים שהוא עושה פשוט אדירים
שתבינו, שהפסקתי להגיד לגדולים לאסוף צעצועים
כי הם אוספים והוא שופך והוא הרבה יותר זריז מהם
הוא יודע לפתוח את כל סוגי המנעולים
לטפס על כל דבר שזז (מקסימום גורר כסא, ואז שרפרף, ואזז...) וגם שלא זז
אין לו פחד בכלל (מקווה שיבוא עם הזמן)
ויש לו הרבה כח פיזי (הוא חזק, המכות שלו נניח כואבות מאד) גמיש זריז וערמומי.
הבית נראה כמו מדבר בסופת חול- תמיד.
אני אף פעם לא משאירה אותו לבד- אבל יש עוד ילדים
מספקי שהלכתי לשירותים/הלכתי ללוות את אחותו לשירותים, לחתל את התינוקת
לפתוח את הדלת לענות לטלפון
וזהו הנזק כבר קרה..
מאמינה שבגיל קצת יותר גדול יאובחן כהיפר אקטיבי ונוכל לעבוד איתו דרך ריפי בעיסוק
אבל ממה שאני יודעת זה עוד לא בגיל הזה
תנו עצות פקרטיות לניהול היומיום במיוחד בתקופה הנוכחית שכולם בבית
אני חודשיים אחרי לידה- כבר מאוששת, אבל יש תינוקת קטנה
ויש עוד צרכים חוץ מלרוץ אחריו בכל הבית (וזה גם מתיש אותי מאד מאד מאד)
(לא התחלתי פסח אל דאגה, כשאני מתחילה אני אוציא את כל החמץ מהבית אוז אנקה. כי אני לא יכולה לעקוב אחריו)
והוא לא ישן הרבה, נרדם ב11 בערך וקם ב6 וגם זה עם מלטונין ובשאר הזמן אני פשוט במרוץ אחריו בכל הבית
צריך שיהיה לך טוב, מלא וללא תחושת פספוס
(אני האנונימית מהתגובה למטה)