לא נעים לומר אבל בגדול אני ממש נהנית מהמצב של להיות עם הילדים בבית ולא ללכת לעבודה
האזעקות אצלנו יחסית לא דחופות, ובסך הכול מבחינתי זה פשוט חלום (אם לשים רגע בצד את הדאגה לכל עם ישראל)
רק מה?
מלפני שבוע בעקבות איזה מצב כלשהוא שעבר עלי אני פשוט עצבנית מכל דבר.
בעלי אכל את האוכל שתכננתי לילדים?
עצבים של השמחות
הבוקר לא מתנהל כמו שתכננתי?
עצבים שרק הולכים ומתגברים
אני לא מספיקה את הניקיונות בקצב שרציתי?
הבנתן... ..
ובייחוד מול הילדים המתוקים שלי, שלרוב אני האדם הכי סבלני שיש מולם
פתאום פתיל קצר,
הם יכולים לחרפן אבל אם עד עכשיו הצלחתי להעביר את הערב ברוגע יחסי אני מגיבה ישר בעצבים על ההתנהגות שלהם. צועקת מהר כועסת מהר וזה מאוד לא אופייני לי
ממש חושבת מה לעשות ואיך להרגע
אבל אין לי כל כך איך

