סוד פרק בסיפור חיינו, מתי הפרק הזה מגיע לסיומו?שושנושי

התחלנו טיפול רב''ע. המרפאה אמרה לנו היום שבגלל שיש לו קשיי קשב מאוד משמעותיים היא התייעצה עם האחראית והיא המליצה על אבחון קשב כבר עכשיו.

הילד עוד לא בן 4 😭😭😭

הסיבה היחידה שהיא מתלבטת זה בגלל שהוא למעשה לא מסכן את עצמו, הוא לא אימפולסיבי ברמה גבוהה מידי

ולכן לא בטוחה שימליצו על טיפול תרופתי אבל ממליצה להתחיל את התהליך.

הילד לרגע לא מצליח להתמיד בפעולה. כל הזמן זז ממקום למקום.

מצד שני, הוא אוהב סיפורים וספרים. הוא אוהב להרכיב פאזלים (במלחמה התחיל להרכיב של 48 חלקים. אמנם בלי אסטרטגיה טובה. כלומר, מרכיב לא בהתאמה ויזואלית אלא מנסה חלק חלק עד שמצליח   לא חכם מצידו, היא תעבוד על זה איתו בהמשך. בשורה התחתונה מצליח לעשות את זה עצמאית). הוא מאזין לסיפורים (מאזין, לא צופה) מלא שעות בשבוע, בערך חצי שעה ביום. אם הסיפור מעניין יכול להאזין גם שעה רצוף.

אז נכון שכשאת מביאה לו לצייר או לגזור הוא לא רוצה ומעדיף את הטמפולינה ואת המשחקים האחרים שיש בחדר.

איך מצפים מילד בגיל הזה להתרכז כשכל הטוב הזה סביבו?


בסוף בסוף הוא הסכים לצבוע כשהדף היה דבוק לקיר, תוך כדי קפיצה בטרמפולינה.


אין לי כח.


מפחדת לחשוב על העתיד.


ובכלל, חזרו אצלנו שלשום לגנים, מאז שהוא חזר לגן הוא גם חזר להיות ילד עצוב ומתוסכל. וזה כואב. ההבנה הזאת,  הפער בהתנהגות בין מה שהיה לפני יומיים למה שקורה ביומיים האחרונים הוא מטורף.

הוא נהנה בגן, זה לא שסובל כל הזמן. שלחתי גם מקליט ונשמע שהכל בסדר. אני מודעת לזה שקשה לו לבטא את עצמו ליד הרבה אנשים. אולי זה בגלל הקושי במעברים - כי אני יודעת שיש גם קושי כזה


בקיצור אין לי מושג וכואב לי לחשוב. 

נשמע לי שהמיסגור לא תואם למציאותכורסא ירוקה

ממתי ילד ש"לרגע לא מצליח להתמיד בפעולה וזז ממקום למקום" עושה פאזלים של 48 חלקים, מאזין בנחת לסיפור וקורא ספרים?

אוקיי אז הוא לא אוהב יצירה, אז מה?

וברור שאם יש טרמפולינה הוא יעדיף..


אני מבינה שיש לו קושי ואולי באמת יש הפרעת קשב אבל זה לא בהכרח ככ חמור.

לפעמים הורים שחווים קושי עם ילד כבר מאמינים שכל מילה שבעל מקצוע אומר היא תורה מסיני. אם את לא מרגישה שזו רמת הקושי - אז אולי זה לא. ואם את לא רוצה טיפול תרופתי - את לא חייבת.

אני לא נגד טיפול תרופתי כשצריך, אבל נשמע שהיא קצת לקחה את זה רחוק.

אל תפחדי לעמת אותה עם העובדות, אל תפחדי לומר מה שנראה לך.

היא אשת המקצוע אבל את האמא, וזה המון

וואו, זה המון וזה מציף...פאף

יש פה הרבה דברים, גם היכולות קשב, הפער בין הבית לגן, הציפיות של המרפאה בעיסוק...

אני אתחיל מהכי חשוב-וועדת אפיון וזכאות לילד. אם יש הרבה אתגרים בגן ובבית הוא אחרת-אז צריך הרבה עזרה בגן.

אני לא יודעת מה יותר מתאים, סל אישי או גן קטן, אבל אם עוד לא עשיתם את זה-הכי חשוב זה להגיש עכשיו את כל הטפסים.

אח''כ צריך לנסות ולמפות מה הקשיים בגן ומה הקשיים בבית, ילד שלא רוצה לגזור כי יש ליד טרמפולינה -סבבה לגמרי, אבל בבית או בגן הוא מסכים לגזור? להתנסות, הוא עוד לא בן 4, הוא לא אמור לדעת לגזור כמו שצריך... כמה טיפולים כבר היה לכם אצלה? הכי טבעי בעולם שילד מגיע לחדר טיפול חדש והוא הכי לא מווסת ורוצה להתנסות בהכל, טבעי לחלוטין.

הוא לא מדבר ליד הרבה אנשים, אבל איך הוא חברתית בגן? איך הוא עם חברים בבית? במה מתבטא הקושי במעברים?

נשמע שהוא ילד חכם ועם מוטיבציה בדברים שחשובים לו, וזה הכי משמעותי, אל תקחי את כל מה שהמרפאה בעיסוק אומרת יותר מדיי ברצינות

אבל אם אין מיצוי הוא לא יקבל זכאותמתיכון ועד מעון
עבר עריכה על ידי מתיכון ועד מעון בתאריך כ"ט באדר תשפ"ו 19:39

בגיל כ"כ צעיר

מעבר לזה, אבחון של מרפאה בעיסוק הוא לא מסמך קביל לוועדת זכאות ואפיון

די די עזבו את הועדהשושנושי

אין לי כח לחשוב על זה

אני מכירה את הכללים, את הנהלים

מה קביל ומה לא

ברור שאני לא בונה על המלצה של רבע לועדת אפיון לזה יש את הקלינאית ודוח של סדרת טיפולים אצלה.


לא בקטע רע, פשוט כי

אני יודעת שזה לא קביל


ועדת אפיון תהיה עוד נצח, אני בטוחה שיהיו עוד מלא שינויים עד אז

בעז"ה! יהיו עוד המון שינוייםמתיכון ועד מעון

מה הקלינאית חושבת?

זה אחד המוזריםשושנושי

הייתי אצל שתי קלינאיות שונות.

הראשונה לא ממש באה בטוב לילד והיא אמרה לי בלי למצמץ שהילד צריך גן שפה.

מאז הטיפול אצלה היו שינויים, הקושי העיקרי באותה תקופה היה ההיגוי וזה דיי מאחורינו. הוא למד, לא יודעת איך להגדיר את זה מבחינה מקצועית - למד לעשות את העיצורים הנכונים, לדבר יותר לאט. להפריד בין הברות והדיבור שלו ממש בסדר.

מה הקטע?

שזה בסדר כשיש לו זמן, כשהוא ממהר כל האותיות הופכות לסלט. צריך לעצור אותו ולהגיד לו לחזור על מה שאמר בנחת - רק אז אני מבינה אותו.


זה מה שהיה אצל הקלינאית הראשונה.

אצל השנייה היא בחרה לטפל בקשיי הבעה, אני מראה לו ציור של ילדה בגינה ואבקש ממנו לתאר מה יש הוא יגיד שיש מגלשה - אם אחפור בשאלות הוא יפרט לפי שאלה תשובה.

אז הקלינאית עובדת על זה ויש שיפור מאוד יפה.


קשה לו לאיית את האות ו, זה ממש בקטנה כי ידוע לנו שיש לו שקד שלישי, נושם עם פה פתוח ואמרו לנו לחכות עם ניתוח עוד קצת.


בקיצור, חלק ראשון לגבי הקלינאיות.

בגן - הכל שונה!


הוא מדבר עם הידיים, צועק צורח

מוציא שאגות כשמשהו לא הולך לו

סף תסכול מאוד נמוך

לוקח משחקים מחברים

זה מה שהגננת מתארת.


כשאני מארחת חברים או שכנים - אני מארחת הרבה כדי לעזור לו כמובן מתוך חוויה ולא מטלה מעצבנת

הוא מאוד נהנה.

אני מתווכת את המשחק והוא בסדר. אני יודעת מהאמהות שהחברים ממש רוצים לבוא לשחק אצלנו. מה יותר שווה מחבר ואמא שיושבת איתם אחד על אחד במשחק?


בקיצור הוא מתנהג בצורה אחת בבית, ילד דבש. כן שובב ופעיל אבל בסה''כ בסדר (חוץ מהימים שהולך לו רע בגן והכל יהיה באותו צהריים  גרוע)

מתנהג בצורה מדהימה אצל הקלינאית - משתף פעולה ומתקדם

אבל בגן נראה שרק הולכים אחורה


עוד משהו, בעלי לוקח אותו לבית כנסת בליל שבת

הוא מאוד אוהב ללכת ומשתולל שם עם ילדים שגדולים ממנו בשנה שנתיים. הם משחקים ביחד בשיתוף פעולה. איך שהבן שלי מגיע קוראים לו מהצד השני שיבוא לשחק איתם.

למה זה ככה? אני רוצה שידע לשחק עם בני גילו - הוא נשאר שנה ומהגדולים בכיתה.

למה נשאר? בגלל הקשיים שהיו לו. אולי לא היה חכם להשאיר, אין לי מושג ולא רוצה להתחרט.


אצל המרפאה הוא לא הפסיק לזוז ולתזז ממקום למקום.

לא הלך לו עם היצירה שהביאה לו, הוא העיף הכל למרחק של מטר ממנו.

היא אומרת לו משהו אחד תוך דקה הילד בצד השני מוציא משחקים מהארון. הוא בכלל לא מקשיב לה.

הייתי מסוחררת. אני מקווה שהוא לא ככה בגן. או אפשר לחיות ככה.

אנחנו בטיפול רבע למשך 4 מפגשים, שלושת הראשונים בעלי הלך. אני הלכתי היום לראשונה וקיבלתי שוק. אני לא מכירה את הילד שלי בצורה כזאת

נשמע שזה קצת קשור לדינמיקה שלו מול הדמות האחראיתלפניו ברננה!
שווה לבדוק את הכיוון הזה.
הדמות האחראית בגן או אנחנו ההורים?שושנושי
בגן ובטיפולים הוא לא מתחבר לדמותלפניו ברננה!

ולכן לא משתף פעולה או שמשהו גורם לו להיות ממש חסר מנוחה


ובבית את מתארת שהוא ילד אחר לגמרי אם לא היה יום ממש קשה בגן, אז הדינמיקה איתכם נשמעת טובה ובריאה

אני חושבת על מה שאת כותבתשושנושי

למה שילד בן 3 לא ירצה לשתף פעולה אצל המרפאה?

אצל הקלינאית אני מבינה כי הוא היה מתוסכל מחוסר ההצלחה (עד שלמד להגיד - אני לא יודע להגיד את זה וזהו נגמרו הבעיות)


אצל המרפאה היא עושה את זה בצורה ממש חווייתית, הוא מעיף את הצבעים כי לא רוצה לצייר והמרפאה מייד עוברת לפעילות אחרת.

זה לא שהוא סובל אצלה.


מצד שני, היום היא ניסתה לעבוד על גזירה במספריים - אצלה הוא לא היה מוכן להתקרב לזה. בבית ישבתי איתו ולמד לגזור ממש יפה (לא בקו ישר כמו שהיא רצתה אבל לפחות למד לתפוס נכון)


בקיצור, יש מצב שאת צודקת.

כי היא לא באה לו טוב בעין,לפניו ברננה!

כי היא מזכירה לו מישהו שמעצבן אותו,

כי היא פנתה אליו בצורה שלא נכונה לו,

כי הוא נעלב ממנה באחד המפגשים,

כי הוא רוצה לשחק במשחקים של התנועה ולא לשבת בכיסא ולגזור.

אולי שווה לשאול אותו. לא בטוח שהו יידע לענות, אבל זה יכול לתת לך כיוון


 

כל מיני סיבות אפשריות..

גם לי הכיוון הזה נשמע משהו ששווה לבדוקבארץ אהבתי

ממה שאני שומעת מהתיאור שלך, זה נשמע שכם יש קשיים מסויימים שבאמת יש מה לעבוד עליהם.

אבל מה שהיא ניסתה להגדיר כ'קשיי קשב וריכוז מאוד משמעותיים' לא נשמע לי שזו ההגדרה הנכונה. את מכירה את הילד הכי טוב, ואם ההתנהגות שלו שם לא אופיינית לו בכלל, אז כל מה שהיא אומרת על סמך מה שהיא רואה - צריך לקחת בערבון מוגבל. ואם היא מוכנה לשמוע ולדבר באמת - אז להגיד לה בפירוש שזה ממש לא אופייני לו, ולתאר את הדברים שאת רואה.


(אם אין מספיק זמן לדבר איתה כי רוב הזמן מוקדש לטיפול, יכול להיות ששווה לנסות לקבוע איתה מראש שטיפול אחד יהיה רק שיחה איתך במקום מפגש עם הילד, או שתבקשי לקצר לחצי את זמן העבודה עם הילד כי את רוצה שיישאר הפעם יותר זמן לדבר ביחד. ואז אפשר גם לפתוח איתה את הנושא של קשיי הקשב שהיא מתארת, וגם לבקש ממנה הדרכה לעבודה בבית ממוקדת לפי היכולות שלכם).

מוסיפהלפניו ברננה!

 שיש גם הפרעה שנקראת odd שקשורה בקושי בקבלת מרות.

אני לא מאבחנת וגם לא יודעת לומר אם זה הכיוון בכלל, אבל שיהיה מונח לך איפשהו מאחורה

מעניין ממש. אני קוראת על זה ברשתשושנושי
חוסר כימיהכורסא ירוקה
מגיל אפס יש לאנשים כימיה עם אנשים וחוסר כימיה עם אחרים. ראיתי את זה אצל הילדים שלי גם עם מטפלות במעון שהיו מקסימות אבל לא היתה כימיה
אחי פעם לא שיתף פעולה עם מאבחנתמאוהבת בילדי

ורק אחרי האבחון הוא אמר לאמא שלי שזה כי היה לה שפם.... חחח.. עד היום זה ממש מפריע לו

מסכימה שממש נשמע ככהשיפור
ניסית לשאול אותו פעם?מתיכון ועד מעון

לתאר לו את ההתנהגות שלו שראית היום ולשאול אם יש לו רעיון מה קרה?

להשתדל להיות כמה שיותר רגועה ומתארת.

אני זוכרת שבשרשור אחר בנושא תיארת שהוא ילד נבון מאוד.

ו

חוץ ממהתקומה

שכתבו כאן על דינמיקה, זה יכול להיות קשור ליכולת להתמודד עם קושי.

יכול להיות שאצל הקלינאית תקשורת לא היה לא מאתגר, אז הוא שיתף פעולה (עכשיו רואה מה כתבת על זה, אז כשנהיה לו פחות מאתגר הוא שיתף פעולה)

בגן מאתגר לו, אז הוא מביע את זה בדרך שלו.

אצל המרפאה בעיסוק מאתגר לו, אז ככה הוא מביע תסכול.
 

לפעמים, צריך ללכת כמה צעדים אחורה ולהגדיר את היכולת להתמודד עם קושי כחלק מהמטרות. עוד לפני המטרות התפקודיות / ביצועיות. לכן אני חושבת שממש חשוב שיח פתוח עם המרפאה בעיסוק (או כל גורם שמטפל בילד) ולא רק שיח פתוח, אלא אמון. שאתם תרגישו שהיא מבינה את הילד, רואה אותו, ומתאימה את הטיפול אליו ואליכם, ולא רק לפי הספר. 

זה לא נכוןפאף

אני עובדת גם מול וועדות, מסמך קביל לוועדה זה רב''ע או קל''ת ...

ואם החוות דעת מספיקה ומציגה את הקשיים-אפשר לקבל זכאות, זה מאוד תלוי רשות, יש רשויות שנותנות יותר בקלות ויש פחות 

את טועהמתיכון ועד מעון

מוזמנת לפתוח נספח 9 בחוזר מנכל וועדות מתוקף חוק ולראות שמרפאה בעיסוק (בניגוד לקלינאית) אינה גורם קביל לבד, רק עם פסיכולוג

ואם יש רשויות שעובדות בניגוד לחוזר מנכל התמיהה עליהן.

אני יושבת בוועדות כנותנת האפיון

את סומכת עליה?תקומה

אם את מעלה שאלה, את תקבלי תשובה מספקת?


כי את כל ההתלבטויות שכתבת כאן, ממש מתאים לשאול אותה.

הייתי אצל כמה וכמה מרפאות בעיסוק עם הילדים

רובן היו ממש טובות

עם כולן היה לי שיח פתוח ממש, ולא היססתי לשאול כלום על שום דבר.

הייתה אחת שאיתה הרגשתי שהטיפול היה פחות טוב, ובאמת היא גם העדיפה שההורים לא יהיו בחדר בזמן הטיפול, והרגשתי שיש פחות שיח.

מה שאני באה להגיד, שבגיל הזה הטיפול הוא ממש משולב יחד עם ההורים.

הייתי מקבלת כלים תוך כדי טיפול וממשחכה לעבוד בבית. ובמקביל גם מציפה שאלות.

אז אם היא טובה ומקצועית, מתאים לשאול אותה את כל זה.

אם את לא מרגישה שהיא מצליחה לקלוע לילד, וגם אין לך מקום להתייעץ ולהבין, אולי שווה לשקול להחליף.

וגםתקומה

אני הייתי שוקלת הדרכת הורים. אם את מרגישה שזה מציף אותך, או שההתמודדות מול זה זה דבר גדול ומלחיץ, אני חושבת שהדרכת הורים ממש יכולה לעזור.

כי זה כבר מעבר לריפוי בעיסוק ולתהליך מול הילד, חלק זה גם שלכם ואיך אתם מגיבים לזה.

היינו בגישה היקשרותיתשושנושי

היא הייתה מדהימה אבל בהמשך המליצו לנו לעבור לגישה של קונגפו

אני צריכה לחפש מנחה בגישה הזאת, עוד לא הגעתי לזה. 

היא מביאה לנו כלים ותרגיליםשושנושי

היא רוצה שנהיה חלק, אני מרגישה שיש לה ניסיון ויכולה לעזור לנו

אבל מה למשל אמרה - לעשות לו פינה סנסומוטורית בבית, סולם חבלים וערסל מהתקרה

איו לי מקום לזה. אני גרה בדירה קטנה 90 מטר, איפה ממקמים את כל הטוב הזה?


תכננתי לקנות טרמפולינה והגודל הכי קטן יתפוס לי חצי מרפסת. 

הדרכה טובה צריכה להיות תואמת למציאות שלכםבארץ אהבתי

להציע לעשות פינה סנסומוטורית זה מהמם לפי הספר. אם היה לך את האמצעים והמקום לזה - בטוח הוא היה מרוויח מזה. אבל אם זה לא מעשי בשבילכם (מובן לגמרי, גם אצלי זה לא היה מעשי) - אז ההדרכה לא יכולה לעצור שם, שאת לא יכולה ליישם את ההדרכה שקיבלת.

בעיני צריך לבקש ממנה לחשוב ביחד מה אפשר לעשות בהתאם למציאות הביתית שלכם.

ערסל תופס ממש מעט מקום אגב.. לא?אוהבת את השבת
ותודה שרשמת את זה אני חושבת שגם אצלנו יכול לעזור..
רגע. התחלתם עכשיו??אורוש3

קודם כל הייתי נותנת לתהליך לעשות את שלו. כל מה שאמרת אפשר לשפר לאט לאט.

את יכולה לקבוע לנוירולוג ילדים במקביל. את תחכי שנה בערך בכל מקרה. וזה ממש לא אומר להתחיל תרופות...

חיבוק. הכי מבאס שנכבה בגן. אולי להפגש עם הגננת לחשוב ביחד איך לעבוד איתו שיהיה יותר בטוב בגן. 

לגבי המחשבה על העתידoo

היחס לילדים עם בעית קשב

עלול להיות דרמטי בעיקר בגיל צעיר


קבלתי המון תלונות ועצות דרמטיות על הילד עם בעית הקשב שלי

מגיל שנה פלוס והלאה


תכלס היום הוא מצליח בישיבה

עם ריטלין ומורה פרטי


זה טוב שיש היום

הרבה מודעות

אבחונים

טיפולים

ועזרה


אבל בהחלט יש אובר דרמטיות והלחצה של הורים


נסי לקחת את זה יותר באיזי

בעיות מהותיות נראות מהותיות ולא בפרטים קטנים

בגיל צעיר הגיוני שקשה להתרכז

ובעיית קשב קיימת להרבה אנשים טובים ומוצלחים 

קודם כל חיבוק לאמאבאתי מפעם

תמיד כל קושי של הילדים תופס אותנו ומכאיב כל כך,

מעלה מלא דאגות וחששות על העתיד...

ניסיתם לחשוב על כיוון של גן קטן ? (חנ"מ) זה תהליך עם אבחונים וכו' בעזרת הגננת. מה היא ממליצה? 

אנחנו עמוק בתוך התהליךשושנושי
גם אם נקבל זכאות בועדה - זה רק החל משנה הבאה ויש עוד המון זמן עד אז.  
מעולה! זה הכי חשוב. בע"ה שתקבלו ❤️באתי מפעם
את מתארת ילד נבון עם יכולותמתיכון ועד מעון
ממש צריך לחשוב היטב האם מסגרת של גן חנ''מ זו המסגרת המיטבית עבורו
מסכימה איתך.שושנושי

מה שאני יודעת בוודאות שככה זה לא יכול להמשיך.

מפה הכל פתוח חחח

מאחלת לך שבעז''ה תמצאומתיכון ועד מעון
את השליחים הנאמנים לדייק את הקושי שלו ולמצוא את המענה המתאים 
הוא באמת ילד חכםשושנושי

ילד םיקח כזה שיש לו תמיד תשובות להכל.

מסוג הילדים שמעלים חיוך לכל מי שרואה אותם

ילד שעושה חשק לפטפט איתו - כשהוא בטוב.

ילד שאמא שלי אחרי ניתוח לא רוצה לקבל אף אחד מהנכדים ומתחננת שאביא אותו איתי כי הוא פשוט עושה לה טוב

ילד שמח, עליז

רוקד לצלילי הרינגטון בשיחה נכנסת

שואל שאלות מתוקות, מספר סיפורים בצורה תמימה וחמודה מה שעושה לך חשק להקשיב לו בלי סוף.

אם אחד אומר משהו מצחיק הוא כזה - אמרתי ממש בטעות ככה? לא התכוונת? ומרגיע אותו שזה בסדר וזה היה בטעות איזה קורע ובללה

(בעלי סיפר לו לאחרונה איך אפשר לראות יןרת טוב את הכוכבים והירח - הוא חוזר על הסיפור ואומר לי הטלסקופ, לא הסטתוסקופ שהרופא שם על הבטן ומקשיב ושם באוזן שומע את הדופק ותינוקי בוכה אצל הרופא - הטלסקופ ששמים בעין ומסתכלים טוב טוב כדי לראות את הלבנה הירח בצבע לבן שיש בשמיים - תיאורים קורעים על הירח שנראית כמו בננה - הילד פשוט מתוק!!!!)

הוא נעמד בבית כנסת נעצר ליד אבא אומר לו על העניבה - למי עוד יש כזה - בלי להתבלבל הולך ומדבר עם גבר זר באמצע תפילה שכולם עסוקים הולך ואומר לו היייי גם לדוד חיים יש כזה וגם לאבא של ילד מהגן וגם - - -  והילד בעננים שגילה התאמה.

הוא משוגע על נהגי אוטובוס, משאיות ועוד מנפהפף להם לשלום בהתרגשות.

אומר תמיד תודה למוכר בסופר

נעמד בצד במדרגות כדי שאחרים יוכלו לעבור

יש לו נימוסים של ילד ממש בוגר.

זה לא משהו שאני לימדתי, הוא פשוט למד לבד, לא יודעת איך. הוא יודע להתאים בין חולצה למכנס לצבע כיפה גרביים ואיזה זוג נעליים - פעולה שאפילו בעלי עוד לא מצליח לעשות עם הבגדי ילדים. הוא אומר לבעלי איזה תיק אוכל הולך עם הבגד שלובש.

בקיצור ילד מתוק דבש ברמות,

ילד שממש עושה חשק להיות איתו והרבה

שוב, כשהוא בטוב

כשלא - חחחח לא מאחלת לך.

עד כאן לפתק נחת שלנו. 

וואי מתיקות ברמה גבוהה🥰שיפור
וואו בלי עין הרע מתוקקק ממש!!!אוהבת את השבת

אולי פשוט הגננת לא מתאימה לו?

לא הבנתי אם הוא כזה מדהים בבית למה ככ לא טוב לו בגן...

ומניסיוני היו לי ילדים שהיו אצל גננות לא משהו אז הם התחילו לתת להם כותרות, בגן אחר הכל הסתדר ואפילו פרחו....

עכשיו אחרי המלחמהשושנושי

שהוא היה בחופש הרבה זמן וחזר לגן - הפער הזה הרבה יותר בולט לנו.

ברור שגם בבית הוא מתעצבן מידי פעם, מותר לו וזה בסדר

אבל כשהוא חוזר מהגן הוא עצבני פי 109 ברמה שאי אפשר לדבר איתו.


אני מגיעה להפתיע אותו בגן והוא כן שמח

זה לא שהוא סובל שם כל רגע

פשוט הוא כנראה נכנס מאוד מהר לריבים עם חברים

קשה לו להתבטא שם מה שגורם לא לחזור הביתה ולפרוק את התסכול של כל היום 

אני מכירה מקרוב ילדים חכמים עם קשיים רגשייםשיפור
והתנהגותיים שמאוד נתרמו מגן חנ"מ.
באיזה אפיון?מתיכון ועד מעון
היתה המלצה של קלינאיתשיפור
היו קשיים שפתיים אבל לא בגלל זה לא הסתדרו בגן רגיל. חלקם כבר סגרו את הפער השפתי עד שהגיעו לגן הקטן.
גן עיכוב התפתחותי או רגשי התנהגותי?מתיכון ועד מעון
עיכוב התפתחותישיפור
מעניין ממשמתיכון ועד מעון
אצלינומקקהאחרונה
בגני עיכוב התפתחוצי יש המון ילדים שנמצאים בעיקר על קשיי קשב והתנהגות. הם נתרמים מאוד מתשומת הלב ומהקבוצה הקטנה, הגננת יכולה לראות גם סיטואציות קטנות ולתווך כל הזמן
זה באמת נשמע מטרידמתיכון ועד מעון
תהיותשושנושי

1. מה לא עשיתי נכון שזה קרה לנו?

נכון בלי אכילה עצמית, ועדיין - למה?

2. מה אני צריכה לעשות אחרת כדי שהקטן לא יחווה את הקשיים האלה?

3. למה רק אצלנו הטיפול בקהילה לא מצליח ואצל אחרים נשמע שממש זורם להם..

הטיפול אצל הקלינאית אפשר להגיד שהצליח, אבל עדיין -מרגיש לי שכל התהליך היה מקרטע ומעצבן. כזה שלא עושה חשק לחזור לטיפול בראשון הקרוב.

אצל המרפאה - היא מראש אמרה לנו שיש צורך בטיפול ארוך טווח, מעבר לסדרת טיפולים אחת. אנחנו עוד ממש בהתחלה ולא רואה איך אפשר להמשיך. זה ממש קשה.

אני חושבת שלטיםולים הבאים בעלי יילך איתו, בחיי שיצאתי מסוחררת היום חחח עדיין מסתובב לי הראש. 

תשובותמתיכון ועד מעון

1. עשית הכל מצוין, זה לא קרה "בגללך", יכול להיות שיש דברים בדינמיקה שניתן לשפר ולדייק על מנת לתת את המענה המיטבי לילד בעזרת הדרכת הורים אבל זה ממש לא דברים שעשית לא נכון

2. מי אמר לך שאצל אחרים הכל זורם? שמעתי על מלא שהטיפולים לא היו מוצלחים, או שלקח זמן עד שהילד הסתגל או שהיו קשיים אחרים

ואם זה טוב יותר שבעלך לוקח, מצוין

לגבי שאלה 1, ממש ממש לא להאשים את עצמךקופצת רגע
נשמע שאתם 'על זה' ומטפלים ומקדמים מגיל מאוד צעיר. תשאלי את עצמך מה עשית טוב שהוא גדל כל כך מקסים ומתוק וחכם. ובאמת, ילדים נולדים עם כל מיני יכולות שונות, העיקר זה איך מקדמים אותם להיות הגרסה הכי טובה של עצמם, ואת זה נראה שאתם עושים, כל הכבוד!

לגבי שאלה 2,אם הצלחתם, תוך פחות משנה, לקבל מהקופה גם קלינאית תקשורת וגם ריפוי בעיסוק, זאת ההצלחה הכי גדולה שאני שמעתי עליה. אני רק שומעת כמה זמן ההמתנה ארוך וכמה אין תורים זמינים. וחוץ מזה גם כשהולכים פרטי לא תמיד הדברים זורמים, מנסיון. 

זה לא בגללך!!!! ואת לא היחידה!!!שיפור

לאח שלי הפסיקו טיפולים אצל קלינאית תקשורת ואצל מרפאה בעיסוק כי לא שיתף פעולה. ושמעתי על עוד כמה...

אם זה ממשיך ככה לעוד כמה מפגשים אז אולי כדאי לנסות לעבור למרפאה בעיסוק אחרת.

ומה את צריכה לעשות? יש כל כך הרבה כיוונים, ואת עושה כל כך הרבה בשבילו, גם בטיפולים ואבחונים, גם בהשקעה במשחק עם חברים שאת מזמינה, ובעוד כל כך הרבה דברים... וכל כך קשה לדעת מה יהיה ה-דבר שהכי יעזור. אולי הדרכת הורים? אולי שחייה טיפולית או משהו בסגנון? אולי מרפאה בעיסוק אחרת? אולי גן קטן? באמת אי אפשר לדעת. רק להשתדל ולהתפלל... ❤️ בהצלחה!!

הייאנונימית בהו"ל

עונה אנונימי בגלל הפירוט.

לא תמיד זה מה שאנחנו עושים או לא עושים. לפעמים זה ככה.


אצלנו יש חלק שהיו צריכים טיפול רגשי בגיל צעיר, ריפוי בעיסוק כמה סשנים. קשיי למידה.

עוד אחד שכבר מגיל כמה חודשים היה בפיזיותרפיה, אחר כך הפסקה, שוב פיזיו, ריפוי בעיסוק, קלינאות, הפסקה ריפוי בעיסוק, קלינאות. ועדיין צריך מעקב ולחזור לריפוי בעיסוק.


מעייף? כן, זה מעייף. אני מתזזת מטיפול לטיפול

אבל אני לגמרי רואה את זה כחלק מתפקידי כאמא

זה נותן לנו כלים ולילדים כלים.


ושתביני, אלו ילדים מהממים. אהובים מאוד, סקרנים. הכל. אבל מה נעשה שיש קושי?

השמיים לא נפלו. הכל בסדר. לא ציפיתי שיהיו לי ילדים מושלמים (טוב, אולי בהתחלה קצת כן😅).

ואת האמת, אני לא מרגישה שהילדים שלנו חריגים בטירוף.

הם לא מוגדרים חינוך מיוחד, אני יודעת שיש כאלו עם קשיים פי אלף משלנו. אבל הילדים שלנו צריכים קצת יותר עזרה ודחיפה חיצונית כנראה. אז זה מה שנעשה.

באמת, זה לא מאוד חריג שילד הולך גם לריפוי בעיסוק וקלינאות תקשורת.


מה עשינו לא נכון?

שום דבר. בטח לא בכוונה

חלק זה מולד

חלק קשור לדינמיקות שנוצרות

לא מתעסקת בזה

לא אכפת לי אם הקושי קשור למילואים ממושכים, למשהו שהיה לפני חמש שנים או לא יודעת מה.

מה שרלוונטי לי זה הכאן ועכשיו.

אני לא אעשה שום דבר שונה מהותית עם הילדים הבאים, כי מבחינתי אלו דברים שלא תלויים בנו.


זה שאתם מעורבים ועל זה זה מעולה

לא לפחד לשאול.

אנחנו ממש מגייסים את הצוות המטפל לטובת הילדים

אנחנו ההורים, אנחנו אחראים על הטיפול בילד. אנחנו מציפים שאלות, תוהים אם משהו לא נראה לנו.

לא תמיד זה זורם, צריך לעבוד גם בשביל זה.

לנו היו פעמים ש"נפלנו" על מטפלות ממש טובות, היו פעמים שפחות והטיפול נמרח קצת. עברנו לפרטי אם היו זמנים המתנה ממושכים מידי. אל תפחדי להעלות שאלות על המטפלת, לתהות אם היא טובה לילד.


ומילה נוספת - תנסי להקליל. אוף. אני יודעת שזה טיפ ממש מעצבן. אבל לא הייתי אומרת את זה אם לא הייתי מנסה את זה גם בעצמי.

אל תאבקי במה שחלמת שזה יהיה.

תנסי לקבל את זה שזה חלק מגידול ילדים

כל ילד מזמן את הקושי שלו, ואנחנו כאן בשביל לעזור.

תסתכלי על זה כחלק מהאופי וכהזדמנות לקדם אותו ולבנות אותו.

הבירוקרטיה מעצבנת, זה נכון.

זה לא כיף לראות את הילדים שלנו בקושי שלהם.

אבל לכל ילד יש קשיים

אצל חלק זה קשיים שמתמודדים לבד בבית

אצל חלק זה קשיים שצריך עזרה

תני לו את האפשרות לצמוח מזה

תודי לה' שאתם ממש על זה, שהילד שלכם קיבל הורים שדואגים לו, שהצלחתם לקבל תורים בקופה במהירות.

ווואווו מדהימה!! ממש ללמוד ממך!!שיפור
מעלה דמעות, מרגשת ברמותשושנושי

הילדים ממש זכו בך.

לוקחת לתשומת ליבי כל אות שכתבת

וכן - גם הצורך להקליל. אני מסכימה איתך.  יש לי נטייה ליפול עמוק לבור הזה

תודה לך!

מצטרפת למה שכתבו לך על סעיף 1...מתואמת

גם אני הייתי נתונה הרבה בהאשמות עצמיות (יחד עם בעלי), אבל מאז שקיבלנו אבחנה ברורה על שניים מהילדים שלנו - השתנתה לי החשיבה (גם בזכות טיפול שעברתי):

אני-לא-אשמה. ה' בחר לתת לי את הילדים האלה, כנראה כי ראה בי כוחות שאני לא מכירה (ואני עדיין מחפשת אחריהם🙈), וזה לא קשור אליי בשום צורה.

כמו שאני לא יכולה לטפוח לעצמי על השכם על ההצלחות של הילדים שלי, שנובעות מהאופי שהם קיבלו, כך אני לא יכולה לדפוק לעצמי על החזה בהאשמה עצמית כשהם נכשלים.

וזה עוזר לי גם מול הילדים ה"רגילים", שגם להם יש קשיים משלהם. אני לא אשמה בקשיים שהם קיבלו, אני רק נמצאת שם כצינור לעזור להם להתקדם בחיים ולמצות את מיטב המתנות שהם קיבלו לצד הקשיים.


עדיין אני נופלת לא מעט להאשמה עצמית... אבל זה הרעיון המרכזי שמנחה אותי.


אני חושבת שאצלך עיקר הקושי הוא שמדובר בילד הראשון שלכם (ועוד ילד שחיכיתם לו הרבה). כל החלומות שלכם כאילו מתרסקים, ואין לכם עדיין ילד "מוצלח" להיתלות בו.

אבל אתם עושים המון בשבילו, באמת. התעייפתי רק מלקרוא את ההודעה הראשונה שלך - כל זה רק בשביל ילד אחד.

ואני מאמינה ובטוחה שאתם תראו פירות מהמאמצים האלה. הוא עדיין קטן, וכל החיים הטובים עוד לפניו.

כבר עכשיו הןא מרווה אתכם נחת. בע"ה כשיגדל, כשתצליחו לטפל בו ולעזור לו, הוא ירווה אתכם נחת בכפליים!❤️

אמן מהממת. תודה על מה שכתבת חיזקת אותי ממששושנושי
יש ליoo

4 ילדים


הראשון עם מוגבלות שכלית פיזית ורפואית

השני עם יכולות קוגניטיביות מעל הממוצע

השלישי עם קשב ובעיות למידה

הרביעי עם יכולות קוגניטיביות ורגשות הרבה מעל הממוצע


אני עושה הרבה דברים בחיים

אבל את זה

את התיאור למעלה

לא אני עשיתי

רובו ככולו מולד

אני עשיתי עם כל הילדים דברים דומים מאד


אז אולי כדאי לך להרפות מהתהיות הללו

(שהן הגיוניות לגמרי וגם אני תהיתי אותן לא מעט

במיוחד שה'בעיות' אצלנו באו לפני המתנות)

ולהבין שזה לא בידיים שלך

וואו איזה קשה זהשושנושי

את אלופה! הלוואי ואלמד יום אחד.

המון כוחות לזה 💓💓💓

תודה 🙂oo

תני לעצמך זמן

את רק בתחילת הדרך

למידה אמיתית מתרחשת רק מניסוי וטעייה 

אני רק בתחילת הדרך ונגמר לי הכחשושנושי

לא מסוגלת. עוד לא השלמתי עם כלום. מנסה לירות לכל כיוון וכלום לא קורה.

זה ייקח לי זמן, ברור שיש שינוי אבל הוא נורא איטי

בית ספר של החיים בקיצור 

זה הענייןoo

הקושי הגדול מגיע בהתחלה

ועם הזמן מתמתן


זה לא שהחיים שלי תותים היום

אבל בלי השוואה לקשיים של פעם


וכן זה קשוח מאד

אמנם חוויתי את זה לפני שנים ארוכות

אבל אני ממש זוכרת את זה

וואי נשמע מציף ומלחיץ ממש!!! ❤️‍🩹❤️‍🩹❤️‍🩹שיפור

אתם כל כך משתדלים לעזור לו בכל כך הרבה זירות, וכל פעם נתקלים בקשיים חדשים במקום אחר.

מצטרפת לכל מי שאמרה שאם המליצה על בדיקת קשיי קשב על בסיס מה שראתה בטיפול, ואת בכלל לא מכירה את ההתנהגות הזאת, אז ממש ממש לקחת בעירבון מוגבל. כי זה לא מייצג בכלל. שימי את זה בצד לבינתיים...

ממש מכווצ'ץ' את הלב שכשהולך לגן הוא עצוב ומתוסכל. זה גורם לי לחשוב שגן קטן יעזור לו למרות שהוא נבון וחכם, כי בגן קטן יש יחס יותר אישי, טיפול ספציפי לקשיים הספציפיים שלו, עזרה במעברים, ופחות ילדים שיגרמו להצפה ויקשו על ההבעה.


ובאמת אתם אלופים על כל האבחונים והטיפולים שאתם לוקחים אותו, למרות שזה בכלל לא פשוט!!! כל הכבוד לכם! ובעזרת ה' שתראו בקרוב שיפור והתקדמות בכל התחומים והמקומות!


מה עושים עם זה שאני נטרפת מהבן שלי?אונמר

הוא בן 5 וחכם ומקסים.

אבל יש לו קטע שהוא מציק לטונה בת 3 בלי סיבה, סתם כי היא באופציות שלו. וזה מטריף לי את המח.

מתעורר בוקר לוקח לה מוצץ וגרב. היא בוכה, אני קמה, ובלאגן.

אני ממש מרגישה את עצמי כל פעם נכנסת לטירוף. אני משתגעת.

אני יכולה לצרוח עליו או לתפוס לו את היד חזק מידי או לתת סטירה אפילו

ואני כל-כך ממוצפנת אחרי וכל כך שונאת את זה חושבת שזה לא אמור להיות.

אבל הבנתי שאני לא מצליחה שזה לא יפעיל אותי.

בזמנים אחרים אני מרעיפה עליו אהבה וחיבוקים חצילים טובות וביחד, אבל לא מצליחה שלא יקרה בכלל ההתפוצצות הזו שלי על ההתנהגות שלו.

מה אני אמורה כן לעשות?

מרגישה שאם אני אצליח לחשוב אחרת כשאני עוד שומעת שככה הוא מתנהג כרגע אני אצליח להגיע אליו כבר רגועה יותר ולא בכעס כזה גדול, אבל לא מצליחה לחשוב שום דבר חוץ מאיזה ילד בלתי 😔

והוא לא ככה תמיד וזה לא מה שאני חושבת עליו באופן כללי, אבל כשזה כן קורה אני באמת מאבדת את זה.

אני מבינה גם שזה קשור לזה שאני מרגישה חסרת אונים קצת מולו בנושא הזה כאילו אין לי דרך לעצור אותו. או אין לי דרך לשלוט באירוע. לא יודעת למה שזה מרגיש לי ככה כי הוא כן יפסיק כמובן כשאגיע.

אולי עצם זה שהוא עושה את זה רק כדי שאבוא זה מחרפן אותי.

באמת לא יודעת וזה עצוב לי להיות ככה לילד שלי.

ועצוב לי גם להיות ככה לעצמי.

בקיצור עצות יתקבלו ממש בברכה

מבינה אותך מאוד❤️מתואמת

העצה העיקרית שלי היא הדרכת הורים.

העצה השנייה שלי היא לנסות להבין שזה כנראה משהו לא בשליטתו, אף שהוא גדול יחסית. והצעד הבא הוא לנסות להבין ממה זה נובע. אבל זה קשה מאוד מאוד...

תודה.אונמר

מה הכוונה לא בשליטתו?

הוא לא מציק כי הוא רוצה להיות רעמתואמת

הוא מציק כי משהו מציק לו...

אכתוב לך כמה שאלות שאת יכולה לשאול אותו בזמן אמת (ששמעתי מקלינאית תקשורת):

  1. היא עשתה משהו שהפריע לך ולכן אתה מציק לה?

  2. אתה רוצה לשחק איתה, אבל לא יודע איך, ולכן זה יצא בצורת הצקה?

  3. אתה מאוד אוהב אותה, אבל לא יודע איך להביע את האהבה ולכן זה יצא בצורת הצקה?

    כמובן, תתאימי את השאלות לרמה שלו. ועצם זה שתחזיקי בראש את שלוש האפשרויות האלה כבר יוריד לך קצת את רמת הכעס עליו...

אנסה. תודה.אונמר

למרות שקצת מרגיש לי שזה בכלל לא קשור אליה. זה קשור לזה שהוא רוצה שאני יבוא ולא יודע לקרוא לי יפה. יש מצב?

כן, בהחלט!מתואמת

שכחתי עוד שאלה שאפשר לשאול אותו:

משעמם לך? וכשאחותך בוכה נהיה "אקשן"?

אבל נשמע שעלית בעצמך על הסיבה שנכונה אצלו. ועכשיו צריך לחשוב מה אפשר לעשות עם זה...

אולי ליזום פניות אליו לפני שהוא מנסה להסב את תשומת לבך? כמה שיותר פעמים ביום.

אולי זמן אישי רק איתו פעם אחת ביום ימלא את הצורך שלו?

זה הרבה ניסוי וטעייה והרבה עבודה, טכנית ורגשית, ואני מתפללת איתך שתעמדי בזה❤️

ואם בעלך נמצא בחלק מהיום, אז שגם הוא יתגייס למשימה הזו...

אז זהו שבאמת באופן כללי אנחנו עושים את זהאונמראחרונה

נותנים לו יחס אישי ובמשך היום זה כמעט לא קורה,

אבל בבוקר הוא מתעורר ואנחנו עוד ישנים. אז אין לנו איך להיות שם יותר...

נשמע לי מוגזם שמקום כל יום עוד שעה מוקדם כדי למנוע את זה. אני רוצה לתת לו כלים להתמודד עם החיים ולא רק למנוע היתקלויות.

בעז''ה.

חיבוק♥️המקורית

לדעתי חוסר השליטה הוא זה שמוציא אותך מפרופורציות כמו שכתבת, ואולי גם הבכי של הקטנה מטרגר

אני ממליצה להתעכב על זה

מה עובר לך בגוף כשהילדה בוכה? את ככה מול כל הפגנת בכי? ממהרת "לכבות" אותה? קשה לך עם תחושת חוסר אונים?

אם תקראי לו כשהיא בוכה ותגידי לו שאת אוהבת אותו ותתני לו חיבוק ושיחזיר לה ?

אם לא תגיבי דקה ורק תגידי - אני באה ותאספי את עצמך ותוך כדי תחשבי על תגובה?

אני לא מסכימה עם זה שזה לא בשליטתו האמת, אני חושבת שילדים מנסים להשיג כל מיני דברים באמצעות התנהגויות. אולי הוא באמת רוצה להעיר אותה כדי לשחק למשל ולא יודע איך. אולי הוא רוצה להעיר אותך ונעזר בבכי שלה. . גם הבן שלי היה מציק לאחותו כדי להעיר אותה והסברתי לו שזה לא נעים ושיקרא לה בעדינות עד שתקום. והוא יודע לבוא להעחר אותי אם הוא קם מוקדם. גם כשהיה בגיל 5. הוא מתעורר הרבה פעמים לפני כולם?

לדעתי בגלל שזה מגיע למצב של צרחות ואפילו סטירה שזה דבר שהוא מאוד משפיל בעיניי, ובאמת מעיד על סוג של אבדן שליטה טוטאלי בסיטואציה (דווקא כי את מבינה כמה זה באמת לא בסדר), אני רואה צורך בהדרכת הורים/ טיפול סביב התחושות האלה.

עוד חיבוק גיבורה♥️ בטוח לא פשוט לכתוב ככה בפתיחות. שהשם יסייע בידך 🙏

זה בדיוק מה שהתכוונתי ב"לא בשליטתו"מתואמת

שההצקה נובעת ממקום אחר, לא מתוך רצון להציק. אלא שפשוט בלי שליטה זה יוצא בצורת הצקה...

אז לא הבנתי אותך סליחה🙏המקורית

הכול בסדר❤️מתואמת

תודה.אונמר

ממש ללכת להדרכת הורים? נשמע לי רחוק ממני.

אבל באמת אני רוצה.

אברר עם מישהי שאני מכירה בעז''ה שיהיה לי אומץ.

מבינה אותךהמקורית

היתרון בזה הוא שמדריכה טובה משקפת מעיניים של ילד את הסיטואציה ותעזור לך גם עם תיאום ציפיות מולו.

תחשבי על זה

את יכולה גם לבנות לך תכנית התקדמות מסוימת שעד זמן x אם לא חווים שיפור אפשר ללכת.

וככל שהם יגדלו זה ישתפר, מבטיחה♥️

אני חושבתoo

שמוקד ההפעלה הוא בציפייה

את מצפה שילד בן 5 לא יציק בלי סיבה

אבל ילדים

גם יותר גדולים

לא צריכים סיבה להציק

(ויש גם לא מעט מבוגרים כאלה

שמציקים בדרך שמבוגרים מציקים)

אם יוצאים מנקודת הנחה

שילד רשאי להציק

כי הוא צריך לעבור דרך

כדי לראות את העולם במבט רחב

יותר מנקודת המבט שלו

אז ההצקה הרבה פחות מציקה להורה

וכל הצקה יכולה להיות הזדמנות

לדבר איתו אחכ

לשמוע אותו

את נקודת המבט שלו

להסביר לו למה זה מציק

להציע דרכים אחרות לפעולה

אבל להשאר איתו

בצד שלו

להיות ההורה התומך והמנווט

לא השוטר

תודה ♥️♥️אונמר

היתי צריכה לשמוע את זה.

זה באמת הגיוני. בטח כשהוא איתה לבד ואני עוד לא קמתי.

אני צריכה להיות יותר בהבנה שככה זה ילד.

תודה.

מה שמפריע לך שהוא מנהל פה את המצבל666

אין לך אפשרות לא לבוא כי הקטנה היא גם ילדה קטנה וגם לה יש צרכים . אז מה שמעצבן אותך שהוא מפעיל אותך בצורה כזאת. גם אותי דברים כאלו מעצבנים.

אז צריך לקחת ילד ולהסביר לו שאם הוא רוצה שאת תבואי, הוא קורא לך. ובאיזה צורה הוא קורא לך . אבל אם הוא מציק לאחות קטנה , אז תהיה תוצאה לא נעימה. לא יקבל הפתעה , לא ילך לחבר, לא יהיה סרט. ולעמוד בזה.

בזמן הרגוע לדבר כמה זה לא נעים כשמציקים לך

וואי תודה על הדיוק. נכון.אונמר

באמת זה מה שמפריע לי.

שהוא יודע שהוא שהוא בטוח יקבל אותי.

ניסיתי להסביר לו פעם שיבוא להעיר אותי ואני יקום ואני באמת קמה, אבל התפספס. אולי ננסה שוב לחדד את זה עם איזה מבצע.

מזדהה ממששיפור

לא ברמה של סטירה. אבל כן זה מטריף ברמות. גם בין בן 5 ובת 3, הצקות סתם, לא כי כועס. והוא לא עוצר כשאני באה, רק אם אני תופסת אותו או מסיחה את דעתו. אולי זה קשר נורמלי בין אחים בגילאים האלו?

הגיוני שזה תקין.אונמר

אני כן הבנתי מיזה שאני צריכה להיות יותר זמינה באופן מלא

מזמן הבנתי את זה ולכל זה נשאר רק בשעות הבוקר שהם קמים לפני.

ילדים צריכים נוכחות הורית.

היתה תקופהריבוזום

לפני כמה שנים שהבן שלי גם היה מציק ומרביץ לאחותו (הגדולה דווקא), בלי שום פרובוקציה מצדה. וזה באמת היה משגע! אז אני יכולה להזדהות. מצד אחד יש את החינוך שלו, ושם אפשר לומר שנגיד שוב ושוב ואפשר להיות סבלניים אתו וזה יחלחל וכו' - אבל מצד שני יש את האחות, שכאמא שלה יש לי אחריות להגן עליה ולא לתת לה לסבול ממנו. אני חושבת שממש חשוב להבהיר לילד שלא מקובל עלייך שהיא תסבול בגללו ואת חייבת להגן עליה. אבל לא לעשות את זה בכעס עליו או הרחקה שלו - אלה שני דברים נפרדים.

זה דבר ראשון.

דבר שני, באותה תקופה הרגשתי די אבודה מה גורם לו להרביץ לה סתם כך. נרשמתי לקורס קצר של הבית להורות מקרבת "למה הילד שלי מתנהג כך" (או משהו דומה). בגדול הרעיון שהם מביאים הוא שכל התנהגות מגיעה מצורך כלשהוא שמחפש מענה. ולפעמים קשה למצוא בדיוק מה הצורך הזה, אבל חשוב לנסות לחקור: מתי ההתנהגות התחילה? (וזה יכול להיות: מאז שהאחות נולדה, כן?), מתי היא קורית? כשמי נוכח? ועוד ועוד שאלות שיעזרו לנו אולי בסוף להתחקות אחרי הסיבה (אפשר לחפש רשימה של צרכים באינטרנט, יש דברים שאולי אנחנו לא חושבים עליהם). ברגע שנבין מה עומד מאחורי ההתנהגות נוכל לחשוב על דרכים לספק את הצורך שמניע אותה וממילא ההתנהגות השלילית תדעך. ספציפית עם הבן שלי אני חושבת שהיה לו צורך גדול בשליטה כי זו היתה שנה עם המון שינויים: התחלת גן עירייה, הולדת אחות קטנה והמון שינויים שלא בשליטתנו בצוות של הגן (שכולו היה מקסים, אבל הרבה חופשות לידה ועוד). לא יכולה להגיד שהצלחתי מאוד עם לספק את הצורך בדרכים אחרות, כי הרבה מהרגשת הערעור הגיעה מחוץ לבית אבל זה כן עזר שהיה לי קצה חוט מאיפה ההתנהגות הזו מגיעה. ועם הזמן וההתייצבות של הגן גם ההתנהגות שלו נרגעה מאוד.

אולי יוכל לעזור לך. זה באמת מאתגר.

בהצלחה, והרבה נחת מהם!

(חידוד של משהוריבוזום

כתבתי "בלי כעס עליו". אני לא מתכוונת שלא לגעור בו. אני חושבת שכן טוב להיות תקיפים במקרים של אלימות. אבל יש הבדל ענק בין גערה ללא כעס, שמגיעה באופן נקי רק למען חינוך, ובין כעס אמיתי. גם ההורה וגם הילד מרגישים היטב את ההבדל... כאן זו רק דעתי)

נכון. משתדלת ולרוב מצליחהאונמר

אבל לפעמים לא וכן יוצא הכעס...

תודה.

תודה!! אמן.אונמר

מזדהה, אבל אצלי שמתי לב שזה קשור לויסותיום שני

חושי.

לחלק מההצקות כמו לקחת מוצץ - יש תוצאה שתופסים איתו, לוקחים ממנו את המוצץ... מה שנותן מענה לתחושה.

אז אם יש לי יכולת לתת לו אמבטיית קצף או משהו אחר שנותן מענה לתחושה ומרגיע אותו, רמת ההצקות יורדת פלאים

מפה בניק אחר..ברכה כפולה:)

אבל לרגל ההפתעה פתחתי ניק חדש

אז שבוע 7 ראינו דופק והכל,

והיום שבוע 10 הגענו לרופא (בנס שבעלי הגיע גם) והפתעה! יש 2 עוברים. פשוט הלם!!

אז קודם כל הייתי חייבת לפרוק פה

ודבר שני ממש אשמח לשמוע מבעלות נסיון, הרופא אמר שזה הריון מונו בי (אותה שליה) וקצת הרחיב על סיכונים, אז ממש אשמח לשמוע הרגעות שהריון כזה גם יכול להמשיך בטוב.. ובכלל על שבוע לידה, אם צריך שמירה וכו' (אני עובדת בעבודה פיזית)

וגם, עובר אחד התאים לשלב והעובר השני היה קטן בשבוע, קרה למשהי? יש לי ממש פחד שהוא לא יתפתח טוב..

ובכלל כל הרגעות על תאומים יתקבלו בברכה, יש לנו מלא פצפונים בבית תודה לה'!!

וואו מזל טוב! איזה מרגשקנקן שבור

אין לי ניסיון (רק חלום ;))

מקפיצה לך

תודהברכה כפולה:)

האמת שזה ממש לא החלום שלי, אבל ברגע שהרופא אמר את זה שנינו אמרנו מזמור לתחושה בכזאת שמחה😅

זה מופלא.מוריה

לא התנסתי בהריון כמו שלך. אצלנו זה ביבי.

אם ראו מחיצה, המצב יותר טוב.

יש כמובן יותר סיכונים כמו אנמיה, סכרת ורעלת הריון.

סביר להניח שתצאי לשמירת הריון.

ויש בדיקות שלא עושים בהריון כפול.

אישית ילדתי רגע לפני שבוע 37. אבל זה היה הריון תאומים קצת שונה.

היא עוד לא ראה מחיצהברכה כפולה:)אחרונה

רק מהמנח שלהם הוא אמר שזה נראה שהם לא באותו שק ממש.

שמירת הריון כי זה יותר כבד או כי יותר סיכון ללדת מוקדם?

ואם כבר, מתי יוצאת הבטן בהריון הזה? רגילה שעד שבוע 18 בערך אף אחד לא מנחש..

אני מרגישה בגיהנוםמטפחת:)

הפה שלי מלא פצעים-

כבר שבוע. הרופא טוען אפטות. יש לי בערך חמש עשרה חלק על הלשון חלק בחיך.-

כואב לי לדבר, לשתות. לאכול בכלל לא באופציה. הביא משחה זה לא עוזר. פשוט רוצה שירדימו אותי הפה שלי בוער

יאייי. זה נורא!!! 🫂אחת כמוני

אוי ואבוירקאני

תנסי חלב עיזים

וואי. איזה סיוט. מסכנה.רק טוב!

אם אני זוכרת נכון טחינה גולמית על בפצעים גם עוזרת.

ותשאלי את הצאט אולי יהיה לו רעיונות נוספים.

לרופא יש הסבר ממה זה וכמה זמן לוקח לזה לעבור?

וואי, חיבוק!מתואמת

לפני כמה שנים כשהייתה לי קורונה היו לי אפטות נוראיות-נוראיות, ברמה כמו שאת מתארת... (סובלת מדי פעם מאפטות, אבל לא ברמה הזו) ב"ה הן עבאו אחרי כמה ימים (נדמה לי עוד לפני שהחלמתי לגמרי מהקורונה)

יכול להיות שיש לך וירוס? עשית בדיקות דם?

תנסי לקנות עוד תכשירים שאמורים לעזור...

הלוואי שיעבור לך מהר!!❤️

לי אמרו זיהום ובסוף זה היה פטריה.מרימוש!

כשהגיעו לאבחנה הנכונה טיפות ניסטדין וכדו' פלוקנול או משהו כזה פתרו את הבעיה.

לקחו לך משטח? תחזרי לרופאהמקורית

רפואה שלמה♥️

יאא ♥️אונמר

אולי תנסי רופא אחר? איזה כואב זהה

תקחי משככי כאבים, כדי שתוכלי לשתות ולאכולרוח הרים

כמו שצריך. תרגישי טוב!

יש ארטיק מיוחד בשם לימזוררינת 24

שאמור לעזור לפצעים בפה…

החלמה מהירה!!

תודה רבה לכל העונות!מטפחת:)

אני באמת רוצה לחזור הבעיה שיש תור רק בשלישי והרופא תורן יש לי חוויה נוראית ממנו

תרופת סבתא מטורפתתתתותית11

חלב עיזים ישר מהעז, ממש לחלוב ולשתות או לגרגר ישר

היה לי ממש כזה אמנם בגיל יותר צעיר

ברמה שלא יכולתי לדבר

באותו יום הכל נעלם

ממה ששמעתי גם מהסופר זה סבבה.מוריהאחרונה

הבעיה עם חלב עיזים יישר מהעז זה חלילה העברת מחלות.

ירקות/פירות- שמירת טריות בקירורפינק ליידי

איך אתן שומרות על טריות של פירות/ירקות במקרר

מלפפונים. מה ר מאוד נרקבים, מנסה לשים במקרר עטוף בשקית ואז יש אדי מים שמרככים את המלפפונים , בלע שקית הם גם מהר מאוד כבר לא טריים

אני מדברת על טריות של מס ימים לא שבועות....

גם פלפלים קשים מאוד , מהר מאוד לא נראים טוב

הקטע גם שאצחינו אוהבים שהםירות והירקות לא רכים

אשמח לרעיונות איך לשמור את הירקות והפירות במצב מעוחה במקרר

יש חשיבות למיקום בתוך המקרר - במגירות יעודיותאלישבע999

לפירות וירקות.

הירקות בשקיות הניילון מהסופר, כאשר השקיות פתוחות ומאווררות.

המגירות עצמן מיועדות לפירות וירקות (כתוב באנגלית, vegetable and fruit. מקרר סמסונג ישן). אלו שתי המגירות התחתונות במקרר. אין זרימת קור ישירה על הדברים. וגם לכל מגירה, כשהיא סגורה, יש מעין תקרת פלסטיק מחוררת, חציצה ממשבי הקירור שיש במקרר.

זה מקרר עםפינק ליידי

מגירה תחתונה לפירות/ירקות -לא מהדגמים החדשים.

האם נכון, לשים נייר מגבת סביב הפירות ירקות?

כן, זה מה שרציתי להגיד לךאביול

לשים את הטלפונים בשקית עם נייר סופג..זה עוזר, אבל אם יש כמות של מלפפונים אז כדאי לפצל לשתי שקיות.

כמו כן, יש בסטוקים ואושר עד משטחים ירוקים כאלה לפירות וירקות...

מכירה מאוד את מה שאת מתארת

כל ירק צריך אחסון שונהDoughnutאחרונה

ויש סוגי ירקות ופירות שלא כדאי לשים יחד כי סוג אחד משחרר חומרים שמקריבים את השני, יש סרטונים ביוטיוב עם הסברים איך כדאי לאחסן.

ספציפית למלפפונים ששאלת כדאי לשים עטופים בשקית עם נייר סופג, כך הם נשמרים כמה ימים פריכים וטריים.

התלבטות תאורטית על הכנת הגוף ללידההרמה

יש אמצעים והמלצות שונות לקראת הסוף כמו: עלי פטל, עיסוי פרנאום, אמבטיית רוזמרין, נטילת שמן נר הלילה לריכוך הצוואר.

כמה שווה להשקיע בזה ולקחת ריסק שאולי הדברים לא הכי בטיחותיים שיש (בעיקר שמן נר הלילה)

וכמה לשחרר ולהאחז בזה שגוף יודע ללדת כשמגיע הזמן.

אני שומעת דעות לכאן ולכאן וקשה לי לקבל החלטה, אשמח לדעות

אני לא עשיתי כלום מזה האמתהמקורית

כנ"ליעל מהדרום

לק"י

אולי בהריון הראשון ניסיתי קצת לעשות עיסוי.

וטוב שלא התאמצתי לשוא, כי בסוף ילדתי בקיסרי.

ובהמשך גם קראתי שזה לא מומלץ.

ילדתי 4 ילדים בלידות רגילות בשכיבה על הגב, וב"ה רק באחת נקרעתי קצת.

2 לידות עם אפידוראל- באחת מהן נקרעתי קצת.

בשלוש לידות שפכו שמן שקדים בלידה עצמה.

ברביעית נראה לי שלא. או שלא שמתי לב....

(בדיעבד אחרי הלידה נזכרתי שלא הוצאנו את השמן מהתיק. אבל אולי השתמשו בשלהם. לא בטוחה. אבל זה משהו שכן הייתי עושה- זה לא מזיק, ונראה לי עשוי רק להועיל).

תלוי בעיני כמה קריטי לך המטרה (נניח לא להיקרע)ירושלמית במקור

עשיתי קצת עיסוי עם מכשיר פרימאם, וגם את האמבט רוזמרין קצת (בטעות קטפתי ממשהו מרוסס חחח שלא בריא, אבל לא נרשם נזק), והיתה לי לידה מדהימה כמו שרציתי בלי קרע או תפר אבל אין לדעת אם בגלל זה... אז השאלה בעיני כמה קריטי לך המטרה הסופית

נזכרתי שגם פטל לקחתיירושלמית במקור

מהניסיון שלי..חזקה בעורף

בלידה הראשונה ממש הקפדתי לעשות לפני הלידה עיסוי פרנאום, הבאתי ללידה הרבה שמן (שקדים נראלי🤔)

וזו הלידה היחידה שנקרעתי ובגדול🙈

בלידות הבאות, והיו הרבה ב"ה, לא עשיתי כלום ולא היו לי בכלל קרעים🥳 והיו גם תינוקות במשקלים גבוהים יותר💪🏻

קיצר, לא תופסת מזהה בכלל😅

וואי מעניין ממש . השאלה מה היה קורה אם לא הייתהרמה

והאם ילדת עם אפידורל/בלי? אולי היתה יותר הקשה למיילדת? היו תנוחות שונות? שווה קצת להעמיק בזה. זה כל כך מפחיד נשים בליגה הסיפור של הקרעים

לדעתי הפחד מהתפרים יותר גרוע ממה שזה באמתירדנית

והיה לי חתך בלידה ראשונה ובלידות אחרות לא.

כאב במשך שבועיים אבל לא משהו שמפריע לתפקוד, אם זה כואב מדי צריך לבדוק שאין תפר הדוק מדי.

לדעתי להשתגע אחרי כל מיני תכשירים ועיסויים שאולי בפני עצמם לא נעימים, ואז אולי להתאכזב אם בכל זאת יש תפרים זה גם מבאס.

אז תעשי רק מה שטוב ובע"ה יהיה טוב

תראי לי היה סיוטטטטטהרמה

ההחלמה היתה קשה קשה קשה

מתוך 4 לידות 2 היו מאוד קשות מהבחינה הזאת.

השאלה מה אפשר לעשות להמנע במידה ויש נטיה וכמה להשקיע בזה או להשלים עם זה

ובדקו את התפרים כשזה כאב כל כך?ירדנית

מה היה ב2 הלידות האחרות?

יש גם קרעים מאד רציניים..כל הישועות

יש בזה דרגות ומאחלת לכן לא להכיר את הרציניים.

הפחד לא תמיד יותר ממה שזה באמת

ברור שיש קרעים בדרגה גבוההירדנית

שלהם עוד יותר ברור לי שעוד שמן או עיסוי לא יעזרו, אלא עניין גנטי וגודל התינוק..

קרע דרגה 2 לא אמור להיות כזה נורא

לא אמור להיות אבל יכול להיותשמ"פ

מה שכן, מניסיון אם אחרי שבועיים זה לא משתפר ללכת להבדק

במיוחד אם זה מחמיר

ולפותחת - לידה ראשונה עשיתי עיסויים גם עם מכשיר היה לי 3 תפרים בדרגה 2

לידה שנייה עשיתי הרבה פחות נקרעתי פחות למרות שהתינוק היה יותר גדול

בשניהם שפכו לי שמן בכמויות מה שכן בשני לא הפסקתי לחפור להם שממש יעזרו לי עם זה כי בלידה הראשונה תפר אחד הזדהם ותפר אחד לא תפרט טוב והייתי צריכה ניתוח ו

לא צריך לחכות שבועיים, לפני שחרורירדנית

לבקש שיסתכלו אם אפשר לפתוח תפר זה מאוד מקל

אוי היה לי יותר כואב מהצירים והכלנעומית

כאב בסדר הזה

תפרים

הנקה

צירים ולידה

בלידה הזו הייתה בלי אפידורלחזקה בעורף

בכל הלידות אני יולדת על הגב.

חלק עם אפידורל חלק בלי….

הסיבה היחידה שעולה לי, זה אולי בגלל שהעובר היה עדיין מאוד מאוד גבוה, למרות שהייתי בפתיחה מלאה והייתי בלחיצות הרבה מאוד זמן ובשלב מסוים המיילדת עזרה קצת לתינוק, כדי למנוע מצוקה ומשכה אותו. אז הגיוני שזה גרם לקרעים.

מסכימה איתך שהתפרים זה סיוט, בלידה השניה הייתי בהלם מההבדל עם תפרים או בלי תפרים.

לי אישית היה ממש סיוט ומגעיל לעשות עיסוי כל פעם, ואז בזמן אמת ראיתי שזה לא עזר לי בכלל אז לא חשתי שום צורך לעשות בלידות הבאות.

חושבת שאם לא מפריע לך, תעשי, מה תפסידי?

לא הייתי משקיעה בטירוף ובטח לא עושה דברים לא בטיחותיים.

שיהיה בהצלחה ובידיים מלאות, הכי חשוב❤️

אני ממש מאמינה שתה עלי פטל ושמן נר הלילההתייעצות הריון

שהלכתי בכמוסות עזרו משמעותית. אין לי למה להשוות כי בכל הלידות (והיו כמה וכמה) הקפדתי על זה, אבל ב"ה בכולן הצוואר היה רך והלידה התקדמה במהירות

אני אישית לא עשיתי שום דברהשם שלי

והיו לי לידות טובות.

הראשונה היו תפרים, ובאחרות לא.

כל מה שכתבת בטיחותי אם עושים אותו נכוןאמא לאוצר❤

ולא יכול לעשות שום נזק... הוא אולי לא יועיל אבל גם לא יזיק. הכל תלוי כמה זה חשוב לך וכמה השתדלות את רוצה לעשות.... זה דברים שיכולים לעזור ויכולים גם לא❤️ לא ממליצה להשתגע, כן להשתדל בגדר האפשר

לגבי עיסוייעל מהדרום

לק"י

יצא לי לקרוא בפורום שיש מי שאומר שזה לא מומלץ, שזה יכול לגרום לעור להיות פריך יותר ולהיקרע. ושמה שמשפיע זה סוג העור ולא העיסוי שעושים.

לזכרוני כשזה עיסוי ידני.במכשיר (פרימאם למשל) זה לאירושלמית במקור

אה וזוכרת גם שמה שמסוכן קצת זה הבלון (מכשיר אחר)ירושלמית במקור

לא יודעת. במה ששקראתי דובר על עיסוי בכללייעל מהדרוםאחרונה

לק"י

לא פירטו איזה בדיוק.

אני לידה ראשונה עשיתי מלא עיסוייםובסוף ילדתי קיסרידיאן ד.

לידה שניה לא התאמצתי בכלל, היו לי מספיק חששות ופחדים בלידה

ונקרעתי חבל על הזמן (דרגה 2) וההתאוששות היתה די קשה.

אני אישית לא כזה מאמינה שזה עוזר כל הדברים,

בעיניי לנסות ככה בכייף, מה שמרגיש בנח ובסבבה

בלי להיות היסטריים.

שוב לגבי כיתה א'אובדת חצות

אני עדיין מרגישה מעורבבת מהם מאד

יש להם המון חוויות שצריך לשתף ולהכיל , סיפורים לשמוע, עניינים לטפל בהם, שיעורים לעשות.

אנחנו מתמזמזים יחד עם כל המטלות והמאבקים איתם בסדר ערב (לנו יש אידיאל לעשות שיעורים לפני טלויזיה או להתקלח מוקדם ולסיים עם זה- להם יש תוכניות אחרות רוצים זמן מחשב ומסך וכו) ואיכשהו אנחנו גם משקיעים בהם בקריאת ספרון או להביא חבר או לעבוד על קריאה או אנגלית וכל זה מאד לוקח זמן ומגיעים ל11 ועוד לא עשינו כלום ויש כלים בכיור.

פתאום אין לי זמן לספורט אפילו ולדברים שבעבר היה לי זמן.

ושוב אני סביבם מאד ואין לי רגע לעצמי.

אפשר לו"ז ערב עם ילדי כיתה א (מאמהות לילדי בית ספר) בלי להתמזמז אבל גם לא להיות מדי נוקשים? כלומר להביא בחשבון שילד שחזר עייף ורעב מיום שלם וצהרון לא ירצה לעשות שיעורים מייד? אשמח ללו"ז של שעות והצעות מה לעשות בכל זמן מה אתם מאפשרים ומה לא.

סליחה על החפירה ותודה על ההכלה

תודה!!!

מה קשור אנגלית בכיתה א?רינת 24

למה להעמיס סתם?

אצלנו אין כמעט שיעורי בית. רק בשבת יש דף קריאה ובמהלך השבוע 2-3 דפים בחשבון. הילדה עכשיו בכיתה ב' והיא קוראת מצוין אז כנראה שזה עבד…

מציעה לך לדבר עם המורה ולברר איתה מה קריטי בשיעורי בית ומה אפשר לוותר.

הלוז אצלנו:

16- חוזרים מהצהרון

עד 18- חבר/חוג/מסכים/פארק

18- ארוחת ערב

19- שיעורי בית (אם יש, בדרך כלל אין)+ מקלחת

20- זמן התמרחות לצערי…

21- לישון

אצלנו יש המון שיעורי בית ואין חיה כזאת לא לעשות.ואז את תראי

בגלל זה אמרתי לתאם עם המורהרינת 24

לדעתי האישית ומניסיוני עם שני ילדים אין צורך בכל כך הרבה שיעורי בית בכיתה א… זה ממש צער בעלי חיים… חחח

(בניגוד לגילאים גדולים יותר שלדעתי צריך הרבה יותר לתרגל מתמ' למשל ממה שנותנים אצלנו)

הייתי מורידה עומסנעמי28

מילא הייתם שמחים ומאושרים עם ההעשרה הזאת.

אבל נשמע שזה לא עובד לכל הצדדים.

גם ככה עמוס, גם ככה המעבר בין גן לכיתה קשוח, גם ככה תאומים, גם ככה יש אתגרים שלא קשורים, למה להעמיס?

זאת לא שאלה רטורית, תשאלי את עצמך בכנות מה מניע אותך לדחוף אותם לעוד ועוד?

זה דומה לדרך שאת גדלת? זה תנאי בעינייך להצלחה עתידית? זה גורם לך להרגיש אמא משקיעה וטובה יותר (וללוא זה, מזניחה)? , העתיד שלהם מלחיץ אותך?

אולי את דורשת מעצמך הרבה ומצפה דרישה דומה גם מהם?

ולמה?

באמת תשאלי את עצמך מה גורם לך למרדף הזה, כדי שאם העומס קורה שוב, תזהי על מה זה יושב.

אם זה היה בשמחה ובטוב, אז הכל בסדר, אבל זה לא.

הרבה יותר משמעותי בהתפתחות ילדים בגיל הזה זה סביבה רגועה, בית שאפשר להתפרק בו, אמא רגועה, זה נותן ביטחון רגשי שהוא יכתיב את ההצלחה העתידית שלהם יותר מכל תחום העשרה בכיתה א'

רגעים משפחתיים וחוויות חברתיות מעשירות הרבה יותר מכל עוד תוספת לימודית.

היה להם יום ממש עמוס ורווי לימודים, די הגיוני שירצו לפרוק לחץ.

כשאת חוזרת מהעבודה לא מתחשק לך רגע שקט וקפה?

לילדים פי כמה.

אם השיעורים לא ליום שלמחרת, אין צורך כל יום, גם לא נורא אם לא הכל יעשה בשלמות, וכל שאר התוספות להוריד כרגע.

אצלנו היה בערך ככה:טארקו

חוזר ב16 מהצהרון

זמן חופשי, משחקים, מחשב, לצאת החוצה לגן שעשועים וכאלה.. מה שזורם

חמש וחצי בערך אפילו לכיוון שש עשינו ש"ב, לא היו הרבה ולא נמרחנו עם זה אבל גם אם בחר שלא השארנו את המאבק למול המורה ולא מולנו. היה בעיקר בקריאה.

18-18:30 ארוחת ערב(קלה. לרוב משהו מבוסס על פיתות) לוקחת בערך חצי שעה ולפעמים פחות מזה

מקלחות מהירות, יוצאים עד 19 ורבע מקסימום

ולמיטה עם סיפור/פודקאסט/מוזיקה.

פעם בשבוע(לרוב מוצש כדי להתחיל את השבוע בטוב) עוברים על הקלמר והילקוט לראות שהוא מסודר

מערכת לא ממש היה בכיתה א כי פשוט היה צריך להביא חשבון ועברית כל יום והשאר נשאר בכיתה.

אוכל ארגנו אחרי שהוא הלך לישון אבל הוא באמת היה במיטה עד 20 במקסימום.

אני דווקא לא מרגישה שנכון לעשות שיעורי בית מיד כשחוזרים מבית הספר. נכון שככה זה "קל יותר" מצד לזכור ושזה לא ייבלע ביום

אבל ממש רואה אצלנו, וגם זוכרת עלי כילדה ועל אחים שלי, שחוזרים מאוד מוצפים מיום שלם מחוץ לבית שהוא מאמץ מנטלי גדול מאוד

וצריך זמן רגיעה והפסקה לפני מאמץ מנטלי נוסף... יש ילדים שזה בסדר להם אבל לדעתי לרוב הילדים זה נכון ולכן העדפנו שזמן ש"ב יהיה לקראת א.ערב ולא מיד כשחוזרים.

הבת שלי בכיתה א בבית ב2, יש לה ש.ב כל יוםרקלתשוהנ

אבל המורה לא נותנת משהו שלוקח יותר מ10 דקות. אם שתי מורות נותנות, זה רבע שעה מקסימום.

אני לא מבינה את התיאור שלך אז נראה לי שמשהו בתנאי הפתיחה שלכם שונה בהרבה.

מאיפה הגיע האנגלית? הם לומדים אנגלית בכיתה א??

מניחה שאם היתה חוזרת ב4, גמורה מותשת ומוצפת בהרבה, היה לה קשה הרבה יותר לתת מהזמן שנותר לה לשבת שוב ללמוד

לא הייתי עושה שום לוז עם ילדות הכיתה שלה אם היא מגיעה ב4, אין לה שום צורך לראות שוב חברות אלא רק להירגע בבית ולנשום.

יש מקומות שלומדים אנגלית בכיתה א'יעל מהדרום

לק"י

אבל אצל הילדים שלי זה היה קליל. בטח לא כולל חזרות וש.ב.

לוזהמקורית

חוזרים ב16

מסספרים איך היה, מנשנשים משו

משחקים

לפני ארוחת ערב אם יש שיעורים - עוברים על זה (לא יותר מ10 דק רבע שעה בדרכ)

ארוחת ערב+ מקלחות

זמן פטפוטים

20 לישון וביי

אחרי השעה 16 מבחינתי זה הזמן להיות בבית.

לפני שנתיים היה חוג לכל אחד אבל זה היה עמוס מדי

הבת שלי התחילה לבקש להיפגש עם חברות. אני אאפשר לה פעם אחת השבוע, אבל במקביל אבהיר לה שהחברה נמצאת איתה בכיתה כל היום וזה מספיק בעיניי וזה ממש לא הולך לקרות על בסיס שבועי

בעלי דואג להפגיש את הילד למשחק כדורגל עם חברים פעם ב3 שבועות

זהו

אצלנו השב יכולים לקחת 20 דקות, ילד1מנגואיתאחרונה

המורה אמרה שאם לוקח יותר מ20 דקות ,להפסיק ואם קורה כמה פעמים לדבר איתה והיא יכולה להוריד לילדים באופן ספציפי

אנחנו עושים בדרכ שב אחרי ארוחת ערב כי אז גם אני וגם בעלי בבית ונוח שאחד יושב איתו וההורה השני עם השאר/מקלחות וכו

אמהות לצמודים?עיונית

אז מסתבר שאני בהריון.

לא רציתי את זה, מבחינתי מינימוםם עוד שנה...

והתינוק שלי עדיין תינוק! הרגע חגגנו לו שנה, הוא לגמרי יונק ועוד ישן איתי..

השנה הזאת הייתה לי ממש אינטנסיבית עם התינוק. איך עושים את זה כשיש גם פעוט בן עוד לא שנתיים?

אני אשמח לעצות, טיפים, ועידודים שזה שווה את זה 🥲

תזכרי שעוד 9 חודשיםהשקט הזה

התינוקי כבר יהיה ממש פעוט. ירוץ, ידבר במידה מסויימת.. 9 חודשים של הריון זה המון זמן בהתפתחות של תינוק/ פעוט

גם לי קרה, כשהקטן שלפניו היה בן שנה נכנסתיהתייעצות הריון

להריון עם התקן והרגיש לי שהוא ממש תינוקי. היה קשוח באמת, יכולה לעודד אותך שגיל שנה ותשעה חודשים שונה מאוד מאוד מגיל שנה! אמנם עדיין הרגיש לי שהוא תינוק שלי, אבל הוא כבר הלך, דיבר קצת, הבין המון וקיבל את התינוק בשמחה ואהבה.. התינוק שנולד מתוק מדבש, אבל ברור שזה דורש ויחסית צמוד.. תני לעצמך זמן לעכל את האירוע.. מקווה שתתחזקי ותצליחי להכיל את זה בטוב. מוזמנת לפרטי אם תרצי

יש לי צמודים ואחכ לא צמודיםכורסא ירוקה.

ההתחלה עם צמודים קשה, זה ברור, אבל קודם כל את עדיין בתוך הלופ, זה לא להתחיל מאפס עם תינוק (בניגוד ללא צמודים שהיה לי יותר קשה מהבחינה הזאת), ושתיים זה משתלם ממששששששש.

בהתחלה כשאמרו לי שזה משתפר לא האמנתי בכלל, אבל וואו! איזו קרבה ואיזה כיף זה כהורים לראות את הכנופיה הקטנה 🤣 והם ממש חברים ואכפת להם אחד מהשני וחווים חוויות דומות וזה מהמם.

הטיפ הכי טוב הוא לקחת עזרה בהתחלה בלי להתחשבן, לדאוג גם לזמן אישי עם הגדול ולשמוח בעצמך בשבילו על המתנה המופלאה שהוא מקבל שהיא האח החדש (זה ממש לא נאמר כביקורת והגיוני שאת בהלם ומאוכזבת. הכי נורמלי וטבעי. הכוונה היא לא לשמוח שקרתה לך "תקלה", אבל גם אם בשבילך זה קושי בשבילו זה דבר מופלא אז לנסות לראות את הפן הזה ובו להשתדל לשמוח)

אצלי הרווח בדיוק ככהרקאני

וההבדל בין גיל שנה לשנה ו9 הוא ענק

כשילדתי היא כבר ממש הייתה פעוטה

כן זה לא קל

גם הריון עם תינוקת זה לא קל

ובסוף הם כן דורשים שניהם

אבל זה ממש בסדר

הרבה פחות קשה ממה שחשבתי שיהיה

לי יש צמודים במרווח של שנהקל"ת

ההתחלה קשוחה, אבל ב"ה הם גדלים והם החברים הכי טובים😊

לי יש מרווח של שנה וחודשייםהמקורית

זה באמת יהיה קל יותר ככל שיגדלו. עד אז תחעזרי במי שניתן ובמה שניתן

בשעה טובה♥️

שנתיים הפרש זה צמוד?שושנושי

בהתחלה כמובן שהיה מאתגר, בהריון לא היה לי קל בכלל.

אחרי הלידה הייתי חייבת שבעלי יהיה נוכח כי לא הסתדרתי לבד.

היום?

הגדות בן 4, הקטן בן שנתיים - ואני פשוט מודה על הילד הזה שהצטרף אלינו בתזמון הזה.

המון כוחות!

עוד לא מניסיון אבל כמוךאנונימיות

עד עכשיו פערים של שנתיים וחצי ושלוש וחצי.

ופתאום הריון מפתיע .. יהיה ביניהם שנה ו10

אני רק יכולה להגיד שההבדל בין גיל שנה לשנה וחצי ועוד יותר שנה ו9/10 הוא עצום.

ממש פחדתי בתחילת ההריון גם שלי היה הכי תינוק יונק ומשם איתי והוא גדל.

אני כבר מתחילה שישי ומצלילה לראות איך זה קורה.

לפני שלושה שבועות נגמל מהנקה...

ובכללי הרבה יותר עצמאי תקשורתי הוא כבר מבין הכל!

ליooאחרונה

צמודים היה קשוח מדי

על סף הבלתי אפשרי

והעצות שלי

לדעת שזה קשה מדי

לא לצפות להסתדר לבד

לחפש כמה שיותר עזרה וחלוקת עבודה הגיונית

אפשר סקר הריוניות? 😍 איזה שבוע ואיך מרגישות?הרמה

וואי ממש מתסכלשמ"פ

זה אפילו מכעיס, אני התלוננתי גם על כאבי גב בגלים והרופא ממש צחק עלי שאם זה היה צירים הייתי כבר יולדת ושאני היסטרית וזה הרחם שגדלה וכו'... כמה שבועות אחר כך הייתי עם שמירה התמיכה ....

וב"ה שימשיך כך! בע"ה תזכי ללדת בזמן !