בבית שמש בטיפול אישי יש את פייגי פולק שמאד עזרה לי בזמנו.
טיך שזכור לי לוקחת 400 אבל עזרה לי לפתור קושי מסוים ברבע מהזמן שהייתי אצל אחרת שלא עזרה

אני ממש מציעה לבדוק באתר של קופת החולים שלך

לכל קופה יש רשימה של מטפלים שאפשר להגיע אליהם בהסדר וזה מחיר מאד זול. אישית מכירה כמה שהגיעו ככה למטפלים מעולים שעברו איתם דרך ארוכה.

זה כן דורש שיעורי בית להתקשר אחד אחד ברשימה ולראות אם נשמע לך מתאים ואם פנוי בכלל..

וקצת ניסוי וטעייה, לפעמים מתחילים וזה לא זה וצריך לנסות מישהו אחר. אבל זה גם בטיפול פרטי ויקר יהיה ככה. 

לא התנסיתי איתם באופן אישי

אבל שמעתי שעוזרים להתאים מטפלת ולממן טיפול למי שצריך...

חיבוק יקרה והלוואי שתמצאי מישהי ושיהיה לך ולכם טוב יותר!

שלד עם אמבטיה וטיולון ואפשר להוסיף גם סלקל

האמבטיה זה עד גיל חצי שנה בערך 

ומגיל חצי שנה עוברים לטיולון

מכירה כאלה שקנו רק טיולון מגיל 0 אבל צריך לשים לב שהוא נשכב 180

אז זה חלק שחשוב לי 

אבל באמת מעדיפה לא סלקל כדי שאוכל אם ארצה להשכיב אותו לאורך זמן

לק"י

שעולה כמה מאות, ולשים מזרון.

אבל נראה לי שאמבטיה יותר נוחה לשינה לאורך זמן. נניח אם יוצאים החוצה 

כי הדגמים שאני ראיתי זה לא בא ביחד, או יקר מאוד ועולה כבר כמו שתי עגלות...

וטיולונים שנשכבים לגמרי לא ראיתי בכלל, רק כאלה שמיועדים לילדים גדולים יותר. האמת שבעיקרון זה היה אמור להיות אידאלי מבחינתי, אבל לא ראיתי

כמעט כל העגלות שאני מכירה זה ככה

לי היה שיקול נוסף שילדתי בתחילת החורף

אז היה חשוב לי האמבטיה כי זה ממש מגן מהרוחות והקור

וגם היה חשוב לי גלגלים גדולים וחזקים

יש כאלה שחשוב להן מתקפל בקלות וקל

יש ביד 2 עגלות ממש טובות

לקנות בחנות זה ממש יקר

שלנו עלתה בערך 4000 ויש הרבה יותר מזה

אני ממש מתלבטת אם יד 2 או חדש

מצד אחד יד 2 זול יותר, מהצד השני זה ילד ראשון ואני רוצה שזה ישרוד גם לילדים הבאים

ואז משתמשת בעגלת אמבטיה מיד 2 רק לתקופת האמבטיה ולא לתקופת הטיולון

ובתור טיולון משתמשת בחיקוי של דונה איקס (בשונה מדונה איקס הוא מרווח יותר ונוח יותר) שמתאים גם כסלקל

לי ולחברה יש עגלות זהות, שלי הייתה חדשה במקור ושלה מיד 2. אין הרבה הבדל...

מה שבעיקר צריך לדעת זה לשמור עליה ולאחסן נכון

בחיפוש פשוט בגוגל מה שעלה

יכול להיות שעלה לך רק האמבטויה או רק הטיולון

אבל הדגם כן מגיע עם שניהם?

לדעתי גם בגלל שלא השקעתי יותר מדי בחיפוש עלו לי רק מה שהאתרים דוחפים בראש, והגיוני שזה לא מה שאני מחפשת

תכתבי "טיולון מגיל לידה".

זה יותר יקר מטיולון פשוט כמובן,

אבל זה מה שמתאים בגילאים האלה לדעתי.

יש מגוון מחירים רחב (ופערים בין חנויות) ויש יד2...

אני בערך בגיל שנה העברתי לטיולון פשוט.

גם מטעמי משקל (העגלות מגיל לידה יותר כבדות) וגם כדי לשמור על העגלה היקרה לילדים הבאים בעז"ה.

ופחות על אמבטיה

אמבטיה אם חשוב לך הייתי לוקחת מאגורה, יש כמו מים.

תחסכי כסף ומקום איחסון.

ואת הכסף תשקיעי בטיולון...

לגבי טיולון כדאי להגדיר צרכים,

הטיולון הכי טוב שהיה לי (והיו הרבה) היה ביבה של טאי טאי, בעיני הוא מושלם, הבנתי אגב שיש לו גם ערכה לניו בורן (אין לי מושג מה זה אומר) אבל הוא נשכב 180 וגם המשענת רגליים עולה עד למעלה.

וגם בצערנו שלא נוכל לצאת להתאוורר מידי פעם מהמשפחתיות אצל חמותי

הרבה פעמים אצלנו קר עדיין בפסח, נתחדש בשבועות בעז"ה

ואי אפשר ללבוש קצר

אבל בחורף אצלינו קר מאדדד

ולובשים בגדי שבת מקטיפה וסריגים

אז אי אפשר ללבוש אותם בפסח

ולכן צריך לקנות עונה שלישית שנקרית מעבר (לילדים לכל הפחות. הגדולים עם ארוך תמידי ובפסח שמים סריג דק)

מבאס ממש

שבתחילת החג היה קר, ובהמשך נהיה חם.

וככה היו לי מספיק בגדים לילדים בלי לכבס.

עכשיו קניתי לקטן מכנסיים ארוכים.

וגם לגדול אני צריכה לקנות, כי הוא בדיוק קרע אחד משני המכנסיים שלו.

לבנות זה פחות משנה, כי בדרך כלל גם בחורף הן עם שמלות דקות, ופשוט לובשות גופיה וגרביונים מתחת.

אני גרה במרכז וברור לי שלערב פסח צריך שרוול ארוך,

לכן משתדלת להזמין בגדים עם שרוול ארוך דק במבצעי סוף עונה של סוף החורף, שיהיה לפסח.

בהמשך העונה כשיש לפעמים כבר מחירים שפויים יותר על בגדי קיץ מחדשת להם גם בגדי קיץ

לק"י

אם זה קצת, אני חותכת את החלק הירוק.

ותשימי במקום מוצל. אני שמה בשקיות קרטון שמביאים לנו במשלוחי אונליין. השמש גורמת להם להפוך לירוקים.

מה, יש לה תקופת מבחנים אחרי פסח?!

הכל טוב. נחמד אם היא תדע קצת על החג, אבל ממש לא בקטע של "פיגור בחומר''.

אני אפילו לא מכניסה את המושג "ללמד אותה" בגיל כזה כחלק מהגדרת התפקיד.

היא לומדת איתי מהחיים וזה אחלה.

אם תדע את עשרת המכות, בונוס. זהו.

כל השאר זה בונוס!!!

אני אלופת העולם בנקיפות מצפון

בעלי אומר שההריון 9 חודשים כדי שיהיה לנו זמן להמציא את כל המחויבויות האלו שלא ניתן אף פעם לעמוד  בהם.

אבל ללמד את הילדה? בגן חובה? אותיות??? בזמן מלחמה!

כפרה עליך, כל הגן שלה בבית! כל השנתון!

נראה לך יש אמהות בגן שיושבות כרגע ללמד אותיות??

אימהות במדינה הזו קורסות, לא מבשלות, בקושי מקפלות כביסה ואת -

אופה!! איתה!! ביחד!!! (את יודעת, פסח עוד רגע..)

תשמעי, מגיעה לך מדליה וזהו זה!!

אני מתחרפנת מזה, גם לאחים שלי בגן יש עכשיו שיעורי בית! בגיל חמש (שכמובן נופלים בעיקר על ההורים, כי איזה ילד בן חמש יצליח ללמוד לבד...)

אם היא תלמד על פסח רק בליל הסדר הכל טוב, זה המטרה שלו. חוץ מזה שהיא רואה את ההכנות בבית ולומדת גם מהם. תני לה להינות קצת, היא לא צריכה ללמוד ולהספיק חומר בגיל הזה, ובטח שזה לא צריך ליפול עלייך בתקופה המשוגעת הזאת

אני שולחת ללמוד בגן ובבית הספר, מעבר לזה בבית אני לא מלמדת כלום באופן דידקטי בבית.

ילד יכול וצריך ללמוד באופן אינטואיטיבי מצפיה בהורים או מעבודה איתם.

אפשר ללמוד המון מהחיים עצמם.

ממיון של כביסה, מבדיקה של אורז, מהשריה של חסה במים.

מבחינה חינוכית בזה מסתכם תפקידי.

השאר זה נשיקות וחיבוקים.

ובגלל אם כרגע אין גן ובית ספר משמע שלכוווווולם אין גן ובית ספר.

כשהיא חוזרת לגן כל החברות שלה יהיו באותה הרמה.

אני לא מכירה אף אמא שבאמת מלמדת עכשיו משהו לקראת החג.

כולנו טובעות בעבודה או ניקיונות לפסח או גם וגם.

הגשת לה היום אוכל?

קינחת לה את האף?

נתת לה נשיקה?

את לא סתם אמא את סופר אמא.

ובימים אלו זה סופר מספיק. 

ולעניין הפסח המצווה היא בחג עצמו ולא בימים הקודמים לו. 

לק"י

כי זו שנה ראשונה שלו בגן עיריה, והוא לא למד את זה עדיין.

מספרת לו בע"פ, אבל אולי כן אראה לו גם בתמונות.

וגם לי חסר הזמן להיות עם הילדים, כי כרגע אני מנסה לנצל את הזמן לנקיונות. וזה כשאני עוד בחל"ד. אם הייתי צריכה להקדיש לעבודה עוד אפילו שעתיים ביום, היה לי עמוס עוד יותר....

היו צריכים לעשות את המלחמה הזאת אחרי פסח😂

אז באמת בלי ציפיות, מה שאת עושה זה מצוין.

אני אישית כן מלמדת קצת את הבן שלי בן 4 על פסח.

הוא כל היום מבקש שאדפיס לו דפי צביעה ויצירה אז מדפיסה דברים שקשורים לפסח

ואז כשמביאה לו את הדף מסבירה לו קצת

נגיד דף של אפיית מצות מסבירה לו איך מכינים מצות. זה בדיוק 2 דקות

מביאה דף של עשרת המכות אז קצת מרעננת לו את הזיכרון על המכות

הם למדו את זה בגן בפרשת שבוע לפני חודשיים בערך.

וגם שמה ברקע שירים של פסח כדי שיכיר בליל הסדר שירים של מה נשתנה, אחד מי יודע וכו'.

בגיל 4 כדאי לספר סיפורים, לא משנה מה, רק שיתאימו לגיל, לנסות לשחק משחקי קופסא, אבל רק אם מסתדר לא בלחץ, להציע טושים, צבעים, פלסטלינה...

אפשר בהחלט לשוחח איתה תוך כדי מטלות הביתה- הדחת כלים, טליית כביסה, לדבר להקשיב...

אני מנחשת שאתם במסגרות חרדיות? נראה לי הלחץ שם על קריאה גדול יותר, בעז"ה אם היא ילדה ללא קושי מיוחד אין שום סיבה שצריך להיות בלחץ ולהקנות אותיות. הכל בסדר, היא בטוח תלמד

אצלנו למדו רק שנה לפני כיתה א (אבל לא הבנתי ככ בת כמה הבת של הפותחת)

אצל בנים זה אחרת

ובעלי ביקש ממני לא להכין אותו לפסח. שהכל יהיה לו חדש ומעניין בליל הסדר.

ובכללי בגיל 4 אין פיגור בחומר

מי קבע את הקצב ומי יבדוק אותו? מקסימום שנה הבאה תלמד על פסח.. ❤️

היא בת שלוש וחצי, אמרתי גם עירייה חשבתי זה מושג בינלאומי לגיל הזה חח

ופשוט אולי כי כל הילדים סביבי הם לא בכורים אז שומעים מהאחים גם אני מרגישה שכאילו רק שלי לא יודעת מה אוכלים בפסח ומה מארגנים ובלה בלה בלה

היא כן יודעת שצריך לנקות ושאסור חמץ כל מיני כזה

אבל אני מרגישה שאין לי זמן לשבת איתה

וללמד אותה דברים

להסביר לה דברים

אותיות צלילים שלהן וכזה

בשבוע האחרון התחלתי לשים לה בבית שירי פסח אבל חוץ מזה… לא מגיעה כלכך…

וגם אני לא כל יום שמתי לה את המפגש היומי במרחב הקולי (כמה זמן ילדה לכולה להקשיב לגננת מדברת בטלפון?…) אז אני כזה וואי שלא הפסידה גם מה שלמדו שם 

לק"י

הבן שלי בגיל הזה ואין לי מושג אם לומדים אותיות, אולי קצת בכללי או כל פעם אות אחרת. אבל זה לא רציני.

את יכולה ללמד תוך כדי החיים, למשל צליל פותח, או את האותיות של השם שלה.

ובגילאים האלה חוזרים על הרבה כל שנה מחדש, אז שתשלים שנה הבאה

בכללי זה גיל ממש צעיר להתחיל ללמוד ויהיה לה עוד הרבה זמן להשלים, אז בנחת. ובאמת כמו שכתבו פה לגבי פסח- אפשר גם בליל הסדר עצמו (וזה אפילו המצווה), לא חייב הכנה מראש

איזה חג מעניין יהיה לה

היא תשאל מלא שאלות

ותסבירו לה במהלך החג מלא דברים

ולשנה הבאה החוויה תיחרט לה חזק והיא כבר תזכור מה היה השנה

ובמרחב הקולי לא נראלי מלמדים יותר מידי הכל טוב

את אמא מהממת

וזה שאת חושבת על זה רק מעיד שאת עוברת את התקופה הזאת הכי טוב שאפשר

נראה לי רוב האימהות בישראל כרגע, מרגישות הקלה אם הן הצליחו להעביר עוד יום בלי שהילדים אכלו אחד את השני.

אצלנו רבים, מבלגנים, קצת משחקים אוכלים ואם הצלחנו לעשות וי על כל זה והילדים גם הלכו לישון בסוף, אנחנו אלופי עולם. ולי יש ילדים בבית ספר

אני משתמשת במה ששולחים מהמסגרות רק אם זה תורם לנו להעביר את הזמן. שום ניסיון להעביר תכנים לימודיים משמעותיים.

זו התודעה כרגע

אז אני חושבת שאת יכולה לגמרי לגמרי לשחרר ולשמוח מאוד שאתם מצליחים הרבה מעבר 🙂

אני מחברת 2 טבעות באופן קבוע. לא הצלחתי יותר מ3 וכשחיברתי 3 הופיע דימום לא צפוי, אז 2 טוב לי.

כן הרגשתי ירידה בחשק, אבל לא טוטלית כמו גלולות.

עדיין יש תחושה מחזורית, כמו עם מחזור, שבוע של חשק, שבוע של עצבים לפני הזמן שאמורה לקבל או להחליף טבעת. אבל בגדול הכל הרבה יותר רגוע ופחות סוער, פחות ממחזור רגיל.

(אפילו המלצתי לחברה מהעבודה, גרושה, שהתלוננה על תסמינים קדם ויסתיים)

נראה לי ששווה לנסות.

אם לא ילך לי טוב אז אלך לרב לשאול על דיאפרגמה ויתכן שיאשר לי בלית ברירה 

ולכן אין לי ניסיון מעבר

אבל זה לא מחייב שיקרה גם לך. עד שלא תנסי לא תדעי

אחרי שיחה ממושכת אתמול בגינה

זה פשוט אינדיווינדואלי.

שימי לב שנובה רינג לא מומלץ לנשים עם הפרעות חרדה.

לקח זמן עד שהבנתי שזה מהסרזט.

אני מתלבטת אם יש מה לשאול טת הרב שלנו לגבי דיאפרגמה.. הכי היה באלי את זה

אבל לא יודעת אם זה מקובל במגזר שלנו

אולי הרב אפילו לא ידע על מה אני מדברת?? 🫣

בעלי מסתדר עם זה מצויין

אני יכולה לכתוב לו בדיוק את כל הנתונים כדי שלא יפספס. 

לא זוכרת מדויק מתי בהקשר הזה...
הפסקתי עם הטבעת רק אחרי שהרגשתי לגמרי בסדר! ככה שלא חושבת שהגביר ולא מנע מלהתגבר על הדיכאון

מחברת 3 טבעות וזה ממש סבבה.

מבחינת תופעות וכו' קשה לי לדעת כי השתמשתי גם תוך כדי הנקה (לא של תינוק קטן)

הלוואי וזה יהיה לי טוב

אבל חברה שהמליצה לי אמרה שלא השפיע לה על החשק

וגם לא חוותה תופעות בולטות

וחיברה כל פעם 2 טבעות אם אני לא טועה

סליחה שאני שואלת

פשוט מתלבטת מה לעשות אחרי הלידה

וזכור לי שהיה לך התקן מירנה

לא היית מרוצה בסוף?

לגבי המירנה

הוא היה לי מצויין כמעט שנתיים

עד שהתחיל לעשות בעיות

אבל כנראה לא טוב לי התקנים באופן כללי כי זה קרה לי גם עם התקן נחושת.

כרגע אני עם אנטיביוטיקה והוצאתי את ההתקן

השפעה הומונלית- בהתחלה הייתי עצבנית ברמות קיצוניות!! לא הכרתי את עצמי.... עד שמישהי אמרה לי שמוכר... מתישהוא  נרגע

החשק לא הושפע בתחושה שלי...

הייתי מחברת 2 טבעות והדימום היה מתחיל לפני שעברו שלושה שבועות בטבעת השניה....

בכללי היה לי ממש  נח! לזרוק ולשכוח....

ושליטה מסוימת בתאריך קבלת הווסת...

אם שמים טבעת ומחברים במקביל לזה שיש התקן לא הורמונלי, זה יכול להאריך את זמן הטהרה?

זה הגיוני בכלל לעשות דבר כזה?

אם יש התקן?

פרימולט מידי פעם 

אצלי

גם על החשק גם על מצבי רוח גם השמנה כל החבילה😜

מניסיון של כמה שנים

אם תרצי אוכל לפרט לך בשמחה

גם בפרטי

( מונעת עם דיאפרגמה וגם בעבר מנעתי איתה וזה חיים אחרים.. להיות בלי השפעה הורמונלית)

בהכרח מורידה את החשק, לכל אחת ברמה אחרת...

אני אישית הצלחתי לחבר רק 2

בשלישית כבר קיבלתי ..

בהצלחה 

כמו סטייקים לעל האש, דגים שלמים לתנור, פסטה מצוננת למוקרם וכזה

מעדיפה מאשר הזמנות מבחוץ, אבל בהחלט יקר יותר

ברור שצריך להתפנק ונמאס מהמטבח!

באמת מתביישת כ ימוציאים המוןן

זה התחיל בתקופת עומס בעבודה ב הריון

ונהיה הרגל

הגענו ל1000 פלוס שח בחודש

עכשיו מנסים למתן

אבל אחרי שמתרגלים זה קשה...

אבל יש לי תקציב תן ביס וגם ככה עובדת מהבית

וגם נתנו לנו תקציב נוסף בגלל המלחמה (מה לא יעשו העיקר שנעבוד)

וגם הייתה לי יתרה יפה בקרדיט.

אבל

גם בלי כל זה, מבחינתי מה שאני יכולה להקל על עצמי כדי להחזיק בשוק העבודה שגם ככה קשוח- עדיף.

אני לא מזמינה כל יום, אבל גם אם יצא 1500 שקל עד פסח, זה בערך חצי על חשבוני (השתתפות עצמית פלוס שווי מס)

750 שקל זה מה שאפסיד בכמה ימים של חלת גם בהתחשב בדמי אבטלה (לא חישבתי מדוייק אבל ברור לי שההוצאה לא מתקרבת לאובדן הכנסה צפוי, זה ברעיון)

וחוץ מזה שביום רגיל אני משלמת על הנתיב המהיר מאותה סיבה (הוצאות שמאפשרות לי להתפרנס בכבוד)

וגם על דלק

וכרגע כמעט לא נוסעת

אז מתקזז.

חוץ מזה שבמצב חירום זה לא הזמן לחסוך. לא לאבד את הראש, אבל מה שיכול להקל- כדאי.

קחי בחשבון שהרוב בפורום גרות ביישובים, אין כ"כ מאיפה להזמין אוכל מלבד פיצה אז גם אין כ"כ את ההרגל הזה.

כל אחת והאפשרויות שלה להקל, מאמינה שכולן מקלות על עצמן, כל אחת בדרך שנוחה לה.

לי עוזר גם שניצלונים קפואים מוכנים, שניצל תירס, ציפס קפוא שרק שמים בתבנית ולתנור.

ופסטות לא נמאס פה. הילדים יכולים להכין לעצמם כל יום.

אני מאוד מחושבת בקטע הזה של הזמנות

ולפעמים מדמיינת כמה ימים מה ומאיפה אני אזמין

ואז עד שמזמינה מגלה שזה לא כזה טעים כמו שדמיינתי 🤭

תמיד מנסה לדמיין את הסיטואציה של להזמין אוכל, אין לי את זה בלקסיקון בכלל 😅

כן, בהחלט מוצאת את עצמי בלי סוף במטבח. אבל לרוב לא מכינה דברים עם שלבים, בערב זה לרוב טוסט וירקות/ חביתה וירקות. גם בבוקר בסגנון הזה... לא יודעת איך מצאתי את עצמי היום מכינה כנאפה אחרי הטוסטים... טוב, נו, חיסול חמץ. 

אם זה עוזר לך להתפנק ולהתנחם וחוסך לך להכין- עופי על זה ותהני!

כל עוד זה מתאפשר לך כלכלית- מצוין, אם לא תבדקי מה המינון שמתאים לך ולא (לאחרים...)

אישית גם אני בתקופות משוגעות כאלה מזמינה יותר מהרגיל😉

לא מזמינה כי אין פה,

אבל כל יציאה למשהו קרוב מלווה באוכל לי ולבעלי מי שנשאר בבית קונה גם לשני.

על הפנים כי גם משמין יותר,

אבל אני סימתי עם לחשוב.

אם נגמר התקופה הזו ואני שפויה זה יהיה נס.

היה לי היום יום הכי מזעזע שהיה לי מאז שאני זוכרת את עצמי,

ואני באיבוד שפיות.

שיהיה אוכל בלי סוף קנוי ותפאדאל. מה שלא הורג מחשל ונתמודד אחרי זה עם ההשלכות.

טעטע שיגמר הטירוף הזה

(בעצם פיצה כן, יחסית. יוצא פעם בשלושה חודשים בערך🙈)

אבל קונים הרבה אוכל מהיר הכנה (צ'יפס קפוא, כדורי פלאפל ופירה קפואים, מרקים ואורז בשקית, טבעול... בגזרת הבריא זה טופו וכרובית/ברוקולי, שיחסית מהיר להכין אותם, וגם קטניות בדוקות כדי לחסוך זמן בדיקה)

אני לא אוהבת לבשל, ומנסה להקל על עצמי ככל האפשר. הילדים שלי כן מבשלים/אופים, אבל מלבד הבכורה הם לא מכינים דברים מורכבים מדי, אז עדיין צריך עוד דברים...

מבחינתי כל עוז זה אפשרי כלכלית, אז למה לא. מנסה גם לחשוב על הבריאות לפעמים, אבל זה לא בראש מעייניי, מודה...

אנשים שמאמינים הרבה מוציאים כל חודש כמה אלפים על אוכל בחוץ.

אני אישית כל חודש לפחות 1000 שקל. קבוע.

אז גם אם זה כל הזמנת פיצה 1000 שקל שזה מיליונים כי כמה פיצה אפשר לאכול,

עדיין זה פעם בשלושה חודשים...

אז תהני מהפיצה חחח זה סביר לגמרי

כי אני לא אוהבת🤭

מזמינים מגש אחד, וגם הוא בקושי מספיק לכל הילדים...

וכן, היו תקופות שהזמנו הרבה יותר בתכיפות @שיפור (הריונות וכאלה)

לנו יוצא יותר, לדעתי. (כתבתי פעם בשלושה חודשים, אבל לפעמים אלה הפרשים קטנים יותר)

ובאמת כל פעם מחדש אנחנו מתלבטים אם להזמין עוד מגש...

ממשפחה של שמונה ילדים היה להורים שלי קטע תמיד להזמין מגש או שניים וזה היה ממש מבאס. כי לא היינו באמת שבעים ממשולש או שניים וזה היה משאיר טעם של עוד בקטע מעצבן🤣

והיום יש פיצות ככ זולות של 30 שח למגש (גרנו בחור והפיצה היחידה שהייתה שם הייתה 60 למגש!), שאם כבר מזמינים- אז יותר כיף שיהיה משביע באמת..

כאילו יכול להיות שלילדים שלך זה מספיק, אבל אישית חושבת שעדיף להזמין בתדירות יותר נמוכה אבל בכמות מספיקה.. 

יש מקומות זולים יותר באזורנו, אבל אנחנו מעדיפים להזמין דווקא מהפיצרייה הזו, כי אנחנו סומכים על הבעלים וגם חשוב לנו לפרנס אותו...

אבל אולי באמת צריך לשאול את הילדים מה הם מעדיפים.

בד"כ זה מגשים יותר גדולים מהמגשים של ה30, וגם הפיצה הרבה יותר טעימה.

אז אם את מתלבטת בין זה לבין 2 מגשים קטנים, אולי עדיף את הפיצה הזאת.

אנחנו פחות ממכם ו-3 זה המינימום. אפילו לרוב לוקחת 4.

נכון שהמגשים הזולים קצת קטנים יותר אבל עדיין מגש אחד זה לא הרבה...

ומהמגשים של ה70 ש"ח 🙈

אם אני לא בבית קפה, זה יום נאחס מבחינתי.

משתדלת לא להוציא המון בכל פעם, אבל את מתארת לעצמך שבסוף זה מצטבר.

אני לא עושה ציפורניים וקונה הכל יד 2, אז איכשהו זה מתקזז.

באמת זה הפך להתמכרות שקשה לי לצאת ממנה. אני מבינה שזו התמכרות בגלל שהמוח שלי כבר מחווט לזה שבלי בית קפה= יום חיוור ומעצבן. 

כרגע אין לי מוטיבציה לצאת מזה, אז זה נשאר ככה
אגב, לבית קפה הלכתי 3 פעמים בשבוע גם כשהיינו בשפל של השפל. 
יש משהו שם שאני פשוט אוהבת בטירוף

כבר הרבה זמן.

מתחילה עכשיו (שוב....) רומן שכבר הרבה פעמים התחלתי וגנזתי. זה ממש תרגיל לנפש באיך לא להתייאש

זו האווירה בבית הקפה שעושה לי את זה, וכמובן קפה ומאפה טעימים... 

בגדול הדרום מוגן יותר מהמרכז.

יש ממד? 

וגם בדרום בימים האחרונים רועש יותר.

אומנם לא כמו בצפון, אבל עדיין יש לאחרונה יותר ממה שהיה קודם.

זה פחד שמנהל אותך.

זה בסדר לפחד, אבל כדאי לקרוא לשיקול בשמו. לא לצאת בכלל מהבית זו כבר לא זהירות נדרשת, זה פחד לא רציונאלי.

לדעתי מבחינת מה שאת מתארת עדיף לנסוע.

זה גם יותר בריא לנפש בטווח הארוך.

היציאה הראשונה היא מפחידה. גם השניה. השלישית כבר הרבה פחות,

ואז כבר הכל קל יותר לנפש.

השיקול של בעלך גם לא הכי הגיוני, כי במצב כזה מי שבוחר להיפגע זה שלו.

אם את שמה את זה מה גובר על מה:

הפחד שלך מול ההיעלבות של חמותך זה אכן דילמה שעלולה לפגוע בשלום בית.

כדאי למסגר את זה אחרת.

שמירה על אוורור, משפחתיות, סוג של החיים ממשיכים

מול לעצור הכל.

ללעצור הכל גם יש מחיר.

וזה רק הגיוני שאם אין לך למה לצאת את לא יוצאת, ולכן לא רוצה לצאת.

לעומת זאת בעלך כן יוצא, רואה שהחיים ממשיכים ולא מבין למה לשנות תוכניות לפסח.

אם תסתכלו מה עומד בבסיס של ההעדפה של כל אחד מכם זה יעזור לכם לדון בלי לפגוע בשלום בית.

אגב אנחנו לא נוסעים לחמותי, אבל משיקולים אחרים שגם קשורים למלחמה.

אולי יש דברים אחרים שגם מטרידים אותך אצל חמותך חוץ מהנסיעה עצמה ובמכלול כבד עליך להתארח במצב הזה.

אז באמת בכללי לא נעים לי שם, אבל כשצריך אני באה בלי תירוצים

עכשיו אני מפוחדת וגם למשפחה שלי אני לא יוצאת בימים האלה..

ובאמת הדילמה זה בין הפחד שלי לפגיעה בחמותי, זה מדויק להפליא

במצב שאת גם ככה עם עצבים מתוחים, זה לא מומלץ.

כמו שלא מנסים עוגה חדשה על אורחים, רק עם מחיר יותר משמעותי.

את יכולה להסביר לבעלך שאת לא רוצה להגיע למצב שאת חלילה פוגעת במישהו וגם לא רוצה להיות מאופקת מדי ולכן לטובת כל הצדדים עדיף פחות אינטרקציה כרגע.

לא כי את לא אוהבת את חמותך, אלא להיפך את אוהבת אותה ולכן מעדיפה לשמור על נפרדות.

כשאת אומרת את המילה "ונשמרתם" יש בזה משהו שאולי גורם לך להרגיש בסדר, אבל זה גורם לצד השני להיות לא בסדר בו זמנית.

כי ב"ונשמרתם" יש נכון ולא נכון.

כשאת משתמשת במונח פחד, זה אינדיוידואלי.

את יכולה לפחד ובעלך לא לפחד ושניכם צודקים. זה לא אחד על חשבון השני ולכן השיח הוא יותר של הבנה.

בלי קשר לליל הסדר כדאי לך לצאת להתאוורר . זה חשוב. להיסגר בבית זה להיכנס למערבולת פחד וזה עלול להוביל לירידה במצב רוח ולדכדוך.

בכל אופן כדאי לוודא שחמותך לא נשארת לבד בחג.

זה גם לא מתאים וגם סביר שבעלך לא ישתכנע לא לנסוע. אם יש לה עם מי לעשות את החג אולי יהיה לו יותר קל להשתכנע.

היא לא תהיה לבד אחרת לא היה לי ספק בכלל אלא לבוא

ויש לנו בית פרטי אז אני יוצאת למרפסת וזה מספיק לי להתאוורר, אני גם ככה אחת של בית.

וכנראה באמת צריך לנסח את השיח בצורה נכונה

אנחנו לא יכולים לעצור את החיים.
דווקא יציאה מהשגרה ומפגש משפחתי גדול יכול לתת כוחות ולחזק..
ואם הקב"ה רוצה הכל קורה בכל מקום..

שקט פה יחסית

הרבה יותר טוב מהמרכז

ואני באופן אישי חושבת שהנסיעה לא בטוחה ולא הייתי נוסעת, אתם צריכים להתרגל שלא עושים דברים בגלל שמישהו אחר ייפגע.

אם אמא שלו עלולה להיפגע- שתתגבר, היא אישה מבוגרת והיא מסוגלת.

הבן שלה לא יכול להחליט החלטות על כל בני המשפחה שלו בהתחשב ברגשותיה.

מעבר לזה - מדובר בהחלטה זוגית של שניכם.

אם מישהו חושש- אני חושבת שנכון להישאר, כדי להתחשב ברגשות, כי חשש לעיתים הוא בלתי נשלט וכי לפעמים שב ואל תעשה עדיף. ולהישאר בבית זה שב ואל לעשה.

אבל שוב, ההחלטה צריכה להיות משותפת תוך העלאת צרכים, רצונות, חששות אישיים ופנים זוגיים בלבד.

בגלל משהו אחר זה דבר שאינו רלוונטי בזוגיות. 

מסכימה איתך לעניין החמות,

אבל נניח החמות זה לא אישיו והבעל מעצמו רוצה לנסוע.

למה ההימנעות גוברת?

אני למשל לא נמנעת מלצאת לטבע למרות שיש כאלה במשפחתי שלא אוהבים לפגוש חרקים וכו

והבית נותן תחושה של שחרור. לא יורד גשם, לא חם מדי לא קר מדי, לא צריך לסחוב כמה ליטרים על הגב.

אפשר לעשות שירותים נורמלי ולא בתנאי שטח.

ועדיין היציאה מועילה לאדם לדעתי.

גם בחופשת לידה עם כל הקושי והטרחה, לרוב יותר בריא לצאת ולפגוש אנשים...

יש אנשים שהם אשרי יושבי ביתך. לדעתי הם מיעוט

וגם הם ממה שאני מכירה נהנים לארח, וזה שובר להם את השגרה בבית.

לדעתי זה די נדיר למצוא אנשים שלאורך זמן נשארים בבית כל הזמן וטוב להם עם זה.

ובכל מקרה, אמרתי שזו צריכה להיות החלטה משותפת.

למה הפחד שלה עולה על שלך?

זה נושא לשיח משותף לעלות על דרך משותפת בריאה יותר. 

זה את מול בעלך יותר

זה שיח זוגי, לא קשור אליה

זה שבעלך לוקח את הבאסה שלה כשיקול זה דבר אחד, אבל השיח הוא שלכם לגבי מה גובר על מה

את יכולה לומר כדי לנרמל שגם אמא שלו לא יוצאת מהבית, אבל אל תיכנסי לחזית 'אני מולה' בשיח איתו

יכול להיות שהרצון שלו לנסוע לחג מבחינתו מייתר את הפחד שלך. ועל זה צריך לדבר.

הןא אוהב להיות בבית

וכמובן אני לא אתחיל להשוות כי זה מחמם, אבל כן היה לי חשוב לשתף אתכן כי זה לא שאני חוששת עיקרית במשפחה, היא בדיוק כמוני

בכיף אם בעלך יזרום

בדרך כלל יש התראה. חתונות דלק יש גם בכבישים מהירים. מסכימה שלא תמיד, אבל בדרך כלל יש מה לעשות.

אני בעם כלביא לא זזתי מהבית, עכשיו עם ההתראות זה נראה לי הרבה יותר הגיוני. ובסוף ליל הסדר זה באמת דבר שחבל לוותר עליו אם אין סיבה טובה 

במיוחד אם עד עכשיו לא נסעת

לי עזר פעם אחת שהיתי צריכה לסוע לבדיקה שלא יכלה להידחות. וראיתי כמה הכבישים מלאים. כלומר עשרות אלפי אנשים נוסעים בכבישים כל היום, וב"ה אלף פעמים, לא שמענו על נפילות על כביש ראשי או פגיעות כאלה. לא שלא יכןל לקרות, אבל זה סיכון קטן. ואנחנו לא צריכיפ להסתגר בבית עד סוף המלחמה.

ובאמת בדרום יותר שקט. תלוי יישוב. אבל לפעמים יש רק אזעקה אחת ביום ולפעמים גם פחות. 

לק"י

הנסיעה מפחידה אותי. וזה דוקא מאוד הגיוני....

ואני כן יוצאת מהבית לאזור הקרוב, כי יש מרחבים מוגנים במרחק הליכה.

גם אני מפחדת מהנסיעות, אבל כן יצא לנו לצאת מהישוב שלנו כמה פעמים, הכל עם בעלי (בעלי גם יוצא לעבודה).

חלק מהנסיעות נסענו לאירועים משפחתיים, אז אין הרבה ברירות, והאמת, זה עשה לי ממש טוב! האוורור הזה חשוב מאוד.

הייתה לנו סיעה אחת שהיא באמת ארוכה, ואז גם הייתה לנו אזעקה בדרך - קודם הייתה התראה, אז בעלי מצא מקום לעצור בצד, יש מספיק זמן, חיכינו באוטו וכשהאזעקה התחילה יצאנו מהאוטו וירדנו הצידה למקום קצת יותר בטוח. לא הכי נעים, אבל עבר בשלום.

אנחנו גם לא שינינו את התכניות שלנו לפסח, עדיין נוסעים לאן שהיינו אמורים, מקווים שלא תתפוס אותנו אזעקה בדרך.. וגם אם כן, כבר חווינו את זה, אז יותר קל לחשוב על זה.

כן יכולה להיות אזעקה בכביש וגם נפילה . נהגים אחרים יכולים להיכנס ללחץ ולגרום לתאונה. לדעתי סיכון לא שווה את זה.

אני מבינה שאם חס וחלילה מישהו ייפגע את זאת שתשלמי מחיר.

אלא מסבה את תשומת ליבך

יותר סיכוי למות בתאונת דרכים מאשר מפגיעת טיל בזמן נסיעה (כן, גם בימים אלו ממש)

המחיר הכבד שאנחנו משלמים על השבתת החיים הוא כניעה לאויב בעיני, ממש.

כי בהסתגרות לא נחזיק מעמד הרבה זמן.

כמה שנצליח במינימום סכנה להתנהל הכי קרוב לשגרה- יהיה לנו חוסן לתקופה ארוכה יותר.

לכן מציעה לך לחשוב על זה ככה.

לנסוע נסיעה של שעה, ביום, כבחלק מהדרך יש איפה לעצור, בדר"כ יש התרעה כמה דקות קודם ואפשר לחפש פניה עם מיגונית/ תעלת בטון בשול הדרך- 

זה סיכון, אבל חוזרת על המשפט הפותח- זה לא סיכון שריאלית אמור לגרום לנו להשאר בבית.

עכשיו, אני הכי מבינה לליבך שאת מפחדת.

כי זה מפחיד...

אבל תחשבי על זה במונחי עלות/תועלת-

מקווה שתצליחי לאזור אומץ

ולא שבגלל כמה טילים בודדים (באמת! ב"ה זה המצב) שהאיראנים יורים-

תהיו בחג בבית לבד עצובים.

בהחלטה הזו, כשיש אזעקה להוציא אותם ולשמור על קור רוח ולקוות שאם זה יקרה אז זה יקרה בסמוך למקום מוגן ולא בכביש מהיר שיש רק שדות.

רק המחשבה עושה לי התכווצויות

ובאותה דילמה.

אנחנו עם שלושה קטנטנים. מרגיש שצריך מבוגר לכל ילד כדי לשכב עליו בצד הכביש.

בזמן שהכביש פנוי 35 דקות נסיעה. הרוב כביש מהיר.

באופן כללי, מרגישה שאם זה היה רק אנחנו כמבוגרים פחות הייתי פוחדת. יותר האחריות שלנו כהורים. לא רק פיזית. גם נפשית. אזעקה בכביש מהיר זה לא נשמע לי חוויה נעימה.

כן נוסעת בעיר שלי. ולא תקועה איתם בבית. כל עוד יש מרחב מוגן באזור

מרגיש לי ממש חשוב לצאת. לפעמים זה גם סיכון, אבל מרגיש לי סיכון יותר סביר כי זה קצר.

ליל הסדר גם ככה אנחנו רוצים בבית. מדובר על המשך החג