אם את נוסעת באמת לשחרר לגמרי...

לתת להם מגבונים לנקות את הארונות מבחוץ וכד'

נותנת להם משימות כיפיות ועושה את החלקים הקשים במקביל אליהם.

למשל - לרוקן מדף לשולחן, לשאוב מגירה או ספה, לשטוף משחקים.

בסוף מקבלים הפתעה מהחמץ שנשאר (בדרך כלל אוכלים ממתק רק בשבת אז זה ממש שווה מבחינתם).

אם את בבית - את יכולה למכור את החמץ שברשותך או להיפטר ממנו ולסגור את הארונות

תביאי קרטון שיהיו בו דברים של פסח, תדאגי לחלוקה את ובעלך עם הילדים בחוץ, ומי שנשאר בבית מנקה מקרר וכיריים.

חוצמיזה - שטיפה רגילה וביטול חמץ

אנחנו לא בשנה רגילה, הכל באמת משוגע, תעשי מינימום אם אתם בבית או שתביאי מנקה וזהו

כן ממש היום. תאספי הכל שימי בפח מתחת לבית.

מחר תקני חטיפים כשלפ.

כשאין להם איך ללכלך בחמץ תתחילי בניקיון כללי.

להבין איפה בכלל יש חמץ.

בחדר כביסה יש חמץ? בארונות של ההורים? בארון תרופות? שירותים?

תעברי מלמעלה על הבית להבין מי נגד מי.

אם את מצליחה לנקות יסודי מאחורי מיטות וזה ילדים ממש אוהבים למצוא אוצרות.

פעם אחת שטיפה מאחורי מיטות ומתחת לארונות לוודא שאין ביגלה שלם וכזה..

תיקים זה חשוב. מעילים. תשלחי את הילדים.

תחביאי להם ממתק קטן כשלפ ותעודדי אותם לחפש בכיסים.

במטבח תתחילי מלמעלה למטה.

ארונות של כלי חמץ שאת לא שמה בהם כלי כשר- לא חייב לנקות.

ארונות של אוכל, להתחיל לרכז את האוכל בארון אחד.

תני לילדים לנקות כמה שהם יכולים. עם סקוצ וסבון כלים. תעברי עם מטלית אחריהם.

כל ילד פינה אחרת שלא יאכלו לך את הראש.

אם ילד מתחיל לאבד את זה, תכניסי אותו לאמבטיה עם צעצועים שיתחיל לשפשף.

לא כי צריך, כי זה מרגיע אותם ונותן להם תחושת ערך במינימום נזק. וגם לא צריך לעבור אחריהם.

אם יש לך איפה לפתוח כלי פסח לא בארונות הרגילים בכלל טוב.

תנסי לסיים השבוע חצי מהארונות מטבח.

במוצש שבעלך ינקה כיריים תנור מקרר לפי איך שאתם נוהגים.

שבוע הבא עוד ארונות מטבח. רכבים שבעלך יקח לניקוי. שטיפה של הסלון.

תעברי על ספריות, מגירות, לראות שלא דחפתם איזה משלוח מנות איפשהו.

רק להסתכל, לא להוציא לנקות להחזיר.

ההתחלה הכי קשה. תתחילי. בלי לחשוב יותר מדי. המחשבות יותר קשות מלעשות בפועל.

מחר בבוקר מתחילים משהו אחד. בבוקר עם הילדים כמובן. לא לחכות לסוף יום שמותשים.

נגמרו לך הזומים, נכון? ממחר את לא עובדת?

הזמן הכי טוב בבוקר בין 10 ל1. עם הילדים. אל תפחדי לשתף אותם. לנקות לפסח זה כיף בשבילם.

תשלחי לגננות כמה שהם עזרו וניקו יפה.

בצהריים גלידה לכולכם על המאמץ.

לעבוד עם הילדים נניח 3 שעות, שווה ערך לחצי שעה עבודה לבד פחות או יותר.

כמובן שיש רגעים שמתקדמים מהר יותר. ויכולה להיות שעה שלמה רק של הרגעות וכיבוי שריפות בלי להתקדם מילימטר. לא להיבהל מזה, ככה זה עובד וזה תקין.

שימי לכם מוזיקה.

אהבתי ממש

במקום לספר להם סיפור/ לצאת למתקנים/ לשחק איתם

להגיד להם היום ננקה ביחד לכבוד פסח! לתת להם תפקידים שיעסיקו אותם כמו לשאוב את האבק בזמן שאת משפשפת,לרוב הם ממש מתלהבים מנקיונות פסח כי זה יוצא דופן, לרוקן את הארון מכל תכולתו, זו חוויה. לשפשף בחצר עם סקוץ וסבון כסאות פלסטיק, שירטבו, לא נורא, יש לך שקט לחצי שעה 😌

היום ניקיתי עם בן 4 דלתות, מה זה אומר ניקיתי? כל אחד החזיק ספוג הפלא ושפשף וניגב עם סמרטוט, כמובן שהניקיון שלו זה לא נקיון אבל זה הרגיע אותו והרגיש טוב עם עצמו שהוא עוזר לאמא. לשבח אותם על העזרה החשובה כמובן...

ואם לא הולך, לא נורא, רק חמץ וזהו. 

ותודה על העצות כאן בשרשור החכמתי ממש!

והעצה. של @אמאשוני ממש נכונה, פשוט להתחיל! ממשהו קטן, מדף אחד ומשהו משתחרר בראש... והשאר זורם יותר..

הקטן שלי בן כמעט שנתיים ואי אפשר לעשות כלום כשהוא בסביבה

וכשהוא הולך לישון בצהריים אני הולכת גם 🫣

אבל עשיתי סוויטש בראש

שזה לא הכל או כלום.

אני מנקה באמת רק מה שצריך.

חלק מהארונות לא מנקה ובונה על בדיקת חמץ.

אני החלטתי להתחיל מהקשה לקל

לכן כבר ניקיתי תנור וכיריים ומקרר. הוריד ממני עול כבד.

עכשיו מידי פעם מפנה מדף במטבח. ממיינת מה לפח ומה לא ומרכזת הכל בארון אחד.

והשרשור הזה מזכיר לי לקנות מנעולים לילדים לארונות כי הקטן פותח לי את כל הארונות וככה לא יכולה לדחוס לשם דברים שבירים...

אני טוטאלית!

ומבחינתי תקופת האביב זו הפעם השנה לראש ולנפש מעבר לבית, שאני מעיפה את כל מה שהצטבר והצטבר מלאאאא, בגדים, חפצים, שטויות של הילדים ורציתי שיהיה לי מספיק זמן לנקות היטב וגם להיפטר מדברים ולארגן ולעצב כמו שבא לי והחג ממש דפוק השנה אין זמן לאיקאה, לא לצבוע חדר ילדים, הכל בלחץ!!! 

אנשי ההכל או כלום מתקשים לשחרר, אבל אולי להחליט על משהו אחד שאת עושה יסודי לנפש- נגיד חדר שינה ואת כל היתר את מחפפת.

אגב, זה לא מפתיע שאת טוטאלית, עולה מאוד מהכתיבה שלך

ממש כך

אנשי ההכל או כלום מתקשים לשחרר.

אישית, לקח לי זמן להבין שלא מוציאים את כל ארון הבגדים ושהכי נכון מדף מדף.

בעל אופן, נגעת בנקודה שאצלי.

היום בבוקר "התחלתי" פסח, ב"ה.

להיעזר בילדים זה ממש לא אני

מעדיפה שישחקו בגינה ויהיה לי זמן לנקות כמו שאני אוהבת

אין לי סבלנות לניקיון סימבולי עם הילדים שמבזבז את הזמן ואני גם לא מרוצה מהניקיון

וגם הם מפונקים וכל שניה צריכים אותי

לא הרגלתי אותם שאני מנקה בנוכחותם

ברור לי שזה גרוע

בקיצור זו אני אנשי הכל או כלום 

משהו קצת שונה?

אם גם ככה זה הכל או כלום- אז השעת משחק עם הילדים תהיה משהו של סדר או ניקיון לפסח.

לא תהיי מרוצה מזה? גם ככה תעשי שוב בזמן אחר כמו שתכננת... כן תהיי מרוצה? הרווחת

אולי לקחת משחק שהוא לא באמת מלוכלך ולתת להם לנקות אותו ולהחליט שבזה את לא מתערבת, פשוט ויתרת על הניקוי שלו.

באופן כללי אני מסכימה איתך שבגיל 5 הניקיון הוא לא באמת יעיל אבל אני חושבת שזה הכנה חשובה לגיל בוגר יותר שזה כן יהיה יעיל כי הם התנסו

הילדון שלי מנקה איתי מגיל 4

היום הוא כבר בן 8 והוא ממש השתפר, יש דברים שהם כבר די ""שלו".גם הקטנה מתחתיו

חוצמיזה שהילדים אוהבים את זה,זה זמן עם אמא, זה צעסיק אותם, ובסוף תכלס עושים דברים

אפשר לתת דברים פשוטים כמו להוציא הכל מהמדף/ מגירה לשים ספריי כחול ולנגב ולהחזיר (תודאי רק שניגבו הכל),לתת להם להתנסות בלטאטא את הבית, שיביאו לך דברים שאת צריכה

למה שנכתב

דבר שני - זה לא בגלל צורך. זה פשוט לתועלת

הם ייתנו לך לעבוד בניקיון כמה שעות כי הם עסוקים אבל איתך ביחד אז ענייני תשומת לב פחות יעיבו, את בכל זאת כן תתקדמי במשו, ואולי תגלי שהם כן מועילים בכל מיני דברים שצריך להם 2 ידיים

אם תרשי לי רגע הסתכלות שונה - אני מאמינה בתור אחת שגם סוליסיית,אוהבת שגרה וטואלית כמוך אוהבת הפרדה בין עדר לעדר וזה עושה לי סדר בראש -  השם רוצה שנגדל

הוא לא רוצה שתנקי והילדים ישתגעו או שתהיי מתוסכלת מאי הניקיון, הוא יכל הרי לבחור זמן אחר למלחמה עם אירן. אבל לא,הוא רוצה עכשיו

אז לדעתי ואם יורשה לי - הגדילה כרגע היא להראות לילדים כמה הם אהובים בשבירת המידות

יש לך התנגשות פנימית בין האהבה אליהם לרצון להתקדם במשימות וזה נראה לך שזה לא מתחבר ביחד, אבל אפשר להראות להם אהבה, ואפשר גם לנקות וגם לקנות תכשיט

איך? את תחליטי

את יכולה מנקה ולהיות איתם

את יכולה לנקות איתם

את יכולה להתחלק עם בעלך

את יכולה בייביסיטר ואיתם

אבל את לא יכולה - מה שאת רגילה

ולא סתם

אני מאמינה שהשם מדבר אלינו כל אחת למקום המדויק שלה כרגע

כשאני תקועה במקובעות ומרגישה חוסר אונים - אחרי השהות בכאב, תעברי לפרקטי - אתגרי את עצמך לצלוח את זה (כן אנחנו גם משימתיות הרי🤭)

תחליטי שזו תקופת אתגר שבה את מנסה לפצח את השיטה איך לנקות עם הילדים לפסח, להתחדש במשו, ולהיות שמחה

הפרפקציוניזם שלך יאלץ אותך להצליח, אבל לא בכל מחיר♥️

ואז תגלי שאפדר לצלוח את האתגר כולו אם עושים כל מני שינויים קטנים בחשיבה ובהתנהלות

כשהאתגר הוא גם וגם וגם ולא רק -- לנקות, זה קצת אחרת

לא מיוחד לדור שלנו. ברוב הדורות אימהות ניקו לפסח כשהילדים היו נוכחים. וכנראה לא היו מרוכזות רק בילדים. כשאני הייתי קטנה בכלל לא הכרתי את הקונספט של קייטנות לפני פסח.

ובאופן פרקטי-

אולי תנסי לחלק את היום לחלק שאת מנקה ואת מתכננת איתם מראש מה יעשו בזמן הזה- אם זה להיות שותפים באופן חלקי בניקיון ואם זה סיפורים ומשחקים ואם זה נערה שתשמור עליהם. וחלק אחר ביום שאת נוכחת איתם באופן מלא.

נותנים ךהם גם כדי שיהיו עסוקים וירגישו משמעות.

אצלינו ממש אוהבים ניקיון חלונות, מגבונים על דלתות של ארונות וחדרים, ניקיון צעצועים עם מים וסבון. זה מה שעולה לי בשלוף

את מנקה את הבפנים של הארון מטבח

והם את החזיתות.

אם הם מסיימים לפניך שינקו דלתות, דלת מקרר. דלתות ארונות.

בזמן הזנ את מסיימת את הארון מטבח.

הבנת?

זה לא שאת נותנת להם לנקות ועושה משהו אחר.

ככה הם גם עסוקים, אבל עסוקים איתך. זאת תחושת ערך משמעותית.

אם לא מספיק נקי החזיתות אפשר לעבור בערב, זה כבר את תהיי בשוונג. זה כמה דקות.

העיקר שהנקיון של הארון עצמו תוכלי לנקות כשהילדים סביבך ולא לחכות לסוף יום שאין חשק להתחיל.

אפשר גם לתת לילדים לנגב את הארון עם נייר סופג. זה כיף להם וממילא זה מתייבש אח"כ מהאוויר אם פספסו פינה.

תנסי,

תחליטי משהו קטן שאת מתחילה איתם הבוקר בתור נסיון. תראי אם בשיתוף שלהם את מצליחה להספיק משהו.

גם אם עד היום היית טוטאלית,

החיים קוראים לנו להשתנות כל הזמן.

תחשבי על המחירים שאת משלמת על זה.

תוכיחי לעצמך שאת לא רק טוטאלית אלא את גם גמישה מחשבתית ויודעת להפריד עיקר מטפל.

שאת מנהלת את החיים ולא החיים אותך.

תבחרי משהו אחד שהוא בשליטתך ואת משקיעה בו את האווירה וכל השאר משחררת.

זה יכול להיות מאכל לחג,

השקעה בעריכת השולחן

בגד חדש לחג

שינוי בבית כגון כריות חדשות או שטיח.

כל השאר מתמקדים רק במה שהכרחי.

אם יהיה חג דפוק או לא זה תלוי רק בנו.

לא באיקאה ולא בשום דבר אחר.

משפחה שלמה בריאה ושמחה יושבת סביב הסדר. שנזכה.

אבל אם זה יעודד אני הייתי כמוך, ולמדתי לשחרר עם הזמן ולהרפות. לא לגמרי, אבל לא הכל חייב לזרום בפלואו שאני רגילה אליו. זה אימון טוב לנפש בכללי

אני כן הייתי מתפנה לשאר עכשיו.

תשמחי במשו לבית, בתכשיט, אל תתני לבאסה להוציא אותך "מופסדת"

יש משהו בחג הזה שיושב על הילדות, מה ראינו בבית.

חלק במודע - האם אמא שלך קירצפה את כל הבית? האם אתם הילדים עזרתם? כמה ימים קודם היה אסור לאכול חמץ? וכו'

בחלק בתת מודע, אבל נקשר להכנה לחג - למשל מה אוכלים בפסח, על מה מקפידים, אם יש מנהגים מיוחדים?

לפני כמה שנים הבנתי ש"פסח" אצלי מורכב מאלף זכרונות, ו"פסח" של בעלי זו אותה המילה אבל משהו אחר לגמרי...

פסח הוא מן הצפה של כל מה שאנחנו מצפות מעצמנו

כל מה שנראה לנו נהוג

כל מה שכאילו כולם עושים.

ואני מנסה לעשות עבודה ולהפריד בין זכרונות, לציפיות מדומיינת, לרצונות האמיתיים שלי.

ברגע שאני מצליחה להפריד, אני מסתכלת על כל החג בצורה שונה. ומנסה להכניס לשם רק מה שמתאים למשפחה הקטנה שלי. ולנטרל לחץ, ממש פאניקה מחמץ שמסתבר שטבועה עמוק אצלי.

לק"י

את יכולה לשים לך לעצמך בראש, שתדחי את זה לקיץ?

אז יש יותר זמן, ואין דד ליין של פסח.

אני החלטתי שלא אצפה מעצמי כלום חוץ ממה שממש חייבים שזה להוציא את החמץ מהבית בלי לנקות

ואז כל דבר שאני מצליחה לנקות משמח אותי ממש

אני כותבת לעצמי מה בא לי לעשות ומשתדלת להתקדם כשיש כוחות

לנקות... וזה לאמשנה אם אתם בבית בחג או לא...

אנחנו במלחמה. על הקצה. והגיוני שלא הכל יהיה כמו שנה רגילה....

מצרפת קטע ממש חשוב ומעניין בעייני בנושא-

*למי שעוד לא התחילו פסח*

רגע, לפני שאתם מתחילים, סוג של הקדמה.

יש בעולם שני סוגים של אנשים. יש את אלה שכבר בט"ו בשבט פסח מדגדג להם בקצות האצבעות. וכשחולפים ימי פורים הם כבר ממש פורחים. הם ראשונים לסדר, וראשונים לנקות, וכבר מפרסמים 'למסירה', וחלקם גם מציעים לאחרים עזרה. בקיצור, אתם מכירים אותם.

ויש אותנו, כל השאר, האנשים הרגילים. אלה שהיו שמחים לנקות, אבל לא מגיעים לזה.

שנה אחת זה נדחה בגלל עומס, שנה אחת בגלל העבודה, תמיד גם בגלל הילדים, שהם קטנים, שהם מתבגרים, שהם גדולים, שהם לא פנויים, שהם לא מספיק עוזרים, ועוד כל מיני סיבות.

אז השנה יש מלחמה. ומלחמה מקצינה דברים. היא מבליטה מאוד את מה שיש למי שיש לו, ומדגישה מאוד את מה שאין למי שאין לו. היא לוקחת אותנו לקצוות, ומעצימה תכונות והבדלי אישיות בהרבה הקשרים. וגם בקשר לפסח.

האנשים של הנקיונות המוקדמים לפסח חוגגים את התקופה הזו. כי הנה יש להם זמן, והם ממילא בבית. והם מסדרים בזמן ההתראות, וזה מפיג להם את החשש. והם מסדרים בין ההתראות, וזה עושה להם סדר בראש ובנשמה. והם מוסרים, והם עוזרים, והכל טוב.

והאנשים של הנקיונות-ברגע-האחרון-לפסח קצת חוששים מהתקופה הזו. ויש ביניהם גם כמה נשים שהתקופה הזו מטפסת להם גם ככה. ועם המלחמה היא אפילו מולידה חרדה, ופריחה ועקצוץ, ואלרגיה, ואבק של כל מיני רעשים ודברים לא טובים שהם מרגישים אותם בגרון ומעיקים על הלב.

אז בשבילנו, האנשים הרגילים, שנמצאים בשנה-שנתיים וחצי בלתי רגילות לחלוטין, ובפרט בשביל נשות המילואים, והאימהות האמיצות שמלהטטות בין ילדים ותינוקות וזום ושאר משימות, ומחזיקות את אורך הנשימה הלאומי במערכה החשובה הזו, אני מקדיש את השורות הבאות.

בואו נעשה סדר.

יש כמה מצוות שקשורות לפסח. יש מצווה להעביר את המורשת לדורות הבאים ולספר להם על יציאת מצרים. ויש מצווה לאכול מצות ומרור, ונוהגים גם כרפס וחרוסת, ושותים ארבע כוסות. *ויש מצווה לשמוח. ממש מצווה. והיא חשובה, ומהתורה, והכל.*

ויש גם מצווה לסלק את החמץ מהבית.

*ואיכשהו יש דומיננטיות למצווה הזו של סילוק החמץ והיא מסתירה את כל השירים היפים, והדברים החשובים, והשמחה. וזה לא חייב להיות ככה. זה לא אמור להיות ככה.*

מתכוננים לפסח בכל כך הרבה דרכים – לשמוע שיעור, לקרוא פירוש להגדה, לספר לילדים את הסיפור, לצייר איתם ציור, *לתאם ציפיות* עם ההורים, עם האחים, עם האיש או האישה, *ועם עצמך.*

קונים *משהו משמח* – בגד, מפה, תכשיט, ספר, מתנה. וכן, מתכוננים גם על ידי כך שמסלקים את החמץ מהבית.

*איך? פשוט!*

עוברים על הארונות שבהם מאחסנים את החמץ, ומוציאים מהם את החמץ.

ואז עוברים על המדפים של המקרר שבהם מאחסנים לפעמים תבשילים של חמץ, ומנקים אותם.

ומרוקנים מתיקי הילדים את הכריכים שעבר זמנם, ומנערים את הפירורים – איתם או בלעדיהם; ועושים אותו הדבר גם לתיק טיולים או שניים שאתם לוקחים איתכם לטיול ואולי חזרו מטיול עם שקית ביסלי שנשכחה.

ומקדישים לרכב תשומת לב, במיוחד אם אוכלים בו לפעמים, ובמיוחד שבמיוחד אם ילדים אוכלים בו הרבה פעמים. מנקים את הפח, ואת התאים שעל הדלת של הנוסעים, ומרימים אשפה מתחת למושבים.

וקרוב לפסח - מטאטאים ושוטפים את הבית.

*וזהו.*

מה זאת אומרת "וזהו"? ומה עם נקיון, ושטיפה, וריקון המדפים, וציפוי ועטיפה, וכל מה שעושים תמיד, ושעשו אצל ההורים, ושנהגו במרוקו ובפולין ואצל 'כל' האחרים?

מה עם זה? מי שטוב לו ושמח, שימחא, שירקע, שיצחק, שיקרצף, שימרק.

ומי שזה עושה לו רע, ולחץ, וסטרס, ועוד יותר גרוע – חרדה ועצבנות וכעס – *שינשום עמוק, ויוותר.*

כמה זמן לוקחים הנקיונות של פסח *אם מתמקדים בעיקר?* אולי 6 שעות עבודה. אפשר לתת בראש ביום-יומיים שלפני פסח, ואפשר לחלק את העבודה בצורה מסודרת מהיום, או מהשבוע הבא. מה שנעים לכם, עם המוזיקה שאתם אוהבים.

*העיקר – שלא לצפות מעצמכם לבלתי אפשרי.* ועוד יותר חשוב – לא לצפות מהילדים למה שלמעלה מכפי כוחם ויכולתם במסגרת הנסיבות הבלתי אפשריות שנכפו עלינו. ואם אתה במילואים, או בעבודה חיונית כלשהי, או בהתנדבות חשובה, בטח שלא לצפות מאשתך, כשאתה לא בבית, שהיא תנקה (לבד), ותסדר (לבד), ותתכנן, ותקנה, ותתבאס, ותשנה, כשאתה לא נמצא.

אז מה שכתבתי כאן הוא עדיין לא ברמת הצ'קליסט שמחלק את העבודה לשורות ולמשימות, ושמסמנים בו V כשמסיימים כל חלק בעבודה, כי זו עדיין לא המטרה.

היום אנחנו רק מתחילים. ומקדישים כמה דקות של תשומת לב – לאווירה. לנשימה, לנשמה, למוזיקה של ההכנה לפסח.

*וזה נכון בכל שנה, ובגלל המלחמה זה נכון השנה שבעתיים.*

גילוי נאות

השורות האלה נכתבו תוך כדי שירות מילואים בגבול הצפון.

ככל שיהיה ביקוש, אכתוב פרק המשך עם הנחיות מפורטות יותר לרמת הניקיון הבסיסי ועם זאת הכשר למהדרין.

ואם יש לכם כבר פירוט כזה, שלחו לי בבקשה.

בעזרת ה' נעשה ונצליח!

👆מהרב אחיה בן פזי

רב הישוב עופרה

תנקי את החמץ, זו החובה ההלכתית. אפשר להוציא את הבגדים, לנקות היטב את הארון ולהחזיר בבלאגן. מבטיחה שזו לא עבירה.

ניקיון אביב תעשי אולי אחרי החג ואולי בכלל שנה הבאה… בינתיים לא נראה לי ריאלי במיוחד. 

אני אוהבת את הגישה הטבעית

ושלידה מלכתחילה היא לא מקרה רפואי

לא מפריע לי ללדת במקום נוצרי

אבל-

כן הפריע לי שאין להם מענה מלא למקרה חירום

כי אולי לידה היא לא מקרה רפואי מלכתחילה

אבל היא בהחלט יכולה להפוך לכזאת וצריך שיהיה לזה מענה

כל הנל היה נכון לפני 7 שנים...

אולי זה השתנה

נשמע מרשים ממש.
צילום לתינוק, לידת מים, מכון יופי...וואו
למה לא בעצם? 

זה בבעלות נוצרית?
ראיתי שכתוב שיש אוכל כשר וכו...

גם אם זה כשר...

יש אפשרויות סבירות יותר

נישט שייך

ככה אומרים, לא? 

כמו להכנס לכנסיה. להכנס לכנסיה זה ממש איסור. אין שום איסור ללדת בבית חולים נוצרי.

אישית אכן אני לא רוצה שנזירות יטפלו בי ובתינוקות שלי, ויש בזה משהו פחות טוב, אבל בעיניי זה לא במקום להשוות את זה לכניסה לכנסיה 

בשני המבנים האלה יש נזירות

שניהם שייכים במישרין לאנשי הדת/ מאמינים ב נצרות

האווירה נוצרית, לא?

בשתיהן  אממממ 'עוזרים' לאנשים

מן הסתם.

אף אחד לא אומר שאסור ללדת בבי"ח בחו"ל.

באופן אישי אני מסכימה שאם כבר יש לנו את הזכות לחיות בארץ, אז בעיני הרבה יותר נעים ומתאים ללדת בבית חולים יהודי, שרוב הצוות הוא יהודי.

אבל עדיין אי אפשר להשוות בין הדברים.

פה בארץ ישראל

בעיניי, האוירה אחרת

וממילא

ללדת במקום יהודי זה טבעי לנו

עם אוירה אחרת , "שלנו"

אז לא מובן לי למה ללכת ל'שם'? 

אבל אסביר

יש סיבות שבשלן ייתכן שלאשה יהיה טוב יותר ללדת שם.

גם אותי מרתיע הסוג של הצוות

אגב, הבנתי שרוב הצוות שם מוסלמי. לא בטוח שזה יותר טוב, אבל בטח לא נזירות וכדו'.

אבל נשמע שיש שם ערך מוסף משמעותי על בתי החולים האחרים בסביבה. 

רק תהיתי לגבי שתי הנקודות

גם האוירה במקום

ואם לא היה מובן

אז גם מענה רפואי מתאים, במידה וצריך.

אין לי מושג מה הולך שם

אישית

רק לשמוע על נוצרים עושה לי רע

לא שמוסלמים יותר טובים...

אבל שוין.

בכל מקרה, גם מבחינתי זה לא נשמע כמו אופציה שהייתי שוקלת, למרות שאני כן בעד לידה טבעית ככל האפשר.

ואיך אפשר למשל, לסמוך על הכשרות של האוכל שמגישים שם? 

ומה עושים בשבת? 

שאנחנו לא צריכות להתמודד עם השאלות האלו בדרך כלל.

אבל בחו"ל אני מניחה שכל אישה שצריכה ללדת צריכה לדאוג לעניין כשרות האוכל בבי"ח. ופוגשת צלבים על אחיות נוצריות או בהזדמנויות אחרות.

ונכון שגם אני הייתי מנסה להתחמק מזה כל עוד אפשר. אבל עדיין צריך להיזהר מלטעון שזה אסור.

אני לא מספיק בקיאה בהלכות ע"ז, אז לא רוצה לכתוב דברים בלי ביסוס והיכרות עם ההלכות כמו שצריך, אבל לכנסייה יש איסור הלכתי להיכנס. ללדת בבי"ח שבו יש נזירות עם צלבים - אין איסור, גם אם זה לא משהו שהיינו בוחרות לעשות, כשיש אופציה אחרת.

דווקא לגבי שבת זה נשמע לי יותר פשוט - כי לא צריך לדאוג לחילול שבת של הצוות. ולא חסרות 'גויות של שבת' למקרה הצורך.... (כמובן זו לא סיבה ללכת ללדת שם, אבל רק מתייחסת לשאלה שלך...)

הם נותנים להזמין אוכל מבתי עסק בירושלים 

זה באמת מסובך וגם לא נעים

הלוואי היה בית חולים יהודי בגישה

פגשתי מישהי שדודה שלה שהייתה הדולה שלה יילדה אותה שם בעצמה

יש שם אופציות שאין בשום מקום אחר לטבעי, פרטיות, כבוד ליולדת ועוד

ממש באסה שהם נוצרים

גם לי יש קולגה שהולכת עם צלב, וזה לא אומר שאסור לי לעבוד איתה. זה שיש אנשים עם צלב לא הופך את זה למקום עבודה זרה, זה סה"כ בית יולדות. ובהרבה בתי חולים יש אחיות נוצריות.

כל השאלות אח''כ הם שאלות ספציפיות ופתירות למי שחשובה לה הגישה שם.

שוב, באופן אישי אני חושבת שעדיף לא ללכת למקום שמוגדר כנוצרי, במיוחד שאנחנו בארץ ישראל.

אבל עדיין, חשוב להדגיש שזה בית יולדות ולא כנסיה ואין איסור להכנס לשם.

ויש מקומות שזה דווקא מוכר, הם מפורסמים בגישה שלהם...

צוות שהוא לא יהודי כמו מקום שמנוהל ע"י נוצרים בהגדרה.

שהלך להוציא ילדים מהמנזר...

סליחה ממש מהפותחת @אחת כמונישככה אני לוקחת את השרשור

אבל זה מציאות שאני לא שומעת עליה הרבה (הבית חולים הזה, איפה הוא ממוקם ?)

ובגלל האסוציאציה שעלתה לי

זה ממש מעורר לי מחשבות שכנגד... 

דרך אגב, הוא ממוקם בשייח ג'ראח, שזה גם לא הכי סימפטי...

מעניין

לא מוכר. 

ולא נפגעת מזה. הכל בסדר.

ועל אף שברור לי שהלכתית זה לא בעייתי כמו כנסיה, זו באמת הרגשה לא טובה

ובעיקר מזדהה עם @עכבר בלוטוס שכתבה, שחבל שאין מקום עם גישה כזו בניהול יהודי

ממש לא קשור ולא מתאים.

נשמה יהודית באה לעולם ומול העיניים יהיה לה צלב? (לא הייתי שם אבל מניחה שיש על הקירות או על המיטןת או בשרשרת על האחיות)

לא יודעת..

אני גדלתי שמשפיע על הנשמה מה שהיא רואה בסביבה.. גם ילד שלא מבין שיהיה סביבו תמונות חיוביות וכו'. שיש השפעה.

אז שם נראה ההיפך לצד השני.

זה הכל במחשבה שלי לא ראיתי אז לא יודעת מה באמת

מתחברת מאוד לגישה הטבעית ולצד זה הלחיץ אותי כמו שמקרמה כתבה המוגבלות שלהם להתערבות רפואית חיונית.

רק מלחשוב על בת דודה שילדה בביקור חולים ובגלל סיבוך העבירו אותה בהיסטריה לשערי צדק, לא יכולה לדמיין את זה על עצמי ה' ישמור

תעשי את שלך ותני לו לעשות את שלו

גם אם ינקה כלי כסף, כל עוד עושה את שלו לא הייתי מתערבת

מי שרוצה שינקה בעצמו

ואכן בהריון לא צריך לעבוד קשה ואולי לא לעבוד לפסח בכלל

הריון זה עבודה בפני עצמה 

אנחנו שנינו בפוסט טראומה מרוב שהאמהות שלנו היו ב OCD מהחג הזה 😂

הלכנו לקיצוניות השניה (עושים פחות מהמינימום נראה לי) ועדיין אני ככ מתוסכלת מהחג הזה ולא מבינה איך נוצרה כזאת "מפלצת" ולמה הכל כל כך מסובך.

ההתנהלות סביב פסח של הרבה אנשים מזכירה הפרעה נפשית

של חרדה ואובססיה 

גם בלי להשתגע

אני לא משתגעת בכלל ואין לי פוסט טראומה מזה

אבל טכנית כשהילדים בבית כל היום

ההורים לפעמים עובדים עד ערב החג

וצריך להפעיל מטבח משביע כל היום

אז זה ממש קשה ההחלפה הזאת של כלי פסח וחמץ.

ולדאוג שיהיה בבית את כל המוצרים הכשרים לפסח

ושיהיה בגדים לכל החג (לא מכבסים כל החג!!)

אז לא תמיד זה קשור להפרעה

יש באמת קבוצה של אנשים שאפשר להגיד שהם עושים הכנות לפסח כאלו שלא נדרשות מעיקר ההלכה

וזה גורם להתעסקות מרובה והרבה לחץ.

לחג

וכשיש ילדים גדולים ההיתר הזה לא עוזר

יש עכשיו קצת שמש

נראלי שאפשרי לכבס

ומה שאני מכבסת עכשיו עדיין לא קשור לחג..

יש עוד שבוע עד שם

אני מדברת באופן כללי על נושא ההתארגנות לחג הפסח.

זה לא רק עניין של הפרעה או נערווים או סטנדרטים גבוהים.

יש פה חג עמוס בהתארגנויות וגם מי שעושה את המינימום שצריך זה דורש הרבה

כשלוקחים את כלל הנתונים שכתבתי קודם זה יוצר לחץ והרבה עבודה.

אפילו ברמת הקניות, מאוד קשה לסגור קניות לפסח בכשרויות מתאימות במקום אחד בלבד.. אז זה מתפצל ל2-3 מקומות וזה מעמיס ממש.

וגם הכי הכי בסיס של להכשיר לפסח זה זמן ומאמץ

כי מבחינתי לא לכבס בכלל זה לא ריאלי

מה גם שבגדים שהם לצורך מועד מותר לכבס לפי חלק מהדעות

לי זה מספיק. יש יותר מדי החג הזה ממה להילחץ כדי שגם הכביסה המלוכלכת בחג תשב לי על הראש

אני גם ככה

הכי גרוע נכבס או נקנה חדש בחול המועד 

ועושה להם טוב

אני פחות מתחברת לזה

וסתם אוהבת ארונות מסודרים גם במהלך השנה אז לא נכנסת ללופ הזה בערב פסח

אז הם מעדיפים לעבוד קשה עכשיו.

יש דברים שחשוב לעשות מידי פעם

וזה יושב בראש כזה שלא נורא נחכה כבר לערב פסח...

זה קרה לי השנה עם כל מיני דברים

אבל בעקבות המצב צמצמתי את הרשימה ממש ועושה רק 2-3 דברים שממש אי אפשר לדחות יותר השאר נעשה בנחת אחרי פסח

וברור שיש בזה משהו שיצא מפרופורציה

אבל ככה זה בהרבה חגים

בפורים והמשלוחי מנות

בשבועות והמאכלי חלב

וכן הלאה

כל אחד צריך לבחור לעשות מה שטוב ומתאים לו

זה בדכ לא בא מאיזה הפרעה או בעיה

פשוט נסחפים ומושפעים ממה שקורה בחוץ ולאט לאט נהפך לנורמה

אני ממש במאבק עם עצמי לא לעשות השנה דברים שהנה מהתוצאה ואסבול מהדרך

לפעמים מצליחה לפעמים מתבלבלת....😬

מרגיע אותם,עושה להם טוב

לק"י

אבל לא בכל מצב....

הלוואי והייתי אוהבת את זה יותר.

שינקה בעצמו

זה לא אמור להפריע לך

אנחנו סיכמנו שהוא אחראי על המקרר מקפיא תנורים מיקרוגל

ואני על הארונות של הכלים

זהו

שכל אחד יעשה כשמסתדר לו

כי הוא עצבני ומתוסכל שדברים לא מתקדמים בבית לפסח.

נכון, כי אני לא ממש יכולה לעבוד עכשיו,
לכן סיכמנו שעושים מינימום!!!

אז אל תוסיף דברים לרשימה!

תתמקד במה שחייבים וזהו!

ברור שאם יעשה כלי כסף זה יבוא על חשבון התקדמות במטבח, שזה הרבה יותר נחוץ!

דבר כזה לרשימה

וזה באמת ממש ממש מפריע לו, ממש!!

וגם מאוד מתסכל אותו שרוב הניקיון לפסח עליו(זה תמיד ככה שהוא טוב בזה יותר ממני, אבל בשנים שאני בהריון זה יותר..)

ועדיין הוא יקנה בשביל החלום שהוא יצליח להגיע לשימוש בזה. אבל זה לא שהוא יתחיל מזה על חשבון דברים אחרים.. הוא יחכה עם זה לסוף הרשימה אבל אם הוא לא יקנה לא יהיה סיכוי להגיע לזה וזה כן חשוב לו בעיקרון...

שיש עוד זמן ושיהיה בנחת

אולי קשה לו עם זה שהכל עליו

אפילו שאת בהריון,זה לא מאוד ברור מאליו שגבר לוקח על עצמו לנקות לפסח את רוב הבית בטח אם הוא לא רגיל לזה,אזתנסי להבין אותו

אם שנים קודמות היית שותפה והוא היה רגיל גם לנקות כלי כסף, מבחינתו זה אולי חלק מהדברים שהוא רוצה להספיק

תני לו לשחרר קיטור בלי לשפוט אותו. חבל להתפוצץ בשלום בית על דברים שוליים

במקום זה תראי את הטוב שבעזרה שלו ותשחררי שייקח על עצמו גם עוד אלף משימות

והוא לא מתוסכל ממך אלא מהעומס האובייקטיבי שיש עליו בסיטואציה

תני לו את החופש לחשוב מה הוא עושה ואיך

ואת הכיף שבלהתלונן..

תחשבי איך היית מרגישה אם זה היה הפוך, נגיד אם בעלך היה חולה והכל עלייך- יכול להיות שהיית מתוסכלת, היית מעדיפה לקבוע בעצמך סדרי עדיפויות ומה נכון לעשות ומתי, והיתה לך זכות גם להתלונן על העומס.. לא?

ממנו..

ואת זה אין איך לפתור חוץ משיחה טובה...

אז ממש ממליצה לנסות בכל מאמץ.לפנות זמן ופניות ולדבר רגע איך את חווה ואיך הוא חווה את התקופה ומה אפשר לעשות אחד בשביל השני...

ונרגענו שנינו...

וב"ה התקדמנו מלא-

כאילו הוא בעיקר עבד אבל אני הייתי בשטח לדברים קטנים,
וראיתי שזה נתן לו מרץ.

תודה לכל המגיבות, המזדהות והמייעצות...

כשנמצאים בשטח ומנסים לעזור!

התחושה שאנחנו ביחד בזה נותנת המון כח

יש עוד זמן

הכי טוב בלי לחץ

הלוואי שיסתדר הכל לטובה

שוב חיבוק

רק רוצה להגיד בזהירות שאולי זו לא עדיפות, אלא שיש אולי משהו אצל הצד השני שאתם לא מודעים לו ולכן הם דווקא בצד הזה. לא תמיד מה שאנחנו יודעים או חושבים זו התמונה המלאה.  

וההורים לא יוציאו ילד אחד בגלל ילד אחר.. 

בוודאות זה כי נוח להם להישאר ובוודאות הם יכולים להיות בצד השני 

היה לו מילואים כמה ימים בודדים בתחילת המערכה והסתיים אז זה פשוט המשך של השהות שם מבחינתו

וההורים שלו לא מבינים מה הביג דיל מבחינתנו כי הסתדרנו עד עכשיו

והם אמרו שסבבה שלא נבוא אליהם כל החג אם לא מסתדר לנו. @ואז את תראי

מנהלים את השיח מול האח?

אולי שבעלך ידבר עם אמא שלו ויסביר את הקושי?

עדיין יכול להיות שבסוף לא יהיה פתרון, אבל נראה לי עדיף לנהל את זה ככה

לא כזה ביג דיל מבחינתם שלא נהיה אצלם בחג

גם ככה הם עייפים 

רק לגבי המדרגות- אין לך אופציה לעלות רק פעם אחת ובשאר הזמן פשוט להשאר בבית? גם ככה בקושי יוצאים עכשיו בגלל המצב…

מצד שני, אולי לאמא שלו לא נעים להגיד לו ללכת?

אולי בגלל שאתם משפחה יותר גדולה והיא כבר מארחת מתחילת המלחמה זה כבר כבד לה ואין לה כח?

לחיות כמעט חודש עם עוד משפחה זה לא קל

שלא תחשבי שאני לא רואה את הקושי שלך, הכי שבעולם חברה,סימפ זה סיוט, אין לי מושג איך אפשר לרדת ככה למקלט או לתפקד בכלל, אבל קצת לשקף צד שני כדי שלא תרגישי ככ רע עם זה שהיא לא משנה את המצב

אולי זה לא שהם עדיפים עליכם, אלא שנגמר הכח והם כבר שם

חיבוק ענק!! ,,♥️♥️♥️

אי אפשר לצפות שיבינו לבד את הקשיים? ואולי גם להם יש קשיים אחרים שאם תדברו בפתיחות הם יוכלו לשתף אתכם?

מבינה אותך המצב שלכם ממש קשה, אבל אני תמיד מרגישה שיש מספיק קושי לכולםםםם

במיוחד במלחמה..

אולי גם לאחר מאוד מאוד קשה.. וכן להגיד למישהו שהוא צריך ללכת זה ממש לא פשוט, ולא בטוח שזה בדיוק עדיפות עליכם, אלא שבסיטואציה שנוצרה זה המצב..

שיתפנו בפתיחות כבר שיחה שלישית בתוך 2 יממות.

יורדים בהם לעוד רבדים. אבל בתכלס זה בעלי שמעביר את המסרים אז מה שנוגע אלי זה  יותר מתון בשפה שלו.

צודקת שזה לא פשוט להגיד להם ללכת. לא מאוד חשבתי על זה ביותר מאשר קצת אי נעימות. זה בוער לי ומשגע אותי שהם לא רואים גם את המצוקה שלנו ולא מפנימים מהעובדה שזה וכו על לראות אותם בכלל בחג אחרי שלא התארחנו שם כבר חודש ומשהו כי הם היו שם

כמה כפרת עוונות אנחנו עוברים בתקופה הזאת אמאלה

לקחת b12 או קומפלקס b שעוזר להתמודדות עם העלייה והירידה והטירוף בהורמונים.

מרחיבה את ההמלצה - תעשי בדיקות דם ותוודאי שהכל מאוזן, ברזל ויטמינים - כדי לעזור לגוף להתמודד עם המניעה ההורמונלית.

יש גם גישות אלטרנטיביות - דיקור סיני, פרחי באך, רפלקסולוגיה, יוגה מותאמת לנשים - שכולן יודעות לתת מענה או תמיכה למצב הורמונלי לא מאוזן. (אגב הם יכולים גם לתמוך בטיפול התקופתי ולחזק אותך רגשית).

תנסי ככה עוד חודש או כמה שבועות, לראות אם זה מקל עלייך. אם לא תחשבי הלאה

מוחזקת אותך שאת מתייעצת עם אנשי מקצוע ורב!

מטפלת בעצמך!

זה מסע קשה וכל הכבוד שאת יודעת לבקש עזרה

התקן הורמונלי יכול לגרום לאל ווסת וככה לא תהיו אסורים הרבה זמן,מצד שני עד שהוא גורם לאל ווסת הוא עלול לגרום לכתמים עד לחצי שנה,

שווה לך לנסות לשקול

את רוצה להימנע מווסת כל חודש בלי שההשפעה ההורמונלית תשפיע על המצב הנפשי.

זאת בהחלט שאלה לרופא. יש הרבה סוגי מניעה הורמונליים. יכול להיות שחלק יהיו לך טובים יותר מאחרים.

האם הפסיכיאטר יודע לתת חוות דעת איזה אמצעי מניעה כדאיים במצב כזה?

מניחה שאת לא המטופלת הראשונה ולא האחרונה עם השאלה הזאת.

אז למרות שזה משתנה בין אשה לאשה אולי יש לו ראייה כללית יותר מה כדאי.

בגדול להמנע מאמצעי מניעה הורמונליים.

הכי 'חמור' זה אמצעי מניעה לא משולבים כמו מירנה או גלולות בסגנון סרזט כי זה הכי משפיע לרעה.

בסוף הוא אומר שזו החלטה שלי (הוא גם נתן לי אישור להפלה הקודמת והמלצה לועדה להפסקת הריון...) איך והאם למנוע

בעניני כתמים/הרחקות הוא פחות מבים מן הסתם..

הרב כן נתן לנו הקלות משלל סוגים מבחינה הלכתית כשאסורים וגם חיזק אותנו לכיוון ההתקן הלא הורמונלי כדי למנוע כמה שנים בלי התעסקויות.

לא נותנות מענה לקבלת ווסת כל חודש.

את מחפשת פתרון לאי קבלת ווסת לכן ניסית את הגלולות המשולבות.

אם את רוצה למנוע וסת את צריכה להתייעץ עם הפסיכיאטר מה הכי פחות גרוע.

יש כל מיני סוגים.

תשאלי גם על נובה רינג אם כדאי לנסות או שזה גם מהפחות מומלצים.

השאלה עוברת לרופא או למי שמתמחה באמצעי מניעה.

ממליצה לחפש את שרון אורשלימי, היא כתבה דוקטורט על אמצעי מניעה וחלק מהעבודה שלה זה שיחות ייעוץ בנושא לזוגות.

אגב לא ביקשתי מהרב 'אישור' למנוע,

לא חושבת שהיה צריך.

הנקודה היא שאת הפסיכיאטר עניני הרחקות לא מטרידים-

את ההצעה שלו הוא נתן (נע בין קונדום להתקן נחושת) 

לרב הלכנו כי הבנו שלא מתאים לנו להאסר כל חודש..

הסיפור שלך מאוד דומה לשלי

הריון עם דיאפרגמה והתקן לאחריו. אני התקנתי הורמונלי כדי להימנע מהמחזור

אני לא יודעת כמה שקט זה יתן מכתמים ורק התחלתי אז נראה גם מה ההסתגלות צופנת לנו

אבל הרגיש לי שמהסיבה שאנחנו רוצים זמן ארוך אז יתכן שזה הפתרון של עכשיו

והלוואי שאנחנו לא טועים

ואם תרצי אני מוכנה דרך המנהלות לחשוף את עצמי כדי שנוכל לפרוק על זה אחת לשניה יחד. 

אומר משהו על סכרת?

התבלבלתי מזה.. 

שהרופאה אמרה שהרפואה ממש דואגת מהיפו יותר מסכרת

לסכרת יש פיתרון

להיפו לא

@שאלות חדשות. יש לך סחרחרות?

אבל תפקדתי כרגיל

יצא לי 27

בעקרון צריך לא לאכול מתוק כולל פירות לבד כי הפחד הוא מנפילת סוכר

אפשר לאכול בתוך הארוחה

לאכול ארוחות עם חלבונים ושומנים

ופחמימות גם לא לבד.

אני לא גורם רפואי

מקווה שזוכרת נכון, עברו כבר כמה וכמה שנים

קטע, לצערי אני ממש חיה על סוכר ולא מרגישה נפילות קיצוניות..

גם הפעם לא הרגשתי עד שקישרתי את החולשה היום לתוצאה של הבדיקה

אבל לא הייתי חושבת על זה בעצמי.

מעניין מה יגידו לי ואם אצליח בכלל להימנע.. 

לי היה פעם נמוך, הרופאה התקשרה לוודא שלא התעלפתי בדרך😅

אבל אחרי שהבינה שאני מרגישה טוב, לא עשו עם זה שום דבר

כבר לא רלוונטי כי זה היה מלא שעות אחרי ובשיא ההכנות לארוחת ערב😉

אבל תוהה לאיפה זה יתפתח מכאן.. 

תפוח חתוך

מיץ תפוחים

אולי מלפפון

מנטה (חליטה)

מרק ירקות (לבדל כמה ירקות במים,  חלק מהויטמינים יוצאים למים, אז הרווחת חיזוק לגוף) 
 

לא ממש אוכל אבל לפחות משהו.

זה מה שעולה לי בתור דברים עדינים יחסית

במצבי הקאות, זה מה שעובד אצלינו. 

קולה עם לימון כנ"ל (קיים רק במצבים כאלה של הקאות בלתי פוסקות ובחילות.)

את צריכה עירוי גם אם את לא מקפיאה, סביר להניח שאת מיובשת

בע"ה שיעבור בקלות ובבריאות

מתייגת את המנוסות

@אמא טובה---דיה!

@אמא לאוצר❤

ויש עוד רק שכרגע ברח מזיכרוני.. 

הרופא כשראה אותי באמת המליץ על זופרן..

זה לא חריף מידי להריון?

זה באמת מקל גם על הבחילות?

בהריון הראשון שלי הייתי עם זופרן, ועדיין היו מלא בחילות. 

אבל כן לרמה שאפשר לאכול ולשתות מעט ולשרוד את ההריון

ולא לקחתי רק זופרן אלא בשילוב עם בונגסטה. לבד הוא לא מספיק הועיל..

ואני אגיד משהו חריף-

אולי זו תרופה שהיא לא קו ראשון בהריון

אבל הסכנה לעובר בהתייבשות ובסכנה לאמא בהתייבשות

היא גדולה יותר ולכן עדיף לקחת זופרן.

שום כלום.
למה את ממשיכה עם הבונג'סטה אם גם ככה זה לא עוזר? נשמע שאת במצב הקשה של ההיפרמאזיס
כשלי התרופות לא עזרו, הפסקתי, וסבלתי, וישנתי כמה שיותר כי שינה זה הרגעים היחידים שלא מרגישים את הבחילות(וקבוע תמיד תמיד הייתי חולמת על אוכל, רק על אוכל, מרוב רעב)
עד שעבר בתחילת חודש רביעי

או לעזור לקום מהמיטה
באמת לצערנו...
ללעוס קרח, זה מרווה טיפה ואם זה איטי וכל כמה דקות, לעיסה- זה עזר לי להקיא אחרי שעה, ולא אחרי דקה, ואז משהו נספג בגוף...
אוכל- פיתה יבשה, ללעוס ביס כל חציי שעה לאט לאט לאט
גם אם תקיאי אחרי חצי שעה, זה נספג קצת... 

כמו שכתבו לך לנסות משהו מתוק וקר מים מקיאים על השניה.

אן את יכולה לאכול בכפית נקטר כלשהוא זה יכול גן קצת לתת לך 'אוכל'

אפשר לנסות חטיפים. הטעם החזק יכול לעזור.

אני פיצחתי גרעינים שחורים שבועות שלמים גם הפה עסוק וגם זה נותן קלוריות וקצת חלבונים.

באמת באמת- העצה הכי טובה היא שתנסי ותיראי מה עושה חך טוב. בכל מקרה אין מצב לאכול מנות גדולות או אוכל כבד. רק נישנושים וכד'.

חיבוק גדול. זו תקופה מבאסת ממש. 

בכוונה קונה מיטות עם ארגז מצעים.

אולי יש אפשרות לאחסן אצל ההורים שלכם?

וגם בגדים במצב טוב.

לילדים קטנים אני גם שומרת קצת בגדים עם כתמים , שמה להם בזמן ווירוס בטן וזורקת.

חבל לקנות אותו דבר כמה פעמים. אם את גם ככה קונה ביד 2 , עדיף כבר לשמור 

שמה בארון למעלה.

פריטים מיוחדים שומרת גם שנתיים (מכנסיים שלמים למשל... נעליים, סנדלי שורש)

ארגזי מצעים (גם בחדר ההורים)

מעל ארונות בתוך קופסאות פלסטיק

קופסאות פלסטיק שטוחות שאפשר להכניס מתחת למיטות והספות

בתוך שקיות סגורות על מתלה על הדלת

האמת שמחסן בחצר יכול להועיל גם בלי קשר... לאחסן עגלות, כלי פסח, קרשים לסוכה וכו'. אז אם יש לכם אפשרות לקנות אז כדאי.

באופן אישי העברתי המון בגדים מילד לילד וזה חסך לי הרבה כסף והתעסקות.

תמיד קונה כמה פריטים חדשים בכל עונה אבל הבסיס יש ומאוד מיקל

אני מאחסנת בשקיות ואקום בתאי אחסון של המיטות
או בקופסאות גדולות יפות של איקאה, ומניחה מעל ארונות הבגדים בכל חדר...
מחסן לא נראה לי כדאי כי חום וקור, לחות,רטיבות וכו יכולים להרוס את הבגד... אבל אם אין ברירה הייתי שמה מחסן ומאחסנת ואוטמת טוב טוב את הבגדים.
את לא עובדת
אתם הרבה ילדים
חד משמעית לשמוחר!!!

אם זה בית שלכם, כדאי לקנות מחסן (זה יקר!), כי זה מאוד נוח ושימושי ומקל על החיים בלי קשר לבגדים.

אפשר לשמור את הבגדים בשקיות ואקום, זה יתפוס פחות מקום.

לדעתי כדאי לשמור, לא עכשיו דברים לעוד מלא שנים, אבל לשנה הבאה בטח שכן. מה שהכי חשוב לדעתי זה לשמור בצורה חכמה, דווקא עדיף לא במחסן בחוץ (תעבירי אחסון אחר למחסן ויתפנה לך מקום לבגדים), במקום שלא תיכנס לחות לבגדים, ושתדעי מה יש ומה אין.