היפראמזיס שמטופל עם בונג'סטה. (2 כדורים ביום)
עדיין עם בחילות שיא אבל לפחות לא מקיאה.
אם אוכלת מקיאה.
לא אכלתי כבר ארבעה ימים ואני חלשה ממש.
אם אוכל אקיא ואז זה לא עוזר כלום כי גם אגיע לעירוי והכל.
גם מים אני מקיאה אם שותה מהר מידי.
הלוואי שיש לכן דברים חכמים להציע
אם יש למישהי רעיון למשהו שיכול להוציא אותי מהמיטה ולהחזיר לתפקוד זה בכלל יהיה נהדר.
תפוח חתוך
מיץ תפוחים
אולי מלפפון
מנטה (חליטה)
מרק ירקות (לבדל כמה ירקות במים, חלק מהויטמינים יוצאים למים, אז הרווחת חיזוק לגוף)
לא ממש אוכל אבל לפחות משהו.
זה מה שעולה לי בתור דברים עדינים יחסית
במצבי הקאות, זה מה שעובד אצלינו.
קולה עם לימון כנ"ל (קיים רק במצבים כאלה של הקאות בלתי פוסקות ובחילות.)
את צריכה עירוי גם אם את לא מקפיאה, סביר להניח שאת מיובשת
בע"ה שיעבור בקלות ובבריאות
מתייגת את המנוסות
ויש עוד רק שכרגע ברח מזיכרוני..
הרופא כשראה אותי באמת המליץ על זופרן..
זה לא חריף מידי להריון?
זה באמת מקל גם על הבחילות?
בהריון הראשון שלי הייתי עם זופרן, ועדיין היו מלא בחילות.
אבל כן לרמה שאפשר לאכול ולשתות מעט ולשרוד את ההריון
ולא לקחתי רק זופרן אלא בשילוב עם בונגסטה. לבד הוא לא מספיק הועיל..
ואני אגיד משהו חריף-
אולי זו תרופה שהיא לא קו ראשון בהריון
אבל הסכנה לעובר בהתייבשות ובסכנה לאמא בהתייבשות
היא גדולה יותר ולכן עדיף לקחת זופרן.
שום כלום.
למה את ממשיכה עם הבונג'סטה אם גם ככה זה לא עוזר? נשמע שאת במצב הקשה של ההיפרמאזיס
כשלי התרופות לא עזרו, הפסקתי, וסבלתי, וישנתי כמה שיותר כי שינה זה הרגעים היחידים שלא מרגישים את הבחילות(וקבוע תמיד תמיד הייתי חולמת על אוכל, רק על אוכל, מרוב רעב)
עד שעבר בתחילת חודש רביעי
או לעזור לקום מהמיטה
באמת לצערנו...
ללעוס קרח, זה מרווה טיפה ואם זה איטי וכל כמה דקות, לעיסה- זה עזר לי להקיא אחרי שעה, ולא אחרי דקה, ואז משהו נספג בגוף...
אוכל- פיתה יבשה, ללעוס ביס כל חציי שעה לאט לאט לאט
גם אם תקיאי אחרי חצי שעה, זה נספג קצת...
כמו שכתבו לך לנסות משהו מתוק וקר מים מקיאים על השניה.
אן את יכולה לאכול בכפית נקטר כלשהוא זה יכול גן קצת לתת לך 'אוכל'
אפשר לנסות חטיפים. הטעם החזק יכול לעזור.
אני פיצחתי גרעינים שחורים שבועות שלמים גם הפה עסוק וגם זה נותן קלוריות וקצת חלבונים.
באמת באמת- העצה הכי טובה היא שתנסי ותיראי מה עושה חך טוב. בכל מקרה אין מצב לאכול מנות גדולות או אוכל כבד. רק נישנושים וכד'.
חיבוק גדול. זו תקופה מבאסת ממש.
תודה
אני אוהבת את הגישה הטבעית
ושלידה מלכתחילה היא לא מקרה רפואי
לא מפריע לי ללדת במקום נוצרי
אבל-
כן הפריע לי שאין להם מענה מלא למקרה חירום
כי אולי לידה היא לא מקרה רפואי מלכתחילה
אבל היא בהחלט יכולה להפוך לכזאת וצריך שיהיה לזה מענה
כל הנל היה נכון לפני 7 שנים...
אולי זה השתנה
נשמע מרשים ממש.
צילום לתינוק, לידת מים, מכון יופי...וואו
למה לא בעצם?
זה בבעלות נוצרית?
ראיתי שכתוב שיש אוכל כשר וכו...
גם אם זה כשר...
יש אפשרויות סבירות יותר
נישט שייך
ככה אומרים, לא?
כמו להכנס לכנסיה. להכנס לכנסיה זה ממש איסור. אין שום איסור ללדת בבית חולים נוצרי.
אישית אכן אני לא רוצה שנזירות יטפלו בי ובתינוקות שלי, ויש בזה משהו פחות טוב, אבל בעיניי זה לא במקום להשוות את זה לכניסה לכנסיה
בשני המבנים האלה יש נזירות
שניהם שייכים במישרין לאנשי הדת/ מאמינים ב נצרות
האווירה נוצרית, לא?
בשתיהן אממממ 'עוזרים' לאנשים
מן הסתם.
אף אחד לא אומר שאסור ללדת בבי"ח בחו"ל.
באופן אישי אני מסכימה שאם כבר יש לנו את הזכות לחיות בארץ, אז בעיני הרבה יותר נעים ומתאים ללדת בבית חולים יהודי, שרוב הצוות הוא יהודי.
אבל עדיין אי אפשר להשוות בין הדברים.
פה בארץ ישראל
בעיניי, האוירה אחרת
וממילא
ללדת במקום יהודי זה טבעי לנו
עם אוירה אחרת , "שלנו"
אז לא מובן לי למה ללכת ל'שם'?
אבל אסביר
יש סיבות שבשלן ייתכן שלאשה יהיה טוב יותר ללדת שם.
גם אותי מרתיע הסוג של הצוות
אגב, הבנתי שרוב הצוות שם מוסלמי. לא בטוח שזה יותר טוב, אבל בטח לא נזירות וכדו'.
אבל נשמע שיש שם ערך מוסף משמעותי על בתי החולים האחרים בסביבה.
רק תהיתי לגבי שתי הנקודות
גם האוירה במקום
ואם לא היה מובן
אז גם מענה רפואי מתאים, במידה וצריך.
אין לי מושג מה הולך שם
אישית
רק לשמוע על נוצרים עושה לי רע
לא שמוסלמים יותר טובים...
אבל שוין.
בכל מקרה, גם מבחינתי זה לא נשמע כמו אופציה שהייתי שוקלת, למרות שאני כן בעד לידה טבעית ככל האפשר.
ואיך אפשר למשל, לסמוך על הכשרות של האוכל שמגישים שם?
ומה עושים בשבת?
שאנחנו לא צריכות להתמודד עם השאלות האלו בדרך כלל.
אבל בחו"ל אני מניחה שכל אישה שצריכה ללדת צריכה לדאוג לעניין כשרות האוכל בבי"ח. ופוגשת צלבים על אחיות נוצריות או בהזדמנויות אחרות.
ונכון שגם אני הייתי מנסה להתחמק מזה כל עוד אפשר. אבל עדיין צריך להיזהר מלטעון שזה אסור.
אני לא מספיק בקיאה בהלכות ע"ז, אז לא רוצה לכתוב דברים בלי ביסוס והיכרות עם ההלכות כמו שצריך, אבל לכנסייה יש איסור הלכתי להיכנס. ללדת בבי"ח שבו יש נזירות עם צלבים - אין איסור, גם אם זה לא משהו שהיינו בוחרות לעשות, כשיש אופציה אחרת.
דווקא לגבי שבת זה נשמע לי יותר פשוט - כי לא צריך לדאוג לחילול שבת של הצוות. ולא חסרות 'גויות של שבת' למקרה הצורך.... (כמובן זו לא סיבה ללכת ללדת שם, אבל רק מתייחסת לשאלה שלך...)
הם נותנים להזמין אוכל מבתי עסק בירושלים
זה באמת מסובך וגם לא נעים
הלוואי היה בית חולים יהודי בגישה
פגשתי מישהי שדודה שלה שהייתה הדולה שלה יילדה אותה שם בעצמה
יש שם אופציות שאין בשום מקום אחר לטבעי, פרטיות, כבוד ליולדת ועוד
ממש באסה שהם נוצרים
צוות שהוא לא יהודי כמו מקום שמנוהל ע"י נוצרים בהגדרה.
שהלך להוציא ילדים מהמנזר...
סליחה ממש מהפותחת @אחת כמונישככה אני לוקחת את השרשור
אבל זה מציאות שאני לא שומעת עליה הרבה (הבית חולים הזה, איפה הוא ממוקם ?)
ובגלל האסוציאציה שעלתה לי
זה ממש מעורר לי מחשבות שכנגד...
דרך אגב, הוא ממוקם בשייח ג'ראח, שזה גם לא הכי סימפטי...
מעניין
לא מוכר.
ולא נפגעת מזה. הכל בסדר.
ועל אף שברור לי שהלכתית זה לא בעייתי כמו כנסיה, זו באמת הרגשה לא טובה
ובעיקר מזדהה עם @עכבר בלוטוס שכתבה, שחבל שאין מקום עם גישה כזו בניהול יהודי
ממש לא קשור ולא מתאים.
נשמה יהודית באה לעולם ומול העיניים יהיה לה צלב? (לא הייתי שם אבל מניחה שיש על הקירות או על המיטןת או בשרשרת על האחיות)
לא יודעת..
אני גדלתי שמשפיע על הנשמה מה שהיא רואה בסביבה.. גם ילד שלא מבין שיהיה סביבו תמונות חיוביות וכו'. שיש השפעה.
אז שם נראה ההיפך לצד השני.
זה הכל במחשבה שלי לא ראיתי אז לא יודעת מה באמת
מתחברת מאוד לגישה הטבעית ולצד זה הלחיץ אותי כמו שמקרמה כתבה המוגבלות שלהם להתערבות רפואית חיונית.
רק מלחשוב על בת דודה שילדה בביקור חולים ובגלל סיבוך העבירו אותה בהיסטריה לשערי צדק, לא יכולה לדמיין את זה על עצמי ה' ישמור
מישהי נתקלה?
מחכה לתור לרופאה שבוע הבא ובגוגל אין מידע
אומר משהו על סכרת?
התבלבלתי מזה..
שהרופאה אמרה שהרפואה ממש דואגת מהיפו יותר מסכרת
לסכרת יש פיתרון
להיפו לא
@שאלות חדשות. יש לך סחרחרות?
אבל תפקדתי כרגיל
יצא לי 27
בעקרון צריך לא לאכול מתוק כולל פירות לבד כי הפחד הוא מנפילת סוכר
אפשר לאכול בתוך הארוחה
לאכול ארוחות עם חלבונים ושומנים
ופחמימות גם לא לבד.
אני לא גורם רפואי
מקווה שזוכרת נכון, עברו כבר כמה וכמה שנים
קטע, לצערי אני ממש חיה על סוכר ולא מרגישה נפילות קיצוניות..
גם הפעם לא הרגשתי עד שקישרתי את החולשה היום לתוצאה של הבדיקה
אבל לא הייתי חושבת על זה בעצמי.
מעניין מה יגידו לי ואם אצליח בכלל להימנע..
לי היה פעם נמוך, הרופאה התקשרה לוודא שלא התעלפתי בדרך😅
אבל אחרי שהבינה שאני מרגישה טוב, לא עשו עם זה שום דבר
כבר לא רלוונטי כי זה היה מלא שעות אחרי ובשיא ההכנות לארוחת ערב😉
אבל תוהה לאיפה זה יתפתח מכאן..
גיסי , עם חצי מכמות הילדים שיש לנו
נמצא בבית של חמותי מתחילת המלחמה למרות שיש לו אופציה נוספת אצל הצד השני
לנו אין את האופציה ובגלל זה נצטרך עכשיו לסכן את עצמנו ואת ילדנו ולהיות בבית שלנו בלי מרחב מוגן.
הסברנו לו שעכשיו אין לנו כבר את הפתרון (הלא נוח יש לציין) שהיה לנו עד עכשיו וביקשנו שיתחשבו. לא בא להם אז הם נשארים שם
ועכשיו גם אין לנו ממש פתרון לכל הפסח בערך כי להיות בבית מחזלש את האופציה של החג.
אנחנו מנסים כמובן למצוא פתרונות יצירתיים אבל אני עם סימפיזיוליזיס קשוח ולכן האופציה שהביאו לנו לא רלוונטית כי מכילה המון מדרגות
וכואב גם שאני נאלצת לסכן את האהובים שלי
וזהו לא צריכה פתרונות כי אין
רק חיבוק ותפילה שזה כבר יהיה מאחורינו ויעבור בשלום
הלוואי שיסתדר הכל לטובה
שוב חיבוק
רק רוצה להגיד בזהירות שאולי זו לא עדיפות, אלא שיש אולי משהו אצל הצד השני שאתם לא מודעים לו ולכן הם דווקא בצד הזה. לא תמיד מה שאנחנו יודעים או חושבים זו התמונה המלאה.
וההורים לא יוציאו ילד אחד בגלל ילד אחר..
בוודאות זה כי נוח להם להישאר ובוודאות הם יכולים להיות בצד השני
היה לו מילואים כמה ימים בודדים בתחילת המערכה והסתיים אז זה פשוט המשך של השהות שם מבחינתו
וההורים שלו לא מבינים מה הביג דיל מבחינתנו כי הסתדרנו עד עכשיו
והם אמרו שסבבה שלא נבוא אליהם כל החג אם לא מסתדר לנו. @ואז את תראי
מנהלים את השיח מול האח?
אולי שבעלך ידבר עם אמא שלו ויסביר את הקושי?
עדיין יכול להיות שבסוף לא יהיה פתרון, אבל נראה לי עדיף לנהל את זה ככה
לא כזה ביג דיל מבחינתם שלא נהיה אצלם בחג
גם ככה הם עייפים
רק לגבי המדרגות- אין לך אופציה לעלות רק פעם אחת ובשאר הזמן פשוט להשאר בבית? גם ככה בקושי יוצאים עכשיו בגלל המצב…
מצד שני, אולי לאמא שלו לא נעים להגיד לו ללכת?
אולי בגלל שאתם משפחה יותר גדולה והיא כבר מארחת מתחילת המלחמה זה כבר כבד לה ואין לה כח?
לחיות כמעט חודש עם עוד משפחה זה לא קל
שלא תחשבי שאני לא רואה את הקושי שלך, הכי שבעולם חברה,סימפ זה סיוט, אין לי מושג איך אפשר לרדת ככה למקלט או לתפקד בכלל, אבל קצת לשקף צד שני כדי שלא תרגישי ככ רע עם זה שהיא לא משנה את המצב
אולי זה לא שהם עדיפים עליכם, אלא שנגמר הכח והם כבר שם
חיבוק ענק!! ,,♥️♥️♥️
קרוב לשכונה שלנו יש מפעל עם הרבה עובדים.
כל פעם כשיש אזעקה, הם מגיעים למקלט השכונתי שלנו.
אבל אין להם באמת אפשרות להגיע תוך דקה וחצי, והם לא מגיעים בהתרעה, מה שגורם לזה שהם מתחילים להגיע כשהאזעקה נגמרת, ואז יש זרם ארוך של אנשים שממלאים את המקלט, הרבה פעמים תוך כדי ששומעים ברקע כבר את היירוטים.
זה גם לא בטיחותי עבורם (במקרה של נפילה ח"ו - הם רובם עוד בדרך), וגם מוריד לנו את הבטיחות, כי אי אפשר לסגור את הדלת כל עוד הם מגיעים.
הייתם אומרות משהו? תוהה אם יש טעם ולמי בכלל להגיד.
בעל המפעל צריך לדאוג להם למיגוניות..
הוא לא צריך לחסוך על חשבונכם או על חשבון חיי העובדים זה לא תקין בשום אופן.
לא?
זה בטח ממש מצופף לכם את המקלט..?
אבל כשמדובר רק על 10 דקות אז זה לא נורא.
הם בדרך כלל עומדים ולא תופסים מקומות ישיבה...
או מוקד המועצה שלכם באמת
זה לא תקין
ולא מעט.. זה באמת באסה אבל זה מה שיש...
הייתי ממליצה לך לתפוס קבוע פינה פנימית רחוקה מהדלת
בעיקרון גם מקלט עם דלת פתוחה הוא הגנה משמעותית, ודאי משברי יירוט(גם גדולים)
כי יש את התקן של הכניסה שכולל בעצם מין מסדרון כזה מבוטן לפני הדלת...
ומה שהם עושים זה שלהם.. לא יודעת אם יש מה לפנות.
וממליצה לך להקפיד לא להיות מול הדלת אלא כמה שיותר רחוק (כמו שבמיגונית אין דלת וצריך לעמוד במקום שלא חשוף מול הפתח)
למה הם לא באים בהתראה.
להבין אם הם עובדים בשכר מינימום שהמעסיק חוסך עליהם כמה דקות,
או שזו שאננות של תרבות ארגונית ואז אין כ"כ מה לעשות.
אם חוסכים עליהם הייתי מחפשת מי ממונה בטיחות במפעל ושולחת לו מייל ישירות ותוהה למה הם לא יוצאים למקלט כבר בהתרעה המקדימה.
האמת לא הייתי פונה למועצה.
סביר שבמקרה הטוב לא יעשו כלום,
ובמקרה הרע, יפנו לבעלים (ולא לממונה בטיחות) והבעלים יכול להוציא הוראה שאסור לעובדים להיכנס לישוב בלי לתת לעובדים מענה אמיתי.
בסוף זה עובדים שצריכים להביא אוכל הביתה וכל אחד בוחר "את המלחמות שלו"
מבחינתך כמו שכתבו תיכנסו הכי פנימה שאפשר.
בינתיים לא פניתי, עדיין מתלבטת...
אני בהיריון שבוע 8 או 9
ומניקה פעוט מתוק בן שנתיים ורבע.
כרגע זה בעיקר להרדמות בלילה, ובצהריים כשהוא ישן. לא לוקח מוצץ.
אני גמורהההה, ממש עייפה.
מצד אחד רוצה לגמול אותו בשביל שיהיה לי יותר כח (וממש לא מתכוונת להניק שניים ביחד)
מצד שני יצא במלחמה אז ממש כואב לי עכשיו להפסיק לו כי גם ככה אין שגרה ומאתגר וכו'.
בניתי על זה שישתנה הטעם והוא לא ירצה…
מתי זה קורה בדרך כלל? בשלב הזה או יותר מאוחר?
יש לי אחד שנגמל ככה (הוא היה הרבה הרבה יותר קטן וניסיתי כן להמשיך והוא לא הסכים בשום אופן).
אשמח לעצות…
משתנה הטעם והתינוק לא רוצה. לא חושבת שאפשר לבנות על זה, במיוחד בגיל גדול.
לא מנוסה בגמילה בגיל כזה... בהצלחה!
והנקתי בסוף 2.
אם את רוצה לגמול, אז בנתיים תעבדי על זה כלפי עצמך.
וגם לטפטף לו שבתאריך איקס מפסיקים לינוק.
ופעם אחת בחודש שישי... (לא יודעת אם השתנה הטעם או שסתם כך היונק מיצה)
בקיצור, לא כדאי לבנות על זה.
צריך לעשות שיקול של כוחות שלך מול שמירת השגרה שלו. קחי בחשבון שגם הכוחות שלך חשובים בשביל שמירת השגרה שלו...
לק"י
את יכולה להתחיל מלהוריד הנקה אחת בצהריים. ואחר כך לעבור ללילה.
בגיל הזה הם כבר ממש מבינים, ואפשר להסביר להם מתי כן ומתי לא.
את סוף ההנקה הצלחתי למסמס, ככה שיום אחד ינקו לפני השינה, יום אחד לא וכו', עד שזה נגמר סופית.
הורדתי לאט הנקות, ובחודש חמישי הפסקתי לגמרי
יש לך זמן, את יכולה לחכות קצת שנחזןר לשגרה ואז להתחיל לגמול...
אצל הגדולה, נגמר החלב כשהייתי בחודש שישי.
השני הפסיק מיוזמתו לינוק כשהייתי בחודש חמישי, כנראה בעקבות מעבר חדר ובלי קשר לחלב עצמו.
את השלישית גמלתי כשהייתי בחודש רביעי והיא היתה בת שנתיים.
היא לא היתה נרדמת בהנקה, אלא יונקת בבוקר, כשחזרה מהמעון ובערב. לא תמיד את שלושתם.
פשוט יצרתי מצב שלא יהיו לה הזדמנויות לינוק.
כמו ללכת לגן שעשועים מייד אחרי במעון, לקום לפניה וכשהיא קמה לא להביא אותה אלי למיטה וכד'.
יכול להיות שהוא יפסיק באיזשהו שלב, אבל אל תבני על זה.
אם את מחליטה שאת רוצה להפסיק, אז תגמלי אותו. הרבה פעמים זה יותר קל ממה שנדמה.
אני עם בעיה הפוכה.
עם יונק באותו גיל, אבל לא בהריון.
ובגלל שתמיד הפסקתי להניק תוך כדי הריון, קשה לי לשחרר וסתם לגמול אותו.
בקצב הזה הוא יגמל מטיטול לפני שיגמל מהנקה.
שמחתי לשמוע שאני לא לבד בגם וגם..
במשפחה שלי בכלל לא מבינים למה אני עדיין מניקה, והם עוד לא יודעים על ההיריון…
הפחד שלי שיהיה לו קשה להירדם, כי זה מה שמכניס אותו למיטה ומרדים אותו…
אולי זה הזמן כשאין מעון והוא לא מסכים לישון בצהריים-להרדים אותו בלי כי יהיה עייף מאוד…
מעבר לכמה חודשים... הייתה שואלת בהלם: "הוא עדיין יונק?" כי זה מה שהיא הכירה...
בילדים האחרונים היא כבר התרגלה
לי יצא לאחרונה להיחשף לחברות שמניקים רק כמה חודשים, וזה הפתיע אותי מאוד כי בסביבה שלי מאוד מקובל להניק עד איזור גיל שנתיים ואפילו שלוש (יש לי אח אחד שנגמל מהנקה חודש לפני גיל שלוש), ומי שמפסיקה מוקדם יותר זה באמת לרוב כי נכנסה להריון
אצלי לא השתנה, וינקו עד שיזמתי הפסקת הנקה.
לא קל, בטח שלא במלחמה
הייתי מתייעצת עם יועצת הנקה
אני עצבנית.
סכמנו שעושים פסח ממש בקטנה.
בעלי רק רוטן שלא מתקדם כלום,
ו"רק אני עושה בבית הזה".
הלוווו אני בהריון!!!!! אני לא אמורה לעבוד קשה!
ועכשיו אני מגלה שרשם לקנות חומר לניקוי כלי כסף.
ממש דחוף. ממש!!!!
אוףףףףף אין לי כוח.
תעשי את שלך ותני לו לעשות את שלו
גם אם ינקה כלי כסף, כל עוד עושה את שלו לא הייתי מתערבת
מי שרוצה שינקה בעצמו
ואכן בהריון לא צריך לעבוד קשה ואולי לא לעבוד לפסח בכלל
הריון זה עבודה בפני עצמה
אנחנו שנינו בפוסט טראומה מרוב שהאמהות שלנו היו ב OCD מהחג הזה 😂
הלכנו לקיצוניות השניה (עושים פחות מהמינימום נראה לי) ועדיין אני ככ מתוסכלת מהחג הזה ולא מבינה איך נוצרה כזאת "מפלצת" ולמה הכל כל כך מסובך.
ההתנהלות סביב פסח של הרבה אנשים מזכירה הפרעה נפשית
של חרדה ואובססיה
גם בלי להשתגע
אני לא משתגעת בכלל ואין לי פוסט טראומה מזה
אבל טכנית כשהילדים בבית כל היום
ההורים לפעמים עובדים עד ערב החג
וצריך להפעיל מטבח משביע כל היום
אז זה ממש קשה ההחלפה הזאת של כלי פסח וחמץ.
ולדאוג שיהיה בבית את כל המוצרים הכשרים לפסח
ושיהיה בגדים לכל החג (לא מכבסים כל החג!!)
אז לא תמיד זה קשור להפרעה
יש באמת קבוצה של אנשים שאפשר להגיד שהם עושים הכנות לפסח כאלו שלא נדרשות מעיקר ההלכה
וזה גורם להתעסקות מרובה והרבה לחץ.
לחג
וכשיש ילדים גדולים ההיתר הזה לא עוזר
יש עכשיו קצת שמש
נראלי שאפשרי לכבס
ומה שאני מכבסת עכשיו עדיין לא קשור לחג..
יש עוד שבוע עד שם
אני מדברת באופן כללי על נושא ההתארגנות לחג הפסח.
זה לא רק עניין של הפרעה או נערווים או סטנדרטים גבוהים.
יש פה חג עמוס בהתארגנויות וגם מי שעושה את המינימום שצריך זה דורש הרבה
כשלוקחים את כלל הנתונים שכתבתי קודם זה יוצר לחץ והרבה עבודה.
אפילו ברמת הקניות, מאוד קשה לסגור קניות לפסח בכשרויות מתאימות במקום אחד בלבד.. אז זה מתפצל ל2-3 מקומות וזה מעמיס ממש.
וגם הכי הכי בסיס של להכשיר לפסח זה זמן ומאמץ
שינקה בעצמו
זה לא אמור להפריע לך
אנחנו סיכמנו שהוא אחראי על המקרר מקפיא תנורים מיקרוגל
ואני על הארונות של הכלים
זהו
שכל אחד יעשה כשמסתדר לו
כי הוא עצבני ומתוסכל שדברים לא מתקדמים בבית לפסח.
נכון, כי אני לא ממש יכולה לעבוד עכשיו,
לכן סיכמנו שעושים מינימום!!!
אז אל תוסיף דברים לרשימה!
תתמקד במה שחייבים וזהו!
ברור שאם יעשה כלי כסף זה יבוא על חשבון התקדמות במטבח, שזה הרבה יותר נחוץ!
דבר כזה לרשימה
וזה באמת ממש ממש מפריע לו, ממש!!
וגם מאוד מתסכל אותו שרוב הניקיון לפסח עליו(זה תמיד ככה שהוא טוב בזה יותר ממני, אבל בשנים שאני בהריון זה יותר..)
ועדיין הוא יקנה בשביל החלום שהוא יצליח להגיע לשימוש בזה. אבל זה לא שהוא יתחיל מזה על חשבון דברים אחרים.. הוא יחכה עם זה לסוף הרשימה אבל אם הוא לא יקנה לא יהיה סיכוי להגיע לזה וזה כן חשוב לו בעיקרון...
שיש עוד זמן ושיהיה בנחת
אולי קשה לו עם זה שהכל עליו
אפילו שאת בהריון,זה לא מאוד ברור מאליו שגבר לוקח על עצמו לנקות לפסח את רוב הבית בטח אם הוא לא רגיל לזה,אזתנסי להבין אותו
אם שנים קודמות היית שותפה והוא היה רגיל גם לנקות כלי כסף, מבחינתו זה אולי חלק מהדברים שהוא רוצה להספיק
תני לו לשחרר קיטור בלי לשפוט אותו. חבל להתפוצץ בשלום בית על דברים שוליים
במקום זה תראי את הטוב שבעזרה שלו ותשחררי שייקח על עצמו גם עוד אלף משימות
והוא לא מתוסכל ממך אלא מהעומס האובייקטיבי שיש עליו בסיטואציה
תני לו את החופש לחשוב מה הוא עושה ואיך
ואת הכיף שבלהתלונן..
תחשבי איך היית מרגישה אם זה היה הפוך, נגיד אם בעלך היה חולה והכל עלייך- יכול להיות שהיית מתוסכלת, היית מעדיפה לקבוע בעצמך סדרי עדיפויות ומה נכון לעשות ומתי, והיתה לך זכות גם להתלונן על העומס.. לא?
יש עוד זמן
הכי טוב בלי לחץ
אני חייבת את כל העצות שיש לכן
מליל שבת האחרון כל לילה הבת שלי (שנה וחצי) מתעוררת ובוכה
ולא רוצה כלוםםםםם
בעיקרון היא מכורה לבקבוק ותמיד זה מה שהרגיע אותה
לפעמים גם ליטופים
עכשיו כלוםםםם
לא מוכנה שנתקרב אליה
אנחנו רק מנסים והצרחות מתגברות
ושום דבר לא עוזררר
כבר 4 לילות לא ישנתי נורמלי
זה לא נראה אוזניים
גם אין לה חום
במהלך היום היא מהממת
גם ישנה שנצ 3 שעות בכיף בלי בעיות
הדבר היחיד שעזר בסוף היה לקום איתה ללכת לסלון ולשבת לשחק איתה במשחקים עד שהיא מתעייפת ורוצה בקבוק
וזה טירוף
הלילה זה קרה פעמיים
כל פעם לפחות שעתיים שלוש עד שהיא חוזרת לישון
אנחנו מותשיםםם
בבקשההה תאירו את עיניי
שהיא כל כך משתוללת שאני לא מצליחה להסתכל
בקושי להחליף לה טיטול הצלחתי
לבדוק בזמן שהיא רגועה גם עוזר?
ניסיתי לראות אם היא מנסה לגרד שם אבל זה לא היה נראה
תנסי לראות אם היא מתפתלת
ואפשר להסתכל כשהיא ישנה חזק, לפעמים רואים
ושמעתי פעם (לא ניסיתי🤢) שאם משאירים טיטול מלוכלך בשמש ויש תולעים אחרי כמה דקות תראי אותם זזות.
נבדוק את זה
בתקווה שזה לא יקרה גם הלילה
אבל אם חס ושלום....
היא לא מתפתלת היא נעמדת במיטה ובוכה
וכשאנחנו באים לתת בקבוק או ללטף או לנסות להרגיע היא מתעצבנת ובורחת לצד השני של המיטה
דופקת את הראש בסורגים
מעיפה לנו את היד
זורקת את הבקבוק על הרצפה
ממש בזעם
איפה הייתם בשבת שאז במוצש זה התחיל?
מחילה אם הכיוון לא קשור
תודה!
בעיקרון יש גן אבל לא היה בגלל המלחמה ועכשיו חופשת פסח
אבל אנחנו לא עושים כלום באזעקות
זה לא מזיז לה
לא האזעקה ולא הבומים
אנחנו עצמנו גם לא ממש מתרגשים מזה
היא ישנה בהרבה אזעקות וזה לא העיר אותה
אולי מישהו חדש היה אז בקירבתה?
לא, הכל היה כרגיל
זה גם התחיל לה רק עכשיו
ואנחנו כבר שלושה שבועות מאז אז לא נראלי קשור
ממש נשמע כמו תולעים.
לא רואה שום דבר שזז
הסתכלתי חמש דקות בערך עם פנס
זה שברגע שמוציאים אותה מהמיטה לסלון
היא נרגעת בשניה
רוצה לשחק
כאילו היא לא צרחה לפני רגע
והיא עייפההה
עשיתי קצת אור יותר מהרגיל כי חשבתי שאולי היא לא רוצה חושך
לא עזר
לבת שלי היו דלקות אוזניים בלי חום.
יכול להיות גם שיניים
נזלת , קר , חם ?
היא עושה קקי? אם לא אז גם עצירות
לא היה היום רופא ילדים פה
מקווה שמחר יהיה
אולי באמת שיניים למרו שרובן יצאו כבר והיא אף פעם לא הייתה ככה כשיצאו לה שיניים
יש לה נזלת נראלי מתחילת החורף ברצף חחח אבל לא משהו קיצוני
היא עושה בטיטול אבל באמת לא בקצב שהיא רגילה
תודה! זה ממש עוזר הכיווני חשיבה
שתיקח בקבוק
הבעיה היא שכשהיא נכנסת להיסטריה גם בקבוק היא לא רוצה
אצלנו, שהתלות בבקבוק היא זו שגורמת להתעוררויות בלילה ולעצבים.
ולכן רק גמילה מבקבוק עזרה
את מי את שואלת.
אצלנו זה לקח הרבה זמן להיגמל
הסברנו שיותר אין בקבוק בלילה, ואז מכניסים למיטה, לילה טוב וזהו.
היו כמה לילות של בכי, אבל בסוף זה עבר
בחלק מהלילות ולא ראיתי הרבה הבדל
אולי רק שאחר כך כשכן נרדמה ישנה יותר חזק
אני על סף שיגעון
נעלם באותו יום כבר...
אצלה היה בערך שבועיים וזה היה סיןט סיוט, לא ראיתי אף פעם תולעים גם לא נתנה לראות ככ , בהמלצת הרופאה נתתי בלי שידענו בוודאות מה זה.
אחרי שהיא נרגעה באותו לילה לא היה לי ספק בכלל
פעם הבת שלי פחדה ממקדחה... בגלל הרעש.
לקח לנו זמן להבין שהיא נבהלת כשהיא רואה אותה.
ילדה אחרת בכתה מהשואב אבק 🙂
