הבת שלי בת שמונה. היא שונאת להתקלח. היתה אומרת שלא אוהבת להיות לבד (היה קשה להרגיל אותה להתקלח בעצמה). עכשיו היא אומרת שזה משעמם. אני מבינה שיש שם קושי אבל מרגישה שקשה לנו למצוא את הפתרון הנכון. בשבועות האחרונים הסידור שמצאנו שמעודד אותה בכל זאת להתקלח זה שיחה שבה אני מעבר לדלת חדר האמבטיה ממלאת תפקיד של דמות מסוימת מספר שהיא אוהבת, והיא דמות אחרת ואני אומרת לה מה לעשות תוך כדי בדיחות והמצאות שקשורות לסיפור. זה סוף היום ומיותר לציין שזה דורש ממני הרבה אנרגיה.
היום הייתי עם הילדים עד הערב. בעלי חזר מאוחר מהעבודה. אני בתחילת הריון והייתי עייפה ורציתי לנוח, ושהוא יתפעל מקלחות והשכבה. אז קודם באו אליי לסיפור לפני השינה. בסדר, לא נורא. אבל בת השמונה אתמול דילגה על מקלחת ורצתה היום כן להתקלח, אבל לא רצתה לבד, כי היא חייבת אותי בשביל זה. אמרתי שאני עייפה ורוצה לנוח והיא נדנדה... עד שהפסיקה ומתברר שהיא חיכתה ש"אסיים לנוח". בסוף הלכה לישון מאוחר ובלי מקלחת (עדיין לא נרדמה בעצם). מה מתסכל אותי: יכולתי להתאמץ כן לעשות את זה, לא בטוחה מה היה עדיף לעשות. חשוב לי גם מבחינת הקשר אתה, אולי היא הרגישה שהיא לא חשובה לי מספיק 
אבל גם מתסכל אותי שחייבים אותי ולא יכול להיות ערב בלעדיי, ומסתכל במיוחד כל העניין הזה של בת השמונה עם המקלחת. קשה קצת גם עם הליכה לישון, אבל בעיקר זה.
אשמח לשמוע מחכמתכן... תודה רבה!
בעלך מכיר את המושג משכב לידה?