נהיים דתיים פחות ופחות.

ברגע שמתחתנים נכנס לתמונה חינוך הילדים וזה משפיע כי מתחברים לעולם התורה מחדש.

קשה מאוד לשמור על רמה דתית גבוהה בצבא, באקדמיה ובשוק התעסוקה אא:כ אתה מתגייס דרך ביניי"ש או דרך הרבנות או מסגרות דתיות, באקדמיה כמעט כל החברים שלך חילוניות וחילונים אא"כ הלכת ללמוד במכללות דתיות או בר אילן, בשוק התעסוקה זו בעיה אם הגעת לשם דתי לא נשוי אא"כ אתה מורה בבית ספר דתי או כיוצ"ב.

הכלל הוא שככל שאין לך מסגרת דתית תומכת מאוד קשה להחזיק זמן דתי כרווק, אם יהיה לך רב מובהק שתוכל לשאול אותו כל שאלה וללכת בדרכו תוכל להיתלות בו.

מי שמראש תולה את הרמה הדתית שלו בהקשר החברתי בו הוא יהיה - אז מראש הוא מועד לירידה ברמת הדתית.

אבל מי שמגדיר את הזהות הדתית שלו כבלתי תלויה בהקשר חברתי - גם אם הוא יעשה פחות מצוות בתקופה כזו או אחרת, הוא יהיה באותה רמה דתית פלוס מינוס (בע"ה גם ברמה גבוה יותר).

למה רבותינו מחנכים אותנו בישיבות? לדתיות חברתית? לבינוניות ותלותיות במסגרת כזו או אחרת?

(אני יודע שאתה הצגת מצב ולא הבעת עמדה, אני צועק את זה לחלל האוויר ולא אליך או לטענותיך)

ולכן כשעוזבים את הישיבה ומתערבבים עם העולם החילוני יותר קשה להמשיך בעלייה הרוחנית, אבל עוגן משפחתי עוזר לא להמשך אחרי הסביבה.

יש גם פתרונות לרווקים איך לשמור על סביבה דתית, אבל זה יותר קשה.

ולכן אם הקב"ה מעמיד אדם בניסיון יש לו את הכח לעמוד בו.

המטרה היא לא לשרוד אלא להתעלות.

ובודאי שראוי להשתמש בכל הכוחות שה' יתברך נותן. למי שה' נותן לו פחות ולמי שה' יברך נותן יותר.

את המילים "לא להתדרדר רוחנית" ב"להתעלות רוחנית" (כמו שכתבתי בהתחלה)

אבל לא הבנתי איפה אתה לא מסכים איתי

אי אפשר לטעון שאדם לא יכול להתעלות רוחנית.

בכל זמן מסויים יש את רצון ה' שהוא מה שהקב"ה רוצה מהאדם בזמן הנתון לפי התנאים שהקב"ה נותן לו.

גם כשאדם רווק גם כשאדם נשוי יש את רצון ה' ממנו בצורה לא פחותה. חלילה.

לצערנו לא תמיד יש ברכה, ושיש ברכה יש אור גדול.

אבל תמיד האדם יכול להתעלה רוחנית (לא משנה באיזה שם נקרא לזה), ללא תלות במשתנה כזה או אחר. 

לפיכך יש פה רמת שיוויון מסויימת שאותה ניסיתי להעביר והיא משמעותית בעיני.

לא הבנתי במה אתה חולק עלי בנושא השרשור, אתה מסכים שהסביבה יכולה להשפיע? ושלרווק יכול להיות יותר קשה?

גוועלד!! - לקראת נישואין וזוגיות - מה אתה לא מסכים איתי ביחס לזה? או שאתה מסכים?

וגם בהודעה שם @אריק מהדרום הציג את זה בצורה מאוד דיכוטמית, אז עם זה אני לא מסכים.

מסכים שלא צריך לחיות "דתיות חברתית", אבל אני חושב שגם מי שמאוד משתדל לא לחיות כך עדיין הוא מועד להיות מושפע מהסביבה שלו, בעיקר אם הוא רווק, כי כך טבע האדם.

("מועד" זה לא אומר "בהכרח" אלא רק שיכול להיות לו יותר קשה)

אמרתי שזה לא אוטמטי כפי שבקלות אפשר להבין מאריק מהדרום

אנשים חיו עם מה שהיה

בסוף מסתגלים לכל מצב

לעמוד בזה זה לא אומר שיהיה טוב או כיף. לעמוד בזה יכול גם מצב שיכול להראות מאוד ירוד. הכל תלוי הקשר.

כל מקרה לגופו - מי אני שאשפוט? רק הוא למעלה שופט.

לא נכון להגיד את זה למישהו, 

לא נכון לנסות לחוות את המציאות ללא רע או לפרשן חלקים רעים כטוב או כעונש בהכרח.

אגב, אם כבר הבאת את ספר איוב אז אפשר להזכיר בהקשר הזה התשובה של הקב"ה בסוף.

בכל מקרה - אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו.

אפשר לשאול על זה שאלות ולהקשות, אפשר גם להשאר בצ"ע.

בהקשר שמה בגמרא מדובר בכך שהקב"ה לא נותן לאנשים מצוות כדי שהם יכשלו בהם, חלילה. 

זה ההקשר. גמרא מפורשת. 

לק"י

ומסכימה איתך שרמה דתית לא אמורה להיות תלויה בנישואים.

בפועל, אין לי מושג מה קורה באמת מבחינה ססטיסטית

הגיונית ככל שהתנאים יהיו קשים יותר מבחינה פסיכולוגית / חברתית / כו' כו' כו' כך יפלו סיגים ממצרף הכסף

אני חושב שכדי להיות ברמה דתית גבוהה בין כרווק בין כנשוי צריך כל הזמן להשקיע מאמצים אקטיביים ומי שעושה כך ולא פועל רק מכח האנרציה כך יהיה לו בהתאם

מעשית אפשר לבחור גם אחרת. אני לפחות בחרתי להקפיד  הרבה יותר בתקופה שהייתי חייל ביחידה לא ככ דתית.

כפי @לגיטימי? ציינה זה גם קשור הרבה לגיל ולא רק לסטטוס. 

גם אם זאת הסטיגמה זה לא אומר שהיא נכונה.

למיטב ידיעתי זה יותר נפוץ ביחס לעניינים אחרים

ללא אישה

שרוי ללא תורה ללא חומה

וכו' וכו'..

יתכן כי האישה מביאה איתה לבית כוחות רוחניים המפתחים את החלק הדתי, שבלעדיהם קשה 'להחזיק', כמו שיש פריון דרך זוגיות ילדים וכו, אז ככה גם בחיי הדת.. 

עם אדם נמצא בניסיון זה לא סתם, הקב"ה נותן לו את הכוחות לעמוד בניסיון.

לדעתי הדת זה לא פונקציה טכנית .ויש משהו בזוגיות שבאופן טבעי נותן עוד רובד,

גם אני לא חושבת שאדם שנראה בהתנהגות לו פחות דתי, הוא פחות מחובר לקב''ה..

הרווקות מאפשרת חיבור עמוק לקב''ה... ולא כל מה שנראה כלפי חוץ, זה יותר כלפי פנים.

פשוט לא סתם יש את הפסוקים האלו שהאשה מביאה כוח לגבר ללמוד וגם להפך הוא נותן יציבות וזה גם יכול לאפשר חיי דת בפשטות..

לא מכירה סטטסטיקות בנושא.

רק על עצמי ידעתי לספר.

יש לי חברות שהיו במקום מסוים מבחינה דתית (לפחות לפי איך שאני תפסתי אותן), והיום הן במקום של פחות.

גם נשואות וגם רווקות.

כלומר, אני לא חושבת שהרווקות היא זו שגרמה לירידה בשמירת תו"מ אצל מי שבחרה לעשות כך.

האם ישנן כאלה שהרווקות הובילה לשחיקה? בהחלט ייתכן.

ודווקא עליי זה קצת הקל את החיפוש.

כי מי שהדתיות, רוחניות, עבודת השם שלו מבוססת רק על הסביבה שהוא נמצא - מה יקרה כשהוא יצא ממנה?

ודווקא כשאדם יוצא מהחממה שלו, ואפשר לראות את הבחירות שהוא עושה, מה קורה לו במסגרת שהיא לא ישיבתית - יש שם משהו שמראה על איזשהו חוסן רוחני, עמוד שדרה פנימי.

שאחרי חתונה ירדו רוחנית.

אני שם לב שזה נכון. המשתנה של הגיל הוא מרגיש לי יותר משמעותי מהסטטוס.

בגיל 25+ האנשים בדרך כלל כבר לא במסגרות דתיות או מסגרות בכלל, וגם כבר בדרך כלל עם מקצוע ביד ועצמאות ולכן זה שלב משמעותי שבהתפתחות של בנאדם ולכן יכולים להיות בו שינויים.

לפעמים מי שנראה לייט .. יותר דתי ממך פי אלף

כי הדת לא הציבה בפניו את האתגרים שלך..

לחילופין בחורה שעברה התעללות מינית או בחור שעבר חרדה ביום יום

לא שווים ערך לדת שלך..

נקודה למחשבה..

גם אם הם הם נראים לך הכי לייט בארץ.. עצם זה שהם עדיין מאמינים בה' ומתפללים עליו לא מובן ..

לא לכולם האמונה מתנפצת בפנים..

אתה דתי מהמם

מה אתה רוצה גביע מדליה?

אני דתייה בשביל עצמי ..

לא בשביל אחרים לא מחכה שימחאו לי כפיים ואני כן לא אשפוט אף בחורה אחרת כי אין לי שמץ מה הן עברו בחיים 

יש לי כלל תחמירי עם עצמך ותעשי חשבון נפש עם עצמך .. תשפטי בעין טובה אחרים 

חלילה אין בדברי מטרה לשפוט אנשים, הקב"ה הוא ה"שופט כל הארץ" ואין לי מטרה להחליף אותו ב"ה.

באתי לדבר נגד הסטיגמה שדתיים רווקים פחות שומרים תורה ומצוות עם הזמן.

באתר להציג את השוני בדתיות חברתית לעומת דתיות שעומדת בפני עצמה.

על זה דיברתי

זה לא אומר שאני שופט את מי שפחות שומר תורה ומצוות, בין אם הוא רווק, בין אם הוא נשוי.

הכללה מגעילה

כשרווק רואה שחברים שלו מתחתנים ומקימים משפחה, ועוד חתונה ועוד חתונה והוא נותר מאחור, זה גורם לו לשאול שאלות. יש כאלה שאולי דווקא יתחזקו בגלל זה, אבל הרבה גם יכולים להחלש. סביר שיתעוררו שאלות כמו "למה זה מגיע לי?", במיוחד אם הבחור היה ממש דוס בגיל צעיר. זה גם נורא גורם לתסכול שמישהו עשה בדיוק את אותו המסלול שכל החברים שלו עשו וכל יום שעובר הפער ביניהם רק מתרחב. אז כבר כל הקטע של התחושה שיש מישהו משגיח מלמעלה מתחילה להתרופף, וזה כדור שלג. זו נקודה ראשונה. נקודה שניה שגם קשורה לנקודה הראשונה היא ששמירת נגיעה היא דבר לא טבעי, בטח שלא בגיל 25. אנשים בעבר היו מתחתנים בגיל 16, 17 או 18 לכל היותר. היום בציונות הדתית המצב הוא שמושפעים מאד מהחברה המערבית, אז גיל הנישואים עולה, אבל שמירת ההלכה כופה לא לאמץ את הנורמה הרווחת השניה של בת זוג ללא נישואים. בכל מקרה, חוסר במגע גורם לעקה בנפש, ועקה בנפש גורמת לשאלות, ושאלות גורמות לחיפוש תשובות וכו'.

אגב, בציבור החרדי מאד נפוץ שאנשים יורדים ברוחניות דווקא אחרי החתונה. זה מחזה די שכיח לראות בנות צנועות וחסודות שרצו בכל נימי נפשן להתחתן עם בן ישיבה אברך ואחרי שנה תראו אותן עם סמארטפון יותר גדול מהפרצוף שלהן וחצאית מיני.

ולכן זה פחות מסתבר לי.

ל"פחות דוסים" האמצעים והיעד טיפה משתנים אבל בסוף להיות בקשר זה הטבע האנושי.

גם בציבור החילוני רוצים זוגיות ומשפחה, ועדיין זה נראה להם מוזר להתחתן בגיל צעיר.

אז אני לא טוען שהרווקות בציבור שלנו נובעת מאותה תפיסה של החילונים, בוודאי שלא - אבל כן יש חיקוי מה של הדבר הזה ושל רעיונות נוספים שמאפשרים את דחיית ההתמסדות.

גם אם הם לא מתחתנים - הם בזוגיות, וזה שונה לגמרי ממי שלא בזוגיות

השוני הוא יותר הסטטוס, פחות התכלס של השגרה והמצב הזוגי (כלומר- יש פער תהומי בין לחיות בזוגיות ובאותו הבית ולנהל חיים משותפים- אך ללא נישואין, לבין דתי שאינו נשוי וגם אינו בזוגיות)

לשאלתך הראשונה- לפחות לגבי שמירת נגיעה אני חושבת שיש בזה קושי גדול יותר. לא מחייב כמובן שרווק בגיל מבוגר יותר יפסיק לשמור נגיעה או יחפף או משהו, אבל זה קשה יותר.

בדיוק דיברנו על זה כמה חברות (נשואות ולא נשואות). חברה (שכרגע רווקה) בהרהורים על להפסיק לשמור נגיעה. תקח את אותה חברה, אם היתה מתחתנת בגיל 21-22 היא ככל הנראה היתה שומרת נגיעה כהלכה עד החתונה וכו. תקח אותה היום ויש לה הרהורים. למה? כי קשה, הכמיהה למגע טבעית, וככל שהיא קיימת יותר שנים בלי שיש לה מקום (טרם התחתנה)- זה קשה יותר.

הגיוני? כן.

האם זה בהכרח אומר פחות להקפיד? לא. 

• שיהיה גבוה, אבל לא שחצן.

• חתיך, אבל שלא יידע שהוא חתיך.

• חכם, אבל שלא יתקן אותי.

• עשיר, אבל שיהיה עניו.

• תורני, אבל שלא יהיה "כבד".

• קליל, אבל רציני.

• מצחיק, אבל שידע מתי להפסיק.

• רגיש, אבל גברי.

• גברי, אבל מחובר לרגשות.

• ספונטני, אבל מתכנן הכול מראש.

• כריזמטי, אבל צנוע.

• מנהיג, אבל שייתן לי להוביל.

• אוהב לטייל, אבל גם אוהב להישאר בבית.

• ספורטאי, אבל שלא יהיה מכור לחדר כושר.

• בשל רגשית, אבל עם נשמה של ילד.

• חברותי, אבל שלא יהיו לו יותר מדי חברות.

• שיהיה לו תואר.

• רצוי שניים.

• ועדיף שגם יעשה מילואים בלי להתלונן.

• שיהיה לו עסק מצליח או עבודה בהייטק.

• אבל שיסיים לעבוד בארבע כדי להיות עם הילדים.

• שיאהב ילדים.

• אבל שלא ייתן להם מסכים.

• שידע לבשל.

• ושלא יעשה מזה עניין.

• שיקום מוקדם לתפילה.

• אבל גם יישאר ער לדייט עד חצות.

• שילמד דף יומי.

• וגם שיספיק לקרוא ספרי פסיכולוגיה.

• שיהיה מחובר לרב.

• אבל שיחשוב בעצמו.

• שידע לרקוד.

• אבל לא יותר טוב ממני.

• שיאהב מוזיקה.

• אבל שלא ישמיע טראנסים באוטו.

• שיהיה כריש במשא ומתן.

• אבל עדין איתי.

• שיזכור כל תאריך חשוב.

• בלי שאני אזכיר.

• שידע להחליף גלגל.

• לתקן ברז.

• להרכיב איקאה.

• להבין במשכנתאות.

• להשקיע בבורסה.

• ולהוציא את הזבל בלי לבקש.

• שיהיה עמוק.

• אבל גם זורם.

• שידע להכיל.

• אבל גם להציב גבולות.

• שיכבד את ההורים שלי.

• ויאהב את האחים שלי.

• ויצחק מהבדיחות של אבא שלי.

• שיהיה בן 29.

• עם ניסיון החיים של בן 45.

• והאנרגיות של בן 23.

• בלי מטענים.

• בלי אקסיות.

• בלי דרמות.

• ועם אינטליגנציה רגשית של מטפל זוגי.

• וכמובן... כימיה. כי אם אין כימיה — כל השאר לא משנה.

כמובן ג'נרטתי את המקבילה לגברים (חלק חמודים, חלק קצת פספס והייתי עורכת יותר)

שתהיה צנועה, אבל נראית כמו דוגמנית.

תורנית ומשכילה, אבל שאין לה ידע הלכתי יותר ממני.

חכמה ושנונה, אבל שלא תנצח אותי בוויכוח.

זורמת וקלילה, אבל שתקפיד על קלה כבחמורה.

שתפרגן לי מול החברים, אבל שלא תגרום לזה להיראות כאילו היא מחנכת אותי.

נשית וענוגה, אבל שתדע להרים ספות כשמנקים לפסח.

דעתנית ומבינה, אבל שתיתן לי להרגיש הראש בבית.

עצמאית, אבל שתחכה להחלטה שלי.

שתרצה לפרנס את לימוד התורה שלי, וחס וחלילה לא שתפתח קריירה.

שתעשה תואר פרקטי.

עדיף בהוראה או חינוך מיוחד.

אבל שתרוויח כמו בהייטק כדי לשלם שכר לימוד לישיבות.

שתעבוד חצי משרה.

כדי שתהיה בבית כשאני חוזר מסדר ערב.

שתאהב ילדים.

שתגדל שבט של שמונה ילדים.

אבל שלא תיראה עייפה לעולם.

שתדע לבשל כמו אמא שלי.

ושלא תשתמש באבקת מרק.

שתכין חלות כמו במאפייה.

ותלמד את כל הסגולות להפרשת חלה.

שתאהב אורחים בשבת.

ותארח 15 חברים מהישיבה בהתראה של שעה.

ותשמח לשטוף את כל הכלים במוצאי שבת בלי להזעיק אותי.

שתהיה מחוברת לרבנית שלה לתמיכה רגשית.

אבל שתסכים עם הרב שלי בכל נושא.

שיהיו לה אידאלים לתמוך בחצי שנה רצוף מילואים.

אבל שלא תדרוש ממני לגור בגבעה.

שתדע לשיר זמירות שבת.

אבל שלא תשמיע קול ליד חברים שלי.

שתאהב מוזיקה יהודית עמוקה.

אבל שלא תביא לי שירי קרליבך של שלוש שעות.

שתעשה ספורט ותשמור על כושר.

אבל בצניעות ובלי לעשות מזה עניין.

שתדע לנהוג בצורה בטוחה.

אבל שתיתן לי לנהוג תמיד.

שתדע לקפל את הציצית היטב בלי שהפתילים יסתבכו בכביסה.

ותגהץ לי את החולצות הלבנות בלי קמט אחד.

שתהיה עמוקה מחשבתית.

אבל שתסתפק בוורטים פשוטים על הפרשה.

שתדע להכיל את הספקות שלי.

אבל שתהיה יציבה כמו סלע אמוני.

שתכבד את ההורים שלי.

ותאהב את השטויות של אחים שלי.

ותצחק מהווארטים הנאמרים בשולחן שבת של אבא שלי.

שתהיה בת 21.

עם בגרות נפשית של בת 50.

והמראה הרענן של בת 16.

בלי היסטוריה של דייטים.

בלי חפירות של 'לאן הקשר הולך' - שפשוט תזרום עד האירוסים.

ועם יכולת הקשבה של פסיכולוגית קלינית אחרי יום עבודה.

וכמובן... שיהיה ענווה ופשטות. כי אם אין פשטות — איפה כל התורניות?

יש שיר כזה

אגב זו תשובה לכל אתגר

שייך,

סביר מאוד שאפילו לא קיבלו את הפרטים שלך בגלל זה.

עכשיו הגעתי לבית אז אני יותר מיושב. שניה רגע עוצר כי נשרף לי האוכל.

אוקי שומעים? אז בקיצור, עכשיו אני פתאום קולט את הפספוס. היא היתה עם האח שלה (בנינו זה הבן שלה אבל אני מעדיף לחשוב שהיא לא נשואה)

קיצר זרקה לו פירגונים בקול .. "מלך מלך!" אני סתם הסתובבתי. נראה לי היא חצי התפדחה למרות שהיא לא מהמתפדחות. אולי מהמפדחות זה כן. בקיצור....

מה רציתי להגיד, חשבו על הסיטואציה שאני מסתובב ואומר לה "יותר ממני?..." מה לדעתכם היתה התגובה שלה? אני אומר הייתה מבקשת את המספר לא שאני משוויץ עכשיו או משהו.

סתם טוב אני רואה שאני שוב מדרדר לכן נעצור כאן. יש למישהו משהו להוסיף?

זה בסדר אתה גם ככה מדבר לעצמך אין מה להוסיף . אוקי... הבנתי.

אני הולך.

🤣🤣🤣

אמן, שימחת

אני שואל זאת כי הרבה דברים בזוגיות, באופי ההתנהלות הזוגית, ביחסים בין בני הזוג, נחשפים ומתגלים רק לאחר תקופה ארוכה שגרים ביחד.

לדעתי הרבה מה שאתה רואה כיום בבית, לטוב ולרע, לא בטוח שתוכל לאבחן בצד השני לפני הנישואים.

למדתי מה לא לעשות

אותו דבר

מופתע שזה חריג

בעיקר הוציא לי את החשק והמיץ.

הזוגיות שלהם מתאפיינת, לפחות מהמבט שלי, בחיכוכים מינוריים תמידיים, הרבה משחקי תפקידים גבר־אישה, ובפן החיובי דברים שאני מבין שנחמדים שלהם אבל פשוט לא נמצאים בעולם הערכים שלי.

מה שבסופו־של־דבר חיזק אצלי את המחשבה שלפחות עבורי, שאיני מצליח להפיק את החלק החיובי בזוגיות, זה רעיון עם נטו שלילי.

שלמדתי מהם איך לא לנהל זוגיות והורות

היום אני יודעת שזה לא רק הזוגיות/ ההורות

אלא האדם באשר הוא

כי בסוף הזוגיות/ ההורות היא מראה של הבנאדם

גם אם לא רציתי להתנהל כמוהם (והצלחתי בהרבה מובנים)

יש חלקים שנשארו

השפעות מילדות

אפילו כאלה בתת מודע

תמיד יש ויהיה על מה לעבוד

לעשות נכון יותר

אחד של ההורים

השני של הסבא וסבתא שגרו צמוד ממש

הדתדלתי לקחת את הטוב שראיתי משניהם.

מההורים שלי למדתי בעיקר מה לא

מהסבא וסבתא קיבלתי המון.

אבל קצת עיוות לי את המושג זוגיות כי סבא שלי היה בעל מהסרטים באמת.עשה הכל או כמעט לגמרי הכל ופינק את סבתא שלי ממש בלי סוף וממש נהנה מזה.

היא היתה ממש נסיכה שלו.

בעיקר בהתנהלות בתוך קשר,

בסוף, זה מה שראיתי בבית. על בסיס זה, אני יכול לעצב את איך אני רוצה שהזוגיות שלי תראה.

אני לא חושבת שמודלי זוגיות מכל סוג שהוא היו משפיעים על מה שאני מחפשת.