החג וכל חול המועד?
שמישהו יסביר לי למה אנחנו לא אוכלים מצות רכות כלקעלעברימבאר
קשה לשמור על הטריות שלהןחתול זמני
האמת מעולם לא ניסיתי מצות רכות קנויות (בסדר הזה בע"ה פעם ראשונה),
אבל יצא לי לאפות מצות רכות, ובכן, צריך לשמרן בהקפאה ולשומן על הפלטה לחימום מעט לפני שאוכלים אותן ואז טעימות מאוד.
אלא שזמן קצר לאחר מכן הן מתקשות ונהפכות לדיקטים בלתי־ניתנים לאכילה (או עלולות להתעפש).
יוצא אפוא שלפני המצאת המקפיא, אפשר היה לאכול מצות רכות רק בליל הסדר, ואם רוצים לאכול בחול המועד, צריך לאפות אותן בפסח עצמו, וידועות הבעיות שבזה.
חוץ מכמות המים במתכון, למיטב הבנתי, אין הבדל מהותי בין מצה קשה למצה הרכה הנפוצה שגם אותה מכינים דקה למדי (וגם בסוג הקמח. יש גם כמה תוצאות שונות שיכולות לצאת, יש כאלה יותר כמו לאפה יש כאלה שהן חצי־קשות)
יש כל־מיני הוכחות מהרמ"א שמצות רכות היו נהוגות באשכנז
והראייה הפשוטה ביותר, איך בדיוק עושים "כורך" אם לא עם מצה שיכולה לכרוך?
אלא שכבר נהגו בזה ואני מניח שיש בזה גם משהו סמלי לכן אין כל־כך מה להמציא את הגלגל מחדש
אני אישית חושב שזה מנהג טכני לחלוטין (אפשר לנסות להלביש עליו כל־מיני סברות הלכתיות שאינן קיימות) כי זה בול להוסיף עוד טיפונת מים
ומותר לאפות מצות בחול המועד? אזקעלעברימבאר
הבעיה של טריות המצות הרכות נפתרת.
והאם איפשהו כתוב בפוסקים שאשכנזי אסור לאכול מצות רכות?
לזכרוני ראיתי שהרב ליאור התיר, והרב אריאל אסר אלא אם כן יש לאשכנזי מסורת מובהקת המתירה. אבל לא בטוח
הלש אחר זמן איסור חמץ יאמר בשעת לישה כל פירוריםחתול זמני
שיפלו בשעת לישה ועריכה וכן בצק הנדבק בכלים אני מבטל אותם כדי שנמצא שמבטלן קודם חימוצן: (שו"ע ת"ס ה' ע"ש)
עקרונית אפשרי אבל לא נהוג כי זה בלגן ומכאן הגיעו לפתרון של המצות הקשות.
לא יודע אם ואיפה כתוב שלאשכנזים אסור לאכול מצות רכות.
המנהג הוא לא לאפות מצות בפסח, לא לא לאכול מצות רכות (אלא שהמצות הקשות הן הפתרון הטכני).
אין שום יתרון הלכתי למצות הקשות על־פני המצות הרכות של ימינו שהן דקות מאוד חוץ מזה שהן נותנות מענה לסוגיה של הטריות.
וכאמור היות וזה תלוי בכמות המים אז יש למעשה מנעד שלם (בתוך הפריכות יש קשות יותר יש קשות פחות גם בתוך הרכות יש רכות יותר יש כאלה שהן די קשות אבל לא פריכות).
מצות קשות כמובן נותנות מענה לבעיות לוגיסטיות ויותר קל לייצר אותן בייצור המוני.
מה שכן, האשכנזים מעדיפים לאכול מצות דקות יחסית, ויכול להיות שיש בזה יתרון מבחינת אפייה והחמצה כו' אבל אין בהכרח קשר בין דקות לרכות.
זה יקראריק מהדרום
לפחות המצות הרכות הטובות.
מה הבעיה ההלכתית לאפות בבית? נגידקעלעברימבאר
על מחבת שמיועדת לפסח, עם קמח למצות
צריך לדעת להכין אותןאריק מהדרום
בקיצורטיפות של אור
מתישהו במאתיים שנה האחרונות התחילו עם זה כי זה היה רעיון טוב (לוגיסטית ומבחינת טעם). יכול להיות שאם היה מקפיא לא היו ממציאים את זה, אבל עכשיו שהמציאו ויש לזה כנראה גם יתרונות הלכתיים, אפשר להתלבט האם זה בגדר מנהג
כמו כן אשכנז ראשי תיבות 'אין שאלות ככה נוהגים זהו'
אהבתי את הסיפא
שלג דאשתקד
אבל אם זה בא על חשבון שמחת חול המועד?קעלעברימבאר
חשוב לשמור על מנהגים, וכבר נהגו להקפידטיפות של אור
שלא לשמוח בפסח
לא מסכים. פסח זה החג הכי שמח אחרי סוכותקעלעברימבאר
זה כי לא השתדלת מספיקטיפות של אור
תנסה להוסיף איסור שרויה או משהו
חחח מזל שתפחוי אדמה לא נכללים באיסור קטניות. וכברקעלעברימבאר
זכור לטוב קצ'אווטל מלך האינקה שחשב על היהודים שיגיעו עוד 2000 שנה והחליט לתרבת את תפוחי האדמה אי שם בהרי האנדים.
וזכור לטוב קולומבוס שגילה את אמריקה רק אחרי שבדק שכבר התקבל מנהג קטניות ובמילא תופחי אדמה לא יכללו באיסור
גם עגבניות, בטטה, גמבה...חתול זמני
אבל מה היינו עושים בפסח בלי תפוחי אדמה?קעלעברימבאר
ושכחת שוקולד, קקאו, בטנים, תירס, ועוד. גם הם בזכות צאצאי קין שגרו באמריקה
הזכרתי את אלה שאינם קטניותחתול זמני
היינו אוכלים מצות רכות
חחח זה כמו מה היה ללא כיפת ברזל -קעלעברימבאר
היינו כבר כובשים את עזה ומפםיל םאת איראן לפני 15 שנה ולא היינו צריכים לכל זה.
כך ללא תוחי אדמה, גזירת מצות רכו תהיתה גזרה שהציבור לא יכול לעצמוד בה...
המצה לזכר החפזון. זה לא מרור. זה נקראקעלעברימבאר
חג המצות. לא חג המרור "ושמחת בחגיך"
שאילת יעב"ץ מפורשחתול זמני
דין אכילת צוקר בפסח ותערובתו
גי"ה מך"ה העבר הגיעני על נכון וכו'. ועדיין מחויב אני לשלוח ההעתקה מדברי קדשו. הנה מונח פה מועתק. ומה שיצא מפיו הקדוש אודות הצוקר בימים רבים שעברו. הן הנה הדברים אני הייתי אצל מהרמ"ח ז"ל בפסח. וכיבד אותי עם טע והוט צוקר לשתות. ושאל אותי האם אני מן המחמירין שלא לשתות הוט צוקר. והשבתי חלילה הגם לכבוש המלכה עמו בבית. אם הוא שותה גם אני לא אמנע. והגיד לי שהוא היה כמה פעמים במקום אשר יבשלו שם את הצוקר עם ר' ליב ק"ה אשר היה באותו פעם ג"כ בביתו. וראה שאין בו חשש חימוץ כלל. ומפני כך הוא מתירו. והשבתי לו שאין בידו להתיר שום דבר מה שאב"ד שלנו אוסר. אך אני שותה על עדותו שעד אחד נאמן באיסורין. עאכ"ו אדם גדול כמותו. וחרה לו היטב. והרצתי הדברים לפני אדמ"ו הה"ג נר"ו. והיה שם אתנו ר' אברהם בן הרב ר' דוד מקידאן. אשר גם הוא היה מונע לשתותו אפילו קישטן צוקר. עד שגער בו אדמ"ו הה"ג נר"ו. וסוף דבריו שמפני חשש רחוק כי האי אין למנוע שמחת י"ט. והביא ראיה מדברי אביו הגאון זצ"ל ע"ד מצה שרויה שהמתחסדים פורשים מהם. והוא ז"ל סתר כל דברי המחמירין. וסוף דבריו עולה כה"ג. ואמר לנו אדמ"ו הה"ג נר"ו. שהוט צוקר הנקח מגוי הדר בשכונתו. הוא כשר יותר מכל מצות שלנו. והלואי שכזית אפיקומן שאכלנו. יהיה כ"כ בהכשר. ע"כ דברי פי חכם חן. ובאמת אין הדעת סובלת כל החומרות המתחדשים בכל יום. ועכשיו באה שערורי' ששמן זית אינו מן המובחר לאכלו בפסח. ומימי לא שמעתי ולא ראיתי שנזהרין בכך. אך לקחו תמיד מחבית מלאה. ובכלי מוכשר לי"ט ותו לא מידי. ואני טרוד מאד עם כלי ביתי לפנותם ולשלחם לק"ק הלברשטט אשר דעתי לנסוע עם כל בני ביתי ה"י בשבוע הבע"ל בעזה"י ושבתי בבית ה' לא"י. ובזה יתענג על רוב שלום וטוב כעתירת נפש אוהבו תלמידו הנכנע ד"ש בכל לב. הק' יעקב הכהן.
נתראה בהלברשטדטחתול זמני
לחם עוני אין הכוונה לחם סבל, אחרת התורהקעלעברימבאר
היתה מצווה אוצנו לאכול רק מצות ומים בפסח ולא בשר
לחם שעונים עליו דברים הרבהחתול זמני
יש כל־כך הרבה דברים להחמיר בהם בפסח כמו סיפור ההגדה בהתלהבות ובשמחה
שמחת החג
לשמח את האישה (גם את אימא! ואולי גם את סבתא!)
בשר ויין כל ימי החג
דגש על יין
כאמור אלכוהוליזם
גם עוני. אבל במובן שלפשטות לא סבל. "והשאירותיקעלעברימבאר
לא "עם סובל ומריר".
יש הבדל בין מצה למרור. בין עוני למרירות.
המצרים גרמו לנו עוני - כלומר גרמו לנו להיות בלי שפע גשמי "וישימו עליו שרי מסים למען ענותו". זה עדיין לא סבל.
אחר כך "וימררו את חייהם בעבודה קשה בפרך" זה כבר סבל.
החג הוא חג המצות, חג העוני, לא חג המרור.
המהרל אומר שמצה זה לחם עני, כמו שכהן גדול ביום כיפור לובש בגדי חבן פשוטים ולא בגדי זהב עשירים . אבל זה לא סבל.
זה כאילו התורה היתה אוסרת עלינו 7 ימים ללבוש בגדים צבעוניים. זה לא אומר שבגדי הלבן הפשוטים לא צריכים להיות נוחים
השאלה אם זה לא נובע מחומרא שלקעלעברימבאר
והשאלה אם מצות רכות קפואות טעימות בחולהמועד
זה אכן נובע מתוך חומרא של לא לאפות בפסח.חתול זמני
הרמ"א היה מכין 3 מצות משיעור חלה. אתה מבין את המשמעות אם הכוונה היא למצות דקות פריכות.
וגם אם לחקור קצת על שרשי המנהגים אפשר לראות שזה מנהג חדש יחסית וגם לא בכל המקומות באשכנז למרבה הצער השואה הרסה המון בעניין הזה.
לגבי אפייה בבית איני יודע אבל נראה לי שאם לשאול כל רב הוא לא ימליץ על כך.
אפשר להשיג מצות רכות מחברות שמכינות ולפעמים יש גם חבורות שמתארגנות לאפיה.
ראיתי כמה שטוענים שהאפיה של הרכות היא גרועה וחשש חמץ כו' כו' מדובר בשטויות שאין להן שחר והוצאת לעז. המצות הרכות הדקות הן בעובי של 3-4 מ"מ לכל היותר (השו"ע אומר שצריכות להיות פחות מטפח...). האפייה המושגחת של ימינו היא wayyyyy beyond דינא דגמרא.
גם ראוי לציין שמצות פריכות בקושי נקראות לחם לדעת שו"ע לעניין ברכה.
מצות רכות הן מאוד טעימות בליל הסדר עצמו אכלתי המון. מה שכן, יקר.
תשאל את כל אלה שאומרים שזה חידוש ולא נהגו ובלה בלה בלה האם הם מניחים תפילין בהמה גסה.
מנהג הרא"ש לדעתי, לא הרמ"אארץ השוקולד
יש לציין שיש הידור להכין את המצות ביד אחרי זמן איסור חמץ.
והרא"ש היה משתדל להיות מן האופים.
או"ח תע"ה ס"זחתול זמני
הרמ"א מביא את זה וזה אכן טור בשם הרא"ש
פעם עשינו את זהארץ השוקולד
צודק שמשתמע שגם הרמ"א נהג כךארץ השוקולד
זה גם בלתי־אפשרי לרדד או לאפות אותןחתול זמני
מסכים
ארץ השוקולדאחרונה
תודה🙂קעלעברימבאר
מצות קשות, ברור מאוד שהן נאפו עד הסוףהסטורי
אז איך אפו אותן לאורך כל הדורות?חתול זמני
באפיית מצות רכות מעיפים מצות טיפונת לא אפויות על ימין ועל שמאל
חלילה איני מערער על מנהגי ישראלהסטורי
עדיין - אצל אשכנזים קבעו רף מסויים שהוא מאוד מובהק.
ואגב, איך בללו סולת במקדש עם שמן,לשיטת החוששיםקעלעברימבאר
וכי חלטו אותה לפני?
יש שרויה בשמן?חתול זמני
לא יודע. צריך לשאול מי שמקפיד עלקעלעברימבאר
שמן זה כמו מי פירות AFAIK לא?חתול זמני
אתה מתעקש לא להביןהסטורי
אבל שרויה הסברה היא שיש סוברים שגםמצה אחרי שנאפתהקעלעברימבאר
אין כזאת סברא הגמרא אומרת הפוךחתול זמני
למיטב זכרוני החשש הוא שנדבק קמח שלא נאפה היטב
(ואגב... נראה לי שאם כבר זאת בעיה ששייכת יותר מצות הקשות כי יש בהן פחות מים...)
השאלה אחרת:קעלעברימבאר
אם אני זוכר נכון זה לא קשור לפת הבאה בכיסניןחתול זמני
אלא משהו לגבי כוסס פת לא יודע לא זוכר את הסימנים האלה כבר.
ספרדים מברכים על מצה קשה מזונות בימי השנה (חוץ מפסח כי אין לחם מלבד זה)
די כדי להראות שמצה פריכה היא בקושי לחם
בכל-מקרה לגבי מצות רכות דקות מאוד יש כמה וכמה וכמה פוסקים אשכנזיים שמתירים
כמו שאמרתי השנה אכלתי מצות רכות קנויות ואני יכול לומר שהן דקות מאוד בקושי כמה מילימטרים בשלב זה כבר אין הבדל מהותי בין מצות רכות לקשות
אבל כידוע אין מה לדבר עם אשכנזים אתה נכנס למטבח עם כל האלומיניום נראה כמו חללית אתה מפחד ללחוץ
בפניני הלכה:
יוצאי אשכנז נהגו להכין מצות קשות, מפני שהן נשמרות בטריותן זמן רב, וכך יכלו להכין לפני פסח מצות למשך כל הפסח. ומבחינה הלכתית, יש מעלה להכינן לפני פסח, שאז החמץ בטל בשישים, וכאשר יגיע פסח, להלכה אינו חוזר וניעור (לעיל ז, ג-ד). ויש למצות הדקות עוד מעלה הלכתית, שהואיל והן דקות, אש התנור שולטת בהן היטב ואין בהן שום חשש חימוץ. בנוסף, יש מעלה הלכתית בכך שהן קשות, שכן היכולת לדעת אם המצה החמיצה תלויה בחוטים הנמשכים במצה האפויה, ובמצות קשות הדבר ניכר היטב ואילו במצות רכות צריך לכך יותר מומחיות.
למעשה כל המעלות האלה קיימות במצות רכות קנויות
כי מכינים אותן לפני פסח
אני לא חושב ש־2 מילימטר עושים את ההבדל באפייה
ואין בהן שום חוטים גם מי שמכין יודע
איך לפי הספרדים מצה קשה בכלל נכללתקעלעברימבאר
לכן מצה רכהחתול זמני
הסברא היא כיוון שאין פת אחרת אחשביה ללחם proper
(עכשיו תשאל: למה חלה מתוקה לא? מי הוא זה ואיזה הוא אשר אוכל אותה כפת הבאה בכיסנין ולא כלחם ממש? לך תבין)
בקיצור מצות רכות
לא דיברתי לגבי ברכת המוציא, אלא לגביקעלעברימבאר
זה מה שאני אומרחתול זמני
זה לחם שהוא בקושי לחם לעניין לחם
אז איך יוצאים בו ידי מצוות.מצה דאוריתא?קעלעברימבאר
גוד קוושצ'ןחתול זמני
כנראה ברמת הדאורייתא אין הבדל ממש כל־כך
אז בסוכות אפשר לצאת בליל ראשון בכביצה פת הבאהקעלעברימבאר
מה לגבי חיוב דאוריתא של ברכת המזון בפת הבאה בכיסנין?
זו הוכחה שגדרי פהב"כ זה סימן ולא סיבהנוגע, לא נוגע
אז על המחיה על פת הבאה בכסנין זה דאוריתא לכל הדעותקעלעברימבאר
זכור לי שזו מחלוקת ראשונים, אבל מה הקשר?נוגע, לא נוגע
אם כך פת הבאה בכסנין זה דאוריתא, ואוליקעלעברימבאר
כן, מצה עשירה לא נחשבת ללחם עוני ולכן לא יוצאים בהנוגע, לא נוגע
דיברתי על הבאה בכיסנין שקשה אבל אינהקעלעברימבאר
מצה עשירה.
הרי יש 3 דעות מה זה בכיסנין:
א. כסיסה
ב. כיסנים
ג. נילוש במי פירות וכדומה
אני יודע, רק הבאתי ראיה שאפשר לומר כןנוגע, לא נוגע
כי האשכנזים קבעו ב200 שנה האחרונוצ שזה שלקעלעברימבאר
שואל תיאורטית. ברור שאם גדולי ישראל הסכימו לזה אז זה כדין
האשכנזים לוקחים את זה רחוק יותר- הם סוברים שגםנוגע, לא נוגע
אחרי פסח ברכת המצה המוציא.
נראה לי שזה מובן מאליו שגם מצה קשה ברכתה המוציא כי המטרה שלה זה לשמש תחליף ללחם. וגם אם נאמר שחז"ל קבעו כלל אחיד, שכל פהב"כ ברכתו מזונות גם אם מטרתו להשביע, לא מסתבר שהם יגידו כן בזמן שזה משמש כתחליף ללחם.
אבל התחליף הרגיל ללחם היה מצהקעלעברימבאר
מי הראשון שקבע שמעכשיו מצה קשה תהיה התחליף ללחם?
אני מניח שהיו שלבי מעבר.. רך למחצהנוגע, לא נוגע
ככה שהשינוי עבר חלק
לא, יש לך טעות בהבנת פת הבאה בכיסניןהסטורי
לכן גם הלחמניות שעל המדבקות שעליהן מודפס 'מזונות', הן בוודאי המוציא, לא רק כי אינן מספיק מתוקות (הן לא...) אלא כי גם אם הן מתוקות מאוד, ברגע שהן "כדי שתוכל לשבוע בלי נטילת ידיים", הן מנת סעודה. כנ"ל מילוי - בורקס קטן שמוגש כנשנוש, הוא מזונות כל עוד שלא קובע עליו סעודה, אבל בורקס גדול שהוא מנת אוכל וכך מגישים אותו - הוא המוציא מעצמו.
אותו דבר לגבי דברים שכוססין אותם - בד"כ הם נשנוש ולכן הם מזונות. ברגע שעושים קרקר לסעודה (=מצה) הוא המוציא ואין לי שום הבנה למה הספרדים מתבלבלים מזה בשבת איסור חג.
לפי מה שאני יודע רק פת הבאה בכיסנין שאוכלים כשיעורקעלעברימבאר
סעודה, חייבים בברכת המזון.
לא לפי כוונת האדם אלא לפי השיעור.
בכל מקרה שאלתי האם זה מוגדר "לחם" לעניין *לחם* עוני. והאם ברכת המזון על כיסנין כשיעור סעודה היא דאוריתא אם שבעתי מזה.
ב. אז אתה טוען שהולכים לפי כוונת האופה?
אז על בורקס קטן ממולא בשר שאין בו שיעור סעודה מברכים המוציא? (נגיד שהוא נועד למנה עיקרית שפלוס תוספות זה יהיה סעודה) אבל אני בחרתי לאכול אותו בלי תוספות.
או אותה שאלה נגיד אדם אכל מצה קשה לא כשיעור סעודה אלא רק כשיעור ביצה.
למה שיהיה שונה מבורקס בשר קטן?
לא אני טוען, השולחן ערוך פוסק שפשטידא מברכים עליההסטורי
המוציא וברכת המזון. פשטידה שלהם, שמופיעה בדברי הפוסקים בכל מקום - זה בצק שממולא בבשר/ירקות/גבינה. במילים אחרות, מה שאנחנו קוראים בורקס. זה לכאו' סותר לדבריו לפני כן לגבי מילוי, כאחת האפשרויות של פת הבאה בכיסנין.
יש מהאחרונים שבאמת תירצו שפשטידה זה דבר גדול, אבל אם כך צ"ע למה הביא דוגמא אחרת ולא פשוט ציין גודל.
לכן המג"א חילק (וזה בהחלט נכנס בלשון השו"ע) שכל מה שהוזכר מילוי (ובדומה טעם) זה כשממולא במילוי מתוק או מלוח, אבל מילוי בשר/ירקות וכד' שהוא 'אוכל' ולא ממתק, נשאר המוציא וברהמ"ז.
האחרונים (שו"ע הרב ועוד וכך הכריע במשנ"ב) הרחיבו את דבריו לכל מה שהוא 'דרך להגיש כמיני תענוג' גם אם הוא במילוי של אוכל.
לכן הרב מגנס תמיד לימד בישיבה, שעל בורקס קטן מברכים מזונות, אבל על בורקס שהוא מנת אוכל - המוציא. כך גם מחשבן בספר 'וזאת הברכה'. לגבי 'לחמניית מזונות', הרב אריאל בבאוהלה של תורה (נדמה לי כרך א') מוכיח שהיא תמיד המוציא.
(אני מודע לכך שבפוסקים הספרדים לכאו' מלמדים אחרת. צ"ע)
לא זו הסבראהסטורי
הסברא שבגללה יש מחמירים בשרויה היא שלפעמים נשאר על המצות קצת קמח שלא נאפה וחוששים שהוא יחמיץ מהשריה.
(פשוט שאין אפיה אחר אפיה.
מי שאומר את הסברא שאתה הזכרת, הוא טועה בדבר משנה ודיניו חוזרים...)
ניתן להשיב על שאלתךשלג דאשתקד
מדברי הגמרא עצמה (לגבי עובי המצה):
"אם אמרו בזריזין יאמרו בשאינן זריזין אם אמרו בפת עמילה יאמרו בפת שאינו עמילה אם אמרו בעצים יבשין יאמרו בעצים לחים אם אמרו בתנור חם יאמרו בתנור צונן אם אמרו בתנור של מתכת יאמרו בתנור של חרס"
השאלה היא על מצה עשירה, לא שרויהארץ השוקולד
כפי שהערתי למטה, זה ממש לא מדויקארץ השוקולד
אחר המחילה.
לא קבעו אצל אשכנזים רף מאוד מובהק, יש אשכנזים מסוימים שהחמירו אבל הרמ"א, שערי תשובה ומשנה ברורה כולם הכירו מצות רכות ולא חשבו שצריך לציין מנהג או חומרה לא לאכול, כך שאו שלא הכירו הקפדה כזו או שלא החזיקו ממנה.
בפוסקי ימינו הרב דב ליאור, הרב אשר וייס והרב אבינר אומרים כדבר פשוט שאין בעיה לאכול מצות רכות.
גם המשנה ברורה אכל רכות כנראה - בית המדרש
לכן, אתה טוען שיש מנהג לאסור, אשמח שתראה היכן היה מנהג כזה ומתי ואלו פוסקים בדורות קודמים חששו למנהג זה.
אז למה עד לפני 150 שנה כל האשכנזים אכלו מצות רכות?קעלעברימבאר
לא יודע עד מתי, הרבה חומרות התקבלו במשך הדורותהסטורי
כשיהיו מנחות, יהיה בית דין גדול בירושלים, שיהיה מקובל על כל ישראל. לפחות במניין הוא יהיה הכי גדול, מכל בתי הדין מאז רב אשי.
בית הדין הזה ישב ויכריע, מה ממה שהתקבל במשך הדורות נשאר קבוע ומה אפשר להשגיח מספיק ולוותר עליו.
השאלה של "אז למה עד..." לא רלוונטית. גם חז"ל וגם בעלי התוספות אכלו מצה עשירה וקטניות.
איפה כתוב בהלכה שאסור לאשכנזי לאכול מצה רכה דקה?קעלעברימבאר
איפה כתוב בהלכה איזה מראה הוא אדום ואיזה לאהסטורי
אפיתי מצות עם תלמידי חכמים מזקני הדור ותלמידיהם, כולל מו"ר מרן הגר"א שפירא זצ"ל וראיתי על מה הם הקפידו. את הסברא שציינתי למעלה, שמעתי מתלמיד חכם ששאל את הרב ישראל יעקב פישר זצ"ל.
אז למה לזכרני הרב דב ליאור מתיר לאשכנזי מצות רכות?קעלעברימבאר
אני מדבר בעיקר על מצות רכות בחול המועד או בסעודת בוקר חג. לא על מצת מצווה בליל הסדר (איזה אשכנזי בכלל ירצה לוותר על מסורת אבותיו לא לאכול מצה קשה בלילי הסדר?)
אכן הוא מתיר ויש עוד רבנים אשכנזים שמתיריםחתול זמני
ויש גם כאלה שאומרים שאם כבר נהגו קשות אין לשנות
אבל לזכרוני הרב יעקב אריאל, אוסר לאשכנזים, אלאקעלעברימבאר
אם כן יש לאשכנזי מסורת מובהקת המתירה
אתמול הייתה איזו כתבה על אחד שפונה במצב קשה עקבחתול זמני
אכילת מצה
לא יודע אם הוא מתירהסטורי
בחול המועד נראה לי, לא זוכר אם הואקעלעברימבאר
דיבר גם על מצת מצווה
הרב ליאור כתב שאשכנזי יכול לאכול מצותקעלעברימבאר
רכות דקות מאוד. אך לא עבות
גם ככה עושים אותן דקות מאוד לא מכיר עבותחתול זמני
גם המשנה ברורה אכל רכות כנראהארץ השוקולד
כי הוא אומר להחמיר שהמצות יהיו פחות מעובי טפח.
לא מבין איך אפשר לעשות מצה קשה בעובי כמה סנטימטרים.
זה מעניין שכל מיני רבנים אומרים שיש מנהג אשכנזי לא לאכול מצות רכות אבל אין מקור לטענה על קיום מנהג כזה.
(במשנה ברורה לא מוזכר מנהג כזה)
אתה מכיר מקור שמציין מנהג כזה?
זה שבעיקר אוכלים קשות זה בשל אופן השמירה שלהם שאי אפשר למכור בסופרים מצות רכות באותה קלות.
מצאתי מקור שאומר על מנהג כזהארץ השוקולד
הרב אבינר מפנה לגרש"ז שמציין מנהג כזה, אבל הרב אבינר מסכים עם הסברא שלי על המשנה ברורה אם כי מציין אותה על הרמ"א. הוא גם מוכיח שהשערי תשובה אף הוא היה עם מצות רכות, כך שאם היה מנהג כזה הוא חדש מאוד ולא הספיק באמת לעבור במסורת יותר מדי
הרב אבינר מתיר אף הוא מצות רכות ומציין שר' אשר וייס מתיר אף הוא. (כך שבצד האוסרים יש את הגרש"ז והרב יעקב אריאל, בצד המתירים יש את הרמ"א, שערי תשובה, משנה ברורה, הרב דב ליאור, הרב אשר וייס והרב אבינר.
נראה לי שקשה לומר שיש מסורת לאסור באשכנז כשזה המחלוקת ובטח שיש הרבה על מי לסמוך להתיר.)
אני אגיד לך מהחתול זמני
אני למשל נוהג לשתות 4 כוסות גם במוצאי יו"ט של פסח.
לא מצד חומרא סתם אלכוהוליזם.
אין שמחה אלא בבשר וייןקעלעברימבאר
(למי שאוהב יין כמובן)
אני האמת ממש אוהב בירה אבל מרוב קדושת החגחתול זמני
איני מרגיש שחסרה לי.
ו..שלג דאשתקד
מה יעשה כישצטרך לאכול קרבן חגיגה?קעלעברימבאר
המוח האנושי מחווט לשנואקעלעברימבאר
יין כי זה מרגיש לו אלכוהול כרעל. חוש הטעם מסווג את האלכוהו לכחומר רעיל ולכן נטעם כמר.
אבל המוח האנושי מחווט לאוהב בשר (אבל גם לקשר אותו אסוציאטיבית להרג וציד, ולכן טבעי שגם תהיה לנו רתיעה מבשר, במיוחד לנשים וילדים. ולעתיד לבוא שמלחמה תהיה מתועבת
, אז כולנו נשנא בשר, כשנהיה צמחוניים לעתיד לבוא. כיום דווקא העוצמה של מידת הדין יוצרת שמחה "לא ישכב עד יאכל טרף ודם חללים ישתה. ועצמותיהם יגרם" כמו שש אלי קרב וכמו מלחמתה של תורה במחלוקת בבית מדרש. ובמיוחד בפסח שזה חג של דין וגבורה והכאת מצרים. "אילו הרג את בכוריהם - דיינו")
??חתול זמני
יש יינות גרועים ויש יינות מצוינים עם טעם נפלא.
בשבלי כל אלוכוהול הוא מגעיל ומר, מה שבניקעלעברימבאר
אדם אוהבים אלכוהול (שמבחינת הגוף מסווג כרעל. ובדרך כלל מבנים כימיים של רעלים חוש הטעם מסווג כמר , כדי שאוטמטית האדם יירק אותו החוצה) זה:
א. טעם נרכש
ב. הטעם המר גורם לאפקט עצבי חזק מכל טעם אחר, ולכן יוצר גירוי טעם חזק במוח, שבני אדם לומדים להמירו לטעם טעים. ואם יש תוספת טעם אחר (נגיד סוכר בקפה) אז המרירות הופכת למאוד טעימה בגלל האפקט העצבי החזק. יש כאן גם מסר שמרור לבד הוא מר, אבל בתוך פסח ומצה בכורך הוא הופך להיות טעים כמו החלבנה שריחנית ביחד עם שאר הקטורת. כי הרשעים נותנים עוצמה לחיים כשמצטרפים עם הצדיקים. וכן הייסורים נותנים עוצמה לחיים כשמתמתקין על ידי תיקון
הממחתול זמני
ראשית לא כל אלכוהול הוא מר. מה שעולה לי לראש זה יינות רוזה חצי־יבש שבהם לא מרגישים מרירות כמעט בכלל (תלוי ביקב. ומאידך לא פצצת סוכר כמו יינות מתוקים)
סאקה Toko jonmai אינו מר כלל
ל־Volfas Engelman יש בירת חיטה (פחית בצבע תכלת) ובירה בטעם דובדבן שתיהן עדינות ואינן מרות בכלל.
גם אני לא אוהב משקאות מרים, אני אוהב את העשירות שבטעם של האלכוהול
יש בירה מסוימת שאני אוהב שממש מרגישים בה טעם מיוחד של דגנים (לא יודע איך להגדיר את זה אבל זה נפלא)
ויש גם כמה יינות עם טעם מאוד עשיר ונפלא כמו mudhouse (לא זוכר איזה בציר הכי מוצלח זה די משתנה) appelation או פורה
יינות אדומים פשוטים רובם אינם טעימים כל־כך אבל איפשהו ברמת ה־50₪-60₪~ יש יינות מאוד עשירים וטעימים (דווקא היקרים מאוד לדעתי יותר מדי)
מי שלא טעם יין הונגרי וכו'
לגבי הוספת טעם למרירות יש כמה וכמה בירות שאמנם לא בהכרח מדהימות כשלעצמן אבל מאוד טעים לאכול איתן גלידה זה יוצא שילוב טוב
בגלות יין הוא מר. נקודהשלג דאשתקד

בא"י?חתול זמני
זה נראה לי ממש כפשוטו, כיקעלעברימבאר
טעם של יין זה טעם נרכש. ילד שרגיל מילדותו לשתות יין זה יהיה לו טעים.
בגלות יהודים הפסיקו לשתות אלכוהול ויין כמעט. למעט ערק בשבתות אצל ספרדים, אצל האשכנזים בכלל לא, חוץ ממשקה שהחסידים חידשו
הזכרתם לי "דבר תורה"
שלג דאשתקד
שפעם שאלו איזה אדמור, למה באירופה היהודים היו שותים הרבה ולקח הרבה זמן עד שהיין השפיע, אבל איך שהגיעו לישראל, הם בקושי מצליחים לשתות וכבר משתכרים.
אז האדמור ענה להם שזה פסוק בפורש בתהילים:
"יידן' (=יהודים),
בגוים - (רק אם שותים) מלא גביעות, (אז) מחץ ראש;
על ארץ רבה - (בקושי) מנחל בדרך ישתה, (וכבר) על כן ירים ראש."
יש רב אשכנזי במרוקו שקוראים לוקעלעברימבאר
רבי דוד ומשא באגויים. הוא קבור במרוקו והיה שד"ר
וואלה וואלה ..שלג דאשתקד
כולה כתבתי בצחוק, אם אתה מסייג את "אין שמחה אלא ביין" - למי שאוהב יין, צריך לסייג ש"אין שמחה בבשר" - למי שאוהב בשר.
וכמובן התוצאה היא שאתה יכול להוסיף ולהפחית כל מוצר לרשימה....
אבל זה היה בהומור. אפשר לדון בהיבטים ההלכתיים של השאלה הזו אבל בשל השפעת היין (האהוב והמשמח) של ליל הסדר, עדיין אין לי כוחות 
הבנת ישצחקת. אבל אני כתבתי ברצינות מהקעלעברימבאר
השורש המוחי-אבולוציוני-פסיכולוגי של אהבת ושנאת בשר. וזה גם מתקשר למה אסור לכול בשר וחלב יחד
השערה: בגלל אפייה תעשייתית עקב מעבר מכפרים לעריםshaulreznik
פעם היו אופים מצות בלי קשר לפסח (ע"ע המכשפה מעין דור שאירחה את שאול המלך), בתור לחם מהיר הכנה. מצות אלה היו רכות ונאפו יום מדי יום.
מהרגע שיהודים עברו מכפרים לעיירות ולערים גדולות, הוקמו מאפיות גדולות שסיפקו דיקטים הנשמרים היטב.
ולמה לא חוזרים בימינו לאכול מצות רכות?קעלעברימבאר
כי ההכנה לוקחת המון זמן, יקר יותר וקשה יותר לשמורארץ השוקולד
וכי כל מיני חוששים למנהג לאסור שלא ברור היכן היה מנהג כזה, אצל מי וממתי, אבל יש כאלה שאוהבים להחמיר בפסח.
דוד המלך עדיין חייכְּקֶדֶם
כי השאיפה למלכות ישראל בעם ישראל חיה.קעלעברימבאר
ויעקב חי כי עם ישראל קיים
גם ה' העביר חטאתך לא תמותכְּקֶדֶםאחרונה
שמואל ב יב יג
ליקוטי מוהר"ן 'ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש'שנונימי
שלוש נקודות: הצדיק, ה' יתברך וחברים.
נקודת ה' יתברך ונקודת החבר 》》》
צריכין לקבל מנקודה הכללית שהיא הצדיק שהוא שורש נשמות ישראל (משה רבינו ע"ה).
וכשאינו מקושר לצדיק האמיתי ומקבל ממנו,
הוא יוצא מגבול הקדושה אל החכמות החיצוניות והאמונות הכוזביות שהן רשות הסיטרא אחרא והקליפות.
מה עם כלל האומה?קעלעברימבאר
חשוב לדבוק בצדיקים רבים לא רק בצדיק אחד מסויים!דורש טוב לעמי
הרבה רעות חולות נובעות מכך שאנשים מנסים לדבוק דווקא בצדיק אחד מסויים. וזה מביא אותם בסוף גם לזלזל בצדיקים אחרים, וגורר פילוגים ושנאה.
מטרת ההתדבקות בצדיקים היא ההתדבקות בנשמת האומה בכללותהּ.
"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי־נשלמת, היא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד, וידבק בו דבקות פנימית הויתית, וידבק גם כן בחסרונותיו, הם יפעלו לפעמים על הדבק במידה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי. אשריהם ישראל שהם דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב". - אורות ישראל ג, ג
יש הבדל בין הגלות לארץ ישראל.קעלעברימבאר
בגלות אפשר, כי במילא הכל זה תורת הפרט.
גם אמר הרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים (כלומר שחיים את ענייני הכלל והממלכה) זה עצמו דבקות בכלל ישראל
(המקור בפנקסים אפילו יותר חריףטיפות של אור
"הדבקות בצדיקים, כדי שיתערב כח המציאות שבנשמתם עם הנשמה הבלתי נשלמת, הוא דבר נכבד מאד במהלך התפתחות הנפשות. אבל הוא צריך שמירה גדולה, שאם יטעה בצדיק אחד וידבק בו דבקות פנימית הוייתית, ידבק גם כן בחסרונותיו, ולפעמים חסרונותיו יפעלו על הדבק במדה גרועה הרבה ממה שהם פועלים על האיש המקורי, ויהיה קרוב מאד להפסד נפשי עצום. ישראל צריכים להיות דבקים בנשמת האומה, שהיא טוב מוחלט, לשאוב על ידה אור ד' הטוב")
תמיד הצחיק אותי שפה הרציה ה"מיסנגד" מגןקעלעברימבאר
על החסידים🙃 (למרות שכל מה שבאורות זה עריכה על פי החלטת הרב קוק עצמו)
יישר כחדורש טוב לעמי
היכן המקור בפנקסים?ליפא העגלון
פנקסי הראיה כרך ז עמוד קמאטיפות של אור
אגב, ייתכן שהרציה ערך ל"לפעמים",קעלעברימבאר
כי הרציה אמר שדבקות בצדיקים כלל ישראלים היא עצמה נחשבת דבקות בכלל האומה ולא בצדיק.
ואילו הרב קוק התכוון בפסקה לצדיקים שאינם כלל ישראלים.
(שמעתי מהרב שרקי ששמע ישירות מהרצי"ה שדבקות בצדיקים כלל ישראלים זה נחשב דבקות בכלל האומה ולא בצדיק)
אני תמיד תוהה איך אמירות כאלו לא מטרידות אנשיםטיפות של אור
"צריך להיזהר בהתבטלות לרבי. רק בהתלבטות לרביים שלנו לא צריך להיזהר, כי אצלנו הם שונים, הם ככה וככה"
לא לרביים שלנו.קעלעברימבאר
לצדיקים כלל ישראלים.
לא יודע מה הכוונה צדיקים כלל ישראלים. אולי כאלה שעוסקים בחיי הכלל? אולי רבנים שהם גם פוליטיקאים? אולי כאלה שהם כמו הרב גורן ובצבא? אין לי מושג. לא בטוח שזה כולל את הרצי"ה עצמו. רק זוכר שהרב שרקי אמר זאת (והוא לא מן הסוג של האנשים שיאמרו "ברב שלנו תדבק ובאחרים לא" לזכרוני זו היתה שאלה של הרב שרקי עצמו את הרציה לגבי צדיקים כלל ישראלים. אני מנסה לחפש זאת)
אחרי חיפוש שעשיתי - זה לא המלצה להדבק בצדיקים כאלה, אלא שהסכנה שהובאה בפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כאלה.
בכל מקרה לא ראיתי מישהו שהפך את הרציה לאדמור עד כה
"ובמקרה" התכונה הזאת מתאימהטיפות של אור
לרבנים מהקבוצה של האומר 
כן אבל לא נראה לי זו הסבה שהרציה או הרב שרקי אמרוקעלעברימבאר
זאת. הסיבה היא מן הסתם שדבקות בצדיק כלל ישראלי היא עצמה גורמת לדבקות בכלל האומה ולא באותו צדיק, כי הרי הוא כלל ישראלי.
בכל מקרה זו אמרה שכלל לא ידועה בחוגי תלמידי הרציה, כפי שהיסטורי העיד. כך שאין חששא. וגם אני מעולם לא שמעתי את זה חוץ מפעם או כמה פעמים בודדות משיעור של הרב שרקי ומעולם לא שמעתי זאת מאף רב אחר. לא שמעתי את הדבר הזה וגם אתה לא הגדת לי וגם אנוכי לא שמעתי בלתי מהרב שרקי.
מאוד מוזר ולא מתאים לדברים מפורשים בשיחותיוהסטורי
לא ראיתי בשיחות פרוטקציות לצדיקים מסויימים, אלא דיבור על דבקות בכלל ישראל.
גם ב'לשלושה באלול' מביא דברי הרב עצמו ש'אל לעשות לי קוקיסטים'.
דיבר על דבקות כנראה, לא על התמסרות טוטאלית.קעלעברימבאר
גם למילה "דבקות" יש כמה רבדים.
הנה:קעלעברימבאר
# שיעור מספר 152 - ערוץ מאיר - אתר היהדות הגדול בעולם
דקה 18.50
אחרי חיפוש שעשיתי.
שם הוא לא אומר "שמעתי ישירות" אלא "שאלו את הרציה". אבל אני זוכר שבשיעור אחר הוא אמר שהוא שמע ישירות מהרציה, אם זכרוני אינו מטעני
לא התווכחתי על האם הרב שרקי אמרהסטורי
אלא שזה לא מתאים לדברים שכתובים מדברי הרב צבי יהודה בעצמו ולדברים זשמעתי באזני מרבים מתלמידיו.
מדייק -קעלעברימבאר
הוא לא אמר "מומלץ להדבק בצדיקים כלל ישראלים" אלא "הסכנה שבפסקה לא קיימת בדבקות בצדיקים כלל ישראלים לפי הרציה". אולי לא מומלץ להדבק מסיבות אחרות, לא מפני הסכנה, אלא כי פשוט אפשר לדבוק בכלל האומה פשוט
לא פשוט בכללדוס91אחרונה
תורת רבי נחמן עמוקה מאודד..
חשוב לומר שגם הוא עצמו אמר שרק רבני נתן גדול תלמידיו הבין אותו..
אז צריך לחשוב טוב, לפני שחושבים שמבין משהו מדבריו הקדושים
אורות ישראל יצא שנים אחרי פטירת הראי"הטיפות של אור
הודפס כקובץ לבד בתש"ג. צורף לאורות במהדורת תש"יהסטוריאחרונה
איסלם היא עבודה זרהשנונימי
בתקופת העולם הפגאני הערבים האמינו באלים רבים.
אחד מהם הוא "אללה" (ימח שמו ויאבד זכרו) ופולחנו באבן השחורה בעיר מכה שבסעודיה.
'מוחמד בן עבד' נולד למשפחה המיוחסת לעבודה זרה זו ולכן גם החליט לשעבד את העולם לעצמו ולדרכו.
הקוראן הוא ספר חוקי עבודה זרה של האליל הטמא, ובחוצפתו משווה עצמו לנביאי ישראל.
הרמב"ם טעה בזה!!! מסגד הוא בית עבודה זרה.
כמובן שיבואו ויגידו שהם מאמינים באל אחד - אל אחד פגאני המנסה לבטל את אלוהי ישראל!!!
מוחה על העזות לכתוב ככה על גדול ישראל!Kayom
כתוב במלאכיטיפות של אור
"כי ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מקטר מגש לשמי ומנחה טהורה כי גדול שמי בגוים אמר ה' צ-באות'
המפרשים מסבירים על פי הגמרא במנחות, שגם עובדי העבודה זרה מאמינים שיש אלוקים עליון, רק שהם מייחסים לו תכונות שגויות וגם חושבים שיש אלילים אחרים תחתיו (אליהם הם עובדים). ולמרות זאת זה נחשב שהם מכירים בהקב"ה
אז אני חושב שקל וחומר כאן - מכיוון שהמוסלמים מייחדים אותו ייחוד גמור, וגם שוללים ממנו כל גוף וכל דמות הגוף
המצוות הפאגניות שלהם היו דומות אז להיוםשנונימי
לדוגמא: מסכת שבת ו' או ישעיהו פרק ג'
מדובר על ערביות רעולות (ברעלה) ויהודיות גם כן רעולות כמנהג המקום.
גם לפני 2,500 שנים הערביות היו רעולות וצנועות אבל לא מצד הקדושה בכלל.
או ההקרבה למולך (שהידים) בהשוואה לעקידת יצחק.
ושוב אנו רואים שעבודה זרה מדמה עצמה לאלוקי ישראל.
ואם אנחנו מאמינים בה' שברא הכל אז בוודאיי שגם השקר מדמה לאמת כי ה' אמת הוא ברא את השקר.
זה נכון שיש באסלאם מימדים אליליים, זה עדיין לאקעלעברימבאר
עושה אותו ע"ז.
כשם שאדם שיקריב את בנו לה' על גבי מזבח, לא פסל את המזבח משום ע"ז
אין כאן הקרבה למולך, מדובר בייחס של להבדיל למות עלאברהם יאיר שטרן
קידוש ה', אין כאן מצווה למות בגלל המוות, אלא למות למען אידיאה...
צודק. אך הכתוב במלאכי אינה ראיה.קעלעברימבאר
כי שם מדובר שלמרות שמאמינים באלהא דאלהין הם עדיין מוגדרים עובדי ע"ז (השאלה אם עבודת אלהא דאלהין עצמה נחשבת עבודה זרה הלכתית. למשל האם מקדש שהוקדש רק לאל עליון הכנעני, נישב עבודה זרה? מצד שני במילא עשו לו פסלים אז כמו שעגל הזהב הוא ע"ז הלכתית כנל כל פסל.
או השאלה האם כמדברים על מיתולוגיה כנענית ומדברים על "אל", זה בעייתי להגות את שמו משום שם אלוהים אחרים לא ישמע על פיך? או מכיוון שמדברים על הבורא זה מותר?)
ב. הכתוב במלאכי לא טוען שזו לא ע"ז, אלא בא לגעור בישראל - "כולם מכבדים אותי ואתם לא!"
ג. לזכרוני עובדי ע"ז בשיתוף זה רק אם עיקר עבודתם זה את האל העליון הבורא. אחרת מעולם לא היה כזה דבר אדם שהלכתית הוא נחשב עובד ע"ז רגיל
כתבתי - "הם עובדים לאלילים שתחתיו"טיפות של אור
לכן זו עבודה זרה. אם הם עובדים גם את אלוקים (העליון), זו עבודה זרה בשיתוף
אני חושב שאפשר להתלבט במקרה שמגשימים את אותו אלוקים עליון. שזה כאמור לא רלוונטי לאיסלאם
אם הם עובדים בעיקר את האלילים וקצת את הבורא,קעלעברימבאר
הם לא מוגדרים לזכרוני לפי הפוסקים עובדי ע"ז בשיתוף, אלא עובדי ע"ז רגילים. כי כל אדם בעולם עובד גם בורא כלשהו, ואז אין לך עובדי ע"ז רגילים.
רק אם בעיקר עובדים את הבורא ורק משני את האלילים אז הם בגדר של עובדי עז בשיתוף.
למה שהגשמה/אי הגשמה היא המשנה?
אני מסכים שלגבי אל מופשט (לא רק חסר גוף אלא שמרומם מעל תואר אלילי) כמו "ברהאמאן" או "דאו" , הוא עצמו לא נחשב ע"ז, אבל מה לגבי אם כנעני יאמר לך שאל עליון ללא גוף, או יווני שיאמר לך שאוראנוס ללא גוף, או תיהאמאת ללא גוף?
לא יודע מה ההבדל בין מופשט ל-ללא גוף ודמות הגוףטיפות של אור
ההבדל הוא:קעלעברימבאר
שהברהאמאן או הדאו הוא לא "ראש הפנתאון חסר הגוף" כמו אוראנוס תאורטית ללא גוף, תיהאמאת ללא גוף, נו ללא גוף וכדומה.
אלא לפי תפיסתם יש הבדל מהותי בין הברהאמאן והדאו לבין האלילים שנובעים ממנו. מה גם שהם לא הילדים שלו בניגוד למיתולוגיות אלא אווטרים של מהויות שמבטאות אותו (דומה ליחס בין ישו לאל האב בנצרות).
גם אין לו שיוך של קפריזות או תכונות אליליות בניגוד לראשי פנתיאון, והוא הרבה יותר קרוב למושג התיאולוגי "אלוהים" מאשר לעוד אל שניצב בראש פנתיאון רק אין לו גוך עשוי בשר או אין לו גוף. לזכרוני האל אתון אצל אחאנתון היה אמנם ללא גוף , אך לא מופשט לגמרי.
יש גם מדרגות בהפשטה. הרי במילא אוראנוס זה כל השמים ותיהמאת זה כל המים. אז מי שיטען על ראש פנתיאון שהוא רוח נושבת שממלאת את כל היקום, או האור שממלא את הכל, מגשים או לא?
בפולתאיזם זה רלוונטי. בניגוד למונותאיזם שלא כזה משנה מה רמת ההפשטה, כי במילא אתה יוצא אנטי ונגד אלילות וריבוי אלים (ביהדות באסלאם וחצי בנצרות) אז כבר לא כזה משנה אם אתה מגשים את אלוקים או מפשט אותו. שהרי הדתות האברהממות הן אנטי פגאניות בצורה אקטיבית (שוללות אמונת ריבוי), ולא רק א-פגאניות (אדישות לאמונת ריבוי).
ב. ברמה הפרקטית : אם עושים לו פסל או לא. אם עושים לו פסל לבורא גם אם טוענים שהוא מופשט- זה עבודה זרה.
אך בהינדואיזם ובדאואיזם/נאו קונפוציאיזם אין פסל לברהמאן או הדאו או ה"לי/טאי ג'י" (אם האחרון בכלל ראוי להחשב אלוהים ולא פאנתאיזם נוסח שפינוזה)
אבל כן, אפשר לראות זאת כתנא דמסייעא, לכךקעלעברימבאר
שגם אם קוראים לבורא בשם אחר ומייחסים לו סיפורים אחרים ומעשים אחרים ותכונות אחרות, זה עדיין נחשב אמונה בבורא
כן, זו כוונתיטיפות של אור
מה המקור?ה' אלהים אמת
על פי איזו גמרא במנחות?
הקביעה שההגדרה לעבודה זרה זה אמונה ביותר מאל אחד אינה פשוטה כל כך. אמנם זו אכן דעת הרמב"ם, אך בגאונים יש שחולקים עליו, ואני הקטן לא הבנתי מה המקור והבסיס לסברת הרמב"ם. למה שזה לא יחשב עבודה זרה אם הם מאמינים באל שמצוותיו שונות והדברים שהוא עושה הם שונים וכו'?
כי עבודה זרה זה לעבוד מישהו שאינו הבורא.קעלעברימבאר
לא לטעון שהבורא ציווה אחרת. אחרת קורח גם עובד ע"ז
מנחות קי עמוד א, רשי ומלבים (למשל) על הפסוק במלאכיטיפות של אור
איפה בגאונים?
לא הבנתי למה מהגמרא במנחות מוכח כמוך. מוסבר שםה' אלהים אמת
שהרי לא עובדים את ה', אלא אלו תלמידי החכמים. או שפיספסתי משהו
לא, תלמידי חכמים זה דרשה על החצי השני של הפסוקטיפות של אור
"אמר רבי אבא בר רב יצחק אמר רב חסדא, ואמרי לה אמר רב יהודה אמר רב: מצור ועד קרטיגני מכירין את ישראל ואת אביהם שבשמים, ומצור כלפי מערב ומקרטיגני כלפי מזרח אין מכירין את ישראל ולא את אביהן שבשמים.
איתיביה רב שימי בר חייא לרב: 'ממזרח שמש ועד מבואו גדול שמי בגוים ובכל מקום מוקטר מוגש לשמי ומנחה טהורה'?
אמר ליה: שימי את? דקרו ליה אלהא דאלהא.
'בכל מקום מוקטר מוגש לשמי' - בכל מקום סלקא דעתך? אמר רבי שמואל בר נחמני אמר ר' יונתן: אלו תלמידי חכמים העוסקים בתורה בכל מקום, מעלה אני עליהן כאילו מקטירין ומגישין לשמי.
'ומנחה טהורה' - זה הלומד תורה בטהרה, נושא אשה ואחר כך לומד תורה"
האם כשמלכיצדק אמרקעלעברימבאר
"ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ" זה עבודה זרה?
כי הוא לא דיבר על ה' דווקא. אלא על זה שיש כזה אחד אל עליון והוא קונה שמים וארץ
לאו דווקא ביותר מאל אחד,קעלעברימבאר
הלכתית גם להקריב לפסל של אל אחד זה עבודה זרה, וגם אם זה פסל לשם ה'. למשל עגל הזהב ועגלי ירבעם. אבל זה בישראל. לא בטוח שנכרי שעשה פסל לה' והקריב יש לנכרי דין עובד ע"ז
תוכיח.ימח שם עראפת
ממש לא נכון.קעלעברימבאר
כי ברגע שאדם מאמין רק בבורא אחד ומשגיח אחד ללא שום אלים אחרים, לא משנה מאיפה הוא לקח את שמו. הוא יכול לכנותו יוסי, זרובבל, צמכטחלצמההפ או אפילו זאוס.
זה לא משנה, ברגע שהוא מאמין באל אחד אז הוא כבר לא עובד עבודה זרה. וכבר לא משנה מה מקור השם שנתנו לו או מאיפה אמונה זו התפתחה במקור.
ב. משמעות השם "אללה" בערבית היא "האלוה" פשוט. איִלהּ זה אלוהּ בערבית (כמו אלהּ בארמית בספר דניאל), אל-איִלהּ זה האלוהּ בה"א הידיעה (כמו אלהא בארמית בדניאל), והלחמת אל-איִלהּ הופך לאָלּהּ (או אללהּ בכתב ערבי שבה ל דגושה מוכפלת לשני ל).
ג. האמת שהמקור לאל אללה כחלק מפולחן הרבה אלים הוא מהשפעה יהודית ונוצרית.
הערבים הושפעו מהיהודים והנוצרים, והתחילו לטעון 300 שנה לפני מוחמד שמעל כל האלים יש בורא ששמו אללה, והם עובדים את שאר האלים רק כמתווכים, חלק מהם אפילו טענו שהם צאתאי אברהם וישמעאל ושאברהם היה במעחה גדולה לעבוד רק את אללה והם לא במעלה גדולה אז צריכים את שאר הרלים כמתווכים. ומוחמד פשוט ביטל את עבודת המתווכים.
ד. נכון שכל אמונה באל אחד שאינה דרך עםישראל היא בחינת עבודה זרה כי בעצם לא יודעים למי עובדים ובעצם אדם עובד לציור שיש לו בראש. אבל בחינת ע"ז אינה ע"ז ממש
ה. אמרת "אל אחד פגאני" תגדיר מה זה אומר. זו סתירה. כי פגאניות היא עבודת כמה אלים.
ו. מבטל את האמונה באלוהי ישראל. חלקית נכון אך לא לגמרי. בסןף גם האסלאם מודה שהבורא בחר ב3 האבות.והוציא את ישראל ממצרים ונתן להם תורה והיה אלוהי ישראל, רק הם טוענים שהוא נטש את ישראל וכבר לא אלוהי ישראל.
אז בגלל שהוא כבר לא לטענתם, אז זה "בחינת" ע"ז, לא ע"ז ממש
ז. מוחמד לא ממש טען שאללה שהוא מתנבא בשמו זה בדיוק אותו אללה שהערבים לפניו עבדו. מבחינת מוחמד אללה שהוא מתנבא בשמו זה אותו האלוקים שהיהודים עובדים אלא שלטענתו עוותו את תורתו המקורית
פשוט מכמה טעמים שזה כפירה ועבודה זרהחסדי הים
ואסור להאריך בדבר פשוט
כפירה כן. עבודה זרה לא.קעלעברימבאר
נפקא מינא שאין איסור לגוי לכפור אך כן יש איסור ע"ז.
ומותר להכנס לבית כפירה
אמנם כפירה כן ועבודה זרה לאדורש טוב לעמי
אך ברור שלגויים אסור לכפור. כלומר אין הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו, והקב"ה לא מצפה משבטים ילידים פרימיטיביים ביערות הגשם של דרום אמריקה להאמין שתורת משה היא אמת, ואולי גם לא מצפה לכך ממוסלמי טיפוסי מאינדונזיה. אך גם הגויים מחוייבים להאמין באמונה האמיתית עד כמה שידם משגת. וזה התפקיד שלנו להפיץ בעמים את בשורת האמונה.
סַפְּרוּ בַגּוֹיִם כְּבוֹדוֹ בְּכׇל הָעַמִּים נִפְלְאוֹתָיו:
יִזְכְּרוּ וְיָשֻׁבוּ אֶל ה' כׇּל אַפְסֵי אָרֶץ וְיִשְׁתַּחֲווּ לְפָנֶיךָ כׇּל מִשְׁפְּחוֹת גּוֹיִם:
תביא מקור שאחד מ7 מצוות בני נוח זה להאמין.קעלעברימבאר
ברור שזה לא טוב שבן נוח לא מאמין.
ושהאידאל הוא שכל אדם בעולם יאמין.
ובן נוח שיודע להאמין ומתכחש לאמונה בזדון אז הוא נבל ברשות 7 מצוות.
אך הלכתית, בית כפירה לא נחשב בית ע"ז.
לגבי החשבת גוי שלא מאמין כחסיד אומות עולם, זה מחלוקת ב2 גרסאות ברמבם, האם גורסים "ולא מחכמיהם" או "אלא מחכמיהם"
ב. ישראל לא גרמו להפצת האמונה, אלא לשלילת העבודה זרה. ובמילא באה אמונה בטהרתה. אבל אמונה כלשהי היתה לפני עם ישראל. הברירת מחדל של האנושות זה אלילות, לא אתאיזם
ג. גוי שמאמין שלה' יש גוף נחשב עובד ע"ז?
גויים מחוייבים בהרבה יותר מאשר 7 מצוות בני נחדורש טוב לעמי
זה אמנם נתון לדיון
אך כך עולה בבירור מדברי רב ניסים גאון בהקדמתו לתלמוד, מדברי רבנו בחיי בכמה מקומות בחובות הלבבות, ואני הבנתי כך גם מהכוזרי. אני זוכר שכך כותבים גם ראשונים נוספים, אך לא זוכר כרגע מי ובאלו ספרים. (אולי רס"ג? רמב"ן? מאירי? רד"ק?)
הנצי"ב כותב שאומות העולם חייבים בכל המצוות השכליות. אני די בטוח שגם הרב קוק מאמץ את דבריו, אך לא יודע להפנות למקור.
בכל אופן, התשתית של המחוייבות של הגויים למצוות/ הנהגות מוסריות כלשהן היא האמונה באלהים, ובהחלט ישנם יסודות אמוניים נוספים שגם גויים חייבים בהם לדברי הכל. האם הם חייבים להאמין בגמול העולם הבא? בביאת המשיח? בתחיית המתים? ייתכן שלא.
האם יש היתר גורף לגויים לכפור כל עוד לא עובר על מצוות לא תעשה של עבודה זרה?
בוודאי שלא.
כמו שאמרתי, משום "נבל ברשות 7 מצוות" ומשוםקעלעברימבאר
ועשית הישר והטוב שנכון גם לגוים.
זה לא הופך גוי כופר ללא גר תושב, או לשאר דיני גויים שומרים 7 מצוות
יכול להיות שאללה הוא אחד מהאלים הפגאנייםאברהם יאיר שטרן
לא זה קובע אם משהו הוא עובדה זרה או לא...
מח' בכלל אם נוכרים מצווים על שיתוף... לא הבאת פה שום טענה עניינית מלבד זה שהגדירו את אללה כאל אחד מיני רבים, אם היום הוא מוגדר כאל יחיד ע"פ האיסלם אז לא מדובר בעבודה זרה...
יש הרבה דברים רעים שאפשר להגיד על האיסלאם, ע"ז זה לא אחד מהם...
אתה מוזמן להסביר את עצמך טוב יותר... (הטענה הכי טובה ששמעתי זה שכתוב בכוזרי ש"מוחמד מבטל כל תורה שלפניו וקורא את כולם אל דגל האיסלם" ואם הוא מבטל תורת משה אז זה עבודה זרה, למצער הדבר לא נכון במציאות...)
אני באמת לא מצליח להבין.פונס ויטאי
אני לא חולק עליך אם אתה מתכוון לטעון שאמונת האיסלאם אינה אמונת ישראל ובתוך זה כלול גם שתפיסת האלוקות של ישראל שונה משל האיסלאם.
עם זה אני מסכים לגמרי.
אבל אתה מתאר תאור היסטורי שנוגע לעבר כלומר לאיך נוצרה אמונת האיסלאם ובכן אני מניח שאתה צודק וכך נוצרה אמונת האיסלאם אבל בסוף האמונה היא באל אחד שברא את העולם ונתן תורה למשה ואחריו הוא בחר במוחמד כנביא. אז איפה פה האלילות ? בסוף מה שנוצר בתהליך הוא אמונה באל אחד ואם תקרא את הפילוסופים הערביים המוסלמים תראה שהם מרוממים את האל מכל הגשמה ומכל ריבוי.
בקיצור בהחלט נשצע לי סביר שהאיסלאם התפתח מן האלילות אבל השאלה החשובה היא למה הוא התפתח, ומה הם אמונותיו אחרי שקמה דת האיסלאם.
בקיצור לא מבין את הטענה שלך.
מכל רעות האיסלאם למה נתפסת דווקא לנקודה החיובית?רודף מצוות
המוסלמים מייחדים לאל יחוד כראוי יחוד שאין בו דופי, אין שום הבדל בין אמונת הייחוד היהודית לזו המוסלמית, עובדים לאותו האל ולו לבדו.
המוסלמים כופרים בתורת משה ובבחירה הנצחית בעם ישראל ומאמינים בנביא השקר המשוגע שלהם, ובזה הם חוטאים מאד לאלהים, אבל אין שום קשר בין זה לעבודה זרה, לא כל חטא הוא עבודה זרה.
קשה עד בלתי אפשרי לדעת מה באמת בדיוק אמר ועשה מוחמד ההיסטורי ומה סיפורים מאוחרים שהלבישו עליו, זה גם לא כל כך משנה לנו,
לעניינו אין שום ספק שאלהי הקוראן הוא הוא אלהי המקרא (התנ"ך), הקוראן מניח שקוראיו מכירים כבר את סיפורי המקרא ואת גיבוריו ומתייחס אליהם כידועים ומפורסמים שלא צריך להציגם, וכן האל שבקוראן הוא אלהי התנ"ך ואפילו שמו בקוראן נגזר משמו במקרא.
אחרי אלפי שנים, כשסוף סוף מאמציו של אברהם אבינו נושאים פרי והוא מצליח להביא לכך שכמעט רוב העולם מאמינים באלהיו - יש שמתעקשים לאמר שלא ואין קשר וזה בכלל אל אחר, למה זה טוב?
(הדברים אינם שלי, העתקתי דברים שחברי, תלמיד חכם רציני, כתב בעבר)
אומנם זה לא עבודה זרה.קעלעברימבאר
אבל השאלה אם אנחנו מגדירים את ה' רק כ"בורא המחויב " וכו כרמבם. או "כאלוהי אברהם יצחק ויעקב, אלוהי ישראל אשר הוציאם ממצרים וכו'" ככוזרי. כי אז זה כבר לא בדיוק אלוהי ישראל לפי האסלאם, שהרי זנח את ישראל
אין מחלוקתרודף מצוות
אין צורך להציג דגשים שונים בדברי ראשונים כאילו מדובר במחלוקת מהותית. ולא נפק"מ מידי, בוודאי לא להלכה.
השאלה מה עשה האל אחרי שבחר בעם ישראל בוודאי לא משליכה על עצם ההגדרה של האל.
לא על הגדרה האם זה ע"ז או לא, אבל וודאי שזה כברקעלעברימבאראחרונה
לא אותו תיאור אותה התגלות אל.
אנחנו מאמינים באלוהי ישראל. הם לא.
לא מדובר פה במחלוקת ראשונים אלא בבסיס של התנך שמתאר את ה' כאלוהי ישראל דווקא ואלוהי אברהם יצחק ויעקב. הרמבם במורה נבוכים הוא המחדש בראשונים, בעוד הכוזרי ממשיך את הבסיס התנכי הפשוט.
בסיס התנך שעניין מהותי בתיאור ה' הוא היותו אלוהי ישראל. "אנכי ה' אלוהיך אשר הוצאיתך מארץ מצרים" ולא "אנכי האל האחד בורא העולם". "אלוהי העברים נגלה אלינו" "ה' אלוהי אברהם יצחק ויעקב זה שמי לעולם" וכו בתפילה אנו מציגים אותו קודם כ"אלוהינו ואלוהי אבותינו אברהם יצחק ויעקב" ורק אחר כך כ"קונה הכל".
אין כמובן נפקא מינא להלכה אבל אמונית כן.
כשהכוזרי שואל את החבר מה הבעיה בנצרות הוא לא אומר לו השילוש, אלא זה שהם לא מתפללים לירושלים. נכון שאין כאן נפקא מינא הלכתית, אך אמונית כן
קונסרבטיזםטיפות של אור
(דיון שמעניין אותי כבר כמה שנים, ונפתח בעיקר בגלל שנראה לי של@דורש טוב לעמי יש משנה סדורה כנגד הגישה שלהם)
איפה אתם משרטטים את הגבול בין אורתודוקסיה לקונסרבטיביות? בעמדות מסויימות? בקצב השינויים? במשהו אחר? האם יש לכם טענות עקרוניות נגד הגישה הקונסרבטיבית? אולי אתם חושבים שההבחנה מלאכותית? תובנות אחרות? אשמח לכל תגובה. תודה!
מצאתינוגע, לא נוגע
ואני מבין למה, לבושתנו, לא חשבנו על כך לפני.
אני לפחות לא ידעתי, אבל מי שידע..
הקונסרבטיבים לא מחפשים לבנות מקדש. זה לא חלק מהאידיאלים שלהם. מבחינתם זה היה ונגמר.
גם בלי קשר לקרבנות מן החי, מבחינתם בית המקדש זה לא משהו מהותי.
זה כבר לא נגד חז"ל, זה כבר נגד התורה.
זה כבר לא שינוי פרטני, זו תפיסת עולם שונה לגמרי.
מה לדעתכם עדיף, מגילת אנטיוכוס או ספר מכבים?קעלעברימבאר
עדיף למה?הסטורי
לקרוא לחנוכהקעלעברימבאר
אפשר לקרוא את מה שיכניס אותך לאוירההסטורי
אם המטרה היא ידע הסטורי - אז פשוט שספר מקבים (בעיקר א) הוא מקור הרבה יותר מהימן.
המטרה לזכור את מאורעות חנוכהקעלעברימבאר
והשאלה לא רק לי אלא גם באופן כללי מה ראוי להנהיג לעם ישראל יותר ולציבור.
ובאופן כללי למה הבכורה, לנרטיב או לאמת ההיסטורית.
ולמה אתה קורא "מהימן"? למה שמכיל את מה שראוי להזכר, או תיעוד יבש של כל פרטי מה שקרה?
האם תיעוד מדעי ומחקרי של מצב קיני הנמלים המדויק בימי ינאי מכיל אמת היסטורית יותר מהמדרשים על ימי ינאי?
לענ"ד בימינו, גם הנרטיב כדאי שיהיה מחובר להיסטוריההסטורי
לגאוגרפיה הממשית של ארץ ישראל ולעובדה שנוהלה מלחמה ממשית, מתוכננת וראלית.
עם כבר - לציבור הרחב, נראה לענ"ד שמגילת חנוכה של חגי בן ארצי - עונה על הצרכים השונים.
מצד שני נס פח השמן לאקעלעברימבאר
קיים בראליה ההיסטורית (עובדה שבמכים לא מוזכר) ועדיין זכרונו הלאומי חזק יותר מכל מחקר היסטורי, כאילו הוא באמת התרחש.
לגבי הגיאוגרפיה הממשית של הארץ, מסכים, כי הארץ לעולם עומדת ולא חלק מהעבר
נס פח השמן מופיע בגמראהסטורי
גם קמצא ובר קמצא מופיעים, ועוג שזרק הר.קעלעברימבאר
הגמרא והמדרשים לא מדברים תמיד אמת היסטורית אלא מסר. הרי עוג לא באמת היה 4 פרסאות וזרק הר. והרומאים לא החריבו את ירושלים כי אחד בשם קמצא שנעלב ממשתה גרם להם
ועדיין - הנידונים אינם דומים לראיההסטורי
מגילת אנטיוכוס היא נסיון של קהילות מסוימות לקבוע נובח, שלא תפס בכלל ישראל. זה לא דומה לכל הדוגמאות האחרות שהבאת.
לכאורה המגילה יותר ידועה מאשר מדרש עוגקעלעברימבאר
אז אשאל כך:
מגילת תענית אל מול ספר מכבים
*פךאריאל יוסף
ברור שספר מקביםמי האיש? הח"ח!
ורצוי בוודאי להוסיף מקור כגון אטלס כרטא לתקופת בית שני, המשנה והתלמוד, או אפילו עותק - אם ניתן להשיג - של "אחיי גיבורי התהילה" מאת הווארד פאסט. מגילת אנטיוכוס זה חסר משמעות כמו "ללמוד" על "הנס" מספר יהודית.
השאלה מה עדיף, הנרטיב או האמת הההיסטוריתקעלעברימבאר
ההבדל בין יהודית לאנטיכוס, שיהודית נחשב ספר חיצוני , ומגילת אנטיכוס למדרש חזל/גאונים.
אילו התפילה היתה מתנסחת לפי מכבים, היה כתוב "בימי יהודה בן מתתיהו" אבל כתוב בימי מתתיהו בעל הניסים
אה, עכשיו הבנתימי האיש? הח"ח!
אתה התכוונת לשאול "אם הייתם מנסחי התפילות, מה היה לדעתכם עדיף וכו'". סליחה שלא הבנתי אותך. כן, בנוסח התפילות באמת לא עדיפה האמת ההיסטורית.
לא שאלתי רק על תפילה אלא גם על קריאה.קעלעברימבאר
כמובן לא סותר ואפשר לקרוא את שניהם, השאלה לאיזה מהם יש בכורה (וכמובן את אנטיוכוס מסיימים תוך כמה דקות אז זה לא שיקול של זמן).
ולמה שיהיה חילוק בין תפילה לקריאה, אם מטרת התפילה היא שבח על הזכרון הלאומי?
תלוי את מי אתה שואל על תכלית התפילהמי האיש? הח"ח!
כבר היו כאן בעבר דיונים מספיק ממצים בעניין, כולל עד רמת הפילוסופיה של מי שאמר "אתה יודע שאינך צריך למסור אינפורמציה להשם יתברך על צרכיך".
כאן התפילה היא שבח בעל הניסים, לא בקשהקעלעברימבאר
כך שהדיון על התפילה מעניין, אבל לא רלוונטי.
אם זה השבח שתיקנו חכמים אז הוא זה שראוי
יש בתפילה שלוש ברכות ראשונות ושלוש אחרונותמי האיש? הח"ח!
וברור שהן או בעלות משמעות של שמחה והודאה, או שאין לנו זכות לנבור ולחפש בהן את המשמעות. לצורך העניין היה אפשר לנסח גם "בימי פופיליוס לנאס, אשר הכריח את אנטיוכוס אפיפנס לעזוב את כיבוש מצרים ואז מתוך תיסכול לחזור לארץ ישראל ולהתנפל על היהודים ועל דתם ומקדשם". ברור שמנסחי התפילה החליטו שהעובדות ההיסטוריות היבשות אינן הנקודה. השבח לבורא עולם הוא בהקשר זה עירבובייה דקה מן הדק, בין הרלוונטי לתיאולוגי האבסטרקטי.
השבח הוא על זכרון של מאורע היסטורי: "על הניסיםקעלעברימבאר
שעשית לאבותינו בימים ההם".
להפוך אותו ממאורע היסטורי לתוכן מופשט גרידא זו גישה נוצרית, שכן היהדות היא אומה ולא דת, וחגיה הם על מאורעות שקרו בהיסטוריה לאומה, וכן זכרון האומה הוא היסטורי דרך יציאת מצרים וזכרון ימי דוד ושלמה וכו דרך החורבן וכו, כדברי הכוזרי ופשט התנך. וכן התנך ברובו ספריו הם ספרים המתעדים את תולדות ישראל. "אנכי ה אשר הוצאתיך מארץ מצרים" "חי ה אשר העלה את ישראל ממצרים" "חי ה אשר העלה את בית ישראל מארץ צפון ומכל הארצות אשר הדיחם" כל תאורי ה' הם לאומיים-היסטוריים-נרטיבים.
לכן אם חזל החליטו לומר "בימי מתתיהו" ולא "בימי יהודה המכבי" זה לא סתם ולא במקרה. אין פה שום דבר תאולוגי אלא זכרון של נרטיב לאומי של העבר טהור, ורק על גבי הזכרון הלאומי של העבר בונים את הקומה התאולוגית.
ברור שיש לנו זכות לנבור ולחפש משמעות. הרי לא סתם בחרו בנוסח הזה.
ב. "ברור שחזל החליטו שהעובדות היבשות אינן הנקודה". זה בדיוק העניין: עיקר זכרון הנרטיב הלאומי הוא הנרטיב עצמו, ולא העובדות ה"יבשות" שכבר נשכחו ולא בנרטיב, או שבימי זכרון המאורע ראו מתעדי ההיסטוריה הלאומיים (הנביאים או חזל) שהנושא הזה פחות רלוונטי לזכרון. (וכמו שאמרתי, הגישה ש"זה סך הכל תאולוגיה" היא נוצרית מובהקת. שכן היהדות היא נרטיבית-היסטורית בבסיסה, ולא תאולוגיה מופשטת).
מי אתה שתקבע מהי גישה נוצרית?מי האיש? הח"ח!
אתה האפיפיור?
תירגע עם הקביעות שלך.
האם אתה זוכר את יציאת מצרים של ישראל בבשר?קעלעברימבאר
או את יציאה האלגורית של ישראל שברוח?
אם את הראשון, אז גם אתה בעל תודעה היסטורית-נרטיבית-לאומית. כנ"ל פורים חנוכה ועל הניסים. אתה אומר הלל אגב בחנוכה על היציאה משעבוד מלכויות, לא על תובנות תאולוגיות
האם כשאתה מברך גאל ישראל ומקפיד להסמיך גאולה לתפילה אתה מזכיר את יציאת מצרים וקריעת ים סוף הנרטביות-היסטוריות-לאומיות או שמא תובנות תאולוגיות רוחניות?
אני מקיים - כמיטב יכולתי - מצוות.מי האיש? הח"ח!
לא אומר שאני מצמיד לזה בכוח פרשנויות תיאולוגיות מטאפיזיות על בסיס יומיומי. אבל לא זכור לי שבמחלוקות מהסוג הזה התשובה כתובה בשמיים בעננים.
לא הבנתי. בסוף זכרון כל אלו הוא זכרון של מאורעקעלעברימבאר
עבר לאומי בנרטיב.
אפשר על גבי זה להעמיס תכנים תאולוגים, אבל זה לא הבסיס.
גם אם אדם יתאמץ לראות במאורעות אלו רק תכנים תאולוגים, הרי זכרון הנרטיב של האומה לדורותיה כפוי עליו מכיוון שהוא חלק מאומה
אני לא אומר שהעובדות היבשות לא חשובות, אבלקעלעברימבאר
הנרטיב חשוב ורלוונטי יותר
אפשר גם להרחיב את השאלה על התנך.קעלעברימבאר
מה עדיף, לקרוא מלכים על אחאב שלא מביא לנו את כל הפרטים ההיסטורים המלאים,
או לקרוא ספר היסטוריה על התקופה שמכיל גם את קרב קרקר האיום האשורי וברית הממלכות ביניהם ארם וישראל נגד אשור?
זו דוגמא אחת.
או לקרוא את מלכים על סיפור הנס של הצלת ירושלים בימי חזקיהו, או לקרוא ספר היסטוריה מקיף שיתאר את הצלת ירושלים לצד השואה שקרתה בשאר ערי יהודה שנחרבו כולן ויושביהם נהרגו הוגלו או נהיו פליטים בירושלים?
אין הנידון דומה לראיה כללהסטורי
אני לומד ספר מלכים לא בגלל נרטיב כזה או אחר, אלא כי זו מצוות תלמוד תורה בכלל וספציפית זה דבר ד' המתגלה אלינו דרך נביאיו. שום מקור חיצוני לא עונה על ההגדרה הזאת.
אחרי שאמרנו את זה, נכון שבדרכים עקיפות ונעלמות, גם הידע ההסטורי, מגלה לנו את הנהגת ד' בדרכים נסתרות. ממילא השאלה אינה מה עדיף ללמוד, אלא למה הכתוב לא פירט את קרב קרקר וגדלותו של אחאב (חוץ מפסוק אחד במותו). פשוט שחז"ל שאמרו שאחאב משל בכיפה - לא סתם מצאו לזה רמז בפסוק, אלא ידעו על קרב קרקר.
אבל זה דבר ה' שמתגלה בנרטיב היסטורי.קעלעברימבאר
ספר מלכים הוא רשומה היסטורית ולא רק סיפורי מסר כמו מעשיות רבי נחמן או אגדות.רבה בר בר חנה.
אז כנל, כמו שה' מתגלה דרך נביאיו בתנך, כך ה מתגלה דרך חזל/גאונים במגילת אנטיוכוס.
משל בכיפה זה עדיין לא קרב קרקר ונסיבות הברית עם בן הדד וכו' , ולא כתוב בתנך שמשל בכיפה.
מצוות תלמוד תורה אתה יכול לעשות גם בספר איוב, ובכל זאת חזל ועם ישראל מתייחסים לספר מלכים כזכרון ההיסטורי שלהם, ולאיוב כמשל.
האם אתה שואף לתור הזהב של ירבעם בן יואש? כי היסטורית ישראל היו עשירים אז כבימי שלמה (וגם רמטז בעמוס וחזל).
לא. למה לא? כי עם ישראל זוכר את ימי שלמה ואת ימי ירבעם בן יואש שכח. כי מבחינתינו שפע גשמי שלא מחובר לרוחניות, ראוי לו שלא ייזכר.
אז בסוף הנרטיב קובע מה ראוי להזכר ומה ראוי להשכח.
כמו אצל בן אדם פרטי, גם אצל עם הזכרון הוא סלקטיבי
ספר מלכים זה ספר זכרון תולדות, ולא ספורי מוסר השכלקעלעברימבאר
נוסח כה עשו חכמינו או אגדות רבי נחמן או רבה בר בר חנה
חשמונאיםחסדי הים
למה?קעלעברימבאר
כמו לשאול האם ללמוד נ"ך או מדרש רבה עליוחזק וברוך
מכבים א הוא מזמן חז"ל, ומאותה תקופה.וגם מכבים ב הוא בערך מאותה תקופה, רק באיזור מצרים..
משא"כ המגילה שכתבת, שהיא פשוט מדרש מאוחר..
ההבדל הוא שנ"ך הוא מכתבי הקודש, תמיד עם ישראל למדקעלעברימבאראחרונה
אותו ותמיד היווה בסיס הנרטיב של עם ישראל.
בעוד שספר מכבים לא. הוא לא חלק מכתבי הקודש, מעולם לא החשיבו אותו כטקסט תורני בכלל, מעטים מאוד מיהודים במשך ה2000 שנה למדו אותו (הנוסח היחיד נשמר ביוונית בכלל ונשמר רק בזכות שהכנסיה שמרה אותו כחלק מהברית הישנה בשבילם יחד עם התנך), חזל כלל לא מתייחסים אליו, וגם בתפילה ובנרטיב היהודי אנו מדגישים את מתתיהו (כמו במגילת אנטיוכוס), ויהודה כלל לא מוזכר (עד שהציונות החילונית החליטה להעלות אותו על נס), בעוד שבספר חשמונאים יהודה המכבי הוא העיקר.
נכון שחמונאים מדויק היסטורית ואילו מגילת אנטיוכוס ממש לא מדויקת.
אבל זה בדיוק השאלה, מה חשוב יותר: נרטיב הקודש החי של עם ישראל או האמת המחקרית ההיסטורית היבשה שעם ישראל שכח וזרק לתהום הנשיה?
אם זה דבר ה' החי באומה, אז במילאקעלעברימבאר
מה שהאומה וחכמיה למשך טווח דורות גדול קבעו בפרשנות לתורה שבעל פה=תורה, ולא ההבנה האובייקטיבית של כל אדם את הטקסט של הגמרא. אחרת זה כבר שיטה שכתובה בטקסט ולא דבר ה' החי באומה.
זו סתירה עצמית מה שאתה טוען, כי אם האומה לדורותיה עם חכמיה במשך 500 שנה יכולים לעשות הלכה מוטעת לשיטתך שצריך לוותר עליה כי היא נגד הגמרא, אז דבר ה' כבר לא חי באומה
תודה שנתת הצצה קטנה לדמיונותיךדורש טוב לעמי
עבור מי שחדש כאן
לא ענית לי על הסתירה שכתבתקעלעברימבאר
ערב שבת היוםדורש טוב לעמי
וכבר טחנו את הנושא
מעולם לא כתבת שאתה טוען שתורה היא דבר ה' החי באומהקעלעברימבאראחרונה
לימוד אמונה?- כיצד?צביקה125
הרמב"ם פירוש המשניות סוף מסכת ברכות כותב שהיה מעדיף ללמד אמונה יותר מכל דבר אחר!- מה זה אמונה?- שכל? - רגש?- שילוב של שניהם יחד? איך לומדים אמונה? איזה ספרים?- מה עשו בזמן התנאים/ האמוראים?- כיצד למדוד/ לימדו אמונה?
אולי קל לישי לא מפחד
כי גדלתי בבית מזרחי עתיק שהאמונה הייתה לחם חוקינו אבל ברבות השנים מצאתי גם הקשים לוגים לקיומו של הקב"ה.
כמתכנת היה לי חבר מתכנת שלא היה בעל אמונה ויהל איתי ויכוחים בנושא.אבל עדיין היינו חברים.
בשיחה האחרונה שוחחתי איתו כאיש מדע.
הצבעתי על הקו המנחה ברובו בהתרבות , הנמתח לרוב גם בין בני אדם, חיות וצומח. דיברתי איתו שמזרע קטן, מיקרוסקופי לעיתים צומח וגדלה בריאה שיודעת את תנאי המחייה שהיא צריכה. אם זה הצמחים, הם יודעים מה הרכב האדמה הדרוש להם לצמיחה מיטבית, מה הם צריכים לעשות בחורף כדי לשרוד, מה לעשות בכל רגע כאשר השמש משנה את כיוונה, כיצד לנהוג כאשר חסר מים( לסגור עלים לצמצם חשיפה) ועוד ושלא לדבר על גוף האדם והחי על המורכבות המופלאה שלו, ביצירה, בחשיבה, בהתפתחות, ועוד.
ואז אמרתי לו, זה לא הגיוני שזה מונח אמפירי שתכנה "אבולוציה" זה מנגנון וטכנולוגיה ביולוגית ושכך חייב להיות לה יוצר ובורא.
הוא השתתק ואמר "שאתה מציג את זה ככה זה נשמע נכון, אף פעם לא שמעתי איש טכנולוגי מציג את הבריאה".
אני לא מאמין שהוא גידל זקן ופאות אבל נגעתי בו.
מעבר לזה, תסתכלי על הבריאה, הטבע, ההרמוניה,זה לא משאיר לך ברירה אלא להאמין.ועוד