שמה שמפריע (או לפחות אמור להפריע)

זה לא אם זה יפה או לא אלא עניין בריאותי

הרבה פעמים עודף משקל מעיד על חוסר בבריאות

אם זה אכילה לא מאוזנת או אי עשיית ספורט וכו

גם מי שרזה באופן מוגזם

לא משנה אם זה יפה או לא

זה יכול לפעמים להעיד על משהו לא בריא

ולכן ב2 המקרים צריך לוודא שהכל תקין

ולא הבנתי למה מישהי צריכה להיות מוטרדת מזה שהבת שלה רזה באופן רגיל.

אני חושבת שללא ספק הכי חשוב זה לאהוב ולקבל את הילדים שלנו בכל מראה שהוא (וזה לא קשור אם אני אוהבת יותר מראה שמן או מראה רזה. את הילדים שלי אני אוהב כמו שהם, גם אם הם רזים וגם אם הם שמנים, בלי קשר למראה המועדף עלי).

אבל כשרואים השמנה שלא היתה קודם, אז הגיוני שזה מעורר מחשבות אצל ההורים לגבי המקום שלהם להגיד משהו/להשפיע בנושא.

אני חושבת שהסיבה הבריאותיות היא הגורם המרכזי פה, הרבה מעבר למראה.

אבל מן הסתם גם למראה יש פה איזשהו תפקיד - לא מצד איך שההורים רואים את הילדה, אלא מצד המחשבה על איך שזה יהיה בשבילה להיות עם עודף משקל (ולא חסרים שרשורים בפורום שמראים את הקושי של נשים עם המראה שלהן בגלל עודף משקל. למה זה ככה? יכול להיות שזה לא צריך להיות ככה אבל זו המציאות).

דווקא בגלל הסיבה השניה חשוב להיות פי אלף יותר זהירים עם כל אמירה שהיא, כדי לא לפגוע בדימוי העצמי של הילדה ובאיך שהיא רואה את עצמה. אבל גם אם ההורים לא יגידו כלום, זה לא בהכרח ימנע את הקושי שלה, כי זה העולם שאנחנו חיים בו.

1. הבן שלי היה רזה במיוחד וזה הטריד אותי לא פחות. היינו איתו אצל דיאטנית ומטפלים בזה. משום מה זה דורש פחות "הליכה על ביצים".

2. לא הפריע לי שהיא שמנה כמו זה שהיא השמינה באופן  מהיר, בבת אחת ואוכלת ב"בולמוסים".

3. כיום מראה שמן נחשב פחות יפה. בעבר היה ההיפך וכנראה זה עניין של אופנה אבל המשפט האחרון שכתבת פשוט לא נכון או לפחות ממש לא מדויק לימינו. אולי זה מבאס, אולי זה לא בסדר אבל אי אפשר להתעלם מהמציאות.

כבר לא,  ובתור אחות לאחים שהיו שמנים, יכולה לומר שזה משפיע על הגוף

יש כבדות, יש קושי עם הברכיים, זה משפיע הורמונלית מאוד

אז אם זה לא רזון חריג, זה לא אמור להדאיג פשוט לעומת השמנה שכן משפיעה על הבריאות

השמנה לא מגיעה בריק בדרכ. זה תוצאה של תזונה לקויה + גורמים נוספים לרוב. 

שרזה רגילה בדכ לא מעיד על בעיה בריאותית או בעיה בכללי (לרוב גנטיקה/אורח חיים טוב) אז למה שזה ידאיג את ההורים??

לעומת זאת השמנה יש בזה משהו לא בריא ולכן זה מדאיג בנוסף להתמודדיות חברתיות שלצערנו זה עלול להביא

השמנה פתאומית מעידה על תזונה לא בריאה, שהיא לכשעצמה בעיה.

אם יש שינוי משמעותי בזמן קצר זה עלול להיות בעייתי מבחינה בריאותית וצריך לבדוק.

אם יש רזון קיצוני, או השמנה קיצונית, צריך לטפל.

גם הבן שלי כשהפסיק ריטלין התחיל לאכול המון ולהתנפח. בגלל שזה היה מאוד מהיר אז דיברתי איתו ואמרתי לו שלאכול זה מצויין ונהדר, אבל חשוב לשים לב להתחיל תמיד מירקות ואוכל בריא.

הוא לא רזה היום, אבל העליה נרגעה והוא ב BMI תקין, ואני לא דואגת.

אדם לא צריך להיות רזה או שמן, הוא צריך להיות בריא. 

יש משקל שנחשב תקין

והמראה שמלווה אותו הוא רזה

מעבר לעניין הבריאותי

רזון תקין הוא גם עניין של נוחות

להיות קל משקל

ויש את העניין החברתי ונראות עצמית

שאליו את מכוונת

מעבר לזה שהוא העניין השולי במכלול

הוא לא שולי בכלל בעיניי נערה מתבגרת

וכמה שהסביבה תהיה מכילה

היא תתקל באישו סביב זה

אני לא אומרת שמראה זה דבר שולי, אני לא מדברת בכלל על המשמעות של מראה, אני פשוט חושבת שאם מגדלים ילדים עם אמירה והבנה שמראה זה הרבה עניין של טעם אז נערה (ונער ובחור ואיש) שהטעם שלה הןא מראה שמן (או כל מראה אחר) תאהב את המראה שהוא הטעם שלה ולא דווקא את המראה הנחשב וגם הסביבה לא תזיז לה אבל אם ברירת המחדל היא שמי ששמן צריך לרזות זה בעייתי, מעבר לשאלה האם נכון לנסות לשנות מראה שלא אוהבים או לא, זה לא נותן לבן אדם אפשרות לברר עם עצמו מה הוא אוהב ואז בחור שבטבע שלו היה יכול להמשך לנשים שמנות (או כל מראה אחר) יעדיף בחורה רזה וכולם ירצו את אותו דבר ולא תהיה סימטריה בין ההעדפות להיצע (גלשתי כבר מהנושא של דימוי גוף עצמי אבל נו)

למה בעצם שנערה תנסה לרזות אם היא בכלל אוהבת מראה שמן ויכולה למצוא בקלות מישהו שגם אןהב

אז נכון, אנחנו לא יכולים לשנות את העולם אבל את הילדים שלנו אנחנו יכולים לגדל ככה וזה משפיע מאוד למרות הסביבה

ולגבי העניין הבריאותי שכתבו פה, זה נושא אחר ולא עליו אני מדברת ואם נהיה כנות אז המראה תופס פה הרבה יותר מקום מהבריאות (אחרת זה לא היה נושא אישיו יותר מקשיים חברתיים או לימודיים או כל דבר אחר)

אגב, השרשור ההוא רק העלה לי את הסעיף בנושא אבל הוא באמת לא קשור ישירות ולא דיברתי על מקריפ כמו שם @רוני 1234 לא התכוונתי שאת לא בסדר או משהו

שהמראה תופס יותר מקום מהבריאות. זה ממש לא נכון לדעתי.

אין קטע להשמין בכוונה ולגרום לעצמך סיכון למחלות שה' ישמור רק בגלל שאת חושבת שזה יותר יפה.

עדיף להיות מכוער ובריא... עם זה כולם יסכימו לדעתי.

נגזרת מהעניין הבריאותי ומהעניין שלהיות שמן זה קשה פיזית ולא נוח

וגם בלי קשר לעניין חברתי

מראה חטוב יפה יותר ממראה לא חטוב

זה צורה טבעית של הגוף

הבגדים יושבים על גוף כזה הרבה יותר טוב

אי אפשר להתעלם מכל הצדדים האחרים ולהתרכז רק בעניין טעם/ חברתי

זה לטמון את הראש בחול

והיום יודעים שההיפך הוא נכון.

נראה לי שהביולוגיה שלנו גורמת לנו להמשך לבריא יותר (בשביל הצאצאים) ומשם זה מתרחב למושג היופי באופן כללי.

ולא על מקובלות חברתית

לא יודעת מה היה פעם

ולא מעניין מה היום

גוף עם מותן בטן שטוחה איברים בפרופורציה נכונה

נראה טוב והבגדים יושבים טוב

האם זה מוחלט?

ופרופורציות זה משהו אחר, אני מדברת על השמנה, שלדעת רובינו היא לא דבר יפה גם אם היא פרופורציונלית)

לא יכולה להיות פרופורציונלית

כי לא מתכננים איפה השומן ילך

הוא הולך לבד לאן שבא לו

ובצורה מסיבית

ככה שהגוף מאבד פרופורציות

אני לא מכירה שמנים עם בטן שטוחה

וגם אם אין להם כרס ממש אז יש חוסר פרופורציות בעוד איברים

זה לא הופך אותם חלילה ללא יפים

אבל חטוב בהכרח יותר יפה

בעיניי לפחות 

על השמנת יתר ולא על השמנה מרזון קיצוני לנורמה, מכירה מישהי שהיתה רוצה להיות שמנה, אפילו מאוד? (חוץ ממני אבל את לא מכירה אותי...)

לכאןרה זה לא פחות יפה באופן מוחלט ואם לא היו מכניסים לנו לראש שזה פחות יפה זה לא היה חיסרון, היו כאלה שאוהבים ככה וכאלה שאוהבים אחרת וזהו.

יש דברים קיצוניים כמו למשל פנים מלאות פצעים שבאמת רובינו המוחלט לא היה חושב שזה יפה בלי קשר לנורמה חברתית אבל רזון, גובה, צבע עור וכד' אלה דברים שאמורים להיות תלויים בעיקר בטעם אישי

שעל זה שאלת בהודעה הפותחת.

אדם כלפי עצמו יכול לרצות לרזות או להשמין מכל סיבה שהיא. (אני באופן אישי לא הייתי מתנגדת להשמין קצת. כן חושבת שיש לי חברות יותר מלאות ממני שזה יפה להן... אבל לא עובד לי, אני תמיד בטווח של תת תזונה חוץ מבהריונות).

אבל כשמדברים על רצון של הורים ביחס לילדים שלהם - לא חושבת של הורים צריכה להיות שום סיבה לרצות שהילד/ה שלהם יעלה במשקל מרזון רגיל.

גם אם הם חושבים שזה יפה יותר, זה לגמרי לא רלוונטי. הורים אוהבים את הילדים שלהם כמו שהם, בלי קשר למה שהם חושבים שיותר יפה.

כשיש להורים רצון שהילד שלהם ירד במשקל, זה לא כי הם פחות אוהבים את המראה הזה רוצים שהילד יהיה יותר יפה בעיניהם (ואם זה כך אז ברור שזה לא ראוי).

זה רק משיקולים בריאותיים וחברתיים.

וזה צריך להיות מאוד בחכמה כדי שהילד בכל זאת יגדל עם אהבה עצמית וביטחון עצמי כלפי המראה שלו.

גם אני מדברת על אדם כלפי עצמו

הורים רוצים לפעמים מראה מסויים לילד שלהם לא כי בא להם אותו יפה אלא בשבילו, שיהיה לו נעים עם המראה שלו ופה אני אומרת שלא נכון לרצות אותם (או את עצמינו) רזים אלא לרצות אותם יפים בעיני עצמם (לא רק כי הם אוהבים את עצמם כמו שהם)

גם בהודעה הפותחת שאלת

"למה אף אחת לא מוטרדת מזה שהבת שלה רזה (רזה רגילה, לא קיצוני) מה ההבדל??"

וגם בתת שרשור הנוכחי פתחת בשאלה-

למה את חושבת שאף אחת לא מוטרדת מהבת שלה הרזה? - הריון ולידה

ואני באמת לא מבינה למה את חושבת שאמא צריכה לרצות שהבת שלה תהיה שמנה יותר (כל עוד לא מדובר על רזון קיצוני, שאז אנחנו שוב חוזרים לנושא הבריאותי).

אני לא חושבת שהמראה המועדף על ההורים צריך להיות שיקול ב'איך אני רוצה שהילד שלי ייראה', ולהטריד אותנו או לגרום לנו לנסות לשנות את המצב לפי מה שאנחנו היינו רוצים...

אבל בשביל שהיא תהיה בריאה יותר, ושיהיה לה קל יותר חברתית - הגיוני שכן יהיה פה רצון של האמא שהבת שלה לא תשמיו באופן משמעותי. כי אכפת לה ממנה.

כמובן צריך המון חכמה איך לעזור לבת שלה (או לבן, זה לא משנה פה המין) בצורה נכונה. שבאמת תעזור ולא תגרום לדימוי עצמי נמוך וכדו'. ולא בהכרח שהתערבות ישירה תהיה נכונה.

אבל כן, יש פה מקום לרצון של האמא כלפי הילדים שלה. כמו שאמא רוצה שהילד שלה לא יאכל אוכל שמזיק לגוף שלו (בלי קשר להשפעה על המשקל), וכמו שאמא רוצה שיהיו לילד שלה חברים בכיתה, כך היא גם רוצה שהוא לא יהיה במשקל יתר שיפגע בו גם בריאותית ואולי גם חברתית.

שלהורים יכול להיות העדפות למראה מסוים אצל הילדים שלהם, ועדיין לאהוב אותם מכל הלב גם אם הם לא ניראים ככה. זה לא סותר.

כמובן שאם מדובר בעניין של מראה ולא של בריאות אין מקום להורים בעיני להתערב במראה. מקסימום להציע בעדינות.

אלא לגבי טירדה על ילדה רזה. וכן יש כאלה..
רזון חריג יכול להיות גם מכוער.

והאמת? מכירה מישהי שרצתה להשמין.
אני!!
היה לי בגיל הנעורים רזון שלד מכוער, התביישתי בעצמי מאוד.  (הייתי אוכלת טוב והכל, אבל גנים... היו פעמים ששכנות תהו אם אני אנורקסית חלילה)͏
בנו לי תפריט מיוחד.

אבל הייתי לטעמה רזה מדי, BMI מתחת לתקין.

היום גם אני לגבי חלק מהילדים שלי, מאותה הסיבה

ולשאלה הכללית שלך- שמן זה לא בריא, קשור למגוון מחלות בריאותיות שונות- כגון סכרת, אבל לא רק אז זו בהחלט סיבה חשובה למה אם הילדים שלי ישמינו אהיה מוטרדת מכך

מוטרדת מזה שהבת שלי רזה מדי. כי היא נראית חיוורת וזה בטח חוסרים כלשהם... מאז ומעולם היא רזה, אמנם, אבל זה לא אומר שזה לא מטריד. וצריך גם לשים לב שהיא באמת אוכלת אוכל מזין ובריא כדי שתרגיש טוב.

אני בכלל חושבת שלא צריך להתעסק בשמנה או לא, אלא בריאה או לא. לשים לב איזה אוכל אנחנו נותנים להם בארוחות ומה מתוך זה הם באמת אוכלים...

יש גם שמנים וגם רזים שיש להם כולסטרול גבוה למשל...כך שלא תמיד הגודל אומר.

הסיכוי לכל מיני מחלות יורד.

כשילד הוא שמן סיכוי גדול שיגדל לנער שמן ואז למבוגר שמן.

אותי אישית זה היה מפחיד לדעת שאחד הבנים שלי יצטרך להתמודד עם מה שאני מתמודדת.

בכל מקרה. אנחנו יכולות לחנך את הילדים שלנו מפה עד הודעה חדשה. בסוף הם גדלים בעולם הילדים והנערים. ושם יש ילדים רעים מאד.

אז לא כולם יוכלו לעמוד מנגד מול הצקות ובריונות.

אני עד היום סוחבת איתי משקעים מאד קשים של נערות שהיו משפילות אותי עד עפר!

ואני לא מוחלת ולא סולחת. גם אם הן יבקשו סליחה - והן לא. כנראה.

אז וואלה אני שמחה שהילדים שלי רזים (אם כי אחד מהם רזה מדי לטעמי, אבל מאמינה שיעבור לו בגיל ההתבגרות עם פיתוח הגוף ומה שלא יהיה שהם מתלהבים ממנו) מעדיפה שיהיו רזים מאשר שמנים.

בעיקר בריאותית אבל חד משמעית גם חיצונית.

את מתכוונת מבחינה בריאותית/חברתית/מראה?

יכול להיות שאם היית אוהבת את המראה שלך ההצקות לא היו ככ קשות לך, למרות שזה באמת פחות נכון כשמדובר בילדים, חיבוק לך, זאת באמת חןויה קשה

היום כבר פחות מפריע לי איך שאני נראית כי אני יודעת להתלבש ונראית סבבה. למרות שעדיין יש בי משהו שמתקשה לפתח קשרים חברתיים חדשים- בגלל המראה החיצוני.

אבל בריאותית זה פשוט לא בריא.

כל ההריונות שלי היו עם סכרת היריון.

נשארתי עם טרום

הנשימה שלי נהיית כבדה מהר מאד.

לא כיף לי.

ואני שנים נלחמת. שנים.

בע"ה מקווה בקרוב להצליח.

דווקא עכשיו יש מגמה של בודי פוזיטיב

אבל מה שצבוע בזה בעיניי לפחות - זה שהרבה משפיעניות דימוי גוף חיובי אומרות שאם הן היו יכולות להיות יותר רזות בלחיצת כפתור הן לא היו בוחרות בזה

סליחה אבל בעיניי זה חרטא, ודווקא בגלל שהעובדה שהגיעו לתובנה כזו היא בגלל שנלחמו בעצמן שנים עם דיאטות שלא צלחו ועכשיו שינו גישה, והגישה היא לא ש- שמן זה יותר יפה, אלא שאני מקבלת את עצמי כמו שאני. שזה מעולה ואחלה באמת ויש היום הרבה יותר אופציות להראות טוב במידות גדולות בניגוד לעבר, אבל אני לא מאמינה שאף אישה שנלחמת במשקל תראה את עצמה כמה עשרות קילו פחות ותגיד - לא, אני מעדיפה להיות במשרל הקודם כי זה יותר יפה.

אהבה עצמית אפשרית בכל משקל. זה כן.  הבחירה להיות בצד כזה או אחר לדעתי גם היא ברורה

( זו הדעה שלי בתור מי שעלתה יותר מ30 קילו וקשה לה מאוד לרדת. אני מסתכלת על תמונות מהתקופה ההיא ומתבאסת, מודדת בגדים גם היום והרבה פעמים מתבאסת, ונשאר לי פחות מחצי ממה שהעליתי כדי לחזור להיות רזה,אפילו לא כמו שהייתי. כל הפרופורציות בגוף משתנות עם המשקל )

אבל זה לא קשור

לקבל את עצמך זאת גישה והיא נכונה או לא (בעיני כן) לגבי כל מראה, ברור שאישה שנלחמת במשקל (משום מה אין צורך לציין שהמלחמה היא על ירידה במשקל ולא על עליה) לא תרצה לחזור למשקל הקודם, אם היא היתה אוהבת את המשקל הקודם היא לא היצה נלחמת

ולרוב הילדים שלנו הם מראה של עצמנו.

וגם בגלל שאני מכירנ את הבנים שלי היטב.

הילד היה צריך משקפיים לקח לי כמעט חודשיים לשכנע אותו לשים פלוס ארגנתי מסיבה רצינית כדי שחברים שלו יכילו את זה.

אגב זה לא כזה ברור שרק שמנים מתמודדים

חברה שלי רזה מאד וכשהיא שיתפה אותי על הילדות שלה זה היה נשמע דומה למה שעברתי רק מהצד ההפוך.

אותנו.

אין מה להתחמק מזה...

שומן עודף שווה מחלות. 

עם הפרעת אכילה קולקטיבית.

יש כאלה יוצאי דופן, אבל רובנו מגדרים יפה כרזה.

בגד יפה הוא בגד שמרזה.

ויש כאלה שמגדירות יופי כגוף ממש שדוף ועצמות בולטות (בשנות ה90 זה היה ממש קטע, הרואין שיק)

הבעיה שזה נופל על אותה משבצת של בריאות ולאנשים קשה לשים את הקו מה המטרה האמיתית.

ברור לי שאם מודל היופי היה השמנה, לא היה כזה הייפ סביב בריאות וספורט, ואנשים לא היו מסתובבים כל הזמן עם בגדי ספורט ותזונה קפדנית.

אבל כן צריך רגע לשים דגש על הבריאות, סכרת והשמנה הן המחלות של הדור שלנו, וגורמות המון נזק, הן מחלות שפוגעות במערכות ובאיכות החיים ועד מוות מוקדם.

עם הפרעת אכילה קולקטיבית

אנשים היו רזים

אבל אנשים לא

ומגפת ההשמנה הולכת וגדלה

אז כן

יש הפרעת אכילה קולקטיבית

אבל לכיוון ההפוך

ואז גם מתלוננים שמישהו מעדיף רזים

לא רק מי שרזה  או רזה מאוד יכול לסבול מהפרעת אכילה

גם אנשים עם משקל גבוה יכולים לסבול מזה. אין קשר למשקל בהכרח, זו הפרעה שלא מתבטאת רק בנראות פיזית אלא בעיקר נפשית מנטלית

אלא על חוסר איזון תזונתי

שנוטה לכיוון אכילה מופרזת ולא אכילה מעטה

וכן זה לא באמת ההגדרה של הפרעת אכילה

אבל גם אין כזה דבר הפרעת אכילה קולקטיבית

כי רוב האנשים בריאים בנפשם לגבי אכילה

עם אכילה.

מהקצה הבריא והחטוב (ואגב אני בקצה הזה) ועד לקצה השמן מאוד.

כמעט כל אישה בעולם המערבי, בטח אם היא ברשת חברתית, מתמודדת עם בעיות בדימוי גוף ותסביך עם המשקל, גם שמנות וגם רזות, ולא מהמקום של בריאות, מהמקום של נראות.

גם גברים אגב.

ותסביך עם המשקל

זה לא בהכרח הפרעת אכילה

אם ממשיכים לאכול מלא

וזה מה שרוב האנשים/ נשים עושים

תרבות האכילה מוגזמת

גם אם מדברים משהו אחר

בסוף המעשים קובעים 

עם תווית פסיכיאטרית.

שאלה הקצוות - בולמיה, אנרוקסיה.

הפרעת אכילה גם לא מתבטאת דווקא בנראות חיצונית זה הרבה יותר מנטלי מפיזי.

אני מדברת היחס לא בריא לאכילה-דימוי גוף שכמעט לא פוסחת על אף אחת ואחד.

זה יכול להתבטא במגוון דרכים שהעין לא רואה וגם הפסיכיאטרים לא הגדירו כקיצונית מספיק כדי להקרא הפרעת אכילה.

למשל, בבריאות מוגזמת, אימונים מוגזמים, ספירת קלוריות אובססיבית, הלקאה עצמית על כל שומן, דיבור אובססיבי על משקל, שנאה עצמית, ראיה של אוכל כקלוריות בלבד ולא הזנה לגוף ולנפש.

בנראות אפשר להיראות מאוד בריאים וחטובים.

והרשת מוצפת במאמנים ומתאמנים כאלה.

גם תרבות ההשמנה היא חלק מהמעגל הזה.

יחס לא בריא למזון, במקום הזנה הוא הופך למפלט רגשי.

'בבריאות מוגזמת, אימונים מוגזמים, ספירת קלוריות אובססיבית, הלקאה עצמית על כל שומן, דיבור אובססיבי על משקל, שנאה עצמית, ראיה של אוכל כקלוריות בלבד ולא הזנה לגוף ולנפש'

רוב האנשים אינם כאלה

אולי ברשת יש יותר מדי כאלה

אבל במציאות רוב האנשים לא קרובים לתיאור הזה

אלא לתיאור הזה

'יחס לא בריא למזון, במקום הזנה הוא הופך למפלט רגשי'

זה לא הפרעת אכילה אלא מפלט רגשי שנובע מחוסר מודעות ושליטה עצמית

גם הרזות מתמודדות עם המשקל לאותו כיוון, כלומר, מרגישות שמנות מדי

אניממדברת על רזות רגילות

והאמת שזה גם לא מעניין אותי

מעבר לעניין הרזון שכבר כתבתי עליו מספיק

גבוה- לרוב מרשים ולכן מתועדף

בהיר בלונד- עניין של טעם בלבד

חזה נוכח- כנ"ל עניין של טעם

בהיר וחזה

יש סוגים שונים טבעיים של הגוף

יותר מרשימים

כמו שגבוה יכול להיות מרשים

וגם נמוך זה טבעי

זה לא שטבעי= יפה

אלא שלפעמים שמירה על קו טבעי

יותר יפה מטבעי שמשתבש

זה למשל שמן?

ואת חושבת שמראה מרשים או מראה טבעי שמשתבש (אהבתי ת'מושג) זה עניין שהוא גם אופנתי?

אופנה/ חברה יכולה להחליט שX יפה וY לא

גם בלי סיבה ממשית

וכן שמן זה בעצם גוף שהשתנה

וגם למשל שיער צבוע

או איפור כבד ובכלל איפור

(כן אני רגישה לשיבושים במראה הטבעי)

לא נחשב לדבר לא יפה?

כנראה בגלל האופנה

כלומר, זה שהטבע שלנו גורם לנו לאהוב מראה מסויים לא אומר שאופנה לא יכולה לשנות את זה

לכן אם מראה שמן היה נחשב כמו רזה אולי יותר אנשים היו אוהבים אותו, חבל

ותמיד עומדת האופציה והרצון לשנות

וגם לא כולם נשארים במשקל גבוה. הרבה משנים. הקושי הוא גם לרדת, אבל לשמור על הירידה גם לא פשוט

זה יכול להשפיע אבל לא באמת קובע מה אדם יחשוב על עצמו

אהבה עצמית זו שלמות פנימית לגבי הגוף והנפש עם הדברים הטובים ועם הפגמים 

זה כבר נכנס לנושא של לקבל את עצמך כמו שאתה, אז הביטוי אהבה עצמית לא מדוייק כאן

ועם כל הכבוד לקבלה עצמית, תסכימי איתי שרובינו רוצים להראות כמו שאנחנו אוהבים ובעיני חבל שרובינו אוהבים את אותו מראה

רוב האנשים לא אוהבים את עצמם

לכן הם מושפעים מהחברה/ האופנה

אבל הפתרון הוא לא שינוי החברה

כי זה לא באמת ישפיע על ההרגשה הפנימית האמיתית

מי שרוצה פתרון

שיטפל בעצמו פנימה

ולא יחפש תירוצים חיצוניים

(שממילא לא עוזרים לכלום)

שמנה ולאהוב את עצמך למרות זאת במקום להיות שמנה ולאהוב את עצמך מלכתחילה?

עם כל הכבוד לקבלה עצמית היא לא לכתחילה אלא בדיעבד (בעיני לפחות)

לא באמת אוהבת את עצמה אם אין לה אהבה עצמית

בין אם היא שמנה/ רזה/ דוגמנית

אין קשר לסוג הגוף

רק לעבודה שעושים עם הנפש

צריכה לחשוב על זה, זה נושא למחשבה לשבוע ככה...

כי זה נכון שזה מתחיל מהנפש אבל עדיין.

זה נכון בעצם גם לקבלה באופן כללי של נתוני החיים, ןבכל זאת אם כבר אני בוכה (או שמחה) אני מעדיפה לעשות את זה בתוך למבורגיני

שיש תווי פנים מרשימים

וגם בגלל סימטריה

פנים סימטריות יחשבו יותר יפות

כי זה נעים לעין

זה טבעי

וזה לא טבעי שהשתבש

למה את רוצה להתעלם מהנקודה המרכזית?
אנשים שאוהבים מראה שמן בהחלט קיימים, אבל זה חריג. (כמו שיש אנשים שמעדיפים כל מיני מראות חריגים מהנורמה) החברה שלנו לא מעודדת את זה מסיבה טובה. כל קבלת השמנה שמתרחשת היום בטענה שככה עדיף ושזה יותר בריא מעודדת סטדרט לא בריא שמקצר חיים ואת איכות החיים של אנשים.

אוהבים להגיד היום שבעבר השמנה הייתה נחשבת יפה- זה רק ביחס למראה שדוף מתת תזונה שהיה נפוץ. וגם אז לא מדובר בהשמנה קיצונית (morbid obesity) שאפשרי להגיע אליה היום. 

גם אם זה היה באמת היה סטדרט כזה קיצוני. ביפן היו קושרים לילדות את כפות הרגליים כדי שיהיו להם כפות רגליים קטנות שבקושי אפשר ללכת עליהם. לא כל מה שהיה אי פעם נחשב יפה אומר שזה רעיון טוב. צריך לבחון כל מקרה לגופו.

אני לא מתכוונת לאידיאל של דוגמניות, מי שזה מודל היופי שלו יהיה אומלל כי אין בדברים האלו שום קשר למציאות. אני מתכוונת למראה ממוצע ונורמלי, עם bmi תקין.

ברור שצריך להיות עם טאקט ולהתייחס יפה לאנשים עם כל סוגי הבעיות ומבני הגוף, ואין שום סיבה לצחוק עליהם או ללחוץ עליהם, אבל זה לא משנה את העובדה שיש בהחלט סיבה להעדיף מבנה גוף אחד על האחר. כמו שמקובל חברתית להעדיף מראה גוף חלק על פני מחוצ'קן. 

התפיסה כאילו אפשר להנדס את כל התפיסה החברתית בנוגע לנושא מסוים היא מגיעה מתפיסות שמאל רדיקאלי, הופכת את הנושא לעניין של מדכאים ומדוכאים (כמו כל נושא אצלם) ואין לדבר סוף. 

ואלה שני דברים שונים גם אם בסוף הם מתבטאים באותו דבר

והעידוד להיות רזה ממש לא נובע רק מבריאות, נראה לך שדוגמניות אמורוצ להוות דוגמא בגלל בריאות??

וגם אם זה כן העיקר, בסוף בסוף יש גם את עניין הנראות ומשום מה הוא הולך דווקא לכיוון הרזון, והןא היה הולך לשם גם אם זה לא היה יותר בריא

ולעודד נערה לרדת במשקל כי סביר להניח שבעתיד זה יפריע לה (ולא רק בגלל בריאות, נו באמת) גם אם כרגע לא זאת טעות בעיני, זה להכניס לה לראש ששמנה היא לא יפה כשהיא יכלה לחשוב אחרת

(וגם לגברים, אם לא היינו מכניסים להם לראש ששמנה היא לא יפה הם לא היו מחפשים באובססיביות דווקא רזות)

"אם לא היו מכניסים לראש לגברים" - זה עולם אוטופי, אין כזה דבר. אין עולם שאנחנו בלי מחשבות על מה נכון ומה לא נכון, מה יפה ומה לא.

זה חלק מעצם זה שאנחנו חלק מחברה אנושית.

הסטנדרט להיות רזה הוא אולי בדור הזה, למרות שאין מה להשוות לשנות ה90. היום מה שנחשב יפה זה לא מראה של מקל חולני כמו שהיה אז, אלא חטוב ושרירי, כולל ישבן והכל.

אז בכל דור יש סטנדרט, חלק נופלות בתוכו, חלק במאמץ מגיעות אליו, וחלק לא.

בדור שפע של היום, הגיוני שנחשב יפה להיות רזה ולא מלאה, כי להיות מלאה זה קל, ולהיות רזה זה מתנגד להתבגרות ולזיקנה ולשינויים של הגוף.

בכל דור כל אישה צריכה לאהוב את עצמה, ובכל דור זה מאתגר נשים אחרות.

אבל עניין ההבנייה החברתית הוא לא משהו שאפשר לצאת נגדו כעיקרון. אפשר לערער על מה שההבנייה אומרת, אבל הבנייה כלשהי תהיה תמיד.

חד משמעית כל רופא יסכים שלהיות עם bmi תקין יותר בריא ומאפשר לגוף לתפקד ולחיות חיים ארוכים ומאוזנים יותר מאשר לחיות עם משקל עודף. זו עובדה.

את רוצה להכניס לאנשים לראש שהשמנה זה יפה. במה זה שונה מהותית מ"להכניס לראש" שרזון זה יפה? אם לדעתך שני המצבים האלו שקולים לחלוטין. 

אבל עובדתית הם לא שקולים. את תתמכי בכל החלטה אישית רק כי זה נגד החברה, בלי קשר לנזק הבריאותי?

דוגמניות הן הקצנה של דבר שהוא בבסיסו נכון. הם לקחו את אידאל הרזון והפכו אותו למוקצן ולא בריא. (כמו שהן עשו להרבה סטדנדרטי יופי אחרים) אני ממש לא בעד לקחת השראה מעולם השקר הזה. יש עדיין דברים שהם נחשבים יפים בחברה ממוצעת של אנשים שאפשר לפגוש ברחוב. שם זה יחסית יותר מאוזן, ויותר ממולץ.

ולמה גברים שלא אוהבים מראה שומן מוכרחים לאהוב אותו? אין בחירה חופשית? או שהבחירה היא חופשית לדעתך רק כשהיא נעשית בכיוון אחד?

ומעבר לזה, מצטרפת למה ש @רקלתשוהנ כתבה מתחתיי. אין חברה בלי שום אידיאל ושום סטדנדרטים, זה לא מציאותי ואין סיבה לשאוף לזה. 

אבל מה לעשות שרוב השמנות מנסות לרזוצ בשביל היופי או לפחות גם בשבילו

זה בהחלט לא שונה, אני רוצה להכניס לראש ששניהם יפים אבל שונים, לא שרק שמן זה יפה

אצ יודעת כמה רעות חולות יש בעולם וכמה אנשים מזיקים לעצמם? למה זה לא כזה אישו כמו השמנה? כי השמנה זה מכוער!

בואי ננסה רגע לחשוב שלא היה הבדל בריאותי בין שמן לרזה, מה היה אז? בדיוק אותו דבר

לגבי דוגמניות- הן מציגות את הרזון כאידאל יופי, לא כאידאל בריאות, מוקצן או לא זה לא העניין

גברים לא חייביםצלאהוב מראה שמן אבל אם 99 אחוז מהם אוהבים מראה רזה אבל רק 50 אחוז מהנשים רזות (נניח, כן?) זה בעייתי

לגבי הסוף, זה שזה לא מציאותי לא אומר שצריך לשתף עם זה פעולה, אני למשל הבנתי רק בגיל קרוב ל30! שאני ממש אוהבת מראה שמן מאוד, וחבל

אין שום תרחיש דמיוני שבו משקל לא משפיע על הבריאות כי הוא פשוט משפיע. נכון יש הבדל בין מי שמנסה לרדת בשביל מראה לעומת בשביל הבריאות, אבל אם הסטנדרט הזה מעודד אנשים לעשות בחירות טובות יותר מבחינה בריאותית, למה לשנות אותו?

את רוצה שעוד אנשים ימותו בגיל 50 מסכרת, לחץ דם גבוה ועוד שלל בעיות שעולות עם השמנת יתר?

זה בעיתי להכניס לאנשים לראש ששני אפשרויות שקולות כשהן לא. זה בעצם לעודד אותם לפגוע בבריאות שלהם בשביל היופי. לא שונה מדוגמניות רזות באופן קיצוני שמעודדות ילדות להיות אנורקסיות.

"רזון מוקצן או לא זה לא העניין" זה בדיוק העניין. האם אנחנו מקדמים ערכים טובים דרך המראה החיצוני או לא. (יש גם עוד ערכים  שאפשר להעביר דרך מראה חיצוני חוץ מבריאות, צניעות למשל)

לגבי גברים, שמתי לב שבאופן כללי פבודי פוזיטיביטי היא אף פעם לא בשביל גברים. את אומרת שאת אוהבת מראה שמן, שלך או של גברים? יש בהחלט גברים שנמשכים לנשים שמנות, לא שמעתי על אישה שמעדיפה גברים שמנים.

והבעיה עם השמנה היא לא שגברים לא אוהבים את זה. עם הכבוד הגוף הנשי לא קיים רק בשביל המבט הגברי. להתייחס לזה כאילו הכל עניין של טעם ומשיכה זה להתעלם מכך שאת הגוף הזה נושאת נשמה עם מטרות נוספות בחיים חוץ מלמשוך גברים שפגיעה בבריאות לגמרי תפגע בהגשמה של המטרות האלו.

אני אוהבת מראה שמן שלי-של נשים, אצל גברים השומן מתבטא בעיקר בכרס ולא בגוף שכןלו שמן ולכן זה פחות יפה לדעתי אבל זה לא משנה לי כי אני לא נמשכת על בסיס חיצוני, גם לא משיכה ראשונית

בואי רגע נחליף את השומן במשהו אחר שלא קשור לבריאות ואפילו לא ניתן לשינוי, צבע עור למשל, האם אז היית מסכימה איתי?

לא כל "שמן" הוא לא בריא, זה הרבה פעמים אינדיבידואלי

יש נשים שהן מלאות ובריאות לחלוטין

ויש נשים (כמוני) שהן מלאות ביחס לbmi התקין של הגובה וזה לא בריא להן אבל בגלל היסטוריה רפואית. אז אצלי בדיקות הדם תקינות לחלוטין ב"ה למרות שהbmi שלי גבוה ביחס לרצוי וקרוב להשמנת יתר, אבל בגלל היסטוריה רפואית זה משפיע על דברים אחרים שלא מופיעים בבדיקות דם תקופתיות למשל

ואני לא נראית "שמנה" מבעד לבגדים, אבל בואי נגיד זאם הייתי חלק מחברה שמסתובבים בה בביקיני, הייתי מתביישת מהמראה שלי

וגם - זה אחלה שזה הטעם שלך. ואני לא יודעת למה את בדיוק מתכוונת ב"שמנה". כי יש אוביסיטי ויש מקרים ש10 קילו לפה או לשם ואפילו קצת יותר יתנו להן מראה מלא אך נשי מאוד עדיין. קחי כדוגמה את לינוי אשרם למשל, שהעלייה במשקל בעיניי מאוד החמיאה לה.

אז לא יודעת מה זה מראה "שמן" בעיניך אבל אולי כדאי לדייק את הכוונה. כי להיות 170 קילו גם על 170/ 180 - רוב הדעות יגידו שזה פחות אסתטי מטעמים מובנים, וברור לנו גם שזה לא בריא בעליל

מצד שני,להיות בקצה הגבוה של הסקאלה של הbmi לא תמיד מכער ולא תמיד לא בריא, אבל אם אין מודעות לאכילה בריאה - זה יכול להםוך להיות כזה

ובלי קשר, אכילה לא בריאה לא משפיעה רק על נראות. מבחינתי לפחות זהמשני בחשיבותו גם אם הנראות חשובה לי מאוד. זה גם משפיע הורמונלית, על יכולת הריכוז, על תננגודת לאינסולין, על בריאות האיברים הפנימיים ועל תחושת כבדות ושמירת המפרקים  ועוד

הכי מגיע לך חופש בעולם...

איך יכול להיות שאי אפשר לקחת חופש?

חיבוק ענק, נשמע סיוט...❤️

ותודה על המילואים😍🇮🇱

@בארץ אהבתי

אני גם מורה בעלת עסק עצמאי.

בנןראה - לתלמידות שלי יש מבחן מסכם עוד שבןע וחצי אז אני חייבת לבוא,

ובעסק - יש לקוחות שצריכים את העבודות שלהם בחזרה😨

אני לא יודעת אם באת לקבל גם עצות, או רק לפרוק...

אבל אני רק אגיד שלפעמים גם הופעות גדולות מתבטלות או בדיחות ברגע האחרון כי הזמר חולה. וזה משנה להמון אנשים את התכניות, אבל זו הזכות הכי בסיסית לקבל חופשת מחלה כשחולים... וגם כשהילדים שלנו חולים, והבעל במילואים - זו לגמרי אמורה להיות הזכות שלך, גם אם אין לך תחליף...

(כמובן שאם יש לך דרכים להיעזר במשפחה וכדו' לשמור על הקטן ולהמשיך לעבוד, אפילו חלקית, זה גם פתרון טוב. אבל הכל צריך להיות לפי היכולות שלך, ומתוך הנחת מוצא שזו הזכות שלך לקחת חופשת מחלת ילד, בטח כשאין לך ברירה אחרת...)

ובכל מקרה - חיבוק ענק❤️❤️

מבינה מאוד את המחויבות שלך, אבל לדעתי היא לא לפני הילדון בשום אופן .

אגב הבנתי שארטיק לימזור מאוד מאוד מקל

רפואה שלמה♥️

יש נקודות מכירה בירושלים, שמישהו יביא לך מגילה 

לקחת נשימה ארוכה... זה יכול להיות ארוך

(הוא היה בבית שבוע... לעומת זאת חבר שכנראה נדבק ממנו חזר עוד לפניו...)

קנינו את המשחה של שפיצר

מרחנו קרמים

בימים הראשונים נתתי לפני הלילה גם נורפן וגם טינדין- שיעזור לו לישון

שרדנו כדי לספר

(וטיפ חשוב- תגזרו ציפוניים ותשתדלי במקסימום שלא יגרד

ותקפידו על הגיינה- שלא יתפוס גם אימפטיגו)

את המשחה של שפיצר מרחתי ולא ראיתי שיפור.

(יש לה תוקף? יש לנו משחה ישנה, אולי בגלל זה היא לא עבדה?)

ועכשיו הבאתי לו לימזור.

איזה קרמים מרחתם?

ומה זה טינדין?

גם עם נורופן הוא צורח כל הזמן...

עזר ממש במיידי. אבל יודעת שיש המון שהם נגד זה...

תודה לכם על ההקרבה למען עמ"י ❤️

בדיוק השבת הייתי עם מישהי שהיה לבת שלה עכשיו

והיא אמרה שהם לא השיגו טרי אז הביאה לה מהחנות גם חלב וגם יוגורט עיזים

וזה ממש עזר לה

התחילה לאכול ולדבר ולפני כן לא תפקדה

אני מרגישה ממש אמיצה חחח

לא מתאים לי להעז לעשות את זה...

אבל זה באמת לא רלוונטי ללכת כשהוא ככה, איתו או בלעדיו...

בזכותכן @בארץ אהבתי @המקורית

להשפריץ חלב עיזים ישירות מהעטינים של העז על השלפוחיות, על הפה ועל הידיים.

אצלנו קבוע למי שהיה מתחיל היינו רצים לעיזים. 

מוכר מאד, ותמיד תמצאי כאלה שבעד וכאלה שנגד.

אצלנו זה עזר

בהצלחה!

לזה ושהיא לא יכולה להמליץ על חלב עיזים בתור רופאה אבל שזה עוזר.

אז את נגד ויש כאלה שבעד.

הפה והגפיים זו מחלה לא נעימה וכואבת, אך לרוב עוברת תוך כמה ימים עד שבוע. הסכנה בחלב עיזים לא מפוסטר היא גדולה בהרבה מהמחלה הזו - חיידקים כמו ליסטריה/ברוצלה/סלמונלה יכולים לגרום למחלות קשות מאוד אצל ילדים במיוחד כאשר שותים ישירות מהעטין לתוך פצעים פתוחים.

אז יכול להיות שתרופת הסבתא הזו יעילה למחלת הפה והגפיים, אבל הסיכון בתרופה הזו עולה פי כמה על היתרונות שבכך.

ויש סיבה שרופאה לא יכולה להמליץ על דבר כזה.

פחות אבל שווה לנסות 

@אמא טובה---דיה! 

אני אנסה להרגיע שאצלנו זה היה מס' ימים בודדים והרגישה מעולה ממש רוב הזמן אז זה גם מנחם.

מסקנה שלי מהמילואים עם לא מעט מחלות ילד לצערי, לדחות מה שאפשר, לבקש עזרה ממי שאפשר (לבקש ממישהו שיביא לך תרופה/ להביא בייביסיטר שתוכלי לעבוד בזמן הרגוע שלו אם תמצאי מישהי שמוכנה או לנוח/ להזמין אוכל כדי שלא תצטרכי להכין, מה שמתאים לך ואפשרי), למצוא לעצמך פינוקים ולזכור שבסוף זה יעבור.

סלמון נראה לי שעדיף להקפיא.

מה עוד תכננת להכין?

זה ממש מלכתחילה מבחינתי...

הרבה פעמים אני מכינה שבת רגילה בחמישי וגם מלא נשים שמסביבי

מטבלים וסלטים ודאי (אגב חיים דווקא אני עושה בשבת עצמה אבל רטבים וכו כן מראש), דגים כמו סלמון בטח שאפשר.

עוף אני לא אוהבת מהמקרר אבל סתם כי אני מפונקת, עקרונית אין שום בעיה. ושניצלים למשל אני מקפיאה ישר אחרי הטיגון כי זה שומר על הטריות מאשר יומיים במקרר.

קיצר אם את לא בטוחה תשאלי על דברים ספציפים ונענה 🙂 

שאני מטגנת להם פיטריות עם בצל ותירס

או זיתים ברוטב עגבניות

סלט חצילים מטוגן

חצילים הכי רגיש יחסית מתוכם אבל גם הם יהיו בסדר גמור לשבת ככל הנראה במיוחד אם הם יישארו במקרר עד אז

זיתים ברוטב יכולים להחזיק במקרר גם יותר מזה

גם תירס פטריות בצל

בעיקר אם לא פותחים את הכלי בו זה נמצא.

בבישול החיידקים מתים, עובשים וחיידקים חדשים יצוצו וישגשגו רק אם תהיה חשיפה למזונות טריים או לאוויר/ משטחים . 

בקיצור מה שכתבתי שאפשר להכין סיר/ תבנית עם האוכל מתובל ולשים על הפלטה בחג שיתבשל לשבת.

לדוגמא: דג, עופות, קציצות ואפילו בשר.

סלטים מבושלים נשמרים מצוין בקירור

צריך מים? כמה זמן? לא יוצא יבש? לא יוצא שקוף למטה ולא מבושל בפנים?

אף פעם לא בישלתי על הפלטה אז אשמח להדרכה מפורטת 😅

אני עושה את זה הרבה פעמים בלי קשר לחג

מתבלת במה שבא לי ופשוט מניחה על הפלטה שעה וחצי לפני שבת ועד הסעודה זה מושלם..עם מעט מים

תבנית מכוסה בנייר כסף

שמים ישירות על הפלטה ועוקבים אחר הבישול.

אם הדג רותח ונראה שהוא מבושל לפי הצבע אז זה מוכן.

אם זה קרוב לסעודה, אז פשוט מניחים תבנית מתחת ומעלים את הדג למעלה כדי שלא יישרף ויתייבש.

מבחינת זמנים לדעתי זה בערך שלושת רבעי שעה ישירות על הפלטה.

כמובן תלוי בעוצמה של הפלטה.

אם את חוששת תחלקי לקופסאות נפרדות ותוציאי לשולחן רק מה שאת מגישה לאותה סעודה

אם את מכינה ממשהו כפול אז גם- לחמם רק את מה שלאותה הסעודה ואז בטוח יחזיק.

אם המקרר שלכם טוב,

באמת שאין פה שום סיכון....

אין לי ניסיון עם שמירת אוכל מקייטרינג.

אני מחלקת לתבניות לפי ארוחות. מחממת פעם 1.

ואפילו אוכלים בראשון-שני.

יש סלטים שנשמרים טוב במקפיא.

ויש דברים שאפשר להכין על הפלטה. אין לי ניסיון עם זה.

אבל מה שאפשר להקפיא ולהפשיר זה יכול להיות גם אחלה אופציה.

אם מקפיאים קרוב לזמן הבישול ואז מפשירים נניח מהחג בצהריים או מליל שבת במקרר זה אמור להיות ממש ממש בסדר. זו גם הקפאה קצרה, גם הפשרה במקרר היא טובה יותר לאוכל.. 

אני מכינה הרבה פעמים בכמות כפולה ומקפיאה חצי.

ברגע שזה בהקפאה לא משנה כמה ימים מראש.

אני מכינה פשטידת תירס עם זיתים וכזה,

לא פסטה ולא עם תפו"א.

גם לזניה עוברת הקפאה וחימום מצויין.

כמה ימים לפני אפשר להכין עלי בלינצעס שיעברו טיגון?

כמה זמן לפני בלינצעס, כמה אחרי טיגון עם גבינה.

בורקס בצק עלים אפוי עם גבינה ואוכמניות - כמה זמן במקרר? אפשר להקפיא?

וגם - זורמת עם הצעות למאכלים קלים להכנה במהלך החג לשבת

אני צריכה להכין כמה שיותר מוקדם את הדברים, לכן חשוב לי לדעת 

זה דבר שמאוד מתייבש.

לכן הייתי מקפיאה אותם לפי מנות, ומפשירה וממלאת לפני האכילה (את יכולה למשל להכין מראש את הגבינה המתוקה ולמלא בחג או לפניו).

לגבי מאכלים קלים, הכי קל צולנט 🙈 

האמת לא הייתה שמה מילוי נוזלי,

גם בקירור וגם בהקפאה זה לא כמו טרי, הנוזל נספג מדי בבצק והופך אותי למושי.

אם המילוי לא נוזלי, הכי טוב אם מכינים מראש, זה להקפיא ולחמם לפני ההגשה.

קייטרינג לדעתי פחות כי הם מבשלים לפני מן הסתם. לדעתי את יכולה להכין הכל וחלק גם לבשל על הפלטה בחג (כמובן לזכור ערוב תבשילים)

הייתה פעם אחת שחמתי קנתה סלטים מקייטרינג לחג ארוך ולא היה מוצלח בלשון המעטה

פשוט אף פעם לא בישלתי מחמישי לשבת,

נגיד את האוכל שנשאר משבת אנחנו לא אוכלים ביום ראשון וזה נזרק… אז על אותו משקל של זמן מחמישי לשישי…

השבוע הזדמנות לעשות ניסוי ;)

שיהיו לכולנו הכנות קלות וטעימות במטבח

כמו אמול (פורטה הכי טוב) או בלנאום,

לנגב בטפיחות עדינות טוב טוב עד שיבש ומיד אחכ למרוח משחה

אפשר בין לבין למרוח אקווה קרם, להרבה זה עוזר אבל לא מחליף את המשחה שהרופא נתן.

שמן אמבטיה אין לי - זה משמעותי לקנות?

לנגב בטפיחות עדינות - עם המגבת? אני ממש צריכה להרים לו את הראש לכל הכיוונים כדי להגיע עד לצוואר שלו, לפעמים מנסה לנגב עם טישו שזה יותר עדין וקל לדחוף פנימה אבל זה לא מוצלח כשהוא ממש רטוב. יש משהו אחר שיכול להתאים?

אקווה קרם זה רעיון.

מה עם ג'ל אלוורה? יכול לעזור גם? או שעדיף שלא?

זה רך וסופג ולא מוציא שאריות

כמה פעמים ביום את המקום

כל סבון תינוקות מייבש את העור קצת אז זה יקרה גם ככה

כמו כל פצע פתוח שכדאי לשטוף בתדירות גבוהה יותר

או שיש לך עצה איך לשטוף טוב גם בלי אמבטיה?

והאמת שאני כבר לא משתמשת לו בסבון תינוקות (הוא בן מעל שנה), עדיף לחזור לסבון תינוקות?

או ששמן אמבטיה אמור להחליף את הסבון?

(ולגבי שמן אמבטיה - הוא באמת שומני? זה לא מפחיד שהתינוק יחליק ככה מהידיים?)

אלא תחת זרם מים רק בצוואר עם היד שלך או עם חיתול בד ספוג מים

ממליצה להשתמש כן בסבון תינוקות

השמן בעיניי הוא סיוטי אז אני לא מהממליצות

ואמול (אם אין לך, אז לפחות לא סבון, עדיף רק מים)

זה שזה סופר בריא לילדים. סופר סופר.

ושאם קשה לך לצאת או להתרחק

אני זוכרת ש @נעמי28 ו @המקורית ו @שיפור הגיבו דברים מעניינים, אז אולי יוכלו להרחיב

@אפונה

אני כן זוכרת שקראתי תגובה שלה שאהבתי בשרשור הזה על פריקת מתח אם אני לא טועה

ואני מצטרפת לכל הכותבות שזה בריא מאוד. אצלנו בבית אני בכיף עושה מלחמות כריות עם הילדים וכאלה וזה ממש כיף ומקרב ומוציא אנרגיות..

לכבוד הוא לי שהתבלבלו בינינו

כתבו לך הרבה על התועלת של משחק אגרסיבי

ובאמת זה מבורך מאד!

יש כאן שני עניינים -

הקושי שלך עם משחק אגרסיבי

וההתאמה למוד של הילד.

לגבי השני, אני ממש יכולה להבין למה זה מפריע לך, אם הילד נמצא בפלואו כזה, זרימה טבעית של משחק באמת לא רצוי להפריע לו, וכדאי להסב את תשומת ליבו של בעלך לעניין.

או לדוגמא אם זה אינטנסיבי מידי ומבהיל את הילד - לדוגמא בהלה, שהיא גם רגש שחשוב לחוות תוך כדי משחק - אבל אפשר לזהות בקלות את הנקודה שהרגש הוא כבר יותר מידי וזה מבהיל באמת, לא בכאילו. ולהיות ערניים להתאים את העוצמה לילד.

אבל אם כל הרעיון של משחק אגרסיבי מרתיע אותך, ואת לא מרגישה בנח כשזה קורה, כדאי להתיידד איתו ולהרחיב אצלך את האיזור של הפורקן.

רוגע ונחת זה חשוב, אבל עדיף שהם יהיו תוצר של לב נקי ושקט ולא תוצאה של תסכולים כלואים.

ואגרסיביות היא דרך מצויינת לנקות את המערכת מתסכול. המח הולך לשם באופן טבעי, וכדאי לשמור על הנתיב הזה פתוח כי לא תמיד האחרים זמינים.

ואגרסיביות שלא יכולה להתפרק החוצה עלולה באין מוצא להיות מופנית פנימה - למחשבות טורדניות, ביקורת עצמית הרסנית ועוד.

משחקים פיזיים חשובים מאוד להתפתחות של הילד.

כן כדאי לקבוע כללים וגבולות.

לי למשל הפריע שהוא היה עושה את זה לפני שהם צריכים ללכת לישון מוציא אותם מהמוזה של השינה. או שהם היו מגזימים וזה נגמר בבכי שאני הייתי צריכה להרגיע.

בקיצור, לקבוע כללים ולזרום עם השאר, זה כיף להם מאוד וחשוב להם. יש לי בנות גדולות שמתבאסות שכבר לא יכולות להשתולל איתו כי הן חזקות וגדולות מדי 

זאת הדרך שלו לתקשר ולהיות עם הילד ולך יש דרך אחרת.

זה לא סותר את הדרך שלך, את יכולה להמשיך בשלך והוא בשלו.

בעיניי, לכל הורה יש את המקום שלו להחליט איזה סוג תקשורת הוא בונה עם הילדים.

מבחינתי, כשבעלי עם הילדים הוא מתפעל אותם ואיתם איך שהוא רואה לנכון ואני סומכת עליו שיעשה את זה בהכי טוב שלו.
 

אצלנו בעלי יותר משחקים עם תזוזה ואני יותר משחקים רגועים (קופסא וכאלה)

בעיניי מבורך שיש להם גם וגם.

ולמה זה מרגיש לך עוד ילד?

הוא בוכה כשמקבל מכה? את צריכה להרגיע אותו אחרי שנפל?

מה הופך אותו לילד בעינייך?

לא זוכרת אם מהניק או מאנונימי.

אני גם לא אוהבת אבל מבינה שזאת גם דרך לבנות קשר, לצערי  

כשבעלי ככה

משתולל עם הבת שלי

מטפס איתה מתגלש איתה בונה איתה מגדלים ושוברים ביחד בבום

גם עם האחים הקטנים שלו הוא משתולל

בשבת שיחק איתם משחקי ריצה

השתולל עם הבת שלי בכל הפארק

אני ממש שמחה מזה

מרגישה שאני נותנת לה את היציבות והחיבוקים והוא נותן לה את הפורקן של המרץ

אני עצמי מאוד כבדה וזה מבאס אותי

אני גם נהנית שהוא עדיין ילד קצת, זה כיף לי להרגיש צעירה (אנחנו באמת צעירים...)

בעיני, לא להכנס לזה בכלל

המתנה הכי גדולה שאת יכולה לתת לילד שלך, יותר מכל רוגע או נחת, זה תחושה שאבא שלו הוא הכי בעולם

ושאת הכי סומכת עליו בעולם

כל השאר, כבר פחות חשוב

כמו שהקב"ה בחר בך להיות אמא שלו, ככה בחר בבעלך להיות האבא שלו

אני בול הייתי כמוך. כוצבת כי עברצי לגמרי בבורות האלה, שהם תוקעי זוגיות..

לנו הנשים יש תכונה לחשוב שכמו שנראה לנו זו האמת היחידה.

אבל מסתבר שלא..

ורק עוד משהו, ככל שנסתכל על הבעל בצור ילד, הוא יתנהג יוצר ככה.

ממליצה ממש על הספר, לדעת להכנע

אבא שלי השתולל איתנו וזה היה מדהים ומחבר ומהנה.

אבל הוא גם היה מקריא סיפורים, מלמד, משחק איתנו משחקי קופסה וכו.

באופן כללי לפותחת- יש ערך להשתוללות של ילדים בעיניי. משחק מ"כלום" (לרוץ מעץ לעץ או לא משנה מה), הוצאת אנרגיות, שחרור, צחוק.

בטח היום כשילדים פחות מתרוצצים בחוץ מפעם.

כמובן בגבולות של ביטחון וקבלת סמכות.

ממשחק כריות עם אבא - יש קבלת סמכות (הוא לא "מצפצף" על ההורים בלי הכרה), וגם לא רואה בזה סכנה גדולה (מקסימום קצת בכי)

אז בעיניי נהדר. 

יש הבדל בגילאים, השתוללות עם ילד בן שנה וחצי לא דומה להשתוללות עם ילד בן 6.

מה שאת מתארת, הוא לא רק השתוללות, אלא כזו שלפעמים לא מסתנכרנת עם הילד.

כלומר, ברור לנו שלהקפיץ ילד בטרמפולינה שנייה אחרי שנפל והוא בוכה זה לא מתאים.

כנ''ל עם לרקוד חזק ומהר עם ילד שהרגע התחיל לאכול.

באותה צורה, לזרוק כדור על ילד שמשחק להנאתו, מהווה חוסר סנכרון. במקרה כזה, האבא מוביל את המשחק והילד צריך להצטרף. המשחק שלו הופסק בכל מקרה.

באותה צורה השתוללות יכולת להיות חסרת סנכרון, בלי שימת לב להאם הילד עדייין רוצה להשתולל, האם הדגדודים כבר מציקים לו, האם הוא לומד משהו אחר.

זה ממש יכול להתחבר לקשיי קשב, אימפולסיביות.

אני חושבת שהרבה מהתגובות התייחסו למשחקים פיזים, שהם חשובים מאוד להתפתחות ולא לחוסר סנכרון שבא לידי ביטוי בהשתוללות (גם חוסר סנכרון חשוב, אבל כשהוא קורה מידי פעם ולא כבדרך קבע).

מה אפשר לעשות?

בגדול, לא יודעת.

אבל אולי לתת דוגמא למשחק משותף, אולי לשלוח אותו לאבא לדגדוגים כשאת רואה שהוא רוצה (לשקף לו שהנה עכשיו כנראה מתאים לו).

לדבר על יכולות קשב שמתהוות בגיל הזה, איך ילד ילמד להתמיד במשימה אם מפריעים לו?

לקרוא סימנים של חוסר רצון, וסימנים/ מילים בכלל. (לדוג' הוא משפשף עיניים, כנראה שהוא עייף, אולי לא מתאים להשתולל עכשיו).

יצא ארוךךך

שהוא ככה אוהב ומשקיע בו.

ולדעתי סופר חשוב לילדים. 

זה עניין של עבודה שלך של שחרור

הוא אבא ואת אמא, זה שוני של עולם ומלואו

הבית לא צריך להתנהל לפי אמא, ברוך השם שיש שני הורים ושני סגנונות ושני סוגי כוחות חיים

בעיקר ההתכתבות כל היום, גם בחברה חילונית זה לא מקובל שגבר ואישה סטרייטים שהם לא זוג, יתכתבו כל היום. עוד יותר מחשיד שהוא מחק את ההודעה.

העבודה ששניהם נשואים לא מפחיתה מהחשש בכלל.

גם בעלי עובד עם נשים בעבודה, ואני עם הרבה גברים, אבל יש גבולות ששומרים והוא לא נותן לי סיבה לחשוש. נשמע שזה לא ככה אצלכם.

מה לעשות? דבר ראשון התחושות שלך לגיטימיות, את לא פרנואידית, גם אם לא קורה שום דבר, לרוב הזוגות המצב הזה לא נעים, בין אם מצד הגבר ובין אם מצד האישה.

אז תני לעצמך לחשוש, את לגמרי נורמלית, ואל תתני לו לבטל את החששות שלך.

מה עוד לעושת? האם לעזוב את העבודה, האם להציב גבולות בעבודה (אני לא יודעת כמה עמוק  הקשר שלהם ) אני לא יודעת, אולי יהיו תגובות נוספות.

אבל מה שכן, לדעתי אף פעם לא לבוא ממקום נואש ומפוחד, אלא ממקום יציב שאתה הוא זה שצריך לפחד לאבד אותי ולא להיפך. 

גם אם זה אישה

אני לא יודעת מה המקרה, והאם זה רק איתה, וגם בעבודה יש גבולות בזמן ובדרך שזה נעשה.

וגם אם הכל טוב, יש כאלה זוגות שסוג העבודה הזאת לא מתאימה להם.

אבל אני גם ממש חושבת שרדיפה, מריבות תמידיות, חיטוט בפלאפון - מסמנים על נואשות שמרחיקה את בן / בת הזוג עוד יותר.

אם זה לא מתאים, ולגיטימי שלא, לשים גבול וזהו, לכבד את עצמך, ולא לנסות לתפוס על חם רק כדי להצדיק את האי נעימות הלגיטימית שהיא מרגישה.

מה היית מציעה לעשות?

צודקת, זה לא מכבד אותי וגם אמרתי לו שאני מרגישה הכלבלב הקטן שנובח מהצד ורק מנסים להשתיק אותו.

מצד שני הוא אומר שהוא כבר לא יכול פשוט להפסיק את בהתכתבות פתאום אז הוא יכול להגיד לה שהם צריכים להפסיק כי לי זה לא מתאים.

אני אמרתי שהפתרון היחיד בעיני הוא שאני אפסיק לדבר על זה ולשמוע עליה לגמרי! אבל לא יכולה להגיד שאני לא חושבת על זה

תודה על התגובה!

וזה גם לא צריך להיות דרמטי, פשוט לענות ענייני אם יש צורך.

את לא פרנואידית, זו סיטואציה לא פשוטה בכלל, וכמו שכתבת בעצמך זה דורש טיפול ולא רק התייעצות בפורום.

יש זוגות שצמחו ממשברים בסגנון הזה ויש זוגות שהתפרקו מדברים כאלו לגמרי.

חשוב לדעת שזה ממש הזמן להיפגש עם איש מקצוע ובע"ה להרים את הזוגיות למקום גבוה, לא לחכות...

..או שמצליחים לצמוח מזה לבד ואם לא לא בושה להיעזר...

חבל להתחלק עוד ועוד במורד...

נשמע סיטואציה בכלל לא פשוטה..

בריא וטוב שתרגישו בטוחים בזוגיות ועוגן אחד כלפי השנייה

אם המצב לא כך ולא משנה בדיוק איך זה קרה עד כאן זה הזמן לתפוס את זה..

זה אחד המתישים.

היינו פעם אחת לתקופה של שנה + וזה כן קצת עזר (בנושא אחר) אבל למצוא מישהי שהיא גם מתאימה לנו וגם פנויה בשעות מתאימות לנו זה כמעט בלתי אפשרי

בנוסף לזה זה דורש המון אנרגיה והמון כסף. והאמת שאין לי כח להתחיל לחפש אפילו

ברור שכדאי לנסות אבל אני קצת מיואשת מראש

שאני מאוד ממליצה מניסיון על יעל זקש, הניק נגמרו לי השמות בפורום...

באמת תותחית עללללל

ממש

ומקבלת גם בזום

ובמחיר באמת ידידותי

ושיחת טלפון לבדיקת התאמה והיכרות בחינם- ככה זכור לי אבל כבר זמן והמוח שלי פירה...

אני מתכתבת עם עובדים כשצריך קונקרטי

בעלי מתכתב עם לקוחות (עצמאי)

אני לא מציצה לו והוא לא בודק אותי ויש אמון. אבל אני מאמינה שאם הוא מסתיר ומשקר זה כבר בעייתי. לא כי חלילה.. אלא כי נחצה גבול שלא אמור להיחצות

מבחינתי לא בעיה שלך איך הוא יעשה את זה, אני כן הייתי אומרת - לדעתי נחצה פה גבול והיטשטשו ענייני עבודה ועניינים אישיים, אני מצפה ממך לטפל בזה. לא נעים כן נעים, תצא מהבור שנכנסת אליו. וזהו.

חיבוק♥️

הבית שלכם חשוב יותר מכל

וכן, לחשוב ביחד. אולי עם יועץ. מה אפשר לעשות. לחתוך קשר איתה. לשנות מקופ עבודה. כל דבר

אם הוא מחק הודעה ממנה, זה קו אדום בעיני...

את צודקת. נקודה!!!!!!

שלא יפעיל עלייך מניפולציות.

בין גבר לאישה נשואים לאחרים לא אמור להיות קשר חברי.

בטח לא כזה שגולש להודעות פרטיות וכו

אני עובדת 8 שנים עם גברים צמוד. מעולם!!!!!!! לא דיברתי עם אף אחד מהם שיחות של פטפוטי סרק.

וגם הם.

ויש לי לקוחות ששולחים לי לבבות- לעולם אני לא מגיבה על זה בחביבות.

אין אפוטרופוס לעריות

את צודקת באלף אחוז.

ואני מדי פעם נכנסת להודעות- לא כי אני חוששת ממנו. אני סומכת עליו.

אלא בעיקר לוודא שמישהי לא מגזימה ביחס הנחמד אליו (כי כבר קלטתי באיזורי מישהי ששמה עליו עין ומדברת איתו בנחמדות מדי)

זה אפילו לא עולה לי על קצה המחשבה האפשרות שהוא יתכתב עם מישהי בצורה כזו.

זה כ"כ לא תקין.

וזה שהוא מקטין את החששות שלך זה עוד יותר לא תקין.

גם בעלי עובד עם נשים ויוצא לו להתכתב גם חברי אבל לא ימים שלמים. ואם זה מפריע לי אני בהחלט אומרת לו.

אין אפוטרופוס לעריות.

אגב יצא שקולגה חילונית שלחה לו סמיילי מנשק בקטע חברי תוך כדי ההתכתבות ושם הוא עצר את זה וביקש שלא.

ובאופן כללי יש איפשהו גבול שם צריך לעצור את זה. באמת זה קשוח כשעובדים בסביבה כזאת אבל אם מפריע לך הוא צריך לעצור את זה. 

אני לא חושבת שזה כזה מביך 

שיחשבו עלייך בעבודה שלו שאת אישה קנאית או משהו

אם מישהו מהעבודה שלי היה אומר לי שהוא רוצה להפסיק לדבר איתי כי זה מפריע לאשתו הייתי מבינה

לגיטימי שיפריע לך דיבור מעבר לטכני בינהם

תראי בגדול אם זה גולש לשאלות פרטיות שלא קשורות נטו נטו לעבודה זה בעייתי

אני גם העלתי שרשור לפני תקופה שבעלי עובד עצמאי ומישהי פשוט היתה מתקשרת אליו לפרוק לו לבכות לו פשוט לדבר איתו! זה גרם למלא מריבות בינינו גם הייתי אחרי לידה. .מאז הוא ניתק איתה קשר..אני חושבת שאם זה מרגיש לך יותר מדי ולא בהקשר של עבודה להגיד לבעל חד משמעמית לנתק קשר ואני בטוחה שהיא תבין או שתתחיל לסנן הודעות לדבר נטו ותכלס. 

אם מי שמעביר אותו זה מרפאה בעיסוק שמוסמכת לשיטה אז כנראה שזה אמין

לדעתכן זה יפה ומתאים לחדר הורים?

הסט שלנו נהרס ומחפשת סט קבוע במקום.. .

אני תמיד מתלבטת בלי סוף ואז מחליטה ואחכ יוצא לא משהו

לכן מעדיפה לשאול אחרים חחח.....

כמה זמן אחרי הלידה אפשר לברך הגומל?

מציינים שם שאחרי שנה יש ספק האם לברך בשם ומלכות.

את רק 4 חודשים אחרי 

הכל מבולבל אחרי לידה, אני בקושי זכרתי איזה שם בחרתי בסוף 😆

בכל מקרה, ממה שידוע לי זה רק אחרי 30 יום, אבל מה דעתך לעשות במקום זה סעודת הודיה?

תוכלי להגיד שם מזמור לתודה או להגיד כמה מילים.

אולי לשלב הפרשת חלה.

הייתי פעם במפגש כזה והיה מקסים.

אני ברכתי הגומל אולי אחרי חצי שנה/סביב שנה אפילו אני לא זוכרת

הייתי בתקופה נורא עמוסה וכל פעם שכחתי/לא היה לא נוח להגיע לבית כנסת ועוד ועוד.. ועד שנזכרתי

זה ממש בסדר

גם כשאת מברכת אף אחד לא יודע למה בירכת גם לא שואלים אז לא משנה..

הבעל מתאם עם הגבאי שאישתו הגיעה לברך הגומל, ואז בד"כ בסוף קריאת התורה, האישה מברכת, והציבור כולו עונה. 

אבל אם עבר זמן והיא מרגישה פחות בנוח אפשר לצאת ידי חובה על ידי מישהו אחר.

אני באופן אישי פחות מתלהבת מלברך בפני קהל המתפללים, אז בירכתי רק בבריתות שהיו יותר אינטימיות.

ואצל הבנות העדפתי לצאת ידי חובה 

שמברכים הגומל אחרי נסיעות.

נדיר יותר אצל אשכנזים

את צריכה מניין גברים

מניחה שעוד אפשר לברך.

ולי התחדש שלא חייבים מניין גברים. אז תבדקי, אולי יהיה לך נוח יותר מול חברות.