אישית לא הייתי הולכת יותר להתארח שם וגם מצמצמת קשר למינימום

והתגובה שלו קצת רעילה מעבר לזה שהוא לא הבין את חומרת הסיטואציה 

האמת שגמני לא הייתי נרגעת מהתנהגות כזו. יש להעיר וכד' ויש לנעול ילדה בחדר. באיזה קטע??

זה ממש לא התפקיד שלה כסבתא, עם כל הכבוד למרות שההתנהגות של הילדה לא במקום מן הסתם

ובאסה שבעלך לא מצדד בך

חיבוק♥️

פשוט לא רצה לפתוח את זה שוב,זו התגובה שלו כדי לא לפתוח את הנושא

למרות שמבחינתי זה הזוי!!!!

אולי הוא הרגיש סוג של האשמה כי זו אמא שלו ואין לו כלים להתמודד רגע עם הסיטואציה

אבל כן הייתי מצפה ממנו לדבר איתה ולהגיד לה שזה ממש לא במקום מבחינתו ושזה לא אמור לחזור על עצמו לעולם

והאמת אני לא יודעת איך התאפקת ולא יצאת עליה בעצמך.. כל הכבוד

גם התגובה של בעלך מאד מעצבנת אבל יש אנשים שמאד קשה להם להיות "באמצע" בין ההורים לבנזוג. תמיד יש שם מתח מסוים ולא פשוט לתפוס צד, למרות שמצופה להיות תמיד לצד הבנזוג ובמיוחד בסיטואציה כזאת חריגה.

בעיני חייב להציב גבול לסבתא.

שבעלך ידבר איתה עניינית בלי להכנס לדיונים ולשכנוע- משהו בסגנון: "אמא, כשהיינו אצלכם הענשת את... זה חמוד מאוד. רציתי לומר שמבחינתנו החינוך של הילדים שלנו הוא באחריותנו. כדי שנוכל להמשיך להגיע אני צריך להיות בטוח שדבר כזה או דומה לא יקרה לעולם". אולי לא נעים אבל הנפש של הבת והבטחון שלכם במקום שלכם כהורים יותר חשובים. ומה זה לנעול ילד בחדר? ה' ישמור!!

(בגדול יש כאן 2 עניינים: א. לקיחת סמכות שלא שלה לחנך את הנכדה. ב. סוג הענישה שבעיני לא קביל בכלל!!. לא יודעת אם הייתי נכנסת לזה ומסבירה לה כמה זה הרסני ושובר אמון לנעול ילד לבד בחדר. הייתי מתמקדת בלהציב לה עובדה שאסור לה לחנך את ילדכם. ומתוך כך כבר לא משנה מה סוג החינוך כי ממילא היא לא אמורה להתערב) וחייב לתאם עמדות עם בעלך. לנסות עניינית. ואם הנואש רגיש-אולי לעשות את זה בליווי..

תועיל למשהו.

המעשה שהוא קם אחריה מיד ופתח,

מדברת בעד עצמה הרבה יותר חזק מכל תוכחה.

הפותחת בעצמה אמרה שזה מעולם לא קרה לפני כן,

כלומר זה לא שיטת ענישה נפוצה אצל הסבתא,

אני בטוחה שגם היא מבינה שהיא הגזימה.

אם כבר לדבר איתה עדיף בסגנון:

אמא אני מבין שהיית בשעת לחץ, אחרי חג ארוך שטרחת המון, ההתנהגות של הילדה הוציאה אותך מדעתך.

על מנת שהמקרה לא יחזור על עצמו לעולם, אנחנו ננסה לשים לב מראש מתי הילדים מגיעים לקצה ואם צריך אנחנו נוציא להם אוכל או נפתור את הבעיה מולם.

במידה והם עוברים כל גבול, אחד ההורים יצא איתם מהבית/ ייכנס איתם לחדר לרגיעה וכך נצליח להרגיע את הרוחות.

אם הם ישברו או יהרסו משהו אנחנו נשלם עליו.

לא הייתי מדברת בכלל על חינוך ועונשים. וגם לא לצאת נגדה.

רק לתאם ציפיות ולקחת אחריות על הסיטואציה להבא.

ולראות את הקושי שלה זה תמיד טוב, גם מבלי לקבל את ההתנהגות שהתבטאה בעקבות הקושי.

סיטואציה קצת שונה אבל סיפור התערבות דומה.

שהכלנו והכלנו ואמרנו שבטח ''זה'' לא יחזור וגם ''זה''.. וניסינו בעדינות ונמנענו מ''לחתוך''.

ובסוף כשקיבלנו את השכל להציב את הגבול בנעימות אבל בצורה חד משמעית, זה כבר היה אחרי מחירים יקרים מדי ויש גלגלים שכבר לא יכלו לחזור אחורה..

מרוב תיאומי ציפיות נחמדים ואובר לקוחות אחריות שלנו על הסיטואציה, הגבול נחצה ונחצה עד שהתפוצץ. ואז זה כבר היה אירוע רב נפגעים..

רציתי לחסוך לפותחת את המחיר הגבוה ששילמו אצלנו 2 הצדדים, עניין שיכל להסתיים בקלות ובמהירות אם היה נחתך בהתחלה.

כמובן, יכול להיות שהמקרה פה שונה.

מניחה שהפותחת מכירה את הסבתא ותדע להתאים את התגובה.

ומה הייתה הסיטואציה אצלכם,

אבל אין קשר להכלה של ההתנהגות וויתור על גבול וגם לא לעדינות.

יש הכלה לקושי, זה שני דברים שונים ויותר קשור ליצירת קשב על מנת לשים את הפוקוס על מה שחשוב.

קו גבול למעשה התבטא במעשה עצמו, זה חזק יותר מכל דיבור.

אם את מדברת על ניתוק יחסים אז לא צריך שום שיחה, אם את מדברת על הצבת גבול תוך המשך שמירה על קשר (גם אם במינון וסגנון אחר)

אז השאלה היא מה הדרך האפקטיבית להגיע לזה.

ומסכימה שהכלה של ההתנהגות, עדינות וויתורים זה לא אפקטיבי, אבל אין קשר בין זה לבין מה שכתבתי.

קו גבול ע''י מעשה, הכלה לקושי וכו' וכו'..

יש כנראה טיפוסים שלא עובד איתם מה שאולי עובד עם אחרים.

אנחנו מלווים מקצועית כבר תקופה ארוכה אחרי שהתפוצץ. משקיעים זמן והמון כסף (כדי לא לנתק את היחסים ו) כדי ללמוד איך נכון לעבוד בסיטואציה המתמשכת שנקלענו אליה. לצערנו גם אנשי המקצוע טוענים שהדרכים הללו לא אפקטיביות במקרה האנושי הזה. ממש קבלנו הנחיה מפורטת לעשות את השיחה כפי שציינתי בהודעה הראשונה. רק לאחריה נהיתה יותר אפשרות לקשר ברמה מסוימת. (בזכות הצבת הגבול החד משמעית).

סיפור כואב וקשה. מאחלת שאף אחת לא תתנסה. אבל אכן קיימים גם מקרים כאלו. 

מהניסיון שלי אני חושבת הפוך, מעולם לא נתקלתי ששיח כזה עזר להגיע להבנות, אלא להעמקת הפגיעה והאשמות משני הצדדים, וכשאדם פגוע הוא ננעל ועולה להתקפה במקום להגיע ליישור ההדורים.

יכול להיות שיש מקרים שזה הפתרון.

אבל גם התגובה שלכם יכולה להיות אחרת.

קודם כל טוב שבעלך קם מייד להוציא אותה בתוך כל ההלם.

אני במקומך יוצאת עם הילדה מהבית ולא חוזרת עד שבטוחה ב100% שהרוחות של כולם נרגעו.

אם צריך גם דופקת על דלת של זרים לבקש חטיף להרגיע את הילדה.

מהצד מול בעלך אין מה להתלונן אליו וזה מכביד לקבל שק תלונות.

אפשר להבהיר גבולות ולהגיד שלא מקובל עלייך מה שקרה ואת רוצה לחשוב איתו מה היה אפשר לעשות אחרת (אם כי אני הייתי עושה את החשיבה הזאת עם עצמי כי אני יכולה לסמוך רק על עצמי ביישום המסקנה)

אבל לא בתור תלונה, ובטח לא בתור תלונה על אמא שלו.

יש מבוגרים שמאבדים עשתונות בגלל כל מיני סיבות. אנחנו יכולים ללמוד מזה איך לשנות בשורש את ההתנהגות שלנו כדי שנגיע לגיל זה לא יקרה לנו.

וגם ללמוד איך להתנהל בתוך הסיטואציה ואיך לשמור על הילדים שלנו.

אצל חמותך הטריגר היה זריקת אוכל, יש טריגרים יותר הזויים..

אחד הדברים שלמדתי עם השנים, במיוחד כשמתארחים, לא לוותר על שינה, אוכל ושתיה לילדים.

תמיד מביאה להם אוכל שהם אוהבים.

בד"כ משקיעה שיראה כמו אוכל לכולם, לפעמים מסתפקת בחטיפים וכד'.

ילדים רעבים/ צמאים/ עייפים נוטים לא לעמוד בכללי הבית המארח ומפה ועד התפרצות הדרך קצרה.

מוציאה אותם לגינה/ פיקניק ושם נותנת להם לאכול כמו שצריך.

בכל אופן כרגע חוזרים לשגרה.

לכללים של הבית, לקצב וציפיות מותאמות לילדים.

וחיבוק על התחושה הקשה!!

ותרימי לבעלך על התושיה, הוא אדם נפרד מאמא שלו, זה יעשה לכם טוב ❤️

אני לוקחת מכל אחת

וממש שמחה לדעת שאני לא סתם בהלם מזה

מבחינתי זה קו אדום לנעול ילד בחדר

אני לא נועלת את הילדים שלי בחדר

גועל נפש בעיניי שהיא עשתה את זה גם מולי אבל היא סבתא ששומרת לנו הרבה על הילדים ופתאום קולטת שיש מצב שיש דברים שאני לא מודעת אליהם

בעלי נאטם לגמרי וכרגע לא יכולה לדבר איתו על כלום בנושא הזה

אחכה לאחרי שבת כי חוששת שיצור פיצוץ בינינו

ממש לקחתי את זה קשה.לא מצליחה להירגע 

וגם התגובה שלו.

אתם בהלם.

זה תקין וטבעי התחושות שלכם ❤️

ברור ברור שזה קו אדום!!

שלא ישתמע אחרת מהדברים.

מה שכתבתי זה בהתבסס על הנחת יסוד שלנעול ילד בחדר לבד זה קו אדום!!

תני לעצמכם לפחות שבוע אם לא שבועיים. שום דבר לא בוער.

ילדים חוזרים למסגרות, יש בייביסיטר אם צריך.

תכתבי לך הכל כולל הכל.

תפרקי לדף, תפרקי פה. תפרקי לחברה (רק אם יש אחת שיודעת לשמור סודות!!)

לא לערב משפחה!!

את בהלם, מרגישה צורך לנער את העולם!

הכל תקין וטבעי ובריא.

ובכל זאת, תנסי לפרוק במקומות הנכונים, לנשום עמוק ולתת לדברים קצת לשקוע.

לא יקרה כלום אם לא תעשי משהו אקטיבי עם הסיפור בשבוע הקרוב.

תני לבעלך את הזמן לעבד עם עצמו את הדברים, במובן מסויים בגלל שזאת אמא שלו, השבר אצלו גדול יותר.

לפי זה שהוא קם ופתח מיד, את יכולה להיות רגועה שהוא לא מסכים עם המעשה בשום אופן, תהיי רגועה לגבי זה.

וגם לגבי הפעמים שהילדה הייתה שם בלעדיכם זה לא אומר כלום.

הדבר היחיד שחשוב לעשות היום, זה להגיד לילדה משפט כמו:

אף פעם לא תהיי לבד, תמיד אבא ואמא יעזרו לך.

בלי אובר דרמה.

משפט ברור שיעשה לה סדר וינסוך בה ביטחון בכם וזהו.

כל השאר יכול לחכות כמה ימים שתתאוששו 🤗

בתפיסת העולם שלי הייתי מדברת עם הילדה לתת לה כוח ולהבהיר חד משמעית שלתפיסתנו אסור לנעול ילד בחדר וזה מעשה שאסור לעשות

(אין לי שום בעיה לומר שסבתא טעתה. חושבת שזה בריא שילדים ידעו שגם מבוגרים טועים. וגם מבוגרים מתקנים)

ואנחנו תמיד איתה וכו' וכו'

ותמיד רוצים לשמוע ממנה איך היא מרגישה ומה קורה לה.. (לנסות להשאיר לה ערוץ פתוח שתשתף אם קורה משהו דומה)

בשורה תחתונה שיהיה לה ברור שהמעשה לא על דעתכם. שיהיה לה את הבטחון הזה בכם

רק רוצה להגיד שלא הייתי משאירה איתה את הילדים יותר שלא איתכם.

אנחנו גילינו שחמותי אמרה לילדים על כל מיני דברים שאסור להם לעשות ולהגיד (לא בקטע של לספר לנו, אלא שאסור לומר כל מיני מילים שאנחנו אומרים בבית חופשי) והילדים צייתו לה לא רק אצלה אלא פשוט הפסיקו להגיד וגם פחדו לומר לנו שהיא אמרה כי חשבו שזה אומר שהם  לא בסדר.. אני מאז דואגת שאין דבר כזה שחמותי עם הילדים ואחד מאיתנו לא באותו חדר איתה.

ממש לא מסתדרת עם הבת שלי בת 7, כי היא ילדה דיי מאתגרת וסבתא שלי לא תמיד מצליחה להתמודד עם ההתנהגות שלה וכועסת עליה הרבה...

אז אנחנו כבר לא הולכים לשם לשבתות למרות שהיא סבתא מדהימה ואני אוהבת אותה מאד, אבל הבת שלי והיא פשוט לא עובד יחד...

אז אין ברירה אלא לצמצם מפגשים...

אבל חמותך בהחלט עבאה את הקו האדום בוהק!!

אני הייתי מתפוצצת עליה מיד אחרי שהייתי מוציאה את הילדה.

וכנראה שגם הייתי אומרת לה ליד כולם שאצלנו לא סוגרים אף אחד בחדר לבד ושאם זה קורה שוב שמיד תספר לכם.

וראיתי שכתבת שהיא שומרת עליהם הרבה

אני לא הייתי נותנת לה להיות איתם לבד.

ואם הייתי רואה שבעלי לא מסוגל להתמודד מול אמא שלו אז הייתי גם מתאמצת שהוא לא יהיה איתם לבד אצל ההורים שלו....

אני הייתי מתפוצצת עליה מיד אחרי שהייתי מוציאה את הילדה.

וכנראה שגם הייתי אומרת לילדה ליד כולם שאצלנו לא סוגרים אף אחד בחדר לבד ושאם זה קורה שוב שמיד תספר לכם.

וראיתי שכתבת שהיא שומרת עליהם הרבה

אני לא הייתי נותנת לה להיות איתם לבד.

ואם הייתי רואה שבעלי לא מסוגל להתמודד מול אמא שלו אז הייתי גם מתאמצת שהוא לא יהיה איתם לבד אצל ההורים שלו....

קראתי את הדברים של הפותחת וגם תגובות שלדעתי קיצוניות.אני מסתכלת מנקודת מבט קצת אחרת ולא ממהרת להשתמש בביטויים מזעזעים וקיצוניים.

בגדול סבא וסבתא לא אמורים לחנך את הילדים זה תפקיד ההורים אבל...

1.חמותך הזמינה אתכם לארוחה בשביעי של פסח.מבינה שהיו עוד אורחים.לגמרי לא מובן מאליו.זה חג קשוח לאחר שבוע של אירוח וובישולים וזה שאירחה אתכם ראוי להערכה רבה.מניחה שגם היא היתה כבר עייפה ולפניה עוד ערב ארוך של החזרת הבית לקדמותו.

2.ילד בת 6 שרבה ומייללת בלי סוף זה דבר שיכול להוציא מהדעת.הסבתא עוד קמה והביאה צלחת עוגיות.ילדה בת 6 לא אמורה להעיף צלחת לרצפה.זה נורמטיבי לגיל 3 לא לגיל 6.אפשר להבין את התגובה של הסבתא.לא לקבל לא להסכים אבל אפשר להבין שזו היתה תגובה אינסנקטיבית.מדוע את או בעלך לא לקחתם את הילדה המייללת עוד לפני התקרית עם העוגיות החוצה? הצידה? לחדר? שלא תפריע לכולם? ראיתם שהיא מעצבנת...אגב, לשים ילד בחדר להרגע זה לגיטימי.לגרור לא.נעלה במנעול או  סגרה?

3.כתבתם שאתם מרבים להיעזר בסבתא והיא שומרת הרבה על הילדים.זו בעיני נקודה משמעותית.ילדים שנמצאים הרבה אצל הסבתא ברור שהסבתא צריכה להציב להם גבולות וגם סוג של לחנך אותם.אי אפשר מצד אחד להינות משרותי עזרה רבים של סבתא ולא לאפשר לה להתנהל כמו שהיא חושבת.לא מוצא חן בעינכם? אל תביאו.קחו ביביסיטר.אצלינו שסבתא שומרת על נכדים אני יודעת שיהיו יותר ממתקים ויותר מסכים וזה המחיר של העזרה.לא מתאים? אל תביאו.סבתא ששומרת הרבה על הילדים מרגישה איתם גם יותר חופשי בהצבת גבולות .זה לא כמו נכדים שמגיעים כאורחים פעמיים בשנה.

4.טוב עשה בעלך שלא אמר כלום אלא רק פעל בשקט.בזמן מתח ראוי לא להגיד כלום.זה לא מביא לטוב אף פעם.כשרוצים לדבר צריך לתת לדברים לשקוע ואז לפתוח בצורה מכובדת , מה הגבולות של ההורים ומה הציפיות מסבתא.בלי איומיים - תבטיחי שזה לא יקרה שוב וכו...

5.כתבת שבעלך אמר לך שהינה יש לך עוד משהו לעשות עינין... יכול להיות שהוא מרגיש שאת ביקורתית כלפי הרבה דברים בבית הוריו..

6.תחשבי בכינות איך היית מגיבה אם זו לא היתה חמותך אלא אמא שלך...

עזרה וגם רואה הצבת גבולות מהצד של סבא סבתא

זה לא אמור להראות כך עדיין

נכון שזה התנהגות חריגה לילדה בת 6, הבת שלי בגיל הזה וזה לא סביר גם בעיניי, אבל התגובה של הסבתא עם כל הכבוד - עדיין לא במקום בכלל. אם חמתי הייתה מעזה לעשות דבר כזה - אוי ואבוי. והיא מציבה גבולות לגמרי. גם לנו. ואם לא מתאים לה - אנחנו לא נגיע בכלל. וזה בסדר ממש.

למארחת, עם כל הכבוד לעייפות, לא משנה מה הקרבה, אין לגיטימציה לגרור ילד לחדר ולנעול בשום סיטואציה, כל עוד זה לא הילד האישי שלה,וגם אז זה מוזר בעיניי כי זה מעשה משפיל מול אנשים

אז עם כל הכבוד לפרופורציות, יש לקחים שכדאי ללמוד בדיעבד אולי, אבל ההלם לגמרי במקום

הייתה עושה כזה דבר

הייתי אומרת לה בברור שאני לא מוכנה שדבר כזה יקרה שוב

אם חמותי הייתה עושה את זה

הייתי דורשת מבעלי להבהיר את העניין

ב2 המקרים זה לא תקין

זה לא נכון שרק בגלל שזאת חמותה ולא אמא שלה ככה הגיבו לה

לי אישית יש הרבה יותר בעיות עם אמא שלי מאשר עם חמותי

החמיות האלה מתבלבלות לפעמים

חיה בסרט

אם לא תעמידי אותה במקום היא תסכים לעצמה

התבלבלה לגמרי

 וואיי לא הייתי רוצה כלה כמוך...

אם הפותחת בחרה את בעלה מתוך המשפחה הזו כנראה שאמא שלו לא עשתה עבודה כזו רעה..ומי שקצת חיה בסרט זו כנראה הכלה שגם מתארחת, גם נעזרת הרבה בחמותה(זו שלדברייך חיה בסרט).גם הבת שלה רבה, מתבכיינת ומציקה, ואף אחד מההורים היקים שיודעים שהסבא גם היא עייפה לא חשבו לרגע לקחת את הילדה מהמקום!רק מתעוררים כאשר כלו כל הקיצין והילדה זורקת צלחת של עוגיות שהביאו עבורה! גם אז, הכלה היקרה לא קמה ממקומה ולוקחת הצידה את הילדה, מתנצלת על ההתנהגות ודואגת שינקו את הרצפנ, אלא בהלם ובזעזוע עמוק שהסבתא לקחה את הילדה להרגע בחדר.כן, זה לא צריך להיות, וסבתא לא צריכה לגרור ילדה לחדר אבל כל ההתנהלות של ההורים גם היא לא תקינה.התבלבלת בבחירת המילים שלך.

לטעמי לא במקום ומיותר

אפשר להאיר בענווה

עם כל השאר מסכימה לחלוטין ,למטבע יש שני צדדים

והחינוך של הדור היום נוטה יותר לחבק ולהכיל את מה שההורים שלנו לא ידעו והיו להם כלים אחרים או לא היו כלל 

אולי הייתי צריכה להיות קצת יותר עדינה עם החיה בסרט (אני אחרי תקרית עם חמות ובהרגשה שלי הן קצת מנותקות לפעמים)

אבל חמותה בהחלט לא הייתה צריכה לגרור את הילדה לחדר ובטח שלא לנעול אותה, ואחר כך עוד להתהדר במעשה הזה. אז כן היא התבלבלה לגמרי ואפילו מאוד.

זו לא הילדה שלה!

וזה שהיא נעזרת בה המון לא אומר שכל מה שהחמות עושה זה קדוש

ואני לא הבעתי שום דיעה לגבי הכלה

התייחסתי רק לחמות.

וכלה כמוני אני חושבת שזה מתנה.

אם רשמתי חיה בסרט זה לא אומר שכל ההתנהלות שלי שגויה

תמיד אפשר לחפש מילים חלופיות ומתיפיפות יותר. 

כמו למשל מילים אחרות למילה- תגובה הזויה או איחולים כאלה ואחרים

אמהלה התגובות שלך מנותקות בטירוף

וזו לא פעם ראשונה!

אני כעסתי על הילדה קודם והכרחתי להרים את כל העוגיות

אבל הסבתא לקחה את התפקיד של ההורה בלי רשות

כי לדעתה הכעס שלי על הילדה והרצון להתנצל בפני סבתא לא מספיק עונש

אולי הייתה חונקת אותה גם וזה בסדר?

כי עוזרת לנו הרבה והיא אמורה להיות ההורות משותפת איתנו

תקראי את מה שכתבת, הבת שלך התנהגה בחוצפה, הסבתא התנהגה לא בסדר, ואתם הגבתם לסבתא.

את כותבת שהיו שם דברים נוספים, אבל הסיפור בהתחלה העלה לי גם את השאלה למה בעצם לא עשיתם כלום בעצמכם, ולמה לא גיביתם את הסבתא או עצרתם את הבת שלכם, או הראתם לסבתא שאתם מטפלים בזה.

זה נשמע אחרת כשאת כותבת את זה עכשיו

מבוגר לא יכול לתפוס ולגרור ילד לחדר

גם לא הורה

זה פשע

ילדה עייפה בת 6 העיפה עוגיות

נו שויין

בן ה6 שלי עושה דברים יותר גרועים מעייפות ואף אחד אפילו לא מפהק

ילד קטן עייף

תחבקו אותו ותעזרו לו

אחר כל מתפלאים שיש כ"כ הרבה בעיות עם ילדים

זה מתחיל מהורים שמצפים מילד להתנהל יותר טוב מהם

לגבי התגובה של ההורים

ועדיין גם אם ההורה ישב ולא עשה כלום

לא אמורים לגרור ילדה

וגם לא להעניש

ילדה עיפה צריכה טיפול

וגם אם ההורה לא מטפל בה

הסבתא לא צריכה להשתולל

יש לי אורחים בליל הסדר (ולפעמים בעוד חגים) שכוללים גם ילדים

וכשהם עייפים הם עושים כל מני

וההורים לא תמיד מגיבים לטעמי

אז מה

אז היו פה אירועים יותר דרמטיים מעוגיות מעופפות

אז מה

כולנו נשארנו בחיים

בשפיות ובהתנהגות נורמטיבית כלפי ילדים ומבוגרים

אף אחד לא צריך לסבול מהתנהלות לא נורמטיבית

לא ילדים

ולא ההורים שלהם

לא חייבים להתארח אצל הורים/ חמות שלא עומדים בסטנדרטים של נורמטיביות

התגובות שלי לא מנותקות.הן מגיבות למילים שלך.לאיך שתארת את הסיטואציה.לא כתבת בשום מקום שהגבת למה שהילדה עשתה , שביקשת להרים, שכעסת עליה.כתבת שהילדה העיפה את הצלחת וחמותך תפסה אותה לחדר...ואני שואלת שוב.ואל תעני לי.תעני לעצמך.אם זו היתה אמא שלך, גם היית מזדעזעת ככה? גם היית מדברת ככה עליה? הכתיבה פה על החמיות לדעתי מגעילה.לא רק הכתיבה שלך.תמיד תחשבו אם זו היתה האמא שלכן ולא החמות.

אמא שלי בחיים לא מתערבת בחינוך נכדים

גם על חמותי

אף אחד לא חסין בפני

שיתנהגו בצורה נורמטיבית

במיוחד עם ילדים

במיוחד אם הילדים הם שלי

יש משהו בזה...
גם אנחנו כהורים צריכים לנהיות נוכחים יותר...

שהיא לא יכולה לראות אוכל נזרק, היא דור שני לניצולי שואה או משהו כזה?
אם כן, הייתי יותר מבינה, לא שזה מצדיק את הענישה, אבל דווקא מהמקום הזה, הייתי מסבירה לילדה במילים פשוטות על המלחמה ולמה לסבתא קשה לראות אוכל נזרק.
כמובן מדברת איתה על מה הרגישה וכו וכו כמו עיבוד כזה שלא יהיה לא טראומה מהנעילה בחדר או שחלילה בעתיד תתרחק או תפחד מסבתא.

פעלת ממש נכון.

הגיוני שלבעלך קשה להכיל את זה, זו אמא שלו ומדובר בהשלמה כואבת עם התופעה החדשה הזאת.

מצטרפת לקודמות, לא להגיע עד שאת בטוחה במיליון אחוז שהם יידעו להכיל את הילדים 

שדווקא זה שחמותך התהדרה במה שעשתה ודאגה להסביר לכולם למה זה נכון וחשוב וצודק זה ממש מראה בעיני שהיא מאוד לא בטוחה בזה, היא בעצמה מרגישה שמה שעשתה לא בסדר בתת מודע אז היא מהר מחפה על עצמה, בתת מודע...

יכול להיות שגם יש לה מצפון על זה ויכול להיות שאחרי שהרוחות ירגעו תוכלו לדבר איתה ולהסביר.

לגבי המעשה עצמו, כשהילד שלי לא נרגע בטוב וממשיך להיות עצבני למרות שמשדלים אותו בטוב, אני בהחלט מכניסה אותו לחדר לכמה דקות (והוא קטן יותר מהבת שלך, בן ארבע וחצי) וזה לגמרי מאפס אותו, הוא יוצא רגוע ולפעמים אפילו אומר בעצמו "אני עוד לא רגוע" ונשאר בחדר עוד. אני לא נועלת אותו ואני גם אמא שלו ולא סבתא, אבל אם הוא לא הולך כשאני אומרת לו אז אני לוקחת אותו בכח, אז פחות מזדעזעת מעצם המעשה (לנעול זה באמת פחות כדאי) ולא נראה לי עונש שמשאיר טראומות לילד אם ההורים שלו לא הופכים את זה לטראומה. 

גם אני לוקחת ילדים לחדר להירגע כשהם משתוללים, לא שולטים בעצמם ופוגעים בסביבה שלהם, ומטבע העניין כשהם במצב כזה הם לא ילכו לחדר מעצמם רק בגלל שאמרתי ואצטרך להשתמש בכח פיזי כדי להביא אותם לשם (זו רק הגדרה יפה יותר למילה לגרור...). במצב כזה הם גם לא יישארו בחדר עם דלת פתוחה אז אאלץ לסגור אותה ולעמוד ליד הדלת ולא לתת להם לצאת.

מצטערת אם זה נשמע נורא ומזעזע, יש ילדים שחייבים איפוס בצורה כזו, והייתי שמחה לשבת לידם בחדר במקום להשאיר אותם לבד, אם זה לא היה מותיר אותי חשופה למכות מצד הילד.

אז עצם המעשה לא מחריד בעיניי (למרות שנשמע שהוא כן נעשה בצורה קיצונית) כן מזעזע שהסבתא עשתה את זה, זה לגמרי לא התפקיד שלה. מצד שני אם היא נשארת הרבה עם הילדים, לפעמים התפקידים מתערבבים והיא רגילה להציב להם גבולות. בכל אופן אם האמא כבר טיפלה בסיטואציה, ברור שהסבתא לא היתה צריכה להתערב.

שהוא אומר שהוא עוד לא רגוע זה דקלום של מה שהוא שמע ממכם

מה ילד בן 4 מבין על החיים שלו ועל הרוגע שלו

וגם לא ילד בן 6

בקושי מבוגרים יודעים להגיד מה מרגיע אותם ומה מעצבן אותם

גם אם זה לכאורה 'עוזר' להתנהלות עם הילד

זה לא אומר שזה עושה טוב

לו או לכם

כי ילד שמתפרע זה ילד שמציק לו משהו

צריך לעזור לו

להעניש אותו כדי שירגע בכוח

לא עוזר לו אלא שם פלסטר על ההתפרעות שלו

ואח"כ זה חוזר כבומרנג

הרבה הורים לא יודעים איך לעזור לילד

אז מענישים/ מרצים/ נשארים חסרי אונים

כל הדרכים לא משהו

ולכולם יש מחיר

להורה/ לילד

ומזה נובע רוב הבעיות של הילדים

לכן כדאי ללמוד להבין את הסיטואציה באופן נכון ולהגיב נכון 

ובחרתי לא להתווכח איתך למרות זאת.

אבל את לא מכירה אותי ואת הילד שלי ולא מכירה את הסיטואציה.

והילד שלי בהחלט נרגע בחדר, ואומר שהוא עוד לא רגוע רק כשבאמת הוא לא רגוע, להיפך אני קוראת לו לצאת והוא מסרב. הוא לומד מדהים מה מרגיע אותו ומה מציף אותו (והוא ילד שמציפים אותו המון המון דברים, יותר מילדים אחרים).

רוב המבוגרים שאני מכירה גם יודעים ולומדים מה מרגיע אותם ומה מעצבן אותם.

בכל זאת אני אסביר יותר, כשילדים עייפים הם פחות מווסתים, זה אומר שהם יותר מתקשים להתמודד עם הצפה של גירויים סביבם. בחדר שקט לבד עומס הגירויים יורד וזה לגמרי עוזר לילד לחזור לוויסות, חושי ורגשי.

עונה גם ל @נעמי28 

זה יכול להיות עזרה בויסות

לקחת ילד בכוח

זה לא יכול לעזור בויסות

גם אם החדר שקט

זה לא לילד ספציפי

זה לילד באשר הוא ילד

וכן משערת שיש שלא מסכימים על זה ועושים אחרת

כשהוא בתוך הסטרס הוא לא חושב מה ירגיע אותו, כשלוקחים אותו לחדר בניגוד לרצונו הוא יוצא מהסטרס ונרגע. זה קורה פה כל כך הרבה פעמים שאני לגמרי מאמינה בזה, גם אם אלף נשות הפורום יגידו אחרת.

לא אומר שזה באמת עובד

זה יכול להיות פלסטר

ובלי להכיר אותך או את הילד

אני כמעט בטוחה שיום יבוא וזה יפסיק לעבוד גם כפלסטר

ואז כשזה יפסיק לעבוד

לא יהיו לו כלים אחרים

כי לא לימדו אותו משהו אחר כשהוא היה קטן

(מה שכן עובד לילד בסטרס

זה לעזור לו עם הטריגר/ לנסות להפחית את הסטרס באופן מילולי/ להציע חפץ או פעולה מרגיעה

וגם שההורה נשאר רגוע ומהווה עמוד תווך)

אני גם חושבת שנכון לנתק את הילד מהסיטואציה,

אבל להיות איתו, לא להשאיר אותו לבד.

ילד שכדרך קבע נמצא לבד יכול להירגע, אבל גם לומד שהוא צריך לשרוד לבד במצבים קשים

וזה יכול להתפתח לדיכאון.

יכול להיות שגם הכל יהיה איתו בסדר בהמשך, אבל למה לקחת סיכונים.

כן קורה למשל כשההורה לא זיהה שהילד נכנס לטנטרום ולא סייע לילד להפחית עומס, והילד מגיע למצב של קריז שצריך ב"כוח" להרגיע אותו כי הוא מגיע למצב שעלול לפגוע בעצמו או בסביבה, אבל ממש לשים לב מתי הוא יכול לשלוט במעשים ולאט לאט לשחרר לו את יכולת הבחירה ולהוביל אותו מתוך שיתוף פעולה ולא מתוך מאבק כח.

אם זה קורה הרבה או שיש בעיה בזיהוי סימנים של ההורה או שיש בעיה לילד וצריך לאבחן אותה.

לא אמורים להשלים עם המצב שיש לומד שכדי להירגע כופים עליו משהו או משאירים אותו לבד להתמודד.

אצל ילד נורמלי (גם אם יש לו טמפרמנט גבוה) יש מדרג סימנים של חוסר שביעות רצון/ קושי וצריך לעצור את ההידרדרות בזמן כל עוד הילד שולט במעשיו.

במקרה של הפותחת פעולת הנעילה לא מתירה מקום לספק שזו לא טובת הילד.

חדר לא נעול מאפשר בכל זאת לילד לצאת מהחדר אם ממש ירצה גם אם ההורה לא מרשה. את עוד מציעה לילד לצאת. זה מצב שונה. לא שהייתי בוחרת לעשות זאת, אבל בכל זאת הסיטואציה שונה.

לגבי זה שילד לא יודע מה יעזור לו בסטרס בזמן אמת, אפשר לבדוק איתו את זה במצבים שהוא רק טיפה כועס או חסר שביעות רצון או מפחד וכד'.

מסכימה ממש שכדאי להרחיב את ארגז הכלים. בלי קשר, הרבה פעמים מה שעבד תקופה כבר לא עובד, וטוב שהילד יכיר מספר דרכים (בד"כ גם לגננת יש את הכלים שלה)

וככה זה מאפשר התבוננות והתאמה מחודשת במקרה הצורך.

לדוגמה יש לי ילדה שהייתה חייבת חושך מצרים כדי להירגע ולחוש שליטה בסעטואציה, ופתאום יום אחד זה השתנה ולא הייתה מדמיינת להציע לה אור.

מזל שהיא בעצמה ידעה להיות קשובה לרחשי ליבה ולומר שהיא רוצה לנסות לראות אם אור קטן ירגיע אותה ופתאום זה עבד.

על מקרה שונה מאוד מזה של הפותחת ואין מה להשוות.

גרירה ונעילה של דלת לעומת פיתרון מוסכם מראש על שניכם.

שגם עליו אפשר לחלוק אבל כל אמא והדרך שלה.

בשונה מהמקרה של הפותחת שזה קו אדום לכל הדעות.

לא נראה לי ששום גישה טיפולית תומכת בהפעלת כוח וגרירה של ילד ונעילה בחדר.

להגיד לילד אם הוא צריך כמה דקות להירגע לבד בחדר, לבין לגרור ולנעול . זה מזעזע ולדעתי מוגדר כאלימות.

הייתי מזדעזעת גם אם מדובר בהורים עצמם, בטח כשזאת הסבתא.

ואני גם לא מסכימה עם הגישה של להכניס את הילד לחדר, כל פעם כשהוא בטנטרום או עצבני,

זה לא רק משאיר טראומה זה מעביר את המסר "אתה רצוי רק כשאתה מתנהג יפה"

התניה של הקבלה שלו בהתנהגות טובה.
 

אפשר להיכנס איתו ולשבת לידו ולתת לו לבכות.

הגבולות שלי הם שאסור להרביץ או לזרוק דברים.

מותר לבכות ולהיות עצבניים, לכולנו ובטח לילדים.

אבל אני חושבת שהדגש וההסתכלות צריכה להיות-  לא על המעשה ההזוי שלה, ויותר על איך אתם מגיבים לכזאת התנהגות.

אין מצב שהייתי יושבת בשקט ונותנת לסבתא לעשות את זה.

היחסים בינך לבין הילדה שלך קודמים לכל קשר עם חמות או עם אמא.

אתם המבוגרים האחראים שלה.

הגב שלה.

אתם צריכים להיות הראשונים להיות שם כשפוגעים בה ובגבולות שלה.

ואם בעלך לא יכול לעשות את זה מול אמא שלו, תעשי את זה את.

לא צריך לריב עם החמות, בלי מילים, להיכנס עם הילדה יחד לחדר ולהרגיע אותה.

ולא מאוחר מדי.

גם אם לא הגבתם כמו שצריך, תדברו עם הילדה עכשיו, שסבתא לא התנהגה כמו שצריך, ותנצלו שלא עצרתם את סבתא, ושבפעם הבאה תהיו שם בשבילה.

לילדה בת שש מותר לעשות טנטרומים, זה אפילו חלק מהתפתחות התקנית שלה.

מותר לפעמים מתוך עייפות ובכי לא מווסת להפיל צלחת (אני מניחה שהיא בעצמה נבהלה מהתנהגות של עצמה)

מצד שני אדם מבוגר כבר צריך לדעת לשלוט ולטפל בטנטרום שלו, בטח אם הוא כולל התנהגות אלימה כלפי אחרים.

ומצידכם, אם אתם נעזרים בסבתא הרבה, הגיוני שהיא מרשה לעצמה לקחת חלק מהחינוך. תשקלו להוריד מינון ולבוא לביקורים יותר קצרים.

א. אהבתי מאד מה ש [@אמאשוני] כתבה. וכן את מה ש @זווית אחרת כתבו.

אן אתם תהיו יותר נוכחים ואסרטיביים לא יהיה מרחב שבו הסבתא תצטרך להיכנס. כי כנראה שהייתה חציית גבול מצד הבת שלכם.

ומצד שני-

אם הבת שלך נמצאת הרבה אצל סבתא כנראה שהיא מרגישה בנח עד כדי כך שהיא זורקת צלחת עוגיות

חבל לקלקל את זה. גם אם *לכם* הענישה נראתה מזעזעת. אני מאמינה שיש לבת שלכן מספיק חוויות טובות עם הסבתא וחבל לקלקל בגלל מקרה חד פעמי.

ב. גם לי נשמע שנהגתם ביותר מידי הכלה כלפי הילדה ולא הייתם מספיק אסרטיביים בהצבת הגבולות.

ג. אני רואה פה המון תגובות מזועזעות ורק רוצה לומר שעדיין לרוב רובינו אין שום ערובה לזה שהחינוך שלנו הוא דווקא טוב. אולי בעצם החינוך היותר קשוח של פעם הביא ליותר משמעת ויותר נימוס כלפי מבוגרים ובעיקר- יותר דרך ארץ? נשמע פה שהילדה יכולה להרוס את הבית אבל הסבתא היא זו שעברה את הגבול. למה?

ד. אמא שלי מארחת המון נכדים וברור שגם מענישה לפי הצורך ו-יש נכדים שהיא פחות מרשה להם לבוא אליה כי היא יודעת שההתנהגות שלהם יותר מאתגרת (הכוונה להגיע אליה שבתות בלי ההורים) תנסו לחשוב איך אתם רוצים שיהיה הקשר עם הסבתא ואיך אפשר לבנות אותה בצורה חיובים לכל הצדדים ולא רק לנכדה- זה בדיוק המשמעות של לחנך.

כתוצאה ממצב מסויים יצא שהתארחו שם לבד בשבתות מדי פעם

אבל רואה את הסבתא פעם בחודשיים..

אני מרגישה שמתוך השבתות שהיו שם ,הסבתא מרגישה סוג של שליטה

ואולי היא מרגישה שאנחנו לא מספיק מחנכים אותם

בכל אופן הגעתי למסקנה שהיא בן אדם כולם עושים טעויות.

אבל קשה לי מאוד לחזור לשגרה של חמות-כלה ולהיות איתה בקשר חם.

במיוחד עם המחשבה על המספר שבתות ההן בהן היו שם לבד... בעזרת ה' מקווה שזה לא יהיה יותר 

אני חושבת שחבל שתחמיצו את הקשר הטוב שמשתמע שהיה קודם.בגלל מקרה חד פעמי. ולהבין שנעילת ילד בחדר היא לא עונש מאד מופרך. גם אם אתם ממש ממש נגדו. יש אנשים שחושבים שזה בסדר.

אתם בהחלט יכולים לנסות לחשוב מה הגבולות ואיך יהיה הכי טוב להתמודד בפעם הבאה. - לקחת את האחריות על האירוע לכל הכיוונים - גם מול הילדה וגם מול הסבתא. לומר "סבתא אנחנו מטפלים בזה" (תאמיני לי שכל סבתא תשמח שההורים יחנכו את הילדים והיא תהיה רק בטוב ובנעימים).  

לי נשמע שהיא ניסתה לנחם את הבת שלכם- להביא לה ממתק לניחום ממש הלכה לקראת .  והילדה 'שפכה קיטון בפניה'. - אולי גם היא נפגעה.

בכל מקרה. חבל שאירוע חד פעמי יגרום לטראומה הן לכם והן לילדה. יכולות להיות המון המון חוויות טובות וחיוביות. ועדיף לחזק את הדברים האלה. מאשר לדשדש בחוסר ההסכמות

הילדה היא בת 6

והסבתא כנראה פי 10 ממנה לפחות

לא מה=בינה איך את רוצה שהציפיות מהן יהיו דומות?

ילדה בת 6 עייפה ועצבנית לפעמים מתנהגת לא בסדר

וזה נורמלי ותקין

אישה מבוגרת זה לא תקין שהיא מאבדת עשתונות ומתנהגת באלימות

במהלך השנים שעברו מאז שהייתה בת 6 הייתה אמורה ללמוד לווסת את עצמה

הסבתא לא אבדה את העשתונות, עובדה שאחר כך גם הסבירה את הרציונל של המעשה.ממש לא איבוד עשתונות ואין פה שום חוסר ויסות,אפשר לחלוק על הדרך החינוכית, אפשר לחלוק על המקום של סבא וסבתא בחינוך הילדים.יש הרבה גישות שתומכות שילד שמתנהג לא בסדר מורחק מהמקום(אדלר)לא כי הוא לא רצוי, ולא כי הוא לא אהוב.ההורים יכולים לחשוב אחרת, וזה בסדר.אבל במקרה הזה אין כאן בכלל בכלל איבוד עשתונות וחוסר ויסות.

כבר כתבת קודם שיש כאן בפורום נטיה להדביק לחמיות כל מיני תופעות נפשיות-והנה גם כאן, מיחסת "רקאני" לסבתא תופעה של "חוסר וויסות"...כדאי לחשוב על בחירת המילים.

אין לי בעיה עם עצם הרעיון

אפשר להגיד לילדה "קומי עכשיו ולכי לחדר ותביני שפה לא מתנהגים ככה"

או לחלופין "תיכנסי לחדר ותצאי עוד חמש דקות"

אבל לתפוס אותה בכוח ולגרור זה לגמרי איבוד עשתונות

הם איבוד עשתונות.

נעילה של דלת על מישהו בפנים, זאת אלימות.

דווקא עצם זה שהיא הסבירה את עצמה מגיע מהתגוננות והבנה שהיא עשתה טעות.

גם אם רוצים לקחת ילד כי אין ברירה והוא מתנגד, אפשר להרים בשתי ידיים.

מסכימה מאוד עם מה שכתבת.

רוצה גם להוסיף לגבי הגרירה...

גם אני מוצאת את עצמי לפעמים, ואני בטוחה שגם אמהות נוספות, גם חברות הפורום הנכבדות שמידי פעם "גוררות " ילד סרבן למקלחת, לגן וכו.לגמרי לא באלימות ולא בדרמות, פשוט לוקחים ביד ועוזרים לילד להגיע...

הכי מגיע לך חופש בעולם...

איך יכול להיות שאי אפשר לקחת חופש?

חיבוק ענק, נשמע סיוט...❤️

ותודה על המילואים😍🇮🇱

@בארץ אהבתי

אני גם מורה בעלת עסק עצמאי.

בנןראה - לתלמידות שלי יש מבחן מסכם עוד שבןע וחצי אז אני חייבת לבוא,

ובעסק - יש לקוחות שצריכים את העבודות שלהם בחזרה😨

אני לא יודעת אם באת לקבל גם עצות, או רק לפרוק...

אבל אני רק אגיד שלפעמים גם הופעות גדולות מתבטלות או בדיחות ברגע האחרון כי הזמר חולה. וזה משנה להמון אנשים את התכניות, אבל זו הזכות הכי בסיסית לקבל חופשת מחלה כשחולים... וגם כשהילדים שלנו חולים, והבעל במילואים - זו לגמרי אמורה להיות הזכות שלך, גם אם אין לך תחליף...

(כמובן שאם יש לך דרכים להיעזר במשפחה וכדו' לשמור על הקטן ולהמשיך לעבוד, אפילו חלקית, זה גם פתרון טוב. אבל הכל צריך להיות לפי היכולות שלך, ומתוך הנחת מוצא שזו הזכות שלך לקחת חופשת מחלת ילד, בטח כשאין לך ברירה אחרת...)

ובכל מקרה - חיבוק ענק❤️❤️

מבינה מאוד את המחויבות שלך, אבל לדעתי היא לא לפני הילדון בשום אופן .

אגב הבנתי שארטיק לימזור מאוד מאוד מקל

רפואה שלמה♥️

יש נקודות מכירה בירושלים, שמישהו יביא לך מגילה 

לקחת נשימה ארוכה... זה יכול להיות ארוך

(הוא היה בבית שבוע... לעומת זאת חבר שכנראה נדבק ממנו חזר עוד לפניו...)

קנינו את המשחה של שפיצר

מרחנו קרמים

בימים הראשונים נתתי לפני הלילה גם נורפן וגם טינדין- שיעזור לו לישון

שרדנו כדי לספר

(וטיפ חשוב- תגזרו ציפוניים ותשתדלי במקסימום שלא יגרד

ותקפידו על הגיינה- שלא יתפוס גם אימפטיגו)

את המשחה של שפיצר מרחתי ולא ראיתי שיפור.

(יש לה תוקף? יש לנו משחה ישנה, אולי בגלל זה היא לא עבדה?)

ועכשיו הבאתי לו לימזור.

איזה קרמים מרחתם?

ומה זה טינדין?

גם עם נורופן הוא צורח כל הזמן...

עזר ממש במיידי. אבל יודעת שיש המון שהם נגד זה...

תודה לכם על ההקרבה למען עמ"י ❤️

בדיוק השבת הייתי עם מישהי שהיה לבת שלה עכשיו

והיא אמרה שהם לא השיגו טרי אז הביאה לה מהחנות גם חלב וגם יוגורט עיזים

וזה ממש עזר לה

התחילה לאכול ולדבר ולפני כן לא תפקדה

אני מרגישה ממש אמיצה חחח

לא מתאים לי להעז לעשות את זה...

אבל זה באמת לא רלוונטי ללכת כשהוא ככה, איתו או בלעדיו...

בזכותכן @בארץ אהבתי @המקורית

להשפריץ חלב עיזים ישירות מהעטינים של העז על השלפוחיות, על הפה ועל הידיים.

אצלנו קבוע למי שהיה מתחיל היינו רצים לעיזים. 

מוכר מאד, ותמיד תמצאי כאלה שבעד וכאלה שנגד.

אצלנו זה עזר

בהצלחה!

לזה ושהיא לא יכולה להמליץ על חלב עיזים בתור רופאה אבל שזה עוזר.

אז את נגד ויש כאלה שבעד.

הפה והגפיים זו מחלה לא נעימה וכואבת, אך לרוב עוברת תוך כמה ימים עד שבוע. הסכנה בחלב עיזים לא מפוסטר היא גדולה בהרבה מהמחלה הזו - חיידקים כמו ליסטריה/ברוצלה/סלמונלה יכולים לגרום למחלות קשות מאוד אצל ילדים במיוחד כאשר שותים ישירות מהעטין לתוך פצעים פתוחים.

אז יכול להיות שתרופת הסבתא הזו יעילה למחלת הפה והגפיים, אבל הסיכון בתרופה הזו עולה פי כמה על היתרונות שבכך.

ויש סיבה שרופאה לא יכולה להמליץ על דבר כזה.

פחות אבל שווה לנסות 

@אמא טובה---דיה! 

אני אנסה להרגיע שאצלנו זה היה מס' ימים בודדים והרגישה מעולה ממש רוב הזמן אז זה גם מנחם.

מסקנה שלי מהמילואים עם לא מעט מחלות ילד לצערי, לדחות מה שאפשר, לבקש עזרה ממי שאפשר (לבקש ממישהו שיביא לך תרופה/ להביא בייביסיטר שתוכלי לעבוד בזמן הרגוע שלו אם תמצאי מישהי שמוכנה או לנוח/ להזמין אוכל כדי שלא תצטרכי להכין, מה שמתאים לך ואפשרי), למצוא לעצמך פינוקים ולזכור שבסוף זה יעבור.

סלמון נראה לי שעדיף להקפיא.

מה עוד תכננת להכין?

זה ממש מלכתחילה מבחינתי...

הרבה פעמים אני מכינה שבת רגילה בחמישי וגם מלא נשים שמסביבי

מטבלים וסלטים ודאי (אגב חיים דווקא אני עושה בשבת עצמה אבל רטבים וכו כן מראש), דגים כמו סלמון בטח שאפשר.

עוף אני לא אוהבת מהמקרר אבל סתם כי אני מפונקת, עקרונית אין שום בעיה. ושניצלים למשל אני מקפיאה ישר אחרי הטיגון כי זה שומר על הטריות מאשר יומיים במקרר.

קיצר אם את לא בטוחה תשאלי על דברים ספציפים ונענה 🙂 

שאני מטגנת להם פיטריות עם בצל ותירס

או זיתים ברוטב עגבניות

סלט חצילים מטוגן

חצילים הכי רגיש יחסית מתוכם אבל גם הם יהיו בסדר גמור לשבת ככל הנראה במיוחד אם הם יישארו במקרר עד אז

זיתים ברוטב יכולים להחזיק במקרר גם יותר מזה

גם תירס פטריות בצל

בעיקר אם לא פותחים את הכלי בו זה נמצא.

בבישול החיידקים מתים, עובשים וחיידקים חדשים יצוצו וישגשגו רק אם תהיה חשיפה למזונות טריים או לאוויר/ משטחים . 

בקיצור מה שכתבתי שאפשר להכין סיר/ תבנית עם האוכל מתובל ולשים על הפלטה בחג שיתבשל לשבת.

לדוגמא: דג, עופות, קציצות ואפילו בשר.

סלטים מבושלים נשמרים מצוין בקירור

צריך מים? כמה זמן? לא יוצא יבש? לא יוצא שקוף למטה ולא מבושל בפנים?

אף פעם לא בישלתי על הפלטה אז אשמח להדרכה מפורטת 😅

אני עושה את זה הרבה פעמים בלי קשר לחג

מתבלת במה שבא לי ופשוט מניחה על הפלטה שעה וחצי לפני שבת ועד הסעודה זה מושלם..עם מעט מים

תבנית מכוסה בנייר כסף

שמים ישירות על הפלטה ועוקבים אחר הבישול.

אם הדג רותח ונראה שהוא מבושל לפי הצבע אז זה מוכן.

אם זה קרוב לסעודה, אז פשוט מניחים תבנית מתחת ומעלים את הדג למעלה כדי שלא יישרף ויתייבש.

מבחינת זמנים לדעתי זה בערך שלושת רבעי שעה ישירות על הפלטה.

כמובן תלוי בעוצמה של הפלטה.

אם את חוששת תחלקי לקופסאות נפרדות ותוציאי לשולחן רק מה שאת מגישה לאותה סעודה

אם את מכינה ממשהו כפול אז גם- לחמם רק את מה שלאותה הסעודה ואז בטוח יחזיק.

אם המקרר שלכם טוב,

באמת שאין פה שום סיכון....

אין לי ניסיון עם שמירת אוכל מקייטרינג.

אני מחלקת לתבניות לפי ארוחות. מחממת פעם 1.

ואפילו אוכלים בראשון-שני.

יש סלטים שנשמרים טוב במקפיא.

ויש דברים שאפשר להכין על הפלטה. אין לי ניסיון עם זה.

אבל מה שאפשר להקפיא ולהפשיר זה יכול להיות גם אחלה אופציה.

אם מקפיאים קרוב לזמן הבישול ואז מפשירים נניח מהחג בצהריים או מליל שבת במקרר זה אמור להיות ממש ממש בסדר. זו גם הקפאה קצרה, גם הפשרה במקרר היא טובה יותר לאוכל.. 

אני מכינה הרבה פעמים בכמות כפולה ומקפיאה חצי.

ברגע שזה בהקפאה לא משנה כמה ימים מראש.

אני מכינה פשטידת תירס עם זיתים וכזה,

לא פסטה ולא עם תפו"א.

גם לזניה עוברת הקפאה וחימום מצויין.

כמה ימים לפני אפשר להכין עלי בלינצעס שיעברו טיגון?

כמה זמן לפני בלינצעס, כמה אחרי טיגון עם גבינה.

בורקס בצק עלים אפוי עם גבינה ואוכמניות - כמה זמן במקרר? אפשר להקפיא?

וגם - זורמת עם הצעות למאכלים קלים להכנה במהלך החג לשבת

אני צריכה להכין כמה שיותר מוקדם את הדברים, לכן חשוב לי לדעת 

זה דבר שמאוד מתייבש.

לכן הייתי מקפיאה אותם לפי מנות, ומפשירה וממלאת לפני האכילה (את יכולה למשל להכין מראש את הגבינה המתוקה ולמלא בחג או לפניו).

לגבי מאכלים קלים, הכי קל צולנט 🙈 

האמת לא הייתה שמה מילוי נוזלי,

גם בקירור וגם בהקפאה זה לא כמו טרי, הנוזל נספג מדי בבצק והופך אותי למושי.

אם המילוי לא נוזלי, הכי טוב אם מכינים מראש, זה להקפיא ולחמם לפני ההגשה.

קייטרינג לדעתי פחות כי הם מבשלים לפני מן הסתם. לדעתי את יכולה להכין הכל וחלק גם לבשל על הפלטה בחג (כמובן לזכור ערוב תבשילים)

הייתה פעם אחת שחמתי קנתה סלטים מקייטרינג לחג ארוך ולא היה מוצלח בלשון המעטה

פשוט אף פעם לא בישלתי מחמישי לשבת,

נגיד את האוכל שנשאר משבת אנחנו לא אוכלים ביום ראשון וזה נזרק… אז על אותו משקל של זמן מחמישי לשישי…

השבוע הזדמנות לעשות ניסוי ;)

שיהיו לכולנו הכנות קלות וטעימות במטבח

זה שזה סופר בריא לילדים. סופר סופר.

ושאם קשה לך לצאת או להתרחק

אני זוכרת ש @נעמי28 ו @המקורית ו @שיפור הגיבו דברים מעניינים, אז אולי יוכלו להרחיב

@אפונה

אני כן זוכרת שקראתי תגובה שלה שאהבתי בשרשור הזה על פריקת מתח אם אני לא טועה

ואני מצטרפת לכל הכותבות שזה בריא מאוד. אצלנו בבית אני בכיף עושה מלחמות כריות עם הילדים וכאלה וזה ממש כיף ומקרב ומוציא אנרגיות..

לכבוד הוא לי שהתבלבלו בינינו

כתבו לך הרבה על התועלת של משחק אגרסיבי

ובאמת זה מבורך מאד!

יש כאן שני עניינים -

הקושי שלך עם משחק אגרסיבי

וההתאמה למוד של הילד.

לגבי השני, אני ממש יכולה להבין למה זה מפריע לך, אם הילד נמצא בפלואו כזה, זרימה טבעית של משחק באמת לא רצוי להפריע לו, וכדאי להסב את תשומת ליבו של בעלך לעניין.

או לדוגמא אם זה אינטנסיבי מידי ומבהיל את הילד - לדוגמא בהלה, שהיא גם רגש שחשוב לחוות תוך כדי משחק - אבל אפשר לזהות בקלות את הנקודה שהרגש הוא כבר יותר מידי וזה מבהיל באמת, לא בכאילו. ולהיות ערניים להתאים את העוצמה לילד.

אבל אם כל הרעיון של משחק אגרסיבי מרתיע אותך, ואת לא מרגישה בנח כשזה קורה, כדאי להתיידד איתו ולהרחיב אצלך את האיזור של הפורקן.

רוגע ונחת זה חשוב, אבל עדיף שהם יהיו תוצר של לב נקי ושקט ולא תוצאה של תסכולים כלואים.

ואגרסיביות היא דרך מצויינת לנקות את המערכת מתסכול. המח הולך לשם באופן טבעי, וכדאי לשמור על הנתיב הזה פתוח כי לא תמיד האחרים זמינים.

ואגרסיביות שלא יכולה להתפרק החוצה עלולה באין מוצא להיות מופנית פנימה - למחשבות טורדניות, ביקורת עצמית הרסנית ועוד.

משחקים פיזיים חשובים מאוד להתפתחות של הילד.

כן כדאי לקבוע כללים וגבולות.

לי למשל הפריע שהוא היה עושה את זה לפני שהם צריכים ללכת לישון מוציא אותם מהמוזה של השינה. או שהם היו מגזימים וזה נגמר בבכי שאני הייתי צריכה להרגיע.

בקיצור, לקבוע כללים ולזרום עם השאר, זה כיף להם מאוד וחשוב להם. יש לי בנות גדולות שמתבאסות שכבר לא יכולות להשתולל איתו כי הן חזקות וגדולות מדי 

זאת הדרך שלו לתקשר ולהיות עם הילד ולך יש דרך אחרת.

זה לא סותר את הדרך שלך, את יכולה להמשיך בשלך והוא בשלו.

בעיניי, לכל הורה יש את המקום שלו להחליט איזה סוג תקשורת הוא בונה עם הילדים.

מבחינתי, כשבעלי עם הילדים הוא מתפעל אותם ואיתם איך שהוא רואה לנכון ואני סומכת עליו שיעשה את זה בהכי טוב שלו.
 

אצלנו בעלי יותר משחקים עם תזוזה ואני יותר משחקים רגועים (קופסא וכאלה)

בעיניי מבורך שיש להם גם וגם.

ולמה זה מרגיש לך עוד ילד?

הוא בוכה כשמקבל מכה? את צריכה להרגיע אותו אחרי שנפל?

מה הופך אותו לילד בעינייך?

לא זוכרת אם מהניק או מאנונימי.

אני גם לא אוהבת אבל מבינה שזאת גם דרך לבנות קשר, לצערי  

כשבעלי ככה

משתולל עם הבת שלי

מטפס איתה מתגלש איתה בונה איתה מגדלים ושוברים ביחד בבום

גם עם האחים הקטנים שלו הוא משתולל

בשבת שיחק איתם משחקי ריצה

השתולל עם הבת שלי בכל הפארק

אני ממש שמחה מזה

מרגישה שאני נותנת לה את היציבות והחיבוקים והוא נותן לה את הפורקן של המרץ

אני עצמי מאוד כבדה וזה מבאס אותי

אני גם נהנית שהוא עדיין ילד קצת, זה כיף לי להרגיש צעירה (אנחנו באמת צעירים...)

בעיני, לא להכנס לזה בכלל

המתנה הכי גדולה שאת יכולה לתת לילד שלך, יותר מכל רוגע או נחת, זה תחושה שאבא שלו הוא הכי בעולם

ושאת הכי סומכת עליו בעולם

כל השאר, כבר פחות חשוב

כמו שהקב"ה בחר בך להיות אמא שלו, ככה בחר בבעלך להיות האבא שלו

אני בול הייתי כמוך. כוצבת כי עברצי לגמרי בבורות האלה, שהם תוקעי זוגיות..

לנו הנשים יש תכונה לחשוב שכמו שנראה לנו זו האמת היחידה.

אבל מסתבר שלא..

ורק עוד משהו, ככל שנסתכל על הבעל בצור ילד, הוא יתנהג יוצר ככה.

ממליצה ממש על הספר, לדעת להכנע

אבא שלי השתולל איתנו וזה היה מדהים ומחבר ומהנה.

אבל הוא גם היה מקריא סיפורים, מלמד, משחק איתנו משחקי קופסה וכו.

באופן כללי לפותחת- יש ערך להשתוללות של ילדים בעיניי. משחק מ"כלום" (לרוץ מעץ לעץ או לא משנה מה), הוצאת אנרגיות, שחרור, צחוק.

בטח היום כשילדים פחות מתרוצצים בחוץ מפעם.

כמובן בגבולות של ביטחון וקבלת סמכות.

ממשחק כריות עם אבא - יש קבלת סמכות (הוא לא "מצפצף" על ההורים בלי הכרה), וגם לא רואה בזה סכנה גדולה (מקסימום קצת בכי)

אז בעיניי נהדר. 

יש הבדל בגילאים, השתוללות עם ילד בן שנה וחצי לא דומה להשתוללות עם ילד בן 6.

מה שאת מתארת, הוא לא רק השתוללות, אלא כזו שלפעמים לא מסתנכרנת עם הילד.

כלומר, ברור לנו שלהקפיץ ילד בטרמפולינה שנייה אחרי שנפל והוא בוכה זה לא מתאים.

כנ''ל עם לרקוד חזק ומהר עם ילד שהרגע התחיל לאכול.

באותה צורה, לזרוק כדור על ילד שמשחק להנאתו, מהווה חוסר סנכרון. במקרה כזה, האבא מוביל את המשחק והילד צריך להצטרף. המשחק שלו הופסק בכל מקרה.

באותה צורה השתוללות יכולת להיות חסרת סנכרון, בלי שימת לב להאם הילד עדייין רוצה להשתולל, האם הדגדודים כבר מציקים לו, האם הוא לומד משהו אחר.

זה ממש יכול להתחבר לקשיי קשב, אימפולסיביות.

אני חושבת שהרבה מהתגובות התייחסו למשחקים פיזים, שהם חשובים מאוד להתפתחות ולא לחוסר סנכרון שבא לידי ביטוי בהשתוללות (גם חוסר סנכרון חשוב, אבל כשהוא קורה מידי פעם ולא כבדרך קבע).

מה אפשר לעשות?

בגדול, לא יודעת.

אבל אולי לתת דוגמא למשחק משותף, אולי לשלוח אותו לאבא לדגדוגים כשאת רואה שהוא רוצה (לשקף לו שהנה עכשיו כנראה מתאים לו).

לדבר על יכולות קשב שמתהוות בגיל הזה, איך ילד ילמד להתמיד במשימה אם מפריעים לו?

לקרוא סימנים של חוסר רצון, וסימנים/ מילים בכלל. (לדוג' הוא משפשף עיניים, כנראה שהוא עייף, אולי לא מתאים להשתולל עכשיו).

יצא ארוךךך

שהוא ככה אוהב ומשקיע בו.

ולדעתי סופר חשוב לילדים. 

זה עניין של עבודה שלך של שחרור

הוא אבא ואת אמא, זה שוני של עולם ומלואו

הבית לא צריך להתנהל לפי אמא, ברוך השם שיש שני הורים ושני סגנונות ושני סוגי כוחות חיים

בעיקר ההתכתבות כל היום, גם בחברה חילונית זה לא מקובל שגבר ואישה סטרייטים שהם לא זוג, יתכתבו כל היום. עוד יותר מחשיד שהוא מחק את ההודעה.

העבודה ששניהם נשואים לא מפחיתה מהחשש בכלל.

גם בעלי עובד עם נשים בעבודה, ואני עם הרבה גברים, אבל יש גבולות ששומרים והוא לא נותן לי סיבה לחשוש. נשמע שזה לא ככה אצלכם.

מה לעשות? דבר ראשון התחושות שלך לגיטימיות, את לא פרנואידית, גם אם לא קורה שום דבר, לרוב הזוגות המצב הזה לא נעים, בין אם מצד הגבר ובין אם מצד האישה.

אז תני לעצמך לחשוש, את לגמרי נורמלית, ואל תתני לו לבטל את החששות שלך.

מה עוד לעושת? האם לעזוב את העבודה, האם להציב גבולות בעבודה (אני לא יודעת כמה עמוק  הקשר שלהם ) אני לא יודעת, אולי יהיו תגובות נוספות.

אבל מה שכן, לדעתי אף פעם לא לבוא ממקום נואש ומפוחד, אלא ממקום יציב שאתה הוא זה שצריך לפחד לאבד אותי ולא להיפך. 

גם אם זה אישה

אני לא יודעת מה המקרה, והאם זה רק איתה, וגם בעבודה יש גבולות בזמן ובדרך שזה נעשה.

וגם אם הכל טוב, יש כאלה זוגות שסוג העבודה הזאת לא מתאימה להם.

אבל אני גם ממש חושבת שרדיפה, מריבות תמידיות, חיטוט בפלאפון - מסמנים על נואשות שמרחיקה את בן / בת הזוג עוד יותר.

אם זה לא מתאים, ולגיטימי שלא, לשים גבול וזהו, לכבד את עצמך, ולא לנסות לתפוס על חם רק כדי להצדיק את האי נעימות הלגיטימית שהיא מרגישה.

מה היית מציעה לעשות?

צודקת, זה לא מכבד אותי וגם אמרתי לו שאני מרגישה הכלבלב הקטן שנובח מהצד ורק מנסים להשתיק אותו.

מצד שני הוא אומר שהוא כבר לא יכול פשוט להפסיק את בהתכתבות פתאום אז הוא יכול להגיד לה שהם צריכים להפסיק כי לי זה לא מתאים.

אני אמרתי שהפתרון היחיד בעיני הוא שאני אפסיק לדבר על זה ולשמוע עליה לגמרי! אבל לא יכולה להגיד שאני לא חושבת על זה

תודה על התגובה!

וזה גם לא צריך להיות דרמטי, פשוט לענות ענייני אם יש צורך.

את לא פרנואידית, זו סיטואציה לא פשוטה בכלל, וכמו שכתבת בעצמך זה דורש טיפול ולא רק התייעצות בפורום.

יש זוגות שצמחו ממשברים בסגנון הזה ויש זוגות שהתפרקו מדברים כאלו לגמרי.

חשוב לדעת שזה ממש הזמן להיפגש עם איש מקצוע ובע"ה להרים את הזוגיות למקום גבוה, לא לחכות...

..או שמצליחים לצמוח מזה לבד ואם לא לא בושה להיעזר...

חבל להתחלק עוד ועוד במורד...

נשמע סיטואציה בכלל לא פשוטה..

בריא וטוב שתרגישו בטוחים בזוגיות ועוגן אחד כלפי השנייה

אם המצב לא כך ולא משנה בדיוק איך זה קרה עד כאן זה הזמן לתפוס את זה..

זה אחד המתישים.

היינו פעם אחת לתקופה של שנה + וזה כן קצת עזר (בנושא אחר) אבל למצוא מישהי שהיא גם מתאימה לנו וגם פנויה בשעות מתאימות לנו זה כמעט בלתי אפשרי

בנוסף לזה זה דורש המון אנרגיה והמון כסף. והאמת שאין לי כח להתחיל לחפש אפילו

ברור שכדאי לנסות אבל אני קצת מיואשת מראש

שאני מאוד ממליצה מניסיון על יעל זקש, הניק נגמרו לי השמות בפורום...

באמת תותחית עללללל

ממש

ומקבלת גם בזום

ובמחיר באמת ידידותי

ושיחת טלפון לבדיקת התאמה והיכרות בחינם- ככה זכור לי אבל כבר זמן והמוח שלי פירה...

אני מתכתבת עם עובדים כשצריך קונקרטי

בעלי מתכתב עם לקוחות (עצמאי)

אני לא מציצה לו והוא לא בודק אותי ויש אמון. אבל אני מאמינה שאם הוא מסתיר ומשקר זה כבר בעייתי. לא כי חלילה.. אלא כי נחצה גבול שלא אמור להיחצות

מבחינתי לא בעיה שלך איך הוא יעשה את זה, אני כן הייתי אומרת - לדעתי נחצה פה גבול והיטשטשו ענייני עבודה ועניינים אישיים, אני מצפה ממך לטפל בזה. לא נעים כן נעים, תצא מהבור שנכנסת אליו. וזהו.

חיבוק♥️

הבית שלכם חשוב יותר מכל

וכן, לחשוב ביחד. אולי עם יועץ. מה אפשר לעשות. לחתוך קשר איתה. לשנות מקופ עבודה. כל דבר

אם הוא מחק הודעה ממנה, זה קו אדום בעיני...

את צודקת. נקודה!!!!!!

שלא יפעיל עלייך מניפולציות.

בין גבר לאישה נשואים לאחרים לא אמור להיות קשר חברי.

בטח לא כזה שגולש להודעות פרטיות וכו

אני עובדת 8 שנים עם גברים צמוד. מעולם!!!!!!! לא דיברתי עם אף אחד מהם שיחות של פטפוטי סרק.

וגם הם.

ויש לי לקוחות ששולחים לי לבבות- לעולם אני לא מגיבה על זה בחביבות.

אין אפוטרופוס לעריות

את צודקת באלף אחוז.

ואני מדי פעם נכנסת להודעות- לא כי אני חוששת ממנו. אני סומכת עליו.

אלא בעיקר לוודא שמישהי לא מגזימה ביחס הנחמד אליו (כי כבר קלטתי באיזורי מישהי ששמה עליו עין ומדברת איתו בנחמדות מדי)

זה אפילו לא עולה לי על קצה המחשבה האפשרות שהוא יתכתב עם מישהי בצורה כזו.

זה כ"כ לא תקין.

וזה שהוא מקטין את החששות שלך זה עוד יותר לא תקין.

גם בעלי עובד עם נשים ויוצא לו להתכתב גם חברי אבל לא ימים שלמים. ואם זה מפריע לי אני בהחלט אומרת לו.

אין אפוטרופוס לעריות.

אגב יצא שקולגה חילונית שלחה לו סמיילי מנשק בקטע חברי תוך כדי ההתכתבות ושם הוא עצר את זה וביקש שלא.

ובאופן כללי יש איפשהו גבול שם צריך לעצור את זה. באמת זה קשוח כשעובדים בסביבה כזאת אבל אם מפריע לך הוא צריך לעצור את זה. 

אני לא חושבת שזה כזה מביך 

שיחשבו עלייך בעבודה שלו שאת אישה קנאית או משהו

אם מישהו מהעבודה שלי היה אומר לי שהוא רוצה להפסיק לדבר איתי כי זה מפריע לאשתו הייתי מבינה

לגיטימי שיפריע לך דיבור מעבר לטכני בינהם

תראי בגדול אם זה גולש לשאלות פרטיות שלא קשורות נטו נטו לעבודה זה בעייתי

אני גם העלתי שרשור לפני תקופה שבעלי עובד עצמאי ומישהי פשוט היתה מתקשרת אליו לפרוק לו לבכות לו פשוט לדבר איתו! זה גרם למלא מריבות בינינו גם הייתי אחרי לידה. .מאז הוא ניתק איתה קשר..אני חושבת שאם זה מרגיש לך יותר מדי ולא בהקשר של עבודה להגיד לבעל חד משמעמית לנתק קשר ואני בטוחה שהיא תבין או שתתחיל לסנן הודעות לדבר נטו ותכלס. 

כמו אמול (פורטה הכי טוב) או בלנאום,

לנגב בטפיחות עדינות טוב טוב עד שיבש ומיד אחכ למרוח משחה

אפשר בין לבין למרוח אקווה קרם, להרבה זה עוזר אבל לא מחליף את המשחה שהרופא נתן.

שמן אמבטיה אין לי - זה משמעותי לקנות?

לנגב בטפיחות עדינות - עם המגבת? אני ממש צריכה להרים לו את הראש לכל הכיוונים כדי להגיע עד לצוואר שלו, לפעמים מנסה לנגב עם טישו שזה יותר עדין וקל לדחוף פנימה אבל זה לא מוצלח כשהוא ממש רטוב. יש משהו אחר שיכול להתאים?

אקווה קרם זה רעיון.

מה עם ג'ל אלוורה? יכול לעזור גם? או שעדיף שלא?

זה רך וסופג ולא מוציא שאריות

כמה פעמים ביום את המקום

כל סבון תינוקות מייבש את העור קצת אז זה יקרה גם ככה

כמו כל פצע פתוח שכדאי לשטוף בתדירות גבוהה יותר

או שיש לך עצה איך לשטוף טוב גם בלי אמבטיה?

והאמת שאני כבר לא משתמשת לו בסבון תינוקות (הוא בן מעל שנה), עדיף לחזור לסבון תינוקות?

או ששמן אמבטיה אמור להחליף את הסבון?

(ולגבי שמן אמבטיה - הוא באמת שומני? זה לא מפחיד שהתינוק יחליק ככה מהידיים?)

אלא תחת זרם מים רק בצוואר עם היד שלך או עם חיתול בד ספוג מים

ממליצה להשתמש כן בסבון תינוקות

השמן בעיניי הוא סיוטי אז אני לא מהממליצות

לדעתכן זה יפה ומתאים לחדר הורים?

הסט שלנו נהרס ומחפשת סט קבוע במקום.. .

אני תמיד מתלבטת בלי סוף ואז מחליטה ואחכ יוצא לא משהו

לכן מעדיפה לשאול אחרים חחח.....

כמה זמן אחרי הלידה אפשר לברך הגומל?

מציינים שם שאחרי שנה יש ספק האם לברך בשם ומלכות.

את רק 4 חודשים אחרי 

הכל מבולבל אחרי לידה, אני בקושי זכרתי איזה שם בחרתי בסוף 😆

בכל מקרה, ממה שידוע לי זה רק אחרי 30 יום, אבל מה דעתך לעשות במקום זה סעודת הודיה?

תוכלי להגיד שם מזמור לתודה או להגיד כמה מילים.

אולי לשלב הפרשת חלה.

הייתי פעם במפגש כזה והיה מקסים.

אני ברכתי הגומל אולי אחרי חצי שנה/סביב שנה אפילו אני לא זוכרת

הייתי בתקופה נורא עמוסה וכל פעם שכחתי/לא היה לא נוח להגיע לבית כנסת ועוד ועוד.. ועד שנזכרתי

זה ממש בסדר

גם כשאת מברכת אף אחד לא יודע למה בירכת גם לא שואלים אז לא משנה..

הבעל מתאם עם הגבאי שאישתו הגיעה לברך הגומל, ואז בד"כ בסוף קריאת התורה, האישה מברכת, והציבור כולו עונה. 

אבל אם עבר זמן והיא מרגישה פחות בנוח אפשר לצאת ידי חובה על ידי מישהו אחר.

אני באופן אישי פחות מתלהבת מלברך בפני קהל המתפללים, אז בירכתי רק בבריתות שהיו יותר אינטימיות.

ואצל הבנות העדפתי לצאת ידי חובה 

שמברכים הגומל אחרי נסיעות.

נדיר יותר אצל אשכנזים

את צריכה מניין גברים

מניחה שעוד אפשר לברך.

ולי התחדש שלא חייבים מניין גברים. אז תבדקי, אולי יהיה לך נוח יותר מול חברות. 

להבנתי (וממה שקראתי עכשו כדי לוודא) - זה ממש לא מומלץ.

בתאונות יש יותר פגיעות מקדימה ולכן מאחורה בטוח יותר בצורה משמעותית.

ההמלצה היא לא להושיב מקדימה עד גיל 13.

נשמע לי שעדיף להושיב תינוק בסלקל שהוא נגד כיוון הנסיעה מאשר ילד בכיוון הנסיעה

אבל זה סתם מחשבה שלי שלא מבוססת על שום מידע אמיתי…

בכל מקרה חשוב לבטל את כרית האוויר!

אבל זה המקום הכי פחות בטיחותי ברכב.

תקראי על זה באתר של 'בטרם', יש להם הנחיות אם אין אפשרות אחרת, למשל להזיז את הכסא הכי אחורה שאפשר או לאפשר בוסטר רק לילד שיודע לשבת צמוד לגב המושב.

תחשבי על זה, שכרית האוויר היא ההגנה של המבוגר שיושב שם בזמן תאונה חלילה, ואת ההגנה הזו מבטלים... (כי זה יותר מסוכן לילד. אבל זה אומר שיש לו פחות הגנה לעומת מבוגר שישב שם).

בקיצור, כל עוד יש אפשרות אחרת - חד משמעית עדיף.