מסוימת שרואים לאחר הלידה, או לפחות קצת אחריה

אם היא נבדקה ולא עלה - לדעתי סיכוי נמוך

מכירה הרבה משפחות עם ילדים תסמונת דאון

תמיד מאבחנים את זה מיד מיד אחרי הלידה.

כמובן לא דעה רפואית ולא מכירה את כל סיפורי הקצה שאולי יש....

ממש ממש לא!

ואל תכניסי את עצמך למחשבות כאלו בכלל אחרי הילדה.

לתינוק עושים בדיקות יסודיות מאוד עם לידתו.

הצוות יזהה את זה בוודאות וכמעט מיד על ידי מראה פנים חריג (שאנחנו מכירות ואני בטוחה שהצוות הרפואי מנוסה בו) וגם סימנים נוספים כמו טונוס שרירים נמוך.

בוודאות היו בודקים ומוסרים לך את המידע הזה כמעט מיד.

(אני שמעתי לא ממקור ראשון על מישהי שאמרו לה יום למחרת הלידה, אבל זה כי הצוות רצה להיות בטוח והמשיך לעשות כמה בדיקות).

בכל מקרה, זה לא ת.דאון אבל בהחלט בהחלט כדאי לבדוק.

אולי הלשון כבדה מאוד, אולי האף סתום, אולי שקדים אולי אלף ואחת דברים.

ת. דאון לא.

(אינני רופאה)

לא רופאה, רק מהנסיון שלי כאמא לתינוקת עם תסמונת דאון 

הרופא ילדים לא היה מודאג.

היית בבדיקת התפתחות?

ילד נורמלי לחלוטין. גדל קצת ועבר לו. 

אולי יש חולשה בשרירים ולכן הלשון בחוץ ואז תצטרך פזיו', לא משהו רציני, אבל תמיד כדאי אם יש חולשה.

ממש לא נשמע לי כמו תסמונת דאון כי יש בה עוד בעיות רפואיות נוספות שמגלים לרוב ממש סמוך ללידה 

אם היא נושמת מהאף או מהפה

המנח הטבעי של הלשון זה על החיך העליון והיא בעצם זו שמאפשרת נשימה מהאף/לא מאפשרת נשימה מהפה

יכול להיות שזה שריר רפוי או בכלל רק סימפטום של סינוסים לדוג או לסת צרה שאין בה מקום.

נשימה מהפה יש לה כל מיני השלכות - לא צריך להיבהל... כותבת לך אחת שנושמת מהפה ומנהלת חיים לגמרי תקינים

אבל אם כן - כדאי לטפל מגיל צעיר

הייתי פונה לרופא ילדים או קלינאית תקשורת(מתמחה בתינוקות)

הכי מגיע לך חופש בעולם...

איך יכול להיות שאי אפשר לקחת חופש?

חיבוק ענק, נשמע סיוט...❤️

ותודה על המילואים😍🇮🇱

@בארץ אהבתי

אני גם מורה בעלת עסק עצמאי.

בנןראה - לתלמידות שלי יש מבחן מסכם עוד שבןע וחצי אז אני חייבת לבוא,

ובעסק - יש לקוחות שצריכים את העבודות שלהם בחזרה😨

אני לא יודעת אם באת לקבל גם עצות, או רק לפרוק...

אבל אני רק אגיד שלפעמים גם הופעות גדולות מתבטלות או בדיחות ברגע האחרון כי הזמר חולה. וזה משנה להמון אנשים את התכניות, אבל זו הזכות הכי בסיסית לקבל חופשת מחלה כשחולים... וגם כשהילדים שלנו חולים, והבעל במילואים - זו לגמרי אמורה להיות הזכות שלך, גם אם אין לך תחליף...

(כמובן שאם יש לך דרכים להיעזר במשפחה וכדו' לשמור על הקטן ולהמשיך לעבוד, אפילו חלקית, זה גם פתרון טוב. אבל הכל צריך להיות לפי היכולות שלך, ומתוך הנחת מוצא שזו הזכות שלך לקחת חופשת מחלת ילד, בטח כשאין לך ברירה אחרת...)

ובכל מקרה - חיבוק ענק❤️❤️

מבינה מאוד את המחויבות שלך, אבל לדעתי היא לא לפני הילדון בשום אופן .

אגב הבנתי שארטיק לימזור מאוד מאוד מקל

רפואה שלמה♥️

יש נקודות מכירה בירושלים, שמישהו יביא לך מגילה 

לקחת נשימה ארוכה... זה יכול להיות ארוך

(הוא היה בבית שבוע... לעומת זאת חבר שכנראה נדבק ממנו חזר עוד לפניו...)

קנינו את המשחה של שפיצר

מרחנו קרמים

בימים הראשונים נתתי לפני הלילה גם נורפן וגם טינדין- שיעזור לו לישון

שרדנו כדי לספר

(וטיפ חשוב- תגזרו ציפוניים ותשתדלי במקסימום שלא יגרד

ותקפידו על הגיינה- שלא יתפוס גם אימפטיגו)

את המשחה של שפיצר מרחתי ולא ראיתי שיפור.

(יש לה תוקף? יש לנו משחה ישנה, אולי בגלל זה היא לא עבדה?)

ועכשיו הבאתי לו לימזור.

איזה קרמים מרחתם?

ומה זה טינדין?

גם עם נורופן הוא צורח כל הזמן...

עזר ממש במיידי. אבל יודעת שיש המון שהם נגד זה...

תודה לכם על ההקרבה למען עמ"י ❤️

בדיוק השבת הייתי עם מישהי שהיה לבת שלה עכשיו

והיא אמרה שהם לא השיגו טרי אז הביאה לה מהחנות גם חלב וגם יוגורט עיזים

וזה ממש עזר לה

התחילה לאכול ולדבר ולפני כן לא תפקדה

אני מרגישה ממש אמיצה חחח

לא מתאים לי להעז לעשות את זה...

אבל זה באמת לא רלוונטי ללכת כשהוא ככה, איתו או בלעדיו...

בזכותכן @בארץ אהבתי @המקורית

להשפריץ חלב עיזים ישירות מהעטינים של העז על השלפוחיות, על הפה ועל הידיים.

אצלנו קבוע למי שהיה מתחיל היינו רצים לעיזים. 

מוכר מאד, ותמיד תמצאי כאלה שבעד וכאלה שנגד.

אצלנו זה עזר

בהצלחה!

לזה ושהיא לא יכולה להמליץ על חלב עיזים בתור רופאה אבל שזה עוזר.

אז את נגד ויש כאלה שבעד.

הפה והגפיים זו מחלה לא נעימה וכואבת, אך לרוב עוברת תוך כמה ימים עד שבוע. הסכנה בחלב עיזים לא מפוסטר היא גדולה בהרבה מהמחלה הזו - חיידקים כמו ליסטריה/ברוצלה/סלמונלה יכולים לגרום למחלות קשות מאוד אצל ילדים במיוחד כאשר שותים ישירות מהעטין לתוך פצעים פתוחים.

אז יכול להיות שתרופת הסבתא הזו יעילה למחלת הפה והגפיים, אבל הסיכון בתרופה הזו עולה פי כמה על היתרונות שבכך.

ויש סיבה שרופאה לא יכולה להמליץ על דבר כזה.

פחות אבל שווה לנסות 

@אמא טובה---דיה! 

אני אנסה להרגיע שאצלנו זה היה מס' ימים בודדים והרגישה מעולה ממש רוב הזמן אז זה גם מנחם.

מסקנה שלי מהמילואים עם לא מעט מחלות ילד לצערי, לדחות מה שאפשר, לבקש עזרה ממי שאפשר (לבקש ממישהו שיביא לך תרופה/ להביא בייביסיטר שתוכלי לעבוד בזמן הרגוע שלו אם תמצאי מישהי שמוכנה או לנוח/ להזמין אוכל כדי שלא תצטרכי להכין, מה שמתאים לך ואפשרי), למצוא לעצמך פינוקים ולזכור שבסוף זה יעבור.

כמו אמול (פורטה הכי טוב) או בלנאום,

לנגב בטפיחות עדינות טוב טוב עד שיבש ומיד אחכ למרוח משחה

אפשר בין לבין למרוח אקווה קרם, להרבה זה עוזר אבל לא מחליף את המשחה שהרופא נתן.

שמן אמבטיה אין לי - זה משמעותי לקנות?

לנגב בטפיחות עדינות - עם המגבת? אני ממש צריכה להרים לו את הראש לכל הכיוונים כדי להגיע עד לצוואר שלו, לפעמים מנסה לנגב עם טישו שזה יותר עדין וקל לדחוף פנימה אבל זה לא מוצלח כשהוא ממש רטוב. יש משהו אחר שיכול להתאים?

אקווה קרם זה רעיון.

מה עם ג'ל אלוורה? יכול לעזור גם? או שעדיף שלא?

זה רך וסופג ולא מוציא שאריות

כמה פעמים ביום את המקום

כל סבון תינוקות מייבש את העור קצת אז זה יקרה גם ככה

כמו כל פצע פתוח שכדאי לשטוף בתדירות גבוהה יותר

או שיש לך עצה איך לשטוף טוב גם בלי אמבטיה?

והאמת שאני כבר לא משתמשת לו בסבון תינוקות (הוא בן מעל שנה), עדיף לחזור לסבון תינוקות?

או ששמן אמבטיה אמור להחליף את הסבון?

(ולגבי שמן אמבטיה - הוא באמת שומני? זה לא מפחיד שהתינוק יחליק ככה מהידיים?)

אלא תחת זרם מים רק בצוואר עם היד שלך או עם חיתול בד ספוג מים

ממליצה להשתמש כן בסבון תינוקות

השמן בעיניי הוא סיוטי אז אני לא מהממליצות

ואמול (אם אין לך, אז לפחות לא סבון, עדיף רק מים)

דווקא בכלל לא הייתה שמנמונת...

היו לה ממש פצעים מדממים מזה.

הלכתי איתה לרופאת עור, והיא אמרה שאני יכולה למרוח לה משחה שתרשום לי, אבל לא חובה - וזה פשוט יעבור לבד מתישהו.

החלטתי לא לשים לה, ואכן בגיל שנה פלוס זה עבר לה.

אולי אפילו אם יש לך איך להשיג בקלות חלב אם.

למריחה חיצונית אפשר גם חלב שלא שמיש לאכילה (יותר מדי זמן במקפיא/מופשר וכאלה), אולי יש לשכנה.

אפשר גם לנסות אמבטיית שיבולת שועל- קחי גרביון תדחפי בפנים שיבולת שועל ותקשרי. תשימי באמבטיה (אפילו מתחת הברז, שיצאו מים "חלביים"). אפשר לסחוט קצת את הגרביון. 

סלמון נראה לי שעדיף להקפיא.

מה עוד תכננת להכין?

זה ממש מלכתחילה מבחינתי...

הרבה פעמים אני מכינה שבת רגילה בחמישי וגם מלא נשים שמסביבי

מטבלים וסלטים ודאי (אגב חיים דווקא אני עושה בשבת עצמה אבל רטבים וכו כן מראש), דגים כמו סלמון בטח שאפשר.

עוף אני לא אוהבת מהמקרר אבל סתם כי אני מפונקת, עקרונית אין שום בעיה. ושניצלים למשל אני מקפיאה ישר אחרי הטיגון כי זה שומר על הטריות מאשר יומיים במקרר.

קיצר אם את לא בטוחה תשאלי על דברים ספציפים ונענה 🙂 

שאני מטגנת להם פיטריות עם בצל ותירס

או זיתים ברוטב עגבניות

סלט חצילים מטוגן

חצילים הכי רגיש יחסית מתוכם אבל גם הם יהיו בסדר גמור לשבת ככל הנראה במיוחד אם הם יישארו במקרר עד אז

זיתים ברוטב יכולים להחזיק במקרר גם יותר מזה

גם תירס פטריות בצל

בעיקר אם לא פותחים את הכלי בו זה נמצא.

בבישול החיידקים מתים, עובשים וחיידקים חדשים יצוצו וישגשגו רק אם תהיה חשיפה למזונות טריים או לאוויר/ משטחים . 

בקיצור מה שכתבתי שאפשר להכין סיר/ תבנית עם האוכל מתובל ולשים על הפלטה בחג שיתבשל לשבת.

לדוגמא: דג, עופות, קציצות ואפילו בשר.

סלטים מבושלים נשמרים מצוין בקירור

צריך מים? כמה זמן? לא יוצא יבש? לא יוצא שקוף למטה ולא מבושל בפנים?

אף פעם לא בישלתי על הפלטה אז אשמח להדרכה מפורטת 😅

אני עושה את זה הרבה פעמים בלי קשר לחג

מתבלת במה שבא לי ופשוט מניחה על הפלטה שעה וחצי לפני שבת ועד הסעודה זה מושלם..עם מעט מים

תבנית מכוסה בנייר כסף

שמים ישירות על הפלטה ועוקבים אחר הבישול.

אם הדג רותח ונראה שהוא מבושל לפי הצבע אז זה מוכן.

אם זה קרוב לסעודה, אז פשוט מניחים תבנית מתחת ומעלים את הדג למעלה כדי שלא יישרף ויתייבש.

מבחינת זמנים לדעתי זה בערך שלושת רבעי שעה ישירות על הפלטה.

כמובן תלוי בעוצמה של הפלטה.

אם את חוששת תחלקי לקופסאות נפרדות ותוציאי לשולחן רק מה שאת מגישה לאותה סעודה

אם את מכינה ממשהו כפול אז גם- לחמם רק את מה שלאותה הסעודה ואז בטוח יחזיק.

אם המקרר שלכם טוב,

באמת שאין פה שום סיכון....

אין לי ניסיון עם שמירת אוכל מקייטרינג.

אני מחלקת לתבניות לפי ארוחות. מחממת פעם 1.

ואפילו אוכלים בראשון-שני.

יש סלטים שנשמרים טוב במקפיא.

ויש דברים שאפשר להכין על הפלטה. אין לי ניסיון עם זה.

אבל מה שאפשר להקפיא ולהפשיר זה יכול להיות גם אחלה אופציה.

אם מקפיאים קרוב לזמן הבישול ואז מפשירים נניח מהחג בצהריים או מליל שבת במקרר זה אמור להיות ממש ממש בסדר. זו גם הקפאה קצרה, גם הפשרה במקרר היא טובה יותר לאוכל.. 

אני מכינה הרבה פעמים בכמות כפולה ומקפיאה חצי.

ברגע שזה בהקפאה לא משנה כמה ימים מראש.

אני מכינה פשטידת תירס עם זיתים וכזה,

לא פסטה ולא עם תפו"א.

גם לזניה עוברת הקפאה וחימום מצויין.

כמה ימים לפני אפשר להכין עלי בלינצעס שיעברו טיגון?

כמה זמן לפני בלינצעס, כמה אחרי טיגון עם גבינה.

בורקס בצק עלים אפוי עם גבינה ואוכמניות - כמה זמן במקרר? אפשר להקפיא?

וגם - זורמת עם הצעות למאכלים קלים להכנה במהלך החג לשבת

אני צריכה להכין כמה שיותר מוקדם את הדברים, לכן חשוב לי לדעת 

זה דבר שמאוד מתייבש.

לכן הייתי מקפיאה אותם לפי מנות, ומפשירה וממלאת לפני האכילה (את יכולה למשל להכין מראש את הגבינה המתוקה ולמלא בחג או לפניו).

לגבי מאכלים קלים, הכי קל צולנט 🙈 

האמת לא הייתה שמה מילוי נוזלי,

גם בקירור וגם בהקפאה זה לא כמו טרי, הנוזל נספג מדי בבצק והופך אותי למושי.

אם המילוי לא נוזלי, הכי טוב אם מכינים מראש, זה להקפיא ולחמם לפני ההגשה.

קייטרינג לדעתי פחות כי הם מבשלים לפני מן הסתם. לדעתי את יכולה להכין הכל וחלק גם לבשל על הפלטה בחג (כמובן לזכור ערוב תבשילים)

הייתה פעם אחת שחמתי קנתה סלטים מקייטרינג לחג ארוך ולא היה מוצלח בלשון המעטה

פשוט אף פעם לא בישלתי מחמישי לשבת,

נגיד את האוכל שנשאר משבת אנחנו לא אוכלים ביום ראשון וזה נזרק… אז על אותו משקל של זמן מחמישי לשישי…

השבוע הזדמנות לעשות ניסוי ;)

שיהיו לכולנו הכנות קלות וטעימות במטבח

זה שזה סופר בריא לילדים. סופר סופר.

ושאם קשה לך לצאת או להתרחק

אני זוכרת ש @נעמי28 ו @המקורית ו @שיפור הגיבו דברים מעניינים, אז אולי יוכלו להרחיב

@אפונה

אני כן זוכרת שקראתי תגובה שלה שאהבתי בשרשור הזה על פריקת מתח אם אני לא טועה

ואני מצטרפת לכל הכותבות שזה בריא מאוד. אצלנו בבית אני בכיף עושה מלחמות כריות עם הילדים וכאלה וזה ממש כיף ומקרב ומוציא אנרגיות..

לכבוד הוא לי שהתבלבלו בינינו

כתבו לך הרבה על התועלת של משחק אגרסיבי

ובאמת זה מבורך מאד!

יש כאן שני עניינים -

הקושי שלך עם משחק אגרסיבי

וההתאמה למוד של הילד.

לגבי השני, אני ממש יכולה להבין למה זה מפריע לך, אם הילד נמצא בפלואו כזה, זרימה טבעית של משחק באמת לא רצוי להפריע לו, וכדאי להסב את תשומת ליבו של בעלך לעניין.

או לדוגמא אם זה אינטנסיבי מידי ומבהיל את הילד - לדוגמא בהלה, שהיא גם רגש שחשוב לחוות תוך כדי משחק - אבל אפשר לזהות בקלות את הנקודה שהרגש הוא כבר יותר מידי וזה מבהיל באמת, לא בכאילו. ולהיות ערניים להתאים את העוצמה לילד.

אבל אם כל הרעיון של משחק אגרסיבי מרתיע אותך, ואת לא מרגישה בנח כשזה קורה, כדאי להתיידד איתו ולהרחיב אצלך את האיזור של הפורקן.

רוגע ונחת זה חשוב, אבל עדיף שהם יהיו תוצר של לב נקי ושקט ולא תוצאה של תסכולים כלואים.

ואגרסיביות היא דרך מצויינת לנקות את המערכת מתסכול. המח הולך לשם באופן טבעי, וכדאי לשמור על הנתיב הזה פתוח כי לא תמיד האחרים זמינים.

ואגרסיביות שלא יכולה להתפרק החוצה עלולה באין מוצא להיות מופנית פנימה - למחשבות טורדניות, ביקורת עצמית הרסנית ועוד.

משחקים פיזיים חשובים מאוד להתפתחות של הילד.

כן כדאי לקבוע כללים וגבולות.

לי למשל הפריע שהוא היה עושה את זה לפני שהם צריכים ללכת לישון מוציא אותם מהמוזה של השינה. או שהם היו מגזימים וזה נגמר בבכי שאני הייתי צריכה להרגיע.

בקיצור, לקבוע כללים ולזרום עם השאר, זה כיף להם מאוד וחשוב להם. יש לי בנות גדולות שמתבאסות שכבר לא יכולות להשתולל איתו כי הן חזקות וגדולות מדי 

זאת הדרך שלו לתקשר ולהיות עם הילד ולך יש דרך אחרת.

זה לא סותר את הדרך שלך, את יכולה להמשיך בשלך והוא בשלו.

בעיניי, לכל הורה יש את המקום שלו להחליט איזה סוג תקשורת הוא בונה עם הילדים.

מבחינתי, כשבעלי עם הילדים הוא מתפעל אותם ואיתם איך שהוא רואה לנכון ואני סומכת עליו שיעשה את זה בהכי טוב שלו.
 

אצלנו בעלי יותר משחקים עם תזוזה ואני יותר משחקים רגועים (קופסא וכאלה)

בעיניי מבורך שיש להם גם וגם.

ולמה זה מרגיש לך עוד ילד?

הוא בוכה כשמקבל מכה? את צריכה להרגיע אותו אחרי שנפל?

מה הופך אותו לילד בעינייך?

לא זוכרת אם מהניק או מאנונימי.

אני גם לא אוהבת אבל מבינה שזאת גם דרך לבנות קשר, לצערי  

כשבעלי ככה

משתולל עם הבת שלי

מטפס איתה מתגלש איתה בונה איתה מגדלים ושוברים ביחד בבום

גם עם האחים הקטנים שלו הוא משתולל

בשבת שיחק איתם משחקי ריצה

השתולל עם הבת שלי בכל הפארק

אני ממש שמחה מזה

מרגישה שאני נותנת לה את היציבות והחיבוקים והוא נותן לה את הפורקן של המרץ

אני עצמי מאוד כבדה וזה מבאס אותי

אני גם נהנית שהוא עדיין ילד קצת, זה כיף לי להרגיש צעירה (אנחנו באמת צעירים...)

בעיני, לא להכנס לזה בכלל

המתנה הכי גדולה שאת יכולה לתת לילד שלך, יותר מכל רוגע או נחת, זה תחושה שאבא שלו הוא הכי בעולם

ושאת הכי סומכת עליו בעולם

כל השאר, כבר פחות חשוב

כמו שהקב"ה בחר בך להיות אמא שלו, ככה בחר בבעלך להיות האבא שלו

אני בול הייתי כמוך. כוצבת כי עברצי לגמרי בבורות האלה, שהם תוקעי זוגיות..

לנו הנשים יש תכונה לחשוב שכמו שנראה לנו זו האמת היחידה.

אבל מסתבר שלא..

ורק עוד משהו, ככל שנסתכל על הבעל בצור ילד, הוא יתנהג יוצר ככה.

ממליצה ממש על הספר, לדעת להכנע

אבא שלי השתולל איתנו וזה היה מדהים ומחבר ומהנה.

אבל הוא גם היה מקריא סיפורים, מלמד, משחק איתנו משחקי קופסה וכו.

באופן כללי לפותחת- יש ערך להשתוללות של ילדים בעיניי. משחק מ"כלום" (לרוץ מעץ לעץ או לא משנה מה), הוצאת אנרגיות, שחרור, צחוק.

בטח היום כשילדים פחות מתרוצצים בחוץ מפעם.

כמובן בגבולות של ביטחון וקבלת סמכות.

ממשחק כריות עם אבא - יש קבלת סמכות (הוא לא "מצפצף" על ההורים בלי הכרה), וגם לא רואה בזה סכנה גדולה (מקסימום קצת בכי)

אז בעיניי נהדר. 

יש הבדל בגילאים, השתוללות עם ילד בן שנה וחצי לא דומה להשתוללות עם ילד בן 6.

מה שאת מתארת, הוא לא רק השתוללות, אלא כזו שלפעמים לא מסתנכרנת עם הילד.

כלומר, ברור לנו שלהקפיץ ילד בטרמפולינה שנייה אחרי שנפל והוא בוכה זה לא מתאים.

כנ''ל עם לרקוד חזק ומהר עם ילד שהרגע התחיל לאכול.

באותה צורה, לזרוק כדור על ילד שמשחק להנאתו, מהווה חוסר סנכרון. במקרה כזה, האבא מוביל את המשחק והילד צריך להצטרף. המשחק שלו הופסק בכל מקרה.

באותה צורה השתוללות יכולת להיות חסרת סנכרון, בלי שימת לב להאם הילד עדייין רוצה להשתולל, האם הדגדודים כבר מציקים לו, האם הוא לומד משהו אחר.

זה ממש יכול להתחבר לקשיי קשב, אימפולסיביות.

אני חושבת שהרבה מהתגובות התייחסו למשחקים פיזים, שהם חשובים מאוד להתפתחות ולא לחוסר סנכרון שבא לידי ביטוי בהשתוללות (גם חוסר סנכרון חשוב, אבל כשהוא קורה מידי פעם ולא כבדרך קבע).

מה אפשר לעשות?

בגדול, לא יודעת.

אבל אולי לתת דוגמא למשחק משותף, אולי לשלוח אותו לאבא לדגדוגים כשאת רואה שהוא רוצה (לשקף לו שהנה עכשיו כנראה מתאים לו).

לדבר על יכולות קשב שמתהוות בגיל הזה, איך ילד ילמד להתמיד במשימה אם מפריעים לו?

לקרוא סימנים של חוסר רצון, וסימנים/ מילים בכלל. (לדוג' הוא משפשף עיניים, כנראה שהוא עייף, אולי לא מתאים להשתולל עכשיו).

יצא ארוךךך

שהוא ככה אוהב ומשקיע בו.

ולדעתי סופר חשוב לילדים. 

זה עניין של עבודה שלך של שחרור

הוא אבא ואת אמא, זה שוני של עולם ומלואו

הבית לא צריך להתנהל לפי אמא, ברוך השם שיש שני הורים ושני סגנונות ושני סוגי כוחות חיים

בעיקר ההתכתבות כל היום, גם בחברה חילונית זה לא מקובל שגבר ואישה סטרייטים שהם לא זוג, יתכתבו כל היום. עוד יותר מחשיד שהוא מחק את ההודעה.

העבודה ששניהם נשואים לא מפחיתה מהחשש בכלל.

גם בעלי עובד עם נשים בעבודה, ואני עם הרבה גברים, אבל יש גבולות ששומרים והוא לא נותן לי סיבה לחשוש. נשמע שזה לא ככה אצלכם.

מה לעשות? דבר ראשון התחושות שלך לגיטימיות, את לא פרנואידית, גם אם לא קורה שום דבר, לרוב הזוגות המצב הזה לא נעים, בין אם מצד הגבר ובין אם מצד האישה.

אז תני לעצמך לחשוש, את לגמרי נורמלית, ואל תתני לו לבטל את החששות שלך.

מה עוד לעושת? האם לעזוב את העבודה, האם להציב גבולות בעבודה (אני לא יודעת כמה עמוק  הקשר שלהם ) אני לא יודעת, אולי יהיו תגובות נוספות.

אבל מה שכן, לדעתי אף פעם לא לבוא ממקום נואש ומפוחד, אלא ממקום יציב שאתה הוא זה שצריך לפחד לאבד אותי ולא להיפך. 

גם אם זה אישה

אני לא יודעת מה המקרה, והאם זה רק איתה, וגם בעבודה יש גבולות בזמן ובדרך שזה נעשה.

וגם אם הכל טוב, יש כאלה זוגות שסוג העבודה הזאת לא מתאימה להם.

אבל אני גם ממש חושבת שרדיפה, מריבות תמידיות, חיטוט בפלאפון - מסמנים על נואשות שמרחיקה את בן / בת הזוג עוד יותר.

אם זה לא מתאים, ולגיטימי שלא, לשים גבול וזהו, לכבד את עצמך, ולא לנסות לתפוס על חם רק כדי להצדיק את האי נעימות הלגיטימית שהיא מרגישה.

מה היית מציעה לעשות?

צודקת, זה לא מכבד אותי וגם אמרתי לו שאני מרגישה הכלבלב הקטן שנובח מהצד ורק מנסים להשתיק אותו.

מצד שני הוא אומר שהוא כבר לא יכול פשוט להפסיק את בהתכתבות פתאום אז הוא יכול להגיד לה שהם צריכים להפסיק כי לי זה לא מתאים.

אני אמרתי שהפתרון היחיד בעיני הוא שאני אפסיק לדבר על זה ולשמוע עליה לגמרי! אבל לא יכולה להגיד שאני לא חושבת על זה

תודה על התגובה!

וזה גם לא צריך להיות דרמטי, פשוט לענות ענייני אם יש צורך.

את לא פרנואידית, זו סיטואציה לא פשוטה בכלל, וכמו שכתבת בעצמך זה דורש טיפול ולא רק התייעצות בפורום.

יש זוגות שצמחו ממשברים בסגנון הזה ויש זוגות שהתפרקו מדברים כאלו לגמרי.

חשוב לדעת שזה ממש הזמן להיפגש עם איש מקצוע ובע"ה להרים את הזוגיות למקום גבוה, לא לחכות...

..או שמצליחים לצמוח מזה לבד ואם לא לא בושה להיעזר...

חבל להתחלק עוד ועוד במורד...

נשמע סיטואציה בכלל לא פשוטה..

בריא וטוב שתרגישו בטוחים בזוגיות ועוגן אחד כלפי השנייה

אם המצב לא כך ולא משנה בדיוק איך זה קרה עד כאן זה הזמן לתפוס את זה..

זה אחד המתישים.

היינו פעם אחת לתקופה של שנה + וזה כן קצת עזר (בנושא אחר) אבל למצוא מישהי שהיא גם מתאימה לנו וגם פנויה בשעות מתאימות לנו זה כמעט בלתי אפשרי

בנוסף לזה זה דורש המון אנרגיה והמון כסף. והאמת שאין לי כח להתחיל לחפש אפילו

ברור שכדאי לנסות אבל אני קצת מיואשת מראש

שאני מאוד ממליצה מניסיון על יעל זקש, הניק נגמרו לי השמות בפורום...

באמת תותחית עללללל

ממש

ומקבלת גם בזום

ובמחיר באמת ידידותי

ושיחת טלפון לבדיקת התאמה והיכרות בחינם- ככה זכור לי אבל כבר זמן והמוח שלי פירה...

אני מתכתבת עם עובדים כשצריך קונקרטי

בעלי מתכתב עם לקוחות (עצמאי)

אני לא מציצה לו והוא לא בודק אותי ויש אמון. אבל אני מאמינה שאם הוא מסתיר ומשקר זה כבר בעייתי. לא כי חלילה.. אלא כי נחצה גבול שלא אמור להיחצות

מבחינתי לא בעיה שלך איך הוא יעשה את זה, אני כן הייתי אומרת - לדעתי נחצה פה גבול והיטשטשו ענייני עבודה ועניינים אישיים, אני מצפה ממך לטפל בזה. לא נעים כן נעים, תצא מהבור שנכנסת אליו. וזהו.

חיבוק♥️

הבית שלכם חשוב יותר מכל

וכן, לחשוב ביחד. אולי עם יועץ. מה אפשר לעשות. לחתוך קשר איתה. לשנות מקופ עבודה. כל דבר

אם הוא מחק הודעה ממנה, זה קו אדום בעיני...

את צודקת. נקודה!!!!!!

שלא יפעיל עלייך מניפולציות.

בין גבר לאישה נשואים לאחרים לא אמור להיות קשר חברי.

בטח לא כזה שגולש להודעות פרטיות וכו

אני עובדת 8 שנים עם גברים צמוד. מעולם!!!!!!! לא דיברתי עם אף אחד מהם שיחות של פטפוטי סרק.

וגם הם.

ויש לי לקוחות ששולחים לי לבבות- לעולם אני לא מגיבה על זה בחביבות.

אין אפוטרופוס לעריות

את צודקת באלף אחוז.

ואני מדי פעם נכנסת להודעות- לא כי אני חוששת ממנו. אני סומכת עליו.

אלא בעיקר לוודא שמישהי לא מגזימה ביחס הנחמד אליו (כי כבר קלטתי באיזורי מישהי ששמה עליו עין ומדברת איתו בנחמדות מדי)

זה אפילו לא עולה לי על קצה המחשבה האפשרות שהוא יתכתב עם מישהי בצורה כזו.

זה כ"כ לא תקין.

וזה שהוא מקטין את החששות שלך זה עוד יותר לא תקין.

גם בעלי עובד עם נשים ויוצא לו להתכתב גם חברי אבל לא ימים שלמים. ואם זה מפריע לי אני בהחלט אומרת לו.

אין אפוטרופוס לעריות.

אגב יצא שקולגה חילונית שלחה לו סמיילי מנשק בקטע חברי תוך כדי ההתכתבות ושם הוא עצר את זה וביקש שלא.

ובאופן כללי יש איפשהו גבול שם צריך לעצור את זה. באמת זה קשוח כשעובדים בסביבה כזאת אבל אם מפריע לך הוא צריך לעצור את זה. 

אני לא חושבת שזה כזה מביך 

שיחשבו עלייך בעבודה שלו שאת אישה קנאית או משהו

אם מישהו מהעבודה שלי היה אומר לי שהוא רוצה להפסיק לדבר איתי כי זה מפריע לאשתו הייתי מבינה

לגיטימי שיפריע לך דיבור מעבר לטכני בינהם

תראי בגדול אם זה גולש לשאלות פרטיות שלא קשורות נטו נטו לעבודה זה בעייתי

אני גם העלתי שרשור לפני תקופה שבעלי עובד עצמאי ומישהי פשוט היתה מתקשרת אליו לפרוק לו לבכות לו פשוט לדבר איתו! זה גרם למלא מריבות בינינו גם הייתי אחרי לידה. .מאז הוא ניתק איתה קשר..אני חושבת שאם זה מרגיש לך יותר מדי ולא בהקשר של עבודה להגיד לבעל חד משמעמית לנתק קשר ואני בטוחה שהיא תבין או שתתחיל לסנן הודעות לדבר נטו ותכלס. 

אם מי שמעביר אותו זה מרפאה בעיסוק שמוסמכת לשיטה אז כנראה שזה אמין

לדעתכן זה יפה ומתאים לחדר הורים?

הסט שלנו נהרס ומחפשת סט קבוע במקום.. .

אני תמיד מתלבטת בלי סוף ואז מחליטה ואחכ יוצא לא משהו

לכן מעדיפה לשאול אחרים חחח.....

כמה זמן אחרי הלידה אפשר לברך הגומל?

מציינים שם שאחרי שנה יש ספק האם לברך בשם ומלכות.

את רק 4 חודשים אחרי 

הכל מבולבל אחרי לידה, אני בקושי זכרתי איזה שם בחרתי בסוף 😆

בכל מקרה, ממה שידוע לי זה רק אחרי 30 יום, אבל מה דעתך לעשות במקום זה סעודת הודיה?

תוכלי להגיד שם מזמור לתודה או להגיד כמה מילים.

אולי לשלב הפרשת חלה.

הייתי פעם במפגש כזה והיה מקסים.

אני ברכתי הגומל אולי אחרי חצי שנה/סביב שנה אפילו אני לא זוכרת

הייתי בתקופה נורא עמוסה וכל פעם שכחתי/לא היה לא נוח להגיע לבית כנסת ועוד ועוד.. ועד שנזכרתי

זה ממש בסדר

גם כשאת מברכת אף אחד לא יודע למה בירכת גם לא שואלים אז לא משנה..

הבעל מתאם עם הגבאי שאישתו הגיעה לברך הגומל, ואז בד"כ בסוף קריאת התורה, האישה מברכת, והציבור כולו עונה. 

אבל אם עבר זמן והיא מרגישה פחות בנוח אפשר לצאת ידי חובה על ידי מישהו אחר.

אני באופן אישי פחות מתלהבת מלברך בפני קהל המתפללים, אז בירכתי רק בבריתות שהיו יותר אינטימיות.

ואצל הבנות העדפתי לצאת ידי חובה 

שמברכים הגומל אחרי נסיעות.

נדיר יותר אצל אשכנזים

את צריכה מניין גברים

מניחה שעוד אפשר לברך.

ולי התחדש שלא חייבים מניין גברים. אז תבדקי, אולי יהיה לך נוח יותר מול חברות.