הלוואי ומהצער הזה בע"ה תגיע אלייך בשורה משמחת בהפתעה ובמהרה בעיתו ובזמנו.
וסתם מוסיפה, בטוחה שהמורה הרוווקה נפגעה או לקחה קשה את האמירה של איך זה להיות הרווקה היחידה בצוות. נשמע מצחיק ובטוחה שהיא הרגישה כמוך.

והלוואי ותדעי בשורות טובות בקרוב ממש ממש!!!

אשמח אם תוכלי להגיד מה כן תשמחי שיגידו לך שנלמד לסביבה הקרובה שלנו.

ותמיד מוזמנת לפרוק פה...

לא יודעת מה דווקא יעזור לי לשמוע. יעזור לי שהשיח יהיה לא רק על ילדים, לדבר על עוד דברים.

והאמת היא שדווקא היום שמתי לב שבאחד על אחד אני כן מצליחה לשתף קצת מהקושי (לא זה שאין ילדים, הדברים האחרים שמעסיקים אותי), וזה טוב.

זה פשוט שאלות של כמה להחזיק וכמה לשחרר, וזה משתנה מיום ליום.

חיבוק גדול גדול יקרה.

ב"ה אני עכשיו במקום אחר, עם ילדים. אחרי כמעט עשור שחיכינו..

כל כך מבינה אותך! ממש זוכרת במיוחד את התקופה של הקורונה. שהיינו ביחד לבד. וכל ה"בדיחות" שרצות בווצאפ על הקושי של הילדים בבית (זה לגיטימי. לא מזלזלת בהומור הזה, מבינה שזה קשה...) הפעילויות. הכנה לפסח לילדים.

כל שנה הסטטוסים של פורים. וחנוכה. הרצון לראות ילד משלך רוקד בשמחת תורה ולא לראות את בעלך עם אחיינים שנה אחרי שנה. ובנוסף לקושי הפרטי, צריך להתמודד עם זה מול החברה.

אישית הרגשתי שכל מה שעשו לא היה נכון. לא לדבר על היום יום עם הילדים בחדר מורים (אני גם מורה...) - הרגשתי רחמים. כשמדברים - הרגשתי צביטה וכאב. ושנאתי את הפלאפון באותם רגעים שגם הצילו אותי כשלא מצאתי מקום בשיח. הקושי תמיד נוכח.

בדיוק במוצש אמרתי לבעלי כמה שאני כביכול נהנית מהקושי של האינטנסיביות של המלחמה. וזה קשה ממש. עם קטנטנים ובעל בצבא שבערך רק ישן בבית (הציל אותי בהתראות בלילה לפחות). אבל שאנחנו לא שוכחים את הקושי היותר גדול למי שאין ורוצה. ואמרנו פרק תהילים בלי שמות ספציפיים, אלא לכל אישה שמחכה.

אז שוב - חיבוק ענק ענק, בלי שאנחנו מכירות את בתפילות שלי. ובע"ה יותר מהר ממה שאת חושבת תחזרי לשתף אותנו בבשורות טובות. 

נשמע כואב ולא פשוט בכלל

שולחת כח

תמה, רות, אילת, תמר, אביטל

יעל, מיכל, אביגיל, נעה

בחורה מהממת! כנראה שלא הייתי קוראת ככה לבת שלי אבל אולי מישהי אחרת כן🤷‍♀️

@עם ישראל חי🇮🇱 מי שאנע מכירה היא דתייה לא חרדית

זה באמת יותר נשמע נעים לאוזן 🤗

בכל אופן אם רוצים לצוות על שמחה, אני חושבת ש-

רוני, צהלי, גילי נשמעים הרבה יותר.

לטעמי בכל אופן.

בהצלחה בבחירה 

שנגמרים באות י'

תפארת, נהורא, מלכות, נעה, תרצה, תחיה,

לא יודעת אם הז הסגנון

ניסיתי כאלה שפחות נדושים כי אמרת שאת פחות אוהבת את הקלאסיים..

גם לי יש בת בדרך ב''ה ויש לי בעיה עם שמות של בנות.

אני אוהבת מאודדדד טליה וכנה אבל בעלי לא אוהב :/

נעמה, נעמי, מרים, יעל, תמר

וסתם שעולים לי

רותם, יובל, מעין, אור, שיר

השניה רק מעין ושיר יעברו אצל הרב שמואל והם סבירים בעיני

מנסה לחשוב על חברות של הבנות שלי

תהל, אודיה, שייה, רוני, ענהאל, הדר, הילה

כנראה רוב מה שכתוב כאן לא מתאים להגדרות של הרב אליהו.. 

גם אצלנו לקח זמן למצוא שמות לבנות.

בסוף פתאום מצאנו.

ואת השמות מצאנו אחרי הלידה. מה שחשבתי לפני לא היה רלוונטי מבחינתי.

שלא הוא אמר שהם בסדר גמור

לא אכתוב את שמות בנותי כי זה אאוטינג אבל מוזמנת לפנות באישי

כי זה יעזור לתגבר גם אם לא בגלל זה יש ירידה בכמות

ולאכול דברים שמגבירים חלב- עכשיו עולה לי רק קוואקר אבל בטוח יש עוד

בעיקר בשביל תשעה באב כי קראתי איפה שהוא שלוקח לכליות שבוע עד שהן מטפלות בצורה יעילה בשתייה מספקת ועד אז פשוט הולכים הרבה לשירותים ולא באמת נספג בגוף מה שהוא צריך...

אוכל אני יכולה ממש לשפר וגם אני אנסה לאכול קוואקר. תוהה לעצמי אם לקנות חילבה במיוחד...

כי עדיין לא חזר לי המחזור (ואצל שני הגדולים חזר הרבה אחרי שבעה חודשים) ומפחדת שהחוסר חלב הזה ישפיע או שזה תוצאה של מצב הורמונלי כלשהו...

אבל כשקרה לי לקחתי מורינגה

כדורים טבעיים כאלה

ועזר לי ממש

כי זה יכול לגרום להתמעטות

סתם זורקת רעיון

כי אני מזהה את הביוץ שלי בעיקרון (גם כשאני לא עוקבת במיוחד) ולא זיהיתי ביוץ מאז הלידה, ואצל שני הגדולים עוד לא חזר המחזור בשלב הזה.

אם כן פשוט לנשוך שפתיים ולעבור את השבוע- שבועיים שנשארו, פשוט להשכיב מאוחר ממש מלכתחילה ואז להפסיק שנצ.

אם לא אין לי פתרונות לצערי😐

אני פרשתי

היא ערה איתי בבית עד שהיא מעצמה הולכת לספה ונזרקת לישון

לא מתאים לי הערבים המגעילים האלה שהיו לנו עם הרדמה אין סופית בכי ועצבים

אני באופן קבוע הייתי יוצאת לגינה עם הבן שלי, פירות ארוחת ערב הכל שם, משחקת איתו המון והוא היה מתעייף מזה כל כך שבשמונה גג שמונה וחצי הוא היה הולך לישון. בתקופה של הקיץ הייתי עושה לו בריכה בחצר שלנו עם השכנים. אני יודעת שזה קשה יחד עם ההריון אבל אפילו לצאת עם עוד ילדים שיכולים להעסיק אותו בגינה יכול לעזור לך.

אבל אחרי שינה במעון הם לא ירדמו בשש או שבע. אני הייתי שמה בשמונה וחצי. 

הבן שלי במעון גם ויש לו עוד שנה הבאה

בינתיים הוא ממש צריך את השינה הזאת

חלק מהבנים גם בשנה השלישית עדיין היו צריכים את זה

ואחרים באמת היה סיוט כמו שאת מתארת..

אני יודעת שיש מעונות שאפשר לתאם עם המטפלת שחלק מהילדים ישארו ערים, אולי שווה אפילו לשלם על זה תוספת של כסף חודשי. 

אצלי נס שהילדון נולד בסוף דצמבר

אחרת עוד שנה שלמה עם שנצ של שעתיים 🫪

מבינה שאצלך לא :/

אצלי נולד בינואר, הוא כבר בן 3 וחצי. לא הוא צריך דנצ, כשילדים שנולדו 3 שבועות לפניו לא ישנים שנצ בגן כבר כמעט שנה?

10-11 בלילה זה רגיל אצלו

זה סרטים ישנים, לא כולם צנועים מאד אבל אולי תחפשי אם את מכירה פה משהו ומתחשק לך לראות שוב...יש פה מכל הסוגים

סרטים וסדרות – Google Drive

אני בדרך כלל משתדלת לא לראות סרטים, ראיתי המון שהייתי בחורה אבל אני מאמינה שזה לא מאוד עושה טוב,

אבל היום אני פשוט טובעת, כל היום בוכה מרוב סבל ! לא יכולה לנשום מרוב בחילות.

וממש עזרת לי, יותר נכון הצלת אותי, עכשיו אני יכולה טיפ טיפה להשכיח את הסיוט שאני נמצאת בו..

ואל תחשבו, אני שמחה על ההריון ורוצה את הבייבי, אבל רק מי שעברה היפראמזיס יודעת על מה אני מדברת!

אבל יש לרבנית רות בנימין סדרה של סרטונים עם סיפורים שקשורים לטהרה. ממש ממש מרגשים ומעניינים.

אני יודעת שיש אופציה גם לראות אותם בדרייב

תודה רבה

שהיה לי בתחילת ההריון.

שולחת לך חיבוק גדול, מרחוק כמובן.

מקווה שאת מטופלת היטב. אם לא-

ללכת לרופא לקבל כדורים.

להקפיד לקבל עירויים אם צריך.

ממליצה ממש (מעבר לטיפול התרופתי) על מזגן- בחדר קר הריחות פחות חזקים.

להריח שמנים אתריים אם עוזר לך.

גם משחקים בפלאפון עזרו לי לא להקיא ולהסיח את הדעת.

מסתבר שהיפראמזיס יכול להיות מסכן חיים אם הוא ברמה חמורה ולא מטופל. אז להיזהר עם זה.

(כותבת כי כתבת שאת 24 שעות במיטה)

יש קישור למבדק עצמי על רמת ההיפראמזיס שלך. לי זה גרם להבין עד כמה המצב לא תקין ושאני באמת חייבת טיפול. (היה לי חמור או משהו כזה)

אגב, אם זה עוזר- לי אישית אישרו גמלה לשמירת הריון בגלל ההיפראמזיס. הבנתי שעושים עם זה בעיות. לי אישית לא עשו בכלל אבל אולי זה בגלל התיעוד הרפואי של כל הדברים שעברתי. (בי''ח, עירויים, מעקבים וכו')

מצרפת בהודעה הבאה את הקישור

עמותת אם הדרך

אגב, אני רואה שכתבתי 'ההיפראמזיס שהיה לי בתחילת ההריון' אז כמובן שתחילת ההריון היא עד שבוע 20 לפחות (אח''כ הצלחתי להוריד כמעט את כל הטיפול התרופתי), ושהוא לא היה אלא עדיין כאן, אמנם ברמה נמוכה יותר, וכנראה שלא כדי להעלם. 

אני לא בהריון כרגע אבל עניין אותי לראות לפי מה מגדירים..

אז מילאתי לפי ההריון האחרון אבל יצא רק ניקוד

יצא לי היפרמאזיס בדרגה בינונית

לא יודעת איך מרגישים בקשה, אם אני מרגישה בגהינום מדור שביעי.

לא יודעת מה את עוברת אבל יודעת שכמעט תמיד זה עוד יכול להחמיר😞 בהריון השני היה לי ממש קשה, שהוגדר בינוני

ואז בהריון השלישי הבנתי מה זה ממש קשה באמת🫣 שאכן גם הוגדר קשה מאד והייתי חלק ממנו בסכנת חיים..

חיבוק גדול מרחוק בכל אופן, זה קושי בל יתואר 🤍 ולהסיח את הדעת זה מעולה בכל מה שאפשר, מחזקת אותך! גם אני בדר"כ לא רואה סרטים סדרות וכו' וההריון ראיתי מלא מלא זה הדבר היחיד שעזר לי קצת להסיח את הדעת לכי על זה

יש כאלו שמסתכלים על זה כאילו את חולת נפש או מפונקת.

שימי פס על כולם אין להם מושגגגג

תודה, תודה, רק מי שעבר את זה מבין!

יש לנו קבוצת תמיכה בוואטסאפ

של נשים שעברו את זה לפריקות והתייעצויות לשאלות והכל ..

לי זה היה משמעותי בהריון קבוצה שמבינה באמת את מה שאני עוברת.

מוזמנת! אם את רוצה תכתבי לי מספר טלפון בפרטי אדאג שיצרפו אותך💓

תודה רבה בכל אופן

ישבתי וסיפרתי להם את השתשלשלות העניינים

לא באמת השאירו לי ברירה

אני עייפה ותשושה פיזית ונפשית 😩

שום דבר פה לא תקין בשום צורה

אני מקווה שיש לך עם מי לדבר בחיים האמיתיים

ולא רק את הפורום 

באמת שאין לי מילים

חיבוק ענק

אולי לבנות אחרות פה יהיה רעיון 

לא הבנתי כלום

בעלך לא העיד לטובתך מול הגורמים הרלוונטיים??

לא הסביר שאמא שלו הוציאה מפרופורציה?

נשמע לי פסיכי מה שאת אומרת מה זה אמא משוגעים…

אבל עדיין הם מנסים לעשות את העבודה שלהם

ואכן בודקים שאני לא מסוכנת

לסביבה והילדים לא מוזנחים כמו שהיא טוענת .. זה שיחות על גבי שיחות שעות של אנרגיה ובירוקרטיה

עדיין זה מעשה מיותר גם אם עומד לצידי וגם אם לא

בתור סבתא לא עושים כזה דבר

אני כועסת על בעלי שבכלל קרא לה

אבל בעיניין אחר - הייתי מעריכה אותה פי אלף אם הייתה אומרת מההתחלה שהיא לא בנויה לעזור מאשר להגיע למצב קיצון שכזה 

לגיטימי בטירוף לצאת לכמה לילות להתאוורר

מי קורא לזה הזנחה?!

ילדים שמחים לאמא שמחה

יואו איזה סאגה…

ממש ממש חשוב שתדאגי לעצמך לתמיכה נפשית משמעותית בתקופה הזו.

אני לא יודעת מה גרם לך להחליט לקחת הפסקה של כמה ימים, אבל מן הסתם גם לפני כן כבר התמודדת עם דברים מורכבים.

קיצור חוזרת לבקשה שלי לדאוג לעצמך למלוא התמיכה האפשרית, ולהתרחק מכל מי ומה שעלול לדרדר את העניינים 

נשמע כל כך מוזר, כאילו תלוש מהחיים הנורמטיביים..
חמותך נשמעת לי אימפולסיבית מאוד. כל בן אדם נורמלי היה נוהג אחרת. להזמין משטרה זה מאוד מאוד חריג. מאוד. 

את צריכה תמיכה. יש לך אותה? תעדכני אותנו איך את מרגישה. במקומך הייתי נפגעת קשות ועמוקות. זה לא נורמטיבי בכלל

הזוי ברמות להרביץ לקלל אותך? להזמין לך משטרה? מה??

מקווה שהסיפור הזה יהיה מאחורייך מהר מהר והכל בסדר את בסדר גמור בעלך היה איתם זה לא שהם היו לבד בימים האלה.. חיבוקק

לפי הסקת המסקנות שלך את צריכה טיפול דחוף

סליחה על הישירות, אבל ניכר שאת במצוקה ואני רוצה שיהיה לך טוב

אישה במצב רגשי תקין בחיים לא הייתה כותבת שחמתה אישה טובה, וגם לא הייתה מוכנה בחיים שהיא תתקרב אליה יותר. גם לא לילדים.

ואת הכי צריכה עזרה בעולם. הכי.

ואם הבעל לא תומך - אז גם אותו דואגת לנער טוב טוב או להעיף לכל הרוחות

לפגוע בך בצורה כזו זה לפגוע גם בילדים שלו

יש ככ הרבה דברים אחרים לעשות שהם לא לתקוף אותך פיזית או להזמין לך משטרה. הםוך אם כבר אותה צריכים לעצור על תקיפה.

בבקשה תדאגי לטיפול טוב

לא הפוגה

לא יום יומיים אצל חברה

טיפול מקצועי טוב

שולחת חיבוק ענק ומקווה שתצאי מזה חזקה יותר♥️

כתבת נכון כל מילה מדויקת.

וגם

את ובעלך מדברים בבית, לא?

הוא לא הבין שזה לא הגיוני להזמין את אמא שלו לאור היחסים בינכן והתפקוד שלה?

(כותבת מבלי לזכור פרקים קודמים) 

שהיא לא רעה. ולא למציאות הנוכחית....

מסכימה עם כל היתר. 

בהרגשה שלי צריך להפוך את חובת ההוכחה עליה. להגיד לרשויות, אותה שמעתם צועקת, היא הזמינה משטרה (מעשה כוחני! גם אם זה משהו שצריך לעשות במקרים מסוימים, ולכן גם אם יש נוהל שבודק אותך כדי לוודא שהילדים בטוחים, צריך במקביל לבדוק עדויות עליה ועל שפיותה כי יש דבר כזה תלונת שוא.)

את ידעת שאת צריכה מנוחה ודאגת למעטפת, היא באה לסייע ותוך כדי פירקה את הבית..

בקיצור, הלואי שטחנות הצדק טוחנות בכיוון הנכון וזה אפשרי, אבל אם לא- חיבוק גדול שאת בסדר ואת שפויה ואת קשובה לצרכים.

ובעניין התקשורת עם הבעל, זה לא נשמע לי בריא הגישה הזו של 'למדתי לא לבקש עזרה'. למרות שזה הכי מקומם שיש, איך שהכל התפתח, ומותר לך לכעוס, ומסתבר שלא היה מספיק ברור לו שזה הזמן לוותר על עבודה לטובת המנוחה שלך..

עדיין, אני כן חושבת שהקשר צריך להיות כזה שדבר ראשון הוא בצד 'שלכם'- רואה איתך עין בעין מה נגרם מהדרך שבה הוא התנהל ולמה ברור שפעם הבאה שתצטרכי מנוחה זה יקרה, *ולא ככה!*.

קשר שבו את מרגישה שאת צריכה לקבור את עצמך ואת רצונותייך במקום עמוק כי הדברים עלולים להתפתח עקום, בעיני דורש טיפול ועבודה על תקשורת, וכדאי להשקיע על זה בטיפול זוגי. סליחה שאני מתפרצת לדלת סגורה בלי שביקשת 🙏

מה שעבר עלייך.

מה שלומך עכשיו? את כבר בבית?

לא מגיע לך.

נורא נורא מעצבן וכואב ומה לא.. אפשר לתלוש את השערות. את יודעת כמה אמהות יש בבתי חולים פסיכיאטריים שפשוט לא יכלו להתמודד עם הלחץ והעומס? וליבי איתן. אבל את כן הרמת דגל אדום ואין בזה שום בעיה להפך.

אולי בעלך הוא הבעיה שבעצמו לא ידע להתמודד עם הילדים ? למה לא בודקים את הבעל??? למה אוטומטית האמא???

סליחה שאני חדה אבל זה נורא מעצבן.

חיבוק על האירוע המורכב.

ממש מחבקת אותך את לא לבד

מקווה שהרוב מול הרשויות מאחוריך.

נשמע לי בכללי להתחיל עם רופאת משפחה לבקש בדיקות להבין מה לא טוב פיזית.

טיפול רגשי חובה כמו שכתבו. אפשר דרך הרווחה או הקופה אם הם כבר בסיפור.

שיחת איפוס לבעל, את או מטפל. את לא אמורה להגיע לקריסה ברמה שצריכה לצאת מהבית כדי לנוח. אתם אמורים להיות יחד באירוע.

ולפחות לתקופה הקרובה לא להתקרב לחמות הזאת. לפחות לא את והילדים. ושזה יהיה ברור גם לבעל.

חיבוק ענק! שולחת כוחות.

אלוקים אדירים!!!!!

זה כ"כ לא תקין בכ"כ הרבה רמות.

ברגע שהכל נגמר הייתי מעיפה אותה מהחיים שלי לצמיתות.

אני בהלם מוחלט

מגיע לך חופש ומגיעה לך הפסקה מתי שאת רוצה וצריכה.

בלי התחשבנות כמה את עושה וכמה את לא עושה.

את ראויה לטוב ולשלווה.

אני פשוט המומה.

🩷

מזל שהקבוצה הזאת קיימת! רק כאן יבינו אותי

שכתבתי שהיא חמה טובה בסהכ

התכוונתי שהיא חמה טובה עד המקרה הזה

באמת שהיא הייתה בסדר לעומת סיפורים אחרים שבנות כותבות היא לא אובסיסיסית לבן שלה ולא לילדים היא לא מהחופרות והמתעלקות

הולכים אליה מידי פעם בשישי ורוב הזמן שיחות טלפון מאוד שיטחיות .. היא של פעם פשוט חסר לה טאקט.

היא לגמרי השאירה אותי בהלם 😵‍💫

הצעתי לרווחה לבדוק אותם

אולי הם הבעיה הם התרגלו לראות אמא מתפקדת 

ואם אמא נחה או לא מרגישה טוב 

זה מגיע לאלימות ומשטרות אז זה אומר דרשני 

אני אחרי .. אני בבית

בסופו של דבר אין לי באמת לאן ללכת

אני בקשר עם כל המעורבים ומנסה לנקות את השם שלי

בסהכ .. אני אמא טובה עד כמה שאפשר

שמתפקדת ורק הייתה צריכה לילה לשים ראש וקצת מנוחה

מסוג הרגעים שלא הייתי מתנגדת שיטפלו בי

כמו שאני מטפלת בילדים והבית 😔

לא יודעת איך קרה שבקשתי עזרה כי אני עייפה

עכשיו הנפש שלי עייפה פי 100 😔

וטוב שאת כבר בבית.. את מלווה בטיפול יקרה?

איך בעלך הגיב לזה?

תכלס זה באמת כלום ימים שאת מחסירה, אפילו לפעמים רק חצאי ימים.

זכותך לנצל שעות הריון, מחלה, חופשה וכו'..

לכן לדעתי כל עוד לא רומזים לך, או ממש מעירים- הכל בסדר.

חוץ מזה שבמילא אסור לפטר אותך בהריון, לכן כרגע את מוגנת. 

כמה סטרס.

יש באמת תקופות כאלה שהכל פשוט קורה וזה הכי לא מתאים.

אני יכולה להגיד לך מהנסיון שלי בהייטק - אם כשאת שם את משקיעה וזמינה הכל בסדר. מותר לך להיות בהריון, מותר לדודים למות, מותר ללכת לבדיקות.

הבעיה זה אם את מגיעה ועושה הפסקת קפה שעה ואז א.צהריים שעה וב4 גם הפסת קפה של שעה.

לא צריך לעבוד כמו רובוט, צריך יחסי אנוש (זה חשוב לא פחות ממקצועיות) אבל פשוט צריך להראות רצינות, לנסות למצוא פתרונות (כמו שאת עושה, במקום לבטל יום בגלל בדיקה כן לעבוד מהבית) וזהו.

Haters gonna hate, אז אם זה הפחד שלך אפשר באמת לנשום ולזכור שזה שלהם ולא שלך, שאת עושה את המקסימוםועומדת בדרישות המצופות. שהיתה לא תקופה מאתגרת ועדיין את טובה.

כשאני הייתי חצי שנה בעבודה הרגשתי קצת כמוך לקחתי את הבוס שלי לשיחה ואמרתי לו "תשמע, עברה חצי שנה זה מבחינתי זמן להסתכל אחורה ולחשוב קדימה. היתה לי תקופה ממש מאתגרת, הגעתי מתחום אחר בתוכנה שהיה לי קל יותר וכאן קשה לי מאד. אני משתפרת אבל זה עדיין מאמץ ולא אינטואיטיבי וציפיתי מעצמי ללמוד יותר מהר. הייתי שמחה להבין איך אתה רואה את הדברים ולחשוב מה נכון הלאה."

במקרה שלי הוא אמר שהוא חווה את זה אחרת ודווקא הם מרוצים, אז המשכתי להרגיש אותו דבר ולהתאמץ אבל ידעתי שזה בראש שלי ואני כן עומדת בציפיות ייש בזה קצת משהו מרגיע.

הפידבק שהבוס שלך יתן לך יכול מאד לעזור, גם כדי לשפר את 3 החודשים שנשארו לך ללידה, וגם להבין מה הסטטוס שלך שם. לפי התגובה שלו תעשי הערכת מצב ותביני איך כדאי להתנהל הלאה. במיוחד שאצלך נשמע שזה דברים יותר חיצוניים שהקשו עלייך ולא מהותיים שהיו חלק מהעבודה

שאלתי קולגה מה חושב על השתלבות שלי והכל.

ואחרי זה גם שאלתי את הבוס. הכי דוגרי אבל הכי מרגיע.

עברה חצי שנה, אשמח לדעת איך אתה רואה את זה...

בהצלחה!!

הצוות כרגע קצת מוזר

לא רוצה לפרט אבל אני לא אין לי מישו בצוות ש'מבין שיחה'

לא בצורה מתנשאת, בצורה טכנית.